"וואו!" התנערתי בזריזות, עוד לא הספקתי להירגע ממעמד הסיום של הקעמפ, וכבר אני מוצא את עצמי אצל הרבי שליט"א מלך המשיח, נמצא בשנת ה'קבוצה' שנה שלימה ב'היכל המלך'! כמה שאני רוצה להתוועד אתכם אך דא עקא, שלא תמיד הזמן מאפשר... "מענדל'ה!" נשמעה הקריאה בפתח הבית, "ברוך הבא!" קרא אבא בשמחה. אחרי שבועיים בהם שהה הבן אי שם בקעמפ אורו של משיח, ההתרגשות בבית הולכת וגוברת. בכל שנה, בהגיע הקיץ, ההתלבטות מתחילה מחדש. אולי השנה נוותר? אולי הפעם מענדל'ה יישאר בבית? בשביל מה צריך את קעמפ 'אורו של משיח'?! הרי אני ילד מספיק חסידי. הכול, עד שהגיע הטלפון מהמפקד דוידי. "נכון" ענה המפקד בהבנה, "קייטנות יש הרבה, ואפילו הבית לא כל-כך יזיק לו" הסביר המפקד, "אבל לנו יש משימה מיוחדת, אנחנו חיילים בסיירת מובחרת ביותר!" אמר דוידי בעוצמה "עכשיו תחליט אתה, מוותר? או מתגייס למלחמה!" סיים כשהתשובה ברורה. חיילים, בנים אהובים של מלך! אסור לנו לנוח! הקעמפ הזה נתן לנו כוחות אדירים לקרב האמתי. ואנחנו, בטוחים שננצח! עוד נתוועד... הגנרל חיים מרטון > בבונקר קטן עמוק בשדה הקרב, תחת התקפת כדורי האש של הצבא האזרבייג'ני התאספו יחד ראשי הצבא העותומאני לאסיפה דחופה, העתידה לקבוע את גורלם של כל אזרחי המדינה... רבים היו הנזקים, כפרים לא מעטים נמחקו מהמפה ונראו כלא היו, השדות שהושחתו, הכלכלה שהחלה לגלוש מטה במהירות, פניה של המדינה העותומאנית האדירה החלו משתנים.. וכעת התאספו יחד ראשי הצבא לאסיפה חשאית ביותר, בתקווה להיאחז בסיכויי ההצלה המועטים ולהחזיר את המדינה כולה, למצב בו פרחה ושגשגה כבעבר... הזמן החל אוזל לרעתם, הן בכל רגע יכול להיגלות מקום המסתור על ידי חייל פולש של הצבא האזרבייג'ני, במהירות הבזק נפרסו מפות הבד על קירות האבן הלחות, המפות אמנם קרועות למחצה, ישנות, בלויות, אך הדם הרב בו היו ספוגות כאילו דיבר בעד עצמו.. רטט קל עבר בגופם של אנשי הצבא, הדלת החתומה נפתחה מעט ושלשה אנשים בעלי דרג גבוה החלו נכנסים בזה אחר זה, ולפתע... צועד פנימה בצעדים מתוחים לא פחות ולא יותר מאשר, הגנרל..! ללא אומר הוציא הגנרל משתי תיבות עץ קטנות שנשא עמו חמישה מגילות מאובקות, ישנות, אך ברור היה כי נושאות בתוכם את גורלה של המדינה כולה... בשתי תיבות אלו טמונה ההצלחה של כולנו, אם נתמקד בהם נשיג את מטרתנו, כך טען הגנרל.. חיילי קעמפ אורו של משיח..! בשתי כרכים אלו טמונה ההצלחה של כולנו, אם נתמקד בהם נשיג את מטרתינו.. מוכרחים להיות חדורים בהם בדבר מלכות..!
אם חשבתם שהגנרל קרוגליאק, נהיה גנרל רק בקעמפ, מסתבר שטעיתם..! הוא התגנרל הרבה לפני... השחר פרץ לבית הרפואה, ואיתו פרצה הצעקה ברחבי חדר היולדות, 'אימאל'ה, הוא נולד עם קלסר ומשרוקית!'. זעקותיה המסקרנות של האחות נשמעו ברמה, אחיות מכל החדרים הסמוכים, קפצו באחת לחזות במחזה המוזר. והנה לעיניהם נגלה, תינוק קטן וחמוד, הבעת סבר חמורה וקשוחה, וביחוד.. קלסר בידו ומשרוקית תלויה על צווארו. כך גדל לו הגנרל הקטן, ועשה חייל במעלות הגנרליה. 'אמממ.. חייל תעעממוד יייישר! אמממ...' שמעה אימו של הגנרל הקטן את זמזומיו בלילות, והחליטה לעשות מעשה. לכבוד יום הולדתו ה- 8, קנתה לו אימו מתנה מיוחדת... אתם בטח כבר מנחשים - קלסר ומשרוקית. בכל שעות היום הסתובב לו הגנרל הקטן, כשהקלסר בידו והמשרוקית על צווארו. גם כשעלה לישיבה קטנה, לא יכל הגנרל הצעיר להתנתק מהקלסר והמשרוקית האהובים, בכל לילה לפני השינה, היה מתעטף בשמיכה עד מעל לראשו, ומוציא בעדינות מתחת לכרית את הקלסר והמשרוקית. מביט בהם בחוזקה, ונזכר בילדותו, מסתובב וצועק צעקות חסרות פשר, לכיוונו של כל עובר ושב. חלפו הימים, הנה הגיע הקיץ של סיום לימודיו בישיבה קטנה, ועוד רגע קט והוא עולה לישיבה גדולה. מודעה מעניינת, תלויה על קיר הישיבה, משכה את עיניו. הוא הביט ולא האמין למראה עיניו! רישום מפקדים לקעמפ אורו של משיח! חיש קל הוציא את הפלאפון מכיסו, וחייג למספר המופיע בתחתית המודעה... 'יחי המלך המשיח! משרדי ממשיכים להלחם, שלום!', ענה הקול מעבר לקו. 'אאא.. שלום. מדבר שולם קרוגליאק.' אמר בקול קצת מהסס אל תוך השפופרת, 'ראיתי שהתחיל 'רישום צוות' לקעמפ אורו של משיח, ורציתי להירשם בתור גנרל לקעמפ הקרוב'. 'פפפפפפפוווווווווו... חחחחח..., מי אתה בבקשה? אתה עוד לא הגעת לגיל, כזה מוקדם ואתה כבר רוצה להיות גנרל?! מוזר!!' כך הסתיימה לה השיחה, והגנרל הצעיר הכניס את הפלאפון לכיס באכזבה. באותה שנה, נאלץ הגנרל הצעיר להיות, מפקד תותח. אך בליבו פנימה, הוא הרגיש שהוא נועד לגדולות, הוא עוד יוכיח לכולם את כשרונותיו. 'כל אלה עוד יעמדו במסדר שאני אהיה הגנרל..' אמר לעצמו בהסתכלו על חבריו המפקדים. ואז.. הגיע היום, הגנרל שלנו יושב בקומה העליונה, בבניין המשרדים של מערכת 'ממשיכים להלחם', בחדר השלישי מימין )זהו משרדם של הגנרלים, ששש...(. יושב וחושב, מעביר בראשו את כל השתלשלות חייו, מאז היותו ילד חולם, מחזיק בידו קלסר ומשרוקית... והנה, עכשיו הוא הגשים את חלומו. תוך כדי מחשבות, הגיע הגנרל שולם למסקנה מעניינת. כל כך הרבה הוא חיכה לרגע בו הוא יהיה הגנרל, 'הלוואי וכך הייתי מחכה לגאולה..', חשב בליבו. 'מכאן והלאה', החליט הגנרל שולם, 'תמיד! בכל רגע ורגע, אחכה לגאולה, תמיד אחשוב עליה, ואעשה הכל בכדי להיות כבר עמוק עמוק... בתוכה..!'
