סניא טנטרם דיני עם"ת וטו"ט הלכה למעשח עלרברסניאדיבימוע ועל רבר סניאדיבי החל 5 "שעי עםביאור רחבלסונית חגמראבחו,ין ר"נע"ב נרם חפניסי סהו עםצי:ר טיוחר סהכרס וחבמ"עכפי שמונחים כבחמה בחייח טאת אונןצשאן ה- 8 *שאאטה.ששש *"י הייטמשש"א - תרצ"ז נויארק נדסס ע 5 ירי טוינעשטער מאבליש'נג קאממ. 8 שע איסטניו ישרועו:.. ברוקלין, נ.י. -
ש %6 שז 2.00 0 אש 18 ת 8 ס 2 3 פ 81 פא 01 ע.אנ 04 צ י 0 א אחצ 1%9.צ.א, 78 ש 0 א 8 מחיר הקונטרם חטשים פענפן*(**)(
קונםרם םניא ד*בי שאלה ותשובה הלכה למעשה א( שאלה, ע"ר השוטז שעל הסניא ריבי, שהוא בחלק הקרב בבחסח כאשריבואר, אם הוא שומן טהור, או הוא חלב טמאואסור, לעניז כמהדברים הססתעפים טזה : א( אם נמצא מחט תחוכה מעל"עבסניאריבי, וראש חטחט טכוסח קצת כחחלכ שע"גהסניאריבי, )ולכמהפוסטים אף אם ניקכ טח"ח(, אוחטרום סותטתו, ואם הוא חלכ אסוראינו סותםכידוע, סיטרא דרב חולין וחשוסיטקטע"ב טמאאינו סותםעיי"ש ובכלהפוסקים. ב( לעניו ניקור החלכ והקרום שע"ג סניא דיבי, הנקרא המעי חעב ונםחמעי חעורוידוע בשם "כאנגערזעם" וכרומית ואנגלית נקרא 1 פט 60 פכ 4 אשר בחרבח טקוםותאינם אוכלים אותו, וזורקים אותו כמכואר בספריניקור ויחלזבדברינו, ובמדינח פה משתטשיםכו הרבהלמילוי בשר, ונטכרבא~יזים ע"י חקצכים והכוטשערם, ונמכרים גם לכעלי חרושת הוואורשט, ישר טבית חמטבחיים כשרים לשיסוש 51 אכילה, אחרי שמכשירים אותם שם בהכשר חדחה, טליחח והרחה, כשהם ככושים ועומרים במלח, כדי שיוכלו 5 עסודזטן רבכטובן, וכפישיבואר, השומן שע"גהסניאריבי הוא חלב גסורוצריךניקור, והוא בכל חלב לא תאכלו, ולי"א נמ באיסור כרת. נ( נפק"ט לעניז טומאת נבלות, שחלב נכלת בחמה טחורה אינו טיטפא, ואינו טטמא, כרררשינן כפסחים כ"ג ע"ב מדכתיב יעשח לכל טלאכה ואכול לא תאכל 1 ה 1, ולפיכך צריך הכשר, עין פ"ב דעוטצין מ"ט, וכתוסי"ט שם, חלב שאסורבאכילה, טהרתי לך, ועין כפ"ברבכורים מ"טועין ברטכ"ם 8 "נטחל' טוטאתאוכליןועי' בם"פ חטאת העוף, וכן פסק חרמב"ם בפ"א מהל' קאבוח"ט, וסתם שם רבריו ולא פרט איזו נטרא חלכ לגכי זה, וצ"ע. ד( וחנח באמת יכולתי להשיב ע"ז כטצרה בחראותי את הטקור חראשוןשסניאדיבי הוא כרםהמנימי, כח 51 יז נ' ע"ב, ולהראות את המקורות טראהטוני חפוסקים, ח"ה בעל הלכות גרולות, ופסקי רש"י, שטפורש בהם שחלב סניאדיבי חוא חלכ גמור בלאו רכל חלב לא תאכלו, כאשר יבואו דבריחם לחלן, אולם מפ?י שהרכר לא כא מכואר כספרי הפופקים, 1 ס 31 יא זו דכרםהפניטיבכלל, ועניז שלסניאריכי כפרט, חיאהיא מהפתוטותביותר, חנני בא בזח באורך, ככירור כל חפרטים, כתלטיר הדן לפני רבותיו, וכשוא* ופשיבכעניז, ומציעהרברים לפניגדולי החיראה, שה מח ירונו בזח ע 8 "י חלכח לטעשח נכל חמוצות ישראל, ואם יתגלג 5 זכותע"י, ויעלח, ויבא, יתקן
קונמרם מניא דיבי - ח 5 ב, תקיה יית. המטבחיים במדינה פה, שיא יכוש 15 אחב"' באיסוי והיה זהשכרי. ה( והנה המקור הראשוןלענין זה, הוא סוגיא ערוכה בחוליןנ' ע"ב בפירוש המשנה הכרם הפנימית שניקבה, אמר רב יהורא אמר רב, העירנתן בר שי 5 אריש טבחייארצפורי לפנ' רב' משוםר' נתןאיזוהיא הכרםהפנים', סניא דיבי, )והוא ברייתא בפירקין( וכן אמר ר' יהושע בן קרחח, סניאריבי ןועין בד"ם שנמצא נירסאוכן אמר ר' יהושעבןלויוחיאיותרישרהעיי"ש. ועין בסמ"נ 5 "ת ק 5 "ח, שמביא בשם סדר תנאים ואטוראים כת"ירבי יוסף טוב ע 5 ם, שפוסקין בר' יהושע בןלוי בכ"ס, אף לגביר' יוהנ;, 1 :ש"כ לנבי רב ושמוא 5 עיי"ש(. ר ש " י ש ם : סניאריבי קראשטי"א בורי"ל לשון טורי, וחוא עשוי ככיס וסתום בראשו, ובך מצאת' בא 5 ף בית של רבי סכיר )ספרס 5 ין שחיבר ר' מכיר( ולשון סניאריבי לפי שהוא סאום וכחוש ואפילו לזאבים, וכל שאר הכרס קרוי חיצון ושיעוריה ברוב, לשנאאחרינאשמעתי, טן הפנצ"א עצמה מקום שמנקבים שם הטבחיםוכו',והראשון נראה, עכ"לעיי"ש. והלישנא אחרינא, מופרך באמת מעיקרו, מסוגית הגסרא להלן נ"ח, הנהו תרי סניא ריבי ובו', ואםשפבי להררי וכו', 51 פי פירוש הלישנא אחרינא, שהוא מקום שמנקבים שם הטבחים )כעיןהיכי רפרע' טבחיי שבסוניאשם(, טאי שייךתרי מקומוה בזה, ואיך 'צוייר שפכי להררי, ולכן הראשון נראה, ועיקר, וכן פירשוהו כ 5 המפרשים והפוסקים כאשריבואר. 1( והנה סוגיא זו רברם בכל 5, ורסניא ריבי בפרט, הוא טהלכות הסתומותביותר, ומהיותר עוממת שבפרק, רבותינובעלי חתלטורעטרו, ורנו. ופירשו, כים הפנימי והחיצון מהו, ואחריהם טפרשי הש"ם עס 15 נם הם, פי ר 1 ש ם של הפירוש, והשאלה הראשונחהיא מרוע נסתפקו 5 ני לפרש חכמז" 5 בפירושם של כרם יותר מבכל שארי הרברים, ער שנצטרכו להאקסמרטיזה ש 5 ריש טבחיארציפורי, 51 ערות 1 רכרסחפנימי הואסניאריבי, ולהוסיף עור כיהורא ועור, וכן אמר וכו', ואחרי הערויות הללו "נפל כרסא בבירא", ומחלוקת שםבין האמוראים ע"ר כרם, ואחר פהם הורה, אינייודע סהו, ואף שמוא 5 שהיה רופא, ובק' בוראי בחכטת חאנטוטיא כבשבילי רנהררעי, נם הוא רן כרם הפנימי מהו, 1 סובר טקום שאין בו טילת, עיי"ש במירש"', ואף פירושו לא זכינו לדעת ולחבין אל נכון, עיי"ש בסוגיא, 1 כ 1 בענין סניאריבי נשאר סתום וחתום.. ז( ועלינו לדעת, שחא רסניא ריבי חוא ברםחפניטי, נאטר בלשון חעי ד והלכתאחיא, עין רש"יחוליןי"ח ע"ב שכתב לגבי דחעיד שבשם כד"ח ע 5,והכי ה 5 כתא רכלחעיר הלכתא חיא, וכן חוא ברא"ש שם, )כן חוא
קונטרם סניא דיבי לשון הה"מ בם"ז מה 5 ' מ 5 וה רסוגיא רעלמא העיד הלבתא היא, ועין בהגהות רש"ש שם, ועין בספר הבריתות 5 הר"ש דבימקינון בח' לקמ יוסף ס"ק 5 "א, ויש 5 הביא ראיה רהעיר ש 5 בקי ברברהי:ה היא, ממשנה רעריות פ"ז מ"ח, העיר מנחם בן סגנאי ובו', ועין בראב"ד שם שמפרש שמפני שהיה בקיבענינו קב 5 ו ערותו, וה 5 בתא היא, וא"ב העידדרישמבחייארציפורי 5 פני רבי טשוםר' נתן ה 5 בתאהיא, וסניאריבי הוא כרסהפנימי, ומריפתו במשהו הואוראיטריפה, ו 5 א ספק מרפה, ועוריבואר מזה 5 הלן ברברינו, ובב"זרנים בענין וה שם בסוגיא במו ברבר המומ 5 בספק, ח( והנהיוש אפשרות 5 שער רהא "רנפל ברסא בבירא" הוא, משום שבאמת נשתנוב 5 שון העם השמות ש 5 ב 5 י במעלי גרה,,עי' שבת 5"1, אומר הוב 5 י 5 א העיכ:י אמר רב חסראטיום שחרב ביהמ"ק ובו', ואמרא:יי אף אני 5 ביבסי, ועין בויק"ר פ"ג עשרה רברים טשמשין את הגוף וכו', ושם קורא 5 טעי הזה בריכה עביא, ועין טר"ר וומא הוצאת בובר, ועי' קהלת רבה ו' עה"פ החבמה : "ומסניא דיבי 5 פמרובא", וע-' מררש הרפואה 5 פר 5 מאן הוצאת רביר ת 5 אביב( צר א', ועי' בספר ההלמור וחבמת הרפואה 5 ר"ר קצנ 5 סון, שהעירוע 5 רברשינוי שמות ש 5 אבריהעיבול בבהמות, ונע 5 ם מהם כי בבר עמרע"ז חר מקמאי, הוא הרמ"ע מפאנו בתשובותיוסי' ב"א, וז" 5 : "ח 5 וף הסרר בשמותיהם ש 5 הב 5 ים ה 55 ו הבא במדרש קה 5 ת, 5 איטרירהמעיין, שהרי בגמרא אמרי ראיבא מן רקרי 5 הוב 5 י 5 אבי כסאובו',ע"ר הח 5 בים מאי רבתיב הח 5 ב המבסה את הקרב רא פריסא רחפי קרבא ושם קרב במקום הזה בו 55 הברס ובו', ואחריהם הרקים, והם הב 5 ים התחתונים 5 קרב ובו', ובאן חייבים אנו 5 הזהיר ביותר את המבחים, וב 5 נשי ישרא 5, שיש ברבר חיוב כרת, עב" 5 עיי" 1. ובן יש 5 שער בנוגע 5 סניא דיבי, שטעמ מן הפוסקים מובירים מטנו בפרמיות 5 גבי ניקור, טפני שבהרבה מקומות נהגו 5 זורקו ו 5 א 5 אוב 5 ו ב 55 כמבוארבספריניקורעין בבית יצחק ומקורו הוא כהעימורעיי"ש. מ( והנה טרם שנבארטוגית הגמרא הן בנוגע 5 ברס בב 55,והן בנוגע לסניאריבי בפרמ, נצייר מתחי 5 ה בוה צורת הבניטעיים ע 5 כרסו, וע 5 טרבו. כמו שהמה מונחים בבהמה בחייה, 5 פי סררם ופעו 5 תם, הושמ הוא מחובר לכרס הירוע שבו נבנס המאב 5 א 5 יו מהושמ, וסוף ::':ט נבנס ונחבא בתוך הכרס, וזהו מפח בושמ סמוך 5 ברס, )ב 5 ומר : מפח בברס סמוך ל 11 מ(, מהברס נבנס חמאבלע"י מרוב לבית הבוסות, ומטנו לההטסם, וממנו להקיבה אשר חוא מתוח כקשת, לצר העליון לצר הגוף, נקרא ראייתרא, )וחלבו אסור טספק(, ולטמה נקרא ראקושתא, )וחלבו חלב נמור חלב שעל הקרב, וגקרא פרר בלשון חכתוב, ובחו"לפריסה(, בהקיבה נגסרת פעולתהעיבול, ומתחיל פעולתהטינון
קונטרס מניא דיבי יהד 9 'ם ררך מע. "השוער", הנקראמעי השנים עשר, שאצל השור ארכו באטה שלסה, והוא קפוץ כקשת, בימין הבטן תחת הכבד, ונקרא בתלסוד "ריש מעיא" )ול 9 צתפוסקיםזהוריש מעיא באמתא(,שממנוססתנן הסאבל אורירולהדקין הסלופפים המעיים הסובבים, ונקראים עפי"ר דקים פתם )ובנמרא נ 9 רא כנתא והדורא דכנתא, עין חולין דף ס"ח ע"ב, וברסב"ם פ"ט סהל' סב"א ח"ח(, והד 9 ים סהוברים להסניאריבי אשר אנחנו עסוקיםבו בזה, שסתחל 9 לשנים, שןז 7 ג( ג,ס 65 ח 6671 זאו 51 ן ~ש= ב ניור הכרס והבני מעיים נמי שהם מונחים בבהמה בחי'ה טצד אחדלימינו לסטה ששם הוא פוף המעיים, ועשויבביפ וסתום בראשו )בלשון ראשון רש"י חולין נ' ע"ב( ונקרא טעי העוד, בלינדארם, או במם 0 פ 6 כ, שי חעב, )שדבנו ומצר השני הוא כהצתרע לשסאלו לטעלה, וחוא הטעי ירוחם בפפרו ארם קוראוסייגו וסביאוב"יפי' ס"ז( שמתע 9 ל לנבוח ונכפף לרוחב הבטן חחת הקיבה, והוא ספוסןבציורנו באות ח', וססתבבבפיבובים -6 -
טנמרם טניא דיבי אחריםואחריםקוראים 5 וחטבחייא, ובסר' קה 5 ת נקרא " 5 בנת רטעיא" )אשר שם הוא חח 5 ב ראקשתא, ושם מח 5 ב ראקשתא שובב ופרום על הטעי הזה, וסטוך נם 5 חרקים חט 5 ופפים וחרורא רבנתא, וזחו שטזביר הרט"א 5 הסיר הקרום שע 5 ב 5 הרקין והרורא רבנתא. הגחחסי' ס"רסט"זוע"זרן הר"ראופינהיים ז" 5 ( וטשם הוא מתעק 5 א 5 העצה, ויורר 5 טטה, והוא הטעי הישר הנקרא ה 5 חו 5 תאו כרכשחאשיוצא א 5 פי חטבעת שטשם הרעייוצא, )ו 5 קצתפוסקים זהו חר"פ טעיא באטתא(. טחנ" 5 ומברר ב 5 חנוגע 5 הציור, פח נב 5 יט רק טה ששייך 5 האותיות חספומנים בהציור : א( זהו טקוםריש טעיא 5 הרבה פוסקי 6 )שיטתרש"י(. ב( חסעי מעורסניאריבי. 