ו" מה בין חנוכה לחגי האש והאור הקדומים? אביה רוזן תמוז תש"ע יוני 2010 חיספין, רמת הגולן 12920 נייד: 5555927-050 מייל: aviyanoa@gmail.com היה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות"(צפניה א' י"ב). אמר הקב"ה כשם שבעולם הזה היו הנרות דולקות בבית קדשי הקדשים כך עתיד אני לעשות כשאבנה את ירושלים. מניין? ממה שמשלים בנביא - אחפש ירושלים בנרות. פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ח "והיה בעת ההיא" 1
תוכן העניינים: מבוא חגי האור והאש בתרבויות העמים עדויות לקיומם של חגי אור,שמש ואש קדומים בעם ישראל עמ' 4-3 עמ' 8-5 עמ' 11-9 עמ' 11 סיכום פיסקה זו. עמ' 16-12 הסיבה שהחשמונאים בחרו בכה' בכסלו לחגיגת החנוכה עמ' 17- סיכום פיסקה זו. עמ' 20-18 משמעות קביעת חג בן שמונת ימים. עמ' 20 סיכום פיסקה זו. עמ' 21 עמ' 23-22 סיכום ומסקנות. ביבליוגרפיה. 2
מה בין חנוכה לחגי האש והאור הקדומים של עמים אחרים? מבוא: 1 חג החנוכה הינו החג הארוך ביותר בלוח השנה העברי שנקבע בעקבות נצחון המרד כנגד היוונים. לכאורה, לא ברורה הפרופורציה שבין קביעת חג בן שמונה ימים לבין זכר נצחון חלקי כל כך? שהרי המרד המש יך ע וד כע שרים שנה לא חר מועד קב י עת החג, כל ב ני חשמ ונא י נ הרגו לבס וף, ובנוסף- רוב העם היה מתיוון. אין ספק שמדובר היה במציאות מורכבת וחז"ל לא חסכו בקורת 2 מבני חשמונאי, כך שהפרופורציות לקביעת חג כה ארוך דורשות סיבה מיוחדת להיו ת רק זכר ל ארוע היסט ו רי זה א ו אחר. שאינה יכול ה מטרת עבודה זו היא בחינת המסר העומד אחר קביעת חג אורים באורך 8 ימים דווקא בתאריך מסויים זה. בנוסף, אין ספק שהדמיון בין חנוכה לחגי האור והאש של עמים אחרים מהווה התפלמסות עם התרבויות הזרות, דבר שיובן על רקע התקופה המהווה שיא במאבק כנגד תרבות שלטון היוונים 3 והמתייוונים בארץ ישראל. המרד שהחל ב 167 לפנה"ס הצליח להביא לשחרור ירושלים והמקדש בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) לאחר שזה הושבת כשלוש שנים בגזירת השלטון. המרד המשיך עוד כעשרים שנה נוספות אך מועד טיהור המקדש הוא זה שנמצא במוקד הסיבות לקביעת חג ה אורים בן 4 שמונת הימים, ובכך מתברר שעיקר ענ יינ ו של מועד זה הוא מאבק 1 2 בפרוט תפילת "על הניסים" המתווספת לתפילה ולברכת המזון בימי החנוכה מוגדר הנצחון כנגד היוונים כסיבת קביעת החג ול א מוזכר כלל נס פ ך השמן. וכך נאמר שם: " על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל המלחמות....בימי מתיתיהו בן יוחנן...רבת את דינם,נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית תשועה גדולה... ואחרי כן באו בניך והדליקו נרות בחצרות קודשך". דוגמה לביקורת על בני חשמונאי אפשר למצוא בדבריו של הרמב"ן בפרושו לבראשית פרק מט,וכך הוא כתב שם: "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונ שם מד ה כנגד מד ה, שה משיל הקדו ש ב רוך הוא עליהם א ת עבדי הם והם הכריתום": 3 ועיין במאמרו של חננאל מאק,ימי בית חשמונאי,תולדות חג החנוכה, שהאריך להוכיח שקביעת הדלקת אור ונרות בחנוכה נעשו כפעולה מודעת מאוחרת יותר, והדברים לא נקבעו מיד עם טיהור המקדש ששם חגגו רק את חנוכתו. 4 התלמוד הבבלי במסכת שבת דף כא' ע"ב, מצטט את מסכת תענית המביאה את רשימת הימים שאין להתענות בהם ושם מתו אר שדוו קא טיה ור ה מקד ש הוא ז ה שגרם לכך ש"לשנה אח רת ק בעום וע שאום ימים טובים ב הלל והוד אה". 3
התרבוי ות. מת ח זה שבין התרבוי ות ה וא גם זה שמ ח ולל א ת פר וץ ה מרד כפ י ש מתואר בספ ר 5 מכבים, ורק על רקע זה יש להבין את מהותו של החג. אנו נבוא ונטען שהחשמונאים בחרו את הדרך לעצב את החג בכדי להשמיע את המסר, וע"כ הם בחרו בדווקא בתאריך (כה' בכסליו), באורך החג (שמונה ימים) ובשימוש בהדלקת נרות ואור וזאת מתוך הרצון להש תמ ש באלמ נטים טעוני מ שמעות ידועה ועצומה, ובכך לה שמיע ולפרסם 6 את המסר החשמונאי המתפלמס כנגד התרבויות הזרות. על פי ט ענת נו שת וצג בעבוד ה זו הר י שסיפ ור נס פך הש מן מוטמ ע במסורת היה ודי ת מאוחר יותר ועל כ ן משמע ות נס ז ה לא ת בחן בעב ודה ז ו. נסתפק בהנ חה שס יפ ור ה נ ס המא וחר בכדי אלא בא א ינ ו ל העצים את ה מסר ו לתת ג ושפנקא שמיימית למהלך החשמונאי הארצי שקבע את המועד ואת אורכו. על פי זה יובן גם מדוע נס פך השמן לא נזכר ב"על ה ניס י ם" צדדי לע ניי נו 8 7 ולא בספר מכבים אלא רק במגילת תענית במסגרת דיון שהוא 9, שעוסק בימים שאין להתענות בהם. יהושע עמיר רצה לטעון שכל הדתות האליליות הקדומו ת מי קדו א ת פ ולח ן האש ביר ידת האש מהשמ י ם וע"כ סיפ ור נס פך השמ ן הוא למעשה אימוץ מיתוס האש השמיימית ולכן חז"ל כה נרתעו מהעצמת נס זה והפיכתו למוקד העניין, וזו הסיבה ש הוא "הו עלם" מת פ ילת "על ה ניס ים", מהמש נה 10 ולא נקבעה לו מסכת בדומה לפורים. העולה מדברינו, שהדרך לר דת לעומק המסר המופץ ע"י אור נרות החנוכה חי יב ת לעבור דרך הבנת שלושת ה אלמנטים ה נ"ל: האור- מהותם של חגי האור והאש הקדמונים החלים סביב תקופת חנוכה. התאריך- בחירת התאריך של כה' בכסליו כשהחשמונאים היו מודעים למשמעותו. אורך החג - משמעות קביעת מועד בן 8 ימים בהשוואה למקומות אחרים..1.2.3 7 5 בספר מכבים א' פרק ב' מתואר שמתתיהו קורא ליהודים למלחמה לאחר שהרג בכפרו את היהודי שזבח לצלם. 6 משמעות המושגים "פרסומי ניסא", "להפיץ את האור" וכד' יקבלו כאן את המשמעות של הפצת המסר החשמונאי. ספר מ קבים א' וספר מכבים ב' נכתבו סמוך לתקופת התרחשות מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בחו"ל. בכל אופן, לא סביר שששניהם לא יזכירו את עניין נס פך השמן אם הוא לב העניין שבשלו נקבע המועד. 8 מצוטט בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא' ע"ב 9 יהושע עמיר,הגות במקרא כרך ד', הגלגול הראשון של נס חנוכה,תשמ"ד ת"א, עמ' 199-188 10 המקום בו חז"ל מתייחסים לנס הוא בתלמוד הבבלי במסכת שבת ביחס לימים שאין להתענות בהם. 4
