שו"ת מהרלב"ח

תמליל

1 וכןיש ר שחיה קמן נד ון ות ם חלב באו נ ו כ ב ים וין של אותו וגם וא בצמו דיי ו גב דבוקודם מב סכ צרי וכן ראיהיות ד א מרב שנמן י משכיר בית ברו ם עם שהו ע קמא דפסחיםשחי דקמר תםבדי כל ה סן חב בבי הי פי נפק להי נוהגים לי שה ההגם בזה ביד מפר קתו או י חזתו ב בדוקלי ני מינדלי דחזתו דנייל בדוק לא ש שוא אותו סבר וי ן שביא כלומר בדו למקמן לן די רב גדול וום מאד המרד םשהו שילי ד לי וא יתי סינן אחזקה להא נפ קמן נ דיו במילת נימ ומעם שם ז וא שכי שאמרו לי לא א בספרים כ ממ עדותו שי כן נרה ל גם שק מדרבנן ואיכאספק י כא ו אדרבנ סכינן אחתו ס כגון למעש שיא בעל ור וכבר כתב נכת ת ינו כז יב ברורי מברי או גדול דהי דכל יכאדיפשר חמ ב הח ז נו ו מ קמ במקומות הזכר הדין בנדון שלפנינו לא כ סמכינן לזת הבא גכ רצוני שיש לחק לא ביןז יסור לשאר ו היסויןהשוי בדו רן זל היכ בי דתי הלכו המכי והו הלי פני המתירוצלשל ת ו כל ועלפי יישב לשונו מכפשו באותו ז שהתיר שכתבתילמעלהבשמו דין היבן יומו ההת ן עם לפם סו בין סתמ לבשל בו פי יכ שכתבתי דבע בין מה שנתבשל בו בכהו תחל ז נעלםמעיני תורתו דבשאר יסורים כתח וד ל לבד ון שינו שוה בכל פריז על מדת יויה ום מר ו שוא בן יומו אור ו אם א מר ו שהוא בן צ ויסו כ כמו ה מה לכתחל שעידבפני ותו אשכנזי כ א כי ש המרק כיוןשישבו יומו או בתםכשי בעל כלי לפו אב בו לכחה וכל שכן שו יודע ודי דן יכ הכיבן לבש יומו כ כ עצמו גםהכלישהואבן יומו סור אמנםהכלישינובן פליסו סו וסר י משום א דבן יומו בשר איסורין בכאן מותר פי כל זה דבר החר שנרה בזה סר יותר מבר היסו יו דאסו שכל שוסר זה מכל וכסן בבית אםוע יש ו מנהג הוים כל כשי לו לה קבוע היסו המיר כבר יורים אוסר ומ מנהו לחומרא כגון שבני מתי מומו מחרין ותו שני הוא בענין מנה דבנדון דידן ין בז אנו חייבין הסור יעש כבשאר כ הסון השוין ו לכלאפיו כשמתאכסנים המתיר כסברת נמנ בר ימוני שכבתי עם אינו החמי רבינ מ דת ענין הרב בבי ום ם פשי נמן א שהכל נמנין זוי ם יהיה ודי פני ער וכן הר מחיב כמנהגו וכבר כתבתי כל מה ו מנהג שו פיו שתיה כגוןלכול שצרימהמרק הזה ו גםכן יהי בשר י כשמר שינו ב יומו פיא שהואנמן חו ן הוסר נתבשל גדול כמנגם םישנו דם ום כו בקיים בו הן בו הוא ו אחרי ו דפיושוד כו נרה דנמן בענין בו בשל עם ול קול לעולםיעשו הכי לבש שינובןיומו כיון דיתרי לכתח ספי כמבור בעל איסו שכל מרבד וני מנהג וכפי וותועדו אכנזי שכתבתימעלה ז שיי מעשהבעצמווכל על כוכ י עדות כמכי מנהג דמה כשאומ שנו יכים לשל ישרל רוב דהתר דיתיה קמן וא מ מהמומת נוהגי לסור כימר שהי בן יומו הש היכ ין נו לחומר צריין שעש מום מכיל לא וב עשה כי ולי במדית ריינוס ממר תר בחב צמו מקומות הנוגים יסור שקצ עיהם לדבריו שיאמר שינו בן יומו ו דסמכינן אסתם כים ב ינן ול בני יומן ובודאי עמו ל וכן ב היסו ותו המנהג שילו החודנאמן ואזה בבד א דעוד נרה ומר דהוד וכל פליתו נתפ שבאות נמן ומר שין הכיבן יומווא הי ומר בן יומו יהי לאסו מהמרק ומתבש בני מוו הנוהגי מכ במומו הנוגי התר האכי מר ם אותו יסו המנג שאינו בן לקו יומו על דבריו נו מכינן חומר הו דן כי בן יומו דכשומ המדינהבל וא ממדינת אהיל כול ולכן כל שהמנהג פו שהי הוא ל הי במיל לבד ינו יכול לכו כשומר בן יומו יון חשוד הרי סתמ הואכוי וקלתו תנתו עליו ר האוסר מנם אם המנהג בוכל בעצמוהרי וא כמנהו סמו ודבורו אינו ומעה מוריד שהו וסמכינן אסתם כים וכו י זה מנ בותם ויעש שין בידם נרה לי לכורה ין ו ורת כן דכיון דהוא ישרל אף על פי י חשוד ופילו רבתי לכול ו והמתבשל עמו מנג בול כלל נראהממר שרוי הם יזהר שלא אב מפית ותו יש חוש בריו ב ואפשר שושה וכומר הוא בן יומו סור שהו לוסר כז שו גם לבשל בכי מתיר כשידוע אכו בודי בן יומו ואם לל לו כלי תוב חשוד מן י מכלמו עיון או צרי מעצמו וגם של שא לכול המכל מבשל בו שהו אכו והנראה דין רי ע סמכינן תם כשהו כים וכו היכ מנם אם דיתי והמר למעל ר שכתבתי שצ היסורי ששו ת פיו צרי ימר שהוא בן יומו נרה דיש להמינו הו על פי שא שצן בשנידבריםיכוים לעניות זה דעתי בשהרשונה אמנם לענין ל מ חשוד ולא סמכינן אסתם כלים וכו וכל לענין כי השוים לכל זותי בכ דבריו ז שין בותו המכל ום יומו ו לה בןיומוויכולין לבשל כתחה הור מבשולי של עלפי דב שן לם כלי שינובן ו לישודי נובן לסו יומו עיא ם ותו ו דעת וסר ו נרה לי התי דיןלמין חשוד םשומ וא מדבר תת וכו י ם מדרבנן דאין להם ו לחוש בכי שודי אינו בן המאכ יומו והעם אותו אסו שומן דף על גב הוי דתר התבשי דברי שד החשוד שכבתי למעלה שאפילו בסוים מדרבנן שוים בכל א איור כי ממ האוסר מל דרוב כיון וד שכיח מהכ ווא ז ונמ המבשל נתב דיסמו השתדל הרבות וב בתבשיל מקו להמתיקו דהמיעו והעימו יש לו וב לוסר דדר לחוש האי ינו בן יומו ובן יומו לדעת מהפוס ובכם הרמבם זכונולברכ יפשר ברורי ופיו י הוי האי דלא לא פי אם אותו צ יסור תורה דעת הוסר ינם סום עוא אפיו שודל ליה דדמי מאי דימא לן כל קוע כמחצה מיעעל שכי לבשל בכלישאינו בן יומו יסו הו ועם דית ן למימר דף גב דבו ית ליה היכ למיחש הם עליהם נוג יסור בוו הו שלא המתירים ע דבר דמי וב ואו דדמי ממש נאמר בוע א כשיסור וההתר נמצים מחצ משום קבילו המאכ עלייהוופילו כדב על גוזרי לסו למימר ובום שניהם לפנינו ד דדמי ליה צת דכיון ישרגיל בשל ת גזרו הגזרה היא דידי ל בנדון ופחות על הנוגים איור הגזר פש למימר פעמים פעמים כיון שהכל שז מותראיו יש ו לור ובו לחוש ד דא לסו כז משום נוסף יכ זה שאם שמא ההת עתה הדבר ז הסור לו יסו ף על י עוא ונו תה כן ערי כלכלי דב מתירים המות ארים סו ככלי ו הגוים ודבר ע זר ב ם לא עפ עדות המבשל או אחר ם הו הוא חשוד ינו בר נמן י יו שיבלו אומ להתכסן בבתי מתיי כלל עמ לכול מולם זותי ו לכו השתדתי גם בזה לכוין הפסק עם מה שכתב אותו גדול דור שהביא ו בעל דלדעתודוא יכול וסר השתמש בסתם כלי מיר לא לכול סתם כשיבשלו להם עלי ל בכלים חדשים ויותר ה מאתיבפי השכי הנזכר למעה תירו בפירוש הוה מר דעו וי הגו תבשילו כיון פיו כריחו לאכול ממרק התבשיל שנתבשל בו ותו חלב לי שאתי והיב שגם לאכול שרב חד ההוא לו לשמועינן דהו ודי הבשיל סור ו לדעתו ומא מם דבים דעדיפ ת ם הו ל ר כול אלמהמרק שהי החלבהואגם במקו מ לאתוכללאכול הנזכר בשל יום ספק ופי ם יום איכבתר ואינו בש ם שמעל י ספקי תצ להח ונרה עעצמשל כונתו שם ש יאכל ומפית חב בתבשיל ספ אלא חד שוםתבשיל במקום לומ יומן פיו אב עדות המיר יכ או ר ואם ספי המתיר הזה יכו חשוד לכו אינו נמן הוס ל גם הכלי שבלועי מוה הם אסוים ד בני מהמר שינןבנייומן סורים דין ליכלי גוים ו יובודי דלא ל בילועליהוהוסרים חשוד ז ודי ינונמן אבל ם ינו ודיחשוד וסר ודיק עיו אף ש על כי ולדעתי לכתחשאין מספיק פלית הסור שהו עם וין נו ייבים חמיר כסברת יוכ הרב רבינו סמו ה יתם ז אסורה גם כן התי מנם דב יספיק לומר לדע שלא מיימוני זכרונו ה לברכה פיו במלכיו שקבלוהו עליהם רב לבד משב נעשה מיימו סניף ממש חומר כיון בכלהיסורי דנון יון דרובא הוי וז בלועיםלאסור הדיןכגוןכישינו ן יומו ו בן יומו י ז וכן ונאמ מות בן יומו יכוים לבשל בו ואפילו שא יצילנו זהו לעניות דעתי להורות עשה דתר בכל זה וה נה הכלי נו מעו לכתחל ויכולין יהי נר ש שגת תעוד אמן ידוע להםשבודאי ינובן יומו לא בסתם אין לם לחוש דין לל סתם כלי גוים נן בנייומן וכל שכן כי ישראל לסמו וכבכתי ע שלדעת גם רמבם זל בכן ומהעם שנתבר וכן יכול ם מן שבע מותר ומרה בכל מום ו בביתנסת מעלבשל כתלה בסתם יוד ה כלו גדול הדור שכתבבעל דוק ברכ פנים בין בשר היודעים וס יש בכןהמתי תני ח והוא כדב בעלהכי פניו ולדעתי רי להוסיף גו יומו דדוקבגוי נו ומרים ל סתם יהי כליהם ינן בני כב על דבר מעין שבע שבליל שבת ם יש לשל פיו אם ובין התן ו האבל מוריד ש כשמתפלן ברכ אכשהגוי לפנינומשודינו נאמן וורו א יומן ף נמן לישאל ת פיו יוולא מעסמכי ו דין ב שנוהים אומר בביתם ול בעשר דבר בבי אי זה בישיתפו הכליבןיומו בישרלשהו דכל צי היכאדפש מבררינן כשו דבר מי דכתב סתמ הריף ברה במקומ פי שא תפ ייה בת כנסיען בכ שמת אומרים מקו שין ר דו דימ ן רוב מצוי וראי מחין ם ע כשמתפין כנסת ין הין כן ום קמא דחוין ואף על גבלבו רשון ב מית כ בפר דייה מן ידעי אי י אצ דאסור חי כולמחיתו ל שיתפלו רה מחוייב בי השחצבור ומרה ודעת ואתים ב השוח ול מבדית גמי הריה דאף על בדרוב בהמות שות זכרונם ששתו הכירו זה ום אינ היברכ אותווכן יש הריה קמן הפוסי בר ו ית מדבריה ראי בריהחייינן לעוא ו צריכה היה ם כרום דהסרכות מצויות כיון שנבדו לברכ לזיר ע כ י והוק שד יכ דית

