תהלים פרק נט )א( ל מ נ צ ח אל ת ש ח ת ל ד ו ד מ כ ת ם ב ש ל ח ש א ול ו י ש מ ר ו א ת ה ב י ת ל ה מ ית ו: ת ה ל ים Psalms Chapter 59 א ל מ נ צ ח אל-ת ש

תמליל

1 תהלים פרק נט )א( ל מ נ צ ח אל ת ש ח ת ל ד ו ד מ כ ת ם ב ש ל ח ש א ול ו י ש מ ר ו א ת ה ב י ת ל ה מ ית ו: ת ה ל ים Psalms Chapter 59 א ל מ נ צ ח אל-ת ש ח ת, ל ד ו ד מ כ ת ם: ש א ול; ו י ש מ ר ו א ת-ה ב י ת, ל ה מ ית ו. ב ש ל ח 1 For the Leader; Al-tashheth. [A Psalm] of David; Michtam; when Saul sent, {N} and they watched the house to kill him. ב ה צ יל נ י מ א י ב י א לקי; מ מ ת ק ומ מ י ת ש ג ב נ י. 2 Deliver me from mine enemies, O my God; set me on high from them that rise up against me. ג ה צ יל נ י, מ פ ע ל י או ן; ומ אנ ש י ד מ ים, ה וש יע נ י. 3 Deliver me from the workers of iniquity, and save me from the men of blood. ד כ י ה נ ה אר ב ו, ל נ פ ש י-- לא-פ ש ע י ו לא-ח ט את י ה'. י ג ור ו ע ל י ע ז ים; 4 For, lo, they lie in wait for my soul; the impudent gather themselves together against me; {N} not for my transgression, nor for my sin, O LORD. ה ב ל י-ע ו ן, י צרו ון ו י כ ונ נ ו; ע ור ה ל ק ר את י ור א ה. 5 Without my fault, they run and prepare themselves; awake Thou to help me, and behold. ו ו א ת ה י הו ה-א לקים ו בק ות, א לקי י ש ר א ל-- ה ק יו ה, ל פ ק ד כ ל-ה ג וי ם; אל-ת ח ן כ ל-ב ג ד י או ן ס ל ה. 6 Thou therefore, O LORD God of hosts, the God of Israel, arouse Thyself to punish all the nations; {N} show no mercy to any iniquitous traitors. Selah ז י ש וב ו ל ע ר ב, י ה מ ו כ כ ל ב; ו יס וב ב ו ע יר. 7 They return at evening, they howl like a dog, and go round about the city. ח ה נ ה, י ב יע ון ב פ יה ם--ח ר ב ות, ב ש פ ת ות יה ם: כ י-מ י ש מ ע. 8 Behold, they belch out with their mouth; swords are in their lips: 'For who doth hear?' ט ו א ת ה ה', ת ש ח ק-ל מ ו; ת ל ע ג, ל כ ל-ג וי ם. 9 But Thou, O LORD, shalt laugh at them; Thou shalt have all the nations in derision. י צעז ו, א ל י ך א ש מ ר ה: כ י-א לקים, מ ש ג ב י. 10 Because of his strength, I will wait for Thee; for God is my high tower. יא א לקי חסדו )ח ס ד י( י ק ד מ נ י; ב ש ר ר י. א לקים, י ר א נ י 11 The God of my mercy will come to meet me; God will let me gaze upon mine adversaries. יב אל-ת ה ר ג ם, פ ן י ש כ ח ו ע מ י--ה נ יע מ ו ב ח יל ך, ו ה ור יד מ ו: מ ג נ נ ו ה'. 12 Slay them not, lest my people forget, make them wander to and fro by Thy power, and bring them down, O Lord our shield. יג ח ט את-פ ימ ו, ו י ל כ ד ו ב ג א ונ ם; ד ב ר-ש פ ת ימ ו: ומ אל ה ומ כ ח ש י ס פ ר ו. 13 For the sin of their mouth, and the words of their lips, {N} let them even be taken in their pride, and for 1

