פעילות גופ נית בגבהי ם ובמעמקים
מה קו רה בגו בה? בגובה פני הים הלחץ קרוב לאטמוספירה אחת ( 760 מ"מ כספית). מתוך האוויר שאנו נושמים בגובה פני הים מהווה החמצן קרוב ל 21% וכמעט כל השאר הוא חנקן. אחוז החמצן באוויר נשאר כמעט קבוע עם העלייה בגובה אבל מכיוון שהלחץ באופן כללי יורד, הרי שכמות החמצן ליחידת נפח של אוויר יורדת באופן ניכר עם העלייה בגובה. הירידה בלחץ מקבילה לירידה בכמות מולקולות החמצן הנכנסת לריאות בכל נשימה שאנו נושמים. כדי לספק כמות מתאימה של חמצן לשרירים ולכל מערכות הגוף, שהרי הפעילות נשארת ברמה דומה, יש לפצות על הירידה בכמות החמצן באוויר. את זאת עושה הגוף על ידי הגברת הנשימה והדופק בטווח הקצר, וייצור עודף של כדוריות דם אדומות בטווח הארוך יותר.
מחלת גבהים Sickness) AMS (Acute Mountain הבעיה השכיחה ביותר בטיפוס לגובה. מחלת גבהים היא למעשה היפוקסיה (hypoxia) (מחסור בחמצן). נפגעים אלו העולים בבת אחת מגובה נמוך מ- 1500 מטר לגובה של 2500 מטר ויותר ללא שלב מכין של אקלום לשינויי הגובה. התסמינים בשלבים הראשונים, עלולים להיות בלתי ספציפיים: כאבי ראש, נדודי שינה, עייפות, אובדן תאבון, בחילה, סחרחורת, חולשה ואפאתיה (כאבי הראש יכולים להיות חלק מבצקת מוחית). כאשר מתפתחת בצקת ריאות, השפתיים והציפורניים מכחילים עקב ירידת החמצן הרקמתי. כאבי הראש מופיעים לרוב ביום השני או השלישי לשהיה בגבהים. כאשר מתחילה בצקת ריאות, מתלווים לכאבי הראש קשיי הליכה ואובדן זיכרון. מאפיין אחר של מחלת הגבהים הוא שנוי במאפייני הנשימה והשינה. הנשימה הופכת להיות בלתי סדירה, עם שנויים בקצב בין נשימות מהירות ועמוקות ותקופות ללא נשימה (אפניאה). המחלה נקבעת על ידי אחד מארבעת הגורמים הבאים: מהירות העלייה לגובה, הגובה אליו הגענו, משך השהייה, ותכונות אישיות של הנפגע. בגלל הגורם האחרון, לא ניתן לנבא בדיוק מי ובאיזה גובה יחלה.
לח צים ברומטריים וחלקיים בגבהים שונים
ניתן להגדיר ארבעה תחומים של ג ובה
high altitude התחום שבין 2500-3500 מ', מכונה גובה גבוה. האוויר שאנו נושמים מכיל כשני שליש מכמות החמצן. בתחום זה מופיעים סימנים כגון קושי בתפקוד פיזי וקוצר נשימה, אך אצל רוב האנשים לא מופיעה מחלת גבהים כלל.
very high altitude התחום שבין 3500-5500 מ', נקרא גבוה מאד. בו מופיעים סימניה של מחלת גבהים. ב 5500 מ' יש פחות מחצי מכמות האוויר אשר בגובה פני הים.
extreme altitude התחום שמעל 5500 ועד 7500 מ' קיצוני. נקרא גובה בגובה זה רוב האנשים מושפעים במידה מסויימת מהגובה ומופיעים אצלם תסמיניה של מחלת גבהים. ההתאקלמות לגבהים אלה היא ארוכה וממושכת ולעיתים דורשת תרופות המקלות על התסמינים ומאיצות את התהליך.
death zone מעל 7500 מ' מעל פני הים, מקובל כי אי אפשר להתאקלם. תחום זה נקרא בפי המטפסים "אזור המוות". שהייה בתחום גובה זה ללא תוספת חמצן תסתיים במוות תוך פרק זמן לא ארוך, של מספ ר דקות עד מספר שע ות.