חגי האור והאש הקדומים בעמים העולם הק דום הי ה נוד ע בפולח ן לשמש ולכ וכבים. הממלכה הר ומית כ ולה סג דה לאש עד התנצרות ה במא ה השליש י ת לספ ירה ו על כ ן בהיסט ו ריית האנ ושות מוכר ים ר י טואלים רבים הסוגד ים לאור, 11 לשמש ולכוכבים. הסגידה לשמש ו יחו ס כוח ות מאגיים לאור היו ו את המוק ד של פול חנ ים אלו. מרבית הארו עים הל לו התק יימו סב יב תאריך ה יום הא רוך ביותר בשנ ה בו שלטו ן החמה מג יע לשיא, או סביב תאריך ה ליל ה הארוך ביו תר בשנה בו הד לקת אש ואור מגרשים את ה חושך הארוך ביותר בשנ ה 12. ראוי לצ יין שמועד חג ה חנ וכ ה תמיד חל בקרבת זמ ן ל ליל ה הארוך ביותר בשנה. סיר ג'י ימס ג'ור ג' פרי יזר ס וקר את חגי האש והא ור ב תרבויו ת הקדומ ות ו הוא 13 מתאר בספרו שבאירופה מציינים את היום הארוך בשנה כ"יום אמצע הקיץ" ואף נהגו לחגוג את יום זה מאז ימי רומא העתיקה שם חג זה נקרא Sol Invictus שתאריכו הוא 25 בדצמבר מדי שנה. עניינו של חג זה הוא המעבר מהימים שהולכים ומתקצרים אל הימים שהולכים ומתארכים. בשבדיה, הנמצאת קרוב לחוג הקוטב הצפוני, (ולכן שעות האור בה עשויות להגיע ל - 20 שעות ביממה), נהג ו להציב עץ בכ ל כפר. סביב הע ץ רקד ו, ב תקווה שירד גשם, והשדות ינ יבו יב ולים טובים. כיום,חגיגות היום הארוך ביותר בשנה הן פסטיבל חשוב ביותר. במהלכו השבדים שותים שנאפס ומקיימים טקסים פגאניים, כגון ריקודים סביב עץ מקושט. בפ ינל נד, שאף ה יא מ דינ ה 24-23) צפונית מאד, הי ום האר וך בשנה בי ונ י) הוא האיר וע הש נ תי החש וב ביו תר. פי נים רב ים נוסעים לבית הקיץ שממוקם בדרך כלל על שפת אגם, כדי לחגוג, להבעיר מדורות, לשחות ולשוט בסירות. בברצלונה שבספרד ח וגג י ם בפסטיבל ה נקרא "ורב נה דה סנט חוא ן" ובו מדל יקים מדורות וזיקוקים. גם באוסטריה מדליקים מדורות כדי לחגוג את היום. 11 חלק גדול מהתאורים בעבודה זו על חגי האש והאור לקוח מספרו של סיר ג'יימס פרייזר "ענף הזהב". ג'יימס ג'ורג' פרייזר,(1941 1854) - היה אנתרופולוג בריטי, חלוץ חקר המיתולוגיה הכישוף והפולקלור. למד באונ יברס יט אות גלזגו וק מברי ד ג'. לאנתר ופולוגיה. 5 נמנה על הסגל הא קדמ י של טריני טי קולג' (1879) 12 בח צי הכד ור הצפ וני,הלילה הא רוך ב יותר ה וא והתמנה לפרופס ור 21 בדצמבר( solstice (winter,והלילה הקצר ביותר הוא 21 ביוני solstice) summer ).בחצי הכדור הדרומי, הלילה הארוך ביותר הוא 21 ביוני,והלילה הקצר ביותר הוא 21 בדצמבר.בשני ימים בשנה, אורך הלילה שווה לאורך היום - ימים אלה מתרחשים בנקודת השוויון. 13 The Golden Bough,A Study in Magic and Religion /Sir James Goeorge Frazer,1890 United Kingdom
בסקנדינביה כולה, נהוג להדליק מדורות ענק ביום הארוך ביותר בשנה, ה- sumeer solstice החל ב- 23 ביו ני אשר בחלקן שורפים צלמי אדם. האמונה היא שמדורות אלו מגנות על הכפר מפני שרפות במ הלך השנה, ומב טיחות יב ול ש ופע. בש ווד יה, מדורות אל ו מכו נות 'מדו רות באלדר.' בהרי סקוטלנד כמו בתרבויות גאליות וקלטיות אחרות היה נהוג עד סוף המאה ה- 18 להדליק 14 Beltane Fires באחד במאי (סמוך לל"ג ב עומר, אגב) מדור ות שנקרא ו ושחגגו א ת תחי לת הקיץ. חג זה נחוג בראש הרים וגבעות, מתוך האמונה שמי שברא את היקום כולו יתבזה לשכון בבית מעשי ידי אדם. את המדורות היו מדליקים בעזרת need-fire, אש-צורך: בלילה הקודם, כל אש בכפר כובתה, ובמשך היום בנו מתקן פשוט יותר או פחות להדלקת אש מחודשת באמצעות חיכוך (עץ בע ץ; חבל בעץ). אש-הצורך נתפש ה כמגיע ה ישי רות מהשמים, וכבע לת תכו נות הג נה חזקות מפני כישוף ומחלה. ג'יימס פרייזר כדבר מרכזי ברבים מפולחני האש והאור. 15 מתאר את אלמנט האש המגיעה משמים, בדרך נס, מנהגים דומים אך ללא קורבן אדם מדומה, אם כי לעתים נהגו לשרוף בובות שונות קיימים באותו המועד בסקנדינביה ובגרמניה. בגרמניה הם נקראים Walpurgis על שם קדושה אנגליה, אך מקורו של החג קד ום ב הרבה (וי קינ גי, ככל הנראה), הוא גם נת פש כליל המכ שפות, בו ה ן חוגגות ונמצאות בכל מקום, ולכן יש להדליק מדורות להרחיקן. טקסים דומים מתר חשים הן בכנס יה הל טינ ית וה ן ב זו המזרחי ת בתקופת חג הפסחא. בכל הטקסים האל ו ישנם שנ י מאפיי נים חוזר ים: ראשית, האש המובערת צריכ ה להי ו ת אש חדשה 16 (אש-צורך, כאמור ), בתחיל ה מכבים את כל המנור ות בכ נסיה (ול עתים, בכפר כול ו) ורק אז מוצתת אש חדשה, אם בעז רת אבן צור, אם בעזרת יד ו של "מלאך" כפ י שק ורה עד ימ ינ ו א נו בכנסיית הקבר, בכל מקרה, זוהי אש היורדת מהשמים. שנית, האש ושאריותיה אמורות להיות 14 Beltane מגיע מ belo -או bale או baltas, שמשמעו "הקורן" או "הלבן"; ומ, tene -שמשמעו כנראה "אש". לכן Beltane Fire משמעו "האש האשית והקורנת". 15 ראה הערה 13 16 יהושע עמיר(הגות במקרא כרך ד', הגלגול הראשון של נס חנוכה, עמ' ( 199-188 רצה לטעון שמהות נס פך השמן למעשה ביטאה את האש השמיימית. 6
