ממעל ל"ו

תמליל

1

2 2

3 3

4 4 המדקה ןחלושל ךורע וראק ףסוי יבר ןרממ א"עיז הדוא 'ה דואמ יפב ךותבו םיבר ונללהא ירישמו.ונדוהא המב םדקא 'ה ףכא יקלאל םורמ רשא ןועממ ושדק ןמ םימשה עיפוה בורב וימחר וידסחו עיפשהו ובוטמ לע לפש םישנא ינומכ רבחל רפס ןתונה ירמא,רפש רוביחה לודגה יתרבחש לע העבראה םירוט רשא ויתארק תיב"."ףסוי רשא יתללכ וב לכ םינידה םיאצמנה לכב םיקסופה םישדח םג,םינשי םע תומוקמ םתובשומ םהירצחב םתוריטבו דומלתב ילבב דומלתבו ימלשורי אתפסותב ארפסב ירפסב אתליכמבו הכלה השעמל [אלו קר רורב הכלה ןוידו,]א"תיז.תויגוס ירבדו םישרפמה םיקסופהו ילעבו תובושתה םישדח םג,םינשי ראבתנו םש לכ ןיד ןידו ראב ביטיה רבד רובד לע,וינפוא ןומראו לע וטפשמ בשי יולת וילע לכ יטלש םירובגה ישנא םשה רשא.םלועמ יתיאר ינא יבלב יכ בוט טוקלל ינשוש יריפס וירמא ךרדב הרצק ןושלב חצ ללוכו הפי םיענו הלימ לכש,ע"ושה ןושלב קיידל אל רשפא ךיאו[ רוציק,המוקמב הלימו תיבה ףסוי הנווכו הרורב הפושפו רבחמל יבר ףסוי וראק,]א"עיז ןעמל היהת תרות 'ה המימת הרוגש יפב לכ שיא,לארשי יכ רשאכ ולאשי ח"תל רבד הכלה אל םגמגי הב אלא רמאי המכחל יתוחא,תא םשכ רורבש ול ותוחאש הרוסא,ול ךכ היהי רורב ול לכ ןיד לאשיש וילע ותויהב רוגש ויפב רפס הז יונבה תויפלתל לת לכהש םינופ,וב וקלחל םיקלחל םישלש דומלל וב לכב םוי,קלח אצמנו לכבש שדח אוה רזוח ודומלת רמאיו וילע ירשא אבש ימ ןאכל ודומלתו.ודיב תאז,דועו םידימלתה םינטקה ךיאו[ ולכוי תא ךרבל ןידה ס"שב םיקסופו תיבו,ףסוי ירה םהש תוקונית לש תיב.ןבר ןכל רורב תנווכש רבחמה אוה לכ קספ ע"ושה ]וטושפכ וגהי וב דימת וננשיו ונושל לע הפ היהתו אסריג אתוקניד תרדוסמ םהיפב םתונטקמ הכלה השעמל אלו[ לש רפס ירורב הכלה ןוידו,]יתכלה םגו יכ וניקזי אל ורוסי,ונממ םיליכשמהו ח"ת םג[ םיניידו ]םהינימל וריהזי רהוזכ עיקרה חינהב םהל םבצעמ ןיאש[ םהל השע ע"ושה לעבש ירחא הכלהה תא ררבל ]הדובעה תא םהל עיגיו

5 5 םיפכ ועשעשי םשפנ םתוגהב רפסב הז רשא ולוכ םידמחמ הכלה הקוספ []השעמל הכלה שממ ןיאב רמוא ןיאו.םירבד יתארקו םש רפס הז ןחלש","ךורע יכ וב אצמי הגוהה לכ ינימ םימעטמ םיכורע לכב םירומשו םירודס.םירורבו חטבומו ינא דסחב ןוילע יכ י"ע רפס הז אלמת ץראה העד תא 'ה םינטקה םע םילודגה דימלת םע ןיבמ םכח םישרח ןובנו.שחל ןכבו שורפא יפכ לא 'ה ינרזעי לע רבד דובכ ומש תויהל יקידצממ,םיברה ינכזיו לחה רומגו תויהל רדוסמ ותכלהכ ןקותמ לבוקמו בוטו.הפיו יננהו ליחתמ תושעל רשאכ יתדעי 'הו היהי.ירזעב םיתוחפבש תוחפה תוהגהב א"תיז.איכד ברע םוי הכונחד 'א ד"כ ולסכ.ד"עשת תמר שמש תיב

