www.ybm.org.il רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב פרק תנחום גולד הלכה א איסור ייחוד עם העריות אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והוא הדין לכל יוצאי חלציו, ולכן מותר לאדם להתיחד עם בת בנו או בת בתו )ב"ח(. "והבעל עם אשתו נדה, וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתייחד עמה אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים, ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת מותר להתייחד עמה" -לבעל מותר להתייחד עם אשתו נדה מכיון שמותרת לו אחר זמן )לעיל כא, ד(, ובתנאי שבא עליה לפני שפרסה נידה. הלכה ב מותר להתיחד עם הזכר או הבהמה לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, לפיכך אין אסור להתייחד עמהן, ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה הרי זה משובח, וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה, ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה. לדעת השו"ע )אה"ע כד( "בדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר." והב"ח כתב עליו שנראה שדווקא במקומו של השו"ע רבו הפריצים ולכן כתב מה שכתב, אבל במקומות אחרים הרי זו מידת חסידות. החלקת מחוקק כתב שבכל אופן לא ישכבו יחד באותו מיטה. מפי הקבלה - כפי הפירוש שהתקבל במסורת שבעל פה איש מפי איש ממשה רבנו )הרב קאפח(. ורמז מצאו חז"ל)סנהדרין כז, ב( בפסוק "כי יסיתך אחיך בן אמך" וממנו דרשו - וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן - מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה. הלכה ג יחוד פנויה כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואע"פ שאינה ערוה בכלל ייחוד עריות היא, ושמאי והלל גזרו על ייחוד כותית, נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה, ומכריזין עליהן, חוץ מאשת איש שאע"פ שאסור להתייחד עמה אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינתה ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים. בהלכה א נתבאר שייחוד עם הנידה אסור מן התורה, אם כן איזהו ייחוד שאסור בגזירת חכמים בלבד? ייחוד עם קטנה או עם גדולה שטבלה. כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים 1
חוץ מאשת איש...אם נתייחד אין לוקין שלא להוציא לעז עליה - מלקין את שניהם יש לעז, אבל מלקים את האיש לבדו. אבל הב"ח מדייק מרש"י שדווקא אם הלכה ד אשתו משמרתו כל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו ה"ז מותרת להתייחד מפני שאשתו משמרתו, אבל לא תתייחד ישראלית עם הכותי ואע"פ שאשתו עמו שאין אשתו של כותי משמרתו ואין להן בושה. הלכה ה - ו גוים חשודים על משכב זכור ומשכב בהמה וכן אין מוסרין תינוק ישראל לכותי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור, הגויים, שלא כישראל, נחשדו על משכב זכור, אולם כיון שישראל כאמור לא נחשדו על כך, לא אסרו חכמים אלא בתינוק שעלול הגוי לאנוס אותו. "ואין מעמידין בהמה בפונדקיות של כותים ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות". הלכה ו ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה כותי אפילו זכרים לכותים ונקבות לכותית מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובבהמה ונאמר ולפני עור לא תתן מכשול. הלכה ז מסירת בהמה נקבה לגויה ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לכותית מפני שכולן בחזקת נואפים וכשיבוא הנואף לשכב עם הכותית זו אפשר שלא ימצאנה וישכב עם הבהמה או אפילו ימצאנה ישכב עם הבהמה. הלכה ח ייחוד אשה את עם אנשים הרבה לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם במשנה נאמר שאישה אחת יכולה להתייחד עם הרבה אנשים, אמנם בגמרא מבואר שדווקא עם אנשים כשרים ועם פרוצים לא תתייחד ושם הביאו את רב חנינא כדוגמה לאיש כשר. הרמב"ם לא מחלק, ואוסר על האישה להתייחד עם הרבה אנשים, ומסביר הב"י שלפי הרמב"ם לא התירו לאישה להתייחד עם אנשים כשרים אלא כרב חנינא, אבל סתם בני אדם הם בחזקת פרוצים לעניין זה. הרא"ש חולק, וסובר שמותר לאישה להתייחד עם שני אנשים ובלבד שלא יהיו פרוצים. "וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה" - מפירושו של רש"י משמע שדווקא עם שתי נשים אסור להתייחד, אך עם יותר משתיים מותר חוץ ממי שאומנותו עם הנשים. "נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין לייחוד, היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה אחת לבין האנשים, או איש לבין הנשים אסורין כל 2 הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים
משום ייחוד" - הרמב"ם פוסק שאע"פ שבאותו אירוע יש הרבה נשים והרבה אנשים אם נוצר במקום מציאות של ייחוד הדבר אסור, ולא אומרים שכיון שבמקום כולו יש הרבה אנשים שלא יהיה כאן איסור ייחוד. מפירוש רש"י נראה שאפילו אם פרשה אישה לבין האנשים, כיון שאפשר שתפרוש ותתייחד עם איש הדבר אסור. בפת"ש )אה"ע כב( הובאה מחלוקת אם גם שתי נשים ושני אנשים הם בכלל 'הרבה'. "אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור לו להתייחד עם הנשים, כיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו או יפנה למלאכה אחרת" - ואין אומרים, מפני שטרוד במלאכתו לא יבוא לאיסור ייחוד. ר"ת לא הקיל לו להתייחד עם הנשים אפילו כשאשתו עמו. הלכה ט ייחוד עם שתי צרות או עם אשה ותינוקת מותר להתייחד עם שתי יבמות, או עם שתי צרות, או עם אשה וחמותה, או עם אשה ובת בעלה, או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו, וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה בפניה שהרי זו מגלה את סודה. שיודעת טעם ביאה - ותוכל לספר על המעשה. ואינה מוסרת עצמה לביאה - מפני שעדיין אין יצר הרע תוקף אותה )רש"י( בטעם הדבר מבואר בפוסקים שהחשש מייחוד עם שתי נשים הוא שהם יזנו ביחד עמו ויחפו אחת על השניה, אך אם אחת מהם קטנה כיון שיודעת שאינה מחפה עליה לא באים לידי זנות. הלכה י ייחוד תינוק ותינוקת תינקות מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה. מכאן אזהרה להורים ששוכרים שמרטף לילדים קטנים שידאגו שלא יעברו על איסור ייחוד. הלכה יא ייחוד עם אנדריגינוס אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם נתייחד האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום. אבל ספק, שהוא מפני אותו מכין אין הלכה יב בעלה בעיר אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה ואע"פ שבעלה בעיר הבאר היטב מדייק מפירוש רש"י, שגם כשבעלה בעיר אסור להתייחד עמה, רק שלא לוקים על כך. בפת"ש הובאה מחלוקת אחרונים, אם דין זה של בעלה בעיר נאמר דווקא בביתו של הבעל )שעשוי לחזור הביתה בכל רגע( או שה"ה בכל מקום בעיר )שחוששים שמא יבוא הבעל כשישמע שנתייחדה(. אם היה זה גס בה...לא יתייחד עמה - וכן אם קינא לה בעלה שלא תתייחד עמו )תרומת הדשן(. כל 3 הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים
"וכן כל המתייחד עם אשה והיה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד" - היתר זה מועיל דווקא ביום, אבל בלילה אסור שאי אפשרלראות מה מתרחש בפנים )באר היטב(. בספר אגרות משה מחדש שאפילו אם חלק מהחדר נראה מבחוץ מותר להם לשבת שם ואין צורך שכל החדר בו מתייחדים יהיה פתוח לרה"ר. הלכה יג מלמד תינוקות מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים, וכן אשה לא תלמד קטנים מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה, ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו. המ"מ מדייק מהרמב"ם שאמנם אשתו לא צריכה להיות עמו בבית הספר אך עדין צריך שתהיה עמו בעיר )יושבת בביתה(. הלכה יד תקנת חכמים שיהיו הנשים מספרות בבית הכסא תיקנו חכמים שתהיינה הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש משום ייחוד. הלכה טו אין אפוט' לעריות אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר חצר שיש שם נשים אע"פ שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות, ואסור לאדם למנות אפוטרופוס על ביתו שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה. בגמרא מבואר שדין זה נלמד מיוסף, שאלמלא לא נתמנה ע"י פוטיפר לא היה בא לידי אותו דבר. הלכה טז שת"ח לא ישכון בחצר שיש בה אלמנה אסור לתלמיד חכם לשכון בחצר שיש בה אלמנה אע"פ שאינו מתייחד עמה מפני החשד, אלא א"כ היתה אשתו עמו, ראב"ד חולק: לא אסרו אלא לדור באותו בית )כאכסנאי(, אך מותר להשתכן באותה חצר. הבית שמואל כותב, שגם לרמב"ם דווקא להשתכן שם בקביעות אסור, אבל באופן זמני אפילו באותו בית מותר. "וכן אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד ולא תקנה אשה עבדים זכרים אפילו קטנים מפני החשד" - כל אישה, לא רק אלמנה. בהלכות עבדים )ט,ו( כתב שאינה אסורה לקנות אלא עבד בן ט' שנים ומתשע ולמעלה. אבל מהטור )יו"ד?( משמע שאפילו בפחות מבן ט' אסורה. הלכה יז אין דורשין בסתרי עריות בשלושה כל 4 הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים
אין דורשין בסתרי עריות בשלשה מפני שהאחד טרוד בשאלת הרב והשנים נושאין ונותנין זה עם זה ואין דעתם פנויה לשמוע, שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע מורה להקל, לפיכך אין דורשין אלא לשנים כדי שיהיה האחד השומע מפנה דעתו ויודע מה שישמע מן הרב. הלכה יח כא- הקושי בלפרוש מעריות אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות, אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות. הלכה יט ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות, ]ועוד[ אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע. הלכה כ לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול, גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי, כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד. הלכה כא וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות, ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה, גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. סליקו להו הלכות איסורי ביאה בס"ד. כל 5 הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים