ד{ מ{ י{ ו{ ט{ יבוא קול ויכפר על קול לפרשת תצוה ולפורים הרב מרדכי אלון, י' אדר התשע"ב להארות/הערות: matan.ozana@gmail.com ברשותכם, נפתח בפרשת השבוע, ומתוכה נגיע לענין הפורים ותכלת מרדכי. מי שקשוב למנגינה של מגילת אסתר מבין מדוע היא ממקומת בין פרשיות המשכן. הלא כל ביתו 1 של אחשורש היה ניסיון חיקוי של משכן ה'. וכך נאמר במסכת מגילה : "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" - אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש (אחשורוש) { בגדי כהונה. כתיב הכא: (בפרשתנו): "לכבוד ולתפארת". "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם הייתי רוצה לעסוק באחד מבגדי הכהן הגדול. לשם כך, נסקור את כל בגדיו של הגדול מאחיו: ו א ל ה ה ב ג ד ים א ש ר י ע ש ו ח ש ן ו א פו ד ו מ ע יל ו כ ת נ ת ת ש ב ץ מ צ נ פ ת ו א ב נ ט -ק ו ע ש ו ב ג ד י ד ש ל א ה ר ן א ח יך ו ל ב נ יו ל כ ה נו { -ל י:... ת כ ל ת ו א ר ג מ ן ת ו ל ע ת ש נ י ו ש ש מ ש ז ר מ ע ש ה ח ש ב :... א ב נ י- ש ה ם ו פ ת ח ת ע ל יה ם ש מ ו ת ב נ י י ש ר א ל : - ה א פ ד ו ע ש ו א ת ו ל ק ח ת א ת { ז ה ב - ש ת י { ש ש ה מ ש מ ת ם ע ל ה א ב ן ה א ח ת ו א ת- ש מ ו ת ה ש ש ה ה נ ו ת ר ים ע ל- ה א ב ן ה ש נ ית כ תו ל ד ת ם : ח ש ן ו ע ש ית {טו}... מ ש פ ט מ ע ש ה ח ש ב כ מ ע ש ה א פ ד ת ע ש נ ו ז ה ב ת כ ל ת ו א ר ג מ ן ו תו ל ע ת ש נ י ו ש ש מ ש ז ר ת ע ש ה א ת ו... ח ש ן מ ט ב ע ת יו - ה ו י ר כ ס ו א ת {כח} : א ל- ט ב ע ת ה א פ ד ב פ ת יל ת כ ל ת ל ה י ו ת ע ל- ח ש ב ה א פ ו ד ו ל א- י ז ח ה ח ש ן מ ע ל... ה א פ ו ד: {לא} ו ע ש ית א ת -מ ע יל ה א פ ו ד כ ל יל ת כ ל ת :... {לו} ז ה ב ט ה ו ר ו פ ת ח ת ע ל יו פ ת ו ח י ח ת ם ק ד ש לה ':... {לט} ו ע ש ית מ צ נ פ ת ש ש ו א ב נ ט ת ע ש ה מ ע ש ה ר ק ם : { ו ש ב צ ת ו ע ש ית ה כ ת נ ת צ יץ ש ש ו ל ב נ י א ה ר ן ת ע ש ה כ ת נ ת ו ע ש ית ל ה ם א ב נ ט ים ו מ ג ב עו ת ת ע ש ה ל ה ם ל כ ב ו ד ו ל ת פ א ר ת :... {מב} ו ע ש ה ל ה ם מ כ נ ס י- ב ד ל כ ס ו ת ב ש ר ע ר ו ה מ מ ת נ י ם ו ע ד -י ר כ י ם י ה י ו : 2-1 - 1 2 מגילה יב. שמות כ"ח, ד-מב.