6 שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרע סעיף א בכ"ה בכסליו שמונת ימי חנוכה ואסורים בהספד ותענית, בעשיית מלאכה; ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד דולקות, ויש מי שאומר שאין 3 להקל להם. 1 אבל מותרין 2 שהנרות סעיף ב ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות 4 הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה: וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת 1 ואם לא כן, לא היו עוברים ושבים עד שתכלה רגל מן השוק. וזו עילה טובה לעשיית מלאכה לשם קיום המצוות ולא לשם כפל הונו. ואינו דומה לדין עשיית מלאכה בפורים )שו"ע תרצ"ו ס"א( שהעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם. כי עיקר מצוות הדלקת נר חנוכה בלילה ולא ביום. מה שאין כן מצוות פורים שרובן מתקיימים ביום. 2 והוא תקון על שאורו של עולם נכבה באותו חטא. אמנם, ידוע שדווקא אישה מדליקה נר שבת, שהיא יותר מצוייה ומוזהרת לבית. אמנם, מצוות חנוכה עיקרה באיש וביתו, משמע שביתו טפל לו. אלא שנר של שבת חל על שלום בית )והדברים עמוקים בענין בת זוגו הראשונה של אדם שמרדה בו ולא קבלה 'וכבשוה' וניתוסף לאדם הראשון את 'חווה', שהיא שניה לו, והוא זווג שנו קשה כקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף הוא תיקון כל טיפות שז"ל של אדם הראשון. כך שהאר"י הקדוש מגלה לנו )שער הגלגולים( שזיווג ראשון ושני דהיינו קודם לנישואין שצורה שהאדם מקבל את בת זוגו )זיווג ראשון: בלי שום ריב ומחלוקת ובקלות, זיווג שני, שמקבל אותה אחרי ברור קשה והוא צריך להתאמץ הרבה.( אולם, לא מדובר בשלום הבית שבנישואין שתלוי גם באיש ןגם באישה )זכו או לא זכו, לשון רבים(. ונחזור לעניינו, והוא שנר שבת כנגד שלום בית. אמנם, נר חנוכה כנגד הבנים, שהזהיר בנר חנוכה הוי לו בנים ת"ח. ולכן אורו של שבת בין איש לאישה, ונר חנוכה בין אב לבניםף ואף בין אימא לבניה, שאין לה חלק לעום הבא )מס' ברכות( אלא ע"י שהיא שולחת את בניה לת"ת, שכל רצונה יהיה שבניה יהיו ת"ח וצדיקים. 3 פירוש, שהבעל לא יקיל על אשתו. כי שמחת האישה ע"י בעלה, ואין לאישה גבולות עד שהבעל מגדיר אותם, ומה שמגדיר לעצמו, מגדיר לרעייתו, והוא אשתו כגופו )דווקא הגוף, אבל לא נשמתו, שרצון האיש אינו תלוי באשתו(. להיפך, מצווה לאישה לרצות את בעלה )ולא לשמח( שכל עוד שאינה מרצה בעלה הרי היא בגדר אישה רעה ואשת זנונים, שאינה כגופו של בעלה אלא לגופה עצמה, הרי שהיא מזינה את עצמה, כי אישה שאינה תחת סמכות בעלה או אביה, נגררת אחרי הזנינות שרוצה להזן ולפרנס את עצמה לבד. ואכמ"ל. 4 כי עיקר חטאם אינו במשתה ויין כעוון דור נס פורים. הסעודות האלו רשות כי רשות בידם היה להתנגד ליןןנים ולמתיוונים. ואף שגם סבלו מגזורות שונות, אינו דומה לנס פורים. כי גזרת המן הרשע נכפה על כל היהודים )אחשוורוש מלך בכיפה, מלשון כפייה( מה שאין כן גזרות היוונים על ישראל לא היו שוות, מכיוון שגזרות אלו חלו על התורה ועל המצוות, ולא על קיום הגופני כמו בגזרת פורים. לכן, זה לעומת זה, כשל גזרות ברשות כך הסעודות ברשות. וכן, כשל גזרות על כל כלל ישראל בכפייה, כך הסעודות נקבעו בחובה. וכיום, בעקביתיה דמשיחא, היא בחינת חנוכה, שלא כולם סובלים מכל מיני גזרות והתגברות הס"א ע"י מלכות המינות שעיקר ביצוע ע"י רדיפות ושיטור האזרחים, מזכרת משעבוד מצרים. אמנם, הכל מוביל לבחינת גזרת המן הרשע, כדי שכל כלל ישראל יסבלו מאותו צער, ואז ה' יושיענו בחינת ויזעקו/ויצעקו בצר להם אותו צר לכולם. 6

7 5 המזבח. ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה. יש 6 אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. והוא גם חנוך ה שהוא חינוך ה' המחנך את הגדולים ואת הקטנים. והוא היפך חינוך אומות העולם ודווקא תרבות וחנוך היוונים, שיסדו את כל תרבותם סביב החן והגוף, והוא רמוז במילה חנוכ"ה שהוא חן הוכה ע"י החשמונים הכהנים הקדושים. זית"א ויש ליישב, כי הלוא, אם בכלל לא ראו היוונים את הפח ולא מצאו אותו, מאי איכפת לן אם היה חתום בחותם כהן גדול, אחרי שאין זה מעכב או מסייע? אלא, על כורחנו )וראוי שהגאולה תתחיל בימי חנוכה אחרי שכל העם מקטן עד גדול מדליקין נרות חנוכה בשמחה רבה, מיכיוון שהיא מצוה שכל עם ישראל מקיימים בקלות ובאחדות בלי שום חכמה וקושי. ויש מי שאומר שאין להקל להם כי דרך האישה להקל בקולות דרבנן, שאם מתיר לה בעלה לדחות את כניסת שבת עד השקיעה במקרה של דוחק, האישה עלולה לקבוע אח"כ, את כניסת השבת בשקיעה ולא להוסיף חול בקודש, וגורמת שמכניסה החול בקודש. ולכן, תקנו חכמינו זצ"ל, שהנשים לא יעשנה מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ולא רק בזמן המצווה שהוא לכולי עלמא, חצי שעה, כדי לחייב אותה במצווה, שאם לא כן, היו הנשים רק שומעות את הברכות ולא מרגישות את קדושת והארת הנרות. נמצא שנר איש וביתו פגום, שרק האיש יפעל ולא האישה. ובאמת, מה היא פעולת האישה אחרי שאינה מדליקה ולא מברכת? אלא הסתכלות האישה בנרות, או שביתתה בעת שהנרות דולקות, הוא מהתיקון עילאה שהיא מתקנת את כל צרת עין שלה ]עיין ספר החסידים בעניין שרה שהביאה לאברהם סולת במקום קמח[ כי צרת העין מאישה כשרה אינה להנאתה אלא להנאת בני ביתה. ומכיוון שאין ליהנות מנרות חנוכה, נמצא שמעכבים אותה מהנאה אסורה אף שכוונתה לטובה. ונמצא שהיא אינה נהנה מהנאה אסורה ונהנה מחסרון הנאה וזו היא עיקר עבודתה בקודש בימי חנוכה, לעבוד על יצרה לתת כשצריך לשמור. וזה הדבר המובא בשער הכוונות לכתבי האר"י ז"ל, שבחנוכה )ופורים( כי הנוק' יש לה אז תוספות קדושה לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה שלא ע"י בעלה, שהאישה בזמן נרות חנוכה דולקות, אינה מקבל שום שפע מבעלה, כי אינה תחת רשותו אלא תחת רשות הנרות ופטורה מכל עבודה בבית שהיא אמורה לעשות על פי ההלכה. ולכן מקבלת הארת הנרות דרך הסתכלותה בעצמה, ולא דרך ברכת בעלה שבו היא בדרך כלל תלויה 5 הוא דבר פלא, שלדת הרמ"א, קביעות סעודת מצווה הינה ע"י שירות ותשבחות, ולא דברי תורה או דרשות 7 6 וידוע שיהודית היא תקון ליעל. ועיין סדר הדורות.

