מסכתמנחותפרקא' כּ ל ה מּ נ חוֹת 1 )))) גמרא סדורה מנחות מסכת פרק ח' - ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה לימוד פרק זה פרק התודה מוקדש לאבי מורי ר' יעקב משה ווינט לרגל הגעתו לגבורות שיזכה מור אבי יחד עם אמי מורתי להמשך בריאות ונחת וראיית כל צאצאיהם ממשיכים בדרכי ישראל סבא בבריאות ובשמחה. כה חשוון תשעט מהדורה מנוקדת, מפוסקת, מחולקת לסוגיות ולפסקאות עם
2 גּ מ ר א ס דוּר ה - תאמין!!! יגעת ומצאת בהצלחה - להארות והערות דניאל ברק ווינט טל' 0526071122 דואל vinetdb81@gmail.com עתניאל ד.נ. הר חברון 9040700 כל הזכויות על הטקסט שמורות למכוןממרא. כל הזכויות על הניקוד, הפיסוק והחלוקה לסוגיות ופסקאות שמורות לעמותת וכלבנייך לימודיה' ולדניאל ברק ווינט. ניתן לצלם ולהדפיס לשם לימוד וללא מטרות רווח. טז חשוון תשעט
376 גּ מ ר א ס דוּר ה עז,א ה ה י ת ה בּ א ה פרקח' ה תּוֹד מנחות מסכת א ב עז, עו,.1 מ ת נ ית ין ה ת ו ד ה ה י ת ה ב א ה : ח מ ש ס א ין י רו ש ל מ י ו ת, ש ה ן: ש ש מ ד ב ר י ו ת, ש ת י א יפו ת, ה א יפ ה = ש ל ש ס א ין ע ש ר ים ע ש רו ן. ע ש ר ה ל ח מ ץ, ו ע ש ר ה ל מ צ ה. ע ש ר ה ל ח מ ץ - ע ש רו ן ל ח ל ה. ו ע ש ר ה ל מ צ ה - ו ב מ צ ה ש ל ש מ ינ ין : ח ל ו ת, ר ק יק ין, ו ר בו כ ה. נ מ צ או ש ל ש ה ע ש רו נ ים ו ש ל יש ל כ ל מ ין ו מ ין, ו ש ל ש ח ל ו ת ל ע ש רו ן. ו ב מ ד ה י רו ש ל מ ית - ה יו ש ל ש ים ק ב. ח מ ש ה ע ש ר ל ח מ ץ, ו ח מ ש ה ע ש ר ל מ צ ה. ח מ ש ה ע ש ר ל ח מ ץ - ק ב ו מ ח צ ה ל ח ל ה. ח מ ש ה ע ש ר ל מ צ ה - ו ב מ צ ה ש ל ש מ ינ ין : ח ל ו ת, ו ר ק יק ין, ו ר בו כ ה. נ מ צ או ח מ ש ת ק ב ין ל כ ל מ ין ו מ ין, ו ש ת י ח ל ו ת ל ק ב. ג מ ר א ה ת ו ד ה ה י ת ה ב א ה ח מ ש ס א ין י רו ש ל מ י ו ת. מ נ א ה נ י מ יל י? א מ ר ר ב ח ס ד א : ד א מ ר ק ר א : ה א יפ ה ו ה ב ת ת ו כ ן א ח ד י ה י ה 514 (יחזקאלמה,י-יא) מ ה ב ת -ש ל ש ס א ין,א ף א יפ ה -ש ל ש ס א ין. ו ב ת ג ו פ א מ נ ל ן? א יל ימ א מ ד כ ת יב : ל ש את מ ע ש ר ה חו מ ר ה ב ת (יחזקאלמה,יא) א יפ ה נ מ י! ה כ ת יב : ו ע ש יר ית ה חו מ ר ה א יפ ה (יחזקאלמה,יא), א ל א, חו מ רל א י ד ע נ א כ מ ה- ה כ א נ מ יל א י ד ע נ א כ מ ה! א ל א מ ה כ א : ו ח ק ה ש מ ן: ה ב ת ה ש מ ן, ו מ ע ש ר ה ב ת מ ן ה כ ו ר, ע ש ר ת ה ב ת ים חו מ ר, כ י ע ש ר ת ה ב ת ים חו מ ר (יחזקאלמה,יד). מתני' התודה שהן שש מדבריות. דאילו סאה. ירושלמית היתה יתירהעל שלמדברשתות ואותן [חמש]שש מדבריות הן: שתי איפות. שהאיפה ג' סאין שהן כ' עשרונות דכתיב (שמו' טז) והעומר עשירית האיפה דעומר הוא עשרון ונמצא י' עשרונים באיפה וב' איפות הן כ' עשרונות: עשרה היו לחמץ עשרון לחלה. די' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט''ו קביןלחמץ וט''ו למצה: קב ומחצה. היה נותן לחלה דמט''וקבין היה עושה י' חלות: ושתי חלות לקב. דמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט''ו קבין היה עושה שלשים חלות שלמצה: גמ' מנהני מילי. דאיפה שלשסאין: תוכן אחד.מדהאחתהן: לשאת (את) מעשר החומר הבת. והבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא: ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומר. שהוא שלשיםסאין (איפה): אלא. משום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הואחומר: הכא נמי. מעשר החומר הבת דבעילמילףמינהלאידענאכמה הוא חומר: אלא מהכא מעשר הבת מן הכור. וכור ידעינן ודאי שהוא שלשים סאין לפי שהוא לשון (חומר) נמצא שהבת שהוא מעשר הוא שלש סאין וכתיב האיפה והבת תוכן אחד שמע מינה דאיפה שלשת סאין והכי מתפרש קרא מעשר הבת מן הכור שמעשר של כור הוא בת עשרת הבתים חומר דבחומר איכא שלשיםסאין שהןי' בתים נמצא דחומר נמי הוי שלשים סאין כמו כור כי עשרת הבתים חומר דסיפיה דקרא לא לחושבנא אתי אלא שכפל הדיבור כמנהג הנביאים: 514 ם. ה י מ אז נ י צ ד ק ו א יפ ת צ ד ק ו ב ת צ ד ק י ה י ל כ יאאאא ה א יפ ה ו ה ב ת ת כ ן א ח ד י ה י ה ל ש את מ ע ש ר ה ח מ ר ה ב ת ו ע ש יר ת ה ח מ ר ה א יפ ה א ל ה ח מ ר י ה י מ ת כ נ ת ו בוילנא: (ל כ ם)
מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה א מ רש מו א ל: א ין מו ס יפ ין ע ל ה מ ד ו ת יו ת ר מ ש תו ת, ו ל א ע ל ה מ ט ב ע יו ת ר מ ש תו ת, ו ה מ ש ת כ רל א י ש ת כ ר יו ת ר מ ש תו ת. מ אי ט ע מ א? 377.2 א עז, א יל ימ א: מ ש ו ם א פ קו ע י ת ר ע א -א י ה כ י,ש תו ת נ מ יל א! א ל א מ ש ו ם או נ א ה, כ י ה יכ י ד ל א ל יה ו י ב יט ו ל מ ק ח- ו ה א א מ רר ב א: כ ל ד ב ר ש ב מ ד ה ו ש ב מ ש ק ל ו ש ב מ נ י ן א פ יל ו פ חו ת מ כ ד י או נ א ה חו ז ר! א ל א מ ש ו ם ת ג ר א, כ י ה יכ י ד ל א ל מ ט י י ה ז יי נא - 515 ז יי נא הו א ד ל א ל ימ ט י י ה, ר ו ח אל א ב ע י?! ז ב ן ו ז ב ין ת ג ר א א יק ר י?! א ל א א מ ר ר ב ח ס ד א : ש מו א ל ק ר א א ש כ ח ו ד ר ש :ה ש ק ל - ע ש ר ים ג ר ה, ע ש ר ים ש ק ל ים, ח מ ש ה ו ע ש ר ים ש ק ל ים, ע ש ר ה ו ח מ ש ה ש ק ל מ נ ה?! מ את ן ו א ר ב ע ין ה וו! א ל א ש מ ע מ ינ ה, ת ל ת : ש מ ע מ ינ ה : מ נ ה ש ל קו ד ש כ פו ל ה י ה. ו ש מ ע מ ינ ה :מו ס יפ ין ע ל ה מ ד ו ת, ו א ין מו ס יפ ין יו ת ר מ ש תו ת. ו ש מ ע מ ינ ה : ש תו ת א מ ל ב ר. א מ רר ב ינ א: מ ת נ ית ין נ מ י ד י ק א, ד ק ת נ י : ת ו ד ה ה י ת ה ב א ה ח מ ש ס א ין י רו ש ל מ י ו ת ש ה ן ש ש מ ד ב ר י ו ת, ש מ ע מ ינ ה. - ה מ נ ה י ה י ה ל כ ם (יחזק'מה,יב). והמשתכר. באוכל נפש: מאי טעמא. אין מוסיפין על המדות יותר משתות: אילימא משום. אפקועי תרעא. דכיון שמגדלין מוסיפין הדמים וחיישינן דלמא אתי לאוסופי הדמים יותר מדאי: אי הכי. כי לא מוסיפין אלא שתות איכא נמי למיחש להכי: אלא משום הכי. אין מוסיפין יותר משתות: כי היכי דלא ליהוי בטול מקח. דקי''ל (ב''מ דף מט:) אונאה שתות קנה ומחזיר אונאה יתרמשתות בטל מקח הכא נמי התגר שמכר את התבואה אם לא ידע דהוסיפו על המדות ומכר לו כדי המדה הראשונה וזה קיבל במדה גדולה הרי נתאנה שתות ואף על פי כן קנה הלוקח ונותן לו דמי אונאה ואין המוכר יכול לחזור בו כדי שיהא לו ללוקח מה לאכול: כל דבר שבמדה אפי' כו'. משום דקפיד עליה והרי נתאנהבמדה: אלא משום תגרא. החמר שלוקח התבואה מבעל הבית ומוליכה בשווקים שרוצה להשתכר בה השתות ואילו היה מודד במדה שנתוספו ביותר הוי הפסד מטי דיאנא למוכר שהיה מפסיד אותו יותר משתות (אבל) ומשום דלא לימטייה דיאנא תקנו שלא יוסיפו יותר משתות: ומהדר בתמיה דיאנא הוא דלא לימטייה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא איקרי. אם כן שאין התגר מרויח כלום מה תקנה עשו לו: קרא אשכח ודרש. דגזירת הכתוב היא: עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל. הרי ששים שקלים אותן ששים שקלים יהיה לכם המנה וסלע ארבעה זוזים הרי ר''מ זוזי דינרים הוו בהאי מנה וקי''ל דמנה דאורייתא אינה אלא כ''ה סלעים שהןק'זוזים: מנה של קדש כפול היה. דהיינו ר'דינרין: ושמע מינה מוסיפין על המדות. דהיינומ'לר'שלקדש דכוותיה לק' של חול כ': ושמע מינה שתות מלבר. שלחמש מוסיפין הששי דאי הוי שתות מלגיו לא היה צריך להוסיף ארבעים על מאתים: מתני' נמי דיקא. דשתותא מלבר דקתני חמש סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות שמע מינה דאותו [חלק] ו' הוסיפו על הה' עשו ה' ירושלמיות שהן ו' מדבריות נמצאת צריך להוסיף עליהן הששית והיינו שתותא מלבר: שקל האמור בתורה הוא סלע: 515 על פיכתבי יד, רשי כתי שיטה מקובצת ועוד. גירסת וילנא כאן ובהמשך: ד י אנ ה
