זוהר לעם אותיות שמ"ד תקע"ה
תוכן עניינים... 3 וידבר אלוקים (המשך)... 3 והלוחות מעשה אלוקים המה... 4 אנוכי ה' אלוקיך... 5 לא יהיה לך... 7 לא תעשה לך... 8 לא תשתחווה להם... 9 לא תישא... 9 זכור את יום השבת לקדשו... 10 כבד את אביך... 13 לא תעשון איתי...14 אנוכי ה' אלוקיך... 14 לא תישא את שם ה' לשווא...16 זכור את יום השבת לקדשו... 16 שתי מרגליות...17 כבד את אביך ואת אימך...19 לא תרצח, לא תנאף וכדומה...20
3 וידבר אלוקים (המשך) וידבר אלוקים שמד) כל מילה ומילה הייתה מלאה בכל אלו הטעמים, בכל אלו דברי גזרות, שכר ועונש, סודות וסתרים, כאוצר הזה המלא מכל. שמה) ובשעה שמילה הייתה יוצאת נראית כאחת, וכשהייתה נחקקת במקומה, בלוחות האבן, נראים במילה ע' (70) ענפים שעולים בתוכה, וחמישים כתרים חסר אחד מצד ההיא, וחמישים חסר אחד מצד האחר. כפטיש שמכה בהר, כמ"ש, וכפטיש יפוצץ סלע. והיו רואים ישראל עין בעין והיו שמחים. שמו) וכל הדורות שאחריהם, כולם הזדמנו שם, וכולם קיבלו התורה בהר סיני. כמ"ש, כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עימנו היום. וכולם היו כל אחד כראוי לו, וכולם רואים, ומקבלים הדברים. שמז) וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור. אלוקים גבורה. את, מורה שנכלל בימין. כמ"ש, את השמים ואת הארץ. את השמים, ימין, ואת הארץ, שמאל, וכתוב, אף ידי י סדה ארץ וימיני טיפחה שמים. וימין, זהו את, חסד. כל, בא לכלול כל שאר הספירות. הדברים, מורה שהדברים מתקשרים ונכללים זה בזה. האלה, מורה על כל הטעמים, הסודות, הסתרים, הגזרות, והעונשים. שמח) לאמור, פירושו, להיות ירושה לכל. כמ"ש, תורה ציווה לנו משה מור שה. האם יש לומר לכל, ולגלות, מה שלא נצרך לגלות לכל אדם? אלא כתוב, אנוכי ה' אלוקיך, מורה, כמו שאני מכוסה וסתום, כך יהיו דברים אלו מכוסים וסתומים בליבך. שמט) פירוש אחר. וידבר אלוקים, מדרגה אחת. את כל הדברים האלה לאמור, חמש מדרגות אחרות. שכל מילה היא מדרגה אחת. וידבר אלוקים, גבורה. את, ימין, חסד. כל, חו"ג ביחד. כל, כולל את אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. שנ) המילה הדברים, הוא לכלול שאר הכתרים שהתכסו. האלה, לכלול אלו שהתגלו וכתוב, וכל העם רואים את הקולות. שהם המתגלים הנכללים באלה. לאמור, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, שמורה על השכינה. וכתוב, לאמור הן ישלח איש את אשתו, וכיוון שהמילה לאמור סמוכה אל אישה, מורה על הנוקבא דז"א, השכינה. שנא) וההר בוער באש עד לב השמים, חושך ענן וערפל. למה ניתנה התורה באש וחושך? משום שכל (המשך) מי שעוסק בתורה ניצל מאש של גיהינום, ומחושך שמחשיכים כל שאר העמים לישראל, שבזכותו של אברהם ניצלו ישראל מאש של גיהינום. שנב) אמר הקב"ה לאברהם, כל זמן שבניך יעסקו בתורה, יהיו ניצולים מאש וחושך. ואם לא יעסקו בתורה, הרי אש של גיהינום שולטת בהם, וישתעבדו בין האומות. אמר לו אברהם, בשני קשרים לא יקומו הדברים, אש גיהינום וגלות. אלא אם טוב לפניך, יהיו ניצולים מאש גיהינום וישתעבדו בין העמים עד שישובו אליך. אמר לו הקב"ה, כן הוא ודאי, זה שכתוב, אם לא כי צוּרם מ כ רם וה' הסגירם. צוּרם, זהו אברהם, שכתוב, הביטו אל צור חוּצ בתם. וה' הסגירם, זהו הקב"ה, שהסכים על ידו. שנג) מיום שיצאו ישראל ממצרים עד יום שניתנה התורה, הם חמישים יום, משום שהם שנים של יוב ל, בינה, שכתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה, שער החמישים שבבינה. שנד) יובל הוציא את ישראל ממצרים. יובל לא בינה בעצמה, אלא מצד יובל הייתה היציאה והתעורר הדין על המצרים. ומשום זה חמישים שנה אלו הם חמישים שערים של יובל, בינה. לא בינה עצמה הוציאה את ישראל ממצרים, אלא הנוקבא דז"א עלתה והלבישה את הבינה, ונעשתה כמוה, והוציאה את ישראל ממצרים. וזה נבחן שהוא מצד הבינה ולא בינה ממש. שנה) כנגד זה חמישים פעמים כתוב בתורה המעשים של מצרים, וכולם שבחים. אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ויוציאך ה' משם. כי ביד חזקה הוציאך ה' מארץ מצרים. וכולם הם חמישים פעמים ולא יותר, משום שהכול התעטר ביוב ל, בינה, ומצד היובל בא הכול. ובבינה יש חמישים שערים. ומשום זה התורה הבאה מגבורה התעטרה בימין, שכתוב, מימינו אש דת למו. וחמישה קולות היו במתן תורה, כנגד חג"ת נ"ה דבינה. וכולם נראים בהם ונכללו בהם. והתעטרו בבינה. שנו) בזמן שקיבלו ישראל את התורה, יובל זה, בינה, העטיר בעטרות שלו להקב"ה, ז"א, כמלך המתעטר בתוך צבאותיו. כמ"ש, צ אנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. אימו זה יובל, כי בינה הנקראת יובל, היא אמא של ז"א, שנקרא שלמה. והיובל התעטר בשמחה, באהבה ובשלמות, שכתוב, א ם הבנים שׂמ חה. אם הבנים, יובל.
4 שנז) ישמח אביך ואימך, ות ג ל יולדתך. אביך ואימך, חו"ב, או"א. שנח) בשעה שהתגלה הקב"ה על הר סיני, הזדעזע ההר, ובשעה שסיני הזדעזע, הזדעזעו כל שאר הרי העולם. והיו עולים ויורדים עד שהושיט הקב"ה את ידו עליהם והתיישבו. וקול יוצא ומכריז, מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור. ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן. שנט) והם משיבים ואומרים, מלפני אדון חוּלי ארץ, מלפני אלוה יעקב. מלפני אדון, אמא, בינה. כמ"ש, אם הבנים שמחה. חולי ארץ, אמא תחתונה, מלכות. מלפני אלוקי יעקב, אבא, ז"א, אבא תתאה, כמ"ש, בני בכורי ישראל, ז"א, שנקרא ישראל. וע"ז כתוב, בעטרה שעיטרה לו אימו, בינה. שס) מהו בעטרה שעיטרה לו? שכתוב, ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד. לשון מסובבים, משום שז"א מתעטר ומסובב ע"י אמא, בלבן אדום וירוק, בכל הצבעים של ג' קווים, שכולם כלולים בו ומסובבים בתוכו. בעטרה, שעיטרה לו אימו. עטרה, כמ"ש, ישראל אשר בך אתפאר. וכתוב, ובית תפארתי אפאר, זהו ג"ר, פאר של ז"א, הנקרא ישראל ונקרא תפארת. שסא) התורה ניתנה באש שחורה על אש לבנה, לכלול הימין בשמאל והשמאל שהוחזר לימין, כמ"ש, מימינו אש דת למו. שסב) בשעה שעשן הסיני היה יוצא, עלתה האש והתעטרה בעשן ההוא בגילוי, והייתה נראית כאשכול הזה. ועלתה וירדה. והעשן היה מעלה כל הריחות והבשמים שבגן עדן, במראה של לבן ואדום ושחור. כמ"ש, מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. שסג) עשן הוא השכינה שהתגלתה שם. כמ"ש, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. שסובב על השכינה. מקרא שלם הוא, שכתוב, והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן. אשרי העם שראו את זה ויודעים את זה. והלוחות מעשה אלוקים המה שסד) כשנחקקו האותיות בלוחות האבן, היו נראות משני הצדדים, מצד זה ומצד זה. הלוחות היו מאבן ספיר, ונחקקו והתכסו באש לבנה, והאותיות היו מאש שחורה, ונחקקו משני הצדדים, מצד זה ומצד זה. שסה) הלוחות היו בעינם, בשלמות בלי שינוי, והאותיות היו פורחות ונראות בשתי מיני אש, אש לבנה ואש שחורה, כדי להראות יחד ימין ושמאל, שלבן הוא ימין ושחור הוא שמאל. כמ"ש, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. א"כ למה כתוב, מימינו אש דת למו? אלא מצד הגבורה הייתה, שהוא שמאל, ונכללה בימין. ומשום זה הייתה בה אש לבנה ואש שחורה. שסו) כתוב, והלוח ת מעשה אלוקים המה. והלוחת כתוב חסר ו', כלומר אחד. שניים היו ונראו כאחד. ועשרה דיברות נחקקו בהם. חמישה כלולים בחמישה, כדי שיהיה הכול ימין. מעשה אלוקים המה ודאי. שסז) הלוחות, של ספיר היו, ושני אבנים היו, והאבנים היו סתומים, נ פח הקב"ה ברוח, והתפשטו ונחקקו שני לוחות. כעין ספיר היו, ולא ספיר ממש. מהכתוב, מעשה אלוקים המה. ואם היו אבן ספיר, הרי הם כשאר אבנים טובות, ולא מעשה אלוקים. שסח) האם ספיר, שהוא אבן טוב יקר משאר האבנים, אינו מעשה אלוקים? הלוא כל הבריאה היא מעשה אלוקים? אלא, מעשה אלוקים המה, הם בדיוק מעשה אלוקים בייחוד, ואינם נכללים במעשי הבריאה. והלוחות מעשה אלוקים המה. הלוחות כתוב, ולא כתוב, והאבנים מעשה אלוקים המה. אלא שנפח באבנים והתפשטו ונחקקו שני לוחות. והאבנים עצמם היו אבן ספיר ממש. שסט) הכול הוא אחד, והולכים אל מקום אחד. אבל אלו שני לוחות היו עוד מטרם נברא העולם. ועלו מערב שבת. ועשה אותם הקב"ה. שע) ממה נעשו הלוחות? מטל העליון הנמשך מעתיקא קדישא, הכתר, וכשנוזל ונמשך לשדה תפוחים הקדושים, המלכות, לקח מהם הקב"ה שתי כוסות וקפאו ונעשו שתי אבנים יקרות. נפח בהם, והתפשטו לשני לוחות. כמ"ש, מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים. כמ"ש, כתובים באצבע אלוקים. שעא) אצבע אלוקים. אצבע עולה לעשרה. כי עשר אצבעות הן ע"ס, וכלולות זה מזה, ויש בכל אצבע ע"ס. עד שנעשו יד שלם, כמ"ש, וירא ישראל את היד הגדולה. שעב) חרות על הלוחות. נקובים היו כתב האבנים מע בר לע בר, והכתב נראה משני הצדדים. חרות, פירושו, חקיקת החקיקות, מעבר לעבר. מצד הזה נראה צד האחר, ונקרא מכאן, מה שכתוב בצד האחר. שעג) בנס היו כתובים. שכל בני אדם היו אומרים ומעידים, שהוא מכתב אלוקים ודאי. כי כל בני העולם לא יכלו לדעת אותם, כמו שהיו.