אאאאווווווווווווצ' 'אתה יכול לקפוץ טיפה'לה יותר בעדינות, איש יקר ונחמד, אתה מכאיב לי במצח', פניתי אל החסיד הקופץ בעוז למעלה למעלה, אבל הוא בכלל לא שמע אותי. ניסיתי לצעוק יותר חזק אבל הוא רק הגביר את קצב הקפיצות, הוא שר את הניגון הזה של הקפות 'אי אי אי, אי אי אי, הייי...' וכולו הזיע אבל זה היה נראה שהוא ממש שמח, כבר הרבה זמן לא ראיתי מישהו ככה שמח. אולי עוד לא הבנתם מי אני, אבל לי כבר ממש היה כואב, התחלתי להשמיע חרחורי גסיסה בטרם אשיב את נשמתי לנגר, כבר כמה ברגים התחילו להשתחרר ממני, ואז הוא סוף סוף הבין את הרמז והלך לעמוד על ספסל אחר. כן, מקווה שהבנתם, חיילי הקעמפ הגדול והחדור משיח בעולם -'אורו' כמובן, אני ספסל פשוט ב 770 או איך שהבחורים קוראים לזה 'סעוון סעוונטי'. אבל אל תזלזלו, אני לא כזה פשוט, יש לי עבר מאוד מכובד, אני זוכר את 'קבלת הנשיאות' של הרבי שליט"א, זה היה בזאל הקטן, שהרבי התחיל את המאמר של 'באתי לגני' וכל החסידים התרגשו, אני גם זוכר את 'יוד שבט הגדול' כשאני מתכוון כמובן לי' בשבט תש"ל שהיה את ההכנסה ל'ספר תורה של משיח'. זה היה מאורע ממש מיוחד, הגיעו לכבוד זה המון חסידים מארץ הקודש ומכל העולם. כשהרבי החזיק את הכתר ביד הייתה ממש התרגשות בקהל )אני יגלה לכם בסוד בהתחלה חשבתי שזהו, הרבי שם את הכתר על הראש שלו ועכשיו הגאולה! אבל בסוף זה לא קרה. הרבי הניח את הכתר על הספר התורה והגאולה התעכבה עד שנת תשע"ט..(. אההה כמעט שכחתי: אני צאצא ישיר בן אחר בן לספסל עליו עמד הבעל שם טוב ולימד תורה את היהודים הפשוטים. בכל אופן אם נתחיל לדבר על הייחוס שלי העלון פשוט לא יגמר אז בקיצור )דרך אגב אני תמיד מדבר קצר, פעם אמרו לי שאני יכול להיות מרצה או אפילו מנהל לימודים ב'אורו'. צריכים שם מישהו שיודע לדבר מאוד יפה, אבל בעיקר חסיד גדול שאכפת לו מההתגלות. נראה לי שאני מתאים..( אנחנו בעיצומם של ההקפות בליל שמיני עצרת, אתם החיילים מארץ הקודש אולי לא יודעים אבל כאן אצל הרבי שליט"א חוגגים כל חג יומיים )חוץ מחנוכה, וצום גדליה..( כמו בכל חוץ לארץ. לכן ההקפות עושים בשמיני עצרת ובשמחת תורה. אז כמו שאמרתי ואני לא יגיד שוב ומי שלא הקשיב עד עכשיו שיתחיל להקשיב כי פה מתחיל כל הסיפור. באמצע ההקפה הרביעית כשכל החסידים רוקדים והרבי מעודד בחוזקה, פתאום, הרבי מתיישב על הכיסא.. אף אחד לא הבין מה קרה, כולם היו נורא מבולבלים. הרבי נהיה קצת חיוור וכולם פחדו, מה קרה??? משהו קרה עם הבריאות של הרבי, כך נפוצה לה השמועה, כולם יצאו החוצה בזריזות כדי שיהיה לרבי הרבה אוויר, היה ממש מהומה, אני מהמקום שלי כמעט לא ראיתי כלום )מלא אנשים עמדו עלי..( אבל כשכולם יצאו התחלתי לראות, תקשיבו, זה היה ממש מבהיל, כמעט התחלתי לבכות אבל אז נזכרתי שספסל לא יוכל לבכות אז ניסיתי להגיד תהילים וגם זה לא הצלחתי, בקיצור, תחשבו איך הרגשתי, נורא, הרגשתי כאילו מישהו דורך לי על הלב, ממש כאב לי הלב מהמצב. עכשיו אתם תגידו "נו, באמת דרכו לך על הלב, כי אתה ספסל" אז דבר ראשון די להעליב, זה לא מתאים לחיילים בקעמפ כזה חסידי של הרבי, וחוץ מזה שדורכים לי על הלב זה משהו אחר לגמרי מסתם דריכות. בקיצור, אני לא צריך לגלות לכם אתם בטח כבר מכירים את הסיפור הזה בעל פה, מהתלמוד תורה, מהבית ובטח גם מהקעמפ, אני רק רוצה להדגיש לכם בתור אחד שהיה שם. כל החסידים ממש היו
מבולבלים ונסערים. חלק ישבו ובכו וחלק המשיכו לרקוד ולשמוח, 'מה קרה לכם?' הם טענו, הרבי רוצה שיהיו שמחים! כל אחד ניסה להרגיש מה עכשיו הרבי רוצה ממנו עד שמישהו סיפר שהרבי שאל את אחד מהמזכירים למה לא שומעים קולות של ריקודים. מיד הבינו שהרבי רוצה שמחה. אני תפסתי את היד של חבר שלי הספסל שלידי וביחד פרצנו ב'ריקוד חסידי של שמחת תורה'. במשך כל התקופה שלאחרי זה הרבי שליט"א לא יצא מהחדר שלו. הביאו לשם הרבה רופאים ומכשירי רפואה וממש הפכו את החדר של הרבי ל'בית רפואה' קטן, גדולי הרופאים הגיעו וכשיצאו מידי פעם סיפרו לי ולחסידים את מה שזכו לדבר עם הרבי. אחד הרופאים ממש התיישב עלי, )איזה גדול הוא היה..