makom

תמליל

1 201 הסוגיא התשיעית ע ב( )נג אחר דבר מ שנ ה הכפורים שנהגו מקום יום בלילי הנד א ת להדליק מדלי קין. להדליק שלא שנהגו מקום אין מדלי קין. ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדר שות ובמבואו ת החולים. גבי ועל האפלי ם ת ל מו ד להדליק ]א[ תנ א: אחד. שאמרו בין שאמרו בין להדליק שלא ל א שניהם לדבר א ל א נ תכונו ]ב[ דרש רבא, מאי דבתיב: ועמך כולם צדיקים ל ע ל ם יירש! ארץ ]י שעיה ס כא[? בין שאמר! ל הדליק בין שאמרן שלא להדליק שניהם ל א נתבונן אל א לדבר אחד.

2 202 תכסמ םיחספ - קרפ םוקמ תרוסמ דומלתה ]א[ אנת ןיב ורמאש וכו ואר אתפסות םיחספ ג דהמ(זי,ןמרביל מע.)155 ]ב[ םהינש אל ונווכתנ אלא רבדל דחא וכו ואר הליגמ בי ;א ע הטוס ול.ב ע י שר םוקמ תא רנה ארמגב שרפמ.אמעט :ארמג ןיב ורמאש ןתוא ןיגהונהו אלש אל ונווכתנ אלא רבדל :דחא שירפהל ומצע יבכשממ.השא םירמואה, םושמ ןיאד םדא שמשמ ותטמ רואל.רנה םירמואהו אלש :םירבוס רנהשכ,קלוד האור תא ותשא הוואתמו.הל

3 203 הסוגיא התשיעית: דבר תקציר הסוגיא א ח ר)נג ע ב( לפי משנה פסחים ד ה ישנם מקומות שבהם נוהגים להדליק את הנר בערב יום הכיפורים וישנם מקומות שבהם לא. סוגייתנו מורכבת מברייתא ומדרשה של רבא על ישעיהו ס כא, ושתיהן עוסקות בטעם לכך. מסורות הנוסח של הפרק שימרו את הברייתא בשתי גירסאות שונות. מניתוחנו עולה שהגירסא המקורית דמתה למקבילה שבתוספתא פסחים ג יז, ואילו הגירסא השנייה הושפעה מלשון דרשתו של רבא. בכתבי יד מאוחרים מצאנו תופעה הפוכה: לשון הדרשה של רבא הותאם ללשון הברייתא המקורית. פירוש מדוקדק עיון דור שת זו קצרה סוגיא הנוסח, ענפי בין פילוג כאן יש היד. בכתבי כדלקמן: 6 וטיקן ענף 125 מינכן ענף תנא בין להדליק א ח ר. שאמרו להדליק ובין ל א א מ ר ו א ל א שאמרו מ ש ו ם שלא ד ב ר שאמרו בין תנא שניה ם להדליק א ח ד.1 ל ד ב ר להדליק בין שאמרו שלא ל א נ ת כ ו ו נ ו א ל א דרש רבא ועמך כולם צדיקים בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחר. 2 דרש רבא מאי דכ ת ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בין שאמרו להדליק בין שאמרו שלא להדליק שניה ם לא נ תכוונו א ל א לדבר אחד. ההבדל הבולט בין הענפי ם ב א לידי ביטוי בברייתא הקצרה ה מו ב א ת בראש הסוגיא ]א[. כ י וטיקן 125 גורס: לא אמרו א ל א מ שום דבר אחר, ואילו כ י מינכן 6 גורס: שניהם ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחד. הבעי ה כאן הי א שדברים דומי ם נאמרו בסמוך על ידי ה א מו ר א רבא שדרש א ת י שעיהו ס כב: ועמך כולם צדיקי ם וכו, כדי ל הוכיח שבין א ם נוהגים להדליק נר בערב יום הכיפורים בין לאו, לא נ תכוונו א ל