מעולם החרקים חרקים בעולמנו. חרקים התחילו לעוף. חרקים וסחלבים. גלגול מלא וגלגול חסר. חגבים וחרגולים. רפרפים. פרפר לבנין הכרוב. תיקנים בבתים. צרצרים בקיץ..1.2.3.4.5.6.7.8.9 חרקים בעולמנו \ אהוד קלפון כאשר שומעים את המילה חרקים, אנו מיד נזכרים ביתושים עוקצים, בתיקנים )ג'וקים( מתרוצצים בבתים, בצרצרים מעצבנים, בנמלים החודרות לכול פינה במטבח, בחיפושיות החומות המגיעות בהמוניהן, בארבה המכלה יבולים בשדות, בזבובים מטרידים ועוד. אולם על פי חוקרי האנטומולוגיה, אין שום אפשרות קיום לבני אדם ללא קיום חרקים בסביבתו. אם ייעלמו החרקים מהעולם, יעלם המין האנושי, התלוי בהם ליצירת מזונותיו בחקלאות. לעומת זאת אם ייעלם האדם, החרקים ימשיכו להתקיים בלעדיו, להוציא את כיני הראש שייעלמו עמו. קיימים בעולם קרוב לאחד מיליון מינים של חרקים, המהווים 88% מכלל בעלי החיים בטבע. החרקים הופיעו לפני 388 מיליון שנה )הרבה לפני הדינוזאורים(. החרקים הראשונים לא עפו באוויר אך הראשונים שהסתגלו לתעופה, עשו זאת 158 מיליון שנה לפני הופעת הציפורים. החרקים הם היחידים בעלי כנפי תעופה, מבין חסרי החוליות. מעניין שבתהליך המטמורפוזה של החרקים, יש שלב קרקעי, שבו הזחל ניזון מעלים של צמחים וגדל, ואחרי זמן ההתגלמות הם נכנסים לשלב האווירי ועפים. לעתים הכנפיים נמצאות רק אצל הזכרים, כמו אצל גחליליות )הנקבה חסרת כנפיים(. אצל הנמלים, רק בעונת הרבייה יש לזכרים ולמלכה כנפיים לצורכי רבייה באוויר. 1
החרקים נחוצים מאוד כמאביקי פרחים בחקלאות האינטנסיבית של היום. על פי החוקרים, הולכות ומצטמצמות אוכלוסיות הדבורים והכוורות בשנים האחרונות. הדבורים הן מאביקות הפרחים היעילות והטובות ביותר מבין החרקים וחסרונן יורגש מיד. מעריכים שבארה"ב למשל, נעלמו כרבע ממספר הדבורים וזה כבר נותן את אותותיו בכמות היבולים היורדת של הפירות והירקות. על פי הערכת חוקר מאוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב, נעלמו מהעולם אלפי מיני חרקים מאז שהאדם התחיל לעסוק במיונם במאה השש עשרה והכחדתם נמשכת בעוצמה רבה כיום בגלל ריסוסים כימיים ועוד. הצמחים הם הבסיס האיתן של פירמידת המזון, המספקת אנרגיה לכל הרבדים שמעליה. היא מקיימת את אוכלוסיות אוכלי העשב, את הטורפים למיניהם ואת האדם. החרקים מהווים חלק חשוב ממארג המזון העדין בטבע וכל פגיעה בהם או במרכיב אחר במארג, עלולה להביא לקריסת המערכת כולה. מחלקת החרקים שייכת לפרוקי רגליים ולבעלי חיים חסרי חוליות. למחלקה זו יש מספר המינים הגדול ביותר בכדור הארץ, המתקרב למיליון. רק סדרת החיפושיות )השייכת למחלקת החרקים(, כוללת קרוב לחצי מיליון מינים. סדרת הדבוראים המונה למעלה ממאה אלף מינים, כוללת בתוכה שלוש משפחות: דבורים, צרעות ונמלים. סדרת הפרפרים כוללת בסביבות מאה שבעים אלף מינים, הזבובים והיתושים ביחד כוללים מאה עשרים אלף מינים, הפשפשים מונים ארבעים אלף מינים, התיקנים שלושת אלפים מינים והפרעושים אלפיים מינים. במחלקת החרקים יש בעלי כנפיים )בעלי גלגול מלא וגלגול חסר( ויש חסרי כנפיים. החרקים