"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה עוזי רובין עיונים בביטחון המזרח התיכון מס' 170

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה עוזי רובין עיונים בביטחון המזרח התיכון מס' 170

אוניברסיטת בר-אילן עיונים בביטחון המזרח התיכון מס' 170 "מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה עוזי רובין

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה Operation "Shahid Soleimani": Iran's Revenge Uzi Rubin מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים )בס"א( אוניברסיטת בר-אילן רמת גן 5290002 טל' 03-5318959 פקס 03-5359195 office@besacenter.org ISSN 0793-1042 פברואר 2020 כל הזכויות שמורות תמונת שער: Soleimani, Iranian leadership at the funeral of Qassem photo via Wikipedia

מרכז בגין-סאדאת )בס"א( למחקרים אסטרטגיים מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים )מרכז בס"א( עורך מחקרים מכווני מדיניות בנושאים אסטרטגיים במיוחד בנושאים הקשורים לביטחון הלאומי של ישראל ולמדיניות החוץ שלה ובסוגיות אזוריות במזרח התיכון. פרסומיו של מרכז בס"א מכוונים אל מקבלי ההחלטות הישראלים הבכירים במערכת הפוליטית, בממסד הביטחוני ובשירות החוץ של ישראל, וכן אל הסגל הדיפלומטי, התקשורת, הקהילה האקדמית, מנהיגי הקהילות היהודיות ברחבי העולם והקהל המשכיל באופן כללי. המרכז מקיים כנסים בין-לאומיים, הרצאות ותדרוכים המיועדים לקהל בין-לאומי ומקומי. באירועים אלה משתתפים מומחים מובילים בתחומם מן האקדמיה ואנשי מעשה מהארץ ומחו"ל. מרכז בס"א פיתח שיתופי פעולה פוריים עם מכונים מובילים בתחום המחקר האסטרטגי בכל רחבי העולם. ועדה מייעצת בין-לאומית מייסד המרכז ויושב ראש הוועדה המייעצת: ד"ר תומס א' הכט משנה ליו"ר הוועדה המייעצת: מר שאול קושיצקי חברים: גב' מריון הכט, מר רוברט הכט, מר שלמה הלל, פרופ' ריבה הפט-הכט, גב' דרורית ורטהים, השגריר יצחק לבנון, סנטור יוסף א' ליברמן, מר רוברט ק' ליפטון, מר בריאן מולרוני, השגריר נורמן ספקטור, מר יואל קושיצקי, מר גרג רוסהנדלר, מר סימור ד' רייך, השגריר זלמן שובל. ועדה אקדמית מייעצת בין-לאומית פרופ' איאן בקט אוניברסיטת קנט, פרופ' פטריק ג'יימס אוניברסיטת דרום קליפורניה, פרופ' סטיבן ר' דיוויד אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ד"ר אליוט א' כהן,SAIS פרופ' רוברט ג' ליבר אוניברסיטת ג'ורג'טאון, פרופ' מייקל מנדלבאום אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, פרופ' לורנס פרידמן קינגס קולג', פרופ' ארווין קוטלר אוניברסיטת מקגיל, ד"ר מרטין קרמר מרכז שלם. צוות המרכז מנהל המרכז: פרופ' אפרים קארש חוקרים: מר אמיל אבדליאני, ד"ר אפרת אביב, סא"ל )מיל'( ד"ר רפאל אופק, סא"ל )מיל'( ד"ר רפאל בוכניק-חן, מר אדווין בלאק, ד"ר יעלי בלוך-אלקון, סא"ל )מיל'( ד"ר שאול ברטל, פרופ' איתן גלבוע, ד"ר גבריאל גליקמן, ד"ר מנפרד גרסטנפלד, ד"ר ג'יימס מ' דורסי, אלוף )מיל'( גרשון הכהן, ד"ר עדו הכט, אל"מ )מיל'( אבי הר-אבן, ד"ר צילה הרשקו, ד"ר אלברט וולף, ד"ר ג'ירי ולנטה, תא"ל )מיל'( מוני חורב, פרופ' יהושע טייטלבאום, ד"ר אלכס יופה, ד"ר דורון יצחקוב, ד"ר אדי כהן, מר יעקב לאפין, פרופ' אודי לבל, ד"ר אלון לבקוביץ, ד"ר מארק מאירוביץ, פרופ' זאב מגן, השגריר אריה מקל, פרופ' שמואל סנדלר, פרופ' יונתן פאקס, ד"ר גיל פיילר, פרופ' הלל פריש, ד"ר ג'ורג' נ' צוגופולוס, ד"ר מרדכי קידר, ד"ר עוזי רובין, ד"ר אסף רומירובסקי, פרופ' יונתן ריינהולד, מר עמיר רפפורט, ד"ר יחיאל שבי, סא"ל )מיל'( ד"ר דני שוהם, ד"ר איתן שמיר, פרופ' שלמה שפירא. מרכזת: אלונה ברינר עריכה באנגלית: יהודית לוי

