אבות עם פי' רבינו ישראל בעש"ט

תמליל

1 מסכת אבות עם פירושי רבינו ישראל בעל שם טוב מלוקט עריו ומסודר ע י ישעי ארי ויהושע דבורקס הוצאת מקור החסידות, ירושלים, תשכ ה בהשתתפות משען לתלמודי תורה בא י ברוקלין, ניו יארק שנת תשל ו לפ ק

2 דוב בעריש וויידענפלד אבדיק דקיק טשעבין ורימ דישיבת כוכב מיעקב כעת בעיהיק ירושאם תובביא ביה ירושלים כ ח תשרי תשכ ה גאון שליע, הבו נחזיק טובה להיקר והמופלג הרבני מאד געלה מו ה ישעי ארי דבורקס הי ו אשר זכה לזכות את הרבים בליקוטים מופלאים מאור ישראל הבעל שם טוב זיע א על פרקי אבות וכן פירושים על סידור התפילה אשר עצם הדברים אינם צריכים להסכמה ולא באתי אלא לברכו כי תעשינה ידיו תושיה לברך מהרה על המוגמר לתועלת והנאת הרבים אשר בודאי יבינו לסייע על ידו והיתה הברכה בביתם. הכו ח בצפיה לגאולה וישועה (-) דוג נערי* מיידענפלד ב ה הסכמת כ ק מרן הגה ק שר התורה אדמו ר מאת רוב שלימ א בעהמחיס *אש-דת* ייא כרכים ו,באר משה* על התורה באו ונחזיק טובה להאי גברא יקירא האברך המופלג בעל מדות תרומיות וכוי, כמוה ר ישעי ארי בהריר אליקום זיל דבורקס הי ו ואתו בנו הב היקר כמר יהושע נ י שזכו וזיכו את הרבים בחמדה גנוזה ליקוט מופלא מדברי אור שבעת הימים מרן הבעשיט זיע א על.אבות ובדעתם בעזהיית להויל בקרוב סידור תפלה עם פירושי הבעשיט. כמובן שאין הספר הזה זקוק להסכמה. ומי יבא להעיד על השמש בצהרים. ברם לא נצרכה אלא ארוזי בשבח הליקוט אשר החאה יראה אוצר פיחשים ואמרות יקרות אלו קולע אל המטרה ולא יחטיא, לעורר לבבות ישראל לאביהם שבשמים ולתקן המדות. ומהראוי שכל אחד ואחד ימהר להביא ברכה זו לביתו. וזכות רבן של ישראל יעמוד לנו שנזכה להתגלות משיח צדקנו ביב כדברי מלך המשיח עצמו: יפוצו מעינותיך חוצה ויהי עת רצון וישועה בקרוב כייר. הכו ח למען כבוד רביהיק הבעשיט זייע. בין כסה לעשור ה תשכיה משה יחיאל הלד אפשטיין מא 1 ז ד 1 נ הסכמת כ ק מרן הרה צ אדמו ר מביאלא שליט א מי ימלל שבחו ותפארת רבן של ישראל מרן הבעשיט נבגימ זיעיא ולא נצרכה אלא לזרז למזורזין ולפרסם עושי מצוה ולבא על הברכה וזכור לטוב האברך הנכבד והיקר כמוה ר ישעי ארי דבורקס הי ו ובנו היקר י הושע ניי שנדבה רוחם לקבץ כעמיר גורנה תורת אמת מרבינו זיעיא ולהוציא לאור פירושיו על,מסכת אבות, ועוד ידם נטוי בעהיי לפרסם דברי קודש ב.סידור התפילה* שבדעתם אייה להדפיס, אי לזאת מצוה לסייע בידם ככל האפשר למען יזכו בהקדם לברך על המוגמר, ובודאי יזדרזו אחביי להניח ברכה אל ביתם הספר הקדוש פירושי הבעשיט על אבות, וזכות רבן של ישראל תעמוד לנו ולכל ישראל לראות בקרוב בביאת משיח צדקנו (עי דגל מחנה אפרים בשלח) ברייש גא בריש רית רבי ישראל בעל שם טוב נא היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו, אז יפקון מן גלותא. ועינינו תראינה התגלות מלכות שמים במהרה דידן, כייר. יום א בשבת לסדר נח כיח ארח האיתנים ה תשכ ה. הכויח לכבוד רביהיק ותורתו תורת אמת יחיאל יה 1 שע נלאאמר ר ןאללה ה מניאלא

3 בשער השם, בעזרת לפניכם מביא קודש ובדחילו ורחימו, הריני בחרדת מעשיות, קודש, אמרות נצחיים, מוסר ערכי יקרות, פנינים לקט שהעניק המנוצר מהאוצר אבות, מסכת על קדישין ופתגמין משלים שם בעל ישראל רבי הקדוש רבינו האלוקי המאור רב בשפע לנו טוב זיע א. הנפש בתורת הבאים ולדורות לדורו מורה היה זיע א, רבינו המביאים ועילאיים זכים רעיונות של מבוע דבריו הם הלב. ובהלכות האדם ולעלייתו הרוחנית. לגאולת מזיו היוצאים ההוד קרני את כל לעין גילה זיע א הבעש ט עם קודש. ומקלסתר פניו וחביוני נשמתו של ישראל האמיתית היהדות החסידות מקדש של השתי' אבן היה טוב ישראל בעל שם רבי האלוקים שניתן בסיני. התבונה והדעת, והיה בין מפענחי מכתב ומקור זה בילקוט הקטעים שכונסו ושבעים למקורות ומאה נאמן הייתי בלשונם וסגנונם. הועתקו חן לבני היקר והחביב מר יהושע נ י, על עזרתו בליקוט החומר חן רשימת המקורות. וסדור הבעש ט זיע א תגן עלינו ועל כל ישראל, ונזכה של רבינו זכותו חסד ועולם ובחיים, בתורה הגנוזים הגיגיו יקרות מאור להתבשם יבנה. ויהי נועם ה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. תבנה ותכונן עיר הקודש ירושלים תשרי תשכ ה. ישעי' ארי' בן לא א הר ר אליקום (ז ל) דבורקס

4 כתוכן: ע מ פ ר ק ר א ש ו ן ט..... העולם נשמת ישראל ט..... כל ישראל הם חטיבה אחת ט... כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה ט.... יהודים פשוטים מרבים יראת שמים י..... הכל חייבים באהבת ישראל י משה הסכים לתת תורה לישראל מחמת ענוה י..... סניגורם של ישראל מסה יא.... חמשים שערי בינה חסר אחת ניתנו למשה.יא..... אכל אכילה רוחנית משה יא ענוותנותו של משה י«א.... שפלותו מכל האדם אף מהפחות ביותר יב יש להשתמש בענוה והתנשאות כאחד יב.. נשמתו של משה רבנו כוללת נשמות כל ישראל יג.... פנים אל פנים מיוחד רק למשה יג חרשים נעשו פקחים ייד.... התורה היא קיום כל ההוי כולה יד.... השגת התורה כל אחד לפי ערכו טו קבלת התורה בקולות וברקים בכל דור. טו... תורתו של הבעש ט בקולות וברקים טו כפיית ההר כדי שלא יפלו מעבודת השי ת טו התחברות לצדיקים טז מליץ לפני השי ת הצדיק טז..... תלמידי הבעש ט מעלת טז..... המתפלל בונה עולמות בתפילה יז..... כיצד עובדים את הבורא יז.. אף כיצינדחה מהשי ת יתאמץ להתקרב אליו ית יז.. תפילה שאינה ראויה זו שאין עמה התעלות יח..... הדרך האמיתית בעבודה יח.... השי ת מתנהג עם האדם לפי מעשיו יח... שלימות העבודה לעמוד לפני השי ת יט כדי להשפיע ולא לקבל העבודה יט.... שכר המצוות חסדי השי ת כ... מעלת שיחת חולין של תלמידי חכמים תפיסת ה,יש ותפיסת ה.אץ..... כא כא..... ההתחברות עם הציבור מעלת בב..... העצמית הסרת הנגיעה כב..... השתיקה יפה בכל זמן. כב... - מדמנה גבוהה ביותר אהבת ישראל כג - אז יתפרדו כל פועלי און כשיש צדיק אחד באמת