משמשים מזון, בעל ערך חלבוני רב, לבעלי חיים רבים. חלקם ניזונים מצוף ואבקת פרחים ועל ידי כך הם עוברים מפרח לפרח ועוזרים בהאבקתם. החרקים עברו אדפטציות רבות במהלך האבולוציה, שסייעו להם לשרוד בתנאים המשתנים של כדור הארץ ולהתרבות. גופם של החרקים מכוסה בשלד חיצוני של קוטיקולה קשה, העשויה כיטין וחלבונים ומצופה בשעווה. הקוטיקולה אפשרה את התפתחות החרקים מחוץ למים והגנה עליהם מפני טורפים. הקוטיקולה תומכת ברקמות הגוף בהשוואה לשלד של בעלי חוליות ומונעת איבוד מים מגופם. הקוטיקולה הנוקשה אינה מאפשרת לחרקים גדילה רציפה כי אינה גמישה כמו העור של היונקים. לכן בכל שלב גדילה יש התנשלות של הכיסוי החיצוני הקשה, ומתחתיו גדל כיסוי חדש המתאים לממדי הגוף החדשים. 2
בעקבות השריון החיצוני הקשה של הקוטיקולה המקשה על התנועה, התפתחו פרקים )מכאן פרוקי רגליים( שבהם הקוטיקולה דקה מאוד. שרירי הגוף המחוברים אל המפרקים, מאפשרים לחרקים לנוע. התפתחו גם גפיים )רגלים פרוקות( שהתמחו בתנועה, או כנפיים המאפשרות תעופה ופיזור למרחקים. החרקים הם חסרי חוליות היחידים, שיש ביניהם מינים בעלי כנפי תעופה. החרקים מורכבים מראש, חזה ובטן המאפשרים להם מגוון רב של פעולות יעילות לקיומם. יש להם איברי חישה משוכללים כגון, עיניים מורכבות ומחושים, המאפשרים להם להתמצא בכיוונים ובמרחב. החרקים נושמים בעזרת צינורות נשימה הנקראים טרכיאות. הם מתחילים מנקבים זעירים על פני הגוף, המסתעפים לצינורות, המובילים את האוויר באופן ישיר אל רקמות הגוף. מערכת נשימה זו, מאפשרת פעילות אינטנסיבית, הצורכת אנרגיה בהשגת מזון חי, או בריחה מהירה מפני טורפים. מחזור חיים של רוב החרקים )בגלגול מלא או חסר(, כולל כמה שלבים המאפשרים ניצול של משאבים שונים בזמנים שונים. עם כל שינוי בחרק, מתארגנות שוב הרקמות בגופו וחלקיו מתעצבים מחדש. בדרך כלל השלבים הראשונים כגון הרימה והזחל, מתמחים באכילה ובגדילה והשלבים הבאים )הבוגר( מתמחים בתפוצה ורביה. חלוקה כזו במחזור החיים, מאפשרת לחרקים הסתגלות לסביבה משתנה, כגון זמינות מקורות המזון בעונות השונות. חרקים שהתחילו לעוף המידע שיש לנו על התפתחות בעלי חיים קדומים, מבוסס בחלקו על מאובנים שנמצאו. יצורים בעלי עצמות ושלדים קשיחים )כמו בעלי חוליות, חלזונות וצדפות( השאירו מאובנים, ואחרים כגון חרקים וחסרי חוליות ללא חלקים קשיחים כמעט שלא השתמרו כמאובנים. על פי הערכת החוקרים, כדור הארץ נוצר ממסה של גזים לפני 4.5 מיליארד שנים, לפני כשלושה מיליארד שנים הופיעו חד תאיים ראשונים, לפני 488 מיליון שנים הופיעו חרקים ללא כנפיים )על פי מאובן שנמצא(, ורק לפני 325 מילון שנים הופיעו חרקים עם כנפיים )על פי מאובני חרקים שנמצאו(. ההערכה היא, שהחרקים הראשונים דאו באוויר בין העצים בעזרת זיפים. חרקים אלה דמו לחרק הנקרא זנבזיף של היום, המצויד בזיפים ארוכים היוצאים מהחזה, שמהם התפתחו אז כנפי החרקים. החוקרים גילו שאם מפילים זנבזיף 3