5 אנוכי ה' אלוקיך שעד) לדעתם של אלו האומרים, שהיו נקובים מעבר לעבר, האם כתוב, חרות בלוחות? חרות על הלוחות כתוב, ולא מעבר לעבר. חמישה קולות לימין, וחמישה לשמאל. ואלו של השמאל כלולים בימין, ומהימין היו נראים אלו שבשמאל. ובלוחות הכול ימין, שנכללו חמשת הדיברות שבשמאל באלו שבימין. וע"כ מה שהיה בצד זה רואה לצד האחר וקורא אלו האותיות. באופן, שהנס הנאמר בלוחות, שקורא מצד זה, מה שכתוב בצד זה, אינו נאמר על פנים ואחור של הלוחות, אלא על ימין ושמאל שבהם, כי לא היו חרותים מעבר לעבר. אלא, השמאל חזר לימין, כמ"ש, מימינו אש דת למו. ומשום זה מכתב אלוקים הוא, ודאי. שעה) ומפרש, איך זה היה, מי שהיה מצד זה, היה קורא, אנוכי ה' אלוקיך. ומאלו האותיות היה רואה וקורא, לא תרצח. היה קורא, לא יהיה לך, והיה רואה וקורא לא תנאף. היה קורא, לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא, והיה רואה וקורא, לא תגנוב. והכול מצד זה שבימין. וכך לכולם כן מצד האחר. וכולם כלולים זה בזה כאופן הזה. כמ"ש, מכתב אלוקים הוא. שעו) ויירד משה אל העם ויאמר אליהם. ולא כתוב מה שאמר. דרך העולם, כשבא שמחה או צער לאדם, בטרם שיבין אותו, אינו יכול לסבול, כי ליבו פורח ממנו מיד. וכשמבין ויודע אותו, הוא עומד בקיומו ויכול לסבול. כש"כ כאן, שמשה אמר להם, מה שיהיה לאח"כ, וחיזק ליבם בדברים, ועם זה לא יכלו לסבול, כש"כ אם לא היה אומר להם כלום. ומשום זה, ויאמר אליהם מתחילה, וחיזק את ליבם, ואח"כ, וידבר אלוקים. שעז) ועכ"ז, לא יכלו לסבול. כששמעו מילה של הקב"ה, פרחה נשמתם, ועלו נשמות ישראל עד כיסא הכבוד שלו להתדבק שם. שעח) אמרה התורה לפני הקב"ה, האם לחינם הייתי אלפיים שנה מטרם שנברא העולם? האם לחינם כתוב בה, ואיש איש מבני ישראל ומן הג ר הגר בתוכם. ואל בני ישראל תדבר לאמור, כי לי בני ישראל עבדים? איפה הם בני ישראל? בה בשעה החזירה התורה את נשמות בני ישראל, כל אנוכי ה' שפה) שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. שמע בני מוסר אביך. זה הקב"ה, ז"א. ואל תיטוש תורת אימך, זו היא כנ"י, בינה. שפו) מוסר אביך, זהו חכמה, אבא. ואל תיטוש תורת אימך, בינה. מוסר אביך ותורת אימך בדבר אחד מתבארים, התורה יצאה מחכמה של מעלה. והחכמה עצמה מתחלקת לימין, אבא, ולשמאל, אחת ואחת למקומה, התורה התחזקה ואחזה בהן להחזירן לישראל. כמ"ש, תורת ה' תמימה משיבת נפש, כי השיבה נשמות ישראל אחר שפרחו מהם. שעט) ויישב שלמה על כיסא ה' למלך. שש מעלות לכיסא, כנגד חג"ת נה"י, וע"כ נקרא כיסא ה'. שעמדה הלבנה במילואה בימיו של שלמה, הנוקבא דז"א הנקראת לבנה, הייתה בכל שלמותה. שפ) מתי הלבנה, המלכות, במילואה? בשעה שעומדת בחמישה עשר מלכים: אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה. כשבא שלמה, מלך החמישה עשר, עמדה הלבנה, המלכות, במילואה. כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך, שכיסא הוא המלכות. וכתוב, שש מעלות לכיסא, כנגד חג"ת נה"י שלה, הכול כעין של מעלה. שפא) בימיו של צדקיהו, עמדה הלבנה, המלכות, בחיסרון, ונפגמה. כמ"ש, וירח לא יגיה אורו. וחשכו פניהם של ישראל. שפב) רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיהו, יותם, אחז, יחזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, צדקיהו. וכשבא צדקיהו נפגמה הלבנה ועמדה בחסרונה, שכתוב, ואת עיני צדקיהו עיוור. וכתוב, השליך משמים ארץ, כלומר ארץ, המלכות, עברה מלפני שמים, ז"א, והתרחקה ממנו, וחשכה ארץ הזאת. שפג) בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, התחילה הלבנה להאיר. כמ"ש, ויט שמים ויירד. השמש, ז"א, הנקרא שמים, התקרב אל הלבנה, המלכות, והלבנה התחילה להאיר. כמ"ש, דגל מחנה יהודה מזרחה. יהודה הוא מרכבה למלכות, מזרחה, לשון זריחה והארה. שפד) בהר סיני, התמנה יהודה לשלוט במלכות, שכתוב, ויהודה עוד ר ד ע ם אל ועם קדושים נאמן. מהו ועם קדושים נאמן? כשאמר הקב"ה לישראל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, נאמן היה יהודה לקבל את המלכות. והתחילה הלבנה, המלכות, להאיר. אלוקיך אמא. מבינה יוצאת התורה, שכתוב, אל תיטוש תורת אימך, שהבינה נקראת אמא. שפז) התורה נכללה מחו"ב, שכתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. בכל הספירות נכללה. כיוון שנכללה באלו השניים, חו"ב, היא נכללה בכולם. כי חו"ב כוללים בעצמם כל הספירות, בחסד, בדין, ברחמים, שהם
6 חג"ת, בכל השלמות שהדבר צריך. אם המלך והמלכה התחברו בה כולם מתחברים בה. במקום שאלו חו"ב נמצאים, נמצאים כולם. שפח) אנוכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אנוכי, זו היא השכינה, כמ"ש, אנוכי ארד עימך מצריימה. אנוכי, השכינה, פוסק אותה הטעם טיפחה שכתוב תחת המילה אנוכי, שנגינתו מפסיקה מהמילה שלאחריה, ה' אלוקיך. כמ"ש, אנוכי עשיו בכורך. אנוכי, מי שאני, עשיו, הוא בכורך. וע"כ, ה' אלוקיך זה הקב"ה, ז"א. כמ"ש, מן השמים השמיעך את קולו. ושמים הוא ז"א. וכתוב, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם. מן השמים ממש, זה הקב"ה, ז"א. שפט) אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אשר, מקום שהכול מאשרים אותו, בינה. הוצאתיך מארץ מצרים, זה יוב ל, בינה, אשר, הוציאנו ממצרים. מצד יובל, בינה, יצאו ישראל ממצרים. ומשום זה חמישים פעמים נזכר יציאת מצרים בתורה, וכן חמישים יום לקבלת התורה, וכן חמישים שנים לחירות העבדים. שכל אלו הם כנגד חמישים שערי בינה. שצ) מבית עבדים. כמ"ש, הכה כל בכור בארץ מצרים. שהם אלו כתרים התחתונים, שהמצרים בטחו בהם. כמו שיש בית למעלה, יש בית למטה. בית הקדוש למעלה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. בית תחתון למטה בקליפות, שאינו קדוש, כמ"ש, מבית עבדים. שצא) בשעה שנאמר, אנוכי, כל אלו מצוות התורה שנאחזים במלך הקדוש העליון, שהוא ז"א בצד זה, כולם היו כלולים במילה הזו, אנוכי. שצב) כל מצוות התורה נאחזים בגוף המלך, ז"א, מהם בראש המלך, מהם בגוף, ומהם בידי המלך, ומהם ברגליו. ואין מהם מי שיוצא מגוף המלך ולחוץ. ומשום זה, מי שפושע במצווה אחת שבתורה, הוא כמי שפושע בגוף המלך. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ממש. אוי לרשעים העוברים על דברי תורה, ואינם יודעים מה שעושים. שצג) מקום ההוא שחטא לו, מקום ההוא ממש מגלה חטאו. ח טא בהקב"ה. הקב"ה מגלה חטאו, כמ"ש, יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו. יגלו שמים עוונו, זה הקב"ה. ז"א, הנקרא שמים. וארץ מתקוממה לו, זו כנ"י. מלכות, הנקראת ארץ. שצד) השמים, ז"א, מגלים עוונו של אדם. ובשעה שהוא מגלה עוונו, הארץ, המלכות, עושה הדין של האדם. בשעה שניתנה התורה, הא ם, בינה, והבנים, זו"ן, נמצאו בשלמות. כמ"ש, אם הבנים שמחה. שצה) אנוכי ה' אלוקיך. אנוכי, כמו שלומדים, בת הייתה לו לאברהם אבינו, השכינה. וזו היא בת. ה' אלוקיך, הוא כמ"ש, בני בכורי ישראל. ז"א, הנקרא ישראל. וכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. שהוא ז"א, הנקרא עה"ח. שצו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כתוב, יוב ל היא קודש תהיה לכם. שהיא בינה. וכתוב, אם הבנים שמחה. וכתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור. שהיא בינה, הנקראת שנת החמישים, ונקראת אמא. הרי אמא ובנים. אמא שהוציאנו ממצרים, ובנים שהם, אנוכי שהיא בת. ה' אלוקיך, שהוא בן. יושבת אמא יושבים הבנים, כולם בשמחה בשלמות. וע"ז כתוב, אם הבנים שמחה. עברה אמא, כולם עוברים ממקומם. וכתוב, לא תיקח האם על הבנים, שפירושו, לא יעשה אדם חטאים למטה, הגורמים להעביר אמא מעל הבנים. שצז) הכול, כל המדרגות הוא הקב"ה. הכול אחד. ודברים אלו מגולים לקוצרי השדה. אותם שכבר זכו בכתוב, ברינה יקצורו. כלומר, שכבר זכו לקבל מדרגותיהם מהמלכות, המכונה שדה. אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב. שצח) כתוב, בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. שמים קדמו לארץ. וכתוב, ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים. הארץ קודמת לשמים. כתובים אלו סותרים זה את זה. אלא, שניהם נבראו יחד, שנטה הקב"ה קו ימינו וברא את השמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ. וע"כ, כתוב תחילה, את השמים ואת הארץ, ואח"כ, ארץ ושמים. שצט) ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ. אענה את השמים, השמים ממש, ז"א, כמ"ש, השמים כיסאי. בינה אומרת, הז"א הוא כיסאי. והם יענו את הארץ. הארץ ממש, המלכות. כמ"ש, והארץ הדום רגליי. שמים, שמים עליונים, ז"א. וארץ, ארץ עליונה, המלכות. כשניתקן השמים הזה בתיקוניו, ניתקן כנגד ארץ הזו, והשתוקקותו כנגדה. הוא במדרגה אחת שנקראת צדיק, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. והתדבק בארץ הזו. ת) ומראש המלך, ג"ר דז"א, עד מקום ששורה צדיק, יסוד דז"א, נמשך נהר קדוש של שמן המשחה, ומטיל בחשק גדול בארץ, במלכות. וארץ לוקחת הכול. ומארץ הזו ניזונים עליונים ותחתונים. כדכורא הזה, כשחושק להתדבק בנוקבא, מוציא זרע של רבייה מראש המוח, באמה ההוא, ומטיל אל הנוקבא, שממנו מתעברת הנוקבא. ונמצא שכל איברי הגוף כולם מתדבקים בנוקבא, והנוקבא לוקחת הכול. כדמיון הזה, כל המשלים את עשרה הראשונים בבית הכנסת, לוקח שכר כולם. כי עשרה ראשונים הם כנגד ע"ס, והמשלים הוא כנגד המלכות, הנוקבא, שלוקחת הכול.
