בית משפט השלום בבאר שבע ת"א מנהל מקרקעי ישראל נ' אבו אלקיעאן איברהים פרהוד ואח' תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני 1 בפני כבוד השופט יעקב דנינו המבקש

תמליל

1 בפני כבוד השופט יעקב דנינו המבקשים מוסא חוסיין קואעין ואח' ע"י ב"כ עוה"ד חסן ג'בארין ואח' נגד המשיבה: מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום 0 0 החלטה מונחת בפניי "בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד", במסגרתה עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה על עיכוב "ביצוע צווי הפינוי וההריסה" שניתנו ביחס למקרקעין נשוא הבקשה. המבקשים מציינים כי עניינם החל נדון בשנת 00, אז הוגשה תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידם מהמקרקעין, ובפסק דינו קיבל בית המשפט את התביעה שהגישה המדינה והורה על סילוק ידם. המבקשים מציינים עוד כי ערעור שהוגש ונדון בבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. חרף זאת, נטען בבקשה כי בית המשפט העליון התנה את פינוי המבקשים "במתן פיצוי בדמות דיור חלופי בחורה" )ס' לבקשה(, וכי למרות האמור המשיבה התעלמה מהוראות פסק הדין בדבר חובת התניית הפינוי בקבלת חלף פיצוי. המבקשים מציינים עוד כי "אומנם מנהלת רשות הבדווים יצרה מגע עם חלק מתושבי הכפר והבטיחה שתמצא לתושבי הכפר חלופת דיור, אך עד רגע זה לא הוצעה לתושבי הכפר אף הצעה קונקרטית" )ס' 00 לבקשה(. בהמשך, ציינו המבקשים כי "ככל הנראה המשיבה ניהלה מגעים עם חלק מתושבי הכפר לעניין העברתם למקום אחר, אך מו"מ זה לא מוצה ולא הבשילו המגעים לכדי הצעה קונקרטית אשר המבקשים יוכלו לעבור אליה עם הריסת בתיהם" )ס' 0 לבקשה(. המבקשים הוסיפו וטענו כי "הזכות לדיור הינה זכות חוקתית הנחשבת כחלק מזכות היסוד של האדם לכבוד" )ס' 0 לבקשה(, ובין היתר על יסוד האמור גזרו מסקנה כי הנטל על המשיבה להוכיח מתוך

2 0 0 0 כי קיימת חלופה הוגנת, סדורה וזמינה אשר מבטיחה את זכויות המבקשים בטרם הריסת המבנים )שם, ס' 0(. דיון כבר בפתח הדברים ייאמר כי דינה של הבקשה להידחות בשל נימוקים שונים החוברים יחדיו לכלל מסקנה כי המבקשים לא הצביעו על זכות המצדיקה עיכוב ביצוע הפינוי, אשר לפי הנטען בבקשה אמור להיות מבוצע החל היום. העדר זכות וסופיות ההליכים כאמור. עניינם של המבקשים נדון ב- ערכאות שיפוטיות נפרדות, וכלל בתי המשפט גם יחד עמדו על כך שמדינת ישראל הינה בעלת המקרקעין, וכי הגם שנראה כי מעמדם של המבקשים הינו כבני רשות, הרי מדובר ברשות שניתנה חינם, ועל כן, זכאית המדינה לבטלה בהודעה למבקשים בכל עת )ס' 00-0 לפסק דינו של כב' השופט גד גדעון בבימ"ש השלום; ס' 0-0 לפסק דינה של כב' השופטת ברקאי בבימ"ש המחוזי; ס' לח'-לט' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (. בכל ההערכה, טענת המבקשים כי בית המשפט העליון התנה את פינויים מהמקרקעין בקבלת פיצוי בדמות דיור חלופי בחורה, לא זו בלבד שאינה עולה מלשון פסק הדין, אלא שבתי המשפט אשר נדרשו לסוגיה, ראו לדחותה. כך, כב' בימ"ש השלום קבע: "לפיכך, רובץ על הנתבעים הנטל להוכיח כי יש להם זכות במקרקעין, וכי לא ניתן לדרוש פינויים מן המקרקעין, או כי יש מקום להתנות את הפינוי בתשלום פיצויים. סבורני כי הנתבעים לא הרימו נטל זה" )ס' 00 לפסק הדין(. כב' בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בקביעה זו, תוך שהוסיף: "אין המדובר בתביעת פינוי חסרת מענה. המשיב, כחלק מהליך הפינוי, הציע למערערים כמו גם לאחרים מבני שבט אבולקיעאן ששהו במקום, קרקע חלופית ביישוב חורה. המערערים בתיק 0 שילמו למשיב תשלום בגין רכישת מגרש ביישוב חורה, אך נמנעו מלחתום על ההסכם, על אף שעל פי הצהרת המשיב עומד לרשותם מגרש זמין ביישוב חורה" )ס' 0 לפסה"ד(. כב' בית המשפט העליון קבע בדעת רוב: "...פינוי המבקשים אכן אינו מותירם בפני שוקת שבורה. רשאים הם לעבור ליישוב חורה, בתנאים המיטיבים שנקבעו לכך, ובכך ניטל מעוקצה של הטענה בדבר פגיעה בזכות הקניין... בנסיבות אלה, דומני כי לרשות המבקשים - אף גם אם דעתם שונה - מתוך