2 א) א) א) א) ב) ב) ב) ב) ג) יד כ ל ה ב ח מ ה, כ ל ה ו א ינ מ ו: ו י ד ע ו--כ י-א לקים, מ ש ל ב י ע ק ב; ס ל ה. ל אפ ס י ה אר ץ cursing and lying which they speak. 14 Consume them in wrath, consume them, that they be no more; {N} and let them know that God ruleth in Jacob, unto the ends of the earth. Selah טו ו י צשב ו ל ע ר ב, י ה מ ו כ כ ל ב; ו יס וב ב ו ע יר. 15 And they return at evening, they howl like a dog, and go round about the city; טז ה מ ה, ינועון )י נ יע ון( ל א כ ל-- ו י ל ינ ו. א ם- לא י ש ב ע ו, 16 They wander up and down to devour, and tarry all night if they have not their fill. יז ו א נ י, א ש יר צעז ך-- ו א ר נ ן ל ב ק ר, ח ס ד ך: כ י-ה י ית מ ש ג ב ל י; ומ נ וס, ב י ום ו ר-ל י. 17 But as for me, I will sing of Thy strength; yea, I will sing aloud of Thy mercy in the morning; {N} for Thou hast been my high tower, and a refuge in the day of my distress. 18 O my strength, unto Thee will I sing praises; for God is my high tower, the God of my mercy. {P} 2 יח צעז י, א ל י ך א ז מ ר ה: ח ס ד י. כ י-א לקים מ ש ג בי, א לקי רש"י תהלים פרק נט פסוק א ) אל תשחת - כך קרא שם המזמור על שם שהיה קרוב למות ולהיות נשחת מבקש רחמים על הדבר: וישמרו את הבית - כשאמרה להם מיכל חולה הוא )ש"א =שמואל א'= י"ט( והבריחתו בלילה: ) למנוח... בשלוח שאול: ) וישמרו - לשמור את בית דוד שלא יברח בלילה להמיתו בבוקר כמ"ש בש"א =בשמואל א'=: ) למנוח אל תשחת, בל ישחיתהו שאול, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, תחלה מדבר על עת שהיה לפני שאול ויטל עליו את החנית להכותו וה' הוילהו, )עד פסוק ז'(, אח"כ מדבר על מה ששלח בערב שומרים לשמור את הבית להמיתו ונודע לו הדבר בעזרת ה', ומתפלל שימלט מידם )עד פסוק ט"ו(, ואח"כ מקלל את אויביו )עד סוף הסימן(: תהלים פרק נט פסוק ב ) הוילני, תשגבני - אתה משגבי כי הייתי במקום שפל: ) הוילני, תשגבני. כאילו תשימני במקום רם ונשגב שלא יוכלו להשיגני: ) ממתקוממי - מהאנשים הקמים עלי תחזקני: ) הוילני מאויבי, הם הדורשים רעה בלב, ממתקוממי תשגבני, הם הקמים עליו להרגו, מבקש שיתגבר עליהם: תהלים פרק נט פסוק ג ) הוילני - טעם ומאנשי דמים כנגד להמיתו:

3 ג) ג) ) הוילני. המארבים הם פועלי און ואנשי דמים שהיו חושבים להמיתו: ) הוילני מפועלי און הוא נגד אויביו בונעה שמדברים עליו לה"ר, ומאנשי דמים הושיעני הוא נגד מתקוממיו שרווים לרוחו: רש"י תהלים פרק נט פסוק ד ) יגורו עלי - לנוס בביתי לשמרני: ) כי, יגורו - כמו יתקבוו וכמוהו העוד הזרע במגורה ויש אומרים ישכנו סביב הבית: ) כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים, יאספו ויתקבוו עלי, כמו: יגורו יופונו )מזמור נו, ז(, הן גור יגור )ישעיה נד, טו(. לא פשעי, אינם מארבים לי בעבור פשע וחטאת, כי לא פשעתי ולא חטאתי להם. ה', הוא לשון הקריאה. כלומר, אתה ידעת: ) יגורו - יתאספו עלי בני אדם חזקים לתפשני ואני לא חטאתי להם כאשר ידעת אתה ה': ) כי הנה מה שארבו לנפשי, ומה שיגורו