מדינת ישראל בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב ערר (י-ם) בית הדין לעררים בית דין ירושלים בפני כב' הדיינת שרה בן שאול ויס עוררי

תמליל

1 ערר (י-ם) בית הדין לעררים בית דין ירושלים בפני כב' הדיינת שרה בן שאול ויס עוררים: רון בלורן גלבוע, ת.ז פרדריק בלורן גלבוע, מס' ע"י ב"כ עו"ד רון בלורן גלבוע נ ג ד המשיב: משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה ע"י הלשכה המשפטית, עו"ד קרן גלבוע פסק דין עניינו של ערר זה, בשלב זה, הוא כפול- בשאלה האם יש להחיל על העוררים את נוהל מס' של המשיב נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח (להלן: נוהל התאזרחות), כדרישת העוררים או האם יש להחיל על העוררים את נוהל מס' נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו מין (להלן: נוהל חיים משותפים), כפי שעשה המשיב, ואם יש להחיל על העוררים את נוהל התאזרחות, האם ניתן לקצר את ההליך המדורג למתן אזרחות כך שהעורר 2 יקבל מעמד של אזרח לאלתר. העובדות העיקריות 1. העורר 1 הוא אזרח ישראל; העורר 2 הוא אזרח הפיליפינים. העוררים הכירו בשנת 2009 וחתמו על הסכם לחיים משותפים ביום בקשה למתן מעמד עבור העורר 2 (אשר הגיע לישראל באשרת עבודה לענף הסיעוד בשנת 2007 ואשרתו הוארכה מעת לעת עד ליום ) הוגשה ביום לפי נוהל חיים משותפים. העורר 2 קיבל אשרת ב/ 1 כללי עד ליום בחודש 4.12 נישאו העוררים בארה"ב, וביום הגישו העוררים בקשה למתן מעמד עבור העורר 2 בהתאם לנוהל התאזרחות; בימים ו פנה ב"כ העוררים דאז אל המשיב בבקשה לשדרג את מעמדו של העורר 2 ולקצר את ההליך המדורג למתן אזרחות. ביום החליטה ראש דסק צפון של המשיב כי נוהל התאזרחות אינו חל על העוררים, שהם בני אותו המין 1

2 ואינם "בעל ואישה" ועל כן נוהל חיים משותפים חל עליהם. ערר פנימי שהוגש ביום לא נענה והשגה 78/13 הוגשה אל ועדת ההשגה בירושלים ביום ביום נרשמו העוררים כנשואים במרשם האוכלוסין בישראל. ביום דחתה מנהלת תחום אשרות וזרים של המשיב את הערר הפנימי, ואולם ביום החליט מנהל אגף מרשם ומעמד של המשיב כי מעמדו של העורר 2 ישודרג למעמד של תושב ארעי (אשרת א/ 5 ) ובתום ארבע שנות שהיה במעמד זה יקבל מעמד של תושב קבע; סעיף 7 לחוק האזרחות לא יחול על העורר 2 והוא יוכל לפנות בבקשה עצמאית להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. ההשגה נמחקה ביום , והעורר 2 נרשם במרשם האוכלוסין בישראל במעמד של תושב ארעי ביום העוררים לא ערערו על החלטה זו - לטענתם "מאחר ולא היה ביכולתם של העוררים להמשיך במאבקם הצודק". 4. ביום נולדה בהליך פונדקאות בתו הביולוגית של העורר. ביום פנו העוררים אל המשיב בבקשה להחיל עליהם את ההליך המדורג למתן אזרחות על פי נוהל התאזרחות, ולקצר את ההליך המדורג כך שהעורר 2, הזכאי, להבנתם, להתאזרח על פי סעיף 7 לחוק האזרחות בחודש 4.16, יקבל מעמד של אזרח על פי נוהל זה קודם לכן, בשל לידתן הצפויה של בנותיו הביולוגיות של העורר 2 בהליך פונדקאות בנפאל; ערר (ת"א) הוגש ביום בגין אי מתן מענה המשיב, ונמחק ביום , לאחר שהמשיב התחייב להחליט בבקשה תוך 30 יום. עמ"ן נמחק ביום לצורך הגשת ערר זה, לאחר שביום ניתנה החלטת המשיב נשואת הערר, בה נדחתה בקשת העורר 2 לקיצור ההליך המדורג בעניינו, מן הטעם שבין אם לפי נוהל חיים משותפים ובין לפי נוהל התאזרחות, העורר 2 אינו זכאי לשדרוג מעמדו; כן נקבע כי החלת ההליך המדורג וקציבת המועדים נבחנים לא לפי מועד הנישואין כי אם ממועד אישור הבקשה. 5. ביום הוגש הערר, ולאחר שאחד מן הסעדים המבוקשים בו נמחק לבקשת העוררים (הסדרה מראש של מעמדן של בנות העורר 2, כך שיוכלו להכנס לישראל מייד לאחר שייוולדו) וביום התקבל כתב התשובה. ביום נולדו בשעה טובה בנותיו הביולוגיות של העורר 2, ובהסכמת העוררים (ואף לבקשתם) ניתן פסק דין זה ללא דיון פרונטלי. דיון והכרעה 6. אין מחלוקת כי העוררים נישאו זה לזה בארה"ב, וכי נישואיהם נרשמו במרשם האוכלוסין בישראל. אין בכך כדי לקבוע כי נישואין אלה מוכרים בישראל. ראו לכך האמור בבג"ץ 4916/04 זלסקי נ' שר הפנים (פורסם בנבו, )(להלן: עניין זלסקי): "ראוי להבחין בין המישור המינהלי למישור המשפטי-מהותי של הנישואין קרי, בין שאלת רישומם של הנישואין במרשם האוכלוסין, לבין שאלת תוקפם של הנישואין מבחינת הדין המהותי של המדינה. בעוד שאלת התוקף כפופה להוראות הדין המהותי, בהתאם לכללי ברירת הדין החלים על הנישואין, 2