פותחים באפוד, שהיה כמעין סינר ארוך הנקשר לגוף הכהן ע"י החשב (חגורה) ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שהם, עליהן חקוקים שמות בני ישראל. "חושן משפט", שכן עליו ממוקמים האורים לאחר מכן מגיעים אל החושן שתפקידו הוא: 3 והתומים עליהם נאמר : "ושאל לו במשפט האורים לפני ה'", על פיהם יוצאים למלחמה ועל פיהם שבים ממנה, ועוד. לאחר מכן מגיעים אל המעיל הנמצא מתחת לאפוד, הציץ (טס זהב עליו חרוט "קדש לה'") הממוקם על מצחו של הכהן הגדול, ולבסוף מתוארים הבגדים המשותפים לכהן הגדול ולכהן ההדיוט: הכתונת (מעין חלוק ארוך), המגבעת (המצנפת אצל הכהן הגדול), האבנט (חגורת בד) ומכנסי הבד. סדר לבישת הבגדים הוא: מכנסיים, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד, חושן, מצפנת וציץ. זוהי פרשית בגדי כהונה. בתוכה כאמור מופיע המעיל, ובו נתמקד: {לא} ו ע ש ית א ת -מ ע יל ה א פ ו ד כ ל יל ת כ ל ת : {לב} ו ה י ה פ י- ר אש ו ב תו כ ו ש פ ה י ה י ה ל פ יו ס ב יב מ ע ש ה א ר ג כ פ י ת ח ר א י ה י ה- ל ו ל א י ק ר ע : {לג} ו ע ש ית ע ל- ש ו ל יו ר מ נ י ת כ ל ת ו א ר ג מ ן ו תו {לד} ס ב יב: ל ע ת ש נ י ע ל- ש ו ל יו ס ב יב ו פ ע מ נ י ז ה ב ב תו כ ם פ ע מ ן ז ה ב ו ר מ ו ן פ ע מ ן ז ה ב ו ר מ ו ן ע ל-ש ו ל י ה מ ע יל ס ב יב: {לה} ו ה י ה ע ל- א ה ר ן ל ש ר ת ו נ ש מ ע ק ו לו ב ב א ו א ל- ה ק ד ש ל פ נ י ה ' ו ב צ את ו ו ל א י מ ו ת : המעיל הוא בגד השונה מכל הבגדים, והשוני הזה מתבטא בכמה בחינות. המעיל הוא ממצ ע הוא מעל לאבנט, לכתונת ולמכנסים, ומתחת לאפוד ולחושן. בעוד שלשאר הבגדים יש תפקיד מוגדר (למשל: החושן הוא כדי לשאול במשפט האורים והתומים, האפוד נושא את החושן, - 2-3 במדבר כ"ז, כא.
וכתפותיו נושאות את אבני בני ישראל) - נראה כי המעיל הוא לכאורה מיותר; ואם תפקידו של המעיל הוא שיהיו על שוליו פעמוני זהב ורימונים הדבר היה יכול להעשות על הכותנת שתחתיו. ממנו הוא עשוי. במשכן כולו מופיעה הרבה תכלת, אך אין דבר שהוא בחומר שנית, המעיל שונה תכלת מלבד למעיל. כשהכהן הגדול הולך, הולכת עימו התכלת. המראה של הכהן כליל כולו תכלת, הגדול בשיא תכליתו נמצא במעיל. 4 התכלת על פי הרמב"ן "רומז למדה הכוללת ה ל, שהיא ב ל והיא תכלית הכל". המילה "תכלת" מורכבת מ"כל" העטוף משני צדדיו בת'. הכח להכיל ולראות את הכל בתכליתיות שלו גנוז בתכלת. לתכלת אין צבע, היא צבע השמים שהוא צבע יחסי לצופה בו (על פי פיזור אור השמש). התכלת היא היכולת שלי לראות אופק. הים גם הוא תכלת מהאופק. ללא אדם הים לא היה מקבל את המשמעות של "תכלת". התכלת נוצרה מיצירת האדם, ומהמרחק של האדם ממנה. עד כה עסקנו בפן החזותי של המעיל. 5 "ונשמע קולו בבואו אל הקדש". אבל מהר מאוד מסתבר שעניינו של המעיל הוא הקול: על שולי המעיל נמצאים רימונים ופעמונים. ישנה מחלוקת ידועה בין רש"י לרמב"ן על הפסוק 6 "פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון". היו שלושים ושישה פעמונים ורימונים בכל צד של המעיל, ונחלקו שני הראשונים האם סדר הפעמונים והרימונים היה בין שני פעמונים ורימון (רש"י), או שבתוך כל רימון היה פעמון (רמב"ן). ויוצא שעל פי הרמב"ן לא היו רואים את פעמוני הזהב כשהיו מביטים במעיל אלא היו רואים את הרימונים ושומעים את הפעמונים. פרשת בגדי כהונה בפרשת תצוה סמוכה לפרק כ"ט שאחריו העוסק בקרבנות. ושואלים חז"ל בתלמוד הבבלי והירושלמי