מן דמר מימר מ עז. הזורק ט לשתו, והי בתוך ביתה ו בתוך חצרה הרי זו מורשת עז. זרקו לה בתוך ביתו ו בתוך חצרו, פילו הו עמה במטה ינה מורשת עז. לתוך חיקה ו לתוך קלתה הרי זו מורשת. עז. מנ הני מילי? עז. דתנו רבנן: )דברים כ"ד( ונתן בידה ין לי ל ידה ה, חצרה וקרפיפה מנין? ת"ל: ונתן, מכל מקום. עז. ]תני[ ותני נמי הכי בי נב: ידו ין לי ל יד ו ו, חצרו וקרפיפו מנין? ת"ל: )שמות כ"ב( המצ תמצ, מכל מקום. עז. וצריכ די שמועי' ט, משום דבעל כרחה מרשה, בל נב דליתיה בעל כורחיה ימ ל וי שמועינן נב, משום דקנסיה רחמנ, בל ט ימ ל, צריכ. עז. חצרה, מה שקנתה שה קנה בעלה עז. ר' לעזר: בכותב לה דין ודברים ין לי בנכסיך. עז. וכי כתב לה הכי מי הוי? עז. והתני: הומר לחבירו דין ודברים ין לי על שדה זו, וין לי עסק בה, וידי מסולקת הימנה ל מר כלום עז. דבי ר' יני: בכותב לה ועודה רוסה וכדרב כהנ דמר רב כהנ: עז. נחלה הבה לו לדם ממקום חר, דם מתנה עליה של ירשנה וכדרב דמר רב: עז. הומר י פשי בתקנת חכמים כון זו שומעין לו. מי כון זו? כדרב הונ מר רב דמר רב הונ מר רב: יכולה שה שתמר לבעלה יני ניזונית ויני עושה. רב: טו ידה מי ל קני ליה לבעל? ל יטה וידה בין כחד, הכ נמי יטה וחצרה בין כחד. רבינ לרב שי: רב, יד דשה ק קשי ליה? נהי דקני ליה למעשה ידיה, ידה ופה מי קני ליה? מר לי':]רב שי[ רב, יד העבד ק קשי לי', למ"ד בשטר על ידי עצמו, יד עבד כיד רבו דמי ל טו וידו בין כחד, ה"נ יטה וחצירה בין כחד. ההו שכיב מרע דכתב לה יט לדביתהו בהדי פני דמעלי שבת ול הספיק למיתביה לה, למחר תקף ליה עלמ, תו לקמיה דרב ]רב[ מר להו: זילו מרו ליה ליקניה ניהלה לההו דוכת דיתיב ביה יט, ותיזל יהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן: נעל, דר, פרץ כל שהו הרי זו חזקה. רב עיליש לרב: מה שקנתה שה קנה בעלה יכסיף. לסוף ילי מילת דרוסה הוי רב: ם מרו בנשוה ימרו ברוסה? ]רב[ הדר מר רב: ל שנ רוסה ול שנ נשוה, יטה וחצירה בין כחד. וה מרה רב מעיקר כי מרה רב הי מעשה מרה. > והי בתוך ביתה. עול: והו, שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה. עמוד 1 יטין עז. -
ר] ר] ר] ר] מן דמר מימר ר' ושעי: פילו הי בטברי וחצרה בציפורי, הי בציפורי וחצרה בטברי מורשת. וה הי בתוך ביתה ובתוך חצרה קתני ה"ק: והי כמי שבתוך ביתה, והי כמי שבתוך חצרה, דכיון דחצר משתמרת לדעתה הי מתרשת. לימ בה קמיפלי דמר סבר:]עול[ חצר משום ידה תרבי ומר סבר: ' ושעי[ חצר משום שליחות תרבי ל, דכולי עלמ חצר משום ידה יתרבי מר סבר:]עול[ כידה, מה ידה בסמוכה, ף חצרה בסמוכה וידך? ' ושעי[ י מה ידה בדבוקה, ף חצרה בדבוקה ' ושעי[ ל כידה, לדעתה. מה ידה משתמרת לדעתה, ף חצרה המשתמרת לדעתה, לפוקי חצרה המשתמרת של ההו בר דזרק לה יט לדביתהו, הוה קיימ בחצר, זל יט נפל בפיסל רב יוסף: חזינן, י הוי רבע מות על רבע מות פל ליה רשות לנפשיה, וי ל חד רשות הי. במי עסקינן? ילימ בחצר דידה כי הוי ד' מות מי הוי? ל בחצר דידיה כי ל הוי רבע מות מי הוי? ל צריכ דושלה מקום, דחד מקום מושלי ינשי, תרי מקומות ל מושלי ינשי. ול מרן ל דל בוה עשרה, בל בוה עשרה ע" דל הוי רבע מות. ול מרן ל דלית ליה שם לווי, מות. בל ית ליה שם לווי, ע" דל בוה עשרה וע" דל הוי רבע > רב: תני נמי הכי, רבי ליעזר: פילו הו עמה במטה כו'. ל שנו ל במטה שלו, בל במטה שלה מורשת. במטה שלו ינה מורשת, במטה שלה מורשת. ובמטה שלה מורשת, כליו של לוקח ברשות מוכר הו שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ל צריכ דבוה עשרה. והיכ מקום כרעי מקום כרעי ל קפדי ינשי. > לתוך חיקה ו לתוך קלתה מורשת. מי? כליו של לוקח ברשות מוכר הו רב יהודה מר שמול: כון שהיתה קלתה תלויה בה. ' לעזר מר רבי ושעי:[ וכן מר ר' לעזר מר רבי ושעי: כון שהיתה קלתה תלויה בה. ר' שמעון בן לקיש: קשורה ע"פ שינה תלויה. רב ד בר הבה: כון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה. רב משרשי בר רב דימי: כון שהיה בעלה מוכר קלתות. ר' יוחנן: מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה. עמוד 2 יטין עז. -