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה עוזי רובין תקציר "מבצע השהיד סולימאני" הוא השם שנתנה איראן לנקמתה בארצות הברית על חיסולו של אחד מבכירי מנהיגיה ב- 3 בינואר 2020. מבצע הנקמה יצא לדרך חמישה ימים לאחר החיסול, עת נורו מטחי טילים בליסטיים איראניים לעבר שני בסיסים אמריקנים בעיראק, פגעו באחד מהם והחטיאו את השני. האמריקנים לא סבלו כל אבדות והדבר איפשר לנשיא טראמפ להפגין איפוק ולהימנע מהסלמה נוספת. לפי המידע החלקי שבידינו הטילים האיראניים הוכיחו דיוק רב אך גם אמינות נמוכה, כשיותר ממחציתם לא פגעו במטרותיהם. עם זאת, הטילים שפגעו גרמו לנזק רב ולכמעט אובדן של טייסת שלמה של כטב"מי "פרדטור". העדר האבדות בקרב הכוחות האמריקנים הוסבר כפועל יוצא של מדיניות ירי איראנית זהירה, אך בחינת העובדות בשטח מצביעה על כך שהייתה זו יותר תוצאה של מזל. דומה שהאיראנים היו מוכנים לקחת את הסיכון שבהריגת חיילים אמריקנים והעמידו את צבאם בכוננות למלחמה כוללת שאף גרמה לירי בשוגג שהפיל מטוס נוסעים אוקראיני והרג את כל נוסעיו ואנשי צוותו. "מבצע השהיד סולימאני" היה פחות מרהיב ותוצאותיו היו פחות מרשימות מתקיפת מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר שעבר. נראה שתכנון המבצע היה מלווה בוויכוחים סוערים וחילוקי דעות בצמרת האיראנית. עם זאת, הדוברות האיראנית לאחר המבצע הייתה רהוטה וממוקדת הרבה יותר מזו של ארצות הברית. מומלץ לממשלת ישראל ולצה"ל ללמוד את המבצע ולהפיק ממנו ארבעה לקחים עיקריים: גבול האיפוק של המשטר בטהראן הוא כבודו ותדמיתו בעיני הרחוב האיראני, והוא מוכן ליטול סיכונים חריגים במקרה של השפלה. טילים בליסטיים מדויקים מסוגלים במצבים מסויימים להחליף מטוסי תקיפה ולהוות "חיל אוויר ללא מטוסים". בסיסי אוויר רגישים למספר קטן של פגיעות שיכולות לשתק מערכים שלמים. לדוברות ולקרב על התודעה יש משקל מכריע בניהול משברים.

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה עוזי רובין בשעות הקטנות של ה- 8.1.2020 נחתו מטחי טילים איראניים בשטח הבסיס האמריקני בעין אסד שליד העיר רמאדי, דרומית-מערבית לבגדד, שהיה בסיס חשוב של חיל האוויר העיראקי בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין. בערך באותה שעה נחתו טיל אחד ואולי שניים בקרבת העיר ארביל בכורדיסטן העיראקית, ליד נמל תעופה שבו נמצא בסיס אמריקני נוסף. שר החוץ האיראני זריף נטל אחריות לאירוע ובישר בציוץ טוויטר כי הייתה זו "תגובה מידתית וצודקת" כנגד "התקפה פחדנית על אזרחינו ובכירי השלטון שלנו" מצד ארצות הברית שבוצעה חמישה ימים קודם לכן, ושבה נהרגו קאסם סולימאני, מפקד "כח קודס" המופקד על ייצוא המהפכה האסלאמית האיראנית, ובכירים נוספים מאיראן ומהמיליציות השיעיות בעיראק שסרו למרות סולימאני. הייתה זו הפעם הרביעית בשנתיים האחרונות שבה נטלה טהראן אחריות לירי טילים משטחה הריבוני לעבר יעדים בעיראק ובסוריה, והפעם הראשונה בה הודיעה בגלוי - ואף התרברבה - על תקיפת כוחות אמריקנים באזור. המהלך האיראני איים להצית מלחמה בין ארצות הברית ובעלות בריתה באזור לבין איראן וגרורותיה והיה מוקד לפולמוס פוליטי סוער בארצות הברית. אך למרות הנזקים הרבים לבסיס עין אסד מתקפת הטילים לא גרמה להרוגים כלשהם, אמריקנים או אחרים, עובדה שאפשרה לנשיא טראמפ להימנע מתגובה ולצנן את המשבר, לפחות לעת עתה. פחות משתי יממות לאחר מכן, ב- 9.1,2020 כונסה בטהראן מסיבת עיתונאים שבה הודיע מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, הגנרל אמיר חאדג'יזאדה, כי התקיפה כונתה "מבצע השהיד סולימאני" ופירט את השיקולים שעמדו בבסיסה, את מהלכה ותוצאותיה ואת הצפי להמשך. דבריו מאפשרים להעריך את המהלך האיראני ולהפיק ממנו לקחים. ד ר עוזי עוזי רובין עמד בראש פרויקט ה חץ להגנה מפני טילים במשרד הביטחון. כיום הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.