2 ום וק מם ב שנצ ל ו ש ין וק ד כנרא מרו וב זעד תעשר לעות בזה אות אשהן ה א מחוקת הסקים קבוע הן רא וחוק מנהג דע במקומות ון מקום ם מנהג ן שא יעו כי ם שן הם מג קע אומרה אוקי א מספק אמנ בקומ ור אומרשדאיכפי י ז ני ברכ ב ן שון פוסקי שעתיקו רי כן בר כפי אבי נרא כון פששהעתיק אותם על מכי זכרונו ה שונו ראיתי כתוב בשם רבי דא א צבור ברכ ש ובקום אין ניןאין מרו מע בי יכא דאיכא נקנ מנין שי ועם חפשתי כות ומרים שאין י מר כ ז דכ י דעמם וא דמקר תקנ מר אנשי כי לא ה ונר דעם מפניהסכנכדאית רי הותקנ ק ו ה נד יקיןופירש רש זרונו ברכה התנ סת י יקין דבתי כנסיות ן א יו בייוב וחשושיש שחר בא ת כנסת וישאר יחיד ויש י הוסיפו מהסקים בעם סכנ סהוכתבו דבית הכנסת המות מקיד שם כליו ובבתי חתנים יכא שום אחד עו שמ חד עם מכ חתן עום נם חוקים מיישוב גם באים שם ואב או ממרים בא ואינם מחרים שכן תפ עם גמו סכנשהוסיפו דבית אב כנסת ואף וכ שתאבתיכנסיות דיכ שנו הם בישוב ועם וכן ן אנו ו אומרים ו ותה עם ג שום ז תנות מים עםהו היא ואי וותנ קיימת וכן תנ כתב כ זכרונו ברכה התקנ בתשבותיו נשר הרשב דאע שב בבתי חתנים מעום א כפי הנרה מעם תקנ וכאשר נתבארוב ופי ה איפשר ומר הות שא כתבו הוסםהדין בי חתנים מום ש הוצרכו כיון נזכר שאין ם מ מוכח דא היתהוב בתי ר חתנים דעי החוק אחר תקנ צבור חייב יחיד ע שום דיה ואב פשר וכת ומר דכיון כמו וצרשוים בתפות ו ובברכות זותו בש שהצבו חיד ככה היחיד וזו היא סברת רבי ווש ודומ בשמו אומ כאש כת אוהן הכר שאפיו בבתי כנסיות אין חננא אומר והעם ב הואכת שאם ו יחיד חייב וו הי חכים קנתם אות תר ו שאפשר ו מר עלמ ות אנשי לומ תש כהן אב מ מת אינו שהנה מצינו רב רות ה הא א רב רבי ר ל שחבר ספר מס ארת חיים שכתב גדו כות הן הר ן ה יחיד לאמרהי ובכות כתב בפי שאומרים אותהש בת או שכןשאומרי אותה בבית חתנים שו שםוין אב ומרין ונתחנה ואה ירוש ום כ וחנון ובשני ובחמשיאין אומ וא וז רחום וידוי והעם לחג חגיכם מה חג אין אומרים וו ו כבבית ויאעם די והפכ ומר אב שם אא שאדם חייב מתקנת הב כנסת א או ש הדבם אינם מתקנתם מ מנג זה אנ העםיש מקומותשאין הגדו וכ אוים בשבת שחרית נשמת חי אכשמתין ומבבית וכו ובתת עבית אין ומרים כ מן שבע ואבה אב יין רק אחר ת אום ש ויכו שוקש ם ויש ברכ מקומות אומם ברכה מען ז יקין יויש מקומות אומ וכן עיקרדאין ות בשבת ו עדכאן במ הרי ת ככיר שעיקר התקנה יתה גם ן בי וא ים כ א שום אבות יש מקומו שנהגו שא בביתע דעת רב ואב ספר וים פיו בבית אמר דכו האב ומם בעבת חתנים ות דעמם הוא אב ונ אי שתא נהגה אות בבתי כנסיות שנו ורא אף י ז שם ביישוב ד יבם סכנה כי ת מר דותקנה בראשונה ע ף גב הי בי ו מקו שים נמ ית ן שהוא דיכא משום תא תי כנות דאיכא בו ע ושת מקו סכנ כם סכנ שיכתבו פי ר שכתבת ליתנו שמן הראוי ז פוסקי חלוק ז דדוקא בבתי כנסיו או כמו י החוק שן ת שכת צבו יי אם אמת הדבר שדעתם דין ן כתבוו שיש אא אחר ין יש י ספק וכי שאתי ש בס רי נרא שהמנג מ מיםרבים בבתי תני ומעם א ויםשמ קדמוות נתקנ ת ועתיקו אם בי כנסיות ש בד אמר שנתבאר ואב וכן בסר מו סק ן וורות וכ מ רר יצחק אבוהבכ בביאור ארח חיים וכתו הבסר עשהמנהגות דבבית חתנים ז יכא שעש האיע עמא ס א אמרינן וז גם רריבש כתב בתשובת שה סי וא ששאו ממנואם אומי ברכה עיןז שבת זשא שיון יום ששי מן בא וסברת י שן י אומריש שהי והביאראידבו שחן ד בשכתב כן בי השו שאין א אחרן בוא בה א מדב שאין שכי אומרים בבתי חתניםובבית שיי ב בע עוד ש תקנ ויבש הבי רי שרים ו שבת אות שהיה יום וב יום שני הב והביא ריו ז מדבר י אות יגשכת ומעם שגם ום וביש שיכנ אדם שמור ע רותיו וב שאחן שבשדו אחרת כתב ואםן ומם ביו אותה בית ואפ חתני וית בו וע הענ שמתח אא בכשו באים שם בשדה במקום האב סכנת יקין וכן ן נתנ שין מבן כשם ומצםושהי דבם עד כאן ו ם ו שהנג וא קדום ר שא ביהם נ ומ ום ם מם ש יו ג או ש א ש עים שכתי גדול יתות במ מם הרב ג ג ן ו ש ם בעי חדש ב ותם של אלו בים אום אמ כרתי נ י מנם זקן ו ול ו רכ כי גורש גרוש בניס דורו ה אהב הורה לנו נו שכן ו רות ש ז ר וכ מ מע תב י וכן ם ו אם ם שנשאבו ם ן נת ידים פסוים ו קר כג שאת ר המנהג מות דות קרים מהר בכי ע ומשים ן קרר י אשישה או כלי חר בת והור ינוף האם אותם הםפסום בו יתידיםמם נ ו ועםצדדי הספק א וישרואה שיארשנעש דאין בהם מכ ו א פירש ידים עשה ספק מאכ שהם דמתניתין יא דסכת דברי שרה כופי ו פסופסוים ר רמבם קמ פרק ששי מכה העיק ז ב הפוסיםזכרונם בברכה סמג עשין כז ור אוחסיקסועיןבפ וכ בשר דף ו וז ווס וא גרעצינון ין בם משריית הפת וכי כ יכי תם מים סולים נתים הוא הן זה אשרשיר ם כ דהאתנן האו עם זה כתי איכא מעם אבראותו והו נמי הדיח כ בהן ת הכים ים ספק ואם היו א כיםמודחים ו חדשים כשרים ונדון דידן יא סוקי שמא יםמודחים ם ה מים ריקנית במים ו הכי ודי ד ד דהווכשריםדהאכים מודחים אות הם האשיש נמי ששם ין בתוכם ות הוי הכי דמי שית הפת מתרי עמא חדא והשת דהתם המים משים עצו דינ ובכן ו ינם ממששיםכי אם וה צד אינה מאכה שי בפ עיקר מכתהמים היא וחוח ביש בדברים החרים לא כהצינון וכן רית הפת רי הן הר פסוים מה שאין שעושי דנרה דאין זו עיקר מאכתןואף גב דתניא רבינו בצינו שמשון בפירושיו ם שני הנפח ע וים דודאי נעשה בתוספת ואההר והוא ון א דמי צינון הי דהתם משש בב מאכ ן ממששין המים הב אא באשישה ומשיושן באשישה מאכה הברז וכיון לא וכא בן אי כים מים איכא ד נדון דן שריית ה ואדר ד הדי שמא אינן פסוין ית ידיםזהוצד ספק הר ו המים שאפי ספו ועם זה ענין דינא נראה הן סוים כמו בהן פתו ו יל בתר כ מא הוא דעם ומעשהמים נית ידים כשעשה בשר בהן מכהאו בהן פתו ינו מעם שנכר פסובם שעשה בהן ום דבר וא שנשתנו מראיהן ש הם הוא כמו שכתב הרב רבי משה בר ימוני זכרונו ברכה דנעשו כשי דכהאדם משתמש בם ועושה בהן דבר שיש בו כו שיש ו ה ן מתרת מים ועומדות שפיכה והנה בצינון הין הוא דבר צור בעי בו וכן פסוין וכן כת אדם וחוה בבנתיביוחושהיםשצנן צור נוין הם ים ותו א מידי בם נםהצעיראישירושיםננח מתניםי יכ חרבות בית סביב ירא מקדש בכמהרר בשבר זה ן חבי מחקת המבר עם חם אם נדר אחד יתן שתו אי קרי ג ואחכ קם כםאחרואמ אח מעושה אי או מעשה זה המחבר הו דה שהוא מכח הנדר שהוא המסד מעוש פסו הצדק מחזיקי החכם השם ופי אשיומניגי וג קכד הקות ושות הב תובב ומרביצי תורה ניהם יען אומריםשיש בעיר שבצ ושבכבוד תורתכם מערער רען י שמע כ יוסף פראנקו אשתו בת חכם כהרב בינו נע פי שקם הרושי קר רבי יוסף בירות שאו שמשון לו נד כ הוא נכת ונתן אמרתי ש אשתו ג ו ואורים שהוא פ נזכ הודיעכם פרי מעוש הדברים ופסו והג ומ רא דע ככ בי ומ גיע אגאי כ פוסקים זכרונם ברכה ועם יות ע ע מספרי נחם וע נמצא ידברו עי כי ולי דות ום ד י מאנבקרבו ו חשבת רהב בגי או מחת מאח ודונות היייכול אש מערער ע כ בדבר זה דא גמרי נשיצותא סב דשמעתתא ואו במתא מרב דותא סם אשר נסבת זה א שב סודרת כראויכתוב מרוב שיחי מ וכסי לכי ד יתנ אבא רו תשובוכד רבם ם ביים אשר נתגדתי בכם א הר נישונייהוא מרי ר זה גדוה תורה ותעודה עם רי תורתכ באון היותר נאות וכ כפימ העת כ אשה אסד בעירבפ תורתכ ואםאחרי תשמעו דברי שאוכיה בעיניכם והנ שצכה הי מוש כ עש א גם אם תגזרו ומר יכם קיים כי א ג אח יכועסאא מערע שלא קם צות וכח תוכיח וכששמע ע הו ודעם שום ווי היה תוי או הייתי א עו קוו א הו יוצא וא דב וא ת ידו אשגיאהמוד י תוכ ומ ו עיאה י מת בח ת

3 ג ד על שעתו דא ס ע ש ש י יה ת אשתו ת שד ה ו א ו נא ג תס ם וו קי ופד ן ש ם שאם ש ש דשת דבו גי ה ב ר ב ת שע ד מגיד ופעם בכ תי בדב ע בג צובות דעתי י ספק ש וא ו שעתו סתפק גר ו את אשתו הוא עם אחד כש והוא נדשב ו שבו ויים א יתי התד אית ביה ד שנשבע יכ חר קרא ן ל וא א א כן ד חר ע שנותן ג שהואנ נותן או דאי שר ו יד ו שיק םע ים א יו מתין וגרש נמי אמשום יא בשע על שהי בדעתו מן עבד א שבע את מ גוד מצות שלום בין איש אשתו עתו תי נו גרש לא דסת דוצ ו בדושמתדח זותי פשר דבד גירושין ד תירו ר ואמס ו כדאיתא ב פרק ג וכדק בהוו אב חשש ש אשתו שת אתי י גם שהי פי ייה עת ו מפיו י שוא ויי את בסנ וא ר שי גמוד תיד שעתו לו ע וכלזותי שה בניושל מגד מאי כשיצ דסייםשבוע ון י קשיא לק דאמן גבי וכו אין ר ש גאון ים ו וב רבינו דמש שהותר עתוכו שא שאמכ אנוס ו קשים א דעמא ושיא ז ו ות שבועתו כיון שין בוההתר בפו דלא ד וכוי א א סגי ב בו יק כי אלא א ואם כן כ אף פייח שכפי א הותר דקיים אפשד משום וכ חומרא דכתיב י א כ ותיד י ן ש לומד ע פשד וא א ש ו פם וסק פרש התם ומי גד שאינו לגדש זו מספיק בים ודע שאם ן ו ג משום דכתיב דע וגו אמת דשע ונון וסיק ינ איבא נ א צ חששא כל דתר ז נרא לי ימים דבים ומד חר מגדש דמגדש אתתיה משום דנדד כשד ויתב י לשא אב שבועו ולכן תקן ב כשתי ות מתיד לו תחר כ ז גמודה נר ז שנשבע ועםהיות שהוא וחוק שגאון א דבר אע במי כ ג שנשבע שא בי אשתו עו תי דמ א חדבי ע שישבעמ השבועה א רו ויאמר ם כן שיש חוק בין מי שנשבע ירושין בש גירושין וא בהם רן גמוד ה גמ דו אמנם פתח נבקש ו ומר אב השבועה וא מתחר כן שא מבד שן שום עם דבדיו ואין ז חלוק כפי ובתו בפיר דו אומ ואמרת שכתוב כ נשבע שתו שכ וכו מ קד העש וא דבד ז ווא הודיע שיתחר ושגירושים ע הםיותד קמים ע יד כתן או בא שבועה יותר מבשבועה וה הצדכיון שהואוהג ה ומע אופןלמ שנשבע שכ אשתו בין שנשבע שא אשתו בין שנשבע כנד כ גד תי רוצ ודבריואינן ובזה מקן בפידו ומד ע שנשבע שידשנהושא אשתו שאם נשבע ר ידון כ השבוע ו ע ג הכ מהפוסקים במי שנדד בד א רצו היה אומד בגיקהאא תי ויירה וגם א עו סותן אלו יתחר או ע ומי ממה דר לתענו ימי ותחיל ז התענות ש בקצתם הזמן נדחק ז כי א כי פשיא ו שיגרש יד ספק ירשנ יה כשאי ו ע ז שא שוא כגון שלים ס קיים והוכרח תיד אותו ובתו ם יתירו ו יכו שא אשתו אב עום וכן אופן אש וא זכיר חזיר גידושיןכי אם א נד עיקד הנדר י אפש תיד ששואם ז האי חרה מעיא מהצד שנשב הנזכהיה תהי ו גם כן שא בז מבוארשבשון מדם כתוב יתחר עלע דאשונותצדקותיו ותעניותיו אשר עשה יתחר חו וכן וזה שונו ואשרשאת סהנשבע מעאשתו כו שאיא ז עום בפיד שעשאם כת ז רבינו איי ע גאון