מפני מה נסמכו בגדי כהונה לקרבנות? תשובתם של חז"ל היא: ללמדך - מה קרבנות מכפרים (בעצם מהותם, לכפרה), אף בגדים מכפרים. על פי זה ממשיכה 7 הגמרא ומבררת על מה בא כל בגד לכפר : אמר רבי סימון: כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין. ומכנסיים, מצנפת ואבנט: בכתונת כתונת היתה מכפרת... על שופכי דמים, כמה דאת אמר (שנאמר): "ויטבלו את הכתונת בדם". מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות, כמה דאת אמר: - 3-4 5 6 7 רמב"ן בבמדבר ט"ו, לט. שמות כ"ח, לה. שם, שם, לד. ירושלמי, יומא, לח:
"ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה". מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח, כמה דאת אמר: "וישם את המצנפת על ראשו". אבנט היה מכפר על הגנבים... חושן היה מכפר על מטי הדין, כמה דאת אמר: "ועשית חשן משפט". אפוד היה מכפר על עבודה זרה, כמה דאת אמר: "ואין אפוד ותרפים"... ציץ - אית דבעי מימר (יש שאומרים): על הגודפנים, אית דבעי מימר (ויש שאומרים): על עזי פנים...". ומה עם המעיל? על מה בא המעיל לכפר? מעיל - ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין: שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן: האומר לשון הרע, וההורג נפש בשגגה. האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה - זו גי המעיל: "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו" - יבא קול ויכפר על קול. ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה - מיתת כה"ג: "וישב בה (בעיר המקלט) עד מות הכה"ג". האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל (הפעמונים). והירושלמי ממשיך ואומר הלא הקטורת מכפרת על כל מה שנעשה בחשאי, כלומר מכפרת היא גם על לשון הרע! ובאמת, על לשון הרע שהיה בחשאי הקטורת מכפרת, אך אם הדבר נעשה בפרהסיא אין היא מכפרת, ולשם כך בא המעיל. אנו יכולים במידה מסוימת להבין מדוע מותו של אדם אחד "כללי" (הכהן הגדול) מכפר על אחר (הרוצח בשוגג). אבל, כיצד קול הפעמונים יכול לכפר על לשון הרע? ובכלל, מדוע ללשון הרע לא היתה כפרה? והירושלמי עונה על שאלה זו: כי הקול כבר נשמע. לעבודה זרה יש כפרה. לשפיכות דמים יש כפרה. אבל איך אפשר לכפר על קול שנשמע בכל מקום בעולם? קולו של אדם, דיבורו של אדם, הוא משהו שברגע שיצא ממנו כבר איננו ברשותו. אפילו היכולת לפרש 8 את דבריו יצאה מרשותו, אין לו שליטה בזה. "והקול נשמע בית פרעה". וכשנברא העולם היה דבר אחד שלא ניתנה לו כפרה. לא גילוי עריות, לא שפיכות דמים לשון הרע! אז אם הדבר נעשה בחדרי חדרים יש מצבים שהקטורת מכפרת. אבל, מרגע שהקול נשמע לא אמורה להיות כפרה. אני משוכנע שהירושלמי רוצה לענות על כל מה ששאלנו בתחילת דברינו - המעיל נראה כבגד מיותר, אבל כאן מתחדש לנו ש"מה נהדר היה כהן גדול היה בצאתו מבית קדשי 9 הקדשים בשלום בלי פגע" היא מפני ש: "כפעמוני זהב בשולי המעיל, מראה כהן". הכהן הגדול הוא החיבור בין השמים לבין הארץ, רק דרכו נוצרת האפשרות לראות תכלת. התכלת היא היכולת לחבר את המקום הסופי אל האינסוף. במשכן היתה רצפה, כמו רצפת הבהט והשש של אחשורוש, והכהנים הלכו יחפים על אותה רצפה. כלומר, הם היו מחוברים לקרקע, ל"סוף". מצד שני, לכהן הגדול היתה מצפנת שכרוכה סביבו, אבל פתוחה מלמעלה, במה שמסמל את - 4-8 9 בראשית מ"ה, טז. מתוך הפיוט "מראה כהן", המושר בסדר העבודה של יום הכיפורים.