3 0 0 0 פתרון הוגן, וכדאי שיעשו בו שימוש" )ס' מ' לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין(. לא בכדי, אין בבקשה כל ציטוט מפסק דינו של כב' בית המשפט העליון שבכוחו ללמד על קיומה של חובת התניה בין הפינוי לפיצוי כנטען, אלא אך התייחסות לפתרונות הכלליים שהוצעו למבקשים. סיכומו של דבר. עניינם של המבקשים נדון ב- ערכאות נפרדות, ובכולם ראו בתי המשפט לדחות טענותיהם, ובה בעת, לא ראו ליצור זיקה מוכרחת בין חובת פינויים של המבקשים לבין מתן דיור חלופי. בנסיבות אלה, אפוא, ניסיונם של המבקשים לתקוף את ההכרעות השיפוטיות, אף אם באצטלות שונות, איננו משנה את העובדה הטריוויאלית, לפיה נוצר מעשה בית דין, המאיין את זכותם להשיג, בכל דרך שהיא, על ממצאי ההחלטות השיפוטיות. לעניין עיקרון סופיות הדיון, השווה: בע"א 0 נעמי אילון ואח' נגד עו"ד מ. אסטרייכר ואח', פ"ד מא )(,, -; ע"א 0 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא) 0 (, -(., יתר על כן. עיון בכלל פסקי הדין, כמו גם בטענת המבקשים עצמם בס' 0 לבקשה, מלמד כי בין הצדדים נוהלו מגעים, אשר מסיבות שאינן מחוורות לא הסתיימו בפתרון שסופו בהעתקת מקום מגורי המבקשים למקום דיור חלופי )ראה, למשל, סעיף לז' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין; סעיף 0 לפסק דינה של כב' השופטת ברקאי במסגרת ע"א )ב"ש( 000(. בנסיבות אלה, ניכר כי הצדדים באו בדברים ביניהם בחלוף השנים, אך לא הסתייע בידם להגיע להסדר. בכל ההערכה, עצם בחירתם של המבקשים להימנע מפירוט ההצעות וטיבן, כמו גם לפרט מדוע נדחו ההצעות, מלמדת על רצונם לחסות בצל הצהרות כלליות ובלתי מחייבות, תחת מתן סקירה מלאה ועדכנית, היכולה לתמוך בהגיונה הפנימי של טענתם. ממילא, בהקשר זה ייאמר כי עיון בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון אינו תומך בטענה כי הנטל על המדינה דווקא להוכיח שקיימת חלופה "הוגנת, זמינה וסדורה" )ס' 0 לבקשה(. שיהוי הלכה היא מלפנינו כי מי אשר חפץ לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות, שיש בה כדי להצדיק התערבות מוקדמת, עליו להגיש הבקשה ללא שיהוי, שכן, בעצם הגשת הבקשה המאוחרת יש משום ראיה לסתור טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. מתוך