( ומסביבו התאספו מלא בחורים והוא אמר להם 'הרבי הזה הכי קדוש בעולם'! אבל בסך הכל, התמימים והחסידים הרגישו שממש בכל יום זה יכול לקרות. ממש עוד שניה, והנה, הרבי כבר בריא ויוצא אל החסידים, הולך הביתה. אף אחד לא ידע מתי בדיוק אבל כולנו האמנו שהרבי שליט"א הוא ממש כל החיים שלנו, אנחנו לא יכולים להסתדר שניה אחת בלעדיו. והנה, אחרי קצת יותר מחודש, בליל ראש חודש כסלו, זה קרה!!!! הרבי בכבודו ובעצמויצאמחדרו!הואעודדאתהחסידים שזכו לעמוד בכניסה ל 770 והלך אל ביתו. השמחה שהייתה באותם דקות הרקיעה שחקים! אתם קולטים? הרבי הזה שכולנו כל כך אוהבים, כולם כל כך חיים וכל הוראה שלו מבצעים, נהיה בריא! איזה כייף! יש לנו רבי! אולי אתם לא תבינו אותי כי אתם לא הייתם שם אבל אני הרגשתי כאילו זה ההתגלות, כי בעצם ככה תהיה הגאולה. פתאום, בלי שאף אחד ירגיש, הרבי שליט"א יצא אלינו מהחדר ויעודד את כולם. וזה בעצם כל הנקודה, אנחנו חייבים להיות מוכנים שזה יקרה כל רגע, כי זה באמת ממש עכשיו! אני בעצמי זוכר איך הרבי עודד כשהחסידים שרו 'יחי', אני מרגיש כאילו זה היה אתמול, כל פעם שאני נזכר בזה אני כולי מתרגש. הרבי יצא אל המרפסת וכל 770 היה מפוצץ בחסידים שבאו לראות את הרבי, ואז הרבי יצא אל החסידים וכולם פשוט 'צרחו' יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד, והרבי עודד ככה עם הראש ועם היד, הרגשתי שממש עכשיו זה ההתגלות, פתאום נזכרתי שוב בראש חודש כסליו ומאז אני חושב על זה כל הזמן אפילו שאני סתם ספסל פשוט שבקושי יודע לחשוב. אז אם גם אתם כל כך אוהבים את הרבי וממש מחכים שהוא יתגלה, תדעו לכם שכמו בראש חודש כסלו, ממש ככה גם היום, זה יקרה ממש פתאום, אז תהיו מוכנים. מה, מה אתם צועקים? אני לא שומע? אהה, אתם צועקים שזה קשור למה ששרו בקעמפ כל הזמן, נכון נכון, "כי הרבי הוא הכל"!!!
המ.ל. יוסי אקסלרוד: "יחי.. יחי.. יחי.. הלו.. למה אני לא שומע..? המ.פ. יוסף יצחק אברביה: חחחרר.. חחחרר.. המ.ל. אקסלרוד: הלו!!!! זה המנהל לימודים יוסי תענה כבר! המ.פ. אברביה: "יחי אדוננו.. לעולם ועד, מודה אני.. אמונתך, המ.ל. אקסלרוד: אויש.. עד שאתה עונה, ממש נתקיים בך הפסוק "קראתי ואין עונה...". סיים יוסי בסלסול תימני. המ.ל. אקסלרוד: המ.פ.? המ.פ.? אתה שומע? המ.פ.!!! המ.פ. אברביה: ככככ..כן כן, שומע. המ.ל. אקסלרוד: אז ככה, הגנרל יוספי נכנס עצבני למשרד וחיפש את אחד ממנהלי הלימודים, מיד אני התחבאתי מתחת לשולחן, לך תדע מה הוא רוצה שאני יעשה עכשיו. המ.פ. אברביה: ה-ג-נ-ר-ל י-ו-ס פ-י!!! תאמין לי, הייתי מגיע לקעמפ של הצעירים רק בשבילו! המ.ל. אקסלרוד: חחחח.. תקשיב משהו חזק שאני חייב לספר לך. היום באסיפת היערכות אחרונה לפני שהחיילים מגיעים, יוספי התחיל פתאום לשיר.. "מלך המשיח לעולם ועד אייי אייי..". הוא סיפר לנו, שבהלכו ברחוב בדרך לקמפוס, ניגש אליו אדם ושאל אותו אם הוא חב"דניק, כשיוספי ענה לו בחיוב, חייך הלה ואמר: תדע, שהרבי שלך מנהל את העולם. המ.ל. : המ.פ...? המ.פ. אברביה: חחחחרר.. חחחחרר.. כן, אני.. פשוט.. קצת נרדמתי. המ.ל. אקסלרוד: שמעת מה אמרתי? המ.פ. אברביה: אהה... כן, בטח! המ.ל. אקסלרוד: אתה מבין שהרבי מנהל את העולם?!?!? המ.פ. אברביה: ברור, אתה רוצה שאני יספר לך סיפור מיוחד שקרה שבוע שעבר? המ.ל. אקסלרוד: בטח..! המ.פ. אברביה: אז תקשיב, או שבעצם.. לא רוצה לספר לך! המ.ל. אקסלרוד: מה?? בבקשה המ"ם פי"ה תספר לי.. המ.פ. אברביה: אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?! המ.ל. אקסלרוד: אהה.. בעצם לא! המ.פ. אברביה: די בבקשה המ"ם לאמ"ד תקשיב לי..?! המ.פ. אברביה: קראתי ואין מה? אהה.. קראתי מה-משיכים להלחם? המ.ל. אקסלרוד: כן כן, בדיוק - ממשיכים להלחם! המ.פ. אברביה: ממשיכים להילחם, עכשיו? המ.ל. אקסלרוד: אהה... יוסף יצחק אל תשאל איזה לחץ הגנרל יוספי נכנס עצבני למשרד וחיפש.. טווו..טווו..טווו..
