ברוריה זלצמן וירון גל מעבר בטוח: דירת מעבר פיתוח יוזמה חדשנית ליצירת רצף טיפולי עבור אוכלוסייה ייחודית לצעירות טרנסג'נדריות מבוא "דירת מעבר" מהווה מסג

ברוריה זלצמן וירון גל מעבר בטוח: דירת מעבר פיתוח יוזמה חדשנית ליצירת רצף טיפולי עבור אוכלוסייה ייחודית לצעירות טרנסג'נדריות מבוא "דירת מעבר" מהווה מסגרת מגורים זמנית, לשנה עד שנתיים, לנערות בוגרות גילאי 25-18. המטרת המרכזית של כלי זה היא להקנות לצעירות כישורי חיים וכלים לחיים עצמאיים )הוראת והודעת התע"ס לדירת 1 מעבר לנערות ולצעירות, 2008(. דירת המעבר לצעירות טרנסג'נדריות אשר נפתחה במרץ 2015 מבוססת על המודל של דירת מעבר לצעירות. בשל הזמן הקצר שעבר מתחילת הפעלת הדירה, לא ניתן לתאר תהליכים או להסיק מסקנות באשר לתרומת התכנית לשיקומן של הצעירות ששוהות בה. למרות זאת, כפי שיתואר בהמשך, תהליך ההקמה כשלעצמו היה מרתק ומלמד וחשף אותנו - מי יותר ומי פחות - להוויה מורכבת, רבת גוונים, ולעתים קרובות מרגשת ונוגעת ללב. אחת המטרות שראינו לנגד עינינו בבואנו לכתוב מאמר זה הייתה לפתוח צוהר לעולם הטרנסג'נדרי. עולם זה מוכר פחות לאנשי הטיפול, ומשכך עלול לייצר גם אצלם פחד ורתיעה מהמפגש עמו. במובן זה, אנו רואים בכתיבת המאמר מעין שליחות - להנגיש ידע ומידע לאנשי טיפול רבים ככל האפשר ובכך לעודד אותם לראות בטרנסג'נדרים המצויים במצבי קושי ומצוקה קהל יעד של שירותי הטיפול בכלל, ושל שירותי הרווחה בפרט. מזה שני עשורים הפכה קהילת הלהט"ב 2 לאוכלוסיית יעד משמעותית בעבור שירותי הרווחה הממסדיים. עובדה זו מקבלת ביטוי מוחשי מאוד במגוון השירותים והתכניות הייחודיים אשר פותחו בעבורה. לפני כ 15 שנים יזמה עיריית תל אביב יפו הקמת מרכז חירום הלנתי לבני נוער להט"ב, מתוך הבנה שהם מתקשים להשתלב במסגרות הקיימות. רשות חסות הנוער במשרד הרווחה הכילה מסגרת זו בתוך המסגרות החוץ ביתיות שבתחום אחריותה. עמותת "אותות" מפעילה את בית דרור, מרכז חירום הלנתי לנוער להט"ב, משנת 2002. בשנת 2007 הקימה עיריית תל אביב יפו את המרכז העירוני לקהילה הגאה, וזה לא מכבר נפתח מרכז נוער שכונתי לבני נוער להט"ב בסמוך ----------- 1 טרנסג'נדר הינו מונח הכולל קשת של זהויות המבטאות אי התאמה בין תחושת המגדר של האדם לבין המין אשר החברה מזהה עמו. 2 לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. ברוריה זלצמן, - MSW מרכזת נושא הטיפול בנוער, צעירות וצעירים, מנהל השירותים החברתיים, עיריית תל אביב יפו. Zaltzman_b@mail.tel-aviv.gov.il ירון גל, - MSW מנהל "דירת מעבר" לצעירות טרנסג'נדריות ללא עורף משפחתי, עמותת "אותות". YaronG@otot-il.org.il למרכז הגאה. כמו כן, פועל בעיר תל אביב יפו מרכז הורים מתבגרים המיועד לבני נוער להט"ב ומשפחותיהם המצויים במצבי משבר וקונפליקט סביב היציאה מהארון של בני הנוער. עם השנים זוהתה, כפי שיתואר בהמשך, תת קבוצה בקהילת הלהט"ב - צעירים וצעירות טרנסג'נדרים, עם צרכים ייחודיים משלהם. משרד הרווחה, בשותפות עם עיריית תל אביב יפו והקרן לפיתוח שירותים לנכים של המוסד לביטוח לאומי, התניעו מהלך להקמת מסגרות ייחודיות לקהילת הטרנסג'נדרים. המסגרת הראשונה שנפתחה הינה "דירת מעבר" לצעירות טרנסג'נדריות M2F( - קרי, מ גבר לא שה( אשר מהווה מענה טיפולי שיקומי ארוך טווח לצעירות גילאי 18 עד 30. "דירת מעבר" הינה שירות חדשני, ראשון מסוגו בארץ ואף בעולם. מטרתו לספק לצעירות טרנסג'נדריות ללא עורף משפחתי מענים לצרכים בתחום הדיור והרווחה הנפשית והחברתית, בד בבד עם ליווין בתהליך השינוי המגדרי ובניית הזהות המגדרית ובמשימות תקופת הבגרות שבהתהוות. במאמר זה נציג את המאפיינים הייחודיים של טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, את החסמים העומדים בפניהם ואת המודל של "דירת מעבר". סקירת ספרות טרנסג'נדריות רקע כללי לפני יותר מארבעים שנה, בשנת 1973, הוצאה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, ה DSM.)American Psychiatric Association, 1974( בכך ניתן לטעון כי ההומוסקסואליות עברה תהליך של "נורמליזציה". ב 1975 אימץ איגוד הפסיכולוגים האמריקני Psychological( American )Association החלטה, לפיה "הומוסקסואליות כשלעצמה אינה מעידה על פגיעה בשיפוט, ביציבות, באמינות, או ככלל - ביכולות חברתיות או תעסוקתיות" )633.p.)Conger,,1975 בעוד שההומוסקסואליות יצאה מה DSM, ב 1980 נכנסה - ונמצאה שם עד מאי - 2013 הגדרת ה GID Disorder(.)Gender Identity היא הוגדרה כהפרעה פסיכו סקסואלית ברמה 2, רמה "גבוהה" של הפרעות, בכפיפה אחת עם הפרעות אישיות, הפרעות שכליות ופיגור 2000( Association,.)American Psychiatric במהדורה החמישית של ה DSM הוצאה הגדרת ה GID ונכנסה במקומה הגדרת דיספוריה מגדרית Dysphoria(,)Gender שנמצאת תחת קטגוריה משל עצמה ולא תחת הפרעות פסיכו סקסואליות. דיספוריה מגדרית מוגדרת כתחושות של לחץ ואי נוחות הנובעות מהפער בין הזהות המגדרית של אדם לבין המין הביולוגי שאליו הוא משויך, או בשל 10