0 פח טתפרר 5 יטין ו 5 שטא 5,ובארם יוצא פה הספיח והואמאפענריקם. ר( זהורישטעיא באטתא לשיטתהגאונים. ה( מח שכהשתרע ע"פ חבטן טתחת 5 ח 5 ב ראקשתא, וחוא טסתובב בסיבובים אחרים. ו( ח 5 ב ראקשתא שאסור טן חתורה. בטח 5 וקת. )הרקים ז( ח 5 ב ראייתרא ות 5 וי המלופפים הם טעוק 5 יםבעיקו 5 יםשוניםוסרובים בטובן(. י( והנה סוגית הגטרא בחו 5 ין נ' שהבאנו 5 עי 5 ברם הפניטי טחו סובבת ע 5 הכמשנה שברישפירקין, הברם הפניטית שנ 9 בה, )רש"י, במשהו(, או שנ 9 רע רוב החצונח, שנואה טזה בהשקפה הראשונה כא 5 ויששני ברסים בבחטה, ונסתפקו בשבי 5 זה בפירושא רטתניתין, ובב 5 השקלא וטריא שם בסוניא, יש 5 עסור ע 5 שני רברים שהם ארבעה : א( בריון כרם הפניטי טהו ב( בריון סח כרסחחיצונח. נ( ויש מא 5 ח שרנובעיקרע 5 כרםהפניטי, וסתטו רעתם ברבר כרפהחיצונה. ר( ויששפירשו רבריהם גםבנוגע 5 כרםהחיצונח, באסרי בטערבא טשסיח רריוב"ח ואיזהו ברס החצונה, בשר החופה את רוב הכרט, עיי"ש. יא( ובעניןאיזהו ברםהפניטיתשרנים שםיש סקום 5 שניפירושית : א( בררך " 5 אזו אףזו". ב( בררך " 5 אזו א 5 אזו",והבה נפרש את רבריגו כשאסר רב יחורא אטר רב חא רחעיר שסניאריבי זחו הברם הפניטי, ע 5 יגו 5 חבין בבוונתו אם הוא סובר ש ג ם הסניאריבי גב 55 בתוך הכרם הפניטי חירוע, אב 5 5 א זהו עיקר כרם הפניטי, ויהיה הפירוש באן, בטו שטצינו 5 ה 5 ן רף צ"נ 5 ענין ח 5 ב שע"ג הטסם וביהב"נ, ש 9 אטרה חגמרא שם, וזהו ח 5 ב שע"נ חקרב, וספו,שרש"י שם : ו 5 א זהועיקר חלכ המכסה את הקרב ובו', עיי"ש, ובטובןנונ 5 5 פרש הבא ש א ף סניאריבי בכלל ברסהפנימי, אב 5 5 א זהו עיקר ברםהפניטי הירוע שטתח 95 5 פניטיוחיצון, או שאפשר 5 פרש בררך 5 אזו א 5 א זו, הינו שרב סובר שרוקא הסניא ריבי נקראת כרםהפניטי, וזהו הואעיקר חפרם שטריפתו בטשחו, וזו 5 תו, ב 5 שאר הכרם )הנקרא ברם( קרוי חיצון ומריפחו כרוכו
שנמרם סניא דיבי יב( והנה רש"י בפירושו על סניא ריבי נלה לנו בהר, וסתם לנו בהר, ללשון ראשון שנראה לו לעיקר, שסניאריבי זהו העשוי בביס, וסתום בראשו טפרש לנו בפירוש, "וכל שאר הכרם קרוי חיצון ושיעורו ברוב", וללישנא אחרינא שם, סתם לנו ע"ר הכרם החיצונה, ואולי טפני ששיטתו שהראשון עיקר לא חש להשני. ינ( אולם עלינו להבין פירושו ללשון ראשון שהוא העי 9 ר בטבואר שלאיהיהסעי; "יציבא בארעאוניורא בשמי שטיא" שהעיקר הנ 9 רא כרס יהיה ברובו, ומעי הזה סניא ריבי, שלא עמרנוערין עליו ע"נ, לדעת סה טיבו, וטבעו, מהותו ופעולתו, שרוקא זה יקרא כרםהפניטילנבי נ 9 ב טשהו, וטאין לקח לו רש"י ז"ל לפרש כן, ולהכנים כונות בערותו שלריש טבהיא, שהעיר על רבר שבחיוב, שסניאריבי הוא כרם הפנימי, אבל לא על רבר שבשלילח, על כרם החצונה, ומאין לנו לרעתו ששאר כל הכרם לבר הסניאליבייהיה כרם חחצונה, ומרוע השתמשה המשנה במושנ ברם ולאציינח בעצטה על המעי הזה. יר( וכן סתם לנו רש"י בפירושו ליתר האמוראים שם ר 9 רופניסית וחיצון בכרם עצמה, ואין אנחנו יורעים ער מה, איךיפרנם לטושל, הא ראטר רבאבינא משמיה ררב, טפח בושט הסמוך לכרםזחו הכרםחפניטי, חאם אפשר לומרכי רוקא טפח זה הסמוך ונחבא בברםיהיה בכלל ברסהפניטי, ונקיבתו במשהו, טשום כרם, ראי משום ושמ מאי קמ"ל, ובל שארעיקר הברס, יהיח נחשב לחיצונה, וטריפתו ברובו, ומרועציינו טפח!ח בשם ברם בל שיסר הלא בכוב"כטריפתו במשהו משום ושט, )ועין במהרש"א שח 9 שח נ"ב ב!ה, ועין בלבארי' בזה(, וחוץ מזה נצטרך לומר לפיפירוש זח של ר 9 1 א, בי רב אבינא משמיה ררב יחלוק על רב יהורא טשסיה ררב רחעיר רסנ 4 א ריבי הוא רוקא כרם הפנימי ורב אבינא יאמר טשטיה רטפה הסטוך לושט רוקא כרםהפנימי. טו( וכן יש להבין לרעת שמואל התם, רסובר רברס הפניסי הוא מקום שאין בו מילת, שנראה אמ מפירוש רש"י שם רא 4 9 אטר ראף טקום שאין בו טילת נקרא כרםהפנימי, וכן מפורש במררכי ובאו"ה הטובאיםלהלן ברברינו, ולא נתפרש לנו אליבא רשמואל כרםהחיצונהמהו, ולפלא שלא טצאתי לע"ע במפרשי הש"ס שיעמרו בפירושא רהאי סוניא ובחבנתה בפרטיות, אם לאמפנישאין נפק"מלרינאמפני שמטרפינן בכולהו טטעם רלא אפם 9 הלבתא כמאן, כמבואך במסקנת הסוניא שם. טז( ונן אליבא ררבה בר רב הונא שם בסוניא לא טבורר לנו טחו ברם החיצונה. ואמ מה נכלל אליביה בכרם הפניטי 9 ש 9 יל וטרי שם הנטרא ונעתיק בזה כל השייך לנו מסוגיאזו שם,
