משנה נדרים ט:א ה רבי אליעזר אומר אמר רבי [תוס': אלעזר בר] צדוק מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו אוסרין עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום?! אם כן אין נדרים שפותחין לו בכבוד אביו ואמו פותחין בנולד ועוד אמר רבי אליעזר אוסרין כיצד? אמר: קונם שאני נהנה לאיש פלוני, ונעשה סופר; או שהיה משיא את בנו ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר; קונם לבית זה שאני נכנס, ונעשה בית הכנסת, אמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר מתיר רבי אליעזר אוסרין: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד רבי מאיר אומר ואין חכמים מודים לו כיצד? אמר: קונם שאני נושא את פלונית, שאביה רע אמרו לו: מת או שעשה תשובה; קונם לבית זה שאני נכנס, שהכלב רע בתוכו, או שהנחש בתוכו אמרו לו: מת הכלב או שנהרג הנחש הרי הן כנולד ואינו כנולד ואין חכמים מודים לו: פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות דינרין ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו: רבי, שמנה מאות דינרין הניח אבא, ונטל אחי ארבע מאות, ואני ארבע מאות לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים? אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה! אמר לו: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר! והתירה רבי עקיבא.... קונם שאיני נושא את פלונית כעורה, והרי היא נאה; שחורה, והרי היא לבנה; קצרה, והרי היא ארוכה מתר בה, לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה, שחורה ונעשית לבנה, קצרה ונעשית ארכה, אלא שהנדר טעות. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו עניה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל ויפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת? אמר לו: לאו. והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.
וכשמת רבי ישמעאל, היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה. וכן הוא אומר בנות ישראל אל שאול בכינה. רמב"ם פירוש המשניות אומר ר' אליעזר: שאם אמר לו אביו או אמו: הרגזתנו בנדר זה, או הצטערנו בכך אינו צריך שאלה לחכם ולא הפרה. ואמר ר' צדוק: אלו היה הדבר כך, הרי ידוע שאין רצוי לפני ה' הנדרים והכעס, והרי אפשר לומר לו בכל נדר שמתועב לפני ה' הכעס הזה שגרם לך לידור, ונמצא שלא ישאר אצלנו כלל נדר שצריך שאלה לחכם כדי שיפר אותו. והוא *אמרם* בפירוש ענין זה: "אם כן, אין נדרים נשאלין לחכם?!" אבל חכמים אומרים: על כל פנים צריך שאלה לחכם ויתיר לו נדרו. והלכה כחכמים. ברטנורא יפתחו לו בכבוד המקום על מלתיה דר' אליעזר קא פריך: כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא ישקר, יפתחו לו נמי בכבוד המקום, ויאמרו לו: אילו היית יודע שתקרא רע לפני המקום, כלום היית נודר?! ואמרו לו חכמים דר"א: מהא לא תסייען, דאף ר"א מודה בהא, דודאי ישקר, דלא חציף אינש כולי האי דיאמר שלא היה מניח בשביל כבוד המקום.... תפארת ישראל יכין יפתחו לו בכבוד המקום לומר לו: אילו ידעת שהנודר רע בעיני המקום, כלום נדרת?
אם כן אין נדרים א"א לומר דה"פ: דהרי אי נימא הכי יכול להתיר כל נדר. ליתא, דמה הוה, הרי נוכל לומר: וכי אחריות נדרים עלינו [כזבים פ"ב מ"ב]"! ותו, הרי בל"ז יכול להתיר כל נדר ע"י חרטה!? אלא ר"ל: א"כ, גם "נדר גמור" שלא התחרט בו ג"כ יהיה "אין"...