מן דמר מימר רב: מ"ט דר' יוחנן? לפי שין דם מקפיד ל על מקום חיקה ול על מקום קלתה. תני נמי הכי: זרקו לה לתוך חיקה ו לתוך קלתה, ו לתוך כל דבר שהו כקלתה הרי זו מורשת. כל דבר שהו כקלתה ליתויי מי? ליתויי טסק דכלה בה תמרי. מ מר לה כנסי שטר חוב זה, ו שמצתו מחוריו, קורה והרי הו יטה ינו ט, עד שימר לה ה יטיך. נתן בידה והי ישנה, ניעורה, קורה והרי הו יטה ינו ט, עד שימר לה ה יטיך. כי מר לה ה יטיך מי הוי? הוה ליה טלי יטיך מעל בי קרקע ומר רב: טלי יטיך מעל בי קרקע ל מר כלום ימ: ששלפתו מחוריו. שלפתו נמי, ה בעינ ונתן בידה וליכ ל צריכ, דערק לה חרציה ושלפתיה. תני נמי הכי:]רבי[ מר לה כנסי שטר חוב זה, יטיך, דברי רבי ו ששלפתו מחוריו, קרתו והרי הו יטה ינו ט, עד שימר לה ה רבי שמעון בן לעזר לעולם ינו ט, עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה וימר לה ה יטיך. ]רבי[ נתנו בידה והי ישנה, ניעורה וקורה והרי הו יטה ינו ט, עד שימר לה ה יטיך, דברי רבי רבי שמעון בן לעזר: עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה וימר לה ה יטיך. וצריכ די יתמר בהך קמיית, בההי קמר רבי, משום דבת ירושי הי, בל נתן בידה והי ישנה דלו בת ירושי הי ימ מודי ליה לרבי שמעון בן לעזר וי יתמר בה, בה קמר ר' שמעון בן לעזר, בל בהך ימ מודי ליה לרבי, צריכ. רב: כתב לה ט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז ט, ניעור ינו ט, דהוי ליה חצר המשתמרת של לדעתה. ישן ומשמרתו הרי זה ט, מי? חצר מהלכת הי, וחצר מהלכת ל קנה וכי תימ ישן שני וה מר רב: כל שילו מהלך ל קנה, עומד ויושב ל קנה והלכת: בכפות. מ היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה מורשת, קרוב לו ינה מורשת, מחצה על מחצה מורשת וינה מורשת. וכן לענין קדושין. וכן לענין החוב, מר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו, קרוב למלוה זכה המלוה, קרוב ללוה הלוה חייב, מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. היכי דמי קרוב לה, והיכי דמי קרוב לו? רב: רבע מות שלה זהו קרוב לה, רבע מות שלו זהו קרוב לו. היכי דמי מחצה על מחצה? ר' שמול בר רב יצחק: כון שהיו שניהן עומדין ברבע מות. וליחזי הי מינייהו קדים? וכי תימ דתו תרוייהו בהדי הדדי וה י פשר לצמצם עמוד 3 יטין עז. -
מן דמר מימר ל מר רב כהנ: הכ בח' מות מצומצמות עסקינן, וט יוצ מרבע מות שלו לד' מות שלה. ל רבה ורב יוסף דמרי תרוייהו: וה יד ביה הכ בשתי כיתי עדים עסקינן, חת ומרת קרוב לו וחת ומרת קרוב לה. רבי יוחנן: קרוב לה שנינו פילו מה מה, וקרוב לו שנינו פילו מה מה. היכי דמי מחצה על מחצה? ]רב שמן בר ב- רבי יוחנן[ מר רב שמן בר ב, לדידי מיפרש לה מיניה דרבי יוחנן: הו יכול לשומרו והי ינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו, הי יכולה לשומרו והו ינו יכול לשומרו זהו קרוב לה, שניהם יכולין לשומרו, שניהם ין יכולין זהו מחצה על מחצה. מרוה רבנן קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי יונתן הכי ]רבי יוחנן[ מר: ידעין חברין בבלי לפרושי כי הי טעמ. תני נמי הכי, רבי ליעזר: כל שהו קרוב לה מלו, וב כלב ונטלו ינה מורשת ינה מורשת, כל היכי תינטריה ותיזיל? ל לו ה"ק: כל שקרוב לה מלו, וילו ב כלב ונטלו והו יכול לשומרו והי ינה יכולה לשומרו ינה מורשת. מר ליה שמול לרב יהודה: שיננ, כדי שתשוח ותטלנו, ות ל תעביד עובד עד דמטי יט לידה. רב