המ.ל. אקסלרוד: בטח אני יקשיב לך! המ.פ. אברביה: מה באמת..? אוקיי, אתה זוכר את המשפט שהיה כתוב על ה'שפיצגעלט' באורו ע"ז על השטר של ר' אברהם פאריז? המ.ל. אקסלרוד: בוודאי- הרבי שליט"א מוכרח להתפרסם מסוף העולם ועד סופו! המ.פ. אברביה: אתה בטח גם יודע, שאין אדם בעולם שלא יודע מיהו הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח. המ.ל. אקסלרוד: נכון, שמתי לב לזה לאחרונה. המ.פ. אברביה: ופה מגיע הסיפור המיוחד שאני רוצה לספר.. אחד התמימים מהישיבה הגדולה בעולם -צפת..! יצא למבצעים בבית ספר לא דתי, הוא נעמד בכניסה, פתח שם דוכן תפילין וכמובן שלא שכח את המבצע העיקרי, שבו חדורים כל שאר ענייני המבצעים - מבצע משיח! הוא תלה דגל משיח ענק, ושלט גדול המפרסם לכולם מיהו המשיח, ואת נבואתו העיקרית 'הנה זה מלך המשיח בא'. לפתע ניגש אליו בחור )שלא שומר תורה ומצוות לעת עתה( ובחיוך רחב אמר לו, איזה כייף זה בדור שלנו, לכל מקום שהולכים תמיד הרבי מסתכל עליך! המ.ל. אקסלרוד: מה?! מה ז'תומרת? שהרבי עומד בכל הרחובות בארץ ומסתכל עליך? המ.פ. אברביה : הוא התכוון לומר שבזכות זה ש'התמימים הצפתים' וכל חסיד שאכפת לו ממה שהרבי רוצה, יוצאים ומדביקים תמונות של הרבי מלך המשיח, ותולים דגלים שמזכירים ליהודים שאנחנו נמצאים בזמן בו כל רגע הרבי שליט"א אמור להתגלות, ובכל מקום שבו הולכים, יש תמונה של הרבי ודרכה הוא מסתכל עליך! המ.ל. אקסלרוד: וואו! תראה מה זה, אפילו אנשים לא דתיים הגיעו לכזו מסקנה, ברור שהרבי חייב להתגלות נאו ממש!!! המ.פ. אברביה: נכון, אנחנו צריכים לפעול את התגלותו של הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד ממש! המ.ל. אקסלרוד: טוב טוב, המ.פ., אני חייב לסיים. הגנרל יוספי נכנס לפה שוב פעם ואני מוכרח להתחבא. מחכה לך בבית המקדש.. יחי המלך המשיח! ספר לנו בבקשה, מה היית עושה לחייל שהיה עושה רעש אחרי כיבוי אורות? הזהרתי אותו שאני ינדנד אותו כמו שאני מנדנד את אחי התינוק כשהוא לא רוצה להירדם, הוא מיד היה נרגע, שמא תישבר לו המיטה. ומה היית עושה לחייל שלא היה קם מהמיטה בבוקר? הייתי לוחש לו באוזן: "תגיד, מה עם ה 100 מאניקעס שאתה חייב לי?" עיניו נפתחות בבהלה: "מה? איזה 100 מאניקעס?" אז הייתי אומר לו: "יופי, רק רציתי שתתעורר..." מי האיש שאתה הכי מעריץ בקעמפ? ולמה? מוטי גרוזמן, הוא הצליח להיות בקעמפ אחד גם מנהל חינוכי, גם מג"ד, גם רס"ר ניקיון וגם צלם. מה דעתך על משפחת מונקעס? אמנם זה לא בסדר שבהתעמלות בוקר שלהם, במילים "עשיה גשמית" היו צריכים לרדת עם הידיים עד לרצפה, למה עם הגוף שלי אני לא כל כך מצליח. אבל בכללי הם משפחה טובה. חוץ מזה שאני עדיין לא הצלחתי להבין מה הייחוס שלהם. אני חושב שהם צאצאים של הגולם מפראג. לסיום ספר לנו בבקשה אפיזודה מעניינת שקרתה לך בקעמפ? פעם אחת ניגשתי למ.ל. שמולביץ כדי לדבר איתו על משהו, לפני שאני מתחיל לדבר הוא אומר לי: "אצלנו לא מדברים אצלנו רק מתקשרים". "למה?" שאלתי, "כי הרבי הוא הכל" הוא ענה. "מה הקשר?" שאלתי, הוא הוציא שטר של קשר והראה לי אותו, "עזוב, לא משנה!" אמרתי בעצבנות והלכתי. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, עד שהמ.ל. אקסלרוד הרגיע אותי והסביר לי על כל ההפתעות של משרד הלימודים..
פרסום משיח \\ מלחמת לבנון השניה \\ איסלה מוחרס חודש טוב לכם, חיילי קעמפ אורו של משיח. כאן אליסף בן דעוא ל, השדרן האהוב, מגיש לכם את התוכנית: הצפה של מעיינות. בשנת ה'תקנ"ט, נאסר אדמו"ר הזקן עקב התעסקותו בהפצת מעיינות החסידות. לשאלתו, האם להפסיק לעסוק בענייני הפצה, נענה בשלילה, והתבקש להמשיך ולהפיץ את המעיינות ככל האפשר, שגם יהודי הכי פשוט, יוכל ללמוד ולהבין את תורת החסידות. מאז ועד היום, חסידות חב"ד אינה מפסיקה לפרסם ולהפיץ, כל דור ועניינו.. טוווווו.. טוווווו......רק רגע... לפני לסיפורים שנעבור מגיש: אליסף בן דעוא ל. סיפור א'. ובדורנו, הלכה והשתכללה הפצת המעיינות, עד כדי כך שאין אדם בעולם, שאינו יודע מיהו הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, ואת היותו מתגלה לעין כל תיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה. לרגל ראש השנה לחסידות, י"ט כסלו, יצאנו לשטח )גם להודו..( בכדי לסקור ולראות מקרוב, את עבודתם של השלוחים בענייני הפצת המעיינות, ובעיקר פרסום משיח וזהותו. הנה לפניכם מספר מצומצם של סיפורים נדירים, אשר שמענו מפי השלוחים בעצמם.. הנדירים, אותם שמענו במו אוזנינו, התקבלה ידיעה חדשה: כתב המערכת מוסר להדגיש לכם, החיילים, שהרבי בעצמו פרסם והפיץ את בשורותיו של המשיח. בשנת ה'תש"ג, הדפיס הרבי מלך המשיח מדבקות צהובות מיוחדות, עליהם נדפסה הבטחתו של הרבי הריי"צ, 'לאלתר לגאולה'. הרבי חילק את המדבקות בין התמימים, וביקש להדביקם בכל מקום אפשרי, ובפרט ברכבות מלחמת לבנון השניה, המתח בשיאו. האש משייטת לה באוויר כלהקת ציפורים, פגזים מתעופפים לכל כיוון, גלגלי הטנקים השועטים במהירות ממלאים את האוויר בחול סמיך, בתוך הסערה מתנופף לו ברמה, מעל לאחד מתותחי הטנקים, דגלו של המשיח. קבוצה של חב"דניקים שעסקו במרץ במבצע תפילין לחיילים, החליטו לנסות את מזלם ולבקש מהחיילים שיתלו את הדגל על הטנק. סיפור ב'. התחתיות )'סאבוואי'(. מידע מסווג הגיע לידינו, כי גם הרבי בעצמו, הדביק את המדבקות הייחודיות הללו. ומכאן היישר לכתבנו בשטח, דגלון בן ישי, סיפורים מבית חב"ד: בהסכמת החיילים, קפצו כמה בחורים זריזים וחיש קל והדגל מתנופף לו.. לפתע הופיע מפקדם של חיל הטנקים, ומבקש בתוקף מחייליו שיורידו את הדגל, אך החיילים מסרבים לפקודה בטענה, כי הרבי שומר עליהם. המפקד, בראותו את נחישות חייליו, פנה לחב"דניקים
וביקשם כי יורידו את הדגל, החב"דניקים )שיודעים טוב טוב מה זה קבלת עול( הורידו את הדגל. תוך כדי כך, ניגש חייל )שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה( למפקד ואמר לו: עזוב אותם, ממילא רק המשיח יכול לעזור עכשיו. סיפור זה פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות', שם נכתב אשר במהלך הדיון סביב הדגל, נפלו עשרות פגזים בסמוך מאוד לחיילינו, אך בנס אף אחד לא נפגע. ליד התמונה שהופיע בעיתון נכתב: 'רק המשיח יכול לעזור לנו!' סיפור ג'. באחד הימים הסתובב השליח ברחובות האי 'איסלה מוחראס', מדביק במרץ מודעות המבשרות על הדלקת נרות חנוכה מרכזית. בין היתר, תלה השליח כמה מודעות עם תמונה של הרבי, תחת הכיתוב: הנה זה משיח בא! לאחר שבועיים, הסתובב השליח במסגרת מבצע תפילין בחנויות של הישראלים שהכיר, בדרכו עבר בחנותו של ישראלי מוכר, גולן שמו. בכל פעם שהיה השליח מציע לו להניח תפילין נענה בשלילה, אך השליח לא פסק מלבקר בחנות, הוא היה נכנס, אומר לגולן שבת שלום וממשיך בדרכו. בא, בא תיכנס! צעק גולן לשליח שתיכף יצא להמשיך בדרכו, נכנס השליח תמה מעט, הוא לא הבין מה קרה, מדוע גולן קורא לו להיכנס, בא תניח לי תפילין, אמר לשליח. השליח נעצר על מקומו המום, אך מיד התעשת וניגש להניח לו תפילין. לשאלתו, סיפר גולן, שהלך ברחוב וראה מודעה המבשרת על הדלקה מרכזית, הוא התעלם מהמודעה והמשיך הלאה. אך בעמוד הבא, שוב הופיעה המודעה ולצידה מודעה אחרת, תמונה של הרבי מליובאוויטש עם הכיתוב: הנה זה משיח בא! כשראיתי את התמונה של הרבי, מספר הישראלי לשליח ההמום, הרבי קנה אותי, הוא הסתכל לי בעיניים חזק, מיד גמרתי אומר בליבי שאגיע להדלקה המרכזית ואניח תפילין בכל יום! כך היא 'הפצת המעיינות' בדורנו, דור