בס"ד פרשת נשא גליון )שנה שביעית(, י"א סיון תשע"ח "א י ש א י ש כ י ת ש ט ה א ש תו ומ ע ל ה בו מ ע ל" מלמדת אותנו התורה הקדושה בפרשת נשא, את פרשת הסוטה, על אותה אשה שמועלת באמון שנתן בה בעלה, ובכך מסירה את השלווה והשכינה שהייתה בביתה, הבית קורס, והעצבות והקדרות משתלטים. ואת חז"ל הקדושים עניין מה גורם למצב כזה להתהוות למה ה' יתברך מביא כזה קלקול בתוך ביתו של האדם. וכך אמרו רבותינו בגמרא סוטה )עמוד ב'( כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה הוה דריש "כ י לא י נ ו ח ש ב ט ה ר ש ע ע ל גור ל ה צ ד יק ים, ל מ ע ן לא י ש ל ח ו ה צ ד יק ים ב ע ו ל ת ה י ד יה ם" "ה יט יב ה ה' ל טוב ים ו ל י ש ר ים ב ל בות ם", אומרת הגמרא כשריש לקיש התחיל להסביר לעם כיצד מסתכלים על הרס בית שכזה, כשרואים את החורבן שנוצר בעקבות מעשה מביש שכזה אומר ריש לקיש האשם היחידי בתוך הפרשה הזאת זה הבעל. ובקביעה חד משמעית אומר ריש לקיש " לא י נ ו ח ש ב ט ה ר ש ע ע ל גור ל ה צ ד יק ים" מכאן שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, אומר רש"י צנועה לצדיק ופרוצה לרשע. לעולם בשמיים לא יתנו לאדם ירא שמיים אשה עם הלך חיים של פריצות. ואמר המהרש"א הקדוש על המקום בביאור דברי הגמרא ואע"פ שכשנראה הרס בית ממעשה מביש שכזה ונסתכל על האיש ונראה הבעל טוב והגון וכיצד קרה לו כזה עוול דע לך אומר המהרש"א "ל י ש ר ים ב ל בות ם", ה' יראה ללבב, ואם היה לו לב ישר ותמים לא היה מביא לו ה' כזה קלקול בתוך ביתו. כמובן שזה לא פוטר את האשה מענישה חמורה ביותר ש- "צ ב ת ה ב ט נ ה ו נ פ ל ה י ר כ ה". מבטיחה לה התורה שיום יגיע והבטן שלה תצטמק והירך תצא מכלל פעולה גם אם בית המקדש לא קיים ומיתות בית דין בטלו, אבל עונשי בית דין לא בטלו, וכמאמר הגמרא "מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שמתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש )או חומר כימי שורף( מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו )או בשוד( מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי )מחלת גרון קשה(" לכן "ה' י ב ר ך א ת ע מו ב ש לום" דוקא עמו וצאן מרעיתו. מי שיודע ש-ה' הוא מנהיגו. אבל אם חס וחלילה לא מקבל האדם את התכתיבים של ה', אז "א ין ש לום אמ ר ה' ל ר ש ע ים", וההרס והחורבן שולטים במקומותיהם ובבתיהם. ולכן הבטחונו רבותינו, "ב ר צות ה' ד ר כ י א י ש ג ם אוי ב יו י ש ל ם א תו" כשהאדם מתיישר כלפי רצונות מלכות שמים נענה לדרישות ולתכתיבים שמלכות שמים דורשת מהאדם, מתקיים בו הפסוק " ג ם אוי ב יו י ש ל ם א תו", גם אנשים שהתנגדו לו והתקוטטו עמו, עולה בליבם הרצון להשלים עמו, ולכן כותב הגאון חיד"א בספרו "דבש לפי", כיצד ידע האדם האם מרוצים ממנו בשמים, יתבונן האם אשתו מרוצה ממנו, שסימן ואות הוא שבשמים מרוצים ממנו. לכן עבודת הבית להשכין שלום בבית, היא מהעבודות החשובות שבמקדש, ואחריות גדולה היא שרבוצה על כתפי הבעל, ובכדי לזכות לסיעתא דשמיא שתשרה שכינה ביניהם, זקוק הבעל להיות ישר עם ה' בכל דרכיו ובכל אורחותיו, וכל חריגה של הבעל מרצון ה', הן במצוות בין אדם למקום והן במצוות בין אדם לחברו, מיד יראה הבעל חוסר שלום ושלוה בתוך ביתו וזהו האותות היותר גדולים שסר ממצוות ה', כ י לא י נ ו ח ש ב ט ה ר ש ע, ע ל גור ל ה צ ד יק ים, זהו הצדק האלוקי, ויהי רצון שה' ישרה ברכה ושלום בבתינו ובתי כל ישראל, אמן כן יהי רצון. ויהי איש שופטים י"ג 21:07 20:12 19:01 )40 דקות לפני השקיעה(