I 6 מרכז בס"א - עיונים בביטחון המזה"ת קאסם סולימאני היה אחד מהיותר קנאים והיותר מוכשרים בהנהגת הרפובליקה האסלאמית. לאחר שיזם והוציא לפועל בהצלחה את מבצע הצלת משטרו של בשאר אסד בסוריה, עלתה קרנו והוא הפך ליד ימינו של המנהיג העליון עלי חמינאי בהתוויית המהלכים האסטרטגיים והטקטיים של איראן באזור. סולימאני, שלא סבל מצניעות יתר, כיכב בתקשורת האיראנית וזכה להערצה כגיבור לאומי. אף-על-פי שהריגתו לא ארעה בשטח איראן, הצהירה הנהגתה שהיא רואה בכך תוקפנות ישירה כנגדה. היה צפוי לפיכך שפעולת התגמול האיראנית תהיה גלויה ולא תוטל על "קבלני חוץ" כפי שהרבתה טהראן לעשות בשנים האחרונות עת תקפה יריבים ברחבי המזה"ת באמצעות רקטות, טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים )כטב"מים( ללא הודאה בדבר ותוך מאמצים - לעיתים מורכבים למדי - לשמירת "מרחב הכחשה" מתקיפות אלו. התקיפות בשנים האחרונות על שטח ישראל באמצעות כוחות-שלוח )פרוקסי( בסוריה נותרו אנונימיות בלא שגורם כלשהו ייקח על עצמו אחריות. אף התקיפות בשנה שעברה על מכליות הנפט במפרץ הפרסי לא נשאו כל כתובת. תקיפות הטילים והכטב"מים על הערים ומתקני הנפט בסעודיה יצאו מצפון תימן שבידי החות'ים. התקיפה ההרסנית על מתקני הנפט הסעודים בספטמבר 2019 יצאה אמנם מאיראן, אך החות'ים נטלו אחריות לפעולה והאיראנים הכחישו כל קשר אליה. עם זאת, במקרים בהם יכלה טהראן לטעון ל"תגובה מוצדקת" היא תקפה בגלוי משטחה. עד כה היו שלושה מקרים כאלה: שתי תקיפות טילים על בסיסי דאעש בעיראק ביוני ובאוקטובר 2018 כתגמול על פעולות טרור בטהראן ובאחוואז, ותקיפה בספטמבר 2018 כנגד מפקדה של מחתרת כורדית הפועלת בשטח איראן. המשותף לפעולות אלה היה שהן באו בתגובה על התקפות - אמיתיות או מדומות - על שטחה ואזרחיה של איראן. בכל המקרים האחרים, לא הותקפה טריטוריה איראנית ולכן לא עמדה עילת "התגובה המוצדקת". בהתאם, התקיפות האיראניות בוצעו על-ידי ו/או יוחסו לקבלני משנה, או נשארו אנונימיות. הריגת סולימאני מהווה לפיכך את המקרה הרביעי בשנים האחרונות בו מגיבה איראן בגלוי ומשטחה על מה שהוגדר על-ידה כתקיפה ישירה עליה. לתקיפת הבסיסים האמריקנים ב- 8.1.2020 היו ממדים תדמיתיים, מדיניים וצבאיים. במישור התדמיתי הוצגה התקיפה )"מבצע השהיד סולימאני"( בתקשורת האיראנית כאירוע בעל ממדים היסטוריים - "הפעם הראשונה שכוחות ארצות

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה 7 I הברית מותקפים מאז תום מלחמת העולם השנייה" - אמירה שקרית בעליל שכן כוחות ארצות הברית הותקפו מאז פעמים אינספור )בקוריאה, ווייטנאם, לבנון, עיראק וכיו"ב( וממשיכים לספוג תקיפות עד היום באפגניסטן. לדברי ההנהגה האיראנית, שעת התקיפה - 01:30 לאחר חצות - נבחרה מכיוון שהייתה זו השעה בה בוצעה ההתנקשות בסולימאני. שופרות התקשורת של המשטר האדירו את התקיפה ופרסמו קטעי ווידאו המציגים את שיגורי הטילים והמראתם לעבר יעדם וכן מראות-כביכול של ההתפוצצויות במטרות האמריקניות בשעת אמת צילומים שבעליל אינם שייכים לאירוע ונלקחו ממלחמות אחרות, כנראה מקטעי ווידאו שצולמו במלחמת האזרחים בסוריה. בממד הצבאי עדיין קיימים פערים משמעותיים במידע הגלוי. סימן השאלה הראשון הוא כמה טילים נורו ולהיכן נורו? לדברי משרד החוץ העיראקי נורו 22 טילים, מהם 17 לבסיס האמריקני שבעין אסד ו- 5 לבסיס האמריקני ליד ארביל שבחבל כורדיסטן העיראקית. הפנטגון הודיע כי נורו 15 טילים, מהם 10 לעין אסד, אחד לארביל, ו- 4 נכשלו בטיסתם )לא פורט לאן כוונו(. שר ההגנה של ארצות הברית, מארק אספר, תיקן לאחר מכן לסך כולל של 16 טילים, מהם 11 לבסיס עין אסד. מקורות אמריקנים שלא הזדהו דיווחו לתקופון אמריקני מוביל כי בבסיס עין אסד פגעו לא פחות מ- 18 טילים. סביר להניח שחוסר ההתאמה בין המספרים שדווחו על-ידי המקורות האמריקנים השונים, רשמיים ולא רשמיים, נובע מכך שאלו הערכות ולא תוצאה של תחקיר מסודר, שבוודאי עוד יבוצע ואולי אף יפורסם בעתיד. האיראנים, מכל מקום, הכריזו על מספר טילים נמוך בהרבה. הגנרל חאדג'יזאדה בתדרוכו לאחר המבצע הודיע כי נורו בסך הכול 13 טילים. כפי שנראה בהמשך, גם מספר זה מוטל בספק. כך או כך, מספר הטילים שנורו, גם בהערכה הנמוכה, גדול משמעותית ממספרי הטילים שנורו על מטרות דאעש בסוריה ועל המפקדה הכורדית )7 ו- 6 טילים בהתאמה( - אם כי קטן יחסית לעוצמת התגובה הרגשית באיראן ובכלל זה הלוויות המיליונים )המבוימות בחלקן( כמו גם הדמעות והזעם הכמעט היסטרי של מנהיגי איראן במהלך טקסי האבל. סביר שהיקף הירי הנמוך יחסית קשור להנחיית המנהיג העליון שפעולת התגמול על חיסול סולימאני תהיה "ישירה, מידתית ועל-ידי כוחות איראן עצמה". חאדג'יזאדה הסביר את ההיקף המצומצם בצורך לחסוך תחמושת. עם זאת, ולאור חוסר האמינות של הצהרות חאדג'יזאדה