7 לא יהיה לך תא) כתוב, ויט שמים ויירד. וכתוב, ויירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. לאן ירד? האם ירד לסיני, כבכתוב? אלא כתוב, על הר סיני, ולא כתוב, בהר סיני. תב) אלא, ויט שמים ויירד, ירד במדרגותיו, ממדרגה למדרגה, מכתר לכתר, עד שהתדבק בארץ הזו, המלכות. ואז הלבנה, המלכות, האירה ועמדה במילואה. ואז כתוב, על הר סיני. מי עמדה על הר סיני, השכינה. ויירד אל השכינה. תג) מכאן משמע שירד אל השכינה. כתוב, מפני אשר ירד עליו ה' באש. וכתוב, כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא, השכינה. הרי שירד אל השכינה. ולמה כתוב, וה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמים? האם ז"א עצמו אינו אש, שממנו ירד על סדום? אלא, וה' המטיר, זה ארץ, השכינה. כי והויה מורה על, הוא ובית דינו, השכינה, וממנה נמשך האש על סדום. אלא מאיזה מקום לקחה זה, מוכיח סוף המקרא, מאת ה' מן השמים, מהשמים ממש, מז"א. שכל מה שיש לשכינה, מקבלת מז"א. מכאן משמע, שירד והתחבר עם השכינה. וידבר אלוקים את כל. אלוקים השכינה, כל הוא ז"א. כי בז"א תלויים הכול. הרי שז"א ירד והתחבר עם השכינה. לא יהיה לך תד) לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. שלא שלמות מיוחדת. קשריו עם הרוח נמצא בצורה, יהיה לך אלוהים אחרים במקום השכינה, כלומר, שבצורת אדם הנעשה, ניכר קשריו עם שנקראת אלוקים. על פניי, להוציא פני המלך, הרוח שבו. שבהם נראה המלך הקדוש, והם שמו, ושמו הם, תט) והוא יהיה פרא אדם. אבל מהו סוף שהפנים הנראים הם שמו, המלכות, ושמו הוא הכתוב, ועל פני כל אחיו ישכון? הפנים הנראים. הוא שמו, ז"א הוא שמו. כלומר שהם אחד. כמ"ש, אני הויה הוא שמי. הוא ושמו תי) כתוב, וזאת התורה, אשר שׂם משה. ששמע מרבו. אחד הוא. תה) אשרי הם ישראל, שהקב"ה קרא אותם תיא) כתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך. מי אדם. כמ"ש, ואַתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: וכן כתוב, אדם כי יקריב מכם. מה הטעם שקרא אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. שכתוב, חייך, לשון אותם אדם? הוא משום שכתוב, ואתם הדבקים רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא בה' אלוקיכם. אתם, ולא שאר עמים עכו"ם. כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, ומשום זה אדם אתם. אתם קרואים אדם, ואין כאילו נפרד מכל. תיב) ואם במקרא הזה שהוא פ תח בו פ תח, לא עכו"ם קרואים אדם. תו) כיוון שאדם מישראל נימול, נכנס בברית יכולנו להיכנס בו, דברי תורה הסתומים על אחת שכרת הקב"ה עם אברהם, כמ"ש, וה' בירך את כמה וכמה. אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. אברהם בכל. וכתוב, חסד לאברהם. והתחיל כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב להיכנס במקום הזה. כיוון שזכה לקיים מצוות פתוחים לכל עבר, והכול מתגלה, וכשנפרדנו התורה, נכנס באדם הזה של המרכבה העליונה, ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המעיינות ומתדבק בגוף המלך, ואז נקרא אדם. סתומים. תז) וזרע ישראל נקראים אדם. כתוב בישמעאל, תיג) כתוב, ויאצל מן הרוח אשר עליו, וייתן והוא יהיה פרא אדם. פרא אדם ולא אדם. פרא על שבעים איש הזקנים. כנר הזה שמאירים ממנו אדם, משום שנימול והתחלה של אדם הייתה בו. כמה נרות. והוא נמצא על שלמותו, שלא נחסר שכתוב, וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה בהימולו ממנו כלום, מחמת שהדליקו ממנו הנרות. כך רבי בשר עורלתו. כיוון שנימול, נכנס בהתחלה זו שמעון בן יוחאי בעל הנרות, הוא מאיר לכל, שנקרא כל, יסוד. כמ"ש, והוא יהיה פרא אדם. ולא והאור לא סר ממנו ונמצא על שלמותו. הלכו עד אדם. וכתוב, ידו בכל, בכל ודאי ולא יותר, משום שהגיעו אצלו. שלא קיבל מצוות התורה. התחלה הייתה בו תיד) כשהגיעו אצלו, מצאו אותו, שהיה יושב משום שנימול. אבל לא נשלם במצוות התורה. אבל ועוסק בתורה, והיה אומר, תפילה לעני כי יעטוף זרע ישראל, שנשלמו בכל, נקראים אדם ממש. ולפני ה' ישפוך שיחו. כל התפילות של ישראל הם וכתוב, כי חל ק ה' ע מו, יעקב חבל נחלתו. תפילה. ותפילת העני עליונה מכולם, משום שזו תח) משום זה, כל צורת פנים מותר לעשות עולה עד כיסא הכבוד של המלך ומתעטרת חוץ מפני אדם. כשנעשה צורת אדם, נראה בראשו. והקב"ה משתבח בתפילה ההוא, ע"כ שחקוק תוך חקיקות של השלמות, שניכר בה תפילה של עני נקרא תפילה.
8 תטו) כי יעטוף. עטוף זה אינו עטוף של כסות, שהרי אין לו כסות. אלא כתוב כאן, כי יעטוף. וכתוב שם, העטופים ברעב. אף כאן, כי יעטוף הוא ברעב. ולפני ה' ישפוך שיחו, שיצעק לפני אדונו. וזה נוח לו לפני הקב"ה, משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם. אוי למי, שעני ההוא יצעק עליו לאדונו, משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם. כמ"ש, והיה כי יצעק אליי ושמעתי, כי חנון אני. תטז) ולשאר בני העולם, פעמים ששומע ופעמים שאינו שומע. משום שמשכן של הקב"ה הוא באלו כלים השבורים. שכתוב, וא ת ד כּ א ושפל רוח. וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב. וכתוב, לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה. תיז) מי שגוער בעני, גוער בשכינה. שכתוב, ואת דכא ושפל רוח. וכתוב, כי ה' יריב ריבם. כי האפוטרופוס שלהם הוא גיבור ושולט על כל, שאין צריך לעדים, ואינו צריך לדיין אחר, ואינו מקבל משכון כשאר הדיינים. ואיזה משכון הוא מקבל? נשמות של בני אדם. כמ"ש, וק בע את קובעיהם נפש. תיח) תפילה לעני. כל מקום שנקרא תפילה, הוא דבר עליון, שהיא עולה למקום עליון. מוחין דז"א נקראים תפילה של ראש, התפילין, שהמלך מניח אותם. תיט) ראה רבי שמעון שבאו אצלו, הסתכל בהם ואמר להם, אוצר היה לכם ונאבד מכם. ששמעו דברי תורה ושכחו אותם. אמרו לו, ודאי שפ תח עליון פ תח אדונ י, ואין אנו יכולים להיכנס בו. תכ) אמרו לו, והוא יהיה פרא אדם. וסוף המקרא אנו רוצים לדעת, שכתוב, ועל פני כל אחיו ישכון. מהו, על פני כל אחיו? כי בירורו של כל המקרא אנו יודעים. וזה אין אנו יודעים, כי סוף המקרא אינו נראה כראשו. תכא) אמר להם, הכול הוא דבר אחד, ובמדרגה אחת עולה. כמה פנים לפנים יש להקב"ה. יש פנים המאירים, פנים שאינם מאירים, פנים תחתונים, פנים רחוקים, פנים קרובים, פנים שבפ נים, פנים שבחוץ, פנים של ימין, פנים של שמאל. תכב) אשרי הם ישראל לפני הקב"ה, שנאחזים בפנים העליונים של המלך, בפנים שהוא ושמו אחוזים בהם, והוא ושמו אחד. ושאר העמים אחוזים בפנים הרחוקים, בפנים התחתונים. ומשום זה הם רחוקים מגוף המלך. כי אנו רואים, כל אלו המצרים קרוביו של ישמעאל, וכמה אחים וקרובים היו לו, וכולם היו בפנים התחתונים באלו פנים הרחוקים. תכג) ובשביל אברהם, כשנימול ישמעאל, זכה, ששׂם משכנו וחלקו במקום השולט על כל אלו פנים הרחוקים ותחתונים, על כל אלו הפנים של שאר העמים. כמ"ש, ידו בכל. אשר כל, פירושו יסוד. ומשום זה על פני כל אחיו ישכון. כלומר, ישים משכנו וחלקו למעלה מכולם. ידו בכל. השולט על כל שאר הפנים שלמטה. ומשום זה, על פני כל אחיו, ודאי שהם לא זכו כמוהו. תכד) באו תלמידיו ונישקו ידיו. זהו שאנשים אומרים, יין מתחזק על שמריו ומעיין הבאר מתעטר על קשר העפר והפסולת שמכסה אותו, שמתוך הדוחק שלו לפרוץ העפר, נובע ביותר כוח. כן ישמעאל התחזק בשליטתו על כל הפסולת של אחיו, שהם הפנים המרוחקים והתחתונים. אוי לעולם כשיסתלק אדוני ממנו. אוי לדור שיקרה בזמן ההוא. אשרי הדור שמכיר את אדוני, אשרי הדור שהוא שורה בתוכו. תכה) גר שהתגייר נקרא גר צדק ולא יותר. ולמה כאן, אמר אדוני, ידו בכל, שזכה ליסוד שנקרא כל? אמר רבי שמעון, הכול נקשר במקום אחד. כי ישמעאל משונה, שאינו גר, שבנו של אברהם היה, בנו של קדוש היה. וכתוב בישמעאל, הנה בירכתי אותו, כלומר ברכה בכל. ועל כך כתוב, ידו בכל. תכו) ומשום זה כתוב, על פני כל אחיו ישכון. כי אם שאר קרוביו היו מתגיירים, היו נקראים גר צדק ולא יותר. והוא יותר ועליון מכולם. כש"כ אלו שלא נימולו, העומדים באלו פנים הרחוקים והתחתונים. שהוא, משכנו למעלה מכל פנים שלהם, ומכל פנים של העמים עכו"ם. כמ"ש, על פני כל אחיו ישכון. לא תעשה לך תכז) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. כל צורת דבר בתורה, מה שאינו יודע, ומה שלא קיבל פנים מותר לעשות, חוץ מפני אדם, כי פני אדם מרבו. שכל מי שאומר בדברי תורה, מה שאינו יודע, ולא קיבל מרבו, עליו כתוב, לא תעשה לך שולט על כל. תכח) פירוש אחר. לא תעשה לך פסל וכל פסל וכל תמונה. ועתיד הקב"ה להיפרע ממנו תמונה, הוא כמ"ש, אל תיתן את פיך לחטיא את בעוה"ב, בזמן שנשמתו רוצה להיכנס למקומה, בשרך. כמה יש לו לאדם להיזהר בדברי תורה, שאז דוחים אותה לחוץ, ות כלה ממקום ההוא כמה יש לו להיזהר שלא יטעה בהם, ולא יוציא הצרור בצרור החיים של שאר הנשמות.
