בית הספר התיכון של הישיבה דפלטבוש ע"ש יואל ברברמן

בית הספר התיכון של הישיבה דפלטבוש ע"ש יואל ברברמן תנ"ך למתקדמים כתות ט יחסי משפחה בספר בראשית יוסף ואחיו חלק שלישי בעריכת הרב אבנר טלר שבט תשע"ב 1

2

יחידה ז': יוסף ואחיו: הפרוד )חלק א'( בראשית פרק לז א ו י ש ב י ע ק ב ב א ר ץ מ ג ור י אב יו ב א ר ץ כ נ ע ן : ב א ל ה ת ל דו ת י ע ק ב יו ס ף ב ן-ש ב ע-ע ש ר ה ש נ ה ה י ה ר ע ה א ת-א ח יו ב צ אן ו ה וא נ ע ר א ת-ב נ י ב ל ה ה ו א ת-ב נ י ז ל פ ה נ ש י אב יו ו י ב א יו ס ף א ת-ד ב ת ם ר ע ה א ל-א ב יה ם : ג ו י ש ר א ל אה ב א ת-יו ס ף מ כ ל-ב נ יו כ י-ב ן-ז ק נ ים ה וא לו ו ע ש ה לו כ ת נ ת פ ס ים : ד ו י ר א ו א ח יו כ י-א תו אה ב א ב יה ם מ כ ל-א ח יו ו י ש נ א ו א תו ו לא י כ ל ו ד ב רו ל ש לם : ה ו י ח לם יו ס ף ח לו ם ו י ג ד ל א ח יו ו יו ס פ ו עו ד ש נ א א ת ו : ו ו י אמ ר א ל יה ם ש מ ע ו-נ א ה ח לו ם ה ז ה א ש ר ח ל מ ת י : ז ו ה נ ה א נ ח נ ו מ א ל מ ים א ל מ ים ב תו ך ה שד ה ו ה נ ה ק מ ה א ל מ ת י ו ג ם-נ צ ב ה ו ה נ ה ת ס ב ינ ה א ל מ ת יכ ם ו ת ש ת ח ו ין ל א ל מ ת י : ח ו י אמ ר ו ל ו א ח יו ה מ ל ך ת מ ל ך ע ל ינ ו א ם-מ שו ל ת מ ש ל ב נ ו ו יו ס פ ו עו ד ש נ א א תו ע ל-ח למ ת יו ו ע ל ד ב ר יו : ט ו י ח לם עו ד ח לו ם אח ר ו י ס פ ר א תו ל א ח יו ו י אמ ר ה נ ה ח ל מ ת י ח לו ם עו ד ו ה נ ה ה ש מ ש ו ה י ר ח ו אח ד ע ש ר כו כ ב ים מ ש ת ח ו ים ל י : י ו י ס פ ר א ל- אב יו ו א ל א ח יו ו י ג ע ר ב ו אב יו ו י אמ ר לו מ ה ה ח לו ם ה ז ה א ש ר ח ל מ ת ה בו א נ בו א א נ י ו א מ ך ו אח י ך ל ה ש ת ח ו ת ל ך אר צ ה : יא ו י ק נ א ו-בו א ח יו ו אב יו ש מ ר א ת-ה ד ב ר : יב ו י ל כ ו א ח יו ל ר עו ת א ת-צ אן א ב יה ם ב ש כ ם : יג ו י אמ ר י ש ר א ל א ל-יו ס ף ה לו א אח י ך ר ע ים ב ש כ ם ל כ ה ו א ש ל ח ך א ל יה ם ו י אמ ר לו ה נ נ י : יד ו י אמ ר לו ל ך-נ א ר א ה א ת-ש לו ם אח י ך ו א ת-ש לו ם ה צ אן ו ה ש ב נ י ד ב ר ו י ש ל ח ה ו מ ע מ ק ח ב רו ן ו י ב א ש כ מ ה : טו ו י מ צ א ה ו א יש ו ה נ ה ת ע ה ב ש ד ה ו י ש אל ה ו ה א יש ל אמ ר מ ה-ת ב ק ש : טז ו י אמ ר א ת- אח י אנ כ י מ ב ק ש ה ג יד ה-נ א ל י א יפ ה ה ם ר ע ים : יז ו י אמ ר ה א יש נ ס ע ו מ ז ה כ י ש מ ע ת י א מ ר ים נ ל כ ה ד ת י נ ה ו י ל ך יו ס ף אח ר א ח יו ו י מ צ א ם ב ד ת ן : יח ו י ר א ו א תו מ ר ח ק וב ט ר ם י ק ר ב א ל יה ם ו י ת נ כ ל ו א תו ל ה מ ית ו : יט ו י אמ ר ו א יש א ל- אח יו ה נ ה ב ע ל ה ח למו ת ה ל ז ה ב א : כ ו ע ת ה ל כ ו ו נ ה ר ג ה ו ו נ ש ל כ ה ו ב אח ד ה ברו ת ו אמ ר נ ו ח י ה ר ע ה א כ ל ת ה ו ו נ ר א ה מ ה-י ה י ו ח למ ת יו : כא ו י ש מ ע ר א וב ן ו י צ ל ה ו מ י ד ם ו י אמ ר לא נ כ נ ו נ פ ש : כב ו י אמ ר א ל ה ם ר א וב ן אל-ת ש פ כ ו-ד ם ה ש ל יכ ו א תו א ל ה בו ר ה ז ה א ש ר ב מ ד ב ר ו י ד אל-ת ש ל ח ו-בו ל מ ע ן ה צ יל א תו מ י ד ם ל ה ש יבו א ל- אב יו : כג ו י ה י כ א ש ר-ב א יו ס ף א ל-א ח יו ו י פ ש יט ו א ת-יו ס ף א ת-כ ת נ תו א ת-כ ת נ ת ה פ ס ים א ש ר ע ל יו : כד ו י ק ח ה ו ו י ש ל כ ו א תו ה ב ר ה ו ה בו ר ר ק א ין בו מ י ם : כה ו י ש ב ו ל א כ ל-ל ח ם ו י ש א ו ע ינ יה ם ו י ר א ו ו ה נ ה א ר ח ת י ש מ ע אל ים ב אה מ ג ל ע ד וג מ ל יה ם נ ש א ים נ כ את וצ ר י ו לט הו ל כ ים ל הו ר יד מ צ ר י מ ה : כו ו י אמ ר י ה וד ה א ל-א ח יו מ ה-ב צ ע כ י נ ה ר ג א ת- אח ינ ו ו כ ס ינ ו א ת-ד מו : כז ל כ ו ו נ מ כ ר נ ו ל י ש מ ע אל ים ו י ד נ ו אל-ת ה י-בו כ י- אח ינ ו ב ש ר נ ו ה וא ו י ש מ ע ו א ח יו : כח ו י ע ב ר ו א נ ש ים מ ד י נ ים ס ח ר ים ו י מ ש כ ו וי ע ל ו א ת-יו ס ף מ ן-ה בו ר ו י מ כ ר ו א ת- יו ס ף ל י ש מ ע אל ים ב ע ש ר ים כ ס ף ו י ב יא ו א ת-יו ס ף מ צ ר י מ ה : כט ו י ש ב ר א וב ן א ל-ה בו ר ו ה נ ה א ין-יו ס ף ב בו ר ו י ק ר ע א ת-ב ג ד יו : ל ו י ש ב א ל-א ח יו ו י אמ ר ה י ל ד א ינ נ ו ו א נ י אנ ה א נ י- ב א : לא ו י ק ח ו א ת-כ ת נ ת יו ס ף ו י ש ח ט ו ש ע יר ע ז ים ו י ט ב ל ו א ת-ה כ ת נ ת ב ד ם : לב ו י ש ל ח ו א ת-כ ת נ ת ה פ ס ים ו י ב יא ו א ל-א ב יה ם ו י אמ ר ו ז את מ צ אנ ו ה כ ר-נ א ה כ ת נ ת ב נ ך ה וא א ם- לא : לג ו י כ יר ה ו י אמ ר כ ת נ ת ב נ י ח י ה ר ע ה א כ ל ת ה ו ט ר ף ט ר ף יו ס ף : לד ו י ק ר ע י ע ק ב ש מ לת יו ו י ש ם ש ק ב מ ת נ יו ו י ת א ב ל ע ל-ב נו י מ ים ר ב ים : לה ו י ק מ ו כ ל-ב נ יו ו כ ל ב נ ת יו ל נ ח מו ו י מ א ן ל ה ת נ ח ם ו י אמ ר כ י-א ר ד א ל-ב נ י אב ל ש א ל ה ו י ב ך א תו אב יו : לו ו ה מ ד נ ים מ כ ר ו א תו א ל-מ צ ר י ם ל פו ט יפ ר ס ר יס פ ר ע ה ש ר ה ט ב ח ים : 3

שאלות הכנה 1( במה היו שונים יוסף ובנימין משאר בני יעקב? כיצד, לדעתכם, השפיע עליהם שוני זה? 2( על פי פסוקים ב' עד ד': מה היו שני הגורמים לשנאת האחים את יוסף? 3( על פי פסוקים ה' עד יא': איזה גורם נוסף היה לשנאת האחים את יוסף? 4( מה מסמל החלום הראשון? מדוע החלום הכעיס את האחים? 5( מדוע, לדעתכם, החלום השני הכעיס את האחים יותר מהחלום הראשון? 6( יעקב גר בחברון. מה מוזר בזה שבניו הלכו לרעות צאן בשכם? )העזרו במפה בעמוד הבא!( 7( מדוע שלח יעקב את יוסף אל אחיו? האם אתם הייתם עושים זאת? הסבירו! 8( מה רצו האחים לעשות ליוסף בהתחלה? מדוע לא עשו זאת? 9( מה אמר ראובן לעשות ליוסף? כיצד הוא הסביר את הצעתו? מה באמת התכווין? 11( מה הציע יהודה לעשות ליוסף? מדוע ראובן לא התנגד? 4

11( כיצד רימו האחים את אביהם? 12( כמה חטאים נראה שעשו האחים בפרק לז', לדעתכם? מה הם? 5

סקירת יחידה ו' הבעיה המוסרית החריפה שעולה ממעשה מכירת יוסף, קשה מאד לפתרון. הבעיה מועלית, ללא תשובה בפיוט שאומרים האשכנזים ביום הכפורים, והדן בעשרה הרוגי מלכות: ד ינ ו מ ש פ ט ז ה ל א ש ורו, ו אל ת ע ו ת וה ו ב כ ז ב ל אמ רו, כ י א ם הוצ יא וה ו ל א מ תו ול אורו, כ י י מ צ א א יש גונ ב נ פ ש מ א ח יו מ ב נ י י ש ר א ל ו ה ת ע מ ר בו ומ כ רו נ ם: ה ם כ ע נ ו לו: ומ ת ה ג נ ב ה ה וא. א י ה א בות יכ ם א ש ר א ח יה ם מ כ ר וה ו? ל אר ח ת י ש מ ע אל ים ס ח ר וה ו! וב ע ד נ ע ל י ם נ ת נ וה ו! ו א ת ם ק ב ל ו ד ין ש מ י ם ע ל יכ ם, כ י מ ימ י א בות יכ ם לא נ מ צ א כ כ ם, ו א ם ה י ו ב ח י ים - ה י ית י ד נ ם ל פ נ יכ ם, ו א ת ם ת ש א ו ע ון א בות יכ ם... )מתוך הפיוט "אלה אזכרה"( המעיין במדרשים המובאים במקורות יראה כי בקורת חריפה היתה לרבותינו על השבטים, והם אמרו שלא נמחל להם על המכירה עד שמתו. מצד שני, מצינו סנגוריא על מעשיהם, והיא כי מה' יצא הדבר, כדי לקיים את מאמרו לאברהם בברית בין הבתרים: י ד ע ת ד ע כ י ג ר י ה י ה ז ר ע ך ב א ר ץ לא ל ה ם ו ע ב ד ום ו ע נ ו א ת ם אר ב ע מ או ת ש נ ה )מובן שאין זה פוטר את האחים מאחריות למעשיהם(. ה' כביכול תמרן את האחים למצב שבו היו חייבים למכור את יוסף: "ל מ ה ת ת ע נ ו ה' מ ד ר כ י ך" )ישעיהו סג( כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם )בראשית רבה( לשנוא יוסף עצמו אומר לאחיו, שבאו לבקש מחילתו אחר מות יעקב: אל ת יר א ו כ י ה ת ח ת א לה ים אנ י?! ו א ת ם ח ש ב ת ם ע ל י ר ע ה, א לה ים ח ש ב ה ל ט ב ה ל מ ע ן ע ש ה כ יו ם ה ז ה ל ה ח י ת ע ם ר ב: מה נענה אנחנו אם רבותינו התקשו למצא הסבר להתנהגות האחים? ננסה להבין מעט את הרקע למעשה הנורא: נשים לב לחוסר עקביות,לכאורה, בדרך בה מיחסת התורה את יוסף, אביו ואחיו, אלו לאלו. הספור מתחיל במילים "וישב יעקב" ומיד: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו". לאחר מכן נאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" לא אל אביו, אלא אל אביהם. לאחר מכן נאמר: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל בניו" ולא נאמר כי אותו אהב "מהם", "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם". מכיון שהצאן היה של יעקב, ואותו הלכו האחים לרעות, היתה התורה צריכה לכתוב וילכו בניו לרעות את צאנו?! אלא, כאחי יוסף הלכו, לא כבנים ההולכים לרעות את צאן האב. האחים הלכו לרעות את עצמם )עיינו רש"י( המצב בבית נעשה קשה ללא נשא. לוא הבעיה היתה רק יהירותו של יוסף, היו האחים שונאים אותו ומתעלמים ממנו. אולם המצב היה גרוע הרבה יותר: האחים הבינו כי יוסף מקבל תמיכה מאביו על חלומותיו ועל דבריו. הוא מביא את הדיבה הרעה אל אביהם לא אל אביו! מטרתו לא היתה לבסס את 6

מעמדו אצל אביו הוא היה בטוח בו. יוסף רצה להחליש את יחסי אחיו עם אביהם! )לפחות כך הבינו האחים( ישראל, לא יעקב, אהב את יוסף מכל בניו. ישראל הרוחני, המתמודד עם אלהים ואדם )ויכול!( הוא זה שרואה ביוסף את ממשיך דרכו, הוא זה ש"שמר את הדבר". האם באמת חשב יעקב כי האחים לא ראו מה בלבו על חלומות יוסף? האם הם לא ראו כי גערתו בבנו היתה רק מן השפה ולחוץ? על כן אמרו חז"ל: א"ר חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין: יודע היית )בראשית רבה פרשה פד( שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני בני יעקב חששו כי אם יוסף לא יעצר ינשל אותם אביהם לגמרי מביתם. יוסף הביא את דבתם הרעה, ובמקום שאביהם ינזף בו הוא נהנה לשמוע את חלומותיו הגרנדיוזים. טבעי היה שהם הלכו לשכם, מרחק ניכר מביתם. שכם הוא המקום בו הם כבר פעלו באופן עצמאי מאביהם, ואף כנגד דעתו. והנה, גם במקום המרוחק הזה אין להם מנוחה מיוסף. מרחוק הם רואים אותו מגיע. )ילקוט שמעוני: בקילוס היה בא כלומר בשמחה ובשיר. מובן שהאחים, במצב הרוח שבו היו, פרשו התנהגות זו כגאוותנית( כעסם, פחדם ושנאתם שבשו את מחשבותיהם וגרמו להם לפעול בצורה הנוגדת את המוסר האנושי. "והבור רק אין בו מים": אמר ר' אחא: נתרוקן בורו של יעקב, אין בו מים: אין בו דברי תורה שנמשלו למים, דכתיב "הוי כל צמא לכו למים", וכתיב "כי ימצא איש גונב נפש )ילקוט שמעוני( מאחיו"... ואתם מכרתם את אחיכם... 7

ב) ג) ח) י) רש"י פרק לז ) והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו... את בני בלהה - כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן: את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי "וישחטו שעיר עזים" במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, )תהלים קה יז( "לעבד נמכר יוסף". ועל העריות שספר עליהם, )להלן לט ז( "ותשא אשת אדוניו" וגו': ) בן זקונים - שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו: ד) ) ולא יכלו דברו לשלום - מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב: ) ועל דבריו - על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם: ) ויספר אל אביו ואל אחיו - לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם: ויגער בו - לפי שהיה מטיל שנאה עליו: )יא( שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא... )יב( לרעות את צאן - נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן: )יג( הנני - לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו: )יד( מעמק חברון - והלא חברון בהר, שנאמר )במדבר יג כב( "ויעלו בנגב ויבא עד חברון ", אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים )לעיל טו יג( "כי גר יהיה זרעך": ויבא שכמה - מקום מוכן לפורענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר )מ"א י"ב א( "וילך רחבעם שכמה" וגו': )כב( למען הציל אותו - רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי: )כד( והבור רק אין בו מים - ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: )כח( ויעברו אנשים מדינים - זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה: )כט( וישב ראובן - ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו: ל) ) אנה אני בא - אנה אברח מצערו של אבא: 8

שאלות לעיון )רק על פי הטקסט ורש"י( 1( "והוא נער את בני בלהה" במילים אלו מצא רש"י דבר טוב ודבר רע אצל יוסף. כתבו )א( מה הוא הדבר הטוב? )ב( מה הוא הדבר הרע? א. ב. 2( "ויבא יוסף את דבתם רעה" כתבו את שלושת הדברים שיוסף אמר על אחיו וכיצד נענש כל כל דבר. א. ב. ג. 3( "כי בן זקונים הוא לו" כתבו שניים משלושת הפרושים שמביא רש"י למילים אלו. א. ב. 4( לפי מה שלמדתם עד עכשיו על יוסף: תארו את אישיותו של יוסף, והסבירו מדוע זו היא אישיותו. 5( על פי רש"י לפסוקים ד', י' )ד"ה ויגער בו אביו( ויג' הוכיחו ש)א( יוסף ידע שאחיו שונאים אותו, ו)ב( יעקב ידע שהאחים שונאים את יוסף. א. ב. 9

6( מלאו את הטבלה על פי הפסוקים ופרוש רש"י. מה מיצג את מלכות יוסף מה מיצג את עבדות האחים מה מיצג את ההורים חלום ראשון חלום שני 7( "ויספר אל אביו ואל אחיו" א. מדוע, לדעתכם, יוסף סיפר לאביו את החלום השני, אבל לא את הראשון? ב. היכן בפסוק מצא רש"י מקור לדבריו כי גערת יעקב ביוסף היתה רק למנוע שנאת האחים ולא מכעס אמיתי? 8( "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" א. כיצד דברי רש"י )שהלכו לרעות את עצמם( מסבירים מדוע האחים התרחקו כל כך מביתם? ב. על פי מה שאנו יודעים על שכם: מדוע האחים הלכו לשם דווקא? ג. מה, לדעתכם, כוונת רש"י במילים "שלא הלכו אלא לרעות את עצמן"? 9( "וישמע ראובן ויצילהו מידם" א. על פי רש"י לפסוקים כב' ול': מדוע ראובן הציל את יוסף? ב. על פי רש"י: מה היה הנס שנעשה ליוסף בבור? 11( כיצד שכנע יהודה את האחים לא להרוג את יוסף? 10

מקורות לעיון מקור 1: שבת דף י עמוד ב...לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. מקור 2: מדרש תנחומא ר' מנא אומר: במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו ועליהם הכתוב אומר "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" )ישעיה כב( מקור 3: מדרש תנחומא "מה גדלו מעשיך ה'", מהו "מאד עמקו מחשבותיך"? א"ר יוחנן מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כשאמרת לו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך"... והיו חייבין לירד מכופתין בקולרין. ולא עשה כך, אלא חשב היאך להורידן בכבוד, והביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף, וישנאוהו אחיו, וימכרוהו לישמעאלים, ויורידוהו למצרים, וירד יעקב ובניו בשבילו. שנאמר "ויוסף הורד מצרימה"... מקור 4: מדרש תנחומא ויוסף הורד מצרימה א"ר תנחומא למה הדבר דומה? לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה מה עשו נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו הדברים וירדו למצרים ופרעו את השטר לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה... מקור 5: בראשית רבה פרשה פד ויאמר לו הנני, א"ר חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני... מקור 6: בראשית רבה פרשה פד ויעברו אנשים מדינים סוחרים...כתיב )ישעיה סג( למה תתענו ה' מדרכיך, כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא... מקור 7: רשב"ם בראשית פרק לז )כח( ויעברו אנשים מדיינים - בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. מקור 8: רמב"ן בראשית פרק לז את בני בלהה - כלומר ורגיל את בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן. את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, לשון רש"י. ואם כן למה לא הצילוהו בני השפחות, והוא אוהב אותם ומקרבן ומגיד לאביו על האחים בבזיונם? ואם נאמר שייראו מן האחים, והנה הם ד', וראובן עמהם, ויוסף עצמו, ותגבר ידם עליהם, ואף כי לא יבאו עמהם במלחמה! ועוד, כי נראה בכתוב כי כולם הסכימו במכירתו. אבל לדעת רבותינו בבראשית רבה )פד ז( על כולם היה מוציא הדבה: 11

והנכון בעיני כי זה הכתוב שב לבאר מה שהזכיר, ושיעורו, יוסף, והוא נער בן שבע עשרה שנה היה רועה בצאן את אחיו... והוא עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אביו תמיד, לא יפרד מהם בעבור נערותו, כי להם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו, לא לבני הגבירות, והוא מביא מהם דבה רעה אל אביהם, ולכן ישנאוהו אלה הארבעה האחים. ואחר כן אמר כי אביו אהבו, ויראו אחיו האחרים כי אותו אהב אביהם יותר מכולם ויקנאו בו וישנאוהו, נמצא שנוא מכולם, בני הגבירות יקנאו בו למה יאהב אותו מהם והם בני גבירה כמוהו, ובני השפחות אשר לא יקנאו בזה למעלתו עליהם, ישנאו בו בעבור היותו מביא דבתם אל אביהם... )ז( קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם - ענין החלום באלומות, כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו. )טו( וימצאהו איש והנה תעה בשדה -...ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו )ב"ר פד יד( באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום:*** )כד( והבור רק אין בו מים -...וכתב רש"י ממשמע שנאמר והבור ריק, אינני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו... ואם כן היו נחשים ועקרבים בחורי הבור, או שהיה עמוק ולא ידעו בהם, שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח השם אשר הוא חפץ בו ומצילו... נחמה ליבוביץ': עיונים בספר בראשית )על דברי רמב"ן לפסוק טו'( אין לדעת הרמב"ן כוונת חז"ל באומרים "מלאך" להגיד שנזדמן לו יצור על אנושי שש כנפיים לו וכדומה אלא אותו עובר אורח היה מלאך שליח מורה דרך שלא מדעתו. אף הוא חושב שאינו אלא שולח את יוסף אל אחיו, ואינו יודע שבזה הוא מביא את ישראל מצרימה... מקור 9: ספורנו בראשית פרק לז והוא נער. ומפני נערותו חטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אע"פ שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך מורה לזקני הדור... )יח( ויתנכלו אותו להמיתו. הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם )במדבר כה, יח(. אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או יענישם האל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים... ובזה הודיע מה היה למו בהיות כלם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא נחמו על הרעה, כי גם כשאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו אלא על אכזריותם בהתחננו. והנה הגיד הכתוב כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם והתורה אמרה הבא להרגך כו' )סנהדרין עב א(: מקור 11: ר' שמשון רפאל הירש...הרי לפנינו נער שאין לו אם ואחים. כל השאר גדלו בחברת אחים. תחת כנפי אם ובהשפעת אהבתה, אך יוסף היה בודד. האם נפטרה בילדותו, והשאירה רק אותו. בנימין עדיין ילד, לא חבר לנער. אצל אחיו הבוגרים לא מצא לו מקום, ולכן נמשך אל בני השפחות, אולי גם משום שמץ של יהירות... 12

למרות החולשות הנזכרות, היתה אישיות נהדרת טמונה ביוסף. "וישראל" לא יעקב! ראה בו את בחיר בניו. "כי בן זקונים הוא לו" הוא ראה את עצמו חוזר וקם בדמותו: בו ראה את היורש לכל קניניו הרוחניים... )"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם"( שכל זה לא היה נכון, שעל יעקב היה לדחות את דיבתו... דבר זה הובלט כל צרכו על ידי התוצאות המרות שבאו בעקבותיו, הרי אלו חולשות החוזררות בנקל בחיי כל אדם אך אינן אלא חולשות....אנחנו רואים חובה לעצמנו לבקש, אם לא הצדקה, הרי לפחות באור המאורע שלפנינו. הרי אין לנו עסק עם חבר שודדים ורוצחים, אשר הנקל להם להרוג ולרצוח בעבור כתונת... יחס האיבה החל בקנאה, ועליה נתוספה שנאה. הם שנאו אותו שכן מתוך חלומותיו דימו להכיר את מחשבותיו ותכניותיו. אך טרם יראו ממנו, שכן לא האמינו בהגשמתם. אך מששמעו את חלומו האחרון שייעד לו הוד מלכות עליון עלי אדמות, לא רק מעלת שררה בקרב משפחתו משראו איך אביהם תפש את הדבר, היאך לא ראה בו חלום גרידא, אלא שמר את הדברים בלבבו... אז חזרה הקנאה להתעורר בשנאה, ומיד אחר כך: "וילכו אחיו" הם הלכו, הסתלקו... מוזר הדבר שהלכו דווקא לשכם, הן בשכם זו גילו לראשונה את רגש האחוה שפיעם בלבם... והנה אם המשפחה מלוכדת כאיש אחד כלפי חוץ, בשעה שסכנה נשקפת לאחד מחבריה, קל וחומר שהיא מאוחדת בשעה שסכנה נשקפת לכבודה ועצמאותה מבפנים... משום כך נסעו לשכם, למקום עלילת האחוה, כדי להבשיל שם את ההחלטה שנראתה שוב נחוצה. ואכן היתה סכנה נשקפת לעתידם, אם מעמדו של יוסף עתיד להיות כפי שראו אותו בעיני רוחם. הן טרם עבר זמן רב משנוסדה המלכות על ידי נמרוד. בני דודיהם בשעיר אדום כבר היו משועבדים לאלופים ומלכים. בנגוד למלכות זו, המשפילה את כבוד האדם, והופכת אותו ללבנה לבנין תאוות הכבוד של יחיד, הרי בנגוד אליה על משפחת אברהם לייסד חברה אנושית, בה יבואו לידי ביטוי אצילות אנושית וכבוד אנושי על יסוד החופש והשוויון. בה ישלוט על כולם בשווה רק התפקיד המשותף: לשמור "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". מה יהא על עתידם ועתיד האנושות אם גם הם יאסרו באזיקי תאוות הכבוד של יחיד? מקור 11: תהלים פרק קה )טז( ו י ק ר א ר ע ב ע ל ה אר ץ, כ ל מ ט ה ל ח ם ש ב ר: )יז( ש ל ח ל פ נ יה ם א יש, ל ע ב ד נ מ כ ר יו ס ף: )יח( ע נ ו ב כ ב ל ר ג לו, ב ר ז ל ב אה נ פ שו : )יט( ע ד ע ת ב א ד ב רו, א מ ר ת ה' צ ר פ ת ה ו: )כ( ש ל ח מ ל ך ו י ת יר ה ו, מ ש ל ע מ ים ו י פ ת ח ה ו: )כא( ש מו אדו ן ל ב יתו, ומ ש ל ב כ ל ק נ י נו : 13

ב. שאלות הבנת המקורות 1( מכירת יוסף עיינו בארבעת המקורות הראשונים ותנו שלושה "אשמים" שונים במכירת יוסף. הסבירו כל דעה. א. ג. )2 על פי החומש: מי האשם העיקרי, שלא מופיע במקורות? מדוע אין הוא מואשם? )3 א. לפי מקורות 3 ו 4 : מה היו מניעיו של ה' במכירת יוסף? ב. מדוע אין כאן סתירה לרעיון של בחירה חופשית? 4( "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" עיינו ברש"י ורמב"ן על פסוקים אלו וכתבו: א. על מי הביא יוסף דיבה, ומה היתה הדיבה? ב. כתבו את קושיות רמב"ן על רש"י ג. לפי רמב"ן: על מה כעסו בני הגבירות ועל מה כעסו בני השפחות? 14

)5 חלומות יוסף א. השוו בין שני החלומות של יוסף. מה הדומה ביניהם ומה השונה? ב. איזה משני החלומות היה צריך להטריד יותר את האחים? הסבירו דעתכם. )תוכלו להעזר מעט במקור 11( ג. אם הייתם חברים של יוסף והוא היה מספר לכם על חלומותיו לפני שספרם לאחיו. מה הייתם מייעצים לו לעשות? 6( "ויאמר לו הנני" עיינו במקור 5 וכתבו... א. מה היתה חרטתו של יעקב על שליחת יוסף אל אחיו? ב. מדוע, לדעתכם, הסכים יוסף )בשמחה!( ללכת אל אחיו? 7( "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" עיינו ברמב"ן )מקור 8( ובדברי נחמה ליבוביץ' וכתבו: א. מה הדבר הראשון שבא ללמדנו ספור זה? ב. מה הדבר השני )והחשוב יותר( שמלמד הספור? בארו היטב! ג. האם דברי רמב"ן סותרים את העקרון של בחירה חפשית? בארו היטב! ד. מי הוא ה"מלאך" עליו דברו חז"ל, ומדוע הוא נקרא מלאך? 15

8( "ויתנכלו אותו להמיתו" עיינו בספורנו )מקור 9( וכתבו א. millon.co.il מתרגם את המילה "להתנכל" ל conspire to אם נפרש שהאחים התנכלו ליוסף, כיצד היה צריך לכתוב בתורה במקום "ויתנכלו אותו"? ב. לפי פרוש ספורנו, מי הוא ה"מתנכל" בפסוק? כיצד זה מצדיק את שמוש במילים "ויתנכלו אותו"? ג. מה הם שני הדברים שמסביר ספורנו על ידי פרושו למילים "ויתנכלו אותו"? ד. מה היא ההצדקה ההלכתית שהאחים חשבו שיש להם להרוג את יוסף? כיצד מכנים הצדקה זו באנגלית? 9( עיינו בדברי רשר"ה )מקור 11( וכתבו: א. מה היו חולשותיו ומעלותיו של יוסף? ב. מה היתה טעותו של יעקב בפרשת מכירת יוסף? ג. במה היתה שונה משפחת אברהם וצאצאיו מיתר משפחות העולם? כיצד זה היה גורם )factor( במכירת יוסף? 11( כיצד רואה משורר תהילים את מכירת יוסף? כחולשה אנושית או כתכנית אלוהית? נמקו תשובתכם, והשתמשן בציטוטים מהפרק. 16

11( התבוננו היטב בציור שלפניכם: מכירת יוסף, גוסטב דורה שימו לב כי בציור ישנן שתי קבוצות אנשים. האחת אוחזת ביוסף, המביט אחורה בקבוצה האחרת של אנשים, הנראים כאילו הם לא מבחינים כלל במתרחש, אלא מתבוננים בבור )ריק?( באיזה פרוש שלמדנו על מכירת יוסף תומך ציור זה? מי הן שתי הקבוצות? 17

12( התבוננו בציור שלפניכם: מכירת יוסף, קונסטנטין פלוויטסקי )5511( גשו לאתר wikipedia.org וחפשו את מכירת יוסף. התמונה המופיעה בעמוד זה מופיעה שם. הגדילו את התמונה ככל יכולתכם. הסוחרים שקנו את יוסף בימין, והאחים בשמאל. במה שונה הבנת הציור הזה של מכירת יוסף מהבנתו של הציור הקודם? כמה אחים יש בתמונה מלבד יוסף? כיצד אתם מסבירים זאת בעזרת הפסוקים? התבוננו בפני האחים: איזה רגש אתם רואים? על פי מה שלמדתם בכיתה: נסו לזהות כל אח על פי הבעת פניו 18