I 8 מרכז בס"א - עיונים בביטחון המזה"ת בתדרוך, לא ניתן לשלול את האפשרות שהצמצום בהיקף הירי שיקף מגבלות ביכולת ירי הטילים של איראן. קיים אף חוסר בהירות לגבי מתאר התקיפה. לפי דיווח אחד, הטילים נורו בשני גלים במרווח של כשעה. לפי דיווח אחר התקיפה באה בארבעה גלים שנמשכו כשעתיים וחצי במרווחים של כ- 15 דקות בין גל לגל, אם כי אמינותו של דיווח זה, שנמסר על-ידי חיילים נסערים שהיו זה עתה בסכנת חיים, מוטלת בספק. המכנה המשותף לשני הדיווחים הוא שהאיראנים לא ריכזו את אש הטילים לגל יחיד אלא "ריווחו" את התקיפה וביצעוה במעין "טפטוף" אף-על-פי שמבחינה כמותית לא נראה שהיה לאיראנים קושי מיוחד לבצע את התקיפה בגל יחיד. ייתכן שהתקיפה בוצעה ממספר אתרי שיגור והגלים הם תוצאה של קושי בסנכרון מועד הירי בין האתרים השונים. אפשרות אחרת היא שמספר המשגרים שנפרסו היה קטן, ולכן היה צורך בהטענה מחדש של משגרים בין מטח למטח. המגבלה על מספר המשגרים הייתה יכולה לנבוע משיקולים מבצעיים כמניעת חשיפת מספר משגרים גדול יותר לתקיפת הנגד האמריקנית שהנשיא טראמפ איים בה )ושלא מומשה בסופו של דבר(. אפשרות נוספת היא שלאיראנים היו קשיים לוגיסטיים או טכניים בפריסת כמות המשגרים הדרושה לביצוע התקיפה במטח אחד. לדעת גנרל אמריקני בכיר הירי נעשה בגלים כדי להגדיל את כמות הנפגעים בקרב הכוחות האמריקנים בבסיס המותקף. כפי שניתן ללמוד מהניסיון הישראלי, לצד המותקף אין יכולת לדעת אם הטילים שנפלו זה עתה הם האחרונים או שצפויות תקיפות נוספות. התוצאה היא שלאחר כל מטח יוצאים אנשים רבים מהמקלטים ונפגעים מהמטח הבא. לפי השערת אותו גנרל, הירי בגלים נועד לעודד את חיילי ארצות הברית לצאת מהמקלטים ובכך להרבות באבדותיהם. סביר עם זאת שההסבר הפשוט מארבעת ההסברים שצויינו לעיל הוא הנכון, קרי שהירי "בגלים" היה תוצאה של סנכרון בעייתי בין אתרי הירי השונים. בתדרוכו מסר גנרל חאדג'יזאדה כי בתקיפה השתתפו שני סוגי טילים: "פתח 313" שהוא גרסה ארוכת טווח של ה"פתח 110" - טיל דלק מוצק מדויק שטווחו המקורי של כ- 250 ק"מ הוארך ל- 500 ק"מ על-ידי שימוש בחומרי מבנה מרוכבים; ו"כיאם" - טיל בליסטי נוזלי שפותח מהסקאד המקורי ושטווחו הוארך ל- 700 ק"מ. דיוקו של הכיאם המקורי אינו שונה מטילים בליסטיים דומים אך האיראנים הציגו

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה 9 I בעבר הלא רחק גירסה חדשה שלו בשם "כיאם 2" שמותקנים בה אמצעי שיפור דיוק ומערכת נווט לוויינית. גרסה זו שימשה אותם באחת ההתקפות על בסיסי דאעש בסוריה וסביר ששימשה גם במבצע "השהיד סולימאני". מקטעי הווידאו בטלוויזיה האיראנית המראים את המראת הטילים ניתן להבחין בבירור כי הטילים שנורו היו הן נוזליים והן מוצקים. תמהיל כזה של שני סוגי טילים שימש את האיראנים גם בתקיפותיהם על בסיסי דאעש. משקל ראשי הנפץ של שני הטילים הללו הוא 500 ק"ג ויותר. הטיל הנוזלי "כיאם" מפריד את הגוף החודר )הראש הקרבי( שלו מגוף הטיל לאחר תום בערת המנוע וממשיך לבדו במסלול אל המטרה, שעה שגוף הטיל המרוקן מדלק נופל מספר קילומטרים לפני המטרה. ואמנם, למחרת הירי האיראני על עין אסד נמצאו שברים של גוף )או שניים, לפי אחת הגרסאות( של "כיאם" על הקרקע כ- 40 ק"מ דרומית מזרחית לבסיס. שברים אלה מוכיחים כי עין אסד הותקף בטיל הנוזלי, אם כי סביר להניח שבבסיס פגעו גם הטילים המוצקים. העדר שברי גופים של טילי פתח 313 בשטח הבסיס או בדרך אליו יכולים אולי להעיד על כך שבניגוד לטיל הנוזלי הראש הקרבי של הטיל המוצק אינו מופרד ממנו לאחר ההמראה והטיל מגיע למטרה כמקשה אחת. אי-וודאות נוספת שוררת לגבי מיקום אתרי השיגור האיראניים. לדברי שר ההגנה האמריקני, הטילים נורו משלושה אתרים שונים באיראן שאת מקומם לא פירט. מקור לא רשמי אחר בתקשורת דיווח כי כל הטילים נורו מאתר יחיד ליד העיר קארמאנשאה, ממנה נורו הטילים על מטרות דאעש ביולי וספטמבר 2018. באשר לעין אסד, מניתוח מיקום שברי גופי הטילים הנוזליים דרומית-מזרחית לבסיס נראה שהם שוגרו מחבל חוזיסטן שבדרום איראן, אותו אזור ממנו יצאה לפועל תקיפת מתקני הנפט הסעודים בספטמבר האחרון. סביר להניח כי היו לפחות שני אתרי שיגור - האחד לשיגור הטילים הנוזליים והשני, קרוב יותר למטרה, לשיגור הטילים המוצקים בעלי הטווח הקצר יותר. אם אמנם הייתה תקיפת טילים על אירביל הנמצאת במרחק רב צפונה לעין אסד, סביר שהירי בוצע מאתר שלישי במערב איראן. כאמור התקיפה לא גרמה להרוגים ופצועי גוף בקרב הכוחות האמריקנים או העובדים העיראקיים ששהו בבסיס. כשלושה שבועות לאחר התקיפה נמסר רשמית על-ידי הפנטגון כי 34 חיילים אמריקנים סבלו מפגיעות מוחיות שהסימפטומים

I 10 מרכז בס"א - עיונים בביטחון המזה"ת שלהם החלו להופיע מספר ימים לאחר התקיפה. התקשורת הגדירה חיילים אלה כ"נפגעים" וביקרה קשות את הנשיא טראמפ על טענתו לחוסר נפגעים, אך יש בכך הרחבה רבתי של המושג "נפגעים". בעבר כללה הגדרת נפגעים הרוגים ופצועים בלבד - אנשים שאיבדו את חייהם או שנפגעה שלמות גופם. בישראל של היום גם נפגעי חרדה מוגדרים כ"פצועים". הסיבה להעדר הרוגים ופצועי גוף בתקיפה האיראנית שנויה במחלוקת. לדברי מספר פרשנים, האיראנים פעלו במדויק כדי לגרום נזקים רק למבנים ולציוד ולמנוע אבדות בקרב החיילים האמריקנים. אך יש כאמור הטוענים שמתאר התקיפה בגלים נועד דווקא להרבות אבדות לכוחות האמריקנים. מכל מקום, אין חילוקי דעות על כך שהיו התראות מראש על תקיפה צפויה - הן ממקורות עיראקיים )שהוזהרו על-ידי האיראנים(, הן ממקורות מודיעיניים, והן ממערכות ההתראה המוקדמת החלליות והקרקעיות. ההתראות איפשרו למרבית החיילים האמריקנים להיכנס למקלטים, ובכלל זה בונקרים מתקופת סדאם חוסיין. עם זאת, האמריקנים לא נטשו את השמירה השוטפת על גדרות הבסיס מחשש לתקיפה קרקעית במקביל לתקיפת הטילים. החיילים שנותרו בשמירה היו חשופים לפגיעות הטילים, ולפי התיאורים שניים מהם הועפו מההדף של פגיעה קרובה. יתרה מכך, בשעת התקיפה שייטו באוויר שבעה כטב"מים אמריקנים שהופעלו ממבנים קלים על פני השטח ושמפעיליהם נשארו במקומם ולא תפסו מחסה. מכאן שהעדר האבדות היה בסופו של דבר תוצאה של מזל. למחרת התקיפה על עין אסד פורסמו בתקשורת צילומי לוויין שהראו מספר מתקנים פגועים. תבנית הפגיעות והאופן שבו הן ממוקמות אינם טיפוסיים לפיזור אקראי, וסביר שהמתקנים שנפגעו היו אמנם מטרות האמת של הטילים שפגעו בהם. דיוק הטילים האיראניים נראה מרשים, אם כי לא ידוע האם נורו רק טילי כיאם נוזליים או גם טילי פתח 313 מוצקים. לשני הסוגים יש ראשי קרב במשקל של יותר מחצי טון ובבסיס נוצרו מכתשים בקוטר של 3 מטר ובעומק של 2 מטר, בדומה לממדי המכתשים שגרמו הטילים האיראניים במפקדת המחתרת הכורדית בספטמבר 2018. כשבוע לאחר התקיפה הורשו נציגי התקשורת האמריקנית להיכנס לבסיס ולשוחח עם החיילים ששהו בו. תמונות שפורסמו לאחר הביקור מראות על נזקים משמעותיים למבנים. באשר לנזקים לציוד, הדיווחים נעו בין "נזקים קלים" לבין דיווחים על הרס מסוק קרב ונזק לכטב"מ מסוג "פרדטור".

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה 11 I הנזק המשמעותי ביותר נגרם מפגיעה בסמוך למרכז השליטה והבקרה של מערך הכטב"מים המוצבים בבסיס. החיילים שרואיינו ספרו לעיתונאים כי הפגיעה גרמה לניתוק קווי תמסורת אופטית למערכות הקשר עם כלי הטיס. רוב הכטב"מים שהו בשעת התקיפה באוויר. הסיבה לכך הייתה החשש מתקיפה קרקעית וניסיון חדירה בחסות תקיפת הטילים, ולפיכך הועלה צי הכטב"מים לאוויר לצורך תצפית. כתוצאה מהפגיעה בקווים וניתוק הקשר אבדה השליטה על הכטבמ"ים ולא היה ניתן להנחיתם. המפעילים האמריקנים עמלו במשך שעות לאלתר ערוצי תקשורת חילופיים דרך לוויינים והצליחו לבסוף להנחית בשלום את כל הכטבמ"ים שהיו באוויר. באשר לתקיפה באירביל, הדברים הרבה פחות ברורים. בצד הודעת הפנטגון כי נורה טיל אחד לעבר הבסיס האמריקני שליד נמל התעופה של אירביל קיימים דיווחים ממקורות כורדיים על שלוש פגיעות טילים בשטח כורדיסטן העיראקית - אחת בקרבת אירביל ושתיים במרחק עשרות קילומטרים מערבה ממנה, כלומר רחוק יותר מאיראן מאשר העיר אירביל עצמה. בתדרוך התקשורת למחרת התקיפה טען חאדג'יזאדה כי "תקפנו בסיס אחד" ולא הזכיר את אירביל בין הבסיסים המיועדים לתקיפת נקם. בולט אף הפער בין הדיוק המעולה של הפגיעות בעין אסד לבין ההחטאות בבסיס אירביל. ניתן להציע שלושה הסברים לאי -הוודאויות והסתירות בדיווחים על תקיפה באירביל: תקיפה זו לא התקיימה והדיווחים עליה מבוססים על מידע שגוי. הייתה תקיפה אך לא כחלק מ"מבצע השהיד סולימאני" אלא אולי כיוזמה פרטית של מפקד מקומי שחשב שבכך הוא מכוון לדעת השלטונות. הייתה תקיפה של בסיס אירביל כחלק מהנקמה האיראנית אך היא כשלה לחלוטין ולפיכך "הושמטה" מההכרזות האיראניות ומהתדרוך של חאדג'יזאדה. בהעדר מידע אחר, האפשרות הזו נראית כסבירה יותר. כאמור, במסיבת העיתונים שהתקיימה ב- 9.1.2020 הודיע חאדג'יזאדה כי במהלך המבצע נורו 13 טילים וכי "כל הטילים שלנו פגעו במטרותיהם". עם זאת, לפי הודעת הפנטגון פגעו בבסיס עין אסד רק 10 טילים. הגנרל האיראני סקר בפני התקשורת את כל אחת מהפגיעות שהופיעו בתצלומי הלוויין שהיו אמנם מדויקות מאוד, אך מספרן עמד על 6 בלבד. הוא לא התייחס לשאלה - וגם לא נשאל - מה קרה לשבעת הטילים הנותרים. בשלושת המקרים הקודמים של תקיפות

I 12 מרכז בס"א - עיונים בביטחון המזה"ת טילים איראניות ישירות נלוו להן גיחות צילום של כטב"מים ששידרו את צילומי הפגיעות והנזקים. נראה שבמבצע הנוכחי נמנעו האיראנים משליחת כטב"מים לבסיסים האמריקנים והסתפקו בצילומי לוויינים מסחריים על מנת להתפאר בדיוק הפגיעות. אם נקבל את גרסת חאדג'יזאדה לגבי מספר הטילים שנורו, ואת גרסת הפנטגון לגבי מספר הטילים שפגעו בבסיס, הרי שהאמינות הטכנית הנקודתית - אחוז הטילים שביצעו טיסה תקינה ופגעו בשטח הבסיס - הייתה כ- 77% )10 מתוך 13( ואילו אמינות ביצוע המשימה, קרי פגיעה מדויקת ביעד הייתה רק כ- 46% )6 מתוך 13(. במידה שתקיפת אירביל הייתה חלק מהמבצע, הרי שנתוני האמינות הנקודתית בפועל היו עוד יותר נמוכים. הרושם המתקבל הוא שהטילים בהם השתמשו האיראנים במבצע היו מדויקים מאוד אך אמינותם נמוכה ביחס למקובל במערב. יודגש שמסקנה זו אינה מוצקה מכיוון שהיא נשענת על מידע מקוטע, חלקי ומוטה ועל מספרים קטנים שקשה לסמוך עליהם לניתוחים סטטיסטיים. בתדרוכו לעיתונות טען חאדג'יזאדה כי היו הרוגים בקרב הכוחות האמריקנים וכי מטוסי תובלה ומסוקים אמריקנים פינו לאחר התקיפה פצועים רבים לבגדד, לירדן ולישראל: "יש בידינו תיעוד המעיד על כך" הוא קבע. ההוכחה לכך שהדיווחים האמריקנים על העדר נפגעים הם שקריים היא "שהם לא מאפשרים ביקורי עיתונאים בבסיס". יתרה מכך, הגנרל האיראני טען כי 15 דקות לאחר תקיפת הטילים "ובעזרת ציוד מיוחד שהוכן מראש" פתחו האיראנים במתקפת סייבר שבה השתלטו על הכטב"מים האמריקנים שחגו באוויר באותה שעה ומנעו ממפעיליהם גישה אליהם. מדבריו )שנאמרו לפני הפרסום אודות הפגיעה בתקשורת שהקשתה על האמריקנים את הנחתת הכטב"מים( ניתן ללמוד כי לאיראנים היה קשר ישיר עם משתפי פעולה בבסיס האמריקני שהעבירו להם את כל השמועות שרחשו בבסיס לאחר התקיפה ובכללן שמועות וידיעות חלקיות על הרוגים ופצועים, על תעבורה אווירית מוגברת, ועל איבוד הקשר עם הכטב"מים - והאיראנים ניפחו שמועות אלו ל"פינוי פצועים" ו"מתקפת סייבר". הנימה של חאדג'יזאדה בתדרוך המפורט לתקשורת האיראנית הייתה של התנצלות על ההיקף המוגבל של התקיפה. לדבריו, כבר כשעה לאחר הריגת סולימאני הייתה בידי האיראנים רשימה של הבסיסים האמריקנים שנטלו חלק בפעולה ובהם בסיס טאג'י הממוקם כ- 25 ק"מ צפונית-מערבית לבגדד, בסיס עין