לחייך זאת לא הצגה לאחר יום מפרך, רינה צנחה על הספה כשבמוחה חלפו השבועיים האחרונים כמו בסרט נע. היא חשה שבינה לבין בעלה מתחוללת מבלי משים התדרדרות. קיר הזכוכית ביניהם גבה והלך. השבת הם אמורים להתארח אצל הוריו, מן הסתם הדבר לא יוסיף קרבה ביניהם, עם כל ההמולה... היא שקעה בהרהורים ואט אט חלחלה בה ההבנה כיצד נכון לפעול. השבת עברה בנעימים, אולי מפני החלטתה הנחושה שהיא לא להיכנס ל"קטנות מוחין" היינו, היעלבויות, פגיעות, מריבות. מה שלא יקרה, היא בוחרת להתעלות על עצמה. בבוקר שלמחרת השבת, שלחה רינה לבעלה מסר ברור: אני מצפה לך בכיליון עיניים! בלשון רכה ומתוקה סיפרה לו שצפויה לו הפתעה! היא הכינה להם ארוחה מיוחדת ודאגה שהם יהיו לבד ומשוחררים ממשימות. הם נהנו מאווירה נינוחה, והשיחה קלחה בחופשיות. רינה דאגה לומר לבעלה כמה היא מאושרת אתו, שמחה בו, כמה היא מעריכה אותו על מי שהוא, וכמה היא בת מזל שזכתה בו. לאור המצב ביניהם, אורי התקשה להסתיר את פליאתו, אך דבריה הכנים עוררו אותו להשיב לה באותו מטבע. רינה לא הצליחה להסתיר את שביעות רצונה והנאתה מהקרבה שנוצרה ביניהם במאמץ כל כך מזערי. הקושי שלה היה במאבק הפנימי המתחולל בקרבה. במוחה התרוצצו מפעם לפעם מחשבות כמו: "מה את מרמה את עצמך, הרי את כועסת ומרירה עליו, יש לך הרבה דברים לומר לו, והם לא בכיוון של מה שאת מדברת, את עושה הצגה?" אף על פי כן, היא הצליחה להגביר את הקו החדש בו נקטה, להניח בצד את צרור הכעס והמרירות שהצטברו בה ובמקום להטיח אותם כלפי בעלה באופן ובזמן הלא נכונים, אפשרה לעצמה לנסות דרך חדשה. הרי הדרך הישנה לא מועילה ממילא, מה יש להפסיד? ואז הגיע הרגע בו שמעה עצמה אומרת: כל כך טוב לנו יחד, אז מה קרה לנו בשבועיים האחרונים? למה נבנה בינינו קיר של זכוכית? למה אנחנו לא מצליחים "להגיע" אחד לשני? השיחה שהתפתחה מכאן ואילך הייתה שונה בתכלית מהסגנון המאפיין את בני הזוג עד כה. וההצלחה לא רחוקה היתה מלבוא... לחברתה בחלום, וסיפרה לה כפי שסכמו את הקורה שם בבית דין של מעלה. כשהגיעה ודנו אותה על מעשיה, כף המאזניים עמדה להיות מוכרעת רח"ל לצד החובות, ואז הגיע מלאך אחד ואמר שיש בידו מעשה מה כבר מצווה אחת יכולה לעשות? בבואנו להחדיר בבנינו ובבנותינו את ערך התורה ולומדיה, ערך המצוות ומעלתן, צריכים אנו להדגיש כמה מעלתה של כל מצווה ולו הקטנה ביותר, אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, וממילא אין אנו יודעים להעריך גודל ומעלתה של כל מצווה. בילקוט 'מעם לועז' )פרשת מסעי( מסופר על אדם אחד שהיה רשע כל ימיו, ובשעת פטירתו ביקש לאכול ביצה קלה. כשהביאו לו, נזדמן לשם עני על פתח הבית, אמר הרשע הגוסס: "תנו לעני את הביצה", ואח"כ הסתלק מן העולם. לאחר ג' ימים הופיע בחלום לבנו ואמר לו: "בני היקר, השתדל לעשות צדקה כל ימיך ותנחל חיי עולם הבא, שכן כל ימי לא עשיתי צדקה חוץ מאותה ביצה שנתתי לעני לפני מותי, והנה הכריעה ביצה זו כמה וכמה עבירות, וזכיתי לגן עדן בזכות ביצה אחת, בה החייתי את העני שנטה למות מרעב, כמו שכתוב: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם". ידוע ומפורסם הוא המעשה, על אשתו של הגר"א מוילנא, שהיתה אוספת כספים למטרות צדקה עם עוד אחת מצדקניות העיר וילנא. פעם אחת, עשו ביניהן הסכם, כי מי