378 גּ מ ר א ס דוּר ה עז,ב ב עז,.3 מ ת נ ית ין מ כ ו ל ם ה י ה נו ט ל א ח ד מ ע ש ר ה ' ת רו מ ה', (ויקראז,יד). 516 ש נ א מ ר : ו ה ק ר יב מ מ נ ו א ח ד מ כ ל ק ר ב ן ת רו מ ה ל ה' א ח ד - ש ל א י ט ו ל פ רו ס. מ כ ל ק ר ב ן - ש י הו כ ל ה ק ר ב נו ת ש וו ת ש ל א י ט ו ל מ ק ר ב ן ע ל ח ב יר ו. ל כ ה ן ה ז ו ר ק א ת ד ם ה ש ל מ ים לו י ה י ה - ו ה ש א ר נ א כ ל ל ב ע ל ים. ג מ ר א ת נו ר ב נ ן : ו ה ק ר יב מ מ נ ו (ויקראז,יד)- מ ן ה מ חו ב ר. א ח ד - ש ל א י ט ו ל פ רו ס. מ כ ל ק ר ב ן - ש י הו כ ל ה ק ר ב נו ת ש וו ת ש ל א י ט ו ל מ ן ה ק ר ב ן ע ל ח ב ירו. ת רו מ ה ל ה' - א ינ י יו ד ע מ כ מ ה ה יא? ה ר ינ י ד ן : 517 נ א מ ר כ אן : ת רו מ ה (ויקראז,יד), ו נ א מ ר ב ת רו מ ת מ ע ש ר : ת רו מ ה מ ה ל ה ל ן א ח ד מ ע ש ר ה - א ף כ אן א ח ד מ ע ש ר ה, או כ ל ך ל ד ר ך זו : (דבריםיב,יז), 518 נ א מ ר כ אן : ת רו מ ה (ויקראז,יד) ו נ א מ ר ב ב כ ו ר ים : ת רו מ ה מ ה ל ה ל ן א ין ל ה ש יעו ר - א ף כ אן א ין ל ה ש יעו ר? נ ר א ה ל מ י ד ו מ ה? ד נ ין ת רו מ ה ש א ין א ח ר יה ת רו מ ה, מ ת רו מ ה ש א ין א ח ר יה ת רו מ ה, ו א ל יו כ יח ב כ ו ר ים ש י ש א ח ר יה ן ת רו מ ה, או כ ל ך ל ד ר ך זו : ד נ ין ת רו מ ה ה נ א כ ל ת ב מ קו ם ק דו ש, מ ת רו מ ה ה נ א כ ל ת ב מ קו ם ק דו ש, ו א ל ת ו כ יח ת רו מ ת מ ע ש ר ש נ א כ ל ת ב כ ל מ קו ם? ת ל מו ד לו מ ר: מ מ נ ו... ת רו מ ה ל ה' (ויקראז,יד), ה. 519 ו כ ת יב ב ת רו מ ת מ ע ש ר : מ מ נ ו ת רו מ ה (במדבריח, כו)ל ג ז יר ה ש ו (במדבר יח,כד), ל מ ד נו ל ת רו מ ה ש ה יא א ח ד מ ע ש ר ה, א ב ל א ינ י יו ד ע מ כ מ ה ה יא ח ל ה? ה ר ינ י ד ן : (ויקראכג,יז), 521 ם 520 נ א מ ר כ אן : ל ח ם (ויקראז,יג), ו נ א מ ר ל ה ל ן ב ש ת י ה ל ח ם : ל ח מ ה ל ה ל ן ע ש רו ן ל ח ל ה (ויקראכג,יז)- א ף כ אן ע ש רו ן ל ח ל ה, או כ ל ך ל ד ר ך זו : נ א מ ר כ אן : ל ח ם (ויקראז,יג), ו נ א מ ר ב ל ח ם ה פ נ ים : ל ח ם 522 (שמותכה,ל), ש רו נו ת? 523 מ ה ל ה ל ן ש נ י ע ש רו נו ת (ויקראכד,ה)- א ף כ אן ש נ י ע נ ר א ה ל מ י ד ו מ ה? ד נ ין מ נ ח ה ה ב א ה ח מ ץ ע ם ה ז ב ח, מ מ נ ח ה ה ב א ה ח מ ץ ע ם ה ז ב ח, ו א ל יו כ יח ל ח ם ה פ נ ים ש א ינו ב א ח מ ץ ע ם ה ז ב ח. או כ ל ך ל ד ר ך זו : ד נ ין מ נ ח ה ה ב א ה מ א ר ץ ו חו צ ה ל א ר ץ, מ ן ה ח ד ש ו מ ן ה י ש ן, מ מ נ ח ה ה ב א ה מ א ר ץ ו חו צ ה ל א ר ץ מ ן ה ח ד ש ו מ ן ה י ש ן, מתני' מכולן. לחמי תודה היה נוטל אחד מעשרה: שיהיו כל הקרבנות שבלחמי תודה שוין. בהפרשת תרומה: שלא יטול מקרבן. זה תרומה על חבירו שלא יטול מזה שנים ומזה לא כלום משום דבעינן שלא יטול מקרבן על חבירו: גמ' מן המחובר. דבעינן שיהו כל החלות ביחדבשעת תרומה: איני יודע מכמה. חלות הוא נוטל אחת: בבכורים תרומה. דאמר מר (פסחיםדףלו:)ותרומתידךאלו הבכורים: מה תרומה דבכורים אין לה שיעור. כדאמרינן (פאה פ''א מ''א) אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים דכמה שירצה מביא: שאין אחריה תרומה. דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת: שיש אחריה תרומה. שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו: דנין תרומת לחמי תודה הנאכלת במקום קדוש.שנאכלת בירושלים מתרומת בכורים הנאכלת בירושלים: תלמוד לומר ממנו. (ויקרא ז) אחדמכלקרבןתרומהלה'לג''ש דכתיב בלחמי תודה ממנו תרומה לה' ונאמר בתרומת מעשר (במדבר יח) והרמותם ממנותרומתה' מעשר וגו': אבל איני יודע מכמה. קמחהוא עושההחלה של חמץ: נאמר כאן לחם.חמץתודהושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח: מה להלן עשרון לחלה. דכתיב (ויקרא כג) (שנים ושני) עשרונים וגו': לחמי תודה ולחם הפנים באות מארץ ומח''ל. ושתי הלחם אין באות אלא מן הארץ דכתיב בהו (שם כג) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מה תלמוד לומר תביאו שהרי כבר נאמר (שם) והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה ומה תלמוד לומר תביאו שכל שאתה מביא ממקום אחר כעין זה חמץ ועם הזבח יהיו כזה: 516 ה ו ה ק ר יב מ מ נ ו א ח ד מ כ ל ק ר ב ן ת רו מ ה ל ה' ל כ ה ן ה ז ר ק א ת ד ם ה ש ל מ ים לו י ה י 517 ל ה כ י א ת מ ע ש ר ב נ י י ש ר א א ש ר י ר ימו לה' ת רו מ ה נ ת ת י ל ל ו י ם ל נ ח ל ה ע ל כ ן א מ ר ת י ל ה ם ב תו ך ב נ י י ש ר א ל ל א י נ ח לו נ ח ל 518 ך ל א תו כ ל ל א כ ל ב ש ע ר יך מ ע ש ר ד ג נ ך ו ת ירש ך ו י צ ה ר ך ו ב כ ר ת ב ק ר ך ו צ אנ ך ו כ ל נ ד ר יך א ש ר ת ד ר ו נ ד ב ת יך ו ת רו מ ת י ד 519 ן ו א ל ה ל ו י ם ת ד ב ר ו א מ ר ת א ל ה ם כ י ת ק חו מ א ת ב נ י י ש ר א ל א ת ה מ ע ש ר א ש ר נ ת ת י ל כ ם מ א ת ם ב נ ח ל ת כ ם ו ה ר מ ת ם מ מ נ ו ת רו מ ת ה' מ ע ש ר מ ה מ ע ש ר 520 ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ יו 521 מ מ ו ש ב ת יכ ם ת ב יא ו ל ח ם ת נו פ ה ש ת י ם ש נ י ע ש ר נ ים ס ל ת ת ה י ינ ה ח מ ץ ת א פ ינ ה ב כ ו ר ים ל ה' 522 י יד ו נ ת ת ע ל ה ש ל ח ן ל ח ם פ נ ים ל פ נ ת מ 523 ת ו ל ק ח ת ס ל ת ו א פ ית א ת ה ש ת ים ע ש ר ה ח ל ו ת ש נ י ע ש ר נ ים י ה י ה ה ח ל ה ה א ח
379 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה ו א ל יו כ יחו ש ת י ה ל ח ם ש א ין ב או ת א ל א מ ן ה ח ד ש ו מ ן ה א ר ץ? ת ל מו ד לו מ ר: מ מ ו ש בו ת יכ ם ת ב יאו ל ח ם ת נו פ ה ש ת י ם (ויקראכג,יז) ש א ין ת ל מו ד לו מ ר ת ב יאו, ו מ ה ת ל מו ד לו מ ר: ת ב יאו? ש כ ל מ ה ש א ת ה מ ב יא מ מ קו ם א ח ר ה ר י הו א כ ז ה : מ ה ל ה ל ן ע ש רו ן ל ח ל ה - א ף כ אן ע ש רו ן ל ח ל ה. א י מ ה ל ה ל ן ש נ י ע ש רו נו ת - א ף כ אן ש נ י ע ש רו נו ת? ת ל מו ד לו מ ר: ת ה י ינ ה (ויקראכג,יז). ל מ ד נו ע ש ר ה ל ח מ ץ, ע ש ר ה ל מ צ ה - מ נ י ן? צ ה. 524 ת ל מו ד לו מ ר: ע ל ח ל ו ת ל ח ם ח מ ץ (ויקראז,יג)- נ ג ד ח מ ץ ה בא מ נ מ צ או ע ש ר ים ע ש רו נו ת ל ח מ י ת ו ד ה, ע ש ר ה ל ח מ ץ, ו ע ש ר ה ל מ צ ה. י כו ל ע ש ר ה ש ב מ צ ה ל א י הו כ ו ל ן א ל א מ מ ין א ח ד? ת ל מו ד לו מ ר: א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו, ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ב לו לו ת ב ש מ ן, ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ים ב ש מ ן, ים, 525 ס ל ת מ ר ב כ ת ו גו ' (ויקראז,יב)- נ מ צ או ש ל ש ה ע ש רו נ ו ש ל יש ל כ ל מ ין ו מ ין, ו ש ל ש ח ל ו ת ל ע ש רו ן. ו נ מ צ או ל ח מ י ת ו ד ה א ר ב ע ים, נו ט ל מ ה ן א ר ב ע - ו נו ת ן ל כ ה ן, ו ה ש א ר - נ א כ ל ים ל ב ע ל ים. אי מה להלן. בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא: תלמוד לומר תהיינה. יתירה לרבוייא היא ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה דאם אינו ענין לב' הלחם דהא כתיב שתי עשרונים תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים: למדנו י' לחמץ. משתי הלחם שהוא חמץ תהיינה בחמץ כתיב י' למצה מנין: נגד חמץ הבא. דכמה שמביא סולת לצורך חמץ הבא מצה: י' לחמץ. נפקא לן משתי הלחם י' למצה מדרשא לנגד חמץ הבא מצה: תלמוד לומר אם על תודה וגו'. בהאי קרא כתיב ג' מיני מצה: מן המחובר. משמע שיהא הכל שלם המ' חלות שלם והתרומה דבשעת תרומה יהא הכל שלם היינו דפריך אלא מעתה וכו' ה ו כא (נמי) מאי מחובר איכא דקס''ד שהוא מנותח בשעת שנוטל החלב: שלא ינתח בשר קודם כו'. וכה''ג הוי מחובר בשעת הפרשה: ונילף מתרומת מדין. דהויא אחד מנ': ולילף מתרומת חלה. דהוי אחד מארבעים ושמונה: א מ ר מ ר: ו ה ק ר יב מ מ נ ו - מ ן ה מ חו ב ר. א ל א מ ע ת ה ד כ ת יב : ו א ת כ ל ח ל ב ו י ר ים מ מ נ ו כ ד ר ב ח ס ד א א מ ר א ב ימ י, ד א מ ר ר ב ח ס ד א א מ רא ב ימ י: ש ל א י נ ת ח ב ש ר קו ד ם ש י ט ו ל א ימו ר ין. 526 (ויקראד, יט)-ה ת ם מ אי מ חו ב ר א יכ א? א מ ר מ ר: נ א מ ר כ אן : ת רו מ ה (ויקראז,יד), ו נ א מ ר ב ת רו מ ת מ ע ש ר : ת רו מ ה 527 (במדבריח,כד). ו נ יל ף מ 528 ת רו מ ת (במדבר ל א,כט)מ ד י ן! ד נ ין ת רו מ ה ה נ ו ה ג ת ל דו רו ת מ ת רו מ ה ה נ ו ה ג ת ל דו רו ת, ו א ל ת ו כ יח ת רו מ ת מ ד י ן ש א ינ ה נו ה ג ת ל דו רו ת. ו נ יל ף מ ל ה! 529 ת רו מ ת (במדברטו,כ) ח ת נ א ד ב י ר ב י י ש מ ע אל : ד נ ין ד ב ר ש נ א מ ר ב ו : מ מ נ ו ת רו מ ה ל ה' מ ד ב ר ש נ א מ ר ב ו : מ מ נ ו ת רו מ ה ל ה', ל א פ ו ק י ת רו מ ת ח ל ה, ד ל א נ א מ ר ב ו :מ מ נ ו ת רו מ ה ל ה'. 