יחידה ח': יוסף ואחיו: הפרוד )חלק ב'( - בקיאות בראשית פרק לט א ו יו ס ף ה ור ד מ צ ר י מ ה ו י ק נ ה ו פו ט יפ ר ס ר יס פ ר ע ה ש ר ה ט ב ח ים א יש מ צ ר י מ י ד ה י ש מ ע אל ים א ש ר הו ר ד ה ו ש מ ה : ב ו י ה י ה' א ת יו ס ף ו י ה י א יש מ צ ל יח ו י הי ב ב ית א ד נ יו ה מ צ ר י : ג ו י ר א א ד נ יו כ י ה' א תו ו כ ל א ש ר-ה וא ע ש ה ה' מ צ ל יח ב י ד ו : ד ו י מ צ א יו ס ף ח ן ב ע ינ יו ו י ש ר ת א תו ו י פ ק ד ה ו ע ל-ב יתו ו כ ל-י ש-לו נ ת ן ב י דו : ה ו י ה י מ אז ה פ ק יד א ת ו ב ב יתו ו ע ל כ ל-א ש ר י ש-לו ו י ב ר ך ה' א ת-ב ית ה מ צ ר י ב ג ל ל יו ס ף ו י ה י ב ר כ ת ה' ב כ ל-א ש ר י ש-לו ב ב י ת וב ש ד ה : ו ו י ע ז ב כ ל-א ש ר-לו ב י ד-יו ס ף ו לא-י ד ע א תו מ א ומ ה כ י א ם-ה ל ח ם א ש ר-ה וא או כ ל ו י ה י יו ס ף י פ ה-ת אר ו יפ ה מ ר א ה : ז ו י ה י אח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ו ת ש א א ש ת-א ד נ יו א ת-ע ינ יה א ל-יו ס ף ו ת אמ ר ש כ ב ה ע מ י : ח ו י מ א ן ו י אמ ר א ל-א ש ת א ד נ יו ה ן א ד נ י לא-י ד ע א ת י מ ה-ב ב י ת ו כ ל א ש ר-י ש-לו נ ת ן ב י ד י : ט א ינ נ ו ג דו ל ב ב י ת ה ז ה מ מ נ י ו לא-ח ש ך מ מ נ י מ א ומ ה כ י א ם-או ת ך ב א ש ר א ת-א ש תו ו א י ך א ע ש ה ה ר ע ה ה ג ד ל ה ה ז את ו ח ט את י ל א לה ים : י ו י ה י כ ד ב ר ה א ל-יו ס ף יו ם יו ם ו לא-ש מ ע א ל יה ל ש כ ב א צ ל ה ל ה יו ת ע מ ה : יא ו י ה י כ ה יו ם ה ז ה ו י ב א ה ב י ת ה ל ע שו ת מ ל אכ תו ו א ין א יש מ אנ ש י ה ב י ת ש ם ב ב י ת : יב ו ת ת פ ש ה ו ב ב ג דו ל אמ ר ש כ ב ה ע מ י ו י עז ב ב ג דו ב י ד ה ו י נ ס ו י צ א ה ח וצ ה : יג ו י ה י כ ר או ת ה כ י-ע ז ב ב ג דו ב י ד ה ו י נ ס ה ח וצ ה : יד ו ת ק ר א ל אנ ש י ב ית ה ו ת אמ ר ל ה ם ל אמ ר ר א ו ה ב יא ל נ ו א יש ע ב ר י ל צ ח ק ב נ ו ב א א ל י ל ש כ ב ע מי ו א ק ר א ב קו ל ג דו ל : טו ו י ה י כ ש מ עו כ י-ה ר ימ ת י קו ל י ו א ק ר א ו י ע ז ב ב ג דו א צ ל י ו י נ ס ו י צ א ה ח וצ ה : טז ו ת נ ח ב ג ד ו א צ ל ה ע ד-בו א א ד נ יו א ל-ב יתו : יז ו ת ד ב ר א ל יו כ ד ב ר ים ה א ל ה ל אמ ר ב א א ל י ה ע ב ד ה ע ב ר י א ש ר-ה ב את ל נ ו ל צ ח ק ב י : יח ו י ה י כ ה ר ימ י קו ל י ו א ק ר א ו י ע ז ב ב ג דו א צ ל י ו י נ ס ה ח וצ ה : יט ו י ה י כ ש מ ע א ד נ יו א ת-ד ב ר י א ש תו א ש ר ד ב ר ה א ל יו ל אמ ר כ ד ב ר ים ה אל ה ע ש ה ל י ע ב ד ך ו י ח ר א פו : כ ו י ק ח א ד נ י יו ס ף א תו ו י ת נ ה ו א ל-ב ית ה ס ה ר מ קו ם א ש ר א ס יר י ה מ ל ך א ס ור ים ו י ה י-ש ם ב ב ית ה ס ה ר : כא ו י ה י ה' א ת-יו ס ף ו י ט א ל יו ח ס ד ו י ת ן ח נו ב ע ינ י ש ר ב ית-ה ס ה ר : כב ו י ת ן ש ר ב ית-ה ס ה ר ב י ד-יו ס ף א ת כ ל-ה א ס יר ם א ש ר ב ב ית ה ס ה ר ו א ת כ ל-א ש ר ע ש ים ש ם ה וא ה י ה ע ש ה : כג א ין ש ר ב ית-ה ס ה ר ר א ה א ת כ ל מ א ומ ה ב י דו ב א ש ר ה' א תו ו א ש ר ה וא ע ש ה ה' מ צ ל י ח : בראשית פרק מ א ו י ה י אח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ח ט א ו מ ש ק ה מ ל ך-מ צ ר י ם ו ה א פ ה ל א ד נ יה ם ל מ ל ך מ צ ר י ם : ב ו י ק צ ף פ ר ע ה ע ל ש נ י ס ר יס יו ע ל ש ר ה מ ש ק ים ו ע ל ש ר ה או פ ים : ג ו י ת ן א ת ם ב מ ש מ ר ב ית ש ר ה ט ב ח ים א ל-ב ית ה ס ה ר מ קו ם א ש ר יו ס ף אס ור ש ם : ד ו י פ ק ד ש ר ה ט ב ח ים א ת יו ס ף א ת ם ו י ש ר ת א ת ם ו י ה י ו י מ ים ב מ ש מ ר : ה ו י ח ל מ ו ח לו ם ש נ יה ם א יש ח למו ב ל י ל ה א ח ד א יש כ פ ת רו ן ח למו ה מ ש ק ה ו ה א פ ה א ש ר ל מ ל ך מ צ ר י ם א ש ר א ס ור ים ב ב ית ה ס ה ר : ו ו י ב א א ל יה ם יו ס ף ב ב ק ר ו י ר א א ת ם ו ה נ ם ז ע פ ים : ז ו י ש אל א ת-ס ר יס י פ ר ע ה א ש ר א תו ב מ ש מ ר ב ית א ד נ יו ל אמ ר מ ד ו ע פ נ יכ ם ר ע ים ה יו ם : ח ו י אמ ר ו א ל יו ח לו ם ח ל מ נ ו ופ ת ר א ין א תו ו י אמ ר א ל ה ם יו ס ף ה לו א ל א לה ים פ ת ר נ ים ס פ ר ו-נ א ל י : ט ו י ס פ ר ש ר-ה מ ש ק ים א ת-ח למו ל יו ס ף ו י אמ ר לו ב ח לו מ י ו ה נ ה-ג פ ן ל פ נ י : י וב ג פ ן ש לש ה ש ר יג ם ו ה וא כ פ ר ח ת 19

ע ל ת ה נ צ ה ה ב ש יל ו א ש כ לת יה ע נ ב ים : יא ו כו ס פ ר ע ה ב י ד י ו א ק ח א ת-ה ע נ ב ים ו א ש ח ט א ת ם א ל-כו ס פ ר ע ה ו א ת ן א ת-ה כו ס ע ל-כ ף פ ר ע ה : יב ו י אמ ר לו יו ס ף ז ה פ ת ר נו ש לש ת ה ש ר ג ים ש לש ת י מ ים ה ם : יג ב עו ד ש לש ת י מ ים י ש א פ ר ע ה א ת-ר אש ך ו ה ש יב ך ע ל-כ נ ך ו נ ת ת כו ס-פ ר ע ה ב י דו כ מ ש פ ט ה ר אשו ן א ש ר ה י ית מ ש ק ה ו : יד כי א ם-ז כ ר ת נ י א ת ך כ א ש ר י יט ב ל ך ו ע ש י ת-נ א ע מ ד י ח ס ד ו ה ז כ ר ת נ י א ל-פ ר ע ה ו הו צ את נ י מ ן-ה ב י ת ה ז ה : טו כ י-ג נ ב ג נ ב ת י מ א ר ץ ה ע ב ר ים ו ג ם פ ה לא ע ש ית י מ א ומ ה כ י-ש מ ו א ת י ב בו ר : טז ו י ר א ש ר ה א פ ים כ י טו ב פ ת ר ו י אמ ר א ל-יו ס ף אף-א נ י ב ח לו מ י ו ה נ ה ש לש ה ס ל י ח ר י ע ל-ר אש י : יז וב ס ל ה ע ל יו ן מ כ ל מ א כ ל פ ר ע ה מ ע ש ה א פ ה ו ה עו ף א כ ל א ת ם מ ן-ה ס ל מ ע ל ר אש י : יח ו י ע ן יו ס ף ו י אמ ר ז ה פ ת ר נו ש לש ת ה ס ל ים ש לש ת י מ ים ה ם : יט ב עו ד ש לש ת י מ ים י ש א פ ר ע ה א ת-ר אש ך מ ע ל י ך ו ת ל ה או ת ך ע ל-ע ץ ו אכ ל ה עו ף א ת-ב ש ר ך מ ע ל י ך : כ ו י ה י ב יו ם ה ש ל יש י יו ם ה ל ד ת א ת-פ ר ע ה ו י ע ש מ ש ת ה ל כ ל-ע ב ד יו ו י ש א את-ר אש ש ר ה מ ש ק ים ו א ת ר אש ש ר ה א פ ים ב תו ך ע ב ד יו : כא ו י ש ב א ת-ש ר ה מ ש ק ים ע ל-מ ש ק ה ו ו י ת ן ה כו ס ע ל-כ ף פ ר ע ה : כב ו א ת ש ר ה א פ ים ת ל ה כ א ש ר פ ת ר ל ה ם יו ס ף : כג ו לא-ז כ ר ש ר ה מ ש ק ים א ת יו ס ף ו י ש כ ח ה ו : בראשית פרק מא א ו י ה י מ ק ץ ש נ ת י ם י מ ים ופ ר ע ה ח ל ם ו ה נ ה ע מ ד ע ל-ה י א ר : ב ו ה נ ה מ ן-ה י א ר ע לת ש ב ע פ רו ת י פו ת מ ר א ה וב ר יא ת ב ש ר ו ת ר ע ינ ה ב אח ו : ג ו ה נ ה ש ב ע פ רו ת א ח רו ת ע לו ת אח ר יה ן מ ן-ה י א ר ר עו ת מ ר א ה ו ד קו ת ב ש ר ו ת ע מ ד נ ה א צ ל ה פ רו ת ע ל-ש פ ת ה י א ר : ד ו ת אכ ל נ ה ה פ רו ת ר עו ת ה מ ר א ה ו ד ק ת ה ב ש ר א ת ש ב ע ה פרו ת י פ ת ה מ ר א ה ו ה ב ר יא ת ו י יק ץ פ ר ע ה : ה ו י יש ן ו י ח לם ש נ ית ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ע לו ת ב ק נ ה א ח ד ב ר יאו ת ו ט בו ת : ו ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ד קו ת וש ד ופ ת ק ד ים צ מ חו ת אח ר יה ן : ז ו ת ב ל ע נ ה ה ש ב ל ים ה ד קו ת א ת ש ב ע ה ש ב ל ים ה ב ר יאו ת ו ה מ ל או ת ו י יק ץ פ ר ע ה ו ה נ ה ח לו ם : ח ו י ה י ב ב ק ר ו ת פ ע ם ר וחו ו י ש ל ח ו י ק ר א א ת-כ ל-ח ר ט מ י מ צ ר י ם ו א ת-כ ל-ח כ מ יה ו י ס פ ר פ ר ע ה ל ה ם א ת-ח למו ו א ין-פו ת ר או ת ם ל פ ר ע ה : ט ו י ד ב ר ש ר ה מ ש ק ים א ת-פ ר ע ה ל אמ ר א ת-ח ט אי א נ י מ ז כ יר ה יו ם : י פ ר ע ה ק צ ף ע ל-ע ב ד יו ו י ת ן א ת י ב מ ש מ ר ב ית ש ר ה ט ב ח ים א ת י ו א ת ש ר ה א פ ים : יא ו נ ח ל מ ה ח לו ם ב ל י ל ה א ח ד א נ י ו ה וא א יש כ פ ת רו ן ח למ ו ח ל מ נ ו : יב ו ש ם א ת נ ו נ ע ר ע ב ר י ע ב ד ל ש ר ה ט ב ח ים ו נ ס פ ר-לו ו י פ ת ר-ל נ ו א ת-ח למ ת ינ ו א יש כ ח למו פ ת ר : יג ו י ה י כ א ש ר פ ת ר-ל נ ו כ ן ה י ה א ת י ה ש יב ע ל-כ נ י ו א תו ת ל ה : יד ו י ש ל ח פ ר ע ה ו י ק ר א א ת-יו ס ף ו י ר יצ ה ו מ ן-ה בו ר ו י ג ל ח ו י ח ל ף ש מ לת יו ו י ב א א ל-פ ר ע ה : טו ו י אמ ר פ ר ע ה א ל-יו ס ף ח לו ם ח ל מ ת י ופ ת ר א ין א תו ו א נ י ש מ עת י ע ל י ך ל אמ ר ת ש מ ע ח לו ם ל פ ת ר א ת ו : טז ו י ע ן יו ס ף א ת-פ ר ע ה ל אמ ר ב ל ע ד י א לה ים י ע נ ה א ת-ש לו ם פ ר ע ה : יז ו י ד ב ר פ ר ע ה א ל-יו ס ף ב ח למ י ה נ נ י ע מ ד ע ל-ש פ ת ה י א ר : יח ו ה נ ה מ ן-ה י א ר ע לת ש ב ע פ רו ת ב ר יאו ת ב ש ר ו יפ ת ת אר ו ת ר ע ינ ה ב אח ו : יט ו ה נ ה ש ב ע פ רו ת א ח רו ת ע לו ת אח ר יה ן ד לו ת ו ר עו ת ת אר מ א ד ו ר קו ת ב ש ר לא-ר א ית י כ ה נ ה ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם ל ר ע : כ ו ת אכ ל נ ה ה פ רו ת הר קו ת ו ה ר עו ת א ת ש ב ע ה פ רו ת ה ר אש נו ת ה ב ר יא ת : כא ו ת ב אנ ה א ל-ק ר ב נ ה ו לא נו ד ע כ י-ב א ו א ל ק ר ב נ ה ומ ר א יה ן ר ע כ א ש ר ב ת ח ל ה ו א יק ץ : כב ו א ר א ב ח למ י ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ע לת ב ק נ ה א ח ד מ ל א ת ו ט בו ת : כג ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים צ נ מו ת ד קו ת ש ד פו ת ק ד ים צ מ חו ת אח ר יה ם : כד ו ת ב ל ע ן ה ש ב ל ים ה ד ק ת א ת ש ב ע ה ש ב ל ים ה ט בו ת ו א מ ר א ל-ה ח ר ט מ ים 20