שתגיע לבין דין של מעלה לפני חברתה, תבוא ותספר לחברתה שנשארה כאן, מה קורה שם למעלה. באחד הימים, נפטרה אשתו של הגר"א, ולאחר כמה ימים הגיעה מצוה שעשתה אשה זו. פעם הלכו שתי נשים אלו ברחובה של וילנא ודפקו בבית אחד הנדיבים להתרימו לענין של צדקה. הנדיב לא היה בביתו, וכשיצאו לרחוב ועברו את הכביש הופיע גביר זה ברחוב בצידו השני של הכביש. אשתו של הגר"א שראתה זאת, הרימה ידה והצביעה לכיוונו ואמרה לחברתה: "הנה, הוא הגיע, בואי נלך אליו", ומעשה זה של הרמת האצבע, להראות בואו של הגביר, הכריע מיד את כף המאזנים לצד הזכויות. כך סיפרה אשת הגר"א לחברתה, ללמדנו עד כמה מעשה קטן ולכאורה זניח, שקשור לרוחניות ולעשיית מצות, שכרו גדול מאד, ושמור הוא לבעליו לנצח לתת לו שכר רב בעולם העליון, ופעמים שמעשה קטן מצילו מדינה של גיהנום! כמה עלינו לייקר כל מעשה רוחני, כל מצוה, כל דקה של לימוד תורה, ביודענו כי זהו רכוש נצחי שנצבר לאדם לימות עולם, והם אלו שילווהו לעולם שכולו טוב, ויעמדו לזכותו בבית דין של מעלה. במדרש מובא על הפסוק "מה יפו פעמיך בנעלים", שרב הוא השכר שמקבל האדם עבור מעשה צחצוח המנעלים לכבוד שבת קודש, וכך ביארו המפרשים: שכאשר יעלה האדם לעולם האמת, ויראה איזה שכר נותנים עבור מעשה, לכאורה פעוט, של צחצוח המנעלים לכבוד שבת, יצטער צער נורא על המוני המצוות שיכול היה לקיים בקלות ובלי טורח כמעט, וזלזל בהם והזניחן. הרי לנו החובה להחדיר לעצמנו מעלתו ושכרו של כל מעשה מצוה ולו הקטן ביותר, כי הוא רכוש נצחי לעולמי עד.
הרב חיים הלוי סולובייצ'יק רבי חיים מבריסק זצ"ל על זהירותו של מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל במידה זו של "מדבר שקר תרחק", מסופרים סיפורי מופת. אחד הנודעים שבהם היה בשנת תר"מ, שאז היה מרן הגר"ח אברך בן עשרים ושבע, והחל לומר את שיעוריו מעל הבימה החשובה והראשונה שבאכסניות התורה, ישיבת וולאז'ין המפורסמת. שמו הלך לפניו כעמקן, אשר סלל דרך חדשה דרך הבנה צרופה, ועם זאת, מינויו לראש ישיבה בוולאז'ין, שעבר את אישורו של מרן הנצי"ב מוולאז'ין זצ"ל, נתקל בהתנגדותם של כמה רבנים ישישים, אשר נרתעו מדרך הלימוד המחודשת שלו. היו שהעיזו ואמרו כאילו שזכה לכבוד זה, רק מפני שנשא לאשה את נכדתו של ראש הישיבה מרן הנצי"ב. כפטרוניה הרוחניים של הישיבה, שמשו אז כמה מגדולי ליטא, כמו הגאון רבי אייזיל חריף והגאון רבי אליעזר משה הורביץ ועוד. הוחלט על שיגורה של משלחת רבנים חשובה, אשר תהיה נוכחת בשיעור הראשון, ותחליט אם אמנם ראוי האברך הצעיר למשרה או לאו. בישיבה נלמדה אז מסכת יבמות. שיעורו של רבי חיים נסב על ביאור שיטת הרמב"ם בסוגיית איילונית. היה זה שיעור נפלא במיוחד. בכלל, חביבה ביותר הייתה עליו מלאכת בירור שיטת הרמב"ם שבכל עניין. הדברים יצאו מפיו קולחים ובהירים, והנאת השומעים נתנה את אותותיה בפניהם המאירות. לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, פסק השיעור. "יש לי טעות!", הכריז רבי חיים, ועצר את שטף דיבורו. הוא נזכר לפתע בדברי הרמב"ם שבהלכות מלכים, אשר עמדו בסתירה לדברים שהיה בדעתו להשמיע. השומעים לא ידעו על קיומו של אותו הרמב"ם, ואף אחד מהם לא הזכיר אותו, רבי חיים הוא שנזכר בדברים ומשנזכר לא רצה להמשיך. הדברים היו מאירים ושמחים, אך לא עלו בקנה אחד עם מידת האמת. שיעור זה היה עשוי לשמש כקנה מידה, להערכת דמותו של הר"מ החדש בעיני גדולי הדור, אשר