בעלות תכונות הגנה וברכה, בעיקר מפני אש: אנשים לוקחים מקל מפוחם מהמדורה ושמים אותו בין ק ורות הגג; או מורח ים ע ל עצמם את פ חם המדו רה. ארבעת המנהגים המקושרים ביותר עם יום זה (שהנצרות קבעה אותו כיומו של יוחנן המטביל) הם הדלקת מדור ות ענק, ד ילוג מע לי הן, תהל וכות ל פי דים מסביב לשדות שלושת אלו לשם הרחקת מ חלות והז מנת בר כה, כמו גם תזכורת לשמ ש בשיא תפאר תה וכן סיבוב גלג לים וסביבונים שונים (האם זהו המקור למנהג הסביבונים בחנוכה?!), המזכירים בצורתם את השמש או בתנועתם את מחזור השמש השנתי. בתאורי ו של ל וקיא נוס מסמו סטה 17, מתואר חג אש כנעני המתרחש בתחילת הקיץ. אך החגיגה הגדולה ביותר שאני מכיר נערכת בתחילת הקיץ, ויש הקוראים לה חג האש ואחרים חג הלפידים. במהלכה הם מקריבים כך. הם כורתים עצים גבוהים ועורכים אותם בחצר, אחר מביאים עיזים, כבשים ובהמות אחרות, תולים אותן מהעצים, ועל העצים יש גם ציפורים, בדים וחפצי כסף וזהב. וכשהם מסיימים להכין את הכל, הם נושאים את החפצים הקדושים מסביב לעצים, וזורקים אותם לתוך האש ומיד הכל בוער. לחגיגה באים אנשים גם מסוריה וגם מן הארצות סביב לה, וכולם מביאים את חפציהם הקדושים וכולם עושים להם את ה אות כחיקוי לזה שנמצא שם. 18 החוקרים מארק כהן ודניס פרדלי טוענים ש"תחילת הקיץ" איננו ניסן או אייר כיון ששם היו חגים כ נענ יים אחר ים ו לכן כנראה מ דובר ב חג מוקדם יותר. התאריך הא פשרי הו א התאר יך בו מתחיל היום להתארך לקראת הקיץ, כלומר הSolstice. יוסף רוט-רותם במחקרו ע ל חג הח נוכה 19 טוען שמשמעו ת חגים א לו היא השבת הכ ח המאג י של ה"אור" אל העולם,ולכן חגים אלו נחגגו ביום הארוך שזהו שלטונה של השמש, או בלילה הארוך בו יש להדליק אש ולהשליט מחדש את שלטון האור. במחקרו שם הוא מביא תיעוד על כתובות 17 Lucian of Samosata. De Dea Syria. ca.150 BC. 18 Pardee, Dennis. Ritual and Cult at Ugarit. Society of Biblical Literature, 2002 Cohen, Mark. The Cultic Calendars of the Ancient Near East. CDL Press, 1993 19 יוסף רוט רותם, מחקרי חג, כתב עת לתרבות יהודית, אדר תש"ן,עמ' 13 7
עתיקות שנמצאו בעיר השומרית ניפור שם מתואר "חג המחתות המאירות" הנחגג אף הוא באותו הזמן של לוח השנה. עדויות דומות נמצאו אצל הבבלים ואצל עמים נוספים. חודש דצמבר נקרא אצל השו מרים הקדמ ונים "חודש נשיא ת ה אש". האד ם מצוו ה לשא ת את האש והאור דו וקא בתקופה החש וכה של השנ ה בכדי לס ייע לשחר ורו ש ל אל-השמש שנ לכד בשא ול (לכן הח ושך מרובה בתק ופה ז ו...) רוט רוצה לטעון ש"חג יוחנן המטביל" החל בקיץ וכנגדו חג המולד הריהם למעשה אינטרפטציה חדשה לחגים הפאגניים הללו. חג המולד חל ב 25 לדצמבר בכדי להביא אור לעולם שהולך ומובע ע"י אורות עצי האשוח וכו'. העולה מכל התאורים ה ללו שמועד הלילה ה ארוך ביו תר והיום הארוך ביותר הי וו ימים בעלי משמעות תרבותית ותאולוגית לעמים רבים, כשהדגש הוא היכולת לנצח את החושך ע"י המוטיב של האור והאש ה שמימיים. 8
עדויות לקיומם של חגי אור,שמש ואש קדומים בעם ישראל (לפני קביעת חג החנוכה) בעיון בדברי הנביאים מתברר שחלק מחגים ופולחנים אלו נחוגו גם על ידי עם ישראל. ובחלק מהמקרים הנביאים נלחמו בכך. הנביא ירמי ה מל ין על כך : 20 בּ ע ת ה ה יא נ א ם י ק ו ק ויציאו יוֹצ יאוּ א ת ע צ מוֹת מ ל כ י י הוּד ה ו א ת ע צ מוֹת שׂ ר יו ו א ת ע צ מוֹת ה כּ ה נ ים ו א ת ע צ מוֹת ה נּ ב יא ים ו א ת ע צ מוֹת יוֹשׁ ב י י רוּשׁ ל ם מ קּ ב ר יה ם:וּשׁ ט חוּם ל שּׁ מ שׁ ו ל יּ ר ח וּל כ ל צ ב א ה שּׁ מ י ם א שׁ ר א ה בוּם ו א שׁ ר ע ב דוּם ו א שׁ ר ה ל כוּ אַח ר יה ם ו א שׁ ר דּ ר שׁוּם ו א שׁ ר ה שׁ תּ ח ווּ ל ה ם ל א י אָס פוּ ו ל א י קּ ב רוּ ל ד מ ן ע ל פּ נ י ה א ד מ ה י ה יוּ: 21 גם הנביא יחזקאל יוצא חוצץ כנגד הפולחן לשמש: ו יּ ב א א ת י א ל ח צ ר בּ ית י ק ו ק ה פּ נ ימ ית ו ה נּ ה פ ת ח ה יכ ל י ק ו ק בּ ין ה אוּל ם וּב ין ה מּ ז בּ ח כּ ע שׂ ר ים ו ח מ שּׁ ה א ישׁ א ח ר י ה ם א ל ה יכ ל י ק ו ק וּפ נ יה ם ק ד מ ה ו ה מּ ה מ שׁ תּ ח ו ית ם ק ד מ ה ל שּׁ מ שׁ: 22 וכן מצינו בדברי צפניה : "ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים...". לעומת זאת מתברר שבמקר ים אחרים חג י ישראל מע ור בים ביסוד ות הקשור ים אל מעגל החמ ה ושלטו ן הא ור על פנ י הח ושך. הגמרא במסכת תענ ית 23 מספרת שטו' באב הוא למעשה חג שמקורו בחגיגות החמה : "תניא רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמישה עשר באב תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה 'יום תבר מגל' " ואכן במצרים העתי קה הי ה נחוג ט"ו באב כח ג ה ולדתם של האל ים חג ט"ו באב ה וא ביום חגם של גרמי השמים. 25 24, אם כ ן, מת ברר שמק ורו ש ל 20 ירמיה פרק ח' פסוקים א' ב- 21 יחזקאל ח' טז' 22 צפניה א' ה' 9 ' 23 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף לא' ע"א.