ויתקבוו עלי, הוא מוד שהם עזים, לא פשעי ולא חטאתי אורב עלי, רק עזים אורבים שלא כדין: רש"י תהלים פרק נט פסוק ה ) בלי עון - לא חטאתי להם: ויכוננו - מזומנים להרוג: ) בלי - הטעם כי לא פשעתי ולא חטא לי ולא עון שבעבור זה ירווו להנקם ממני וטעם עורה כנגד וישמרו את הבית: ) בלי עון. שלא פשעתי ולא חטאתי להם, והם ירווו ויכינו עומם לתפשני, ואתה תראה. עורה לקראתי, להוילני מידם. ויכוננו, תי"ו התפעל נבלעת בדגש הכ"ף, ומשפטו: ויתכוננו: ) בלי עון - לא העויתי להם והמה רוים ומכינים עומם ללכדני לכן עורה לקראתי וראה בעניי: ) בלי, ובכ"ז ידמה להם כי ירווון ויכוננו בלי עון, דהיינו שחושבים שאין להם עון בזה ושמותר להם להרגני, עורה לקראתי, ר"ל עמוד על וד המגביל לקראתי, שהוא וד של השולחן שישב שם שאול ומשם הטיל החנית עליו להכותו, וראה והשגיח שלא יבוע את מחשבתו: רש"י תהלים פרק נט פסוק ו ) הקיוה לפקד כל הגוים - ואת הרשעים שפוט כמשפטי הגוים ועליהם אל תחון: ) ואתה - טעם אלהים ובאות כי אתה אלהי ובאות מעלה בשמים ואלהי ובאות מטה שהם ישראל: אל תחון כל בוגדי און - באי זה גוי יהיו: 3

4 ) ואתה ה' אלהים ובאות. פסוק זה אינו נקשר לא לפניו ולא לאחריו אלא אם כן נפרש אותו לעתיד. אמר דוד כשראה שהיו רודפים אחריו בלי חטא ועון וראה שאין בשופטי ישראל שיאמר לשאול כי שלא כדין הוא עושה וחמס ועוול הוא עושה ברדפו אחריו ולא היו מוכיחים אותו על זה והיו מחניפים לשאול ונושאים פניו, אמר: לא אראה שיהיה אותו הדור זכאי עד לעתיד לבוא שיורף הקדוש ברוך הוא את העולם כורוף את הכסף ויכלה הרשעים, כי עתה הוא מאריך אף לרשעים והנה הוא כישן שאינו רואה מעשיהם, ולפיכך אמר: הקיוה לפקוד כל הגוים כי אז יכלו כל הרשעים מכל הגוים ויעבדו את ה' הנשארים שכם אחד, ולא יהיה חונן עוד כל בוגדי און ולא יאריך אפו להם עוד, כמו שכתוב )מלאכי ג, יח(: ושבתם וראיתם בין ודיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא ע ב ד ו: תהלים פרק נט פסוק ו ) הקיוה - ר"ל כמו שאתה מעורר עומך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און: ) ואתה, באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר ובאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר ובאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר ובא ישראל וילחם מלחמותיהם, וז"ש ואתה ה' אלהים ובאות מוד שאתה אלהי ישראל ומשגיח עליהם, הקיוה לפקוד כל הגוים הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם )כי אנכי אברח מן הארץ(, ובכל זה אל תחון כל בוגדי און, אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתויל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ"ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, סלה סיום הענין: רש"י תהלים פרק נט פסוק ז ) ישובו לערב וגו', הנה יביעון בפיהם - פתרון שני מקראות הללו נופל זה על זה, ישובו לערב לא דים מה שעשו ביום אלא אף לערב ישובו על רעתם לשמור שלא אברח ואוא מן העיר ומה עשו ביום הנה כל היום יביעו בפיהם לרגל עלי אל שאול: ) ישובו - דמה אותם