book.indd

תמליל

1 1

2 תכנית הלימודים "גיבורות וגיבורי ישראל באים לגן" מבוססת על הפיתוח, הכתיבה וההנחיה של הרב כנרת שריון בגני קהילת יזמ"ה. ליווי וריכוז: נעמי רז כתיבה ועריכה: הרב כנרת שריון, עדי אפל טל, נעמי רז עיצוב גרפי: מיטל גור תודות מיוחדות: לקלייר רכניצר על עזרה בכתיבת שיר הפתיחה וגרסאות קודמות של "סיפורי מילי" לרותי סובל לוטנברג על העיצוב הרעיוני של התכנים, לגלית כהן-קדם על רעיונות לפעילות בגן ובמשפחה סביב דמותו של הלל הזקן. החוברת הופקה בסיוען הנדיב של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הקרן הקיימת לישראל,.Memphis Jewish Federation,Minneapolis Jewish Federation התנועה ליהדות מתקדמת חנוכה תשע"ג ליצירת קשר: אגף החינוך התנועה ליהדות מתקדמת רחוב המלך דוד 13 ירושלים לשימוש פנימי בלבד- 2

3 תוכן 4... מבוא 7... אברהם 9... הלל הזקן ברוריה רבקה חוני מוריד הגשם דבורה הנביאה משה מרים הנביאה חנה סנש בן גוריון רבי עקיבא רות 3

4 מבוא במהלך לימודיהם במסגרת הגן, הילדים והילדות פוגשים את ההוויה היהודית במגוון אופנים - בטקסים סביב חגים ומועדים, באירועי מעגלי החיים, בתפילה וברכות. בבסיס הטקסים עומדים תכנים וערכים מגוונים, אלה מוצאים ביטוי בפעילויות השונות בתוך הגנים, ובקהילה הרחבה. בתכנית זו נבקש להעמיד את ערך הגבורה במרכז באמצעות סיפורי הגיבורים והגיבורות אשר עיצבו את ההיסטוריה שלנו. הכרות עם סיפורי הגבורה מהווה הזדמנות לבירור הערכים היהודיים וההומניסטיים שאנו שוקדים ללמד את לילדינו. דגש מיוחד בסיפורים אלה, אנו שמים על סיפורי הגבורה של דמויות נשיות בהיסטוריה היהודית, כדי לכפר על הקיפוח בייצוגן ותרומתן לעם היהודי כפי שמסופר במקורות. אנו מגדלים דור חדש של ילדות ומצווים לטפח גם את שאיפותיהן למנהיגות ולמעורבות חברתית. בבד בבד, יש לנו עניין להגביר את מודעותם של הבנים לגבורה הנשית ותרומתה לעיצוב מורשת עמנו. חשוב עם זאת להדגיש, כי המודל של "גיבורי-על" אינו המודל המוביל בסיפורים שלנו. ה"גבורה" היא נחלתם של כולם. היא באה לידי ביטוי כשאדם נדרש להתגבר על פחד, סכנה, או מכשול משמעותי, ולהתעלות למען מטרה חשובה יותר מאשר הוא עצמו. רגע הבחירה והפעולה שבאה בעקבותיה הוא רגע ההכרעה ההופך אותו/ה לגיבור/ה. בכל סיפור שמובא בלקט זה נדרשים המשתתפים לבחון מה היה רגע המבחן של הדמויות ההיסטוריות הללו וכיצד הבחירה שלהם הפכה אותם לגיבורים. הגיבורות והגיבורים בסיפורים שלנו מדגימים תכונה אנושית חשובה ביותר, יושרה. יושרה משמעותה להיות נאמן לעצמך, למי שאתה, ולאמת שלך. אדם בעל יושרה עומד בהבטחות שלו ופועל בהתאם לערכים ולעקרונות שלו גם אם הוא נדרש לשאת בתוצאות. במהלך התכנית, הילדים נחשפים לא רק לדמויות שונות בהיסטוריה היהודית אלא גם למניעים של כל גיבור וגיבורה ושאיפתם להתנהגות אנושית ראויה. הם גם לומדים שכל אחד ואחת יכול/ה להיות גיבור/ה. מומלץ להראות לילדים שגיבורים יכולים להיות נמוכים פיזית אך משכמם ומעלה כגון דוד בן-גוריון. משה רבינו גימגם אך הצליח להוציא את בני ישראל מעבדות לחרות. המסר הוא שכולנו יכולים להיות גיבורים. מטרת תוכנית הלימודית "גיבורות וגיבורי ישראל באים לגן" היא לחשוף את ילדי גני התנועה ליהדות מתקדמת בישראל לערכים יהודיים באמצעות סיפורי גיבורים מכל הזמנים. 4

5 מבנה התכנית כל יחידת לימוד כוללת מפגש עם דמות של גיבור או גיבורה. כל יחידה כוללת: - שיר פתיחה שתפקידו להבחין בין ההתנהלות השוטפת בגן לבין העיסוק בדמויות הגיבורים והגיבורות. מושר למנגינת השיר "ניצנים נראו בארץ" מילות השיר: X2 X2 X2 גיבורים וגיבורות ישנם בארץ גיבורים הגיעו גיבורות לגיבור: הנה בא הגיבור בואו נשמע את הסיפור לגיבורה: הנה באה גיבורה בואו נשמע את סיפורה ילדים יושבים כולם ומגלים עולם - "צידה לגננת" מעין תקציר המהווה מידע וכלי עזר לגננות. - הסיפור המובא לכל גיבור או גיבורה. - "גיבור/ ה בא/ה לגן" יישום הערכים המיוצגים בדמות הגיבור באמצעות פעילויות לילדי וילדות הגן. - גיבור/ה בא/ה הביתה הזמנה ליישם את הערכים גם במרחב המשפחתי. אנו מציעים להדהד את השיח הערכי בגן גם בהקשרים משפחתיים, אנו מאמינים שכך נעמיק את השיח ואת ההזדמנויות החינוכיות הגלומות בו. התכנית מציעה מגוון רחב של מיומנויות למידה: הכרות עם משלים, האזנה לסיפור, לשירים, יצירה וציור, למידה חוויתית באמצעות משחקים והמחזות תאטרליות, חינוך משפחתי ועוד. הסיפורים שנבחרו כוללים ביוגרפיות, מדרשים ומשלים. הסיפורים מאפשרים לילדים להבין את ההיבטים השונים של מצבים אנושיים מורכבים, ולהפנים דפוסי התנהגות שמשקפים את הערכים אותם מייצגים הגיבורים בדרך מהנה, מקורית ויצירתית. אנו מעודדים את הגננות להשתמש בכל הכישרונות השונים שלהן אם זה לצייר או לאייר את הסיפורים, או ליצור בובות כדי לייצג אותם, אפשר להשתמש בתחפושות לצוות או לילדים כדי לשחק את התפקידים השונים. "גיבורות וגיבורי ישראל באים לגן" היא גם כלי עזר ייחודי למחנכים. התכנית מאפשרת להציג מגוון דמויות המהוות השראה ומספקות מודל לחיקוי והזדהות. כמו כן מספקת התכנית למחנך מסגרת רעיונית וכלים מעשיים לבנייה ועיצוב של סיפורי גבורה נוספים, בשילוב עזרי משחק חווייתיים ויצירתיים. לילדים בגיל הגן טרם התפתחה הבנה לינארית של התפתחות הסטורית, לכן אנו מציעים לוותר על הנסיון להציג את הדמויות בזו אחר זו מבחינה היסטורית ולאמץ בחינה תמטית של הערכים בהתאם ללוח השנה העברי. להלן הצעה לתכנון שנתי, כמו כן ניתן להתייחס לדמויות השונות בשעה שלומדים ערך מסוים בגן. 5

6 הצעה לתכנון שנתי תכנים וערכים נדונים ביחס גיבור/ ה בא/ה לגן מועד בלוח השנה העברי למועד הנלמד אמונה, היכולת לתת אמון ולסמוך אברהם ראש השנה על אחר, התחלה חדשה ערך עצמי, אחריות קהילתית, לפ הלל הזקן יום כיפור עול בזמן הנכון, רגישות חברתית. שוויון בין המינים, אהבת הלימוד ברוריה שמחת תורה והתורה. נדיבות, הכנסת אורחים. רבקה סוכות אמונה, כוח רצון, התמדה, תפילה חוני המעגל ז' בחשוון לגשם, פעולה למען השגת מטרה. סובלנות, גישור, מנהיגות, בטחון עצמי וגבורה בקרב. (הקישור לחנוכה עשוי להיות בהגברת ה'אור' החברתי. ערכי הסובלנות כאמצעי לתיקון עולם). דבורה הנביאה חנוכה פסח ימי זיכרון יום העצמאות ל"ג בעומר משה מרים חנה סנש דוד בן גוריון רבי עקיבא חמלה, רחמים, סובלנות תשומת לב והכלה של כל פרט בעם. יושרה, אומץ להתעמת אל מול סמכות, יוזמה, נחישות, יצירתיות בהנהגה. אומץ, יושרה, אחריות חברתית, שליחות, הקרבה, מחוייבות לעם היהודי- 'עמיות' יהודית. דבקות במטרה, דוגמא אישית, חלוציות, צניעות, ענוה ותרומה לחברה. אחריות קהילתית, אהבת התו רה, אהבת האדם, התמודדות מול סמכות ומחויבות לעשות את הדבר הנכון. (רבי עקיבא השתתף במרד בר כוכבא והיה המנהיג הרוחני של המרד). שבועות רות תקווה, נאמנות וחברות 6

7 אברהם צידה לגננת אברהם נולד בשם אברם. על פי המקרא הוא בנו של תרח, מצאצאיו של שם בן נח. שם אמו של אברם אינו נזכר במקרא, אך על פי מדרש אגדה הוא אמתלאי בת כרנבו. אברהם מוזכר לראשונה במקרא בספר בראשית, כאשר תרח אביו עוזב את אור כשדים יחד עם אברם (לימים אברהם), אשתו של אברם שרי (לימים שרה) ובן אחיו לוט, במגמה להגיע לארץ כנען, אך אינו מגיע לבסוף לארץ ישראל אלא משתקע בחרן. לפי ספר בראשית, בעוד אביו של אברם חי, נגלה אליו אלוהים וציווה עליו לך לך מארצך לעזוב את משפחתו וסביבתו, וללכת בגפו לארץ כנען (היא ארץ ישראל). זאת בציווי המפורסם וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך... (בראשית יב א) כמו כן הובטח לאברם שהוא יהיה לאביה של אומה גדולה ויתברך. הסיפור של אברהם מציף ערכים של אמונה, יכולת לתת אמון ויכולת לסמוך על האחר (אם על אלוהים בסיפור המקראי ואם על דמויות משמעותיות בחיי היום יום של הילדים: הורים, גננת, חברים וכו'). נקודת ההנחה היא שבגיל הרך הילדים סומכים על מבוגרים משמעותיים המלווים אותם והיכולת לתת אמון היא טבעית ועל כן לא הכרחית לבירור בשלב התפתחותי זה. הגבורה של אברהם נמדדת ביכולתו לתת אמון ובד בבד לוותר על הנוחות האישית ולהעתיק את חייו בכל מובן בעקבות הציווי האלוהי. בשעה שנענה אברהם לציווי האלוהי הוא נאלץ לוותר על המרחב המוכר והידוע (ארצו, מולדתו, בית הוריו), על הוודאות בחייו ולצעוד למקום לא ידוע. אנו מניחים שהציווי הזה מאפשר עיסוק בסוגיית חיים הרלוונטית לגיל הגן: מעבר למקום לא מוכר (מעבר מפעוטון לגן, מעבר לבית חדש, ישוב חדש), שינוי בדמויות המפתח המלוות את הילדים (גננת, סייעות), הטומן בחובו פחדים וציפיות. נבקש להציע רעיונות לפעילות עם סיום הסיפור. הסיפור "לך לך, אברהם ושרה עוזבים את מולדתם" לפני אלפי שנים חיה באור כשדים משפחה אחת. לאבי המשפחה קראו תרח ולבניו קראו: אברהם, נחור והרן. זקן תרח מאד ומת. יום אחד פנה אלוהים אל אברהם ואמר לו: ו יּ אמ ר י הו ה א ל-א ב ר ם, ל -ל מ א ר צ וּמ מּוֹל ד תּ וּמ בּ ית א ב י, א ל-ה א ר ץ, א שׁ ר א ר א ךּ. ושם באותה ארץ, אברך אותך בכל הברכות ואתן לך בנים ובנות. שמע אברהם לדברי האלוהים והתכונן ללכת לארץ כנען. הוא אסף את משפחתו, שרה אשתו ולוט בן אחיו, והחל להיפרד מכל אשר היה לו בחרן. שמעו האנשים אשר עבדו בשדותיו של אברהם כי הוא הולך לארץ חדשה, באו אליו ואמרו לו: איננו רוצים להיפרד ממך, קח גם אותנו לארץ כנען. שמעו הנשים, באו אל שרה ואמרו לה: לא נעזוב אותך, קחי אותנו עמך. התאספה שיירה ארוכה בדרך לארץ כנען. הסתכל אברהם בשרה אשתו יפת- התואר ואמר לה: הדרך לכנען ארוכה וקשה, השמש מחממת בחוזקה ביום והקור רב בליל, חושש אני כי יקשה עלינו המסע. אמרה שרה: איך נעזוב את כל השדות והכרמים אשר לנו ואת אוהלינו המפוארים ואת הכלים היפים שלנו? ומי יודע מה יאבד בדרך ומה נמצא בארץ החדשה? אבל על אף החששות הרבים זכרו שניהם את דברי האלוהים, כי בארץ כנען יברך אותם בכל הברכות הטובות, ויצאו לדרך בלב בוטח. 7

8 הלכה השיירה ימים רבים. לעת ערב הקימו אוהלים לשנת הלילה, ועם שחר המשיכו בדרכם. ומספרת האגדה כי נס קרה להם: עדרי הצאן שהיו עמם לא חלו ולא צמאו, הבגדים אשר לבשו בדרך נשמרו כחדשים, והכלים שלקחו עמם לא נשברו. ויופייה של שרה זהר כמו היתה יושבת בצל אוהלה המפואר באור כששדים. אז ידע אברהם כי אלוהים מברך אותו. כשהגיעו לארץ כנען עלה אברהם על פסגת אחד ההרים הגבוהים, הביט על הארץ וראה כי טובה ויפה היא. אמר בליבו: אמשיך ללכת בארץ ואראה את נופיה ואת האנשים אשר גרים בה. ויעבור אברהם בארץ ויואמר לו אלוהים: ל ז ר ע א תּ ן א ת-ה א ר ץ ה זּ את. ויסע אברהם הלוך ונסוע עד אשר הגיע לנגב ושם הקים את אוהלו. (מתוך "אורייתה הביתה, 29 סיפורי פרשת השבוע והפעלות להורים וילדי" בהוצאת התנועה ליהדות מתקדמת, גיליון 3) אברהם בא לגן מעבר למקום חדש נציע להזמין הורה, סבא או סבתא לספר לילדים על עלייתו לארץ. מדוע החליט (או החליטו הוריו עבורו) לעלות לארץ, מה השאירו מאחור, אילו פחדים וציפיות סבבו את המעבר, מה גילו בישראל? מה סייע להם להקלט בארץ החדשה? מה המילה הראשונה שלמדו בישראל? (ניתן ללמד את הצירוף: 'ארץ מוצא'). בעקבות סיפורו של אברהם נציע שאלות לשיחה: מתי עברתי למקום חדש? (גן, יישוב, בית וכו) איך הרגשתי לקראת המעבר? אילו פחדים וציפיות ליוו אותי? מה עזר לי להקלט במקום החדש? נציע להכין אלבום ציורים תחת הכותרת: 'ברוכים הבאים' או הפסוק: "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א-ב). נאגד ביחד ציורים שמתארים מעבר למקום חדש ולא מוכר. ניתן לאסוף מכל ילד וילדה ברכה או איחולים קצרים שיכתבו לצד הציורים. את האלבום אפשר לשלוח למרכזי קליטה או לסוכנות היהודית. אפשר להניח מזוודה גדולה בגן ולהציע לילדים לחשוב מהו החפץ שהיו בטוח לוקחים איתם לארץ רחוקה. אם אין מזוודה אפשר לצייר מזוודה והילדים יציירו בתוכה את החפצים הגננת יכולה גם לכתוב: "אמיר בחר לקחת את האביר שלו למסע..." כשהגננת כותבת את דברי הילדים זה מעודד את הילדים האחרים להיות שותפים ולתרום את שלהם לעניין... אברהם בא הביתה (הצעות להמשך השיח במסגרת המשפחתית): ניתן לשאול אילו חפצים היו לוקחים בני משפחה שונים לקראת מעבר למקום חדש, מדוע? זוהי הזדמנות טובה לספר סיפורי עליה לארץ במסגרת משפחתית. נספר סיפורי מעבר במשפחה. מאיפה באה המשפחה לארץ? ניתן לסמן על מפת ארץ ישראל ומפת העולם את הנקודות שהמשפחה המורחבת עברה. ניתן להכין 'תסריט' (סיפור בתמונות) לקראת מעבר למקום חדש, בתסריט יבואו לידי ביטוי צפיות, חששות, תקוות ופחדים. האפשרות לצור תסריט חיובי עשוייה להקל על מעבר עתידי. 8