4 0 0 0 המבקשים לא הבהירו בבקשה מדוע נדרשו להגשת הבקשה הדחופה רק בבוקרו של יום הפינוי המתוכנן, בו בזמן שהורתם של פסקי הדין שהורו על סילוק ידי המבקשים הינה בשנת 00 וסופם בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון ביום..0. בפרט נכון הדבר שעה שעל פניו המבקשים יכולים היו להניח כי המדינה תבקש לבצע את פסקי הדין, אחר שכלל הערכאות דחו טענותיהם. הלכה היא מלפנינו כי בקשה כאמור הינה במהותה סעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור זאת רשאי ביהמ"ש לשקול, בהחליטו האם ליתן סעד דחוף, גם את התנהגות המבקשים, דהיינו, בין היתר, שיהוי )השווה: ע"א 00 ביבי נ' הורברט, ל"ז )(; בג"צ איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח) ( 0(. 0, יתר על כן. בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיטל פרי מיום , בעניין הפינוי נשוא ההליך דנא, קבעה כב' הרשמת: "ראשיתם של הליכי ההוצל"פ נשוא הבקשה שלפניי בבקשה למתן הודעת פינוי ביחס לכלל החייבים ממקרקעין בו שוכן שבט אבולקיעאן. הבקשה אושרה בהחלטת כבוד הרשמת נעה רגב מיום.., תוך שנקבע כי הפינוי יבוצע בין התאריכים.. ועד נובמבר ". לאמור. המבקשים, ולמצער חלקם, באמצעות בא כוחם עוה"ד חסן ג'בארין, ידעו לפני כחודש ומחצה כי מועד הפינוי המתוכנן נועד להיערך בין התאריכים , וחרף זאת, לא פעלו להגשת הבקשה, אלא בבוקרו של יום הפינוי המתוכנן. אף מטעם זה ראוי היה לדחות הבקשה. חוסר תום לב בסעיף 00 לבקשה מציינים המבקשים כי בעניינן של שתיים מהמבקשות בחרה המשיבה לפתוח הליך בלשכת ההוצאה לפועל למתן צו פינוי, וכי רשמת ההוצאה לפועל דחתה את בקשת המבקשים לקבוע כי אין הן חייבות למלא אחר פסק הדין, ככל שהמדינה אינה מציעה חלופת דיור זמינה. לטענת המבקשים, "על החלטה זו הוגש ערעור לבימ"ש השלום אשר עודנו תלוי ועומד". ואולם, מסיבות שלא הובררו, המבקשים לא פירטו כי ביום האתמול בשעה 0: )כעולה מרישומי נט המשפט(, כבר ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת קויפמן במסגרת עש"א , במסגרתה נדרש ביהמ"ש לסוגיה המונחת בפניי, וקבע: "עיינתי בפסק הדין שניתן על ידי כב' בית המשפט העליון בעניינן של המבקשות ואחרים..., עליו מסתמכות המבקשות, ולא מצאתי כל מתוך

5 0 0 0 התניה כנטען. כל שנקבע בפסק הדין הוא כי המבקשים רשאים לעבור ליישוב חורה, לרכוש מגרש ביישוב חירן לכשיוקם וייתכן אף לקבל הטבה בדמות פיצוי...הואיל ולא נקבע בפסק הדין האמור כי הפינוי מותנה במתן פיצוי או בהסדרת מקום מגורים חלופי, נראה לכאורה כי סיכויי הערעור על החלטת כב' הרשמת אינם ברף המצדיק את עיכוב הביצוע". בכל ההערכה, ניתן היה לצפות כי המבקשים, ולמצער המבקשות -, יפרסו במסגרת הבקשה, כי בעניינן ניתנה החלטה שיפוטית נפרדת מיום האתמול, שקבעה כי בניגוד לטענתם, בהחלטת כב' השופטת קויפמן לא נמצאה כל חובת התניה בין פינויים לבין הפיצוי הנטען. לעניין חובתו הדיונית של בעל דין בהליך, ראה: ע"א 0 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון )פ"ד מו) (, (. אף ראוי היה לפרט בבקשה כי בעניינם פעלו המבקשים להגשת בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון, אשר נדחתה במסגרת דנ"א 0. סיכום בשל כל אחד מן הטעמים שנמנו לעיל, ובוודאי בהצטרפם גם יחד, מצאתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לסילוק ידי המבקשים מן המקרקעין נשוא הבקשה. בכך עוד טרם נתתי דעתי לעובדה כי המשיבה בבקשה, "מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום", כלל אינה המשיבה המתאימה בנסיבות העניין, שכן, בבקשה נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע צווי הפינוי שניתנו במסגרת ההליכים שהתקיימו בין המבקשים לבין "מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל" )כתוארו אז(. לא הוברר בבקשה מדוע צורף המוסד התכנוני כמשיב, שעה שהטענות מופנות כלפי מי אשר מנהל את המקרקעין של המדינה, רשות מקרקעי ישראל. ויודגש. הגם שניתן לחוש אהדה לחלק מהטענות הכלולות בבקשה, אין אנו רשאים לראות בכך כעילה לעיכוב ביצוע פסקי דין חלוטים, כמאמר כב' בית המשפט העליון בעניין אחר: "אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים שנבנו שלא כחוק או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" )בג"צ 0 אל-צנעא נ' היועמ"ש, פ"ד מו) (,,0-0(. 0 המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותוודא קבלתה טלפונית. ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ז, נובמבר 00, בהעדר הצדדים. מתוך

6 מתוך