9 תכט) כתוב, למה יקצוף האלוקים על קולך. קולך, זהו נשמתו של אדם. ע"ז כתוב, כי ה' אלוקיך אל קנא הוא. משום שמקנא לשמו בכל, אם משום צורת פנים מקנא לשמו, משום שמשקר בשמו. אם משום התורה, שאומר מה שלא יודע ולא קיבל מרבו. תל) התורה כולה היא שם קדוש, שאין לך דבר בתורה, שאינו כלול בשם הקדוש. ומשום זה צריכים להיזהר, שלא לטעות בשמו הקדוש ולא לשקר בו. ומי שמשקר במלך העליון, אין מכניסים אותו לארמון המלך, ויכלה מעוה"ב. תלא) כתוב, לא תעשה לך פסל וכל תמונה. וכתוב, פּ סל לך שני לוחות אבנים. כלומר, לא תעשה לך פסל, פירושו, לא תעשה לך תורה אחרת, שלא ידעת ולא אמר לך רבך. כי אנוכי ה' אלוקיך אל קנא. אני הוא העתיד להיפרע ממך בעוה"ב, בשעה שהנשמה תבקש להיכנס לפניי. כמה עתידים לשקר בה ולהכניסה לתוך הגיהינום. תלב) לא תעשה לך פסל. שצריך האדם שלא ישקר בשמו של הקב"ה. כי קשר הראשון שנקשרו ישראל בהקב"ה, היה כשנימולו. וזהו חוק הראשון לכולם, להיכנס בבריתו של אברהם, שהוא קשר של השכינה. וצריך האדם שלא ישקר בברית הזה, שמי שמשקר בברית הזה, הוא משקר בהקב"ה. ומהו שקר? שלא יכניס ברית ההוא ברשות אחר, כמ"ש, ובעל בת אל נכר. תלג) מכאן כתוב, בה' ב גדו כי בנים זרים ילדוּ. כי מי שמשקר בברית הזה הוא משקר בהקב"ה, משום שברית הזה אחוז בהקב"ה. וכתוב, לא תעשה לך פסל. תלד) כתוב, וראית בשׁ בי ה אשת יפת תואר, וחשקת בה ולקחת לך לאישה. מהו הטעם התירה התורה, והרי כתוב, לא תתחתן בם? אלא, לא תתחתן, בעוד שעומדת ברשותם. אבל כאן, שנשבתה ובאה לרשות ישראל, התירה התורה. תלה) אין לך אישה כש רה בעמים עכו"ם כראוי. למה נסמכה פרשה זו לבן סורר ומורה? אלא בוודאי, מי שנושא אישה זו, יורש ממנה בן סורר ומורה, משום שקשה להעביר הזוהמה ממנה. וכש"כ אותה, שהייתה נשואה מקודם לאיש עכו"ם, שהדין התדבק בדין, ונטמאה, וקשה תלז) ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית. אמר לה אלישע, היש לך על מה שתשרה ברכת הקב"ה? שאסור לו לאדם שיברך על שולחן ריק, משום שהברכה שלמעלה אינה שורה על מקום ריק. תלח) ומשום זה, צריך האדם לסדר על שולחנו לחם אחד או יותר לברך עליו. ואם אינו יכול לסדר הרבה, צריך להשאיר ממזון ההוא שאכל, כדי שיהיה לו על מה לברך. ולא יימצא שיברך על שולחן ריק. תלט) כיוון שאמרה, אין לשפחתך כל בבית כי אם אָסוּך שמן. אמר, ודאי הברכה שלמה בזה, כמ"ש, טוב שם משמן טוב, כי השם הקדוש יוצא משמן, להתברך ולהדליק את נרות הקדושים. מהו שמן הזה? הוא כמ"ש, כשמן הטוב על הראש, כלומר, השפע העליון. אלו הם הרי אפרסמון הטהור, שפע בינה עילאה. לא תשתחווה להם לא תישא להעביר ממנה הזוהמה. וזהו שאמר משה בנשי מדיין, וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו. תלו) אשרי חלקו של אדם ההוא, היורש ירושה זו של אות ברית קודש, ושומר אותה. שבירושה הקדושה הזו מתדבק האדם בהקב"ה. כש"כ אם זוכה במצוות התורה, שהמלך מושיט ימינו לנגדו, ומתדבק בגוף הקדוש, בז"א. וע"כ כתוב בישראל, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם. וכתוב, בנים אתם לה'. בנים אתם ממש. כמ"ש, בני בכורי ישראל. וכתוב, ישראל אשר בך אתפאר. תמ) טוב שם משמן טוב. כמה טוב הוא שם העליון של המאורות העליונים הקדושים, כשכולם מאירים משמן טוב. ואסור לאדם להזכיר שמו של הקב"ה בריקנות, שכל מי שמזכיר שמו של הקב"ה בריקנות, טוב לו שלא נברא. תמא) לא צריכים להזכיר שם הקדוש אלא אחר מילה. כי השם הקדוש לא נזכר בתורה, אלא אחר שתי מילים. כמ"ש, בראשית ברא אלוקים. תמב) לא נזכר השם הקדוש, הויה, אלא על עולם שלם, כמ"ש, ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים. מכאן, שלא להזכיר השם הקדוש בריקנות. וכתוב, לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא. תמג) ברכה הוא השם הקדוש, משום שממנו נמצאת הברכה בכל העולם. וברכה אינה נמצאת במקום ריק ואינה שורה עליו. זהו שכתוב, לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא.
10 זכור את יום השבת לקדשו תמד) כתוב, ויברך אלוקים את יום השביעי. קדישא, בז"א, ובשדה תפוחים הקדושים, כי ז"א וכתוב במן, ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי מקבל מעתיקא ומשפיע למלכות. וצריך האדם שבת לא יהיה בו. אם אין מזון נמצא ביום להתענג בהם ולשמוח בהם. ומי שגורע סעודה מהם, מראה פגם למעלה, ועונשו של האדם מרובה. השביעי, מהו הברכה שנמצא בו? תמה) אלא כל הברכות שלמעלה ומטה תלויות תנ) משום זה צריך לסדר שולחנו שלוש פעמים ביום השביעי. ולמה לא היה נמצא מן ביום מעת כניסת השבת, ולא יימצא שולחנו ריקם, השביעי? משום שמיום ההוא מתברכים כל שישה ותשרה הברכה עליו כל שאר ימי השבת. ובדבר ימים העליונים, חג"ת נה"י. וכל אחד נותן מזון זה מראה ותלויה האמונה שלמעלה. למטה, כל אחד ביומו, מברכה ההיא שמתברכים תנא) מי שהשלים שלוש סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו, אז תתענג על ה' והרכבתיך על ביום השביעי. תמו) ומשום זה, מי שהוא במדרגת האמונה, בּ מות י ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. אז צריך לסדר השולחן ולתקן סעודה בליל שבת, כדי תתענג על ה', זהו סעודה אחת כנגד עתיקא שיתברך שולחנו כל אלו ששת ימים. כי בזמן קדישא של כל הקדושות. והרכבתיך על במותי ההוא מזדמן הברכה להתברך כל ששת ימי ארץ, זהו סעודה שנייה, כנגד שדה תפוחים השבת. וברכה אינה נמצאת בשולחן ריק. וע"כ, הקדושים, המלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, צריכים לסדר השולחן בליל שבת בלחם ומזון, זהו השלמות, שנשלם בז"א. בסעודה שלישית. תנב) וכנגדם צריך להשלים סעודותיו, וצריך כדי להמשיך ברכה לששת ימים. תמז) אפילו ביום השבת ג"כ צריכים לסדר להתענג בכל הסעודות, ולשמוח בכל אחת ואחת סעודה ולהמשיך ברכה לששת ימים. צריכים מהן, משום שהיא אמונה שלמה. ומשום זה חשוב להתענג ביום השבת, ולאכול בו שלוש סעודות, השבת יותר מכל שאר הזמנים והחגים. משום כדי שיימצא שובע ועונג בעולם ביום ההוא. שהכול נמצא בו, ולא נמצא כן בכל הזמנים תמח) הטעם של שלוש סעודות הוא, כדי והחגים. משום שנמצא הכול בו, נזכר שלוש להמשיך ברכות בימים אלו של מעלה, חג"ת פעמים, שכתוב, ויכל אלוקים ביום השביעי, וישבות נה"י, המתברכים מיום ההוא, שהוא השכינה ביום השביעי, ויברך אלוקים את יום השביעי. מידה השביעית. וביום הזה, מלא ראשו של ז"א, תנג) רבי אבא, כשהיה יושב בסעודה של שבת, הג"ר שלו, מטל, שפע, היורד מעתיקא קדישא היה שמח בכל אחת ואחת. והיה אומר, זו היא הסתום לכל. ומשפיע לשדה תפוחים קדושים, הסעודה הקדושה של עתיקא קדישא הסתום לכל. לשכינה, שלוש פעמים מעת כניסת השבת, בסעודה האחרת היה אומר, זו היא סעודה של הקב"ה, של ז"א. וכן בכל סעודה וסעודה. שיתברכו כולם כאחד. שבעה ימים הם ז"ס חג"ת נהי"מ. שז"א כולל כשהשלים הסעודות, אמר, נשלמו הסעודות של ששת ימים, והמלכות יום השביעי. וע"כ ביום האמונה. השביעי מתגלה שלמות המלכות ובניינה פב"פ עם תנד) רבי שמעון כשהיה בא אל הסעודה, היה ז"א. והם עולים ומלבישים את או"א עילאין, אומר כך, התקינו הסעודה של האמונה העליונה. ומקבלים השפע מפה דא"א, הנקרא עתיקא התקינו הסעודה של המלך. והיה יושב ושמח. סתימאה. אבל בימות החול אין שלמות למלכות כשהשלים סעודה השלישית, היו מכריזים