הקדימו נעשה לנשמע.רמב"ם הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה ג' וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם, מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד. מדברי הרמב"ם משמע שרק מי שלא למדו אביו מחוייב בתלמוד תורה, אך בהמשך משמע שכל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בכל אופן שיהיה: 2. רמב"ם שם, הלכות ח' ו-י' ח. כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. י. עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח. הכסף משנה שואל מדוע הביא הרמב"ם את דין תלמוד קודם למעשה בהלכה זו? 3. כסף משנה שם מי שלא למדו אביו וכו'. פרק קמא )=פרק ראשון( דקידושין )דף כ"ט:(: וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם וכו'. בסוף פרק קמא דקידושין. ותיבת וכן אינה נוחה לי ויש ליישב דה"ק אף על פי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו. ותדע שהוא מצווה בכך שהרי מצינו בכל מקום קודם התלמוד למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ומאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד. שולחן ערוך אורח חיים, סעיף י"ד מ"ז, סימן.4 נשים מברכות ברכת התורה.? השולחן ערוך פוסק שנשים חייבות בתלמוד תורה ומברכות את ברכות התורה. והרי ידוע שנשים פטורות מתלמוד תורה וכיצד הן מברכות על מה שהן פטורות 5. ביאור הלכה שם נשים וכו' - הטעם דהא חייבות ללמוד הדינים שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה א"כ קאי הברכה ע"ז. ב"י מ"א. ולפי זה הטעם יכולה להוציא בברכות התורה את האיש וכן כתב הפמ"ג בהדיא והגר"א בביאור חולק על זה הטעם עיין שם אלא הטעם דמברכות כסף משנה אחד מחיבוריו של רבי יוסף קארו, מרן הבית יוסף, מחבר השולחן ערוך. בחיבור זה פירושים וביאורים של המרן על משנה תורה לרמב"ם.
הוא דאף דפטירי מתורה מכל מקום יכולות לברך ולומר וצונו דלא גריעא מכל מצוות עשה שהזמן גרמא דקי"ל דיכולות לברך עליהן וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב עיין שם ולפי זה אין יכולות להוציא את האיש וקטן שהגיע לחינוך בודאי אינו יכול להוציא את הגדול בברכות התור לפי מה שסוברים הרבה פוסקים דברכות התורה הוי מן התורה וכך כתב הפמ"ג. מנחות דף ב' עמוד צט,.6.7 תניא, רבי יוסי אומר: אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים לפני תמיד? שלא ילין שלחן בלא לחם. א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש )את( ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. ופליגא דר' שמואל בר נחמני, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. התירוץ לכל השאלות לעיל מופיע ב בית הלוי על פרשת משפטים: שבת דף פח, א' עמוד דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. בית הלוי פרשת משפטים.8 ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה נעשה ונשמע. )מסכת שבת פ ח( דרש ר סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס ריבוא של מה ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ויש להבין אומרו בשעה שהקדימו ולא אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ומוכח דרק ע י ההקדמה זכו להני שני כתרים ויש להבין היאך תלוי בהקדמה. והנראה לי ויובן גם כן למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה. דהנה איתא בזוה ק: נעשה - בעובדין טבין, ונשמע - בפתגמין דאורייתא, הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה ק. והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים ולא ע ה חסיד וגם הנשים שאינן מחויבות בלימוד התורה מ מ מחוייבות ללמוד במצות הנוהגות בהן וכמו דאיתא בב"י סימן מ ז בשם הרוקח דמש ה מברכות בה ת. אמנם באנשים יש עוד מעלה א על הנשים דנשים בלימודם אינם מקיימות שום מצוות עשה רק הוי מבוא לקיום המצות ונמצא דהלימוד אצלם הוי מבוא להתכלית שהוא קיום המצות ולא הוי תכלית בעצמו. אבל באנשים הוי הלימוד גם מצות עשה לעצמו וכמו הנחת תפילין וכדומה ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו. מדברי בית הלוי עולה כי בהלכות תלמוד תורה לרמב"ם הלכה ג' לעיל מדובר על תלמוד תורה לשם מעשה, ואילו בהלכה ח' מדובר בלימוד לשם לימוד. ועוד, תירוצו של הכסף משנה שהובא לעיל הוא שמהות ההלכה היא לימוד 2
.9 ט"ז, לשם מעשה. לפי דבריו מתבהר כי חיוב נשים בברכות התורה מתייחס לחובת הנשים לברך על חובתן ללמוד לשם מעשה. על פי זה פסקו שיש להקדים תלמוד תורה בהלכות הנובעות למעשה, לפני הלימוד של הנשמע- שהוא לימוד לשם לימוד: שולחן ערוך יורה דעה, סימן רמו, סעיף ד' חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; שליש במשנה, דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה; שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה, דברים שלמד מפי השמועה. כיצד, היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה, קורא ג' מהם בתורה שבכתב, ובג' תורה שבעל פה, ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הגה: ויש אומרים שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. )טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו(. ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות. )ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א( ומכל מקום מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות )רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה(. קטן סעיף וגמרא והפוסקים. ב' - כתוב בדרישה יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים וראייתם מסוף )נדרים( ]נדה[ תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו כו' אבל לי נראה דצריך לעסוק בספרי הפוסקים כגון אלפסי מרדכי אשר"י ודומיהם ואינם יוצאים כלל בלמוד גפ"ת לחוד דההיא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות פרש"י הלכות פסוקות כו' עכ"ל:. שערי תלמוד תורה ש"ך, שער א', ה' קטן סעיף ויש אומרים שבש"ס כו' - כתב הדרישה יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים ומביאים ראיה מהא דאמרינן סוף )נדרים( ]נדה[ תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא אבל ל"נ שיש ללמוד ספרי הפוסקים דיני התורה כמו הרי"ף ומרדכי והרא"ש ודומיהן דזהו שורש ועיקר לתורתנו ואינם יוצאים כלל בלימוד גמפ"ת דהא דתנא דבי אליהו כו' כבר כתב רש"י שם השונה הלכות פירוש הלכות פסוקות ומ"ש ר"ת כאן ש"ס בבלי בלול כו' קאי אמש"כ לפני זה אלימוד ט' שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול ילמוד בש"ס אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות לא ילמדו בש"ס לחוד כנ"ל ע"כ: פרק ו' למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה הימנו. 3
שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד פרק ב', תורה, הלכה ט'. אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך. ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר. וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל: 4