ל'' 26 מעניין במיוחד התאור של קביעת חג החנוכה המופיע בספר מכבים ב' שם מצויין שחג החנוכה נקבע כנגד חג הסוכות והאש. האם מדובר על חג אש קדום או שחג הסוכות היווה גם חג אש? 27 יוסף רוט-רותם רוצה לטעון שחג הסוכות הוא למעשה סוג של "גרסה יהודית" לחגיגות האש הנוכר יות. 28 חגיגת אבוקות האור בשמחת בית השואבה בבית המקדש מזכ ירה ל תפיסתו את חגיג ות האש הנכר יות. 29 האיזכור בספר מכבים ב' הקורא לחג הסוכ ות,מחזק את חג האש הצעתו זו. קישור דו מה בי ן ס וכות ל חג האש הנכר י מוצא ים אצל פ ילון האלכס נדרונ י 30,המספר כך : "החג האחרון מחגי השנה נ קרא חג הסוכות והוא חל בת קופת השיוויון היום והלילה שבחורף" Winter גם האם קביעת ימי החנו כה בקרוב למועד הSolstice (הלילה הארוך בשנה) נובעת מקשר אל חגי האור שנחגגו במועד זה? האם הדבר מהווה אמירה תאולוגית ותרבותית? ואם כן, מהי? ומדוע בדרך זו? חז כבר זיהו את הקשר האפשרי בין חנוכה לבין חגי אש פגאניים מתרבויות שונות בעולם. כפי 31 שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה : משנה: ואלו אידיהן של עכו"ם קלנדא וסטרנורא גמרא: מר רב חנן בר רבא: קלנדא - ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'. ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמ א בשב יל שסר ח תי עולם חשוך בעדי וחוזר ל תוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך 24 מ.ז. סולה, 'עיונים בתולדות התרבות המקראית', עמ 93-95 ' 25 עדות לכך מצאנו גם בדברי חז"ל במדרש: "כיצד סדר ברייתן? חכמי מצרים אמרו: תחילת בריאה המאורות. חמה נברא באריה בט"ו חלקים, לבנה בסרטן בט"ו חלקים. וט"ו באב נבראו המאורות" (ברייתא דמזלות, אוצר המדרשים פר ק ו'). 26 מכבים ב', פ"א ט'-יח' 27 יוסף רוט-רותם,מחקרי חג,כתב עת לתרבות יהודית,אדר תש"ן, התהוותו של חג החנוכה עמ' 16-8 28 משנה מסכת סוכה פרק ה "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן..." 29 מכבים ב',פ"א ט'-יח'. 30 פילון האלכסנדרוני,"על החוקים", ספר שני, סעיפים 204-215. 31 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח' ע"א. 10
ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים. כבר בדברי חז"ל אלו ניכר הקשר ללילה ה ארוך בי ות ר בשנה, שלאחר שנים רבו ת, כחג נקבע החנו כה. 32 החוקר מורגנשטרן רצה לטעון שאף בישראל היה טקס של חידוש האש על המזבח שחל מדי שנה סביב ה 33. Solstice (בעת גלות ראשונה האש הוטמנה והוחבאה ונחמיה בבואו עם שיבת ציון פעל לגיל ויה של האש) לסיכום דברינו ביחס חגי האש והאור הקדומים: תאריך הלילה הארוך בשנה היווה עבור העולם העתיק זמן בו הדלקת האש מהווה ארוע תאולוגי עמוק בו "מצילים" ע"י הדלקת אש ומדורות את שלטון האור משלטון השאול (החושך). חג החנוכה חל תמיד סביב תאריך הSolstice - הלילה הארוך בשנה, בתקופה בה נחגגו חגי האש והאור הקדמונים. האם החשמו נאים בק ובעם את חג הח נוכה כ חג האור י ם עשו זאת בגלל שאז "במ קרה" טוהר ה מנורת המקדש וללא קשר לחגי האור הקדומים,או שהם היו מודעים לכך ולמעשה "גיירו" את חג האש הקדום? יתרה מכך, אולי הם השתמשו בתאריך זה ובאלמנטים הידועים של חגי האור בכדי להביע מסר ואם כן מהו? לצורך כך, על ינו ל הוכ יח שהחשמונ אים ב חרו בדו וק א בתאריך כה' בכסל יו מ תוך מ ודעות למשמעותו, ומתוך מגמה להביע מסר דרך זה, וע"י כך נוכל לבחון את המסר. 32 מובא בחוברת של גורן זכריה, עיונים בנבואות חגי, המרכז לפיתוח לימודי יהדות, אורנים, תשמ"ב. 33 טקסים אליליים דומים של "הולדת השמש" ידועים בעולם הקדום המצרי שם נכנסו החוגגים לחדר פנימי ולאחר שהודלקה האש השמיימית החדשה יצאו בקריאות "הבתולה הצליחה" (ע"פ תאורו של גורן בהערה 26) 11
הסיבה שהחשמונאים בחרו בכה' בכסלו לחגיגת החנוכה. 34 בספר מקבים א' מסופר על ארוע חנוכת המזבח שטומא ע"י היוונים באופן הבא: "ויהי ביום החמיש י ועשרי ם לחודש התש יעי הוא כס לו בשנת שמונה וארבעים ו מאה וישכימו בבוקר, ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגוים". העול ה מת אור זה ש החשמו נאים ב חרו את יום העשר י ם וחמש לכסל ו כ יו ן שזה ה יה היום שבו טמאו ה יוו נים א ת המקדש ש לוש שנים מוקדם יותר. 35 החוקרים פרקר ודבורשטיין חישבו שאכן בתאריך זה ב 167 לפנה"ס התאריך היה קרוב מאד לתאריך הלילה הארוך בשנה. האם מדובר ביד המקרה או שמא יש כאן בחירה מודעת לתאריך בגלל המט ען הקדום א ותו הו א נושא? 36 יוסף רוט-רותם רצה לטעון שהחשמונאים היו עסוקים במלחמת תרבות שלמעשה המשיכה גם לאחר ט יהור המקדש. הזרה גם לאחר הנצחונות,כפי שמתואר שם: 37 על פי העולה מספר מקבים א' עם ישראל המשיך לנהות אחר התרבות "בימים ההם יצ או מקרב י שראל בנ י בל יעל והדי חו רבי ם לאמור נ לכה ונכרתה ברי ת את הגויים אשר סביבותינו,כי מן היום אשר סרנו מעמהם מצאנו רעות רבות..." ולכן ה חשמו נאים בנס יו ן לא חד את העם אימצו בש לב ה שני את חג הא ורים ה נכרי ש חל בתקופ ה זו והפכו הו לחג יהוד י, בכדי למ שוך את כלל עם ישרא ל חזר ה אל ח יק ה יהדו ת. 38 מנחם שטרן אף הוא מאפיין ע"י תאור זה את המצב בירושלים גם לאחר הנצחון ולכן האתגר שעמד בפני החשמונאים היה כפול: נצחון היוונים, והשבת לב העם. ע"פ טענתם זו הרי שבפעם הראשונה, בעת טיהור המקדש, לא חגגו את חג האורים אלא את חג הסוכות שלא יכלו לחוג אותו בגלל שהמקדש לא היה בידם בשנה זו, ורק 39 "לשנה אחרת " קבעו אותו כחג האורים על מנת לאחד את עם ישראל, וזאת ע"י אימוץ החג של התרבות הכללית אל חיקה הנ ורמטיב י ש ל ה יהד ו ת. חיז וק ל מגמה זו אפשר ל מצוא בספר מקבים ב' שמת אר את הפעם 34 מקבים א' ד' נא' נז' 35 ראה תדמור ח', כרונולוגיה אנצי' מקראית ד' עמ', 306 ושם 310-309 הציונים הביבליוגרפיים. 36 יוסף רוט-רותם, מחקרי חג,התהוותו של חג החנוכה, אדר תש"ן, עמ' 15-14 37 מקבים א', א' יא'-טז'. 38 מנחם שטרן,"תולדות עם ישראל"- ימי בית שני,בעריכת ח"ה בן שושן,ת"א 1969, עמ' 188 39 בתלמוד בבלי,מסכת שבת דף כא' ע"ב, מסופר שהחג נקבע במתכונתו הנוכחית רק לאחר זמן "לשנה אחרת". 12