באוויר, זיפיו הארוכים מאפשרים לו דאייה מעטה, אך בלי הזיפים לא הייתה דאייה. אף על פי שלא נמצא רצף של מאובני חרקים, שיבססו את השערת החוקרים, אך הדעה היא שמזיפי החזה בחרקים קדומים, התפתחו קרומי חזה שאפשרו דאייה בין העצים, שמהם התפתחו כנפי החרקים. מאחר שהאוויר היה רווי במיני חרקים שעפו, הוא הפך למוקד משיכה בחיפוש מזון עשיר בחלבונים. עברו עוד מאה מיליון שנים עד שהדינוזאורים התחילו לפתח אמצעי דאייה באוויר כדי לתפוס חרקים באוויר. מאוחר יותר במהלך האבולוציה, הדינוזאורים התכסו בנוצות, פיתחו כנפי תעופה והפכו לעופות ראשונים שעפו ולא רק דאו. הדוגמה לכך הוא דינוזאור- עוף מאובן שהתגלה, בשם "ארכיאופטריקס" שגודלו היה כגודל תרנגולת. מכאן שהתפתחות אברי תעופה ראשונים, מזיפים פשוטים, ואחר כך מקרומים ונוצות, הייתה מיתוך דחף הישרדות, הן בחרקים והן בדינוזאורים ועופות. חרקים וסחלבים \ אהוד קלפון מינים רבים של צמחים בטבע, זקוקים לחרקים להאבקת פרחיהם, על מנת שייווצרו זרעים, להמשך קיומם. לצורך זה, רוב הפרחים מייצרים צוף כדי למשוך חרקים, כתמורה על שרותם בהעברת אבקתם לפרחים אחרים מאותו המין. אך מינים רבים של סחלבים ( Orchids ) מושכים חרקים מאביקים לפרחיהם ברמייה, מבלי לתת תמורה על שרותם. יש סחלבים המשתמשים בשיטת "הטעיית מזון", כלומר פרחיהם משדרים שפע של מזון, כולל ריח, בזמן שאין להם מאומה לתת. החרקים המוטעים, נמשכים תמיד לאותם פרחים )מבלי ללמוד(, ומעבירים את אבקתם, מבלי לזכות בתמורה. לסחלבים אחרים, יש שיטה אחרת כדי למשוך חרקים ללא תמורה, הנקראת "הטעיה מינית". פרחיהם דומים להפליא לדבורה נקבה המושכת זכרים, שמאביקים את הפרחים בלי לקבל צוף, וחוזרים על אותה טעות במשך דורות רבים. האבקת הפרחים חשובה מאוד לסחלבים )ולפרחים בכלל(,כדי שתהיה הפריה, וייווצרו זרעים להמשך קיומם. למעשה, בשיטה של הטעיית מזון, נמשכים חרקים רבים ממינים שונים, שיכולים להעביר הרבה אבקה, בהשוואה להטעיה מינית, המושכת במקרה זה, רק דבורים. 4
בהטעיה מינית, הפרחים מוגבלים רק למאביקים מסוימים שהם מעטים, המוריד מיעילות השיטה, בהשוואה לשיטת המזון הכוללנית. נשאלת השאלה, אם שיטה זו נראית פחות יעילה בהאבקת הפרחים, איך זה שסחלבים אלה מתקיימים כך בהצלחה כבר מיליוני שנים. חוקרים מאיטליה, דרום אפריקה ושוויצריה עקבו אחר ההאבקה הטבעית של 31 מיני סחלבים, המשתמשים בשיטות שונות למשיכת חרקים. הם מדדו את כמות האבקה שנאספה על ידי החרקים באחד מפרחי הסחלב ומדדו את כמות האבקה שהגיעה לפרח של סחלב אחר מאותו המין. הם חזרו על אותו הניסוי בסחלבים ממינים שונים. על פי התוצאות שהם קבלו הם גילו, שבשיטת "ההטעיה המינית" יש יותר יעילות של החרקים הספציפיים, בכמות האבקה שהם מעבירים, המגיעה לפרח האחר. כלומר אחוז האבקה שנאספה והגיעה ליעדה היה גבוה יותר מאשר בשיטות האחרות. למשל בשיטת "הטעיית המזון" בקרו אומנם הרבה יותר מיני חרקים בפרח הסחלב ואספו הרבה יותר אבקה, אך רק מעט אבקה הגיעה לסחלב אחר מאותו המין. חרקים רבים איבדו את האבקה בדרך, או שבקרו בפרחים אחרים שאינם זקוקים לאותה אבקה להאבקת פרחיהם. מכאן אפשר להבין את המעבר האבולוציוני