מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר מז. מ הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית של ברשות, ושברה בהמתו של בעל הבית פטור, ום הוזקה בהן בעל הקדרות חייב, ום הכניס ברשות בעל החצר חייב. מז. הכניס פירותיו לחצר בעה"ב של ברשות, וכלתן בהמתו של בעל הבית פטור, ום הוזקה בהן בעל הפירות חייב, ום הכניס ברשות בעל החצר חייב. מז. הכניס שורו לחצר בעל הבית של ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית ו שנשכו כלבו של בעל הבית פטור, נגח הו שורו של בעל הבית חייב נפל לבורו והביש מימיו חייב היה ביו ו בנו לתוכו משלם ת הכופר. ]רבנן[ ום הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי: בכולן ינו חייב עד שיקבל עליו לשמור. ג טעמ דשל ברשות, ה ברשות ל מיחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו דבעל חצר, ול מרינן קבולי קביל בעל קדירות נטירות דבהמתו דבעל חצר מני? רבי הי דמר:]רבי[ כל בסתמ ל קביל עליה נטירות ימ סיפ: ם הכניס ברשות בעל חצר חייב תן לרבנן דמרי:]רבנן[ בסתמ נמי קבולי קביל עליה נטירות ותו, רבי: בכולן ינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור ריש וסיפ רבי, ומציעת רבנן? ר' זיר: תבר, מי ששנה זו ל שנה זו. רב: כולה רבנן הי, וברשות שמירת קדירות קבל עליו בעל החצר ופילו נשברו ברוח. > הכניס פירותיו לחצר בעל הבית וכו'. רב: ל שנו ל שהוחלקה בהן, בל כלה פטור מי טעמ? הוה לה של תכל. רב ששת: מינ, כי ניים ושכיב רב, מר לה שמעת דתני: הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני דם וחייב בדיני שמים סם המות הו דל עביד דכלה, בל פירות דעביד דכלה בדיני דם נמי מיחייב ומי? הוי לה של תכל מרי: הו הדין פילו פירות נמי פטור מדיני דם, בדיני שמים. וה קמ"ל, דפי' סם המות נמי דל עביד דכלה חייב ויבעית ימ: סם המות נמי בפרזת, דהיינו פירי. מיתיבי: השה שנכנסה לטחון חטים צל בעל הבית של ברשות, וכלתן בהמתו של בעל הבית פטור, ם הוזקה חייבת ומי? נימ: הוה לה של תכל מרי: ומי עדיפ ממתניתין דוקימנ שהוחלקה בהן? ודקרי לה מי קרי לה? מר לך: בשלמ מתניתין קתני ם הוזקה בהן, שהוחלקה בהן הו, בל הכ קתני ם הוזקה ול קתני בהן, כילה הו דקתני. וידך? עמוד 1 בב קמ מז. - נד.
ר] מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר מר לך: ל שנ. ת"ש: הכניס שורו לחצר בעה"ב של ברשות, חייב וכל חטין והתריז ומת פטור, ום הכניס ברשות בעל החצר ומי? ה"ל של יכל רב: ברשות של ברשות קרמית? ברשות שמירת שורו קבל עליו, ופי' חנק ת עצמו. יבעי להו: היכ דקביל עליה נטירות, עליה? מהו? דנפשיה הו דקביל עליה, ו דלמ פילו נטירות דעלמ קביל ת"ש, דתני רב יהודה בר סימון בנזקין דבי קר הכניס פירותיו לחצר בעל הבית של ברשות, וב שור ממקום חר וכלן פטור, ום הכניס ברשות חייב מן פטור ומן חייב? לו פטור בעל חצר,וחייב בעל חצר. מרי: ל, פטור בעל השור, וחייב בעל השור. וי בעל השור, מי ברשות ומי של ברשות יכ? מרי: ברשות הוי לה שן ברשות הניזק, ברשות הרבים פטורה. ושן ברשות הניזק חייבת, של ברשות הוי לה שן ברה"ר, ושן ת"ש: הכניס שורו לחצר בעל הבית של ברשות, וב שור ממקום חר ונגחו פטור, ום הכניס ברשות חייב מן פטור ומן חייב? לו פטור בעל חצר, וחייב בעל חצר. ל, פטור בעל השור, וחייב בעל השור. י הכי, מי ברשות ומי של ברשות יכ? מרי: ה מני? ר' טרפון הי דמר: ' טרפון[ משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם ברשות הוי לה קרן בחצר הניזק ומשלם נזק שלם, של ברשות הוי לה קרן ברה"ר, ול משלמ ל חצי נזק. ]רב[ ההי יתת דעלתה למיפ בההו בית, ת ברח דמרי דבית כלה לליש חביל ומית, חייבה רב לשלומי דמי ברח. לימ פליג דרב דמר רב: הוי לה של תכל מרי: הכי השת, התם של ברשות ל קביל עליה נטירות, הכ ברשות קביל עליה נטירות. ומי שנ מהשה שנכנסה לטחון חטין צל בעל הבית של ברשות, וכלתן בהמתו של בעל הבית פטור, ום הוזקה חייבת טעמ של ברשות, ה ברשות פטור מרי: רב: לטחון חטים כיון דל בעי צניעות מידי, ל בעי מסלקי מרוות דחצר נפשייהו, ועליה דידיה רמי נטירות, בל למיפ כיון דבעי הי צניעות, מרוות דחצר מסלקי נפשייהו, הלכך עלה דידה רמי נטירות. הכניס שורו לחצר בעל הבית של ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל חצר חייב בנזקי הבור ף על גב דמר מר: )שמות כ"( כי יכרה יש בור ול שור בור, הכ כיון דית ליה להיך למלוייה ול ק מלייה, כמן דכרייה דמי. ומר רב: הכניס שורו לחצר בעל הבית של ברשות, והזיק ת בעל הבית ו בעל הבית הוזק בו חייב, רבץ פטור. ומשום דרבץ פטור? עמוד 2 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר רב פפ: מי רבץ? שהרביץ גללים ונטנפו כליו של בעל הבית, הכלים. דהוי גללים בור, ול מצינו בור שחייב בו ת הניח לשמול דמר:]שמול[ כל תקלה בור הו ל לרב דמר: עד דמפקר ליה מי יכ למימר? מרי: סתם גללים פקורי מפקיר להו. ומר רב: נכנס לחצר בעל הבית של ברשות, והזיק ת בעל הבית ו בעל הבית הוזק בו חייב, הזיקו בעל הבית פטור. רב פפ: ל מרן ל דל הוה ידע ביה, בל הוה ידע ביה, הזיקו בעל הבית חייב מ"ט? דית לך רשות לפוקי, לזוקי לית לך רשות. משום דמר ליה: נהי וזדו לטעמייהו: מח: מח: דמר רב, ויתימ רב פפ: שניהם ברשות ו שניהם של ברשות, הזיקו זה ת זה חייבין, הוזקו זה בזה פטורין טעמ דשניהם ברשות ו שניהם של ברשות, של ברשות חייב. בל חד ברשות וחד של ברשות, דברשות פטור, מח: > נפל לבור והביש מימיו חייב. מח: רב: ל שנו ל שהביש בשעת נפילה, מצינו בור שחייב בו ת הכלים. בל לחר נפילה פטור מ"ט? הוי שור בור, ומים כלים, ול מח: הניח לשמול מח: דמר:]שמול[ כל תקלה בור הו מח: ל לרב דמר: עד דמפקר ליה מח: מי יכ למימר? מח: ל י יתמר הכי יתמר: מח: רב: ל שנו ל שהביש מגופו, בל הביש מריחו פטור מי טעמ? גרמ בעלמ הו, וגרמ בעלמ ל מיחייב. מח: > היה ביו ו בנו לתוכו משלם ת הכופר. מח: ומי? ה תם הו מח: רב: במועד ליפול על בני דם בבורות עסקינן. מח: "ה, בר קטל הו מח: רב יוסף: דחז ירוק ונפל. מח: שמול: ה מני? ר' יוסי הגלילי הי מח: דמר:]רבי יוסי הגלילי[ תם משלם חצי כופר. מח: עול: ר' יוסי הגלילי הי דמר כר' טרפון מח: דמר:]רבי טרפון[ קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מח: ה"נ כופר שלם משלם. מח: בשלמ לעול, חר נמי היינו דקתני: היה ביו ו בנו לתוכו, ל לשמול, מי ירי ביו ו בנו? פילו עמוד 3 בב קמ מז. - נד.
ת] מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר מח: ורחיה דמילת קתני. מח: > ום הכניס ברשות בעל חצר חייב כו' מח: יתמר, רב: הלכת כת"ק מח: שמול: הלכת כרבי. מח: תנו רבנן: כנוס שורך ושמרו הזיק חייב, הוזק פטור כנוס שורך וני שמרנו הוזק חייב, הזיק פטור. מח: ה גופ קשי, מרת: כנוס שורך ושמרו הזיק חייב, הוזק פטור, טעמ ד"ל שמרו, דחייב בעל השור ופטור בעל חצר, ה סתמ חייב בעל חצר ופטור בעל השור, דבסתמ מקבל עליה נטירות מח: ימ סיפ: כנוס שורך וני שמרנו הוזק חייב, הזיק פטור מח: טעמ דמר ליה וני שמרנו, הו דמחייב בעל החצר ופטור בעל השור, ה סתמ חייב בעל השור ופטור בעל חצר, דבסתמ ל מקבל עליה נטירות מח: תן לרבי מח: דמר:]רבי[ עד שיקבל עליה נטירות בעל הבית לשמור מח: ריש רבנן, וסיפ רבי? מח: רבי לעזר: תבר, מי ששנה זו ל שנה זו. מח: רב: כולה רבנן הי, יידי דנסיב ריש שמרו, תנ סיפ וני שמרנו. מח: רב פפ: כולה רבי הי, וסבר לה כר' טרפון מח: דמר:]רבי טרפון[ קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מח: הלכך מר ליה שמרו ל מקני ליה מקום בחצר, והוי ליה קרן בחצר הניזק, וקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם ל מר ליה שמרו קנויי קני ליה מקום בחצר, והוי ליה חצר השותפין, וקרן בחצר השותפין ינו משלם ל חצי נזק. מח: מ שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה ת השה ויצו ילדיה פטור מדמי ולדות ודם שהיה מתכוין לחבירו, והכה ת השה ויצו ילדיה משלם דמי ולדות. מח: "ק[ כיצד משלם דמי ולדות? שמין ת השה כמה הי יפה עד של ילדה, וכמה הי יפה משילדה. מט. רבן שמעון בן גמליל: "כ, משהשה יולדת משבחת, ליורשיו. ל, שמין ת הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל, ום ין לה בעל נותן מט. היתה שפחה ונשתחררה ו גיורת פטור. מט. ג טעמ דמתכוין לחבירו, ה מתכוין לשה משלם דמי ולדות מט. לימ, תיהוי תיובת דרב ד בר הבה מט. דמר רב ד בר הבה: שוורים שנתכוונו לשה פטורים מדמי ולדות מט. מר לך רב ד בר הבה: הו הדין דפי' נתכוונו לשה נמי פטורים מדמי ולדות, וה דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו? יידי דק בעי למיתנ סיפ דם שהיה מתכוין לחבירו, דהכי כתיב קר, קתני ריש נמי שור שהיה מתכוין לחבירו. מט. רב פפ: שור שנגח ת השפחה ויצו ילדיה משלם דמי ולדות, מי טעמ? חמרת מעברת בעלמ הו דזיק, דמר קר: )ברשית כ"ב( שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. מט. > כיצד משלם דמי ולדות. מט. דמי ולדות, שבח ולדות מיבעי ליה מט. הכי נמי קמר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות? שמין ת השה כמה הי יפה עד של ילדה, וכמה הי יפה משילדה. מט. > רשב"ג: "כ, משהשה יולדת משבחת. מט. מי קמר? עמוד 4 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר מט. רבה: ה"ק: וכי שה משבחת קודם שתלד יותר מלחר שתלד? והל שה משבחת לחר שתלד יותר מקודם שתלד, ל שמין ת הולדות ונותנין