.1.2.3 דיפוזיית הגזים בבו עיות הריאה גורמ י ם ע יק רי י ם ה משפ י ע י ם על קצ ב הד יפ ו ז י י ה ב י ן שת י נק וד ו ת: שט ח ה ד יפ ו ז יה מפל ר יכ ו ז י ם טמפרט ור ה (שט ח פנ ים קצב ד יפ ו ז י ה ). (הפרש ר י כ וז י ם קצב ד יפ ו ז י ה ). (טמפרט ור ה קצב ד יפ ו ז י ה ).
גורמים נוספים המש פי עים על חילוף מספר תא י הד ם הא ד ו מ ים גזים כמ ות מ י ו גל וב י ן בתא י שר יר שט ח הפנ י ם שז מ י ן ל ד יפ ו ז י ה
(CO 2 מפלי ל חצים חלקיי ם ) 2 O ו- הל חץ החל קי ש ל הגז ה וא הג ור ם הח ש וב ב י ו תר בתהל י ך ח יל ו ף הגז י ם בד יפ ו ז י ה בנאד י ות ו ברקמת שריר. גז ים ע ובר י ם בד יפ ו ז י ה בהתאם ל מפל ה לח צ י ם הח לק י י ם. הלחץ החלקי של אותן. הה י פך נכ ו ן לגבי O 2 גד ול בנ אד י ו ת וקט ן ב נ י מ י ה דם המ לפפ ים.CO 2 הלחץ החלקי של O 2 גדול בנימי הדם לעומת הלחץ בתוך סיבי השריר. ההיפך נכון לגבי.CO 2
הש פע ת השינויים הפיסיקליים בגבהים לחץ חלקי של חמצן לחץ חלקי של חמצן בנאדיות מפל לחצים בין הנאדיות לדם קצב דיפוזיית החמצן מהריאות לנימים רווית המוגלובין בחמצן בגובה 2000 מ' הלחץ החלקי של החמצן בנאדיות- 78 מ"מ כספית, ההמוגלובין רווי ב.90% בגובה 5500 מ' הלחץ החלקי של החמצן בנאדיות- 38 מ"מ כספית, ההמוגלובין רווי ב נילי חמני!73%
המשך... (בגבהים שאינם קיצוניים) רווית ההמוגלובין בחמצן יכולת לספק אנרגיה במסלולים אירוביים הישגים בפעילויות בהן מרכיב הכושר העיקרי הוא סבולת בינונית/ ממושכת הפוקסיה גירוי לאוורור יתר רמת פחמן דו חמצני בנאדיות רמת בסיסיות בדם הפרשת ביקרבונט ( 3 HCO )בשתן פגיעה ביכולת הגוף לסתור חומצה יכולת הביצוע של פעילויות אנאירוביות לקטיות
אקלום לתנאי גובה שינויים ארוכי מועד ייצור תאי דם אדומים יכולת נשיאת החמצן ע"י הדם צפיפות נימים וכלי דם בשרירי שלד יכולת ניצול חמצן לצורך הפקת אנרגיה רמת מיוגלובין כנ"ל... כמות מיטוכונדריות+ אנזימים אירוביים כנ"ל... שינויים של דורות רבים יביאו לשינוי במבנה גוף (גוף קטן/ ריאות גדולות/ לב גדול). שינויים קצרי מועד קצב נשימה אוורור ריאתי... קצב לב תפוקת לב במנוחה+ במאמצים תת מירביים
הערות הזמן הדרוש לאקלום תלוי בגובה ובתכונות אישיות. למרות השיפור ביכולת הביצוע, לא ניתן להגיע לרמה המושגת בגובה פני הים במקצועות שמסתמכים בעיקר על המערכת האירובית. אפקט אימון שנובע משהייה של 4 3- שבועות בגבהים, יאבד לאחר 4 2- שבועות מהחזרה לגובה פני הים.