החיבור אל העליון, אל האינסוף. המקום הנמוך ביותר. חיבור ארץ ושמים יכול להתבצע רק על ידי מי שמגיע אל איך אפשר לחבר ארץ ושמים? פשוט על ידי דיבור, על ידי מילה אחת טובה. בשביל זה נברא האדם שכל כוחו הוא בדיבורו. האדם עושה מעשה, אך כך גם הבהמה והחיה. האדם חושב, אך לדבר. המלאך הרבה יותר. אבל לעומת כל אלו האדם יכול כשאדם מדבר לשון הרע, הוא משמיד את היכולת של העולם להתקיים. יכולת העולם להתקיים כעולם היא כאשר מחברים אותו אל מקומו, הלא הוא "מקומו של עולם" (הקב"ה). לשון הרע מבודדת את האדם מן החיבור הזה. הפיוט "מראה כהן" שהזכרנו קודם לכן נפתח ב: "כאוהל הנמתח בדרי מעלה" - כל הפיוט מתאר אדם (לא מלאך) שהולך כמו אוהל הנמתח בדרי מעלה ומצד שני הוא נמצא פה בעולם המעשה. עוד נאמר שם: "כעז אשר הלביש טהור למיטהר". ה"טהור" הלא הוא הקב"ה, ו"המיטהר" הוא הכהן הגדול. ומי שזוכר יודע כי היחיד בתורה הנקרא 10 המצורע, עליו נאמר: "ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות". יבוא קול ויכפר על "מטהר" הלא הוא קול. על הפסוק בשיר השירים 11 "כפלח הרימון רקתך" דרשו בגמרא: אל תקרי ריש לקיש: אמר 12 מלאים מצוות כרימון. "ר יקתך", אלא "ר קתך" ריקנים שבך שאפילו הרימונים מסמלים אם כן את הריקנים שבישראל. ובין כל רימון ורימון (או בתוכו אליבא דהרמב"ן) נמצא פעמון זהב. והפעמון (הצדיק) מעיד על אותו רימון חלול שהוא בעצם מלא, שכן קול הפעמון נשמע מתוך הרימונים. ל"ו צדיקים מכאן ול"ו צדיקים מכאן נשמע קולם בבואו של הכהן הגדול אל הקודש, דרך ריקנים שבך. יש כמה וכמה מתכות בבית המקדש החל בנחושת, המשך בכסף וכלה בזהב. בחצר אין כסף ואין זהב הכל עשוי נחושת: הכיור - נחושת וכנו - נחושת, המזבח נחושת, וכך גם עמודי החצר סביב. זאת מפני שלחצר המשכן נכנסים מן המדבר, ובשביל שאדם יכנס מן החול אל הקודש צריך הרבה עזות, הרבה נחושת, צריך "מצח נחושה" של קדושה. 10 11 ויקרא י"ד, ד. שיר השירים ו', ז. - 5-12 עירובין יט.