ו א ין מ ג יד ל י : כה ו י אמ ר יו ס ף א ל-פ ר ע ה ח לו ם פ ר ע ה א ח ד ה וא א ת א ש ר ה א לה ים ע ש ה ה ג יד ל פ ר ע ה : כו ש ב ע פ ר ת ה ט ב ת ש ב ע ש נ ים ה נ ה ו ש ב ע ה ש ב ל ים ה ט ב ת ש ב ע ש נ ים ה נ ה ח לו ם א ח ד ה וא : כז ו ש ב ע ה פ רו ת ה ר קו ת ו ה ר ע ת ה ע לת אח ר יה ן ש ב ע ש נ ים ה נ ה ו ש ב ע ה ש ב ל ים ה ר קו ת ש ד פו ת ה ק ד ים י ה י ו ש ב ע ש נ י ר ע ב : כח ה וא ה ד ב ר א ש ר ד ב ר ת י א ל-פ ר ע ה א ש ר ה א לה ים ע ש ה ה ר אה א ת-פ ר ע ה : כט ה נ ה ש ב ע ש נ ים ב או ת ש ב ע גדו ל ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : ל ו ק מ ו ש ב ע ש נ י ר ע ב אח ר יה ן ו נ ש כ ח כ ל-ה ש ב ע ב א ר ץ מ צ ר י ם ו כ ל ה ה ר ע ב א ת-ה אר ץ : לא ו לא-י ו ד ע ה ש ב ע ב אר ץ מ פ נ י ה ר ע ב ה ה וא אח ר י-כ ן כ י-כ ב ד ה וא מ א ד : לב ו ע ל הש נו ת ה ח לו ם א ל-פ ר ע ה פ ע מ י ם כ י-נ כו ן ה ד ב ר מ ע ם ה א לה ים ומ מ ה ר ה א לה ים ל ע שתו : לג ו ע ת ה י ר א פ ר ע ה א יש נ בו ן ו ח כ ם ו יש ית ה ו ע ל-א ר ץ מ צ ר י ם : לד י ע ש ה פ ר ע ה ו י פ ק ד פ ק ד ים ע ל-ה אר ץ ו ח מ ש א ת-א ר ץ מ צ ר י ם ב ש ב ע ש נ י ה ש ב ע : לה ו י ק ב צ ו א ת-כ ל-א כ ל ה ש נ ים ה ט בו ת ה ב א ת ה א ל ה ו י צ ב ר ו-ב ר ת ח ת י ד-פ ר ע ה א כ ל ב ע ר ים ו ש מ ר ו : לו ו ה י ה ה א כ ל ל פ ק דו ן ל אר ץ ל ש ב ע ש נ י ה ר ע ב א ש ר ת ה י ין ב א ר ץ מ צ ר י ם ו לא ת כ ר ת ה אר ץ ב ר ע ב : לז ו י יט ב ה ד ב ר ב ע ינ י פ ר ע ה וב ע ינ י כ ל-ע ב ד יו : לח ו י אמ ר פ ר ע ה א ל ע ב ד יו ה נ מ צ א כ ז ה א יש א ש ר ר וח א לה ים בו : לט ו י אמ ר פ ר ע ה א ל-יו ס ף אח ר י הו ד י ע א לה ים או ת ך א ת-כ ל-ז את א ין-נ בו ן ו ח כ ם כ מו ך : מ א ת ה ת ה י ה ע ל-ב ית י ו ע ל-פ י ך י ש ק כ ל ע מ י ר ק ה כ ס א א ג ד ל מ מ ך : מא ו י אמ ר פ ר ע ה א ל-יו ס ף ר א ה נ ת ת י א ת ך ע ל כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : מב וי ס ר פ ר ע ה א ת-ט ב ע תו מ ע ל י דו ו י ת ן א ת ה ע ל-י ד יו ס ף ו י ל ב ש א תו ב ג ד י ש ש ו י ש ם ר ב ד ה ז ה ב ע ל-צ ו ארו : מג ו י ר כ ב א תו ב מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה א ש ר-לו ו י ק ר א ו ל פ נ יו אב ר ך ו נ תו ן א תו ע ל כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : מד ו י אמ ר פ ר ע ה א ל-יו ס ף א נ י פ ר ע ה וב ל ע ד י ך לא י ר ים א יש א ת-י דו ו א ת-ר ג לו ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : מה ו י ק ר א פ ר ע ה ש ם-יו ס ף צ פ נ ת פ ע נ ח ו י ת ן-לו א ת- אס נ ת ב ת-פו ט י פ ר ע כ הן א ן ל א ש ה ו י צ א יו ס ף ע ל-א ר ץ מ צ ר י ם : מו ו יו ס ף ב ן ש לש ים ש נ ה ב ע מ דו ל פ נ י פ ר ע ה מ ל ך-מ צ ר י ם ו י צ א יו ס ף מ ל פ נ י פ ר ע ה ו י ע ב ר ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : מז ו ת ע ש ה אר ץ ב ש ב ע ש נ י ה ש ב ע ל קמ צ ים : מח ו י ק ב ץ א ת-כ ל-א כ ל ש ב ע ש נ ים א ש ר ה י ו ב א ר ץ מ צ ר י ם ו י ת ן-א כ ל ב ע ר ים א כ ל ש ד ה-ה ע יר א ש ר ס ב יב ת יה נ ת ן ב תו כ ה : מט ו י צ ב ר יו ס ף ב ר כ חו ל ה י ם ה ר ב ה מ א ד ע ד כ י-ח ד ל ל ס פ ר כ י-א ין מ ס פ ר : נ ול יו ס ף י ל ד ש נ י ב נ ים ב ט ר ם ת בו א ש נ ת ה ר ע ב א ש ר י ל ד ה-לו אס נ ת ב ת-פו ט י פ ר ע כ ה ן או ן : נא ו י ק ר א יו ס ף א ת-ש ם ה ב כו ר מ נ ש ה כ י-נ ש נ י א לה ים א ת-כ ל-ע מ ל י ו א ת כ ל-ב ית אב י : נב ו א ת ש ם ה ש נ י ק ר א א פ ר י ם כ י-ה פ ר נ י א לה ים ב א ר ץ ע נ י י : נג ו ת כ ל ינ ה ש ב ע ש נ י ה ש ב ע א ש ר ה י ה ב א ר ץ מ צ ר י ם : נד ו ת ח ל ינ ה ש ב ע ש נ י ה ר ע ב ל בו א כ א ש ר אמ ר יו ס ף ו י ה י ר ע ב ב כ ל ה אר צו ת וב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ה י ה ל ח ם : נה ו ת ר ע ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם ו י צ ע ק ה ע ם א ל פ ר ע ה ל ל ח ם ו י אמ ר פ ר ע ה ל כ ל-מ צ ר י ם ל כ ו א ל-יו ס ף א ש ר-י אמ ר ל כ ם ת ע ש ו : נו ו ה ר ע ב ה י ה ע ל כ ל-פ נ י ה אר ץ ו י פ תח יו ס ף א ת-כ ל-א ש ר ב ה ם ו י ש ב ר ל מ צ ר י ם ו י ח ז ק ה ר ע ב ב א ר ץ מ צ ר י ם: נז ו כ ל-ה אר ץ ב א ו מ צ ר י מ ה ל ש ב ר א ל-יו ס ף כ י-ח ז ק ה ר ע ב ב כ ל-ה אר ץ: 21

שאלות סכום: ) 1 פעמיים בפרק ל"ט מוזכר כי ה' היה עם יוסף )בפסוק ב' ובפסוק כא'( א. מה היו הנסיבות )circumstances( בכל פעם? ב. מה היתה ההשפעה של ברכת ה' על יוסף? 2( בשני הפעמים האלו ה' ברך את המצרי אצלו היה יוסף. א. מצאו את הפסוקים וכתבו מה היתה ברכת ה' על המצרי. ב. אחר שה' היה עם יוסף בכל פעם: תארו את מעמדו של יוסף. א. 3( מדוע השלך יוסף אל בית הסוהר? ב. מה צריך יוסף עכשיו לחשוב על חלומותיו בבית אביו? )4 א. תארו את חלומות שרי המשקים והאופים ב. כיצד חלומות אלו היו הזדמנות עבור יוסף לצאת מבית הסהר? ג. כאשר "לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" מה היה צריך יוסף לחשוב על הגשמת חלומותיו? 22

5( א. תארו את שני חלומותיו של פרעה ב. מה היה פתרונו של יוסף? ג. מה הציע יוסף לפרעה? ד. כיצד הגיב פרעה לדברי יוסף? יוסף פותר את חלום פרעה, גוסטב דורה 23

יחידה ט': יוסף ואחיו: האחוד בראשית פרק מב )חלק א'( א ו י ר א יע ק ב כ י י ש-ש ב ר ב מ צ ר י ם ו י אמ ר י ע ק ב ל ב נ יו ל מ ה ת ת ר א ו : ב ו י אמ ר ה נ ה ש מ ע ת י כ י י ש-ש ב ר ב מ צ ר י ם ר ד ו-ש מ ה ו ש ב ר ו-ל נ ו מ ש ם ו נ ח י ה ו לא נ מ ות : ג ו י ר ד ו א ח י יו ס ף ע ש ר ה ל ש ב ר ב ר מ מ צ ר י ם : ד ו א ת-ב נ י מ ין א ח י יו ס ף לא-ש ל ח י ע ק ב א ת-א ח יו כ י אמ ר פ ן-י ק ר א נ ו אסו ן : ה ו י ב א ו ב נ י י ש ר א ל ל ש ב ר ב תו ך ה ב א ים כ י-ה י ה ה ר ע ב ב א ר ץ כ נ ע ן : ו ו יו ס ף ה וא ה ש ל יט ע ל-ה אר ץ ה וא ה מ ש ב יר ל כ ל-ע ם ה אר ץ ו י ב א ו א ח י יו ס ף ו י ש ת ח ו ו-לו א פ י ם אר צ ה : ז ו י ר א יו ס ף א ת-א ח יו ו י כ ר ם ו י ת נ כ ר א ל יה ם ו י ד ב ר א ת ם ק שו ת ו י אמ ר א ל ה ם מ אי ן ב את ם ו י אמ ר ו מ א ר ץ כ נ ע ן לש ב ר-א כ ל : ח ו י כ ר יו ס ף א ת-א ח יו ו ה ם לא ה כ ר ה ו : ט ו י ז כ ר יו ס ף א ת ה ח למו ת א ש ר ח ל ם ל ה ם ו י אמ ר א ל ה ם מ ר ג ל ים א ת ם ל ר או ת א ת-ע ר ו ת ה אר ץ ב את ם: י ו י אמ ר ו א ל יו לא א ד נ י ו ע ב ד י ך ב א ו ל שב ר-א כ ל : יא כ ל נ ו ב נ י א יש-א ח ד נ ח נ ו כ נ ים א נ ח נ ו לא-ה י ו ע ב ד י ך מ ר ג ל ים : יב ו י אמ ר א ל ה ם לא כ י ע ר ו ת ה אר ץ ב את ם ל ר או ת : יג ו י אמ ר ו ש נ ים ע ש ר ע ב ד י ך אח ים א נ ח נ ו ב נ י א יש-א ח ד ב א ר ץ כ נ ע ן ו ה נ ה ה ק ט ן א ת- אב ינ ו ה יו ם ו ה א ח ד א ינ נ ו : יד ו י אמ ר א ל ה ם יו ס ף ה וא א ש ר ד ב ר ת י א ל כ ם ל אמ ר מ ר ג ל ים א ת ם : טו ב ז את ת ב ח נ ו ח י פ ר ע ה א ם-ת צ א ו מ ז ה כ י א ם ב בו א א ח יכ ם ה ק ט ן ה נ ה : טז ש ל ח ו מ כ ם א ח ד ו י ק ח א ת-א ח יכ ם ו א ת ם ה אס ר ו ו י ב ח נ ו ד ב ר יכ ם ה א מ ת א ת כ ם ו א ם- לא ח י פ ר ע ה כ י מ ר ג ל ים א ת ם : יז ו י א ס ף א ת ם א ל-מ ש מ ר ש לש ת י מ ים : יח ו י אמ ר א ל ה ם יו ס ף ב יו ם ה ש ל י שי ז את ע ש ו ו ח י ו א ת-ה א לה ים א נ י י ר א : יט א ם-כ נ ים א ת ם א ח יכ ם א ח ד י אס ר ב ב ית מ ש מ ר כ ם ו א ת ם ל כ ו ה ב יא ו ש ב ר ר ע בו ן ב ת יכ ם : כ ו א ת-א ח יכ ם ה ק ט ן ת ב יא ו א ל י ו י אמ נ ו ד ב ר יכ ם ו לא ת מ ות ו ו יע ש ו-כ ן : כא ו י אמ ר ו א יש א ל- אח יו א ב ל א ש מ ים א נ ח נ ו ע ל- אח ינ ו א ש ר ר א ינ ו צ ר ת נ פ שו ב ה ת ח נ נו א ל ינ ו ו לא ש מ ע נ ו ע ל-כ ן ב אה א ל ינ ו ה צ ר ה ה ז את : כב ו י ע ן ר א וב ן א ת ם ל אמ ר ה לו א אמ ר ת י א ל יכ ם ל אמ ר אל-ת ח ט א ו ב י ל ד ו לא ש מ ע ת ם ו ג ם-ד מו ה נ ה נ ד ר ש : כג ו ה ם לא י ד ע ו כ י ש מ ע יו ס ף כ י ה מ ל יץ ב ינ ת ם : כד ו י ס ב מ ע ל יה ם ו י ב ך ו י ש ב א ל ה ם ו י ד ב ר א ל ה ם ו י ק ח מ א ת ם א ת-ש מ עו ן ו י א ס ר א תו ל ע ינ יה ם : כה ו י צ ו יו ס ף ו י מ ל א ו א ת-כ ל יה ם ב ר ול ה ש יב כ ס פ יה ם א יש א ל-ש קו ו ל ת ת ל ה ם צ ד ה ל ד ר ך ו י ע ש ל ה ם כ ן : כו ו י ש א ו א ת ש ב ר ם ע ל-ח מ ר יה ם ו י ל כ ו מ ש ם : כז ו י פ ת ח ה א ח ד א ת-ש קו ל ת ת מ ס פו א ל ח מ רו ב מ לו ן ו י ר א א ת-כ ס פו ו ה נ ה-ה וא ב פ י אמ ת ח תו : כח ו י אמ ר א ל-א ח יו ה וש ב כ ס פ י ו ג ם ה נ ה ב אמ ת ח ת י ו י צ א ל ב ם ו י ח ר ד ו א יש א ל- אח יו ל אמ ר מ ה-ז את ע ש ה א לה ים ל נ ו : כט ו י ב א ו א ל-י ע ק ב א ב יה ם אר צ ה כ נ ע ן ו י ג יד ו לו א ת כ ל-ה ק ר ת א ת ם ל אמ ר : ל ד ב ר ה א יש א ד נ י ה אר ץ א ת נ ו ק שו ת ו י ת ן א ת נ ו כ מ ר ג ל ים א ת-ה אר ץ : לא ו נ אמ ר א ל יו כ נים א נ ח נ ו לא ה י ינ ו מ ר ג ל ים : לב ש נ ים-ע ש ר א נ ח נ ו אח ים ב נ י אב ינ ו ה א ח ד א ינ נ ו ו ה ק ט ן ה יו ם א ת אב ינ ו ב א ר ץ כ נ ע ן : לג ו י אמ ר א ל ינ ו ה א יש א ד נ י ה אר ץ ב ז את א ד ע כ י כ נ ים א ת ם א ח יכ ם ה א ח ד ה נ יח ו א ת י ו א ת-ר ע בו ן ב ת יכ ם ק ח ו ו ל כ ו : לד ו ה ב יא ו א ת-א ח יכ ם ה ק ט ן א ל י ו א ד ע ה כ י לא מ ר ג ל ים א ת ם כ י כ נ ים א ת ם א ת-א ח יכ ם א ת ן ל כ ם ו א ת-ה אר ץ ת ס ח ר ו : לה ו י ה י ה ם מ ר יק ים ש ק יה ם ו ה נ ה-א יש צ רו ר-כ ס פו ב ש קו ו י ר א ו א ת-צ ר רו ת כ ס פ יה ם ה מ ה ו א ב יה ם ו י יר א ו : לו ו י אמ ר א ל ה ם י ע ק ב א ב יה ם א ת י ש כ ל ת ם יו ס ף א ינ נ ו ו ש מ עו ן א ינ נ ו ו א ת-ב נ י מ ן ת ק ח ו ע ל י ה י ו כ ל נ ה : לז ו יאמ ר ר א וב ן א ל- אב יו ל אמ ר א ת-ש נ י ב נ י ת מ ית א ם- 24