מהאבקה כללית )פחות יעילה( על ידי חרקים ממינים שונים, להאבקה ממוקדת )יותר יעילה(, על ידי מאביק ממין יחיד כמו הדבורה, כך שמיניות הסחלבים הוכיחה את יעילותה. בעולם גדלים בר 25,888 מיני סחלבים, ובארץ רק כשלושים מינים, כגון דבורנית הדבורה, דבורנית הקטיפה, דבורנית גדולה, דבורנית שחומה, סחלב נקוד, סחלב פרפרני, שפתן מצוי ועוד. פרחי הסחלבים נחשבים למשוכללים ביותר בעולם הצמחים, עם שיטות מיוחדות במשיכת מאביקים. מאחר שצמחי הסחלב מתרבים בעיקר על ידי זרעים, יש חשיבות ליעילות האבקת פרחיהם על ידי חרקים, והצלחת הפרייתם, על מנת שייצרו זרעים. 5
גלגול מלא וגלגול חסר \ אהוד קלפון הפרפרים מרשימים בצבעיהם העזים והמגוונים, בגודלם ובצורתם. כדי להגיע לשלב הפרפר הבוגר הצבעוני,הוא עבר דרך ארוכה של מטמורפוזה וגלגול מלא מביצה, דרך זחל וגולם. לאחר ההפריה, הנקבה מטילה מאות ביצים על גבי צמחים המתאימים לגידול צאצאיה. היא מדביקה את הביצים בדרך כלל על עלים צעירים ורכים וכעבור כמה ימים הביצים בוקעות ומהן יוצאים זחלים זעירים, שגודלם מילימטרים אחדים. הזחלים מתחילים לאכול את חלקי העלים הרכים המצויים בשפע לידם. מכאן שיש התאמה מלאה בין מיני הפרפרים ומיני הצמחים המועדפים עליהם, להטלת ביציהם וגדילת זחליהם. למשל הפרפר לבנין הכרוב יטיל ביצים רק על עלי הכרוב הרכים. הזחלים בוקעים מהביצים ומיד אוכלים את עלי הכרוב הערבים לחיכם. כמובן שהנזק לכרוב הוא רב והחקלאים לא שמחים עם הופעת הלבנין בגן הירק שלהם. הזחלים הרעבים אוכלים ללא הפסקה, גדלים ומתנשלים מספר פעמים, עד הגיעם לגודלם המרבי. החומר הכיטיני הקשיח העוטף את גופם )בהשוואה לעור( אינו אלסטי ואינו מתרחב, לכן הוא נקרע ונושר בצורת נשל. יוצא מזה שגוף הזחל מסוגל להמשיך לגדול וליצור כיסוי חדש עד לנשל הבא. כעבור מספר שבועות של זלילת עלי כרוב, הזחל הגדול מתחיל להאט את פעילותו, מפסיק לאכול והופך לגולם. שלב זה של גלגולו והתפתחותו חשוב מאוד, כי מהגולם יבקע פרפר בוגר של לבנין הכרוב, אחרי כמה שבועות. לפני התגלמותו, הזחל בוחר פינה מוגנת על הכרוב, שבה הוא מתיישב ועובר תהליך ההתגלמות. במהלך השבועות שבהן הוא נמצא בשלב זה, חלים בו שינויים גדולים )בתהליך המטמורפוזה( על לבקיעת הבוגר. פרפר לבנין הכרוב, בוקע עם גוף המורכב מראש, חזה ובטן. בראש יש עיניים מורכבות, זוג מחושים דק וגפי פה. מהחזה יוצאות שש רגליים וזוג כנפיים, בחלק האחורי של הגוף נמצאת בטן דקה וארוכה. לתהליך הזה המתחיל מהביצה, דרך הזחל, הגולם עד לפרפר )הבוגר( קוראים "גלגול מלא" זה קיים אצל חרקים רבים אך לא אצל כולם. למשל טוואי המשי עובר מטמורפוזה דומה וכן פרפרי יום ופרפרי לילה. לעומתם חגבים, חרגולים, ארבה, שפירית ועוד עוברים תהליך מקוצר הנקרא "גלגול חסר". התהליך מתחיל בהטלת ביצים שמהן בוקעות נימפות. 6