5 פרק פרק עמ כג..... מושפלת עד לעפר האמת כג והחכמה האמת שני כד.... קיום המצוות לעשות נחת רוח להשיית כד.... דרך כבושה ואורח לצדיקים בעבודת הבורא כה..... הנשמה מאירה על ידי קיום המצוות כה..... לעתיד לבא יתגלה אור המצוות כה.... מעלת הצדיקים הדביקות הקבועה כו... ענוה פסולה מרחיקה את האדם מקונו כו.. כשמכניעין כח הרע זוכים לשמוע כרמים דלעילא כו... השיעבוד לחומר חוצץ בפני עיני האדם כז וביד כל אדם יחתום כח.. הנושא ונותן באמונה נחשב כעוסק בתורה כח אחר התפילה נזקקים לעשיית מלאכה כט ממשיכה השפעות התורה כט..... מטרת התורה אהבת ישראל כט היגע בתורה ניצול מטרדות הפרנסה כט..... מלחמת היצר עד יום המיתה ל האדם דן את עצמו ל מעלת החכם לא תנאי להתעלות הכנעה לב.. סור מרע ועשה טוב לעשות מהרע עצמו טוב. לג לא כל הזמנים שוים לג..... לפעמים הקירוב גורם לריחוק לד הצדיק בבחינת גחלת לד בתענוגים אהבה לד בגלות מפני מה השכינה לד בכל דרכיך דעהו רק לצורך גבוה לה התפילה למען השכינה לה פיתוי יצר הרע לו..... התורה מתשת כוחו של האדם שלישי א..... האדם בענוה מעלת לז הכל בהשגחה פרטית א - לברכה זכר צדיק לח דברי תורה מחיים לט..... היצר הרע מסית לפריקת עול. לט..... תמים תהיה אפילו בעסק התורה מ..... הזכירה קיום כל התורה מ תלוי במנהיגו הדור מא..... אימתי רוח המקום נוחה הימנו מא.... מעלת האדם צלם האלקים שבו. מב הפרנסה מטרידה את האדם מעבודת קונו מב.... הצדיק מציל את הרבים בתוכחתו מג פוסק דינו הוא האדם

6 ז עמ מג עולם הדיבור עולם היראה מג מוקיר את הבינה המרגיש בחסרון עצמו פרק פרק רביעי מד.... כשמתקן עצמו מרם טהרה גם לזולתו מד ביחסיו עם הבריות המבחן לאדם מד סור מרע ועשה טוב מה אור הנר וצלו מה הלומד גם מיצר הרע מה כיצד לומדים מכל אדם מה - כיבושו ביטול היצר מו.... המלחמה ביצר הרע תכסיסי מו תוכחה לעצמו מעשי הזולת מו כיבוש היצר באמצעות היצר עצמו מו הכובש יצרו שמניח לו לבוא ורק אז כובשו מז תשובה ניצחת ליצר הרע מז... איש המעלה אינו ירא להלחם עם יצרו מח חכם לב יקח מצוות מת.... שכר מצוה שמחת המצוה מח מצוה ללא פניות מח... חיבת המצוות של ישראל אין לה דוגמה מט..... נמדדת לפי רוב חביבותה המצוה נ..... שנאת הבצע מורשת האבות נ.... משפטי ה אמת בסוד הגלגול נ.... הדיינים מקושרים באבות הקדושים נא. המבטל תורה מעושר עונשו עניות תמימת נא אגלי טל תורה נא... החכם ביגיעתו בתורה מאיר לכל דורו נב.... החוטא מתוך ידיעה במה יתקן נב. בהתעוררות לתשובה מעוררים את מדת הרחמים נג מעלת גלות הצדיקים נד.... כללות ישראל - משיח משה חמישי נה... ביאור נפלא לקושיית הידיעה והבחירה נו.... דבר ה הוא שמחיה תמיד את העולם נו..... הפשוטה האמונה בשבח נז..... הסתלקות הדעת הנסיון נז.... שרה פתחה שער לפקידת עקרות נח... העני זוכה לדבר בכל יום עם השם יתברך נח.. - ביטול לפני השם יתברך החכמה האמיתית נט.... מכל אדם אפשר ללמוד מדה טובה ס גדול המעשה יותר מן העושה ס..... צדקה נעלית בכל האופנים ס.... הרע מתעלה על ידי מעשה הטוב סא.... הצדיק מעלה גם את הגשמיות סב כחה של עין טובה

7 ח עמ גנות הגאוה סג לימוד המדות סג סג ויגבה לבו בדרכי ה הגאוה שיא החטא סג מידות של צדיקים ומידות של רשעים.... סג על ידי הגשמיות אפשר לזכות לתתניות.... סד תלמידיו של אברהם אבינו כשלימות הדביקות. סה ערום ביראה סה טעמו וראו כי טוב ה סו ימי הבינה סו פרק שישי סח..... תורה לשמה דרך המלך סח דביקות - לשמה סט... - מעלה גם את דברי החול תורה לשמה סט.... לשמה לשם האות שבתורה סט תורה לשמה תיקון הנורות סט.. תורה לשמה מקרבת אף את האדם הפשוט ע התורה עסק ע..... אותיות המחשבה טהרת עא ודגלו עלי אהבה עב..... דביקות באותיות התורה עב ועלהו לא יבול עב אהבת המקום עב.... החטא שכחת אלופו של עולם עב אהבות שלש עג..... הבת קול הרהורי התשובה עד כמזין של מעלה עד... תורה הנלמדת מרב הגון פרה ורבה עה הצדיק זורע בתורתו עה..... אנשי החומר ואנשי הצורה עו. יראה אמיתית זה שאינו מסתפק במעשיו הטובים עז וגילו ברעדה עח שהיא גאוה ענוה עח דבוק חברים עט.... אהבת ישראל של הבעל שם טוב עט.... אהבת ישראל היא אהבת המקום עט. לאהוב יהודי מצות עשה ולא תעשה דאומיתא. עט.... השער לשלימות אהבת ישראל פ סולם לעליה וירידה הממון פ מוכיחים שני מיני פ... מי שאינו יודע מהחטא כיצד ידע להוכיח פא.. כשמקבלים כבוד צמכים להרהר בתשובה פא גילוי ההעלם גאולה פב התורה בולה אותיות פד תורת ה תמימה פה תכלית הבריאה

8 פירושי רבינו ישראל בעל שם טוב מסכת אבות כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעי ם, «< ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר (סנהדרין *.). ישראל כל א ישראל - נשמת העולם ישראל, ישראל הם הנשמה והחיות של כל העולם וכר וצדיקי הדור הם הנשמה והחיות של כלליות הדור, וכמו שבאדם הפרטי עיקר תכלית בריאת האדם שיהיה נעשה מן חומר צורה היינו שיהיה הגוף נכנע ומשועבד תחת רצון הנשמה הקדושה שהיא חומדת ומתאוה רק דברים קחשים רוחניים, כמו כן תכלית כלליות העולם שיהיו האומות עכו ם נכנעין תחת יד קדושת ישראל הדבקים בעץ החיים וכר, וכלליות ישראל יהיו נכנעים ודבוקים ומקושרים באמת אל הצדיק אמת וכוי, ואז ישראל הם במדריגה עליונה למעלה מהטבע וכר. (תולדות יעקב יוסף, בהקדמה) כל ב כל ישראל הם חטיבה אחת ישראל הם אחדות אחד זה חומר וזה צורה, וכמו שהחומר שהוא הגוף צריך לנשמה, כך צריכה הנשמה אל הגוף; לכך אל תפרוש מהם, ותתחבר עמהם להשגיח עליהם בעין חמלה להחזירן למוטב. (תולדות יעקב יוסף 6 קדושים) ג כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה אמר הבעש ט: השכינה מיללת ואומרת, כל זמן שהאבר מחובר יש תקוה שתהיה לו איזו רפואה וכשחותכין את האבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה. (אוצר החיים להרה ק מקומרנא ונ ל) ד יהודים פשוטים מרבים יראת שמים ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. יהודים פשוטים העומדים בשוק, טובבימ פכפרים ובאחוזות האצילים, ומזכירים שם שמים, מתפרנסים מיגיע כפיהם ומחזיקים

9 י פירושי אבות בעל שם טוב פרק ראשון א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה. בני תורה ומביאים ספר לבית הכנסת בשמחה רבה, הנה ועמך כולם צדיקים וחס לעולם ירשו ארץ, כי הם המרבים יראת שמים בארץ. (התמים, חוברת ח עמוד מ; ספר רבי ישראל בעש ט< ה הכל חייבים באהבת ישראל בדרך כלל הנה כל בית ישראל נחלק לשתי פלוגות: א) ללמוד, אנשים פשוטים שאינם יכולים ויש בזה כמה חילוקי דרגות, אבל בדרך כלל הם בסוג אחר. ב) לומדים, ואם גם בהם יש כמה וכמה חילוקי דרגות, אבל בדרך כלל הם גם כן בסוג אחד. מצות אהבת ישראל היא על שני סוגים אלה בשוד.. יש לאהוב את האנשים הפשוטים משום שהם אנשים פשוטים ומאמינים בה ובתורתו בלב תמים. ויש לאהוב את הלומדים משום שהם גדולים ביריעת התורה, והגמרא אומרת (סוכה נב, א) כל הגדול יצרו גדול, ויש להם ללומדים אלה יצר משה מיד קבל משה הרע גדול ואף על פי כן הנם יהודים שלמים ולכן יש לאהוב אותם. (לקוסי דיבורים כרך ב ליקוט יב, ספר רבי ישראל בעל שם שוב) ו משה הסכים לתת תורה לישראל - מחמת ענוה א) שמעתי פירוש המשנה משה קבל תורה מסיני והוא דקשה מאי טעמא בתחילת השליחנת סירב ואמר מי אנכי כי אלך וכר. וכאן בקבלת התורה נתרצה וע כ משום דסבר דאין זה גדולה כי אם שפלות, והראיה במה שנבחר הר סיני לפי שהוא שפל ונמוך מכל ההרים וסבר שגם הוא נבחר לפי שהוא שפל מכל אדם, וזה משה תורה היינו מה שנתרצה לקבל התורה ולא חשיב זה לגדולה כי אם לשפלות ולמד זה מסיני. (ועיין ספר כתונת פסים פרשת בהר). וזה גם כן מה שאמרו חז ל יראה לגבי מלתא זוטרתא היא, כי משה נולד בשכר היראה שיראו המילדות את אלקים ומחמת שהיה משה שפל מאד בעיני עצמו מחמת זה סבר דיראה מילתא זוטרתא היא. ועל כן צריכין לשמוע דברי תורה ומוסר גם משפל אנשים וזה נשמע ממשה קבל תורה מסיני. (צפנת פענח, לשון חסידים) פעם ז משה סניגורם של ישראל אחת עמדתי לפניו (לפני הבעש ט) במוצאי ראש השנה וסיפר היאך המנהג שם. וסיפר שעומדים שם לפני המלך המשפט אבות העולם, ומסופק אני אם אמר כל השבעה

10 פירושי אבות פרק ראשון בעל שם טוב יא תשא רועים עם אברהם יצחק ויעקב, ומגישים הזכיות של ישראל, וגם משה רבינו עליו השלום עומד שם, והוא כמו סרסור, פונה אנה ואנד, ומכניס הזכיות ורואה בחכמה ובמחוג שלא בואו המקטריגים והעוונות חס ושלום, זה תוכן דבריו. (דגל מחנה אפרים) ח חמשים שערי בינה חסר אחת ניתנו למשה איתא בגמרא (ראש השנה דף כ א) חמשים שערי בינה ניתנו למשה חסר אחת וכוי, שמעתי בשם מורי זלה ה טעם שניתן רק מ ט שערי בינה למשה ולא שער החמשים, ותירץ כי שער החמשים הוא חוזר ומתחיל נ שערים למעלה מזה, וכן למעלה עד אין סוף, כי שנת החמשים דיובל עולה לכאן ולכאן וכר. (תולדות יעקב יוסף, פ דברים) ט משה אכל אכילה רוחנית ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם (יתרו י ח י ב), שמעתי בשם רבינו בעל שם טוב, שלא מצינו בכל התורה אצל משה רבינו עליו השלום שאכל, רק השלילה מצאנו (בפ כ ו, כ ח) לחם לא אכל, ומצאנו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה וכר, רק שמשד, אכל אכילה רוחנית כזו שאי אפשר לכתוב בתורה הקדושה שהוא בעולם הזה, שאכל, כי לא אכילה גשמיית שבעולם הזה, רק רוחניי מאוד מאוד. (זרע קודש, בסוף רמזי פסח) ענוותנותו של משה אמר הבעל שם טוב ז ל על דבריהם (חולין דף פ ט) גדול הנאמר במשה ממה שנאמר באברהם אבינו, שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ובמשה נאמר ונחנו מה, ופירש דכוונת דבריהם דענין גדול הנאמר במשה הוא על שלא אמר ואנכי כמו שאמר אברהם רק שכלל עצמו בשאר העם ואמר ונחנו מה. (תשואות חן פ שמות, שפתי צדיקים פ תשא) יא שפלותו מכל האדם _ אף מהפחות ביותר והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, פי כי יש שני מדרגות: מדרגה התחתונים, ענוה א שמחשבתו תמיד כולה למעלה אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר של ודרגה הב אינו מובדל מן החומר כל כך, וזהו סוד מוה ק נשא דקל ח ע א) משה משה לא פסיק טעמא בגווה, יעקב יעקב פסיק טעמא, כי יש משה לעילא משה לתתא יעקב לעילא יעקב לתתא, לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה והיה מובדל מן החומר, ואף על פי כן היה מחזיק עצמו במדת אפילו בדברים עליונים, מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה אשר כולה על פני האדמה, ר ל אפילו מן אותו אדם שהוא כולו למטה היה משה חושב את עצמו יותר שפל ממנו. (בראש ס לקוטים יקרים)

11 בשם יב פירושי אבות פרק ראשון בעל שם טוב יב יש להשתמש בענוה והתנשאות כאחד הבעל שם מוג הקדוש זכותו יגן עלינו, משה הוא בחינת הדעת, והד סיני הוא רומז לשני הפכיים, הר הוא בחינת גאוה וסיני הוא בחינת שפלות וזהו (בפ בהר) וידבר ה אל משה בהר סיני, שצריך האדם ליקח בחינת משה בחינת דעת לשני הפדות הללו הר וסיני, שיהיה בידו המשקל עד היצר הרע לפעמים בבחינת סיני כי דרכו של יצר הרע להגים דעתו של אד 3 בבחינת הר, ולפעמים עושה את עצמו כיצר טוב להשפילו בשפלות, בכדי למנוע אותו מעבדות השם יתברך, ואז נקרא בבחינת סיני, ועצה לנגד מדה זאת מדר. השפלות של הוא לומר הלא יהודי אני, ונגד הגדלות, העצה הוא להשפיל עצמו מצד שפלוה החומר והכל על ידי בחינת הדעת. יג נשמתו של משה רבנו כוללת נשמות כל ישראל (צרור החיים) ועתה אם תשא חטאתם ואם איי מחני נא מספרך אשר כתבת וגר. שמעתי בשם מורי הרב המפורסם בוצינא קדישא הבעל שם טוב ז ל, שהקשה וכי זו היא מדת ענוותנותו משה לומר מחני נא, שר ל שמיתתו יכפר העון הגדול הזה, והשיב ז ל כי הלא צריך להבין מהות ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, כי בשלמא בשאר בני אדם היטב מובן מהות ענוה, שרצה לומר שמוחלט בדעתו שהוא מקטני ערך מכל אדם, אך משה רבינו עליו השלום שהוא על אחד אתו המדע שורש נשמת כל אחד מישראל ערך כל אחד ואחד, וגודל ערכת נשמתו כוללת כל נשמת ישראל, וכמו שאמרו ז ל (בזוה ק בראשית דכ ה ע א) אשה אחת ילדה במצרים ס רבוא בכרס אחד זה משה רבינו עליו השלום, ואיך היה יכול להחזיק במדת ענוה. אך הנה אמרו ז ל (סנהדרין דכ ז ע ב) שכל ישראל ערבים זה בזה, ורצו לומר, שהמה בעבודת של מעורבים זה בזה, כי כולם המה שורש אחד לכולם, ואמר ד ל, כי לפי זה, כאשר בא העולם איזה התעוררות לטובה מן היצר טוב מצד הקדושה, אותו התעוררות הוא בכל ואחד מבני ישראל, והוא פועל בכל אחד ואחד לפי ערכו, הצדיק הוא מתעורר הרבה השם יתברך בקדושה גדולה, ובחשקות גדול, ומי שאינו צדיק כל כך הוא מתעורר גם כן, אך בהתעוררות קטנה, גם אפילו רשע גמור, מכל מקום הוא מתעורר באיזה הרהור תשובה, הגם שהוא רק לפי שעה, מכל מקום מתעורר קצת, ויכול להיות שעל ידי התעוררות הזאת יחזור בתשובה שלימה, וכן להיפוך כאשר בא איזה התעוררות מצד היצר הרע, גם כן בא לכל אחד ואחד, והרשע נכשל בו הרבה, ועושה איזה מעשה בפועל, אך הצדיק גם כן נכשל באיזה הרהור לפי שעה. והנה כאשר אנו רואים שמרשעים יצא רשע בפועל, שנכשלים באיזה עברה, אז יש להסתפק מי הוא החייב בדבר, כי יש לומר שהצדיק הוא החייב, כי הלא גם אליו בא איזה הרהור כנ ל, והנה אם היה תיכף מתחזק את עצמו לבטל הכח הזה אשר ממנו בא ההרהור הזה, אז היה מתבטל הכח הזה, ולא היה הרשע בא לידי מכשול, אך יש לומר דהרשע הוא החייב, כי לפי שהוא עשה הפועל הרשע הזאת תיכף כאשר בא אליו ההרהור, שוב אין בכחו הצדיק לבטלו, וזהו מהותו של ענוותנותו של משה רבעו עליו השלום, שכל מה שראה א זה דבר לא טוב בישראל, היה תולה בעצמו, וחשב בלבו מסתמא אני הגורם, כנ ל,