לכלבים שהם נובחים בלילה לשמור המדינה ככה אלה שומרי הבית: ) ישובו לערב. אמר על השומרים הבית בעבורו, אמר כי לעת ערב הם באים ושבים, ויהמו ככלב, כמו הכלב שהולך ונובח בלילה כן הם נובחים כשנעורו בלילה בעבורי. ואמר: ויסובבו עיר, והם היו מסבבים הבית בעבורו. אפשר שג"כ שלח שאול אנשים אחרים ללכת סביב העיר שאם יוא וימלט מיד הסובבים הבית שיקחוהו הסובבים בעיר. או פירושו, ויסובבו עיר, על הכלבים. כלומר, כמו שהכלבים מסובבים בעיר כן הם מסבבים הבית: ) ישובו לערב - ר"ל ביום ילשינו עלי ולערב שבים לביתי לשמרני וכאשר נמלטתי סבבו בעיר לחפש אחרי ויהמו בקול בעת החפוש ככלב הזה הסובב ומחפש והומה: ) ישובו לערב, יספר עתה איך שב שאול שנית בערב וישלח שומרים סביב ביתו להמיתו, בערב שבו שנית לרוחני, יהמו ככלב, מדמה את השומרים ככלבים שהם ג"כ שומרי הבית, כן יהמו גם הם ויסובבו את העיר: רש"י תהלים פרק נט פסוק ח ) חרבות בשפתותיהם - ואומרים בלבם מי שומע: 4

5 ) הנה יביעון - כמו הכלבים נובחים: כי מי - יחשבו כי אין אלהים שומע סודם: ) הנה. כי היה הוא שומע מבפנים מה שהיו הם מדברים מבחוץ, והיה שומע אותם מדברים דברים קשים כחרבות עליו כי חשבו שאין שומע אותם, כי אם היו יודעים שדוד היה שומע דבריהם לא היו מדברים כי היו יראים אולי תהיה המלוכה לדוד וירע להם בעבור זה כי לדבר רע לא היו מוכרחים אבל היו מוכרחים לארוב אותו ולרדוף אחריו, וגם לא היו יראים מהאל השומע דבריהם: ) חרבות - הלה"ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים: ) יביעון - ידברו כמו יביע אומר )לעיל /תהלים/ י"ט(: ) הנה, רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים א[ הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה יביעון בפיהם ב[ הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם חרבות בשפתותיהם, שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו כי מי שומע, ולא יודע הדבר אלי עד הבקר: רש"י תהלים פרק נט פסוק ט ) ואתה ה' - אשר תלעג תשחק גם לרשעי' הללו: ) ואתה - דרך משל כי תוכל לאבדם בכל עת על כן אל תהרגם בהביעם: ) ואתה ה', שתשמע דבריהם מה שלא יחשבו הם, תשחק למו, שלא יהיה להם כח לעשות לי כפי מחשבתם, ותחשוב דבריהם לשחוק וללעג שלא יהיה להם תקומה, כאדם ששוחק ולועג לדברי שונא שאינו ירא ממנו. תלעג לכל גוים, פירושו, כמו שתלעג לכל הגוים הכופרים בך, ותלעג להם לבטל דבריהם ומחשבותם, כן תלעג ותשחק לאלה: ) תשחק למו - אתה שוחק על דבריהם כמו שאתה לועג לכל גוים שאינם מאמינים בך: ) ואתה, אבל אתה ה' תשחק למו, כי אתה תפר עותם, וכן תלעג לכל גוים שישמחו על זה שימות הלוחם מלחמת ה' עמהם: רש"י תהלים פרק נט פסוק י ) עוזו אליך אשמרה - עזו ותקפו של אויבי החזק עלי, אליך אשמורה ואופה לעזרני הימנו: ) עוזו - אתה האל שהעוז לו בעומו: אליך אשמורה - כטעם ליל שמורים הם כנגד וישמרו את הבית על כן אמר הקיוה: תהלים פרק נט פסוק י ) צעז ו אליך אשמרה. מפני צעז ו של שאול, שהוא עז וחזק ממני, אליך אשמרה, שתוילני מידו שאין לי משגב זולתך. זהו כי אלהים משגבי: ) עוזו - מפני רוב חזקו של שאול אמתין על תשועתך כי אתה משגבי אבל בידי אין כח לעמוד נגדו: 5