ההתגלות של הרבי מלך המשיח שליט"א! <<אחח... כמה זמן לא יצא לנו להתוועד יחד, חיילי גדוד אח"ל החסידים..! מהקעמפ עבר כבר כל כך הרבה זמן אוחח.. כמה געגועים שמורים אצלי עמוק לכל החיילים העקשנים.. אם כבר יוצא לנו לדבר על חיילים, אני חייב לשתף אתכם בסיפור ששמעתי על שלושה חיילים, הם אמנם לא היו בקעמפ וגם לא מגיעים לרמה של חייל בגדוד אח"ל אבל.. מלחמה עקובה מדם התחוללה לפני כמאתיים שנה בין שני מעצמות עולם, הרוסים והצרפתים. נזקים רבים הותיר מאחוריו כל קרב, וכדרכה של מלחמה ישנם גם חיילים שנשבים ונלקחים אל בתי הכלא של האויב. מאחורי סורג ובריח ישבו מיואשים שלשה חיילים רוסיים תחת משמר כבד של הצבא הצרפתי, אחד מהם איגור שמו, שם לב כי בכל לילה בשעת חצות מתחלפות המשמרות במתחם הכלא מה שיוצר מצב שיש בכל יממה כעשר דקות לערך בלי שום השגחה. איגור לא התמהמה, בסימונים הידועים הודיע לשני חבריו כי עוד הלילה הם עומדים לברוח מהכלא אל תוך היער, את הדרך איגור אמנם לא ידע, אך דבר זה לא הדאיג אותו, שכן סטפן חברו לתא המעצר היה נווט מקצועי. ואכן בשעת חצות השתחלו השלושה דרך אחת הפירצות ואצו רצו לכיוון היער הסמוך, איגור רצה לוודא שאין איש ששם לבו אליהם וסובב את ראשו אל המחנה, פחד תקף אותו על גדר המחנה היו תלויים עשרות גופות של אסירים שככל הנראה ניסו לברוח מהכלא, איגור לא היה מסוגל לזוז ממקומו, רק המחשבה על מה שעוללו לאלו שניסו לברוח גרמה לו לרצות לחזור, אך לפתע שמע איגור את חברו צועק לעברו- הי איגור לא משנה מה ראית, העיקר להביט למטרה! גדוד אח"ל, אתם קולטים? העיקר להביט למטרה! רק כך נוכל לפעול את התגלותו המיידית של מלכינו אהובינו..! שלכם באמת..! דוד
אחחח.. איך שאני אוהב לדבר עם עצמי, עצמי הוא האיש שהכי נוח לי לדבר איתו, הוא תמיד מבין אותי, אף פעם לא צוחק עלי. אבל מה לעשות שלדבר עם עצמי זה קצת מוזר וכולם צוחקים עלי.. לאחרונה התחלתי לכתוב פתקים לעצמי, זה גם שווה כמו לדבר.. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מסתובב פה בחדר בעצבנות וכוסס ציפורניים, מחר בבוקר כל החיילים מגיעים, ואז יתחיל המסדר הראשון שם יהיה עלי לדבר ברמקול )!@?*( איך אני עושה את זה?! אף פעם לא דיברתי ברמקול, זה נשמע לי מלחיץ מידי. אני מדבר ושומעים את זה בקול, כולם מסתכלים עלי ושותקים, אההה.. איייייייימאל'ה! אני מקווה שלא ירעד לי הקול, שאני פתאום לא יתחיל לגמגם וכולם יצחקו עלי, זאת תהיה פאדיחה נוראית, זה יהרוס לי את כל המשמעת. אני חייב לשלוט בעצמי, לנשום עמוק ולדבר לאט לאט לתוך המיקרופון... שיהיה לי בהצלחה! אני לא מאמין שזה קרה לי, אני יוצא מבניין הצוות לכיוון המסדר, בצעדים מהירים וקשוחים )יש לי כבר ניסיון רב, של שלושים דקות בערך!( אני מתקדם לעבר החיילים ואז... זה קרה, היה שם איזה ברזל שבלט מהרצפה, וכשלא שמתי לב אליו, נתקעתי בו ו.. את ההמשך אתה בטח מבין לבד, זה היה לא נעים. שרוע על הרצפה, אני שומע את כל חיילי גדוד קב"ע, ללא יוצא מן הכלל - מתפוצצים מצחוק! קמתי מהרצפה, ובצעדים מהירים הרבה יותר, התקדמתי לעבר החיילים בצעקה: מי זה שצחק?!? כל החיילים ענו כמקהלה: אני! לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, הסתובבתי לאחור, הרמתי את הרמקול )עכשיו הרמקול כבר לא מפחיד אותי( נשמתי עמוק והסתובבתי לעבר החיילים, החלטתי להבליג והמשכתי לסדר הרגיל. אך אל דאגה פתק יקר שלי, מחר אני עוד אחזיר להם.. אחחח... זה היה טוב, לכזו מהלומה הם לא ציפו! הבוקר נכנסתי למסדר )כל הדרך הסתכלתי לרצפה, רק חסר לי להיתקל בעוד משהו( כשהרמקול בידי, הבטתי לעבר החיילים, העברתי את העיניים מצד לצד של המסדר, שקט מוחלט השתרר במקום, ואני.. מסתכל. בהתחלה זה היה נראה נורמאלי, אך לאחר חמש דקות של שקט, שמעתי את החיילים מתחילים להתלחש, מי זה שמעז לדבר?! צרחתי, שקט דממה! כל החיילים להתיישב על הרצפה, הוספתי בנימה שקטה יותר. ושוב... שקט, ואני מסתכל. עברו עוד שלוש דקות מוזרות ואז.. כולם לעמוד! ושוב שקט. כך העמדתי את כל החיילים, איזה רבע שעה בשמש. כן, מה, מגיע להם, ככה לצחוק על המג"ד. עכשיו נשאר לי לדאוג שהפתקים הללו לא יגיעו לידיים של אף חייל מתלוצץ..