הראשונ ה שחגג ו את טיה ור המקדש ושם ע ולה שמדובר בתשלומים לחג הסוכ ות של א נח וג באו תה השנה. 40 וכך מתואר שם : "ביום עשרים וחמישה לחודש כסלו,חגגו בשמחה שמונה ימים כחג הסוכות,כזכרם כי לפני זמן מה בילו את חג הסוכות בהרים ובמערות כדרך החיות. לכן במקלות מקושטים ובענפים המצויים בעונה הה יא ובתמרים הודו לקב"ה" 41 במקום אחר בספר מקבים ב' חג הסוכות אף נקרא חג האש ועל פי דבריו של רוט אפשר שזו 42 תחילתה של הסינתזה שבין החגים הכלליים ליהודים. בדבר אחד מסכימים כו לם, 43 על פי העולה מהתיאור בספר מקבים א' - היוונים טמאו את המקדש בתאריך זה מתוך ב חירה מ ודעת,שכפי הנראה קש ורה לאשר הראנו בד יו ננ ו,שם עלתה הע ובדה שזמן זה ה יה מ יועד לפו לחנ י האש הקדומ ים וסב יר שזו היתה הסיבה שהי וונ ים בחר ו להשל יט את נצחונם ד ווק א בתאריך ז ה. 44 חיזוק לגישה זו אפשר למצוא בדבריו של יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים" ששם לראשונה חג זה נקרא "חג האורים".וכך הוא מתאר את טיהור המקדש לאחר נצחון החשמונאים: ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים :מנורה,שולחן,מזבח,עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת- הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית 40 מקבים ב' י' א' ט-.' 41 במקבים ב' א' ט' יח' מובא התאור הבא: "ועתה עשו את י מי חג ה סוכ ות ב חודש כ סלו...להיות נו נכ ונ ים לעש ות את טיהו ר ה מק דש בח מישה ו עשרים בכ סלו ראינ ו להו דיעכם,בעבור תעשו גם אתם א ת חג הסו כות וה אש כאשר הביא נחמ יה". 42 נסיונות הסבר דומים ראה הערך "חנוכה" באנציקלופדיה העברית, בערך "חנוכה" באנציקלופדיה "מאיר נתיב", ובעבודתו של דר' נח חכם "מאי חנוכה?" בספר "החג והמועד",ההדיר ז' אריאלי,ת"א 1962,עמ' 142 43 ראה הערה 32. 44 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ב 13
המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המ אה וחמישים וארבע... ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנ הגיהם, שניתנה להם הרשו ת לאחר זמן רב, בלי שצ יפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה. העול ה מדבריו אל ו, שיום זה היה ידו ע כבעל משמ עות בתרבות ה יוו נית. בי ו ם זה נחגגה האולימפיאדה וב יום זה טומ א המקדש וב יום זה טוהר. ק שה להנ יח שכל זה ה יה אקר אי בלבד. האם גם החשמונאים והמסורת היהודית ראתה בתאריך זה משמעות האומרת ומוכיחה "בידי מי אור האמת"? האם גם במסורת היהודית היה שימוש בריטואל זה? 45 בספר חגי מתואר יום ייסוד היכל ה' בימי זרובבל. וכך מתואר שם: "גּ דוֹל י ה י ה כּ בוֹד ה בּ י ת ה זּ ה ה אַח רוֹן מ ן-ה ר אשׁוֹן אָמ ר ה' צ ב אוֹת וּב מּ קוֹם ה זּ ה א תּ ן שׁ לוֹם נ א ם י ה ו ה צ ב אוֹת: בּ ע ש ר ים ו אַר בּ ע ה ל תּ שׁ יע י בּ שׁ נ ת שׁ תּ י ם ל ד ר י ו שׁ ה י ה דּ ב ר- ה' בּ י ד- ח גּ י ה נּ ב יא ל א מ ר: ו ע תּ ה ש ימוּ-נ א ל ב ב כ ם מ ן-ה יּוֹם ה זּ ה ו מ ע ל ה מ טּ ר ם ש וּם-א ב ן א ל- א ב ן בּ ה יכ ל ה' ש ימוּ-נ א ל ב ב כ ם מ ן-ה יּוֹם ה זּ ה ו מ ע ל ה מ יּוֹם ע ש ר ים ו אַר בּ ע ה ל תּ שׁ יע י ל מ ן-ה יּוֹם א שׁ ר-י סּ ד ה יכ ל-ה' ש ימוּ ל ב ב כ ם". כאן ודאי שבחירת התאריך אינה אקראית. מיום העשרים וארבע והלאה הריהו כה' בכסליו. 46 פרקר ודבורשטיין חישבו את לוחות השנה והראו שאף כאן מדובר היה בקרוב ליום הקצר בשנה. (18 בדצמבר 520- לפנה"ס) מתברר שאף בב ני ין בית ה מקדש משמעו ת ה יום הקצ ר בשנה באה ליד י ב יטו י. ונ ראה שתאר יך ייסוד היכל ה' נבחר במכוון לתקופה זו של השנה. 45 חגי ב' ט'-כג' 46 ראה תדמור ח,כרונולוגיה אנצי' מקראית ד' עמ' 306. ושם 310-309 הציונים הביבליוגרפיים. 14
47 הרב יואל בן נון במאמר על תאריך ייסוד היכל ה' מיטיב להראות שהבחירה של התאריך היא דווקא בש ל ה עובדה שמי ום זה ו הילך ה ימים מ תארכי ם, החושך, את ההצמח ה החק ל אית וע וד. דבר המס מל את התגב רות הא ור ע ל התלמוד הירוש למי מתאר א ת המאמץ שעשו ש השמש תאיר ביום זה ד ווקא דרך ש ע ר המזרח.