12 פירושי אבות פרק ראשון בעל שם טוב יג וזהו גם כן מה שאמר מחני נא, ר ל אני הוא החייב בדבר ולא הם כנ ל, ועל זה השיב לו השם יתברך מי אשר חטא לי וכר, ר ל לפני גלוי מי הוא החייב, עד כאן דברי פי קדשו. (דברי משה פ שמיני) יד פנים אל פנים מיוחד רק למשה ודיבר ה אל משה פנים אל פנים (פר כי תשא ל ג, י א) הנה כתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל אדם (משלי כ ז), בשם הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, כשאדם עומד אצל מים נראה הצל שלו גדול על המים, וכשהאדם מרכין את עצמו, כן הצל נעשה קטן, וכל מה שהאדם מרכין עצמו יותר אצל המים נעשה הצל קטן עוד יותר, עד שכשהאדם משים הפנים שלו על המים אזי בא גם הפנים של הצל עד פניו של האדם, כן לב האדם לאדם, כשאדם חושב בעצמו שהוא גדול, אזי חבירו גם כן גדול, וכשאדם מקטין עצמו לפני חבירו, אזי חבירו גם כן מקטין את עצמו, עד שהקטנות הוא שלא יוכל יותר להקטין, אז גם חבירו עושה כן, ואז נעשה בהם השווי, ונעשה בהם שיהיו שוים, וזהו שנאמר אצל משה ודיבר ה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ר ל לפי הקטנות של איש נגד חבירו כן חבירו הוא גם כן קטן, ונעשים שוים פנים אל פנים, כן משה מאחר שהיה מקטין את עצמו נגד הבורא ברוך הוא, כן כביכול הקטין הבורא את עצמו עד משה ודיבר תורה וכל עמו פנים אל פנים, נמצא פנים של הבורא הוא כמו הצל שנעשה לפי ערך הפנים של משה, וזו המדרגה אין יכול שום אדם, רק משה שהוא הדעת וכר. טו חרשים נעשו פקחים (אור החכמה, פ ויקהל) העם רואים את הקולות וכר (יתרו כ ט ו), י ל בזה ע ד ששמעתי משל מן אא ז זללה ה, שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאד במתיקות ועריבות גדול, ואותם שהם שומעים זה, לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג, עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר היה מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד ובתוך כך בא חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה שאנשים רוקדים עד מאד והם בעיניו כמשתגעים ואומר בלבו כי לשמחה מה זו עושה, ובאמת אלו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של כלי זמר היה הוא גם כן רוקד שם והנמשל מובן. ויש לומר בזה וכל העם רואים את הקולות היינו שהשם יתברך הופיע על כולם כאחד אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התודה הקדושה ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אף על פי שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדור. והשמחה הגדולה הבינו שהוא בודאי את הקולות היינו נעימות ועריבות הקול של תורה, אף על י שהמ לא השיגו זה נעימות התורה הבינו על ידי השמחה שהוא בוודאי מגודל נעיפות התורה, ולכך דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו מבינו נעימות אור התורה. (דגל מחנה אפרים, פ יתרו)

13 וגם יד פירושי אגות פרק ראשון בעל שם טוב m התורה היא קיום כל ההוי כולה וגם הגיד לנו השי ת שעיקר בריאת ישראל היה כדי שיקבלו את התורה, והתורה הוא קיום העולם, כמו שאמרו חז ל (שבת פח:) שעל כן נאמר יום הששי בה א, שכל מעשה בראשית כולם היו תלויים ועומדים עד יום הששי בסיון שקבלו ישראל את התורה, ואז נתחזקו כל יצירת מעשה בראשית, נמצא שהתורה הוא כח של כל העולם ומלואה, שעל ידי התורה יוכל העולם לעמוד בחזקתו, וז ש משום כח מעשיו היינו הכח מכל מעשיו 'שהוא טובים כחו התורה, זה הגיד והודיע לנו שפתח את התורה בתיבת בראשית וכמו שבארנו. הודיע לנו השם יתברך שעיקר עבודתו יתברך שמו כשיהיה בגקודת האמת, ואז יפה בעבודתו בקודש, שעולה למעלה וסלקא לגבוה, וז ש כח מעשיו, כי המעשים נקראים מעשיו של השם יתברך, מטעם שהוא יתברך שמו צווגו עליהם לעשותן ואגו עושין אותן לשמו הקדוש, וגם מטעם שגם השם יתברך מקיים כל התורה כנודע, וזהו מעשיו דייקא, וז ש כח מעשיו היינו הכח מכל מעשים טובים, והיינו האמת, זה הגיד והודיע לנו בפתיחת התורה בראשי ת בר א אלהי ם שהוא סופי תבות אמת. (גאולת ישראל, פתגמין קדישיו בשם הבעש ט ז ל, ספר בעל שם טוב על התורה) ימח יז השגת התורה - כל אחד לפי ערכו כתיב ויסעו ממרה ויבאו אלימה וגר, יש לפרש בזה על דרך רמז, דהנה שמעתי מן אא ז זללה ה בשם ס ברית מגוחה, כי כשרואים איזה תלמיד חכם שיצא חוץ לשיטה ר ל, ועושה שלא כהוגן, בוודאי שתה מן המים המרים ע כ, והנה להבין זה הוא ענין רב, אך על פי פשוטו יש להבין זה, כי בתורתינו הקדושה יש מים מתוקים ומים המרים, וראה שכל התנאים והאמוראים והצדיקים מימות משה רבינו עליו השלום, ושיהיו עד שיבא משיח, כולם לומדים מן התורה דרך ישכון אור לעבודת הבורא יתברך שמו, ולהיפך כל האפיקורסים שמם מביאים ראיה מן התורה עצמה להיפוך, ושיש ח ו שתי רשויות, וכמו כן הרבה ענינ ם הנזכרים בגמרא מן הצדוקין ע ש, והיינו שיש בתורה מים המרים גם כן, ואותו שאינו לומד באמת, אזי טועם טעם המרירות שיש בתורה ר ל, וכשנכנסין בזה הדרך השם יצילנו, אז כבד הדבר מאוד לפטור עצמו מזה הדרך של שקר. והנה קבלתי אלים ר ת יעקב אבינו לא מת (תענית דף ה ע ב) והוא מרמז על בחינת אמת, כי קושטא קאי ואינו בטל לעולם ולכך יעקב שהוא מדת אמת, לא מת, שהוא חי וקיים לעולם. והוא שמרמז הכתוב, ויסעו ממרה, היינו שישראל הסיעו עצמם מן מים המרים שהוא דרך, השקר, ויבואו אלימה, כמו לאלים, היינו לבחינת יעקב אבינו לא מת, שהוא בחינת אמת, וכשבאו לזה הדרך לטעום טעם מתיקות התורה, אז, ושם שתים עשרה עינות מים, היינו שהיו י ב שבטים, היה כל אחד מוצא בתורה מעיין נובע מקור חכמה, איך לעבוד את השם יתברך ברוך הוא, כל אחד לפי בחינתו, ושבעים תמרים, היינו שזכו לבחינת סוד גימטריא שבעים, היינו שהשיגו רזי תורה, ויחנו שם, היינו שעל ידי זה היה להם חיות וקיום, והבן. (דגל מחנה אפרים, פ מסעי)