הציפיות החברתיות המופעלות עליו בשל פער זה ( American Psychiatric.)Association, 2013 בהיוולדם, תינוקות מזוהים באמצעות אברי הרבייה שלהם כזכרים או כנקבות, ובהתאם לכך מצפה מהם החברה להתאים עצמם לתפקידי מגדר מסוימים. כך למשל, נקבות מצופות להיות "כנועות" ו"רגשניות" וזכרים מצופים להיות "אמיצים" ו"חזקים". בתהליך ההתבגרות מתפתחות התנהגויות מגדריות המבוססות על החוויה החברתית של האדם כאישה או כגבר. אולם לעתים יש מצבים שבהם בני אדם מפגינים התנהגויות מגדריות שאינן חופפות את המין הביולוגי שהתאימה להם החברה, או מרגישים כי נולדו במין הלא נכון (עיני.)2009, לאנשים אשר אינם "נופלים" בתוך מערכת הסיווג המסורתית של מין ומגדר, ואשר קרויים בצורה קולקטיבית טרנסג'נדרים, יש היסטוריה ארוכה בתחומי החברה, הרפואה והפסיכולוגיה (.)Bullough, 2000 אחת ההגדרות למונח "זהות מגדר" מתייחסת לחוויה פנימית ולתחושת שייכות למין זה או אחר. זהות המגדר קובעת אם אדם חווה עצמו כאישה או כגבר, ולרוב נמצאת בחפיפה עם מינו של אותו אדם. לעומת זאת, אצל אנשים טרנסג'נדרים זהות המגדר אינה תואמת את מינם הביולוגי (.)Lev, 2007 הצורות שבהן א / נשים טרנסג'נדריות / ים בוחרים לגשר על פער זה מגוונות ומשתנות. הבחירות האישיות והמורכבות של א / נשים טרנסג'נדרים / ות יוצרות מחלוקות בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה (.)World Professional Association for Transgender Health, 2001 על פי הערכות אנשי מקצוע, כ 3% מהאוכלוסייה חווים חוסר הלימה כלשהי בין מינם הביולוגי לבין זהות המגדר שלהם, כאשר לא נמצא הבדל משמעותי בין גברים לנשים. לעומת זאת, טרנסקסואליות הוא מונח הנמצא בשימוש קהילות פסיכולוגיות ורפואיות, לתיאור פרטים בעלי זיהוי מגדרי השונה ממינם הביולוגי המבקשים לעבור ניתוח לשינוי מין. תשומת לב רבה מופנית לנושא הניתוחים לשינוי מין, שמטרתם לפתור את הקונפליקט שבין מין למגדר, אולם חשוב לזכור כי רק חלק קטן מן הטרנסג'נדרים מחליטים לעבור ניתוח שכזה (.)Brown & Rounsley, 1996 לפי ה,DSM4 זכר אחד מ 30,000 ונקבה אחת מ 100,000 מבקשים / ות לעבור ניתוח לשינוי מין (.)American Psychiatric Association, 2000 בישראל פועלת ועדה של משרד הבריאות הדנה וממליצה על תהליך של שינוי מין בבוגרים (שטרן.)2008, משרד הבריאות בישראל מסרב לחשוף כמה א / נשים פנו אל "הוועדה לשינוי מין", כמה נדחו על ידיה ולכמה אישרה הוועדה לעבור את הניתוח (אדרת.)2012, בניגוד למודל הרפואי, המחזק את הסטריאוטיפיזציה הפתולוגית בהנחותיו הבינאריות, התפיסה הרווחת בקרב אנשים טרנסג'נדרים וקהילות טרנסג'נדריות כיום היא כי הזהות נתפסת רק באמצעות הגדרה עצמית. דייויס ( )Davies, 2004 מציג תפיסה זו כהתנגדות לפוליטיקה של הגדרות. הוא טוען כי בעידן החדש, רק התנהגויות מיניות וזהויות מגדר אשר קיבלו שם התקבלו חברתית, על אף שספקטרום המגדר והמיניות אינו מוגבל. בעידן שבו התנהגות שאינה מקובלת מצד החברה מקבלת הגדרה העוברת תהליך של פתולוגיזציה, נדרש תהליך מתמשך של הגדרה עצמית וביסוס הגדרה זו בחברה. סטרייקר ( )Stryker, 2006 מתארת כיצד מתחילת שנות התשעים, גדל של אנשים החלו לזהות עצמם כטרנסג'נדרים. אנשים מספר אלו אינם מזהים עצמם בצורה מוחלטת עם המגדר שאליו החברה משייכת אותם. חלקן מזהות עצמן כ ( M2F מזכר לנקבה), חלקם מזהים עצמם כ ( F2M מנקבה לגבר), וחלקם חווים את עצמם כנעים על רצף. כלומר לחלק מהקהילה הטרנסג'נדרית יש תפיסה יציבה של זהות 11

אחת ההגדרות למונח "זהות מגדר" מתייחסת לחוויה פנימית ולתחושת שייכות למין זה או אחר. זהות המגדר קובעת אם אדם חווה עצמו כאישה או כגבר, ולרוב נמצאת בחפיפה עם מינו של אותו אדם. לעומת זאת, אצל אנשים טרנסג'נדרים זהות המגדר אינה תואמת את מינם 12 מגדר, גם אם אינה תואמת את מינן/ם הביולוגי, ולחלק אחר תפיסה נזילה ומורכבת של זהות מגדר. גיבוש זהות טרנסג'נדרית איצקוביץ )Etscovitz, 1997( מציגה מודל הכולל ארבעה שלבים, אשר ממפים את תהליך השינוי בהקשר לתהליכים פנימיים שעל האדם לעבור. בכל שלב מתנהל תהליך של הסתכלות פנימה, פנייה החוצה ועליית מדרגה: שלב - 1 זיהוי עצמי )נתינת שם(: האדם יוצא מן ההדחקה ומסוגל להצביע על מקור השונות שלו; שלב - 2 קבלה עצמית )תביעה(: קבלת השוני כעובדה לגיטימית. ללא קבלה עצמית, האדם נדון לחיים של כאב אינסופי, תסכול, בושה ואשמה; שלב - 3 אינטגרציה של העצמי: האדם מתחיל לרכוש תחושה של שלמות ושליטה בחייו ומשתחרר ממצוקה מגדרית. בשלב זה האדם גם מתמודד עם הסוגיות הרבות של תהליך השינוי; שלב - 4 התעלות על העצמי )מסגור מחדש(: מציאה או יצירה של מציאות רוחנית המעניקה פרספקטיבה ותחושת שליחות רחבות יותר. מסגרת שכזו היא הבסיס לתקווה ולמאמץ הדרושים לאדם כדי שיוכל למנוע מעצמו אכזבה וכישלון ולצאת אל העולם בזהות המגדר החדשה. גרינברג )2012( מציעה הסתכלות נוספת על מודל זה. לדידה, זהו מודל שאינו שלבי אלא מתאר את התפתחות הזהות הטרנסג'נדרית כמילוי של משימות מקבילות, המשפיעות זו על זו. גאניה, טוקסברי ומקגוהי McGaughey,( Gagne, Tewksbury, & 1997( מציינות כי ההיבטים העיקריים שהופכים את תהליך גיבוש הזהות למורכב יותר עבור טרנסג'נדרים/ות הם: 1. הנראות המוגבלת של האוכלוסייה הטרנסג'נדרית, המביאה לקושי במציאת מודלים להזדהות או קבוצת השתייכות ובכך תורמת לתחושות של שונות ובדידות ומקשה את תהליך החקירה וגיבוש הזהות; 2. העובדה שעבור חלק מהאנשים הטרנסג'נדרים תהליך זה מערב שינוי אנטומי קבוע )אמירה זו נכונה למי שמבקש/ת לעבור שינוי פיזי כירורגי, אך אינה נכונה לכלל אוכלוסיית הטרנסג'נדרים/ות(; 3. הקישור התרבותי בין זהות מגדרית לבין נטייה מינית, שעלול לתרום לתחושת בלבול סביב הנטייה המינית. מחקרים מעטים יחסית נערכו על האוכלוסייה הטרנסג'נדרית, אך אלו מעלים בצורה ברורה כי מדובר באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה למצוקות ולמחלות נפשיות, לנטיות