קונטרם סניא ריבי גמואחוין נ' ע"ב : אמרי במערבא כ':מ'ה ררבייוסי בר חנינא כק הכרס כועו, זוהי הכרס הפנימית, ואיזהו ברם הה.צו; בשר החופה את רוב הנרם, רבה בר רב הונא אמר מפרעתא. מאי מפרעחא אמר רב אויא היכא רפרעי טבחי. )רש"י : מפרעהא : צר הכרס הרואה את הקרקע הנראהמיר בשפותחין הבהמהיהוציא את המע'ב והיינו רמפרש היכא רפרעי טבחי(. ושם : בנהררעאעבדי כרבה בר רב הונא א"ל רב אשי לאטימרבולהו הני שמעתתא מאי א"ק כו:הושייכן בררבה בר רב הונא )רש"י : כולהו סניא ריבי ואיסותומכא ומקום שאין בומיית וכו'(, וררבי אבינא ורנני טערנא מאי. )רש"י :מאיוכיוןדיא אפסק הלכתאעברינן לחומראוטרפינן בבל הברם בנקב במשהו כבני מערבא )א( וכו' ער כאן הסוגיא שם. יז( ואמנם בהאהרונ'ס מצאתי שראו מעשה ונזכרו הלכה וטתוך שאלה הלכה למעשה עמרו על פ.רוש מפרעתא והיכא רפרעי טבחי שבסוגיא 11 אם מפרעתה רוקא קאמר בנוג; לכרם החיצונהועין בבינת אדם שער או"ה סי' כ" 1 לענין עז שרקרוח כיוך לבטן ונראה שניקב הכרם כיון שיצא הפרהש ורוצה לצרד שם שאין זה רק ספק טרפה ועיי"ש שתומך יסורותיו על רנרי הטוו- שמביא שם רעה ה."א רכרם הפנימי הוא מפרעתא היינו ר ו ק א מפרעתא בררך לא זו איא זו שרוקא היכא רפרעי טבחי שמתפרע )מלשון פריעה וחתוך( שנתגלה ממנו כשפרעו טבחא )כהסבר הפרי תואר ס"ק ב'( אבל בחלק הבטן למעלה.:נראה מיר כשפותחין הבהמה תחת בשר החופה )א( הערה : הנך מקום אתי קדשדם להעיר בזה ע"ר הירושלמי הוצאת ר' שלמה יהורא ס"ט פרירלאגרער אשר יצאו ורבו עליו ערעורים והשרים שלזיוףושאינו ה'רושלמי האמיתי,עי'ע"ז נם' "קאלו שלום ירושלים" להגאון רמ"ר מפלאצק ז" 5, וממה שטביא שם נחויין פ"נ הא רהעיר נן קילא איזהו כרםסניא ריבי וסיטנו היכי רפריי טבחיי יבולים לראות כי הצרק עם הגאון מפלאצק זצ"ל, שהוא מזויף מתוכוכי המסררהזייפן נכשל בזה שלא הלא בתלמורנז איתא הברם אמרי במערבא כל הכרם כולו זוהי מרעת כי ורבה בר רב הונא אומר מפרעתא, וכפירוש רב אויא היכא דפרעי הפנימי טבחיא ואין זה סימנם של בני כוערבא אלא ררבה בר רב הונא ובנהררעא עברי כמותו וגם סניאריביאיןזוסימנם שלבני מערבא, ועין נסנהדרין י"ז רכל אמרי במערנא הוא ר' ירמי',ועיין נמעיו"ט פרק השוחט, ועין נתולרות הראשונים ח"ג ועין בסהו"א, ויש גם להעיר ולחרש ריש חילוקנין אטרי במערבא ובין מערבא אמרי, ונרי"ף וברא"ש פה בסוניין דכרם הנירסא במערבא אמרי כחטמי' רריוב"ח והוא שיטת ב ני ט ע ר נ א כרמסקינן בולהושייכן כררכה, ורבנ. מערבא מאי אלמא דסיטנא דפרעי טבחיאאין זה סימנם שלבני מערבא ואין זה שיטתם שלבני מערבא והסררן החטיא פה את המטרה טבלי הבן שיתפםבזיופו בזה.
קונמרם מניא דיבי את הכרם הוי טרפה רק כרוכו ולרירן הוי ספט פרפה משום רלא אפסיט ה 5 כתא כמאןולכני מערכא רק כושר החופה את רוכ הכרס זחו כרס החיצונה שטריפתוכרוכו אכ 5 כל הכרס עתחת אותו הכשר הוא כרסהפנימי )וכן פסקו ר 5 ח 18 סקים, ועי' כרכרינולהלן 5 שון הרמב"םכזה( ועי' כפת"ש שמרחה פס 1 חבנ"אבזחועין כר"ת עם שמכיא להטת נאוני כתראי ערנים כזה, ועי' כיחור שוא 5 וטשיכ טמא ח"כסי' פ"נ וכספרכית רורעל הלכות שחיטות וכריקות סי' פ"ח שעמרו כזה מתוך הפירוע של מפרעתא אם רוקא קאמר לענין טה שטטע 5 5 מפרעתאלגכי כרס חחיצונה אכל אינם מעוררים כלום אליבא דסאן ד 5"6 טפרעתא מה נכלל ככרס הפנימי אם רוקא מפרעתא ומקום היכא רפרעי סבחי ו 5 אזו אלאזו ומ 5 קוןשייכן )כולהושייכן כררכה( משמע עכולהוקייכן אליביח אכלאין הכרעעל רעתו כזה, וכן טשמע מפירוש רש"י כר"ה כו 5 הו 8 יי"ש. וכן לא מצאתי שיעוררו כנונע ליתר האוטימתות שהכאנו לעיל הא דרב ושמואל וחא רסניא ריבי שקשה מאד לומר שכרוטא טאמרי, וכמו שתקשיט 5 עיל על הא דפירש רע"י בהא רסניאריכי וכל שאר הכרס קרוי חיצוןמנין לנוזה מתוךערותו שלריע טכחיאכנז' לעיל. יז( 51 כן נלענ"ר לומר כי אין לחתות סוניא זו כחרא מחתא יק קבסשמעותו כרוטא ויע מהם עטשמעותם כררך לא זו אף זו ותלוי כמה שכאו לפרשכפירוש הטשנה עמחלקת את הכרס לענים לפנימי וחיצון ענסתפקו כח בשכי 5 זה מכמה ררכים כמו עהזכרנו : א( להנכיל מהו כרס בכלל אם חוא שםהכולל לחלק הכטן התחתון )כמו שקוראים אותו איסטומכא )סטאמעק( ) 5 בד מה שנזכרו כפרטיות( או שהוא עם פרטי לחלק ירוע מהכטן וכמו קמצויעיםיתרחחלטים קכה, המסס, וביה"כ. כ( לצייןפנימי וחיצון עככרס קבסשנה ויק עהגכילו ברכריהם את חחיוכ והעלילה -הפנימי והחיצון - נם יחר. ויק וגהנכילו לנו רק החיוכ -הפנימי - ויע שעלינו לרון מתוך דבריתם, חצד העוה עכהם שכולם כאחר רנים לפרש המענה הפנימי טהו ומח נכ 5 לכו לכל חד וחר כראיתליה אם עמצר הפעולה רוסה לכרסהירוע, אם סצר מקור העם על כרס, ואם מצד שהוא יותרפנימי מהחיצון שלפניו, לרעת רכ אבינא אמר רכ נכנס בתוך הכרס הפנימי ג ם הטפח על הוקט הנכנס בתוך הכרס עהוא המקום עבכרס הנהכא כ פ נ י ם כתוך כין הצ 5 עות, ולעמואל נ ם המקום עאין כו מילת )שאף עשונה הוא מכל עאר הלק חכרם עאינו חר וחלק( גם הוא נכלל ככלל כרס הפנימי וכן לכל קאר חאוטימתות עם עלא כא כפירוש על כרס החיצונה מהו ער שכמערכא אמרי כ 5 הכרסכולו הוא כרסהפנימיואיזהו כרסהחיצונה : כער החופה אתרוכהכרם. יט( וכעכא ריש טכחיא רציפורי והעיר על סניא ריכי קחוא הכרס חפנימי ונתקכל ערותו 5 פני רכי ככל העיר הלכתא היא רהכרס טפני שחוא -16 -