משנה זבים ב:ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל במשתה ובמשא בקפיצה בחולי וב מראה ובהרהור. הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר רבי יהודה אומר אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה; אפילו ראה בגדי צבע האשה ר"ע אומר אפי' אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקה אמרו לו: אין כאן זבין מעתה?! אמר להם: אין אחריות זבים עליכם. משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. קידושין לב: אמר רב אשי: אפילו למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול. מיתיבי: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן הכוס לר' אליעזר, ולא נטלו; נתנו לר' יהושע, וקיבלו. אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?! אמר ליה: מצינו גדול ממנו ששמש! אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו "והוא עומד עליהם"!? ושמא תאמרו: כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים. ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?! אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות!? הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?!!? אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב אשי: אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול,
מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר " שום תשים עליך מלך " שתהא אימתו עליך. רמב"ם פירוש המשניות ר' אליעזר מתיר אחרי שאלה לחכם, *ואף על פי שלא נתחרט, אלא לחצו הכרח הדבר הנולד, ומאוייו ורצונו היה שלא יארע הדבר הזה וישאר בנדרו שנדר*; וחכמין אוסרין שהם מצריכין חרטה בהחלט על עצם הדבר שנדר עליו, ותשתנה דעתו בכך, ואחר כך תועיל שאלה לחכם והתרה. והלכה כחכמים. ברטנורא ועוד אמר רבי אליעזר קולא אחרת בנדרים: פותחין בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואילו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה *לא היה נודר*. אוסרים דטעמא דחרטה משום שע"י חרטה נעקר הנדר מעיקרו, ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו, כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבוא לעולם: ונעשה סופר = ת"ח והכל צריכים לו: תפארת ישראל יכין פותחין בנולד ר"ל בדבר שאינו מצוי שיתהווה, דהתרת הנדר הוא בב' אופנים, או שיתחרט מעיקרא, לומר אילו ידעת שתתחרט לא היית נודר, ואם יודע בעצמו שאעפ"כ היה נודר, לא מהני לו התרה, וצריך לבקש לו פתח, לומר אילו ידעת שיתהווה כך לא היית נודר [שם ז'] וקאמר ר"א דהדבר המתהווה א"צ שיהיה מצוי, ואפ"ה פותחין בו: חכמים אוסרים דעיקר התרת חרטה הוא, שע"י חרטה נעקר הנדר מעיקרא, ובדבר שאינו מצוי לא חשב הנודר שיתהווה, ולא היה מניח מלידר בשביל חשש שיתהווה, והכי קיי"ל. מיהו במתחרט מעיקרא מהני גם בנולד. ונעשה סופר = ת"ח מורה הוראה: תוספות נדרים סד. נעשה סופר = וצריך לו לפי שהוא כותב שטרות העיר או שמשיא בנו וצריך ליכנס לביתו לחופת בנו.
משנה נדרים ט:א ה רבי אליעזר אומר אוסרין אמר רבי צדוק מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום?! אם כן אין נדרים שפותחין לו בכבוד אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו בדבר שבינו לבין אביו ואמו נדרים סד. סד: מאי אין נדרים? אמר אביי אם כן אין נדרים ניתרין יפה ורבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם. תנן: ומודין חכמים לרבי אליעזר הכא כיון דאיחצף ליה הא איחצף ליה דאמר אם כן אין נדרים ניתרין בשלמא לאביי הכא אמאי פותחין דאמר אם כן אין נדרים נשאלין לחכם אלא לרבא הכא נמי פותחין. כיון דכל נדרי לא סגיא להון דלאו חכם, אמרי:
משנה נדרים ט:א ה רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו = שאומר לו: אילו היית יודע שאומרים על אביך: 'אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה, שהוא פרוץ בנדרים', שכן רשעים דרכן לנדור, כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (דף ט.) ואם אמר: 'לאו, דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר' מתירין לו; אוסרין, שאפילו אין דעתו להתחרט נותנים לו דעת להתחרט [ ב"ח =לומר שיתחרט]. אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו כלומר: אם כן יכולים לפתוח בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו נמי בכבוד המקום, שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב"ה עושה שנודר, ורשע הוא לשמים?! אלא אם אתה אומר כן שפותחין לו בכך אין נדרים ( בגמרא מפרש לה ) מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו, = במה שהדיר והם צריכים לו להנאתו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו נדרים סד. סד: מאי אין נדרים דקאמר לן רבי צדוק לר' אליעזר? אמר אביי אם כן אין נדרים ניתרין יפה = כדפרשינן לעיל: אפילו שאין דעתו להתחרט, מתוך שמאיימין על יו כל כך משום כבוד אביו ואמו, אומר שמתחרט, אבל אין מתחרט לגמרי. ורבא אמר: א"כ אין נדרים נשאלין לחכם, שאומר בלבו: 'מה לי לילך אצל חכם? לא צריכנא, דודאי מותר הוא, דכל כך הנאהו', ומתירו הוא בעצמו, והתורה אמרה "לא יחל דברו" הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלים לו. תנן: ומודין חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו בשלמא לאביי דאמר היינו טעמא דרבנן, משום ד( אם כן) אין (נדרים) ניתרין יפה, הכא מודו ליה לרבי אליעזר כיון דאיחצף (ליה) כולי האי מעיקרא, דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו, הא איחצף ליה ועומד בחוצפו כדמעיקרא, ואי [ ב"ח =אמר ד]מתחרט ודאי חרטה, ופיו ולבו שוין, ואהכי מתירין לו בכך ; אלא לרבא ד י אמר היינו טעמא משום ( אם כן) ד אין נדרים נשאלין לחכם, הכא נמי, בנדרים שבינו לבין אביו ואמו, אמאי פותחין =מודו רבנן?! הא נמי לא אתו לשיולי לחכם, ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו!? אמרי: כיון ד שאר כל נדרי לא סגיא להון דלאו = בלא שאלה ל חכם משום דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו, הכא (נמי) בנדר שבינו לבין אביו ואמו מודו רבנן ד פותחין, דבשביל האי נדר גרידא דפתחו בכבוד אביו ואמו לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם, כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם. תוספות אין נדרים נשאלין לחכם אם פותחין בכבוד המקום בלא חרטה אחרת כל אחד ואחד יתיר נדרו בפ"ע ואתי לזלזולי.