524 יו ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ 525 א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ב לו ל ת ב ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ים ב ש מ ן ו ס ל ת מ ר ב כ ת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ ן 526 ה ו א ת כ ל ח ל ב ו י ר ים מ מ נ ו ו ה ק ט יר ה מ ז ב ח 527 כ י א ת מ ע ש ר ב נ י י ש ר א ל א ש ר י ר ימו ל ה' ת רו מ ה נ ת ת י ל ל ו י ם ל נ ח ל ה ע ל כ ן א מ ר ת י ל ה ם ב תו ך ב נ י י ש ר א ל ל א י נ ח לו נ ח ל ה 528 ת ה' מ מ ח צ ית ם ת ק חו ו נ ת ת ה ל א ל ע ז ר ה כ ה ן ת רו מ 529 ימו ה ר אש ית ע ר ס ת כ ם ח ל ה ת ר ימו ת רו מ ה כ ת רו מ ת ג ר ן כ ן ת ר א ת
380 גּ מ ר א ס דוּר ה ב עז,.4? ב ע יר ב א: ת רו מ ת ל ח מ י ת ו ד ה : ח י יב ין ע ל יה ן מ ית ה ו חו מ ש, או : א ין ח י יב ין ע ל יה ן מ ית ה ו חו מ ש בו וחמשיתו כו'. ומתו בו ולא באחר וחמשיתו ולא על אחר: מדמעת. כשאר תרומה שאם נפלה לתוך חולין שיהא צריך להעלותה באחד ומאה דגבי דימוע לא אשכחן מיעוט בקרא: כ יו ן ד א ית ק ש ל ת רו מ ת מ ע ש ר- כ ת רו מ ת מ ע ש ר ד מ י, או ד ל מ א : נ א? 531 530 ב ו (ויקראכב,ט) ו ח מ ש יתו (ויקראכב, יד)-מ יע ט ר ח מ מ ד מ ע ת, או : א ינ ה מ ד מ ע ת? ת יקו. 530 י ם ו ש מ רו א ת מ ש מ ר ת י ו ל א י ש או ע ל יו ח ט א ו מ תו בו כ י י ח ל ל הו א נ ה' מ ק ד ש 531 ש ו א יש כ י י אכ ל ק ד ש ב ש ג ג ה ו י ס ף ח מ ש יתו ע ל יו ו נ ת ן ל כ ה ן א ת ה ק ד
381 עח,א מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה א מ ר מ ר: ת ל מו ד לו מ ר: ת ה י ינ ה (). מ אי ת ל מו ד א? א מ ר ר ב י צ ח קב ר א ב ד ימ י : ת ה י ינ ה כ ת יב. א ימ א: ע ש ר ה ק פ יז י! א מ רר ב א: ב ע ש רו נו ת ד ב ר ה כ תו ב..5 א ב עח, עז, ל מ ד נו ע ש ר ה ל ח מ ץ, ע ש ר ה ל מ צ ה מ נ י ן? ת ל מו ד לו מ ר: ע ל ח ל ו ת ל ח ם ח מ ץ (ויקראז,יג)- כ נ ג ד ח מ ץ ה ב א מ צ ה. ו כ י ד ב ר ה ל מ ד ב ה י ק ש חו ז ר ו מ ל מ ד ב ה יק ש?! ה ימ נ ו ו ד ב ר א ח רהו א, ו כ ל ה ימ נ ו ו ד ב ר א ח ר-ל א ה ו י ה יק ש. ה נ יח א ל מ אן ד א מ ר : ל א ה ו י ה יק ש, א ל א ל מ אן ד א מ ר : ה ו י ה יק ש מ אי א יכ א ל מ ימ ר? ת ב יאו -ר ב ו י א ה יא. מאי תלמודא. היכי משמע מן תהיינהי' עשרונות: תהיינה. בתרין יודין דחד יו''ד דמייתראתיא ללחמי תודה: קפיזי. חצאי קבים: בעשרונות דבר הכתוב. דממאי דמיירי בפרשה קמרבה מן תהיינה ובפרשה כתיב (ויקרא כג) שתים שני עשרונים: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. דחמץ עצמו דהוא עשר גמרינן משתי הלחם עשרון לחלה מן היקישא דלחם לחם: חוזר ומלמד בהיקש. על מצה י' עשרונים כחמץ דכנגד חמץ הבא מצה: הימנו ודבר אחר הוא. כלומר אי הוהמלמדהחמץעלהמצהאותו דבר עצמו שהוא למד מן שתי הלחם עשרון לחלה מצי למימר וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אבל הכא החמץ אינו מלמד על המצה מה שהוא לומד בהיקש משתי הלחם לא מצית למיפרך משום דחמץ למד משתי הלחם עשרון לחלה ומלמד בהיקש למצה שהוא י' עשרונים דהיינו דבר אחר. ע''א נמי שמעתי הימנו ודבר אחר הוא דאי הוה יליף מחמץ שבתודה לקרבן אחר דעלמא מצית לאקשויי וכי דבר וכו' השתא דלא יליף אלא לההוא קרבן גופיה ליכא למיפרךהכי: מאי איכא למימר. וכי דבר הלמד [בהיקש] חוזר ומלמד בהיקש: תביאו ריבויא הוא. דלא הוה למכתב תביאו גבי שתי הלחם משום טעמא דאמר לעיל והוי כמאן דכתיב הכא גבי לחמי תודה דכל הבאות שאתה מביא יהו כזה עשרון לחלה והוי כמו שלמד מגופו דקרא עשרון לחלה ולא מהיקש (וכי מלמד חמץ על המצה י' עשרונות) ולא מצית למיפרך וכידברהלמדכו' שהרי לא למד החמץ מהיקש אבל אי תודה כדמעיקרא אתיא לחם לחם הוי דבר הלמד מהיקש ואיכאלמיפרך עליה:
382 גּ מ ר א ס דוּר ה א עח,.6 מ ת נ ית ין ה מ יל ו א ים ה יו ב א ין כ מ צ ה ש ב ת ו ד ה : ח ל ו ת, ו ר ק יק ין,. 532 ו ר ב וכ ה נ ז ירו ת ה י ת ה ב א ה ש ת י י דו ת כ מ צ ה ש ל ת ו ד ה : ח ל ו ת, ו ר ק יק ין, ו א ין ב ה ר בו כ ה. נ מ צ א ע ש ר ה ק ב ין י רו ש ל מ ית - ש ה ן ש ש ה ע ש רו נו ת ו עו ד י ין. ג מ ר א מ נ א ה נ י מ יל י? א מ ר ר ב ח ס ד א א מ ר ר ב ח מ אב ר ג ו ר י א : ד א מ ר ק ר א : ו מ ס ל ה מ צ ו ת א ש ר ל פ נ י ה', ל ק ח: ח ל ת מ צ ה א ח ת, ו ח ל ת ל ח ם ש מ ן א ח ת, ו ר ק יק א ח ד (ויקראח,כו). ב ש ל מ א : ח ל ו ת ח ל ו ת, ר ק יק ר ק יק, ש מ ן-מ אי נ ינ הו?ל או ר בו כ ה. מ ת ק יף ל ה ר ב א ו י א: א ימ א א נ ת א ד מ ש ח א! א ל א כ ד ד ר ש ר ב נ ח מ ןב ר ר ב ח ס ד א מ ש מ יה ד ר ב י ט ב ל א : ז ה ק ר ב ן א ה ר ן ו ב נ יו א ש ר י ק ר יבו ל ה' ב יו ם ה מ ש ח או תו ו כ י מ ה ל מ ד נו ל ב נ יו ב יו ם ה מ ש חו? א ל א מ ק יש ח ינ ו כו ל ה מ ש חו, מ ה ה מ ש חו ר בו כ ה-א ףח ינ ו כו ר בו כ ה. א מ ר ר ב ח ס ד א : כ ה ן ג דו ל ה מ ת ק ר ב ל ע בו ד ה צ ר יך ש ת י ע ש רו נו ת ה א יפ ה, א ח ת ל ה מ ש חו, ו א ח ת ל ח ינ ו כו. מ רב ר ר ב א ש י א מ ר: ש ל ש. ו ל א פ ל יג י: ה א- ד ע ב ד ע בו ד ה כ ש הו א כ ה ן ה ד יו ט, ה א- ד ל א ע ב ד ע בו ד ה כ ש הו א כ ה ן ה ד יו ט. 533 (ויקראו,יג), מתני' המלואים. שהיו בימי משה היו כו': שתי ידות כמצה שבתודה. דהיינו חלות ורקיקין אבל רבוכה לא היתה בנזיר וכיון שלא היו שם אלא שני אותן מינין נמצאו שני מינין י' קבין ירושלמיות דכיון דג' מינין דמצה שבתודה הוו ט''ו קבין חמשה קב לכל מין נמצאו לשני מיניןהן עשרהקבין: שהן ששה עשרונות. דעשרה קבין הן ששה עשרונות [ושני שלישיות] וב' מינין שהן ג' עשרונות [ושליש] לכל מין דכיון דעשרה עשרון הוו [לג' מינין שבמצה] נמצאלב'ידותהןששה עשרונות וב' שלישי עשרון: גמ' מה''מ. דהמילואי' היו באות חלות ורקיקין ורבוכה היינו חלוטבשמן: לאו היינו רבוכה. אלמא דאית בהו רבוכה: אנתא דמשחא. חתיכת עיסה עבה שטיגנה בשמן ע''א אנתא דמשחא שמן קרוש עגול כמו לחם והיינו לחם מ''ר ז''ל ולא רבוכהממש: וכי מה למדנו לבניו מיום המשחו. כלום חייבין בניו בשביל משיחתאביהם: מקיש חינוכו. דכהן הדיוט להמשחו (היינו רבוכה) וחינוכו הוא המילואים שלו אלמא דבמילואים הוי רבוכה דכהן הדיוט מביא חביתין [היינו רבוכה] ביום חינוכו לעבודה וכהן גדולבכליום: אף. חלות לחם שמן נמי דהוי במילואים היינו רבוכה: המתקרב לעבודה.תחילהלאחר שנמשח: אחד להמשחו. שנמשח לכהן גדול: ואחד לחינוכו. בשביל שנתחנך היום לעבודת כהן [גדול]: הא דלא עבד עבודה מעולם כשהיה הדיוט. מביא שלשה אחת לחינוך תחילת עבודה ואחת לחינוכו שנתמנה לכהן גדול ואחת להמשחו. מ''ר ז''ל: רקיק וחלות חד הוא אלא שזה נבלל וזה נמשח: 532 תיקון עפ שיטה מקובצת. בוילנא: רביכה 533 ז ה ק ר ב ן א ה ר ן ו ב נ יו א ש ר י ק ר יבו ל ה' ב יו ם ה מ ש ח א תו ע ש יר ת ה א פ ה ס ל ת מ נ ח ה ת מ יד מ ח צ ית ה ב ב ק ר ו מ ח צ ית ה ב ע ר ב