קינטרם מניא דיבי וסניאריבי הוא הוא הכרסהפגימי, פשוט וברור כ איי כולל חלקיםידועים הנהו מתה;ק לפניטי וחיצון ולא ראיהפגימי כראיהחיצון נכנס בגרר ערותו ש 5 כק העיר הלכתא - מהו א:נו כרס הפנימי כי ערותו היתה רק חיונית כרפ הפנימי מהו, סניאריבי, אבל לא שלילית מהו כרס החיצונה. כ( חיצונח והא רפירש רש"' גבי סניא ריבי וכל שאר הגרם קרוי נראה לענ"רליישכ וקומר ררש"י ז"ק עמרע"ז מטקום אחר ולא מתוךערותו, השנו. והוא מריוקא רסרר נקגה בכהטנה רריש אלו טרפות קשטתח;ה קתני הקבה, והרר קתני הרקין והדר קתני הכרס שזוהי לא כסרר הטבעי שסתחלח נכנס המאכל להכרס וכו' כמבוארלעיל בצורת וציור הכמ"ע )וכבר עטר ע"ו המעיו"ט שברא"ש( והטור באמת הפכם ונקטם כסרר הטבעי עיי"ש וו 5 י ערותו שלריש טבחיארסניאדיביזהו כרסהפנימימרוייק סדר השנוי כטשנח מפני שהס"ר הוא באמת הפניסי ביותר, האחרון אחר הרקים, וסתת נוגנלח טעמא שלמשנתינוכי רוקא קאמרה המשנה שהוא חוא הכרס הפניסיונל שאר הכרס קרוי חיצון. )וכעין וה נטצא בבכורות נ"ז אטר רני נתגלה סעסא של משנתינוגביהעיר שם, עיי"ש. כא( אבל באמתזהו רקריוק ובני מערבא לאס"להריוקהוה, ולרירהו כל הכרס כולו קרויהפנימי טפ:י שכל הכרס נכלל בשם הקרב שבמקרא וכסו שכתב חרם"ע מפאנו בתשובתו המובאתלעיללענין חלב וכן טתרנם אונקלופ ק רב "ביתנוא",וכן מתרגםהיב"ע שטות כ"ט כ"נ ה ק ר ג ה נני גוא ובטקוטות רבים הוא מתרנם "כריסא" )ובמק"א עטרתי על השינוים בוח ואין כאן טקוטו(. כב( שהוא כרש וכןיש למצוא שורש רבר בלשון המקראלסניאריבי )ובאותיות מתחלפות כרס( מלשון מלא כרשו )ירמי' נ"א( ותרנםיונתן "גית אוצריה" שהנהו סתום וחתום בראשו ואוצר בתוכו מותר הרפש )וביחור במלוא כרשוייתר טראי( טרם שיוצא מהנוף ע"י החלחולת ונקרא גשביל זה המעי העור. כנ( ולפי"ז תצא לנו חרתא רהא רסניא ריבי הוא הכרפ הפניסי הלכתא הוא מהא רהעיר וטריפהו במשהו הוא וראי טרפה, אולם לענין טהו כרס החיצונה שע"ז לא בא הערות בפירוש זה תלוי בפסק הלכה שנשקלא וטריא שבנמרא ובהאוקימתות שם, ועי' בשו"ת סהר"מ אלשקר סי' ס"ו ואיפלנו בנמרא בפירושא רהא מלתא ראיכא טאן ראמר רכרס פנימי וחיצון הן בכרס עצמו שיש בו צר אחד שנקרא כרס פניטי וצר אחר שנקרא חיצון, ור"י בר"ח אמר כל הכרס כולו זהו הכרס הפניטי ליאסר נ 0 שהו ופסא רש"י וכן הרמב"ם ז"ל כריוב"ח עכ"ל, -11 -
שנטרם סניא דיבי כר( עב"פ איך שנפרש סוגית הגטרא שם הנה לפסק הלכה פסקינן לחוטרא, נםיענין סניא ריבי שהוא בכלל הכרמ הפניטי ונקיבתו במשהו טודאי כאקר ביארנו וכטסקנת הגטרא שם כולהושייכן בררבה בר"הועין רש"י קם ובר"ה טאיוכיון דלא אפסקהיכתאעברינן לחוטרא וטרפינן בכל חכרס בנקב במשהוכבני טערבא וכו' וכטו שמבואר תופס רש"י לשון ראושון לעיטר ושסניאריבי הוא הסתום בראשו ובן טפרש רש"י ברף נ"חנבי תרי סנין דיבי, וכן טפרש הר"ח שם וכן טבואר באו"זהי' טרפות סי' תי"ר שטביא שם קני הלשונות, וטסייםופי' רבנו שלמה הראשון נראה עיקר, וכן טפרש רבנו ירוחם טביאו הב"יסי' מ"ז ר ס נ י א רי ב י הוא המעי חעב הנקרא סייגו והוא טחובר לרקין וזורקין אותו, וכו' וכן הוא באיסור והיתר הארוך שער נ"א ס"ק ל"א ר"הטייתי בהב באו"ז וכו' ונקיבת ברס פא"ט קהיינו טה שבכרס נקובתו בטשהו 1 א פ י ל 1 בכי פסק רש"י ב ס נ י א רי ב י 1 נ ם בטקום ושהוא רך ואין בו רבר. ועין במררכי פ"ב ס"ק תרכ" 1 ר"ה כרס החצונה פסק רק"י ונם ר"ח ובתשובת הגאונים ונם האלפסיכיוןרפליגי אטוראי איזה נקראפניטי ואיזה נקרא חצונחעבדינן ככולהו לחומרא 1 ב ב ני ט ע ר ב א רטרפי בכל הכרס וגם ב ס ני א רי ב י 1 ג ם טקום שאין בו טילת 1 ג מ בסקום רפרעי טבחי וכו', ע.,"ש ) 1 הא רהטררכי טביא בשם הרי"ף אעפ"י שהרי"ף וכטו"כ הרא"ק הקטיטו הא דסניאריבי הוא פשוט קהם כללו כל האוקיטתות שבסוניא זו בהא דרבה ורבני סערבא בטסקנת הגטרא שם כולהוקייכי וכו' וכן השטיט נם הרטב"ם כלהני אוקיטתות של טהו כרס הפניטי ופסק כבני טערבא, עין פ"ט טהל"ש ה"ה קרועה כצד בשר החופה את רוב הכרס ועיי"ק בכ"ט וזה טתאים לפסקו בפ" 1 טהל"שלענין כרס קניקב הטובא להלן(, וכן טבואר בטור ובב"י קם וז"ל ובגמרא וכו' איזהו כרס הפנימי ס נ י א ר י ב י וטביא פירש"י הראקון מרבנו ירוחם ז"ל, וכן הוא בררישה קם,. וז"ל : ס ני א רי בי פירש"י שהוא כרסהפניטיעשויככיס וסתוס בראקועי"ק. כה( ואחרי שכררנו וביארנו טכל המוכא לעיל, שסניא ריבי נטרף בנקב במשהו מטעם כרס הפנימית, נראה פשוט שהחלבשעליו הוא חלב טטא ואסור, וטמילא אינו סותם ואין לו רבר שיסתום אותו, וכן פסק הרמב"ם ספורש בפ" 1 מהל"ש ה" 1 כרס שניקב טרפה ואין לך רבר שיסתוס אותו קהרי חחלב שעליו אסור, וכן פסק בהל' מ"א הל' ז'-ח', )ולעיל הבאנו כבר כבני טערבא שכל הכרס כולו הוא כרס הפניטי ורק בשר החופה את קפסק קניטבה רוב הכרס קרוי חיצון(. וכן הוא בסמ"ג עשין ס"ג וז"ל : והכרס טרפהואין מועלת קום סתימהכי החלבשעליו טמא. - 22 -