3 הדין האזרחי-מינהלי מטיל חובה על פקיד הרישום לרשום כנשוי כל אדם שבידיו תעודה ציבורית תקפה המעידה על נישואיו. רישום זה אינו מצביע על תקפות הנישואין על פי הדין המהותי בישראל, והוא אינו מהווה אף ראייה לכאורה לנכונותו. עם זאת, אין להתעלם מהחשיבות המעשית של הרישום בתחומי חיים שונים (שיפמן, בעמ' 306). 305 " 7. למעשה, בית המשפט העליון קבע, בנוגע לנישואין של בני זוג מאותו המין, כי נישואין אלה אינם מוכרים, והותיר את ההכרעה לבית המחוקקים: "בטרם נסיים נחזור ונדגיש במה אנו מחליטים היום, ובמה איננו מחליטים היום. הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה (...) יש לקוות כי הכנסת תוכל ליתן עליהן, או על חלקן, את דעתה." (בג"ץ 3045/05 יוסי בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין (פורסם בנבו, ). כן ראו לדוגמא האמור בתמ"ש פלונית נ' אלמונית ואח' (פורסם בנבו, ) וכן בבע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו,.( נוהל התאזרחות הוכר על ידי בית המשפט העליון כמסלול להתאזרחותם של זרים הנשואים לישראלים, כאמור בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג( 2 ) 770, 728, סעיף 87 לפסק הדין: " (1) אשר להתאזרחותו של בן-הזוג הזר: שר הפנים מוסמך לקבוע מדיניות אשר תפורסם ולפיה יזכה בן-הזוג הזר באזרחות בתום תקופת זמן סבירה שתיקבע ובהתמלא התנאים המוקדמים הנדרשים. למותר לומר כי שומה עליו על שר הפנים לשקול כל בקשת התאזרחות לגופה, על-פי נסיבותיו המיוחדות של העניין ועל-פי המדיניות שנקבעה.(...) (2) במסגרת מדיניותו הכללית, רשאי שר הפנים לקבוע פרק זמן מינימלי להיענות לבקשתו של בן-הזוג הזר להתאזרחות, ולמותר לומר כי פרק זמן זה חייב לעמוד במבחן המידתיות. " דהיינו, נישואים המוכרים בישראל מזכים בהתאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות; ראשיתה של התאזרחות כזו, בנוהל התאזרחות. נישואים שאינם מוכרים בישראל אינם מובילים להתאזרחות על פי סעיף 7 הנ"ל, וכל מערכת יחסים כזו, הגם שהיא מקנה מעמד לבן הזוג הזר בישראל, אינה מובילה להתאזרחות אלא למעמד של תושב קבע, וכולה נמצאת בתחומו של חוק הכניסה לישראל. נישואים כאלה נשארים בתחומו של נוהל חיים משותפים- ראו והשוו האמור בעניין זלסקי. כן ראו האמור בעע"מ 4614/05 נ' אבנר אורן (פורסם בנבו, ): "הנה כי כן, בטיפול בבקשת התאזרחותו של זר הנישא לאזרח ישראלי, על שלביו השונים (...) נדרש שר הפנים לשקול שיקולים של חוק האזרחות. זאת, בעוד שבבחינת בקשה מקבילה להסדרת מעמדו של זר 3