אובדניות הקשורות לזהות מגדר, לשימוש לרעה בחומרים ממכרים ולבעיות בריאות.)Nuttbrock, Rosenblum, & Blumenstein, 2001; Xavier, 2000( רוב המחקרים גם מצביעים על חשיפה לרמה גבוהה של הטרדות ואלימות Stotzer,( Lombardi, Wilchins, Priesing, & Malouf 2001; 2009(. סטוצר )2009 )Stotzer, מצביעה על כך שהקהילה הטרנסג'נדרית חשופה במיוחד לתקיפות ולאלימות על רקע מיני. היא מחדדת ומדגישה כי אין מדובר באירועים מבודדים, וכי אנשים טרנסג'נדרים מותקפים לאורך חייהם ולעתים באופן יום יומי על ידי זרים, אך גם על ידי א/ נשים מוכרים וחברי משפחה. אנשים אשר אינם "נופלים" בתוך מערכת הסיווג המסורתית של מין ומגדר מודרים ומופלים בחברה. הפחד מהחריג ומהשונה הוא היוצר והמשמר את המסגרת הבינארית והקשיחה שהחברה מפעילה לגבי מגדר, אשר בתורה מזינה את הפחד ואת האלימות המופנים כלפי טרנסג'נדרים. אם תשתנה הגישה כלפי מגדר באופן כללי, תוכל להיווצר סביבה שתאפשר למיעוטים מגדריים ומיניים לעבור ממצבים סיכוניים למצבים מאפשרים. מצוקות וחסמים זהות מגדרית טרנסג'נדרית אינה מצביעה בהכרח על קיומם של מצוקה או מצבי סיכון. הדיספוריה המגדרית, מחד גיסא, וסימון אנשים טרנסג'נדרים כחריגים, מאידך גיסא, חוברים יחד להחלשת אנשים טרנסג'נדרים ומפעילים לחצים פנימיים וחיצוניים הנובעים מהמתח שבין זהותם האישית לתגובת החברה, שאינה סובלנית כלפי אי קונפורמיות מגדרית )2009.)Burgress, רבים מהטרנסג'נדרים שרויים בעוני ובמצוקה נפשית, חשופים לאלימות ולהטרדות וחווים אפליה בתחומי חיים רבים. המחקר המועט העוסק בקהילה הטרנסג'נדרית מתמקד באפליה ובדעה קדומה שחווים אנשים טרנסג'נדרים );2005 Willoughby, Hill & Malouf, 2001.)Lombardi, Wilchins, Priesing, & מחקרים מצביעים על כך כי אנשים טרנסג'נדרים חווים אפליה וחוסר שוויון בתחומים של עבודה )2000,)Whittle, וכי דעה קדומה ודחיקה לשוליים נמצאו כמקשים את נגישותם של טיפולים רפואיים ונפשיים et( Lombardi.)Xavier, 2000( ואת הנגישות לדיור )al., 2001 אפליה במקומות עבודה נמצאה גם במחקר שעסק בסיפורי חיים של טרנסגנ'דרים בישראל )גל, 2013(. טרנסג'נדרים בישראל סובלים משיעורים גבוהים של אפליה בעבודה וכן חווים הטרדות והתנהגות פוגענית בשיעורים ובתדירות גבוהים )נציבות שווין הזדמנויות בעבודה,.)2014 וויטל, טרנר ואל אלמי 2007( Al-Alami, )Whittle, Turner, & ערכו מחקר מקיף בקרב הקהילה הטרנסית בבריטניה וזיהו כמה "תחנות" שבהן מתרחשת האפליה: לבישת בגדים שאינם תואמים את המגדר המזוהה מצד החברה; תקופת הניתוח להתאמת המגדר )לאלו הבוחרים בכך(; וכאשר המשפחה והסביבה מגלים את רצונו של הפרט לשינוי מגדרי. אפליה בעולם התעסוקה ואיבוד מעגלי התמיכה בעקבות תהליך השינוי המגדרי מובילים לשכיחות של תופעת הזנות בקרב הקהילה הטרנסג'נדרית; בעיקר אצל נשים טרנסג'נדריות, אשר להן היא נדמית לפעמים כאופציה היחידה הפתוחה בפניהן לפרנסה )ליכטנטריט ודוידסון ערד, 2002(. עיסוק בזנות חושף את הנשים לאלימות, לנזקים בריאותיים ולפגיעה נפשית )לוטן, 2006(. בסקר שבחן את רווחתם של 253 טרנסג'נדרים הנמצאים בשלבים שונים של הליכים פיזיים לשינוי מגדרי באוסטרליה ובניו זילנד, דיווחו רוב העונים על תחושה של סיפוק ואושר, ואף על שיפור במצב רוחם ובתפקודם הכללי, כשזהותם הטרנסג'נדרית קיבלה הכרה חיצונית והחלה התערבות רפואית למעבר מגדרי. 44.1% מהמשיבים על הסקר חוו אפליה או סטיגמה בעקבות זהותם המגדרית, 33% חשו כי נמנעו מהם שירות ציבורי או אפשרות עבודה, ו 9% חוו אלימות פיזית. שני שליש מן המשיבים ציינו כי התאימו את פעילותם ותכננו אותה מתוך פחדים מהסטיגמה, וכן כי ככל שחוו יותר אפליה והדרה, כך היו בעלי סיכוי גבוה יותר לדיכאון &( Mtchell, Couch, Pitts, Mulcare, Croy,.)Patel, 2007 מחקר שנערך בקרב אנשים טרנסג'נדרים בישראל מצא קשר חיובי בין מצוקה נפשית להיחשפות לחוויות טרנספוביות במרחבים ציבוריים ולהפנמה של תפיסות טרנספוביות )מרטון, 2013(. בבחינת הצרכים של הנוער הטרנסג'נדרי משירותי רווחה נמצא צורך בתמיכה ובליווי, באימוני הגנה עצמית ובתמיכה סביב משברים משפחתיים, עם העדפה ברורה למפגשים בקבוצות קטנות ובמיקומים ששייכים לקהילה הלהט"בית. ממצאים אלו יכולים להצביע על תחושת ביטחון אישי נמוכה יותר בקרב בני נוער אלו Hoppe,( Wells, Asakura,.)Balsam, Morrison, & Beadnell, 2012 הביולוגי )Lev, 2007(

13 בגרות בהתהוות בנוסף לבניית הזהות המגדרית ולהתמודדות עם הקשיים והחסמים הייחודיים העומדים בפני צעירים טרנסג'נדרים, עומדות מולם גם משימות של תקופת הבגרות בהתהוות Adulthood( )Emerging המתרחשת בין הגילים 29-18. לפי ארנט )2001,)Arnett, תקופה זו מתמקדת בבחינת המשמעות והפרקטיקה של הזהות העצמית שהתגבשה בשלבי ההתבגרות )Adolescence( והבגרות הצעירה Adulthood(.)Young ניתן לסמן חמש משימות עיקריות בתקופה זו: 1. "חקירה עצמית" - שלב של חיפוש וסקירה של "העולם החיצוני", לצד קבלת החלטות בנושא בחירת תחומי עניין ונתיבים אקדמיים ותעסוקתיים; 2. "אי יציבות התפתחותית" - לאורך שנות ה 20 וה 30 ישנה תנועתיות התפתחותית רבה, הכרוכה בסקירה ומעבר תיאורטי )שינויי תפיסות ותחומי עניין( ופיזי בין מסגרות שונות; 3. פיתוח אישי והתמקדות בפיתוח "העצמי" - רכישת כלים להתמודדות אישית, הרחבת הפרספקטיבה התפיסתית והשקעה בפיתוח היכולות האישיות; 4. "עולם רגשי במעבר/דינמי" - רגשות "מעורבים" הנעים בין רגשות חיוביים של יצירה, שאיפות