׳

תמליל

1 בס"ד לאילן השנה ראש ארבעה ראשי שנים הם... באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. (משנה ראש השנה א,א) כל אילנות העולם - ראש השנה שלהם הוא ט ו בשבט, שהכול הולך לפי טבעה של ארץ ישראל, שהיא עיקר העולם. 1

2 ט"ו בשבט בהלכה ערלה ונטע רבעי: התורה אסרה עלינו לאכול פירות 'ערלה' פירות של עץ שלא מלאו לו שלוש שנים לנטיעתו. כשהעץ מגיע לשנה הרביעית, הוא נקרא 'נטע רבעי'. פירות נטע רבעי מותרים באכילה לאחר חילולם. קביעת השנה של הפירות (במניין שנות ערלה) היא ט"ו בשבט. פירות שייחנטו מט ו בשבט ואילך, לאחר שכבר עברו עליהם ארבע שנים מנטיעתם, יתחייבו בכל דיני תרומות ומעשרות. תרומות ומעשרות: ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, לעניין תרומות ומעשרות (בכל שנה אנו מפרישים תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר, מלבד זאת בשנים א,ב,ד,ה לשמיטה אנו מפרישים מעשר שני, ובשנים ג, ו לשמיטה - מעשר עני). כשמפרישים תרומות ומעשרות, אין לערב את הפירות שהתחילו לצמוח בשנה שעברה עם אלו שצמחו השנה. לכן יש לדעת מתי מתחילה השנה החדשה, כדי לעשר בנפרד את פרות כל שנה ושנה. התאריך הקובע מאיזו שנה הפרי, הוא ט"ו בשבט. פירות שחנטו (שהתחילו לצמוח) עד ט"ו בשבט, שייכים לשנת המעשר הקודמת. פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, שייכים לשנת המעשר הבאה. *את סדר הפרשת תרומות ומעשרות ודיניה, אפשר ללמוד בתקליטור בהוצאת מכון התורה והארץ ( מנהגי היום יש הנוהגים לאכול בט ו בשבט משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. יש הנוהגים לאכול בט ו בשבט אתרוג, ובמיוחד אתרוג מארבעת המינים, שברכו עליו בסוכות. יש הנוהגים לאכול מפירות ארץ ישראל, וללמוד בזמן האכילה את ההלכות השייכות למצוות התלויות בארץ; וכשאין בנמצא מפירות ארץ ישראל, נוהגים לאכול מפירות חוץ לארץ. יש להקפיד כל השנה וקל וחומר בט ו בשבט, שהפירות הנאכלים הם בלי חשש ערלה, מעושרים כדין, ואין בהם תולעים. הגאון האדר"ת זצ"ל היה עוסק בט"ו בשבט בהלכות מעשרות בספרו "נפש דוד" (אות טו) מתאר הגאון האדר"ת זצ"ל את סדר יומו בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן: "ביום חמ שה עשר בשבט למדתי הלכות מעשר בספר הרמב"ם ובגמרא ראש השנה (יד ע"ב) והלאה, וחזרתי לחדש דבר מה כפי ערכי, ויהא חשוב כקיום המצווה במעשר אילן, והתפללתי לד' שיזכני