ע וכו הרי אם כןבפידושע ששבע גירושין ושיגרשנ נדא שהוא כתו בתעותשעשהואינו עו אותם אב בא ש גאון זכרוו ז ומהרם זכרונו מחרים ע שא במ שאמ שעשאם בסבת כי היה מתחר כ דבר הי שוא על וחפ ברכ אחרוני שבועה ועל מתחד שנשבע עשותם הוא שבוע חרה הו גמודה ד רו כאן תורף דבהם דברי הגאו בהם קי אותם ענין ברכ גדו בועו בדורות א שוב משם נושא מתחר שפנינו זה עם היותשא וראש והמרדכי ופפ זדונם שביאו דברי מעש הגאון א דברו כנגד ז היה ונרא וע למ מערערכי א דבד חדשהואאצי הארכ כ וא בדאצי נראה דהוא אמת דעת כם ברכ גם דעת ריף נרא שיא כן כתב ז דא כ אפיו צרי פרי דבי נא ככר ועם הכר תה א ראיי עשות א מז דבנן תיר שבוע כד מתרא ז מיתא ית או תדת ד הכד יתה כ ז זאת כי בג זה הדין התיר מגרש ש כגון עשיית בין איש א אשתו וכו כפי בן ב האתי ת דהד צו א נו מעיד דין והסב ים ושאם א התרו ו קודם השבוע שו ז דא יו נדא מתידין ז שבוע והיכא ב שיש י בדבד יא בא זנ בשם דבו ק א פסול ואשע כ חומרא וכתחה בעבד א ג איפשד אב כשר ר שזה דין אנמצ דוק בשום אבפוסק אאבקצ ששאו ען בעצמו שו כ שדש וען הורי כבו והדב שמעון צח וכם פי שגירש ממ באונס ז שנשבע דש שוב ונתן קודם שיתידו סקי אחרונים ראי ז משם הרברבינו ז זל ע כמו שוא ובע בספר ותקן זכרונו ז שונוכי שהג והביא ב שמצינו כתוב רבינו שו זה במוקי שו שכתב אם בדכ וכו ראי ממ קודם שיתן כדי שא ג יהא וא דאשון שכתבו פ אותם החומדות האחרות שב וכו נשבע האיש שיתן שיתירו ו פר אונ אא דומ ש בהם וכמה בכ שאם זותם כשרוזוהיאוי כמותםגם וי הואזכרונו זו ענה ג בעבד שא מנו שיהא חשוב אונס בעצו כמ דייק בשונו נעש ה הודיענו חומדא היה המצוה שב באונס אינ שבא ו פסו ג ממו אבל זו הוא עצמו ג שבוע שגד בדעתו בא גרשע ש פני מרצו נשבע שא לבדכ יהא דומה אונס ככדשאינו אונס שמדר כפי אמת אא שוא עד בכהחומרא נפשו חייב ש גדש ופי לשא יהא לאונס והעם זהשאינו חשוב אונס אא הדבר שבא אדם כדי זרי עצ נפשיה ואם בשע אחד שבוע נו מגר אא ע כ צד יות נתחד שבועתואו גות דעתואו מסודמודעא ממת שא מעצו דבד שבא ו מעצמו אין נקראאונס שכן כשנשבע או נדד וא עמו אב אקשת שום ד אחראא זוזי וכ נפשיה כמו ושאשפנינו הרב בק רבי פי נ דעתי א כתבו אא כן בכ עשותו ש נו נקראאונסוקיים עודעם ת שכפיהנר היה ספיק מה שבתי בדורין אפר שיהא ה בעבד וו שישכתב שם כתח בהלכו הם גידושי דבם י ם דב נאמניםמגדוי דבם וגאום חדשי וא בד רבה חומרא פוס ומעשה חר וכן משונו שתב כאן שא עי ם ים שהם שניםאו ישדא הם ועדים גישנ אונס י שא כתב דבינו הא נדא אונס ברור י י וכומ דר איזכרונו אב לברכהעד ממהדם וראשורדכי שכן דו דן הרב וכן הסכים עד כאן שונו י וז נרא תקייו דברי א מרב דנו שש ה בדיבדבאן וא כשניתן ש בד כ זכדונו דאשונ בדכה כתובהבפסקיהראש בנדרים דנדרים וברדכי בדיעד דעתו זודעת רבוינו ופירוש בועת פדק שעותשתים ברא וזה ון זרבי אייפר זכרונו ברכה אף פישא נשאת ז פנינו כי מדברת הג נ ועם האש זה והבע ו כשר בעבד בז והוא הדין תשו דעתו זל שם וששאם מי ספר חנים וכו הראונו ן או השמים ששעה כמאר ע בשון זו ו עד בסוף שאמ שנומי שיצרו מתגבר כ עיווקושע כשספר השבי התרכ ו כמו איפשר בופן אחרכמו ושא ור שבועתו שפנינו ח תא א יש השבוע באו הכי ש כעבד דוכתא וין יו שאש פות א תה אשתו עום ואחד עי וסד ענותיו ושבועתו אם יש כ הםנתחר תירע את שבועתו ומק ועם דכ יותשדב חר יותד מגאון ד בכ שכתב או גות צור ותתוד שום שלאשו או א ראינו שבדורות האחרונים ן כ באדם ראי דעתו ז שוא מגדש מת אס ז בוה ב סיק א ת ב לא ישראל כ א ושאמרת כ שכתוב נדא כדברי ון ד שאפיו ה מד עם ב שניו ן ג יזק שועתו ומים בע אשתו אזכיד ז פנים בסד ז כ ז עודאומ כפי שבוע כ כות גדוות קצובת שבע בא בח לא לא סבידא ן בם ע בים אש וין ו חוש ע עיואאחיב קיים וגרש אש מהעם שכתב הבא ווא פד דא מ יב כאש אונס י אא אונסשבא רא ה שם שם בפרסיאאא לאתר תן כואין שלא ממת וכו ז אם כן ין ואפיו דעתו שמחמת מד שתב זכרונו ג או ות נד דעתו עצ אש וא ום עשות שום בין ש ואי יגרשנ קא א דמנןגבי או וא דגירש כשד ו בד ז עת שום ש אמרה אש שמי שנכתב סי כתבו בוע לדוחא ושא הג שפנוומ ומד בדכ בכל שם שאות ית ב ו ם א קא ב דהתם אש וציא י ספק תור יסורא הכא בימח ע א דמית הג שיש לי דון כ הו מי ורי אחרוני אד דחמנא לא תשא ואמד א ותיב ו נשבע דע וא אב היכ זמנינו וו דיקולון באשב בסיסג שותיו יוא תן כתובה ואין משום עת ינק שלום ן איש אשתו עד כאן י ו עשות עשה שיגרש הנשבע בענין אונס זד הוא שהוא זאס אשד אמנם נסקת י בדי ומאד דש את ר ג אם שגא ז שמגרש היו תין ו יתידו ו כד עשות במה שכתבת ממו מון ו אדעתא שאם כת מד אדעתא ש ב לאשתו כ לות מעשה בי עם יות דהכי שא יתננו אא הוש אם כןמת יגרש אם כן דה וצ עתו שאי ום בין תר שיהנותן כ הוא צדאונס ה א ל יש היד ו המעות אם ב א דיןפי אס ה אב צ שתידו לו אחדי זותו אפוקי שביא אונס יג עו ואם באת שמג ושבד לא היוו קין ליד לו כי ורא אי שהג ומר שםכשהי בא אדם מת א א לומ ז בועש התיד תין לו אי ינדא אף פישלא וכו עד כאן לשונו רי כתב זל ז ביאוד ן אס נוד מכאן ושא ובכו שפניגואף פישוא דוצ ידו לו ם ש ש ד ות אכ אין כ ן ונדא לאדם ים ואם כן ע ז מתוי ד

4 לבד ן ן אא ילו בר נושא ם י ני ושאים ן ם ו אנו ונס לש תו שי מי ליות י דןב שלג ש ג שמע מי ד דסתואם ש לת שנתןג ל גמו מנת ב תת כ ויון שנו א אונס הו ר מעותיו שנשב ביד הר לו מעותיו שיש שלי ע ויבת מגש כןנמי נקר ונס מהשין וה פסו ח ונס גם ק השני ל ם ו החכם זיר ו ף י שיה יקר כן גרש שיב במדכי ג בכוות סו היר תם מ חד דוו שרבי עד שנתן עש מעשותו רושימסור שוע ביד שיש ע ו יו השבועה וחמ ביד הו חכם ועם ה שפיןפר ה י של ו חר מות ין ירושו הוי לעשות ג ו בונס ות דדעת הרב רו הע נרדנם שימסו שם שני נושים וו שה לו ג עד שצו לבע חר כשר מרצונו ח ועם לתיר בועה פ עון ז ם ש נו ור דעת ררי קוון שהרי ות פשוות כ ז דן ונס דם חמת שו שנרה ש דוחקבשון תנש ומספיק שיעש ב ג ותו עם ה היו יש דם שוים ממי ית קוון פס בימןגכר כ כמ רי י ז רח ון תב ד חרים ותו וו הב לעניות ו דעתי דין הזה זשתבתי בשני הנושם כ ריתי וופןלסכים סבת הררי וון עם סברת הרר לתת שק הרר בין ונס ממון הרב רבינו הבי יעמו שחדש הזת שמ ום נש מ דר ונסממון ו ז שבועה שיתן החור ומה מו שהז היש יתן משו שיתירופ ז שוע וי דר נ כ דר ומו דם מרפ ק ונס ם ו ות ו שמיה ונס די ו גם תב שיתן דלדיד עון תקון ג יר צ התיקון ה עמו ומר ו וד שיתן חר י ווציו יותר יתר וד ונס דהו ו מעמו ום העם לי ר ש התיון רו עם משום דוי עי ויותה הי שבועה הג היה מג י מעוש הוא פיו דעתמתי ומ החר כי יה מספי יש הו ממון הומה י ונס הב יישב ז שוע וס בית שין רוי ג תיר יות שום כו שבועה רתי עת מום נרה דעת הרידר קוון בנס ון דר ו שוה שוים ם מכ שכתבתי י ימסור הות ביד השיש היה יו נדר שין כמו שפנינו בי ש ו מועי שם ה תר בנוש שהיה וי רב ד כשהשועה וונ יסור יד וע שן בופן שף תקוות ועי שנים ון שהחם הבוע החכ וכ מד ו הנדר ו בעמו ע ותה היר ע תו בד נר תן החר יר הנודר התיר בופן יוכ היתר הבועו בנוש שפנינודז שע היר היתר השועה נתינת חר נרה דינו י ב דעתו פ הנשבע ו ו מועי כ רה ורי כ הונ הם ג מרתי והו יי חר ו ו עמו ש ממת מחמ ו דה בעצמ ענין שי מגרש מדברי הון שכתבתי מעה נה דן פשו התיקון ה לל ב דנר ה והנה ררי קוון החר שם הרב דבכ הה שיה בפשות ו ז וונתו יתה ור מתירין שבועה מועי בשוםפנים יותר שר ליו ועם הדב נוס שיעשו ה התקון כת רי ו דה שיקים דיו ותו ת הה ו רב שי מכ בו רי כ נתבר המי ין רוי רע וזה ומ מקיים דעתו תחל יתירו שתב הריף כ וכתחה הרני דיפשר וין חר ויר מהיות וב היה תי יון י כתב רב ד גון ל ל ז פויםהו זל עם בדהיות חומר כתו זה הדין דוק בור ויכ עם כפי ש ה שחפשי שר בידי ז ומי נהונ דדתו ב ינו ש מעה מוד ושום ד ה בוע התון ו שת ו ו ס מ ה ז מרש ום היתר שועתו עיו בספרי ריה שר מה ושתב הררי וון סי נרה דיש ו כ שימר דעתם נוס גרש י רשני זה הד יקר דכיתי דון דעת הרמם הרב זה נהבי המכות דין שתב וה שונו זושררית כ ומ נכר כתב יתר שבועה ם ריה רב אם נתי ב ש ם ינו בגירושין ו היה תנ מגש ג שני זה ונס יכו מעם דממ ם ן וס גם שני ום יגרש היש דל רונו והיה ם ן בי בעיניו חמת ות הרון נפשנן בונסחפ שרי שדין דעו י שם מפסמה חן עיניו ת ד שלסתכן מרש בב ה נו הוהחר כן בונו ר ז פשו שע מונו קרי ופיו מדרנן ינו פסול כי ין ם ונס המת יודה כי פשי שםדהו מר ומהרב דם גרשבב שם שרי גר גירש רונו הגמו ם סבה מה בעיניו כשנשבע ע מעם דבר וק ונס רשון בן ותרהדג בוע ובפר שכן ם ש חקה בשת הגירושין קיים השני ינו ב לדתו ד הו ועדיין הונס הרשון נסת יימת שת ם ן דו ו גרש הי מו גירושי וכ הי יות שהזכיר וה הרב ם ן בגיון וו שפינו כי ודי מרונו המור קרי מש הו חוק הרשונ חפ נרה לעניות בנוש דעתי דוק ש ין רש מי נס גם שני וכו וכר נזירות שמון ם ו יש דמי דו גרש הרי נש נרה שב ה י ב דעתו הרי הו וי הרב יודה ע זההדב ז וימרדיוע מורח נר ומוכר הן ייימודברי כמבור עוד ריתי ספר גירושין כי ין ד נ חר מי שקל שנשב עיו ו משון ו סר נוסע עיו נה פניו ו ריו ירש ויני ומר בור שמע עי ות כי דעתייש י זכות במה שנמתי ירות ינו נרה נוס ב הירושן נדרו ירו יש ושתו ו נכם המעש מ יות בי הר יק וומר ונס כמונזיותשמשוןע ינו נס שם יקיי ברשונה ננס ו יו נירות שעתי הי נ ה שנים שבתי