383 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה א עח,.7 נ ז ירו ת ה י ת ה ב א ה ש ת י י דו ת כ מ צ ה ש ב ת ו ד ה. ת נו ר ב נ ן :(ויקראז-יג) ן. 534 ש ל מ יו - ל ר ב ו ת ש ל מ י נ ז יר ל ע ש ר ת ק ב ין י רו ש ל מ י ו ת ו ל ר ב יע ית ש מ י כו ל ל כ ל מ ה ש א מו ר ב ע נ י ן? (במדברו,טו). 535 ת ל מו ד לו מ ר: מ צ ו ת מ אי ת ל מו ד א? א מ רר ב פ פ א: ד ב ר ש נ א מ ר ב ו מ צ ו ת ל א פ ו ק י ר בו כ ה ד ל א נ א מ ר ב ו 'מ צ ו ת'. לרבות שלמי נזיר לי' קבין ירושלמיות. שהן ב' ידות של מצה שבתודה שלא היה בנזיר אלא חלות ורקיקין: ולרביעית שמן. לפי שבתודה היה חצי לוג שמן חציו לחלות ורקיקין וחציו לרבוכה לחמץ לא היה בו שמן וכיון שבנזיר אין בו רבוכה דיו ברביעית: יכול לכל מה שאמור בענין. הואיל והוקשו שלמי נזיר למצה של תודה יכול לוקשו לכל ג' מינין שבמצה ת''ל מצות: מאי תלמודא. היכי ממעט ממצות: אמר רב פפא דבר שנאמר בו מצות. בתודה דהיינו חלות ורקיקין דכתיב (ויקרא ב) חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות לההיא איתקש המצות האמורות בנזיר אבל לרבוכה דאין כתב בהן מצות לא הוקשו לחם נזיר: ד ב י ר ב י י ש מ ע אל ת נ א : מ צ ו ת (במדברו,טו) כ ל ל, ח ל ו ת ו ר ק יק ין פ ר ט, כ ל ל ו פ ר ט א ין ב כ ל ל א ל א מ ה ש ב פ ר ט :ח ל ו ת ו ר ק יק ין א ין, מ יד י א ח ר ינ א ל א. 534 יו ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ 535 ו ס ל מ צ ו ת ס ל ת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ים ב ש מ ן ו מ נ ח ת ם ו נ ס כ יה ם
384 גּ מ ר א ס דוּר ה עח,ב ב עח,.8 מ ת נ ית ין ה ש ו ח ט א ת ה ת ו ד ה ל פ נ ים ו ל ח מ ה חו ץ ל חו מ ה - ל א ק ד ש ה ל ח ם. ש ח ט ה ע ד ש ל א ק ר מו פ נ יה ב ת נ ו ר, ו א פ יל ו ק ר מו כ ו ל ן חו ץ מ א ח ד מ ה ן - ל א ק ד ש ה ל ח ם. ג מ ר א מ אי חו ץ ל חו מ ה? ר ב י יו ח נ ן א מ ר: חו ץ ל חו מ ת ב ית פ אג י. ו ר יש ל ק י שא מ ר: חו ץ ל חו מ ת ה ע ז ר ה.. ר יש ל ק יש א מ ר:חו ץ ל חו מ ת ה ע ז ר ה- ב ע ינ ן ע ל ב ס מו ך 536 ו ר ב י יו ח נ ן א מ ר:חו ץ ל חו מ ת ב ית פ אג י -א ב לחו ץ ל ע ז ר ה ק דו ש, ו ל א ב ע ינ ןע ל ב ס מו ך. ו ה א א יפ ל יגו ב ה ח ד א ז ימ נ א : ד ת נ ן : ה ש ו ח ט א ת ה פ ס ח ע ל ה ח מ ץ - עו ב ר ב ל א ת ע ש ה. ר ב י י הו ד האו מ ר: א ף ה ת מ יד (פסחיםסג.) ו א מ רר יש ל ק י ש: ל עו ל ם א ינו ח י יב ע ד ש י ה א או ל ש ו ח ט או ל ז ו ר ק או ל א ח ד מ ב נ י ח בו ר ה ע מ ו ב ע ז ר ה! ו ר ב י יו ח נ ן א מ ר: א ף ע לפי ש א ין ע מ ו ב ע ז ר ה! חוץ לחומת [בית] פאגי. היינו חוץ לחומת הר הבית אבל אם היו בהר הבית קדשו אע''פ שאין בעזרה מ''ה ז''ל: חוץ לחומת העזרה. ואע''ג דהוי לפנים מחומת בית פאגי לא קדש: על זבח תודת. ח לות דהיינו על בסמוך בעזרה: הא איפלגו בה חדא זימנא. בעל בסמוך: רבי יהודה אומר אף תמיד של בין הערבים. אם שחטו על חמץ עובר דכתיב על חמץ דם זבחי זבחי המיוחד לי דהיינו תמיד: ורבי יוחנן אמר אע''פ וכו'. דלא בעינן על בסמוך: בההיא קאמר רבי יוחנן. אע''פ שאין עמו בעזרה: דכל היכא דאיתיה. לחמץ לאחר זמן הביעור באיסורא איתיה: אבל מקדש לחם. שלחמי תודה אין מקדשים אלא בשחיטת הזבח אימא לא יהו קדוש עד שיהא הלחם עמו בעזרה: ואי איתמר בהא. בלחמי תודה קאמר ריש לקיש כיון דלמקדש לחם הוא בעינן בעל בסמוך אבל בהך בחמץ בי''ד דכל היכא דאיתיה באיסורא איתיה: אימא מודי לרבי יוחנן. דאף על פי שאין עמו בעזרה צריכא:. צ ר יכ א, ד א י א ית מ ר ב ה ה יא- ב ה ה יא ק א א מ ר ר ב י יו ח נ ן ד כ ל ה יכ א ד א ית יה ב א יס ו ר א ק א י, א ב ל ל ע נ י ן מ ק ד ש ל ח ם א ימ א מו ד י ל יה ל ר יש ל ק יש ד א י א ית יה ב פ נ ים -ק דו ש, א ב ר אי-ל א ק דו ש ו א י א ית מ ר ב ה א- ב ה א ק א מ ר ר יש ל ק יש, א ב ל ב ה ך - א ימ א מו ד ה ל יה ל ר ב י יו ח נ ן, צ ר יכ א. ת נ י א כ ו ות יה ד ר ב י יו ח נ ן : ה ש ו ח ט א ת ה ת ו ד ה ל פ נ ים ו ל ח מ ה חו ץ ל חו מ ת ב ית פ אג י - ל א ק ד ש ה ל ח ם. 536 יבבבב י ן. א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ב לו ל ת ב ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ם ב ש מ ן ו ס ל ת מ ר ב כת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ יגגגג ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ יו
385 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה ב עח,.9 ש ח ט ה ע ד ש ל א ק ר מו פ נ יה ב ת נ ו ר - ל א ק ד ש ה ל ח ם. מ נ א ה נ י מ יל י? ד ת נו ר ב נ ן : (ויקראז,יג). 537 ע ל ח ל ו ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח מ ל מ ד ש א ין ה ל ח ם ק דו ש א ל א א ם כ ן ק ר מו פ נ יה ב ת נ ו ר. י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח - מ ל מ ד ש א ין ה ל ח ם ק דו ש א ל א ב ש ח יט ת ה ז ב ח. ז ב ח ת ו ד ת - מ ל מ ד ש א ם ש ח ט ש ל א ל ש מ ן ל א ק ד ש ה ל ח ם. על חלות לחם חמץ יקריב. כלומר כשהוא מקריבו כששוחטו יהא כבר לחם שיהו פניו מתקרמין כבר בתנור: קרבנו על זבח. קרבנו דהיינו לחם מתקדש על ידי זבח: זבח תודה. משמע זבח לשם תודה שצריך לשוחטו לשמו: 537 יו ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ
386 גּ מ ר א ס דוּר ה ב עח,.10.[] ת נו ר ב נ ן : יו צ א ין ב מ צ ה נ א, ו ב מ צ ה ה ע ש ו י ה ב א יל פ ס. מ אי מ צ ה נ א? א מ רר ב י הו ד הא מ רש מו א ל: כ ל ש פ ו ר ס ה ו א ין חו ט ין נ מ ש כ ין ה ימ נ ה. א מ רר ב א: ו כ ן ל ע נ י ן ל ח מ י ת ו ד ה. יוצאין. בפסח במצה נא: העשויה. האפויה: מאי נא. וכי מאי לחם הוי הואיל ואין נאפה כלל: אמר שמואל כל שפורסין כו'. דכבר אפויה כל דהו: וכן לענין לחמי תודה. שאם נאפו כל כך בשעת שחיטת הזבח שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה קדש הלחם: פשיטא. דחד דינא אית להו למצה ולחמי תודה דהכא והכא כתיב לחם: והא. שאין אפויה כל צרכה אע''ג דאין חוטים נמשכים ממנה כפריסא דמיא לפי שנפרכת כשמטלטלים אותה קמ''ל (דלא): פ ש יט א! ה כ א כ ת יב (ויקראז, 539 ל ח ם 538 (דבריםטז,ג), ו ה כ אל ח ם 540 מ הו ד ת ימ א :א ח ד (ויקראז, יד)א ו ה א כ מ אן ד פ ר יס א ד מ י א, ק מ ש מ ע ל ן. יג) כ ת יב! מ ר ר ח מ נ א ש ל א י ט ו ל פ רו ס, 538 י י י ך ל א ת אכ ל ע ל יו ח מ ץ ש ב ע ת י מ ים ת אכ ל ע ל יו מ צ ו ת ל ח ם ע נ כ י ב ח פ זו ן י צ את מ א ר ץ מ צ ר י ם ל מ ע ן ת ז כ ר א ת יו ם צ את ך מ א ר ץ מ צ ר י ם כ ל י מ י ח 539 יו ע ל ח ל ת ל ח ם ח מ ץ י ק ר יב ק ר ב נו ע ל ז ב ח ת ו ד ת ש ל מ 540 ו ה ק ר יב מ מ נ ו א ח ד מ כ ל ק ר ב ן ת רו מ ה ל ה' ל כ הן ה ז ר ק א ת ד ם ה ש ל מ ים לו י ה י ה
