Mitzvah 49 Laws of Penalties R. Chaim (Ian) Pear SEFER HACHINUCH מצות דיני קנסות - שנצטוינו בדין חובל בחברו לענשו כמו שכתוב בתורה בפרשת (שמות כא יח) וכי יריבון אנשים, וזה נקרא דיני קנסות. ובפסוק אחר כולל משפטי הקנסות כלם, והוא הכתוב (ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו. ירצה לומר שילקח מממונו מה שיצערהו בכדי מה שצער הוא את חברו, כמו שבאה הקבלה בו (ב''ק פ''ג ב) ואפילו לא הכהו אלא שבישו בלבד, יצערוהו בית דין בממונו שישלם למתביש כפי השעור ההוא, ואלה הדינין שנקראין דיני קנסות, כגון נזקי אדם באדם, או שור בשור, ובהמה באדם, ואדם בבהמה. אין דנין אותן אלא בבית דין הסמוכין בארץ ישראל (שם פד א) The commandment of the laws of penalties: That we were commanded about the law of one who injures his fellow to penalize that person, as it is written in the Torah in the section of "And if men fight" (Exodus 21:18). And this is called the laws of penalties. And in another verse, it includes all of the laws of penalties, and it is the verse, "as he did, so shall it be done to him" (Leviticus 24:19) it means to say that what he pained [his fellow] should be taken away from his money, in accordance with that which he injured his fellow, as the tradition comes about it (Bava Kamma 83b). And even if he did not hit him, but only embarrassed him, the court must cause him pain through his money, that he should pay the one embarrassed, according to this amount. And these laws that are called the laws of penalties for example, the laws of a man [who hurt another] man; an ox, an ox; an animal, a man; a man, an animal must be judged in a court that has been ordained in the Land of Israel (Bava Kamma 84a). שורש מצוה זו, ובכללה כל מה שבא בתורה בענין הדין, איני צריך ליגע אחר טעמו של דבר, כי דבר משכל הוא,.שאם אין משפט לא יתישבו בני אדם ולא יעמדו יחדו לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט The root of this commandment and more generally everything that the Torah commanded about the matter of law does not require me to exert myself to [find] its reason for the matter. As it is a rational thing, since if there is no justice, people would never dwell and stand together. And [civilization] is impossible without justice. הלכות דיינים TUR, CHOSHEN MISHPAT 1, 420 רבן שמעון בן גמליאל אומר על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום פי' ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבשביל ג' דברים אלו נברא העולם שהרי בתחילת הפרק אומר על ג' דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן אלא מתחלה אמר שבשביל ג' דברים נברא העולם ואלו הן התורה והעבודה וגמילות חסדים תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו אמרה תורה אני נבראתי לפני כל הנבראים ובעבורי נבראו כל הנבראים וכן בשביל העבודה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות ובחר בבית המקדש מבכל המקומות שיעבדוהו בו ובשבילו נברא העולם וכן גמילות חסדים שהיא מדת חסד שגורמת להיות לרצון לפני הש"י וכאן אמר העולם קיים פירוש אחר שנברא מתקיים על ידי אלו שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים כי אלמלא הדין כל דאלים גבר וכן האמת כמו שאמרו [עי' שבת קד.] שקר אין לו רגלים אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים וכן השלום כמו שאמרו [אבות פ"ג] הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו ע"כ
והחובל בו חייב בה' דברים שהם נזק צער ריפוי שבת בושת אם החבלה בענין שיש בה כל הת' ואם אין בה אלא ד' ::'משלם ד' ואם ג' ג' ואם ב' ב' ואם א' א BAVA KAMA 27B שלח ליה רב חסדא לר"נ הרי אמרו לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת שלש עשרה לפנדא דמרא ולקופינא דמרא מאי Rav Ḥisda sent the following question to Rav Naḥman: The Sages said that when one strikes another, humiliating him, the judges determine liability according to the following formula: For kneeing [rekhuva] him, he must pay three sela; for kicking, five; and for punching [velisnokeret] him, thirteen. The Gemara asks: For hitting him with the handle of a hoe [demara] and for hitting him with the top [ulkofina] of a hoe, what amount is one liable to pay him? שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה By the way We hold like Rabbi Nachman against Rabbi Yehuda, with the following caveats: Clear as Day, It Needs to be the Actual Item, You Don t Act Like a Thief, and Force is Last Resort. :רב צמח גאון (בבל, המאה ה 9), חמדה גנוזה, סימן קכ ושפירשתם: אמרו חכמים אין דנין דיני קנסות בבבל... וכל שכן בשאר ארצות, החובל בחברו בזמן הזה,?כגון צרם באזנו, קטע ראש חטמו או אחד מראשי אבריו מה יעשה באותו החובל כל מי שחובל בחברו או בעיניו או בשיניו או באחד מכל ראשי איבריו אף על פי שאין פוסקין עליו דין... לשלם לו דמי עיניו דמי שיניו ודאי, אבל מנדין אותו עד שמפייס אותו בין מעט בין הרבה :רב שרירא גאון (בבל, המאה הי'), תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד' שער א' סימן יט אם אמר הנחבל 'איני מתפייס אלא בממון הרבה' אין שומעין לו ואין פונין לדבריו, אלא משערין בית דין...בלבד לפי דעתם ולא שאומרין לזה [=לנחבל] 'כי כן קצבנו לך ליטול כך וכך', כי זהו דיני קנסות, אלא משערין בלבם שיעור קרוב ואין מגלין אותו, ומנדין את החובל עד שיפייס את הנחבל, ומחרישין ממנו ורואין ממנו עד כמה מגיע לתת לו..אם קרוב לאשר יש בלבם SHULCHAN ARUCH, CHOSHEN MISHPAT 1:1, 1:2 :מינוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ ובו ו' סעיפים בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אע"פ שיש בהם חסרון כיס כגון בהמה שחבלה בחבירתה או דברים שאין בהם חסרון כיס אע"פ שהם מצויים כגון תשלומי כפל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים
אדם שחבל בחבירו אין מגבין דיינים שאינם סמוכים בא"י נזק צער ופגם ובושת וכופר אבל שבת וריפוי מגבין: הגה וי"א שאף ריפוי ושבת אין דנין (טור בשם הרא"ש) ולא ראיתי נוהגין לדקדק בזה רק כופין החובל לפייס הנחבל ולקנסו כפי הנראה להם (ד"מ לדעת מהר"ם בפסקיו סי' ר''ח) וכמו שיתבאר בסמוך סעיף ה Derived from Mishna B.K. VIII, 1 and Gemara ibid. 84a b where it is stated that the liability for injury is determined by regarding the injured person as if he were a slave sold in the market place and an (נזק) assessment is made as to how much he was worth before the injury was inflicted and how much he is worth now. Although there is a monetary loss involved, yet since this is of infrequent occurrence, Judges nowadays cannot order the payment thereof (v. par. 1). Payment for which the injured person would have to be valued as if he were a slave is not collected in Babylon, which is explained (thus Kes. Mish.; B.Yos.; MaHaRIK Rt. 1 a.o.) as referring to injury (נזק) only, which, it is true, involves a monetary loss, but is of infrequent occurrence. Hence, Raba s dictum does not include loss of time and healing. Consequently, payment may be ordered by a Jewish Court today for the latter. Thus also Isserlein in his Decisions (פסקים) that nowadays we may order payment for healing and loss of time and likewise impose a fine upon the offender. RAV SOLOVEITCHIK 19 TH RCA CONFERENCE (Legal Positivism) The halachik system has its own methodology and manner of analysis, and its own schemata and conceptualized rationale, similar to mathematical constructions Aristotelian physics proved faulty because it was governed by common sense. Objects fell, according to this approach, because they had weight; Prima facie, this is an eminently reasonable approach conclusively disproved by Galileo and Newton. Galileo and Newton replaced a face value understanding of natural phenomena with abstract scientific laws. They substituted a logos with a conceptualization of reality for a common sense approach. (Shiurei HaRav, pg.105 106) Similar to Science, the Oral Law and Halacha also have their own specific way to be approached and studied. He writes, Similarly, the Oral Law has its own epistemological approach, divinely prescribed and conceptually understood, which only a lamdan (Torah Scholar) who has mastered its material and methodology can properly grasp. Halacha has its own logos, its own method of thinking. It is more than a mere collection of laws, in the same way that physics is more than an accumulation of laws. Both are autonomous, self integrated systems. Consequently Halacha need not conform to the dictates of common sense reasoning any more than mathematical or scientific conceptualizes systems need accommodate themselves to common sense. כח סברה :22B KETUBOTH מתני האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר :ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא גמ א"ר אסי מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה שנאמר (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה לאיש אסרה הזה התירה ל"ל קרא סברא היא הוא אסרה והוא שרי לה אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב דא"ר הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה למה לי רדב"ז חלק ב תשנב
שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי :השכונה תשובה כבר ידעת דאמרינן בבבא בתרא אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא ואפי' מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא וזה מוסכם לא נפל בו מחלוקת אבל במס המוטל אקרקפתא דגברא הוא דאיכא פלוגתא אם חייבים הצבור לפרוע בעדם או לא וכבר נהגו לשמוע למיקול ופורעין הכל. אבל בנ"ד אפי' האומרים שאין החכמים חייבין לפרוע כסף גלגלתא מודים הם דחייבים החכמים לפרוע בשמירות דבשלמא היכא שהמלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה או שיצאו הם בעצמם לשמור כל אחד ואחד לילו בכי האי גוונא החכמים פטורים דלא בעו נטירותא ופורעין הבעלי בתים עליהם ואם צריכין לשמור בעצמם יצאו הם ולא החכמים דרבנן לאו בני מיפק באכלוסא נינהו א"נ שאין המלך מצוה ולא כופה אותם ובני העיר צריכים (לשמור) [לשכור] שומרים החכמים פטורים כדכתיבנא. אבל בנ"ד הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקת מדת הדין אבל יכולין לכוף אותם שיעמידו שומרים אם דבר צריך הוא ויסייעו כולם כדתנן כופין בני העיר זה את זה וכו' ואע"פ שידעתי שיש חכמים שהם חלוקים על זה לעצמם הם דורשין ואין שומעים להם ומ"מ אל תטעה בדברי שלא אמרתי אלא בזמן שהבעלי בתים טוענין אין אנו צריכין שמירה אם לא יסייעו כולם והחכמים אומרים עכ"פ תעמידו שומרים בכה"ג אני אומר כופין אלו את אלו ואע"פ שיש טעם אחר כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור ומכל מקום מה שכתבתי נראה