באו לעקוב מקרוב אחר השיעור ולחרוץ את דינו. שיעור זה היה עשוי לחרוץ את גורלו של רבי חיים ואת עתידו ומעמדו בהיכלי התורה. אך האדם הגדול בענקים 'נכשל' כבר בשיעורו הראשון... והנה קרה הפלא! דווקא מידת האמת הצרופה, הרשימה כל כך את צוות הרבנים אשר החליטו על אתר, כי מי שמסוגל לספוג מנת בזיון שכזו למען האמת, ראוי לאותה איצטלה של מסירת שיעורים בוולאז'ין, כי תורת אמת הייתה בפיהו. )פניני הגרי"ז( נתחזק גם אנו במידת האמת, שהרי לשונות חמורים מצינו בתורה על גנות מידת השקר "מדבר שקר תרחק", בשום מקום לא הזהירה התורה להתרחק מדבר, אלא הזכירה לשון איסור וכד', ואילו כאן באיסור שקר הזהירה התורה על ריחוק מירבי. גם בתהילים אמר דוד המלך, "שקר שנאתי ואתעבה" מכאן אנו למדים כי האיסור של שקר, הוא לא רק עצם שינוי בדיבור מן האמת, אלא המידה הזו של שקר, היא מה שאדם משקר בנפשו את עצמו או את אחרים, למידה הזו יש השפעה שלילית ביותר על מעלת האדם, אדם הרגיל בשקר נהיה שפל ובזוי וזה כוונת דוד המלך שאמר "שקר שנאתי ואתעבה". רגע, אז האם קפה בריא או לא?! בעבר היו הרבה שצידדו שהחומר המצוי בקפה - הקפאין. אינו בריא, הוא מעלה את לחץ הדם וגורם להתפתחות מחלות רבות. מחקרים שנערכו לאחרונה מעלים אחרת. מספר מחקרים שנערכו בנושא הקפה בחנו את הנתונים ואספו מידע של תשעה מחקרים שעסקו בנושא הזה ונבדקו בקרב 430 אלף משתתפים. נמצא כי "שחמת הכבד" עשויה להיות קטלנית וכאשר היא מתפרצת אין תרופה לתופעה הזו וצריך לנקות את הכבד ולקוות לריפוי שלא תמיד עובד. ד"ר מאוניברסיטת סאות'המפטון בבריטניה, שערך את המחקר טוען כי ניתן להפחית את הסיכוי ללקות בשחמת הכבד ע"י תרופה זמינה נגישה וזולה, שתיית קפה. השחמת הינה מחלה אשר גורמת להתקשות הכבד ולהרס הרקמות היא אחת המחלות הנפוצות בעולם על אף שלא מדברים בהם רבות והיא גובה את מותם של למעלה ממיליון איש בשנה ברחבי העולם. שחמת הכבד מופיעה כתוצאה מצהבת, רעלים וכבד שומני, שתיית מרובה של אלכוהול, בעיות במערכת החיסון או סיבוכים כתוצאה מסוכרת. במחקר שבדק את צריכת הקפה המומלצת ביום השתתפו 1990 איש שלקו בשחמת הכבד. בשמונה מיתוך תשעה המקרים שנבדקו גילו כי צריכת שתי כוסות קפה ביום באופן קבוע הצביעה על מגמת ירידה משמעותית ביחס לסיכון לשחמת. ככל שהיתה עליה בצריכת הקפה הסיכוי לשחמת פחת. הערכת החוקרים היתה כי תוספת של כוס קפה אחד ליום מקטינה ב- 22 אחוזים את הסיכון לשחמת ואילו אלו שהוסיפו 2 כוסות קפה ביום הקטינו ב- 43 אחוזים את הסיכוי שלהם ללקות בשחמת. בכוס השלישית ניצפו כ- 56 אחוזים וברביעית ב- 65 אחוזים במגמת ירידה. במחקר עלו תהיות רבות כגון מהו סוג הקפה, ומהו המרכיב הנקודתי האחראי על הפעילות נסיגה השחמת, דברים אלו יובהרו בהמשך המחקר מעריכים המשתתפים, אך עד שיהיו תשובות ממש ברורות נסו לשתות לפחות 2 כוסות קפה ביום.
בזכות מסירות נפש הסיפור הבא מובא בספר "זכרון משה" על החתם סופר. בתקופתו של החתם סופר, לפני כמאתיים שנה, כיהן באחת העיירות הסמוכות לפרשבורג רב, ת"ח שכל התורה פרושה אצלו. פעם התדפק על דלתו של הרב גוי זקן, כבן 80, וביקש בתחנונים מהרב שהוא רוצה להתגייר. תחילה ניסה הרב לדחותו, אבל הגוי בשלו: "כבוד הרב, אני מכיר את היהדות מקרוב כבר חמש שנים. אני יודע מה זה שבת, למרות שאיני שומר אותה, וכל שאר מצוות ומנהגים, בבקשה, אני רוצה להתגייר"! הרב שנוכח בכנות דבריו הסכים לבסוף