מרדכי לרב שי: הוה עובד הכי וצרכוה חליצה. > וכן לענין קדושין. ר' סי מר ר' יוחנן: ליטין מרו ול לדבר חר. יתיביה רבי ב לר' סי: וכן לענין קדושין שני התם, דכתי': )דברים כ"ד( ויצה והיתה. יתיביה: וכן לענין החוב, זרוק לי חובי וזרקו לו, קרוב למלוה זכה הלוה, קרוב ללוה הלוה חייב, מחצה על מחצה שניהם יחלוקו הכ במי עסקינן דמר ליה זרוק לי חובי ותיפטר. י הכי, מי למימר? ל צריכ, דמר ליה זרוק לי חובי בתורת יטין. וכתי מי למימר? מהו דתימ, מצי מר ליה משטה ני בך, קמ"ל. רב חסד: ט בידה ומשיחה בידו, ם יכול לנתקו ולהביו צלו ינה מורשת, ום לו מורשת מי טעמ? בעינן כריתות וליכ. רב יהודה: היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה, ף על פי שהיע ט לידה ינה מורשת. מי? ה כי נפיל ברבע מות דידה ק נפיל בדל נח. ותירש מויר דרבע מות תפשוט דבעי רבי לעזר: רבע מות שמרו, יש להן ויר ו ין להן ויר? תפשוט דין להן ויר? הכ במי עסקינן בעומדת על ב הנהר, דמעיקר ליבוד קי. עמוד 4 יטין עז. -
ר] מן דמר מימר מ היתה עומדת על רש ה וזרקו לה, כיון שהיע לויר ה הרי זו מורשת הו מלמעלה והי מלמטה וזרקו לה, כיון שיצ מרשות ה, נמחק ו נשרף הרי זו מורשת. וה ל מינטר רב יהודה מר שמול: ב שיש לו מעקה עסקינן. עול בר מנשי משמיה דבימי: הכ בפחות משלשה סמוך ל עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך ל כ דמי. > הו מלמעלה. וה ל מינטר רב יהודה מר שמול: כון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן רבי לעזר "ר ושעי: כון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן עול "ר יוחנן: כון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. ר' ב לעול: כמן? כרבי דמר:]רבי[ קלוטה כמי שהונחה דמי "ל:]עול[ פילו תימ רבנן, עד כן ל פליי רבנן עליה דרבי ל לענין שבת, בל הכ משום ינטורי הו, וה ק מינטר. וכן ר' סי "ר יוחנן: כון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. רבי זיר לר' סי: כמן? כרבי דמר:]רבי[ קלוטה כמי שהונחה דמי "ל: פילו תימ רבנן, עד כן ל פליי רבנן עליה דרבי ל לענין שבת, בל הכ משום ינטורי הו, וה ק מינטר. ' סי[ > רב נחמן מר רבה בר בוה: נמחק. ל שנו ל שנמחק דרך ירידה, בל נמחק דרך עלייה ל מי טעמ? מעיקר ל למינח קי. > נשרף. רב נחמן מר רבה בר בוה: ל שנו ל שקדם ט לדליקה, בל קדמה דליקה לט ל מ"ט? מעיקר לשריפה קזיל. רב חסד: רשויות חלוקות ביטין. רמי בר חמ לרב: מנ ליה לסב ה? "ל:]רב[ מתני' הי: ]מתני'[ היתה עומדת על רש ה וזרקו לה, כיון שהיע ט לויר ה הרי זו מורשת במי עסקינן? ילימ ב דידה וחצר דידה למה לי ויר ה? ל ב דידיה וחצר דידיה כי היע לויר ה מי הוי? ל פשיט ב דידה וחצר דידיה. ימ סי הו מלמעלה והי מלמטה וזרקו לה, כיון שיצ מרשות ה, נמחק ו נשרף הרי זו מורשת עמוד 5 יטין עז. -
מן דמר מימר וי ב דידה וחצר דידיה, מי מורשת? ל ב דידיה וחצר דידה ריש ב דידה וחצר דידיה, סיפ ב דידיה וחצר דידה? ל לו דושלה מקום, דחד מקום מושלי ינשי, תרי מקומות ל מושלי ינשי. "ל:]רמי בר חמ[ מידי ירי? דלמ ה כדית וה כדית, ריש ב דידה וחצר דידיה, סיפ ב דידיה וחצר דידה. רב: שלש מדות ביטין ]רבי[ ה דמר רבי: קלוטה כמי שהונחה ]רבנן[ ופליי רבנן עליה הני מילי לענין שבת, בל הכ משום ינטורי הו, וה מינטר וה דמר רב חסד: נעץ קנה ברשות היחיד וברשו טרסקל וזרק ונח על ביו, פילו בוה מה מה חייב, לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע הני מילי לענין שבת, בל הכ משום ינטורי הו, וה ל מינטר עט: וה דמר רב יהודה מר שמול: ל יעמוד דם ב זה ויקלוט מי שמים מו של חבירו, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה עט: הני מילי לענין שבת, בל לענין ט משום קפיד הו, וכולי הי ל קפדי