לבעל. מט. תני נמי הכי: וכי שה משבחת קודם שתלד יותר מלחר שתלד? והל שה משבחת לחר שתלד יותר מקודם שתלד, ל שמין ת הולדות ונותנין לבעל. מט. רב: הכי קתני: וכי שה למי שיולדת משבחת, וין לעצמה בשבח ולדות כלום? ל שמין ת הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין. מט. תני נמי הכי, מר רשב"ג: וכי שה למי שיולדת משבחת, וין לעצמה בשבח ולדות כלום? ל שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו, ושמין ת הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין. מט. קשי דרשב"ג דרשב"ג מט. ל"ק: כן במבכרת, כן בשינה מבכרת. מט. ורבנן דמרי שבח ולדות נמי לבעל, מי טעמ? מט. כדתנן: ממשמע שנמר לבעל. )שמות כ"( ויצו ילדיה, יני יודע שהי הרה? מה ת"ל הרה? לומר לך: שבח הריון מט. ורשב"ג, הי הרה מי דריש ביה? מט. ]רשב"ג[ מבעי ליה לכדתני: מט. ]דתני[ר" בן יעקב: לעולם ינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון. מט. רב פפ: ל תימ כנגד בית הריון ממש, ל כל היכ דסליק ביה שיחמ לולד, לפוקי יד ורגל דל. מט. > היתה שפחה ונשתחררה ו גיורת פטור. מט. רבה: ל שנו ל שחבל בה בחיי הגר ומת הגר, דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר, וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר, בל חבל בה לחר מיתת הגר זכי לה יהי בגוייהו, ומיחייב לשלומי לה לדידה. מט. רב חסד: מרי דיכי טו ולדות צררי נינהו וזכי בהו? ל יתיה לבעל זכה ליה רחמנ, ליתיה לבעל ל. מט. מיתיבי: הכה ת השה ויצו ילדיה נותן נזק וצער לשה ודמי ולדות לבעל, השה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה ו גיורת זכה ין הבעל נותן ליורשיו, ין מט. מרי: ומי עדיפ ממתניתין, דוקימנ שחבל בה בחיי הגר ומת הגר? הכ נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר. מט. ויבעית ימ: לחר מיתת הגר, ותני: זכתה. מט: לימ כתני: מט: ]תני חד[ בת ישרל שנשת לגר ונתעברה ממנו, וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לגר, לחר מיתת הגר תני חד: חייב פטור מט: תני חד: מט: מי לו תני נינהו מט: לרבה ודי תני הי, ל לרב חסד מי לימ תני הי? מט: ל"ק: ה רבנן, ה רשב"ג. מט: י רשב"ג, מי רי לחר מיתה? פי' מחיים נמי ית לה פלג מט: מחיים ית לה פלג, לחר מיתה כוליה. מט: ויבעית ימ: ה וה רשב"ג, כן בשבח ולדות, כן בדמי ולדות. מט: מרי: משבח ולדות לישמע דמי ולדות, ומדרשב"ג לישמע לרבנן מט: מרי: ל, שבח ולדות דשיידה בגוייהו זכי בהו בכולהו, דמי ולדות דל שיידה בגוייהו ל זכי בהו כלל. עמוד 5 בב קמ מז. - נד.
ת] מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר מט: בעי מיניה רב ייב סב מר" המחזיק בשטרותיו של גר, מהו? מן דמחזיק בשטר דעתיה דרע הו דמחזיק, וברע ה ל חזיק, ושטר נמי ל קנה דלו דעתיה שטר, ו דלמ דעתיה נמי שטר? מט: "ל:]רב נחמן[ עני מורי, וכי לצור ע"פ צלוחיתו הו צריך? מט: "ל:]רב ייב סב[ לצור ולצור. מט: רבה: משכונו של ישרל ביד גר ומת הגר, וב ישרל חר והחזיק בו מוציין ותו מיד ו מ"ט? כיון דמית ליה גר, פקע ליה שעבודיה. משכונו של גר ביד ישרל ומת הגר, וב ישרל חר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו, וזה קנה ת השר. מט: ומי? תקני ליה חצירו מט: מט: דהמר רבי יוסי בר חני מרי: חצירו של דם קונה לו של מדעתו הכ במי עסקינן דליתיה, כל היכ דית לדידיה, די בעי מקני מצי קני קני ליה נמי חצירו, כל היכ דליתיה לדידיה, די בעי הו למיקני ל מצי קני חצירו נמי ל קני. מט: והלכת דליתיה בחצירו דל קנה. מ מט: החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר, ו ברה"ר ופתחו לרה"י, ברה"י ופתחו לרה"י חר חייב. מט: ג ת"ר:]רבי ישמעל[ החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר חייב, וזהו בור המור בתורה, דברי ר' ישמע ל מט: רבי עקיב: הפקיר רשותו ול הפקיר בורו זהו בור המור בתורה. מט: רבה: בבור ברה"ר כ"ע ל פליגי דמיחייב, מ"ט? מר קר: )שמות כ"( כי יפתח וכי יכרה, ם על פתיחה חייב, על כרייה ל כל שכן ל, שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה בה ל ו ל נחלקו ל בבור ברשותו נ. רבי עקיב סבר: בור ברשותו נמי חייב, דכתיב: )שמות כ"( בעל הבור, בבור דית ליה בעלים קמר רחמנ נ. רבי ישמעל סבר: בעל התקלה נ. ל מי זהו בור המור בתורה דקמר ר"ע? נ. ]רבי עקיב[ זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין. נ. רב יוסף: בבור ברה"י כולי עלמ ל פליגי דמחייב, עסקינן, כי פליגי בבור ברה"ר מי טעמ? בעל הבור מר רחמנ, בבור דית ליה בעלים נ. רבי ישמעל סבר: בור ברה"ר נמי חייב, דכתיב: כי יפתח וכי יכרה, פתיחה ועל עסקי כרייה בה לו. ם על פתיחה חייב, על כרייה