לערוך את הגיור, והזכיר לו גם את הצורך בטבילה ומילה. הרב, שלא היה לו ניסיון עם גרים, במקום לשלוח אותו לבית החולים או לרופא מומחה שלח אותו למוהל העיירה. שאכן מל אותו. ויהי ביום השלישי למילתו, שכב הזקן על ערש דווי, קיבל חום גבוה וזיהום בכל הגוף. בימים ההם טרם עידן אנטיביוטיקה, היה גופו נתון בסכנת חיים. הרופאים נואשו מחייו, ולא יכלו לעזור לו במאום. כאשר שמע כומר העיירה את הסיפור, התמלא בזעם על היהודים הודיע הכומר חד משמעית: "אם ימות הזקן נעשה סוף לכל העניין הזה, ונשמיד את כל יהודי העיירה"! הרב שהבין כי בשלו ארע כל הסער הזה, פנה בצר לו אל החתם סופר, פרץ בבכי עז, וסיפר לו את כל הסיפור. שמע החתם סופר את הסיפור, קם מהכיסא וגער ברב: "רודף, מה עשית?? למה הנך מתעסק עם גרים, הרי אין לך ניסיון? למה שלחת אותו למוהל? אדם זקן חייב להגיע לרופא, הוא צריך השגחה..." לא די שהחתם סופר לא הרגיע אותו אלא אף שפך עליו קיטונות של תוכחה. רב העיירה מרר בבכי חסר מעצורים, וכשהוא פוכר ידיו ביאוש זעק: "רבי, עזור לי! מה אעשה עכשיו???" החתם סופר שקע במחשבות. לאחר כמה רגעים פתח ואמר: "אין לך בררה. תאלץ לעשות את מה שמספרת הגמרא במסכת תענית )יח:(. רש"י מביא שם את הסיפור על בת מלך שנרצחה בידי שני רוצחים. ושני הרוצחים ברחו והסתתרו בעיר לוטקיה. הודיע המלך לתושבים שאם תוך שלושה ימים לא יסגירו לידיו את הרוצחים יוציא את כולם להורג. חיפשו בני העיר בכל מקום אפשרי אך לשוא. שני הרוצחים נעלמו כאילו בלעתם האדמה. היו שם שני אחים צדיקים פאפוס ואלייאנוס, שהחליטו להסגיר עצמם כרוצחי הנסיכה ובכך יצילו את כל בני העיר מגזירת הכליה שריחפה על ראשם. הגיעו שני האחים הקדושים לחצר המלוכה והודיעו בנחרצות: "אנחנו הרוצחים!" מיד נשלחו שניהם אל הכלא והגזירה נתבטלה. כשהוצאו השניים להריגה, יצאה בת קול ואמרה: "אין כל מלאך ובריה יכולים להיות במחיצתם". אומר החתם סופר לרב העיירה: "האחריות מונחת עליך, שמע את אשר תעשה: גש לביתו של הזקן, ואמור לאשה שאתה לוקח את בעלה לרופאים של וינה. דאג לשני גברתנים, שיקחו אותו על מיטתו לכרכרה. שהר עם הסוסים עד לחוף הדנובה. משם הפלגה לוינה. תשכור סירה קטנה, ורק אתה עם הזקן תעלו על הסירה." "לכולם תספר שאתה לוקח אותו לפרופסור גדול בוינה. שיוכל להציל את חייו. אבל לך אומר את האמת, הזקן הזה ממילא לא יחיה. שום פרופסור כבר לא יוכל להחזירו לחיים. אם כך, לאחר שלושה קילומטרים מהחוף כשכבר תהיה בלב הנהר תטביע את עצמך עם הגוי המתגייר. כאשר תגיע אלינו השמועה כי טבע הרב עם הגוי המתגייר, נוכל לומר לכומר שהזקן לא מת בשל המילה אלא בעקבות טביעה בדנובה, ואז אולי יש סיכוי שישכך כעסו, ויבטל את הגזרה." הרב נרעד. אין מנוס. עליו למסור את נפשו בעבור הצלת בני קהילתו. וכך הוא אכן יעשה... ראשית כל, מיהר הרב אל ביתו, אסף את האשה והילדים ונפרד מהם בדמעות שליש, תוך שהוא משאיר להם צוואה מחיים והוראות ברורות כיצד ימשיכו להתנהל לאחר מותו. הצער היה נורא, הבכיות קרעו את השמים. הזמן בוער, שעותיו של הזקן ספורות. עליו להספיק לקחת אותו לפני שימות. נשיקות ומילות פרידה והרב ממשיך במרוצתו. הילדים מלווים אותו במבטם מבעד לחלון, יותר לא ישובו לראותו עוד. הרב מגיע לביתו של הזקן ומתעניין במצבו. המצב קשה, הזקן כבר מחוסר הכרה, לא מגיב, מצוי כבר עם רגל אחת בעולם האמת. "שמעי לי", פונה הרב אל האשה, "אני רוצה לקחת את