ינשי. עט: ביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות, וזרקו לה, כיון שהיע לויר מחיצות החיצונה הרי זו מורשת, מי טעמ? פנימית ופה במחיצות החיצונה ק מינטרה מה שין כן בקופות, שתי קופות זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו, וזרקו לה, פילו היע לויר פנימית ינה מורשת, מי טעמ? דה ל נח. עט: וכי נח מי הוי? כליו של לוקח ברשות מוכר הו עט: הכ במי עסקינן בקופה שין לה שוליים. עט: מ בית שמי: פוטר דם שתו בט ישן עט: בית הלל: וסרין. עט: ויזהו ט ישן? כל שנתייחד עמה מחר שכתבו לה. עט: במי קמיפלי? עט: ב"ש סברי: ל מרינן: זרה שמ ימרו יטה קודם לבנה עט: וב"ה סברי: מרינן: זרה שמ ימרו יטה קודם לבנה. עט: ר ב מר שמול: ם נישת ל תצ. עט: עט: מ ו"ד-"ר ב מר שמול: ם נתרשה תינש לכתחלה. כתב לשום מלכות שינה הונת, לשום מלכות מדי, לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית, היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח תצ מזה ומזה, וצריכה ט מזה ומזה עט: וין לה ל כתובה ול פירות ול מזונות ול בלות ל על זה ול על זה, ם נטלה מזה ומזה תחזיר עט: והולד ממזר מזה ומזה עט: ול זה וזה מטמין לה עט: ול זה וזה זכין ל במציתה ול במעשה ידיה ול בהפרת נדריה עט: היתה בת ישרל נפסלת מן הכהונה, בת לוי מן המעשר, בת כהן מן התרומה פ. וין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה עמוד 6 יטין עז. -
ת] מן דמר מימר פ. ום מתו חיו של זה וחיו של זה חולצין ול מייבמין. פ. שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה. פ. כל עריות שמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות הלו ונישו ונמצו לו יילונית תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה. פ. הכונס ת יבמתו, והלכה צרתה ונישת לחר, ונמצת זו שהיתה יילונית תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה. פ. "ק[ כתב סופר ט ליש ושובר לשה, וטעה ונתן ט לשה ושובר ליש ונתנו זה לזה, ולחר זמן הרי הט יוצ מיד היש ושובר מיד השה תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה פ. רבי לעזר: ם ללתר יצ ין זה ט, ם לחר זמן יצ הרי זה ט, ל כל הימנו מן הרשון לבד זכותו של שני. פ. מי מלכות שינה הונת? פ. מלכות הרומיים. פ. ומי קרי לה מלכות שינה הונת? פ. משום דין להם ל כתב ול לשון. פ. עול: מפני מה תקינו מלכות ביטין? משום שלום מלכות. פ. ומשום שלום מלכות תצ והולד ממזר? פ. ין, ר"מ לטעמיה פ. ד"ר המנונ משמיה דעול, ומר היה ר"מ: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים ביטין הולד ממזר. פ. > לשום מלכות יון. פ. וצריכ די שמועינן מלכות שינה הונת, משום דמליכ, בל מלכות מדי ומלכות יון מי דהוה הוה וי שמעי' מלכות מדי ומלכות יון, משום דמלכות הוו, בל בנין הבית מי דהוה הוה וי שמעינן בנין הבית, דמרי: קמדכרי שבחייהו, בל חורבן הבית דצער הו ימ ל, צריכ. פ. > היה במזרח וכתב במערב. פ. מן? פ. ילימ בעל היינו שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה פ. ]רב וכן רב הונ[ ל לו סופר, כדמר להו רב לספריה, וכן מר להו רב הונ לספריה: כי יתביתו בשילי כתובו בשילי, וע" דמימסרן לכו מילי בהיני, וכי יתביתו בהיני כתובו בהיני, וע" דמימסרן לכו מילי בשילי. רב יהודה מר שמול: זו דברי ר"מ, בל חכמים ומרים: פילו ל כתב ל לשם סנטר שבעיר הרי זו מורשת. ההו יט דהוה כתיב ביה לשם יסטנדר דבשכר, שלחה רב נחמן בר רב חסד לקמיה דרבה: כי הי וונ מי? שלח ליה: בה פילו ר"מ מודי מי טעמ? מותה מלכות הו. ומי שנ מסנטר שבעיר? התם זיל להו מילת, הכ שביח להו מילת. ר' ב מר רב הונ מר רב: זו דברי ר"מ, בל חכמים ומרים: הולד כשר ומודים חכמים לר"מ, שם שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה שהולד ממזר. עמוד 7 יטין עז. -