בשלב הנימפה אפשר לראות בקווים כלליים את מראהו של הבוגר, בזמן שבגלגול מלא אין שום דמיון בין הזחל לפרפר הבוגר. למשל הנימפה של החגב היא חגב קטן בעל שש רגליים, ראש, חזה ובטן, אולם חסר עדיין כנפיים וחסר אברי רבייה. גם הוא גדל ומשיל את הכיסוי הכיטיני הקשיח העוטף את גופו, מספר פעמים עד לגודלו המלא. ההבדל הוא, שנשל הנימפה נושר כשהוא שלם ולא בקרעים כמו אצל הזחל של הפרפר. בשלב הנימפה יש זלילה גדולה של עלים, נשלים אחדים וגדילה והמעבר לבוגר נראה חלק וישיר. מכאן שבגלגול חסר אין מטמורפוזה כמו שזה קיים בגלגול מלא. פרפרי לבנין הכרוב, נראים קטנים עם כנפיים עדינות, אך הם עפים בלהקות למרחק של מאות קילומטרים, על מנת להגיע אלינו מהצפון, בחודש אוקטובר. בארה"ב למשל, יש פרפר בשם דנאית )מונארך(, העושה דרך של כמה אלפי קילומטרים לאורך החוף המזרחי. חגבים וחרגולים \ אהוד קלפון חגב נודד migratoria(,)locusta שייך למשפחת החגביים, שכול פרטיה צמחוניים, בעלי גלגול חסר, ונפוצים בכל העולם במגוון צבעים. החגב הנודד )ארבה(, חי במקומות חמים, שם גדלים ומתפתחים החגבים הצעירים הרגישים לקור. מכאן שהנדידה צפונה נעשית רק כאשר האוכלוסייה גדלה ומתעצמת מאוד, וכאשר יש תנאים אקלימיים מתאימים. למשל במדבר סודן, מתאספות להקות גדולות של ארבה לפני נדידתן לצפון אפריקה ולמזרח התיכון. לחגב יש מחושים קצרים מאורך גופו, ומחושי החרגול ארוכים מאורך גופו. בתוך מחלקת החרקים יש סוגים בעלי גלגול מלא, כגון פרפרים, רפרפים, יתושים וזבובים, וסוגי חרקים בעלי גלגול חסר כגון חגבים, מיני ארבה, חרגולים, גמלי שלמה, פרעושים ועוד. במחזור חיים של גלגול מלא יש ביצה, זחל )או רימה(, גולם ובוגר, ובגלגול חסר יש ביצה שממנה בוקע חרק זעיר )בשם נימפה(, חסר כנפיים. במהלך גדילתו, הוא מגדל כנפיים ובסוף הוא מתפתח לבוגר. נקבת הארבה מטילה ביצים רבות, הבוקעות כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות. מהביצים בוקעים חגבים צעירים ללא כנפיים, האוכלים וגדלים במשך כחודש וחצי, עד הפיכתם לבוגרים המסוגלים לעוף ולהתרבות. אורך החגב כשישה ס"מ, מיניו מגוונים בצבעיהם, ואוכל בכל יום צמחים כמשקל גופו )שני גרם(. 7
חרגול ירוק ( viridissima (, Tettigonia שייך למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים, לסדרת החגבאים, ולמשפחת החרגוליים שחיים באזורים לחים. גודלם נע מאחד ס"מ עד 15 ס"מ, וגופם מחולק לשלושה חלקים: ראש, חזה ובטן. בראש יש זוג עיניים מורכבות, זוג מחושים ארוכים מאורך הגוף, וגפי פה לגזירת חלקי צמחים, שמהם הוא ניזון. מהחזה יוצאים שני זוגות כנפיים, ושלושה זוגות רגליים, כשהזוג האחורי ארוך יותר, ונועד לקפיצות. הכנפיים הקדמיות הן קשיחות, ונועדו לחפייה והגנה על הכנפיים האחוריות הגמישות, שנועדו לתעופה. החרגולים כמו יתר החרקים ופרוקי הרגליים, הם בעלי חום גוף משתנה, על פי טמפרטורת האוויר שמסביבם. הם פעילים בעיקר עם התחממות האוויר לאחר הזריחה, אך יכולים לפעול גם בלילות קיץ חמימים. הנקבה מצוידת בצינור הטלה, שעוזר לה להטיל את ביציה בתוך האדמה. מהביצים בוקעים חרגולים זעירים, הדומים לבוגרים, רק שהם חסרי כנפיים עדיין. הם אוכלים חלקי צמחים וגדלים, עד שמגיעים לשלב הבוגר )בגלגול חסר(, מפתחים כנפיים ועפים. רפרפים \ אהוד קלפון הרפרפים נקראים כך, כי הם מרחפים ברפרוף מעל הפרח בזמן שהם יונקים צוף. הם שייכים למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים, לסדרת הפרפראים ולמשפחת הרפרפיים. הם פעילים בלילה ונפוצים בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם. אצל הפרפרים מבחינים בין פרפרי יום )הפעילים בשעות היום(, כגון לבנין הכרוב, דנאית סדום, זנב סנונית ועוד, ופרפרי לילה )הפעילים רק בשעות הלילה(, כגון שבתאי השקד, רפרף הגפן, רפרף ההרדוף ועוד. הרפרפים מצוידים במחושים דקים ובחדק ארוך )28 ס"מ(, המסוגל להגיע עד לצופנים הנמצאים בתחתית הפרחים, ולינוק מהם צוף. החדק נמצא רוב הזמן גלול, ליד פיו של הרפרף, אך הוא מתיישר לכל אורכו בשעת הסעודה. כנפיהם הקדמיות ארוכות יותר מהאחורית וכשהם עומדים הכנפיים מוטות כלפי מטה, בניגוד לפרפרי יום שכנפיהם זקופות כלפי מעלה בזמן עמידה. הנקבה מטילה את ביציה בתפזורת, שמהן בוקעים זחלים, עם בליטת עור דמוית קרן. הזחלים עוסקים רוב הזמן באכילה. הם גדלים, ומתנשלים מספר פעמים, ואחר כך מתגלמים. בגולם מתרחש תהליך מטמורפוזה, המתחיל בזחל ונגמר ברפרף )בוגר(. בארץ אפשר לראות מספר מיני רפרפים כגון, רפרפף ההרדוף, רפרף גולגולת המת 8
)שעל גבו יש ציור של גולגולת להפחדת אויביו(, רפרף החלבלוב, רפרף החבלבל, רפרף הגפן ועוד. זחלי רפרף ההרדוף למשל, ניזונים מעליו הרעילים של שיח ההרדוף ואינם ניזוקים. כאשר הזחלים מגיעים לשיא גודלם, הם יורדים מהשיח אל הקרקע, מתחפרים מתחת לעלים היבשים, ומתגלמים באדמה. להטעיה מושלמת, הזחלים מצוידים בשני כתמים שחורים על הראש, הנראים כמו זוג עיניים ענקיות. טורפים למיניהם, נרתעים להתקרב לזחל הלא מסוכן, אך חזותו מפחידה. מהגלמים בוקעים רפרפים בוגרים, הפעילים בשעות הלילה. נקבת רפרף הגפן מטילה את ביציה על עלי הגפן, וכעבור חמישה ימים, בוקעים הזחלים מהביצים. הם ניזונים מעלי הגפן הנמצאים בשפע מסביבם, כעבור שבועיים הם מתגלמים, ומהגלמים בוקעים בוגרים שהם פרפרי רפרף הגפן. ליד ישוב בחוף הים, נעלמו צמחי נר הלילה החופי. אז התברר שאורות חזקים המופעלים בחוף, לא מאפשרים לרפרפים )שרואים רק בחושך(, להאביק את פרחי נר הלילה החופי. צמחיו לא עשו זרעים, והם הלכו ונעלמו עם השנים, מחוף זה. פרפר לבנין הכרוב: לבנין הכרוב rapae( ) Pieris הוא פרפר יום נודד ונפוץ באזורנו. צבעו לבן וקצות כנפיו הקדמיות בצבע שחור. בעונת פעילות אחת של השנה, מצליחים להתקיים כשישה דורות של צאצאים בגלגול מלא. הנקבה מטילה את ביציה הצהובות בצד התחתון של עלי הכרוב )ממשפחת המצליבים( המוגנים מקרינה ישירה של השמש. מהביצים בוקעים זחלים זעירים מנומרים, המבלים את זמנם באכילת עלי הכרוב הרכים וגורמים בכך לנזק רב ליבולים בגן הירק. לאחר אכילה מרובה, גדילה והתנשלות, הזחלים מתגלמים ומהם יוצאים פרפרי לבנין בוגרים. מהביצה עד לפרפר בוגר, חולפים כארבעה עד חמישה שבועות. תיקנים בבתים \ אהוד קלפון בחודשי האביב והקיץ, מתרבים התיקנים )ג'וקים( בסביבת האדם ובמעונו, שם הם מוצאים מיקרו-אקלים נוח ומזון לקיומם. מוצאם של התיקנים מאזורים טרופיים וסובטרופיים באפריקה, משם הם נדדו לאמריקה באוניות, כבר במאה השבע עשרה, ומארה"ב הם התפשטו לכל היבשות והארצות. התיקן האמריקאי Americana( (, Periplaneta שייך למערכת פרוקי הרגליים, 9