9 הלל הזקן צידה לגננת ה ל ל הזקן היה מגדולי חכמי ארץ ישראל בתקופת המ ש נ ה ונשיא הס נ ה ד ר ין. הס נ ה ד ר ין היתה מועצה גדולה שהנהיגה את העם. סגנו של הלל היה חברו ש מ אי. הלל נודע בכבוד שבו נהג באנשים, בענוותנותו וב מתינות ההלכה שה תווה. בשל תכונותיו אלה התקבלה ההלכה של בית המדרש שלו, והיא מקובלת עד היום. אחד המשפטים המוכרים שהלל אמר מופיע בפרקי אבות: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשו אי מתי? הלל הזקן נבחר להתארח כגיבור בגן מפני שבהתנהלותו ואישיותו מייצג מחד גיסא את ערך האדם כבריאה חד פעמית בעולם ומאידך גיסא את מחוייבותו של האדם, הפרט לפעול בתוך הקשר חברתי, קהילתי. מתוך הדברים של הלל הזקן ניתן ללמוד שהפרט יגשים את עצמו כאשר יפעל למען החברה. מדבריו של הלל אנו למדים שיש משמעות וטעם לפעול בזמן מסויים ולכן לא ניתן לדחות את העשייה למועד לא ידוע. הסיפור המלווה את המשנה המפורסמת של הלל מחולק לשלושה חלקים. חלקו הראשון מתייחס לחלקה הראשון של המשנה אם אין אני לי מי לי? חלקו השני של הסיפור מתייחס למשפט: כשאני לעצמי מה אני? וחלקו השלישי למשפט ואם לא עכשו אימתי? בסיום הסיפור מוצעות מגוון פעילויות המתייחסות לחלקי הסיפור השונים. הסיפור א."אם אין אני לי מי לי?" (על פי העורב והכד של אזופוס) לפני הרבה הרבה שנים, היתה בצורת קשה והקיץ היה יבש וצחיח מתמיד. הציפורים התקשו למצוא מים לשתות. ציפור אחת בשם מילי מצאה כד עם מעט מים בפנים. אך לכד היה צוואר ארוך עם פתח צר. כמה שמילי ניסתה והתאמצה, היא לא הצליחה להגיע אל המים. מילי המסכנה פחדה שתמות מרב צמא. פתאום עבר במקום קוף. שלום לך קוף, ציצה מילי. אולי אתה יכול לעזור לי, אני מאד צמאה ואני לא מגיעה למים שבתוך הכד. הקוף חייך ואמר: אם תתני לי אבן, אתן לך קש מכסף. אבן? שאלה מילי, אבן פשוטה? כן אבן רגילה ענה הקוף. מילי הרימה אבן במקור שלה ונתנה לקוף. היא שאלה: כך אתה עושה החלפות? אבן רגילה בתמורה לקש מכסף? הו, אמר הקוף, עוד תראי שהאבן שווה הרבה יותר מהקש. הוא הגיש לה את הקש, ולפתע זרק את האבן שנתנה לו מילי ישר לתוך הכד. מילי חשבה שהקוף מאד מוזר, הרי אם הוא חושב שהאבן שווה כל כך, אז למה הוא זורק אותה לתוך הכד? היא לקחה את הקש ושמה בכד. היא ניסתה לשתות ואז נכחה לדעת שאינה מצליחה למצוץ את המים במקור שלה. רק מי ששי לו שפתיים כמו לקוף יכול למצוץ מים מקש. מילי כעסה על הקוף שכך עשה ממנה צחוק ובקושי התאפקה מלבעוט בכד ולשפוך את המים הקרים לאדמה. אחר כך עברה לידה דובה. שלום לך דובה ציצה מילי בגרון יבש. אולי את יכולה לעזור לי, אני מאד צמאה ואני לא מגיעה למים בכד. הדובה חייכה ואמרה: אם תתני לי אבן, אתן לך ספל מחרסינה. מילי חשדה ששוב צוחקים עליה, אך שוב 9

10 הרימה אבן במקורה ונתנה לדובה. הדובה הושיטה לה את הספל, ואת האבן זרקה לתוך הכד כפי שעשה הקוף. מילי הופתעה, אך אחזה בידית הספל במקורה וניסתה למזוג את המים בעזרת הכנפיים. היא לא הצליחה. רק מי שיש לי כפות ידיים כמו לדובה יכול כך למזוג בלי לשפוך. מילי נשארה צמאה, וגרוע מכך נעלבה. אחרי הדובה, הגיע למקום פיל. שלום לך פיל. אמרה מילי בלחש מרוב צמא. אולי אתה יכול לעזור לי לשתות את המים בכד? חייך הפיל ואמר: אם תתני לי אבן, אתן לך מצקת מזהב. מילי הרגישה כבר באמת חשדנית, אך הרימה אבן במקור שלה ונתנה לפיל. הפיל הגיש לה את מצקת הזהב ואת האבן, ניחשתם? זרק לכד. מילי התרגזה. במיוחד כשגילתה שאינה יכולה לשלשל את המצקת לכד ללא חדק כמו של הפיל. מיואשת ומיובשת, היא שאלה בקול צרוד, מי יעזור לי מילי? מי מילי מי?! מבולבלת, היא חשבה על כל החיות ועל הדברים שהם נתנו לה ובעיקר על האבנים. היא נגשה לכד והציצה על האבנים בתחתית כד המים, ואז היא הבחינה שמפלס המים בכד עלה! היא הבינה שאם רק תוסיף אבנים, יעלו פני המים לגובה צוואר הכד ואז תוכל לשתות מהם. להוסיף אבנים לכד, זה דבר שהיא יכולה לעשות בעצמה! בלי שפתיים, בלי ידיים, ובלי חדק, אלא במקור שלה עצמה! מילי שתתה לרוויה, ובליבה הודתה לחיות שרמזו לה את פתרון בעית הצמא. היא הבינה שאפילו אם יש רצון טוב מצד חברים, לפעמים הכי טוב לעזור לעצמה, כי אם אין אני לי, מי לי! ב. "כשאני לעצמי מה אני?" הציפור מילי וחברותיה חיו בחודשי הקיץ באירופה ביחד עם להקתן. מזג האויר היה מצויין, והן עפו בפארקים ירוקים ובגנים ציבוריים. הן התרחצו במזרקות ואכלו זרעונים שאנשים טובים פזרו עבורם. אך כשהגיע הסתיו, התכוננה הלהקה כמו בכל שנה, לנדוד דרומה לאפריקה החמה הרחק, הרחק מהקור והשלגים של החורף הצפוני. הציפורים כולן היו עסוקות בהכנות לנדידה. הן התפקדו, אגרו כוחות ונתנו לכל הגוזלים הצעירים שיעורי תעופה אחרונים. אך מילי שלנו חשבה לעצמה שהשנה הזו היתה רוצה להקדים ולהגיע ראשונה לאפריקה, לתפוס לעצמה את הענף הכי גבוה בעץ הכי טוב. לכן בוקר אחד בעיצומן של ההכנות, השקימה קום לפני כל הציפורים ובלי להגיד שלום ובלי שאף אחד יראה, היא פרסה כנפיים ויצאה לדרך הארוכה לבדה. מילי עפה מעל לכל ארצות אירופה. מעל צרפת, הולנד, ואיטליה והמשיכה גבוה בשמים עד שהגיעה לים הגדול. היא ידעה שבסוף הים נמצאת אפריקה, אבל הים היה רחב ואינסופי. מילי עפה עוד ועוד והתעייפה מאד, וחופי אפריקה עדיין לא נראו באופק. מילי זכרה שבשנים קודמות הלהקה היתה נחה באי יפה בים, אך היא לא מצאה אותו. איפה להקתה שתראה לה היכן האי? מילי הרגישה מפוחדת ותשושה היא הייתה לבדה וכל כך בודדה. לבסוף מצאה סלע אחד בולט בים, עליו נחה כדי להתאושש. הסלע היה קטן ולא היו עליו מי שתיה ולא זרעונים למאכל וכרישים אימתניים שחו סביבו. היא פחדה לעצום את עיניה מפחד שאחד הכרישים יזנק על הסלע ויטרוף אותה. המסכנה החלה להצטער שלא חיכתה ליתר הלהקה. 10

11 באין ברירה, פרסה כנפיים, בשארית כוחותיה המשיכה לעוף. היא בכלל לא היתה בטוחה שהיא עפה בכיוון הנכון ורק במזל הגיעה סוף סוף לחופיה של אפריקה הטובה. מילי מיהרה לתפוס לעצמה את המקום הכי טוב בעץ הכי גבוה. משם היה הנוף היפה ביותר והאוויר הטוב ביותר. מילי היתה מרוצה, אך בודדה. היא התגעגעה ללהקתה. קשה היה לה להירדם בלי לשמוע את שריקות חברותיה. כעבור כמה ימים, הגיעה הלהקה. מילי מיד ספרה להן איך חצתה את הים לבדה ונלחמה בדרך בכרישים, מפלצות ושדים. היא לא ספרה כמה שהיתה מפוחדת ובכל מקרה הציפורים לא האמינו לה. הן רק כעסו עליה. מילי, כל כך דאגנו לך! בזבזנו זמן יקר כאשר חיפשנו אותך. בגללך כמעט ונלכדנו בשלג! בנוסף הן כעסו עליה על שתפסה לעצמה את המקום הטוב ביותר. הענף שמילי בחרה לא רק שהיה היפה ביותר, אלא גם הבטוח ביותר, הרחק מטורפים שונים, אפילו נחשים המטפסים לא העזו לעלות לשם. מידי שנה, הענף הזה היה שמור במיוחד לצפורים החלשות והחולות אלו שהתקשו להגן על עצמן, ולכן דאגה הלהקה שהן תהיינה במקום בטוח מאד. מילי היתה נבוכה. אף ציפור לא רצתה לשמוע את סיפורי הגבורה שלה, או לשיר ולשרוק בחברתה. היא הבינה שהתנהגותה היתה אנוכית וחסרת התחשבות. היא חשבה לעצמה: אני כל כך בודדה, וכשאני לעצמי מה אני בכלל? מילי החליטה לפנות את מקומה לציפורים החלשות ואחר כך קטפה פטל בשל ממש מתוך השיח הקוצני והביאה לציפורים החולות כדי לעזור להן להתחזק ולהבריא. הצפורים הודו לה, והלהקה כולה קבלה אותה בחזרה בחיבוק כי בלהקה של מילי, כולן בשביל אחת ואחת בשביל כולן. ג."ואם לא עכשו אימתי?" באחד מן המסעות של מילי היא פגשה ברווזון נחמד. הברווזון סיפר למילי סיפור שלא תשכח לעולם. הברווזון סיפר לה שאהב מאוד לשחות באגם. כאשר הגיע הסתיו, הלהקה התכוננה לנדוד דרומה למחוזות חמים יותר. הברווזון לא רצה להצטרף אליהם. הוא רצה להישאר באגם ולשחות. כאשר הזמינו אותו לבוא הוא אמר: אחר כך אבוא, אחר כך. הברווזים האחרים הזהירו אותו שיש למהר ולצאת לדרך כי החורף הקר יגיע ואז לא יוכל יותר לשחות באגם. אבל הברווזון התמהמה. כאשר נשאר לבד ולא היה מישהו שיכול היה לכוון אותו בדרך הוא חשב לעצמו: לא נורא, אני כבר אחכה לעונה הבאה. החורף הגיע והאגם החל לקפוא, היה קרח בקצוות האגם, היה צריך לשחות מהר כדי להתחמם. ככל שהימים עברו האגם המשיך לקפוא. כששחה במרכז האגם, המים החלו קופאים על הרגליו. הברווזון רעד כולו. הוא חשב שהוא יקפא והתפלל שמישהו יבוא להציל אותו. עברה שעה, שעתיים, שלוש. כל כך הצטער הברווזון שלא עף כשהלהקה שלו יצאה לדרך. ואז במקרה, עבר שם איכר שחיפש עצים לחמם את ביתו. הוא הגיע לקצה היער ליד האגם הנחמד ולא האמין למראה עיניו, הנה ברווזון קטן במי האגם, שכמעט קפא כולו. הציל האיכר את הברווזון. הוא שבר את הקרח מסביבו והוציא אותו מהמים. הברווזון חשב שהאיכר רוצה לבשל אותו לארוחת הערב ופחד עוד יותר כאשר הוא שם אותו על יד האח כדי שיתחמם. אבל האיכר לא פגע בו לרעה. אצל האיכר גרו חתול ותרנגול. כל החורף התרנגול עם כרבולת אדומה, ניקר אותו בראש כדי להראות לו שהוא ה המלך. החתול רחרח סביבו ואיים לטרוף אותו. הברווזון העביר את החורף בחרדה ופחד שיתקפו אותו החתול והתרנגול. סוף, סוף החורף עבר והאביב שוב הגיע. השלג נמס והאיכר החזיר את הברווזון לאגם בקצה היער. הברווזון שמח מאד לחזור לאגם ולשחות בו שוב. אבל הוא היה עצוב ובודד והבין שעשה טעות שלא הקשיב לחברים ונשאר באגם 11

12 כאשר הלהקה נדדה דרומה. עבר עוד יום ועוד יום ופתאום ראה בשמיים להקת ברווזים מתקרבים לאגם. כאשר התקרבו הוא ראה שזו הלהקה שלו. כל הברווזים הופתעו לראות אותו. אם חבקו אותו ונשקו אותו וברכו אותו. כל האביב והקיץ הם שיחקו והשתוללו ושחו יחד באגם ואז הגיע שוב הסתיו. נהיה קר, נשבה רוח קרה. כולם אמרו שהגיע הזמן לנדוד שוב לדרום. הברווזון רק שמע את זה ואמר: אם לא עכשו אימתי! וקפץ והמריא אל על, לעוף עם כל הלקה לארצות החום. הוא היה המאושר בברווזים. הלל הזקן בא לגן חלקו הראשון של הסיפור העוסק במשפט: אם אין אני לי מי לי? נציע לשאול את הילדים מה אני יכול/ה לעשות בכוחות עצמי (להתלבש, לאכול בסכין ומזלג, לצחצח שיניים) איך אני משמח/ת את עצמי? איך אני עוזר/ת לעצמי להרדם בלילה? חלקו השני של הסיפור העוסק במשפט: כשאני לעצמי מה אני? נציע פעילות תנועתית: הגננת תתופף בתוף והילדים יצעדו בצורה חופשית בחלל הגן. כשהגננת תעצור את התיפוף כל ילד יבחר תנועה ויעמוד בתנוחה שמצא כמו פסל. לאחר שלושה סבבים נזמין את הילדים לשבת במעגל וננסה ליצור פסל קבוצתי (ניתן לבחור נושא: בית, גן משחקים, חורשת עצים, גן חיות, או להשאיר את הנושא פתוח). כל ילד בתורו יכנס למרכז המעגל ויוסיף תנוחה לפסל הקבוצתי עד שיתקבל פסל אחד משותף. נחזור לשבת במעגל ונשאל: מה ההבדל בין הפסלים האישיים לפסל המשותף? מה יכולנו לקבל בפסל הקבוצתי שלא יכולנו להשיג בפסל האישי? (מגוון ועושר של תנוחות, אינטרקציה בינאישית, תמונה כוללת עשירה מפרטים שונים וכו') רעיון דומה ניתן להביע בציור משותף. נחלק את הקבוצה ל 4 קבוצות קטנות. כל קבוצה תצייר תמונה של אחת מעונות השנה סתיו, חורף, אביב, קיץ. בסוף נסדר את כל התמונות יחד וניצור תמונה אחת שלמה הכוללת את כל עונות השנה. חלקו השלישי של הסיפור מתייחס לחלק האחרון בדבריו של הלל: ואם לא עכשו אימתי? הצעה לפתיחה של הסיפור: לבוא לבושה בפיג'מה, ולספר "בבוקר, כשניסו להעיר אותי אמרתי 'עוד מעט... לא רוצה עכשיו לקום מהמיטה...' ודחיתי את רגע הקימה שוב ושוב. פתאום גיליתי שכבר מאוחר, ונאלצתי לצאת לגן ללא צחצוח שינים, ארוחת בוקר ובגדים". נשוחח על כך שהלל הזקן מעודד אותנו לא לדחות דברים כי אנו עלולים לא להספיק את כל מה שאנחנו רוצים וצריכים לעשות. נציע ללמד את הילדים להכיר מברכות הנהנין שנהוג לברך בזמן מסויים: למשל ברכת טעם על הלחם שנהוג לברך לפני אכילת הלחם: ברוך אתה ה, אלוהינו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. ברכה שנהוג לברך ברכה מתוך כאשר מריחים ריח טוב בעצים ובשיחים: "ברוך אתה ה, אלוהינו מלך העולם, בורא עצי בשמים ברכות הראייה, כשרואים קשת בשמים נהוג לברך: ברוך אתה ה, אלוהינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. לסיום ניתן לשיר את דבריו של הלל הזקן. 12

13 הלל הזקן בא הביתה (הצעות להמשך השיח במסגרת המשפחתית) ניתן לשלב את המשפט "אם אין אני לי מי-לי, וכשאני לעצמי מה אני?" בחיי היום יום: להצביע ולחזק עבודה צוותית, עזרה לאחים, להורים וכולי באמצעות המשפט. לראות באטלס או על מפה את נדידת הציפורים בלהקה. לדבר על הלהקה ויתרונותיה, ולהשוות זאת למשפחה, קהילה, חברה וכולי. לצפות בסרטון חביב על משל האווזים (צריך תיווך מבוגר/ת): ניתן ליצור לוח של שני טורים: הראשון אם אין אני לי, מי לי: משימות עצמאיות (לדוגמא: אני מתלבש לבד) והשני- "וכשאני לעצמי- מה אני?"- של משימות משותפות שאי אפשר לעשות אותם לבד. לשיר יחדיו את השיר "עוד לא אהבתי די" שירה של נעמי (ניתן לשמוע את יהורם גאון בסרטון נוסטלגי כאן). להשתמש במשפט הנ"ל ברגעים של דחיינות או קושי לסיים משימה- באמצעות השיר. לחשוב על משהו שרציתם כמשפחה לעשות הרבה זמן ודחיתם אותו; לסדר את בגדי החורף בארון, לבקר קרוב או חברה שמזמן לא ראיתם, לפתח תמונות לאלבום המשפחתי...או כל רעיון אחר שעולה לכם משיחה משותפת עם הילדים. קבר הילל הזקן, מירון, צילום מתוך: ויקפדיה 13