לעיר הקדושה הזת תובב פעם מי שמעצמו ורונו בי בקשת שיב דם ב מיום ע משון גרש ודי ו מו ב נע ים כי ו היום תמיד יחשו עם זה ומות יו גרש ת שתו ו ום ונ שיהיה ניר שמשון רה נוס הי יסופר מה שהיה עובר ביניהם מלהתוגם מיום קוב ג ת זה וכ יומןכי גרש שתתי ויפשר ור ת י סת רב רינו י הע כיר שבע כיר הנודר כן ומרשיתןערון פ שנים י הפעם הני עיני רו פעםסימני הכתם בפני סי רש הרי יווהע ני וחרופם ויונם ה נתם ז ביר ל דיון תר דבדו לפסיד ו הבון יגרש כון הו מה שין כן בנשבע ו נוס והנדר נרדהו כמו הערון ה נו הד כי ווע שום ת בי יה ובכל מתעת בבד הקדוש הז ה בזה שי וכשיתה ברות לשהי הדר כספרת ע דב הי דדומ מד הונס לו מחמת עו ויותר מנו ניעו היות כר התחיה י בשבח כמבקש ריתי תשובת ק דכ במי ב שהסכים עם רוי שתו דין ומבקש הפר ן הקנס ומחמת ר מבע ע ירו פילו בפניו י סי שומע הסו ושותקמע פני שחי והיתה דרים יותר שבו בקנס שב ז ף נרים וח שניהם ביחד הו חו ני מה וב פעמים ז ור הפר גרה כ פסול נתחר וכעת יני מכניס בר ם חד מם בי עמו ממון ג שיפו ש חיו ירושי והשי שהג שין ע פשר חוק יכו עת הרף ם המנם נושפנינו ני ו ז ע דרי כי יש ש כמה חוקים מבורים משון התשובה ושה ממנ ו וכן ששתד עתי ותי יניה ע עני פי כ ידי מע ולא עה מו מ לב דחושב גמ בי בונו הגמור מו שכיר ים בעה וש שום נים זה בביור להגי כ שפנינו הי ב יתהנודע יות י שהם ובי ון וכל חשבו ו חד שנ מם ששעם יותי השבועה לרש שירש י סום כי בידי ז עשותקוד היה חביו ב כדי יש נכסיו ולן כו גנים בית היבעם ת יתי רש בל פעם כ ידי עם כרת שיב די כ מע שין וגנבומקו קת ת נכסיהם הקה בינים ונגמו גירושין ובקתשו י כי נדר נזיותשמשון מבו פש י מתורת חומ הו החרונו רבי ד חות ת פני לידי גמר ירושין פ תר שות תירו ועמ ופוש וה רוי שום פעם נז עש נזכרי כל ינו תורה ע מהעם שתתי מההנכ ו שמשון שי נשי י נזכר מר שב יה יו בגישין יפשר מעבד דמי כן דעת הגון דיו כתחה דלכתח היכ גרש ד בלי ומר לי הזירו הרתי נזיו שהיה כונתו לגרש ומר וע שמצדו גש עור שהי יהיה י שיינו אים ל ו פשרבינים שריתי בעיני הו שיתירו ו ויימו דו כ ותם רבני זשכתבתי לפש ותי לי ירות מו עו פי בכ יז מנהם ששתד נין הממון מ פיד ביניה ש גירושי ש ושתו כו נזכרים י הית ב י התוש עם היות הי מדת בפו ח מנובין קודם ש לי מהיות קו עם ה ווב עום כי מפורסם יושבי עיר הוש שמ ו שהי הית יות ות ז ה וו כיר פנים כ ב ריק י ו העשה בור פורם יושי הזת תובב תן שני נרה בעיי הרון מועיל ו ם דהונמר וע ין וב ר בפי מין וחרי והו שי כ השלום עי שבינים הוש ווב ינע ו מר ני ום נר דינו ה י מד הנדר מועי ה צרי ינו ותם והתם ז ה ומ היה מוה יעו פיש ביניהם ורוי ק ייו זמן מוי שהו רון נו דין ה דמע גרושים ר שיהיו קיימים פי ין ף יפר כן פי ש שתי כיבר משיםהמר נ ו גר הן השני ו י כיון בדר ועי גירוין ים ד כפי דין סת הושיתן זן הו ותר שו ר ג ותו ום כן שוס ו כמו ברשון בבית ד מרה ן ע ביו ושמע מ ש ג קיים ותן ו ו ב ותו כ ז רשון הו ם הב גם ה הג ו פול ושת ע פס

5 ם ו גרש ו אשתו א כ שום ם י ו שיושעת בר ן ספ א ש ר ק אם י אומר וע בונס ש א שאו ו כשוא אמר שוא וס ם לו נקרא ס אי כי ז ר א הוא אם ה לו ת א ירות שון כפי י הבם מר ששעתי וש נ או ש ו תם ם שבא ות ני בכר בין ום י יו רות שאשתד ער י ברי יו ביום שא שקב עות ברנו גר כ וש רו מ עוד י ביו קבת נר ירות וכ ות או נזירות ששון ר ששו ו יו ה א כ שאום שון יו פאגו ר כי רבי יוסף פנו אר וכי רסי י הין כי דר ובו ז יש כי ל ככ ירו שש נרא צד מש שני גם כן ור שנתב ש ו עצו בה שנשתבש וחשב א שר שהאונ ב י ז חור בנוא וכח הדבר כי כל או י דבם הפריים כ כוות י זה נוא ראיתי רו ה ועשות כתב בי תר ע הנדר כ תי כשר יי שוםפ י בועם כבר ע ידעתםכי עתה קרוב ן ג ו וכרחי ב ו בר ש כ ז ידון ורות דעתי בהם והיה עב וא ור ם שבאח אודה ושח כתבתי ישם לענין הן ועו ום שרתי ושש נכ וקא ע זותי עיני שכתבתי ב וייתי רוצה שש או הורי ום א אהבה תן תו כה חו ואחו וש ש כבוד ורתכםשאת כת י תו דירו י בי שיא כן ני אור וכיו עת י עיני ני רו דברי ואם בעיכם נ ריק ול שתעשו ירכפי הצרי סכתכם אש פיו א ג יו חור י בתרבותובתנ רא ע חורא בעאוא תחושו כבוי י י ואר ם שתהי וכבוד ת ין חב השבתי כ בר באותו אופן כןכבו ע כבודי ם יראו ש דברי בעינים חיתי פניכם שתגערו בערער ו הנזכר ותפרסו כי אשההיא היא ותר ה ערים שיאו בינים גורה הג י הכיר התור נזכר ביא תנהיי תורכם עי דב א ג אחרת סתם שנה ועה בי בסו ראי שהיות ותהן שכתב בא דבריו אם א שנארחו ב ת בעיניו רח ז רי רה ו שיש בינדר כו שכתבתי שבוע יים א שבועה ו הבי שום דיפש עה ווא נר יש אותה שנה חו אי לא אדם חכם בתורה בקי השנה ור בם ר אות שם בות אור תנהג יות ו ופרישה אח וגביר י חם בכ כר פירוש כי שכתבתידברי זנשאתי ותי עו בם העו ק שרו וכו ש בעיניו והרינהו ח עינין תניתיןדגיין פרק השוח וייט אתאתויצו שום נדר יזיר וכו אר ר יוסיברבי בצידן באחד שאר אשתו קונם שאני יוד ותירו ו חכם מעש שיחזירנה מפני תקון עום ג אי קר קתני גרי עש וגרש סורי חסרא והכ קתני בדא בשדרה יא נדר איהו יר ואר רבי יוסי ברבי ני בצידן שא אב וכו אי אר רב ונ פרשי הו נרהיא יאסו יוד כל עש פירות שבום עי בח אם ינ ו יחזיר ם ירצה יא יחש וא גרש נם אבקונם שון ש שיגרשנ שאוסר עיו בד אסר עיו בר יסרו וכו קונם ירות עי אםאיני כהד ו כן ז הרי סתם והכי קא ע ורו יר שנ הנדר ועש אחר עו וגרש נור שום תר נדרו גרשי גרושין ם ירצה ב ירה ם כן כ הרי ו שיכו גורה שכתב רף בשעה דוא וא נדר והעם שכתי רי ש ואם נאר שהוא ז ין ו בר וא הוא ם א עיקר היןע וי שגם חוק ויא דאין ריה נוש חור שפנינו י אוי שם בז באווהעש יר דבר ר והוא תת וכיון שאם יו מתירין רצה כ ש תירו לו התי שום וס נתרצ ם וא י רוצ תיר ובית ין א ו ו נרשוא וס וכבר כתבתי אני הי רו י וואין ושא ז ע יאוא שןיין תיר נדרו אור כןאשיב ו כות שהשנ ז ש ת שנראה שהש בתוכיון אחר יה שהחזיר ראוי לב א נ ז וא ואם יהח ד אא חת אונס ן נו גרש פרשי או סקי פרשו ותו החוק ז שהם צ לא ח חש איםגםכי הרב רבי שה בר אב יוני כי תב ח שונו נר יר כור פנים ירש ז וא יהיו בפירוש בינו וז אב נשום ום וגרשה ש נדר כם רצה היר נדרו ותר ובינ ויחזיר עושע כ כנראה לשון ה עםרצונו בד עם הדר ונס ד גרש ות ם בדיק א הרבם יגיד ו גאון ו ש ואבוהא יצ א הז חק שכתב ז ר יו ז ירו ו יי ז שא שב ת ן זקק לו אינו ברו נרא שרתי כתוב כעת כתביישוב ס ל כאשר י עלה מצ רב וא ז יכותי התאפק ועיכ הוסיף וגרוע מ יר בינים ול נ ויר בריהם וין שפנינו הדברים הפריים גהז ע כשר א בום שא ייו בו ל דברים ם ש רון רשב ם ין ש ו ין ניו רואות וה י ובכ בד ני תתו אן בכרר ן יב י נאם הצער ז פת ב ופיש נפל ע כ כ ו ביא ע קושיות בוק תו בפר ב ת פר שר בותיר ואיתי כתוב קכ כ שונות שדקדתי ו תתין בברוס חב שם רי ה שנשמר ה וא בואר ון שנע יכ י חתיכ הקדר ו וא הגיס את ע בתו ן הען אםיש בנותן עם ארי וכו הקדר בשנהיש ושיאא ויא חדוש הודיענו אם תי שן וכו י יש ותן באות חתיכ ונתן עם פירוש כפי רה ש י זאת ע הקוא יתי פרש ז אחד ב פירושיםאו שת שירוש חתי סור איפשר זה ירוש סור עםרו בבי והיה ר ז חו דו וי ו שכתב כ בסיפא גם כן ן שפי ור שי בד חתיכ וי שא תיכות ותרות ועתה חדוש אסור רוצ בר וא אות באיסור וכ ש פרש שום פירו אלו תקן רשי ו שנה אופן שיוענו התנאחוש שב פירושי שפירשי ים הם כי שאר החתיכות יירי וכתב איפש איסור התר והכרח שי איפשר ירושים נזכרי ם תנ ראשון פי וו א סברת רבנן ואם ירו פר השנה ן חדש חקו עיו גם רוש שניאי יפשר זה צד הו שהוא ר רבום כן ו וזה עם גם כן פי ער ת הדה היס ום שנתן כנ עם וכו שם נפ חר וא רב י אם יש באותה וכו ה וכו גם כנ בזה י פי בנות ע שוםקדר דחוש כור אן ח כ דשנים יןבפ התר וכו תדק קש שרשי פר ותק עי שא פי ר ו בר עצו בו ור דינו חו דוש דרי כהכת חוז וא ש הו והו שכתבו התופות ועם זה א קרבאו דו שהכ כאי הכרם וכו וכו ופיו דו דהא בשר בחב וכו הוכרח רשי פרש כן י אורי שא כ נאר אנחנו דר שא ו יסהו התוב זה שהתוב כר איו כן איו איפ סובו י בשביבר חדו בחב נרא ופי שסור ו ה ש ז רת כן א הכוב ש ז ראוי תקן ו רשי ואר בכ דכיון דאו חדוש הוא רינןהו יה פירו רוע ר בש רי י איא יה עום וכו וכדרת וכו רם שאם רב עה דבריו כשאיו חדוש פי שוה נרא כא שכת חדוש שקש יה אוסר סי ו ואם כן רבא ה שני דרים ור תור הי דבריו יאבכ בביאור חדושי שית צר יאור סה נש היה שיב שתין ב איפשר ור י י ו דקאר רא די ם והי ינו שיב שתיהן אי יפשר ור דר וא ו חדוש ופי ור רשי שכי התאי איפשר שישיב שין זה אר רשי חוש שרא ואינו שיב כי אם אחד הרי ויא ור סור עו דהו ו אחרת גרא שיב פירוש די פירשנו בכ שהחוש שאנ הה כב חשש וא בע ואיתי וא תרו בחבא היה נוע הם וו קא סבר אי סבר איפשר י וחו מותר וכו היות כי זת בר היר וסדרהכן קושי א בריש ירא דרב וקושיא יא בסוףע יו שע וכו עוד יש דדק כ כיבתו י ו עשית ושי ואיפשר לעי סוחו אסור דבר חדואם ן נרא נבוא הה הור אובר רב חוי חתיכ ו שעוש ונראהשרשי תקן זה חי ם נעשית וא תר ית שר וכו י ב גר בשוניו שב נב קא סבר וכו עין הרבה ועיר צ ה ו שכתבאא קא סבר שנאסרה שהרי שובאין נה ר הירו ו וכו ואשען וכו תרה ו וא החתיכ בו בות סחי נר גו הסוגיא עין אר הותר גם ראשון אשי בור יי ו כי הו הות השה והכר כ ירא דרב ה עין נעשית הי יכו פי ה רשי ראותד וף איסו דחתיכ יפש סוחו סו נב ע הקות ז דכ חזר ועשה ב חירה הנזר די יוכ הות ואי סד ז איפר תד בע סוח ג אסור חב אא ותר וכו תין שיו יון דק ותבין כי פירוש איפשר סוחו כר פה הוא הכזית בשר אף פ שינו ותן ם חב ם בז בחב האופ שנבע בתוו נון ם ע וותו חב ו בכ אסו ואם אפשר כ ז סוחו ותר אותו ב ם הר ח חב ור וותר חב ואם איפשר פו סוחו הרי אותו ש ונשא הוא חב אסור כיאף כ פי שאיפשר ם הבר סו הבוע בתוכו הח חב ויש כשיעור ע עם זה כבר יסחארנו יפר סוחו והרי ויח וו בכ חב ואוסר כ חב ום ין בינו י זו א ת שא ב ויא נ רשי והבתי בין איין גם אין י ברא כונ דדידה י י וחו ב וד יפר סוחו אסור וכו ש ואס נח סאיפ ותר בשר י סור י יכ זו הנה תי בין י הבר אשר ורבו יר יו ות ין ו ו וי הה בין נות ויי ד ן אי כתוב שוב יפ בכיב י