לי ברור בלי חולק ומכל מקום אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכין שמירה ואין טוענים כך אלא כדי שיסייעו החכמים עמהם בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם דהודאת בעל דין כמאה עדים והא אמרו דבעי נטירותא וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי וכתב הרשב"א בתשובה על אחד שהיה פטור ממסים וארנונות דחייב לפרוע בפסי העיר משום דבעי נטירותא אף הכא :נמי ת"ח אע "ג דפטורי ממסים וארנונית אי בעו נטירותא יהבי בפסי העיר HIDUSHEI BA AL SERIDEI AISH (R. YEHIEL YAAKOV WEINBERG) Our Sages listed, among the forty eight attributes through which Torah is acquired, pilpul hatalmidim (deliberation amongst the students) and emunat ḥakhamim, two concepts which seem to contradict each other. And, what does emunat ḥakhamim have to do with acquiring Torah? What it means is as follows: If one lacks faith in the words of the ḥakhamim, he tends to skim over them casually, and arrogantly dismisses them saying The Sages just didn t understand. The result is that such a person does not struggle to probe beneath the surface and to confirm their words. In the end, it becomes clear that it was he who erred, not they. Indeed, it is a characteristic of intelligence to believe that it is not they who err, Heaven forbid, but we, with our short sightedness and limited knowledge, who are mistaken. However, to trust simplistically and not exert our minds with investigative, concentrated thinking, to say blandly They knew; we can rely on them without thinking, is also wrong. Rather, one must challenge their words with any contradictions or uncertainties, as if their author is one of us. Through this we arrive at a more profound and analytic understanding. These two attributes, emunat ḥakhamim together with unhampered pilpul, provide the path to acquiring the knowledge of Torah.
RABBI NACHUM ELIEZER RABINOVITCH This obligation to work at achieving and clarifying the truth is not limited to those who are on the level of deciding halakhah. The Torah was given to all Jews, each of whom is obligated to learn the Torah sufficiently to be capable of arranging all his actions according to halakhah. For this purpose we need to understand the reasons for the halakhah, for if one does not comprehend the reasoning behind the halakhah, he does not understand the halakhot themselves correctly and clearly. He is the undeveloped person [of whom the Mishnah says, cannot and does not fear aveirot. ] For this reason many [poskim] prohibit issuing halakhic rulings out of books which summarize the laws without providing reasons or background. It is therefore not permitted to postpone studying the reasoning behind the halakhot. Until a person has studied sufficiently so that he can decide halakhot, he has no choice but to choose a rav from whom he can inquire concerning what he may do and what approach he should take. Even when one has acquired substantial knowledge, if he is truly wise he will never rely exclusively on his own decision but will turn to other ḥakhamim for their opinion and advice. But one who has insufficient knowledge, yet fails to turn to a ḥakham for guidance, relying instead on his own weak understanding, is but an arrogant person with no fear of Heaven. Yet, even when one asks a rav to rule for him and the rav renders a psak, he is not relieved of his responsibility to understand the reasoning behind the psak. The rishonim already dealt with this topic, and I will quote here the instructive words of the Ba al ha Ma or on tractate Sanhedrin: If you were to ask: We hold [the prevailing view] that cases of garmi (damages resulting from direct and predictable cause) are liable for court adjudication. Why then do we say that when a judge errs in something stated explicitly in a Mishnah, he simply reverses his ruling but is not responsible for any losses, even if the damage incurred by the litigant due to his error is irrevocable? [For example,] the case of the cow of Bet Menaḥem whose meat cannot be returned because R. Tarfon [the judge] had already [caused it to be] fed to the dogs [by those who followed his ruling]. The answer is: The litigant was negligent. Since the error is in that which is stated explicitly in a Mishnah, the error is obvious, and the litigant should not have relied upon him and should not have acted upon what he was told. He should have questioned [the judge] and demonstrated the error, for this was as obvious as an explicit Mishnah. Therefore it is the litigant who was negligent; the judge s ruling is superfluous. This is what is meant by: It is as if the judge never issued the ruling; he did nothing at all [to the litigant]. HAMMURABI S CODE "If a man has destroyed the eye of a man of the gentleman class, they shall destroy his eye... If he has destroyed the eye of a commoner... he shall pay one mina of silver. If he has destroyed the eye of a gentleman's slave... he shall pay half the slave's price."