אנו, ניצולי השואה, מבקשים לומר לעולם בערוב ימינו : היום, כשאנו ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים, אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליך למעשה ולמחויבות מוסרית. הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר... לא הפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים... בחרנו בחיים. לא שקענו אל תהומות הייאוש, ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מהזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם - מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות. השואה שייכת למורשת האוניברסאלית של כל בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומאניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. אנחנו ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד אני זוכר את מה שאירע בשואה. יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים, או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות, לצקת בו תוכן ומהות. מתוך מנשר הניצולים שהוקרא בבקעת הקהילות, יד - ושם, באפריל,2002 בכנס מורשת השואה - ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות לספר כדי לחיות תיאטרון עדוּת... מפגש בין דורי בתהליך חינוכי טיפולי בסימן העצמה נשית סיפור הישרדותן ותקומתן של ניצולות השואה תושבות הוד - השרון בשיתוף בנות הדור השני ובנות הדור השלישי תלמידות חטי ב ראשונים ו עתידים. הספסל הנבחר לאנשים נבחרים ציטוט : תהילים מכל צוררי הייתי חרפה, ולשכני מאד ופחד למיודעי. לספר כדי לחיות (ע ר) עמותה שהוקמה לקידום פיתוח והפצת פרויקטים חינוכיים המפגישים ניצולי שואה עם דור שני ושלישי בתהליך טיפול בהבעה ויצירה ודרמה תרפיה. יוצרי ומנהלי התוכנית : עירית ועזרא דגן - מטפלים בדרמה, עורכים, כותבים, במאים ומפיקים נשיא כבוד : יעקב מובשוביץ יושב ראש : ישראל מובשוביץ מנכ ל : עירית דגן מנהלת קשרי חוץ : טליה אור וועד מייסד : חנה מרון, חווה קליינברג, אלנה קיאל, מירטה כהן, פנינה רוזנצוויג, מרדכי אלדר, טומי ברייער, אירמה בידרמן ייעוץ והדרכה פסיכולוגית : דר ציביה זליגמן - פסיכולוגית קלינית וועדה מייעצת : דר עילית לוין דר יוני אלקינד יונה לוקר דר זאב הולנדר אות המופת החברתי כנס ישראל שדרות לחברה 2010 הפרויקט ה ( 31 - ספטמבר )2011 www.edut.org.il www.testimony-theatre.org האגף לשירותים חברתיים בעיריית הוד - השרון ראש צוות המדור לרווחת האוכלוסייה המבוגרת - עו ס ריקי ביטון טל.09-7759619 ראש צוות משפחה - עו ס, שלומית רביד טל.09-7759608 אגף הרווחה כיכר מגדיאל ת. ד 635 הוד - השרון טלפון 09-7759677 פקס 09-7759596 מוקד עירוני 108 לשירותך 24 שעות אתר עירוני www.hod-hasharon.muni.il מתן משקיעים בקהילה עיריית הוד - השרון האגף לשירותים חברתיים משרד הרווחה והשירותים החברתיים השרות לנערות וצעירות, השרות לזקן היחידה לניצולי שואה יוצרי התוכנית במאים מנחים ומפיקים עירית ועזרא דגן 16 עמותת תיאטרון עדות לספר כדי לחיות מתן - משקיעים בקהילה אגף הרווחה והשירותים החברתיים אגף החינוך, תרבות הפנאי והקהילה מחלקת תרבות אירועים ונוער
השואה תישאר תמיד חלק בלתי נפרד מכל אחד ואחת מאיתנו - כיחידים וכעם. בכל דור ודור חייב אדם לזכור ולא לשכוח את הזוועות, התופת, הכאב והאימה. את אלו שהלכו ובמותם ציוו לנו את החיים ואת אלו ששרדו. מהווה מפגש בין דורי טיפולי חינוכי המפגיש מבוגרים וצעירים שורדי השואה המספרים את סיפור הישרדותם ותקומתם. זו הפעם השנייה שתהליך זה מתקיים בהוד השרון והפעם ייחודו העצמה נשית. בהוד השרון, משתתפות בפרויקט שורדות שואה, בנות הדור השני לשורדי שואה ותלמידות שכבת ט חטיבת עתידים והראשונים. בזכות זוכים שורדי ושורדות השואה להפקיד בידי דורות