%D7%90%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D[1]

תמליל

1 פעילו ת גופנית במ עמקים

2 לחץ עומק לחץ ברומטרי בגובה פני הים= 1 אטמוספרה (760 מ"מ כספית). צלילה לחץ ברומטרי+ לחץ של עמוד המים. לחץ יחסי: הלחץ הנוצר על ידי עמוד המים מעל הצולל. כל 10 מטר = 1 אטמוספירה. לחץ מוחלט: היינו הלחץ היחסי + 1 אטמוספירה הקיימת בגובה פני הים. בגובה פני הים נמצא הצולל בלחץ של 1 אטמ' מוחלטת. ירידה לעומק של 10 מטר מביאה להוספת אטמוספירה אחת ללחץ הפועל על גוף הצולל. לדוגמא, בעומק 20 מטר יהיה הלחץ הסביבתי 3 אטמ' מוחלטות (2 אטמ' הנוצרות על ידי עמוד המים + 1 אטמ' מגובה פני הים).

3 חוק בו יל גז אידאלי הוא מודל צבירה של גז. פי ז יק ל י עב ו ר התנהג ות ח ומר במ צ ב ח וק ב ו י ל נ ו סח ב על י ד י ה מד ע ן הא יר י רוברט ב ו י ל. ח וק ז ה ק וב ע כ י מ כפל ת הנפח בל חץ של כמ ו ת קבו ע ה ש ל גז אי דא ל י בטמפרט ו ר ה קב ו עה ה י א קב ו עה. ולכן - ככל שהלחץ גדל (עם הירידה לעומק) נפח הגז הנמצא בבועיות הריאה, קטן. אם הצולל עולה בבת אחת, הלחץ קטן ונפח האוויר גדל!

4 חבלת לחץ (Barotrauma) תופעה זו מוסברת על ידי חוק בויל. דהיינו שינויי הלחץ גורמים לשינוי בנפח הגז הכלוא בחלל סגור בגוף כמו האוויר הכלוא באוזן התיכונה, הגז הנמצא במערות האף. גז רב נמצא בבו ע י ות ה ריא ה וכ ן ב חלל י ם מ לא כ ות י י ם הנ ו צר ים על י ד י צ י ו ד ה צל יל ה כג ו ן הח לל הנ ו צ ר בי ן ה מסכ ה לפנ י ם א ו ח לל הנ ו צר בא וז ן ח יצ ו נ י ת עקב כ וב ע צל י ל ה ה ד וק מד י. חבלות הלחץ נחלקות לשני סוגים עיקריים: מעיכה.(Burst) ופיצוץ (Squeeze)

5 מעיכה תופעה זו מתרחשת כאשר הלחץ הסביבתי מסביב לאיבר הנפגע עולה (למשל, עם הירידה לעומק רב). נוצר תת לחץ יחסי הגורם למעבר נוזלים ודם מהרקמות הסמוכות אל החלל הסגור. כאשר תת הלחץ פועל כנגד דופן גרמית שאינה גמישה, כגון דפנות מערות האף (הסינוסים), נגרם כאב המתגבר ככל שמעמיקים בצלילה.

6 ירידה לעומק

7 לחץ ב עיניים חבישת מסכה כליאת אוויר בלחץ ברומטרי של אטמוספרה אחת. צלילה עלייה בלחץ על הפנים ועל הגוף זרימת דם מוגברת לכיוון גלגל העין (נשיפה דרך האף לתוך חלל המסכה תעלה את הלחץ ותבטל את הפרשי הלחצים).

8 לחץ ב אוזניים תעלת השמע- מקשרת את האוזן התיכונה ואת החלק האחורי של הלוע. תפקידה= חסימת התעלה נזק... להשוות לחצים (כתוצאה מדלקת) כאבים,

9 פיצוץ בעת שצולל עולה מהר מדי מעומק רב או שעוצר את נשימתו בעת העלייה, הגז הנתון בריאה גדל בנפחו ועלול להביא לקריעתה. כתוצאה מכך יצא אוויר מחלל הריאה אל מעטה הריאה ובצורה דומה למה שקורה בפציעות חזה יוצר חזה אוויר או שכמות נכבדה של בועות אוויר יחדרו אל מתחת לעור, ואז מקבלים תסחיף- בועות אוויר ייסחפו אל זרם הדם ויגיעו אל המוח, שם יגרמו נזק קשה. תסחיף אוויר יכול גם לחסום את העורקים המספקים את שריר הלב, אז יופיעו סימנים של תעוקת חזה ובהמשך אוטם בשריר הלב.

10 הה' הסכנה ב'עליי אם הצולל עולה בבת אחת, הלחץ קטן ונפח האוויר גדל! עלול לגרום ל: 1. פיצוץ וקרע של הנאדיות 2. תסחיף 3. שעלול להגיע בזרם הדם לעורקי הלב והמוח 4. מוות. (לכן מומלצת עלייה איטית+ שהייה, בהתאם לעומק המקסימלי ולמשך הצלילה...+ יש להקפיד על נשיפה במהלך העלייה).