8 ג) סימן תרעא 8 ואפילו עני המתפרנס מאד בהדלקת נרות חנוכה, סעיף א 7 צריך ליזהר הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק. מן סעיף ג 9 נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל שנים ואזהרת על המדליק. אמנם, יש להיזהר שלא ידמה חנוכה לכנסי עבודה זרה שתקופתם זוהה עם תקופה ימי חנוכה, עד שיתערבבו ניגוניהם בניגונינו )עד שחסידיש קייט' הכניסו צלילי פעמונים בשירי חנוכה, רח"ל( ודמי חנוכה השתנו ל''דמי'' כיס ההורים ואין זה אלא מנהג רע ומר, כי מתנות אלו משכיחות את עיקר מלחמת החשמונאים ביוונים : רוח הקדושה נגד רוח הטומאה. וכבר אמרנו שרוב הגזרות רוחניות של ישראל. ומה יקלקל לרבות במתנות וחפצים חומריים? וה' יכפר עלינו. )וכבר שמעתי פעם מפורסם א' שהעדיף מוזיקה קלאסית לזמרים יהודים מכמה סיבות, מוצדקות או לא. ומי לא יודע עומק טומאות אותם מלחינים גויים ויהודים ותועבותיהם, שאין זמר יהודי היום שמגיע לשרצות אותם''גאוני'' 'נוני( המוזיקה הקלסית, ה' ירחם( 8 משמע שפרנסת העני היא ע"י צדקה. ואם כן, צדקה הינה פרנסה. תורה יפה עם מלאכה. וצריך בקיצור נמרץ, קצת סדר בעניינים. הפרנסה קבועה מראש השנה עד ראש השנה והיא מן השמיים. כך שהשפע האלוהי מצוי ומשפיע בעולם ולכל אחד ואחד. רק הפוגם בכלי הקיבול שלו, חוסם קבלת שפע הפרנסה האלהי. אולם, אין מציאות ה' משתנה, ורק מעשי האדם פותחים או סוגרים או מעכבים קבלת השפע שתמיד מתקיים ומוגדר ע"י בורא שמים וארץ. המלאכה היא כלי לקיום המצוות )לפרנס את אשתו, צדקה לילדים, חינוכם, גמילות חסדים, מעשר וכרוב המצוות( ומניעת החטא, שע"י השעמום בא החטא, והם דברי השולחן ערוך )קנו ס"א( דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון כי העוני יעבירנו על דעת קונו.עכ"ל. לא שיש מצווה בהעושה מלאכה, אלא שניצול מהעוון. )בין החמס לבין גל"ער(. וכבר גילה לנו רבינו הקדוש רבי ישראל בעש"ט זיע"א )על פרשת מקץ( שהמלאכה אינה אלא עילה )סיבה( לפרנסה, למי שאמונתו ובטחונו אינו שלם. ומפאת חולשתו וקלקולו, הוא מצריך לעצמו מלאכה, מה שקרוי בשם כלי או השתדלות )וכי לכאורה אינו צריך כלי נוסף שהוא בעצמו הוא כלי בעולם, אלא ככל שהוא צריך כלי שני או שלישי, כך ישיג את ההשגחה באותו כוח: בכלי שני או שלישי...(. ולכן, פרנסה לחוד, שהיא מתנות חינם של הקב"ה לאדם, ומלאכה לחוד, שאין קיומה אלא ע"י קיום המצוות. 9 והוא רמז נר שיש לו שתי פיות, פירוש פי פי ות כדכתיב וחרב פיפיות בידם, והוא רמז לחנוכה שנלחמו גם בחרב גם בתפילה, אמנם לעתיד לבוא, ל א ב ח י ל ו ל א ב כ ח כ י א ם ב רו ח י א מ ר ה' צ ב או ת: עוד רמז לנצח והוד, בחינת משה רבינו שהוא הממלכה, לאהרן אחיו שהוא הכהונה. ולכן, ה' שלח למשה רבינו ע"ה את אהרן הכהן ע"ה לדבר לנפי פרעה. אולם, כשמשה רבינו עולה על כל הל"ו צדיקי הדור )עולה ל"ו( אינו צריך יותר לפה של אהרן ומקיים פה אלפה דיבר עם האלקים. ולכן, עולה שניים )שני פיות( כי כל אחד שומר פיו ולשונו. 8

9 סעיף ד מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר 11 אחד; לא כפה עליה כלי, אפי' לנר אחד אינו עולה לפי 12 שהוא כמדורה. הגה: ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה, ולא בעגול דהוי כמדורה ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א, מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו. ויזהרו כשעושים נרות, אפי' בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה אפי' בנרות של שבת וי"ט יזהרו שלא לעשות כן. סעיף ה נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו 13 בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה א"צ נר אחר; ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, 14 צריך נר אחר. 11 משמע לדעת השו"ע, חנוכיה עגולה כשרה, כל עוד שינה נראית כמדורה. ולכן, פוסל דעת הרמ"א שיש להיזהר להעמיד הנרות בשורה שווה. ומ"מ, דעת הרמ"א היא ששוויון השורה הינה ע"פ אורכה ולא ע"פ גובהת הפתילים )או הנרות( עוד, שעיקר פירסום הנס לדעת השו"ע הוא בהנחת ובהדלקת הנרות, ולא זהות מספר הנרות הדולקות, שאם לא, בחנוכיה עגולה )סביב הקערה( אי אפשר להכיר במספר הנרות במדוייק, להולך מבחוץ. ולכן, זהוי מספר הנרות אינו אלא למדליק, ולא הרואה מבחוץ. משמע, שמי שגר בעלייה ואין לו חלון הפתוח לרשות הרבים, יניח וידליק את נרות חנוכה על השולחן. כי הרי, אינו רשאי לקיים המצווה )והלשון דומה למס' תענית ברישא, גשם בחג סימן קללה, ועיין רש"י: כעבד וכו'. והמילה רשאי קשור לרכשות, שאין לו רשות, פירוש, זכות, לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה(, ואין פרסומי ניסא אלא לבני הבית בלבד. ודמי לשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוות פירסום הנס ברשות הרבים. 14 ולכן, לדעת מרן השו"ע, כל ישראל צריכים היום נר אחר )הוא השמש(, שרוב האנשים משתמשים לאור החשמל, וממילא, אין צורך במדורה. יוצא שכל אדם נקרא היום אדם חשוב. ולכן, לא די אור החשמל כנר נוסף )שמש( אלא צריך נר נוסף. אמנם, אם הגדרת אור המדורה היא שימוש המון העם במדורה, ולאו דווקא אנשים חשובים, הרי שרובם היום משתמשים באור החשמל. נמצא שאור החשמל כמדורה.

10 סעיף ו מניחו למעלה מג' טפחים, ומצוה להניחו למטה מי' טפחים, ואם הניחו 15 למעלה מי"ט, יצא, אבל אם מניחו למעלה מכ' אמה לא יצא. הגה: אפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ', לא יצא, ז דהדלקה עושה מצוה. ומה שנהגו להניח בטפח הז' הוא מרבי חיים הכהן בטור פטדה תלמיד מוהרח"ו זיע"א. אך אינו מהאר"י ז"ל כמובא לעיל. 17 משמאל, 16 לפתח סעיף ז מצוה להניחו בטפח הסמוך 18 כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל. הגה: ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני ר"ה כלל, אין לחוש כל כך אם אין כך שמצווה להדליק )לפתח ברשות הרבים( כשהוא עומד בפתח ביתו. וטפח הוא מהמשקוף השמאלי )מול המזוזה( לכיוון קדימה )בכיוון חוץ הבית( ואינו חייב להדק הנר בתוך טפח המשקוף, והרשות בידו להדק הנר לדלת ממש, ןאם כן, ינחנו מחציו של הכניסה לצד שמאל מרן פסק בהנחת החנוכייה ולא בגובה המגורים. ולכן, לפי פשט מרן, המניח נרו יותר מכ' אמה אינו יוצא. אמנם, אינו דמי לדין הדר בעלייה יותר מכ' אמה, שאינו מניח את נרו בביתו יותר מכ' אמה, אלא לאפוקי קרקעו שכך נפסק להלכה בבניית סוכה, שמותרת בעלייה. ולכן, הדר בעלייה יותר מכ' אמה, חייב לדעת השו"ע להניח את נרו בחלון לרשות הרבים, אם לא בגלל הסכנה. כי מצד המדליק חובה לפרסם את הנס, אף שאינו ראוי לעובר ושב ברשות הרבים. וכך משמע מלשון השו"ע והבית יוסף, שכל מצוות פרסום הנס חלה על המדליק ולא על הרואה, שהרואה נר חנוכה ויודע שהדליקו לצורך פרסום הנס ברבים, מברך. ואילו, המדליק לעצמו, הרואה מבחוץ אינו מברך, שהרי, המדליק הדליק לעצמו )או לבני ביתו( ולא לפרסום הנס ברשות הרבים. 16 מלשון השו"ע, אינו מדליק בפתח אלא מי שיש לו פתח ברשות הרבים. ומי שיש לו חלון ברשות הרבים, חייב בחלון. ואם בגלל הסכנה )ולא בגלל שהעובר ברשות הרבים אינו רואה( מניחו על שולחנו. 17 והוא רמז לדברי הנביא מצפון תיפתח הרעה. וכמו שכתב האר"י הקדוש זיע"א בפיוטו אסדר בשבחין אסדר לדרומא מנרתא דסתימא, שהאור מתפשט מלמטה למעלה, לכיוון העליון שהוא צפון, בדרך מעלין בקודש. לכן, כל הקרבונות שהם בחינת קודש קדשים, מקריבין אותם בצפון המזבח, כי צריך סגולת כפרת הקרבן שהיא התפילה, כדברי האר"י ז"ל ושלחן עם נהמא ובצפונא ארשין. ודווקא קודש קדשים שהוא קדשים קלים, כי צריך התערותא דלתתא, והוא התעוררות ע"י נר חנוכה שהוא בדרום, דלתתא העולם. ואף שמשכן המזיקין בצפון, אנו משתלטים עליהם ע"י אור המנורה, אור חנוכית בית הכנסת שהוא מקדש מעט. והוא מצוי שאין כמעט התיישבות אנושית בכיפת צפון העולם, שהוא מלא קרח, אל תקרא קרח אלא קורח. לכן דווקא מהצפון גאולתנו תפרח, בחינת אור הצפון לעתיד לבוא.