העתיד את הזיכרונות הנוראיים אשר חוו. הרצון לשמר את סיפור חייהם של השורדים, המהווים אות ומופת לדור הצעיר, הביאה לשיתוף פעולה מרגש, יוצא דופן ומפרה ביניהם לבין בני הנוער בעיר. פועלו של בעיר הינו סמל למחויבות הבין דורית לא רק ללמד את נושא השואה כאירוע היסטורי כי אם לחשוף צעירים אל נושא השואה כאל סוגיה רלוונטית המשליכה על חייהם ועל זהותם היום. אין לנו תרומה גדולה יותר למדינה מאשר הכשרת דור עתיד לתפארת, אשר מכיר את עברו ומוביל עתיד בטוח פה במדינת ישראל. ברכות ותודות לכל אלו אשר לקחו חלק ביישומו בהצלחה בעיר: תודתנו ליוזמים, הבמאים והכותבים עירית ועזרא דגן, אגף הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הרווחה אשר עבדו יחד ברגישות ומסירות למען הצלחת בהוד השרון. חי אדיב ראש העיר הוד-השרון פרויקט הוד-השרון הינו הפרויקט ה- 31 של. התוודעתי לעשייה המיוחדת והחשובה הזו בפרויקט התשיעי שהתקיים בחדרה ובו השתתפה אמי, אירה מובשוביץ. רבות, אם כי לעולם לא מספיק, דובר על חשיבותו של תיאטרון עדות, עבור שורדי השואה, בהיותו כלי לחשיפתו ועיבודו של סיפורם האישי למען לא יישכח. זהו תהליך טיפולי וחברתי בעל ערך עליון. יתרה מכך, עלינו לשים לב ולהעריך את האפקט החינוכי ואת תרומתו האדירה של הפרויקט לחברה הישראלית כמו גם לכל נער ונערה המשתתפים בו. ולכן בדברי הפעם ברצוני להעלות על נס ולהאיר באור גדול דווקא את הצעירים המשתתפים בפרויקט. בעידן זה בו בני הנוער ואולי לא רק הם מנהלים קשרים בינאישיים דרך אתרים רשתות חברתיות בלוגים טוויטרים וכד וכאשר המילה שורדים מתקשרת אצלם לשורדי תכניות הריאליטי, מתמסרת לה קבוצת בני נוער להקשיב באופן אמיתי, לגעת, ללטף, לחבק ולתמוך בקבוצת אנשים זקנים, שורדי שואה, המכונסים בעצב גדול סביב נושא טעון וכבד, ומסייעים להם לפרוק את המשא, נמצאים איתם לאורך תהליך טיפולי מורכב ובסיום התהליך אף מספרים את סיפורם על הבמה. אשרינו שנתברכנו בבני נוער כאלה ותודות לכל השותפים בפרויקט עירית ועזרא דגן והתומכים היקרים. ישראל מובשוביץ יו ר עמותת לספר כדי לחיות Testimony Theater - To tell in order to live Holocaust Survivors and Pupils in an Educative and Therapeutic Project. Program running, instructing, editing, writing, directing and producing by Irit and Ezra Dagan ניהול תקציבי: משרד הרווחה השירות לזקן- היחידה לניצולי שואה משרד הרווחה- השרות לנערות וצעירות מתן משקיעים בקהילה עמותת לספר כדי לחיות )ע ר( בימוי ניהול התוכנית וההפקה: עירית ועזרא דגן כתיבת המחזה ועיבוד העדויות: עירית דגן הלחנה ניהול מוסיקאלי ונגינה: עמרי דגן גיטרה בס: ניר בורגר שירה: ספיר כהן עריכת מצגת וידאו והפעלה: אולג קוגוט עוזרת במאי, תאורה: יעל יצחקי תאורה והגברה לאון סאונד עיצוב תאורה והפעלה: נמרוד דגן רכזות פרויקט הוד-השרון ריקי ביטון- עו ס, ר צ המדור לטיפול באוכלוסייה המבוגרת. שלומית רביד- עו ס, ר צ, אחראית על פעילות בית חם לנערות. תודות חי אדיב - ראש העיר. תמי מרוז - מפקחת ארצית לניצולי השואה במשרד הרווחה חיה אברבוך - מפקחת השרות לזקן משרד הרווחה. יעל בוקאי - מפקחת מחוזית השרות לנערות וצעירות. אביטל בר - עו ס מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים. גב יפה עזרא - מנהלת מחלקת חינוך. יהודית קדרון - מנהלת מרכז אומנויות. חנה נעמה עשת - מנהלת חטי ב הראשונים. דבורה גביש - מנהלת חטי ב עתידים. פאולינה רוטמן - אגף רווחה התוכנייה באדיבות דיסקונט תודה מיוחדת למר מוריס היידלסברג על תרומתו המכובדת לניצולי השואה הנזקקים בעיר. פרויקט בסיוע ישראכרט תיעוד התהליך בסיוע ותמיכת הקרן המשפחתית ע ש תד אריסון צילומי סטילס: עזרא דגן ואביב זמר צילום ההצגה Icon potography גרפיקה: ארט-שיא פתרונות בדפוס בשמי ובשם עובדי