11 עלייה

12 הנרי חוק נפח הגז המתמוסס בנוזל תלוי בלחץ הגז שמעל הנוזל ובתכונות מסיסות סגוליות של הגז. ככל שהלחץ החלקי גדול יותר נפח הגז שיתמוסס גדול יותר.

13 מ עמקים" הרעל ת חנקן- "שיכרון נגרם בעקבות עודף חנקן. בעקבות העומק אמנם יחס החנקן באוויר נשאר אותו הדבר, אך כמותו גדלה. בעומק של כ 30 מטר בערך כמות החנקן גורמת לשיכרון מעמקים. המחלה מתבטאת ברגשות קיצוניים (עודף ביטחון או פארנויה יכולים לגרום לצולל להסיר את הוסת או לעלות למעלה במהירות מתוך פחד), הסרת עכבות והתעלמות מנהלי בטיחות אשר חריגה מהם יכולה בקלות לגרום למוות.

14 המשך... לכל גז יש סף רעילות משלו - סף הרעילות של החנקן הוא מעל.3.2 החנקן הוא אומנם גז אינרטי אך משום שהוא ננשם יש לו השפעה על גוף האדם. הסיבה לכך קשורה בחוק דלתון: חוק דלתון אומר כי סכום הלחצים החלקיים שווה ללחץ הכללי. לדוגמא: בעומק 0 מ' הלחץ הכללי הוא 1 אטמוספרות. בהנחה וחנקן הוא בערך 0.8 וחמצן הוא בערך 0.2 הרי ששניהם יחד הם 1, וכך סכום הלחצים החלקיים שווים ללחץ הכללי. ככל שאנו מעמיקים הלחץ הכללי גדל וכך בהתאמה גדל הלחץ החלקי עד כי אנו מגיעים למצב בו ב- 30 מטרים בו הלחץ הכללי הוא 4 אטמוספרות והלחץ החלקי של החנקן הוא 3.2 שזהו סף הרעילות של החנקן וכך נגרמת הרעלת חנקן.

15 הרעל ת חמצן עלולה להיגרם בעת נשימת חמצן בלחץ חלקי גבוה בפרקי זמן ממושכים. העלאת הלחץ החלקי של חמצן בנאדיות תגדיל את מסיסותו בדם רקמות הגוף יעשו שימוש בחמצן המומס ההמוגלובין בדם הוורידי יישאר רווי בחמצן לא יוכל לשאת CO 2 מהתאים עודף של O 2 ושל CO 2 ברקמות שיבוש זרימת הדם במערכת העצבים ( נימול, הפרעות ראייה+ שמיעה, הזיות, בלבול, עוויתות שרירים...) נשימת חמצן בלחץ חלקי של 1.8 אט' הרעלה.

16 דקומפ רסיה עם הירידה לעומק גדל הלחץ וכמות ניכרת של חנקן עוברת אל הרקמות והדם. ככל שהצלילה ממושכת ועומקה רב יותר כך תגדל כמות החנקן שברקמות. החנקן עובר בעיקר לרקמות עשירות בשומן כמו מערכת העצבים. כל עוד הצולל נתון בעומק אין לגז החנקן המצטבר כל אפקט (למעט "שיכרון מעמקים"). מחלת הדקומפרסיה קשורה בשלב העלייה מהצלילה, כאשר הגז האינרטי יוצא מהרקמה - ופורץ בצורת בועות אל חללי הגוף. בועיות הגז המתפרץ מהרקמה נעות במחזור הדם וגורמות למגוון תסמינים החל מכאבים במפרקים הגדולים (כתף, מרפק, ברך וירך), סימנים עוריים כגון פריחה וגרד ועד לאוטם ריאתי. נגרמת פגיעה במערכת שיווי המשקל באוזן פנימית המביאה להופעת סחרחורות, וירידה בשמיעה, והמצב עלול להימשך ולהגיע לכלל שיתוק קשה. (על מנת להימנע ממצב רוויון היתר ומחלת הדקומפרסיה הנובעת ממנו נעזר הצולל בטבלאות המכתיבות את זמן השהייה בכל עומק ואת קצב העלייה מהצלילה, כולל תחנות בעומקים שונים. (

17 טיפול ובתסחיף אוויר) (בדיקומפרסיה (הח י י א ה, מ תן ח מ צ ן...) תא לחץ ה ו א הט יפ ו ל ה יח י ד הספ צ יפ י לתס ח י ף או ו י ר ו למ חלת ה דק ו מפרס י ה. י ש לה עב יר את הנפגע כמה ש י ו ת ר מהר לתא לחץ. בתא הלחץ נית ן ל ספק חמצ ן ו ל יצ ו ר תנאי ם ה ד ו מ י ם לאל ה שה י ו ב עת הצל י ל ה ולב קרם ו לשל ו ט בהם. לעתים נפגע צלילה חסר הכרה המוכנס לתא הלחץ שב להכרתו תוך כדי העלאת הלחץ בתא, כאשר החנקן מסולק מהבועית ומהרקמות ומוצא החוצה דרך הריאות.

18

19