ת] ב] י ט ח ז ו ה ד ב כ מן דמר רב שי, ף נן נמי תנינ: מימר שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה ה מן קתני לה? ילימ ר"מ ליערבינהו וליתנינהו ל ש"מ רבנן, ש"מ. > כל עריות שמרו כו'. נישו ין, זינו ל לימ תיהוי תיובת דרב המנונ דמר רב המנונ: שומרת יבם שזינתה סורה ליבמה ל, נישו וה"ה לזינו, והי דקתני נישו? לישנ מעלי נקט. ויכ דמרי: נישו וה"ה לזינו לימ מסייע ליה לרב המנונ ד"ר המנונ: שומרת יבם שזינתה סורה ליבמה ל, נישו דווק, משום דמיחלפ בשה שהלך בעלה למדינת הים. > הכונס ת יבמתו כו'. וצריכ די שמעינן בהך קמיית, משום דל יקיים מצות יבום, בל הכ דיקיים מצות יבום ימ ל וי שמעי' הכ, משום דק רמי קמיה, בל התם דל רמי קמיה ימ ל, צריכ. > "ק[ כתב הסופר וטעה ונתן ט לשה ושובר וכו' > ר": ם ללתר יצ וכו'. היכי דמי ללתר, והיכי דמי לחר זמן? רב יהודה מר שמול: כל זמן שיושבין ועסוקין בותו ענין זהו ללתר, עמדו זהו לחר זמן רב ד בר הבה: ל נישת זהו ללתר, נישת זהו לחר זמן. תנן: ל כל הימנו מן הרשון לבד זכותו של שני בשלמ לרב ד בר הבה היינו דקתני שני, ל לשמול מי שני? זכות הרויה לשני. מ פ. "ש[ כתב לרש ת שתו ונמלך, ב"ש ומרים: פסלה מן הכהונה פ. ב"ה ע"פ שנתנו לה על תני ול נעשה התני ל פסלה מן הכהונה. פ. שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל לשמול: ילמדנו רבינו, יצ עליו קול יש פלוני כהן כתב ט לשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו, מהו? פ. ]שמול[ שלח ליה: תצ, והדבר צריך בדיקה. פ. מי הי? פ. ילימ די מבטלינן קל ו ל מבטלינן פ. וה נהרדע תריה דשמול הי, ובנהרדע ל מבטלי קל פ. ל די קרו לנתינה כתיבה. פ. וכי קרו לנתינה כתיבה, לכתיבה ופה מי ל קרו לה כתיבה? עמוד 8 יטין עז. -
ר] ב] מן דמר מימר פ. ין, די מילי מילת דקרו לנתינה כתיבה, דלמ נתן קמרי. פ. תצ פ. וה"ר שי: כל קל דבתר נישוין ל חיישינן ליה פ. מי תצ? נמי תצ משני. פ. "כ, תה מוצי לעז על בניו של רשון פ. כיון דמשני הו דמפקינן לה ומרשון ל מפקינן לה, תי למימר: סמוך למיתה רשה. פ. רבב"ח "ר יוחנן משום רבי יהודה בר ילעי: ב ורה של כדורות הרשונים דורות החרונים, דוס דורות הרשוני' ב"ש, דורות החרונים רבי פ. דתני: שבוייה וכלת בתרומה, פסלה מן הכהונה? דברי ר' דוס, "ר דוס: וכי מה עשה לה ערבי זה, מפני שמיעך לה בין דדיה ' דוס[ פ. ומר רבב"ח "ר יוחנן משום ר' יהודה בר ילעי: ב ורה של כדורות הרשונים דורות החרונים, דורות הרשונים מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות החרונים מכניסין פירותיהן דרך ות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר פ. דמר רבי יני: ין הטבל מתחייב במעשר עד שירה פני הבית, שנמר: )דברים כ"ו( בערתי הקדש מן הבית פ. רבי יוחנן: פילו חצר קובעת, שנמר: )דברים כ"ו( וכלו בשעריך ושבעו. פ. מ "ש[ המרש ת שתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש ומרים: ינה צריכה הימנו ט שני פ. ב"ה: ובה": צריכה הימנו ט שני. פ. ימתי? בזמן שנתרשה מן הנשוין. פ. ומודים, בנתרשה מן הירוסין שינה צריכה הימנו ט שני, מפני שין לבו ס בה. פ. רבה בר בר חנה "ר יוחנן: מחלוקת בשרוה שנבעלה דב"ש סברי: דם עושה בעילתו בעילת זנות וב"ה סברי: ין דם עושה בעילתו בעילת זנות בל ל רוה שנבעלה דברי הכל ינה צריכה הימנו ט שני. תנן: ומודים, בנתרשה מן הירוסין שינה צריכה הימנו ט שני, שין לבו ס בה וי בשרוה שנבעלה, מה לי מן הירוסין ומה לי מן הנשוין ל מתני' בשל רוה שנבעלה, ור' יוחנן דמר כי הי תנ דתני, "ר שמעון בן לעזר: ל נחלקו ב"ש וב"ה על של רוה שנבעלה שינה צריכה הימנו ט שני, שנבעלה על מה נחלקו? על שרוה שבש": דם עושה בעילתו