המשרד העוסקים בסיוע לניצולי השואה, אני מברך את ניצולות השואה, בנות הדור השני ונערות הוד השרון, על השתתפותכן במפעל חשוב זה של. משרד הרווחה תומך במפעל זה, בנוסף לעוד מאות תוכניות חברתיות, טיפוליות ותיעודיות לרווחת ניצולי השואה הפועלות ברחבי הארץ. אני מבקש להביע הערכתי לניצולים אשר משתפים אותנו בסיפוריהם ומוקיר אותם על תרומתם לחברתנו. זאת, על אף הקושי והמכאוב העצומים המלווים פתיחה מחדש של פצעי וכאבי השואה. כמובן, שיחד עם זאת אני מכבד במידה שווה את ניצולי השואה שבחרו שלא לשתף את סביבתם בקורות אותם, אם מתוך כאב ואם מתוך רצון לגונן על צאצאיהם מפני הסיפורים המחרידים. לעתים, הצפייה בהצגה מסוג זה עשויה לאפשר לניצולים נוספים לפתוח את סגור לבם ובכך אני רואה חשיבות רבה. אני מודה לכל שותפינו הנאמנים במימון, בהפעלת שירותים וביחס הייחודי לניצולי השואה החיים בקרבנו. בברכת שנה טובה, נחום איצקוביץ המנהל הכללי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים מדינת ישראל 3 2
פרויקט הינו יוזמה נפלאה שצמחה על קרקע צמאה ופורייה. זוהי השנה השנייה בה פועל בעירנו, השנה הפרויקט הינו בסימן נשים ונערות, אמהות ובנות. חלקם של ניצולי השואה היו בזמן המלחמה ילדים וילדות, נערים ונערות, הם ניצלו ושרדו בדרך לא מובנת, יכלו לטראומה. חלקם נותרו בודדים ויתומים. כאן, בארץ הפכו לדור המייסדים והמייסדות, לחמו והכו שורשים! המדינה הצעירה אליה הגיעו לא ידעה ולא הייתה מסוגלת להבין ולהכיל את סיפורם. הניצולים ארזו את מסעם ארוז היטב במעמקי תודעתם, כדי שיוכלו להמשיך בחייהם. כדי לא להכביד על בני ה דור השני - הילדים שילדו, עליהם רצו להגן ולא לחשוף את הסיפורים הנוראים מעברם. רק היום בארץ ישראל חזקה, מול דור הנכדים שגילם מקביל לגילם של הניצולים בזמן המלחמה, מוכנים הניצולים להיפתח, לשחזר את המסע הנורא מכל, המסע מן התופת לעבר החיים אל העתיד. הצוואה של בני דור השואה לזכור ולא לשכוח באה לידי ביטוי בעוצמות רבות בפרויקט במעגל המנחם של נערות שמקשיבות, מנחמות, מלטפות ומגישות כוס מים ברגעים הנכונים, מרגש! אביטל בר, עו ס מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים לזכור ולעולם לא לשכוח מילים אלו חקוקות בראשנו. לזכור ולעולם לא לשכוח את אשר עשו הגרמנים לעם היהודי בשנות ה- 40 של המאה הקודמת. לזכור ולעולם לא לשכוח את שואת היהודים ואת ששת המיליונים שנהרגו ונטבחו בשואה זו. השנה, פעילות, בעירנו הוד השרון, הוקדשה לנשים אשר עברו את השואה, שרדו אותה ושיקמו את חייהן בארץ. יחד עם ניצולות שואה אלו, השתתפו במיזם זה גם בנות הדור השני לשואה אשר גדלו בארץ בצילה ובצל זוועתה. כל החוויות שעברו נשים אלו - ניצולות השואה ובנות הדור השני הועברו לנערות בנות העיר - מחטיבות הביניים עתידים ו ראשונים. בתהליך עיבוד של דרמה תרפיה, בהנחיית עירית ועזרא דגן, הפכו העדויות והסיפורים למיצג אשר עולה על הבמה. הערכתי לכל העוסקים במלאכת קודש זו, המעלים סיפורים אלו לחיי היומיום של הנוער בארץ בכלל ובעירנו בפרט, ובכך נקיים את האמירה לזכור ולעולם לא לשכוח. יוסי בייר מנהל אגף החינוך תרבות הפנאי והקהילה פרויקט, מפגיש בני נוער עם ניצולי שואה שחוו אובדניים קשים והיו חשופים להתעללויות רבות ממי שאיבדו צלם אנוש. חוויות קשות אלה ותוצאותיהם צצים ועולים בעת זקנתם ביתר שאת ובאים לביטוי במצב נפשי רגשי ופיזי. הפגיעה בהם גרמה לאובדן באימון באדם והשקום במשך חייהם היה עדין ושברירי. דווקא במצב זה, בזקנה, הם מצאו כוחות לבוא ולספר את קורותיהם ולהעביר זאת דרך הדור הצעיר, נערות צעירות שהתגייסו להגיע בקביעות, לשמוע, להבין ולהפנים את שעברו הנשים המבוגרות כאשר היו בנות גילן. הנערות והניצולות חלקו ברגשותיהן נושאים כמו אהבה, חברות, משפחה ועוד. התהליך שעברו המשתתפות היה