14 פירושי אבות פרק ראשון טוב טו סיני יח קבלת התורה בקולות וברקים _ בכל דור שמעתי אומרים בשם הבעל שם טוב זללה ה דאם זוכים ישראל שמתקדשים ומטהרים עצמם בתורתו ובמצוותיו, שומעין תמיד קול ה מדבר, כמו במעמד הר סיני. עד כאן שמעתי ודפח ח. (ודברי פי חכם חן). (כתר תורה, פר יתרו< יט תורתו של הבעש ט _ בקולות וברקים העידו על מרן הקדוש רבינו חיות נפשינו אור זורח האר י הבעש ט כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים היתה אש מלהטת סביבותיהם, ומתקבצין מלאכי השרת, והיו שומעין הקולות והברקים ואמירת אנכי ה אלהיך מפי ה יתברך וזה ידוע ומפורסם הרבה. (היכל הברכה, פ ואתחנן) כ כפיית ההר - כדי שלא יפלו מעבודת השי ת ויתייצבו בתחתית ההר (שמות י ט, י ז) ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (שבו* הקב ה אינו אמר דף פ ח) שכפה עליהם ההר כגיגית וכוי, שמעתי מפי מורי זלה ה, לכך כפה על ישראל הר כגיגית, ללמד שגם מי שאינו חושק לתורה ועבודת ה מכל מקום בן חורין ליבטל, רק יעשה בעל כרחו, וידמה כמי שכופין אותו לעשות בעל כרחו, והוא דרך טוב לאיש ישראל לימי הקטנות, שלא יבטל תמיד מעסק לימודו ועבודת ה יתברך גם שאינו חושק, דמכל מקום עשה מעשה. >בן פורת יוסף, פ וישב) כא התחברות לצדיקים ומסרה ליהושע. ויאמר ה אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע וגו (שמות י ז, י ד), שמעתי בשם רבינו הבעל שם טוב הקדוש זלה ה, מה שצריכין לנסוע לצדיק הדור ולא די בספרי מוסר לבד, זה מפורש בתורה, ויאמר ה אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, אף שאמר ה אל משה לכתוב בספר, ולכאורה די בזה, ועם כל זה אמר לו ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר הוא מה ששומעין מצדיק הדור, כי משה היה צדיק הדור. ואיתא במדרש (עיין מדרש רבה יתרו פרשה כ ז) על פסוק ועתה ישראל שמע אל החקים וכר משל למלך שנתן לבנו שני כתרים ובאריכות הזמן נאבד ממנו כתר אחד בר, לו המלך בני הוה זהיר מאוד שתשמור הכתר שנשאר לד מאחר שכבר אבדת כתר אחד וכוי, כן ישראל היה להם שני כתרים נעשה ונשמע ואחר חטא עשיית העגל אבדו כתר אחד שהוא נעשה, ולא נשאר כי אם נשמע, על כן מזהיר השם יתברך את ישראל ועתה ישראל שמע, רצה לומר שמור על כל פנים הכתר השני שנשאר לך, וזהו שמע דייקא, על כן כשלומד בספרים שזהו בחינת נעשה אין בזה כח כל כך לעורר אותו, כי כתר נעשה

15 טז פירושי אבות פרק ראשון ו.. ב) שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אבדו ישראל, אבל כששומעין מפי הצדיק הוא בחינת נשמע שזהו הכתר שנשאר להם, לכן מוכרח כל איש לנסוע לצדיק הדור ולהתקשר אליו. (בהקדמה לס מגדל דוד) דף כב הצדיק - מליץ לפני השי ת בזמנינו העיקר לעבדות השם יתברך, הוא, להתדבק אל הצדיקים, כל אחד לפי מדרגתו, וזה העניו פירסם הבעל שם טוב ז ל בעולם, שכל מי שמפריד את עצמו מהצדיק, ואומר בלבבו מה לי לנסוע לצדיק הדור לבקש תורה מפיו, הלא כמה ספרים קדושים במוסר השכל דרושים לכל חפציהם, בתורה ויראת שמים, אבל באמת אין זה כלום, כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות רעות, דהיינו העצלות והעצבות, וכל התאוות רעות רחמנא ליצלן, וגם בצדקה מה שנותן לצדיק זוכד. למדות טובות, וכל חסרונו ישלים על ידי דיבוק חכמים, וגם הצדיק מעלה תפלתו למעלה, כי הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות ס ח, שמגליז אלהותו יתברך שמו בעולם, ובזה יבא לשל מות האמיתי, וכמשל בן כפר שרוצה לבא אל המלך ולבקש מלפניו על אדותיו ועל עניניו, אבל אי אפשר לו בעצמו לדבר אל המלך, כי כבד לשון הוא לדבר עם המלך דברים מועטים הסובלים פירוש הרבה וענין גדול, והמלך אינו סובל רוב דיבוריו של בן כפר, לכן העצה בזה לבא אל שר אחד משרי המלך המבין בלשון בן כפר, וגם כן יכול לדבר עם המלך כראוי וכר. (תפארת שלמה פ נצבים ד ה פז, ופ וילך ד ה ויכתוב, ובמאמרי ר ה ד ה ובבן צדיקים כג מעלת תלמידי הבעש ט זי ע והעמידו תלמידים הרבה. פעם שאלו את מורנו הבעש ט, במה כוחו גדול, הלא יש לו בסך הכל ששים תלמידים? ועל זה השיב מורנו הבעש ט במשל: שתי דעות בעובדי אדמה. יש הזורע את שדהו ונוטע את כרמו מבלי השאיר מקום פנוי ובוטח על הריבוי. ויש הזורע את שדהו ונוטע את כרמו רק תלמים אחדים אבל הוא נותן נפשו עליהם לעדור ולנכש ולנקות ולהשקות הכל בעתו. לראשון צומחים פירות ותבואה רב אבל רובם מתולעים והמוץ מרובה בהם והקמח מעט וסולת אין בכלל, וכשנותנים מהם לזרע, אזי רוב תולדותיהם רימה ותולעה. לשני צומחים פירות ותבואה מועטים אבל מלאים דשן ורובם סולת, וכשנותנים אותם לזרע הנה תולדותיהם ותולדות תולדותיהם כיוצא בהם. כד המתפלל בונה עולמות בתפילה (ספר המאמרים תש י, עמ 217) ב) על שלשה דברים העולם עומד... ועל העבודה. בתפלה צריך לשום כל מחו בהדיבורים וילך כך מאות לאות עד שישכח מגופניות, ויחשוב שהאותיות מצטרפים