קו:טרם סניא דיבי וראה נא מפוהט יוצא כהטני מאורות הנרולים, מראשוני הפוסקים ה"ה בהלכות נרולות ה,"ט צר 529 )הוצ' הילרסהיימער( וז"ל : תרבא דעל וושטאועל הובלילאו;. כ ני ר י בי ובו', רעלבריסאובו' בולהו משום כל חלב וכו', וכן היא ממורש בפסקי רש"י בס' האורה )הוצאת בובר( סי' ק"ח וז"ל : תרבא רע 4 ושהאוהובלילא 1 ם א ני ד י בי ועל קשתא רכרבשתא רעל כריסא וכו' כו,הו אסורין כהטום כל חלב וכל רם לא תאבלו. )עי' בהערות בוברשם(.וכן הוא במחזורוויטרי, )ומהא שהביאו "רעל בריסא" נראה פשוט שאחזו לעיקר הפייוש רסניא ריבי הוא העשוי בביס וחתום בראשו כפירוש היאשון ראי כפירו' 2 הש:י הלא זהו בברס עצמו ולמה לחם להבפיל דעלסניאריבי, ועלכריסא, וחא דעל וושטא שבתבו ברור שזהו הטפח שבוושט הסמוך להכרם לפי"ד רב א:.נא משמיה ררב שם(, וכפי שמבואר לעיל מתשובתו של הרמ"ע מפא:ו 'צשם קרב במקום הזה בולל הברס ובו' חרי חיא מזהיר שיש ברבר כהטוס חיוב כרת, ועי' בהגהה הנפלאה ש 5 מש 5 "מ פי"נ מהל' שגנות, לענין חלב הרק.ן, 2 אסורין מן התורהלענין ברת, ועין בזרזהב )פירוש על או"ה הארוך( כ' בזה, ועי' בנחלת שבעה ח"בסי' ט"ח, שמתמיה על בני מרינת 15.לין )בימים ההם(, שיודעיס להזהר בחלב שעל ש;- הברס שלבני ריינום, ובהיבא רתותי מתנא אינם נזהרים, ועין מה שבותב בענין זה בס' אמונת שמואי, ועי' בה"נ ובהאשבול בל תרבא דקריב לנבי מזבח לנביאכילהנמי אסור, וש' רש"יהוריותר"ז )א( רחלב המבסה את חקרב הוי דבר שאין הצרוקין מודין בו, רהרי אפילו אמוראיפליגי מהוניהו ברם )א( הערה : ועין בח.רושי הרה"ח הוריות בבליסי' קפ"ב להנר"ח הירשנזון זצ"ל ע"ר רש"י בד" 1 ר"ה הוא בחלב המבסה את הקרב ובו' מחו ברס הפנימיובו' ושם בד"ה ופלא מתמיהעל מה שהשמיט הרמב"םבהל' ט"א פ"ז הל' ח'--ט', חלב שעל נבי הכרס שהוא בברת. בי הרמב"ם חושב שם רק שלשה חלבים שחייבים עליהם כרת, ואלו הן : חלב שעל הטרב ושעל שתי הכליות ושעל הבסלים חלב שעל המסס וביה"כ הוא החלב שעל הקרב, ונטצא שהשמיט הרמב"ם עיקר חלב של הברס ומפלפל שם עיי"ש, אבל לענ"ד חדבר הוא פשוט במו שמובא בשו"ת הרמ"ע מפאנו שמובאים ברברינו בזה, ששם ק 1 וב במקיםהזה )היינולענין חלב( בולל הברס, ובן מתרנםהיב"ע קרב בריסא, ולבן נראה פשוט שהרמב"ם אוהז פה לשון המקרא קרב וזחו חלב שעל הקרב שבקרא )וחלב שעל המסס וביה"כ הוא מעל במו שמפרש רש"י בחולין צ"נ, וזהו חלב שעל הקרב(, ובפ" 1 מהל"ש שבתב ברם שניקב, אחז לשון חסהצנח: ועין בפ"א מהל' מעשי הקרבנות הלבה י"ח שאחז נם שם לשון הקרא אשר על הקרב חלב שעל נבי הקיבה וכן חוא נ"ב שם בפ"ו ח"וו חחלב חולר וסדיחן במימ שגאמר הקרב והברעים וכו' וכשמפרש ד וכו' אוחז לשון חנטראבידוע דרך ב חרמב"מבזח. מ ה מ י ח 1 ח ב ר ס
קונטרם סניא דיבי הפניסי, שנראה מזה פשוט רהא בהא תליא, )ומרש"י זו יש להביא ראיה לשיטתרבנואפריםלענין חלב הברס, ואבם"ל(.ועי' בריתותר"ר. ועי' בשו"ת ברבתחייםסי' נ"ב "רחלב שאצל הסניאריבי הוא חלב נסור", )עין בציורני אות ה' ואות ב' שהוא מונח תחת חלב ראקשתא(, וגם בלא"הישבואיסורביון שהחלב הפריסה הוא מרובק על אותו חלב",עיי"ש, וסובא בר"תסי' ס"ר ס"ס צ"ט, ומביא גם ספר זבור לאברהם חיו"ר, וחיים שאלסי' ט"ז, ומם' זרע אמת יו"רסי' קע"א. ועין בבית יצחק להרי"ש ח' יו"רי' ע"ו, ובטוטו"ר להרש"ק תנינא סי' קט"ו, לענין נחסר הסניאריבי בבהמה, עיי"ש. ועי בספר חקי דעת הלבות חלב סי' ס"ר שאלה ח' ונם ה ס ני א ר יבי עם החלבשביניהם, עיי"ש. ועי' בשו"ת צ"צ להארמו"ר סליבוביץוי"ר מ"א סי' ז' לענין שו"ב שנחשר שלא ניקר "חתיבת חלב סהחלב שאצל הסניאריבי הנקרא בלשון הטבחים אצבע", וקורא לחלב ושע"נ ס"ר חלבוחוארןעל חתיבת חלב שאצלזה, ועי' בתבו"שסי' ס"ח. י בו( טכל חנ"ל נראה פשוט וברור, רחלב הסניא ריבי חוא חלב אסור ואינו סותם וצריך ניקור, ועין בבית יצחק )לבעל אהל יצחק( סי' מ"ו ח"א ובעמו"ז שם, וכסימן ס"ר ח"א ס"ק י"א בשם בעל העיטור וספרי ניקור. וז"ל ונוסל הררא רבנתא ומקליף עליה קרום של חלב במקום שמונח עליה בבר לבן ספני שזה הצר הוא סמוך לחלב שעל הקרב ובו' וגם ס ני א ר יבי עם החלב שביניהם,ועין בעמו"ז שם )ומה שקוראים הרורא רבנתא לאותו מקום שטונחעליה בבר לבן והצר ההוא סמוך לחלב שעל הקרב הוא אינונבון בי הדורא רבנתא נקראו בגמרא וברמב"ם הרקין המלופפים. )ובבלל בל המובא בבית יצחק מספרי ניקור הוא מהעיטור, וחעיטרו במקום הזה משובש וצריך חנהה סרוייקת(. וזהו באמת חלק מהסעי העב המסתבב בסיבובים אחרים הטשתרע מתחת לחלב ראקשתא במבוארבציורנו מסומן באותה'. בז( ועי' בספר בנסת יחזקאלסי' ב"ה שהגאון ר"ראופינהיים )בעל אוצרהספריםהירוע הבורליאנא שבאכספורר( הקים סער גרולנירן החלב שעל ריש מעיא ויצא לרון ע"ר הרט"א ז"ל בהנההסי' ס"ר סט"ו שצריך לחסיר רס הקרום שעלרישמעיא עם החלב הרבוקבו אכל לא השוטן הרבוק בטבחא עצסח שמתחת להקרומ, עיי"ש באורך, ואתו חחזיק גיסו בעל שבות יעקב בשו"ת שלו, ועי' בשו"תבנ"י הנ"ל, ועין בבו"פ סו"ם ס"רעיי"ש שהאריך בענין חלב שעלריש מעיא אם מוחם הנקב. ומישיעייןבציורנו יראהבי הסער בדור חחוא בא סעירבוב שמות ומשח אמת ותורתו אטת וגם רור ועלתח לו ושניחם רבנו חרמ"א, ור' דודאופינהיים ז"ל צרקו יחד, ועיזלעיל בדברינו :ענין שם הדורא וכנתא, ואכמ"ל.