וכשאנו מתקרבים אל ההיכל, התכלת הראשונה מתחילה לבצבץ בפרוכת שבכניסה להיכל. מנת להכנס מן החצר אל ההיכל צריכים לקדש ידים ורגלים, צריכים לערוך הכנה. ועל במשכן פנימה אין שום קול הנשמע. שירת הלויים נשמעת בחצר, על יד המזבח, שם היו אומרים הלויים שיר של יום על הדוכן. וכך גם שרו ליולדת שבאה, לזב ולמצורע ועוד. השירה הזו שייכת המעיל. שבעים ושנים רימונים מנגנים, פעמוני לקול פרט לחצר. ובתוך הקודש אין קול הנשמע עם זוגי זהב. שבעים ושנים רימונים חלולים מנגנים לא במתכת של נחושת ולא של כסף כי אם בזו של זהב. והקול הזה מכפר על מה שלא נבראה לו כפרה. אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ, בנגעים ואהלות אומרים לי: אומר להם: - דוד מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, 13 חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין הבא על אשת איש מיתתו במה? ואני אבל המלבין את פני הבא על אשת איש- מיתתו בחנק, יש לו כפרה ב"ה. היסורים מכפרים והאדם צריך לדעת לקבל יסוריו בשמחה. אבל המלבין פני חבירו ברבים ביטל את קיום העולם הבא, אין מטרה לעולם הזה לפי שיטתו. לשיטתו יש פרוזדור בלי תכלית. דוד לא עושה כאן השואה בין הכפרות השונות, אלא הוא משווה כפרה ל-כלום. המעיל הוא הממצע בין בגדי הכהן ההדיוט לבין בגדי הכהן הגדול וחושן המשפט. המעיל הוא בסיס לחושן המשפט, שהוא נקודת ההשקה בין המלכות לבין האלוהות. המשפט מסמל את המערכת החברתית, העולם זקוק למשפט, זהו הסדר החברתי של העולם. ואולי כדי להבין מהי באמת תכלית המעיל, ננסה להבין מה משמעותו של המשפט. לכאורה, אין דבר בלתי הגיוני יותר מזה שבשר ודם יכול לשפוט. הלא ה' יראה ללבב והאדם יראה רק לעיניים. אדם לכאורה לא יכול לשפוט את זולתו. מי כן יכול לשפוט? בית דין יכול לשפוט 14 ישפוט"! אבל אם השופט יושב שלא בעדת אל, הוא א-לוהים בקרב כי "א-לוהים ניצב בעדת א-ל, סכנה לציבור. אם מקום המשפט איננו המקום המביא את הא-לוהים לעולם אזי הוא מקור הרשע. כי היכולת המדומה שלי לקבוע מה נועד לך ומה לא נועד לך היא הדימיון שאני א-לוהים. 15 יודעים אתם איך אומרים טיפשים בארמית? שופטני. ("אתו בשופטני עסקינן?!" ( זאת משום שאין דבר מטופש יותר מאשר אדם החושב שהוא יכול לשפוט בפני עצמו. שופט שכזה עוצר את ההתשפטות בעולם, את החיבור של הכליל-תכלת. ש ם בן שבעים ושתים שמות נוצר מרגלי הכהן, משולי מעילו של הכהן הגדול. - 6-13 14 15 בבא מציעא נט. תהילים פ"ב, א. בבא קמא פה.
16 הגמרא בפסחים אומרת: של שה הקדוש-ברוך-הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחברו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערווה בחברו ומעיד בו יחידי. כי הא דטוביה חטא ואתא ז יגו ד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא. (טוביה חטא, פפא). פפא): וז יגו ד נגדיה לזיגוד שמו של חברו - טוביה חטא וזיגוד מינגד?! - (כעס רב פפא ונידה את זיגוד). בא והעיד עליו עדות יחיד לפני רב אמר ליה (טוביה חטא וזיגוד מנודה?!). (זיגוד לרב אמר ליה: אין (כן), דכתיב: "לא יקום עד אחד באיש". ואת לחודך אסהדת ביה (ואתה לבדך באת להעיד עליו. ומה בעצם עשית בכך -) שם רע בעלמא קא מפקת ביה (הוצאת על טוביה שם רע)". ומה יעשה טוביה? ילך לרבו של זינגיד. אבל להפוך את עצמו ואותנו כדיינים שלא יכולים להיות דיינים לדיינים? זה חמור הרבה יותר ממה שעשה טוביה. תפקידו של בית הדין למצוא את הטוב 17 בטוביה. אם אתה חי בעולם שיפוטי, אינך