11 מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות אא"כ רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין; ומ"מ יזהרו שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל; ואף כי אין היכר רק לבני הבית, מ"מ היכר קצת מיהא בעי. משמע שהמדליקין מבחוץ בכניסת הבית לא עשו כלום לדעת הב"י ע"פ רש"י, אחרי שאין היכר להולכי דרכים, מחמת רבוי החנוכיות ומחמת שאין היכר במי שייכת החנוכיות. ובבה"כ מניחו בכותל דרום או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב 19 ומדליקין ומברכין משום פרסומי ניסא. הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, 20 וצריך לחזור ולהדליק בביתו. ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א 21 אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג 22 המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. אמנם לענ"ד, מה לנו שיעור עד שתכלה רגל מן השוק, אם שקיעת החמה פירושה צאת הכוכבים, כאשר אנשים עוברים ברחובות זמן ארוך מחצי שעה מהשקיעה ]צאת הכוכבים[. אלא על כורחך אתה למד, ששקיעת החמה היא העלמת אנשים ברחוב ובעיקר מהשקיעה ממש עד צאת הכוכבים, והוא מפחד המזיקים והלסטים ויש לעיין במה הגאון בעל החזון עובדיה ז"ל ]חלק חנוכה[ שינה נוסחאת השו"ע, וגרס להיפוך ]מברכין ומדליקין[. משמע שכוונת השו"ע היא באמת להדליק קודם ואח"ז לברך. ואם לאו, הגאון ז"ל לא היה משנה נוסח מרן השו"ע. ודו"ק. דברי מרן מסתברים עם פסקו בס' תרפ"א סעיפים א' וב'. עיין שם. רוב הראשונים קבעו שסוף השקיעה הינה צאת הכוכבים. אולם, מדברי השו"ע )ס' רצ"ג ס''ג( משמע שסוף השקיעה אינה קצת לפני צאת הכוכבים. 22 ולדברי השו"ע, פלג המנחה הוא סוף ''בעוד היום גדול'', ולכן, מותר להדליק נר של שבת )רס"ג ס"ד(. ואם כן, מפלג המנחה ולמעלה אינו כבר יום גדול. 00

12 סעיף ב 23 שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; מסתמא שאי אפשי שסוף שקיעת החמה תהיה ממש צאת הכוכבים אחרי שהתחלתה עדיין היום גדול כדברי הב"י בשם הרמב"ם, ואין יום גדול אלא לפני פלג המנחה. נמצא ששקיעת החמה עדיין לא צאת הכוכבים ממש אלא קצת קודם לכן. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעו סעיף א 24 המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות: להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו; ואם לא בירך זמן בליל ראשון, מברך בליל שני או כשיזכור. בכל המקומות כתב השו"ע ''המדליק יברך''. ועיין להלן מה שכתבנו בעניין זה. ושעשה נסים. 25 סעיף ב מליל ראשון ואילך מברך שתים: הברכות קודם שיתחיל להדליק. להדליק, הגה: ויברך כל 23 ומילה ''עם'' משמיעה לנו שיש להדליק עם, פירוש, ממש במעבר סוף השקיעה בהתחלת צאת הכוכבים, ולא צאת הכוכבים ממש. 24 והמעיין בדברי הרד"א שלשונו הוא המדליק מברך, וחוזר אח"כ על לשונו ומסביר שיש לברך ג' ברכות קודם ההדלקה עובר לעשייתן. אולם, מרן השו"ע לא נקט כהרד"א, שאינו הרחיב את דיבורו, ואף בבית יוסף, מביא הרד"א ואח"ז בעל השורשים. ואם לא ברורים דברי השו"ע וב"י, הרי שבא מור"ם בהג"ה בסעיף ב' לברר שיש לברך ולהדליק עובר לעשייתן כדברי מהרי"ל. ולא הביא דעת הבית נוסף, משמע שדעתו מרן הב"י והשו"ע אינה תואמת לרד"א ולמהרי"ל. וכפשוטו יש להדליק ולברך אחר כך. ולצערי, אין לי פנאי להרחיב וליישב סופית דעת השו"ע האמיתית, אף שלשונו ברוור עד להפליא בבית יוסף ובשולחנו הטהור )יתחיל ]להדליק[ ויברך(. וכך הוא בזה השלחן גיג' )דיני חנוכה ל"ב ס"ב: יברך על ההדלקה והוא עוסק בהדלקה(. ובין הירושלמי ושופי דעות הראשונים, משמעות עובר לעשייתן היא הסמוך ביותר למצווה ואף בשעת המצווה, ודלא כהבבלי שמצריך קודם המצווה. 25 ופשוט שדין ברכת שעשה נסים אינו עובר לעשייתן, שאין דין עובר לעשייתן לברכות השבח. עיין ראשונים. 02

13 סעיף ג מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך : 26 שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו. סעיף ד אחר שהדליק, אומר: ועל הנפלאות וכו'. הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים סעיף ה יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר 27 אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות 28 הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף ב 26 ואם כן ברכת על הנסים לא קשורה להדלקה אלא לפרסום הנס. לכן, הרואה נרות יברך אף שאינו הדליק 27 והיא הוכחה גלוייה שדעת השו"ע להדליק ולברך. אלא שמרן השתמש במילה 'יתחיל ויברך' ולא ידליק ויברך. והוא פשוט, שכל עוד שהוא מתעסק במצווה נקרא עובר לעשייתה. ואם כן, לדעת השו"ע, יש להתחיל להדליק הנר הנוסף )אפילו בליל הראשון( לברך הברכות, ולסיים ההדלקה ולומר הנרות הללו. והוא באמת עובר לעשייתה, בשעת עשייתןף וכן הוא בהלכות ציצית )ס' ח'( יברך ויתעטף, וכך הבינו האחרונים עיין משנה ברורה וחיי אדם 28 ומה יתחיל נוסף אם לא להדליק את הנס. ולכן מרן השתמש במילה להתחיל, להורות שיש להתחיל להדליק הנר הנוסף ומיד לברך ''להדליק נר חנוכה'' להמשיך לייפות את הנר בעודו מתעסק מברך ''שעשה נסים'' ושהחיינו, שאינן ברכות עובר לעשייתן, ואחרי ההדלקה אומר 'הנרות הללו'. 03