14 ברוריה צידה לגננת ברוריה הייתה אשתו של רבי מאיר ובתו של חנינא בן תרדיון, והיא נולדה ופעלה בארץ ישראל במאה ה- 2 לספירה. ברוריה היא אחת הנשים היחידות הנזכרות בספרות חז"ל בזכות גדולתה בתורה ובזכות אישיותה - אבל כנראה שלא הייתה יחידה בדורה: בארץ ישראל בתקופת המשנה היה האב מלמד את בתו קרוא וכתוב, "ונשים רבות היו משכילות מאוד" ואף ידעו לקרוא בתורה כהלכתה ובנגינת טעמי המקרא. למרות האמור לעיל, מקורות חז"ל מדגישים ומבליטים את ברוריה בזכות בקיאותה יוצאת הדופן בהלכה, וזאת בלי קשר לייחוסה המשפחתי: ברוריה השתתפה בדיוניהם של חכמים, ופעמיים נקבעה הלכה לפי דבריה. מסופר על ברוריה כי ביום אחד לימדה 300 הלכות ל- 300 תלמידי חכמים. אך לא רק בתחום ההלכה בלטה ברוריה. נראה שבתכונותיה וברמתה המוסרית אף עלתה על בן זוגה, רבי מאיר. האגדה מספרת כי ברוריה נזפה ברבי מאיר שביקש את מותם של שכניו הרשעים, ונימקה את עמדתה בעזרת הפסוק יתמו חטאים מן הארץ (תהלים קד 36) - חטאים ולא חוטאים. רבי מאיר השתכנע מדברי אשתו והתפלל על שכניו שיחזרו בתשובה - וכך היה. ברוריה זוכה להתארח בגן כגיבורה כיוון שהיא מבטאת ערכים של אהבת הלימוד, אהבת התורה, ומסמלת בפועלה את המאבק לשוויון בין המינים. הסיפור לפני הרבה שנים חיה ילדה אחת בשם ברוריה. לברוריה היו אמא ואבא, אח ואחות. אבא שלה, רבי חנינה בן תרדיון היה רב גדול שלימד תורה ברבים כנגד גזירות הרומאים. ברוריה הייתה מאד חכמה ומאד מאד אהבה ללמוד תורה. כמו שמה, היתה לה חשיבה ברורה ובהירה. בלילות שבת נהג אבא של ברוריה ללמד אותה ואת אחיה תורה. הוא היה מקשה קושיות וברוריה ואחיה היו עונים. למשל, מה אמרו חכמים בקשר להדלקת נרות שבת? היתה קושיה לגבי הברכה. הרבנים שאלו: בכל מעשה יהודי אנו קודם מברכים ואחר כך עושים. למה בהדלקת נרות של שבת אנו עושים בדיוק ההפך? בשבת אנו קודם עושים, מדליקים את הנרות, ורק אחר כך מברכים. (אפשר לפתח שיחה עם הילדים לפני שנותנים את תשובתה של ברוריה) ברוריה שמחה לענות: בשבת אנו קודם מדליקים את הנרות מפני שאנו מוכרחים להדליק אש לפני ששבת נכנסת. לכן אנו מדליקים, מכסים את העיניים, מברכים ואז אנו מורידים את הידיים, פוקחים את העיניים לראות את הלהבות הרוקדות, המקבלות את השבת. בעצם המעשה שלנו הוא לא הדלקת הנרות אלא התגלות האש של שבת בפעם הראשונה אחרי הברכה. עלינו לראות את האש ולהבחין בתכונות האש המ ביאות אור, חום ושמחה לתוך יום השבת שלנו! המצווה היא היכולת שלנו להכניס את החום והשמחה לתוכנו לכבוד שבת. יום אחד ברוריה ישבה בין התלמידים שלמדו עם אביה. כהרגלה היא שאלה הרבה קושיות ונימקה את דעתה בכל הסוגיות הקשות. התלמידים של רבי חנינה בן תרדיון התלוננו שיש ילדה שמשתתפת בשיעורם אבל אביה הקשיב לה ועודד אותה להשתתף. הם החליטו שבסוף השיעור הם ישכנעו אותה להפסיק לבוא לשעורים. כשהלימודים הסתיימו, ברוריה התחילה בדרכה הביתה ובדרך נתקלה בשלושה תלמידים שלעגו לה ואמרו: 14

15 מה בת עושה בשיעורים של בנים? למה את לא בבית עוזרת לאמא שלך כמו כל הבנות? ברוריה הזדקפה ואמרה בבטחון מלא: זה לא סותר, אני גם עוזרת לאמא וגם לומדת. מה, רק לבנים יש שכל ויכולת ללמוד?! אולי כדאי גם לכם לעזור לאמא שלכם אחרי הלימודים. למרות שענתה לבנים בביטחון, פעם ליבה בחוזקה והיא התאמצה לא לפרוץ בבכי מול התלמידים. היא רצה הביתה וספרה הכל לאמה שחבקה אותה והרגיעה אותה. אמא של ברוריה אמרה לה: יום אחד את תהיי תלמידה חכמה מוכרת לכולם, אין לך מה לדאוג. כשאבא שלה רבי חנינה בן תרדיון חזר הביתה ושמע את מה שקרה, הוא אמר אני גאה בך, בתי היקרה את חכמה ופקחית ואני ממש שמח שאת לומדת איתי ועם שאר התלמידים ואני אדאג שלא יפריעו לך יותר ויכבדו אותך ואת מקומך בשיעור. כל החברות של ברוריה גם הן לא הבינו למה ברוריה כל הזמן לומדת תורה. בזמנים ההם רק בנים וגברים למדו תורה. אבל ברוריה אהבה את התורה ואת כל החכמה הטמונה בה. היא רצתה ללמוד הכל, ורצתה להיות תלמידה חכמה כמו שאמה נבאה. ככל שעברו השנים התחזק הביטחון העצמי שלה ובסופו של דבר לא היה אכפת לה מה אמרו עליה מפני שהיא הייתה נאמנה לעצמה. למרות כל ההתנגדויות שאישה לא צריכה ללמוד תורה, ברוריה יצאה לחפש מורים שונים כדי ללמוד את כל מה שהיא רצתה. כל מורה שהיא פגשה התרשם מהאישה החרוצה והחכמה והסכים ללמד אותה. ברוריה התאהבה באחד התלמידים החכמים של רבי עקיבא, והוא התאהב בה והם התחתנו. רבי מאיר וברוריה גרו בגליל והקימו ביחד משפחה, נולדו להם שני בנים. ברוריה עברה תקופה קשה כאשר חלק מבני משפחתה מתו. היא הייתה מאד עצובה ומצאה נחמה בלימודים שלה. ברוריה הפכה להיות פוסקת הלכה ידועה כמו שאמה אמרה לה כשהיא הייתה ילדה. ברוריה פסקה שלוש מאות הלכות בכל יום. החכמים היו דנים על סוגיות שונות ולפעמים היו ויכוחים ביניהם בענייני הלכה. ברוריה לפעמים הייתה מביעה את דעתה הנחרצת ורבי יהודה בן בבא קבל את דעתה של ברוריה יותר מפעם אחת, אפילו כנגד דעתו של אחיה. פעם איש אחד בא לבית המדרש וביקש ללמוד תורה. אמרו לו לא נלמד אותך, אתה לא חכם כמו ברוריה. לא תצליח להבין את מה שאנו לומדים. זו הייתה מחמאה גדולה מאד מרבני המשנה. ברוריה המשיכה ללמוד וללמד תורה ולפסוק הלכות. היא גם עזרה להציל את אחותה שהייתה בשבי ברומא. אין עוד דמות דומה לה בסיפורי התלמוד היא הייתה אישה משכילה, חכמה וידעה איך להתגבר על כל כך הרבה קשיים. ברוריה באה לגן הסקרנות והצורך של ברוריה לדבוק בתורה ולקחת חלק שוויוני בלמידתה מעמידים את דמותה ככזו המייצגת את המאבק לשוויון בין המינים. ברוריה האמינה בזכותה ללמוד תורה ופעלה על מנת לממש זכות זו. בהשראתה ניצור עם הילדים מילון מקצועות שוויוני - מה אהיה כשאגדל? הילדים מביעים את משאלותיהם. חשוב לחשוף את הילדים לנשים ולגברים העוסקים בתחומים לא סטריאוטיפיים, ובהם: טייסות, צבעיות, מוסכניקיות, מדעניות, פקידים, מזכירים, מטפלים או מחנכים בגיל הרך, מורים, תופרים, אחים (בתחום הסיעוד). ניתן להזמין את הילדים לצייר את משאלתם ולהכין ספרון/ מילון המאגד את רעיונות הילדים והילדות. 15

16 תפקידי בנים ובנות - נשאל את הילדים אם יש תפקידים אופייניים לבנות ותפקידים אופייניים לבנים. הילדים יתייחסו לדוגמות מחיי הגן ומחיי משפחותיהם. נאפשר לילדים להתנסות בהיפוך תפקידים- היפוך התפקידים מלמד שניתן לחולל שינוי, והוא מאפשר לילדים לחוות את הסיפור מנקודת מבט שונה: " עכשיו סינדרלה היא בן. בואו נספר את הסיפור שלו"; "עכשיו הנסיך הוא נסיכה. בואו נספר את הסיפור שלה". ניצור בגן תפקיד של קוסמי שוויון, שתפקידם יהיה לשים לב לענייני השוויון בגן וליישמם. לכל ילד וילדה יש הזדמנות להיות קוסם השוויון. הילדים, בהנחיית הגננת, מעצבים את הדמויות (מחברים להן סיפור ותכונות שמשקפות יכולות לחולל שינוי), את תפקידיהם ואת דרכי פעולתם של קוסמי השוויון. כאשר הם מבחינים באי שוויון הם יהפכו לאותה דמות שבאה לתקן את המצב. לדוגמה: נגה היא קוסמת שוויון. היא הבחינה שבמרכז הקוביות יש רק בנים וכאשר ילדה מהגן ביקשה להצטרף הבנים סירבו ואמרו:"המשחק הזה לא לבנות". נגה הופכת להיות קוסמת השוויון, משתפת את הילדים בגילוי שלה ומציעה בירור. אפשר ליצור בגן מקום מיוחד (על ספסל,סביב שולחן עגול, בצל העץ בחצר) שבו קוסמי השוויון דנים במצבים שבהם הם נתקלו ובדרכי פעולתם. בסיום יום הלימודים הגננת מסכמת עם קוסמי השוויון את פעילותם באותו יום והם משתפים את ילדי הגן. אילו הייתי בן/בת - מה הייתי עושה אחרת? נאפשר לילדים להיות לרגע בני המין השני. להלן רשימת שירים המזמנים עיסוק בנושאי מגדר ושוויון בין המינים: 1. בובה לארז, שולמית מאיר 2. ילד לובש שמלה, רינה בן-שחר 3. דני גיבור, מרים ילן שטקליס 4. נהגת, חגית בנזימן 5. מאה כיסים,נורית זרחי 6. אבא הוא לא רק אבא אלא כל מיני דברים,יהודה עמיחי 7. אימא מבולבלת, דליה רביקוביץ 8. רוצה אני להיות כמו אימא, עליזה סטרוד ברוריה באה הביתה אצלנו במשפחה- נבחן את חלוקת התפקידים במשפחה: מי מנקה את הבית? מי מבשל? מי עושה אמבטיה לילדים? מי הולך אתם לרופא? מי מסיע לחוגים? מי קונה בגדים? מי עורך קניות? מי עובד בבית? מי עובד מחוץ לבית? מהו אופי עבודת ההורים? נציע לקיים יום הפוך במסגרת המשפחה בו אבא עושה את הדברים שאמא עושה בדרך כלל ואמא עושה את הדברים שאבא עושה בדרך כלל. נפגיש את הילדים לפי גילם עם יצירות ספרותיות המזמנות שיחות ופעילויות בנושאי מגדר ושוויון בין המינים. להלן רשימה מומלצת: 1. אורלב אורי, "אבא מטפלת", בספר: קציצה מהצהריים ועוד סיפורים, כתר, ירושלים אלמגור דן, היום יום האם, כתר, ירושלים, ברוך מירי, נסיכה על סוס: מבחר סיפורים פמיניסטיים, עם עובד, תל אביב ברוך מירי (עורכת), אל תנשקי את הצפרדע: מבחר סיפורים פמיניסטיים לילדים ולהוריהם, משכל, תל אביב, הורן חנה, הלו,הלו אבא, יסוד, תל אביב, הורן חנה, הלו,הלו אימא, כנרת, תל אביב, הר-אבן גייל, אגדה חדשה, עם עובד, תל אביב, הראל נירה, מי מפחד מעקרת הבית? לוין אפשטיין, תל אביב, הראל נירה, יפעת לא רוצה להיות בת, בספר: סיפורי הבית המשותף, כתר, ירושלים,

17 10.הראל נירה, אבא אחר, כתר, ירושלים, ג'וליה דונלדסון, זוג, כנרת בית הוצאה לאור, הראל נירה, סבא בישל מרק, הקיבוץ המאוחד, בני ברק, טהר לב יורם, הדודה שלי מרחוב הנביאים,עם עובד, תל אביב, מונטש רוברט, הנסיכה בשקית הנייר, ברירות, תל אביב, סמית שהם, שש גיבורות גדולות במיתולוגיות של עמי עולם, כנרת, אור יהודה, פרנקל אלונה, אין כמו אימא, מודן, תל אביב, קול בבט, הנסיכה חוכמולוגה, זמורה-ביתן, אור יהודה,

18 רבקה צידה לגננת רבקה בת בתואל, י פ ת תּ א ר ו יפ ת מ ר א ה (בראשית כט 17), הייתה אשתו של יצחק ואמם של התאומים יעקב ועשיו. רבקה היא השנייה מבין ארבע אימהות האומה - שרה, רבקה, לאה ורחל - רבקה מצטיירת במקרא כנערה וכאישה יוזמת, מהירת החלטה ומעשית. חז"ל מציגים את רבקה כממשיכה ראויה של שרה, ומדגישים את מעלותיה: צדקת, נדיבה ונביאה. עוד לפני שרבקה מופיעה ליד הבאר בחרן, אנו נזכרים בייחוסה המשפחתי - בת בתואל הארמי ונכדתו של נחור, אחי אברהם (בראשית כב 23), עם תוספת בהמשך: "וּל ר ב ק ה א ח וּשׁ מוֹ ל ב ן (כד 29). פרטים אלו מאירים את הרקע המשפחתי של רבקה: היא גדלה במשפחתו המורחבת של אברהם. אליעזר, עבד אברהם, שנשלח לחרן כדי למצוא אישה ליצחק, פגש ליד הבאר נערה "ט ב ת מ ר א ה מ א ד (שם 16), שלא היססה להשקות אדם זר ועשרה גמלים צמאים למרות הטרחה והמאמץ שנדרשו ממנה (שם 20) רבקה התגלתה כמכניסת אורחים שהציעה גּ ם תּ ב ן גּ ם מ ס פּוֹא... גּ ם מ קוֹם ל לוּן (שם 25), ובכך אישרה - מבלי דעת - כי היא הנערה הראויה ליצחק. רבקה גם נענתה ללא היסוס להצעתו של העבד והלכה אתו אל יצחק. בסיפור הבא, רבקה מדגימה לנו עשית מעשים טובים ללא רצון לגמול ואהבה ללא ציפיות. בגן אנו נעסוק בנתינה, גמילות חסדים והכנסת אורחים. הסיפור "הנערה עם הכד, אברהם מחפש אישה ליצחק" אברהם זקן מאד, ואלוהים בירך אותו בכל: עושר רב היה לו, עדרי צאן וגמלים היו לו, וחשוב מכל בן יקר, יצחק. יצחק גדל והגיע לגיל שבו עליו לשאת אישה ולהוליד ילדים. קרא אליו אברהם את עבדו הנאמן, אליעזר ואמר לו: לך אל ארץ מולדתי, אל משפחתי אשר עזבתי, וחפש שם אישה מבנות משפחתי, אשר תתאים לבני, ליצחק. אך הישבע לי כי לא תביא אישה מבנות ארץ כנען. לקח אליעזר עשרה גמלים מגמלי אברהם, העמיס על הגמלים מכל טוב והלך אל ארם נהריים, אל העיר נחור. הלך העבד כל היום כולו עד אשר הגיע לעת ערב אל מחוץ לעיר לבאר מים. ובשעת ערב זו יורדות בנות העיר לשאוב מים מן הבאר. אמר אליעזר בלבו: איך אדע מי מן הנערות היא הנערה המתאימה ליצחק? התפלל לאלוהים וביקש ממנו: עשה עמי חסד ותן לי סימן: הנה אני עומד על יד הבאר. הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה והיא תאמר אלי שתה וגם גמליך אשקה היא הנערה אשר תהיה לכלה ליצחק. לא הספיק העבד לסיים את דבריו והנה יורדת על הבאר נערה יפת-תואר וכדה על שכמה. הנערה, ששמה היה רבקה, מלאה את הכד במים והחלה עולה מן הבאר לשוב לעיר. רץ העבד לקראתה ואמר לה: הגמיאני נא מעט מים מכדך. ותאמר לו: שתה אדוני. מהרה והורידה את הכד ונתנה לו לשתות. 18

19 ותאמר: גם לגמליך אשאב מים עד אשר יגמרו לשתות. ושוב מהרה אל הבאר ותשאב עוד מים. ותרץ עוד אל הבאר ותשאב עוד מים עד אשר התמלאה השוקת והגמלים גמרו לשתות. ראה העבד את מעשיה הטובים של הנערה, לקח נזם זהב ושני צמידי זהב, נתן לה ושאל: הגידי לי בת מי את? ותאמר לו: בת בתואל בן נחור שמח העבד והודה לאל על כי הראה לו את הנערה המתאימה ליצחק. ובינתיים רצה רבקה לביתה וספרה על האיש אשר פגשה ליד הבאר. בא לבן, אחיה של רבקה, לקרא לאורח לבוא אל ביתם. הגיע העבד אל בית משפחת רבקה ונתקבל שם בכבוד גדול. ספר להם את כל אשר ציוה אותו אברהם וכן על הסימן אשר בקש מהאלוהים שיתן לו, ועל כל אשר עשתה רבקה. ועתה, אמר, התסכימו כי רבקה תבוא עמי לארץ כנען להתחתן עם יצחק? אמרו לו: נקרא לנערה ונשאל את פיה. קראו לרבקה ושאלו אותה: הרוצה את ללכת מן הבית ולהתחתן עם יצחק? ותאמר רבקה: אלך. כאשר שמע העבד את הדברים הללו, הוציא מתוך השקים אשר הביא עמו את כל המתנות אשר שלח אברהם: כלי זהב, כלי כסף ובגדים יקרים, ונתן אותם לרבקה. וגם לבני משפחתה נתן מתנות רבות ומעדנים אשר היו עמו. ישבו כולם, אכלו, שתו ושמחו. למחרת הגיעו אל הנגב, היה יצחק מטייל בשדה. לפנות ערב נשא את עיניו והנה גמלים באים. ראתה רבקה את דמותו של יצחק ההולך לקראתה, התמלאה ליבה שמחה והתרגשות והיא צנחה מעל הגמל. שאלה: מי הוא האיש ההולך לקראתנו? אמר לה העבד: הוא אדוני, יצחק. לקחה רבקה את הצעיף אשר לה וכיסתה בביישנות את פניה. הביא יצחק את רבקה לאוהל והיתה לו לאישה. אהבו יצחק ורבקה זה את זו עד מאד. (מתוך אורייתה הביתה, 29 סיפורי פרשת השבוע והפעלות להורים וילדי בהוצאת התנועה ליהדות מתקדמת גיליון 8) רבקה באה לגן רבקה עמדה במבחן כיוון שגילתה נדיבות ונאותה להשקות את אליעזר, עבד אברהם והגמלים. לכל אחד ואחת מאיתנו הזכות לתת ולהנות מעצם הנתינה. למרות שילדי הגן נמצאים בשלב אגוצנטרי שלעתים מקשה עליהם לחלוק ולתת חשוב לתרגל נתינה כבר בשלב התפתחותי זה. נציע לשלב בהזדמנויות שונות בחיי הגן פעילויות שבהן הילדים מקבלים ונותנים זה לזה. לדוגמה: פעם בשבוע או פעם בחודש ילדים מחליפים ביניהם ספרים, צעצועים או משחקים מהבית. נשוחח עם הילדים על רגשותיהם בעת נתינה ובזמן קבלה. נקדיש תשומת לב למגוון דרכים של נתינה ושל קבלה. ניתן להמחיז עם הילדים את הסיפור של רבקה ועבד אברהם ליד הבאר נלמד את השיר על רבקה ואליעזר : אפשר לשמוע אותו בקישור הבא: 19