רואה את ה"טוביה" שבי. המעיל הוא הבסיס לחושן המשפט. כיצד דואגים לכך שלא יהיה המשכן משכן של רשע, שהתשתיות המשפטיות לא תהפוכנה לעבודה זרה של אגו? בעזרת המעיל. לכהן הגדול יש כח לתת למערכת למצוא את נקודת האור שלה. יש לו כח לתת למערכת לא ליפול במקום המסוכן הזה, ולכן עליו לשאת חושן המשפט על ליבו. הוא צריך לדאוג ששמות בני ישראל הבאים מכתפיו ומופיעים על ליבו יהיו מקור הכח של בית המשפט. אבל בסיס הכח הזה נמצא בזה שהמעיל מכפר קודם כל על בעלי לשון הרע, כי דבר זה לא נבראה לו כפרה. אנו נמצאים בימי הפורים, בהם יצא מרדכי מלפני המלך בלבוש מהודר: ו מ ר ד כ י י צ א מ ל פ נ י ה מ ל ך, ב ל בו ש מ ל כו ת ת כ ל ת ו חו ר, ו ת כ ר יך ב ו ץ ו א ר ג מ ן ; ו ה ע יר ש ו ש ן, צ ה ל ה ו ש מ ח ה. ואילו בפיוט "שושנת יעקב" נאמר בקצרה: ש ו ש נ ת י ע ק ב צ ה ל ה ו ש מ ח ה ב ר או ת ם י ח ד ת כ ל ת מ ר ד כ י. להיכן נעלמו הזהב, הבוץ והארגמן? האם רק התכלת נותרה? ו ע ט ר ת ז ה ב ג דו ל ה, 16 17 פסחים קיג: להרחבה, מומלץ לקרוא את השיחה "תכלת מרדכי". "ש רש האחדות והאהבה -ב"כי תראה חמור ש נאך" ובפרשת שקלים" שבסדרת - 7 -
18 את כל היהודים". הם ראו את כנוס אלא, כשראו היהודים את "תכלת מרדכי" הם ראו את "לך הכח הגנוז במרדכי שכל כולו הוא "לך כנוס". הלא מרדכי לחם בניסיון לחסל את האינסוף. זה שם הקוד של המגילה כולה. נבאר את דברינו: למה נקרא חג זה 19 חז"ל : פורים? על שם הפור. ואם כך, מדוע נקרא שמו עונים "פור"? ולא "פורים" "הפיל פור הוא הגורל", תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד. כלומר, המן "הפיל פור" - בתשובת חז"ל? הפיל כמה פורים עד שהגיע לתאריך המיוחל. מה העקרון המנחה פה המן רצה למצוא "פתרון סופי" לאינסוף. הוא הגיע למלך אחשורוש ואמר לו: יש בעולם אינסוף. 20 "ישנו עם אחד" אינסופי. איך בדיוק? "מפוזר ומפורד בין העמים". המן עשה גורל ומצא שכח האינסוף של ישראל מגיע ממשה. זהו המשה שמושה אותנו כל הזמן (בהווה מתמשך). אותו משה שאפילו את בת פרעה הצליח למשות מבית פרעה. והמן אמר: "ישנו עם אחד" ישן הוא זה 21 אחד" הם לא מייחדים שקוראים לו עם אחד. הם ישנים מאמירת "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' את שם ה' בעולם, הם לא מייחדים כל דבר באינסוף. והמן חשב שבחודש שבו מת משה אפשר לחסל את העם האינסופי הזה. משה בכל נולד אומר בעל ה"יערות דבש" ולא היה יודע המן שביום שבו מת משה, באותו היום מאיתנו, שההתפשטותא דמשה החלה בכל אחד מאיתנו, בכל רימון 'ריק' יש פעמוני זהב. אחד ולפי זה, מתי נולד משה? ביום שמת משה. כי מת משה כדי שאני אגלה את המשה שבי. מבינים אתם למה זקוקים אנו למעיל תכלת? כי משה מבקש להעלות את הכל, ומרדכי הוא בחינתו של משה, ומי שמפריע לכל, זה מה שלא נבראה עליו כפרה. תפקידו של הכהן הגדול הוא לקחת את הקול, הקול היחיד שנשמע בהיכל פנימה. זהו לא קול של כפרה על חטא, זהו קול אינסופי, קול תכ לתי. דבר שרואים ולא יודעים מהיכן הוא נשמע (כמו בשיטת הרמב"ן שלא היו רואים את פעמוני 22 הזהב) נקרא: לראות את הקול. זה מה שעושה הכהן בבואו אל הקודש. זוהי התכלת מרדכי. מרדכי" אז שושנת יעקב צהלה ושמחה. כשנפגשים עם תכלת תכלת יחד אפשר ש"בראותם מרדכי, נפגשים עם שבעים ושנים הפעמונים בתוך הרימונים. - 8-18 19 20 21 22 אסתר ד', טז. מגילה יג: אסתר ג', ח. דברים ו', ד. על מטבע: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ', יד).