באותה המצווה בפועל ממש מן התורה. ומאז נראה לי, שמה שהראשונים קבעו יום זה ליום טוב, שלא לומר בו תחנון, הוא להזכירנו מצות הפרשת מעשר אילנות, וכדברי חז"ל (ספרי דברים, אות מג) על הפסוק (ירמיהו לא, כ): "ה צּ יב י ל צ יּ נ ים... שׁ ת י ל בּ ל מ ס לּ ה דּ ר ה ל כ תּ ", וכפירוש רש"י על פסוק: "ו שׂ מ תּ ם א ת דּ ב ר י א לּ ה" (דברים יא, יח), וכמו שכתבתי בחיבורי 'זכר למקדש' בס"ד". 3 2

3 סדר ט"ו בשבט מניחים על שולחן הסדר פירות משבעת המינים, פירות העונה ומיני מזונות. יש שנוהגים להניח גם פרי חדש ולברך עליו "שהחיינו". סדר אכילת הפירות מקדימים לאכול כל דבר שברכתו המוציא ; לאחר מכן אוכלים דבר שברכתו מזונות, ולאחר מכן מברכים על היין. נוהגים ששבעת המינים קודמים לכל פירות העץ האחרים, מלבד הנוהגים כדעת הרמב ם, שמקדימים את הפירות שחביבים עליו כעת. כל הקודם בפסוק ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש (תמרים)" קודם לברכה, אך כל הקרוב למילה "ארץ" בפסוק - חשיבותו גדולה יותר. על כן הזית והתמר קודמים לגפן לתאנה ולרימון, מכיוון שהזית והתמר נכתבו מיד לאחר המילה "ארץ" השנייה, ואילו הגפן, התאנה והרימון נכתבו בריחוק שתי מילים מהמילה "ארץ" הראשונה. והגפן קודמת לתאנה, התאנה לרימון והזית לתמר. חיטה ושעורה העשויים לתבשיל או לפת קודמים לזית ולתמר, אבל חיטה או שעורה יבשים או שנעשה מהם משקה (שברכתם אדמה או שהכל ) - פירות המינים האחרים קודמים להם. פירות העץ קודמים לפירות האדמה, ויש אומרים שאם פרי האדמה חביב עליו מאוד, יש לברך עליו קודם לפרי העץ. "א ר ץ ח טּ ה וּשׂ ע ר ה ו ג פ ן וּת א נ ה ו ר מּוֹן, א ר ץ ז ית שׁ מ ן וּד ב שׁ" (דברים ח, ח). חיטה נ מ שׁ לוּ י שׂ ר א ל ל ח טּ ה "בּ ט נ ע ר מ ת ח טּ ים". ה ס בּ ירוּ ח ז "ל: "ו ה א ע ר מוֹת שׁ ל א צ ט ר בּ ל ין ו שׁ ל פּ ל פּ ל ין י פוֹת מ ה ן, ו ל מּ ה נ מ שׁ לוּ ל ח טּ ין. א לּ א י כוֹל א ד ם ל ח יוֹת בּ א פּ ל פּ ל ין וּב א א צ ט ר בּ ל ין, ו א י א פ שׁ ר ל עוֹל ם ל ח יוֹת בּ א ח טּ ים. וּכ שׁ ם שׁ א י א פ שׁ ר ל עוֹל ם בּ א ח טּ ין, כּ א י א פ שׁ ר ל עוֹל ם בּ א י שׂ ר א ל" (מדרש תהילים ב') לוקחים עוגה או עוגייה שעשויה מקמח חיטה ומברכים לפני האכילה: "בּ רוּ א תּ ה י י א ה ינוּ מ ל ה עוֹל ם בּוֹר א מ ינ י מ זוֹנוֹת" 5 4