14 29 קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק. ]ובסוף סעיף ג' לסימן תרע"ה, כבר מקן גילה דעתו, שקטן שהגיע לחינוך, מותר לו ולהדליק ולהוציא ידי חובה[ וזה לשון האורחות חיים הלכות חנוכה אות י"ב: והנשים נראה לומר שהן מדליקות ומברכות ומוציאות האנשים.אבל חרש שוטה וקטן שהדליקן לא עשו כלום לפי שאינם מחיובים כלום. וקטן שהגיע לחנוך כתב הר"י בר אבא מארי ז"ל שמדליק כיון שהמצווה מדרבנן היא: והבעל העטור ז"ל כתב, הגיע לחנוך ואיכא מנהגא אזלינן בתר מנהגא: משמע שקטן שהגיע לחינוך, מדליק, אף לספרדים. ואין צורך שיהיה בית בפני עצמו, אחרי שהבית בוודאי שייך לאביו ולכן פטור ע"י ברכת אביו. ואם הוא בעל הבית ]בגיל הזה?[, נמצא שהוא חייב להדליק. אמנם, אין זכר לדברי המשנה ברורה והכף החיים סופר בדברי האורחות חיים, הבית יוסף והשו"ע, שלפי פשוטם של דברים, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק אף שאין לו בית בפני עצמו. וכך הרגיש את הקושיה השו"ג. ועוד שהמשנה ברורה מביא את המ"א )שם(. אמנם לשון המ"א הוא מכח סברא, שכותב ''אפשר''. נמצא שמנהג הספרדים אינו כפסק מרן השו"ע אלא כמנהג הספרדי הקדמון המובא ברמב"ם. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעט סעיף א 30 בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת. 31 כמו בחול, אע"פ שמדליקין בעוד היום גדול. הגה: ומברך עליהם אמנם, אינו דומה לס' תרע"א ס"ב, ששמה הדין שאין להרבות בנרות לשאר בני הבית, שייך לאלו שאימם הגיעו לגיל חינוך. ולכן, מרן פסק לכולם. גם, בעיקרו של הדין, פסק מרן השו"ע שרק בעל הבית ידליק ויוציא ידי חובת אשתו ובני הבית, בין שהגיעו לגיל חינוך בין שלא. אולם לא אסר לקטן להדליק מדין חינוך, אלא אדרבה, ידליק ויברך כדין התפילין ועוד. אלא שאולי בשעת הדחק, אפשר לסמוך בדיעבד על קטן להדליק ולהוציא ידי חובה כדברי מרן בס' תרפ"א ס"ב. 30 משמע שמקבלים שבת עם ההדלקה ואם כן מרן השו"ע חשש לדעת בעל הלכות גדולות. ועוד חזון למועד בעז"ה. אולם, אי אפשר להדליק נר שבת קודם פלג המנחה. ואם כן, יש הבדל בין עוד היום גדול לבין פלג המנחה. וצ"ע. 04

15 שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפא סעיף א 33 במוצאי שבת אין 32 מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. שיש להדליק לפני להבדיל, כי איך יבדיל בנר חנוכה אם עוד לא הדליק חנוכה. שהרי, אסור להנות מאורו, ואם אור נר חנוכה יותר נאה משל נר הבדלה ש חשש שהמבדיל ההבדלה יהנה יותר מאור נר חנוכה משל נר ההבדלה ונמצא נהנה מאור נר חנוכה ואסור, ולכן מוכרח מלשון השו"ע שיש קודם להדליק נר חנוכה ואח"כ להבדיל, שאם לא כן, לא היה צריך לחכות שאור נר הבדלה יהיה יותר נאה משל אור נר חנוכה. סעיף ב מדליקין נר חנוכה בבה"כ קודם ההבדלה. הגה: וכ"ש בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל, שהרי כבר הבדיל בבה"כ. מלשון מרן נראה שיש להבדיל בבית ואח"כ מדליק נר חנוכה, שאם לא כן, היה כותב שבין בבה"כ בין בבית, מדליקן נר חנוכה קודם ההבדלה. אולם, מיכוון שבסעיף הקודם פוסק שאין מבדילין בנר חנוכה, ברור שיש להבדיל אחרי ההדלקה כמוסבר לעיל בסעיף הקודם. שהוא אינו צריך להבדיל בבית כלל אלא לבני ביתו ולכן ביאר הרמ"א המדייק בלשון השו"ע יראה שמרן משתמש בלשון יחיד, המדליק יברך. אולם כל פעם שלשונו ברבים, הוא פוסק לרבים. ולכן, גם בסעיף הא' עוסק בהבדלה והדלקת נרות בבית הכנסת, ואינו פוסק ליחיד. משמע שהיחיד מותר לו להדליק או להביל קודם. אמנם, הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אינה מוציא ידי חובה, מה שכן בהבדלה, למי שמתכוון. ולכן, החוזר בביתו, וודאי ידליק קודם, מכיוון שיצא ידי חובת הבדלה בבית הכנסת. והוא כפסק הרמ"א בסעיף ב'. 33 בענין מדרבנן ומדאורייתא: פלוגתא היא אם חנוכה לא נחשב מדאורייתא ועל כן אנו מברכין אשר קדשנו ''וציוונו''. בעניין תדיר ולא תדיר: אינו חל ליחיד המתפלל בביתו ולכן לית לן שמדילקין בבית ועיין גם במצוות ביטול חמץ בתדיר ושאינו תדיר ליחיד)ס' תל"א ס"ב(. וגם בקריאת המגילה במוצ"ש קודם הבדלה. )ס' תרצ"ג ס"א בהג"ה, וידוע שבמקום שמרן השו"ע לא גילה דעתו לא בשו"ע ולא בב"י, הולכים כהרמ"א, אם לא יש פוסקים ראשונים שעליהם הוא סומך. ורשאי לו להדליק בנר חנוכה אחרי ההבדלה בבית. אלא שבבי"הכנ צריך קודם חנוכה ואחרי הבדלה )והיא תשובה למחמירים לא לעשות שום דבר קודם ההבדלה, דהיינו חולין אבל דבר מצווה וודאי שמותר כפסק השו"ע להלן.(