א לדבר אחר/אחד. בכל הנוגע ל מי מ ר ת רבא ע צ מ ה אין שינויים מהו תיי ם בין עדי הנוסח. נקודה נוספת הר אוי ה ל ה תיי ח סו ת כאן הי א נוסח הבריי ת א ב תוספתא פסחי ם ג יז) מ ה ד ליברמן, ע מ 155(: כ שאמרו מדליקין וכ שאמרו אין מדליקין, ל א אמרו א ל א מפני הרגל דבר אחר. 3 לפנינו סוגיא של תורת ארץ י שראל ושל תורת בבל, ובסוגיות מעין אלו ה ש א ל ה הי א א ם ה שפיע מקור חיצוני על הבבלי לאחר העריכ ה או ש מ א המקור הבבלי גרס כמו המקור הארץ י שראלי ועבר שינויים בבבל. המקור הארץ ישראלי בסוגיא זו הו א כאמור תוספ ת א פסחי ם ג יז. ה תו ס פ ת א דומה מאוד לגירסת כ י וטיקן 125 בברייתא, א ם כי עדיין קיים הבדל בין משום דבר אחר )בכ י וטיקן 125( לבין מפני הרגל דבר אחר )בתוספתא, כ י וינה(. בכתבי היד של הבבלי מופיעים שני שינויים ל עו מ ת ה מו ב א ב תוספתא, הרא שון בברייתא וה שני ב מימרא של רבא. בברייתא י שנה ה ב חנ ה ברורה בין כתבי היד: מצד א חד גורסים כי י וטיקן 125, קולומביה וענלאו: לא אמרו א ל א מ שום דבר אחד, ומצד שני, כי י מינכן 6, וטיקן 134, אוקספורד, מינכן 95, וטיקן 109 ולונדון גורסים: שניהם ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחד. 4 ל עו מ ת זאת, בנוגע ל מימר ת רבא י שנה ה ס כ מ ה כך גורסים רש י, פסקי הרא ש, ספר המאורות, פסקי רי ד, ספר המכתם וספר ראבי ה. רבינו חננאל מסכם: ושניהם לטובה נתכוונו )מהד מצגר, עמ קכג(. המאירי)מהד קליין, עמ קצג( כותב: ופירשו בגמרא שכלם לדבר אחד מתכונים. כ י קולומביה גורס כאן: לא אמרו אלא משום דבר אחר. השוו הלכות גדולות )מהד הילדסהיימר, כרך א, עמ 325(, הגורס בדברי רבא: לא אמרו אלא משום דבר אחד. וראו להלן. כך במהדורת ליברמן על פי כ י וינה של התוספתא )עמ 155 (. וראו חילופי הנוסח שם ומה שכתב ש י פרידמן עליהם ועל פירוש הביטוי דבר אחר בספרו תוספתא עתיקתא, עמ כי י בהמ ד 1608, ששון ודפוס ונציה גורסים: שניהם לדבר אחד נתכוונו. גירסא זו אינה אלא עיבוד ופיתוח של גירסת ענף מינכן 6. וראו בהערה הבאה

4 מסכת - פסחים פרק מקום שנהגו 204 כללית בין בבריי תא. בכ י כי אף הענפים, קולומביה ובהלכו ת גדולות מופיעה כמו גירסא או ת ה רבא בדברי קיימות שתי אפ שרויות להסבר ה ת פ ת חו ת הגירסא כאן. נראה שהכל תלוי בהבנ ת כוונ תו של רבא. ה ש א ל ה הי א א ם הו א רק מספק א ס מ כ ת א ל ה ל כ ה קיי מ ת בברייתא וחוזר עלי ה בלשון המקור או ש מ א הו א מ בי א א ס מ כ ת א ומביע א ת הרעיון בל שונו שלו. לפי האפ שרו ת הרא שונה, על נוסח הבריי ת א ו ה מימ ר א להיו ת זהים, אול ם לפי האפ שרו ת ה שנייה הו א הביע א ת הרעיון בצורה שונה, כפי שבאי ם הדברים לביטוי