4 שעורה ה רוֹא ה שׂ עוֹר ים בּ ח לוֹם ס רוּ ע ווֹנוֹת יו. שׁ נּ א מ ר: "ו ס ר ע וֹנ ו ח טּ את תּ כ פּ ר" א מ ר ר בּ י ז יר א: א ע ל ית י מ בּ ב ל ל א ר ץ י שׂ ר א ל ע ד שׁ ר א ית י שׂ עוֹר ים בּ ח לוֹם" (ברכות נז, ע"א) אוכלים מאפה שנאפה מקמח שעורה. יש שנוהגים לשתות בירה שעשויה משעורה. ברכתה של הבירה: "שהכ ל נהיה בדברו", ולכן יש לברך עליה לאחר אכילת הפירות. סיפור מטע הארץ תחילה בּ ח ג יג ת מ טּ ע ים בּ הוֹד ה שׁ רוֹן, נ ת כּ בּ ד ה ר ב קוּק בּ נּ ט יע ה ה ר אשׁוֹנ ה. כּ שׁ קּ ם ו ה ל ל נ ט ע ה ת ר גּ שׁ מ א ד, ע ינ יו ז ל גוּ דּ מ עוֹת, וּפ נ יו ה יוּ כּ ל פּ יד-א שׁ. כּ שׁ ה גּ ישׁוּ לוֹ א ת ה מּ ע דּ ר, ס ר ב ל ק ח תּוֹ, ה ת כּוֹפ ף וט פּ ל בּ ר ג ב י-ה א ד מ ה בּ י ד יו, כּ שׁ כּ לּוֹ נ תוּן בּ ר ע ד ת-ק ד שׁ. א ח ד ה מּ ק ר ב ים ה ר שׁ ה ל ע צ מוֹ ל שׁ א ל א ת ה ר ב מ דּוּע הוּא מ ת ר גּ שׁ כּ ל-כּ, ו ה ר ב ה שׁ יב ו א מ ר: "נ ט יע ת פּ ר י בּ א ר ץ-י שׂ ר א ל, א ין זוֹ ס ת ם פּ ע לּ ה ח ק ל א ית ר ג יל ה, זוֹה י ה ת דּ בּ קוּת בּ מ דּוֹת יו שׁ ל ה קּ בּ "ה, שׁ א ף הוּא ה ת ע סּ ק בּ מ טּ ע ה א ר ץ תּ ח לּ ה". זית לוּ י שׂ ר א ל ל זּ י ת? למה נ מ שׁ מ ה זּ י ת א ין ע ל יו נוֹשׁ ר ים, א בּ ימוֹת ה ח מּ ה ו א בּ ימוֹת ה גּ שׁ מ ים - א ף י שׂ ר א ל, א ין ל ה ם בּ ט ל ה עוֹל מ ית, א בּ עוֹל ם ה זּ ה ו א בּ עוֹל ם ה בּ א. ) (ילקוט לקקוט שמעוני ירמיהו רמז רפט). סיפור לוקחים זית, שנשתבחה בו ארץ ישראל, ומברכים לפני אכילתו (יש לכוון בברכה גם על שאר פירות העץ): "בּ רוּ א תּ ה י י א ה ינוּ מ ל ה עוֹל ם בּוֹר א פּ ר י ה ע ץ". סיפור מפרי הארץ פּ ע ם י צ א ה ר ב מ ר דּ כ י א ל יּ הוּ ז צ "ל ל ס יּוּר בּ חוּ"ל, ו ד בּ ר ע ל ח שׁ יבוּת הּ שׁ ל א ר ץ- י שׂ ר א ל. בּ מ ה ל ה סּ ע דּ ה ה ב יאוּ ל ר ב ז ית ים י פ ים וּג דוֹל ים. א מ ר א ח ד ה א נ שׁ ים ל ר ב: "כּ בוֹדוֹ י ט ע ם א ת ה זּ ית ים ה לּ לוּ, ה ם גּ ד ל ים כּ אן. גּ ם כּ אן י שׁ פּ רוֹת טוֹב ים, א ר ק בּ א ר ץ-י שׂ ר א ל". ה זּ ית ים נ ר אוּ י פ ים בּ מ י ח ד. א ב ל ה ר ב א ט ע ם מ ה ם, ו ה ס בּ יר: א ם מ שׁ תּ מּ שׁ ים בּ זּ ית ים ה לּ לוּ כּ ד י ל ה מ ע יט בּ כ בוֹד הּ שׁ ל א ר ץ-י שׂ ר א ל, א א כ ל מ ה ם. כּ שׁ ר א ה ה ר ב שׁ כּ לּ ם ט ע מוּ מ ה זּ ית ים ו שׁ בּ חוּ א ת ט ע מ ם, ל ק ח א ת ה קּוּפ ס ה ו ר א ה שׁ כּ תוּב ע