ל כ"ש ל שעל עסקי נ. ור"ע? נ. ]רבי עקיב[ הנהו מיצרך צריכי, די כתב רחמנ כי יפתח, הוה מינ פותח הו דסגי ליה בכסוי, כורה ל סגי ליה בכסוי עד דטים ליה וי כתב רחמנ כי יכרה, הוה מינ כרייה הו דבעי כסוי משום דעבד מעשה, בל פותח דל עבד מעשה ימ כסוי נמי ל בעי, קמ"ל. נ. ול מי זהו בור המור בתורה דקמר ר' ישמעל? נ. ]רבי ישמעל[ זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין. נ. מיתיבי: החופר בור ברה"ר ופתחו לרה"י פטור, רה"ר וף על פי שינו רשי לעשות כן, לפי שין עושין חלל תחת נ. החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרה"ר חייב נ. "ק[ והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרשות הרבים, כגון לו החופרים לושין פטור נ. ר' יוסי בר' יהודה: מחייב, עד שיעשה מחיצה עשרה, ו עד שירחיק ממקום דריסת רגלי דם וממקום דריסת רגלי בהמה רבעה טפחים נ. טעמ דלושין, ה לו לושין חייב נ. ה מני? בשלמ לרבה, ריש ר' ישמעל וסיפ ר"ע ל לרב יוסף, ריש מני? ל רבי ישמעל ול ר"ע בשלמ סיפ דברי הכל, ל עמוד 6 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נ. מר לך רב יוסף: כולה דברי הכל הי, וריש של הפקיר ל רשותו ול בורו. נ. רב שי: השת דוקימת לרב יוסף לדברי הכל, לרבה נמי ל תוקמה כתני, מדריש ר' ישמעל סיפ נמי ר' ישמעל, וטעמ דלושין, ה לו לושין חייב, כגון דרווח רווחי לרה"ר. נ. מיתיבי: החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרה"ר חייב, ברה"י הסמוכה לרה"ר פטור נ. בשלמ לרבה, כולה ר' ר' ישמעל ול ר"ע ישמעל הי, ל לרב יוסף, בשלמ ריש רבי ישמעל, ל סיפ מני? ל נ. מר לך:]רב יוסף[ בחופר לושין ודברי הכל. נ. ת"ר: חפר ופתח ומסר לרבים פטור, חפר ופתח ול מסר לרבים חייב וכן מנהגו של נחוני חופר בורות שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, מרו: קיים זה הלכה זו. נ. הלכה זו ותו ל? נ. ל ימ: ף הלכה זו. נ. תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוני חופר שיחין שנפלה לבור גדול, בו והודיעו ת רבי חנינ בן דוס. נ. ]רבי חנינ בן דוס[ שעה רשונה מר להם: שלום, שניה מר להם: שלום, שלישית מר להם: עלתה. נ. מרו לה: מי העלך? נ. מרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן חד מנהיגו. נ. מרו לו: נבי תה? נ. מר להם: ל נבי נכי ול בן נבי נכי, ל כך מרתי: דבר שותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו? נ. רבי ח: ף על פי כן מת בנו בצמ, שנמר: עם סביביו פילו כחוט השערה. )תהלים נ'( וסביביו נשערה מד, מלמד, שהקדוש ברוך הו מדקדק נ. ר' נחוני: מהכ: )תהלים פ"ט( ל נערץ בסוד קדושים רבה ונור על כל סביביו. נ. רבי חני כל הומר הקב"ה ותרן הו יותרו חייו, שנמר: )דברים ל"ב( הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. נ. רבי חנ, ויתימ רבי שמול בר נחמני: מי דכתיב: )שמות לד( רך פים ול כתיב רך ף? רך פים לצדיקים ולרשעים. ת"ר: ל יסקל דם מרשותו לרה"ר. מעשה בדם חד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר, מרשות שינה שלך לרשות שלך ומצו חסיד חד, מר לו: ריקה, מפני מה תה מסקל לגלג עליו. לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך בותו רה"ר ונכשל בותן בנים, מפני מה תה מסקל מרשות שינה שלך לרשות שלך. מר: יפה מר לי ותו חסיד מ החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור ו חמור חייב. חד החופר בור, שיח ומערה, חריצין ונעיצין חייב. "כ, למה נמר בור? מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, ף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור, ום הוזק בו חייב. ג רב: בור שחייבה עליו תורה להבלו ול לחבטו למ קסבר:]רב[ חבטה, קרקע עולם הו דמזק ליה שמול: להבלו וכ"ש לחבטו, של צמר. ו"ת: לחבטו מרה תורה ול להבלו, התורה העידה על הבור ופילו מל ספוגין מי בינייהו? יכ בינייהו דעבד גובה ברה"ר: עמוד 7 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר לרב: גובה ל מיחייב לשמול: גובה נמי מיחייב. מ"ט דרב? ]רב[ דמר קר: ונפל, עד שיפול דרך נפילה. ולשמול? ]שמול[ ונפל, כל דהו משמע. תנן: "כ, למה נמר בור? טפחים מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, ף כל שיש בו כדי להמית עשרה בשלמ לשמול, ף כל לתויי גובה, ל לרב, ף כל לתויי מי? ]רב[ לתויי חריצין ונעיצין. חריצין ונעיצין בהדי קתני להו תני והדר מפרש. והני כולהו דקתני למה לי? צריכ די תנ בור, הוה מי בור עשרה הו דית ביה הבל, משום דקטין וכריכ, בל שיח דריך ימ בעשרה לית ביה הבל וי תנ שיח, הוה מי שיח עשרה הו דית ביה הבל, משום דקטין, בל מערה דמרבע ימ בעשרה לית בה הבל וי תני מערה, הוה מי מערה בעשרה