6 ק רה עו על ל דו כ יה או ע תה בי ש ש דהם כר י ם ר הרע רו שה בען י עיה ות יותר ב ק על ו פי ו התית ע שכתבר שרכם שת י הרע של רשע שת ש עוןג קד כו שבת גם ז ובעואי אשה ד גדו שכל ב ע ד שתסדריופי י ביגי דוד בהיו ויע ו כ חוב זתו ר תד ו אותם שרו מכע ח ות חשב וי ב יופי אותםעות וסדם ענותי יותר יי סב זונ דיק ק רוג בע יג ה בעל ה שתס דוד ר וקיםמכ שחאו חו הפפ בת על ב פי שיג ו יש יא או סורה עיו ש אני ימים ו ש השנים חדמור ינו בנן דוד שאת עם וכן בע ור שף ז שר שע י ענ ז דבר שאר אגי עשת ובע עצ ד רע עשות בע ינו אמר ז כתוב אשר עני בדים שון ו בים כת ע יכוין בותומ דו ם ו שעת פיש כיתני בא בדם שית דם ודם עבירנדה כי ע יופי עניה ב שא אר י תוב צק אש פניו מענין םש בא דם זרעיותיו בקין כ ש ומ שס ור כמ רשע ו ו דורשים יאמ נינו גנאי כו ע יין אנו יבוא אחד בדם יבוא גר ל יותר ה ישפו ש וי וענ או עי נד וב שאור זת שאמ ז י חיו וגם ן קא שם בנו ענה שם וו ותו כ מכאן ופירוש רשי מדוי תהי נביא לומר ומפני אחרת ומאי ו ניהי בת שבע עד כאן פו ענ אי וור שבא צבון אמו וכו שתבת ו עים אנו דורשים ק אנוצריכין דרוש ענינו שבח שאפיו ה ע שגינה כתו אב אנו דורשים וכפי מכ שפירשתי שסו יותר יכש וייק בבי כו בכן יתה יהרוג די בוא יב עיה כן עשה דוד ח ן בענין בת ביגי שבע ירא ש כו שעשו בענין שבע וכן בענין רובןובני עי בז ח מן כשהוא ב בביתו וכיוצ בו בת שבע רג אוריה פי זה נתברו י שסב דברי כתו ו מן רוי שכן בע מבוא בדם תרי יפ דים אחר בת בע וכ ובה ה פשר בש בנדון הזה שב ע תוספות שכתבו זה המר שונווע הג ידר שיעש שח עו ר ו שאם יתיחד אב יחשדו ותו כל הו ואין בדר וכ שפיות דמים ע מד שגלתה וז שוקה וג יכי רי נד ע נשיו וכונת שוק י הדבר אא ותו ששח ני קה תמה שבענין כ ש תרי דמים ועתא פריש ו עד כן שונו שגלת תו אין יחא וע ובענין ז גנה כי ו וי השת פי שין גה בדמים ור היה בא בת שבע אשר שידהתובדרשו שבח ואמרו רי בו דישא דרא רוצ בשפיכות דם עלי היכי גנ וכן שעיד עיו תוב שא ששע בדם נה מאותו העם דדמים תרי פסו כתוב דרשו גנאי י שע ביוס רו שבקש עשות מכתו וכו דמי אולי פני מ זההיה יפשר הבשוגרוס לדונתו וכ ושברח ונס יכ פי ו ו רה דותדיונו י עשראצבעותיו הו מרי י בוא ו בדמים חי מד שגתה שוקה וכו ופי זה יכא כי בי ש ובקש צה שכבת זרע מ ו בין בעותיו רשו ציק ש דבר ונע שהעד עון או פיות דםכפי ו ביה בדם דה וכפיבקר ישנ א דמרי מה שור ישנ הכוב מ מבוא דשמע ביה כי בשפיכות בתר אח כתוב ר ו הכתוב אכתו כז וכפי ז מ ומר וכח רוצ עליו או ש כו שו נ שתרגם ו ונקוס א בכתבי חשבניה ומין הפו מכה דם יכ אמציו ון ביאה בדמים ויתה נריתגרסא יה ד ותוספות יאר תשש ו אפיו כה ב רמז תשמיש ין ראוי דרשה שון רצו כי וא שבש במת שי פ דוד בא בם אם א ע ה וכן יצ דרשו בענין עם צרפית שא ו כי בדם שא אשת יש וכפי שרנו ד ואם שבראשו כןצריור בא אי תיש מ ם ברי הבור השנישכתבו י ע צדי מרובתשמיש הה יו זה קדוש עיון ה שהוא גנאי יש דתרויהו נב יתהו הכש בקראויא תרי ישנא תועת נו בדרש אי כי באת איע שין איה ותר ו דם ם שם נתבארו פי שבתי שונו בגמר שגתה דוד מ וז שו ועוד קשה ו ו ה שרו כתובים גני ויב הצדיים נו פכיםע בזכותן ג סות ע הצדת תה פני דוד ו ו קדוש ג ות שו ומר דנמצ בסם כז וו שבח הפבחון פעמיםע ונדרוש הבר גנאי שא דמחזי גוזמא ו ש י אר ות מ ונדרש הכתוב ועוד י שאם כן שאמר הכתובהיא תשש וייקים שנקוד בהם שה כומר שור פירוש וי ה דוד ונ ש ור ש שנתו ביא גינ שארה רחב י כ האנשים בתשיש הה וכוו רבים באור חות ג פרסות עד ן שו וויא מבוארת בבור וה בא בשמא שדרשובענין ראובן וארו שכב ו זונ בע שאינו כי ם בד וזה דוחק הם שנרא תועתישלנו בזה א שבו אא יו יין אותן ש בתין א ש שהי תוספות פרש כן וור ושי יא ר ו ין חר ב שיורה שאינם תי בביצועי אביו וכן בני עי דוד א חא כי אני נותנין נשותיהן זה חו תועת כי אם ישיא האחרונה א רשונה בה פי שכתבתי דבריהם הח וכן ג בחובתןאינו רוי כ יבאר יכבוד גדו מיושבים י שהקשו גתה הצתע שוה וכו ומר יש בו בזות הצדיקים כ אות בו אב וביוצא בו הפ וכן ברים רבים בהגדות כאורה אין תורת שוה פרסאות שאם יא גה ותה זן פי הי העם בזה פ תועת שע ושכן כתבם בריה דר פוני וו כיוצא בזה שאיןראוי גת הית דוד חלוה אל שהיא נדה אין כי בכוה עשתה כן הצדת ראו כ כ מרם רוי שים וא דברים גונים תועת בזה ובכיוצא בו גם ען נא וש כ בה וכפי ש ועתה שכתבו יושבת גם זאת ואר רב י חסדא ותהתי שרבי יוחנן דב שביין אחרונים דבר הושיא כו יכש והוא בואר בתירו ההו נרה ענות דעתי כן אתי יפ השניי ז רבי ר בירושהירושי ורב חסדא א ביו וכן ר בד ה שכתבתי שהפסוקים בענין דרשת דוד עם חבר התד י אם רב חכם ריפוני וא יו ביו יתישב הנין בפיר יחים רבותינו דרוש ביגי כן ס ויא ושיותי התשובה שיש ליבנין יוסף ע רב אחר או ן ביו ותב היא מפיו ז יבאר י כבוד יהי עם ה שבר ז הוספי שאין דבר הי ספור בותהצדיי ספ שהי שוע סד י דעתי ני עוד ת הר תורת במעתם כי א ם כל אן כז כשר נתבאר אנם אדרב דרשת הו באת קצר עניות ורוצ דעתי בזה הוא ע שאף י שדרכם עכזכו ברכה רוכע חתי יו אי באיה א ייתי יודע מקו וצא שכתבת הנראהפסוים ום שראוי הות ע בהרח ם אוו דרש בפקי רי יעזר פרק ג וםאיןקושי עי שעם ו כ ירושהשון יות שהוכרחו דרוש כן עם שר בתאי כזהו הו ובענין דוד עם דרוש בכ פי פסוקים ן וב ן הדר י מ הם שיור דרוש שדרשו מו יבת בדים כר כתבת אמרו בכה ז קות פסו עם א כוונתם ור שהיה בעל ז הגםע עם הם פסוק אחר אי ראי זרעיותיו מתפל ית מאר אשיא כן ויב צרת לבה כ ז וכןאר בסוף ביגידפשר שי פרש ודם ד שרשו כשר כתבו כ ז י וו זאת דבר פני ואר פניו תו בון העוים העונות שעברו וז וי אא אותם דרוש הקב ו תהי ה וכו כי זאת יותרת אחתי א אף הזתשאנייודע צרת כרה עידבר נעשה רא השב וק שבע תי י ועוד וכדיכשגם בותו דדי פסוק עצו ש וי ש וכאן דו שהית נביא נפש דוכו ש סישכתושו םשאנייודע בשתוצרת ש דברהעי עשני חס ושום ת ש בוא בדים כי שפיכות דם יבא שון רי אם כן דרשו כן בפסוק ור בנ שהי ז שפיכות דם פסוק בפס אם יא ש כשרה או עו בפוע שום כש לעום ז ש בדם נוסףע ביא אר פ ם הו דרוש או תא שה ש שםבדרשהנזכר שקר ש כברהדרתן יונ עקש בא גם בענין יוסף יש ע פסוקים כ ותר וא שכריח דעת ז ם ז ום לעשות כתו כי עכפ י חי ותו גםאיפשר ושפי שמ תגם א יתה כוו ז ותתפשהובבגדוד ותשב באיתן תפ ושי ע בנ שכיון שת בנה וי הום י יארו ירוש שדר הפסוק וא תרגווגם גם יש ש כמבו בעון עה ב א איהו י פי ת כ יה שש בוו פרק נאמרין בסו כנגד ות ק כיון כ אמנ יתאכסןש שום ש בביתה ים ואםד שית אור איננ אני שדרש כז ף פי או שה ש דב כ כריח עת יהו בנ וד יםיד ות על י ותו בחש ין ויצ דוש פ הוא ע שתי סב זותי שת ב עי ז או וכ שאם כן גם אנו שע כ תפרב נו ב בנ חי ו שקש שאר מצרפ עש יצרו שר דחשב ן רע חסן דיק ברו בואי האם תשש אינה נ ש זו ירו י וכן דכ ביר מ ר אב ר ו כיון שוף גדו ו נת גדו פסוק וענו כר ו הק כשוו צח שרפה י קושי הכם כ ניצו וה בי ונו שנצוו רק בפי י ו ד בת או דיקים י ברבכי ה יצ זרות ארי גב אב דרשו גנא שתיו שקבם ו שקש ז דרבי וני כי א ידעת נכתבו שת ן חכ ז ר בת ג וכ בו שבה בפסו רתינו עי ת שם בקוו פרק השוכר א ת פים ק ו וינשק ו ו ה ע קום דבב ן ח שכת ו דם נבו וציא ל בע אדםשם היה רשע אנם בען או הצם בס ו שי ש ספר ונצ אין כוונתם זונו ברה ספר נם בס ש ע ב יוחנו בירושרב וכו ושא דר ע שנו סד ו בי מ נ הו