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה 13 I אסד, בסיס סלטי בירדן, ובסיס עלי סאלם בכווית. היעד המקורי שנבחר על-ידי איראן למתקפת הנקם היה בסיס טאג'י, אך מספר שעות לפני המבצע הוחלט שלא לתקפו כיוון ש"רעש ההתפוצצויות של הטילים היה מפריע לאזרחים ]בבגדד[". המבצע היה צנוע מכיוון שהיווה תחילתו של מהלך נרחב יותר: "נקמת דמם ]של סולימאני והאחרים שנהרגו בתקיפה האמריקנית[ תהיה גירוש האמריקנים מהאזור. תקיפה זו הייתה רק צעד ראשון במבצע גדול זה". "בתקיפה זו ירינו 13 טילים", הוסיף חאדג'יזאדה ואמר: "אך יכולנו לירות עוד כמה מאות טילים בשעה-שעתיים שלאחר מכן" לו הייתה חלה הסלמה נוספת "מכיוון שהערכנו שתתפתח מערכה מוגבלת שתמשך כיומיים-שלושה, אולי שבוע ימים". לדבריו היו כל הכוחות הצבאיים של איראן בכוננות מלאה למלחמה עם ארצות הברית - לא מכיוון שזו הייתה האפשרות הסבירה ביותר אלא מכיוון שצריך תמיד להתכונן לאפשרות החמורה ביותר. הנימוק השני להיקף הצנוע של התקיפה היה אם כן הצורך לחסוך בתחמושת כהכנה לבאות. הגנרל האיראני הדגיש את העובדה שהאמריקנים לא הגיבו על התקיפה "אפילו לא בכדור אחד" והפליג בהתרברבות: המבצע הוא אירוע היסטורי מכיוון שזו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שכוחות אמריקנים מותקפים בטילים בליסטיים )יאוזכר כי במלחמת המפרץ ב- 1991 פגע טילי בליסטי עיראקי בריכוז כוח אמריקני והרג 28 חיילים(. "מבצע שהיד סולימאני" היה הצלחה מלאה, אמריקה היא נמר של נייר ש"חזק רק על חלשים" ולפיכך לא העזה להגיב נוכח עוצמתה של איראן. המבצע היה רק "דמי קדימה" במהלך מקיף לגירוש כוחות ארצות הברית מהאזור: מאפגניסטן במזרח ועד צפון אפריקה במערב. הוא אף היתווה כיצד הדבר יצא לפועל: הפרלמנטים של המדינות בהן מוצבים כוחות אמריקנים יחליטו לסלקם, והמיליציות המקומיות תדאגנה לביצוע ההחלטה - לאמור, לא על-ידי פעולות צבאיות איראניות ישירות אלא באמצעות שלוחים תוך שמירת "מרחב הכחשה" על-פי המודל שפועל בתימן, עיראק ולבנון. כשעתיים וחצי לאחר שנורה הטיל האחרון על בסיס עין אסד הופל מטוס נוסעים אוקראיני שהמריא מנמל התעופה חומייני שליד טהראן על-ידי שני טילי קרקע- אוויר שנורו מבסיס צבאי סמוך וכל 176 נוסעיו ואנשי צוותו נהרגו. שלטונות איראן הכחישו בתחילה את אחריותם לכך, ורק שלושה ימים לאחר מכן )ב- 9.1.2020 ( חזרו בהם והודו בהפלת המטוס בשוגג, עקב טעות אנוש. על-פי ההסבר שניתן, אנשי

I 14 מרכז בס"א - עיונים בביטחון המזה"ת ההגנה האווירית האיראנית זיהו את המטוס הממריא כטיל שיוט. נסיבות האירוע תומכות בדבריו של חאדג'יזאדה אודות הכוננות העליונה שבה הועמדו הכוחות הצבאיים של איראן, מצב שהוא כר פורה לטעויות אנוש קטלניות. יאוזכרו המקרים הדומים של הפלת מטוס הנוסעים הקוראני על-ידי ברית המועצות ב- 1983 והפלת מטוס הנוסעים האיראני על-ידי ספינת הצי האמריקני ב- 1988, אירועים טרגיים שנבעו אף הם מטעויות אנוש עקב לחץ נפשי. עם זאת, האירוע מרמז על כשלים ארגוניים במנגנונים הצבאיים האיראניים. סביר היה לצפות שבכוננות למלחמה מלאה היו האיראנים משביתים את התעבורה האווירית המסחרית מטהראן, או לפחות מנתבים את הטיסות היוצאות למסדרונות בטוחים. פן נוסף הראוי לבחינה הוא האופן שבו התכוננה ארצות הברית לתקיפה והאופן שבו התייחסה לתוצאותיה. אף-על-פי שהנשיא טראמפ איים בתקיפת 52 מטרות צבאיות ואזרחיות ברחבי איראן אם היא תגיב לחיסול, בפועל הוא נמנע מתגובה צבאית והסתפק בציון העובדה שהתקיפה לא גבתה חיי אדם בקרב הכוחות האמריקנים. נראה שצבא ארצות הברית לא התכונן לירי טילים על בסיסיו ולא הציב בהם מערכות הגנה כלשהן, ולאחר התקיפה הייתה הדוברות האמריקנית מהוססת ולא ממוקדת. דוגמה אחת היא השוני בין הודעת דובר הפנטגון לבין הודעת שר ההגנה אודות מספר הטילים שנורו. דוגמה נוספת היא העדר תדרוך רשמי על נזקי התקיפה למעט הודעות מעורפלות מיד לאחריה על "נזקים לאוהלים". הידיעה המשמעותית על כך שפגיעות הטילים הביאו לניתוק הקשר עם שבעה כטבמ"ים ששהו באוויר נמסרה רק יותר משבוע לאחר התקיפה, וגם זאת לא בתדרוך של דובר צבא ארצות הברית אלא על-ידי קצין ששוחח עם העיתונאים שהורשו לבקר בבסיס. הרושם הוא שחיסול סולימאני היווה הפתעה לפנטגון ולכוחות ארצות הברית בעיראק לא פחות מאשר לאיראן עצמה. אין ספק שהתקיפה האיראנית על בסיס עין אסד הייתה אירוע מכונן, בהיותה הפעם הראשונה שבה תקפה טהראן כוחות צבאיים אמריקנים בגלוי ובמוצהר. מהיבט שדה הקרב העתידי הוכיחה איראן שוב כי במתארים מסוימים מסוגלים טילים בליסטיים מדויקים להחליף מטוסי תקיפה ולהוות למעשה "חיל אוויר ללא מטוסים". נראה ש"מבצע השהיד סולימאני" הוכן ביתר חיפזון ובקפידה פחותה מתקיפת מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר שעבר, והנזקים החומריים שנגרמו בו היו יחסית קלים. ייתכן גם שהמבצע סבל מכישלון חלקי או מלא בתקיפת