גינטרם סניאריבי כח( אולם החלב ש:":סניא ריבי קביארנו מגמרא ופומטים ראשונים וממפריניטור, שזח בחלב שע"נ הכרס, או שכך טבלו חכמז"ל נכלי ואחרונים שחחלב שע"גהמניאריבי הוא חלב אמור( בודאיאיןמישיטיל מלנטרכל חחלב הטרום ושמתחת להסרום. וב:וגע להטרום חכל מודים דחלב נמור שיש בו כרת מטעם חלב שעל הטרכ )הכרס( והוא תותב טרופ ונטלף או טרום ונטלף שזה תלוי בפירוש קו"נ, עי' חולין מ"ח ע"ב, ועי' בתו"ב עה"פ את החלב המבמה את הטרב, ועי' בביאור ה:ר"א ז"ל, ועין בחתורח והמצוה להמלבי"ם. כט( ובנוגע להחלנ שתחת הקרום והפריסה החלב עצטה אשר ע"ג מניאריבי שהוא כרס תלוי במהלוקת רבנו אפרים ורבנויואל הירועח, ועי' באו"ז הסשא ומתן שביניהב באורך וירוע שאנחנו פוסטים כרבנו אפרים לאימור, ועי' ביש"ש פג"ה סי' נ"ר שחשיב לשואלו שם וז"ל ואני אומר שאין כאן מפט בוראיאינו מותם. ל( ולענין אם מלחוהסניא ריבי בלאניטור;עי' ביו"דמי' ט"ח טש"כ הרמ"א בזה, ועי' באחרוניםלעניןרין אם מלחו בלאניטור מה שצריךניקור, ועי' בתשובת מהרי"ל מי' פ"ז שפמט דאם מלחו חטבחיא ולא נטרו מסשו החלב שנעשית הטבחיא ח"ר וחנ"נ, ועי' בגילוי דעת לחגאון מברעזאן ז"ל מי' ט"ו, ועי' בעבורת הגרשוני בזה, ועי' בפת"ש סס"ה מ"ה שמביא בשם חמורי רניאל. לא( ולענין כרם שנמלח ולא הורחעין בתשובת רדב"זסי' קצ"ר ולענין מה שמנטים בבית המטבחיים במכונח אחת כשרים עם טרפה ונבלח וגם טרם שמנטרים את החלב מעליהם ושוהים מחצי שעח ער שעה בערך יש לחשוש לחחלב ולטרפה ונבלה אפילו אם המים אין היס"ב, ועי' ברברי חמורות פג"ה ס"ט מ"ג שמביא בשם הר"ן וז"ל : מיהו משום חלב אפילובכלי שני איכא למיחש ראע"ג ראינו מבשל, מבליע חוא שאין בליעה תלויה בבישול דהלא חום בבית השחיטה אינ:ו כחום בלישני ואפי"ח מבליע כדאיתא פ"ק דחולין ואיתא נמי התם לא לימחף אינשוכו'. )וטזה נראהשאין חיפ"ב דאי חיס"ב חואבישול(. ועכ"פצריכיםומחוייביםלחשגיח בתמירות שחמים הרי לא יהיו ר ט פושרים ולא להניח זה על דעת הא"י חסשטה שלצורך טחירות הנטיון טוב שיהיו חמים ביותר כירוע. 5( שצאכלהעמה רבכל חמעי חעב הזח ששא אחר טמטום המתוםה"יא ער סמו )חלח~תג "ט בכוט סשום חלב סטי אסור, וצריך ניקור או נרירא. חב" א( בראשו הסתום עד מטום שסשתרע למעלח, טהטום חלב םני א ר י ב י וחלבו טטא וא*נו סותם. ב( באפשעיתו המשתרע למעלח תחת הבטז ומונח תחת חלב וסרובק שעל הקרב )חממס ובח"כ( ל"לב ראקשחא הכל טורים שהמאום חזא צריך ניטור לולאו שמא נרים אם - 11 -
קונטרם מניא דיבי קוראים לזה הררא רכנתא מהטום הסיכוכים האחדיב שיש כו או טכחייא, והוא הסיכוכ הראשון שמסומן כציורנו כאות ה' או בשאר שמות(. נ( כסוף המעי הזה במקום שננטר ויוצא לחוץ שהוא החלחולה והוא ריש מעיא כאמתא לשיטת הנאונים וצריךגרירא. לנ( וכענין גרירא )או נרירא( עין ב':ו"ת כנסת יחזקאל הנ"ל ישהרר"א העלה שנרירא כחלכ האסור מן התורהיובנו אסור כולו. לר( וכסוף רכרי הנני למסור ערוהו של ר' זיריל ראש המנקרים כירושלים שהעירלפני שכארץ ישראל מנקרים המניאריבי בער אלה שרוצים לאוכלו. )כי הרכה נהגו שלא לאוכלו כלל(. לה( וטכל האמור כזה, נראה כרור שטחוייכים לנקר כל המעי העכ הזה, והסניא ריכי כיחור, מהקרוטים והחלכים האסורים שעליהם, וצריכים כקיאיםלזהשירעו להכרילכין טמא לטהור ומכש"ב שאסור לסמוךכענין כזה שהוא כספק אימור כרת ולאו עכ"ם על אינם נאמנים כהמנקים האינםיחורים ככיתהמטבחיים שאםאין רעתואין רת, הכרלהטניין, וצריכים לנקרכין אלה שנמכרים להקצכיםוכין אלה הנכשרים ונככשים כטלחםככית המטכחיים עצטם ונמכרים אח"כ לכעלי חרושת הוואורשט כתור כשרים לשימוש ולאכילה, ומי שיודע מהמכשלה ומעליםעין מזה הרי הוא ככלל מכשילי הרכים כאכילת טונו"ח, והמעליםעיניהםכאיסורים לכתחילההרי הם מכטליםאיסורלכתחילה, כהרמ"ע מפאנוז"ל שהזהיר להזהיר ע"ז כנ"ז. ניטור ומילנונרול לו( ולענין הכלים שכשלו כהם מהמעי העכ ומסניא ריכי, כלי כרין צריכים שאלת רבנים מורי הוראה מוכהקים, ואני רק כמציע הרכרים לכל פרטיהם לפני רכותי הנרולים גרולי ההוראה, וכקשתי שטוחה לפניהם שיואילו נא לחוות רעתם הגרולה, הן כנוגע להלכה והן כנוגע למעשה, ומה שיתוסף, ארפים אי"ה כהוצאה שניה. ככקשה מאתגרולי הרכנים לחוות רעתם הנרולה כתשוכתם. על כתוכתי :! 1 פנשמ 11 פנז 1 ןל! 11!! 1 זז! 1515 ~ע! 1.(ר.ז 1,הוש 00 ז 15 004 ז! 8 1 ז 150 ן( 30-16 -