387 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה.11 א ית מ ר : ת ו ד ה ש ש ח ט ה ע ל ש מו נ ים ח ל ו ת: ח ז ק י ה א מ ר: ק ד ש ו א ר ב ע ים מ ת ו ך ש מו נ ים. ו ר ב י יו ח נ ן א מ ר:ל א ק ד ש ו א ר ב ע ים מ ת ו ך ש מו נ ים. ב עח, א מ ר ר ב י ז יר א : ה כ ל מו ד ים ה יכ א ד א מ ר : ל יק ד ש ו א ר ב ע ים מ ת ו ך ש מו נ ים ק ד ש ו, א ל י ק ד ש ו א ר ב ע ים א ל א א ם כ ן י ק ד ש ו ש מו נ ים-ל א ק ד ש ו. כ י פ ל יג י ב ס ת מ א : מ ר ס ב ר: ל א ח ר יו ת ק א מ יכ ו ין, ו מ ר ס ב ר: ל ק ר ב ן ג דו ל ק א מ יכ ו ין. א ב י י א מ ר:, 541 ד כו ל י ע ל מ א ל ק ר ב ן ג דו ל ק א מ יכ ו ין ו ב כ ל י ש ר ת מ ק ד ש ין ש ל א מ ד ע ת -ק א מ יפ ל ג י: מ ר ס ב ר: כ ל י ש ר ת מ ק ד ש ין ש ל א מ ד ע ת, ו מ ר ס ב ר: כ ל י ש ר ת א ין מ ק ד ש ין ש ל א מ ד ע ת. ר ב פ פ אא מ ר: ד כו ל י ע ל מ א : כ ל י ש ר ת- מ ק ד ש ין ש ל א מ ד ע ת, ו ה כ א ב ס כ ין ק א מ יפ ל ג י : מ ר ס ב ר: ס כ ין מ ק ד ש ת כ כ ל י ש ר ת, ו מ ר ס ב ר: ס כ ין כ יו ן ד ל ית ל יה ת ו ך א ינ ה מ ק ד ש ת כ כ ל י ש ר ת. ו א יכ א ד א מ ר י : ר ב פ פ אא מ ר: ד כו ל י ע ל מ א כ ל י ש ר ת א ין מ ק ד ש ין א ל א מ ד ע ת, ו ה כ א ב ס כ ין ק א מ יפ ל ג י: מ ר ס ב ר: ס כ ין א ל ימ א מ כ ל י ש ר ת, ד א ף ע ל ג ב ד ל ית ל יה ת ו ך מ יק ד ש ה, ו מ ר ס ב ר: ס כ יןל א א ל ימ א ל יה מ כ ל י ש ר ת. ליקדשו מ' מתוך פ' קדשו. דלאחריות נתכוין דאי אבד הא ליפוק באחריני: (ומאן דאמר לא קדשו סבר לקרבן גדול דהיינו פ' נתכוין. דאי אתברי מ' מינייהו נפיק באידך): אל יקדשו כו' לא קדשו. שהרי אין מביאין לתודה אלא מ' חלות: מ''ד קדשו. סבר האי דשחטה סתם אין דעתו אלא על מ' והאי דהביא פ' לאחריות מכוין דאי איבדו ניפוק באחריני: ומ''ד לא קדשו. סבר האי דהביא שמונים דעתו אכולם ונתכוין להביא קרבן גדול ופסול: אביי אמר בכלי שרת מקדש שלא מדעת. וה''ה בסכין ששוחט בו הזבח שבשחיטה מתקדש הלחם קמיפלגי: מ''ד קדשו קסבר כלי שרת מקדשי' מה שראוי להם שלא מדעת בעלים: ומ''ד לא קדשו. קסבר אין מקדשין אלא מה שנתכוונו הבעלים לקרבן גדול דהיינו שמונים ופסול (מר סבר לא אלימא) שחיטה לקדש שלא מדעת בעלים שאע''פ שהבעלים נתכוונו לשמונים הסכין לא קידשאלא מ' שראוין לזבח: רב פפא אמר דכ''ע כלי שרת מקדשין. מה שראוי להן [מ''ד קדשו] סבר סכין נמי מקדשא מ' שלא מדעת בעלים כשאר כלי שרת ומאן דאמר לא קדשו סבר כיון דלית ליה תוך אין מקדש אלא מדעת בעלים והבעלים לפ' איכוונו ופסול: דאע''ג דלית ליה לסכין תוך. מקדשת הזבח כשאר כלי שרת שיש להם תוך הכי נמי אלימא משאר כלי שרת שמקדש מה שראוי לזבח מ' מתוך פ' שלא מדעת בעלים: ומר סבר לא אלימא מכלי שרת. לקדש שלא מדעת ובעלים לקרבן גדול איכוונו לקדש כל פ' ולא קידשו: 541 מסורת השס לפי ועוד. גירסת וילנא: (ל א ח ר יו ת)
, 388 גּ מ ר א ס דוּר ה עט,א א ב עט, עח,.12 מ ת נ ית ין ש ח ט ה חו ץ ל ז מ נ ה, ו חו ץ ל מ קו מ ה - ק ד ש ה ל ח ם. ש ח ט ה ו נ מ צ את ט ר יפ ה - ל א ק ד ש ה ל ח ם. ש ח ט ה ו נ מ צ את ב ע ל ת מו ם : ר ב י א ל יע ז ראו מ ר: ק יד ש. ו ח כ מ יםאו מ ר ים: ל א ק יד ש. ש ח ט ה ש ל א ל ש מ ה, ו כ ן א יל ה מ יל ו א ים, ו כ ן ש נ י כ ב ש י ע צ ר ת - ש ש ח ט ן ש ל א ל ש מ ן - ל א ק ד ש ה ל ח ם. ג מ ר א מ ת נ ית ין מ נ י? ר ב י מ א יר. ד ת נ י א : ז ה ה כ ל ל : כ ל ש פ יס ו לו קו ד ם ש ח יט ה - ל א ק ד ש ה ל ח ם. פ יס ו לו א ח ר ש ח יט ה - ק ד ש ה ל ח ם. ש ח ט ה חו ץ ל ז מ נ ה, ו חו ץ ל מ קו מ ה - ק ד ש ה ל ח ם. ש ח ט ה ו נ מ צ את ט ר יפ ה - ל א ק ד ש ה ל ח ם ש ח ט ה ו נ מ צ את ב ע ל ת מו ם - ר ב י א ל יע ז ראו מ ר: ק ד ש. ר ב י י הו ש ע או מ ר: ל א ק ד ש, ד ב ר י ר ב י מ א יר. א מ ר ר ב י י הו ד ה : ל א נ ח ל קו ר ב י א ל יע ז ר ו ר ב י י הו ש ע : ע ל ש ש ח ט ה ו נ מ צ את ט ר יפ ה - ש ל א ק ד ש ו ע ל חו ץ ל ז מ נ ו ש ק ד ש, ו ע ל ב ע ל מו ם - ש ל א ק ד ש. ו ע ל מ ה נ ח ל קו : ע ל חו ץ ל מ קו מו ש ר ב י א ל יע ז ראו מ ר: ק ד ש, ו ר ב י י הו ש עאו מ ר: ל א ק ד ש. א מ ר ר ב י א ל יע ז ר: הו א יל ו חו ץ ל ז מ נ ו פ סו ל, ו חו ץ ל מ קו מו פ סו ל, מ ה חו ץ ל ז מ נ ו ק ד ש, א ף חו ץ ל מ קו מו ק ד ש. א מ ר ר ב י י הו ש ע: הו א יל ו חו ץ ל מ קו מ ו פ סו ל, ו ב ע ל מו ם פ סו ל, מ ה ב ע ל מו ם - ל א ק ד ש, א ף חו ץ ל מ קו מו - ל א ק ד ש. א מ ר לו ר ב י א ל יע ז ר : א נ י ד מ ית יהו - ל חו ץ ל ז מ נ ו, ו א ת ה ד מ יתו - ל ב ע ל מו ם. נ ר א ה ל מ י ד ו מ ה? א ם ד ו מ ה ל חו ץ ל ז מ נ ו - נ דו נ נ ו מ חו ץ ל ז מ נ ו, א ם ד ו מ ה ל ב ע ל מו ם - נ דו נ נ ו מ ב ע ל מו ם! ה ת ח יל ר ב י א ל יע ז ר ל דו ן: ד נ ין פ סו ל מ ח ש ב ה - מ פ סו ל מ ח ש ב ה, ו א ין ד נ ין פ סו ל מ ח ש ב ה - מ פ סו ל ה ג ו ף. מתני' שחטה חוץ לזמנה. על מנת לאכול ממנה כזית למחר דהוי פיגול מעליא: או חוץ למקומו. (או) חוץ לעזרה: קדש הלחם. והוי מפגל הואיל ופסול הוה לאחר שחיטה ומ''מ בפנים שחטה אבל שלא לשמן לא קדש הלחם הואיל ומפיק לה מקדושתה לגמרי שהרי שחטה לשם זבח אחר: ונמצאת טריפה. בבדיקה לא קדש הלחם דטריפה הוי פסול קודם שחיטה: גמ' זה הכלל וכו'. השתא מפרש כיצד שחטה חוץ לזמנה וכו' דלאו היינו פסול קודם שחיטה לפיכךקדש הלחם: שחטה ונמצאת בעלת מום. פליגי רביאליעזרורבי יהושע: על חוץ לזמנו שקדש. הואיל ומ''מ איתיה לזבח בעזרה אבל חוץ למקומו דלא הוי בעזרה פליגי: אני דמיתיו לחוץ לזמנו. דדברי הכל קדש דפיגול מרצה משום דהרצאה כתיב ביה דכתיב לא ירצה: ואתה דמיתו לבעל מום. דדברי הכל לא קדש: חוץ לזמנו וחוץ למקומו פסולמחשבהובעלמום פסול הגוף: חוץ למקומו. ובעל מום פסול ואין בו כרת: ועוד. דקשיא לך היאך נדמנו לבעל מום דפסול הגוף הוא נדוננו משלא לשמו מתודה ששחטה שלא לשמה דהוי פסול מחשבה ואין בו כרת ולא קדש כדאמר במתניתין שחטה שלא לשמה לא קדש הלחם: ה ת ח יל ר ב י י הו ש ע ל דו ן: ד נ ין פ סו ל ש א ין ב ו כ ר ת - מ פ סו ל ש א ין ב ו כ ר ת, ו א ל יו כ יח חו ץ ל ז מ נ ו ש פ סו ל ש י ש ב ו כ ר ת! ו עו ד, נ דו נ נ ו מ ש ל א ל ש מו ש פ סו ל מ ח ש ב ה ו א ין ב ו כ ר ת!
389 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה ו ש ת ק ר ב י א ל יע ז ר. ו ר ב י מ א יר, מ אי ש נ א: ש ח ט ה ו נ מ צ את ט ר יפ ה - ד ה ו י פ סו לו קו ד ם ש ח יט ה, ו מ אי ש נ א: ש ח ט ה ו נ מ צ את ב ע ל ת מו ם - ד ל א ה ו י :פ סו לו קו ד ם ש ח יט ה? ב ' דו ק ין ש ב ע י ן', ו א ל יב א ד ר ב י ע ק יב א, ד א מ ר :א ם ע לו -ל א י ר דו. ו א יד ך? 542 כ י א מ ר ר ב י ע ק יב א :א ם ע לו ל א י ר דו - ב פ סו ל א ד גו פ יה, א ב ל ל ק ד ו ש י ל ח ם ל א. א ית מ ר : ח ט את ש ש ח ט ה חו ץ ל ז מ נ ה, א ם ע ל ת ה-ל א ת ר ד. חו ץ ל מ קו מ ה : ר ב אא מ ר: ת ר ד. ר ב ה א מ ר:ל א ת ר ד. 543 ר ב א כ ר ב י י הו ש ע, ו ר ב ה כ ר ב י א ל יע ז ר. ו ה ד ר ב יה ר ב ה ל ג ב יה ד ר ב א, מ ד ה ד ר ב יה ר ב י א ל יע ז ר ל ג ב יה ד ר ב י י הו ש ע. ו א יכ א ד א מ ר י : ורבי מאיר. אליבא דרבי אליעזר דאמר שחטה ונמצאת בעלת מום קדש מאי שנא וכו' בשלמא לרבי יהודה משוי חדא דינא לבעלמום ולנמצאת טריפהאלא לרבימאיר מאישנא וכו': בדוקין שבעין. דהוי מום עובר ואינו ניכר דלא הוי פסולו קודם שחיטה דסבר כרבי עקיבא דאמרבמס' זבחים (פד.)אםעלו לא ירדו והואילדלא ירדו דקדש כל דהו לא חשיב פסולו קודם שחיטה הלכך קדש הלחם: ואידך רבי יהושע ורבי יהודה אומראליבאדרביאליעזר [ור''י] נמי לא קדש סבר כי אמר רבי עקיבאאם עלו לא ירדו: [בפסולא דגופי']. דמקדש (לגופי')לזבח עצמו: לקדושי לחם לא הוי קדוש. הואיל והוי פסולו קודם שחיטה: חוץ לזמנה אם עלתה לא תרד. דהואיל ופיגול הוא מרצה וכל שכן שארזבחים: רבה אמר לא תרד. כרבי אליעזר דאמר גבי תודה דקדש דלא הוי פסול: רבא אמר תרד. ולא קדש כרבי יהושע: מדהדר ביה רבי אליעזר. דשתק: התם. דקאמר ליה ר' יהושע לרביאליעזר משלאלשמן נדוננו ושתק ר' אליעזר שלא מצא תשובה אבל הכא אי דיינת לה משלא לשמן מוכח (מיניה) מגופיה דאם עלתה לא תרד דקי''ל הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן אם עלו לא ירדו לדברי הכל כדאמר במסכת זבחים בפרק המזבח מקדש (דף פד.) ריבה לכל העולין שאם עלו לא ירדו: א ף ע ל ג ב ד ה ד ר ב יה ר ב י א ל יע ז ר ל ג ב יה ד ר ב י י הו ש ע, ר ב ה ל ג ב יה ד ר ב א-ל א ה ד ר ב יה. ה ת ם-הו א ד ק א מ ר ל יה : נ דו נ נ ו מ ש ל א ל ש מו, א ב ל ה כ א- א י ד י ינ ת ל יה מ ש ל א ל ש מו א ם ע ל ת הל א ת ר ד. 542 תוקן עלפיכתבי יד, רשי, שיטה מקובצת ועוד. גירסת וילנא: ו ר ב י י הו ש ע 543 כתבייד,רשיושיטה מקובצת גורסים הפוך: רבה אמר תרד,רבא אמרלא תרד.