"מבצע השהיד סולימאני": נקמת איראן על חיסול בכיר קציניה 15 I הבסיס האמריקני באירביל. יתרה מזאת, המבצע כולו הוכתם על-ידי הפלת המטוס האוקראיני שהייתה קשורה ישירות למבצע. יחד עם זאת, גם במבצע זה - כקודמו בסעודיה - הפגינו האיראנים מידה של איפוק והוא שימש יותר כהפגנת כוח מאשר מכת מחץ שנועדה לכתוש את האויב כליל. אין ספק שהמבצע שימר ואף הגביר את ההרתעה האיראנית כלפי ארצות הברית. מבחינת ישראל שרטט המבצע את גבולות האיפוק של איראן והצביע על ארבעה לקחים מרכזיים אפשריים: מעבר לאובדן איש מפתח במאמץ האיראני להשגת הגמוניה אזורית פגע חיסול סולימאני ביוקרתו ובתדמיתו של המשטר האסלאמי ואיים בהשפלתו כלפי פנים וחוץ כאחד. בכך נחצה סף האיפוק והממשל האיראני היה מוכן להמר על כל הקופה ולהסתכן בהרג חיילים אמריקנים ובלבד שיושב כבודו בפני אזרחיו. הנקודה הרגישה - הקו האדום - של המשטר הוא תדמיתו וכבודו, ויש להביא זאת בחשבון בכל פעולה עתידית. טילים מדויקים יכולים להחליף מטוסי תקיפה ולהוות "חיל אוויר ללא מטוסים". שיתוק מערך הכטב"מים האמריקני כתוצאה מפגיעה קרובה של טיל בודד שניתק קווי תקשורת מצביע על פגיעותם הגבוהה של בסיסי אוויר עתירי תשתיות וציוד וכיצד ניתן לשתק פעילות אווירית על-ידי פגיעה בנקודות צומת רגישות. הדוברות ההססנית של הפנטגון והשליטה הרופפת במידע תרמו לתדמית הססנית של הפנטגון והממשל האמריקני ועמדו בניגוד בולט לרהיטות השוטפת של הדוברות האיראנית. בלוחמה בת זמננו הקרב על התודעה הוא מרכיב חיוני בתמונת הניצחון. מן הראוי שממשלת ישראל וצה"ל יפיקו את הלקחים מאירוע זה. תודתי לפרופ' זאב מגן על עזרתו בתרגום דברי גנרל חאדג'יזאדה בתדרוך שלאחר התקיפה.

Mideast Security and Policy Studies Recent BESA Center Publications No. 148 Sudan s Policy in the Era of Arab Upheaval: For Good or for Evil? Haim Koren, April 2018 No. 149 The Privileged Palestinian Refugees, Efraim Karsh, May 2018 No. 150 The Israel Defense Forces, 2017-1948, Kenneth S. Brower, May 2018 No. 151 In Memoriam: Per Ahlmark, Manfred Gerstenfeld, June 2018 No. 152 Iran s President Rouhani: Part of the Problem, Not Part of the Solution, Udi Evental, July 2018 (English and Hebrew) No. 153 China s Military Base in Djibouti, Mordechai Chaziza, August 2018 No. 154 The Oslo Disaster Revisited: How It Happened, Efraim Karsh, September 2018 No. 155 The Separation Fence: A Political Border in a Security Guise, Gershon Hacohen, October 2018 (Hebrew only) No. 156 The North Korean Air Force: A Declining or Evolving Threat? Noam Hartoch and Alon Levkowitz, October 2018 No. 157 The 1981 AWACS Deal: AIPAC and Israel Challenge Reagan, Arnon Gutfeld, November 2018 No. 158 Pakistan and Its Militants: Who Is Mainstreaming Whom? James M. Dorsey, November 2018 No. 159 American Jews and Their Israel Problem, Kenneth Levin, December 2018 No. 160 The West Bank s Area C: Israel s Vital Line of Defense, Gershon Hacohen, January 2019 (Hebrew), April 2019 (English) No. 161 The Islamic State s Religious Nationalism: Challenging the Existing International Order, Galit Truman Zinman, April 2019 (Hebrew only) No. 162 Israeli Nuclear Deterrence in Context: Effects of the US-Russian Rivalry, Louis René Beres, June 2019 No. 163 A Geopolitical Crossfire: Al Azhar Struggles to Balance Politics and Tradition, Dr. James M. Dorsey, August 2019 No. 164 EU Funding of Illegal Palestinian Settlement in Area C, Edwin Black, September 2019 No. 165 What Happens to Israel If the US and Israel Go to War? Louis René Beres, September 2019 No. 166 Trump s Trade Wars: A New World Order? James M. Dorsey, November 2019 No. 167 Land Combat Vehicles: Protection Comes First, Maxi Blum, November 2019 No. 168 The Soleimani Killing: An Initial Assessment, Hillel Frisch, Eytan Gilboa, Gershon Hacohen, Doron Itzchakov, and Alex Joffe, January 2020 No. 169 Iranian MIssiles and Its Evolving Rings of FIre, Uzi Rubin, January 2020 No. 170 Operation Shahid Soleimani : Iran s Revenge, Uzi Rubin, February 2020 Policy Memoranda No. 8 Perfect Storm in the Middle East, Yaakov Amidror, June 2015 (Hebrew), July 2015 (English) No. 9 Israel-Greece Relations, Arye Mekel, September 2015 (Hebrew) No. 10 Space Wars, Aby Har-Even, May 2016 (Hebrew) Colloquia on Strategy and Diplomacy No. 29 Israeli-Palestinian Negotiations: Whereto? )Hebrew) August 2014 No. 30 IDF Challenges (Hebrew) August 2016 www.besacenter.orgwww.besacenter.org