ל יה "מ י צּ ר בּ ק בּוּץ י ב נ ה". ה ב ין ה ר ב שׁ א ישׁ מ לּ ב דּוֹ א שׂ ם ל ב שׁ ה זּ ית ים ה לּ לוּ מ י צ ר ים בּ א ר ץ-י שׂ ר א ל. א מ ר ל ה ם: "א ם ה זּ ית ים ה לּ לוּ כּ ל כּ ט ע ימ ים, גּ ם א נ י א ט ע ם מ ה ם". ה א ישׁ שׁ דּ בּ ר בּ שׁ ב ח ה זּ ית ים נ ר א ה כּ מ נ צּ ח. ה נּ ה, גּ ם ה ר ב אוֹכ ל מ ה זּ ית ים שׁ ל חוּ"ל... ט ע ם ה ר ב מ ן ה זּ ית ים ו א מ ר: " בּ א מ ת ה ם מ שׁ בּ ח ים מ א ד. א י כוֹל ל ה יוֹת שׁ זּ ית ים כּ א לּ ה גּ ד ל ים בּ חוּ"ל. בּ טוּח שׁ ה ם מ א ר ץ-י שׂ ר א ל". א מ ר לוֹ ה א ישׁ: "כּ בוֹד ה ר ב, גּ ם בּ חוּ"ל גּ ד ל ים דּ ב ר ים ט ע ימ ים". ו כ ל ה צּ בּוּר ה ק שׁ יב ל שּ יח ה. בּ קּ שׁ ה ר ב מ מּ נּוּ שׁ יּ ס תּ כּ ל ע ל ה קּוּפ ס ה ו י גּ יד לוֹ ה יכ ן מ י צּ ר ים ה זּ ית ים ה לּ לוּ. ה א ישׁ ה ס תּ כּ ל ו א מ ר: "ק בּוּץ י ב נ ה, א ר ץ-י שׂ ר א ל". א מ ר לוֹ ה ר ב: "א ם א תּ ה כּ ל כּ אוֹה ב ז ית ים ט ע ימ ים, בּוֹא ל א ר ץ-י שׂ ר א ל. ה יא מ ג דּ ל ת בּ שׁ ב יל א ת כּ ל ה פּ רוֹת ה טּ ע ימ ים. מ מּ שׁ בּ שׁ ב יל וּל מ ע נ. בּוֹא, ה א ר ץ מ ח כּ ה ל! 7 (מועדי הראי"ה) 6

5 תמר גפן 9 מדרש ל מ ה נ מ שׁ לוּ י שׂ ר א ל ל תּ מ ר? מ ה תּ מ ר ה זוֹ א ין בּ הּ פּ ס ל ת, א לּ א: תּ מ ר ים ל א כ יל ה, לוּל ב ים ל ה לּ ל, ח ר יּוֹת ל ס יכּוּ... כּ ה ם י שׂ ר א ל - א ין בּ ה ם פּ ס ל ת, א לּ א: מ ה ם בּ ע ל י מ ק ר א, מ ה ם בּ ע ל י מ שׁ נ ה, מ ה ם בּ ע ל י א גּ ד ה, מ ה ם בּ ע ל י מ צ וֹת, מ ה ם בּ ע ל י צ ד קוֹת. (מדרש רבה בראשית מ א) ל ה ם ה קּ דוֹשׁ-בּ רוּ הוּא ל י שׂ ר א ל: א ף ע ל פּ י שׁ תּ מ צ אוּ אוֹת הּ א מ ר מ ל א ה כּ ל טוּב, א תּ אמ רוּ נ שׁ ב ו א נ טּ ע, א לּ א ה ווּ ז ה יר ין בּ נּ ט יעוֹת, שׁ נּ א מ ר "וּנ ט ע תּ ם כּ ל ע ץ מ א כ ל". כּ שׁ ם שׁ נּ כ נ ס תּ ם וּמ צ את ם נ ט יעוֹת שׁ נּ ט עוּ א ח ר ים, א ף א תּ ם ה יוּ נוֹט ע ים ל ב נ יכ ם. (מדרש תנחומא, קדושים סי' ח). לח או יבש. אוכלים תמר "א מ ר ר' שׁ מ עוֹן בּ ן ל ק ישׁ, א מּ ה זוֹ כּ ג פ ן נ מ שׁ ל ה. כּ יצ ד? ז מוֹרוֹת שׁ בּ הּ (שׁ יּ שׁ ע ל יה ם פּ רוֹת מ ע טּ ים) א לּוּ בּ ע ל י בּ תּ ים (א נ שׁ ים שׁ יּ שׁ בּ ה ם מ צ ווֹת). א שׁ כּוֹלוֹת שׁ בּ הּ (שׁ יּ שׁ בּ ה ם פּ רוֹת ר בּ ים) א לּוּ תּ ל מ יד י ח כ מ ים (שׁ יּ שׁ בּ ה ם תּוֹר ה). ע ל ים שׁ בּ הּ א לּוּ ע מּ י ה א ר ץ (א נ שׁ ים פּ שׁוּט ים וּת מ ימ ים). ק נוֹק נוֹת שׁ בּ הּ א לּוּ ר יק נ ים שׁ בּ י שׂ ר א ל (א נ שׁ ים שׁ א ין בּ ה ם א תּוֹר ה ו א מ ע שׂ ים טוֹב ים) ו כ לּ ם בּ ג פ ן א ח ת. מ ה ה טּ ע ם? י ב קּ שׁוּ ה א שׁ כּוֹלוֹת (תּ ל מ יד י ה ח כ מ ים) ר ח מ ים ע ל ה ע ל ים (ע מּ י ה א ר ץ), שׁ א ל מ ל א ה ע ל ים א ין ה א שׁ כּוֹלוֹת מ ת ק יּ מ ים." (חולין צ"ב, ע"ב) אוכלים ענבים או צימוקים. 8

6 תאנה "מ פּ נ י מ ה נ מ שׁ ל ה תּוֹר ה ל ת א נ ה? שׁ ר ב ה א יל נוֹת, ה זּ י ת ו ה גּ פ ן ו ה תּ מ ר ה נ ל ק ט ין כּ א ח ד, ו ה תּ א נ ה נ ל ק ט ת מ ע ט מ ע ט. כּ ה תּוֹר ה, ה יּוֹם לוֹמ ד מ ע ט וּל מ ח ר ה ר בּ ה, ל פ י שׁ א ינ הּ מ ת ל מּ ד ת א בּ שׁ נ ה ו א בּ שׁ תּ י ם." (במדבר רבה יב) מדרש מ ע שׂ מעשׂה בּ ר בּרבּי בּ י יוֹנ ת יוֹנתן בּ ן א ל ע ז ר שׁ ה י ה יוֹשׁ ב תּ ח ת תּ א נ ה א ח ת, ו ה י ת ה ה תּ א נ ה מ ל א ה תּ א נ ים י פוֹת. י ר ד ט ל ו ה יוּ ה תּ א נ ים שׁוֹא בוֹת [שׁוֹפ עוֹת] דּ ב שׁ, ו ה י ה ה רוּח מ ג בּ לוֹ [ל שׁ וּמ ע ר בּ בוֹ] בּ ע פ ר. בּ א ה ע ז א ח ת ו ה י ת ה מ נ טּ פ ת ח ל ב בּ ד ב שׁ, ו ק ר א ל תּ ל מ יד ים ו א מ ר ל ה ם: בּוֹאוּ וּר אוּ דּ ג מ א מ ע ין ה עוֹל ם ה בּ א, שׁ נּ א מ ר (יואל,ד): "ו ה י ה ב יּוֹם ה הוּא י טּ פוּ ה ה ר ים ע ס יס ו ה גּ ב עוֹת תּ ל כ נ ה ח ל ב" (תנחומא קדום, תצוה סי' י). אוכלים תאנים טריות או יבשות. רימון "ה נ צוּ ה ר מ נ ים" א לּוּ ה תּ ינוֹקוֹת שׁ יּוֹשׁ ב ים ו עוֹס ק ים בּ תּוֹר ה ו יוֹשׁ ב ים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כּ ג ר ע ינ י ר מּוֹנ ים. (שיר השירים רבא ו' יז') "כּ פ ל ח ה ר מּוֹן ר קּ ת " (שיר השירים ד' ג') א מ ר ר ישׁ ל ק ישׁ: פּוֹשׁ ע י י שׂ ר א ל, א ין אוּר שׁ ל גּ יה נּ ם שוֹל ט בּ ה ן ק"ו (ק ל ו ח מ ר) מ מּ ז בּ ח ה זּ ה ב. מ ה מּ ז בּ ח ה זּ ה ב שׁ א ין ע ל יו א לּ א כּ ע ב י דּ ינ ר ה זּ ה ב, ע מ ד כּ מּ ה שׁ נ ים ו א שׁ ל ט ה בּוֹ אוּר, פּוֹשׁ ע י י שׂ ר א ל, שׁ מּ ל א ין מ צ ווֹת כּ ר מּוֹן, ע ל א ח ת כּ מּ ה ו כ מּ ה, שׁ נּ א מ ר "כּ פ ל ח ה ר מּוֹן ר קּ ת ". א פ לּוּ ר ק נ ין שׁ בּ י שׂ ר א ל מ ל א ין מ צ ווֹת כּ ר מּוֹן (עירובין יט). אוכלים רימון