20 מילים: לוין קיפניס לחן: ידידיה אדמון שנת הלחנה: 1928 נ ע ר ה טוֹב ה י פ ת ע ינ י ם, ה טּ י כּ דּ, ה שׁ ק ינ י מ י ם. שׁ ת ה, א דוֹנ י, כּ דּ י ל פ נ י, אַח ר א שׁ אַב גּ ם ל ג מ לּ י. מ י אַתּ? ה גּ יד י נ א, בּ ת ח י ל, ה י שׁ מ קוֹם ל לוּן בּ לּ י ל? א נ י ר ב ק ה, י שׁ בּ י ת ל נוּ, גּ ם תּ ב ן, גּ ם מ ס פּוֹא ע מּ נוּ ח ן ח ן, נ ע ר ה י פ ת ע ינ י ם, ע ל כּ י ה שׁ ק ית אוֹת נוּ מ י ם. נ ז ם-פּ ז ה נּ ה ל אָז נ י וּשׁ נ י צ מ יד י ז ה ב ע ל י ד י ך. נקים בגן פינת המעשה הטוב. הכניסו מנהג לגן שילדים מספרים על מעשה טוב שעשו מבלי שנתבקשו. (למשל, עזרו לחבר, הקשיבו לחבר כשהיה עצוב, עזרו לאח קטן להתלבש וכדומה) אפשר להחזיק כלי גדול בגן ועל כל מעשה טוב שמספרים עליו מכניסים גולה. תראו אם עד סוף השנה תוכלו למלא את הכלי במעשים טובים. נציע לשחק את משחק הצחוק על מנת לתרגל גילויים של נתינה ונדיבות כהתנהגויות חיוביות של ילדי הקבוצה. ילד אחד שוכב על הרצפה, ילד שני שוכב עם הראש על בטנו של הראשון ומנסה לגרום לו לצחוק, השלישי שוכב על בטנו של השני וחוזר על התרגיל. כך ממשיכים עד שיש מעגל של צחוקים על הרצפה. רבקה בהתנהלותה מיישמת הכנסת אורחים. נבחן עד כמה מצוות הכנסת אורחים יכולה להיות משמעותית לילדי וילדות הגן. נשוחח על איך מזמינים אורחים? מיהם המוזמנים? איך מתכננים ארוחת חג שמוזמנים אליה אורחים? איך מקבלים את פני האורחים? איך מארחים אותם? איך נפרדים מהם? קהילת הגן יכולה להיות קהילה מכניסת אורחים במגוון דרכים: - לשלב בגן ילדים בעלי צרכים מיוחדים. - אורחים במהלך השנה - ליצור קשר עם קבוצת אנשים (כגון קשישים או עולים חדשים) ולהזמין אותה לפעילויות משותפות במהלך השנה, למשל: טקסי ראש חודש, פעילויות לקראת החגים, טיולי משפחות. - אורחי יום שישי- להזמין אורחים לקבלת שבת בגן. האורחים יכולים להיות ילדי הגן השכן, הורים, סבים, וסבתות או אנשים מהשכונה או מהיישוב. כאשר מזמינים מישהו יש לשים לב שתהיה זו הזמנה אמתית ולא אמירה מן השפה לחוץ ולא מטעמי נימוס. רבקה מייצגת ערכים של נדיבות,נתינה ועזרה לזולת וגמילות חסדים. למעשה אין בתורה מצווה מפורשת באשר לגמילות חסדים. גמילות חסדים הוא שם קיבוצי למצוות 20

21 המחייבות את האדם להיטיב עם הזולת ולהתחשב בצרכיו. חז"ל ייחסו לה חשיבות רבה. א ל מ ל א גּ מ ילוּת ח ס ד ים, א ין ה עוֹל ם מ ת ק יּ ם א פ לּוּ שׁ ע ה א ח ת (אותיות דרבי עקיבא) שמעון הצדיק היה משיירי הכנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העלום עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (משנה,מסכת אבות, פרק א, משנה ב) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם. (משנה, מסכת פאה,פרק א ( נציע להקים בגן "בנק נתינות" - כל משפחה נותנת משהו מיכולותיה לבנק וכך המשפחות יכולות לקבל מהבנק שירותים שהן צריכות. אפשר גם להחליט לתת את שירותי הבנק ליחידים או משפחות מחוץ לקהילת הגן. בנק הנתינות יכול לכלול לדוגמה: ספרים, משחקים, שירותי שמרטפות, אפייה או בישול לקראת שבת וחג, או עזרה ליולדת. חלק מהפעילויות יכולות להתבסס על עיסוקי ההורים. לדוגמה: גנן או גננית יתרמו שעתיים עבודה בגינה ו- 5 שתילים, רופא שיניים יתרום סתימה, ליצן או קוסם יתרום שעה וזמר/זמרת יתרום ערב שירה. באספת ההורים ייבחר צוות הניהול של הבנק וייקבעו נוהלי עבודתו. נציע לקיים "בתים מארחים": להנהיג מנהג של אירוח חברים בבתי החברים. כל פעם ילד אחר יארח מספר ילדים בביתו בשעות אחר הצהריים ויקיים איתם פעילות יצירה, בישול, מועדון הספר הטוב וכו'. זוהי הזדמנות לגבש את ילדי וילדות הגן ולתרגל אירוח בבתים שונים. רבקה באה הביתה נציע להכיר את השכנים בשכונה ובקהילה ולבנות קשרים עם קשישים, עולים חדשים. נציע סיוע לשכן חולה. ניתן להצטרף או לתמוך בעמותה שעוסקת בגמילות חסדים. עמותה שהרעיון העומד בבסיסה יכול להיות מובן לכל ילד בגן היא העמותה של "מלאכי יום הולדת". העמותה הציבה לה למטרה לאפשר לכל ילד בישראל לחגוג את יום הולדתו.אתר העמותה: הכנסת אורחים בבית נשוחח על איך מזמינים אורחים? מיהם המוזמנים? איך מתכננים ארוחת חג שמוזמנים אליה אורחים? איך מקבלים את פני האורחים? איך מארחים אותם? איך נפרדים מהם? נשתף את הילדים בהחלטה את מי להזמין ובהכנות. אליעזר ורבקה נפגשים ליד הבאר, גוסטב דורה 21

22 חוני מוריד הגשם צידה לגננת חוֹנ י ה מ ע ג ל היה צדיק ואיש מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס. על פי המשנה (מסכת תענית פרק ג', משנה ח'), היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו יתקיימו. בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א) מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל יכולת לפרש ולהסביר כל ענין והצליח לפתור כל סוגיה שהציגו בפניו בבית המדרש. שמעון בן שטח אמר על חוני שהאל מתייחס אליו כאל בנו המפונק, המבקש אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים, וכי עליו נאמר הפסוק במשלי פרק כ"ג פסוק כ"ה - "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" לא ברור מהיכן קבל חוני את שמו, "המעגל". רש"י מפרש שחוני נקרא כך על שם העוגה (המעגל) שהוא נכנס לתוכו, אולם פרופ' שמואל קליין טען שנקרא מעגל בגלל מקצועו - הידוק הטיט על גגות באמצעות מעגילה. על פי המשנה ובתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א) נתבקש חוני להתפלל כדי שירדו גשמים, ובמקרה אחד שבו לא נענתה תפילתו לגשמים בשנת בצורת, הקיף עצמו בעיגול, ונשבע שלא יצא מתוכו עד שירד הגשם. חוני המעגל נבחר כגיבור הבא לגן כיוון שבהתנהלותו מייצג התמדה, התעקשות, ונסיונות בלתי מתפשרים על מנת להשיג את המטרה. הוא נצמד לאמונתו ולדרך בה בחר ולא סר ממנה עד שירדו גשמי ברכה. הסיפור לפני שנים רבות בארץ ישראל, עמדו העננים ולא הורידו גשמים. ללא גשם כל הצמחים והיבול נבלו והצטמקו. ללא גשם הנחלים, הנהרות וים כנרת, שהווה מאז ומתמיד מקור לשתיה, החלו להתייבש. ללא גשם לא היו מספיק מים לשתות, וכולם היו צמאים מאד וכמעט לא נותרו מי שתיה בכלל בארץ ישראל. כולם התחילו להתפלל לאלוהים שירדו גשמים. כולם התפללו, ימים ולילות, אבל העננים לא הביאו אפילו טיפה אחת של גשם. האנשים שאלו זה את זה: מה נעשה? עוד מעט לא יהיו לנו מספיק מים לבעלי החיים שלנו ולמשפחות שלנו. כולם החליטו שצריך למצוא שליח מיוחד שיעזור להם לשנות את המצב. הם החליטו לקרוא לחכם אחד שהיה ידוע לכל, חוני המעגל. חוני היה רב מאד מאד חכם וכל האנשים כבדו אותו כבן אדם כי הוא היה עדין נפש ועזר לכולם. הוא היה קשוב לבעיות האנשים, תמך בהם ולימד אותם. כשחוני הגיע הוא לקח את מקל הגשם שלו והוא צייר על האדמה עיגול. הוא נכנס לעיגול ואמר: אני מבטיח לכולכם ולאלוהים שלא אצא מהמעגל הזה עד שהעננים יתנו לנו גשמים רבים להשקות את האדמה היבשה. כל האנשים דאגו לחוני, הם ידעו שאם הוא ישאר בחוץ במשך היום, תחת השמש החזקה, הוא יתייבש. ואם הוא יישאר בלילה הקר הוא יהיה חולה. הוא היה כבר איש זקן ולא בשיא בריאותו. אבל חוני סירב לעזוב את המעגל. הוא הבטיח להישאר עד שהגשמים יבואו וכולם ידעו שכשחוני מבטיח, הוא מקיים! 22

23 כנראה גם אלוהים דאג לחוני מפני שאחרי זמן מה טיפות התחילו לרדת מהשמים. מיד קראו לחוני: אתה יכול לצאת מהמעגל, יורד גשם! האם חוני יצא? לא. הוא ידע שכמה טיפות לא מספיקות להציל את הקציר, את היבול ואת הצמחים והעשבים. אני אשאר עד שירדו גשמים רציניים, גשמים שירטיבו את הכל וישמחו את כולם. עוד הוא מדבר ונפתחו השמים וירדו המון המון גשמים. כל טיפה בגודל של אבטיח! זה נורא קראו כולם. יהיה מבול וגם זה לא טוב, אנשים יצטרכו לעזוב את ביתם ולמצוא מקלט והגנה. חוני אתה מוכרח לעצור את הגשם החזק הזה! חוני צעק: בורא העולם, אני לא אעזוב את המעגל עד שתשלח לנו גשמים טובים, לא טיפות ולא מבול, אלא גשמי ברכה שהאדמה יכולה לספוג.לא גשמים מעטים, לא חלשים ולא חזקים מדי. וסוף סוף העננים הקשיבו וירדו גשמים בדיוק בקצב הנכון ובכמות הנכונה, לא חזק מדי ולא חלש מדי, גשמי ברכה. אז חוני חייך חיוך גדול, יצא מהמעגל וחזר הביתה ואיתו כל האנשים. רק המעגל המושלם של חוני נשאר. חוני המעגל בא לגן במהלך הסיפור אפשר לעצור אחרי כל קטע שבו יורד הגשם ולהפוך את מקל גשם לפי הקצב של הגשם. בכל שלב אפשר לפתח שיחה על המעשה, על התוצאה, על רגשות האנשים, האם הבקשה נענתה? וכד' לשאול את הילדים: לו הייתם פוגשים היום את חוני המעגל, מה הייתם שואלים אותו? הסיפור מזמן הסתכלות על צורות שונות של גשם: טפטוף, מבול, גשמי ברכה. שלוש הצורות הללו יכולות לבוא לידי ביטוי בצלילים, במשחק הסוציו-דרמטי ובעבודות יצירה שונות. ניתן להתפלל יחד "משיב הרוח ומוריד הגשם". ניתן לקבל באגף החינוך דיסק עם שירי גשם הכולל שתי מנגינות לתפילה הזאת. אפשר לשיר שירי גשם כגון: "אח איזה חורף", מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש. "ברקים ורעמים", מילים: יהונתן גפן, לחן: דיויד ברוזה. "היורה שמע נא" מילים: משה דפנא, לחן: עמנואל עמירן. "הגשם מתופף" מילים ולחן: דפנה אילת. "היורה" מילים : יחיאל הלפרין, לחן יואל אנגל. "חורף" מילים: יואל לרנר לחן אבנר קנר. "רגע אחרי הגשם" מילים: לאה נאור, לחן: קובי אושרת או כל שיר גשם אחר שתבחרו. ניתן להמחיז את הסיפור עם הילדים. בוחרים ילד/ילדה להיות חוני המעגל. חוני עומד בתוך חישוק. גוזרים טיפות גשם בשלושת הגדלים השונים ומחלקים לילדים. בכל שלב של הסיפור הילדים עם הטיפות המתאימות מעיפים אותן למעלה על חוני. שאלות אפשריות לדיון בגן חובה: -מדוע כולם בחרו את חוני המעגל להיות השליח שלהם? -חוץ מאשר לעמוד במעגל, מה עוד אתם חושבים שחוני עשה כדי לשכנע את אלוהים לפתוח את העננים? חוני המעגל בא הביתה 1. הכינו מד גשם ועקבו אחר כמות המשקעים היורדת ליד הבית. אפשר להכין מד גשם מבקבוק של ליטר וחצי ריק. בעזרת סכין חיתוך חתכו את החלק העליון של הבקבוק. פתחו את הפקק, הפכו את החלק שחתכתם והכניסו אותו לתוך הבקבוק כך שייווצר משפך. הצמידו בעזרת דבק נייר. אפשר לטמון את מד הגשם באדמה כך ששפת המשפך תבלוט מעט מעל מפני האדמה או להצמידו במרפסת בעזרת חבל או חוט ברזל. אל תשכחו לסמן שנתות על מד הגשם שלכם. 2. מחזור המים: בדקו מה קורה למים כאשר אנו שמים אותם במקפיא ומה קורה להם ברתיחה? נסו לאסוף אדים בתוך שקית (בעזרת ההורים!) יש לכם ענן קטן! נסו להוריד גשם: הניחו מכסה שקוף מעל סיר מים רותחים, ראו את האדים המצטברים, הרימו את המכסה והטו אותו והנה יורד "גשם"! שלהם לעומת מי ברז. האם יש הבדל? הטעם אספו מי גשם, מי ברד או מי שלג. בדקו את

24 דבורה הנביאה צידה לגננת דבורה הנה גיבורה נשית המצוידת בכל הנתונים החשובים למנהיגה כרזימתית. היא בעלת אומץ לב, מגלה מנהיגות בשעת מצוקה, בוחרת אנשים המתאימים לכהן לצידה, מצטיינת בפתרון קונפליקטים וסכסוכים, כמו גם בעלת יכולת ספרותית מרשימה. גבורתה המיוחדת של דבורה באה לידי ביטוי במישורים הבאים: דבורה השופטת: "ויעלו אליה בני ישראל למשפט" (שופטים ד' 5) למרות שהיא יושבת בהר אפרים במרחק לא קטן משבטי הצפון, בני ישראל עולים אליה למשפט. דבורה הנביאה: מדברת בשם אלוהים: ותאמר אליו הלא ציווה ה אלוהי ישראל (שם ד' 7). כלומר הציווי למלחמה נגד יבין מלך חצור הוא ציווי אלוהי ולא גחמה שלה. דבורה המנהיגה: היא מטילה את תפקיד מפקד הצבא על ברק בן אבינועם, אך הוא מתנה את קבלת התפקיד בהשתתפותה הפעילה של דבורה בשדה המערכה, ולמרות שהיא אומרת לברק שזה עשוי לפגוע בתדמי תו הגברית הוא אינו מוותר: ויאמר אליה ברק עם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך וכו' (שם ד' 8). ברור שאולטימטום כזה מצד ברק בעולם הגברי של המזרח הקדום מצביע על אכויותיה של דבורה כמנהיגה וזאת למרות שברק יודע שבסופו של דבר הוא עשוי להיפגע. על מנהיגותה אנו יכולים ללמוד גם על-פי האופן שבו דבורה פונה לברק: היא לא מצווה עליו הנה אויב לפניך צא והילחם בו, אלא נותנת לו פקודת מבצע מפורטת, מגדירה את האויב, סיסרא שר צבא יבין, מגדירה את גזרת הפעולה, הר תבור, וקובעת גם את סדר כוחות - עשרת אלפים לוחמים משבטי זבולון ונפתלי. דבורה המשוררת: פרק שלם (ה) בספר שופטים מוקדש לשירת דבורה. מהלך הקרב מתואר היטב בפרק זה וכן רשימת קרדיטים לכל השותפים לקרב. לאור האמור להעיל הסיפור של דבורה מציף ערכים של סובלנות, גישור, מנהיגות, בטחון עצמי וגבורה בקרב. נקודת ההנחה שלנו היא שבגיל הרך ניתן לפתח סובלנות למרות השלב האגוצנטרי בו נמצאים הילדים וללמוד כיצד ניתן להתמודד עם מחלוקת ומריבה. נבקש, בעקבות הסיפור ובהשראתה של דבורה השופטת לדון ולהתנסות בפתרון סכסוכים. הסיפור ד וּד בוֹר ה א שּׁ ה נ ב יא ה, א שׁ ת ל פּ ידוֹת--ה יא שׁ פ ט ה א ת-י שׂ ר א ל, בּ ע ת ה ה יא. ה ו ה יא יוֹשׁ ב ת תּ ח ת-תּ מ ר דּ בוֹר ה, בּ ין ה ר מ ה וּב ין בּ ית-א ל--בּ ה ר א פ ר י ם; ו יּ ע לוּ א ל יה בּ נ י י שׂ ר א ל, ל מּ שׁ פּ ט. (שופטים ד, 4-5) לפני שנים רבות, בצל כפות עץ התמר בהר אפרים, ישבה דבורה הנביאה והשופטת. באו אליה מכל קצוות הארץ אנשים ונשים כדי לקבל עזרה. היא היתה שופטת ידועה ואהובה שפתרה סכסוכים מסובכים ובעיות רבות. כשופטת, היה עליה להבין את הרקע של הסכסוך ולעזור לאנשים להגיע לפתרון הוגן. פעם באה אליה אישה אחת וטענה שבד התכלת שהיא מצאה בשוק שייך לה ואישה אחרת אמרה, לא נכון אני מצאתי אותו ראשונה. אולי מצאת אותו ראשונה אבל אני לקחתי אותו לפניך. דבורה פנתה לאישה הראשונה: לאיזו מטרה את צריכה את הבד? אני רוצה לתפור שלוש חולצות לנכדי. היא פנתה לאישה השניה וש אלה: ומה את רוצה לעשות עם הבד? אני רוצה לתפור שמלת כלולות לבת שלי. דבורה מדדה את הבד והבינה שיש מספיק בד לשתי הנשים לתפור את הבגדים שהן רוצות והציעה שהן יחלקו את הבד ויתחלקו בהוצאות. למחרת הגיע אליה בחור שהתלונן שקנה סל ביצים וכשהגיע הביתה גילה שמתחת לביצים השלמות היו כמה ביצים סדוקות. הוא אמר לדבורה: חזרתי למוכר להתלונן והמוכר האשים אותי שהן נשברו בדרך הביתה. 24

25 והאמת היא שאין לי דרך להוכיח אחרת. עמדו עוד הרבה אנשים סביב דבורה, מחכים לגשת אליה עם תלונותיהם. כאשר שמעו את הסיפור הזה, צעירה אחת קפצה קדימה ואמרה: גם אני באתי להתלונן על סל ביצים שקניתי לאמא אתמול וכשהגעתי הביתה גילינו שהביצים למטה היו סדוקות ואני נזהרתי מאד מאד להגיע הביתה עם ביצים שלמות. דבורה הזמינה את המוכר להופיע בפניה. היא שאלה אותו: מה יש לך לאומר לשני לקוחות שמתלוננים על אותה הבעיה, של ביצים סדוקות בתחתית הסל? המוכר התבייש מאד ואמר שאולי בטעות הוא הכניס כמה ביצים סדוקות לתחתית הסלים. הוא מיד התנצל והציע להחליף את הביצים הסדוקות עם שלמות. כל אחד הסכים שדבורה היתה שופטת סבלנית וחכמה. דבורה היתה ידועה כמאחדת את כל שבטי ישראל שהרבה פעמים לא הסתדרו ביניהם. תחת מנהיגותה העם היה חזק. בימי דבורה, י ב ין מ ל -כּ נ ע ן, א שׁ ר מ ל, בּ ח צוֹר; ו שׂ ר-צ ב אוֹ, ס יס ר א שלטו על שבטי ישראל בצפון הארץ והם לחצו א ת-בּ נ י י שׂ ר א ל בּ ח ז ק ה, ע שׂ ר ים שׁ נ ה. (שופטים ד, 2-3). דבורה ניסתה בדרכי שלום לפתור את הסכסוך ביניהם ללא הצלחה. ולכן שבטי ישראל היו צריכים להלחם נגד הכנענים. היא מינתה את ברק בן אבינעם לשר הצבא של השבטים והיא דרשה ממנו להוביל את הצבא להילחם. ברק פנה לדבורה ואמר: א ם-תּ ל כ י ע מּ י ו ה ל כ תּ י; ו א ם- א ת ל כ י ע מּ י, א א ל (שופטים ד, ). 8 הוא לא היה מוכן לצאת למלחמה בלי שדבורה תבוא אתו. דבורה היתה גיבורה וענתה לו: כמובן אלך אתך. לא רק ברק האמין בה אלא כל העם וזאת הסיבה שהיא היתה הראשונה לצאת לקרב. דבורה השתתפה במלחמה נגד הכנענים. בלחימה קשה הניסו את הכנענים ואת סיסרא מפקדם ובעזרת יעל התגברו על סיסרא עד לניצחון. דבורה וברק יחד הובילו את העם לישועה וכתבו שיר על הניצחון שירת דבורה שהוא אחד מהשירים העתיקים שבתנ ך. כולם מסכימים ששרתה עליה רוח הנבואה בעת שחיברה את שירת דבורה. דבורה הנביאה באה לגן סכסוכים ומריבות הן דבר שבשגרה בעולמם של ילדים (וגם של מבוגרים). אבל כיצד פותרים סכסוכים? זה לא תמיד כל כך פשוט. אצל ילדים צעירים המושג סכסוך ומריבה הם מושגים דינמיים ומשתנים תכופות, לרגע הם חברים, לרגע בריב ומיד חוזרים לשחק, כאילו לא קרה דבר. אמנם הזכרון של הריב עשוי להיות קצר אבל לפעמים סכסוכים הופכים ל'ברוגז' ממושך ומחייבים התערבות של הצוות החינוכי ופיתוח מיומנויות של פתרון סכסוכים. ישנן אסטרטגיות מגוונות לפתרון סכסוכים: פשרה, וויתור,סליחה, 'שולם' סיוע מהצוות החינוכי. דבורה הנביאה, תחריט, גוסטב דורה 25

26 כאשר שני ילדים רוצים את אותו הדבר ואם הם רגועים וחשים מחוברים, אז הם משתפים אחד את השני ויכולים להגיע להסכם של התחלקות באופן מילולי ויהיו מרוצים מעצמם תוך כדי. אבל כאשר ילדים רוצים דבר מה ורגשותיהם מאד חזקים הם אינם יכולים להקשיב או לחשוב בהגיון ואינם מסוגלים למצוא פתרון בעצמם. במצבים כאלה ילדים זקוקים למבוגר שיתקרב ויקשיב לקושי הרגשי כדי לשחרר את הדמעות והכעס שעומדים בדרכם להרגיש מחוברים ולחשוב בהגיון. לאחר שוך הסערה הם יהיו מסוגלים לראות שישנם הרבה אפשרויות לפתרון הסכסוך. ניתן לקרא את הספר: "המלחמה האדירה" מאת אורה אייל, הוצאת ספרית הפועלים. זה מתחיל מקרש שהבעלות עליו לא ברורה, וממשיך ומידרדר לריב רציני בין דן ואלון, אומנם בלי אלימות פיזית, אבל עם השתלחויות מילוליות, שהולכות וצוברות תנופה, בנוסח חד-גדיא: אבא יותר חזק, ודודה יותר מסוכנת, ומלך, ודרקון ומפלצת איומה, וכל אלה משתוללים, מתגלגלים, מייללים אלא שבינתיים... "דן ואלון שכחו על מה רבו. הם השאירו את הקשר בחול והלכו לאסוף חיפושיות." הנה דוגמא לסכסוך שמעורר המון רגשות אך כאשר ניתן לבטא אותם, בסופו של דבר הרגשות נמוגים והילדים חוזרים לשחק ביחד כאילו שום דבר לא קרה. נשאל את הילדים : על מה היתה המלחמה האדירה של הילדים? מה קרה שבסוף הם שכחו על מה רבו והלכו ביחד לחפש חיפושיות? בזמן רגיעה ניתן לשוחח עם הילדים על אסטרטגיות מגוונות לפתרון סכסוכים: פשרה, וויתור,סליחה, 'שולם' וגישור בסיוע הצוות החינוכי. נציע סיטואציות מחיי הגן: שלושה ילדים רוצים לשבת ליד הגננת אבל יש מקום רק לשניים, הרבה ילדים רוצים לשחק במשחק 'פיקולינו' אבל המשחק כבר 'תפוס', רון ורונית רוצים לבנות ארמון ענקי מכל הקוביות בגן, גם ילדים אחרים רוצים לשחק בקוביות. נזמין את הילדים להמחיז את הסיטואציות ולהביא אותם לכדי פתרון. בשיחה נראה אילו פתרונות עלו מהילדים (וויתור, פשרה, סליחה, 'שולם' סיוע מהצוות החינוכי). נציע שכאשר יש מחלוקת, אחד הפתרונות הטובים הוא הפשרה: כל צד מוותר קצת ונפגשים באיזשהו מקום באמצע. כך, כל הצדדים אינם חשים מקופחים. 26

27 דבורה הנביאה באה הביתה נחשוב יחד כיצד נפתרים סכסוכים במשפחה שלנו? האם יש משהו שתמיד מוותר? איך מתקבלות החלטות? האם יש משהו שמפשר? כאשר שני ילדים רוצים את אותו הדבר ואם הם רגועים וחשים מחוברים, אז הם משתפים אחד את השני ויכולים להגיע להסכם של התחלקות באופן מילולי ויהיו מרוצים מעצמם תוך כדי. אבל כאשר ילדים רוצים דבר מה ורגשותיהם מאד חזקים הם אינם יכולים להקשיב או לחשוב בהגיון ואינם מסוגלים למצוא פתרון בעצמם. במצבים כאלה ילדים זקוקים למבוגר שיתקרב ויקשיב לקושי הרגשי כדי לשחרר את הדמעות והכעס שעומדים בדרכם להרגיש מחוברים ולחשוב בהגיון. לאחר שוך הסערה הם יהיו מסוגלים לראות שישנם הרבה אפשרויות לפתרון הסכסוך. כיום מרבים לדבר על גישור כדרך חלופית לפתרון סכסוכים במקום בית משפט. ניתן לקרא את הספר "אגדת גשר" מאת שלמה אבס בהוצאת עגור. הספר מספר על שני חברים מילדות שרבים ונוצר קרע ביניהם. יש צורך בנגר מיוחד כדי לעזור להם למצוא את הדרך להשלים ולחזור להיות חברים. ניתן לשוחח עם הילדים על הדרך שבה ניתן לגשר בין שני חברים שרבים. האם פעם עזרתם לבנות גשר בין חברים שרבו: כיצד עשיתם זאת? ניתן לשאול את הילדים: האם פעם מישהו עזר לך להשלים עם חבר? כיצד היית רוצה שיעזרו לך להשלים במקרה של מריבה? תוכלו ליצור ספרון ובו לכתוב את הסיפור שלכם ולאייר אותו יחד. 27

28 משה צידה לגננת בתיאור דמותו של משה רבנו - האיש, המנהיג והנביא - הרחיבו חז"ל את היריעה מעבר למצוי במקרא, והוסיפו ומילאו פערים במקום שהמקרא מקצר או אינו מספר כלל. המקרא מציין את הולדת משה ומסתפק בכך, אך המדרש נאחז בתיאור הקצר - ו תּ ר א א תוֹ כּ י טוֹב הוּא (שמות ב 2) - ומדגיש את ייחודו של האירוע ושל היילוד: וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. ילדותו של משה אינה נזכרת במקרא, והמדרשים ממלאים את החסר ומספרים על משה הקטן, שבת פרעה הייתה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, וגם פרעה עצמו "היה מנשקו ומחבקו, וכולם היו מתאווים לראותו. לפי חז"ל, התנהגותו של משה הפעוט העידה על מנהיגותו לעתיד: "והיה נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול" ובהמשך אגדה זו מסבירים חז"ל את הפגם בדיבורו של משה ככוויה בלשונו, שהצילה אותו ממוות אך פגמה בדיבורו. חז"ל מתארים את תכונותיו המיוחדות של משה כרועה צאן, שהיה משגיח ברחמים רבים על כל פרט בעדר, וכאשר הבין שגדי ברח מן העדר מפני שהיה צמא ועייף - הרכיבו על כתפו והחזירו לעדר. ועל כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם... אתה תרעה את עמי ישראל. סובלנותו ומסירותו של משה לעם ישראל במשבר הגדול בין אלוהים לעם (חטא עגל הזהב) מוצגת במדרש במחיר אישי כבד של משה - אי כניסתו לארץ. המדרש מתאר בסגנון פיוטי ונוגע ללב את ניסיונותיו של משה לבטל את רוע הגזירה ולגייס לעזרתו את כל העולם, פשוטו כמשמעו: את השמים ואת הארץ, את החמה (השמש) והלבנה (הירח), את הכוכבים והמזלות, את ההרים והגבעות ואת הים - בתחינה: בקשו עלי רחמים. בסופו של דבר ריחם עליו הקדוש ברוך הוא והסביר לו, כי נשבע שתי שבועות: האחת - שעם ישראל יושמד בעקבות חטא העגל, והשנייה - שמשה ימות ולא ייכנס לארץ. את השבועה הראשונה הוא ביטל לבקשת משה - ולפיכך לא יוכל לבטל את שבועתו השנייה אלא במחיר הראשונה. ועל כך אמר משה: "יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אחד מישראל. התכונות של משה שנבקש להאיר בתכנית מלמדות על מנהיג חומל, רחום, סובלני שאיכות מנהיגותו נמדדת ביכולתו להתייחס לכל פרט בעמו, להכיל את צרכיו ולגלות נאמנות רבה לעם גם בשעה שסר מדרכו הטובה. הסיפור 28 סיפור הסנה הבוער לקוח מהספר: "Does God Have A Big Toe?" by Marc Gellman לאלוהים היה אתגר גדול כאשר החליט לבחור מנהיג לבני ישראל. אלוהים חיפש אדם רחום, סובלני, שידע לקבל ולהכיל אנשים שונים עם מחשבות, דעות וצרכים מגוונים. אלוהים ידע שמנהיג לבני ישראל יצטרך המון סובלנות כדי להוציא אתם בהצלחה ממצרים וכדי להוביל אותם במדבר. אלוהים חיפש מנהיג שלא יתייאש גם מול קשיים רבים. הוא ידע שפרעה יהיה עקשן מאד וגם בני ישראל יתקשו לסמוך על המנהיג ולהאמין בו במשך שנים ארוכות של נדודים במדבר. הוא ידע שבני ישראל יתלוננו הרבה עד שהם יגיעו לארץ ולכן חיפש אדם מיוחד סבלני וסובלני שיהיה מתאים למשימה הקשה של הנהגת העם. הוא החליט להעמיד את המנהיג העתידי בניסיון- במבחן הסובלנות.

29 המלאכים רצו לעזור לאלוהים במבחן זה והציעו כל מיני רעיונות: רוב הרעיונות לא היו טובים, אבל לאולהים היתה הרבה סבלנות, לכן אלוהים הקשיב למלאכים ולכל הרעיונות למבחן הסובלנות: המלאך גבריאל הציע להביא למועמד חוט שהסתבך ונהיה בו קשר גדול. הוא אמר: מי שיש לו סבלנות לפתוח את הקשר, ראוי להיות מנהיג. המלאך מיכאל הציע מבחן אחר באמצעות קופסת פאזל, מיכאל הכריז: אני עדיין מנסה לפתור את הפאזל הזה, לכן כל אדם שישי לו סבלנות לפתור אותו, הוא הבחירה הראויה שלנו למנהיג! אלוהים לא התלהב מהמבחנים שהציעו המלאכים והסביר לגבריאל ולמיכאל שלא תמיד אדם סבלני יהיה גם סובלני. סבלנות היא היכולת להרכיב פאזלים לאורך זמן או לפרום קשרים בחוטים שהסתבכו, סובלנות לעומת זו היא היכולת לחיות לצד אנשים שונים ממני החושבים ומרגישים אחרת, להבין שבני האדם שונים זה מזה ולכבד את השוני הזה. אלוהים שלח את גבריאל ומיכאל הביתה ונשאר עם התלבטויותיו לבדו. ואז.. צץ במוחו רעיון כביר המבחן הכי טוב לבדוק סובלנות אצל מישהו... קרוב לקבוצת רועי צאן במדבר, גרם אלוהים לסנה אחד לבעור. חלק מרועי הצאן עברו ליד הסנה ולא שמו לב לשום דבר מיוחד. הם אפילו לא שמו לב שהסנה בוער, אבל אינו נשרף. למעשה, ישנם הרבה שיחים במדבר ופעמים רבות הם בוערים. לכן אף אחד לא טרח לעצור על יד השיח המיוחד הזה כדי להסתכל על נס הסנה. משה, שהיה רועה צאן, לאחר שברח מארמון פרעה, מיד הבחין בסנה הבוער, הוא ישב מולו והסתכל איך הוא בוער, הוא הבחין שכל העלים של הסנה בוערים וגם הענפים השחירו כמו אצל כל שיח בוער. דבר אחד בלבד היה שונה, הוא הבחין שאף על פי שהסנה בוער הוא לא נשרף. הסנה המשיך לבעור, ולבעור והענפים שלו לא נפלו והפכו לאפר אלא המשיכו לבעור. משה היה היחיד שהבחין בפלא הזה, הוא ניסה לשכנע את רועי הצאן האחרים לבוא ולהתבונן בפלא המיוחד הזה, אבל הם היו עסוקים בדברים אחרים. אלוהים התבונן במשה וידע שהוא עמד בניסיון. מי שמסוגל להתבונן בתשומת לב בכל פרט, יוכל להתבונן בפרטים השונים בעם, ללמוד למה הם זקוקים ולהענות לצרכים השונים. משה יוכל להיות מנהיג סובלני ולהוביל את כל העם במדבר, ילדים וילדות, גברים ונשים, זקנים וזקנות. המבחן של אלוהים הצליח, משה היה מנהיג ראוי רחום וסובלני. לאחר 40 שנה של נדודים במדבר כאשר משה פונה לאלוהים ומבקש ממנו בקשה אחרונה לפני מותו הוא אומר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו (מדרש תנחומא, פנחס, סימן י ). משה והסנה הבוער. מתוך הסרט 'עשרת הדברות',