בעלך אל פרופסור מפורסם בוינה, הוא ודאי יוכל לעזור לו...", "קחו אותו", קוראת האשה במר יאושה, "אולי תצליחו להצילו". שני הגברתנים נכנסים לביתה וממהרים לקחת את החולה הגוסס. הם מניחים אותו בכרכרה, והסוסים פורצים בדהרה מהירה לכיוון החוף. הרב שוכר ספינה, ומעמיס עליה את הזקן, לאחר מכן, עולה אף הוא ומתחיל בהפלגה. אלו הן שעותיו האחרונות, הוא מתחיל באמירת הוידוי, קורא שמע בכוונה גמורה ומתוודה על כל חטאיו. כאשר הוא מגיע למקום המדובר הוא עושה הכנות אחרונות לקפוץ למים, שפתיו רוחשות את מילות הוידוי, ופרידה מארץ החיים ומכל יקיריו, ולפתע הוא שומע צעקה: "רב איד"! הוא מסתכל אחורה מי זה? מאחוריו בתוך סירה קטנה, יושב אדם הדור פנים, וצועק לו: "יהודי יקר!! למה אתה בוכה"!? הרב סיפר הכל בקצרה, ואף את הוראתו של החתם סופר, והיהודי ענה בשמחה: "אני רופא, תן לי לבדוק אותו..." הביט בו הרב ואמר: "אין סיכוי, האדם הזה כבר נגזר דינו, הוא גוסס ונוטה למות, קשה להאמין שתצליח במה שרבים וטובים כ"כ נכשלו... האם תוכל להחיות מתים"...?? "ובכל זאת", ביקש היהודי, "תן לי לפחות לנסות". הרב הסכים והרופא קפץ לתוך הסירה. הוא פתח את תיקו והחל לערבב שיקויים ואבקות שונות. לידו שוכב הזקן מחוסר הכרה, מצבו אנוש, אך הרופא לא מתרגש ממצבו לוקח בכפית מעט מן התרופה שרקח, ומכניס אותה לפיו של החולה. והנה נס ופלא! ברגע בו נגעה התרופה בפיו פקח החולה את עיניו וביקש לשתות מים. הרופא שנראה כי היה מוכן לתגובה כזו, החל מיד להשקותו במים. החולה שתה בשקיקה והחל להזיע, עובדה המעידה על נסיגת הזיהום. כל אותו הזמן עומד הרב בתדהמה ולא אומר מילה. "אשאר כאן, עד שישוב למלוא כוחותיו" מרגיע הרופא את הרב, ומתחיל להאכיל את הזקן. כעבור שעה וחצי, הזדקף לפתע הזקן, התיישב על קרקעית הספינה כשהצבע שב וחוזר ללחייו החיוורות. הרב והגר שבו לעיר, והחליטו לרוץ דבר ראשון ולבשר את דבר ההצלה למרן החתם סופר. עלו על סוס ועגלה והחלו נוסעים לפרשבורג. באמצע הדרך חוזר בו הרב ואומר: "כבר שעה וחצי שיושבים עלי שבעה בביתי, אכנס לרגע הביתה להשיב את ליבם..." קולות נהי ובכי נשמעים מכל פינה. הוא ממהר להכנס לביתו, וההפתעה מושלמת: "אבא!!!" זועקים הילדים בתדהמה. "יקיריי, לא עת צער עכשיו, קומו מאבלכם. ממהר אני כעת לרבינו מרן החתם סופר לספר לו על דבר ההצלה, וכשאחזור אספר לכם את כל פרטי נס הצלתי". השמועה על הנס המופלא פשטה בעיירה, רווח והצלה הגיעו ליהודים והשמחה הרקיעה שחקים. כשהגיע הרב לחתם סופר, הוא הרים עיניו מן הספר, בחיוך ואמר לו: "נו, זכית לנס גלוי"... ברוח קדשו כבר ידע על הנס שהתרחש. "רב'ה", צעק הרב בהתרגשות, "כמו מלאך הוא הגיע לנהר, והביא לנו איזו תרופה..." תמה החתם סופר: "כמו? למה כמו? אכן, היה זה מלאך אמיתי... אליהו הנביא מלאך הברית, הגיע אליך בשליחותי..." הרב החוויר כסיד, כאשר הבין את גודל קדושת המעמד בו עמד... ואז התנער הרב ושאל: "ילמדנו רבינו, הרי הייתי כאן לפני כשש שעות, כאשר גזירה נוראה ריחפה על כל בני העיר, מדוע אז לא פעל רבינו למען ההצלה??" אמר לו החתם סופר: "אסביר לך. אליהו הנביא לא מגיע סתם לעולם הזה. אין שום אפשרות שמלאך כה קדוש יגיע לפרשבורג הגשמית והחולית. אבל כאשר הלכת בנכונות למסור את הנפש, אזי הדין שונה לחלוטין... כשיש מסירות נפש אליהו הנביא מוכן להגיע בכל מצב ולכל מקום! אבל ללא מסירות נפש הוא בשום אופן לא יגיע!!"