למחלקת החרקים, למשפחת התיקנים, ולסוג תיקן, המונה 47 מינים בעולם. הוא חי בדרך כלל בחוץ, בגינות ובשדות, אך הוא מסוגל לחדור לבתים מתחת לדלתות הכניסה, דרך סדקים, או דרך מערכת הביוב. בביקוריו במטבחים, במסעדות, במאפיות, ובמפעלי מזון, הוא אוכל מכל הבא ליד, ומשאיר גללים הדומים בגודלם לאלה של עכברים. לעתים מתגלים מאות תיקנים מרוכזים בתוך הביוב או על חומר אורגני בשדה. על פי מאובנים שהתגלו באזורים שונים בעולם, התיקנים חיו כבר לפני 388 מיליון שנה, הרבה לפני הופעת הדינוזאורים. נוכחותם בקרבת האדם עלולה לסכנו, כי הם נושאים לפחות 22 מיני בקטריות פתוגניות, וירוסים, פטריות ותולעים. התיקן האמריקאי הוא השני בגודלו, אחר התיקן האירופי - גרמני, וחי כשלוש שנים. גופו מחולק לשלושה חלקים, ראש, חזה ובטן: בראש יש זוג עיניים מורכבות הרואות היטב בחושך, זוג מחושים ארוך, וכנפי תעופה צמודות לחזה. גודלו כארבעה ס"מ )הזכר גדול במקצת מהנקבה(, צבעו חום, ולו שש רגליים להליכה ושערות לתחושה. התיקנים מסתתרים במשך שעות היום, ויוצאים לפעילות בחשכה. לאחר הזדווגות הנקבה עם הזכר, היא מטילה 16 ביצים בתוך תיק קשיח )מכאן השם תיקן( בצבע חום, שאורכו כשמונה מ"מ. התיק צמוד לקצה בטנה, והיא מדביקה אותו למזון, המשמש אחר כך להזנת הנימפות הבוקעות מהביצים. היא בונה תיק מלא ביצים אחת לחודש, לאורך חודשי האביב והקיץ. הביצים בוקעות כעבור שבוע ימים, ומהן יוצאות נימפות, הגדלות ומתנשלת כעשר פעמים, עד לשלב הבוגר המצויד בכנפיים. נקבה אחת מביאה לעולם במשך חייה, כ 158 צאצאים. יש חרקים בעלי גלגול מלא )כמו אצל פרפרים ויתושים(, שבו יש ביצה, זחל, גולם ובוגר, ויש חרקים בעלי גלגול חסר )כמו אצל חגבים וחיפושיות(, שבו יש ביצה ונימפה, הגדלה לשלב בוגר. במלחמה ביולוגית בתיקנים, הוכנסה לארה"ב צרעה, המטילה את ביציה בתוך תיק הביצים של התיקן ומונעת את התפתחותן, ועדיין משתמשים בריסוסים להרחקתם. 18
צרצרים בקיץ \ אהוד קלפון עם החממות האוויר לקראת הקיץ, נשמעים צלילי צרצרים בעוצמות שונות בשדה ובבית. צרצר השדה צבעו שחור, והוא גדול במקצת מצרצר הבית שצבעו חום. הצרצורים החזקים מיועדים לחיזור הזכר אחר הנקבה, וכאשר היא מתקרבת אליו עוצמת צרצוריו יורדת, ותקשורתם נעשית בצלילים נמוכים. רוב הצרצרים אינם יכולים לעוף כי כנפיהם קטנות מאוד, אך הם יכולים לקפוץ לגובה. בתנאים טבעיים הם חיים עד שנה אחת בלבד, אך בשבי הם חיים מספר שנים. בעולם חיים כיום 1588 מיני צרצרים, בעיקר באזורים טרופיים באפריקה ובאסיה, ובאקלים הים התיכוני במזרח התיכון. בארץ מוכרים שני מינים: צרצר הבית וצרצר השדה. צרצר הבית domesticus Achita שייך למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים, לסדרת החגבאיים, למשפחת הצרצריים, הסוג