16 שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפג סעיף א כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל. הגה: וכל שמונת ימי חנוכה א"א תחנון וצו"ץ ולמנצח וצדוק הדין גם בערב חנוכה במנחה. והקושיה מפורסמת: איך לברך על ההלל בימים שנקבעו מתורת מנהג מדרבנן, מה שלא תקנו בראש חודש אלא לקרוא את ההלל בלי ברכה לדעת רמב"ם. 06

17 ל י י ח ד א ק וד ש א ב ר יך ה וא )י"ה( וש כ ינ ת י ה )ו"ה(, ב ד ח יל ו ור ח ימ ו, ור ח ימ ו וד ח יל ו, ב ש ם כ ל י ש ר א ל. ה נ ה א נ ח נ ו ב א ים ל ק י ם מ צ ו ת ה ד ל ק ת נ ר ות ח נ כ ה כתקנת חז"ל. ו יה י נ ע ם א ד נ י א ל ה ינ ו ע ל ינ ו. ומ ע ש ה י ד ינ ו כ ונ נ ה ע ל ינ ו. ומ ע ש ה י ד ינ ו כ ונ נ ה ו: סדר הדלקת נרות בדרך הפשט. יתחיל להדליק הנר בעודו מדליק מברך. וכך משמע מדברי האר"י ז"ל בשער התפלה וז"ל מהרח"ו ז"ל: ונתחיל מברכה ראשונה. בתחלה תכוין במלת להדליק }...{ ותכוין להמשיך ג' הוי"ות האלו ע"י הדלקה זו. משמע שיש למשוך ג' הויו"ת האלו בכוונת אמירה מילה להדליק בשעת ההדלקה ממש. ב ר ו ך]מקור הברכה מאור אין סוף ברוך הוא המתפשט בכל העולם.[ ושלוחים[ יהוה ו צ ו נ ו.ל ה ד ל יק ]אדון הכל[ של נר. א ת ה]הוא לבדו ואין עוד אחר ולא על ידי אמצעים, משרתים א לה ינ ו מ ל ך ה ע ול ם א ש ר ק ד ש נ ו ב מ צ ות יו 34 ח נ כ ה: ומסיים הדלקה ותוך כדי מברך, והוא ממש עובר לעשייתן. ומותר לכתחילה להתעסק במצווה אף בזמן הברכה, כל עוד שזו אותה מצווה, רק יזהר לכוון היטב בשעת הברכה. ב ר ו ך א ת ה יהוה א לה ינ ו מ ל ך ה ע ול ם ש ע ש ה נ ס ים ל א ב ות ינ ו ב י מ ים ה ה ם ב ז מ ן ה ז ה: בליל ראשון מברך גם ברכה זו ב ר ו ך א ת ה יהוה א לה ינ ו מ ל ך ה ע ול ם ש ה ח י ינ ו ו ק י מ נ ו ו ה ג יע נ ו ל ז מ ן ה ז ה: אחרי שעיקר הנוסח להדליק נר מנוכה הוא לכוונת שם קדוש נח"ל, משמע שהאינו מכוון אינו צריך ללכת אחרי נוסח זה אלא נוסח הפשט הנמצא בגמרא והוא להדליק נר של חנוכה. אמנם, סברה זו אינה קיימת בדברי האר"י הקדוש זיע"א, ובין המכוון לבין האינו מכוון צריך לחתום להדליק נר חנוכה. והעיקר לבו לשמים. ז"אב