קונטרםםניאריבי נרכר בטקוטו, ובזטנו טה טוב, אמרתי עם חתימת חחוברת, לחעתש בזח תשובה, טכ"ק ארטו"ר גאון ישראל ותפארתו, מרן אברחם יצחק הכחן קוק זצל"ה, שהשיבלי בשנת תרפ"ה, נירן ניקור חוטי חרם שבחזה, שחיא חוטרת חרט"א בסי' ס"ה ס"א בהנ"ה, וטסגהני ארץ ישראל שאין מנקרים אותח שם כירוע, ובשנה ההיא נפתח ע"י בן אר"י בית חרושת וואורשט כשר, ופנשו שםבקישויים בניקור החזות, ועטלנו למצוא איזו צר היתר בזח על חיסור שהבעה"ב טביהח"ר הוא בן אר"י, ולסברת אבייחולין י"א, רטבבל לארץ ישראלכיון ראנןכישינן להועברינןכותייחו, ונםדעחולחזור, ונסצארלריריח הריזה בנררהיתר, ועלכנון ראישלו לומרעלכלחתיכחבשביליחיאנעשית, וכהארבפ' טי שהפךנכי חוה"ט, אחר שכרשעורים, ואחר שכר תמרים, אעפ"י שישלו ישן, שמערים ושותה טן החדש, וכן פסק חרפב"ם בפ"ו טהליו"כע ושץט השנת הראב"ר שחיאשייכה רק בחוח"כק אבל חכאלנבי טנהנחוא. ושאלתי אז לחוות רעתו הקרושה של כ"ק מרן זי"ע, וכ"ק ארטו"ר בבל חום חיבת חקודש שלו, לא הסכים לשום צר חיתר בזח, כאשר יבואר בתשובח היקרח, שטלבר יסורהרין להלכה לסעשה שבח, יש לה ערך חשוב וחפתורי, בנונע למנחניםהשוניםשבין הנולה לארץישראל. וטטנחישנם לראות ער בטה חרדו רבותינו הנאונים הקרושים ז"ל, לכל מנהנ חוכסקא, אויסור בהלבח, לשטרם טכל משטר. ואנן יתמידיתסי, טה נענח אבתרי'לנבי איסורשיש בו כרת ולאו. ב"ה, ירושלים, ה' אייר, תרפ"ה. טוה"ר אורי טוינעשטער שליפ"א ליריריהיקר הרב.... שלום וברכה באח"ר. ער"ת ששאל אםיש טקום לחקלבענין חומרת חרט"אבפי' ס"ח פ"* בהנה"הבניקורחוטים שבחזה, טפני טנהנא"י, שאיןסנקרים אותם, חנח בל חספק הזהשייך רק אםבן א"י רוצחלנחוג לעצכע כמנהנ.טקוטו, אז אם הוה קיי"לכאביי שתי' בססחים נ"אובחוליןי"ח, רטבבל לא"יכיון דאנןכי 8 ינן לחועברינן כותייהו, היה סהום לרון בזה, ובאטת טסתיטות הפוסקים שלא הביא כ"א החלוק שלרעתולחזורואיןדעתולחזור נראת דס"ל דאביי ל* חיש סברא זו ראנןכיפינן להו כ"א טפני חחכרח של חעוברא דדבב"ח, וכיון רמתרץ אח"כ אפ"ת מא"י לבבל רבב"ח דעתו לחזורהוח שובאין לנו חלוק'ציז בבללא"י והכל תלוי ברעתו לחזורואין דעתו לחזור, וכ"כהרי*ף שםוקיי"ל כר"א רבתרא הוא, וטטילאאין חלוקבין חטקוכפת, וכן סתבאריותרדני חרא"ש שם שכתבוקיי"ל כר"א דחוא בתראח, ויש לארם לילך אחר מנחג הסקום שרעתו להשתקע שם כו' ב"ח רר"ז אבל פפרומתא דדו"ש בעלותו לא"י. כי לא היה דעתו לחזור לבבל כו', וטבואר טזח רפ"ל רלר' ר"א בטל חחלוק - 22.-
קונטרם סניאדיבי שבין בב 5 לא"י והבלתלוי ברעתו לחוורואין רעתו לחוור, ופשוט הוא שב"ז שייך למנהנים שארם עושה לעצמו, אבל לאשייך לומר שבן מנהג של קולא ינהינ נ"ב את הקולא שלו לאחרים, שאפילו להתנהג בעצמו אסור בפרסום מפני חמחלוקתואיךיעלהעל הרעתשינהינזה לאחרים. ובחירושי הרשב"אבחולין כתבשאפילו רבריםשנוהנים משום חומרא בעלמא, איןתולין בטעוה, ויש בוה משום חומרי המקום שהלך לשם, ומאחר שבל קהלותאשבנויםנוהגים בחומראזו של האו"ח בניקורחוטי החזח פשיטא שגם תפוצות אחינו שבאמריקה הם בבלל וה, ואם הם מקובצים ממקוטות שונים ואת היא סברא מועילה להחמיר במש"ב תוס' פסחיםי"ר ע"א בר"ה שתי 51 א להקל, ולפ"ר תוס' בחולין שם י"ח ע"ב בד"ה הני מילי' לתירוץ השני, עיקר רברי ר"א הם אבבל וא"י רבשניהם הרבר תלוי ברעתו לחזור, ובן מתבאר טתוך רהתוס' חולין צ"נע"ב ר"ה משום, שרמו עליהם הנרע"א ז"לבנליון הש"ס, בהא רר"ש בר אבא רנם מבבללא"י צריך לנהונ חומרא רמטומו בדעתו לחוור, ונמצא רלא קיי"ל לחלק בענין וה בין א"י לחו"ל כלל 5 רינא. אבל בנוף השאלהאיני יודע, איוה הפסריש באן, שהרי בחתיבה וחתובה לתחת וראי מותר נםע"י מליחה, וא"צ לטול בלל אתהגירין אפילו אלח שהםמרינאאסורין משום רם, ואםישאיזה מנהנ לנקר אותם בשמוברים לרביםהינו משום שחוששין שלא יחתבו אותם או שלא ישניחו שתהי' חתובה לתחת, אבל פשוטשמי שרוצה לנהונ במליחהע"י חתיבהיפה וחתובה לתחת, ראין בזח משום מנהנ להחמירבלל, 81 שוט הוא שבטקוםשהחוטין הם בקרבת עצמות יחתבו נם הבשר והעצם במבואר בשו"ע שם סעיף ב', וכשכ"ש הרשב"א בזה. וררך אנב ראיתי להעיר שמש"ב הרמ"א על ניקור החוטין שהוא חוטרא בעלטאאין בונתו ב"א על החוטין שבאונים, אבל על חוטין שבחוה שמקורם מר' האו"ח לא אמרכן שהרי באו"ח שלפנינו ברין קרומיןסי' ב' סעיףח' בתב שחוטי החזה הם נכלל חוטי הלחיים מתוך שהם נמשבים מהם שיוררין מ 1 הלחיים ט! הבתף ולמטה במקום שמתחברין הצלעות לחזה, וא"ב הניקור הזחלדעתו הואטעיקררינא רנמרא שם צ"גא' ובבללרלועא חוא, אלא שט"ט רמהני בהן חתיבה ומליחה בטש"ב. פשוט ונפשירירו והנני בזה חותם בברבת הצלחה בבל מעשי יריו בנח"י טנקירו ורוש"ת באח"ר, הק' אברחם טנהקהכהן קךק - 3 נ-