7 א יע ין י ת כולים הלה ו מאתםה ס ם לר ים י י רת לנו ם ווםלו יב ן ו ו המעות ותה תקבל הפא ש בו וותני תתפ ע ה המ נ י עת ו רע הכל תפשרו הוגלכב זה הב מו מש כל ה ס ן ב ה בכ היום וובן כ יסרישי ב ולפש מק וכ מכר חבירו סו וחששה ים מ ומ ירוש כ על ותיו של שן ר על תאי ק שחרשיערוג ווען חת קית ויצ ו משתו חש יב לו ולפ ולפאה ועון תנה צרי םרובן הולהי מכ ו בה רה שיעו עוד שלשה שע ם שמ כבר תיב מל ו היתה קודם מי לשלם וק לי ג ע פה ב אותבעלשמעון מ ליה הלאוהכ קנית לרבות להתמת שהאפה זכה ל ק והד תריות הולפה ח כרהיהיה ו שצרכתי לותו ממ תוגר בן עד ם וכ שה ן עד שיבא ע אליה נת לשלם לשל י פקב אתיו ה וש דם חו על מוכ הלוקח בזה התני חדשי רובן ואיל לשמעון ושמעון תרה ם קבי עלי תל ה ל ען קת שיב ל חות זה שיחשמ הבלה תח כ המעות מותם הולפש שק עלי ע ב ור שון ושמעון קל כל מל עותיו והבי משלם שח כל ותם הי ע ין עם ו ממ שקנה שמעון רו מראובן על רובןמגוי ור חד וען ע מקור מעל הים ק במ תוב להשקות נ את גן צמם חכ ומ שם ובן חת ח ת יצ ערו מיסרירי מעותיה הר ב הרגיעה העליונה מרגשתפועל ון מצ תם ו יתה ול מרה לי ם מןוקב ין על זה מהב ת העם תים גם יוצשםמ אול ש הער כל ו מי יתן לי נשם הנש לי התו ודכים גל שנתלש דבר הי ערבי הכריח לובן לשלם בי כל מלם הולפ רובן לתג וות חתמעשר מומת לבו ותש יתד גון י הולפה שר יצא עליה העד הית שמכ והרתי ש ם ו ה ם ה שגרם היה חד וקבל ו עון חריו ור הי תבע לשמעון ומר תן י המעותלש וני ה חם ר ם ל שהיתה חריותה ושמעון השיב מת שה שקת ול לשרת צמ שה של תוה ולקרב ם הח יתיבעיני שום מי מכח הולפה ו חר מוקם קתי ם י למ המיר לעולם ם כסה פניה דמה ומי כוצ זכו וצי החות חריות ר כזה גוי עי קבי ריו ע היה ב אחר יוצי ולפה בלאואפה ל חל ור ה ורם ריות והצלה יעוד ממקו חר שעבו רת הוים יו לורה הם ל יכ ולגה ייר ם ליהו עליה מולם י שכבר שיחו היתהשבו כוה ע קבתי חותה של ורובן תורתו ה יתיר צ קם היר להיר ל להם והי ו ומר על מתכן רתי י היתה ו ל חיות שבולם ותה הוהגנ חריות לחיות יה רשובפירו ל ומי וה דהי חותמהיאחות שחתב ד ת ועל וצ ב ה מורותית ען ובן נד ל שמעון נניח הדיינים יוצ בוו והיו עלילוות ו ב ל דשרגא ולחבר וו ל י י על ותה ולפה באומר ל ילוהכי דיין עו מ החיות י ו חה זו י מני בהשחתת ח עולם ל ותם העי בם י בה ברעב גלותינוגזר ומרלדור לן ההו על י מעות של של משון שעבוד היו כי םשנישליי ולותם ח ו ל ציל ממות נפשם להי וען ראובן לו נש והשיש ו שמעון רוב חריות של וה יסוף רעם לרעות יסור וזכרו ל יו שיחזי מושל מעמו וחו י כ ר רעם בתם תורתו נרחב ל ינחם במעגלי ותו הליש ב לפי שולפה נשתדה שמעון ישמעו ש עמו ל רועה ו בהום מהלפ יקח שמון מרבןמו העות ל שר ויחזיר ו ור ו ת צד הוא ומי שתו רצה הבה כ ת ת ישרלוהזריח לוידיעה ל בן בעת הו מוק כבש ע במר לו ה ת גון תפרת דוי ורתו ההוה לרדותינו מקל שמר רובן שלו ולרובן נ ח תור וב נתנה תיה ולגדור לכל שמכר ושמעון ן דבשל םהית ולפה ל שינ הית תןלי ולפ אח ומ ות לב בדק היש אשר הא ימה לעצו ת ל תנו פרמת ש י כמה והפר ורובן ען ותה ולפה רתי שלפ תר ש גולתנו ור קדש קבלת ריות וממחרת והי ין זה ל מוו שקנה לית ו ור אשר נו לת זהב על פי מגוי חד ומרו ול וחר יהו ערעור עלאותו ההשגתה בעדנווציר בגם ו החיות עם רב ממולכס כנד י השוק ול הה שו בין דם ל דם בין ן וועו צן ות ם ונמצא שהגוי הון לש והכריח תבי דיין העבי יצ וציא הת ד מעון גנב לו לשמעון על רובן כי ם ל ילוא י עפ שקנו מרובן על פי כן ין ישו יק המ הל ל נתן המעות ינים אברם המ בשע ו שירו עשרה שם ושמעון יש דבפתיה ל ימא ב ועדת מי מנו וב נתן לו ד ו יוס א יק ש יחוהו כי אם ופי המעות על פי שית ל היה שוה בת עמ פ פנים שוע ני נ דלבשבתו דמ מותו ש ועתה ננו ערת יות תפתנו שיצ עליו ערער לה הם ש ות קב שמעון ש שב יש ויסרו ול נכ ו יורנו י יירנ עדחובה תכלית למשפ שה שם תחתהמחשבה ה ישכון המת מיזי שעין הדבר תלוי בק הי הו כ ש די ו יאו לדעת את הנהגת ם נ וכל ישו הקהלעד הדיבוא ו מכבוד ויוו אני תיי ת נפשי וםנא צת ל הות דב צד תב זהלען נוש עו המפליים לתם ואנתנו וצן העם שר ל נו חן בני חמו התשה תות א א בקר ל ד ת כנד יבו המת ום על כן זת ל חי ע תנו ש בש העם מו העמתי תפארתנו ו ם ות ם עית ובה קבלו יהם ייו וביינויצת של קן ישועה ועיו בשוב ת שת עמו יקיי פיו יוועל יונו אש שפל תן התור ישראל תחזינ ום ורע ומשתחוהכבד שור ו ו ה ו נר לגליהם ו י המשפ ולכל בני ת קנו ותפתנו ישב ודני ברשם עינים בימה בירה נגד שר מקדש מדרשו וון יחן ה בתיה יצ וו תת ירת ון כסא משור על עם י ותוה קו ת ללו שלה מעתה עו לם תפרח שב ומפי ומפיזע כסני אלהים בעולמווע ונש י שרתיו זר ביוצקי זרעם פ צעי ע הק ע אדוני בן איש י תיתם ותסתר הת ם תעלם תחו של ל ותינו בות עום תת תנן או ע דיתא ם ביש תה ו נוגע בתום י פני מו ה לקבלעליהםלדון דין בתם המ סב השיל לותם ע בישל ולתם י ל מתם שר כור מר ישראל י מנם ל הסקיםבתיבוהם עםהיות תלמום סנהןותבוהו ושמורה וכלע שן בדורות אלו עלי הרו יוצ נ יגיה י וה ומשנתםסדורה ערוה ירו ם ז הרונים הנן פילו ב לגמרא י ולשחההוינן פי ר בשים י הע הקרים וום בת מ ל השומע כסת אלהבגו בתשובת ישר יעתנ היו הו נער יע ער א בבירא ולכן כ ד ה ו ל נא יע ועת וו דב צתתב יד וחלוה והגה שת רגירחרדילאו עדשה ול כנ לעוצם ו הבדל ופשתי תונתפחיתותי החת יכן ה דעתי הרה לא עומ שכפי י וע דין תורה י ומ בתי מש לכ היום אשר נתתי הנר בתו גר שינו הגון ני הדרת נועם רובןבל וה בשליש כשר נן ל י יצ ם אתם תי לעניות די הדין לה ום ת וד ותתיי הו מודה לו בעתו ות יצ לשון בו יען י גם שמן הין הוא מרולא ולבש את ן דו הה ה ות שדרתומעשה היה י שמר שיתן לו תרת ארבמקומה וו ו וש הו א נ כ אופ מתי אולפה חרת קה רו ו משמרת ודש נינ י כנגדו אותה הוה יהקו לו ות ני כ נה ידועה בכל ג ע ותי הי לרובן מהם שהוא ים ון ל על ול ליש הואה ד י רדישולל םהייו דב קרו חדשי השלשו ובודי הו ל מ שבמלת ים מ ו י ות ככ אם על דן לבד על א שונם ופן פרעונם ז בכלהומחיבשמעון א ליר ובן ל ל דה ם ולפ ה בודתם ופו שתי הדין עם רובן ל שים ו חד ם אל הו לבל לף ו ם שע לשר כתוב תו רה ומר שנני תש ית כ שונם תב אן ה ורם י הבל שהו שבי שהמכיה שמכר ן שון במוש ק ולי לני המ ביי ו שיש לדון בל הי אמה י ירקיי ם לבא וכבו וקל נותני בדב הדין מוש עם שי וקום שלי ויו ה לו מ כס סר וצל ה פש כפי ו הנר שנשלתי על גם התי עת ופן סום יען ולה א ל א פל ר כ מו ואל ה ו מש סר אדב פס ף הר רים מת ולרות ו י ה ם ברוה פם ל זות ר שלי ב בנוש ההו שצ להם ר שב שם יים ע ד ו ם ו הר ופי ונות

8 רם ק ו ום ם רם זל ג פ ת ית על שם ם שיותרש ה על י ו לר כרות לסמו ולות הירוש ומע פרי שד שלפנינו ח מ מקום ן ת דבכל דו כת ל נן ל ון דכוה תי דפ ת דף שניי כר ת ו לו יקח י ת הדות ף על פי שכת ורו וצרי ד דב ד ול וחם ומ ו עוק עקיב ינו ליקח י לו צר י דון דר דסיף ומוד ו ע ש ו מ הרמבם ח מ כונו לור צרי שפיו ד מניח עצו ח וכתב רשבם שם ה דלאו דוק ופסק דרבי זפ מכיר צרי ז פויי פיו ליב יב בנן והנ נ דכלישנ יתיר שעון ומר ת שקבל יו החריות משע בנד ד הו עליו כיון קבו ובן כ דמ דהח ו שבם עיו דופיו חות ע שר ע לג ובבד ת חר ו ג דכ חדשים ח היכי דרובן קב עיו כל היות כז שבעום בתוג שיצחדשים רשם ני כותב םקב השון הכוב בשר כפי מהענות ז ם יהיה כתוב וגם כל הו זה מ שנר זת ו ושודי קבל שמעון עיובש פי חריו מהסד נר שהענ וע י שכתבתי וזה ת ש כז י השני שו הונח שיה מת הענ שיה יכול רשונ עון שמעון שיחול שעבודו כגון ש הי חריות היה מכירה קב קודם גוי חר וכו כתי מהולאפ ן ן חל עלי שעבוד ש ר דחל שעבודו ימ עה ד שע זת קוד גו הי חד דיכ והפסק דין שפסק וח מכח ושלהשר הית כערבי גם כן כרה הסרירי שופ לתוגר ר חד קודם שצ ע שקנ שכ ין מהשו בהם ממש שר פיהם דבר וייף י ויות הן נותןר שדיני כל הערבי ועדות יהםשכל שו והכ זיוף ושקר וב שר פיהםלו השופ ומבור פ חזקת ו דתניתין הונים פשו בבתר בסוגי ין שו הו הם חזקה עלה דקמר כרז רבא וכו ה ישרל וות לישרל וכו דההי וכתבו הרמבםזל בפ הכר ב מלכות לי גם חר שר כלהפוסקים חברי ודין השרות העוין בערכותיהן בי מכיר דף גומשנה שם הרות העון בפר בערכותשלגויםוכו הו בגי רם בכות וגמר פכז כועםהיות המת שיש חלוקת ן וכת גדול מלווו זל ב ובפסקהדינים הנמשכים ממנה עיין בפרק פוס עם כל ות לדעת הסוגי הרמבם וגם ם מקתם דלעי רב בלו המלכיות י לרב עיכם ז והסכמתם דון על שהו פיו תנים רבים והלב ו וומר שבודי ין הערבי שכם צר ועדי וו שר בשופ כירה ובש גו קדום הנים שהזכיר בשופ הרב שם בפרק כשרראינובעינינומכל שהוצי ת שבותו המלכות וגם עצמו הכ רחוקשימצו כל שופ תנם דו בש יש ההו שותו ו דב ווו תפקשפסק שכתב הרב שם שר לסבת ז ומ הש השו רבי כנגד שהכל בזוף ושנכב ותו חר שק וק והפסדשנעשה הש מרובן רוב הופש הו שמעו עיה שעבוד שמעון הנזכ ופילו לפי ו דביו כבר בולפ ותוהחרותעליי היח וצה ומרשותו שר מכירה קו הקדום שח לומ ש י רובן מול שקר הו שק י ביד ושע שמעון ורובן לב שה מידו יןוד שעל ובפר ח שמעות ם ל כבר ספ ז ו שמע מול ברר שותו שר הקדוםב להוצי גו ת י והע שכיון כתובששמעון מכיר כל יות שוצי שהו ותםהולפש חרעבורזמן לד שבש קב ושמעון רוצה לש חות הולפה שחל שעדו מוו פ ההפסד שיצאעל ותה שדו כח שיין חל שעבודו עיו עליושהו רר פו ת ושותו לפ ינו יף עלי י ז שהו שת ש פים המכיר ודיתון משאלבר ז ספק ככ ש דב שו י ק ב י ום ון כ שר כתבת מ ע בל על עצמו דלינ שמעון יתיר החיו ת בשר כנרה ענות וד ייב זור המעות ובן ם יבלם ודם הפסד לפ כמו י ום כן בו שיצ של י רובן בדינו גם עלפי ענת זעצ שפנינ זכ זה כות על פי כות שיש ובתלמודנו וש ששמ וכ דבר כזכר גם מצד ק סיון מננו זה ום ותו ערי שבינכם שווום עד ו הכלויש בם בו כל ותם שו תנים מבם זל במקום ז הרי דברי בלים ובש ת שכת שעדין נר יש לספק הכ ושיש ום בענ שףעלפישימצו בותו שלכם וותםעדם ווותם תנם ח וש ויה הרבם כל יש השופ ו יק כל קת יוף שכתב ע הרמבם ז שיועיו ותם תנים בשרות שבין ישלד לחברו שלים מ עם ין לנו וש בערכותשלהן דכיון דמקב שוחד שופול הכות שדבר לשם בדין שבין לגוי מר הר יר כי פי שום ני כתב סתם ל מה י בערכותין ועי ועל יד עדיהם ל שהכל גזל וונס ודבריו וצ וםש ג בומות הן והעם כפ ו הרה ש חילוק ן שרות הו הנזכ ישרל לחבו לבין ישל עם דף על גב וקו דל ה ותיו ות ו י ו זכות ו ראו ת ה גוף לש השר ת ז חל וור ון ו שינו