6 תהלים פרק נט פסוק י ) אשמרה - ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר )ברא' /בראשית/ ל"ז(: ) עזו, אתה אומר אלי בשחוק, דע כי "עזו של שאול אליך אשמורה", אני שומר עז שאול ומלכותו אליך, שאתה תמלוך תחתיו ואתה תעוז נגד הגוים במלחמה, כי אתה אלהים משגבי, ר"ל שזה תאמר אלי במה שאתה משגבי ומחזקני נגד שאול וגם נגד פלשתים במלחמת קעילה, בזה תודיע שעוזו של שאול שמור אלי, ושאני מוכן למלוך תחתיו: רש"י תהלים פרק נט פסוק יא א ) יקדמני - יקדים לי עזרתי קודם שתשלוט בי יד שונאי: יראני בשוררי - מה שאני תאב לראות: א ) אלהי - הוא סבת חסדי שידע שלא פשעתי להם הוא יקדמני לשלם להם כפעלם: יראני בשוררי - תאותי: א ) אלהי חסדי. כתוב חסדו, וקרי חסדי ביו"ד, והענין אחד, אלא שהכתוב על העושה החסד, והוא האל, והקרי על המקבלו, והוא דוד, כי אותיות השימוש ישמשו עם הפועל והפעול, כמו: ואני נסכתי מלכי )מזמור ב, ו(, ואלהים מלכי מקדם )שם עד, יב(. יקדמני, החסד. יראני בשוררי, מה שלבי חפץ. ושוררי כבר פירשנוהו שהוא לשון עיון והבטה, והם אויביו שהם מביטים אותו לרעה, כמו )ש"א יח, ט(: ויהי שאול עוין את דוד: א ) אלהי חסדי - ה' העושה לי חסד מעולם יקדים לי החסד טרם ילכדני: יראני - מה שלבי חפץ לראות יראני בהמסתכלים בי לרעה: א ) בשוררי - ענין ראיה והבטה: א ) אלהי, הם סובבים את ביתי וחושבים כי אין שומע דבריהם ושלא אדע מזה, אבל אלהי חסדי יקדמנו להודיעני הדבר, ואלהים יראני בשוררי, ה' הראה לי, עד שראיתי את השומרים השוררים עלי וסובבים את ביתי, ר"ל שה' הודיע לו זאת ע"י מיכל בת שאול: רש"י תהלים פרק נט פסוק יב ב ) אל תהרגם - שאין זו נקמה הנכרת: פן ישכחו עמי - כי כל המתים משתכחים אלא הניעמו מנכסיהם שיהיו עניים והיא נקמה שתזכר לאורך ימים: ב ) אל - יתפלל לשם שלא יהרגם רגע אחד פן ישכחו עמי מעשי השם ברשעים: הניעמו - לבקש לחם כאשר הזכיר בכלבים הם יניעון לאכל וטעם בחילך הם ישראל: והורידמו - ממעלת עשרם: מגננו - הוא מלכנו באמת רמז בעבור שאול המלך שווה להמיתו: ב ) אל תהרגם. אמר כנגד האל, אל תהרגם מהרה פן ישכחו עמי נקמת השם ברשעים, אלא יארך זמן הנקמה שתורידם מעושרם ותניעם לבקש לחם בחילך, והם ישראל שהם ע ם ה' וחילו. מגננו ה', אתה שאתה מגן לי ולנרדפים עמי, הראנו נקמה זאת מהם: 6

7 ב ) פן ישכחו - כי המת נשכח מן הלב ולא יזכרו בהם ליקח מהם מוסר: הניעמו בחילך - אלא בכוחך הרב הניעם ממקום למקום והורידם מנכסיהם אתה ה' מגננו כי אז יזכרו ויקחו מהם מוסר: ב ) הניעמו - מל' נע ונד: בחילך - בכוחך: מגננו - מבטח לנו כגבור במגנו: ב ) אל, כשראה את שורריו ושומריו, מבקש אל תהרגם, ר"ל שלא יראוני בעת שאברח בעד החלון ותוילני על ידי שאתגבר עליהם ואהרגם, כי פן ישכחו עמי מה שעשו נגדי, רק הנעימו בחילך שינועו עתה ממקומם עד שלא יראו בבריחתי, ואח"כ הורידמו מגדולתם: רש"י תהלים פרק נט פסוק יג )יג( חטאת - של פיהם הוא דבר שפתימו ונלכדים בגאונם העניים הנרדפים על ידיהם מפני האלה והכחש שהם