ועצמאות לבין פחד, חשש ואכזבה מן העתיד וציפיותיו; 5. "הזדמנות חדשה" - אמונה כי ניתן לשנות את העתיד האישי והסביבתי, מתוך אמונה באפשרות של התנתקות מ"גורל" המשפחה הקיים ושאיפה ל"עולם עצמי חדש", שונה מזה המוכר והקיים. לא כל הצעירים חווים את תקופת הבגרות הצעירה כשנים של שינוי וחקירה. לחלקם חסר הבסיס היציב המאפשר חקירה בטוחה, וחסר זה מגביל את אפשרותם לקיים את משימות התקופה )2001.)Arnett, צרכים התפתחותיים אלו דורשים עצמאות ויכולת התנסות בחוויות חיים מוגנות, ותפקיד המשפחה הוא לייצר את הבסיס היציב המאפשר רשת ביטחון להתנסויות אינטנסיביות אלו )ישראלשווילי, 2015(. נמצא שבמהלך התקופה שבה מתרחשות משימות הבגרות בהתהוות, קשר יציב עם ההורים מסייע לפיתוח זהות אישית ותעסוקתית טובה יותר )2010 Kerpelman,.)Stringer & בבואנו לבחון את יציבות הקשר של הצעירות עם ההורים, נתייחס למונח "עורף משפחתי". עורף משפחתי לא ניתן למצוא הגדרה אחידה למונח "עורף משפחתי". זהו מונח אשר השתרש בקרב אנשי המקצוע בשדה ובא לתאר תחושה כללית של גיבוי ותמיכה של בני המשפחה הגרעינית )ישראלשווילי, 2015(. עיקר הנתונים בנוגע לצעירים ללא עורף משפחתי מתייחסים לבוגרי פנימיות, משפחות אומנה ומעונות חסות הנוער. השירות לילד ונוער מעריך את מספרם של בוגרי הפנימיות חסרי העורף המשפחתי בכ 450 מדי שנה, ורשות חסות הנוער מעריכה שכ 250 בוגרי מוסדות חסות מדי שנה הינם חסרי עורף משפחתי )סולימני אעידן, 2013(. אין כלל נתונים בנוגע לצעירים בקהילה שהינם חסרי עורף משפחתי או כל רשת ביטחון אחרת. שני השירותים הללו, "ילד ונוער" כמו גם "רשות חסות הנוער", זיהו את המצוקה והסיכון של הצעירים חסרי העורף המשפחתי ומפתחים תכניות לליווי, תמיכה ושיקום בעבורם. עבור אנשים טרנסג'נדרים רבים, תהליך השינוי המגדרי מלווה באיבוד תמיכה משפחתית ובצמצום המעגלים החברתיים. כמחצית מהמשיבים במחקר שנערך בווירג'יניה, ארה"ב, דיווחו על משבר משפחתי בעקבות השינוי המגדרי. כ 37% מודרים מהגעה לאירועים משפחתיים, וישנם בני משפחה אשר נמנעים מקשר עמם בשל השינוי Turner,( Whittle, Thom, 2007.)Al-Alami, Rundall, & נמצא קשר מובהק בין מחסור בתמיכה משפחתית לבין מצוקה נפשית בקרב טרנסג'נדרים )מרטון, 2013(. איבוד התמיכה המשפחתית, המוביל לבידוד חברתי, הינו אחד ההיבטים המשמעותיים והמסוכנים ביותר של זהות טרנסג'נדרית )2009.)Davis, מעבר למקור תמיכה )או היעדרו(, למשפחה תפקיד בלתי פורמלי בהקניית כישורי חיים בסיסיים לדור ההמשך כמו חיפוש עבודה, מיצוי זכויות, קביעת תורים רפואיים, ניהול חשבון בנק ועוד. החוויות המתוארות לעיל דומות במידה רבה לידע שהצטבר במהלך העבודה עם נוער וצעירים טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בשירותי הרווחה ובעמותות השונות הפועלות עם נוער וצעירים בקהילת הלהט"ב. רובם ככולם מדווחים כי שיתוף המשפחה בזהות המגדרית הוביל לדחייה מצד המשפחה או אף להתעללות פיזית, כלכלית, רגשית או נפשית. דירת מעבר: התכנון והיישום בעולם, נמצא כי קיים מחסור בשירותים המותאמים לאנשים טרנסג'נדרים )2009.)Davis, בארץ, במחקר הערכה על "בית דרור", נמצא כי "בית דרור" הינו המקום היחיד המעניק מענה הלנתי וטיפול מסודר לנוער טרנסג'נדר ואמור לשמש כתחנת ביניים בדרך להשבת בני הנוער למשפחתם או לשילובם במסגרות המשך. נמצא כי זמן השהייה של נוער וצעירים טרנסג'נדרים ב"בית דרור" היה ארוך יותר משל שאר בני הנוער. זאת משום שלא הייתה מסגרת המשך שבה היה אפשר לשלב אותם, מחד גיסא, ומאידך גיסא - חזרתם הביתה הייתה בלתי אפשרית ברוב המקרים )גולן, פנחסי, חיימוב אילי, שפירו וזסלבסקי, 2007(. המחסור במענה מותאם לצעירות וצעירים טרנסג'נדרים עלה גם מהעבודה בשטח של עמותת עלם, העובדת בין היתר עם צעירות טרנסג'נדריות הנמצאות במעגל הזנות. במקביל, בתוך קהילת הלהט"ב התרחש תהליך שבו הארגונים השונים, אשר פעלו מתוך ולמען הקהילה, החלו להציף את המחסור במענה מותאם לטרנסג'נדרים בשיח פנים קהילתי ואף כלפי חוץ, אל מול גורמים ממסדיים שונים. זהו שינוי משמעותי, מכיוון שעד לאחרונה הייתה הקהילה הטרנסג'נדרית קבוצה מודרת גם בשיח הפנים קהילתי, לא מוכרת בקרב הציבור הרחב ואף לא על ידי שירותי הטיפול והרווחה השונים. בנסיבות אלו, לא מפתיע כי בשנת 2010 קמו שתי התארגנויות מתוך ולמען הקהילה הטרנסג'נדרית: "פרויקט גילה להעצמה טרנסית" ו"מעברים - לשינוי בר קיימא לקהילה הטרנסית". משרד הרווחה, אשר מכיר באוכלוסיית הלהט"ב כקהל יעד של המשרד, נענה לקולות שעלו מן השטח ופתח בתהליך של בדיקת הצרכים ופיתוח מענים מותאמים לקהילה הטרנסג'נדרית. המשרד יזם הקמת פורום, שפעל בין השנים 2013-2011 וכלל אנשי מקצוע מתחום הטיפול הסוציאלי, החינוכי והחברתי, נציגי המגזר הציבורי - עיריית תל אביב יפו ומשרד הבריאות, נציגי עמותות ודמויות מפתח מהקהילה הטרנסג'נדרית. תוצר חשוב של פורום זה היה יום עיון שהתקיים בשנת 2011 בסינמטק תל אביב, תחת הכותרת "אנשים טרנסג'נדרים בישראל". יום העיון יועד לאנשי טיפול מתחום הרווחה והחינוך, במטרה לעודדם להכיר את הקהילה הטרנסג'נדרית ואת צרכיה השונים ולהעניק להם כלים לעבודה מונגשת ומותאמת עם צרכני שירותים שהינם טרנסג'נדרים. תוצאה מידית, ואף מפתיעה, של יום העיון הייתה ההתגייסות המידית של מנהל סניף תל אביב של המוסד לביטוח לאומי, "דירת מעבר" הינה שירות חדשני, ראשון מסוגו בארץ ואף בעולם. מטרתו לספק לצעירות טרנסג'נדריות ללא עורף משפחתי מענים לצרכים בתחום הדיור והרווחה הנפשית והחברתית, בד בבד עם ליווין בתהליך השינוי המגדרי ובניית הזהות המגדרית ובמשימות תקופת הבגרות שבהתהוות