בנוסח כ י וטיקן 125. אם ה ש ת מ ש רבא בדר שתו בלשון הב ריי ת א הרי שהל שון שבכ י מינכן 6 מקורי ובענף ה שני מ ש ת קפ ת הג ה ה של המסרנים/גרסנים על פי ה תו ספ ת א. לפי הסבר זה, שני הענפי ם גרסו במקור הדברים: שניהם ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחר/אחד, גם בברייתא וגם במימרא, אבל בענף וטיקן 125 ה שוו ל תו ס פ ת א ושינו א ת לשון הבריי ת א כדי ל ה ת אי מו ללשון ה תוספ ת א. לכן שינו א ת הסגנון אבל ל א הו סיפו א ת הביטוי הזר הרגל דבר אחר וגם ל א שינו ברי שא בין שאמרו ל כ שאמרו, שהרי הסגנון בין שאמרו נוח ופשוט יותר מא שר כ שאמרו. א חר כך קיבל ב שלו שת כתבי יד הל שון ה מ ל א: שניהם ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחד, צורה פ שוטה עוד יותר, בסגנון: שניהם לדבר א ח ד נתכוונו. 5 לשון זה מחליף א ת הל שון לא... א ל א המסורבל למ שפט פשוט וחיובי. א ם כן, הגירסא המקורית בבבלי מ ש ת קפ ת בכ י מינכן 6, ונוסח וטיקן 125 מו שפע מן ה תוספ ת א. ע ם זאת, אפילו לפי טענה זו, ה ה ש פ ע ה ה ת ר ח ש ה ב שלב קדום באופן יחסי, שהרי גירסא דו מ ה שרדה גם בשני כתבי היד מתימן. אבל בכתבי יד ה תי מניי ם מופיע שלב מאוחר יותר בפיתוח הנוסח. מסרני הנוסח בתימן הו סיפו ו ה ת אי מו א ת מימר ת רבא לברייתא בל שונה המוגה. זהו אפו א שלב מאוחר יותר בפיתוח ה הג ה ה שהתרח ש בענף, והראיה לכך הי א כ י וטיקן, 125 שבו נותרה גירסא כמעט ז ה ה לזו ה מו פי ע ה בכ י מינכן 6. אול ם יותר הגיוני לדע תי לטעון ההפך, ד היינו: הצורה המקורית של הבריי ת א בבבלי הי א כצורתה בכ י וטיקן 125 ודעמיה, והמקור החיצוני הארץ י שראלי הו א ה הו כ ח ה לנוסח הקדו ם יותר. 6 לפי זה, הגירסא בברייתא בבבלי הי ת ה במקורה: לא אמרו א ל א מ שום דבר אחר, ורבא חזר על או תו רעיון במילותיו הו א: שניהם ל א נ תכוונו א ל א לדבר אחד/אחר. ודווקא דברי רבא ה ם הגורם ל שינוי בענף מינכן 6 מתוך מג מ ה של הרמוניזציה, ש הי א מסימני ההיכר של עיבוד מאוחר. 7 קצת סי מוכין לכך ניתן ל מ צו א בעובדה שבבבלי מופיעות שתי מימרות שלהן צורה דומה, ה א ח ת ב מגילה יב ע א ב שם רבא: אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, ו ה א ח ר ת בסוטה לו ע ב בשם רבי יוחנן: מלמד ש שניה ם לדבר עבירה נתכוונו. דו מ ה שלשון רבא ה שפיע על הבריי ת א ה מו פי ע ה אצלנו, וגרסנים שינו הו כדי ל ה ת אי מ ה )את הברייתא( למימרא. ניתן להוסיף שהפועל נתכוונו בצורת עבר רבים אינו מופיע כלל במ שנה או ב תוס פ ת א ומופיע בבבלי הנדפס כארבע ע שרה פעמים, כולן בפי אמוראים, חוץ מ מי מ ר א א ח ת של ה תנ א הבבלי רבי נתן. 8 לפי זה, כ י וטיקן 125 הו א ה שריד הי חיד לגירסא המקורית, ובענף מינכן 6, גירסת ה מי מ ר א ה שפיע ה על הברייתא. בכתבי היד ה תי מניי ם ובהלכו ת גדולות ה ת ר ח ש ה תופע ה הפוכה, ולשון הבריי ת א ה שפיע על המימרא, אול ם נוסח כתבי היד ה תי מניי ם עדיין משקף א ת ה שלב האחרון ב ה ת פ ת חו ת הנוסח. זו הגירסא בברייתא בכי י בהמ ד 1608, ששון, ובדפוס ונציה, אבל במימרת רבא הכל גורסים: שניהם לא נתכוונו אלא, וזו אפוא דוגמה נוספת לכלל )בלשוני( לשון ראשון מגיהים, לשון אחרון לא תמיד זוכרים. כלומר, במקרים רבים מגיהים הסופרים את לשון הסוגיא בהופעתו הראשונה של ביטוי מסוים אבל אינם מקפידים להגיה כך בעקביות לאורך הסוגיא כולה. ולשון ראשון מושפע גם ממימרות רבא )מגילה יב ע א( ורבי יוחנן )סוטה לו ע ב(, ראו בהמשך. ראו ש י פרידמן, התהוות, עמ 94, ד ה אין שם. ראו ש י פרידמן, השוכר את האומנין, עמ 100. סנהדרין קט ע א: תניא רבי נתן: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו

5 IP^. עידכשטthf»3te טפ 43 טל,י אפהי^יה יאנאד*>שיc : ח 9 ס«בשערי מאי *דמל^ח 5$S 1rnm«a*HS rajזמןכאי > 0 ר ^ ח 4 אהילאראיו< צ 11 אי 3 -!רהיבאדדא uus-ilw חכא «י 5 ח* 3 אדאי י^דא ^, חיפאחלא. ^ ט רו י א א ^ ך ד איהפד 1rn 12 טפא מע ופי 0 ןjor וכה!נא m א ץ ה^ז פ ^:חחגאמ;!פאהרלאדא נדאהנה«פישו?%לפי; י^ מ " חגא»*;זעאח ייפאכהאפאפי 5 *א! דכימכדטומאהדהי חכע טר ופי סבר עיעאחהיתדהפגיכוד *< sshטזפאהדחליהחיאפגיכלר W * io וכד קכי.. ג חוויןמדחיאייי^אר לאפדחיאזבדpo טימאהגפידאפדחיא nmt ^ m עז י ז. -rsf יסוייעוחן w i S p v He p n p מימןאמי פט בך נ טי א י ל»»א pw ^ך«זלאאמהראעוין bvp ויאאוןיףזפכיאשון י < ^43 הני- י 4 ז :. < ;יחודין>ה 5 זיהי מי ^מא^ קיקאיאדחזדחוי^ז ע 3 י thvawz : nועדיתץ.;עייניפא כתיםיךןו^חורינה יחטזבעגיי*א - וזן»חשסיקדפ 1 לאחד בך V3 " 13 > 3 יי 'יי ; עהוא ט 9 אyn -\ J ע כיעחג טמאה; 5 ףא י ידפץבד נחכי»צ ^אפח גזירועשהHaaזדפץבי גה 4 ^טכאיעהדמזא!העיץפר/ ה ע^~' טיפאההגיףפטפאטזפאההההלמוע: זהפי גה טי^מאדזרל ל^רכך; 1 ך;האסד* 1 לאהדר.ךטרקי** ח פ-נת Vמהזדניץכי ני ז : Vהדסיע^הכשרדנלהה^כשגטפ-א ג, 3 עו» 1 כץ נב ז יבין באינהב, ; יני גר * 1 ן א^רבינאטו^אי יקמעעגכ וכפל י זדיקהיב של^הודץהכמזין ^הוד גי ור!זילא<-פזדיקהיכין xiwוני נפזידטיבאי וכ טעגהורr^y, כפןיד^אי ירעח^אחאכאדעשי,ה!;א pujבמזידכץבאווסזני! n«*p בדגיןהכיק<ימעזמאכ עונגהדקוכץכטזנגזכץכפז דכיןבאמסמןבריגץ< v. ז 1 (אהאקד!!מרקדפ^ואחרכך 0 ד^>^כאמזילזאחרלאד נךג 1 י י 1..ה,» ;יד. w כךמרקי*אחזאהדץדא&י;.זרי>זאהרילדה והאידקיעי ;.זיל ר\; וכך?.