30 משה בא לגן מיוחסת למשה האמרה: כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו... (שם) ניתן לצייר את קווי המתאר של כל ילד וילדה על גבי גליון נייר. לאחר שקווי המתאר מצויירים כל ילד יצייר את עצמו, את פרטי הלבוש האהובים עליו, הצבעים האהובים, התסרוקת המאפיינת אותו. לצד הדמות שכל ילד צייר נציע לצייר תחביבים או דברים המשמעותיים לילדים (ספר אהוב, חפץ משמעותי וכו'). ניתן לערוך את עבודות הילדים בתערוכה. לצד הציורים ניתן להוסיף משפט כתוב על כל ילד שמתחיל במילים "חשוב לי ש... לאור התערוכה ניתן לשאול כיצד נוכל להיות סובלניים לשונות בינינו? איך נוכל להתחשב בדברים החשובים לכל ילד וילדה בגן? על משה מסופרת האגדה הבאה: ואף משה לא בחנו הקב ה אלא בצאן. אמרו רבותינו כשהיה מרע ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא. עיף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקב ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל. (מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ב) ניתן להמחיז את האגדה. הדמויות: משה- רועה צאן, גדיים, גדי בורח ואלוהים. תמונה א '- משה רועה את צאנו של יתרו במדבר. תמונה ב '- גדי בורח מהעדר ומשה רודף אחריו תמונה ג'- הגדי מגיע לברכת מים ושותה בצמא. משה מבין כי הגדי ברח מפני שהיה צמא ועייף. תמונה ד'- משה מרכיב על כתפיו את הגדי ומשיבו לעדר. תמונה ה'- אלוהים מבין שמשה הוא מנהיג רחום וראוי להנהיג את בני ישראל. בעקבות ההצגה ניתן לשאול: איזו תכונה נוספת אנו לומדים על משה? מדוע מנהיג זקוק לתכונה זו? נזמין את הילדים לספר על גילויים של חיבה וחמלה לבעלי חיים. מה יכולה ללמד ההתיחסות לבעלי חיים על היחס לבני אדם? משה בא הביתה משה התאפיין ביכולת להתייחס לכל פרט ולהבחין בדקויות. לפיתוח יכולת הבחנה נציע את הספר "איפה אפי" מאת מרטין הנדפורד בהוצאת שוקן. חפשו את אפי בחוף הים, בתחנת הרכבת, בחניון הנופש, בחנות הכלבו, באצטדיון. איפשהו בתוך ההמון ההומה נמצאת הדמות שאי אפשר לטעות בה. משה מתואר כמי שהוציא את בני ישראל ממצרים ותרם לגיבושו של העם. דמותו חקוקה כאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית. לאור האמור להעיל ניתן לתהות מדוע משה כמעט ואינו נזכר בהגדת פסח (משה נזכר בהגדה בפעם אחת בלבד בדבריו של רבי יוסי הגלילי). אחד ההסברים להשמטה של משה זה הנסיון להאדיר את אלוהים ולייחס רק לו את סיפורי הניסים של יציאת מצריים. ההגדה הקיבוצית לעומת המסורתית בוחרת להשיב למשה את כבודו ומעמידה אותו במרכז סיפור פסח. נציע לשלב בהגדה המסורתית שירים על משה כגון: משה בתיבה, משה הכה על סלע. משה לא הנהיג את בני ישראל לבדו הוא נעזר בשני אחיו, אהרון ומרים. המנהיגות המשפחתית של משה אהרון ומרים מהווה מודל ליחסים טובים בין אחים במסגרתם כל אחד תורם מכישוריו ונתרם מאחיו. חשבו על דברים שהאחים והאחיות במשפחה עושים יחד. חשבו על משימה אותה יקחו על עצמם האחים (הכנת ארוחת ערב, נקיון הבית, עישוב הגינה, ציור משותף, בישול/ אפייה משותפת וכו'). בעקבות המשימה ניתן לשוחח על הדברים שטוב לי יותר לעשות באופן עצמאי ועל דברים שאני נהנה לעשות ביחד עם אחיי. איזה ערך מוסף יש לעשייה משותפת של כל האחים ביחד? 30

31 מרים הנביאה צידה לגננת מרים היא האחות הבכורה במשפחתם של יוכבד ועמרם. באותיות שמה של מרים מופיעה המילה: מים. מים הם כוח החיים. בכל מקום ששמה מוזכר בתורה היא נמצאת על יד מים ומאפשרת חיים. בשירת הים מוזכרת מרים לא רק כבת עמרם וכאחות משה אלא גם כנביאה, אחות אהרן. רש"י תוהה בעניין ומפרש: מרים התנבאה בטרם נולד משה, כשהיו רק היא ואהרן. היא אמרה: עתידה אימי ללדת בן שיושיע את ישראל (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת מגילה, יד). לאחר היוולדו של משה, מרים, אחותו הגדולה, שמרה עליו וליוותה אותו כל עוד הוא היה במים. כשבת פרעה מצאה את משה, מרים היא זו שהצליחה לשכנע את בת פרעה שיוכבד, אמם, תניק אותו. כך היא גם שמרה על זהותו של משה כחלק מבני ישראל. כשבני ישראל ברחו ממצרים בזכותם של מרים, משה ואהרון וחצו את ים סוף, לקחה מרים את התוף בידה ורקדה ושרה עם נשות ישראל וחגגה את ניצחונם ויציאתם ממצרים. ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. (שמות ט''ו פסוק כ) כשבני ישראל נדדו במדבר 40 שנה הם התקיימו מבארות מים שהופיעו בכל מקום שהם חנו. באר מרים ליוותה את בני ישראל בכל הנדודים במדבר. כאשר הם היו צמאים הם יכלו לשאוב מים צוננים ישר מהבאר. זה נתן להם את הכוח להמשיך בדרכם. לבאר קראו: "באר מרים" מפני שכאשר המצרים מיררו את חייהם של בני ישראל, מרים נתנה להם כוחות חדשים ותקווה. כשמרים מתה בארות המים התייבשו. מרים ראויה להתארח כגיבורה בגן כיוון שהייתה שותפה להנהגת ישראל, והבטיחה את שלומו של העם בצמתים מכריעים. תכונה בולטת בדמותה הנה חשיבה עצמאית ויצירתית. בחרנו להתמקד במדרש, בו מרים יוצאת כנגד החלטת אביה לגרש את אשתו כדי למנוע ילודה עתידית לאחר הגזרה של פרעה. היכולת של מרים לעמוד מול אביה ולהתנגד לו אינה מובנת מאליה, שכן חז"ל מציגים את עמרם כגדול הדור. בהתנגדותה מבהירה לו מרים את מהות החלטתו, תוך הנמקות היא משכנעת כי גורל העם ועתידו בידיו. התנגדותה האסרטיבית גורמת לו לחזור בו מהחלטתו. במעשה זה מרים מתעמתת עם סמכות ומדגימה יושרה, אמונה בצדקת הדרך והתגברות על פחדים. ) שמות ב) וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה ז (בעולם הזה), ואתה בעוה ז ולעוה ב (ולעולם הבא)! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. (בבלי, סוטה, יא ע ב). 31

32 הסיפור הקוסם: פרעה, תקשיב לי (אמר הקוסם הראשי שלו) : אני קורא בכוכבים שמנהיג ייוולד לבני ישראל והוא יוציא אותם ממצרים, ישמיד אותך ואת כל צבאותיך פרעה: אתה יודע מתי הוא ייוולד? שאל פרעה. הקוסם: בקרוב, הוד מלכותך. אולי החודש, בוודאי תוך שנה. קריין: פרעה גזר מייד גזרה שכל תינוק בן זכר צריך להשליך ליאור- הנהר הגדול, מיד לאחר היוולדו. המספר: כאשר עמרם, אביה של מרים שמע את הגזרה, הוא דאג מאד. יוכבד ראתה אותו ושאלה: יוכבד: מה קרה? אף פעם לא ראיתי אותך נסער כל כך. עמרם מתרגש: מה לא שמעת? פרעה גזר גזרה קשה. הוא ציווה להשליך כל תינוק זכר שנולד לבני ישראל, ליאור. איך אפשר לגדל ילדים במקום הזה? יוכבד: אל תדאג עמרם. מרים חזרה הביתה היום עם בשורות טובות מאד. בקרוב יוולד ילד שיוציא אותנו מארץ מצרים ויוביל אותנו מעבדות לחירות. עמרם: אלו רק שמועות יוכבד. איך את יודעת שאפשר להאמין להן? אני אדבר עם מרים. קריין: כשמרים באה לראות את אביה היא הייתה עצבנית מאד. היא ידעה שאבא שלה לא יאמין לסיפורים האלה שמנהיג יוציא את בני ישראל ממצרים. עמרם: שאל את ביתו: האם אמך סיפרה לך על מנהיג שיום אחד ישחרר אותנו מעבדות לחירות? מרים: כן אבא. עמרם: מרים את לא מבינה. אלו רק סיפורים. לא יהיה מנהיג כזה. רק היום פרעה גזר גזרה חדשה האומרת שכל בן 32

33 זכר שייוולד לעם היהודי ישלך ליאור. מרים ענתה לאביה: אבל אנחנו לא יכולים לוותר. אנחנו מוכרחים להראות לפרעה שהוא לא יכול למנוע בעדנו לצאת ממצרים. המנהיג שלנו מוכרח להיוולד. עמרם: אבל מרים, את לא מבינה, מה הטעם ללדת ילדים כאשר פרעה ישר יהרוג אותם. מרים: הוא לא יצליח אבא! אנחנו נסתיר אותם. עמרם: מרים ביתי היקרה. את חושבת שאת יכולה לסדר את פרעה ואת המרגלים שלו? הם יידעו מיד מתי נולד לנו תינוק חדש וייקחו אותו מידנו מייד. מרים: לא ניתן להם אבא עמרם כעס על מרים ועל עקשנותה ואמר: אנחנו לא נביא עוד ילדים לעולם רק בכדי שפרעה יהרוג אותם. מרים: אבא אתה מחמיר את המצב כך. עמרם מאד נרגש והוא התעצבן: איך את מעיזה לדבר איתי כך? מרים, את חצופה! מרים: אני מתנצלת אבא, אבל פרעה ציווה להרוג את התינוקות שלנו ואם אתה מסרב להביא עוד ילדים לעולם גם אחרים יחליטו לא להביא עוד ילדים בכלל- גם בנים וגם בנות וזה יהיה הסוף של עמנו. לא יהיה לנו יותר עם. קריין: עמרם לא ידע מה לענות. כעבור מספר רגעים הבין כי מרים בתו בעצם צודקת. עמרם: בתי, אמר עמרם בגאווה, את נבונה מאד. קריין: ואז הוא חיבק אותה חיבוק גדול. קריין: לעמרם ויוכבד נולד עוד בן וקראו לו משה וכמו שמרים ניבאה הם הצליחו להסתיר אותו מהמרגלים של פרעה. משה גדל ובאמת הוא היה זה שהוציא את בני ישראל ממצרים. זאת הסיבה שאנו קוראים למרים מרים הנביאה. היא ניבאה מה יהיה בעתיד בשלב שלאף אחד לא היה מושג מה יהיה, היה רק פחד גדול מפני העתיד. והיא לא רק הקשיבה, היא האמינה, פעלה ולא ויתרה. 33

34 מרים באה לגן אפשר לשאול את הילדים: מה דעתכם על התנהגותה של מרים? האם קרה לכם מקרה שבו הסברתם לאדם מבוגר שהוא טועה וגרמתם לוֹ לשנות את דעתו? שיר: (למנגינה של אליהו הנביא) מרים הנביאה עוז וזמרה בידה מרים תרקוד איתנו להגדיל זימרת עולם מרים תרקוד איתנו לתקן את העולם במהרה בימנו היא תביאנו ( X2) אל מי הישועה כדי להשיב למרים את כבודה הראוי כגיבורה ומנהיגת העם, נכין כוס מרים - כוס מרים היא חידוש במנהגי סדר פסח. הכוס מונחת על שולחן הסדר לצד כוסו של אליהו. המנהג בא לכבד את מנהיגותה של מרים בסיפור הצלת משה ויציאת מצרים. כוס מרים היא כוס מי מעין המסמלת את האגדה שלפיה כל חייה של מרים התלוותה אליה באר מים, וזו הרוותה את צימאון בני ישראל במדבר. מרים והבאר היו בבחינת נווה מדבר, מקור לקיום ולמרפא. מילות הניחומים של מרים נתנו לבני ישראל תקווה וביטחון להתגבר על קשיי היציאה ממצרים. מרים באה הביתה בעקבות גזרת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" מרים יוצאת כנגד החלטתו של אביה לגרש את אשתו. הדבר אינו מובן מאליו שכן חז"ל מציגים את עמרם כגדול הדור. והנה מרים מבהירה לו את מהות החלטתו, תוך הנמקות ממוקדות המבהירות כי גורל העם ועתידו בידיו והיא גורמת לו לחזור בו מהחלטתו. אפשר לשאול את הילדים: מה דעתכם על התנהגותה של מרים?האם קרה לכם מקרה שבו הסברתם לאדם מבוגר שהוא טועה וגרמתם לוֹ לשנות את דעתו? אפשר לקרא את הספר: "זרע של גזר" מאת רות קראוס (או "זרע של צנונית" מאת חנה הורן). הילד בסיפור מאמין שמהזרע שהוא זרע יצמח גזר ולמרות שהמבוגרים מטילים בכך ספק הוא מטפל בו במסירות ובהתמדה ובסוף צומח הגזר. אפשר לדון עם הילדים בשאלות כמו: למה התקשו המבוגרים להאמין שהגזר יצמח? איך מרגישים כשהסביבה מפקפקת במשהו שאתם בטוחים בו? 34

35 התורה מספרת על העם כולו נשים וגברים שיצאו ממצרים לחירות עולם, אולם במשך דורות רבים הוצנע חלקן של הנשים באירוע, כפי שנעשה לקולן ולתרומתן בתחומים אחרים. כשאנו מקיימים את המצווה לספר ביציאת מצרים אנחנו מצוּוים לשוב ולהעניק לקול זה את מקומו. בבואנו לעשות זאת, זוהרת לפנינו באור יקרות דמותה של מרים הנביאה, אחותו הבכורה של משה, שחכמת לבה, הכרעותיה ודבר האלוהים אליה היו חלק מכריע בגאולת מצרים. המדרש מספר על בארה של מרים שהשקתה את העם בדרכו. לכבודה של מרים נוהגות משפחות רבות בעולם היהודי למזוג כוס ברכה נוספת, כוס מים חיים, כוסה של מרים, לסמל את השוויון בין בני האדם באשר הם. נמזוג כוס מים צלולים, נציב את כוס מרים שהוכנה בגן ליד כוסו של אליהו הנביא ונאמר: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אמותינו ואבותינו, שתדריכנו להרבות חירות ושוויון בעולמנו, ונאמר: אמן. (על פי הרב שלמה פוקס) מרים ידועה גם בכישרונה לשיר ולרקוד: ו תּ קּ ח מ ר י ם ה נּ ב יא ה א חוֹת א ה ר ן, א ת-ה תּ ף--בּ י ד הּ; ו תּ צ אן כ ל-ה נּ שׁ ים א ח ר יה, בּ ת פּ ים וּב מ ח ת. לאחר חציית ים סוף לוקחת מרים את התוף בידה והנשים יוצאות אחריה בתופים ובמחולות. דמותה של מרים מזמנת שיחה על השירה והריקוד כביטויים להודיה ולשמחה. ניתן לעודד את הילדים לחבר ריקודי שמחה ולשלב את הריקוד בתוך סדר פסח. מרים ומשה בתיבה, שמן על בד, פאול דלקרואה. 35

36 חנה סנש צידה לגננת איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל. (קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט שנכתב ביום הולדתה ה- 18, 17 ביולי 1939) חנה נולדה בבודפשט שבהונגריה לאב, בלה סנש, סופר ועיתונאי ידוע שנפטר עוד כשהייתה ילדה. כבר מילדות הפגינה חנה כישרון ספרותי וכתבה יומן המתאר את קורותיה מגיל 13 ועד זמן קצר לפני מותה. על אף שגדלה בבית של מתבוללים, הביאו אותה גילויי האנטישמיות בבודפשט לפתח מעורבות בפעילות הציונית בעירה. בשנת 1939 עלתה לארץ ישראל ולמדה בבית ספר החקלאי לבנות בנהלל. בתום שנתיים של לימודים הצטרפה לקיבוץ שדות ים, עבדה בחקלאות ובמקביל כתבה שירה וכן מחזה אודות החיים בקיבוץ. בשנת 1943 התגייסה חנה לצבא הבריטי והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתה הייתה לצנוח על אדמת אירופה. מטרת המבצע היתה לסייע במאבקן של בעלות הברית ולנסות לחבור אל הפרטיזנים בכדי להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. במרץ, בתוםתקופהשלאימוניםבמצרים,צנחהחנהעם 32 חבריהלקבוצה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. הקבוצה שהתה ביער שלושה חודשים עם הפרטיזנים של טיטו, ממתינה לתעודות מזוייפות שיאפשרו לה לחצות את הגבול. בשיר "אשרי הגפרור", שכתבה בעברית בתקופת ההמתנה, היא נותנת ביטוי לנחישות שלה ולדבקותה המוחלטת במטרה. זמן קצר אחרי חצית הגבול היא נתפסה על ידי המשטרה ההונגרית ועברה תקופה קשה בכלא. בנחישות ואומץ לב היא סירבה לשתף פעולה עם השוטרים והוחלט להוציאה להורג בהיותה בת 23. אנו בוחרים שלא להיכנס לפרטי מעצרה הן ברמת המחנכים והן ברמת הילדים היות ומדובר בסיפור קשה וטרגי. חשוב לנו לספר על אישיותה והמעשה האמיץ שלה ולא להיכנס לפרטים קשים וכואבים כאלו. בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ ונטמנו בחלקה הצבאית בהר הרצל. חנה סנש מוזמנת לגן כגיבורה כיוון שבחייה הקצרים סימלה אומץ ויושרה. השירים שכתבה, גם בעומדה מול גורלה הטראגי, משרטטים את דמותה כאישה חזקה הפועלת למען הזולת, ציונית נלהבת המחוייבת לעמה וחדורת תקווה - אפילו לנוכח הנסיבות העגומות שמולן ניצבה. מאחר שהסיפור על חנה סנש הוא סיפור הביוגרפיה שלה מומלץ להצטייד בפריטים הבאים: מזודה, ספר, חולצה, צדפים ולשלבם במקומות המתאימים במהלך הסיפור על מנת ליצור עניין ולהפוך את הסיפור לתאטרלי. 36