עופר כהן, לבחון את הצרכים של הקהילה ואת מקומו של המוסד לביטוח לאומי בפיתוח מענים מותאמים. בתוך כך הושקעה מחשבה בדרכים להנגיש את השירותים הקיימים שמספק הביטוח הלאומי, תוך הפחתת הסטיגמה והקלה בתהליך הקבלה של קצבת נכות. בהמשך הפך המוסד לביטוח לאומי שותף משמעותי בתהליכי הייזום, התכנון וההקמה של שירותים ייחודיים לקהילה הטרנסג'נדרית. בשנת 2013 הציגה מנהלת השירות לנוער וצעירים )25-13( במשרד הרווחה, ציפי נחשון, תכנית מקיפה הכוללת רצף מענים בעבור הקהילה הטרנסג'נדרית, עם דגש מיוחד על שיתופי פעולה ועל הבניה של נוהלי עבודה בין המשרדים השונים. רצף המענים שתואר בתכנית כלל מקלט ומרכז חירום לצעירים וצעירות בסיכון על רקע שונות מגדרית, הוסטל שיקומי ודירות מעבר. רגישות לצרכים הייחודיים של הקהילה הניעה את השירות לחרוג מגבולות הגיל הפורמלי של אוכלוסיית היעד, כאמור 25-13, ולקבוע כי במסגרות שיוקמו בעבור הקהילה הטרנסג'נדרית אוכלוסיית היעד תהיה בגילים 30-18. בשנת 2014 הודיע משרד הרווחה שקיים תקציב בעבור דירת מעבר. התקציב שיועד לדירה עמד על כ 230,000 ש"ח. ב"שפת ההועדות", משמעות התקציב הייתה ארבע הועדות, קרי שירות לארבע דיירות בכל נקודת זמן. עיריית תל אביב הועידה מבנה עירוני לטובת הפרויקט, והמוסד לביטוח לאומי הקצה סכום מכובד של כחצי מיליון שקל לצורך שיפוץ והצטיידות. במכרז שהוצא להפעלת הדירה זכתה עמותת "אותות", המפעילה מגוון שירותים לנוער וצעירים בסיכון. משמעות ההפעלה הינה העסקת כוח אדם כפי שנדרש על ידי המשרד - עובד סוציאלי כמנהל הדירה ומנטורית - וכן הוצאות התחזוקה של הדירה. בחירת המשרד להתחיל את הקמת רצף המענים דווקא בדירת מעבר מציפה דיון ראוי באשר למידת ההלימה בין צרכים ומענים, בדגש על מידת הדחיפות ועל ההיתכנות של כל אחד מהמענים. לא אחת אנו נתקלים במצבים שבהם לא קיימת הלימה בין הצרכים, כפי שהם עולים מהשטח, לבין המענים הניתנים בפועל. דווקא במקרה של הקמת דירת המעבר, מידת ההלימה או אי ההלימה בין הצרכים למענים הייתה משמעותית פחות לדעתנו, שכן לא היה אפשר לאתר מסד נתונים מסודר אשר הצביע על דחיפות של מענה זה או אחר. לאור התנופה שהתקיימה בשנים שקדמו להקמת הדירה, הייתה חשיבות ליכולת להראות לקהילה הטרנסג'נדרית את נכונות המשרד ולהקים את הדירה, במקום להמתין כמה שנים להקמת מענה מסוג אחר. הקמת הדירה היוותה אבן דרך משמעותית ביחסי האמון שבין הקהילה הטרנסג'נדרית ומשרד הרווחה. דירת המעבר החלה לפעול בתחילת שנת 2015. משרד הרווחה הקצה כאמור ארבע הועדות לדיירות, ואילו העמותה לקחה על עצמה הלנת צעירה נוספת - כך שהדירה מיועדת לחמש צעירות טרנסג'נדריות )M2F( גילאי 30-18. ההחלטה לייעד את הדירה הראשונה לצעירות התבססה בעיקרה על הפרקטיקה שהצטברה בשירותים שתוארו לעיל, המלמדת כי צעירות טרנסג'נדריות מצויות בסיכון גבוה וחשופות לפגיעות רגשיות ומיניות בשל זהותן המגדרית. קבוצה זו כוללת, בין היתר, צעירות הסובלות מעוני שאינן עובדות, או מועסקות בשכר נמוך, או מתמודדות עם חובות כבדים; צעירות שחוו פגיעה מינית או ניצול מיני, צעירות הנמצאות במעגל הזנות; צעירות הסובלות מקשיים בהשתלבות בחברה, בלימודים ובתעסוקה; או צעירות שנפלטו או נדחו ממוסדות שונים בשל היותן טרנסג'נדריות. 14 נמצא קשר מובהק בין מחסור בתמיכה משפחתית לבין מצוקה נפשית בקרב טרנסג'נדרים )מרטון, 2013(. איבוד התמיכה המשפחתית, המוביל לבידוד חברתי, הינו אחד ההיבטים המשמעותיים והמסוכנים ביותר של זהות טרנסג'נדרית (Davis, 2009( מטרות ועקרונות פעולה "דירת מעבר" מבקשת לספק לצעירות פתרון דיור לטווח זמן המוגבל לשנה וחצי, בהשתתפות סמלית בהוצאות, תוך ליווי והדרכה להסרת חסמים, סיוע בהתארגנות בתחומי חיים שונים - כגון דיור, תעסוקה והשכלה, משפחה וקהילה, ובראש ובראשונה בתהליך השינוי המגדרי. סיוע זה ניתן על ידי תיווך למגוון התכניות והשירותים הקיימים בקהילה כגון מרכז התעסוקה העירוני, המרכז הגאה, מרכז "נוער - מתחברים למשפחה", מכינת לוינסקי להשלמת בגרויות ועוד. כמו כן, נעשות פעולות סינגור כגון סיוע במיצוי זכויות וטיפול בענייניהן המשפטיים. מרכיב מרכזי ומשמעותי בהפעלת הדירה הינו קשר טיפולי אישי וקבוצתי עם העובד סוציאלי המנהל את הדירה. השהות בדירת המעבר מאפשרת לצעירה לעבור ממצב שבו כל משאביה החומריים והנפשיים מתועלים לצורך הישרדות, למצב שבו היא בונה את עצמה ומתחילה לתכנן את עתידה. יכולותיהן של הצעירות בדירה, כמו גם רצונותיהן, הינם שונים ומגוונים. ההתערבות הטיפולית מתבססת על רצף יכולות אלו מתוך אמונה בכוחותיהן של הצעירות, גמישות גבוהה וקצב דיפרנציאלי לכל צעירה. בנוסף להתערבות הפרטנית, הדירה עצמה הינה מרחב טיפולי שיקומי המדגיש שני עקרונות מרכזיים: הראשון הינו היותה של הדירה מיועדת לצעירות עצמאיות וממוקמת במרכז תל אביב. הסביבה הינה סביבה נורמטיבית, והחיים בדירה מדמים חיי שותפות צעירות. העיקרון השני הינו יצירת מרחב טרנסי נשי. הצעירות, שנמצאות בתהליך של הבניית הזהות המגדרית שלהן, נחשפות לריבוי מודלים טרנסיים בעצם היותן בדירה. נמצא כי לחשיפה למודל טרנסי חיובי, כמו גם לחשיפה לריבוי מודלים, יש השלכות חיוביות על בניית הזהות והחוסן הנפשי של טרנסג'נדרים )גל, 2013(. בדירה מתקיים מרחב בטוח ליצירת קבוצת שוות, להתייחסות מגדרית