והמין צרצר הבית. מאחר שהם קרובים לחגבים, גם להם יש רגליים אחורית ארוכות המותאמות לקפיצה לרוחק. מכאן שצרצר יכול ללכת בעזרת שש הרגליים, לקפוץ בעזרת רגליו האחוריות, ולעוף בעזרת זוג הכנפיים האחוריות. אף על פי שיש לו שני זוגות כנפיים, רק האחוריות מיועדות ומותאמות לתעופה. אורכו של צרצר בוגר כשני ס"מ, צבעו חום בהיר, וגופו מחולק לראש, חזה ובטן. בראש יש שני מחושים דקים, שאורכם כאורך הגוף, יש שתי עיניים מורכבות, וגפי פה המיועדים לנגוס בחומר אורגני צמחי וגם לטרוף חרקים. לנקבה יש צינור הטלה בקצה הבטן שדרכו היא מטילה עד 188 ביצים, הבוקעות כעבור שבועיים. יוצאות נימפות זעירות הדומות במבנה לצרצר בוגר, אך ללא כנפיים. כלומר יש כאן גלגול חסר בן שני שלבים, כמו שזה קיים אצל חגבים וחרגולים, בניגוד לגלגול מלא הכולל 4 שלבים שהם ביצה, זחל, גולם ובוגר. הנימפות אוכלות וגדלות, ובגיל חודשים יש להן כנפיים והופכות לבוגרות המוכנות להפריה והטלת ביצים. צרצרים מגיעים לבגרות כעבור שלושה חודשים, וחיים עוד כשלושה חודשים. הם פעילים בשעות החשכה, באביב, בקיץ ובסתיו. רק צרצרים זכרים משמיעים קולות צרצורים, כדי לקרוא לבנות זוג, וכדי להבריח זכרים אחרים מתחום מחייתם. קולות הצרצור מופקים מחיכוך בין קצות הכנפיים המשוננים. ככל שעולה הטמפרטורה, כך עולה עוצמת הצרצור ותדירות הצרצורים. יש חוקרים הטוענים שאפשר לדעת את גובה הטמפרטורה באוויר, על פי תדירות הצרצורים. 11
הם מצאו שצרצר מצרצר 18,888 פעמים בשעה, וצרצר שלא מצא בת זוג, עשוי לצרצר ברציפות במשך שעות, עד להגעתה, או להמשיך הלאה. כאשר הנקבה מופיעה, הוא משמיע צרצורי חיזור עדינים, שעוצמתם נמוכה. צרצורי לילה של צרצרים בבית או בגינה, מפריעים לאנשים רבים, אך בסין העתיקה אהבו מאוד את הצלילים המונוטוניים המרגיעים, שגם הביאו מזל לבעלי הבית, לכן הם גידלו אותם בכלובים קטנים בבתים. בין משלי ז'אן לה פונטיין שחי בין 1695 1621, מפורסם הסיפור על הצרצר העצל והנמלה החרוצה. הנמלה עובדת ועמלה קשה במשך כל חודשי הקיץ החמים, כדי לאסוף די זרעים בקן, שיספיקו לה לחודשי החורף הקרים. הצרצר לעומת זאת, מצרצר ניגונים, אוכל ונהנה מהרגע ולא מודאג מהחורף שיבוא. יום אחד בחורף, הגיע קור צפוני שהקפיא את המים בהרים ובמישורי העמקים. הנמלים נהנות מהקן הנעים ומשפע המזון שאגרו, והצרצרים סובלים מהקור וכל הזמן רעבים. צרצר אחד ניגש לקן הנמלים וביקש קצת מזון עבור בני משפחתו הסובלים. הנמלים העירו לו על בטלתו שנמשכה כל הקיץ ורק ניגן צרצורים. אספת הנמלים בקן החליטו שהמזון יספיק רק להן כדי לשרוד את החורף, והצרצר הלך בידיים ריקות, עם לקח לקיץ הבא. הוא הלך לקן מרוחק יותר וניסה שוב את מזלו ושם הכניסוהו לקן החם וזכה לארוחה טעימה. אלא שאז הציעו לו להישאר בקן בחודשי החורף תמורת נגינתו שתפיג את שעמום הלילות הארוכים והחשוכים. גם כותב ספר משלי מציע לאדם ללמוד מהנמלה איך לכלכל את מעשיו לאורך חייו. ככתוב: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם..." )משלי פרק ו' פסוק ו'(. 12