וכך 48 מופיע בירוש' שם: "אמר ר' אחא-כמה יגיעות יגעו נביאים ראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה 49 מצמצמת עצמה בו באחד בתקופת טבת... " העול ה מכא ן שודא י חש יבו ת הי ום הקצר בש נה בא ה ל ידי ב יטו י גם במקדש וע ל כ ן סביר ביות ר שהחשמונ אים בחר ו י ום זה בדווקא. הגישה הסוברת שבחירתו של תאריך כה' בכסליו היתה מלכתחילה מתוך מודעות (בניגוד לגישה הסוברת שיום זה הפך למשמעותי רק בגלל שבמקרה ארעו בו הארועים המדוברים) מופיעה גם במקורות מאוחרים יותר המנסים לשפוך אור על משמעותו הדתית של היום. ואם היה מדובר רק ב"גיור" של ר יטוא ל נכר י וד אי שהי ינ ו צריכ ים למצוא התנגד ות ו לא ה עצמה דת ית של התאר יך הזה. 50 דוגמה לכך מצינו במדרש רבא המתאר את התאריך כמיועד מאז ימי המשכן להשראת שכינה. וכך מתואר במדרש: "כשעמד המשכן היו ישראל אומרים יבא דודי לגנו לפי שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן והיו ישר אל אומרים הרי ע שינו המ שכן מתי תבוא השכינה ותשרה בתו ך מעשה ידינו כשהגיע ר"ח ניסן וצוה הקב"ה להקי ם את המשכן שלח ל הם ע"י משה מה אתם ירא ים כבר באתי ל גני אחותי כ לה" 51 תוספת הכורכת את קביעת תאריך חג החנוכה עם תאריך סיום המשכן מצינו בילקוט שמעוני : 47 הר' יואל בן נון, יום ייסוד היכל ה',באורך נראה אור-קובץ מאמרי זיכרון לסגן דני כהן,תשס"ד י-ם,עמ' 179-178 48 תלמוד ירושלמי עירובין פרק ה' 49 בתלמ וד הב בלי זבח ים ס"ב ע"א מודגש שמק ום המזבח מעכב ושיב ת צ יון תלו יה ב מצי את מק ום המז בח המד ויי ק. דוד לוינשטיין (בחוברת "חנוכה-חג האורות",אורנים ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית, תשמ"ו אורנים, עמ' 16) רצה לה ציע שמ קום ה מזבח כוו ן כך שהשמש הא ירה עלי ו ב יום ה קצר בשנה ד רך שער ה מזרח וע"כ אין רא וי ממ נו לחגיגת חנו כת המזבח- הן ב ימי זרוב בל וה ן ב ימ י החשמ ו נאים. 50 מדרש רבא במדבר יג' ג' 51 ילקוט שמעוני, מלכים קפ"ד. 15
"ומעתה הפסיד כסלו,שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה : עלי לשלם, מה שילם לו הקב"ה? חנוכת ח שמונאי". מסר זה של קביעת חג ה חנ וכה בתאריך זה בג לל משמ עות קדמו נית הת לו יה ביום הקצר בשנה 52 מצינו גם אצל הוגים מאוחרים יותר,דוגמת המהר"ל מפראג שכתב שזה יום בריאת אור העולם: והנה התחלת האור שיוצא מן החשיכה הוא בכ"ה כסליו, כי בריאת אור עולם בזמן שהוא שווה היום עם הלילה וזה היה בכ"ה באלול או בכ"ה באדר למאן דאמר (ראש השנה יא, א) בניסן נברא העולם, אם כן התחלת האור הוא בכ"ה בכסליו שאז מתחיל האור להתגבר. ולפיכך נעשה הנס בשמן, והיה האור בכ"ה אף שלא היה שמן להדליק, והיה הנס כל שמונה כ אשר אותו זמן הוא מיוחד להת חל ת האור. לעומת זאת, היו שזיהו את מקור חג החנוכה בחגים יהודיים קדומים אחרים. על פי הרב 53 יואל בן נון חג החנוכה קשור לחג סיום מסיק הזיתים והפקת השמן. וזאת על פי 54 המשנה שקובעת את חנוכה כסוף מועד הבאת ביכורי הזית. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון, ואפשר שזוהי הסיבה לקביעת החג במועד זה עם האלמנטים של הדלקת השמן. ומכיון שהעם היה חקלאי ודאי שחגיגה מסוג זה יכלו לאסוף מחדש את ה עם סביב המקדש. (כפי שראינ ו אפשר י הוא שחג מס יק קדום זה נ קבע בתאריך זה בגלל הי ום הקצר בשנ ה, אך בכך אין התפ למסות עם היו ונים) גם פרופ' ישראל רוזנסון סובר כי לפ ני מרד ה חשמ ונאים ה יה ח ג שמן קדום שנדחק מפנ י 55 ניצחו נם של החשמ ונא ים. 56 חיזוק לדבריו נמצא באחת ממגילות ים המלח שנמצאו בקומרן שם כתוב: "בעשרים ושנים בו מועד השמן",כך שלמעשה קביעת חג החנוכה במועד זה היא גרסה מחודשת ל חגים קד ומים א לו. 57 (כך נראה גם מדבריו של י.ידין במחקרו על מגילות מדבר יהודה ( 52 מהר"ל מפראג,נצח ישראל, נר מצווה 16 53 ראה הערה 46 54 משנה מסכת ביכורים א' ו'. 55 ישראל רוזנסון, מדרש חדש וטבעו,עמ' 90 56 טלמון ש,לוח כת מדבר יהודה מולד 103 עמ' 52 57 י' ידין,מגילת המקדש,כרך ג',תשל"ז, עמ' כא' שורות 16-12 (וכן במבוא של כרך א' עמ' 95)
נסכם את דברינו עד כה ביחס לסיבה שהחשמונאים בחרו בכה' בכסלו: מדברינו מתברר שמועד היום הקצר בשנה היה בעל משמעות ידועה ומוגדרת הן בתרבות היוונית שבחרה בו כיום האולימפיידות וכיום חילול המקדש. גם במסורת היהודית יום זה היה בעל משמעות ברורה,הן בבניית שער המזרח של המקדש המכוון שהשמש תאיר ב ו בי ום זה, והן במועד י יסוד הבית ב ת קופת זר ובבל ואף בי חסם של חז"ל אל הדברים בתק ופות המאו חרו ת יותר. על פי הע ולה מספר י מקבי ם וקדמוני ות הי הוד ים הבח ירה לטי הור המקדש בתאר יך זה איננ ה מקרית א לא בג לל משמ עות ו של היום, וזו גם הסיבה שהיוו נים בחרו לח לל את ה מקדש דווק א בתאריך זה. כמ ובן שע ל פי רקע התק ופה ב ה החשמ ונ אים מתמודד ים עם הת יי וו נות המ ונ ית מחד,ועם המאב ק נגד ה יוו ני ם עצמם מאידך, סביר לה ני ח כפי שהרא נו- שהחשמונ אים משתמשים באלמנט ז ה של חג יגות אור ביום הקצר בשנ ה בכד י ל ה תפלמס עם התרב ות הזרה ו לומר ב ידי נו האור הא מית י לגר וש הח ושך. אפשר שהשימ וש באותם רי טואלים יוצר את ה הבחנ ה בה הדתו ת השו נות נבח נות באותה אב ן- הבוח ן: היכ ולת ל הפי ץ אור ד ווקא ב עת הח ושך הגד ול של השנה. חיזוק 58 לכך אפשר למצוא בגמרא במסכת עבודה-זרה המתייחס ת לחגי ה יום ה ארוך(קלנדא) והקצר (סטרנורא) ביותר בשנה ושם הגמ' קובעת: "הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים..." 58 תלמוד בבלי,מסכת עבודה זרה, דף ח' ע"ב. 17