עליו, מטרם גמה"ת. וז"א אינו בזיווג השלם עם אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ המלכות והוא חסר ג"ר. וע"כ ביום השבת, והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כשנשלמה המלכות ובאה בזיווג עם ז"א, מקבל תנה) איך מיתקנות אלו הסעודות? אמר לו, ז"א ג"ר ע"י המלכות, וששת הימים של ז"א ליל שבת, כתוב, והרכבתיך על במותי ארץ. בו בלילה מתברכת המטרוניתא, וכל שדה התפוחים, מתברכים בג"ר על ידה. חג"ת נה"י דז"א מקבלים בשבת ג"ר ממלכות המלכות, ומתברך שולחנו של אדם, ונשמה ע"י זיווג עימה. אמנם אין למלכות כלום, אלא מתווספת לאדם. ולילה ההוא שמחת מה שמקבלת מז"א. וממנו בא אליה כל השפע. המטרוניתא הוא, וצריך האדם לשמוח בשמחה ואע"פ שששת ימים דז"א מתברכים בג"ר ממנה, ולאכול הסעודה של המטרוניתא, המלכות. תנו) ביום השבת בסעודה השנייה, כתוב, אז זהו רק מכוח הזיווג עימה. תמט) וע"כ צריך האדם להתענג אלו שלוש תתענג על ה'. על ה' ודאי, למעלה מז"א. כי בשעה פעמים, כי בזה תלויה האמונה שלמעלה, בעתיקא ההיא מתגלה עתיקא קדישא, וכל העולמות הם
11 זכור את יום השבת לקדשו בשמחה. והשלמות והשמחה של עתיקא אנו עושים. והסעודה שלו היא. תנז) בסעודה השלישית של שבת, כתוב, והאכלתיך נחלת יעקב אביך. זו היא הסעודה של ז"א, שהוא בשלמות. וכל ששת הימים משלמות ההיא מתברכים. וצריך האדם לשמוח בסעודתו, ולהשלים אלו הסעודות, שהם סעודות האמונה השלמה של זרע הקדוש של ישראל, של האמונה העליונה, כי שלהם הוא ולא של עמים עכו"ם. ומשום זה כתוב, ביני ובין בנ י ישראל. תנח) בסעודות האלו ניכרים ישראל שהם בני המלך, שהם מהיכל המלך, שהם בני האמונה. ומי שפוגם סעודה אחת מהם, מראה פגם למעלה, ומראה עצמו, שאינו מבני המלך העליון, שאינו מבני היכל המלך, שאינו מזרע קדוש של ישראל. ונותנים עליו כובד של שלושה דברים, דין גיהינום, מלחמת גוג ומגוג, וחבלי משיח. תנט) בכל שאר הזמנים והחגים צריך האדם לשמוח ולשמח את העני. ואם הוא שמח בלבדו, ואינו נותן לעני, עונשו גדול. כי שמח בלבדו ואינו נותן שמחה לאחר. עליו כתוב, וזריתי פּ ר ש על פניכם פרש חגיכם. ואם הוא שמח בשבת, אע"פ שאינו נותן לאחר, אין נותנים עליו עונש, כשאר הזמנים והחגים, שכתוב, פרש חגיכם, ולא פרש ש בּ תכם. וכתוב, חודשיכם ומועדיכם שׂנאה נפשי. ואילו שבת לא כתוב. תס) ומשום זה כתוב, ביני ובין בני ישראל. ומשום שכל האמונה נמצא בשבת, נותנים לאדם נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה כמו עוה"ב. ומשום זה נקרא שבת, השם של הקב"ה, המלכות. השם, שהוא שלם מכל צדדיו ביום השבת. תסא) ודאי כך הוא, אוי לו לאדם שאינו משלים השמחה של מלך הקדוש. ומהו השמחה שלו? אלו הם שלוש הסעודות של האמונה, סעודות שאברהם, יצחק ויעקב כלולים בהן. וכולם שמחה על שמחה, אמונה, המלכות, השלמה מכל צדדיה. תסב) ביום הזה מתעטרים האבות, חג"ת, הנעשים לג"ר. וכל הבנים, נה"י, יונקים מהם. משא"כ בכל החגים וזמנים. שבשאר חגים וזמנים מתעטרים האבות במוחין דישסו"ת. אבל בשבת האבות מתעטרים במוחין דאו"א עילאין. ביום הזה נחים הרשעים בגיהינום. ביום הזה כל הדינים נכנעים, ואינם מתעוררים בעולם. ביום הזה התורה, ז"א, מתעטר בעטרות שלמות, מאו"א עילאין. ביום הזה שמחה ועונג נשמע בר"נ (250) עולמות. תסג) בכל ששת ימי השבת, כשמגיע שעת תפילת המנחה, דין קשה שולט, וכל הדינים מתעוררים. אבל ביום השבת, כשמגיע שעת תפילת המנחה, רצון הרצונות נמצא, ועתיקא קדישא מגלה הרצון שלו, וכל הדינים נכנעים, ונמצא רצון ושמחה בכל. תסד) וברצון הזה הסתלק משה, הנביא הנאמן הקדוש, מן העולם, כדי לדעת שלא הסתלק בדין. ובשעה ההיא יצא נשמתו ברצון של עתיקא קדישא, ונגנז בו. משום זה כתוב, ולא ידע איש את קבורתו. כמו שעתיקא קדישא נעלם מכל נעלם, ולא יודעים אותו עליונים ותחתונים, אף כאן נשמה זה שהסתתרה ברצון הזה של עתיקא קדישא, שהתגלה בשעת תפילת המנחה של שבת, כתוב בה, ולא ידע איש את קבורתו, והוא נסתר מכל הנסתרות שבעולם, ודין אינו שולט בו. אשרי חלקו של משה. תסה) ביום שבת התורה מתעטרת בו, מתעטרת בכל אלו המצוות, בכל אלו הגזרות והעונשים, בשבעים ענפים של אור המאיר בכל צד וצד. כי ז"ס הם חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה מעשר, הם שבעים. מי ראה הענפים היוצאים מכל ענף וענף של שבעים הענפים. חמישה עומדים בתוך האילן, ה"ס חג"ת נ"ה שבז"א, הנקרא אילן. המקבל אותם מבינה. כל הפנים נאחזים בהם. מי ראה אלו השערים הנפתחים בכל צד וצד מהם, שכל אחת כלולה מעשר, והם חמישים שערים. כולם זוהרים ומאירים באור ההוא, היוצא ואינו נפסק. תסו) קול כרוז יוצא, התעוררו קדושים העליונים, התעוררו ע ם קדוש הנבחר למעלה ולמטה, עוררו שמחה לפני אדוניכם, התעוררו בשמחה שלמה, הזדמנו בשלוש שמחות של שלושה אבות, שלוש סעודות, הזדמנו לקראת האמונה, שהיא שמחת השמחות. אשרי חלקכם ישראל הקדושים בעוה"ז ובעוה"ב. זו הירושה שלכם יותר מכל העמים עכו"ם. וע"ז כתוב, ביני ובין בני ישראל. תסז) כן הוא ודאי, וע"כ כתוב, זכור את יום השבת לקדשו. וכתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. וכתוב, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד. תסח) ביום שבת, כל נשמות הצדיקים מתעדנים בתענוגי עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, הכתר. ורוח אחד מעונג עתיקא קדישא, מתפשט בכל העולמות, ועולה ויורד, ומתפשט לכל בנים הקדושים, לכל שומרי התורה. ונחים במנוחה שלמה, ונשכחים מכולם כל רוגז, כל הדינים וכל עבודה קשה. כמ"ש, ביום הניח ה' לך מעוצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה. תסט) משום זה שקולה שבת כנגד התורה. וכל השומר שבת כאילו שמר התורה כולה. וכתוב, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר
12 שבת מחללו, ושומר ידו מעשות כל רע. משמע, שמי ששומר שבת, כמי ששומר התורה כולה. תע) כתוב, כה אמר ה', לסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ובחרו באשר חפצתי, ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות. תעב) כה אמר ה' לסריסים. סריסים הם החברים העוסקים בתורה ומסרסים עצמם כל ששת ימי השבת ועוסקים בתורה, ובליל שבת מזרזים עצמם בזיווג שלהם, משום שיודעים סוד העליון, בשעה שהמטרוניתא מתחברת במלך. תעג) ואלו החברים היודעים סוד הזה, מכוונים את ליבם לאמונת אדונם, ומתברכים בפרי בטנם בלילה ההוא. תעד) ונקראים ודאי סריסים, משום שמחכים עד השבת למצוא רצון של אדונם. כמ"ש, ובחרו באשר חפצתי. זהו הזיווג של מטרוניתא. ומחזיקים בבריתי, זיווג. בבריתי סתם, יסוד העליון המתחבר עם המטרוניתא. אשרי חלקו של מי שמתקדש בקדושה זו, ויודע סוד הזה. תעה) כתוב, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. כל מלאכתך, מורה, שבאלו שישה ימים נמצא מעשיהם של בני אדם. ובגלל דבר זה החברים אינם מזדווגים, אלא רק בזמן שלא נמצא מעשיהם של בני אדם, אלא מעשיו של הקב"ה. בשבת, שאסור לאדם עשיית מלאכה. מעשיו, הוא הזיווג עם מטרוניתא, המלכות, להוציא נשמות קדושות לעולם. תעו) ומשום זה בלילה הזה, החברים מתקדשים בקדושת אדונם, ומכוונים ליבם, ויוצאים בנים טובים, בנים קדושים, שאינם סרים ימין ושמאל, בנים של המלך והמטרוניתא. ועל אלו כתוב, בנים אתם לה' אלוקיכם. לה' אלוקיכם ודאי, משום שאלו נקראים בנים שלו, בנים של המלך ומטרוניתא. תעז) והרי דעת החברים היודעים סוד הזה, מתדבקים בזה. ומשום זה נקראים בנים להקב"ה. ואלו הם שהעולם מתקיים בזכותם. וכשהעולם עולה בדין, מסתכל הקב"ה בבניו אלו, ומרחם על העולם. וע"ז כתוב, כולו זרע אמת, טבעת הקדושה השלמה, שהם בקו האמצעי, לא לימין ולא לשמאל, כמו מוקפים בטבעת. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב. ויעקב קו האמצעי. ומשום זה זרע אמת ודאי. תעח) אוי לבני העולם שדרכם כבהמות, ואינם יודעים ואינם מסתכלים, שטוב להם שלא נבראו. אוי לעולם כשרבי שמעון ייצא ממנו, מי יוכל לגלות סודות, ומי יידע אותם, ומי יסתכל בדרכי התורה? תעט) אמר להם רבי שמעון, אין העולם אלא בשביל החברים העוסקים בתורה, ויודעים נסתרות התורה. ודאי באמת גזרו החברים על עמי הארץ שמחבלים דרכם ואינם יודעים בין ימין לשמאל, כי הם כבהמות, שראוי לעשות בהם דין אפילו ביוה"כ. ועל בניהם כתוב, כי בני זנונים המה. תפ) כתוב, ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו. הלוא, אתן להם, היה צריך לומר? תפא) ונתתי להם בביתי. ביתי, כמ"ש, בכל ביתי נאמן הוא. השכינה, הנקראת בית. ובחומותיי, כמ"ש, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. שהוא חיצוניות השכינה. יד ושם, שיוציאו נשמות קדושות ממקום הזה, מן השכינה, ויד ההיא, פירושו חלק השלמות. טוב, פירושו, מלא מבנים ובנות. שם עולם אתן לו, לחלק השלמות, הנקרא יד. אשר לו כרת לדורי דורות. פירוש אחר, אתן לו, לאותו שיודע סוד הדבר, של הסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ויכוון מה שצריך לכוון. תפב) כתוב, לא תב ערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. משום שאין דין נראה ביום ההוא. והמבעיר אש גורם שיתעורר הדין. א"כ, למה עולה לגבוה, אש המזבח שנוהג גם בשבת? אלא, במושבותיכם כתוב ולא לגבוה. ואש ההוא העולה לגבוה, עולה להכניע דין אחר, ואש המזבח אוכלת אש אחרת, שלא יהיה לו שליטה בימות החול. תפג) ומשום זה, מתגלה עתיקא קדישא ביום ההוא יותר מכל שאר הימים. ובזמן שמתגלה עתיקא, אינו נראה דין כלל. וכל העליונים והתחתונים נמצאים בשמחה שלמה והדין אינו שולט. תפד) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ששת ימים חג"ת נה"י, שמהם נעשו שמים וארץ, זו"ן. ואלו ימים הקדושים העליונים נקראים ימים, שהשם הקדוש, המלכות, ארץ, נכלל בהם, והם נכללו בו. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, עליהם כתוב, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
תפה) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר, זהו הנביעה של המעיין, שיוצא תמיד ואינו נפסק. ומן הנהר של המעיין הזה מושקה כל גן העדן. ונהר ההוא של המעיין הקדוש נקרא אב, משום שהוא נובע להזין את הגן. זו"ן מצד אצילותם אינם ראויים לקבל אור העליון, משום ששולט בהם מלכות דצ"א. וכדי שיהיו ראויים לקבלת האור, העלה הבינה אליה את המלכות הזו, שע"י עלייה זו נעשתה ראויה לקבלת האור. ומטעם תיקון הזה, השתנה שמם של חו"ב שבבינה, לאו"א, וזו"ן נקראים בנים שלהם, להיותם מתקנים ודואגים לתיקון זו"ן, כאו"א על בנים. והנה עלייה הראשונה של המלכות במקום בינה הייתה בראש א"א, שמחמת עלייה זו יצאה הבינה מראש א"א, שמטעם זה נקרא א"א, ראשית. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. כי עדן, הוא חכמה דא"א. נהר, הבינה שיצאה מראש ונעשתה לגוף דא"א בלי ראש. והייתה זה, כדי להשקות את הגן, לתת אור אל המלכות. כי לולא העלאה הזו לא יכולה המלכות לקבל אור לעולם. חכמה דא"א נקראת עדן. והוא המעיין. ובינה, היוצאת ממנו, נקראת נביעה. ונקראת נהר. הבינה הזו נקראת אב, משום שהיא קיבלה המלכות לתוכה והתמעטה על ידה לגוף, כדי לתקנה. ומטעם זה נקרא חו"ב שבה בשם או"א. שמטעם שהיא דואגת לתיקון הגן, המלכות, ע"כ נקראת אב. תפו) עדן נקרא אב, משום שעדן הזה נמשך ממקום שנקרא אַין, כתר דא"א, שבו אין שום השגה. ותחילת הגילוי לתיקון המלכות בבינה נעשה בראש א"א, שנקרא עדן. שמטעם זה נקרא א"א ראשית, ומשום זה נקרא אב. המקום שממנו מתחיל להימשך הכול, נקרא אתה, ונקרא אב. כמ"ש, כי אתה אבינו. תפז) כבד את אביך ואת אימך. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, מלכות. את אביך, את, שבא לכלול השכינה העליונה, נוקבא העומדת מחזה ולמעלה דז"א. כבד את אביך, סתם. ואת אימך, סתם. כי הכול הוא בחשבון. כלומר שרומזים הן לחו"ב והן לזו"ן. כי את, בא לרבות כל מה שלמעלה ומטה. הן או"א והן זו"ן. תפח) המקום שממנו מתחיל להימשך הכול נקרא אתה. ההוא, שנסתר ואין בו התחלה להשפעת המוחין, נקרא הוא. שהוא לשון נסתר. המקום, שממנו נמצא התחלה להשפעת המוחין, אנו קוראים, אתה, ונקרא אב. תפט) ודאי הכול אחד. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, המלכות. כבד את אביך כבד את אביך 13 כתוב, בנים אתם לה' אלוקיכם, מקום ההוא, שנקרא בנים, שהם זו"ן. ומשום זה ס תם הדבר, כבד את אביך ואת אימך, לכלול הכול, או"א שלמעלה ולמטה. לכלול בו את הרב שהוא מביאו לחיי העוה"ב והוא בכלל הקב"ה. תצ) בחמשת הדיברות שבימין כלול הכול. באלו חמשת הדיברות נחקקו חמישה אחרות שבשמאל. חמישה תוך חמישה. כיצד? אנוכי ה' אלוקיך, הוא כנגד לא תרצח. שניים אלו בכלל אחד נכללו. כי מי שרצח ממעיט דמות וצלם של אדונו, כמ"ש, כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וכתוב, ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם. תצא) כתוב, שופך דם האדם, באדם דמו יישפך. מי ששופך דם, כאילו ממעיט דמות וצלם שלמעלה. כלומר, לא מיעט דמות זה של התחתון, אלא דמות אחר. באדם העליון מגיע פגם ההוא מדם ששפך. משום שכתוב, כי בצלם אלוקים עשה את האדם. ומשום זה תלויים זה בזה, אנוכי ה' אלוקיך תלוי בלא תרצח. תצב) לא יהיה לך אלוהים אחרים, הוא כנגד, לא תנאף. הנואף, משקר בשמו של הקב"ה, שנרשם באדם. ובזה כמה חטאים וגזרות ועונשים תלויים. ומי שמשקר בזה משקר במלך, כמ"ש, בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וכתוב, לא תשתחווה להם ולא תעבדם. וזה בזה תלויים. לא יהיה לך תלוי בלא תנאף. תצג) לא תישא את שם ה', הוא כנגד, לא תגנוב. כתוב, חולק עם גנב שונא נפשו, אָלה ישמע ולא יגיד. ודאי זה בזה תלוי. כי לגנב מזדמן להישבע לשקר, מי שעושה זה עושה זה. תצד) זכור את יום השבת, הוא כנגד, לא תענה ברעך עד שקר. שבת נקרא עדות. וצריך האדם להעיד ע"ז שכתוב, כי ששת ימים עשה ה'. ושבת הוא כלל הכול. כתוב, תיתן אמת ליעקב, הוא כמ"ש, ושמרו בני ישראל את השבת. שמי שמעיד שקר, משקר בשבת, שהוא עדות אמת. ומי שמשקר בשבת, משקר בכל התורה. ומשום זה, זכור תלוי בלא תענה. תצה) כבד את אביך, הוא כנגד, לא תחמוד אשת רעך. כבד את אביך, אביך ממש. כי מי שחומד אישה ומוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו. כתוב, לא תחמוד בית רעך שׂדהו. וכתוב כאן, בכבד את אביך, על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך, שפירושו, זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר. ודאי שכבד את אביך תלוי בלא תחמוד. תצו) ובאלו חמישה דיברות הראשונות שבימין, כלולות חמישה דיברות האחרות. ומשום זה כתוב, מימינו אש דת למו. שהכול נעשה ימין.