390 גּ מ ר א ס דוּר ה א עט,.13 ש ח ט ה ש ל א ל ש מ ה, ו כ ן א יל ה מ יל ו א ים, ו כ ן ש נ י כ ב ש י ע צ ר ת - ש ש ח ט ן ש ל א ל ש מ ן - ל א ק ד ש ה ל ח ם. א מ רר ב פ פ א: ש ב ק ת נ א ד יד ן א יל נ ז יר ד ש כ י ח, ו נ ק יט א יל ה מ יל ו א ים. שביק תנא דידן איל נזיר דשכיח. שנוהג לדורות: ונקט מילואים. דהוו לפי שעה: עיקר מילתא נקט. איל המילואים שבו קדשו הלחם תחילה: ד יד ן ע יק ר מ יל ת א נ ק ט. ו ת נ א
391 עט,ב מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה מ ת נ ית ין ה נ ס כ ים ש ק ד ש ו ב כ ל י, ו נ מ צ א ז ב ח פ סו ל: א ם י ש ז ב ח א ח ר - י ק ר יבו ע מ ו, ו א ם ל או - י פ ס לו ב ל ינ ה. ג מ ר א א מ ר ז ע יר י: א ין ה נ ס כ ים מ ת ק ד ש ין א ל א ב ש ח יט ת ה ז ב ח. מ אי ט ע מ א? 544 א מ ר ק ר א:ז ב ח ו נ ס כ ים (ויקרא כג,לז)..14 ת נ ן : ה נ ס כ ים ש ק ד ש ו ב כ ל י ו נ מ צ א ז ב ח פ סו ל, א ם י ש ז ב ח א ח ר י ק ר בו ע מ ו ו א ם ל או י פ ס לו ב ל ינ ה. מ אי ל או ד א יפ ס יל ב ש ח יט ה! ל א, ד א יפ ס יל ב ז ר יק ה. כ מ אן? כ ר ב י, ד א מ ר : ש נ י ד ב ר ים ה מ ת יר ין מ ע ל ין ז ה ב ל א ז ה. א-בבבב עט, א פ יל ו ת ימ א : ר ב י א ל ע ז ר ב ר ב י ש מ עו ן, ה כ א ב מ אי ע ס ק ינ ן : כ גו ן ש ק יב ל ד מ ן ב כו ס, ו נ ש פ ך ו ר ב י א ל ע ז ר ב ר ב י ש מ עו ן ס ב ר ל ה כ ו ות יה ד א בו ה ד א מ ר : כ ל ה עו מ ד ל ז רו ק כ ז רו ק ד מ י. מתני' הנסכים שקדשו בכלי. שנתנן בכלי ואחר כך נמצא זבח פסול: אם יש זבח אחר. שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו: ואם לאו. משקדשו בכלי נפסלו בלינה: גמ' אלא בשחיטת הזבח. דקודם שחיטת הזבחאע''פשניתנובכלי שרת אינון חולין ויכול לשנותו לזבחאחר ומשנשחט הזבח לא: זבח ונסכים. שהזבח מקדש הנסכים: לאו דאיפסיל בשחיטה. ואם כן דבשחיטה מקדש להו כי נפסל הזבח בשעת שחיטה נפסלו נמי הנסכים ואמאי אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו. ע''א מאי לאו דאיפסיל הזבח בשחיטה וקתני אם לאו יפסלו בלינה ואם כן דשחיטת הזבח מקדש הנסכים ולאמתקדשיקודםאמאי יפסלו בלינה הא לא קדשו כלל דהא שחיטה דפסול לא חשיבא שחיטה לקדושי נסכים. כך שמעתי: לא דאיפסיל בזריקה. דהואיל וכברקדשונסכיםבשעתשחיטה הלכך אע''ג דאיפסיל זבח בזריקה אם יש שם זבח אחר יקריבו: כמאן כרבי. דאמר בפ' התכלת (לעיל מז.) שחט הכבשים לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינוקדוש: שני המתירין. כגון זריקה ושחיטה מקדשים הקרבן לקדושה: מעלין זה בלא זה. והני שחיטה וזריקה מקדשין הן הנסכים וכיון דאלו נסכים הוקדשו בשחיטה אע''ג דאיפסיל זבח בזריקה קדשו נסכים בשחיטה [ומש''ה] אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו שהם לא נפסלו: אפילו תימא רבי אליעזר. דאמר אין מעלין זה בלא זה דאמר לא קדש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמןלשמן: הכא במאי עסקינן כגון שקיבל הדם בכוס ונשפך.אחרכןונפסל בזריקה: ורבי אלעזר סבירא ליה כאבוה דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי. להכי נתקדשו בשני המתיריןבשחיטהובזריקהאבל להכי לא הוי כזרוק שיהא הזבח כשר אלא אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו משום דסבר כרבי שמעון דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי: 544 א ל ה מו ע ד י ה' א ש ר ת ק ר או א ת ם מ ק ר א י ק ד ש ל ה ק ר יב א ש ה לה' ע ל ה ו מ נ ח ה ז ב ח ו נ ס כ ים ד ב ר יו ם ב יו מ ו
392 גּ מ ר א ס דוּר ה א מ ר מ ר: א ם י ש ז ב ח א ח ר - י ק ר בו ע מ ו..15 ו ה א א מ ר ר ב ח ס ד א : ש מ ן ש ה פ ר יש ו ל ש ו ם מ נ ח ה ז ה-פ סו ל ל ש ו ם מ נ ח ה א ח ר ת! א מ ר ר ב יי נ אי : ל ב ב ית ד ין מ ת נ ה ע ל יה ם, א ם הו צ ר כו הו צ ר כו, ו א ם ל או- י הו ל ז ב ח א ח ר. א י ה כ י, ש מ ן נ מ י! ש מ ן- ג ו פ ה ד מ נ ח ההו א. ו ל ית נו ע ל יה ן ד נ יפ קו ל חו ל ין! ג ז יר ה ש מ אי אמ רו ה ש ת א נ מ י, : מו צ יא ין מ כ ל י ש ר ת ל חו ל. ג ז יר ה ש מ אי אמ רו : נ ס כ ים ש ה פ ר יש ה ת נ י מ ת ת י הב ן י הו ד ה : כ גו ן : ש ה י ה ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה. ב עט, ן ל ש ו ם ז ב ח ז ה כ ש ר ין ל ש ו ם ז ב ח א ח ר! א ב ל א ין ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה מ אי? נ פ ס ל ב ל ינ ה, א ד ת נ י ס יפ א : א ם ל נ ו - י פ ס לו ב ל ינ ה ל יפ לו ג ו ל ית נ י ב ד יד ה : ב מ ה ד ב ר ים א מו ר ים : ש ה י ת ה ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה, א ב ל א ין ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה ל א! פסול לשם מנחה אחרת. הכי נמי נימא לנסכים שהקדישם לשם זבח לא יקרבו עם זבח אחר: שמן נמי. יהא לב בית דין מתנה עליושיהא כשר למנחהאחרת: שמן גופה דמנחה הוא. ובגופה דמנחה אין יכול להתנות שתבא לשם מנחה אחרת אבל נסכים אינן גופיה דזבח כולי האי דהא אמרינן (לעיל דף מד:) מנחת נסכים אפילו למחר ויכולין להתנות בהן: וליתנו. בית דין מעיקרא עליהן דנסכים שאם הוצרכו הוצרכו ואםלאויהוחולין ואמאימתנה שיהו לזבחאחר: גזירה שמא יאמרו. בעלמא בלא תנאיובלא נפסלהזבח: מוציאין נסכים מכלי שרת לחול. וקיימא לן שכל דבר שכלי שרת מקדש אינו יוצא לחולין והם אינם יודעים דשחיטת הזבח מקדש אלא יהו סבורין שכלי שרת מקדשא להו לנסכים ואפי' הכי התנו שיהיו לזבח אחר: השתא נמי וכו' כשרים [כו'] לזבח אחר. אף על פי שלא נמצא זבח פסול: [כגון שהיה].מתני'דתני יקריבו עמו כגון שהיה זבח אחר זבוח באותה שעה ונפסל זה ומיד היו הנסכיםלזבחהאחרודמיכאילו לשםהאי זבחהובאו נסכים ולא אתו למימר נסכים שהפרישו וכו': ה כ י נ מ י ק א א מ ר: ב מ ה ד ב ר ים א מו ר ים :ש ה י ה ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה, א ב ל א ין ז ב ח ז בו ח ב או ת ה ש ע ה- נ ע ש ה כ מ י ש נ פ ס לו ב ל ינ ה, ו פ סו ל ין.
393 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה ב עט,.16 [ א פ יל ו ת ימ א : ר ב י א ל ע ז ר ב ר ב י ש מ עו ן, ה כ א ב מ אי ע ס ק ינ ן : כ גו ן ש ק יב ל ד מ ן ב כו ס, ו נ ש פ ך ו ר ב י א ל ע ז ר ב ר ב י ש מ עו ן ס ב ר ל ה כ ו ות יה ד א בו ה ד א מ ר : כ ל ה עו מ ד ל ז רו ק כ ז רו ק ד מ י.... א מ ר ר ב יי נ אי : ל ב ב ית ד ין מ ת נ ה ע ל יה ם ]. נ ה ע ל יה ן?! 545 ו מ י א ית ל יה ל ר ב י ש מ עו ן : ל ב ב ית ד ין מ ת ו ה א א מ ר ר ב א יד יב ר א ב ין א מ רר ב ע מ ר םא מ ר ר ב י י צ ח ק א מ ר ר ב י יו ח נ ן : ת מ יד ין ש ל א הו צ ר כו ל צ יב ו ר : ל ד ב ר י ר ב י ש מ עו ן- א ין נ פ ד ין ת מ ימ ים! ל ד ב ר י ח כ מ ים- נ פ ד ין ת מ ימ ים! ש אנ י ה ת ם: ד א ית ל הו ת ק נ ת א ב ר ע י יה. ומי אית ליה לר''ש לב בית דין מתנה עליהם.דקאתריץלמתני' כרבי אלעזר ברבי שמעון וסבר לה כאבוה ופרכינן ליה כו' וקמתרץ לב בית דין מתנה עליהםאלמא דר'שמעוןסברלב בית דין מתנהעליהם: תמידין שלא הוצרכו לציבור. כגון אותן ארבעה שהיו נשארים ביום ר''ח אדר כשהיו נוטלין ב' היו נשארים ד' ואותן לא היו צריכין לפי שאותן הבאין בר''ח ניסן באין מתרומה חדשה. ע''א מ''ר ז''ל שלא הוצרכו לציבור שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ואח''כ נמצאו לדברי רבי שמעון דאמר במסכת שבועות (דף יב.) פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח''כ נמצאו כי לא יקרבו בחג הסוכות יקרבו בחג המצות דאין נפדין תמימים דאין תנאי בית דין שהתנו אם לא הוצרכו יפדו מועיל בהן הני תמידין נמי אין נפדין תמימים דאין תנאי בית דין מועיל בהן לדברי רבי שמעון אלא ירעו לדברי חכמים דאמרי יפדו דתנאי ב''ד מועיל בהן הני תמידין דהכא נמי נפדין ומדקאמר לדברי רבי שמעון אין נפדין אלמא דסבירא ליה דאין לב בית דיןמתנה עליהן: שאני התם.דס''לאיןנפדיןדהא אית להו תקנתא לא סבירא ליה מתנה עליהן: 545 גירסת וילנא: ל ע ז ר) (ב ן א