הו דית בה הבל, משום דמטלל, בל חריצין דל מטללי ימ בעשרה לית בהו הבל וי תנ חריצין, הוה מי חריצין עשרה הו דית בהו הבל, משום דלית בהו רויח מלעיל טפי מתתי, בל נעיצין דרויחי מלעיל טפי מתתי ימ בעשרה לית בהו הבל, קמ"ל. > תנן: היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור, ום הוזק בו חייב נפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור מ"ט? לו משום דלית ביה חבטה ל, משום דלית ביה הבל. י הכי, ם הוזק בו חייב, ה לית ביה הבל מרי: ין הבל למיתה, ויש הבל לנזקין. ההו תור דנפל לרית דדלי, שחטיה מריה, טרפיה רב נחמן. רב נחמן: י שקיל מריה דהי תור קב דקמח, וזל תנ בי מדרש ם שהתה מעת לעת כשירה, ל פסדיה לתור דשוה כמה קבי. למ קסבר ר" יש חבטה בפחות מעשרה. יתיביה רב לרב נחמן: היו פחותין מעשרה טפחים, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור מי טעמ? לו משום דלית ביה חבטה נ. ל, משום דלית ביה הבל. נ. י הכי, הוזק בו חייב, ה לית ביה הבל נ. מר ליה:]רב נחמן[ ין הבל למיתה, ויש הבל לנזקין. נ. יתיביה: בית הסקילה היה גבוה שתי קומות נ. ותני עלה: וקומה שלו הרי כן שלש נ. וי סלק דעתך יש חבטה בפחות מי', למה לי כולי הי? נ. ולטעמיך, נעביד עשרה עמוד 8 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נ. ל כר"נ נ. דמר ר"נ מר רבה בר בוה: מר קר: )ויקר י"ט( והבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה נ. י הכי, נגבה טפי נ. משום דמינוול. נ. יתיביה: )דברים כ"ב( כי יפול הנופל ממנו, ממנו ול בתוכו, כיצד? היתה רה"ר גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור, עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב נ. וי ס"ד יש חבטה בפחות מי', למה לי עשרה? נ. מר ליה:]רב נחמן[ שני בית, דכל פחות מעשרה לו בית הו. נ. י הכי, השת נמי דהוי מברי עשרה, דל מיניה תקרה ומעזיבה, מגוי ל הוי עשרה נ. מר ליה:]רב נחמן[ כגון דחק מגוי. נ. י הכי, כי ל הוי נמי מברי עשרה, משכחת לה דהוי מגוי עשרה, כגון דחק בה טפי נ. ל היינו טעמ דרב נחמן סבר: מכריס דתור לרע כמה הוי? מחבט מעשרה הו דק מחבט. רבעה, רית דדלי כמה הוי? שית, ה עשרה, ישתכח דכי ק נ. ל מתני' נמי סגי דקתני: מה בור שהו כדי להמית י' טפחים, ף כל שיש בו כדי להמית י' טפחים, בשית נ. מרי: מתני' דיגנדר לבור. נ. נ. מ ג מרי: בור של שני שותפין, עבר עליו הרשון ול כסהו, והשני ול כסהו השני חייב. בור של שני שותפין היכי משכחת לה? הניח י סביר לן כר"ע דמר בור ברשותו חייב משכחת לה בחצר של שניהם ובור של שניהם והפקירו רשותן ול הפקירו בורן, ל י סביר לן בור ברשותו פטור, היכי משכחת לה דחייב עליה? נ. ברה"ר. נ. וברה"ר בור של שני שותפין היכי משכחת לה? נ. י דשוו שליח תרוייהו, ומרי ליה זיל כרי לן וזל כרה להו נ. ין שליח לדבר עבירה נ. וי דכרה הי חמשה והי חמשה נ. נסתלקו להו מעשה רשון נ. נ. הניח לרבי ולנזקין משכחת לה ל לרבי ולמיתה, ולרבנן בין למיתה בין לנזקין היכי משכחת לה? נ. רבי יוחנן: כגון שעקרו שניהן חולי בבת חת והשלימו לעשרה. נ. מי רבי ומי רבנן דתני:]רבנן[ נ. חד החופר בור תשעה, וב חר והשלימה לעשרה החרון חייב רבי: נ. חר חרון למיתה, וחר שניהם לנזקין. נ. מי טעמ דרבנן? נ. ]רבנן[ דמר קר: )שמות כ"( כי יפתח וכי יכרה, כורה חר כורה שסילק מעשה רשון. ם על פתיחה חייב, על כרייה ל כל שכן ל, להבי נ. ורבי? נ. מר לך:]רבי[ הנהו מיצרך צריכי, כדמרינן. עמוד 9 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נ. ורבנן נמי מיצרך צריכי נ. ]רבנן[ ל היינו טעמ דרבנן, מר קר: כי יכרה יש בור, חד ול שנים. נ. ורבי? נ. ]רבי[ ההו מיבעי ליה: כי יכרה יש בור ול שור בור. נ. ורבנן? נ. ]רבנן[ תרי יש בור כתיבי. נ. ורבי? נ. ]רבי[ יידי דכתב הי כתב הי. נ. וממי דלחיובי בתר? דלמ לחיובי קמ נ. ל סלק דעתך, דמר קר: )שמות כ"( והמת יהיה לו, ההו דק עביד מיתה. נ. והי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרב דמר רב: נ. שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור, שנמר: והמת יהיה לו, במי שהמת שלו נ. מרי: ולו ממיל שמעת מינה דבההו דעבד מיתה עסקינן? נ. ת"ר: חד החופר בור עשרה, וב חר והשלימה לכ', וב חר והשלימה לשלשים כולן חייבין. נ. ורמינהו: חד החופר בור עשרה, וב חר וסייד וכייד החרון חייב לימ, ה רבי, ה רבנן רב זביד: ה וה רבנן, עד כן ל קמרי רבנן חרון חייב ל היכ דל עבד קמ שיעור מיתה, בל היכ דעבד קמ שיעור מיתה, פילו רבנן מודו דכולן חייבין. וה סייד וכייד, דק עבד קמ שיעור מיתה, וקתני: חרון חייב מרי: התם של היה בו הבל למיתה, וב חר והוסיף בה הבל למיתה. יכ דמרי, מר רב זביד: ה וה רבי, הך