בעילת זנות ובה": ין דם עושה בעילתו בעילת זנות. ומתני' דוקימנ בל רוה שנבעלה, במי פליי? דיכ עדי יחוד וליכ עדי ביה ב"ש סברי: ל מרי' הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביה וב"ה סברי: מרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביה ומודים בנתרשה מן הירוסין שינה צריכה הימנו ט שני, דכיון דין לבו ס בה, ל מרינן הן הן עדי ביה. ומי מר ר' יוחנן הכי? והמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ווקימנ למתניתין בשל רוה שנבעלה עמוד 9 יטין עז. -
מן דמר מימר מורי נינהו וליב דרבי יוחנן. מ כנסה בט קרח תצ מזה ומזה, וכל הדרכים הלו בה. ]בן ננס[ ט קרח הכל משלימין עליו, דברי בן ננס ר"ע: ין משלימין עליו ל קרובים הרויין להעיד במקום חר. ויזהו ט קרח? כל שקשריו מרובין מעדיו. מ"ט דט קרח? זירה משום כולכם. > ]בן ננס[ ט קרח הכל משלימין עליו. ור"ע, עבד מי טעמ ל? דתו למימר כשר לעדות, קרוב נמי תו למימר כשר לעדות ל עבד היינו טעמ, דדלמ תו לסוקיה ליוחסין. זלן דבר יוחסין הו ליתכשר למה תנן, ר"ע: ין משלימין עליו ל קרובים הרויין להעיד במקום חר קרוב ין, זלן ל ל עבד היינו טעמ, דתו למימר שחרורי שחרריה, זלן נמי תו למימר תשובה עבד, קרוב מי יכ למימר? קרוב, כולי עלמ ידעי דקרוב הו. ר' זיר מר רבה בר שילת "ר המנונ סב "ר ד בר הבה: "ל רבי זיר לרבה בר שילת: מר ליה:]רבה בר שילת[ ט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה, ששה ועדיו חמשה, חמשה ועדיו רבעה, רבעה ועדיו שלשה, עד כן מחלוקת בן ננס ור"ע, בל קשריו שלשה ועדיו שנים דברי הכל ין משלימין עליו ל קרוב. מכדי כל שלשה במקושר כשנים בפשוט דמי, מה התם קרוב ל, ף הכ נמי קרוב ל ף לדידי קשי לי ושילתיה לרב המנונ, ורב המנונ לרב ד בר הבה ו"ל:]רב ד בר הבה[ הנח לשלשה במקושר, דלו דוריית. תני נמי הכי: ט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה, ששה ועדיו חמשה, חמשה ועדיו רבעה, כן מחלוקת בן ננס ורבי עקיב רבעה ועדיו שלשה, עד ]בן ננס[ השלים עליו עבד בן ננס ומר: הולד כשר ורבי עקיב הולד ממזר בל קשריו שלשה ועדיו שנים דברי הכל ין משלימין עליו ל קרוב. רב יוסף מתני: כשר. והתני: קרוב רב פ תני: כשר. רבי יוחנן: ל הוכשרו בו ל עד חד קרוב בלבד, בל תרי ל, דלמ תי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר. רב שי: מתנית נמי דיק, דק מדל ותני חד חד, שמע מינה. פב. ביי: שמע מינה, הי קרוב חתים י בעי בין בתחילה בין במצע בין בסוף ממי? מדל קבע ליה מקום פב. ]ביי[ ושמע מינה, מכל תלת מקיימינן ול בעינן רצופין, די סלק דעתך בעינן רצופין, לקבע ליה מקום להי קרוב בתחילה ו במצע ו בסוף, ולכשר ביה טוב. פב. ]רבי מי[ כי תו לקמיה דרבי מי, מר ליה: צ והשלים עליו עבד מן השוק. הדרן עלך הזורק עמוד 10 יטין עז. -
מן דמר יטין-המרש מימר פב. מ ]רבי ליעזר[ המרש ת שתו, ומר לה הרי ת מותרת לכל דם ל לפלוני ר' ליעזר מתיר פב. חכמים: וסרים. פב. כיצד יעשה? יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה וימר לה הרי ת מותרת לכל דם. פב. כתבו בתוכו, ע"פ שחזר ומחקו פסול. פב. יבעי להו: הי ל, חוץ הו ו על מנת הו? חוץ הו, ובחוץ הו דפליי רבנן עליה דר' ליעזר, דה שייר לה בט, בל בעל מנת מודו ליה, מידי דהוה כל תני דעלמ, ו דלמ על מנת הו, ובע"מ הו דפלי ר' ליעזר דרבנן, בל בחוץ מודה, דה שייר לה בט? פב. רבינ, ת"ש: כל הבתים מטמין בנעים ל של עובדי כוכבים פב. י מרת בשלמ חוץ הו שפיר, ל י מרת על מנת הו, על מנת דל מיטמו בתי עובדי כוכבים הו דמיטמו בתי ישרל, ה מיטמו בתי עובדי כוכבים ל מטמי בתי ישרל? פב. ועוד, בתי עובדי כוכבים מי מטמי? פב. והתני: )ויקר י"ד( ונתתי נע צרעת בבית רץ חוזתכם רץ חוזתכם מטמה בנעים, וין