י"א מנחם אב ה'תשס"ג 'אוף! למה שוב פעם, הם לא קולטים שזה לא שילוב טוב? כבר שנתיים משבצים אותי באותה סיירת, וכל פעם יש סכסוך אחר בין החיילים של התלמוד תורה תפארת המלך, לבין החיילים בתלמוד תורה שלי. ואני בכלל לא מעורב בסכסוכים הללו, ורק מפסיד מהם - גם בגלל שצוות המשמעת שם עלינו עיין יותר מידי.. וגם בגלל שבכל פעם שהמפקדים רוצים לספר לנו איזה סיפור מעניין הם חייבים לעצור אותו, בגלל מריבה טיפשית על איזה במבה של אוסם..' כך בדיוק הרגשתי בשרשרת חיול עם בואי לקעמפ. מיד שנכנסתי לשטח הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר. אבל עכשיו, אחרי 7 שעות מתחילת הקעמפ, אני מבין שטעיתי ובגדול! קעמפ כזה, מעולם לא חוויתי! ואנחנו עוד רק בהתחלה..! כ"ג מנחם אב ה'תשס"ג אחחח.. איזה קעמפ מיוחד היה, חבל שהוא כבר נגמר. אני יושב עכשיו באוטובוס החדש בדרך לבית, אוטובוס מעניין, יש לו באמצע הרבה פסים שחורים )כמו כלי אקורדיון במוזיקה( והוא פשוט ארוך.. תמיד אמרו לי שלפני הגאולה העולם ישתנה, יתחדש ויתפתח בהרבה יותר! פשוט ימות המשיח. סוף סוף לא צפוף בקו 48 ויש לי מקום לשבת בנוח, ואפילו לכתוב חוויות מהקעמפ. עכשיו אני נזכר ביומן שכתבתי ביום הראשון של הקעמפ, איזה תלונות טפשיות היו שם, לא רק שלא רבנו עם החיילים מהתלמוד תורה השני, אלא תפסנו איתם קשר חזק ומיוחד, והמפקדים - מי בכלל חלם שיהיו לנו כאלה מפקדים טובים, בקיצ'ער, הקעמפ הכי מושלם בעולם! י"ט מנחם אב ה'תשס"ג איזה נוף מרהיב, הרבה זמן שלא טיילתי בארץ ישראל. לא פשוט היה לשכנע את ההורים שלי לשלוח אותי לקעמפ... כל החיילים מסביבי בסך הכל עלו על אוטובוס, או הסעה מטעם הקעמפ והגיעו. אך בשבילי זה לא פשוט, אמנם גם אני נסעתי באוטובוס, אבל כדי להגיע אליו הייתי צריך לעלות על - מטוס! כל החוויות שעברתי עד עכשיו העניקו לי כל כך הרבה, הם היו ממש חסרים לי באזור מגוריי. ביניהם העוצמה המיוחדת כאשר שלוש מאות חיילים של הרבי שליט"א מלך המשיח מתאספים יחד שבועיים שלמים וחיים ביחד באווירה מיוחדת. זה בהחלט חסר לי במקום שליחותי בהרי הפנסילבניה הרחוקים, ולדוגמא עכשיו בטיול, הנופים המרהיבים של ארץ הקודש, ההרפתקאות המעניינות שהקעמפ דאג לנו, זה עושה לי כל כך טוב, רק עכשיו היינו במעיין מעניין מאוד שנובע ממעיין במרחק של כמה קילומטרים ממנו, באמצעות מפל שוטף. מדהים. רק חבל שכל היומנים הקודמים החליקו לי מהיד, ונסחפו יחד עם המים במפל האדיר. מי יודע, אולי מישהו ימצא אותם מתישהו וישלח לי אותם לביתי בדואר. מה שבטוח שאת היומנים הבאים אשמור היטב, כך שאף פעם לא ילכו לאיבוד.
מענדי הלל: לחיים לחיים! חיילים יקרים של הרבי שליט"א מלך המשיח! פישי מישולובין: לחיים! אני חושב שבחודש כזה גאולתי אפשר להפנים באמת ש מנחם קמינסקי: אני ממש לא מבין אותך! מה תשנה הגאולה שהייתה פעם את העובדה שאני עייף עכשיו?! נראה לי שיותר מועיל ללכת לישון!... מענדול בן אור: אני חושב גם כן שצריך ללכת לצבור קצת כוח... מענדי: מה?.. לישון?!... מה פתאום!!.. זה רק מתחיל!... פישי: הגאולה של האדמור הזקן היא גאולה שלנו! איך אפשר לחשוב על משהו אחר בכזה יום?! מנחם: כן, אבל להגיע למצב של גאולה באמת זה ממש כמו לטפס על הרי האוורסט באישון לילה ועוד לנסות להרגיש בטוח בלי שום פנס!! מענדי: אני חושב שממש הגזמתם!! י"ט כסלו נותן לכל אחד כוח להתחיל מחדש להיות חסיד של הרבי שליט"א כמו שצריך! מנחם: אז מאיפה יש את הפנס לטפס ולהגיע למקום הזה? פישי: בשביל מה היה את הקעמפ האחרון אם לא בשביל להבין שהרבי מכוון אותנו בכל מקום שאנו נמצאים אל המקום האמיתי! מענדי: זה מזכיר לי סיפור על סוחר בדים אחד שהיה מבריח בדים מעבר לגבול באופן קבוע. פעם אחת הוא היה צריך להבריח כמות מאוד גדולה אך הוא פחד מאוד לעשות את זה. חברו האיץ בו להבריח את הבדים באמרו שאין לו מה לפחד. שאל אותו הסוחר: אתה מוכן לבוא איתי ביחד? "כן!", ענה חברו. יצאו שניהם באישון לילה, ליבו של הסוחר נתמלא בפחדים וחששות מה יהיה... הגיעו הם ממש סמוך לגבול ואף ליבו של החבר התחיל לדפוק בחוזקה... בעברם ממש את הגבול אף העגלון נתמלא כולו בחרדה... הסוף היה שהם עברו את הגבול ב"ה בהצלחה.. מנחם: נווו... איך זה קשור למה שהמפקד פישי אמר? מענדי: מה אתה לא מבין? הרבי תמיד אתנו רק השאלה מתי אנחנו קולטים את זה, בחודש כזה שהרבי קורא לו "חודש הגאולה" בוודאי אפשר להפנים את זה, רק שיש את מי שקולט את זה מיד, ויש את מי שקולט את זה בסוף אבל בסוף כולם מבינים: יש לנו רבי!! פישי: חחחח... מנחם: מה מצחיק??? פישי: סתם... נזכרתי בבדיחה... מענדי: אני דווקא נזכרתי בי"ט כסלו!.. פישי, מענדי, מנחם: מה??? מענדי: באחת מהחקירות של אדה"ז בהיותו במאסר שאלו אותו החוקרים אודות ספר התניא: למה אתה כותב בפרק הראשון שבספר שאצל הגויים כל הטובות שהם עושים לשני זה רק בשביל הרווח והכבוד שלהם, ואין אצלם מושג של לעשות טובה רק בשביל השני? אדה"ז ענה להם תשובה יחודית: חיוך. פישי: מה הוא רצה להגיד בזה? מענדי: האדמו"ר הזקן פשוט רמז להם שהשאלה מיותרת שכן כל אחד מהם )החוקרים( ידע הייטב שכך נראה במוחש.. מענדול: אהה... אתם לא מבינים... י"ד כסלו, זה העניין!!! מנחם: מה קרה פתאום התעוררת?? מענדול: השנה זה תשעים שנה לנישואין