18 ה נ ר ות ה ל ל ו א נ ו מ ד ל יק ין ע ל ה נ ס ים ועל הפורקן ועל הגבורות ו ע ל ה ת ש וע ות. ו ע ל ה נ פ ל א ות. ועל הנחמות ש ע ש ית ל א ב ות ינ ו. ב י מ ים ה ה ם ב ז מ ן ה ז ה. ע ל י ד י כה נ י ך ה ק ד וש ים. ו כ ל ש מ ונ ת י מ י ח נ כ ה ה נ ר ות ה ל ל ו ק ד ש ה ם. ו א ין ל נ ו ר ש ות ל ה ש ת מ ש ב ה ם. א ל א ל ר א ות ם ב ל ב ד כ ד י ל ה וד ות ל ש מ ך ע ל נ ס י ך ו ע ל נ פ ל א ות י ך ו ע ל י ש וע ות י ך: ואומרים אח"כ מזמור שיר חנוכת הבית כולו. 35 מנהג קדמון לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אחרי הנרות הללו, כבר מובא במחזור הספרדים הנקרא מחזור פאנו )איטליה( משנת רס"ג )3051 למניינם(. 36 במזמור ארוממך יש בו ט"ו פסוקים, וצ"א תיבות, גי' הוי"ה אדנ"י, וי' הויות, הכוונה לחבר זו"ן ולחבר י"ה: מ ז מ ור ש יר ח נ כ ת ה ב י ת ל ד ו ד: א ר ומ מ ך יהוה כ י ד ל ית נ י, ו ל א ש מ ח ת א י ב י 37 ל י: וע"ז אמר דוד ארוממך ד' כי דילתני ולא שמחת אויבי לי )...( שהוא דלת לכן אמר דוד עם היותי מהדלת אשר שם מבקשים האויבים לאחוז עכ"ז לא שמחת אויבי לי לכן מדה כנגד מדה גם אני ארוממך וזהו ארוממך ד' כי דילתני ר"ל עם היות שאני מהדלת לא שמחת אויבי לי. והענין כי ב' אותיות ראשונות מש ם הוי"ה הם י"ה לא מתפרשין לעלמין אבל ו"ה הם כפי מעשה בני אדם לכן לפעמים מתפרשין והנה הה' כשמתפרשת מגרם העון מן הו' עליה נאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ר"ל לא תוסיף לקום מאליה אבל תקום ע"י אחר היינו ע"י יסוד שיורד למטה ומעלה אותה וע"ז נאמר אקים את סוכת דוד הנופלת וידוע כי וו' הם ב' ווי"ן א' בת"ת וא' ביסוד ויסוד הוא מעלה אותה ועליו נאמר כי שבע יפול צדיק וקם כי היסוד הוא ששי ומלכות ]שהיא מידת דוד. ז"אב[ הוא שביעי א"כ שבע יפול צדיק ר"ל הצדיק שהוא יסוד נופל בז' סוד מלכות ואין צריך לאחר להקימו אך הוא קם מעצמו: יהוה א לה י, ש ו ע ת י א ל י ך ו ת ר פ א נ י: יהוה ה ע ל ית מ ן ש א ול נ פ ש י, העלית מן שאול נפשי, הוא סוד העלאת מ"נ מקליפות דעשיה, הנקרא ש אול דרגא תתאה, ואין בעשיה אלא נפשות, וזהו נפשי, וכמעט כל המזמור מדבר ע"ד הנז': ח י ית נ י מ י ר ד י ב ור: ז מ ר ו ל יד ו ד ח ס יד יו, ו ה וד ו ל ז כ ר ק ד ש ו: כ י ר ג ע ב א פ ו הגהה נלע"ד רבי נתן שפירא - טוב לכוין ביחוד זה, כי רגע באפו. דע, כי ג' אלה" םי, גי' נח"ר. ועם ט"ו אותיות שבה, גי' רג"ע. נמצא, כי ג"פ אלהי"ם הוא רגע. וזהו רמוז במלת באפו ]שאלהים מידת הדין כידוע. ז"אב[. כי ב"א, הם ג' פ. "ו, גי' אלהי"ם. וג"פ פ"ו, גי' רגע. רגע באפו, גי' הוי"ה אלהי"נו הוי"ה, כוזו במוכסו כוז"ו. עוד, כי רגע באפו חיים ברצונו, גי' שד"י במלואו: ח י ים ב ר צ ונ ו, ב ע ר ב כך שהמקור קודם השל"ה הקדוש ואף לפני האר"י ז"ל. וכן בסידור רפ"ד )3051( הנדפס בווניצ' הי, שעליו הסתמך האר"י ז"ל ומוהרח"ו כדי להתפלל ולהעיר הערות, מובא שיש לומר את המזמור הזה לפני תפילת ערבית, אחרי הדלקת נרות. ומרוב הסידורים והמחזורים עתיקים הספרדים, עולה שהדלקת נרות היא לפני תפילת ערבית, ממש בשקיעה שהיא התחלת ירידת עיגול השמש, ואינו צאת הכוכבים שאז היו מתפללים ערבית בציבור. 36 פע"ח שער הזמירות פ"ב 37 מחברת הקודש שער פורים

19 י ל ין ב כ י ו ל ב ק ר ר נ ה בערב ילין בכי ולבקר רנה, גי' מטטרו"ן שר הפנים: ו א נ י א מ ר ת י ב ש ל ו י, ב ל א מ וט ל ע ול ם: יהוה ב ר צ ונ ך ה ע מ ד ת ה ל ה ר ר י ע ז, ה ס ת ר ת פ נ י ך ה י ית י נ ב ה ל: א ל י ך יהוה א ק ר א, ו א ל א ד נ י א ת ח נ ן: מ ה ב צ ע ב ד מ י ב ר ד ת י א ל ש ח ת, ה י וד ך ע פ ר ה י ג יד א מ ת ך: ש מ ע יהוה ו ח נ נ י, יהוה ה י ה ע ז ר ל י: ה פ כ ת מ ס פ ד י ל מ ח ול ל י, פ ת ח ת ש ק י, ו ת א ז ר נ י ש מ ח ה: ל מ ע ן י ז מ ר ך כ ב וד ו ל א י ד ם, יהוה א לה י ל ע ול ם א וד ך : א וד ך יש שנוהגים במילה לדפוק בנחת על מצח הילדים באגרופו, וכמדומני שראיתי המנהג הזה מוזכר בכתר שם טוב גאגין. מ"מ, ההסבר פשוט והוא לזכר פטיש יהודה מכב"י, שפירוש מכבי ביוונית הוא פטיש, וגם על המצח כדי לרמוז לילד שאנו מוחקים את עמלק שהוא שורש חילול ה' וכך עשו היוונים שהיו רושמים על מצח השור 'אלה אלוקיך ישראל', ואנו מוחקים במצח את גזירתם הרעה ומחזירים את הארת שם הוי"ה המאיר במצח כידוע. והדברים עתיקים. 09

20 21