יד >ג -- 1 ש ז קאבי^פ יז^סועאגיטכ אטזכאתחגין א*ייייגיץ 0 י->ד!דאל ת 0 דקלאהדק ayhtf *י^אהגארי יא ;כי«דק זאהר גוד:; :י 1 מאטזפאר ההחלפהר זחה^יץפיער.,ג יידכי ;דחמאכהןחפד דכקדכטהיהההיהיז אטגפאי הדףת:אייאהלהרי»*יכיו.פ*דיטיפאוץז '<וזי 0 ככי 5 *יסאכדמחל 1 אאלדילפאבזכה:ריר * ול«ע«כב>^י 0 זדא^ןאנ^.< 3 תאהאץפי>דהצרודיא^אאדד נטו$ 3.מ!פאמהההד 4 \ יפדנדכי מא ייאר 1 ני ^יטי טיכאדהיי ד עיץ זגפא אימזירירייפיהכהי^ך י 4 אמל עי 3 סהבמאיא יי«אבב ל ע <»- «r»pw זד י יאפ,די 8 ע 1 ח 1 ^יאן :? W. - *י -ןיןג^ זייזאץזבץמ / ז 3 י * ע י # ^ ^ א ^ מ עיצ 1 יז +ויי ןאיזתזה» כ חוי & א». ^ ז, <ז «א» 8 יגבי *^fawaxartfiibe A ;/t C'yj^S^>wbt!A ^ יא 3 יו פ ^ג $ «וז כויגרוהויזיידיר tb דחממ«^יש#«כ יד^^ אי*ג» יעי ;^' לעי ח^ 4 ^ 3 דיעאר 1 פ ^ 3 י', וחקן 8 אילידייא -ד ו vniwmdihnnrq&i ' iv.a'-fyjnh ט^^שד^ ין»ו!נךי ^> י, כעמ 1 חא : WS&J < י היר-גדדיהל^ כעאד,טפא ו ' ^ רז 9 4 {י/כיי^^זך > «נ 3 ;סי&עטמ^»«. 0^^, פ^ $טודני 3 ו י י^ן! שי 4»*ע ח 0 1 י ז $.' ifrtfohד>^וד< vjwp - ןט 3 יאו' 0 מ 3 עש 2 ג 0 ן י מ#דז?יעך י^י 6 ניעהאי^ ^ד<מ 1._ ttmtifafl'ntmvwfft*, יד *# <%' ; } a ' V ^ w ^ s ««a #J}a^w קמוכפח^תיהגאי : :יאדהכ ^ *די עכ;'. ^י^ ^ 4 >»«ר.א 0 ך 0 יז^ןwSy«?v? בזן»ו יטליא* פי י ע ^יי * W rjfflt אח י מ מ פ w bb ws אהsaronp זז א ד זפי /גה^זה י 5 י ^ יהיר ד< My*y אי' 4 גרץ* הי *tw{s* TTfw^ ^' ^ ^ ^ ^ ^ מיי ^ו מ ^י ^ א ^ז ג מו 'ע _ כן. ף ^ 5 יר s^ $ t$n ra^b^ פ הי/י ^ז ר י r <, ד» ^ <י * אנ' פ עיי * ^ןךי >י יוטמזמ. חנוז ^fiegpp1^ 6^ 9hד ^ן ^ מ הו ץי #י; ח 9 ת&. ^ד.י 1 בהקו^ שח כ ^ *1 מן ^י «כ ^ ט ^ *ג ^ן «ק' טו & «4 : : י ^ א ח -יי ו ג * ^ * ד דנ ה ע פ ^ ^ נז ^ כיי ^ן V י*ז חז א ה, עזי ו ע בי,?. כי ש *ז מי ט מו ^והסלא»»רץ זבהגוי,»טפא^דץ ופאיחומ^אמיאנזדן s«eunrrw שרץהפידשר פטכאכאינ? כ*מא מאזכנפיטמוייפ 3 ^ 3 א(/פ 0 ^.3 י _.?זונארוי 6 י כי ^ אי א י ח ד:-. ^ז ^ז כ פ ש ^ 0 ««- מאיהיי 5 דיה.מי ^ דנרגוד י^פזכעכן טעין ^ריפה ו 5 יי^ח ואעודנר&ימיעז ח 5 ג 1 דז<»דרכח ז 3 הפורשכ\ פי 31 אפ*שככוכ^כופשפאבל» הדש כה 0 טזב 1 כ ד»י^ כיהכ^י* ל ריופ*גיד*>הפור פ כ 1^ קדי ופאיהופ^הבי אפקאדד! 3 חג«ייקרי חמדי- puפטפאכפ שהז. 13 כייהכ 51.הןדה 3 אדיתןdw משסי*ישפ*>«**נדיך בחיפהכההיקה 4 יאכד 11 ד א הו ת יוז א י ה ר ^ כ ^ ך ^ ד ז ^ ד ע ד ה ^ ה י י. "kc קטע כריכה בולוניה ebr. 439,Archivio di Stato Fr. דף אחד מקבוצה של דפים הנמצאים בספריה למסכתות שונות העמודה השמאלית מקבילה בדפוסים שלנו לדפים פ ע א-פ ע ב והימנית לדפים סז ע א-סז ע ב