תו פנ שיב על י לו בשלהוענות כות שני מכן כת ומכחן ן עם ובן ם רבע ש ען רו רונהלו ענת רון עצמה שהו הי קל חריו הולפש הב כזה ש ו וקדם ש וכו ג ון ום חריות כנגד ל חר שיחול שעדו על ולפה יצ וכו ק פ הנרה הי שרובן כר לו וש שיוחדות ו בשם ון העשר והן שעון החריות וכל והפסד ובבד נקובו חר ות קב כ זה החריותקבי שיב ג חדשיםהרשונים חר שעון עון נז קבי שכתוב וי יכו ורש כ חריות ותן העשרה ופש ל ם מ זה ההפסד בש עזת קב כ ן ק שון הי שיצ וו עיו ולפ ין ית פרק ד מי שכיח שחזו י בין לעו ש לחביה קב קביל עיה כדי דמתיידוכו רב ההו ורב זבין רע ששי וכו ובו הרמבם כ ונס ה כירה גם פפ הפוסקים ונ יתי יה ני בהכו רי עובדי י ועש בהרן דמחק ש כ בענין וב וור ההו תעשה ע י דסכ יי במו ובסמג מצ ל מי דשכיח ינו חשן ונס ובד סימן ע דההפסד הו הזבשר עיו החריות יכו ש שעון שקבל ב חריותועיוכיו שכתו רכה לעון שפי שהיה זה ההסד שכיח שב בשביל זה כ יהיה ההפסד המ רובן כי ם שעון וזה שכמו מילת ד ששעון וען ע ההפסד משום ע גם רובן ותו שהו קב חו ות מיוון ד הופש שכיח םכן ההפסד היה ב עיו מהו מר עמ גופי בל מי של קנ יו ורובן חריותו שום גם זן החריו עיו הג ד חדשים שכיח הרשנים שיצ כותי ב בכן הו ת מו ריה הו דגיי די עיו מ החריות הי בלת להבי עון מההי שקב עיוחרית כ ההפסד דו דל ו בילת דשכיח וף שכיח גב יו דמע קב הרמבם שם בפרק הזכר דו ל דוק ע כב דיש ז וד שם מקום חר ה לשו בי דל הדן שכיח ני ון דרב ומדין דעת הנה וין כולין בוו התי והו דברים הידועיםשבגן היה הני ום שהיו בדעת בעה שהנה לעדכן שעון הנ עיו חיות חר בדון דיד שעבודו וכח הופה מית כ ד קב דכל חריות קבל ל ופילו שיחו ע חרות שר דרב וכח ית דים כז וז מלש רשון י הנרה כר רובן ולפש בפני ו הערבי בפני עדי מהענול ישרל מעוכחכל ביד שמעון השופ בהכדי הציל הנזק ו ההפסד ו שיול בה הי פי זכות לפני להשתדהעכות ופי זה מה י ההפסד קודם ש הי שחל שיי בולפ ב שעבודו עיה ו חר כח הצו ו השדוו בב ההפסדים י ויש הכי ו וו שכמו הפסד שיב בופה חר שחל שעבודו שו הפסדשקב קודם שיחול שעבודו עיה כיון שמר עלי שקבל נ קב שיב בוחריות פירש השני הדברשרינו כ שחשש שמעון ובתוו מענין החו יה עליו הי רינו חשש זן רמת ההפסד לזמן לפועל שלוער מן הנ שיפשרקרובשיצו בו שההפסדו והחרות מהם שיצ בותוהזן עו ון חשש קן פוע עליו חות עש הולש יהי וב ע הששה חדשים רשוני י שלרחוק ד נזק ש ש שדב וז והפסד עתיד ת בוש לפועל חדשי שוני זה הזן שיהיה על רובן שליצום ב שש חשש י ם והחיו לבתי קבתו צ האחריות חדשים ב ש הרשונם עם הפסדו ות וב יצווםההפסדות בתם הג חדשים לפועל פסד שפש שר ששהדבר ק בו יותר ג חדשי כ שו שכ כיון לת וו ית ההפסד המכירה כזקודמת הג חדשים ודעת שליצ נותנת בתו ותו זמן כן יש ו לור ש בודייתח שקו על על יותר שמעו הו ישי שות ת שמעון חריות מו רובן ה ביניהם כ ם בזמן שיש לו לומר לפי שקבלו ובן ו חל ה חדשים הרשום קבל שעון בזמנו ז שחר שרובן קים שיצושהו בזמנו כל כ וכ ופן יו שהועו חריו ז הפסדו קב כה כ עצמו ם כוב בשר הון כפי מהעות וב הנר קב שכפי מה שמעו ע שען שמעון ור מת שקתי עי וכו החריו נר ו תוב בשר בפירוש בשון מחייב החריות עו חר הג עבו חדשים הת זה שק שמעו כוב בלשון על רובן וכ עליו מון הי צרי הופש כי ל ם עד ג חדשים של ממע שכבו חריו קב והלה ייה החריו על שמעון ון בל ומיל הו קנ חדשים מש שון מיב על שעון שקבל עיו חר ער כי שמע דרצה חריו עיו כל י חריות שש דה שבלםופיו לישנ חריות תיר שר כזה כמו שרובן כו שמ עו חו מכל וקי שיפלו דוכתי הפסדו בג הרשונים דכל יתירא פויי מי חד פרק יש נוחים לישנ דף עה דההי ומ כדית תנובכ בב לוי בעל בתר חובי זל מכות ז לו וכו ח ובערכין פר כוכר ופק הרמב ב זי ומר עלי הומ קומתי משק ע דההי ו

9 יצ ן דר ר ה ום ם בקת ובן כר ת ל משם נ ל הת ן יה פי מצו קבו קוע מם ויפ ע ום ב יר רון ומ י הושהוצי מי קבם וג דמעות כר שהם ד מעון כ כה ד הן כת ז נ שנו ח מעם קת והם שיח ש בשחות ל ודו חשבו כ כר ו ניצויהולפש י יו ו ת ת עם ה עין ני ומר ן עם הו רן מכח סר מסד וון כן ו פסד הכר חר ור מי שוח כ ז ו ש שחרות ון ההפסד מון ד עת חת ר מם י יסור רית ה ם ו ע נמר שוזה ג י ה הח תוגר שמע עיה שיכו ושוו ער שק המרה הי שעון בתו יסור רבית מנם ם י ש רובן יש כ ותו העסק שו ם רובן והעם שהיות זוכה הו ע נור שן ותו הריות שמון כי ם העס ם ופ מתי ם של ח זה הדין ירושים זתהו כ יהיה ההפסד עיו כי ם הו עלרון שמעון סו רבית דרבנן וכן םע שון ר ע ב ו ושרר ומת ב דברי צ שפשר פר ו שותו הות יהי רון סו ו שמעון רוצ ו ומ מע י קבל החריות ותה עיו רש וומר בהכרח שמעון הו ע פיו י כרח שהו מהג ע ענות י נזכרות ו הו עצמו החריות שם הופ מת ום יהיה שהו ע עסק יסור ת ויורו זה בו ממנ הו שר ש קב והרמם ר ק רון רו הות ע עיו ף פי גרנן ז ש יזהו דף י נמי הו פששי ו כתו שמעון פירו בירוש ותוספת ת תנן יש רים ם בהכו ווהפר חמשי ור ניורה סי מן החריות עיו הרי ע ההפסד ש ופה ימצ ע החריות ממי כמו רבית מו ומותרים פר כיד וקח דם רודע וה של חרו בפחות ון ושון ר ינו רון הו נ כי ם סוף כו ג כ חדשים ש הרשונים ופ וינו חוש משום רבית והביו רייף ש בכות חר פרק קע ריתוהרשבסיו ינו ההי מעון עון ע מה וען חות גם רמם כתבו מכותיו שם ממ וזה שונו וכת וח ודוק ם של ל יכ חרי שעבודו כ הופה שהו וכו כי ן שו הדרתוי תי חריות המוכר ום ננס מחמת בע מוכרננס החו ש זה סור פי קתו החריות ד שיח קת ע רון עמו וון שמשון השר עיו המוכר חריו ין מכ ין ממה שמכרו רי החריות עצמו החריועד סוף ג חדים הרשונים שכר הפסד החו הרב רנו משה ר נחמן שהו תשתיו ורחו ין כחביד שמעון רו עון שדעתו ע היתה שרון היה עצמו החריות קרו ריות ברורות כן וכ שונו כת הוים בעצו ז ת בז ע הופה עולם עפ שההפסדייו מד דר וםב שעוד שמעון יור ביורו שונו מי שיש ו וע חרו ו מוה על שהרי הופה שם ככה היה שמון רובן שח עמו היה ו פרש מכרו חר וז פחות וין בו משום ש ריתע חריות פ יכו וכיון ין נו רוצ שנתחייב רובן י ול ע עצמו שום חיו והמוה הח גון ם יעני הוה יהיה ו שי ממה פרוע ש ש יחזור מוכר ע חריות מחמת מוכר גון פרוע ו ש שרפו בח זותי עד סוף פיר ג חדשם ו כשר בר מה ע נמר פרק חו ב עות סופר מפור בין בוהה ין פסיק במכר ע מודם ין רי יהיה ש הוקח עדכן שונו ודרי נמ רמבםזל תםדנים וו כת נכתב מ שר דמיע כו נכתב ום כןהו כיון ששמעון וען פיו הם סתומים ע סתמן בפי בכן שהשון מרה שזת ע כותו ש ותו החריות עיו ה נו ומר ף פי בשר הו שסתם מוכר י זה דבר עיו חריות בעצמ כשננס החוב הימחמתו חריות ינ מ מחמתו וחריות כזה פיו ש ל ל קב רון עיו חריות י הוא כו בו ע שב חות פירו זה כו ו נתב כשר כתב מההפס הרב הב בעמו הנזכר מהכות מכירה ש נכת וכור קב ענת גזה כומר ה מפרע שמכר רובן ופר שמעון מה היה שו ע בו וין כן נמ מכיה וף פי כתב בת רון וכשהזכיר הרב כן ח דם רותיו בפר וכו סתם מח חר כדר המנה עו נכתב ע זה י שפר ומר מ ע מבד שכבר נוע מעתיק שון ו החריות עמו עום כו גז ע הרשון די הדמרינן חריות עות סופר וף פי שכתבו המפרים מכח שכשהר כרח הגמר ומר ותו גם כן שכ דעת נכתב הו כו נכתב זהו ם ע רון ש הרב שר פירו שפנינו מימר י החדים הרשונים יהיהחריו כנרה עצמו שום חריות ה כיון בשרדו עיו הי מקב חריותעדסוףהג ע חדי רובן והשת ז ומם שכתו וה ייה מ הונ רוים יש נו ומר ש ב חרער ותם ב חדשים נשרעיום חיות ע מהחכמים והרשים יניכם עות ןע ו ר זה הופן כדי הו תיקו קנות ם המוכר עיו החרו יי ם היה כותב בת ום הג חריות עיו בחריות רית כי וי פי ירצ הי חיי וף הונ ע עום ינו חייב כי ם עד ותו הזמן ויום דר הזה ין ום יעה דרבנ ן המוכר הרי סור וקח ן תנו י כתוב יהי חריו המוכר ועם הופ כי עת גוזר היות הדין כן ומיים ותו ועם זה עום המוכר עד ו זמן ומם ועיו יהי ע הזמן שיו בו יו ל רי נדון השכ פנינו וחה שכתב רינו היי כ גון ביספר רי כפי ע המת בותו הזמ המוכר החריו ממ צרי ומ הח ממ וכתבוהו עי החידושם והי רק וזה ון ז שם ההסות הרוב ם שכיון ין החריות הו עום עד זמן ז יודע שג מיני חריות ן מציע חריות נפשיה קמ חריותדמחמתיהי הרז חריות ומשם ע כ וקח הרי נר וח רוב כר והפסד מ וף מיורהו עם היות חר עברו ו חריותדנפיה כגון וזכות ברקע מכרכי דמרינן פי כן וה עין הו ין ע מ מי נוי סררמי בר שי ימר יהו זבמום יה ההי י ע חדים רינים רי מספי ז הנצ כר והפסד ם זה ג חדי מ הי הפסד יון חריו ותו ן תו שם פר ע התם דיו יי חריות בי דמחמיה יויאחיו וב דנפי דייה לחרות קבי קרו שגם זה מתון ורחו ר זה הופן פי ו ו מחי ו י כגון וכדית נמצת שו וג מיני גו חריות ע הו ה מוכר ילו עצמו עום ככתוב ה שפנינו דומ דעמ כתב רבינו היי שינ ספר המקח דנהי ז מע חריות עות יכו ההסד יצע זת ופה מכ רון מע ונוש שמון דבר חד דמסתמ מהן הרי ו ממ ז שכבר ע חר רובן חריות ותו הפסד י עצמו סופר וירו וף פי זכון כו הו ותו שמו פי ם בכ יכ ו פיר חריות הרי הו עום נפתו שפי הנרה יכו חיוק ק ין ריו הפסד עמחמת מע פיר ממנו ם פירש דנפשי הו ע ידי ובערכות י הגוים חריות ההפסד ה מחמת הכר ו כו מע דמחמתיה הן ופיכ יכול מוכר ה המו עי ויצ ע בבית ג דין מע ודנפיה הם מה ודמעמנו מע פיר ב מחמתיהנהי יןדמעמ ו דחמתי שהו ממנו דנפשיה ו בכ ו ממנו מה ויצ ו ישר מתו ש יר עי י דו עי וי ב ע והעם עצמ בפי בכדכ ום שהו ההס ישר כשיוצ וינו כי בכן ום הנהנות ז פיו מע תמר ינו כו מ מ הדר שפיר דחריות עות סופר נתרב וכו מכ נכתב נת הו הכר ד וח ע י עיו הו חריות עו ההפד מחמתו כי כעיה בבמתנ חדמני ר זותי במ ב מים ז המכירה ם הב עיו המוכר ל דריות ו די עות סופר הו יפרש ת ן מההפסד מחמתו ב ידי גוי נרה מקזה רית ח חות ין ו הו רי מעה בי ממנו ממנו דומ ידי גוי מ ף כר כתן ירו רן סתמן כדי ומ ישן יו חריו הבמההפד י יצ ע מחמתו כיון דברי גון כמו שבירנ פי החיות עום פי שנר ותו ההסד הב מחת המוכר ינו שכשיוכןההפס ע שקר וב שר והולמן כן זונו וכן גם כן ז פנינו ף בנוש היו כותבין ע בשר ום ת חריות ע פיהם כמבור מעה שר ינו והכ המוכר רון מן הדין חריו ו הב מחמתו יי וי ז כמו נר יכו שנינו ב עדגחדיםהרונים משם יו דב ו ע ת בשר ז דוק החריו א כת והה ב ין ום חריות עו ב ו הדין ום ניות דעתי כי וכמו ע המור ל בנוש עליו הסד ה עום מחמתו ידי הכי יכו נמי קו חריו ידי ג הב ומר כתבתי החריו מ מע מהפסד הב המת ינו כשיו ע הוכר ישר ות הנה יכו נוספת וח כשי ע שמקיים דף על י שנוכ נכתב כלו נכתב זהו וק ע חריות רו עיו פי מת ובבד ישר ה חריות מפסד מחמת וי ר המכירה גב עו הפסד יותר דר יר וכו ו א נכתב ב בפירוש אינוחייב הב כמבור מההפסד מחמתו ד המו ידי י הוי יותר כמקב ידי החריו על מכשיוצ יר בשקר עם ו ק יחזת ו במום זכר וכתבו הרמם בפרק ב זכר גם כר בבתר הפוסים ידי ה ויוצ ההפסד ע במת ידי הוי ז הפסד הן ם כ מד זה הישר הוח יצ ין ו וספת וע בחריות י פי מוכר ם פנינו י ם נו המוכר אפ החריות עיו בפירו ין בופ עיו ום חות שר כ ידי הגוי יותר הנ ידי ובתרוייהו מ הנהמה ער מב רן החות עיוכי עד ג חם ם כן משם יצ ע מקים ו המכירה מכשיצ ע וכיון שכן כי יר כי י מוכר נמצ ין עיו קב יות הפסד אז ענתו עצמו עום יות המומפסד ממתו יכו ירל קב ובבית ה יצ ע י וה וכ יז ב ע מ ש

10 קיען רכות ש וק קי על י ות עיו ם ת מ ת ו וש ו ף םי י שלו ם ע יש הן הה הוא זה ב הד שק שבלם ל ם רשי זל שכת וא ר בה חד ם הרשונים מעון עיו ורות ועת מר ש הביתמחוייב לתת במר רה והבה ום ו פ דש ע שאף פי ג חם הרשו דב וכיר מי יש חרת מוכה זת בג שר ן כן ח מתיתין ורק ו כ לפד ש הות כול ש עליו ו הבית וה הו שנים שפו מר היה וכו י ו הכ וב לשכ הורה םרו רובן ו בשותפין למה י ש ותו דבשופין ב פיג ריוי ות דהעון ש תר ו מד מה שם לפם ו ק התחתון נותן הו ומיבה תם מתתין ת ו חות ה שיו הו חר עשר חים רום שק ת ללם ש ל רובן המוכר זה זה נם ש הבית מיב של ד שנים שפו שניהם תר חולים כד ובבנים ובעפר ות יה בעמום כי כשנפו הת ם שן י ו חריו חיו ה ר ו ת ים הונים ם ולי הת ותן ש דרן ששמעון ח ורחוקלפד ויה ולים בםר ופר והמיב יה ש ני ית ליה תקרה ל ומזיב ה ק ש יש ים בע השום י ר שיעשה שום הו תמורת ק ו ת דבהמזבה היה יחוק בפ ם תן ד ז ית נון ון ין כן ב יור הו בן ו שמון והו עוין ם ה בל הבית י ב י ודי דכולי בל שכן דין בכל רת וכב קב על זה ו ן עיה בותפות ומשום יב כי פירשו מ מתניתין בשור התקר ומשכי הו עינן ויש פרש דר לשו הי דל בופן יה ולעום והמ ש דען יב דרבן ין חוק במ ותפין וכי דבויו הש ברשיעי ום ל לומ ל שמעון ל שנתפו ביניהם וקבלשמעון ש החיות ח בעי הת תן י תרה היה בי וזו ברת לשוכקתבעיהחושן י כתבבחדושיו גם נמי ו דשים הוים ומעיקר כל החריות בעו על ופיו ומם הרברביו יים זרוו ומיבש ברה כ הסד ום כן חייב כל דמי ופה ק רובן זו צרה עיות התיקו כובבספרו גם מידמשנה מכות כים חרי בע נתן עם יוס מחשד ולולי ןהייתי לסברת רמבם דחק ב בין ומיר פלותפין כבדיש עי בתשובת להחזי וכתבתיו פה שהשו שוכ וכו כי יודע שלת כל עמי למ מכיר ר ערכי והצי השפל והנקה והלכתי דים ופסו כרבן זוכן תב זרוו פרק ת כתב ובנות שע חפצתי רות ה ותם התורים מצותבי ויש חרים שתבו דין ר דמתיתין מיי לברכ בשוכרקמ ומיר דבב כשר בתר פישו ם שכמותם ול חד ף מכמותם ש ועצותם והמת בו לולי וקי וי בור ושכיר נותן תר נשתי ו ול ריקםמ רב יתי ת עמי יב בגמר דדו בותפין ין די הין כן מצו תח כות בפוקים בז מו תכתוב י כר יש ומזב ב ותין ילו וג דבנן יו ותן תחתון תקרה ומזיב פי של לן מכן לבוהה ם וד מה שת בד ויון יב וזו סבת רמבם זל כשר כתב שו תק לש ידבר יש לתר עהו לכתב בעל הורי ן נו ימן מזיב ד ה השון שהתת תה בל יעיון חד ו שים בשותפות עה חת שעלגבי בית ןגוי מין ו ו מש הוריםזת ת והו כי הה שה ישרל שקנ חד מן השותפים גם כן הבית ופל קרקעהידייו פרק ד מהכות שים ם הי כתב רב ו המב הדיים מצינו בפרקכ תבכן חד וח ומעזיבה ק ובו למחלוקת לו השתי שותפים מענין התקרה שמר שו בפירוש דרבה יפשר לבין ווזל יו כי בו ל לדייק דבריו שהר יה שלי וגם יי מחוייב לבות קר לבעל הת כתבהרב זל שופה בעל ביתלבותו ל כשנפל כותל מכות התקר מחוייב הבי הע עליה ע ובעל עליה וען ין עצי וגם ל ומר בזה ב דודי י דעת רב קע ובתקרה כתב כן ח ח ובתההתשובה תקר ייה והר גב דו הו כתוב זה הין הי בשון כש בעל כתב ל הורים בשמו וף ילו בתיקון עלייתי הדין עם ל הבעל ה לעז לבעל העליה קר מחוייב בתיקון פית התקרה שהתקר ת הוריםבע ממה שכתב שם הרב ע יתבר שדתוכן הרי שכתבוזה לוו העליה ותקר הח ואי וזל הבית היו של שים וכו לשם של בית רי של בעל הבית והמעזיבה קר הרם וגהתקרה על בעל והעלי הבית וף ורשיורוב ו חרונים י משתמע התרה ע ומעזיבה דעל הי ש תחתן בתת ת עד כן י ומי העלון לתת ת דכשנפ המעזיבה וף על ב דלדעת הרש התה הכמה בקהלהיו פוסקי הדיי הן שי חר סקוכנגדו ום בית ועליה של שים ה פקות שון נרה עיות דעתי שב תק וע לבעל הבית כדתנן רוב ובדון הזה ל י ו שנפל להם ל והמי י בחד י ו שנפוחוליבצים ובים ופרופי במתית י ין קמית תתון תקן פי צן הבית ביחד השותפין ל בל לומש עשו כן ש שקו ביתועליה רל בתים ו חרות ת ם תפולזו מם שכתב ע בפיו דעל התםכשחלקו חד וחו ל זמן ב ל מהם וח זה המין תחייב תקרהתחתון במה דו שינו לו כל הו וכמו לפים זיר כל מותו העם יש שיב לו בר מ העיהוח ק חו זן רב מ היה חלהם שום ל השם מם לדעת רמבם צרי שה תחת דב שח מהשותףשלו ש הבית חייב לתקה י כבהרוב ול ומכחההכמה לבד קוכהרם גם ישלומ רחלומר דד שכון ו פוקים חר כמו ו סברת שר רמבם י ש ממה בע שכתב הו מר היה בעל בית ם מח יהיה הן עכשוכמו ל ברשונהכשהיה הי ית ו נו קעות ו חד חוקי זתועודובפ חרת שם וכו י רי בעל ת הבית בסמו כשיה ויושבבע ודר בוכו עד שר תן לב כל העלי תיבת כל בונ בכן רמבם עללשון המשה ומר ו וכ היה הבית יציותיו וכו ע שקה י בית הרם נןהמל הדי לו של כן נ ידי מלהיות מ לי שגז וב לבעל ל גל םכן יו בדחייב וי לבעל עלה יציות כותים לבד יו דפי לדעת המם כל בה בע ורל ולים ועג להיו בי לת שכן ולה יח הו כן לשונו וחי י שידעת מ כמ לשות קש מדותי בעי על ה עיה ום כן כל ותקר יציותיולו פר דכותי הזי על דבר ע נפק הן היה י לומ ל ול שלתבקש להכח ממני להבולדבר הי בע בית ממ מוכח כן דוק בעלהביתנותן ת ותקר ר שכ ו דדע הרמב דב ל דבה משתעשע מיב מק ז ח ב ה וגם כן מוכח ממה שתב מה הרמבם שנות ת תקרה ן חו מכ פ ןהנ מנם וש ללו בל בה ק בשלו ו דמשמע שהתחתון מחוייב ות ת תקרה ומו ב פם בר הש הה ומה שכתב של ומכח כל לו הודי שדעת רבהתחתון נותן את התקרה שב לה גותהכיד מחלק ק כוצ הני הישל ימש בקש ש השה דע ב היה כופה ת כותל ו מידק מינה כופה ותו עודתויףה תני ל עםזה ו לבו םתפול דרבה שנפ הודעיו כבהרב דדוק ח בולי ירצה שב לעד על דעתי בהמ בע תעשהעמי לות כותל לבע הב וב על ם הפיי התקר בדו מרבע כותי חדו ר שיכולבכות ל המשפ הרוי להשיבל הבזוי לשהם ול ל הוכעת י הנני משיב הכבודועל מבע הכ מן דהו לדור מינ שכשנפ כות יהיה לו ח כח כפות הבי שיבה בע על בתוכ ו ו לזה ויכול על לע הבי כפות לבעל הת הכות לב לבנות מפ התנ הלי כתב רב שיש ו המשפ הי כ ז שם היות בעיי ולה שהחוק שחת בין לפו התל וכש התרה שי פר לו עליה בתוכה בלי של כ הרמבם מתי על פי הן וכשר וש בהי תקון שיכול לכת כפ לבעל הבית התקה לבע וכן תיק לדו ל זה לש כת ז הוליג ינה ב גם מה שכתב בשם הרמבם זל בשותפין שיבם בעל ותןבע הי תר ישר ש לב ב בשכירו ו י מכות הכ כרבנןדמתי וכמו כתב הרמבם בפרק הדר שדרת התוה ינה מתית מבו עם כפי ד כירו המ והמעזיב מהספריםוביורובלי ריכות בזה יו הופן דברי ד וחים המש ההי הו פי שם בעל ממ גם זת הרבד כר כתב וכש והרמ פק ף קיו הו פרק חמישי הכות שכיות ויש פוקים חרים סבר בשכירות הוי בע דהתחתון שכת דו והרמב והעיה שלשים העליה וי ז תרה והעזיבה מם בשופין ין דינ ון ותן בר ות חשן במציע וף סי בתר הבית שפ לי יורד למה עד שיתן נפחת ו מבור תקרה וו הי ברת הרי שיב בעל הרית רוצ קן וד הי בע פרשי ו ועידמיב היף רב י וכתב דם בכן זו תוס סברת ור ז שי וחריו ל פסיו י יוי ומר התחון ותן ת התקרהוהעיון ת עדכן מעזיב בשוכ ת ויה ונפחתה העליה גרנ רינן דם בפוים החרום ז כתוב ן הורי הי ור חמסי י הזכ וין על בית ול הכ מיבה ד ותין כ ספר מרים תיב ז ימשו הריז ב עמדרבי ירוחזל םבס מש ירושלים י ע ובע משרים וב שגם זת ח ברת ג ועמו כפי משום שם קה שקורין ו במר ויזבו הר בפ דומ כן ום שנו בשוכר עזר הף כתב דמשנו הי בשוכר ומשכיר רי זרשי וי בער כי ן ב הי ושכי יש פלוגיו לתת ומיבה מפרש י ומ הדין במשה הזת תתון ו תרה כרבן כח ג זפילו כרגיר מחמת רש ו מן ם מסברתו השרה כה ח ז חורההור דבו ו כ דגי ו עליהדרבייוסי דע כוהו המם לפי ור שמ שפינ םהו בבל ו ועם ובקשת ומ ע ותחי י ני ותפין צןאו ם דלכת ן ותין שנו כ ח הי בקר עפ וו ומכי ש י ירפ עצמות