37 הסיפור אבא של חנה סנש היה סופר מפורסם בהונגריה. הוא כתב מחזות מצחיקים מאד. חנה נולדה בהונגריה וכשהייתה בת שש נפטר אביה. לאחר מותו סיפוריו המשיכו ללוות אותה. חנה סנש ירשה את כשרון הכתיבה מאביה והמשיכה את דרכו. היא כתבה שירים וכשהייתה בת שלוש עשרה כתבה יומן. ביומן היא כתבה על המחשבות שלה, תיארה את הדברים שחוותה במהלך היום ושמרה על יומנה כל חייה. בתקופה שבה חיה חנה סנש בהונגריה, ההונגרים לא אהבו את היהודים וכשהיטלר והנאצים שלטו בגרמניה ההונגרים תמכו ועזרו להם. חנה סנש האמינה שכדי להגשים את עצמה עליה לעלות לארץ ישראל ולכן ארזה מזוודה ובה מעט בגדים, ספרים והיומן שלה ועלתה לארץ ישראל. בארץ גרה חנה סנש בקיבוץ שדות ים ולמדה חקלאות. היא אהבה לטייל על חוף הים, להביט בגלים, לשמוע את השחפים ולאסוף צדפים. פעם אחת היא טיילה על החוף לקיסריה וכתבה שיר נפלא שנקרא: הליכה לקיסריה בשלב מסויים החלה חנה סנש לדאוג למשפחתה שנשארה בהונגריה ולכן החליטה לעזור ליהודים שנשארו באירופה לברוח ולעלות לארץ. היא הצטרפה ל הגנה - קבוצה גדולה של לוחמים ולוחמות בארץ ישראל ולמדה להיות צנחנית. היא טסה מעל יוגוסלביה ושם צנחה ועזרה ללוחמים שנקראו פרטיזנים להילחם נגד הנאצים. משטרת הונגריה תפסה את חנה סנש, היא נפטרה בהונגריה ונקברה בהר הרצל בירושלים. בין השנים הבריטים שלטו בארץ ישראל והם לא נתנו ליהודים מאירופה לבוא לגור כאן. היו אניות מיוחדות שהבריחו את היהודים מאירופה והכניסו אותם לארץ בסתר בסוד. לאחת האוניות האלה קראו חנה סנש לזכרה של הגיבורה שלנו, חנה. אחד הדרכים שאנו יכולים לזכור את חנה ולכבד את זכרה הוא לשיר את אחד השירים שהיא כתבה הליכה לקיסריה : (כאן אפשר ללמד את השיר לילדים אם הם עוד לא מכירים אותו) אלי אלי שלא יגמר לעולם החול והים רשרוש של המים ברק השמים תפילת האדם. חנה סנש באה לגן "משוררים קטנים" נשיר ביחד את השיר הליכה לקיסריה, כשכל ילדי הגן מכירים את המילים נציע לילדים להחליף את המילים של השיר במילים שלהם. למה הם מתפללים? מה היו רוצים שלא יגמר לעולם? אלי אלי שלא יגמר לעולם תפילת האדם 37

38 חנה סנש פעלה למען העם היהודי. היא עזבה את ארץ ישראל, התגייסה ל"הגנה" כדי לחלץ יהודים ולסייע לפרטיזנים במלחמתם נגד הנאצים. חנה סנש הרגישה זיקה ומחוייבות לכלל ישראל, לכל העם היהודי. בימינו יהודים רבים חיים בישראל ויהודים רבים חיים בתפוצות. בהשראתה של חנה סנש נבקש לעורר תחושת שייכות ולחנך ל"כל ישראל ערבים זה בזה". נציע להכין תוצר (אלבום תמונות של ילדי הגן ומשפחותיהם, חוברת ציורים, ברכה, פוסטר ועליו טביעות ידיהם של ילדי הגן, במידה שהפעילות מתקיימת לקראת חג ניתן להתאים את התוצר לחג). ניתן לשלוח את התוצרים לקהילה יהודית בתפוצות ולהתחיל לקיים קשר שיגביר את הזיקה ההדדית שלנו. כדי לתאם משלוח לקהילה יהודית בתפוצות ניתן לפנות: לאגף החינוך של התנועה ליהדות מתקדמת: או בטלפון: חנה סנש באה הביתה חנה סנש בפועלה הייתה מחוייבת לארץ ישראל ולעם היהודי. נציע לקראת יום העצמאות לחשוב מהי ארץ ישראל עבור המשפחה שלנו. נזמין את המשפחות להכין תוצר המלמד על המשמעות של ארץ ישראל בעבורם ולהסביר בכמה מילים. את התוצרים ניתן להציג כתערוכה או לשלוח אותם מתורגמים לקהילה יהודית בתפוצות. ניתן להזמין את הקהילה היהודית להכין תוצרים מקבילים על משמעות ישראל בעבורם ולעודד אותם לשלוח אלינו. 38

39 דוד בן-גוריון צידה לגננת אילו נתבקשת לתאר תכונות שעושות אדם למנהיג או גיבור, ודאי היית מציינת תכונות, כגון: יכולת ביצוע וארגון, נחישות, יכולת השפעה, התמדה, השקפת עולם מגובשת, אמונה במעשה, יכולת להלהיב במעשים ובנאומים, יכולת לתת דוגמה אישית ועוד. בכל התכונות האלה חוֹנ ן דוד בן-גוריון, מי שהיה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. דוד בן-גוריון הוא האב המייסד של מדינת ישראל. מיד לאחר שהכריז על הקמת המדינה, ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), הוא קיבל על עצמו את התפקיד הרם והקשה ביותר: להנהיג ולעמוד בראש המדינה שזה עתה נולדה, אשר עליה להילחם על קיומה. שכן למחרת ההכרזה על הקמת המדינה, ביום 15 במאי, יצאו מדינות ערב למלחמה נגד ישראל. איש לא התחרה עם בן-גוריון על תפקיד ראש הממשלה. הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של תנועת הפועלים ושל המדינה. כמעט כל ימי חייו עסק בפעילות ציבורית הוא החל בפעילותו הציבורית בגיל 17 כאחד ממייסדי קבוצת 'פועלי ציון' בפולין. בשנת 1906 בהיותו בן 20 עלה לארץ והמשיך בפעילות ציבורית עד שנת 1970, כאשר פרש בגיל 84. דמותו של בן-גוריון מלאה סתירות: תקיף, מהיר ח מ ה, נוטה לריב, שתלטן, רודן, ועם זאת אמיץ, חכם, מלא עוצמה וכישרון מנהיגותי, אשר ה שׁ ר ה תחושה של אחדות בעם. אך התכונה שאפיינה אותו יותר מכל היא המ ע שׂ יוּת. בן גוריון נבחר להתארח בגן בשל חזונו : יצירת עם יהודי חדש בארץ-ישראל עם שישלוט בגורלו, יחיה בעצמאות מדינית מלאה, ויהיה יצרני, כלומר: יחיה על יגיע כפיו בחברה שוויונית. הוא האמין שניתן ליצור בארץ-ישראל חברה חדשה, אשר רמתה התרבותית, הרוחנית והמוסרית תהיה דוגמה ומופת לעמים. באישיותו הוא מייצג ערכים של דבקות במטרה, חלוציות, צניעות, ענוה ותרומה לחברה. הסיפור דוד בן-גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. אבל כשהוא נולד הוא לא היה דוד בן-גוריון, הוא היה דוד גרין. כשהוא היה ילד הוא היה חלש וחולני וסבל מדלקות בעיניים ובאוזניים ואמרו שהיה לו ראש גדול כמו בלון. הרופא אמר שראש גדול רק מוכיח שהוא יהיה פעם איש חשוב. דוד גרין למד בכיתה מיוחדת שכל הילדים היהודים היו לומדים בה, שקוראים לה חדר. ה חדר היה כיתה קטנה וצפופה. הוא למד תורה כל היום ואף על פי שהוא היה הכי נמוך בכיתה הוא היה התלמיד הכי חכם. יום אחד, הגיע לעיירה שלו ברוסיה, ספר חדש ושמו מדינת היהודים שכתב העיתונאי תיאדור הרצל. היה כתוב בו שהיהודים צריכים להקים לעצמם מדינה. דוד התרגש מאד מהרעיון הזה וכשהוא סיים את לימודיו הוא החליט שיום אחד הוא יעלה לארץ ישראל. עברו כמה שנים והרצל, חוזה המדינה, נפטר ודוד הכריז שעכשו הוא צריך לעזור להקים את מדינת היהודים. וכך היה. הוא עלה לאוניה ועזב את רוסיה כדי להגיע לארץ ישראל. הכל היה שונה בארץ, האוכל, האקלים, העבודה הקשה בפרדסים. דוד אף חלה במחלת הקדחת אבל הוא שמח להיות בארץ ישראל. דוד התחיל לכתוב בעיתון עברי ועל המאמרים שלו הוא חתם בשם משפחה עברי חדש שהוא בחר לעצמו, דוד בן-גוריון. גור, זאת אומרת, גור אריות. וזה מאד התאים לרוחו. דוד פעל שנים רבות גם בארץ ישראל וגם בחו ל כדי להקים את המדינה. 39

40 ילדים מה דעתכם, איך מקימים מדינה? מה יש במדינה? מה צריך כדי שתהיה מדינה? הרבה בעיות עמדו בדרך להקמת מדינת ישראל. חיו בארץ ישראל גם ערבים וחלקם לא שמחו שבאו יהודים מכל העולם להקים כאן מדינה. אנגליה אז שלטה בארץ ולפעמים הם הבטיחו ליהודים שיוכלו להקים מדינה ולפעמים הם תמכו בערבים. אחרי מלחמת העולם השניה הרבה פליטים יהודים רצו לעלות ארצה והאנגלים לא הרשו להם לבוא. הפליטים היו מתגנבים בלילות לאוניות ומפליגים לארץ ללא רשות מהשלטון האנגלי. לפעמים האנגלים היו תופסים אוניה כזאת ומגרשים אותה לקפריסין. לכן אנחנו חייבים להקים מדינה משלנו! אמר דוד בן-גוריון, ודבר ראשון, צריך שהאנגלים יעזבו את הארץ! דוד בן-גוריון לא נח לרגע, הוא כל הזמן השתדל שיעלו לארץ עוד יהודים והוא גם ניסה לשכנע את העולם שהיהודים מוכרחים מדינה משלהם. הוא פעל ללא הפסקה ולא ישן הרבה בלילות כדי להספיק את כל הע בודה. הוא עשה מנוחות קטנות במשך היום, ועמד על הראש כל יום כדי להזרים דם למוח לעזור לו לחשוב באופן יותר צלול. הוא ידע שהוא חייב להשפיע על נציגי המדינות שנפגשות באו ם (ארגון האומות המאוחדות) ולבקש מהם שיצביעו בעד מדינה יהודית בא י. הוא נסע ונפגש עם המון אנשים. כל היהודים בעולם חיכו במתח לקראת ההצבעה באו ם. ובן-גוריון הצליח לשכנע אותם! בכ ט בנובמבר, 1947, החליטו באו ם שהאנגלים יעזבו את א י בעוד חצי שנה. היהודים רקדו ושרו ברחובות אבל למחרת הערבים שהתנגדו שהיהודים יקימו מדינה תקפו את הישוב היהודי. עכשו עמדה לפני בן-גוריון החלטה קשה, האם להכריז על הקמת מדינת ישראל? פחדו שאם יכריזו על הקמת המדינה כאשר האנגלים יעזבו את הארץ יסתכנו במלחמה עם חמש מדינות ערב השכנות. היו אנשים שניסו לשכנע אותו שכדאי לחכות עד שיהיה צבא חזק. בן-גוריון התלבט וכולם חכו להחלטה שלו. הוא הסתגר בחדר העבודה שלו וחשב וחשב, קרא בתנ ך והביט במפות וגם התייעץ עם חברים. ואז בוקר אחד פתח את דלת חדרו והודיע: החלטתי. בסוף השבוע אכריז על הקמת מדינת ישראל! למרות כל הסכנות אנחנו נתגבר! וכך היה, ב 14 במאי 1948 אחרי שחתמו על מגילת העצמאות של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון כראש הממשלה, הכריז על הקמת מדינת ישראל. לאחר ארבע שנים בתפקיד ראש ממשלה, החליט בן-גוריון לעבור לגור בקיבוץ קטן ומרוחק בנגב: שדה בוקר. בן-גוריון האמין שיש ליישב את הנגב. הוא רצה שהנגב יפרח. זו הסיבה שהוא עבר דרומה וקרא לכולם לנהוג כמותו. בקיבוץ, למרות שהיה קודם ראש ממשלה, התעקש לעבוד עבודת כפיים כמו כולם. הוא אסף זבל בקילשון, חרש, זרע וטיפל בטלאים בדיר. למרות שכבר היה זקן והעבודה הייתה קשה בעבורו מעולם לא התלונן והיה מוכן לעשות כל מלאכה למען הקיבוץ וחבריו. (הסיפור מבוסס בחלקו על הספר של דבורה עומר דבורה עומר מספרת על בן-גוריון הוצאת זמורה ביתן) 40

41 דוד בן-גוריון בא לגן לפני הסיפור ניתן להציג את התמונה ולשאול את ילדי וילדות הגן חידות: מי האדם בתמונה? מה הוא עושה? מה מקצועו? הטרמה זו לפני הסיפור תסייע לילדים להבין שמדובר בגיבור מיוחד ובמנהיג לא שגרתי. לאחר קריאת הסיפור נאזין לשירם של מתי כספי ושלמה גרוניך על בן-גוריון: בן גוריון מתי כספי ושלמה גרוניך מגיע לו שיכתבו עליו שיר הדמות הזאת שהפכה ציור הראש המקריח השיער הלבן הדיבור החתוך של האיש הקטן מגיע לו שיכתבו עליו שיר בלי האיש הקטן גדול הזה בלי האיש הקטן גדול הזה לא יכולנו לשיר שירים בלי האיש הקטן גדול הזה בלי האיש הקטן גדול הזה לא יכולנו להיות אנשים על כן מגיע לו שיכתבו עליו שיר לא להגיד לו תודה לא לא לא לו תודה לא להריע לו רק לברך אותו מגיע לו שיברכו אותו כי בלי האיש הקטן גדול הזה בלי האיש הקטן גדול הזה מגיע לו שיכתבו עליו שיר 41

42 בעקבות השיר נשאל מדוע מגיע לו שיכתבו עליו שיר? בשיחה ראוי להתייחס להחלטיות ולנחישות של בן-גוריון, הן בדיבורו והן במעשיו, לכושרו הרטורי מפותח, ליכולתו לפרש נכונה את המציאות. להיותו גיבור חדור תחושת שליחות וחזון ועם זאת 'בשר ודם', צנוע, ענו, פשוט ועממי, החי בעצמו עפ"י עקרונותיו. מומלץ להדגיש בשיחה את בחירתו לוותר על חיים נוחים, על עושר ופאר לטובת חיים צנועים של חלוץ בקיבוץ. כמו כן כדאי לדבר על רוח ההתנדבות של בן-גוריון ומחוייבותו לעליה יהודית לארץ ישראל ולחברה הישראלית. ניתן להאזין גם לשיר בן-גוריון שכתב יורם טהרלב ללחנו של יאיר רוזנבלום. שיר זה מספר על קורות חייו של בן-גוריון ומלמד על דמותו שהיתה אפופה חילוקי דעות. מצד אחד הוא היה איש נחוש שידע לקבל החלטות אמיצות ולהנהיג את העם בדרכו, ומצד שני היה איש "נוקם ונוטר כנחש". השיר מלמד על ההפכים בדמותו. ניתן להמחיז את השיר עם הילדים. בן-גוריון מילים: יורם טהרלב לחן: יאיר רוזנבלום זה היה בשנת תרס"ז, שום דבר עוד לא היה פה. בן-גוריון הגיע אז, בספינה קטנה ליפו. הוא היה פועל צעיר, אך הרגיש כמו ותיק כבר, את צרורו לקח אל גב, והלך לפתח תקווה. הוא הלך לסג'רה ולמושבה כנרת. בידו אחז רובה וקרא לצאת למרד. באנגלים לחם בעוז ותמיד קרא, בוטח: "עלייה והתיישבות, עם שני אלה ננצח". וספינות פרצו לחוף, יד סתרים אותן השיטה, יישובים עלו בן לילה - דן ודפנה ו חניתה. בן-גוריון, בן-גוריון... הוא היה אדם קשה, איש הלהט והזעם. בתקופת המעשה, 42

43 בקדחת הוא חלה, ואכל בצל וזית, אך ידע שהמולדת, זה עוד עץ וזה עוד בית. בן גוריון, בן גוריון הן הדרך עוד נמשכת, ויגיע אל סופה רק מי שלא יפסיק ללכת ברעיו פגע לא פעם. הוא היה אדם קשה ולוחם חסר מנוח. לא ידע כיצד למחול, לא ידע כיצד לסלוח. ורבים הותיר אחריו בצעדה המפרכת. אך תמיד בשביל הצר, לא אבד את קו הרכס. בן-גוריון.. ארבעים שנה חלפו, מבואו לפלשתינה ארבעים שנה חלפו בלוריתו כלה הלבינה. אך כשקמה המדינה, כמו תינוקת מהססת, הוא ראשון נתן לה יד ולימד אותה ללכת. היא גדלה כבר בלעדיו, אך כל פעם כשקשה לה, מחפשת היא אותו, כמו השורש את הסלע. לפני הסיפור ראינו שבן-גוריון ידע לעמוד על הראש. גיבור כמו בן-גוריון נאלץ לקבל החלטות קשות, לעתים רבות הוא חייב היה לחשוב באופן יצירתי. כשעומדים על הראש, הדם שנמצא בכל הגוף מתרכז לראש וזה מסייע לחשיבה. ננסה בהשראת בן-גוריון לעמוד על הראש (יש לשמור על כללי זהירות, כדאי לתרגל את התנוחה של הראש והידיים ואז להתקדם עם הרגליים, על קצות האצבעות לעבר הראש, בשלבים הראשונים מומלץ להסתפק בזה או לנתק בזהירות את הרגלים ולהשאירם קרוב למזרון). דוד בן-גוריון בא הביתה בן-גוריון פעל כל חייו לטובת הזולת. נחשוב ביחד מה ביכולתנו לעשות לטובת האחר? עבור ילדי הגן? עבור המשפחה? ובקהילה הרחבה יותר. נציע לחשוב על עשייה משפחתית למען החברה כגון: נטיעת עץ פרי, שרבים יוכלו להנות ממנו בשנים הבאות, לקחת חלק בגינת ירק קהילתית, ניקיון החצר של הגן, ביקור בבית אבות על מנת לשמח קשישים, איסוף משחקים, ספרים, בגדים ומסירתם לנזקקים וכו'. 43