מעניין מאתגר ומסמל את קירוב הלבבות בין שני דורות עם רקע והיסטוריה מאוד שונה. חיבור עם ערך מוסף נוצר עם השתתפותן של בנות הדור השני המהוות צינור לחוויית הוריהן. חברו יחד, שלושה דורות של נשים. הנערות הן הזרקור המאיר לעתיד, הן הנותנות לשורדות את הביטחון שסיפורן האישי לא ישכח... הנערות מקבלות צידה לדרכן, הן מפתחות רגישות וסובלנות לאדם הזקן בכלל ולניצול השואה בפרט. משרד הרווחה והשירותים החברתיים, גאה ושמח על שיתוף הפעולה בין שני השירותים שחברו יחד למשימת הנצחה ייחודית במינה ומברך את כל מי שתרם ועשה להצלחת הפרויקט הייחודי. רבותי ההיסטוריה חוזרת וגזר הדין ידוע מראש ציטוט: ירמיה - אתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם. יעל בוקאי מפקחת- השרות לנערה משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיה אוירבוך מפקחת מחוזית- ת א והמרכז משרד הרווחה והשירותים החברתיים 5 4
ציפורה ארנפריד )לנג( נולדה בדצמבר 1934 בגליציה שבפולין בעיירה קטנה בשם רוזו וד וב, לגניה ויוסף לאנג, אחות לאווה. בשנת 36 נולדה אחותה חנה. בשנת 39 ברחה המשפחה מפולין. האחות הבכורה אווה העדיפה להישאר בפולין ועד 42 עוד התקבל ממנה אות חיים. המשפחה חצתה את נהר הסאן והגיעה לעיר לבוב שבאוקראינה ומשם הם גורשו לקזחסטן שבאסיה. הם יושבו בקולחוז נידח שם התגוררו עד 44. במהלך השהות שם נולדה עוד אחות. ב- 42 האב גויס לארמיה הפולנית, אך ערק ממנה, נתפס והועסק שם בעבודות כפייה. ב- 45 עם סיום המלחמה חזרו האם ושלוש בנותיה לפולין, לעיירה וולקוב והתקיימו בעזרת ארגון הג וינט. האחות הצעירה הוכנסה לבית יתומים יהודי ועקבותיה נעלמו מאז. האב שב לפולין. ב- 50 עלתה המשפחה ארצה באנייה ציון והועברו למחנה עולים בחיפה ומשם למעברה ברמת הדר ולנוה נאמן. ציפורה עבדה כל השנים כאחות מעשית. ב- 62 נישאה לראובן ארנפריד ז ל, יליד פולין, אף הוא ניצול שואה והתגוררו בגבעתיים. נולדו להם שתי בנות: גילה ובתיה. ב- 95 נפטר בעלה ראובן. לציפורה חמישה נכדים. אסתר דיקהוף )דנציגר( נולדה ב 6 בינואר 1941 בשם הבדוי רעיה קובלסקי בגטו ברדיצ ב שבאוקראינה, להוריה נחמה ומשה דנציגר שהיו ילידי פולין. ב- 39 האב גויס לצבא, נפצע ושוחרר. ב- 39 ברחו ההורים מוורשה לקייב. בגטו ברדיצ ב נולדה אסתר. שם שהו במשך 33 חודשים. האב נשאר בגטו. ב- 44 כשהייתה בת שלוש וחצי הוסתרו האם ואסתר במחסה כל החורף עד לשחרור. ב- 45 בתום המלחמה, האב נאסר והן התגוררו בביתה של אוקראינית. כשחזר האב שבו לפולין לדושניקי זדרוי. ב- 48 עם גילויי האנטישמיות מצד הפולנים, החליטו ההורים לעלות לישראל. ב - 49 כשהייתה אסתר בכיתה ג, עזבה המשפחה את פולין ודרך איטליה עלו ארצה באנייה גלילה. ב- 50 שוכנו ב מחנה ישראל שליד לוד. ב- 53 עברה המשפחה לבת-ים. אסתר המשיכה בלימודיה וב- 58 התגייסה לצה ל. ב- 62 הכירה את אורי דיקהוף, הם נישאו לאחר חודש היכרות ומאז הם מתגוררים בהוד השרון. להם בן: איתן ונכדה אחת. ברנה - מינה כהן )מרם( נולדה בשנת 1926 בעיר דורוחוי שברומניה, להוריה רבקה ואברהם לבית מרמוביץ )מרם(, ואחות לברוך, בטי ויוסף. ההורים עסקו ברקיחת משקאות משכרים והיו בעלי טחנת קמח. ב- 41 גורשה המשפחה מדורוחוי יחד עם יהודים שנותרו מרצח של 160 אלף. בחורף 41 הובלו ברכבת משא עמוסה ובצעידה קשה למוגילב בטרנסניסטריה. האב נשלח לעבודות כפייה והאם עם הילדים הועברו לגטו מוגילב. בגטו חלתה מינה בטיפוס והייתה על סף מוות, בדרך נס החלימה בתהליך החלמה ארוך. בחורף 43 שוחררו ונשלחו חזרה לרומניה. למזלם כל המשפחה שרדה את התקופה האיומה. ב- 51 נישאה מינה ליצחק רוזנשטרייך ברומניה, שם נולדה בתם איריס )אריקה(. בשנת 59 עלו לארץ וגרו ברמת השרון ולאחר תקופה קצרה עברו לנוה נאמן. כאן נולדה בתם ברכה. לאחר פטירתו של יצחק, נישאה בשנית ליעקב