לחסמים, לשיתוף בחוויות, ללמידה מניסיון, לאתגרים ולהזדמנויות. אחת לשבוע מתקיימת שיחת דירה בהשתתפות כל הדיירות, בהנחיית העובד הסוציאלי מנהל הדירה, שבמסגרתה מתמודדות הצעירות עם החיים המשותפים ועם האתגרים העולים מהם ויוצרות ביחד מרחב משתף ומעצים. מאז פתיחת הדירה נקלטו בה שש צעירות. שתיים מהן כבר יצאו מהדירה לדרך עצמאית, ובעת כתיבת שורות אלו מתגוררות בה ארבע צעירות, שהצעירה בהן בת 19 והמבוגרת בת 28. תיאור ההתערבות - קבלה, מנהל, מנטורית, קישור לקהילה הדירה מנוהלת על ידי עובד סוציאלי שמתמחה בעבודה עם הקהילה הטרנסג'נדרית. צעירות המעוניינות להיכנס לדירה יוצרות קשר עם מנהל הדירה, ואם בבירור ראשוני הן נמצאות מתאימות - הן מוזמנות לוועדת היכרות הכוללת את נציגת מ נהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב יפו, נציג עמותת "אותות" ומנהל הדירה, במטרה לבחון את התאמתה להשתלבות בדירה. ועדת ההיכרות בוחנת אם הצעירה מפגינה מוטיבציה להשתמש בדירה כדי לפתח מיומנויות של תעסוקה וכישורי חיים שיאפשרו לה לצאת לעולם ולהשתלב במרקם החברתי הכללי; אם הצעירה עצמאית דיה או שמא היא זקוקה למסגרת עוטפת יותר, שדירת המעבר אינה יכולה לספק; וכן את יכולתה לחיים בשותפות עם צעירות אחרות תוך יצירת מעגלי תמיכה מחוץ לדירה. במהלך ועדות ההיכרות הראשונות נמצא גם כי יש לגלות רגישות רבה למצבן הנפשי של הדיירות וכן להבחין בין הקושי הנפשי הנובע מן הדיספוריה המגדרית לבין התמודדות עם

פגיעה נפשית אשר דורשת מסגרת אחרת, המתמחה בתחום הנפש. בשל היות הפרויקט חדש, אנו עדיין מנסים לגבש את הפרופיל האופטימלי בהיבט של סיכויי השיקום של המועמדת, ובה בעת משאירים טווח רחב לגמישות ולמידה. צעירות אשר נמצאו מתאימות לדירה ואין מקום פנוי לקליטתן נשארות בקשר עם מנהל הדירה במסגרת של שיחה יזומה אחת לחודש, ובמידת הצורך והנכונות של הצעירה הן מגיעות לשיחות אישיות נוספות עמו. הן גם יכולות לקבוע שיחות עם מלוות הדירה אם הן חשות צורך בכך. דיירת שהוחלט כי אפשר להכניסה לדירה מגיעה לשיחה עם מנהל הדירה, לקביעת תאריך כניסה ולהיכרות ראשונית עם מלוות הדירה. מתחילת תהליך האיתור, בינואר 2015, ביקשו להיכנס לדירה 22 צעירות טרנס'נדריות. 16 מהן עברו את תהליך המיון הראשוני וזומנו לוועדת היכרות. עשר מועמדות אכן הגיעו לוועדת ההיכרות, ושבע מהן נמצאו מתאימות להיכנס לדירה. אחת מהן החליטה שאינה מעוניינת בכך לאחר שקיבלה הודעה על התאמתה. שורטטו שלושה קווים אדומים, שבגינם תושהה או תופסק שהותה של צעירה בדירה. מתוך ההבנה כי הצעירות הינן בגירות ועצמאיות, קווים אדומים אלו נצמדים למסגרת חוקית: חל איסור על שימוש בסמים או אחזקתם בתוך הדירה, חל איסור על זנות בתוך הדירה וחל איסור על אלימות בתוך הדירה. אין מניעה מעיסוק בזנות מחוץ לדירה, שכן כשהוקמה נלקח בחשבון כי לדירה יגיעו צעירות הנמצאות במעגל הזנות, וכי איסור כזה ימנע מהן את נגישותה של הדירה. כמו כן, סוגי התמכרויות אינם מהווים חסם לקבלה למעט במקרים שבהם ההתמכרות פוגעת ביכולת להתנהל באופן שהדירה דורשת - השכמה בבוקר, יציאה לעבודה או חיפוש עבודה, לימודים, עמידה בלוחות זמנים לשיחות פרטניות עם מנהל הדירה, שיחות דירה וכדומה. בדירה מתקיימות התערבויות יזומות, מתוך ראיית הצרכים הייחודיים של הצעירות הטרנסג'נדריות. להלן תיאור קצר של ההתערבויות המרכזיות בדירה: ליווי מקצועי: חלק מן הצעירות נמצאות עוד טרם כניסתן לדירה בליווי מקצועי של פסיכולוג או עו"ס. בנוסף לכך, כל צעירה בדירה נפגשת אחת לשבוע לשיחה אישית עם העו"ס מנהל הדירה. מתוך הבנת הצרכים הייחודיים של כל צעירה, ההתמקדות בשיחה הינה בתחומים שונים לפי בחירתה וצרכיה של הצעירה. כך, עם חלק מהצעירות העבודה נעשית מתוך דגש תפקודי משימתי, תוך ניסיון להבין את החסמים האישיים והחברתיים המונעים ממנה להתקדם בכיוון הרצוי לה בתחומים של השכלה, עבודה, הנעה עצמית ועוד. עם חלק מהצעירות, המפגש הטיפולי מקבל אופי דינמי יותר ועוסק בהתמודדות עם טראומות עבר, בירור הזהות, הבנת הקשר עם המשפחה ועבודה תוך אישית לחיזוק האגו. אם קיים גורם מטפל נוסף, מתקיימים שיתוף פעולה ותיאום עמו. ליווי אישי ומנטורינג: בדירה מתגוררת מלווה, אישה טרנסג'נדרית, שמשמשת אוזן קשבת, מספקת ליווי אישי וגם מהווה מודל חיובי להתמודדות עם מכשולים. למלווה יום קבוע שבו היא מתפנה מעיסוקיה כדי להיות נגישה וזמינה לצעירות לפי צורכיהן ורצונן. בתקופת הפעילות של הדירה, למדנו כי הצעירות יוצרות אבחנה בין המלווה לבין מנהל הדירה, ובהתאם יוזמות קשרים שונים עם כל אחד מהם. כך למשל, למלווה הן פונות בשאלות על החוויה בתהליכים השונים שנועדו להתאים את הגוף לזהות המגדרית, לבקשת אישור חיצוני למראה או לבוש ולעצות לגבי ניהול הבית. תפקיד מרכזי של המלווה הוא שהות בדירת המעבר מאפשרת לצעירה לעבור ממצב שבו כל משאביה החומריים והנפשיים מתועלים להישרדות, למצב שבו היא בונה את עצמה ומתחילה לתכנן את עתידה. ההתערבות הטיפולית מתבססת על רצף היכולות והרצונות של הצעירות בדירה, מתוך אמונה בכוחותיהן, גמישות גבוהה וקצב דיפרנציאלי לכל צעירה להדגים לצעירות התמודדות בריאה עם החסמים והקשיים שבהם נתקלת אישה טרנסג'נדרית, ובמידת הצורך להוות מקור תמיכה מידי בהתמודדות עמם על ידי ליווי או הדרכה. הנגשת שירותים קיימים: כאמור, טרנסג'נדרים מתמודדים עם אפליה והדרה כמעט בכל כיוון שהם פונים אליו, ובייחוד בעולם התעסוקה. מניסיון חיים זה של אפליה, צעירות טרנסג'נדריות