של הרבי שליט"א מה"מ!! פישי : כן, הרבי אומר ש'זה היום שקישר אותי איתכם!'.. מענדי : מסופר על החסיד ר' אברהם פאריז שבזמן של מצוקה מאד גדולה שהייתה בעולם השפיע הדבר גם על מצבו כך שכל פרוטה הייתה קריטית וחשובה אצלו. גם אצל הרבי הריי"צ המצב היה דחוק ביותר. פעם אחת מצא ר' אברהם אוצר מאד גדול של כסף, ובלי לחשוב פעמיים, מבלי ידיעת אשתו אפילו, הלך והפקיד את כל הכסף בחשבונו של הרבי הריי"צ! ולאחר מכן נודע שמהכסף הזה נעשתה החתונה של הרבי שליט"א מלך המשיח. מנחם : וואאווו! איזה מסירות לרבי! הוא היה מוכן לוותר על עצמו במצב של סכנה, ולא להתחשב בשום דבר, ולמסור את עצמו לגמרי לרבי, כי בשבילו הרבי זה פשוט ה - כ - ל בחיים! פישי : אני חושב שביום הזה צריך פשוט... לגמור את כל הש"ס!! מענדול : מה קרה לך? צריך היום ללכת להניח לפחות ל 10,000 יהודים תפילין וכך לקשר אותם לרבי! מענדי : זה באמת לא משנה מה תעשו העיקר זה להיות חסיד וחייל של הרבי! פישי : זה ממש נכון, פעם אחת הלכתי למבצעים ואחד האנשים הגיע אלי ואמר לי : אתם החבדניקי"ם, אתם פשוט הבנים של הרבי! (סיפור אמיתי תשאלו את הסמג"ד אנקווה.).. מענדול : זה ממש מה שכתוב בהמנון של השנה ' : בהתקשרות מלב אוהב לפעול משיח אתייצב'... זה היום שהרבי נהיה כל הנושא שלנו, והנושא של כולנו! מנחם : אם חסיד של הרבי זכה שהכסף שהוא הביא הלך לחתונת הרבי שליט"א מלך המשיח, אנחנו גם יכולים להביא לרבי דברים משמחים, ואפילו יותר משמחים ממה שר' אברהם הביא! מענדול : יותר משמחים?? מה נעלה יותר מזה?! מנחם : כן! הרבה יותר מזה!! פישי : מענדי, אני יסביר לך : אתה יודע בכלל בשביל מה הקב"ה ברא את העולם? הוא ברא אותו בשביל הרבי שליט"א מלך המשיח!! מענדול : מה הפירוש שה' ברא את העולם בשביל הרבי? פישי : הפירוש הוא שהמטרה של הבריאה היא : משיח!! כל הסיבה שאנחנו קיימים היא : להביא את ההתגלות של הרבי שהוא המלך המשיח שליט"א!! מענדול : אז מה אנחנו יכולים להביא לרבי?? פישי : פשוט להיות חסידים שלו עד הסוף. כלומר : לחיות את מה שהרבי הכי רוצה והוא בעצמו חי את זה כל הזמן : משיח!!! כולם ביחד : לחיים לחיים! שנזכה להיות איפה שצריך באמת - פשוט תתחילו - חיילים של הרבי - לנשום כל היום את זה שהרבי מתגלה כל רגע תיכף ומיד ממש!!! לובל מנחם מענדל כ' כסלו אופן יוסף יצחק י"ז כסלו בן אור שמואל יהודא לייב ח' כסלו ווילשאנסקי ברוך נתן ט"ז כסלו רוזנבלום שניאור זלמן כ"ב כסלו זהבי מנחם מענדל י"ד כסלו צדוק חיים שמואל ד' כסלו קידר יהודה לייב ה' כסלו גולדשטיין שניאור זלמן י"א כסלו הייזלר מנחם מענדל כ"ד כסלו עקיביוב מנחם מענדל ז' כסלו ברוצקי אברהם דוד ה' כסלו מזרחי שניאור זלמן כ' כסלו ערד שניאור זלמן כ"ב כסלו שחר שניאור זלמן כ"ג כסלו מעטוף מנחם מענדל כ"ו כסלו דרור לבנון שלום דב בער ז' כסלו דוברייצר אורי כ"ב כסלו רומה נעם אשר כ"ז כסלו ברוק מרדכי ה' כסלו כהן מנחם מענדל כ' כסלו קרייף מנחם מענדל כ"ב כסלו קליין מנחם מענדל ט' כסלו כהן מנחם מענדל י' כסלו נחשון שנאור זלמן כ"ח כסלו שמלה הלל גבריאל כ"ג כסלו יראל יוסף כ' כסלו חנוכה יוסף יצחק כ"ה כסלו ירדני שניאור זלמן י"ב כסלו קרסו יוסף יצחק כ"ג כסלו שפינר חיים הכהן י"ב כסלו דאיזאדה יוסף ג' כסלו לויטין שניאור זלמן י"ז כסלו בלולו מנחם מנדל כ"ח כסלו הולצברג משה צבי ב' כסלו פורסט שמואל כ"ח כסלו מפקדים בן שמואל שניאור כ' כסלו ברוצקי יעקב כ"ד כסלו גוחפי שניאור כ"א כסלו סילם אברהם ניסים י"ט כסלו שוורץ לירון כ"ח כסלו ברוך מענדי י' כסלו
"הדבק את ה'סטיקר' שקיבלת, על העמוד הראשון שאתה חולף על ידו. )הסטיקר מצורף במעטפה(" אחד החידושים המיוחדים ביותר של מערכת 'ממשיכים להלחם' תשע"ט הינו, דף מיוחד לקראת סוף העלון, אותו יש לגזור ולהחזיר חזרה לנציג. עליך לבצע את המשימה החודשית )יהיו חודשים בהם ישאלו שאלות מעניינות(, לגזור את הדף ולהגישו אל הנציג, בין כל החיילים שישלחו את הדף לאחר ביצוע המשימה, יתקיימו הגרלות חודשיות ויפורסמו שמות הזוכים.