16 אבות מרק ר ומתחברים זה עם זה, תהו תענוג גדול, דמה אם בגשמיות הוא תענוג, מכל שכן ברוחניות תהו עולם היצירה, ואחר כך יבא לאותיות המחשבה ולא ישמע מה שהוא מדבר, וזהו בא לזנולפ הבריאה, ואחר כך הוא בא למדת אין שנתבטל אצלו כל כחותיו הגשמיים, וזהו (בעל שם טוב חלק ב ) עולם האצילות מדת חכמה. הוא כה כיצד עובדים את הבורא? על העבודה. ידמה אדם בנפשו, כי הוא עומד על הר גבוה מאוד ולרגליו פעורה תהום?מוקה שאין רואים את עומקה, והוא מתמלא עוז וזורק את עצמו לתוך התהום הפעורה וכשהוא נופל מתפרקים אבריו וכל אבר מתרסק לרסיסים קטנים. אם יכול אדם למסור עצמו בעבודת השם ובדביקותו ממש בצורה זו, ידע כיצד עובדים את הקב ה. (משלי חסידים בשם הבעש ט) כו אף כשנדחה מהשי ת יתאמץ להתקרב אליו ית שמעתי ממורי כי ר נחוניא בן הקנה אחר שידע כל הכוונות היה מתפלל כתינוק בן יומו וכר יעו ש, וביאר מורי כי בענין התפלה ועבודת ה יש שני בחינות, א שמאל, שהקדוש ברוך הוא דוחה אותו, ב ימינו יתברך מקרב, והענין הוא כי מבואר בטור אורח חיים סי ה דכתב הטור יכוין ה בקריאתו באדני שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו הוי ה היה הוד. ויהיה המהווה כל העולמות וכוי, אם כן כשאדם אומר בלב מבין ברוך אתה, שהשם יתברך לנגד פניו, וגם פירוש שם הוי ה שהוא היה הוזז ויהיה, המהווה כל העולמות, ומחיה כל הגשמות, בהזכרת שם זה, היש תענוג גדול מזה, שמדבר עם המלך מלכו של עולם פנים בפנים וכמו שכתוב (שיר השירים א ) ישקני מנשיקות פיהו, ואז נקרא בחינה זו ימינו יתברך תחבקני, מה שאין כן אם עונותיו מבדילין בינו לבין קונו, ובעת אומרו ברוך אתה וכוי מחשבה זרה מפרדת בינו לבין אלהיו, וטורדת אותו המחשבה בהבלי עסקיו של עולם הזה, ואין יכול לכוון ומי, וניטל ממנו התענוג הנפלא של ישקני מנשיקות פיהו, אז בחינה זו נקרא שמאלו של הקדוש ברוך הוא, ומכל מקום גם בעת שהשמאל דוחה הוא לתכלית, כדי שיקרב שזו אותו בימין לקבלו בתשובה, והחכם יתן לב לידע בעת ששמאלו של הקדוש ברוך הוא דוחה אותו, השם יתברך בעצמו ובכבודו שם, כי חוש הראות מעיד, בעת שאדם דוחה חבירו, הוא עצמו שם, לכך יקבל דחייה זו באהבה, וינשק הדחייה, ויחרד חרדה גדולה, ולהבין החזייה היא כדי להתקרב אליו יתברך יותר, והוא אשר ימינו פשוטה לקבל שבים, וכן בכל ענייני פחד ויראה חיצונית יכנס מזה ליראה פנימית, ובן על ידי מחשבות רעות יבין וכר, הגם שהנשיקה ממנו יתברך טוב יותר מהדחייה, מכל מקום יעשה כנ ל ודפח ח. (בתוגת פ 0 ים< אם כז תפלה שאינה ראויה _ זו שאין עמה התעלות אתה לאחר התפלה כמו קודם התפלה בשביל TO אם כן התפללת ז (בשם הבעש ס)

17 ג) אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון בצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם: אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס; ויהי מורא שמים עליכם. על כח הדרך האמיתית בעבודה שלשה דברים העולם עומד וכר. כתיב ובאו האובדים בארץ אשור, והנדחים בארץ מצרים (ישעיה כז, יג) דהאדם שסובר בדעתו שהוא יוצא ידי שמים, והוא מאושר בכל דרכיו ואינו מקצר בעבודה, זה האדם הוא אבוד ח ו עדי עד, ואין לו תקומה ר ל כל ימיו, כי בודאי עדיין לא התחיל בעבודה, ואינו יודע האמת, וימות בלא חכמה והוא בשקר כל ימיו. מה שאין כן כשהוא צדיק יודע הוא האמת, ומבין רוממותו יתברך שמו, וכל מה שעובד יותר ובא לאיזה מדריגה, מבין הוא יותר רוממותו יתברך שמו, ורואה שכל ימיו היה מקצר בעבודה. ומי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום, שקודם מותו אמר: אתה החילות להראות את עבדך (דברים ג ) שהיה אצלו כל עבודתו עד עכשיו רק להתחלת עבודה, וסובר בדעתו שהוא נדח ח ו ממנו יתברך שמו, ושעדיין לא הגיע למעלת הצדיק. ועל זה אמר הכתוב: ובאו האובדים בארץ אשור היינו: אותם שהם בארץ אשור, שסוברים בדעתם שהם מאושרים בכל מעשיהם, אלו נקראים אובדים והנדחים שסוברים בדעתם שהם בארץ מצרים רוצה לומר: מצר ים שעדיין לא תגיעו למעלתם, אותם נקראים רק נדחים, ולא אובדים. (אהבת דודים, ספר בעל שם טוב על נביאים וכתובים ואגדות הש ס) אדם כט השי ת מתנהג עם האדם לפי מעשיו ועל גמילות חסדים. וכמו ששמעתי מהבעש ט על פסוק ה צלך, כמו שבעל חי עומד אצל הצל, הנה כפי תנועותיו, כן מתנועע הצל, כן כביכול ברוך הוא כפי מעשים של החסד, ז ל התחתון, כמו כן עשה עמו מלעילא כביכול, דהיינו אם יתנהג אדם עם חברו במדת כן מתנהג עמו השם יתברך כביכול, לכן מה מאד היה ראוי להתנהג במדת החסד תמיד, כדי שימשך עליו גם כן מדת החסד, ואז ייטיב לו! ונראה גם כן שזה כדברי חכמיגו באמרם על פסוק ואתם הדבקים הדבק במדותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. דהיינו באם שיתנהג אדם במדת החסד ושפעת חסד תרד עליו מלמעלה. (קדושת לוי, מדרש ריב ש טוב) ל שלימות העבודה - לעמוד לפני השי ת ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ויש גירסא אחרינא על מנת שלא לקבל פרס, ושמעתי מאא ז זללה ה ששני הגירסאות נכונות, והם מדרגות

18 פירושי אבות פרק ראשון בעל שם טוב יט זו למעלה מזו, והוא, כי שלא על מנת לקבל פרס הוא עבודה נכונה וגדולה, דהיינו כשמתפלל על איזה דבר יהיה כוונתו לצורך גבוה, והדבר אשר הוא מתפלל עליו אם יבא יבא ואם לא יבא לא יבא, וכן כל עבודת האדם ועשיותיו יהיה לשם שמים, לא לשום דבר הנאתו, ויש עוד בחינה נשגבה, על דרך משל, למי שחפץ ורוצה מאוד ולבו בועד לדבר עם המלך, והמלך גזר ואמר שכל מי שישאל איזה שאלה ימלא בקשתו, וכשאדם הזה אשר חפצו ורצונו לדבר תמיד עם המלך, כשבא לדבר מבוקשו לפני המלך, מתיירא פן יתן לו המלך וימלא חסרונו ומה לו עוד לדבר עם המלך, לכן הוא רוצה יותר שלא ימלאו לו מבוקשו, כדי שיהיה לו איזה דבר לבא עוד לפני המלך באיזה פעם ולדבר עמו, וזהו (תהלים ק ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה ישפוך שיהו, פירוש כל התפלות של עני הוא שלפני ה ישפוך שיהו, והוא על דרך דאיתא בש ס (תענית כ ד, ע ב) רמז לזה במעשה דשמואל הקטן, וזהו על מנת שלא לקבל פרס. (דגל מחנה אפרים הפטרת תצא) לא העבודה _ כדי להשפיע ולא לקבל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ולדבקה בו, הדבק במדותיו, ר ל מה הקב ה משפיע אף אתה תהיה משפיע, איש זכר, דהיינו שלא על מנת לקבל פרס, דהיינו כבוד או כיריב, כי אם עובד על מנת לקבל פרס הוא כמו נקבה שמקבלת מקבל ואינו משפיע שהוא בני חנינא בשביל ניזון העולם כל י ז) דף (ברכות וזהו כנזכר. (אור תורה פ עקב) בעל לב שכר המצוות - חסדי השי ת הבית השוכר פועל גמר הפועל את יום עבודתו חייב בעל הבית לתת לו שכרו משלם כאשר נדברו ביניהם, ואם אינו עושה כן הריהו עושק שכד שכיר. במד. דברים אמורים, אם הפועל עשה מלאכתו באמונה, עבד כל שעות היום ולא רימה בטיב המלאכה. אולם אם הפועל עמד מן הצד בחיבוק ידים ובעל הבית עמל וטדה עד שגמד בעצמו את העבודה, היעלה על דעת מישהו שיש עוד לשלם לפועל שכר בטלה ז האדם מקיים מצוות השם, כפי שציווהו הבורא ית ומבקש בשביל זה שכר עבודתו. אולם, לכשנעיין יפה בדבר, הר לא עשה האדם ולא כלום, כי כל דבוריו, מעשיו, הליכותיו ותנועותיו, לא משלו הם אלא משל הקב ה, ובלי עשרת הדברים שהקב ה נותן לאדם בהיבראו היה מוטל האדם כנתה בשר. נמצא שלא הוא, אלא השם מקיים את המצוות. ומעתה יובנו לנו דברי הז ל באבות: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב, היינו ע ס הרב, ויהד אתו, ואם כך. לא מגיע לכם לקבל פרס, אלא הנכם מקבלים שכר אעפ י שאינכם טורהים על כך. (משלי חסידים בשם הבעש ט)