394 גּ מ ר א ס דוּר ה, פא א ב פ, עט,.17 מ ת נ ית ין ו ל ד ת ו ד ה, ו ת מו ר ת ה, ה פ ר יש ת ו ד ה ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה - א ינ ה ט עו נ ה ל ח ם, (ויקראז,יב). 546 ש נ א מ ר : ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ה ת ו ד ה - ט עו נ ה ל ח ם. ו ל א: ו ל ד ה. ו ל א: ח יל ו פ ה, ו ל א: ת מו ר ת ה ט עו נ ין ל ח ם. ג מ ר א ת נו ר ב נ ן : מ הו או מ ר: ת ו ד ה י ק ר יב (ויקראז,יב)? מ נ י ן ל מ פ ר יש ת ו ד תו ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת י ה, ו נ מ צ את ה ר אש ו נ ה, ו ה ר י ש ת יה ן עו מ דו ת, מ נ י ן ש א יז ה מ ה ן ש י ר צ ה י ק ר יב, ו ל ח מ ה ע מ ה? ת ל מו ד לו מ ר: ה ת ו ד ה י ק ר יב. י כו ל ש ת ה א ש נ י ה ט עו נ ה ל ח ם? ת ל מו ד לו מ ר: י ק ר יב נ ו - א ח ד ו ל א ש נ י ם. א ח ר ש ר יב ה ה כ תו ב, ו מ יע ט - מ נ י ן ל ר ב ו ת : ו ל דו ת, ו ח ל יפו ת, ו ת מו רו ת, ל ה ק ר ב ה? ת ל מו ד לו מ ר: א ם ע ל ת ו ד ה (ויקראז,יב). י כו ל י הו ט עו נו ת ל ח ם? ת ל מו ד לו מ ר: ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה - ת ו ד ה ט עו נ ה ל ח ם, ו ל א ו ל ד ה, ו ל א ח יל ו פ ה, ו ל א ת מו ר ת ה ט עו נ ין ל ח ם. ש ל חר ב ח נ ינ א מ ש מ יה ד ר ב י יו ח נ ן : ל א ש נו א ל א: ל א ח ר כ פ ר ה, א ב ל ל פ נ י כ פ ר ה -ט עו נ ין ל ח ם. ה ו י ב ה ר ב ע מ ר ם:א ה י יא? א יל ימ א:א ח ל יפ י ת ו ד ת חו ב ה? א י ל פ נ י כ פ ר ה ת נ ינ א! א י ל א ח ר כ פ ר ה ת נ ינ א! א ל א א ח ל יפ י ת ו ד ה נ ד ב ה א ל א א ו ל ד ת ו ד ה נ ד ב ה- -ב ין ל פ נ י כ פ ר ה, ב ין ל א ח ר כ פ ר ה -ט עו נו ת ל ח ם. מ ר ב ה ב תו דו תהו א! ב ין ל פ נ י כ פ ר ה, ב ין ל א ח ר כ פ ר ה -א ין ט עו נ ין ל ח ם, מו ת ר ד תו ד ה ה יא! א ל א א ו ל ד ת ו ד ה חו ב ה : ל פ נ י כ פ ר ה -ט עו ן ל ח ם, ל א ח ר כ פ ר ה -א ין ט עו ן ל ח ם. מ אי ק א מ ש מ ע ל ן? מתני' ולא חילופה. זו היא חילופה שאבדה והפריש אחרת תחתיה ושוב נמצאת דקרבה נמי בתודה: גמ' תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב.דלא הוה צריך למימר אם על תודה יקריבנו דמצי למיכתב והקריב על זבח התודה והשתא לא דייק אלא יקריבלחודיהוקאדייקדהואמיעוט לומרדעלאחד מהםמקריבלחםולא שתים: אחר שריבה הכתוב. להקרבה מיעט (מין) שאין טעון לחם: מנין לרבות ולדות וכו'. ואפילונתכפר בראשונההוייןהני בני הקרבה: אם על. ריבה דכלאלוקריבין: לא שנו. הא דתנן לא ולדות וחליפין טעונין לחם: אלא אחר כפרה. לאחר שנתכפר באחת מהן שאם הקריב שוב לאחרת אין טעונין לחם: אבל לפני כפרה. אם הקריב לולדות ולתמורה ולחליפיןטעוניןלחם: אהייא. קאמררבי יוחנן לא שנו: אילימא אחליפי תודת חובה. כגון דאמר עלי דהויא עליה חובה דהכי משמע ליה דרבי יוחנן אמתניתין קמהדר דקתני ולא ולדה ולא חילופה טעונה לחם ומתני' בתודת חובה קמיירי דמדקתני הפריש אחרת תחתיה מכלל דתודה חובה היא דאמר עלי דאי לא הויאחובהלאהוי מפריש אחרת תחתיה ומתני' סתמא קתני דליכא למשמע מידי אי לפני כפרה מיירי אי לאחר כפרה וקאמר רבי יוחנןלאשנו וכו': לפני כפרה תנינא. דטעונין לחם כדאמר מנין למפריש תודה כו' דמדקאמר מפריש אחרת תחתיה מכלל דתודת חובה היא וקתני והרי שתיהן עומדות איזו שירצה יקריב ולחמה עמהדהיינו לפניכפרה: אלא אחליפי תודה נדבה. דקאמר הרי זו ואבדה ומפריש אחרת תחתיה כלומר דאסיפא דהא ברייתא קאי דקאמר מניןתמורה וחליפיןדסתמא קתני וקמשמע לן בחליפי תודה נדבה ואמר רבי יוחנןעלה לא שנוכו': בין לפני כפרה בין לאחר כפרה. שנתכפרבאחרותטעונותשתיהןלחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת והפרישה גלי אדעתיהשדעתוהיהלהרבותבתודות של נדבות והלכךמביא בלחמיהן: אלא אוולד תודה נדבה.כגוןשהפריש וילדה בין הקריבה לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונה לחם דמותר דתודה היא שכבר נתכפר באחר והוי כמפריש מעות לתודתו וניתותרו דכל דבר הבא מאליו כגון ולד חשיב מותר: אלא אוולד תודת חובה. וכי קתני לעילולא ולדהטעוןלחםלאחרכפרה אבל לפני כפרה טעון והתם ליכא למיפרך בין לפני וכו' מרבה בתודות הואדאיןאדםמרבה בתודת חובה: אדם מתכפר בשבח הקדש. דהיינו הולד [של תודת חובה] וכיון דיכול להתכפר באיזו שירצה או באם או בולדהכי נמי טעונותלחם: ד ק ס ב ר ר ב י יו ח נ ן : א ד ם מ ת כ פ ר ב ש ב ח ה ק ד ש. 546 ב לו ל ת ב ן א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ים ב ש מ ן ו ס ל ת מ ר ב כ ת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ
395 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה כ י ה אי ג ו ונ א. י י א ב ה ו י ב ה נ מ י א ית מ ר נ מ י, א מ ר ר ב י צ ח קב ר יו ס ף א מ ר ר ב י יו ח נ ן : ח יל ו פ ית ו ד ה נ ד ב ה, ב ין ל פ נ י כ פ ר ה, ב ין ל א ח ר כ פ ר ה -ט עו נ ה ל ח ם, מ ר ב ה ב תו דו תהו א. ו ל ד ת ו ד ה נ ד ב ה, ב ין ל פ נ י כ פ ר ה, ב ין ל א ח ר כ פ ר ה -א ין ט עו ן ל ח ם, מו ת ר ד תו ד ההו א. ו ול ד ת ו ד ה חו ב ה, ל פ נ י כ פ ר ה -ט עו נ ין ל ח ם, ל א ח ר כ פ ר ה -א ין ט עו נ ין ל ח ם. הוי בה אביי נמי כהאי גוונא. אהייא ותירץ אוולד תודת חובה: לפני כפרה טעונות לחם. דאדם מתכפר בשבח הקדש לאחר כפרה אין טעונין לחם דמותר דתודה היא ובוולד דתודה נדבה להכי לפני כפרה נמי אין טעונין לחם משום דאין אדם מתכפר בתודת נדבה:
396 גּ מ ר א ס דוּר ה א מ רש מו א ל: כ ל ש ב ח ט את מ ת ה- ב תו ד ה א ין ט עו נ ה ל ח ם. כ ל ש ב ח ט את רו ע ה- ב תו ד ה ט עו נ ה ל ח ם. מ ת יבר ב ע מ ר ם: (ויקראז,יב)? 547 מ הו או מ ר: ת ו ד ה י ק ר יב מ נ י ן ל מ פ ר יש ת ו ד תו ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה, ו נ מ צ את ה ר אש ו נ ה, ו ה ר י ש ת יה ן עו מ דו ת מ נ י ן ש א יזו מ ה ן ש י ר צ ה י ק ר יב, ו ל ח מ ה ע מ ה? ת ל מו ד לו מ ר: ת ו ד ה י ק ר יב. י כו ל ת ה א ש נ י ה ט עו נ ה ל ח ם? ת ל מו ד לו מ ר: י ק ר יב נ ו - א ח ד ו ל א ש נ י ם. ו א יל ו ג ב י ח ט את כ י ה אי ג ו נ א רו עה?.18 א פ, ד ת נ ן : ה פ ר יש ח ט אתו ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה, ו נ מ צ את ה ר אש ו נ ה, ו ה ר י ש ת יה ן עו מ דו ת מ ת כ פ ר ב א ח ת מ ה ן, ו ש נ י ה ת מו ת, ד ב ר י ר ב י. ו ח כ מ יםאו מ ר ים: א ין ח ט את מ ת ה א ל א ש נ מ צ את ל א ח ר ש נ ת כ פ רו ב ע ל ים (תמורהכב:). ה א קו ד ם ש נ ת כ פ רו ב ע ל ים רו ע ה! ש מו א ל כ ר ב י ס ב יר א ל יה, ד א מ ר : א בו ד ה ב ש ע ת ה פ ר ש ה מ ת ה. א ל א רו ע ה ל ר ב י ה יכ י מ ש כ ח ת ל ה? כ ד ר ב י או ש ע י א, ד א מ ר ר ב י או ש ע י א : ה פ ר יש ש ת י ח ט או ת ל א ח ר יו ת- מ ת כ פ ר ב א יז ה מ ה ן ש י ר צ ה, ו ה ש נ י ה ת ר ע ה. ו ה א ג ב י ת ו ד ה כ י ה אי ג ו ונ א,א ין ט עו נ ה ל ח ם! א ל א ש מו א ל כ ר ב י ש מ עו ן ס ב יר א ל יה, ד א מ ר :ח מ ש ח ט או ת מ תו ת. כל שבחטאת מתה. מפרש לקמן: ואילו גבי חטאת. אם נמצאת לפני כפרה רועה שאין חטאת מתה אלא אותהשנמצאתלאחר שכיפרו הבעלים הא נמצאת קודם שכיפרו הבעלים רועה ואילו תודה בכה''ג דהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות שניה אין טעונה לחם דכתיב (ויקרא ז) יקריבנו לאחד ולא שתים והיכיקאמרכלשבחטאת רועה בתודהטעונה לחם: שמואל כרבי סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה דשניה מתה. אפילו נמצאת קודם שנתכפרו בעלים להכי לשמואל אין טעוניןלחם: אלא רועה לרבי היכי משכחת לה. דקאמר שמואל כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם: והא גבי תודה כה''ג. שאם הפריש שתי תודות לאחריות שאם תאבד האחת תהא שניה תחתיה אין טעונה לחם דכתיב יקריבנו לאחד ולא לשנים והיכי קאמרכלשבחטאתרועהבתודה טעונה לחם: אלא שמואל. לא סבר לא כרבי ולא כרבנן: אלא כר''ש.דאמרחמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעיברהשנתהדליתליההשניה רועה ודכוותה גבי תודה אין טעונה לחם שאם הפריש ב' תודות לאחריות וכו' דהיינו שכפרו בעליה דמתה היא בחטאת להכי גבי תודה אין טעונים לחם: ופריך והיכי אמרת דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה והא ר' שמעון לית ליה רועה כלל ושמואל אית ליה דאמר כל שבחטאתרועה: מאי קמ''ל. שמואל לימא הלכה כרבי שמעון: לאפוקי מדרבי יוחנן. דאמר אדםמתכפר בשבחהקדשבולד: קמ''ל. שמואל דהלכה כר' שמעון דה' חטאות מתות ולד חטאת כו' ואין מתכפר בו ובתודה אין טעונה לחם: ו ה א רו ע ה ל ר ב י ש מ עו ן ל ית ל יה כ ל ל! ש מו א ל נ מ י ח ד א ק א מ ר, כ ל ש ב ח ט את מ ת ה, ב תו ד ה א ין ט עו נ ה ל ח ם. מ אי ק א מ ש מ ע ל ן?, ל א פ ו ק י מ ד ר ב י יו ח נ ן, ד א מ ר : א ד ם מ ת כ פ ר ב ש ב ח ה ק ד ש ק מ ש מ ע ל ן ד ל א. 547 י ן א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ב לו ל ת ב ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ם ב ש מ ן ו ס ל ת מ ר ב כ ת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ
397 מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה א מ ר ר ב י א ב א : 548 זו ת ו ד ה ו זו ל ח מ ה א ב ד ה ל ח ם -מ ב יא ל ח ם א ח ר, א ב ד ה ת ו ד ה-א ינו מ ב יא ת ו ד ה א ח ר ת. מ אי ט ע מ א? ל ח ם-ל ג ל ל ת ו ד ה, ו א ין ת ו ד ה ל ג ל ל ל ח ם..19 פ,ב ו א מ רר ב א: ה פר יש מ עו ת:ל תו ד תו ^ו נ ת ו ת רו - מ ב יא ב ה ן ל ח ם, ל ל ח מ י ת ו ד ה ו נ ת ו ת רו - א ין מ ב יא ב ה ן ת ו ד ה. א פ, מ אי ט ע מ א? א יל ימ א: מ ש ו ם ד ר ב כ ה נ א, ד א מ ר ר בכ ה נ א : מ נ י ן ל ל ח מ י ת ו ד ה ש נ ק ר או ת ו ד ה? 549 ש נ א מ ר :ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת א י ה כ י,א יפ כ א נ מ י! ל ח ם א יק ר י ת ו ד ה, ת ו ד הל א א יק ר י ל ח ם. ו א מ רר ב א: ה פ ר יש ת ו ד תו, ו א ב ד ה, ו ח ז ר ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת י ה, ו א ב ד ה, ו ח ז ר ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה, ו נ מ צ או ה ר אש ו נו ת ו ה ר י ש ל ש ת ן עו מ דו ת, נ ת כ פ ר ב ר אש ו נ ה- ש נ י ה א ינ ה ט עו נ ה ל ח ם, ש ל יש ית ט עו נ ה ל ח ם. נ ת כ פ ר ב ש ל יש ית- ש נ י ה א ינ ה ט עו נ ה ל ח ם, ר אש ו נ ה ט עו נ ה ל ח ם. ב א מ צ ע ית- ש ת יה ן א ין ט עו נו ת ל ח ם. (ויקראז,יב) זו תודה וזו לחמה. אע''ג דלא אמר עלי אם אבד הלחם מביא לחםאחרדכיוןדאמרזונתחייב בלחמה וכל זמן שעיקר הזבח קיים חייב בלחמה: מ''ט לחם לגלל תודה. דכתיב והקריב על זבח התודה חלות (ויקרא ז): ואין תודה לגלל לחם.משוםהכי אבדה תודה אין מביא תודה אחרת אף על גב דלחמה קיים אין מביאתודהאחרת: הפריש מעות לזבח תודתו. וניתותרו: אי הכי איפכא נמי. דכיון דלחם איקרי תודה תודה נמי איקרי לחם ויביא נמי ממותר לחם תודה: לחם איקרי תודה. ולהכיהפריש לתודתו ונתותרו מביא בהן לחם: נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם. לפי שהיא חליפי תודה ראשונה: שלישית טעונה לחם. דלאהויא חליפי תודה ראשונה ומרבה בתודות הוא דאע''ג דחובה היא דקתני והפרישאחרתאפילוהכי אמרינן הכא ודאי שלישית לא הויא אלא מרבה בתודות דלא הויאחליפה: נתכפר בשלישית שניה אין טעונה לחם. לפי שהיא חליפתה של שניה: ראשונה טעונה לחם.לפישאינה חליפין: נתכפר באמצעית שתיהן אין טעונות לחם. לפי שהיא חליפת הראשונה ולא שלישית טעונה לחם שאף על פי שאינה חליפת ראשונה הויאחליפה דחליפה: שניה תמות. דהויא חטאת שכיפרו בעליה: שלישית תרעה. דלא הויא חליפי ראשונה: א ב י י א מ ר: א פ יל ו נ ת כ פ ר ב א ח ת מ ה ן- ש ת יה ן א ין ט עו נו ת ל ח ם, כ ו ל הו ח ל יפ ין ד ה ד ד י נ ינ הו. א מ ר ר ב י ז יר א : ו כ ן ל ע נ י ן ח ט או ת, ה פ ר יש ח ט אתו, ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה, ו א ב ד ה, ו ה פ ר יש א ח ר ת ת ח ת יה, ו נ מ צ או ה ר אש ו נו ת- ו ה ר י ש ל ש ת ן עו מ דו ת, נ ת כ פ ר ב ר אש ו נ ה- ש נ י ה ת מו ת, ש ל יש ית ת ר ע ה. 548 במקבילה פסחים יג: וכןבשיטה מקובצת הגירסה: רבה, וכן בהמשך. 549 א ם ע ל ת ו ד ה י ק ר יב נ ו ו ה ק ר יב ע ל ז ב ח ה ת ו ד ה ח ל ו ת מ צ ו ת ב לו ל ת ב ש מ ן ו ר ק יק י מ צ ו ת מ ש ח ים ב ש מ ן ו ס ל ת מ ר ב כ ת ח ל ת ב לו ל ת ב ש מ ן
398 גּ מ ר א ס דוּר ה נ ת כ פ ר ב ש ל יש ית- נ ת כ פ ר ב א מ צ ע ית א ב י י א מ ר: א פ יל ו נ ת כ פ ר ב א ח ת מ ה ן- מ אי ו כ ן? ש נ י ה ת מו ת, ו ר אש ו נ ה ת ר ע ה. - ש ת יה ן י מו תו. ש ת יה ן י מו תו, כ ו ל הו ח ל יפ ין ד ה ד ד י נ ינ ה ו. תודה דאיכא למימר מרבה בתודות הוא. משום הכי לרבה שלישית טעונה לחם כדאמרינן לעיל דהויא תודת חובה אבל חטאת דליכא למימר מרבה בחטאות הוא שאין דרכן של בני אדם להרבות בחטאות: אימא לא. תיהוי שלישית רועה אלא ימותו תרוייהו קמשמע לן רבה דלא: מ הו ד ת ימ א :ה ת ם-הו א ד א יכ א ל מ ימ ר : מ ר ב ה ב תו דו תהו א, א ב ל ה כ א- ד ל יכ א ל מ ימ ר מ ר ב ה ב ח ט או תהו א,א ימ אל א, ק א מ ש מ ע ל ן.
399 פא,א מסכתמנחותפרקח' ה תּוֹד ה ה י ת ה בּ א ה [ה ת ו ד ה - ט עו נ ה ל ח ם... ו ל א: ת מו ר ת ה ט עו נ ין ל ח ם]..20 ת נ י ר ב י ח י יא : ת ו ד ה ש נ ת ע ר ב ה ב ת מו ר ת ה, ו מ ת ה א ח ת מ ה ן, ח ב יר ת ה - א ין ל ה ת ק נ ה. ה יכ י נ ע ב יד? נ ק ר יב ל ח ם ב ה ד ה - ד ל מ א ת מו ר ה ה יא! ל א נ ק ר יב ל ח ם ב ה ד ה- ד ל מ א ת ו ד ה ה יא! א ב פא, פ, ה יכ י ד מ י? א י ד א מ ר : ע ל י-ל א ס ג י א ד ל א מ י ית י ל יה ב ה מ ה א ח ר ינ א ו ל ח ם! ו ל ימ א: א י ה ך ד ק י ימ א ת מו ר ה ה יא -ה א ת ו ד ה, ו ה א ל ח מ ה. א י ה ך ד ק י ימ א ת ו ד ה ה יא -ה א ל ח מ ה, ו ה א ת יה ו י א ח ר יו ת! ל א צ ר יכ א ד א מ ר : ה ר י זו. (ס ימ ןלמודיםמידתעלהשיששכןדדמהדאיחלשמו ת נו ר ב נ ן תמורהבחוץחזקיההפרישחטאתלאחריותר) א מ רו ל מ ד ין 550 ל פ נ י ר ב י : ו ל י ת י ל ח ם, ו ל ימ א: א י ה ך ד ק י ימ א -ת ו ד ה ה יא,ה א-ל ח מ ה, א יל א- ל יפ ו ק ל חו ל ין! א מ ר ל הו : ו כ י מ כ נ יס ין חו ל ין ל ע ז ר ה?! ו ל י ת י ב ה מ ה ו ל ח ם, ו ל ימ א: א י ה ך ד ק י ימ א ת מו ר ה ה יא,ה א-ת ו ד ה ו ה א ל ח מ ה, א י ה ך ד ק י ימ א ת ו ד ה ה יא,ה א ל ח מ ה, ו ה א- ת יה ו י ש ל מ ים. א מ ר ל הו : מ ש ו ם ד ק א מ מ ע ט ב א כ יל ה ד ש ל מ ים. א מ רל ו י ל ר ב י : ו ל י ת י ב ה מ ה ו ל ח ם, ו ל ימ א: א מ ר ל יה : כ מ דו מ ה א נ י ש א ין לו מו ח ב ק ד ק דו! ו כ י מ פ ר יש ין ת ח ל ה ל מו ת רו ת?! א י ה ך ד ק י ימ א ת מו ר ה ה יא,ה א ת ו ד ה, ו ה א ל ח מ ה. ו א י ה אי ד ק י ימ א ת ו ד ה ה יא,ה א ל ח מ ה, ו ה א- ת יה ו י מו ת ר ד תו ד ה. י ת יב ר ב י י צ חקב ר ש מו א לב ר מ ר ת א ק מ יה ד ר ב נ ח מ ן ו י ת יב ו ק א מ ר: ו ל י ית י ב ה מ ה ו ל ח ם, ו ל ימ א: א י ה ך ד ק י ימ א ת מו ר ה ה יא -ה א ת ו ד ה ו ה א ל ח מ ה, ו א י ה ך ד ק י ימ א ת ו ד ה ה יא- ה א ל ח מ ה ו ה א ת ה ו י ת מו ר ה. א מ ר ל יה : ע נ י מ ר י א ר ב ע ין ב כ ת פ יה דלמא תמורה היא. וכבראמרינן לעיל תודה טעונה לחם ולא תמורה משום הכי אין לה תקנה: אמאי אין לה תקנה אי עסקינן בתודת חובה בההיא דאמר עלי ונתערבה אית לה תקנה: לא סגי דלא מייתי אחרינא. ולייתי בהמה אחריתי ולחם ולתני ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הך בהמה לתודה לחובתו והא לחמה והאחרונה שנשתיירהתיהוי לאחריות דהוי כמפריש תודות לאחריות דהוא קריבהעםלחםוחדאבלאלחם: לא צריכא דאמר הרי זו. דהויא נדבה להכי לא מצי למימר דהא תיהוי לאחריות דלנדבה ליכא אחריות משום הכי אין לה תקנה: למידין לפני רבי. היינו לוי כדאמרי' בסנהדרין (דף יז:) למידין לפניחכמים לוי: ואי לא ליפוק לחולין. שיאכלו הבעלים אותן חלות בתורת חולין והכהנים יאכלו לאותן ד' דתרומה בתורת חולין: וכי מכניסין חולין לעזרה. דדלמא הך דקיימא תמורה היא והיאך הביאלחםחוליןבעזרה: ולייתי בהמה אחרת ולחם. (דלא) דאע''ג דאסקינן דאמר הרי זו יביא בהמה ומה בכך שהרי אדם יכול להרבות [תודות] נדבה ויהא להם תקנה: ממעט הוא לאכילה דשלמים. דהשתא הויא ספק שלמים ודין שלמים דנאכלים לשני ימים ולילה ותודה ליום ולילה ואי אכיל לה בתורת תודה שמא נשתייר ממנה למחר ונמצא מביא קדשים לבית הפסול שיקדים זמנו דשמא שלמים הוא: וכי מפרישין תחילה. שום קרבן עלמנת שיהאמותר זבח: ארבעין בכתפיה וכשר. הוא חייב ללקות ארבעים על שהמיר כדתנן (תמורהדףב.)שאםהמיר מומר וסופג את הארבעים ואת אמרת יפריש לכתחילה לשם תמורה דבר שהוא אסור ומתחייבים מלקות: אם איתא לדרבי יוחנן. דאמר לעיל חוץ לחומת העזרה נמי קדש הלחם בשחיטת הזבח אם הוא לפנים מחומת בית פאגי אמאי לא עביד כדאמר מעיקרא: ולייתי לחם וכו'. ודקמהדר לה וכי מכניסין חולין לעזרה לייתי לחם ויניח חוץ לחומת העזרה בבית פאגי במקום שמתקדש בשחיטת הזבח ואפילו הויא תמורהדהווחוליןליכאאיסורא דהא לא נכנסו לעזרה:, ו כ ש ר?!, ר ב ע יל אח ל ש, ע ל ל ג ב יה א ב י י ו ר ב נ ן ו י ת ב י ו ק א א מ ר י: א ם א ית א ל ד ר ב י יו ח נ ן, ד א מ ר :חו ץ ל חו מ ת ה ע ז ר ה ק דו ש ל י ית י ל ח ם, ו לו ת ב ה חו ץ ל חו מ ת ה ע ז ר ה, ו ל ימ א: א י ה ך ד ק י ימ א ת ו ד ה ה יא -ה א ל ח מ ה, 550 במסכת סנהדרין יז,ב נתבאר שהכוונה היא ללוי