הכל לטובה אומר הרב, הרבה דברים באים לאדם שהוא רואה אותם בהתחלה כקשים, האדם חושב שהוא לא יוכל לצלוח את הקושי הזה. לפעמים אדם בצעירותו לא מסתדר עם אשתו, כל היום הולך ממורמר, אבל כאשר הוא מגיע לגיל שישים ובאה לו מחלה ל"ע, הוא רואה עד כמה מסורה היא אליו, איך היא רצה בשבילו, איך היא מטפלת בו. עשרים ושלושים שנה היא חיה איתו בקרירות, פתאום הוא מבין למה הקב ה שידך לו אותה. לפעמים הוא לא רואה את זה קודם., יש הרבה וז"ל הרב, דברים בחיים של האדם שהוא מאוד זועף כשהם באים לו, אבל בסוף הוא אומר תודה. החתם סופר אומר "וראית את אחורי ופני לא יראו", לאחר המעשה אתה תבין, בטווח הקרוב לא תמיד תבין. הוא מספר שכאשר היה ילד בן 18 בהונגריה הגיע חייל הונגרי. בזמנם חייל היה כמו שר בממשלה והיתה להם רשות לתפוס נערים שישרתו אותם, אחד החיילים תפס את החתם סופר, והוא החל לשרת אותו, לרחוץ לו את הרגליים, ולצחצח את הנעלים, משמן לו את הרובה, וכן כל שאר הפעולות שהחייל היה צריך לעשות, החת"ס היה עושה לו. ואמר הרב, הרבה פעמים שאלתי את עצמי ריבונו של עולם למדתי כל כך יפה, בישיבה היה לי כל כך טוב, למה נתת לשקץ הזה לתפוס אותי. הרב שימש אותו לתקופה של חצי שנה, ואח"כ הפלוגה המשיכה קדימה. אותו חייל מאד התפעל מהאישיות של החתם סופר, הוא ראה את האצילות שלו, אף פעם לא ענה לו, ולעולם לא התווכח. עברו קרוב לחמישים שנה, החתם סופר הגיע לגיל 70 ובא לפניו דין תורה בין שני סוחרי נשק יהודים. אחד מהסוחרים הפסיד, הלך והלשין על הרב לממשלה שכביכול הרב מסייע בעסקאות נשק. מיד לקחו אותו למשפט צבאי שעונשו מוות. החתם סופר אומר שהייתה לו רעדה מגודל הצרה שה' הביא עליו. כשהוא נכנס לבית המשפט כל החיילים שלפו חרבות. השופט באותו משפט היה אותו חייל שהחתם סופר שרת, התקדם עד לדרגת שופט צבאי. מיד זיהה את החתם סופר לפי שמו, זכר אותו למרות שעברו כבר חמישים שנה, קרא לו הצידה אמר לו: אל תפחד, זה נוהל רגיל בבתי משפט. וכל המשפט היה לטובתו וכמובן שהוא שחרר אותו עם קנס קטן. אמר החתם סופר "וראית את אחורי", למה לפני חמישים שנה לא ידעתי למה צריך אני לצחצח לו נעלים? כי "פני לא יראו", בטווח קדימה אדם לא יראה. בטווח לאחור הוא יראה. לאחר מעשה הוא יבין למה היה לו בן כזה, למה עבודה כזאת, למה אישה כזאת, למה ביה"כ כזה, למה חיים כאלה. יום יבוא והאדם יבין שכל מה דעביד רחמנא - לטב עביד. כל זה עשה הבורא יתברך כדי ללמד אותנו שהנהגת העולם לא קשורה למעשינו, לא משנה מה נעשה. אין לנו הבנה כלל בעולם הזה, אין לנו תפיסה, יבוא יום ונודה ונשבח. וכן גם הפוך, דברים רבים שחשבנו שקבלנו מתנה מה', לבסוף יתברר שזה עושר ששמור לבעליו לרעתו, שיביא נזק. הגמרא מספרת על בחור שראה נערה שצדה את עינו והוא רצה אותה, שמע אותו רבא עומד מתפלל ואומר יהי רצון שפלונית הזאת תאהב אותי. אמר לו רבא אל תאמר ככה, אלא תן לי את הזיווג המתאים לי. אותו בחור ענה לרבא:לא, אם לא זאת - אז אף אחת לא! לימים רצון יראיו יעשה, ה' שמע אותו וזימן לו אותה לאישה. לאחר זמן מועט הגיע לרבא ואמר: המוות טוב לי ממנה! אני מבקש ממך גט. אמר לו רבא: אמרתי לך תתפלל כך. לא שמעת בקולי. חייגו 1-599-50-20-51, שלוחה 2 וכן בחנויות המובחרות ברחבי הארץ, ובביה"כ "חסדי שמואל" אצל נתנאל אלפסי חידות א.ב. לפרשת נשא א אחרי שהכהן משביע את האישה הסוטה היא עונה: ב ה של האישה צבה, אם אכן סטתה. ג אחת ממשפחות הלויים. ד " אל בני ישראל ואמרת אליהם..." ה הביטוי השונה בתיאור קרבנו של נתנאל בן צוער משאר קרבנות הנשיאים. ו הביטוי השונה בתיאור קרבנו של נחשון בן עמינדב משאר קרבנות הנשיאים. ז משולח מן המחנה. ח "והתוודו את..." ט נזיר כזה צריך לספור את ימיו מחדש. י אסור לנזיר. כ החומר שממנו עשויה הקערה בקרבנות הנשיאים. ל לא ניתנת על מנחת הסוטה. מ ניתנים לסוטה. נ נזירות היא סוג של ס אשה שנסתרה. ע בני קהת לא קיבלו כאלו. פ נשיא אשר. צ סוג של עגלה. ק עליהם נאמר: "בכתף יישאו". ר הנזיר לא מעביר עליו תער. ש סך כל הפרים שנתרמו על ידי הנשיאים לעולה. ת "זאת הנזיר..." החידה השבועית החידה השבועית ריבוע קסם לפרשת נשא: א. אזור לנזיר ב. כינוי ליין חריף ג. מילה מרכזית בפרשה פתרון החידה הקודמת בחן את עצמך לשבועות: א. מי חיבר את מגילת רות? שמואל הנביא ב. מה הקשר בין מגילת רות לחג השבועות? 1. שניהם חלים בתקופת הקציר, 2. דוד המלך נולד ונפטר בשבועות ג. על מי נאמר במגילה "וזאת התעודה בישראל"? על הפעולה של "שלף איש נעלו ונתן לרעהו"