רבות כלל אינן פונות לשירותים השונים הקיימים בקהילה ומוותרות מראש על זכויות ושירותים המגיעים להן כמו קצבת הביטוח הלאומי, סיוע בשכר דירה, מלגות להשלמת לימודים ועוד. חלק חשוב מתפקידו של מנהל הדירה הינו להתיר מחסום זה - בין אם על ידי יידוע הצעירות בזכויותיהן ובשירותים שמגיעים להן ובין אם על ידי חיבור לשירותים שאינם נגישים לקהילה הטרנסג'נדרית וקיום עבודת הסברה והנגשה. בין החיבורים המוצלחים שנעשו כבר בחודשי הפעילות הראשונים של הדירה נמצאים שירותי סניף הביטוח הלאומי בתל אביב, מרכז התעסוקה בתל אביב ופעילויות שונות במרכז הגאה בתל אביב. סיכום "דירת מעבר" לצעירות טרנסג'נדריות היא שירות חדשני בכמה מובנים. ראשית, בהיותה מענה ראשון מסוגו לקהילה הטרנסג'נדרית שמעל לגיל 18 יש משום אמירה חשובה של שירותי הרווחה לציבור הטרנסג'נדרי; ציבור שבמשך שנים רבות הרגיש "בלתי נראה" על ידי שירותי הרווחה, יודע כיום כי יש לו מענה, גם אם חלקי, וכי יש מי שרואים את צרכיו הייחודיים. בהמשך לכך, כפי שתיארנו, השירות הוא חדשני בשיטות ההתערבות שלו, המכוונות הן לצרכים הייחודיים של טרנסג'נדרים והן לצרכים של תקופת הבגרות בהתהוות. בעת כתיבת שורות אלו, הדירה פועלת מזה חודשים ספורים בלבד, וכבר ניתן לראות כי ההתערבויות המופעלות בדירה גורמות לשינוי אמיתי בחיי הצעירות: צעירה שהייתה מחוץ למעגל העבודה זה שנים מספר מצאה עבודה קבועה; שלוש צעירות החלו בתהליכים להכרה לצורך קבלת קצבת נכות במוסד לביטוח לאומי ואחת כבר קיבלה את האישור; צעירה אחת עברה ניתוח עליון להתאמת הגוף לתחושת המגדר שלה; צעירה נוספת השתלבה בתכנית להעצמה תעסוקתית; שתי צעירות המתגוררות בדירה העזו לצאת מהארון - האחת במסגרת שבה היא לומדת והשנייה במסגרת השירות הלאומי. מרגש במיוחד להיווכח כי כבר בעצם כניסתן של הצעירות לדירה חלה רווחה עצומה בחייהן, אשר א פשרה כמעט לכולן לקיים שיח בטוח יותר עם הוריהן. אצל מרביתן כבר אפשר לראות אופק חיובי בקשר עם משפחתן, מה שיגדיל את סיכוייהן למעבר בטוח לחיים עצמאיים ומלאים בזהותן האותנטית. תודות אנו מבקשים להודות לעמיתים יקרים, שללא מעורבותם פרויקט זה לא היה מתאפשר: ציפי נחשון, מנהלת השירות לנוער, צעירות וצעירים, משרד הרווחה; שאבי אהרון, מנהל השירות להתמכרויות; מנחם לייבה, מנכ"ל עיריית תל אביב יפו; דורית אלטשולר, מנהלת מנהל השירותים החברתיים, עיריית תל אביב יפו; יובל אגרט, מנהל המרכז הגאה, תל אביב; אורית מוסל, מנהלת תחום ילד, נוער ומשפחה, מנהל השירותים החברתיים, עיריית תל אביב יפו; עופר כהן, מנהל סניף תל אביב, המוסד לביטוח 15

in Australia and New Zealand. Melbourne: Australian Research Centre in Sex, Health & Society. 21. Davies, E. (2004). Finding Ourselves: Postmodern Identities and the Transgender Movement. in S. Gillis., G. Howie, & R. Munford (Eds): Third Wave Feminism - A Critical Exploration, pp. 110-121. London: Palgrave. 22. Davis, C. (2009). Introduction to practice with transgender and gender variant youth. In G. P. Mallon (Ed): Social work practice with transgender and gender variant youth, Second edition, pp. 1-21. New York: Routledge. 23. Etscovitz, L. (1997). The Inner Dimensions of Gender Transformation. In B. Bullough, V. Bullough, & J. Elias (Eds.): Gender Blending. New York: Prometeus. 24. Gagne, P., Tewksbury, R., & McGaughey, D. (1997). Coming out and Crossing over - Identity Formation and Proclamation in a Transgender Community. Gender and Society, 11(4), pp. 478-508. 25. Hill, D. & Willoughby, B. (2005). The development and validation of the genderism and transphobia scale. Sex Roles, 53: pp. 531-544. 26. Lev, A. I. (2007). Transgender communities: Developing identity through connection. In K. J. Bieschke, R. M. Perez, & K. A. DeBord (Eds.): Handbook of counseling and psychotherapy with lesbian, gay, bisexual, and transgender clients (2nd ed.), pp. 147-175. Washington, DC: American Psychological Association. 27. Lombardi, E., Wilchins, R., Priesing, D., & Malouf, D. (2001). Gender violence: Transgender experiences with violence and discrimination. Journal of Homosexuality, 42(1), 89-101. 28. Nuttbrock, L., Rosenblum, A., & Blumenstein, R. (2001). Transgender identity affirmation and mental health. Retrieved 15.12.2011 from: http://www.symposion.com/ijt/ijtvo06no04_03.htm. 29. Stotzer, L. R. (2009). Violence against transgender people: A review of United States data. Aggression and Violent Behavior (14), pp: 170 179. 30. Stringer, K. J. & Kerpelman, J. L. (2010). Career identity development in college students: Decision making, parental support and work experience. Identity: An International Journal of Theory and Reserch, 10, 181-200. 31. Stryker, S. (2006). (De)subjugated knowledges: An introduction to transgender studies. In S. Stryker & S. Whittle (Eds): The Transgender Studies Reader, pp. 1-17. New York: Routledge. 32. Wells, E. A., Asakura, K., Hoppe, M. J., Balsam, K. F., Morrison, D. M., & Beadnell, B. (2012). Social services for sexual minority youth: Preferences for what, where, and how services are delivered. Children and youth services review, 35, pp. 312-320. 