4 מכוח היותו ידוע בציבור של אזרח ישראלי יהיו שיקוליו של שר הפנים שיקולי חוק הכניסה לישראל." 9. מן האמור לעיל עולה, כי אין מקום להחיל על העוררים את נוהל התאזרחות, והעורר 2 אינו זכאי להתאזרח לפי סעיף 7 לחוק האזרחות. יובהר, כי העורר 2 יהיה זכאי במועד זכאותו למעמד של תושב קבע, להתאזרח לפי סעיף 5 לחוק האזרחות (אשר אינו בסמכותו של בית דין זה). כל עוד נישואי העוררים אינם מוכרים בישראל, אין מקום לטענתם בדבר אפלייתם מול בני זוג שנישואיהם מוכרים בישראל. במישור העקרוני, הערר נדחה. 10. כן צודק המשיב בכך שמניה וביה יש לבחון את תקופת ההליך המדורג (לפי שני הנהלים) לא ממועד נישואי בני הזוג, גם לא ממועד הגשת הבקשה למתן מעמד בגינם אלא ממועד אישורה; ואישורה של בקשה לפי נוהל התאזרחות נמנה מיום הרישום הארעי המרשם האוכלוסין- כאמור בעע"מ 3146/11 בוזיק נ' שר הפנים (פורסם בנבו, ): "נקודת המוצא היא איפוא כי עם תחילתו של ההליך המדורג מקבל הזר אשרת שהייה מסוג א/ 5, וממועד זה תימנה תקופת ההליך המדורג." 11. כיוון שממילא קוצר, בפועל, ההליך המדורג לפי נוהל חיים משותפים (אשר לו לא היה המשיב מקצר את תקופת שהייתו של העורר 2 באשרת ב/ 1 בשנה וחצי היה עתיד להסתיים לא לפני חודש 2.19) והמשיב התחייב כי בתום תקופה של ארבע שנים באשרת א/ 5 (אשר החלה בפועל בחודש 7.13 והמשיב עצמו התחייב לה בחודש 6.13) יירשם העורר 2 כתושב קבע, לא מצאתי עילה לדרוש מהמשיב לקצר את ההליך המדורג מעבר לכך. בפועל, יסתיים ההליך המדורג של העורר 2 מאז הוגשה בקשה למתן מעמד עבורו בגין נישואיו לעורר 1, תוך חמש שנים בסך הכל (בהעדר מניעות לכך). 12. כיוון שהעורר אינו זכאי להתאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, והוא טרם זכאי להתאזרח לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, לא מצאתי מקום לדון בטיעוני העוררים לעניין הטעמים המיוחדים שיש להם לצורך קיצור ההליך המדורג ומתן אזרחות לאלתר לעורר 2, שעיקרם בלידת בנותיו הביולוגיות של העורר 2 בנפאל, אשר אינן אזרחיות ישראל מן הטעם שאביהן אינו אזרח ישראל, ואינן זכאיות לאזרחות ישראלית וכתוצאה מכך- תעודת מעבר ישראלית ועל כן נמצאים העוררים (בהעדר עדכון אחר) בנפאל עם הבנות. העוררים לא הצביעו על חוסר אפשרות להנפיק לבנות תעודות מעבר פיליפיניות, וגם לו זה היה המצב, אין בטעם זה כדי לכפות על המשיב את אזרוחו של העורר 2 שלא לפי כל דין. לא מצאתי כי "טעמים הומניטריים" מהווים עילה למתן סטאטוס של אזרח למי שאינו זכאי לו. 13. לא למותר להתייחס לטענת העוררים כי פקידת המשיב (לא צויין שמה) הציעה להם ואף ייעצה להם להנשא כדי לקצר את ההליך המדורג, וכי מדובר בהבטחה מנהלית. "הלכה היא, כי הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד משמעית. כך, על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא (ראו בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, רב אלוף שאול מופז, פ"ד נח( 1 ) 706). 694, כמו כן, עליה להינתן על ידי האורגן המוסמך לתיתה (ראו בג"ץ 4

5 135/75 סאי-טקס קורפורשיין בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל( 1 ) ; , בג"ץ 594/78 אומן, מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה המסחר והתיירות, פ"ד לב( 3 ) 474)." 469, (בג"ץ 5853/04 "אמנה" ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (פורסם בתקדין, )). מן המצוטט לעיל עולה, כי שני תנאים להבטחה מנהלית- ההוכחה לקיומה צריכה להיות ברורה ומפורשת, ועליה להנתן על ידי האורגן המוסמך לתיתה. כיוון שהעוררים לא ציינו אף את שמה של הפקידה, ולא צורפה כל אסמכתא ל"הבטחה" זו, אין כל הוכחה לקיומה; יתרה מכך, כאמור לעיל, נישואי העוררים אינם מוכרים בישראל. בית המשפט העליון אף הבהיר, כי סמכות להכרה בנישואין כאלה נתונה לכנסת, ולה בלבד. ברי, כי אף אחד מפקידי המשיב אינו האורגן המוסמך לתת הבטחה מנהלית שכזו. 14. כאמור, הערר נדחה; בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' חשון תשע"ו, 18/10/2015 בהעדר הצדדים. שרה בן שאול ויס, דיינת בית הדין לעררים 5