לא א ב יא נ ו א ל י ך ת נ ה א תו ע ל-י ד י ו א נ י א ש יב נ ו א ל י ך : לח ו י אמ ר לא-י ר ד ב נ י ע מ כ ם כ י- אח יו מ ת ו ה וא ל ב דו נ ש אר וק ר אה ו אסו ן ב ד ר ך א שר ת ל כ ו-ב ה ו הו ר ד ת ם א ת ש יב ת י ב י גו ן ש או ל ה : בראשית פרק מג א ו ה ר ע ב כ ב ד ב אר ץ : ב ו י ה י כ א ש ר כ ל ו ל א כ ל א ת-ה ש ב ר א ש ר ה ב יא ו מ מ צ ר י ם ו י אמ ר א ל יה ם א ב יה ם ש ב ו ש ב ר ו-ל נ ו מ ע ט-א כ ל : ג וי אמ ר א ל יו י ה וד ה ל אמ ר ה ע ד ה ע ד ב נ ו ה א יש ל אמ ר לא-ת ר א ו פ נ י ב ל ת י א ח יכ ם א ת כ ם : ד א ם-י ש ך מ ש ל ח א ת- אח ינ ו א ת נ ו נ ר ד ה ו נ ש ב ר ה ל ך א כ ל : ה ו א ם-א ינ ך מ ש ל ח לא נ ר ד כ י-ה א יש אמ ר א ל ינ ו לא-ת ר א ו פ נ י ב ל ת י א ח יכ ם א ת כ ם : ו ו י אמ ר י ש ר א ל ל מ ה ה ר ע ת ם ל י ל ה ג יד ל א יש ה עו ד ל כ ם אח : ז ו י אמ ר ו ש או ל ש אל-ה א יש ל נ ו ול מו ל ד ת נ ו ל אמ ר ה עו ד א ב יכ ם ח י ה י ש ל כ ם אח ו נ ג ד-לו ע ל-פ י ה ד ב ר ים ה א ל ה ה י דו ע נ ד ע כ י י אמ ר הו ר יד ו א ת-א ח יכ ם : ח ו י אמ ר י ה וד ה א ל י ש ר א ל אב יו ש ל ח ה ה נ ע ר א ת י ו נ ק ומ ה ו נ ל כ ה ו נ ח י ה ו לא נ מ ות ג ם-א נ ח נ ו ג ם-א ת ה ג ם ט פ נ ו : ט אנ כ י א ע ר ב נ ו מ י ד י ת ב ק ש נ ו א ם- לא ה ב יא ת יו א ל י ך ו ה צ ג ת יו ל פ נ י ך ו ח ט את י ל ך כ ל-ה י מ ים : י כ י ל ול א ה ת מ ה מ ה נ ו כ י-ע ת ה ש ב נ ו ז ה פ ע מ י ם : יא ו י אמ ר א ל ה ם י ש ר א ל א ב יה ם א ם-כ ן א פו א ז את ע ש ו ק ח ו מ ז מ ר ת ה אר ץ ב כ ל יכ ם ו הו ר יד ו ל א יש מ נ ח ה מ ע ט צ ר י ומ ע ט ד ב ש נ כ את ו לט ב ט נ ים וש ק ד ים : יב ו כ ס ף מ ש נ ה ק ח ו ב י ד כ ם ו א ת-ה כ ס ף ה מ וש ב ב פ י אמ ת ח ת יכ ם ת ש יב ו ב י ד כ ם א ול י מ ש ג ה ה וא : יג ו את-א ח יכ ם ק ח ו ו ק ומ ו ש וב ו א ל ה א יש : יד ו א ל ש ד י י ת ן ל כ ם ר ח מ ים ל פ נ י ה א יש ו ש ל ח ל כ ם א ת-א ח יכ ם אח ר ו א ת-ב נ י מ ין ו א נ י כ א ש ר ש כ ל ת י ש כ ל ת י: טו ו י ק ח ו ה א נ ש ים א ת-ה מ נ ח ה ה ז את ומ ש נ ה-כ ס ף ל ק ח ו ב י ד ם ו א ת-ב נ י מ ן ו י ק מ ו ו י ר ד ו מ צ ר י ם ו י ע מ ד ו ל פ נ י יו ס ף : טז ו י ר א יו ס ף א ת ם א ת-ב נ י מ ין ו י אמ ר ל א ש ר ע ל-ב יתו ה ב א א ת-ה א נ ש ים ה ב י ת ה וט ב ח ט ב ח ו ה כ ן כ י א ת י י אכ ל ו ה א נ ש ים ב צ ה ר י ם : יז ו י ע ש ה א יש כ א ש ר אמ ר יו ס ף ו י ב א ה א יש א ת-ה א נ ש ים ב ית ה יו ס ף :יח ו י יר א ו ה א נ ש ים כ י ה וב א ו ב ית יו ס ף ו י אמ ר ו ע ל-ד ב ר ה כ ס ף ה ש ב ב אמ ת ח ת ינ ו ב ת ח ל ה א נ ח נ ו מ וב א ים ל ה ת ג ל ל ע ל ינ ו ול ה ת נ פ ל ע ל ינ ו ו ל ק ח ת א ת נ ו ל ע ב ד ים ו א ת-ח מ ר ינ ו : יט ו י ג ש ו א ל-ה א יש א ש ר ע ל-ב ית יו ס ף ו י ד ב ר ו א ל יו פ ת ח ה ב י ת : כ ו י אמ ר ו ב י א ד נ י י ר ד י ר ד נ ו ב ת ח ל ה ל ש ב ר-א כ ל : כא ו י ה י כ י-ב אנ ו א ל-ה מ לו ן ו נ פ ת ח ה א ת- אמ ת ח ת ינ ו ו ה נ ה כ ס ף-א יש ב פ י אמ ת ח תו כ ס פ נ ו ב מ ש ק לו ו נ ש ב א תו ב י ד נ ו : כב ו כ ס ף אח ר הו ר ד נ ו ב י ד נ ו ל ש ב ר-א כ ל לא י ד ע נ ו מ י-ש ם כ ס פ נ ו ב אמ ת ח ת ינ ו : כג ו י אמ ר ש לו ם ל כ ם אל-ת יר א ו א לה יכ ם ו א לה י א ב יכ ם נ ת ן ל כ ם מ ט מו ן ב אמ ת ח ת יכ ם כ ס פ כ ם ב א א ל י ו יו צ א א ל ה ם א ת-ש מ עו ן : כד ו י ב א ה א יש א ת-ה א נ ש ים ב ית ה יו ס ף ו ית ן-מ י ם ו י ר ח צ ו ר ג ל יה ם ו י ת ן מ ס פו א ל ח מ ר יה ם : כה ו י כ ינ ו א ת-ה מ נ ח ה ע ד-בו א יו ס ף ב צ ה ר י ם כ י ש מ ע ו כ י-ש ם י אכ ל ו ל ח ם : כו ו י ב א יו ס ף ה ב י ת ה ו י ב יא ו לו א ת-ה מ נ ח ה א ש ר-ב י ד ם ה ב י ת ה ו י ש ת ח ו ו-לו אר צ ה : כז ו י ש אל ל ה ם ל ש לו ם ו י אמ ר ה ש לו ם א ב יכ ם ה ז ק ן א ש ר א מ ר ת ם ה עו ד נ ו ח י : כח ו י אמ ר ו ש לו ם ל ע ב ד ך ל אב ינ ו עו ד נ ו ח י ו י ק ד ו ו י ש ת ח וו: כט ו י ש א ע ינ יו וי ר א א ת-ב נ י מ ין אח יו ב ן א מו ו י אמ ר ה ז ה א ח יכ ם ה ק ט ן א ש ר א מ ר ת ם א ל י ו י אמ ר א לה ים י ח נ ך ב נ י : ל ו י מ ה ר יו ס ף כ י-נ כ מ ר ו ר ח מ יו א ל- אח יו ו י ב ק ש ל ב כו ת ו י ב א ה ח ד ר ה ו י ב ך ש מ ה : לא ו י ר ח ץ פ נ יו ו י צ א ו י ת א פ ק ו י אמ ר ש ימ ו ל ח ם : לב ו י ש ימ ו לו ל ב דו ו ל ה ם ל ב ד ם ו ל מ צ ר ים ה א כ ל ים א תו ל ב ד ם כ י לא י וכ ל ון ה מ צ ר ים ל א כ ל א ת-ה ע ב ר ים ל ח ם כ י-תו ע ב ה ה וא ל מ צ ר י ם : לג ו יש ב ו ל פ נ יו ה ב כ ר כ ב כ ר תו ו ה צ ע יר כ צ ע ר תו ו י ת מ ה ו ה א נ ש ים א יש א ל-ר ע ה ו : לד 25

ו י ש א מ ש א ת מ א ת פ נ יו א ל ה ם ו ת ר ב מ ש את ו י ש כ ר ו ע מו : ב נ י מ ן מ מ ש א ת כ ל ם ח מ ש י דו ת ו י ש ת ו בראשית פרק מד א ו י צ ו א ת-א ש ר ע ל-ב יתו ל אמ ר מ ל א א ת- אמ ת ח ת ה א נ ש ים א כ ל כ א ש ר י וכ ל ון ש א ת ו ש ים כ ס ף-א יש ב פ י אמ ת ח תו : ב ו א ת-ג ב יע י ג ב יע ה כ ס ף ת ש ים ב פ י אמ ת ח ת ה ק ט ן ו א ת כ ס ף ש ב רו ו י ע ש כ ד ב ר יו ס ף א ש ר ד ב ר : ג ה ב ק ר או ר ו ה א נ ש ים ש ל ח ו ה מ ה ו ח מ ר יה ם : ד ה ם י צ א ו א ת-ה ע יר לא ה ר ח יק ו ו יו ס ף אמ ר ל א ש ר ע ל-ב יתו ק ום ר ד ף אח ר י ה א נ ש ים ו ה ש ג ת ם ו אמ ר ת א ל ה ם ל מ ה ש ל מ ת ם ר ע ה ת ח ת טו ב ה : ה ה לו א ז ה א ש ר י ש ת ה א ד נ י ב ו ו ה וא נ ח ש י נ ח ש בו ה ר ע ת ם א ש ר ע ש ית ם : ו ו י ש ג ם ו י ד ב ר א ל ה ם א ת-ה ד ב ר ים ה א ל ה : ז ו י אמ ר ו א ל יו ל מ ה י ד ב ר א ד נ י כ ד ב ר ים ה אל ה ח ל יל ה ל ע ב ד י ך מ ע שו ת כ ד ב ר ה ז ה : ח ה ן כ ס ף א ש ר מ צ אנ ו ב פ י אמ ת ח ת ינ ו ה ש יב נ ו א ל י ך מ א ר ץ כ נ ע ן ו א י ך נ ג נ ב מ ב ית א ד נ י ך כ ס ף או ז ה ב : ט א ש ר י מ צ א א תו מ ע ב ד י ך ו מ ת ו ג ם-א נ ח נ ו נ ה י ה ל אד נ י ל ע ב ד ים : י ו י אמ ר ג ם ע ת ה כ ד ב ר יכ ם כ ן-ה וא א ש ר י מ צ א א תו י ה י ה-ל י ע ב ד ו א ת ם ת ה י ו נ ק י ם : יא ו י מ ה ר ו ו יו ר ד ו א יש א ת- אמ ת ח תו אר צ ה ו י פ ת ח ו א יש אמ ת ח תו : יב ו י ח פש ב ג דו ל ה ח ל וב ק ט ן כ ל ה ו י מ צ א ה ג ב יע ב אמ ת ח ת ב נ י מ ן : יג ו י ק ר ע ו ש מ לת ם ו י ע מ ס א יש ע ל-ח מ רו ו י ש ב ו ה ע יר ה : יד ו י ב א י ה וד ה ו א ח יו ב ית ה יו ס ף ו ה וא עו ד נ ו ש ם ו י פ ל ו ל פ נ יו אר צ ה : טו ו י אמ ר ל ה ם יו ס ף מ ה-ה מ ע ש ה ה ז ה א ש ר ע ש ית ם ה לו א י ד ע ת ם כ י-נ ח ש י נ ח ש א יש א ש ר כ מ נ י : טז ו י אמ ר י ה וד ה מ ה-נ אמ ר ל אד נ י מ ה-נ ד ב ר ומ ה-נ צ ט ד ק ה א לה ים מ צ א א ת-ע ו ן ע ב ד י ך ה נ נ ו ע ב ד ים ל אד נ י ג ם-א נ ח נ ו ג ם א ש ר-נ מ צ א ה ג ב יע ב י דו : יז ו י אמ ר ח ל יל ה ל י מ ע שו ת ז את ה א יש א ש ר נ מ צ א ה ג ב יע ב י דו ה וא י ה י ה-ל י ע ב ד ו א ת ם ע ל ו ל ש לו ם א ל-א ב יכ ם : 26

שאלות הכנה 1( כשיעקב שלח את בניו לקנות אוכל במצרים, בתורה אומרת )מב, ג( "וירדו אחי יוסף עשרה" מה מוזר בלשון זה של התורה? 2( כיצד התקיים )כמעט( חלומו הראשון של יוסף בפרק מב'? )3 מצאו את הסתירה בין פסוק ז לפסוק ח בפרק מב'. )4 על פי פרק מב' פסוק ט': מדוע יוסף האשים את אחיו שהם מרגלים? מה ההסבר בדבר? 5( מה ההבדל בין הצעת יוסף לאחים בפסוק טז' לבין הצעתו בפסוק יט'? )6 על מה התחרטו האחים בפסוק כא'? על מה אינם מתחרטים? 7( מה עשה יוסף שגרם לאחים ולאביהם פחד? מדוע, לדעתכם, הוא עשה זאת? 8( מדוע סרב יעקב לשלוח את בנימין למצרים? כיצד גרם לו יהודה לשנות את דעתו? 9( מה שלח יעקב עם האחים? מתי עשה יעקב דבר דומה בעבר? 27

11( מדוע פחדו האחים כאשר הביאו אותם לבית יוסף? מה הרגיע אותם? 11( מה עשה יוסף שגרם לאחיו לתמוה wonder(?)to מדוע, לדעתכם, עשה זאת? 12( מה עשה יוסף כדי להביא את האחים בחזרה אליו? 13( מהו פסק הדין )sentence( של יוסף על בנימין "הגנב"? מדוע,לדעתכם, עשה זאת? 14( הפרקים שקראתם ביחידה זו היו כאשר יוסף משנה למלך כבר יותר משבע שנים. לוא אתם הייתם במצבו של יוסף, מה הייתם עושים שהוא לא עשה? 28