בתי עובדי כוכבים מטמין בנעים פב. ל שמע מינה חוץ הו, ש"מ. פב. מתני' דל כי הי תנ פב. דתני, יהודה: מר ר' יוסי בר' ל נחלקו רבי ליעזר וחכמים על המרש ת שתו ומר לה הרי ת מותרת לכל דם חוץ מפלוני שינה מורשת, על מה נחלקו? על המרש שתו ומר לה, הרי ת מותרת לכל דם על מנת של תנשי לפלוני, שר" מתיר לכל דם חוץ מותו היש, וחכמים וסרים. פב: מי טעמ דר"? פב: מידי דהוה כל תני דעלמ. פב: ורבנן? פב: ]רבנן[ כל תני דעלמ ל שייר ליה בט, הכ שייר לה בט. פב: ומתני' דוקימנ בחוץ, מי טעמ דר"? פב: רבי יני משום זקן חד: מר קר: )דברים כ"ד( ויצה מביתו והלכה והיתה ליש חר, פילו ל התירה ל ליש חר הרי זו מורשת. פב: ורבנן? פב: ]רבנן[ הי יש לכל יש ויש. פב: רבי יוחנן: טעמ דר" מהכ: )ויקר כ"( ושה רושה מישה ל יקחו פילו ל נתרשה ל מישה נפסלה מן הכהונה, למ הוי יט. פב: ורבנן? פב: ]רבנן[ יסור כהונה שני. פב: בעי רבי ב: בקידושין היך? פב: תיבעי לר", תיבעי לרבנן פב: פב: תיבעי לר", עד כן ל קמר רבי ליעזר הכ ל משום דכתיבי קרי, בל התם קנין מעלי בעינן, ו דלמ ויצה והיתה? תיבעי לרבנן, עד כן ל קמרי רבנן הכ ל דבעינן כריתות וליכ, דלמ ויצה והיתה? בל התם קנין כל דהו, ו פב: ]רבי ב[ לבתר דיבעי ליה הדר פשטה: בין לרבי ליעזר בין לרבנן, בעינן ויצה והיתה. פב: ביי: ם תמצ לומר ית לדרבי ב, ב רובן וקידשה חוץ משמעון, וב שמעון וקידשה חוץ מרובן, ומתו שניהם מתיבמת ללוי, וין ני קור בה שת שני מתים, מי טעמ? קידושי דרובן הנו, קידושי דשמעון ל הנו. עמוד 11 יטין עז. -
מן דמר יטין-המרש מימר פב: ול שת שני מתים היכי משכחת לה? פב: כון שב רובן וקידשה חוץ משמעון, וב שמעון וקידשה סתם, דקידושי רובן הנו למיסר עלמ, וקידושי דשמעון הנו למיסר רובן. פב: בעי ביי: מר לה הרי ת מותרת לכל דם חוץ מרובן ושמעון, וחזר ומר לה לרובן ושמעון, מי דסר שר, ו דלמ מי דסר שר ומי דשר סר? מהו? מי מרינן פב: ם תמצ לומר מי דסר שר, לרובן מהו? לרובן והו הדין לשמעון, והי דקמר לרובן משום דפתח ביה, ו דלמ לרובן דוק? פ. ום תמצ לומר לרובן דוק, לשמעון מהו? לשמעון וה"ה לרובן, והי דקמר שמעון משום דסליק מיניה, ו דלמ לשמעון דוק? פ. בעי רב שי: ף לשמעון, מהו? ף רובן קי, ו דלמ ף עלמ קי? פ. תיקו. פ. ת"ר: לחר פטירתו של ר", נכנסו רבעה זקנים להשיב על דבריו, לו הן: רבי יוסי הלילי, ור"ט, ורבי לעזר בן עזריה, ור"ע. פ. נענה ר"ט ומר: הרי שהלכה זו ונישת לחיו של זה שנסרה עליו, ה למדת, שין זה כריתות. ומת בל בנים, ל נמצ זה עוקר דבר מן התורה? פ. פ. פ. נענה רבי יוסי הלילי ומר: נענה רבי לעזר בן עזריה ומר: נענה ר"ע ומר: היכן מצינו סור לזה ומותר לזה? הסור סור לכל, והמותר מותר לכל ה למדת, שין זה כריתות. כריתות דבר הכורת בינו לבינה, ה למדת, שין זה כריתות. הרי שהלכה זו ונשת לחד מן השוק והיו לה בנים, ונתרמלה ו נתרשה, ועמדה ונישת לזה שנסרה עליו, ל נמצ ט בטל ובניה ממזרים? ה למדת, שין זה כריתות פ. ]רבי עקיב[ דבר חר: הרי שהיה זה שנסרה עליו כהן, ומת המרש, ל נמצת למנה צלו ורושה צל כל דם? וק"ו: מה רושה שהי קלה סורה בשביל צד ירושין שבה, שת יש שהי חמורה ל כ"ש ה למדת, שין זה כריתות. פ. מר להן רבי יהושע: ין משיבין ת הרי לחר מיתה. פ. רב: כולהו ית להו פירכ, לבר מדר' לעזר בן עזריה דלית ליה פירכ. פ. תני נמי הכי, "ר יוסי: רוה ני ת דברי ר' לעזר בן עזריה מדברי כולן. פ. > מר מר, נענה ר"ט ומר: הרי שהלכה זו ונשת לחיו של זה שנסרה עליו, ומת בל בנים, ל נמצ זה עוקר דבר מן התורה? פ. עוקר, יהו עקר? פ. ל מתנה לעקור דבר מן התורה. פ. מתנה, מי קמר לה? ל סי לה דל מינסב ליה לחוה דההו בר? פ. ל ורם לעקור דבר מן התורה. פ. ורם, ל מעתה, בת חיו ל יש, שמ ימות בל בנים, ונמצ ורם לעקור דבר מן התורה פ. היינו פירכ. פ. ובמי? פ. ילימ בחוץ פ. משר שר ר" פ. דתני, מודה ר": במרש ת שתו ומר לה הרי ת מותרת לכל דם חוץ מפלוני, והלכה וניסת לחד מן השוק ונתרמלה ו נתרשה, שמותרת לזה שנסרה עליו פ. פ. נענה ר' יוסי הלילי ומר: ל בעל מנת. היכן מצינו סור לזה ומותר לזה? הסור סור לכל, והמותר מותר לכל. > עמוד 12 יטין עז. -