כהן, כעבור 7 שנים נפטר ממחלה קשה. מינה זכתה ל- 6 נכדים ונין אחד. פנינה )פרל( אוסט )לרנר( נולדה ב 1932 בעיר חוטין בבסרביה בת שנייה מתוך ארבע בנות: טובה, פרל בלה ושרה. בת לחוה ויוסף. המלחמה החלה עבורם בשנת 1940 כשהרוסים כבשו את בסרביה. ביולי 41 החלו הגרמנים להפציץ את בסרביה ואת ריכוזי היהודים בה. פרל, אז ילדה בת שמונה. הגרמנים אספו את שרידי הקהילה ושלחו אותם מזרחה דרך אטאקי לטרופובה לוצ ניץ ומוגילב בטרנסניסטריה שבאוקאינה. בשנה הראשונה נפטר האב במחנה לוצ ניץ. בהיותה בת תשע הצליחה פנינה לברוח מהמחנה ועבדה כרועת פרות אצל גויה בכפר מרוחק. מאוחר יותר אמה חלתה ונפטרה, ארבע האחיות הועברו לבית יתומים במוגילב. ב- 44 הן הועברו בסיועו של יצחק ארצי למרכז רומניה ומשם עלו ארצה במסגרת עליית הנוער. בדרך, בתוך המון הילדים נעלמה אחותה הבוגרת טובה וכך פנינה נותרה האחראית לשתי אחיותיה הצעירות. יחד הן הגיעו ארצה ביולי 44 באנייה קסבק. בארץ ציפו להן הדודים. הן התחנכו במוסד עלייה תחייה ו כפר בתיה. ב- 49 עברה לרמתיים, שם פגשה את משה אוסט ז ל ובמאי 50 הם נישאו. יחדיו התברכו בשלושה ילדים: חוה, יוסי ודורון, תשעה נכדים ושני נינים. חנה ריכטר )גורוג( נולדה בשנת 1938 בעיירה ה ומ נ ה שבמזרח סלובקיה, היא בתם השנייה של אליזבט ומיכאל גורוג ז ל. ב- 43 הוריה הבריחו אותה ואת אחותה להונגריה. כשהיא בת ארבע בלבד הוברחה לבדה אל הדוד, אחי אביה, אצלם, אנה - אנצ י שהתה כשנה. עם פלישת הגרמנים להונגריה נלקחו הדוד ואשתו בטרנספורט, אך הספיקו להעביר מסר להוריה כדי שידאגו להבריחה חזרה לסלובקיה. ב- 44 מצאה אותה המבריחה כשהיא ממתינה בדירתם של משפחה הונגרית זרה ויחד עמה חזרה לחיק המשפחה בהומנה. עם פלישת הגרמנים לסלובקיה ברחה כל המשפחה והסתתרה ביער. ב- 45 שבה המשפחה להומנה. אנה סיימה את התיכון ועברה לעיר הבירה ברטיסלבה, שם למדה הנדסה בטכניון, הצטרפה לתא הסטודנטים הציוניים ופגשה את ארנסט ריכטר שהיה מנהיג התא. אנה עלתה ארצה בראש השנה ב- 64, היא עזבה את הוריה ולא ידעה אם תראה אותם שנית. בארץ פגשה שוב את ארנסט שעלה לפניה והם נשאו בתל אביב ב- 65. הוריה עלו ב- 66 וזכו לראות את בנותיהם ונכדיהם לצדם. לארנסט-ישעיהו ולחנה שלושה ילדים: עדנה, בועז וחדווה ואחד עשר נכדים. רנטה הירש )רייס( רנטה נולדה בשנת 1936, בעיר רוזבאדוב על הנהר סאן שבמזרח פולין בת לנפתלי ושיינדלה רייס, אחות לשמואל. ב- 39 עם הפצצות הגרמנים עברה המשפחה אל בית הדודה, בעיירה זאקליקוב. משם עברו לאוקראינה לסטאניסלבוב, למשך שנה וחצי. כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה סרבו הוריה לקבל אזרחות סובייטית, והוכרזו כאויבי המדינה, נשלחו במסע קשה של 3 שבועות לסיביר. כעבור שנה וחצי זכו ל חנינה והועברו לקירגיזיה, עד לסוף המלחמה. ב- 46 חזרו לפולין, לשלזיה התחתונה. ב- 50 עם גאות האנטישמיות בפולין, עלתה המשפחה ארצה והתגוררה כ- 4 שנים במעברות. רנטה סיימה את לימודיה וב- 54 עברו לרמת גן. ב- 55 התגייסה לצה ל ושרתה גם בשירות קבע. ב- 59 נישאה ליעקב הירש שהיה סטודנט בטכניון והתגוררו בחיפה בפתח תקווה ובכפר סבא. ב- 76 שוחררה מהשרות והשתתפה בהקמה וניהול של מרפאות החוץ בבית חולים מאיר והשלימה את לימודיה באוניברסיטת בר-אילן. לרנטה וליעקב שלושה ילדים: ענת, נילי ונפתלי ותשעה נכדים. 7 6
נולדתי בתל אביב ב,1967- בתם הבכורה של חנה (אנה) וישעיהו (ארנסט) ריכטר. שניהם שורדי שואה אך ההכרה בכך חלחלה רק עם השנים. גדלתי במשפחה רגילה עם סבים וסבתות, דודים ודודות, עם השנים נוספו לי אח ואחות. בגבעתיים עברו עלי שנות ילדותי. את סיפור הישרדותם של אבא ומשפחתו בשואה למדתי עם השנים מסיפוריו : נולד בברטיסלאבה כחלק ממשפחה דתית גדולה, על האנטישמיות של הסלובקים, על הפעם האחרונה שבה ראה את אחותו אלזה לפני שיצאה בטרנספורט לאושוויץ, על המעבר למחנה העבודה בסלובקיה שם חגג את בר המצווה, ולאחר מכן על תקופת המחבוא והשיטוט ביערות ובין הכפרים כדי למצוא מחסה ומזון. אבא עלה לארץ פעמיים, בראשונה כשהוא בן שש עשרה, אך חלה בשחפת וחזר לטיפול בסלובקיה ואז בשנית כאדם בוגר וטכנאי מומחה. הוא היה פעיל ציוני כל חייו וזכה לעלות ולהקים פה בית ומשפחה. שפר עלי מזלי ולא ידעתי עד כמה, גדלתי במשפחה גדולה, למדתי, שיר תי בצבא, נישאתי ליגאל ואנו מגדלים יחדיו את סער, שהם, אופק, נטע ואילון. היום אני מודה להורי שהשכילו ואפשרו לי לגדול כילדה רגילה למרות שהם לא זכו לכך. אלבום משפחתי, עבודות קולאז : אולג קוגוט עדנה ברומר (ריכטר) איריס קוריאט גרינולד נולדתי בשנת,1965 להוריי דוד ויפה גרינולד, בת שנייה בין ארבעה אחים, בן : אייל ושלוש בנות - אנוכי, רונית וסמדר שמשתתפת גם היא בפרויקט זה. אני בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה ובעלת תואר שני בלימודי מידע וניהול ידע. אני עובדת בחברת פרטנר בחטיבת מערכות מידע. נישאתי למנחם בעלי, בשנת 89 ואני אם לשלושה מתבגרים - שני בנים ובת : מתן בן,17 איתי ועמר התאומים - בני.14 סמדר גרינולד נולדתי בשנת,1973 להוריי דוד ויפה גרינולד. אני האחות הצעירה של אייל, איריס שמשתתפת גם היא בפרויקט זה ורונית. נולדתי וגדלתי ברמת השרון, בגיל שנתיים עברנו לרעננה בה גדלתי והתחנכתי. במהלך השנים עסקתי בייעוץ מס ובריפוי בשיטת גרינברג. אבא שלנו דוד אבינו דוד גרינולד (דז ו) ז ל, נולד בשנת 1930 בקושיצה שבסלובקיה. כשאבא היה כבן 7 נפטר אביו והותיר אחריו אישה הרה ושלושה בנים. באפריל 44 הועברה המשפחה לגטו. כחודש לאחר מכן, הובלו ברכבת לאושוויץ - בירקנאו, שם ניטלו חייהם של אימו, אחיו הצעיר, סב המשפחה ועוד מספר דודים. משם הועברו אבא ושני אחיו למחנה פלאשוב, ובהמשך למחנות העבודה גרוס רוזן וגרליץ. בגיל 15 נותר אבא לבדו לאחר שאחיו נספו. ב 47- אבינו עלה לארץ במסגרת תנועת השומר הצעיר, באנייה תיאודור הרצל, נתפס ע י האנגלים ונשלח למעצר במחנה בקפריסין במשך 5 חודשים. אבא נישא בשנת 61 לאמא יפה לבית גוטמן, צברית תל אביבית. שנים רבות אבא עסק בבניית בתים כקבלן עצמאי ובהמשך בבניית מקלטים בעיריית ת א. ביולי 98 נסענו אבא, אמא וארבעת האחים יחד לטיול שורשים, טיול שהשפיע רבות על כולנו ועל חיבורנו לסיפור חייו של אבא. אבא נפטר בליל כיפור תש ע ( )2009 לאחר מחלה קשה, בביתו, כשהוא מוקף במשפחתו האוהבת. טרם מותו כתב אבא את סיפור חייו בספר נדר הטבעת לא נדם. 8 9
עירית דגן מרפאה בהבעה ויצירה,.M.A בדרמה תרפיה, שחקנית, מורה למשחק ובמאית תיאטרון. בוגרת בית הספר למשחק בית צבי, וספרות עברית באוניברסיטה העברית. שיחקה בתיאטרון הבימה ובתיאטרון לילדים ולנוער. דור שני להורים ששרדו את אושוויץ ו מחתרת הבריחה בהונגריה וטרנסלבניה, ושאיבדו את כל משפחותיהם יוסף ולוי בשנה האחרונה למלחמה. צילומים מהחזרות עזרא דגן שחקן התיאטרון הקאמרי ת א, במאי ומורה למשחק מסוגנן ופנטומימה. בוגר מגמת התיאטרון בבית ספר רננים, הסטודיו של נולה צ לטון ופנטומימה בסטודיו של קלוד קיפניס. שיחק בתיאטרון הבימה במשך 15 שנה. גילם את דמותו של רבי יעקב מנשה לברטוב, בסרט רשימת שינדלר של סטיבן שפילברג. חלק ממשפחתו, 6 נפשות בני משפחת פינטו שחייתה בפאריס, נרצחו באושוויץ. 