44 רבי עקיבא צידה לגננת רבי עקיבא חי בשנים לספירה, והיה מגדולי התנאים (חכמי המשנה שחיו בארץ ישראל). מוצאו היה ממשפחת גרים, ועד גיל ארבעים לא ידע לקרוא ולכתוב. הוא היה רועה את צאנו של כלבא שבוע, אחד האנשים העשירים והמכובדים בירושלים. בתו היחידה של כלבא שבוע, רחל, אהבה את עקיבא ונישאה לו. אביה, שהתנגד לנישואיה עם רועה הצאן, גרש אותה מביתו. בגיל 40 החל עקיבא ללמוד תורה בהשפעת רחל. 40 שנה למד תורה, עד שהיה לאחד מגדולי החכמים בדורו. למרות זאת נשאר קרוב לפשוטי העם וקרב אותם לתורה. הוא הקים ישיבה בבני ברק והעמיד דורות של תלמידים. רבי עקיבא היה גם חבר הסנהדרין (בית הדין של חכמי ישראל), שישבה ביבנה. הוא החל בסידור התורה שבעל פה, ועל כן הוא מכונה "אבי המשנה". רבי עקיבא עסק גם בתורת הסוד והמסתורין ברוח המסורת היהודית. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא ופעל רבות לחיזוק לב העם לקראת המלחמה. במסעו תיו בתפוצות עסק בגיוס לוחמים למרד. באותה תקופה אסר השלטון הרומי לעסוק בתורה, וכל העובר על החוק היה צפוי לגזר דין מות. רבי עקיבא המשיך ללמד בסתר את תורת ישראל, כדי שלא תשכח מהדורות הבאים. הוא נתפס ונכלא בקיסריה, וכעבור שלוש שנים הוצא להורג בייסורים קשים, והיה לאחד מ"עשרת הרוגי מלכות" (שהוצאו להורג על ידי השלטון הרומי, שביקש לשבור את הרוח לעם היהודי ולפגוע במנהיגיו). רבי עקיבא היה זה שטבע את האימרה, "ואהבת לרעך כמוך" - זהו כלל גדול בתורה". רבי עקיבא מוזמן להתארח כגיבור בגן כיוון שהוא מבטא את אהבתו ומחויבותו הן לתורה והן לעם ישראל ולבני אדם. בהתנהלותו הוא מביא לידי ביטוי ערכים של אחריות קהילתית, אהבת התורה, אהבת האדם, התמודדות מול סמכות ומחויבות לעשות את הדבר הנכון. הסיפור בסיפור שלנו טמונים שני סיפורים. הסיפור שלנו מתרחש בתקופתו של רבי עקיבא, הרומאים שלטו אז בארץ ישראל והם אסרו על היהודים ללמוד תורה. כשהם גילו יהודים שלומדים תורה העונש היה עונש מוות. רבי עקיבא התעקש ללמוד תורה, אף על פי שזה היה נגד החוק וסיכן את חייו. יום אחד, ניגש אחד מלמידיו אל רבי עקיבא ושאל אותו: מדוע אתה מוכן לסכן את חייך וללמד תורה? יכולת לשמור על חייך ועל חייהם של תלמידיך, לו היית מפסיק! רבי עקיבא ענה לו בסיפור הבא: פעם היה שועל רעב מאד. הוא לא הצליח לתפוס אפילו ארנב או סנאי אחד לאכול. הוא היה חלש ועייף מהשמש החזקה של אחר הצהריים. הוא חשב רק על מטרה אחת: לו רק יכולתי למצוא משהו לאכול. ואז הוא נזכר בנחל. זה היה נחל קטן, מלא דגים ששוחים במהירות ממקום למקום. השועל חשב לעצמו: לו רק אחד מהדגים היה מתקרב מספיק לגדה יכולתי לתפוס אותו, חשב השועל לעצמו. אשתמש בשכל שלי ובעזרתו אצליח לתפוס דג. כשהשועל הגיע לגדה של הנחל, הוא ישב בשקט, בשקט בלי לזוז והלשון שלו יצאה מפיו כמו כלב רעב ועייף. דג זקן עבר והסתכל לרגע על השועל העייף. מה קורה ביער? שאל הדג הזקן. ענה השועל בלחש: תתקרב לגדה, כדי שאני אוכל להסביר לך מה קורה ביער. הדג הזקן התקרב קצת לגדה כדי לשמוע את הקול החלש של השועל. 44

45 אנשים הגיעו ליער, הסביר השועל בלחש, והוא הזיז את רגלו לכיוון הדג. כמה מהם באים עם רשתות לנחל לתפוס אתכם. השועל דיבר עוד יותר בלחש כדי שהדג יצטרך להתקרב. הדייגים מחפשים דגים נחמדים ושמנים כמוך, אבל הם לא יחפשו אותי כי אני שועל רזה, ובשרי קשה. והשועל הרים את רגלו והצביע אל הדג לכן, אני הגעתי לעזור לך, תצא מהמים ואני אקח אותך על גבי כדי שהדייגים לא יתפסו אותך. השועל לקק את שפתיו, הסתכל על הדג וניסה לחטוף אותו מהמים. אבל הדג שחה מהר אחורה וחזר למים העמוקים יותר. מה?!! אתה לא בא איתי? שאל השועל. בהחלט לא ענה הדג. דג מחוץ למים ימות ללא ספק, אבל כל עוד אני במים אני יכול לנסות להימנע מהרשתות של הדייגים ומרגליו של השועל. וכשרבי עקביא גמר לספר את הסיפור, הוא הוסיף: התורה היא הבית של היהודים כמו שהמים הם הבית של הדגים. בלי תורה היהודים כמו דגים מחוץ למים. גם אם אנחנו בסכנה כעת, נהיה בסכנה גדולה בהרבה, אם ננטוש את לימוד התורה. ורבי עקיבא חזר ללימודיו. רבי עקיבא בא לגן שאלות לדיון ולשיחה בגן איך הבעיה של הדג דומה לבעיה של רבי עקיבא? מדוע אתם חושבים שהרומאים רצו למנוע מהיהודים ללמוד תורה? מי יכול להסביר את הביטוי "דג מחוץ למים"? לאיזו סביבה אנו זקוקים כדי שנוכל להרגיש כמו "דג במים"? ניתן להאזין לשיר רבי עקיבא. מילים: דליה רביקוביץ. לחן: מוני אמריליו. בעקבות ההאזנה לשיר אפשר ללמוד על אורח חייו של רבי עקיבא. ניתן לשיר את השיר "לדגים אין חיים בלי מים ואין חיים בלי תורה ליהודים" (בדיסק על שירי הגשם) מומלץ ללמוד את הפסוק מהתורה שטבע רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך". אפשר לשאול את הילדים איך הם מבינים את הביטוי ולהציע שהביטוי מניח שכל אחד מאיתנו אוהב את עצמו, וממש כפי שהוא אוהב את עצמו עליו לאהוב את האחר. כפי שלא היינו רוצים שמשהו יפגע בנו או יכאיב לנו אנחנו צריכים להבטיח שלא נפגע באחר. עלינו לאהוב את החברים שלנו ולהתנהג אליהם כפי שנרצה שיתנהגו אלינו. ניתן ללמד את השיר: "הריני מקבל עלי את מצוות התורה ואהבת לרעך כמוך לרעך כמוך" ניתן לשמוע את ילדי גן דום מחוקוק שרים את השיר בקישור הבא: ניתן להקנות את הביטוי שהלל הזקן טבע. כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, הת בקש ללמד את הגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". נעמוד על ההבדלים בין שני הביטויים, (הראשון מביא נקודת מבט חיובית ומלמד כיצד יש להתנהג (מצוות עשה) והשני מלמד על דרך השלילה (מצוות לא תעשה)- מה שפוגע בי אסור לי לעשות לחברי). רבי עקיבא אהב את התורה. נציע להתארח בבית הכנסת ולהכיר את מראהו של ספר התורה: המעיל, הרימונים, הכתר, הטס. בעקבות הסיור ניתן להכין קישוט לתורה מחומרים שונים. 45

46 רבי עקיבא בא הביתה נכין לוח משפחתי תחת הכותרת ואהבת לרעך כמוך ובו נציין גילויים של אכפתיות, חיבה ועזרה הדדית במשפחה. בארוחת הערב המשפחתית נזמין לשמוע חוויות מהיום החולף שמעידות על סובלנות, כבוד ואכפתיות לזולת. זוהי הזדמנות להורים לשתף ולספר על פעולות התנדבות שלהם במקומות שונים. בערב שבת אפשר להתייחס לפרשת השבוע, לספר סיפור או נושא מפרשת השבוע במילים שלכם ולבחון ביחד כיצד הוא יכול לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום של בני המשפחה. נציע ללכת לקבלת שבת בבית הכנסת. השבת במהותה מבטאת את אהבתו של רבי עקיבא ומחויבותו הן לתורה והן לעם ישראל ולכלל בני האדם. 46

47 רות המואביה צידה לגננת מגילת רות מציגה מערכת יחסים ייחודית של אהבה ונתינה בין נשים, שאין כדוגמתה במקרא. הקשר שנרקם בין הנשים מעורר פליאה במיוחד על רקע השבר שאירע במשפחתן והיחסים ביניהן בתחילת דרכן המשותפת בבית לחם. ממעמקי הכאב והחרבן עולה ופורחת התקווה, הבחירה בחיים, העשייה, הנאמנות והחברות. רות היא הגיבורה הראשית בסיפור; אישה חזקה ונבונה, רגישה ונאמנה הפועלת על מנת לשקם את הריסות חייה. כוחות נפשה, אמונתה ונחישותה, גורמים לשינוי יחסם של נעמי ובועז כלפיה. "רות בשדה בעז", בכוח אהבתה, רות מאפשרת לנעמי ולבועז להמשיך את ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld משנת 1828 השושלת המשפחתית ולהוליד ממנה את דוד שהופך לימים למלך על ישראל. את שמה של רות מקובל לדרוש כנגזר מהמילה "רעות", היות ומקובל להתייחס למגילה כאל מגילת החסד. נבקש לארח את רות בגן ולאורה לבחון מהי רעות וחברות? נכיר את סיפורה של רות וניצור בהשראתה מגילת רעות המלמדת על יחסי הידידות בגן. הסיפור לפני שנים רבות בעיר בית לחם חיו איש ואישה ושמם אלימלך ונעמי. לשני בניהם קראו מחלון וכליון. היה רעב בארץ לכן המשפחה נדדה לארץ מואב. שם גדלו הבנים וכל אחד נשא אישה מואביה. האחת שמה עורפה והשנייה שמה רות. כעבור 10 שנים מתו אלימלך ושני בניו ונותרו רק נעמי ושתי כלותיה. לנעמי לא נשאר כלום והיא בחרה לשוב לבית לחם. היא אמרה לבנות לשוב לבית הוריהם כי אין לה מה להציע להן. עורפה אכן נענתה להצעתה והפנתה עורף לנעמי. רות, לעומת זאת, אמרה: ו תּ אמ ר רוּת א ל-תּ פ גּ ע י-ב י, ל ע ז ב ל שׁוּב מ א ח ר י : כּ י א ל-א שׁ ר תּ ל כ י א ל, וּב א שׁ ר תּ ל ינ י א ל ין--ע מּ ע מּ י, ו א ה י א ה י. יז בּ א שׁ ר תּ מוּת י א מוּת, ו שׁ ם א קּ ב ר; כּ ה י ע שׂ ה י הו ה ל י, ו כ ה יוֹס יף--כּ י ה מּ ו ת, י פ ר יד בּ ינ י וּב ינ. (מגילת רות א, טז-יז) וכך הלכו שתיהן יחדיו כל הדרך חזרה לבית לחם. מכיוון שלא היה להם מה לאכול, נעמי הובילה את רות לשדות של בועז ללקט את שארית השיבולים שנותרו בשדה. 47

48 עבדה רות כל היום בחריצות ובועז הבחין בה והתרשם ממנה. הוא שאל את הקוצרים מי זאת. ענו הקוצרים שזו רות, כלתה של נעמי שעזבה את ארצה ובית הוריה ועזרה לנעמי אשת אלימלך לחזור הביתה. היא בקשה רשות להמשיך לאסוף את שאריות שיבולי השדה של בועז כדי להכין לחם לחמותה. וכך היה שרות אספה כל יום שיבולים ובערב חבטה את החיטה, טחנה קמח ומהקמח הכינה לחם לה ולנעמי. בזמן שאכלו שאלה אותה נעמי היכן אספת את השיבולים? סיפרה לה רות את כל אשר אירע, איך אספה אחרי הקוצרים, איך ניגש אליה בועז והרשה לה לקחת כמה שהיא צריכה ונתן לה לשתות ולאכול. אמרה לה נעמי: לכי תתרחצי, תתלבשי יפה וגשי לגורן שם ישן בועז, להודות לו על נדיבות ליבו. וכך עשתה רות. הלכה אל הגורן נקייה ולבושה יפה ובידה מטעמים טעימים עבורו. הגישה רות את מטעמיה והודתה לבועז על נדיבות ליבו. הוא אכל ונהנה מאד ואז נרדם. ורות נשארה לשבת לידו כל הלילה. בבוקר, קם בועז וראה שרות נשארה איתו כל הלילה, הוא התאהב בה ונשא אותה לאישה. נולד לרות ולבועז בן שקראו לו עוב ד. כאשר גדל עוב ד הוא התחתן ונולדו לו ילדים, וגם לילדיו נולדו ילדים. נכדו של עוב ד היה דוד, שמאוחר יותר היה מלך ישראל. לכן רות הייתה סבתא רבה של דוד המלך. רות באה לגן את שמה של רות מקובל לדרוש כנגזר מהמילה "רעות". ניצור ביחד מגילת רעות המורכבת מציורי ילדים. נזמין את הילדים והילדות לבטא בציור מהי חברות. נתבונן בציורים השונים ונרחיב את המושג חברות על פי הדימויים שעלו בציורי הילדים. נלמד מילה נרדפת לחברות= רעות. נספר ששמה של רות לא נבחר לה במקרה, באישיותיה, תכונותיה ומעשיה היא מסמלת נאמנות, חברות ורעות. נציע לאגד את ציורי הילדים לכדי מגילה. נגלול את המגילה ונקרא לה מגילת הרעות של הגן בהשראת רות הגיבורה. נקיים שיחה עם הילדים בנושאים של אהבה ונאמנות: את מי אתם אוהבים? איך אתם מבטאים את אהבתכם? מי אוהב אתכם? איך אתם יודעים? מה זה חבר נאמן? למי אני נאמן? ניתן להאזין לשיר: "רות המואביה" מילים: בתיה כרמי, לחן: נורית הירש בקישור הבא: רות באה הביתה נשוחח על המושג "חבר" והאם כל האנשים הם חברים של כולם. מתי אנחנו חושבים שילד זה או ילדה זאת הם חברים אמיתיים? (מבין אותי, אוהב אותי, אפשר לסמוך עליו ועוד). מה מרגישים כלפי חברים? מה מוכנים לעשות בשבילם? מתי אנחנו מעדיפים להיות לבד ומתי עם חברים? האם לכל הילדים יש חברים? מה קורה כאשר אין לנו חברים? האם למבוגרים יש חברים? מה ההבדל בין חבר לבין משפחה? איך אנחנו מבלים עם חברים? איך מבוגרים מבלים עם חברים? נציע להכין מתנה לחבר/ה: ציור, ברכה, משהו שישמח אותו/ה. סיפורן של רות ונעמי מתרחש בתקופת קציר החיטים. זוהי הזדמנות ללמד שרות לקטה שיבולים על מנת לחבוט את החיטה, לטחון אותה לקמח וממנו לאפות לחם. נאפה ביחד חלה בבית. ריח החלה הנאפת יהווה תזכורת למעשה החסד, החברות והנאמנות של רות כלפי חמותה נעמי. 48

49 מתכון לחלה לאפיה בגן (מתוך האתר של לירז בעלת "סודות מתוקים"): חומרים : ) עבור 2 חלות גדולות, או חלה גדולה ולחמניות קטנות) 1 ק"ג קמח לבן כף גדושה של מלח (20 גר') חצי כוס סוכר (100 גר') שקית שמרית או קוביית שמרים טריים אחת (50 גר') 2 ביצים חצי כוס שמן (100 מ"ל) 2 כוסות מים מהברז (כ- 500 מ"ל) ביצה שומשום אופן ההכנה: מניחים בקערה גדולה את השמרים. מוסיפים מעט מכמות הקמח, קורט סוכר ומעט מים ומערבבים לעיסה סמיכה (כמו עיסה לפנקייק). ממתינים מספר דקות. אם רואים בועות בעיסה, סימן שהשמרים טובים וטריים. פעולה זו נקראת בשפה המקצועית ראש עיסה. ניתן גם להניח את השמרים בתחתית הקערה ומעליה לשפוך את הקמח. כך נוודא כי המלח והסוכר לא יגעו בשמרים ונוכל להכין בצק שמרים כראוי. שופכים את יתרת הקמח מעל ראש העיסה ואת שאר החומרים היבשים והרטובים מעל הקמח. נותנים לילדים ללוש את הבצק כ דקות, עד שמתקבל מרקם אחיד. אם מרגישים שהבצק קשה מיד, מוסיפים מים. אם מרגישים שהבצק דביק מדי מוסיפים עוד קצת קמח. נותנים לבצק לנוח במקום חמים ונעים לכשעתיים עד שהבצק מכפיל את עצמו. לשים שוב את הבצק (לצורך הוצאת האוויר שנמצא בבצק). נותנים לילדים ליצור כדורים שווים בגודלם על מגש מקומח. מכדורים אלו יוצרים רצועות לצורך הכנת החלות והלחמניות. קולעים צמה מרצועות הבצק (כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות), או לחילופין יוצרים איזו צורה שרוצים. מניחים את החלה/ הלחמניות בתבנית האפייה. נותנים לילדים למשוח בביצה טרופה ולבזוק שומשום מעל. מניחים במקום נעים וחמים להתפחה נוספת של כחצי שעה. לאחר שהחלה / הלחמניות הכפילו את נפחם על תבנית האפייה, מכניסים לתנור לאפייה. את התבנית ממקמים בשליש התחתון של התנור (לא באפיית טורבו) למשך כ- 30 דקות בחום של 180 מעלות. 49