מן דמר יטין-המרש מימר פ. ול? והרי תרומה וקדשים, שסורה לזה ומותרת לזה פ. ביסור שה ק מרינן. פ. והרי עריות פ. בישות קמרינן. פ. הרי שת יש פ. היינו פירכ. פ. ובמי? פ. ילימ בעל מנת פ. הרי הותרה צלו בזנות פ. ל בחוץ. פ. > נענה ר"ע ומר: הרי שהלכה זו ונישת לחד מן השוק והיו לה בנים, שנסרה עליו, ל נמצ ט בטל ובניה ממזרין? ונתרמלה ו נתרשה, ועמדה ונשת לזה פ. י הכי, בכולה תני דעלמ נמי ל תנסיב, דלמ ל מקיימ ליה לתניה, ונמצ ט בטל ובניה ממזרין פ. היינו פירכ. פ. ובמי? פ. ילימ בחוץ פ. משר שר ר" פ. דתני, מודה היה ר": במרש ת שתו ומר לה הרי ת מותרת לכל דם חוץ מפלוני, והלכה ונשת לחד מן השוק ונתרמלה ו נתרשה, שמותרת לזה שנסרה עליו פ. ל בעל מנת. פ. > דבר חר: הרי שהיה זה שנסרה עליו כהן, ומת המרש, ל נמצת למנה צלו ורושה צל כל דם? וקל וחומר: ומה רושה שהי קלה סורה משום צד ירושין שבה, שת יש חמורה ל כל שכן. פ. ובמי? פ. ילימ בעל מנת הרי רושה צלו בזנות ל בחוץ. ור"ע, י חוץ סביר ליה, לותיב חוץ וי על מנת ס"ל, לותיב על מנת ר"ע שמיע ליה דיכ דמר חוץ ויכ דמר על מנת, פירכ. מ"ד חוץ הי פירכ, ומ"ד על מנת הי ומי פירכ? י נימ יסור כהונה שני ה ר" נמי מיסור כהונה ק מייתי ליה רב, כרבי יני משום זקן חד ק מתני. > מר להן ר' יהושע: ין משיבין ת הרי לחר מיתה. למימר, דר' יהושע כוותיה סביר ליה, וה יהו נמי מיפרך קפריך ה"ק להו:]רבי יהושע[ לדידי נמי ית לי פירכ, מיהו בין לדידי בין לדידכו ין משיבין ת הרי לחר מיתה. עמוד 13 יטין עז. -
מן דמר יטין-המרש מימר ומי פירכ דר' יהושע? דתני, "ר יהושע: מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה רשונה, מה קודמי הויה רשונה דל יד ביניש חרינ, ף קודמי הויה שניה דל יד ביניש חרינ. > ו מודה ר": במרש שתו ומר לה הרי ת מותרת לכל דם חוץ מפלוני, והלכה ונישת לחד מן השוק ונתרמלה ו נתרשה, שמותרת לזה שנסרה עליו. השיב ר"ש בר לעזר תשובה לדברי ר": היכן מצינו שזה וסר וזה מתיר ול? והרי יבמה, דבעל וסר ויבם מתיר התם יבם הו ק סר לה, די מבעל ה שרי וקיימ. הרי נדרים, דנודר וסר וחכם מתיר ה "ר יוחנן: ין חכם מתיר כלום ל בחרטה. הרי הפרת הבעל, דשה נודרת ובעל מיפר התם כדרב פנחס משמיה דרב דמר רב פנחס משמיה דרב: נענה רבי לעזר בן עזריה ומר: כל הנודרת על דעת בעלה הי נודרת. כריתות דבר הכורת בינו לבינה, ה למדת שין זה כריתות. > ורבנן הי כריתות מי עבדי ליה? ]רבנן[ מיבעי להו לכדתני: ]דתני[ ה"ז יטך ע"מ של תשתי יין, ע"מ של תלכי לבית ביך לעולם ין זה כריתות, שלשים יום ה"ז כריתות. וידך? ]רבי לעזר בן עזריה[ מכרת כריתות נפק. וידך? ]רבנן[ כרת כריתות ל דרשי. רב: ה"ז יטך ע"מ של תשתי יין כל ימי חיי ין זה כריתות, כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות. מי שנ חיי פלוני? דדלמ מית ומקיימ ליה לתניה, חיי דידיה נמי, דלמ מית ומקיימ ליה לתניה ל ימ: כל ימי חייכי ין זה כריתות, כל ימי חיי ו חיי פלוני ה"ז כריתות. בע מיניה רב מרב נחמן: היום י ת שתי ולמחר ת שתי, מהו? תיבעי לר' ליעזר, תיבעי לרבנן תיבעי לרבי ליעזר: עד כן ל קמר רבי ליעזר התם ל דלמן דק שרי ק שרי לעולם, שנ? בל הכ ל, ו דלמ ל תיבעי לרבנן: עד כן ל קמרי רבנן התם ל דל פסקה מיניה למרי, בל הכ כיון דפסקה פסקה? ]רב[ בתר דבעי הדר פשטה: מסתבר, בין לרבי ליעזר בין לרבנן, כיון דפסקה פסקה. עמוד 14 יטין עז. -