סקירת יחידה ט' למעלה מעשרים שנה עברו מאז עזב יוסף את בית אביו. מזה שבע שנים הוא המשנה למלך מצרים, ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בארץ מצרים. יוסף, לכאורה, יכול לעשות ככל העולה על רוחו. טבעי היה עבור יוסף לשלוח שליח אל אביו לבשר לו כי עודנו חי. כמי שהיה הקרוב ביותר אל אביו, הוא היה חייב לדעת מה עבר על אביו בכל אותן השנים של אי וודאות! יוסף לא שלח שליח, לא ניסה ליצור שום קשר עם אביו, כדי להקל את מצוקת נפשו. מדוע? הרעב בארץ ישראל הכריח את אחי יוסף לרדת למצרים לשבור שבר. הם התייצבו לפני יוסף, והוא זיהה אותם מיד. הוא ראה כיצד חלומותיו מתגשמים, שהרי אחיו השתחוו לו. היה ראוי שיוסף הצדיק יתוודע אל אחיו )שמשום מה לא זיהו אותו( ויתפייס איתם. יוסף לא הודיע לאחיו מי הוא, ופתח במסכת ארוכה של עלילות והשפלות שאת תכליתה קשה להבין במבט ראשון. מדוע יוסף עשה זאת? יתכן שליוסף היתה אמונה חזקה כי חלומותיו הם נבואות שחייבות להתקיים. הוא הבין כי הוא שליחו של ה' למטרה מסויימת )שאותה יתכן שהוא עצמו לא הבין( ומטרה זו מחייבת את התגשמותם המלאה של החלומות, ממש בצורה שהוא חלם אותם ובסדר שהוא חלם אותם. )נביא שאמר נבואה והיא לא שתקיימה בדיוק כפי שהוא ניבא הוא נביא שקר!( שקול זה, שהנבואות חייבות להתקיים, גבר על כל שיקול אחר. כיון שבפעם הראשונה שבאו אחיו למצרים בנימין לא היה עמם, הבין יוסף כי החלום בו ראה את אחיו משתחווים לו, עדיין לא התקיים. על כן הוא דרש להביא את בנימין אליו. כך גם נבין מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו: לוא היה מודיע לאביו כי הוא חי יעקב היה ממהר לרדת למצרים להתאחד אתו ואז היה מתקיים החלום השני לפני החלום הראשון, דבר שיוסף הבין שאסור שיקרה. יתכן גם כי יוסף חשש מאחיו ורצה לוודא כי הם לא רוצים עדיין להרגו. יוסף רצה גם לדעת שאחיו מתחרטים באמת על מכירתו. תשובה גמורה, לימדנו הרמב"ם, אינה אלא כאשר החוטא עומד בפני אותו מצב שבו היה כאשר חטא ובפעם השניה נמנע ולא עבר את העבירה. יוסף ניסה להביא את אחיו אל המצב בו הם היו כאשר הם מכרו אותו. בתחילה הוא הפריד את שמעון מאחיו, ושם אותו בבור )וכך נותן לו לטעום מעט ממה שהוא הטעים את יוסף(. הוא רצה לראות כיצד יגיבו אחיו לצרה החדשה שניחתה עליהם, וכיצד הם יתנהגו עם שמעון. הוא התאכזב. על אף ששמע את האחים מביעים חרטה, לא על עצם מכירתו הם התחרטו כי אם על זה שלא ריחמו עליו. את המכירה עצמה עדיין הם ראו כמוצדקת. גם יחסם לשמעון היה מאכזב: הם השאירו אותו בבור ועלו לארץ ישראל בלעדיו. יוסף עכשיו מנסה לקרב את אחיו עוד יותר למצב שהיה כאשר הם מכרו אותו: הוא מתיחס לבנה של רחל טוב יותר מאשר הוא מתיחס אליהם, ממש כמו שאביו עשה אתו, ולאחר מכן הוא רוצה לקחת את האח הזה לעבד ממש כמו שהאחים עשו לו. האם האחים יכשלו גם בנסיון הזה? הפעם לא הכזיבו האחים את יוסף. יהודה ניגש והציע את עצמו לעבד במקום בנה של רחל. עתה ידע יוסף כי האחים עשו תשובה גמורה על מכירתו, והוא התוודע אליהם. שני פרושים אלו הם בעייתיים )מסבות שיבוארו בפנים( לרב יואל בן נון השערה נועזת מה גרם ליוסף להמנע מיצירת קשר עם אביו. על כך ביחידה... תהיה התשובה אשר תהיה, יוסף )עיין רש"י לפסוק ט'!( רואה כי חלומותיו מתגשמים הנה האחים משתחווים לו. )גם לדעת רמב"ן שלא נתקיים החלום ודאי שיוסף ראה כי זהו הכוון אליו פונים הדברים( לפתע הוא הבין מה שלא הבין עד עתה: מדוע בחרה בו ההשגחה להיות אב לאחיו, מדוע הוא זה שנבחר להיות המושל: הוא היחיד הנמצא בעמדה להציל את המשפחה מחרפת רעב. יתכן שעד עתה חשב יוסף שה' בחר בו בגלל מעלות מסוימות שיש לו ואין לאחיו, דבר שגרם לו להתנהג ביהירות כלפיהם. עתה הוא מבין שהחלומות שחלם היו "להם" עבורם ובשבילם! החלומות לא היו לתועלתו אלא לתועלת משפחתו )בכך אנו נוטלים חרות לפרש אחרת מרש"י שבאר כאן את המילה "להם" עליהם, שלא כפרושה הרגיל של המלה. אולם יתכן שגם לפי רש"י באור "עליהם" הוא שהחלומות לא היו עליו, למרות שהראו אותו בעמדת שלטון על האחים, אלא עליהם ובעבורם( על כן - "ויכר יוסף את אחיו"... 29

)ג( וירדו אחי יוסף רש"י פרק מב ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם: ט) - ) אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו: )לו( אתי שכלתם - מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף: רש"י פרק מג )יח( וייראו האנשים - כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו: כי הובאו בית יוסף - ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר: להתגולל - להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. )לג( הבכור כבכורתו - מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהיא סדר תולדותיכם וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי: )לד( משאת - מנות: וישכרו עמו - ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו: רש"י פרק מג )טז( האלהים מצא - יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקב"ה נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו: 30

שאלות לעיון )רק על פי הטקסט ורש"י( 1( "וירדו אחי יוסף" )א( מדוע כתבה התורה "אחי יוסף" ולא בני יעקב? )ב( מה למדתם מרש"י על מחשבות mind( )state of האחים? )ג( מה, לדעתכם, גרם את השינוי אצל האחים? א. ב. ג. 2( "ויזכור יוסף את החלמות אשר חלם להם" רש"י: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו: )א( כיצד תסבירו בדרך כלל את המילה "להם"? )ב( במה שונה הסבר רש"י למילה הפעם? )ג( מדוע, לדעתכם, שינה רש"י את הפרוש, וכיצד שינוי זה מסביר את התנהגותו של יוסף )ויכר יוסף את אחיו...( א. ב. ג. 3( "מרגלים אתם" )א( מדוע, לדעתכם, יוסף מאשים את אחיו ברגול? התשמשו במה שראיתם כבר ברש"י. )ב( הוכיחו מהפסוקים שלמרות האשמות אלו, יוסף עדיין אוהב את אחיו. א. ב. 4( "אתי שכלתם" )א( במה מאשים יעקב את בניו? )ב( לפי רש"י: במה הוא חושד בהם? מדוע עכשיו ולא לפני כן? א. ב. 31

5( על פי רש"י לפסוקים ד', י' )ד"ה ויגער בו אביו( ויג' הוכיחו ש)א( יוסף ידע שאחיו שונאים אותו, ו)ב( יעקב ידע שהאחים שונאים את יוסף. א. ב. 32

מקורות לעיון מקור 1: אברבנאל בראשית פרק מא...למה התנכר יוסף לאחיו ודבר אתם קשות? והלא היה זה לו עון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש! והם אם חשבו עליו רעה, אלהים חשבה לטובה, ומה לו להנקם אחרי עשרים שנה?... ומפני הספקות אשר ראה בדרך הזה ראה להביאם בנסיון לדעת אם בכ"ב שנה שלא ראה אותם שנו את תכונותיה' ואם נתחרטו ממה שעשו כנגדו ובאיזו תכונה קיימת היו ולכן הבחינם באמור אליה' מרגלים אתם עד אשר ראה שעשו תשובה שלימה כמו שאמרו אבל אשמים אנחנו וגומר... מקור 2: רמב"ן בראשית פרק מב )ט( ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה: ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת: גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימן אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו... וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון: אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו: מקור 3: רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה. 33

מקור 4: רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י הלכה א...כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן. מקור 5: מפני מה לא שלח יוסף שליח אל אביו? הרב יואל בן נון )מאמר מקוצר( יש לתמוה, אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים, והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה, היה ראוי להודיעו לכבוד אביו )רמב"ן, מ"ב, ט(. למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר אתם קשות, והלוא היה זה לו עון פלילי, בהיותו נוקם ונוטר כנחש... ואיך אם כן, העטופים ברעב, וחוץ מארצם בדרך רחוקה, ובניהם ונשיהם וטפם מייחלים להם, כל שכן אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות, איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו במאסר שמעון? )אברבנאל, פרק מ"א(. רמב"ן משיב שהכול עשה יוסף כדי לקיים את החלומות. גם משנתקיים החלום הראשון, התנכר אל אחיו ביתר שאת, כדי לקיים את החלום השני: אבל את הכול עשה יפה בעתו, לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת )שם(. על תירוצו של רמב"ן תמה ר"י עראמה, בעל עקדת יצחק: ותמהני ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שעשה כדי שיתקיימו חלומותיו, כי מה תועלת לו בשיתקיימו; ואף כי תהיה תועלת, לא היה לו לחטוא נגד אביו, אבל היה לו לחשוך עצמו מחטוא לו, והחלומות - העושם יגיש פתרונם. גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם הדברים אשר ייעשו שלא מדעת בעלים! ועל הכול )עקדת יצחק, סוף שער כט(. - דווקא אותו פסוק שלכאורה תומך בדברי רמב"ן, הוא עצמו מפריך אותם: ויכ ר יוסף את אחיו והם לא ה כ ר הו. ויזכ ר יוסף את הח למות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם... )מ"ב, ח-ט(. ברור, שרק עתה נזכר יוסף בחלומות, ורק מאז - אם בכלל - החל לפעול על פי החלומות. ואם כך, הרי אין כל הסבר להימנעותו עד כה מלשלוח אל אביו, בהיותו מושל בכל ארץ מצרים. ואילו זכר את החלומות עד הנה ופעל לפיהם, מה טעם כתוב "ויזכ ר", אחרי שראה אותם משתחווים לו?...רמב"ן הרגיש, כנראה, בעצמו שאין די בכך, ועל כן הוסיף ואמר גם את הנימוק שיוסף רצה לראות אם שב השלום למשפחה, ורצה להעמידם במבחן ביחסם אל בנימין. כך כתב רמב"ן: גם העניין השני, שעשה להם בגביע, לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין, שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין, אולי ישלחו בו ידם, עד בדקו )רמב"ן, מ"ב, ט(. אותם באהבתו... והם בערך דברי אברבנאל: הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין, או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין, בפרט 34

בניסיון הגביע, לראות אם ישתדלו להצילו... ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים, ויתודע אליהם וייטיב עמהם, כמו שעשה )אברבנאל, פרק מ"ג(. ובעל העקדה כותב: נראה שכוונת יוסף הייתה גם כן בתחילה לבדוק בהם אם היו עדיין בשנאתם אתו או ניחמו ממעשיהם... )עקדת יצחק, שער ל(. אולם כל הרעיון הזה מוקשה ביותר אף הוא. ראשית, יש כאן רושם ברור של הסבר שבדיעבד - הפיכת התוצאה לתכנון מוקדם. אבל הפסוקים מרמזים על כך שיוסף ביקש להשאיר את בנימין אצלו, אם מפני שחשש שמא יתנכלו גם לו במוקדם או במאוחר, או מפני שרצה להתגלות לבנימין בלבד, ולתכנן אז, איך להתקשר אל יעקב אביהם ולהביאו אליהם... אך לא מתקבל על הדעת, שיוסף תכנן את עניין הגביע כדי שיהודה יתערב ויציע את עצמו לעבד במקום בנימין, ואז לא יוכל להתאפק עוד ויתגלה. כל זה אכן אירע, אך לא תוכנן מראש... יתר על כן, בכל נאומו הגדול של יהודה לא מוזכר יחסם של האחים זה לזה ויחסם לבנימין, אף לא במילה אחת. טיעונו האחד והיחיד הוא אותו "אב זקן", שהשליט שאל עליו כל כך הרבה... הייתכן שיוסף חיפש תשובה לשאלת יחסם של האחים לבנימין, שמע נאום על אביו, והחליט בעקבותיו שהאחים עשו תשובה ביחסם אליו? וכי איזו תשובה יש בכך, שהם מנסים לחלץ את בנימין למען האב? האם ברור שהיו עושים כן, לולא התחייבו לאביהם בערבון ובחטא של נצח? יש בכך, אולי, גילוי של תשובה כלפי שמיא, שלא רק התחרטו, אלא עמדו בניסיון דומה - אך לא כלפי יוסף! סוף דבר - הקושיה חזקה יותר מכל הפתרונות שהוצעו לה. לפיכך, עלינו לחזור לנקודת הפתיחה; ולקבוע, ראש לכול, כי יוסף לא ידע בשחיטת השעיר וברמאות האחים עם אביהם כי נטרף יוסף. מחשבה מעין זו אף לא עלתה בקצה דעתו! לכן, יוסף הוא התוהה במשך שלוש עשרה שנה של עבדות במצרים, ועד עלייתו לגדולה: היכן אביו?! מדוע אין איש מחפשו?! כל נתוני הקושיה מתהפכים עתה: ארץ מצרים קרובה לארץ כנען, אביו של יוסף איש נכבד ומפורסם הוא, בעל קשרים משפחתיים וממלכתיים מסועפים, שיירת הישמעאלים-המדנים-המדיינים, יש בה ככל הנראה קרובי משפחה לא רחוקים )כ"ה, א-ו(, ואיש לא יגיד שאי-אפשר לאתר אף לא אחד מאנשי השיירה! הן ישמעאל, מדן ומדיין, בניו של אברהם הם, ואף אם פנו לארץ קדם, אפשר למוצאם שם. אם יש ליעקב די שליחים ועבדים ללוות עדרים לקראת עשו - בוודאי יש לו כדי לחפש את יוסף. יעקב אינו עושה כך, כי חושב הוא שנטרף בנו; אך יוסף אינו יודע זאת! תמיהתו של יוסף מצטרפת לחרדה נוראה ההולכת וגוברת עם חלוף השנים - איש אינו בא! עינוי הנפש של יוסף מתמקד בדמות דיוקנו של אביו. לקול המכה כפטיש: איפה אבא? מצטרף קול אכזר שני: מדוע שלחני אבא אל האחים? מדוע הפשיטוני מיד בהגיעי? מדוע השליכוני אל הבור? וכי לא ידע אבא כמה מסוכנים הם שמעון ולוי, והרי אמרתי לו את "ד ב תם רעה" )ל"ז, ב(? ומה אמרו לו האחים בחוזרם? האומנם לא ידע אבא דבר על כל מעשיהם? הקולות מתערבים, מתמזגים ונפרדים, מעוררים גלי פחד וייאוש, זעם ושנאה חליפות. די בחודשים אחדים כדי להשתגע - בור, גמל, מכירה לעבד, ואיש אינו בא...! הייאוש הנורא מפנה מקום להשלמה שקטה עם מר גורלו. אין מנוס עוד מהמסקנה החדה כתער: האחים שכנעו את אבא! לפני? אחרי? אין יודע! או יוסף - או כולנו! מישהו ימות! מוטב פירוד - כמו שהציע אברהם ללוט - כמו ששילח אברהם את ישמעאל - כמו שפרש לו עשו. אין ספק: אבא השלים עם שילוחו של יוסף, המתגאה, המתגרה, המביא דיבה, המעורר שנאה ומדנים, החולם לשלוט באביו ובאמו... וקול 35

אחר זועק בלבו: הייתכן, שישלים עם גירוש בנו האהוב, בכור לאמו, עטור בכותונתו? והקול הראשון משיב: זכור איך העמיס אברהם את ישמעאל בנו עם חמת מים לנוע אל המדבר! איך הושלך תחת אחד השיחים! איך ניצחה שרה! איך שמע לה אלוהים! ועוד: איך נכנע יצחק! איך הפסיד עשו האהוב! איך ניצחה רבקה! איך שמע לה אלוהים! ולבסוף - היש הגנה באהבת אב? הרי אמך רחל כבר מתה בדרך )מ"ח, ז(, ויעקב אצל לאה; האם אמרה דבר נגדו? האם דחה אותו אבא? האם נכנע? האם אמר ה' ליעקב שיוסף חטא והפסיד? שלוש עשרה שנים של ייסורי נפש כאלה קבעו השלמה שקטה: לחיות עם מסורת מבית אבא, בחוץ! לא לחטוא לאלוהים - אפילו אם דחה אותו על חטאי גאוותו; לא לקרב אל אשת אדונו. כאשר ימלוך יוסף על מרכבת המשנה, כאשר יגלח חתימת זקנו ויתייצב לפני פרעה, כבר יהיה ברור לו ליוסף, שעליו לבנות את חייו מחוץ לבית אביו - כך גזר עליו ה'; ואבא - אף אם אהב, אף אם מחה, על כורחו נכנע והשלים! כאשר נולד בכורו, בן המצרית, הוציא יוסף את כל אשר בלבו: ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי עד נשייה! עם הולדת השני, כבר נרגע: ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי )שם, נב(. )מ"א, נא(. יעקב חי בטעות שנולדה מן הכתונת, כי יוסף נטרף. אולי עודנו מאמין בנס: אולי בכל זאת טעו - אולי מצאו אדם והצילו ; אך מיד מגורשת האשליה על ידי האבלות הקשה. יוסף חי בטעות שנולדה מן הכותונת, שהופשטה, שנלקחה, שפינתה מקום לבגדי שש, שאומרת: יוסף ש ולח מביתו בגאוות חלומותיו. יוסף חי בטעות של אבא, שוויתר, שנכנע, שהפסיד במאבק על בנו אהובו, שצירף את יוסף לרשימת הדחויים במשפחה. כשראה אותם יוסף נזכר בחלומות; כששמע על אביו מפיהם ניתר לבו, כל החרדה הישנה צפה באחת: האומנם? הייתכן? מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם... לא אד ני ועבדיך באו לשב ר א כל... שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקט ן את אבינו היום והאחד איננו... )מ"ב, ט-יג(. יוסף תמה: ובכן, הכיצד ויתר יעקב על אחד משנים עשר?! הלוא יחסר שבט! הכול יודעים את סוד שנים עשר השבטים; הרי גם ישמעאל - "שנים עשר נשיא ם" הוליד! הן גם לעשו שנים עשר בני בנים!... האם לא תעבור שוב אל מי מן האחרים במשפחה? הייתכן?! אמרו האחים: "שנים עשר... והאחד איננו" - איך ויתר יעקב ומדוע? ויוסף פותר: יש להביא את בנימין - אחיו בן אמו. הוא י דע הכול - למה נשני אבא? ומה קרה? ומה יהיה? על כן י רד בנימין, יוחלף בשמעון, ויישאר אצל יוסף. ממנו אפשר יהיה לדעת הכול על "אביכם הזקן אשר אמרתם" )מ"ג, כז(, ועל כל אשר אירע בינתיים. אז גם יוכל יוסף להחליט אם להפר את שתיקתו אם לא. יוסף חשב עוד להתאפק ולהשיב לעצמו, איך ומדוע נענש וש ולח מבית אביו, עד שכחה, עד נשייה; אך יהודה קלקל את תכניותיו, ושבר את החומה. יהודה יצא להציל את בנימין על ידי טיעונים בנוגע לאביו הזקן; אולי ייעתר האיש השליט-הקשוח לרחם על האב הזקן. אבל ההשגחה שלחה את יהודה למוטט את חומת טעותו של יוסף, כדי למוטט גם את חומת טעותו של יעקב. וכך שם הקב"ה בפי יהודה, המתפתל בניסיונו הנואש-המסוכן להציל את בנימין, והנהו שלוח - מבלי דעת - להציל את יוסף ולומר לו - אבא מתאבל עליך: ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. ויצא האחד מאתי 36

ואמר אך ט ר ף ט ר ף ולא ראיתיו עד ה נה. ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה ש א לה. ועתה... )מ"ד, כז-ל(. יוסף איננו שומע עוד את ההמשך! גלי קור וחום מציפים אותו מגבו - "ואמר אך ט ר ף ט ר ף ולא ראיתיו עד ה נה...". הנה האמת העירומה: אבא הוטעה! חשב שנטרפתי! מתאבל עליי כל הימים, בוכה וצועק! לא ויתר, לא שכח, לא נכנע - לא הושפע! לא האחים בני לאה - לא לאה אמם! לא נשייה! העוד אבי חי? העודנו? אבי? חי ואוהב ולא שוכח? הייתכן?!...יהודה לא התכוון להציל אלא את בנימין - והנה דיבר ה' מגרונו אל יוסף ושלח אליו כי מיטתו של יעקב שלמה, והבנים שנים עשר. כולם!... כל נפתולי בית יוסף וצאצאיו באים מכוחה של הטעות המרה: עשרים ושתיים שנות נשייה מדומה. כל הכפירה, כל השמד, כל הזעם וההשלמה, תולדותיה של נשייה מדומה. מסירות נפשו של יהודה הפכה אותו בלא כוונה מצדו לצינור לדבר ה', להסיר את הטעות ב. שאלות הבנת המקורות 1( "ו י ר א יו ס ף א ת א ח יו ו י כ ר ם ו י ת נ כ ר א ל יה ם ו י ד ב ר א ת ם ק שו ת" עיינו באברבנאל וברמה"ן )מקורות 1 ו 2 ( וכתבו א. מה היה קשה לכל אחד על התנהגותו של יוסף? הסבירו ההבדל בין הקושיות של כל מפרש 2( עיינו במקורות 1 ו 2 וכתבו א. כיצד באר אברבנאל את התנהגותו של יוסף? ב. כיצד באר רמב"ן את התנהגות יוסף? ג. איזו שאלה נוספת ענה רמב"ן על פי שיטתט? 37

4( עיינו ברמב"ם )מקורות 3 ו 4 ( וכתבו א. לדעת רמב"ן יוסף לא חשב שביאת עשרה אחים מהווה התגשמות חלומו הראשון. הסבירו מדוע על פי דברי רמב"ם במקור 4 ב. לדעת רמב"ן יוסף מחפש ראיות כי האחים עשו תשובה על מכירתו. כיצצד דברי רמב"ם במקור 3 עוזרות להדביר את התנהגות יוסף? 5( עיינו במקור 5 וכתבו: א. מדוע ר' יצחק עראמה לא מקבל את הסברו של רמב"ן? ב. מה מקשה הרב בן נון על דברי רמב"ן מהפסוק "ויזכור יוסף את החלומות? ג. הסבירו את קושיתו על אברבנאל שהסברו הוא הסבר בדיעבד ד. כיצד באר הרב בן נון את התנהגות יוסף? 38

יחידה י': יוסף ואחיו: האחוד )חלק ב'( בראשית פרק מד )המשך( יח ו י ג ש א ל יו י ה וד ה ו י אמ ר ב י א ד נ י י ד ב ר-נ א ע ב ד ך ד ב ר ב אז נ י א ד נ י ו אל-י ח ר א פ ך ב ע ב ד ך כ י כ מו ך כ פ ר ע ה : יט א ד נ י ש אל א ת-ע ב ד יו ל אמ ר ה י ש-ל כ ם אב או - אח : כ ו נ אמ ר א ל א ד נ י י ש-ל נ ו אב ז ק ן ו י ל ד ז ק נ ים ק ט ן ו אח יו מ ת ו י ו ת ר ה וא ל ב דו ל א מו ו אב יו א ה ב ו : כא ו ת אמ ר א ל-ע ב ד י ך הו ר ד ה ו א ל י ו א ש ימ ה ע ינ י ע ל יו : כב ו נ אמ ר א ל-א ד נ י לא-י וכ ל ה נ ע ר ל ע ז ב א ת- אב יו ו ע ז ב א ת- אב יו ו מ ת : כג ו ת אמ ר א ל-ע ב ד י ך א ם- לא י ר ד א ח יכ ם ה ק ט ן א ת כ ם לא ת ס פ ון ל ר או ת פ נ י : כד ו יה י כ י ע ל ינ ו א ל-ע ב ד ך אב י ו נ ג ד-לו א ת ד ב ר י א ד נ י : כה ו י אמ ר אב ינ ו ש ב ו ש ב ר ו-ל נ ו מ ע ט-א כ ל : כו ו נ אמ ר לא נ וכ ל ל ר ד ת א ם-י ש אח ינ ו ה ק ט ן א ת נ ו ו י ר ד נ ו כ י- לא נ וכ ל ל ר או ת פ נ י ה א יש ו אח ינ ו ה ק ט ן א ינ נ ו א ת נ ו : כז ו י אמ ר ע ב ד ך אב י א ל ינ ו א ת ם י ד ע ת ם כ י ש נ י ם י ל ד ה-ל י א ש ת י : כח ו י צ א ה א ח ד מ א ת י ו א מ ר א ך ט ר ף ט ר ף ו לא ר א ית יו ע ד-ה נ ה : כט ול ק ח ת ם ג ם-א ת-ז ה מ ע ם פ ני ו ק ר ה ו אסו ן ו הו ר ד ת ם א ת- ש יב ת י ב ר ע ה ש א ל ה : ל ו ע ת ה כ ב א י א ל-ע ב ד ך אב י ו ה נ ע ר א ינ נ ו א ת נ ו ו נ פ שו ק ש ור ה ב נ פ שו : לא ו ה י ה כ ר או תו כ י-א ין ה נ ע ר ו מ ת ו הו ר יד ו ע ב ד י ך א ת-ש יב ת עב ד ך אב ינ ו ב י גו ן ש א ל ה : לב כ י ע ב ד ך ע ר ב א ת-ה נ ע ר מ ע ם אב י ל אמ ר א ם- לא א ב יא נ ו א ל י ך ו ח ט את י ל אב י כ ל-ה י מ ים : לג ו ע ת ה י ש ב-נ א ע ב ד ך ת ח ת ה נ ע ר ע ב ד ל אד נ י ו ה נ ע ר י ע ל ע ם-א ח יו : לד כי א י ך א ע ל ה א ל- אב י ו ה נ ע ר א ינ נ ו א ת י פ ן א ר א ה ב ר ע א ש ר י מ צ א א ת- אב י : בראשית פרק מה א ו לא-י כ ל יו ס ף ל ה ת א פ ק ל כ ל ה נ צ ב ים ע ל יו ו י ק ר א הו צ יא ו כ ל-א יש מ ע ל י ו לא-ע מ ד א יש א תו ב ה ת ו ד ע יו ס ף א ל-א ח יו : ב ו י ת ן א ת-ק לו ב ב כ י ו י ש מ ע ו מ צ ר י ם ו י ש מ ע ב ית פ ר ע ה : ג ו י אמ ר יו ס ף א ל-א ח יו א נ י יו ס ף ה עו ד אב י ח י ו לא-י כ ל ו א ח יו ל ע נו ת א תו כ י נ ב ה ל ו מ פ נ יו : ד ו י אמ ר יו ס ף א ל-א ח יו ג ש ו-נ א א ל י ו י ג ש ו ו י אמ ר א נ י יו ס ף א ח יכ ם א ש ר-מ כ ר ת ם א ת י מ צ ר י מ ה : ה ו ע ת ה אל-ת ע צ ב ו ו אל-י ח ר ב ע ינ יכ ם כ י-מ כ ר ת ם א ת י ה נ ה כ י ל מ ח י ה ש ל ח נ י א לה ים ל פ נ יכ ם : ו כ י-ז ה ש נ ת י ם ה ר ע ב ב ק ר ב ה אר ץ ו עו ד ח מ ש ש נ ים א ש ר א ין-ח ר יש ו ק צ יר : ז ו י ש ל ח נ י א לה ים ל פ נ יכ ם ל ש ום ל כ ם ש א ר ית ב אר ץ ול ה ח יו ת ל כ ם ל פ ל יט ה ג ד ל ה : ח ו ע ת ה לא-א ת ם ש ל ח ת ם א ת י ה נ ה כ י ה א לה ים ו י ש ימ נ י ל אב ל פ ר ע ה ול אדו ן ל כ ל-ב יתו ומש ל ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם : ט מ ה ר ו ו ע ל ו א ל- אב י ו א מ ר ת ם א ל יו כ ה אמ ר ב נ ך יו ס ף ש מ נ י א לה ים ל אדו ן ל כ ל-מ צ ר י ם ר ד ה א ל י אל-ת ע מ ד : י ו י ש ב ת ב א ר ץ-גש ן ו ה י י ת ק רו ב א ל י א ת ה וב נ י ך וב נ י ב נ י ך ו צ אנ ך וב ק ר ך ו כ ל-א ש ר-ל ך : יא ו כ ל כ ל ת י א ת ך ש ם כ י-עו ד ח מ ש ש נ ים ר ע ב פ ן-ת ו ר ש א ת ה וב ית ך ו כ ל-א ש ר-ל ך : יב ו ה נ ה ע ינ יכ ם ר או ת ו ע ינ י א חי ב נ י מ ין כ י-פ י ה מ ד ב ר א ל יכ ם : יג ו ה ג ד ת ם ל אב י א ת-כ ל-כ בו ד י ב מ צ ר י ם ו א ת כ ל-א ש ר ר א ית ם ומ ה ר ת ם ו הו ר ד ת ם א ת- אב י ה נ ה : יד ו י פ ל ע ל-צ ו אר י ב נ י מ ן- אח יו ו י ב ך וב נ י מ ן ב כ ה ע ל-צ ו אר יו : טו ו י נ ש ק ל כ ל-א ח יו ו י ב ך ע ל ה ם ו אח ר י כ ן ד ב ר ו א ח יו א תו : טז ו ה ק ל נ ש מ ע ב ית פ ר ע ה ל אמ ר ב א ו א ח י יו ס ף ו י יט ב ב ע ינ י פ ר ע ה וב ע ינ י ע ב ד יו : יז ו י אמ ר פ ר ע ה א ל- יו ס ף א מ ר א ל- אח י ך ז את ע ש ו ט ע נ ו א ת-ב ע יר כ ם ול כ ו-ב א ו אר צ ה כ נ ע ן : יח וק ח ו א ת- א ב יכ ם ו א ת-ב ת יכ ם וב א ו א ל י ו א ת נ ה ל כ ם א ת-ט וב א ר ץ מ צ ר י ם ו א כ ל ו א ת-ח ל ב ה אר ץ : יט ו א ת ה צ ו ית ה ז את ע ש ו ק ח ו-ל כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ע ג לו ת ל ט פ כ ם ו ל נ ש יכ ם ונ ש את ם א ת- א ב יכ ם וב את ם : כ ו ע ינ כ ם אל-ת ח ס ע ל-כ ל יכ ם כ י-ט וב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם ל כ ם ה וא : כא 39