11 - על נושאי הלפיד, על חמלה נתינה ותקווה השואה תשאר לעד כתקופה האפלה ביותר של ההיסטוריה, כאסון הגדול ביותר של האנושות. לעולם לא נוכל לעמוד על טיבו של הרוע המוחלט שהתגלה בשואה. כהמשך לרצון גרמניה הנאצית למחוק את זיכרון העם היהודי, קמים ומתרבים היום באירופה ובארצות הברית ארגונים מכחישי שואה. אנו כאן, עושים ככל יכולתנו להנציח ולשמר, כדי שלא יישכח הנורא מכל, ויימשך החיבור בין הניצולים-שורדים לבין הדור חדש-צעיר, נושא הלפיד. נכון, מאוחר, אך לא מאוחר מדי. בתיאטרון עדות אנו רואים הזדמנות לשמוע ממקור ראשון על אנטישמיות והשפלה, על קור, רעב, כאב ופחד, על פרידה פתאומית מהורים ואחים, ועל אובדן, מחסור ובדידות אין סופית. הדור השלישי, כמו נכדיהם של הניצולים, משוחררים מהנטל הכבד, הם שיגידו בעוד שנים: פגשנו ניצולי שואה אמיתיים. נגענו בהם, דיברנו אתם. הנוער הנפלא והמסור הזה יכול לשמוע כאן ישירות מהשורדים סיפור אישי: להבין מהו הצד הארי ולבטא מבלי להתבלבל: טראנסניסט רי ה. שומעים בפעם הראשונה שמות של מחנות ריכוז, כפייה והשמדה, לומדים להבדיל בין אושוויץ, בירקנאו וב ונה מונוביץ, וקולטים תאריכים: מתי זה התחיל בפולין, ובאיזו שנה בהונגריה וטרנסילווניה. שמות כמו מנגלה, יודקובסקי, קאסטנר, שינדלר, אנה פרנק, מונחים ומושגים כמו ליל הבדולח, יודנראט, הפתרון הסופי, אקציה, סלקציה ו טרנספורט. קאפו, מוזלמן, גסטאפו, וורמאכט ו אס אס. רמפה, אפל, ניסויים רפואיים, מקלחות, קרמטוריום ו צעדות המוות, וכן: בריחה, הסתתרות ו זהות שאולה. מילים מצמררות בשפה קשה ובלתי אפשרית: ראוס, שנל, פרפלוכטה- יודה, ומבינים את משמעותן של המילים: ללכת אל הגדר, והכול מתוך סיפוריהם האישיים של המבוגרים, והכל פונה אל הרגש ובא לידי ביטוי במחזה הכתוב ובהצגה על הבמה. בערב ההצגה החוויה עצומה ומרגשת. יחד עם הסיפור הכואב נוצרת גם הרגשה של הזדככות. הקשר הנרקם והזיקה ההדדית בין המשתתפים חזקים ונמשכים גם בסיום ההצגות ואף בתום התהליך וסגירתו. עירית ועזרא דגן 10
קבוצת - פרויקט הוד-השרון הצעירות המשתתפות ב לספר כדי לחיות - הד לניצחון הרוח שואה היא טראומה נפשית שאין מילים לתארה, ואין לה עדים. החוויות של הניצולים שנותרו ללא עיבוד ממשיכות לחיות, בתוכם, ולהחוות כל פעם מחדש, כאילו הן אינן חוויות מן העבר, אלא עדיין מתרחשות ומתקיימות. המתים דוממים, והשורדים נותרו ללא קול בהעדר מילים, שיוכלו לתאר את מה שחוו וראו. אלה ששמשו עדים מבחוץ סרבו לשאת בתפקיד, ונותרו אילמים, חרשים ועיוורים. חברי, העמידו במה להשמיע את מה שלפנים נותר ללא הד. קולם הפקיע את האלם. ניצולי השואה מספרים לעיתים, בפעם הראשונה את סיפורם באמצעות השפה הדרמתית. התיאטרון מאפשר מסגרת לסיפור הטראומה, שיוצרת מרחק אסתטי, חוויה שאינה מציפה מדיי. ב, עם עזרא דגן כבמאי, ועירית דגן כמטפלת בהבעה ויצירה ובדרמה תרפיה, שיתוף בני הנוער בעשייה התיאטרלית, הוא ממד נוסף, כאשר הסיפור שהיה עד כה של השורדים בלבד, הופך להיות למעיין, מסורת שבעל-פה שתמשך ותעבור מדור ודור. לבסוף, הקהל שיושב, מאזין ובוכה, יחד עם הניצולים, הופך להיות עד חי, למה שהיה עד כה, זיכרון קפוא בזמן. בקבוצה מופלאה זו, עירית משתמשת בניסיונה הרב בתחום התיאטרון על מנת לאפשר לבני דורות אלו למצוא שפה שבאמצעותה יוכלו לספר את סיפורם זה לזה, מתוך רגישות רבה למורכבות של קבוצה כזאת, ולסכנה של ריטראומטיזציה, עירית, מנצלת את כלי הדרמה כדי לעבוד עמם באופן לא מציף וכדי להכיל את עצמת רגשותיהם, ומאפשרת לכל אחד מבני הקבוצה לעבוד על פי יכולתו וצרכיו. הבמה שמעמידים עירית ועזרא דגן, יוצרת שותפות חדשה המשחררת את הניצול, מן המסע הכבד, ומעול הבדידות, ומעלה את זיכרון היחיד אל הזיכרון הקולקטיבי. מלאכת התיאטרון של חברי איננה עומדת בפני עצמה. היא קושרת אותם ואותנו אל עבודת התיאטרון שהתקיימה, בתוך איימי המחנות ונתנה מפלט לרוח האדם. הנאצים ניסו להשמיד את הגוף ולהרוס את הנפש, תיאטרון עד ות הד לניצחון הרוח על כוחות הרשע, אז ועכשיו. דר צביה זליגמן - מומחית לטיפול בטראומה, יועצת ומלווה של פרויקט. פסיכולוגית קלינית במרפאת המבוגרים בשירות הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב, ת א. בשורה האחורית, משמאל לימין: מורן ברוכים-בר, שירה אופיר, עידן