משמעות קביעת החג בן שמונה ימים חגיג ות האש בעמים רבים ה יו שמונ ה ימים. הס יבה לדב ר היא סך הליל ות החש וכים שבסוף חודש ובתחילתו של זה הבא אחריו - 59 עד שהירח שב ומאיר. גם במסורת הנוצרית המרחק בין תאריך הולדתו של אותו האיש (החל בסמוך ליום הקצר בשנה) ובין תחילת השנה החדשה הוא שמונה ימים. 60 חז"ל בגמרא בעבודה זרה קישרו את משך שמונ ת הי מים בין חושך גרמי השמי ם ופול חנ י העבודה זרה לבין תשובת-הנגד של חג החנוכה. וכך אמר המדרש שם: ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים. לעומת זאת אם יסוד חגי גות חג החנ וכה שנק בעו ל שמונה ימים ה וא מפ ני ט י הור המקדש וההדלקה המחודשת של מנורת המקדש הרי שצריכה החנוכיה להיות בעלת שבעה קנים ומספר ימי ה חג צריך להי ות שבע ה. מדוע רא ו לנכ ון החשמו נאים לקבוע א ת הח ג לשמו נה ימי ם דווקא? 61 יריב בן אהרון רצה לטעון שהחשמונאים רצו ליצור מצב בו אור המקדש יאיר בכל בית לדורות, ומכיו ון שיש א יסור ב עשיי ת מנורה כדמות מנ ורת המשכ ן הרי שמ נור ה בעל ת שמו נה קנים תא פשר מצב בו כ ל י הוד י יוכל להת קין בב יתו ח נוכי ה. יריב נס מך בדברי ו ע ל דבר י ה גמרא במסכת ראש 62 השנה המדברת על איסור עשיית דמות המנורה שם מוכח שהמנורה שעשו החשמונאים היתה של שבעה קנים. וכך אומרת שם הגמרא: כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה. ושל שבעה - לא יעשה, אפילו של שאר מיני מתכות. רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בי ת חשמונאי. 59 סיר ג'יימס ג'ורג' פרייזר.ראה הערה 13. 60 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה דף ח' ע"ב 61 יריב בן אהרון,שדמות פ',תשמ"ב, עמ' 85-73 62 תלמוד בבלי מ סכת ראש השנה ד ף כד עמו ד א 18
63 העולה מדברי גמרא זו שקביעת חג שמונת הימים אינו בשל מנורה בעלת שמונת קנים. 64 במקור המקביל למגילת תענית מוכח שמנורת החשמונאים היתה מנורה של שיפודי עץ של שבעה קנים. והחנוכיה בעלת שמונת הקנים הינה התפתחות של שלב מאוחר ליום טיהור המקדש ואם כן מדוע נקבעו לאחר מ כן שמונה ימים דווקא? 65 חננאל מאק הירבה להוכיח שהסיבה המקורית היא כעין תשלומים לחג סוכות שלא נחוג בשנה זו. סימ וכין מפורש ים לדברי ו אפשר למצוא ב ספר מקב ים ב' 66 וכך מתואר שם : "ביום עשרים וחמישה לחודש כסלו,חגגו בשמחה שמונה ימים כחג הסוכות,כזכרם כי לפני זמן מה בילו את חג הסוכות בהרים ובמערות כדרך החיות. לכן במקלות מקושטים ובענפים המצויים בעונה הה יא ובתמרים הודו לקב"ה" על פי ד ברי מאק שם, חשיבו ת קביעת חג הס וכות ב ימי ה חנוכ ה היא שחגי גת האש של שמחת בית השואבה שבסוכ ות באה ומו כיחה שהשכי נה וה אש השמי ימית שהח לה ב מדבר ב ימי מ שה ובמ קדש ראשון בי מי שלמ ה ה יא למ ע שה אותו האור שנח וג כעת. דווקא העובדה שחג הסוכות הכיל אלמנטים של אש מהווים חיזוק לכך, ולכן כשספר מקבים ב' 67 מדבר על תשלום חג הסוכות, הוא מכנה אותו כחג הסוכות והאש. נמצינ ו ל מדים שאין כאן רק שילומ ים ל חג הסוכ ות אלא אף הנ חלה של מסר חדש ש נו עד ל התמודד עם התרבות החדשה 68,כשהתבנית לימי החג לקוחה בדווקא מתוך חג הסוכות+שמיני עצרת. בתאור המופיע שם בספרי המקבים הרי שטיהור המקדש וחנוכתו הם במרכז ולא עניין המנורה ולכן אין הכרח להיצמד למספר קני המנורה. כמובן שיש להוסיף לכך שחגיגות של שמונה ימים נושאות מקדמא-דנן משמעות של חנוכת מציאות חדשה, דבר שהחשמונאים ניסו להנכיח בתוך המאבק בהתייוונות. אמנם הריטואל של חגיגות שמונה ימים ידוע כבר מברית המילה, אבל גם מחנוכות בית ומקדש. 63 יהודה פרידמן,"שני מאמרי חנוכה בסכליון של מגילת תענית","ציון" שנה עא', תשס"ו י-ם. 64 יצא בגרסה מדעית ע"י ורד נעם,מגילת תענית-הנוסחים,פשרם,תולדותיהם,בצירוף מהדורה בקורתית,י-ם תשס"ד 65 חננאל מאק, תולדות חג החנוכה,ימי בית חשמונאי,תשנ"ו ירושלים 66 מקבים ב' י' א' ט-.' 68 67 במקבים ב' א' ט' יח' מובא התאור הבא: "ועת ה ע שו את ימי חג הסוכות ב חודש כסלו...להיותנו נכונים לעש ות א ת טיהור המק דש בח מישה ו עשרים בכסלו ראינו להודיעכם,בעבור תע שו גם אתם את חג הסוכות והא ש כ אשר הביא נחמיה". ויקרא כג' לג-לט' "בּ ח מ שּׁ ה ע ש ר יוֹם ל ח ד שׁ ה שּׁ ב יע י ה זּ ה ח ג ה סּ כּוֹת שׁ ב ע ת י מ ים ל יהו ה: לה מ ק ר א-ק ד שׁ כּ ל-מ ל אכ ת ע ב ד ה ל א ת ע ש וּ: לו ל כ ם ו ה ק ר ב תּ ם א שּׁ ה ל יהו ה ע צ ר ת ה וא כּ ל-מ ל אכ ת ע ב ד ה ל א ת ע ש ו" : בּ יּוֹם ה ר א שׁוֹן שׁ ב ע ת י מ ים תּ ק ר יבוּ א שּׁ ה ל יהו ה בּ יּוֹם ה שּׁ מ ינ י מ ק ר א-ק ד שׁ י ה י ה 19
69 חנוכת המשכן הינה שמונה ימים כפי שמוכר לנו מפסוקי המקרא : "ו י ה י בּ יּוֹם ה שּׁ מ ינ י ק ר א מ שׁ ה ל אַה ר ן וּל ב נ יו וּל ז ק נ י י שׂ ר א ל"... 70 וכן חנוכת מקדש ראשון המתוארת בספר מלכים התרחשה שמונה ימים: וּכ כ לּוֹת שׁ ל מ ה ל ה ת פּ לּ ל ו ה א שׁ י ר ד ה מ ה שּׁ מ י ם ו תּ אכ ל ה ע ל ה ו ה זּ ב ח ים וּכ בוֹד י ה ו ה מ ל א א ת-ה בּ י ת...ו יּ ע ש שׁ ל מ ה א ת-ה ח ג בּ ע ת ה ה יא שׁ ב ע ת י מ י ם ו כ ל-י ש ר א ל ע מּוֹ ק ה ל גּ דוֹל מ א ד מ לּ בוֹא ח מ ת ע ד-נ ח ל מ צ ר י ם... שׁ ב ע ת י מ ים ו ה ח ג שׁ ב ע ת י מ י ם: ו יּ ע ש וּ בּ יּוֹם ה שּׁ מ ינ י ע צ ר ת כּ י ח נ כּ ת ה מּ ז בּ ח ע ש וּ לסיכום דברינו אלה: חג החנוכה נקבע בכדי להעצים את מקום המקדש והאמונה היהודית במרכז ההוויה של עם ישראל. הקביעה של שמונה ימים איננה נגזרה מהמנורה בעלת שבעת הקנים אלא מקיום חגיגות חנוכת בית מקדש ומזבח, שהרי מקובל וידוע שחגיגות חנוכת הבית הריהם שמונה ימים. עניין מצוות הדלקת נרות אינו מופיע בתאורי טיהור המקדש ע"י החשמונאים, כיוון שהוא נתקן רק לאחר מכן, ובשנה הראשונה עיקר החגיגה היה חנוכת המזבח והמקדש שמונה ימים. בנוסף, חגיגת שמונת הימים במקדש מעצימים את מקומו כמרכז כפי שקורה בחג הסוכות, וישנה כאן העתקה מסוכות שלא נחגג באותה השנה. הוספת עניין האור דווקא שמונה ימים כנגד חגי האור הנכרים ובחירת התאריך הספציפי הריהם התפלמסות עם התרבות הזרה שרצתה להשתלט על המציאות וכשנגדה יצאו החשמונאים. העולה מהדברים שיש כאן חיבור בין מספר גורמים בכדי ליצור מסר מאחד סביב המקדש המטוהר. 69 ויקרא פרק ט' פס' א' 70 ספר מלכים א' ז' א' י- ' 20