מספרים: )יג( חטאת - קשור עם והורידמו בעבור חטאת פימו: וילכדו בגאונם - כנגד כי מי שומע: ומאלה - ומקות האלות והכחש שעשו יספר זה לזה: )יג( חטאת פימו. יכירו וידעו כי זה העונש הוא עונש דבריהם הרעים שהם מדברים רע עלי ויעשו אם יוכלו, ובגאונם שהם מתגאים עלי ילכדו, והורידם מגאונם ומגדולתם, ומאלה ומכחש יספרו, ומרוב קללה ומרוב כחש ורזון שיבואם יספרו בני אדם זה לזה. ויש מפרשים אלה שבועה וכחש שקר, ופירושו, חטאת פימו יכשילם וילכדו בגאונם. וחטאת פימו הוא שדבריהם הם שקר ושבועת שוא: )יג( חטאת פימו - את זה עשה להם בעון חטאת פיהם וכו' ויהיו נלכדים בעבור גאותם: ומאלה - ומרוב הקללה אשר יבוא עליהם ומרב הכחש והרזון אשר יבואום יספרו הבריות זה לזה את כל הקורות להם ויהיה הדבר זכור ויקחו מהם מוסר: )יג( בגאונם - מלשון גאוה: ומאלה - מקללה: ומכחש - רזון: )יג( חטאת פימו דבר שפתימו, שיהיה דבר שפתימו שיתודו חטאת פימו, שהם בעומם ידברו בשפתותיהם ויתודו את החטא שחטאו בפיהם מה שדברו עלי לה"ר ויודו שנענשו עי"ז, וילכדו בגאונם שע"י גאונם ילכדו ברשת, ומאלה ומכחש יספרו, והם עומם יספרו ויתודו, שזה בא להם ע"י חטא של אלה וכחש, מה שדברי עלי כחשים ונשבעו באלת שוא לקיים דבריהם, ואחר שיתודו את חטאם, אז. רש"י תהלים פרק נט פסוק יד ד ) כלה - אותם בחמתך מלך השופט וידעו כי אתה מושל ביעקב: ד ) כלה - פעמים מעט מעט ובסוף ואינמו וטעם מושל ביעקב כאשר הזכיר אלהי ישראל והטעם כי אלהי העמים אלילים ואלהי ישראל שופט ודק: 7

8 ד ) כלה בחמה. כ ל ה אותם מעט מעט בחמתך ובסוף אינמו, שלא יהיה בהם שריד, ויכירו וידעו בני אדם, כשיראו הנקמה, כי אלהים מושל ביעקב, וישפוט הרשעים אשר בו, וכן הוא מושל לאפסי ארץ, אבל ביעקב הוא פוקד ומשגיח יותר מבשאר האומות, וכן )עמוס ג, ב(: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפק ד עליכם את כל עונותיכם: ד ) כלה - את הרשעים ההם: ואינימו - ולא יהיו עוד בעולם: מושל ביעקב - להושיע את החוסים בו: לאפסי - מוסב על וידעו וכו' לומר בקוות הארץ ידעו לעולם שאתה מושל ביעקב: ד ) כלה בחמה, תכלם בחמתך, ותכלם פעם אחר פעם, ואינמו עד שלא יהיו עוד בעולם, וידעו לאפסי ארץ כי אלהים מושל ביעקב, עד שתתפשט הידיעה עד אפסי ארץ ויכירו כולם כי ביעקב יש אלהים מושל ומשגיח על פרטי מעשיהם, סלה סיום הענין: רש"י תהלים פרק נט פסוק טו )טו( וישובו לערב - מחובר למקרא העליון חטאת פימו הם מדברים ביום ולערב הם שבים לארוב אותם שהלשינו עליהם: )טו( וישובו - הנשארים אז יהיו ככלבים לבקש לחם על כן: )טו( וישובו לערב. כנגד מה שאמר למעלה )פסוק ז( ישובו לערב אמר עתה וישובו לערב, כלומר, הם באים ושבים לעת ערב עתה בעבורי ומסבבים העיר עלי ללכדני, ותעשה אתה להם שילכו לעת ערב אל הבתים לבקש לחם ויסובבו עיר לבקש מזונם, וזהו שאמר: )טו( וישובו - הרשעים ההם יענשו מדה במדה כמו ששבו לערב לשמרני וסבבו בעיר לחפש אחרי כן יחזרו על פתחי זולתם לעת ערב ויסובבו בעיר לבקש מזון ויהמו מכאב לב: )טו( וישובו, נגד מ"ש תחלה שישובו לערב ויהמו ככלב, ויסובבו עיר לשמור את הבית להמיתו, מקללם