דקתני כולן חייבין שפיר, ה דקתני חרון חייב כגון של היה בו הבל ל למיתה ול לנזקין, וב חר והוסיף בו הבל בין למיתה בין לנזקין. רב: הניח בן ע"פ הבור והשלימה לעשרה, בנו למחלוקת רבי ורבנן. פשיט מהו דתימ, למטה הו דהבל דידיה ק קטיל ליה, בל למעלה דל הבל דידיה ק קטיל ימ ל, קמ"ל. בעי רב: טם טפח וסילק בניו, כוליה ברשותיה? מהו? מי מרינן מי דעבד שקליה, ו דלמ נסתלקו מעשה רשון וקמה ליה תיקו. רבה בר בר חנה מר שמול בר מרת: יבעי להו: בור שמונה ומהן שני טפחים מים חייב מ"ט? כל טפח דמי, כתרי דיבשה דמי. בור תשעה ומהן טפח חד מים, דעמיק טפי ית ביה הבל? מהו? מי מרינן כיון דל נפישי מי לית ביה הבל, ו דלמ כיון בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים, דל עמק לית ביה הבל? מהו? מי מרינן כיון דנפישי מים טפי ית ביה הבל, ו דלמ כיון תיקו. בע מיניה רב שיזבי מרבה: הרחיבה, מהו? "ל:]רבה[ הרי מיעט הבל. עמוד 10 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר "ל:]רב שיזבי[ דרבה, הרי קירב הזיק ל מר רב שי: ניחזי נן, י בהבל מיית הרי מיעט הבל, י בחבטה מיית הרי קירב הזיק. יכ דמרי, מר רב שי: ניחזי נן, י מההי גיס נפל הרי קירב הזיק, וי מידך גיס נפל הרי מיעט הבל. יתמר:]רבה ורב יוסף דמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דמר משמיה דרבי מני, חד: בור שעומקה כרחבה רבה ורב יוסף דמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דמר משמיה דרבי מני, חד מר: לעולם יש בה הבל עד שיה רחבה יתר על עומקה וחד:]רבה/רב יוסף[ לעולם ין בה הבל עד שיה עומקה יתר על רחבה. > עבר עליו הרשון ול כסהו. ורשון מימת מיפטר? רבה ורב יוסף דמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דמר משמיה דרבי מני, חד: משמניחו משתמש וחד:]רבה/רב יוסף[ משימסור לו דליו. כתני: ]רבנן[ המדלה מים מן הבור, וב חבירו ומר לו הנח לי וני דלה מים, כיון שהניחו משתמש פטור רבי ליעזר בן יעקב: משימסור לו דליו. במי קמיפלגי? רבי ליעזר בן יעקב סבר: יש ברירה, הי מדידיה ק ממל והי מדידיה ק ממל רבנן סברי: ין ברירה. רבי וזדו לטעמייהו דתנן:]רבנן[ השותפין שנדרו הנה זה מזה סורין ליכנס לחצר רבי ליעזר בן יעקב: זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. במי קמיפלגי? רבי ליעזר בן יעקב סבר: יש ברירה, הי לדנפשיה עייל והי לדנפשיה עיי ל רבנן סברי: ין ברירה. רבי לעזר: המוכר בור לחבירו, כיון שמסר לו דליו קנה. היכי דמי? י בכספ ליקני בכספ י בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה לך חזק וקני, וכיון שמסר לו דליו, כמן דמ' ליה לך חזק וקני דמי. ר יהושע בן לוי: המוכר בית לחבירו, כיון שמסר לו מפתח קנה. ה"ד? י בכספ עמוד 11 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר ליקני בכספ י בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה לך חזק וקני, וכיון שמסר לו מפתח, כמן דמר ליה לך חזק וקני דמי. ריש לקיש משום ר' יני: המוכר עדר לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית קנה. ה"ד? י במשיכה ליקני במשיכה י במסירה ליקני במסירה לעולם במשיכה, ובעי למימר ליה לך משוך וקני, וכיון דמסר לו משכוכית, כמן דמר ליה לך משוך וקני דמי. מי משכוכית? הכ תרגמו: קרקשת רבי יעקב עיז דזל בריש עדר כדדרש ההו גלילה עליה דרב חסד: כד רגיז רעי על ענ, עביד לנגד סמות. מ כסהו הרשון, וב השני ומצו מגולה ול כסהו השני חייב. כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור ל כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת חייב. נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לחריו מקול הכרייה פטור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים. נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב בן ו בת, עבד ו מה פטור. ג ורשון עד ימת מיפטר? רב: בכדי שידע שמול: בכדי שיודיעוהו רבי יוחנן: בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות רזים ויכסנו. > כסהו כרוי ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור. כיון דכסהו כרוי היכי נפל? רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו. יבעי להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים וין יכול לעמוד בפני גמלים, ונפלי ביה, מי? ותו גמלים ורעוה, ותו שוורים מרי: היכי דמי? י דשכיחי גמלים פושע הו וי דל שכיחי גמלים נוס הו עמוד 12 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר ל צריכ דתו לפרקים, מי מרינן כיון דתיין לפרקים פושע הו, דלמ כיון דהשת מיהת ליכ נוס הו? דיבעי ליה סוקי דעתיה, ו ת"ש: כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור ה"ד? ילימ כרוי לשוורים וכרוי לגמלים היכי נפול? ל לו כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים נב: וי דשכיחי גמלים מי פטור? פושע הו נב: וי דל שכיחי גמלים פשיט, נוס הו נב: ל לו דתיין לפרקים, ותו גמלים ורעוה ותו שוורים ונפלו ביה נב: וקתני פטור, למ כיון דהשת ליכ נוס הו. נב: מרי: ל, לעולם כרוי לשוורים וכרוי לגמלים, ודק קשי לך: היכי נפול? נב: מר רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו. נב: ת"ש: ל כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת חייב נב: היכי דמי? נב: ילימ ל כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים נב: פשיט, צריכ למימר דחייב? נב: ל לו כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים נב: היכי דמי? נב: י דשכיחי גמלים נב: פושע הו נב: וי דל שכיחי גמלים נב: נוס הו נב: ל לו דתיין לפרקים, ותו גמלים ורעוהו ותו שוורים ונפלו ביה נב: וקתני חייב, למ כיון דתיין לפרקים פושע הו, דיבעי ליה סוקי דעתיה. נב: לעולם ל כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים, ושכיחי גמלים, ריש כסהו כרוי, נסיב סיפ נמי ל כסהו כרוי. ודק קשי לך: פושע הו יידי דנסיב נב: יכ דמרי: ה נמי ודי ל יבעי לן, דכיון דתיין לפרקים פושע הו, דיבעי ליה סוקי דעתיה, כי יבעי לן הכי הו דיבעי לן: כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים וינו יכול לעמוד בפני גמלים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו, מהו? מי מרינן מגו דהוי פושע צל גמלים הוי פושע נמי לענין התלעה, ו דלמ ל מרינן מגו? נב: ת"ש: כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת פטור נב: ותמר עלה, מר רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכ ו נב: היכי דמי? נב: ילימ כרוי לשוורים וכרוי לגמלים, והתליע מתוכו נב: פשיט דפטור, מי הוה ליה למעבד? נב: ל לו כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו עמוד 13 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נב: וקתני פטור, למ ל מרינן, מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה. נב: ל, לעולם כרוי לגמלים וכרוי לשוורים, והתליע מתוכו, למעבד? מהו דתימ יבעי ליה למיזל ומנקש עליה, קמ"ל. ודק קשי לך: כי התליע מי הוה ליה נב: ת"ש: ל כסהו כרוי, ונפל לתוכו שור ו חמור ומת חייב נב: היכי דמי? נב: ילימ ל כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים נב: צריכ למימר דחייב? נב: ל לו כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים נב: וי דשכיחי גמלים, פושע הו וי דל שכיחי גמלים, נוס הו נב: ל לו דשכיחי גמלים והתליע מתוכו נב: וקתני חייב, למ מרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה. נב: מרי: ל, לעולם ל כרוי לשוורים ול כרוי לגמלים, ושכיחי גמלים, ותו גמלים ורעוהו ותו שוורים ונפלו ביה, ודק קשי לך: פשיט פושע הו יידי דנסיב ריש כסהו כרוי, נסיב סיפ נמי ל כסהו. נב: ת"ש: נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן סומ ומהלך בלילה חייב, פקח ומהלך ביום פטור נב: ומי? נימ: מדהוי פושע לענין חרש הוי נמי פושע לענין פקח נב: ל לו שמע מיניה: ל מרינן מגו, שמע מיניה. נב: > נפל לפניו כו'. נב: רב: לפניו לפניו ממש, לחריו חריו ממש, וזה וזה בבור רב לטעמיה דמר רב: בור שחייבה עליו תורה להבלו ול לחבט ו שמול: בבור, בין מלפניו בין מלחריו חייב שמול לטעמיה דמר:]שמול[ להבלו וכל שכן לחבטו ]שמול[ ל היכי דמי לחריו מקול הכרייה דפטור? כגון דנתקל בבור, ונפל לחורי הבור חוץ לבור. יתיביה: בבור, בין לפניו בין לחריו חייב תיובת דרב רב חסד: מודה רב, בבור ברשותו דחייב, בחבט מית חבט דידך הו. משום דמר ליה: ממה נפשך? י בהבל מית הבל דידך הו, י רבה: הכ במי עסקינן במתהפך, דנפל פיה ותהפיך ונפל גביה, דהבל דהני ביה הני ביה. רב יוסף: הכ בנזקי בור בשור עסקינן מי ניהו? שהביש ת מימיו, דל שנ לפניו ול שנ לחריו מיחייב. ונפל עד שיפול דרך נפילה, מכן מרו: תני רב חנניה לסיועי לרב: וזה וזה בבור. נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לחריו מקול הכרייה פטור, > מר מר: נפל לפניו מקול הכרייה חייב. ומי? נימ: כורה גרם ליה עמוד 14 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר רב שימי בר שי: ה מני? רבי נתן הי דמר:]רבי נתן[ בעל הבור הזיק ק עביד, וכל היכ דל פשר לשתלומי מהי משתלם מהי דתני:]רבנן[ שור שדחף ת חבירו לבור בעל השור חייב, בעל הבור פטור רבי נתן: בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה. והתני, רבי נתן: בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביע ל קשי: ה בתם, ה במועד. ובתם מי קסבר? י קסבר:]רבי נתן[ הי כוליה הזיק עבד והי כוליה הזיק עבד הי משלם פלג והי משלם פלג וי קסבר:]רבי נתן[ וי קסבר: הי פלג הזיק עבד והי פלג הזיק עבד בעל הבור משלם פלג ובעל השור רביע, וידך ריבע מפסיד רב: רבי נתן דיינ הו ונחית לעומק דדינ, לעולם קסבר: הי כוליה הזיק עבד והי כוליה הזיק עבד, ודק קשי לך: לשלם הי פלג והי פלג משום דמר ליה בעל השור לבעל הבור: שותפותי מי הני לי. יבעית ימ, לעולם קסבר: הי פלג הזיק עבד והי פלג הזיק עבד, ודק קשי לך: בעל הבור משלם פלג ובעל השור משלם רביע, וידך ריבע נפסיד משום דמר ליה בעל השור לבעל הבור: נ תורי בבירך שכחיתיה, ת קטלתיה, מי דית לי לשתלומי מהיך משתלמנ, מי דלית לי לשתלומי מהיך משתלמנ ממך. רב: הניח בן ע"פ הבור, וב שור ונתקל בה ונפל בבור, בנו למחלוקת ר' נתן ורבנן. פשיט מהו דתימ, התם הו דמר בעל הבור לבעל השור: י לו ביר דידי, תור דידך הוה קטיל ליה, בל הכ מצי "ל בעל בן לבעל הבור: י לו ביר דידך, בנ דידי מי הוה עבד? י הוה מיתקל בה הוה נפל וקי, קמ"ל דמר ליה: י לו בן ל הוה נפיל לביר. נג: יתמר:]ביי[ שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו, ביי מר: משלם ח"נ נג: רבי משלם רביע נזק. נג: ה וה בתם, ה כרבנן, וה כרבי נתן. נג: יבעית ימ: ה וה כרבנן, ה בתם, ה במועד. נג: יכ דמרי, ביי: ח"נ נג: רבי כוליה נזק. נג: ה וה במועד, ה כרבנן, וה כר' נתן. נג: יבעית ימ: ה וה כרבי נתן, ה במועד, וה בתם. נג: רב: שור ודם שדחפו לבור נג: לענין נזקין כולן חייבין נג: לענין רבעה דברים ודמי ולדות דם חייב, ושור ובור פטור נג: לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב, דם ובור פטורים נג: לענין כלים ושור פסולי המוקדשין דם ושור חייבין, ובור פטור מי טעמ? והמת יהיה לו, במי שהמת שלו, יצ זה שין המת שלו. מר קר: )שמות כ"( נג: למימר, דפשיט ליה לרב, וה מיבעי בעי ליה לרב עמוד 15 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נג: דבעי רב: שור פסולי המוקדשין שנפל לבור, מהו? הי והמת יהיה לו במי שהמת שלו, יצ זה שין המת שלו, ו דילמ והמת יהיה לו לבעלים מטפלין בנבילה הו דת? נג: בתר דבעי הדר פשטה. נג: ל בעלים מטפלין בנבילה מנ ליה? נג: ]רב[ נפק ליה מן והמת יהיה לו דשור. נג: מי חזית דוהמת יהיה לו דשור מפקת ליה לבעלים מטפלין בנבילה, והמת יהיה לו דבור מפקת ליה למי שהמת שלו? יפוך נ נג: מסתבר פטור גבי בור, הויל ופטר בו ת הכלים. נג: נג: דרבה, פטור גבי שור, שכן פטר בו חצי נזק כוליה נזק מיהת ל שכחן. נג: > נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו'. נג: מתניתין דל כר' יהודה נג: דתני: רבי יהודה: מחייב על נזקי כלים בבור. נג: מי טעמ דרבנן? נג: ]רבנן[ דמר קר: )שמות כ"( ונפל שמה שור ו חמור, שור ול דם, חמור ול כלים. נג: ורבי יהודה? נג: ]רבי יהודה[ ו לרבות ת הכלים. נג: ורבנן? נד. ]רבנן[ ו מבעי ליה לחלק. נד. ורבי יהודה? נד. ]רבי יהודה[ לחלק מונפל נפק. נד. ורבנן? נד. ]רבנן[ ונפל טוב משמע. נד. ימ: ונפל כלל, שור וחמור פרט, כלל ופרט ין בכלל ל מה שבפרט, שור וחמור ין, מידי חרינ ל נד. מרי: בעל הבור ישלם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל י תה דן ל כעין הפרט, מה הפרט מפורש בעלי חיים, ף כל בעלי חיים. נד. י מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמה במגע ובמש, ף כל דבר שנבלתה מטמה במגע ובמש, בל עופות ל נד. "כ, נכתוב רחמנ חד פרט. נד. הי נכתוב? י כתב שור, הוה מינ קרב לגבי מזבח ין, שינו קרב לגבי מזבח ל, כתב רחמנ חמור וי כתב רחמנ חמור, ה" קדוש בבכורה ין, שין קדוש בבכורה ל, כתה רחמנ שור נד. ל, מר קר: )שמות כ"( והמת יהיה לו, כל דבר מיתה. נד. בין לרבנן דק ממעטי להו לכלים, ובין לר' יהודה דק מרבי להו לכלים, כלים בני מיתה נינהו? נד. מרי: שבירתן זו הי מיתתן. נד. ולרב דמר: בור שחייבה עליו תורה להבלו ול לחבטו, נינהו? בין לרבנן בין לרבי יהודה, כלים בני הבל נד. מרי: בחדתי, דמיפקעי מהבל. עמוד 16 בב קמ מז. - נד.
מן דמר בב קמ-שור שנגח ת הפרה מימר נד. הי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרב נד. דמר רב: שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור, שנמר: שלו והמת יהיה לו, במי שהמת שלו, יצ זה שין המת נד. ל, מר קר: )שמות כ"( כסף ישיב לבעליו, לרבות כל דית ליה בעלים. נד. "ה, פילו כלים ודם נמי נד. מר קר: שור ול דם, חמור ול כלים. נד. ולרבי יהודה דק מרבי להו לכלים, בשלמ שור ממעט ביה דם, ל חמור מי ממעט ביה? ל מר רב: נד. חמור דבור לרבי יהודה, ושה דבידה לדברי הכל קשי. עמוד 17 בב קמ מז. - נד.