סיכום ומסקנות: כפי שראינו תאריך חג החנוכה ואורכו נבחרו ע"י החשמונאים במלחמתם הרוחנית והפיזית ביוונים. תאריך זה הסמוך ליום הקצר בשנה היה ידוע בתרבויות העתיקות כזמן בו יש להדליק אור ובכך לנצח את החושך והשאול. היו ונים ראו ב תאריך ז ה י ו ם מרכזי בשנ ה שנקב ע לא ו לימפ יאדה ולאירוע ים חש ו בים. השימ וש באלמנטים של אור ביום זה (הלפיד ועוד) מהווים את הניצחון על השאול, כך שמי שמדליק אור בתקופה זו הרי שמוכח שבידו האמת והטוב. האש היוונית שנגנבה מהאלים קיבלה את ביטויה השונים בחגיגות אור ואש של העמים הקדמונים, וכן בתרביות החדשות דוגמת הנצרות המרבה בהדלקת אורות סביב מועד זה (חג המולד). רבים מהריט ואל ים הנ כרים היו שמ ונה ימ ים. המסר של תאריך זה המבטא מיהו "בעל האור" לא היה זר ליהדות, וכפי שראינו שהיו לו אפילו השפעות בתאר יך ח נוכת מזב ח בימ י זר ובבל או באופ ן ב ני ית שער המזר ח כך שאור הש מש יאיר ע ל מקום המזבח דוו קא בי ום ה קצר בשנה. בחירתם של החשמ ונא ים ב תאריך זה ובא ורך שמ ונה ימ ים הי א למ עשה מסר המציב את התרב ות היהו דית כ נגד התרבות הה לנ יסטית הזרה. מסר זה השת מש באלמנט ים יד וע ים רבי ע וצמה לצ ורך הצבת המקדש המ טוהר ב מר כז התרבות היה ודית. האלמנט הראשו ן ה וא חג יגו ת שמונת הימ ים המכר יזות שלמעשה יש חנ וכת מציא ות חדשה. האלמנט השני הוא המועד סביב היום הקצר בשנה, דבר המקנה לחג זה את היד האוחזת בלפיד האור. והאלמ נט השל ישי הוא הדל קת נרות הממח ישה את נצח ון הא ור ע ל הח ושך. המנורה/חנוכיה בעלת שמונת הקנים היא למעשה חיבור מוחשי דרמטי בין חנוכת המקדש ובין 71 השליטה באור האמת השמיימית. העולה מדברינו שמשמעות חג החנוכה אינה רק לזכר הארועים (דבר שכשלעצמו אינו מצדיק חג בפרופו רציות שכא לו), אלא יש כאן קריא ת נצח לד ו רות של "מי לה' א לי" ה מתעמתת עם התרבויות הזרות ומציבה את אמירתה של היהדות לנצח נצחים. ומכאן שפרסום הדבר ("פרסומי ניסא") והפצת מסר זה הריהו הליבה של קביעת חג החנוכה. 71 אפשר שסיפור נס השמן הטהור המאוחר הוא למעשה העצמה של המסר וכעין "חותמת כשרות ממרום" לתהליך האנושי, וזאת בדומה ("להבדיל" כמובן) מהתרבויות הזרות שהדגישו בכל חגי האש את השימוש באש הניסית. 21
ב- י- ט- ד/ ביבליוגרפיה: מקרא וספרים חיצוניים: ויקרא= ט' א' / כג' לג-לט' מלכים= ' א' ז' א' ירמיה = ח' א' ' יחזקאל = ח' טז' חגי = ב' ט'-כג' צפניה = א' ה' ' נא' נז' מקבים א' = א' יא'-טז'/ פרק ב' ' מקבים ב' = ט' יח'/ א' י' א' פילון האלכסנדרוני,"על החוקים", ספר שני, סעיפים 204-215. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ב חז"ל : משנה מסכת ביכורים א' ו'. משנה מסכת סוכה פרק ה'. מדרש רבא במדבר יג' ג'. תלמוד ירושלמי,מסכת עירובין פרק ה'. תלמוד בבלי,מסכת זבחים ס"ב ע"א. תלמוד בבלי,מסכת שבת דף כא' ע"ב. תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף לא' ע"א. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח' ע"א. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כד עמוד א ילקוט שמעוני, מלכים קפ"ד. ברייתא דמזלות, אוצר המדרשים פרק ו'. הוגי ימי הבינ יים: רמב"ן בפר ושו לבראשית פ ר ק מט מהר"ל מפראג,נצח ישראל, נר מצווה 22
מחקרים והוגי העת החד שה: הערך "חנוכה" באנציקלופדיה העברית. הערך "חנוכה" באנציקלופדיה "מאיר נתיב". יריב בן אהרון,שדמות פ',תשמ"ב, עמ' 85-73 יואל בן נון,יום ייסוד היכל ה',באורך נראה אור-קובץ זיכרון לסגן דני כהן,תשס"ד י-ם,עמ' 179-178 גורן זכריה, עיונים בנבואות חגי, המרכז לפיתוח לימודי יהדות, אורנים, תשמ"ב. דר' נח חכם "מאי חנוכה?" בספר "החג והמועד",ההדיר ז' אריאלי,ת"א 1962,עמ' 142 ש' טלמון,לוח כת מדבר יהודה מולד 103 עמ' 52 י' ידין,מגילת המקדש,כרך ג',תשל"ז, עמ' כא' שורות 16-12 (וכן במבוא של כרך א' עמ' 95) דוד לוינשטיין."חנוכה-חג האורות",אורנים ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית,תשמ"ו אורנים,עמ' 16 חננאל מאק, תולדות חג החנוכה,ימי בית חשמונאי,תשנ"ו ירושלים ורד נעם,מגילת תענית-הנוסחים,פשרם,תולדותיהם,בצירוף מהדורה בקורתית,י-ם תשס"ד מ.ז. סולה, 'עיונים בתולדות התרבות המקראית', עמ 93-95 יהושע עמיר,הגות במקרא כרך ד', הגלגול הראשון של נס חנוכה,תשמ"ד ת"א, עמ' 199-188 יהודה פרידמן,"שני מאמרי חנוכה בסכליון של מגילת תענית","ציון" שנה עא', תשס"ו י-ם. יוסף רוט-רותם,מחקרי חג,כתב עת לתרבות יהודית,אדר תש"ן, התהוותו של חג החנוכה עמ' 16-8 ישראל רוזנסון, מדרש חדש וטבעו,עמ' 90 מנחם שטרן,"תולדות עם ישראל"- ימי בית שני,בעריכת ח"ה בן שושן,ת"א 1969, עמ' 188 ח' תדמור, כרונולוגיה אנצי' מקראית ד' עמ', 306 ושם 310-309 הציונים הביבליוגרפיים. The Golden Bough,A Study in Magic and Religion /Sir James Goeorge Frazer,1890,United Kingdom Lucian of Samosata. De Dea Syria. ca.150 BC Pardee, Dennis. Ritual and Cult at Ugarit. Society of Biblical Literature, 2002 Cohen, Mark. The Cultic Calendars of the Ancient Near East. CDL Press, 1993 23