שגם עתה אחר מפלתם ישובו ג"כ לערב ויהמו ככלב ויסובבו עיר גם עתה, רק לא יהיה זה כמו תחלה שסבבו ככלב להמית נפש איש ודיק, רק. רש"י תהלים פרק נט פסוק טז )טז( המה יניעון לאכול - כאשר עשו הכלבי' כל הלילה אם אינם שבעים שילינו מתוך שבעם וישנו: )טז( המה, לא - ישרת בעבור שנים אם לא ישבעו לא ילינו: )טז( המה יניעון לאכול אם לא ישבעו, אף על פי שיחזרו על הבתים לבקש לחם לא ישבעו, כשילינו, כלומר, רעבים ילינו ו י ש נ ו. וי"ו וילינו במקום 'כאשר', וכן וי"ו ושפתי רננות יהלל פי )מזמור סג, ו(. ואם זה פירושו באמת, כמו )במדבר טז, ל(: ואם בריאה יברא ה', )משלי כג, יח( כי אם יש אחרית, והדומים להם. או פירושו כאשר, כמו )במדבר לו, ד(: ואם יהיה היובל לבני ישראל, וכן )שמות כ, כב(: ואם מזבח אבנים תעשה לי. כלומר, יניעון לאכול וילינו כאשר לא ישבעו: )טז( המה - כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימואו די אכלם אז יתלוננו ויהמו מכאב לב: 8

9 טז() יניעון - מל' נע ונד: וילינו - מל' תלונה: )טז( המה יניעון לאכול, מה שיסובבו עתה ככלב יהיה ככלב הרעב שסובב בלילה בעיר לבקש אוכל והוא הומה ומנבח ע"י רעבונו, שיסובבו אם לא ישבעו כדי שילינו, שע"י שתחסר בטנם מרעבון לא יוכלו ללון ויסובבו בעיר לבקש אוכל: רש"י תהלים פרק נט פסוק יז )יז( ואני - כשאמלט מהם לבקר אשיר עזך: )יז( ואני, עזך - כנגד עוזו עליך /אליך/ אשמורה וחסדך כנגד אלהי חסדי ולבקר הפך הכלבים כי ביום ינומו: כי היית משגב לי - ששמע' תפלתי ממתקוממי תשגבני: )יז( ואני אשיר עזך. כשתראה לי עוזך, שתקח נקמתי, אני אשיר עוזך. וארנן לבקר, בכל בוקר ובוקר. כלומר, תמיד ארנן חסדך שתעשה עמי, והדין עלי שאשיר וארנן כי היית משגב לי: )יז( ואני אשיר - כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך: ומנוס - אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט: )יז( מנוס - מל' ניסה ובריחה: )יז( ואני אקום בלילה, כדי שאשיר עוזך כל הלילה, ובבקר ארנן חסדך מה שהיית משגב לי ומנוס ביום ור לי שעזרתני לנוס ולברוח: רש"י תהלים פרק נט פסוק יח ח ) עזי אליך - אליך שאתה עוזי ומעוזי אליך אזמרה: ח ) עזי - הזכיר בתחלה עזו שהעוז בעומו וחס' השם סבת חסדי ובעבור זה אמר אחר אשיר עזך כי אתה עוזי כמו עזי וזמרת יה וכנגד חסדך אמר אלהי חסדי: ח ) עזי אליך אזמרה, כנגד מה שאמר )פסוק י(: עזו אליך אשמ רה. כלומר, עתה אני אומר צעז ו כי ה ע ז לשאול, לפיכך אשמור ואייחל אליך, ואז אומר צעז י במקום צעז ו ואליך אזמרה במקום אליך אשמ רה, כי בעת הורה אשמור ואקוה התשועה ובעת המרחב והתשועה אזמר ואשיר אליך כי היית אתה, אלהי משגבי ואלהי חסדי, כלומר, שופט ויכול שלקחת משפטי מהם והטית חסדך אלי ואז תקרא חסדי: ח ) עוזי - אתה חזקי ולכן אזמרה לך: אלהי חסדי - העושה לי חסד מעולם: ח ) עזי, נגד מ"ש עזו אליך אשמורה שהבטיח לו שישמור לו עוז של שאול, עד שאח"כ יהיה עוז של שאול שייך לדוד, אמר בעת שיהיה עזי, היינו שאגיע למלוכה, אז אליך אזמרה, כי אלהים משגבי מוד שהוא אלהי חסדי, כי המלוכה נתנה לו מוד החסד כמו שי"ת בסי' פ"ט: 9