ו י ע ש ו-כ ן ב נ י י ש ר א ל ו י ת ן ל ה ם יו ס ף ע ג לו ת ע ל-פ י פ ר ע ה ו י ת ן ל ה ם צ ד ה ל ד ר ך : כב ל כ ל ם נ ת ן ל א יש ח ל פו ת ש מ לת ול ב נ י מ ן נ ת ן ש לש מ או ת כ ס ף ו ח מ ש ח ל פ ת ש מ לת : כג ול אב יו ש ל ח כ ז את ע ש ר ה ח מ ר ים נ ש א ים מ ט וב מ צ ר י ם ו ע ש ר א ת נ ת נ ש א ת ב ר ו ל ח ם ומ זו ן ל אב יו ל ד ר ך : כד ו י ש ל ח א ת-א ח יו ו י ל כ ו ו י אמ ר א ל ה ם אל-ת ר ג ז ו ב ד ר ך : כה ו י ע ל ו מ מ צ ר י ם ו י ב א ו א ר ץ כ נ ע ן א ל-י ע ק ב א ב יה ם : כו ו י ג ד ו לו ל אמ ר עו ד יו ס ף ח י ו כ י-ה וא מש ל ב כ ל-א ר ץ מ צ ר י ם ו י פ ג ל בו כ י לא-ה א מ ין ל ה ם : כז ו י ד ב ר ו א ל יו א ת כ ל-ד ב ר י יו ס ף א ש ר ד ב ר א ל ה ם ו י ר א א ת-ה ע ג לו ת א ש ר-ש ל ח יו ס ף ל ש את א תו ו ת ח י ר וח י ע ק ב א ב יה ם : כח ו י אמ ר י ש ר א ל ר ב עו ד-יו ס ף ב נ י ח י א ל כ ה ו א ר א נ ו ב ט ר ם אמ ות : בראשית פרק נ א ו י פ ל יו ס ף ע ל-פ נ י אב יו ו י ב ך ע ל יו ו י ש ק-לו : ב ו י צ ו יו ס ף א ת-ע ב ד יו א ת-ה ר פ א ים ל ח נ ט א ת- אב יו ו י ח נ ט ו ה ר פ א ים א ת-י ש ר א ל : ג ו י מ לא ו-לו אר ב ע ים יו ם כ י כ ן י מ ל א ו י מ י ה ח נ ט ים ו י ב כ ו א תו מ צ ר י ם ש ב ע ים יו ם : ד ו י ע ב ר ו י מ י ב כ יתו ו י ד ב ר יו ס ף א ל-ב ית פ ר ע ה ל אמ ר א ם-נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ יכ ם ד ב ר ו-נ א ב אז נ י פ ר ע ה ל אמ ר : ה אב י ה ש ב יע נ י ל אמ ר ה נ ה אנ כ י מ ת ב ק ב ר י א ש ר כ ר ית י ל י ב א ר ץ כ נ ע ן ש מ ה ת ק ב ר נ י ו ע ת ה א ע ל ה-נ א ו א ק ב ר ה א ת- אב י ו א ש וב ה : ו ו י אמ ר פ ר ע ה ע ל ה וק ב ר א ת- אב י ך כ א ש ר ה ש ב יע ך : ז ו י ע ל יו ס ף ל ק ב ר א ת- אב יו ו י ע ל ו א תו כ ל-ע ב ד י פ ר ע ה ז ק נ י ב יתו ו כ ל ז ק נ י א ר ץ-מ צ ר י ם : ח ו כ ל ב ית יו ס ף ו א ח יו וב ית אב יו ר ק ט פ ם ו צ אנ ם וב ק ר ם ע ז ב ו ב א ר ץ גש ן : ט ו י ע ל ע מו ג ם-ר כ ב ג ם פ ר ש ים ו י ה י ה מ ח נ ה כ ב ד מ א ד : י ו י ב א ו ע ד-ג ר ן ה אט ד א ש ר ב ע ב ר ה י ר ד ן ו י ס פ ד ו-ש ם מ ס פ ד ג דו ל ו כ ב ד מ א ד ו י ע ש ל אב יו א ב ל ש ב ע ת י מ ים : יא ו י ר א יו ש ב ה אר ץ ה כ נ ע נ י א ת ה א ב ל ב ג ר ן ה אט ד ו י אמ ר ו א ב ל-כ ב ד ז ה ל מ צ ר י ם ע ל-כ ן ק ר א ש מ ה אב ל מ צ ר י ם א ש ר ב ע ב ר ה י ר ד ן : יב ו י ע ש ו ב נ יו לו כ ן כ א ש ר צ ו ם : יג ו י ש א ו א תו ב נ יו אר צ ה כ נ ע ן ו י ק ב ר ו א תו ב מ ע ר ת ש ד ה ה מ כ פ ל ה א ש ר ק נ ה אב ר ה ם א ת-ה ש ד ה ל א ח ז ת-ק ב ר מ א ת ע פ ר ן ה ח ת י ע ל-פ נ י מ מ ר א : יד ו י ש ב יו ס ף מ צ ר י מ ה ה וא ו א ח יו ו כ ל-ה ע ל ים א תו ל ק ב ר א ת- אב יו אח ר י ק ב רו א ת- אב יו : טו ו י ר א ו א ח י-יו ס ף כ י-מ ת א ב יה ם ו י אמ ר ו ל ו י ש ט מ נ ו יו ס ף ו ה ש ב י ש יב ל נ ו א ת כ ל-ה ר ע ה א ש ר ג מ ל נ ו א ת ו : טז ו י צ ו ו א ל-יו ס ף ל אמ ר אב י ך צ ו ה ל פ נ י מו תו ל אמ ר : יז כ ה-ת אמ ר ו ל יו ס ף א נ א ש א נ א פ ש ע אח י ך ו ח טאת ם כ י-ר ע ה ג מ ל ו ך ו ע ת ה ש א נ א ל פ ש ע ע ב ד י א לה י אב י ך ו י ב ך יו ס ף ב ד ב ר ם א ל יו : יח ו י ל כ ו ג ם-א ח יו ו י פ ל ו ל פ נ יו ו י אמ ר ו ה נ נ ו ל ך ל ע ב ד ים : יט ו י אמ ר א ל ה ם יו ס ף אל-ת יר א ו כ י ה ת ח ת א לה ים אנ י : כ ו א ת ם ח ש ב ת ם ע ל י ר ע ה א לה ים ח ש ב ה ל ט ב ה ל מ ע ן ע שה כ יו ם ה ז ה ל ה ח י ת ע ם-ר ב : כא ו ע ת ה אל-ת יר א ו אנ כ י א כ ל כ ל א ת כ ם ו א ת-ט פ כ ם ו י נ ח ם או ת ם ו י ד ב ר ע ל-ל ב ם : כב ו י ש ב יו ס ף ב מ צ ר י ם ה וא וב ית אב יו ו י ח י יו ס ף מ אה ו ע ש ר ש נ ים : כג ו י ר א יו ס ף ל א פ ר י ם ב נ י ש ל ש ים ג ם ב נ י מ כ יר ב ן-מ נ ש ה י ל ד ו ע ל-ב ר כ י יו ס ף : כד ו י אמ ר יו ס ף א ל-א ח יו אנ כ י מ ת ו א לה ים פ ק ד י פק ד א ת כ ם ו ה ע ל ה א ת כ ם מ ן-ה אר ץ ה ז את א ל-ה אר ץ א ש ר נ ש ב ע ל אב ר ה ם ל י צ ח ק ול י ע ק ב : כה ו י ש ב ע יו ס ף א ת-ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר פ ק ד י פ ק ד א לה ים א ת כ ם ו ה ע ל ת ם א ת-ע צ מ ת י מ ז ה : כו ו י מ ת יו ס ף בן-מ אה ו ע ש ר ש נ ים ו י ח נ ט ו א תו ו י יש ם ב ארו ן ב מ צ ר י ם: 40

סקירת יחידה י' ביחידה זו מגיע הספור לשיאו: יהודה ניגש אל השליט ומבקש לחוס על בנימין. הוא פונה אל הרגש שלו ומציע את עצמו תמורת בנימין. יוסף לא יכול להתאפק ולהסתתר מאחורי מסכת האדם הזר והעוין, והוא מגלה לאחיו את האמת: "אני יוסף". כאן מגיע )בהססנות( הפיוס בין האחם, הם עולים אל אביהם לספר לו את הבשורה כי יוסף עודו בחיים, ויעקב יורד למצרים לפגוש את בנו האהוב. האמנם ישנו לפנינו סיום מאושר של טרגדיה משפחתית? האמנם המשפחה מאוחדת מחדש? האם כל הפצעים נחבשו והחלימו? האם סרה הקנאה והשנאה מביתו של יעקב אבינו? שני נביאים, כאשר נבאו על הגאולה העתידה, השתמשו באחוי הפלוג בין השבטים כמודד לגאולה: ו ס ר ה ק נ את א פ ר י ם ו צ ר ר י י ה וד ה י כ ר ת ו א פ ר י ם לא י ק נ א א ת י ה וד ה ו יה וד ה לא י צ ר א ת )ישעיהו פרק יא( א פ ר י ם ד ב ר א ל ה ם כ ה אמ ר ה' אלקים ה נ ה א נ י לק ח א ת ע ץ יו ס ף א ש ר ב י ד א פ ר י ם ו ש ב ט י י ש ר א ל ח ב ר יו ו נ ת ת י או ת ם ע ל יו א ת ע ץ י ה וד ה ו ע ש ית ם ל ע ץ א ח ד ו ה י ו א ח ד ב י ד י )יחזקאל פרק לז( האם הנביאים דברו רק על פלוג הממלכה שהיה בימי רחבעם וירבעם, או שמא הם חשבו על זמן מוקדם יותר? אמר הכתוב "וסרה קנאת אפרים", לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת, שנאמר )בראשית לז( ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה... )בראשית רבה פרשה צה( "וסרה קנאת אפרים" כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף דא"ר שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה, בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח )מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ד( הקרע שנפתח עם מכירת יוסף לא יתאחה לחלוטין עד ביאת המשיח, לדברי מדרשים אלו. אם נבחן את הפסוקים בזהירות, נגלה כי יש בהם יותר משכבה אחת של הבנה. ו י ג ש א ל יו י ה וד ה ו י אמ ר ב י א ד נ י י ד ב ר נ א ע ב ד ך ד ב ר ב אז נ י א ד נ י ו אל י ח ר א פ ך ב ע ב ד ך כ י כ מו ך כ פ ר ע ה קריאה שטחית של הפסוק אומרת כי יהודה מבקש רשות לדבר עם השליט. מכיון שיהודה נמצא במצב מאד אמוציונלי, הוא מבקש כי השליט לא ישים לב לטון הדבור או למילים לא מנומסות שיתכן וישמיע. אולי הוא מבקש רשות לדבר כי הוא רואה את השליט כועס על הגניבה שבנימין העיז לגנוב מביתו. מילים אלו נראות כמלות הקדמה ונטילת רשות לשטוח תחינה לפני המלך. אין דין המלך כדין כל אדם, וכל הרוצה לבא אליו בבקשה חייב לבקש רשות לדבר. אולם לא כך הבין רש"י את הקדמת יהודה: ואל יחר אפך - מכאן אתה למד שדבר אליו קשות: מאחורי דבריו המנומסים של יהודה, תחת לשון התחנונים שלו, היה כעס גדול ותלונה חריפה כלפי השליט: מתחילה, בעלילה באת עלינו! לא צדק אתה מבקש, אלא עלילה. יהודה לא מנסה להגן על בנימין כלל. מאחר ובעלילה באת עלינו, הרי אני פטור מלאמר לך כי אחינו הקטן לא גנב את הגביע, אתה בודאי יודע טוב מאתנו מה קרה, שהרי מתחילה העללת עלינו עלילות. מה היה 41

עליך לשאול על בתינו ומשפחתינו? באנו לכאן לקנות אוכל ולא כדי להשתדך עמך. הן בטרם ידעת את שמותינו העללת עלינו כי מרגלים אנחנו! )יהודה ודאי לא הוציא מילים אלו מפיו. חכמים דרשו את סגנון המדבר והמילים בהם בחר להשתמש כדי להבין מה היה הלך רוחו בזמן הספור. יש להניח כי יוסף הבין מטון הדבור של יהודה כי לא רק הגנה יש כאן כי אם גם התקפה( נתבונן גם בדברי יוסף אחר שסיים יהודה את דבריו. לכאורה יש בהם חום ואהבה, שהרי יוסף לא יכול להתאפק! א נ י יו ס ף, ה עו ד אב י ח י? אולם כבר הקשו המפרשים על דברי יוסף אלו: מה פרוש השאלה "העוד אבי חי"? תחינת של יהודה עבור בנימין בנויה כולה על קיומו של האב:אם בנימין לא יחזור - ימות האב הזקן בשברון לב. אם כן, אין מקום לשאול העוד אבי חי! הרב בן נון טען כי כאשר יוסף הבין שאביו לא בגד בו ולא הדיר אותו מיתר אחיו, הוא לא שמע את יתר דברי יהודה, כי נגלתה לו האמת: אביו לא ידע מה קרה לו והאמין כי "חיה רעה אכלתהו" נציע כאן כי יוסף הקשיב קשב רב לכל דברי יהודה, וככל שיהודה דבר יותר, יוסף לא נעשה רך כי אם קשה יותר, כועס יותר. הוא לא היה מסוגל לעכל את צביעותו של אחיו עד שלא יכל להתאפק וקרא: אני יוסף, העוד אבי חי? האין אותו אב של בנימין, שלשלומו אתה חרד כל כך, גם אבי ולא רק אביו? היכן היו רחמיך על אבי שלי בשעה שמכרת אותי למצרים? הרק אביו של בנימין חי ודואג לשלום בנו האהוב? הלא גם אבי כך! זעמו של יוסף כאשר נגלה אל אחיו היה כל כך גדול עד שהתורה אמרה: ו לא י כ ל ו א ח יו ל ע נו ת א תו כ י נ ב ה ל ו מ פנ יו רק אחרי פרץ הזעם הזה הבין יוסף עוד דבר: הוא הבין עתה את חלומותיו. למרות הכעס על אחיו, למרות מה שהם עשו לו הוא חייב לכלכל אותם. זו היא משמעות החלום בו אלומותיהם משתחוות לאלומותיו. השתעבדות האחים אליו היא על רקע של אלומות, של אוכל, ובעל החלומות הראה לו כי עדיין הוא ואחיו מאלמים עלומים ביחד בתוך השדה. לכן הוא מנחם את אחיו ומדבר על לבם ומראה להם שהוא סולח להם. ואם באחים עסקינן, הבה ננסה להבין מה עבר עליהם. כאשר ירדו האחים למצרים בפעם הראשונה ועמדו לפני יוסף, אמרה התורה: ו י כ ר יו ס ף א ת א ח יו וה ם לא ה כ ר ה ו )מב, ח( דבר זה קשה להבין: כיצד לא הכירו האחים את יוסף, שיצא שלושים ושמונה? הנה דברי רמב"ן על שאלה זו: 51 בגיל מאצלם ועתה הוא בן "והם לא הכירוהו" ואמרו רבותינו )יבמות פח( בטעם ההכרה לפי שהניחם חתומי זקן, והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן. והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם. ועוד היה מכירם, מדעתו שיבאו שם, והם לא הכירוהו, שלא נתנו לבם שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ: רמב"ן לא קבל את דברי חז"ל שהאחים לא הכירו את יוסף בגלל שיצא מאתם בלא חתימת זקן. לדעתו האחים לא הכירו את יוסף מפני שלא האמינו כי מי שהם מכרו כעבד לישמעאלים הוא השליט על הארץ. עיני רוחם לא יכלו לקבל מה שעיני הבשר אמרו להם. וכך נהלו הם משא ומתן עם השליט שנראה לא רק כאחיהם אלא גם העתק מדוייק של אביהם! )בן זקונים: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו )רש"י לז, ג( הם סרבו להאמין שחלומותיו של מי שהם כינו בזלזול "בעל החלומות" אכן התקיימו. 42

והנה עומד השליט ואומר: אני יוסף! כל האשליות, כל הרמאות העצמית נשברת בבת אחת לרסיסים, ולפניהם עומדת האמת הערומה, המכוערת: הנה האח אותו מכרו לעבד עומד לפניהם, הוא השליט על הארץ וחייהם בידו. מה יהיה עליהם? ו לא י כ ל ו א ח יו ל ע נו ת א תו כ י נ ב ה ל ו מ פ נ יו הגיע רגע האמת, כל השאלות שהטרידו את יוסף ואחיו נעלמו לפתע כלא היו, וכל האחים חייבים לעמוד אל מול המציאות החדשה. כיצד ממשיכים מכאן? כיצד מתגברים על העבר? מה לאמר לאביהם? האם יוסף יסלח להם אי פעם? האם הם חיו בטעות כל אותן שנים בהן האמינו כי נהגו כשורה? כאן נגלית גדלותו של יוסף. הוא היה השליט והוא במצב לעשת לאחיו כרצונו, הוא היה הקרבן של התנהגותם הנפשעת. והנה מיד אחר פרץ הזעם הוא משנה את טון דבורו לגמרי, עד שאחיו המבוהלים נרגעים: ו י נ ש ק ל כ ל א ח יו ו י ב ך ע ל ה ם ו אח ר י כ ן ד ב ר ו א ח יו א ת ו רש"י בראשית פרשת מקץ - ויגש פרק מד )יח( ואל יחר אפך - מכאן אתה למד שדבר אליו קשות: כי כמוך כפרעה -...דבר אחר מה פרעה גוזר ואינו מקיים, מבטיח ואינו עושה, אף אתה כן, וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו. דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך: )יט( אדני שאל את עבדיו - מתחלה בעלילה באת עלינו, למה היה לך לשאול כל אלה, בתך היינו מבקשים, או אחותנו אתה מבקש... )כ( ואחיו מת - מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו. אמר אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאוהו אצלי: רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה )א( ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם: )ג( נבהלו מפניו - מפני הבושה: )ד( גשו נא אלי - ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים... )יב( ועיני אחי בנימין - השוה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם: )טו( ואחרי כן - מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם: דברו אחיו אתו - שמתחלה היו בושים ממנו: )כד( אל תרגזו בדרך -...ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו: רש"י בראשית פרשת ויחי פרק נ )טו( ויראו אחי יוסף כי מת אביהם - מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן: )טז( אביך צוה - שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו: 43

)כא( וידבר על לבם - דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם, יש לך אח שהורג את אחיו. דבר אחר עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו': ספורנו בראשית פרשת ויגש פרק מה )ג( העוד אבי חי. אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי: 44

45

46