שריג, חן אייזנשטיין, עדי מיודובניק מלפנים, משמאל לימין: לינור כתב, ספיר כהן, שחר רומנו, הגר שוקר, עמר ויס במהלך הפרויקט היו התלמידות בשכבה ח ו-ט בחטיבה ראשונים ו- עתידים. היום תלמידות התיכונים: הדרים, נעמת, מוסינזון ו רמון. - בסימן העצמה נשית 2011 בהוד- השרון אנו שמחות וגאות לארח את פרויקט בפעם השנייה בעירנו. אנו מאמינות שהמפגש בו לוקחות חלק נשים שורדות השואה, בנות הדור השני ונערות בניצוחם של עירית ועזרא דגן, הוא מפגש נשי ייחודי- בו שזורים חוטים נסתרים של קסם: המבט הנשי, המגע, היד המלטפת, המילים הרכות בתוך הסיפורים הקשים, המבטאים עבר טראומטי ובלתי אפשרי להבנה אך יחד עם זאת מילים המבטאות תקווה לעתיד טוב יותר ואמירה חד משמעית ובלתי מתפשרת של הישרדות. מרגש לראות את המסירות המדהימה והרגישות שהפגינו הנערות כלפי נצולות השואה. הסיפורים והעדויות מ שורדות השואה ודאי ישאירו את חותמם על הנערות ויבטיחו את העברת הסיפור לדורות הבאים. לא נשכח את בנות הדור השני שחוות מיום היוולדן את הסיפור שלא תמיד סופר, אבל היה נוכח בכל צעד ושעל בחייהן. במסגרת ניתנה לנשים אלו הזדמנות נוספת, משמעותית לחוות דרך סיפורי ה אימהות את עברן ולעבד את סיפורן האישי ולדבר אותו. מאמינות אנו ברוח הנשית ריקי ביטון, עו ס ראש צוות המדור לרווחת האוכלוסייה המבוגרת שלומית רביד, עו ס ראש צוות האגף לשירותים חברתיים 13 12
ליאת בן - שי - עבודות מתערוכת הציורים : הנצחה ליהדות שנכחדה בשואה בתי את שואלת רשימת המנגינות והשירים בהצגה על עצמי לספר ידעתי - הציירת ליאת בן שי ילידת תש ך ת א ישראל. דור שני לשואה. לנחמיה ואסתר חבט. נחמיה יליד רדום איבד את כל משפחתו בשואה, כולל בן ואישה. עבד בתע ש והיה אחד ממציאי ה עוזי. אסתר גצלר ילידת גליציה, גדלה בברלין ועלתה בשנת 1933 לגבעת ברנר עבודותיה הוצגו בתערוכות Constelation בארה ב בשם : שואה גנטית. ו המיליון השביעי. מנציחה את השואה בציור, כתיבה, סיפור וצילום.... בתי, את שואלת אם השואה הייתה רק חלום רע? איך היו נראים החיים עם משפחה גדולה? עם סבא וסבתא? עם ארוחת חג וסביב השולחן מסובים אורחים רבים? ומה כשסבא וסבתא באים לבקר ומפנקים בממתקים? ואיך היית מרגישה אם היה לך אל מי לנסוע ולהתארח בחופשה? ואיך היו נראים החיים בלי הצפירה של יום השואה? ואיך היה יום כיפור, אם היה רק יום כיפור ולא יום שמזכיר אקציה וצרה? והאם אנחנו, הוריך, היינו פחות עצובים? והאם הבחירות שלנו היו אחרות? והאם את היית אחרת? והאם? והאם?... כל המנגינות והמוטיבים : עמרי דגן שירה : ספיר כהן סבא מילים : עירית דגן, לחן : עמרי דגן לכי ילדתי לכי והמשיכי - מילים : מרגלית סיון, לחן : עמרי דגן בדכי הגלים מילים : מרגלית סיון, לחן : עמרי דגן בדרך מילים : לאה גולדברג, לחן : עמרי דגן צעצועים מילים : אברהם סוצקובר, תרגום : בני מר, לחן : עמרי דגן הציורים מודבקים על דפים מתוך ספרי תהילים וספרי נביאים. לכל ציור ניתנה כותרת המסמלת את נושא ומסר הציור וכן ציטוט מתוך הדפים שהינם הרקע לציור. חכם תם רשע ושאינו יודע לשאול, כורים לעצמם קבר ציטוט : תהילים - נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים הכל משומן, הכל נשרף, הכל יעיל ומסודר, נקיון אבסולוטי ציטוט : יחזקאל - לכן יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את שאריתך לכל רוח. 14 ואני, אינני יודעת לענות, ולא לכל תשובה. קטע מהספר בתי את שואלת נכתב ע י דר צ סלבה - צילה פוטשניקוב ובתה אוסי פלדמן. הספר הופק בסיוע אגף הרווחה, המדור לרווחת האוכלוסייה המבוגרת בהוד - השרון והיחידה לניצולי שואה במשרד הרווחה. בעריכת אחיטל ע י מוטי ואביבה אבן חן, בהוצאת יד ושם. והכבשים פועות מסוף העולם ועד סופו ציטוט : ישעיה - אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. 15