14 וע"כ ניתנה התורה בחמישה קולות. כל עשרת הדיברות היו חמישה תוך חמישה, וכנגדם חמישה חומשי תורה. תצז) באלו עשרת הדיברות נחקקו כל מצוות התורה, הגזרות והעונשים: טהרה וטומאה, ענפים ושורשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות. כי התורה היא שמו של הקב"ה. כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. עשרת הדיברות הם שמו של הקב"ה. והתורה כולה הוא שם אחד, שם הקדוש של הקב"ה ממש. תצח) אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש. זכה בהקב"ה ממש, כי הוא ושמו אחד הוא. לא תעשון איתי תצט) לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב. שנחקקו, כדי להסתכל בו, להמשיך חכמה. משום שכתוב, לי הכסף ולי הזהב. ואע"פ שלי כמ"ש, י שעוּ ואין מושיע אל ה'. הרי שישע הוא הכסף ולי הזהב, לא תעשון איתי, כלומר אותי. הסתכלות. מי שרוצה להסתכל בי, יסתכל תק) כתוב, מאין כמוך ה', גדול אתה וגדול בגוונים שלי, שהם חו"ג. משום שכתוב, מעיל שמך בגבורה. גדול אתה, כלומר, לי הכסף, חסד, צדקה יעטני. המלכות נקראת צדקה, שהגוונים קו ימין. וגדול שמך בגבורה, כלומר, ולי הזהב, נחקקו בה, כלומר, שהחכמה נמשכת רק גבורה, קו שמאל. שני גוונים אלו אינם נראים, ממלכות. כחתן יכהן פאר, הוא גוון חסד. וככלה ואינם מתפארים, אלא רק כשהם חקוקים ת עד ה כליה, גוון גבורה. וכשהגוונים מתחברים במקום אחד, בישראל, קו אמצעי, ת"ת, המכריע בקו אמצעי, בה בשעה הם נראים, והכול ומקיים את שני הקווים. כאן נראים הגוונים מתאווים לראות, ולהסתכל בו. להתפאר. כמ"ש, ישראל אשר בך אתפאר. תקג) שוש אשיש בה', תגל נפשי באלוקיי. שתי תקא) שׂושׂ אשׂישׂ בה', תגל נפשי באלוקיי, כי שמחות כאן. בה', הוא ברחמים. תגל נפשי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני. אשרי באלוקיי, הוא בדין. בכל הם שמחים, הן ברחמים חלקם של ישראל יותר מעמים עכו"ם, שהשמחה והן בדין, שמחה על שמחה. ושמחת ציון, עתיד והתענוג שלהם הוא בהקב"ה, כמ"ש, שוש אשיש הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתרה מכל. בה'. כיוון שאמר בה', למה כתוב, באלוקיי? אלא, כמ"ש, ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת אם ברחמים בא על ישראל, שוש אשיש בהויה, עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון. ופדויי ה' שהוא רחמים. אם בדין, תגל נפשי באלוקיי, ישובון, הרי אחת. ובאו ציון ברינה, הרי שתיים. ושמחת עולם על ראשם, הרי שלוש. ששון ושמחה שהוא דין. תקב) ישראל שמחים הן בחסד והן בדין. ישיגון, הרי ארבע. הם כנגד ארבע פעמים משום שאלו נחקקו בו, בהקב"ה, כמ"ש, כי שהתפזרו ישראל בין העמים. ואז כתוב, ואמרתם הלבישני בגדי ישע, שהם גוונים של חו"ג, ביום ההוא, הודו לה' קראו בשמו. אנוכי ה' תקד) וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור. כל הדברים, כלל הזה הוא כלל הכול, כלל למעלה ושל מטה, הכול נכלל בעשרת הדיברות. תקה) אנוכי ה' אלוקיך. אנוכי, הוא עולם העליון, הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, השם הקדוש יה"ו, שהם ג' קווים חג"ת, שהנוקבא מקבלת מז"א. אנוכי, המלכות, שהתגלתה ואח"כ נגנזה. התגלתה בכיסא, בינה, שהמלכות נעשתה לו רגל רביעי. שהלבנה, המלכות, עומדת אז בשלמות עם ז"א כאחד. שקומתם שווה, ושניהם משתמשים בכתר אחד. והלבנה נגנזת, בשעה שהשמש, ז"א, שולט, והיא מאירה ממנו, ואין לה אז שום שבח מעצמה, חוץ משבח האור שז"א מאיר עליה. ונמצאת, שבחינתה עצמה נגנזה. ומצב הזה נעשה אחר שהתמעטה הלבנה. אלוקיך תקו) אנוכי, המלכות, כשהיא בהשלמת השלמות של כיסא התחתון. אחר שהתמעטה וירדה מלמעלה מחזה אל למטה מחזה. וניתקנה שם בכיסא תחתון. והסתלקו ממנה החיות הקדושות שמחזה ולמעלה. והיא ניתקנה בתיקוניה. וכשהיא יפת מראה, ובעלה, ז"א, בא אצלה. אז נקראת אנוכי. תקז) אנוכי, כולל הכול יחד. שכולל יחד כ"ב (22) אותיות ול"ב (32) שבילי החכמה. בכלל כל האותיות, שהם כ"ב, ובשבילי אורייתא, שהם ל"ב, היוצאים מתוך העליון, מחכמה. באנוכי הזה תלויים סודות העליונים והתחתונים. אנוכי, הוא עניין לתת שכר טוב לצדיקים המחכים לו ושומרים מצוות התורה. באנוכי יש להם ביטחון
15 לא תישא את שם ה' לשווא כראוי לעוה"ב. כמ"ש, אני פרעה. שאמר כן, כדי לתת ביטחון ליוסף, שיתקיימו דבריו. תקח) אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים. אנוכי ולא יהיה לך, זהו זכור ושמור. שאנוכי, זכור. ולא יהיה לך, שמור. אנוכי, הוא סתום וגנוז בכל אלו המדרגות של עולם העליון, שהן יה"ו, בכלל אחד. וכיוון שנאמר אנוכי, התחבר הכול יחד באחד. כלומר, שאנוכי הוא תמצית של התחברות כל המדרגות יחד. תקט) אנוכי הוא שני הכיסאות. כיסא עליון, בינה, במה שהמלכות משמשת לה לרגל רביעי. וכיסא התחתון, המלכות, אחר שהתמעטה. אנ"י של אנוכי רומזת לכיסא התחתון. כ' של אנוכי רומזת לכיסא העליון. תקי) אנוכי, מורה, שנטהר המקדש, המלכות. וזר לא מתקרב אליו. והמקדש מאיר בלבדו. שהתבטל בשעה ההיא היצה"ר מהעולם, והקב"ה התעלה בכבודו בלבדו. ואז כתוב, אנוכי ה' אלוקיך. זהו, שלם בשם הקדוש. א' של אנוכי מורה, לייחד השם הקדוש במדרגותיו להיות אחד. כי הוא ו' של הויה. נ' של אנוכי הוא, ליראה את הקב"ה ולדעת שיש דין ויש דיין, ויש שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים. כי הוא ה"ת דהויה. תקיא) כ' של אנוכי, הוא לקדש השם הקדוש בכל יום, ולהתקדש במדרגות הקדושות, ולהתפלל תפילה אליו בכל זמן, להעלות כתר העליון, כיסא העליון, בינה, על החיות העליונות כראוי, שהם חו"ג תו"מ, שמחזה ולמעלה דז"א, ארבע רגלי הכיסא, שהמלכות הוא חיה רביעית ורגל רביעי. כי כ' הוא ה"ר של השם הויה, בינה. כי מבחינת מה שהמלכות רגל רביעי אל כיסא העליון, בינה, היא נחשבת לבחינת בינה, וה"ר של הויה. תקיב) י' של אנוכי, היא לעסוק בתורה ימים ולילות. ולמול מילה בשמונת ימים, ולקדש הבכור, ולהניח תפילין וציצית ומזוזה, ולמסור הנפש אל הקב"ה ולהתדבק בו. אלו הן י"ב מצוות עליונות, הרמוזים באנוכי, הכוללים רל"ו (236) מצוות אחרות, שהם באנוכי, שביחד הן רמ"ח (248) מצוות עשה, שהם כלל של זכור. כי זכור כולל רמ"ח מצוות עשה, ושמור כולל שס"ה (365) מצוות לא תעשה. ואות י' זו אינה מתחלפת במקום אחר, כמו א' נ' כ' של אנכי, שמתחלפות על ה' ו' ה' דהויה. משום שהיא י', סוד העליון כלל התורה, חכמה תתאה, המתייחדת עם י' דהויה, חכמה עילאה. וע"כ אין זה חילוף מקום. ובאלו י"ב מצוות יש י"ב מידות הרחמים התלויות מהן, ואחת השולטת בכולן, שהיא עצם המלכות הנקראת אנוכי, והם י"ג. כנגד י"ג מידות הרחמים. תקיג) לא יהיה לך, הוא סוד שמור, הכולל שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. ל' של לא יהיה לך, הוא שלא לתת כבוד וגדולה לאלוהים אחרים. ל', מגדל הפורח ועולה באויר, חכמה הנגלית ע"י יציאת י' מאויר ונשאר אור. וע"י זה שבה בינה להיות חכמה. שלא יסור לבבו לבנות מגדל לאלוהים אחרים. כמו שיש בונה מגדל, בדור הפּל גה. ל', שלא יסתכל בצורת עבודה זרה, שלא יהרהר אחריה, שלא ישתחווה, ולא יכניע עצמו לאלוהים אחרים. תקיד) א', של לא יהיה לך, שלא יחליף ייחוד אדונו בשביל אלוהים אחרים. א', שלא יהרהר, שיש אל אחר חוץ ממנו. א', שלא יסור אחר אוב וידעוני בצורת אדם, ולא בצורה אחרת. א', שלא לשאול ממתים ולא לעשות כשפים. א', שלא יישבע בפיו בשם אלוהים אחרים. עד כאן י"ב מצוות אחרות, שהם מצוות הכלולות בשמור. ובאלו י"ב תלויים שנ"ג (353) מצוות אחרות של שמור, הכלולות באלו י"ב, שביחד הן שס"ה. וזה פירוש, אנוכי ולא יהיה לך. תקטו) אנוכי הוא כלל של מעלה ושל מטה. כלל של עליונים ותחתונים. כלל של חיות הקדושות הכלולות בו. הכול הוא באנוכי. לא יהיה לך, הוא למטה, י"ב חיות תחתונות, שהן במלכות. תקטז) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. פסל, פסולת ממקום העליון, ממקום קדוש, מצד שמאל דקדושה. פסולת דקדושה, הוא אלוהים אחרים. כמ"ש, ואר א, והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת. הצפון, שמאל דקדושה. וכל תמונה, זה שכתוב, ואש מתלקחת. וכתוב, כי אנוכי ה' אלוקיך אל קנא. אנוכי ה' אלוקיך, בשביל לעורר הלב כלפי מעלה, ולא לרדת למטה, ולא להתקרב לשער הבית של הס"א. אל קנא, שבמקום זה יש קנאה. תקיז) תחת שלוש רגזה ארץ. לא תעשה לך, אחד. פסל, שניים. וכל תמונה, שלוש. תקיח) פוקד עוון אבות על בנים על שיל שים ועל ריבּ עים. א"כ, למה כתוב, ובנים לא יומתו על אבות? אלא, זה נשמה אחת, שנטע פעם אחת, ושתי פעמים, ושלוש פעמים, וארבע פעמים. כלומר, שהתגלגלה ובאה בארבעה גופים. נפקד על עוונות הראשונים בגלגול הרביעי. כי אב ובן ושלישי ורביעי, ארבעה גלגולים האלו שהם נשמה אחת, כשלא ניתקן ולא דאג להיתקן. וע"כ נענש על הגלגולים הראשונים. וכן להפך מזה, כשניתקן כראוי במשך זמן הגלגולים, ועומד על קיומו, אז כתוב עליו, ועושה חסד.