33. Whittle, S. (2000). Employment Discrimination and Transsexual People, The Gender Identity Research and Education Society. Retrieved from: www.pfc.org.uk/files/employment_discrimination_ and_transsexual_people.pdf 34. Whittle, S., Turner, L., & Al-Alami, M. (2007). Engendered Penalties: Transgender and Transsexual People's Experiences of Inequality and Discrimination, the Equalities Review. Retrieved from: http://www. pfc.org.uk/files/engenderedpenalties.pdf 35. Whittle, S., Turner, L., Al-Alami, M., Rundall, E., & Thom, B. (2007). Engendered penalties:transgender and transsexual people's experiences of inequality and discrimination. Wetherby, West Yorkshire: Communities and Local Government Publications. 36. World Professional Association for Transgender Health, Inc. (2001). Harry Benjamin international gender dysphoria association's standards of care for gender identity disorders (6th ed.) Retrieved from: http://wpath.org/documents2/socv6.pdf. 37. Xavier, J. M. (2000). The transgender needs assessment survey: final report. Washington, D.C. לאומי; שמואל ויינגלס, מנהל הקרן לפיתוח שירותים לנכים, המוסד לביטוח לאומי; נורית הורוביץ, סגנית מנהל הקרן לפיתוח שירותים לנכים, המוסד לביטוח לאומי; אסף שמול, מנהל תחום דיור, עמותת "אותות". רשימת מקורות 1.1 אדרת, ע. )2012, 15 ביוני(. הצצה לוועדה לשינוי מין. הארץ )גרסה אלקטרונית(. הוצא ב 20 ביוני, 2012, מ: www.haaretz.co.il/magazine/1.1731968 2.2 גולן, מ., פנחסי, ב., חיימוב אילי, ר., שפירו, ש., וזסלבסקי, ט. )2007(. "דרור": מקלט חירום לבני נוער הומולסביים. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים. 3.3 גל, י. )2013(. טרנסג'נדריות - סיפורי חיים, סיפורי הצלחה: גורמים מקדמי תחושת הצלחה בסיפורי חיים של טרנסג'נדריות/ים בישראל. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, ירושלים: האוניברסיטה העברית. 4.4 גרינברג, נ. )2012(. נרטיב ומחיקתו - מבט על מחקר על זהות טרנסג'נדרית. צוות מטפלים גיי פרנדלי. בלוג מאמרים מקצועיים 5. הוצא מ: http:// html.1997-5-www.t-metaplim.co.il/articles/82 5.5 הוראות והודעות התע"ס: )2008(. 17.2 דירת מעבר לנערות ולצעירות. 6.6 ישראלשווילי, מ. )2015(. חשיבות העורף המשפחתי עבור צעירים הנמצאים בשלב "הבגרות הצומחת" - סקירת ספרות. הוצא מ: http://www.lamerhav. co.il/template7.php?pid=16 7.7 לוטן, א. )2006(. הזנות בישראל - סקירת התופעה ויחס הממסד אליה. ירושלים: הכנסת, מחלקת מידע ומחקר. 8.8 ליכטנטריט, ר. ודוידסון ערד, ב. )2002(. טרנסקסואליות )מגברים לנשים( מתבגרות ובוגרות צעירות: נתיבים המובילים לזנות. המרכז הבינתחומי לחקר מדיניות וטיפול בילדים ונוער, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב. 9.9 מרטון, י. )2013(. אנשים טרנסג'נדרים בישראל: גורמי לחץ, משאבי תמיכה ובריאות נפשית. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב. 1010 נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה )2014(. סקר ראשון מסוגו בישראל בנושא תחושות וחוויות אפליה של להט"ב בשוק העבודה - תמצית ממצאים ראשוניים. הוצא ב 1 באוגוסט 2014 מ: http://www.moital.gov.il/nr/ aflialhatav.pdf/0/27180ca835a6-41aa-8e07-rdonlyres/0241b64f-3256 1111 סולימני אעידן, י. )2013(. נייר עמדה - כישורי חיים, מיומנויות ומוכנות ליציאה לחיים עצמאיים של צעירים הבוגרים מכפרי נוער ובפנימיות בארץ. הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות בישראל. 1212 עיני, ל. )2009(. טרנסג'נדרים: השינוי מתחיל בתוכם. הוצא ב 26 בנובמבר 2010 מ: http://www.doctors.co.il 1313 שטרן, א. )2008(. הוועדה לשינוי מין בתל השומר. הוצא ב 26 בנובמבר 2010 מ: http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7719 14. American Psychiatric Association (1974). Position statement on homosexuality and civil rights. American Journal of Psychiatry, 131, p. 497. 15. American Psychiatric Association (2000). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth edition. Text revision. Washington, DC. 16. American Psychiatric Association (2013). Gender Dysphoria Fact Sheet. Retrieved from:http://www.dsm5.org/documents. 17. Arnett, J. J. (2001). Emerging adulthood: Understanding the new way of coming of age. In J. J. Arnett & J. L. Tanner (Eds.): Emerging adults in America: Coming of age in the 21st century, pp. 3-19. Wasington, D.C., USA: American Psychological Association. 18. Brown, M. L. & Rounsley, C.A. (1996). True Selves: Understanding Transsexualism - For Families, Friends, Coworkers, and Helping Professionals. San Francisco: Jossey-Bass. 19. Bullough, V. L. (2000). Transgenderism and the Concept of Gender. The International Journal of Transgenderism, 4(3). 20. Couch, M., Pitts, M., Mulcare, H., Croy, S., Mtchell, A., & Patel, S. (2007). A report on the health and wellbeing of transgender people 16