19 כ אבות פרק ראשון בעל ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק באבק רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר: יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו. מכאן אמרו חכמים: כל המרבה שיחה עם האשה - גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם. ו) יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות. ז) נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות. ח) יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין. ט) שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים: והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר. י) שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר: אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות. לג מעלת שיחת חולין של תלמידי חכמים ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם. מעשה במלך שעשה מלחמה באויביו. שלח את בנו האוכל על וזה של לעמוד בקשרי המלחמה ולפני צאתו אמד לו: שמע בני לעצתי, ואת פסולת שלד אל תזרוק, אלא אסוף אותה באוצר גדול ושמור עליה. לא הבין הבן את דברי אביו. למה לו לאגוד פסולת, בשעה שיש לו הרבה דברי מאכל ומשתהו אולם לא רצה לעבוד דברי אביו ואצר את כל פסולת המאכל שגשאדו לו באוצר גדול. לימים גברה עליו המלחמה עד שגמצא ימים רבים במצוד שלא היתד, לו כל יכולת להביא אוכל מן החוץ ונתפדנם כל זמן המצוד מפסולת הזו. בא לאביו וסיפר לו כל פרשת המלחמה והמצור ושהתפרנם בימי המצוד מהפסולת. אמד לו אביו: דאה בני, הדי לכך התכוונתי בשעה שאמרתי לד אגוד את הפסולת. שאמדו חכמינו ז ל במשנה: והוי מתאבק בעפר דגליהם. והדי עפר זה לשם מה הוא לנו ז אלא שידעו חכמינו ז ל כי אפשר שיבוא זמן שיהא אדם נצדד אפילו לשיחת חולין תלמידי חכמים, היינו העפר שברגליהם. עוד אמדו הם ז ל, שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד. והביאור כדלע ל. (אוצר משלי חסידים הבעש פ)'

20 אבות פרק ראשון. כא יא) אבטליון אומר: חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל. יב) הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. יג) הוא היה אומר: נגד שמא אבד שמיה, ודלא מוסיף יסיף, ודלא יליף קטלא חייב, ודאשתמש בתגא חלף. יד) הוא היה אומר. אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו, אימתי. טו) שמאי אומר: עשה תורתו קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. טז) רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות. לד תפיסת ה יש ותפיסת ה איך יד) אם אין אני לי מי לי. בתפלה צריך להיות כמו מופשט מגשמיות ואיננו מרגיש מציאותו בעולם הזה, וזהו אם אין אני לי מי לי, כלומר כשאני אבוא למדרגה שלא אדע וארגיש כלל אם אני לי, היינו אם אני בעולם הזה אם לאו, בוודאי אין לי שום פהד ממהשבות זרות כי איזה מחשבה זרה יקרב אלי בהיותי מופשט מזה העולם, וזהו מי לי, רצה לומר איזה מהשבה זרה יבא לי, אבל כשאני לעצמי, רצה לומר כשאני הושב לעצמי לדבר יש, במציאות בזה העולם, אז אדרבה אינני נהשב לכלום, וזהו שאמר מה אני, רצה לומר מה אני השוב ומה עבודתי השובה לפניו יתברך שמו, כי אז יבלבלו אותי מחשבות זרות, והריני כמו שאינני בעולם הזה, כי עיקר בריאת אדם בעולם הזה הוא לעבודת השם יתברך, והרי אין אני יכול לעבוד עבודתו, מחמת מחשבות זרות המבלבלים אותי, וגם מה שאמרו הכמינו ז ל (בסוכה נ ג ע א) אם אני כאן הכל כאן יש לפרש על פי דרך זה. לה מעלת ההתחברות עם הציבור (צוואת הריב ש ד ז ע א, ודי ב ע א) טז) עשה לך רב. שמעתי פירוש עשה לך רב, התהבר עם הרבה אנשים כמו עם רב וגר, דרבים ורצה לומר שאם מתפלל ביהיד מהמת אונסו, יתכוון כי יש הרבה עוברי שמתפללים ביהיד, או מהזיקי בפרים, ותתהבר עמהם. וזהו שאמרו וקנה לך הבר ועל ידי זד. הוי דן את כל אדם לכף זכות, שעל ידי ההיבור, נעשו היחידים רבים, ותפלת רבים אל בביר ולא ימאס (איוב ל ו), ובזה ממש דן אותם לכף זכות וק ל, והוא הדין מושה תשובה יתחבר עם רבים באופן הנ ל, וכיוצא בזה, ישמע הכם ויוסיף לקה עכ ל. (תולדות יעקב יוסף, פר מצורע)

21 אם כב _.._ אבות פרק ראשון בץ 7 יז) שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא. יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טיז<: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. לו הסרת הנגיעה העצמית עשה לך רב והסתלק מן הספק. שמעתי ממורי בשם הרמב ן והוא כלל גדול בדרכי אדם להתנהג בהן בין בדבר מצוד. בין בעסקיו אם ירצה לקיים בכל דרכיד דעהו שיהיו כל מעשיו לשם שמים ולא להנאת עצמו. בהזדמן לו דבר אחד ונפשו השקה לעשותו, תחלה יסיר מדבר זה כל שום צד הנאה שיש לו אם יעשה דבר זה, ואז בהסיר מדבר. זה הנאה ותועלת עצמו אז ישכיל ויכול לחשוב בנקל כל חלקי הסותר ולברר הבינוני הצודקת לעשותו או לא יעשה דבר זה. ואז בהסיר הנאת עצמו ישכיל ושמור כלל זה כי הוא גדול מאד רב התועלת בכל צרכי שמים וגם בצרכיו, וזהו שאמר שלמה בחכמתו פלס מעגל רגליד יכל דרכיד יכונו ר ל שיהיה במשקל הנ ל לסלק הנאתו מכל דבר שיעשה רק לשם שמים, גם דרכיד שלד יכונו ולא תבוא תקלה והבן כי רגליד הוא מלשון ויברר ה אותר לרגלי שהוא מצד לסלק הנאת וטובת עצמו וזה יהיה במאזני צדק וכר (פרשת עקב) ועיין גם בפרשת שופטים שכתב שם בענין כי יפלא ממד דבר למשפט וכר היינו שהוא מסופק בדבר אם הוא יצר טוב והוא מצוד. או מצד יצר הרע והוא עבירה ועצה היעוצה וקמת ועלית וכר ר ל כמו ששמעתי ממורי בשם הרמב ן כי כשרוצה לעשות איזה דבר ומסופק בו אם לעשותו אז יחדל יראה לפרוש תחלה מן הדבר ההוא כל צד הנאה שלא יהיה לו בדבר ההוא ואז יעלה באמתת הדבר אם לעשותו אם לאו ודפח ח. (תולדות יעקב יוסף פ ויקרא, לשון חסידים) לז השתיקה יפה בכל זמן יז) וכל המרבה דברים מביא חטא. חטא פירוש חסרון, שאפילו כשמדבר דברים עש בני אדם בחכמת התורה, מכל מקום השתיקה יפה מאוד יותר, שיכול בשתיקה לחשוב בגדולתו יתברר שמו, ולקשר עצמו בו יתביד שמו יותר משיקשר את עצמו בדיבור. (צוואת הריב ש) לח אהבת ישראל - מדריגה גבוהה ביותר יח) על שלשה דברים העולם קיים על האמת וגו, למעלה מריחין בהבחנה גדולה אם יש חלילה איזה פניה דקה מן הדקה, ולפעמים בדרד עבודה אף שהוא השגה גדולה ידבר קדוש. אעפי כ בוחן לבות וכליות, לפניו גלוי הכל, ואם לפעמים והרבה פעמים