16 לא תישא את שם ה' לשווא תקיט) הקב"ה, כששתל העולם, הטביע תוך תישבע. ומי שנשבע שבועה לשווא ולשקר, גורם התהומות צרור אחד, רסיס אבן, חקוק בשם למקום ההוא, למלכות, שלא יתקיים במקומו. הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום. וכשהמים תקכד) שבועה לקיים מצוות ריבונו, זו היא רוצים לעלות, להטביע העולם, רואים השם הקדוש שבועת אמת. כשהיצה"ר מקטרג על האדם, חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים ומפתה אותו לעבור על מצוות ריבונו, זו היא לאחור. ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום. שבועה שריבונו משתבח בה. וצריך האדם תקכ) ובשעה שבני אדם נשבעים על אמת, להישבע בריבונו ע"ז, והוא שבח שלו, והקב"ה בקיום אמת. הצרור עולה ומקבל שבועה, וחוזר משתבח בו. כגון בועז, שכתוב, חי ה' ש כבי עד ומתקיים על התהום, והעולם מתקיים, ושבועת הבוקר, כי היצה"ר היה מקטרג עליו, ונשבע ע"ז. אמת מקיים העולם. תקכא) ובשעה שבני אדם נשבעים שבועה תקכה) נדר הוא למעלה. והוא חיי המלך, לשווא, הצרור עולה לקבל שבועה. כיוון שרואה המוחין של המלכות, שהם בבינה, רמ"ח איברים שהיא שקר, אז הצרור, שהיה עולה, שב לאחור, וי"ב קשרים, ד"ס חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה והמים הולכים ושטים, והאותיות של הצרור מג' קווים, כחשבון נדר, כי רמ"ח וי"ב הם רנ"ד פורחות תוך התהום ומתפזרות. והמים רוצים (254). וע"כ הוא חמור משבועה. ונקרא חיי לעלות ולכסות העולם, ולהחזיר אותו לקדמותו, המלך, משום שנותן חיים לכל רמ"ח האיברים. ואלו החיים יורדים ממעלה, מא"ס, למטה, שהיה מים. תקכב) עד שהקב"ה מזמין יעזריאל, הממונה למקור החיים ההוא, בינה. וממקור ההוא יורדים על שבעים מפתחות בשם הקדוש, ונכנס אל למטה, למלכות, לכל אלו רמ"ח האיברים. הצרור, וחוקק בו האותיות כמקודם, ואז תקכו) השבועה היא, לקיים המדרגה שלמטה, מתקיים העולם, וחוזרים המים למקומם. וע"ז השם הקדוש, המלכות. וזה נקרא מלך עצמו, כתוב, לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא. שרוח העליון בגוף שלו בא לשכון בתוכו ולדור בו, תקכג) המצווה השתיים עשרה היא להישבע כרוח השוכן בתוך הגוף. כלומר, שהמוחין כבר בשמו בדרך אמת. ומי שנשבע שבועה, כולל את התלבשו בכלי מלכות, בגוף. שהוא נסתר למעלה עצמו באלו שבע מדרגות עליונות, שש ם הקב"ה, בבינה, ואינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה מי המלכות, נכלל בהם. והרי שש מדרגות חג"ת נה"י, שנשבע אמת, הוא מקיים מקום ההוא. וכשמקום שאדם שנשבע שבועת אמת ע"פ ב"ד כולל את עצמו ההוא מקוים, מקיים כל העולם. נדר שורה על בהן, והוא עצמו שביעי כנגד המלכות, לקיים השם הכול, על מצווה ועל רשות. משא"כ בשבועה, הקדוש, המלכות, במקומו. וע"כ כתוב, ובשמו שאינה חלה על מצווה. זכור את יום השבת לקדשו תקכז) זכור את יום השבת לקדשו. זהו הברית תקל) שלוש מדרגות הם וכולם נקראים שבת. הקדוש, יסוד. ומשום שבברית הזה נמצאים כל שבת העליון, בינה, שבת של יום, ז"א, שבת של המקורות של איברי הגוף, והוא כלל הכול, כעין לילה, המלכות. וכולם אחד, ונקרא הכול שבת. זה שבת היא כלל של התורה, וכל סודות התורה וכל אחד, כשהוא שולט, לוקח חבריו ומזמינם תלויים בה, וקיום השבת הוא כקיום כל התורה. עימו בממשלה שלו. וכשזה בא לעולם, כולם מי ששומר שבת, כאילו שומר כל התורה. באים ונועדים עימו. תקלא) כשבא שבת של לילה, מזמין עימו שבת תקכח) לזכור את יום השבת, כמ"ש, זכור את של יום, ומזמין אותו בהיכלו ומסתתר עימו. יום השבת לקדשו. השבת בכל המקומות, יום כיוון שזה בא, נמשך עליו גם שבת העליון, וכולם זיכרון של מנוחת העולם. והוא כלל התורה, ומי גנוזים בהיכל השבת של לילה. ומשום זה סעודת ששומר שבת, כאילו שומר התורה כולה. וזיכרון הלילה חשוב כביום. השבת, לקדש אותו בכל מיני קדושות. מי שזוכר תקלב) כשבא שבת של יום, ז"א, מזמין עימו את המלך, צריך לברכו. מי שזוכר את השבת, שניים אלו האחרים, מדרגה העליונה ומדרגה צריך לקדשו. התחתונה, זו שמאירה וזו שהאירה ממנו, בינה תקכט) זכור הוא לז כר, ז"א, שמור הוא לנוקבא, ומלכות. וכולם כאחד נקראים שבת, ושולטים ביום מלכות. יום השבת הוא כל האמונה, התלויה השבת. ואלו שלוש מדרגות הן כלל כל התורה, מראש העליון, כתר, עד סוף כל המדרגות. שבת תושב"כ, נביאים וכתובים. מי ששומר שבת, שומר התורה כולה. הוא הכול.
17 שתי מרגליות [ב' מרגלן] שתי מרגליות תקלג) שתי מרגליות הן ומסך אחד ביניהם העומד בין זו לזו. מרגלית העליונה אין בה צבע, אין בה מרא ה בגילוי. תקלד) מרגלית זו העליונה, כשמתחילה להיגלות, מאירות שבע אותיות חקוקות, בולטות ומנוצצות ובוקעות בקיעים והיכלות. ומאירות כל אחת ואחת. ואלו שבע האותיות הם שני שמות, הנחקקים במרגלית ההיא. וביום השבת מנוצצות ומאירות ופותחות פתחים ויוצאות ושולטות. והן אהי"ה יה"ו. האותיות מתנוצצות. ובהתנוצצות שלהן נכנסות זו בזו, ומאירות זו בזו. ביאור הדברים. המלכות נקראת מרגלית, להיותה נאחזת בנה"י דז"א, הנקראים רגליים. ומחמת עליית המלכות לבינה, נקראת גם הבינה בשם מרגלית. והיא מרגלית עליונה. מחמת עליית המלכות לבינה, התמעטה הבינה לבחינת ו"ק בלי ראש, חסדים בלי חכמה. אמנם זה יתכן בז"ת, חג"ת נה"י דבינה, שהן צריכות לחכמה. וכשאין להן, הן פגומות. אבל ג"ר דבינה, שהן תמיד באור החסדים, ואינן מקבלות חכמה לעולם, אינן מתמעטות כלום מחמת עליית המלכות. מרגלית עליונה היא בינה ואין בה צבע. הג"ר דבינה תמיד באור החסדים, ואור החסדים אין בהם צבע, שאין בהם שום אחיזה לדינים. ואין בה מראה בגילוי, אין שם חכמה, הנקרא מראה. אבל לא מחמת פגם, כי בג"ר דבינה אין פגם, אלא, אין הגילוי חכמה נוהג שם לעולם. אבל בז"ת דבינה, חג"ת נהי"מ, יש גוון ויש מראה. וממנה נמשכים כל הגילויים, שבתחילה הן בו"ק בלי ראש, מחמת עליית המלכות בהן. לכן נאמר, שמאירות שבע אותיות חקוקות, ז"ת, חג"ת נהי"מ, בולטות, בחסדים, ומנוצצות אור חוזר. וע"י עליית המלכות התבקעה המדרגה לשתיים, שחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נשארו במדרגת בינה, וגם המלכות התחברה בהם מחמת העלייה, ונה"י נפלו ממדרגת בינה וירדו למדרגה שמתחתיה, לז"א. שבע האותיות אהי"ה יה"ו, הם שני שמות החקוקים במרגלית. שחג"ת עד החזה, שעודם במדרגת בינה, נקראים בשם אהי"ה, כמו בינה. אבל נה"י, שנפלו ממדרגת בינה לז"א, אינם נקראים אהי"ה, אלא יה"ו, כמו ז"א. א' של אהי"ה חסד, ה' של אהי"ה גבורה, י' של אהי"ה ת"ת עד החזה, ה' של אהי"ה המלכות שעלתה במקום החזה. שהן נשארו במדרגת בינה, שנקרא אהי"ה. ויה"ו הם נה"י שנפלו ממדרגת בינה, י' של יה"ו יסוד, ה' של יה"ו הוד, ו' של יה"ו נצח. [ב' מרגלן] ולעת גדלות, ביום השבת, יורדת המלכות ממקום בינה למקומה. ואז שני חצאי המדרגה, אהי"ה יה"ו, חוזרות ומתחברות. ולמה המלכות עלתה למקום החזה, ששם שליש עליון דת"ת, הלוא למקום בינה הייתה צריכה לעלות? אלא, בז"ת נחשבים חג"ת כמו כח"ב בראש. ונמצא הת"ת, שהוא בינה, ע"כ עלתה לת"ת. תקלה) וכשנכנסים זה בזה, מאירים זה מזה בשני צבעים. אחד צבע לבן, ימין, ואחד צבע אדום, שמאל. שאינם נעשים מדרגה אחת ממש, אלא שנעשים לימין ושמאל. שאהי"ה נעשה לימין, ויה"ו נעשה לשמאל. ומזדווגים זה בזה. ומשני צבעים אלו נעשו שני שמות אחרים, עד שעולים האותיות לשבעה שמות. שכל אות ואות משבע אותיות אהי"ה יה"ו נעשה לשם אחד. תקלו) איך נעשות האותיות לשבעה שמות? א' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ו' של יה"ו, ומאירות בשני צבעים לבן ואדום, והם שני שמות, הויה אל, ומאירים יחד. ה' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ה' של יה"ו, ומאירות שתיהן בשני צבעים לבן ואדום. ואלו שני השמות, אחד נקרא הויה בניקוד אלוקים, שהי' בחטף סגול, והה' בחולם, והו' בחיריק, ואחד נקרא אלוקים, ומאירים יחד. י' של אהי"ה נכנסת בי' של יה"ו, ונוצצות יחד, ונכנסות זו בזו, ומאירות שתיהן, מפותחות וחקוקות כאחד, והן זוקפות ראש, שמשיגות ג"ר, ומאירות ומנוצצות, אחד עשר ענפים עולים מימין ומשמאל, שביחד הם כ"ב ענפים, כ"ב אותיות. תקלז) ואלו שתי אותיות המאירות, י' של אהי"ה וי' של יה"ו, שמתחבקות זו בזו, הן, הויה הויה, מצפץ מצפץ, שלוש עשרה מידות הרחמים. ואלו שתי האותיות, כשנכנסות זו בזו ומתחבקות זו בזו, זוקפים ראש, שמשיגים ג"ר, מאירים ומנוצצים על כל, באלו י"א ענפים, היוצאים מצד ימין י"א ומצד שמאל י"א, שהם כ"ב אותיות התורה, שכל התורה והחכמה מתגלה ע"י כ"ב אותיות. יש שני שמות הויה, קודם שלוש עשרה מידות הרחמים. הויה בא"ת ב"ש הוא מצפץ. י"ג מידות הרחמים הם בדיקנא דא"א, ושני פאתי הראש הקודמים לדיקנא הם שני שמות מצפץ. ועניין שני שמות אלו, שהכלים הריקניים שנשארו בראש א"א אחר הסתלקות האורות דג"ר דג"ר, לא יכלו להישאר בראש א"א מחמת עוביותם, ויצאו מראש א"א ונתלו בחוץ על עור הראש דא"א. והם המכונים שערות דא"א.