להקדשה להצלחה לרפואה או לעילוי נשמת יקיריך :
ברוך פוקח עיוורים בכל בוקר בברכות השחר, אנו מברכים את ברכת "פוקח עיורים", אם נשכיל, נעצור רגע נחשוב ונתבונן, כמה פלא עשה ה' איתנו שפקח לנו את העיניים, כיצד היה נראה יום בעולמינו ללא היכולת לראות, בכלל היה לנו חשק לקום בבוקר? המצלמות בימינו מורכבות מאוד, אך עם כל שכלוליהן אינן מסוגלות להתחרות עם מהירות פעילותה של הרשתית. הרשתית של עין פועלת במהירות של 10 מיליוני אלפיות השנייה. פירוש הדבר ש- 10 אלפיות השנייה של עיבוד מידע המגיע מתא אחד ויחיד שיש בקרנית, היה אורך מספר דקות לעיבוד במחשב המשוכלל ביותר. סיפר הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א: סיפר יהודי תושב בני ברק: "התפללתי בכל בוקר בבית הכנסת הגדול ברחוב רבי עקיבא, שם, בסמוך, ניצב מפעל הסיגריות של חברת "דובק", בכל בוקר, כשבאתי להתפלל, ראיתי יהודי שנראה ירא שמים, שנכנס לפני התפילה למפעל הסיגריות. המראה הזה הציק לי מאד. חשבתי בליבי: "מה הוא מחפש שם? שיתכונן לשחרית, שיתעטף בטלית ותפילין, שיאמר את סדר הקורבנות. מדוע הוא הולך למפעל הסיגריות? לברר מה שער הדולר היום? להתעניין במזג האויר? מה יש לו לחפש שם לפני התפילה? לא יכולתי לעצור את עצמי. ניגשתי אליו והערתי לו בעדינות מירבית שלא כדאי להיכנס ל"דובק" לפני התפילה כיון שאסור להתעסק בשום עיסוק לפני התפילה. ענה לי היהודי: הטלפונאי במפעל הסיגריות הוא אדם עיוור. המרכזייה בנויה עבורו עם לחצנים בולטים. כשמתקבלת שיחת טלפון הוא ממשש את הלחצנים וכך הוא יכול להעביר את השיחה לשלוחה הנדרשת: למחלקת שיווק, ייצור פרסום או הפצה. הוא מזהה לפי חוש המישוש את הלחצן הדרוש, וכך הוא מעביר את השיחות. בבוקר, לפני התפילה, אני נכנס לרגע למשרד של הטלפונאי העיוור, עומד ומסתכל עליו מהצד, ולאחר מכן אני הולך לבית הכנסת. כך קל לי לברך: " ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם פוקח עיוורים"! תפילות לימות החול שחרית הנץ החמה 04:50 )כ- 45 דקות קודם הנץ החמה( שחרית מנין ב' 07:00 שחרית מנין ג' 08:15 19:20 מנחה ערבית מנין א' סמוך למנחה ערבית מנין ב' בתום השיעור המרכזי כולל בעלי בתים בימים א ה בשעה 17:45-18:45 לימוד בחברותות עם אברכי הכולל שיעורים יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי פעילות לנשים יום שלישי 20:30 בימים א ה בשעה 19:30 עין יעקב - עיון באגדות חז"ל חובת הלבבות פרשת השבוע / הלכה / ענייני דיומא ליקוטי מוהר"ן / רבינו נחמן מברסלב הלכות שבת שיעור לנשים מפי הרבנית עטיה תפילות ושיעורים בשבת קודש מנחה ערב שבת שחרית עם הנץ החמה שיעור בהלכות נידה שחרית מנין ראשי תהילים לבנים שיעור הלכה, שולחן ערוך מנחה מנין א' שיעור מוסר מנחה מנין ב' אבות ובנים שיעור הלכה ערבית של מוצ"ש פעילות לנשים בשבת תהילים לבנות שיעור לנשים 19:10 04:35 07:00 07:30 12:30 15:30 16:00 16:30 17:15 19:15 19:45 20:15 14:45 14:45 )כ- 30 דק' לפני שקיעה( )כשעה קודם הנץ החמה( )30 דק' לפני תפילת שחרית( )אליהו קורן 2, משפחת פרג'יאן( הלכות גניבה וגזילה )בתום השיעור( )כשעה לפני צאת שבת( )כ- 30 דק' קודם צאת שבת( )עם צאת השבת( )הרב מן ההר 22/1 משפ' בן-אלי( מפי מו"ר שליט"א
העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור, מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שזכותו הגדולה תגן עלינו להצלחת : דוד בן שמחה וב"ב, משפחת מזרחי, אייל להצלחה ברוחניות לרפואת : דליה בת נעמי, חיים מרדכי בן נטע, יחזקאל מאיר בן שרה לעילוי נשמת : אושרת בת מרים