7 חרוב חוֹנ י ה מ עגּ ל ו עץ ה ח רוּב פ עם א ח ת ה י ה מה לּ בּ דּ ר, רא ה א דם א ח ד ש הוּא נוֹט ע ח רוּב. טוֹען פּ רוֹת? שנ ים א מר לוֹ : ז ה ל כ מּה שנ ה. א מר לוֹ : ל ש ב עים שנ ה, ות אכ ל מ מ נּוּ? א מר לוֹ : כּ לוּם בּ רי ל ש תּח י ה ש ב עים בוֹתי ל י שנּ ט עוּ א אתי א ת ה עוֹל ם בּ ח רוּב ים; כּ ש ם א מר לוֹ : א נ י מצ כּ א טּ ע א נ י ל ב נ י. ירקות לוקחים בוטנים או מיני ירקות ומברכים : הינוּ מל העוֹל ם "בּרוּ א תּה י י א בּוֹרא פּ רי ה א ד מה" על פרי חדש מברכים : אתרוג מה הי ה אוֹתוֹ איל ן שׁ א כלוּ מ מּנּוּ א דם ו חוּ ה? א מר ר' א בּא : א תרוֹג הי ה, )ה עץ ע צמוֹ ו א רק ה פּ רי(, צא וּר אה שׁנּ א מר " : ו תּ רא ה א שּ ה כּי טוֹב ה עץ" איז ה איל ן ש עצוֹ נ א כל כּ פ ריוֹ? אין א תּה מוֹצא אלּ א א תרוֹג ). ב"ר ט"ו. ח( וּפ ריוֹ ש ו ים ). סוכה ל"ה( "פּ רי עץ ה דר", מל מד שׁ טּ עם עצוֹ כּ פי שׁנּ א מר : הינוּ מל העוֹל ם שׁ ה חי נוּ "בּרוּ א תּה י י א יענוּ ל זּ מן הזּ ה" ו קיּ מנוּ ו הגּ *לא ניתן לברך "שהחינו" על אתרוגים כיוון שכבר ברכו עליהם בסוכות. חתימת הברכה שקד ו הנּ ה פּ רח מ טּה א הר ן ל בית ל ו י ו י צא פ רח ו י צץ ציץ ו י ג מ ל ש ק דים.1 ו יּ ג מ ל - מלּ שׁ ון "וּג מלוֹ י שׁלּ ם לוֹ". ל מּה שׁ ק דים ו א פּ רי א חר? אלּ א כּ שׁם יוֹתר מ שּ אר פּרוֹת, כּ שׁ קד א הר ן ל ה צּל תם הוֹציא פּרוֹת שׁ שּ קד מ מ הר ל שׁל י שׂ ר אל..2 תפוח.3 פּוּח בּ ע צי "כּ ת א מר ר בּי ח מא בּן ר בּי חנ ינ א מאי דּ כ תיב )שיר השירים ב, ג( : קוֹדם פּוּח ז ה פּ ריוֹ לוֹמר ל, מה תּ פּוּח? היּ ער" ל מּה נ מ שׁלוּ י שׂ ר אל ל ת ל על יו, כּ י שׂ ר אל ה ק דּימוּ נ ע שׂה ל נ שׁ מע ). שבת פ"ח, ב(.4 )במדבר י"ז, כ"ג( 12.5 כל האוכל פירות ארץ ישראל משבעת המינים, צריך להזכיר בברכה אחרונה שבחה של ארץ ישראל, וחותם על פירותיה )זיתים, רימונים ותמרים, רובם מגידולי הארץ(. האחרונה בברכה חותם חו ל, מפירות האוכל על הפירות. בכל מקרה שיש ספק אם הפירות על הפירות מהארץ או מחו ל, יחתום את הברכה )צימוקים - חלקם מהארץ וחלקם מחו ל(. אם אכל פירות שבעת המינים גם מהארץ וגם מחו ל, יחתום על הפירות. ברכת מעין שלוש פוטרת גם את פירות העץ שאינם משבעת המינים. על פירות האילן, חוץ מז' מינים ופירות האדמה וירקות ועל כל המשקין ועל דבר שאין גידולו מן הארץ, מברכין אחר אכילתן "בורא נפשות". 13