22 פירושי אבות פרק ראשון טוב בג רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. משבח את ישראל, והוא לשם מצוד! לעשות נחת רוח לבוראו, אבל איגו בלב אמת, כמו שאירע פעם בימי מרן הקדוש אור ישראל, שתלמידיו אחרי חצות לילד. ישבו וסידרו שבחים על ישראל, ומרן הבעש ט בביתו ראה ברוח הקודש שזה אינו אלא לעשות נחת רוח ליוצר בראשית, אבל לא מ ל ב וגרמו למעלה קיטרוג ודין, תחת החסד והנחת רוח, והלך מרן אצלם בעצמו בחרון אף, ואמר להם, אתם משבחים לישראל כמו אשה שמשבחה לפני בעלה את בניו שיש לו מאשה אחרת, שהוא לעשות נחת רוח לבעלה, אבל היא באמת שונאת אותם, שנאת מות, ישראל אומר (אמר כן על עצמו) שישראל עם הקודש, הם קודש, טובים, מלאים חסדים, ותורה וכל מדות טובות, והאריך הקדוש בשבח ישראל, עד שגרם באמת נחת רוח ותענוג למעלה, והמשיך חסדים טובים והשפעות על כל ישראל, זיע א. (נתיב מצותיך) לט כשיש צדיק אחד באמת, אז יתפרדו כל פועלי און שמעתי ממורי הבעש- ט כשיש כמה ראשים, ראשי ערב רב בעיר או במדינה המתנהגים בשקר והתנשאות של שוא, ויש במדינה צדיק אחד המתנהג באמת ובלב אמת ובלב טהור ונשבר, באשר עוסק בתורה לשמה ובתפלה, ומדבק את עצמו אל האמת, אז יתפרדו כל פועלי און ושקר לא יהיה להם כח כל כך להשפיל האמת, ולרומם השקר, ובלבד בלב אמו/ כך שמעתי. (לקט אמרי פנינים) מ האמת מושפלת עד לעפר על האמת. וזה אמת מארץ תצמח (תהלים פ ה) מי שהוא בבחינת ארץ ונפשו כעפר לכל, לאיש כזה נצמח נקודת האמת, ואמר הבעל שם טוב זצ ל בלשון אשכנז, הפסוק אומר אמת מארץ תצמח, וקשה ווארום הייבט עס קיינר ניט אויף, כאשר עינינו רואות אם רואה אדם איזה דבר חשוב על הארץ אזי מיד מגביה אותו, רק התירוץ הוא, עס וויל זיר אבער קיינר ניט איין בייגין, והבן. (גאולת ישראל, פתגפיז קדישיז בשם הבעש ט ז ל) אי מא האמת והחכמה אפשר לבוא למדת אמת כי אם מי שיש בו חכמה וכר, וכן להיפך מי שמדבק עצמו לבחינת אמת ומרחק עצמו בכל יכלתו מן השקר אז יכול לבוא לחכמה אגל מי שהוא עדיין מוטבע בשקר אי אפשר שיבוא לבחי חכמת אמתיית. (דגל מחנה אפרים, פרשת בראשית)

23 כד אבות בעל שם טוב פרק שני א) רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עברה; דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין. מב קיום המצוות - לעשות נחת רוח להשי ת א) רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. פי איזה דרך ישרה, מאיזה מדות שעושה ימנע עצמו. שיבור לשון ריקות, ועל זה אמר, כל שהוא תפארת לעושיה, ר ל המצוד בסתר ואין אדם יודע ממנה, אבל הוא סובר במחשבתו שעובד את ה דש לו התפארות מזה [בינו לבין עצמו] וכ ש כשההתפארות לו מן האדם, ר ל שעושה המצוה לקבל התפארות מן האדם שיאמרו עליו זה הוא ירא אלהים, מכל זה ימנע א ע, ואם תעשה שאין עצמו זה אזי הוי זהיר במצוד קלח כבחמורה, שאז אין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אלא תעשה שיהי נחת רוח להבורא ית ש, בלי שום תשלום גמול מלקבל התפארות, שאם תרצה לקבל התפארות תדקדק במצוות אם היא קלה אם חמורה שאם היא חמורה תקבל התפארות ואם היא קלה לא תעשה אותה, עכ ל. (צוואת הריב ש) מג דרך כבושה ואורח לצדיקים בעבודת הבורא כתיב (תהלים כ ז) הוריני ה דרכך וכר, הנה ידוע כי דרך נקרא כבושה, ואורח נקרא שאינה כבושה, ויכולים לפעמים לתעות מתוכה ולילך למקום סכנה, מה שאין כן בדרך כבושה מקום לתעות מתוכה, כן באדם יש שני ענינים אלו, יש לאדם דרך כבושה בעבודת הבורא יתברך שמו, שילך תמיד בזה הדרך ובוודאי לא יתעה מתוכה, דהיינו אדם שפורש את מכל הענינים, ואינו עוסק רק בתורה יומם ולילה. ואינו מדבר רק דברים ההכרחיים ולא יותר, ויש דרך אחר שאינה כבושה ונקרא אורח, דהיינו אדם שמדבר לפעמים עם בני אדם, אך הדיבורים הם לשם שמים, דהיינו שמדבר אלו הדברים שיבא מהם איזה מוסר, או אהבת מכמה אולי בלתי השם או יראת השם וכיוצא, או אדם שיודע להעלות דברים למעלה בקדושה כידוע בני אדם, נמצא שבוודאי מותר לדבר בדברים האלה, אך סכנה יש בדברים אלו, כי יתעה מדרך הטוב ויתחיל לדבר דברים בטלים גם כן כדרך המון העם, ועל זה צריך האדם להתפלל, ולבקש מאתו יתברך שמו שיסייע אותו אם ירצה לילך בזה האורח, כי סיוע מאתו יתברך שמו, בקל יכול אדם לתעות באותו אורח הנ ל, לכן צריו האדם לחגור מתניו בתפלה שלא יבא ליד מכשול עברה ח ו, וזהו פירוש הפסוק הורני ה דרכך ר ל שתוריני שאדע דרך הכבושה, ואז אהיח יכול לילד בעצמי, נחגי באורח מישור, פירוש באורח שאוכל לתעות בה, בקשתי שתתן לי סיוע ועזר וסעד, שאלך בפישור ולא בעקלתון, כי זולת העזר שלך ח ו, אוכל לתעות בה כנ ל.

24 כה. יישר וזהו רמז הפסוק (משלי ג ) בכל דרכיך דעהו וכר פירוש, בכל דרכיך הכבושים צריך האדם בעצמו לידע היטב איך ילך ויתנהג במם, וזה יכול האדם לידע ולהתנהג, וזהו פירוש והוא אורחותיך, דאפילו אותן הדרכים שאינם רק אורח, יישר לפניך, יהיה לך לסיוע ועזר, שלא תתעה. (צוואת הריב ש, לקופים יקרים די ז, רמזי תהלים בס ס אור תורה, ובכתר שס טוב) מד הנשמה מאירה על ידי קיום המצוות והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. ושמרתם ועשיתם וגר, ובפירוש רש י ושמרתם זו משנה ועשיתם כמשמעו, כתב הריב ש עליו השלום, להיות תמים בעבודתו יתברך שמו עבודה תמה, ועיקר שלא לשכוז^ הדברים, ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט, ולראות תמיד לדבק את עצמו במדות טובות והנהגות ישרות, ושלא יניח שום יום מעשיית מצוד, הן קלה הן חמורה, וסימן לדבר הוי זהיר במצוד. קלה כבחמורה, פירוש זהיר מלשון (דניאל י ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ר ל הנשמה תזהיר ותאיר ממצור. קלה כמו ממצור. חמורה, כי (סנהדרין דק ו ע ב) רחמנא לבא בעי. (צוואת הריב ש) מה לעתיד לבא יתגלה אור המצוות שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. חז ל אמרו: מצוות בטילות לעתיד לבוא (נדה סא:), ושמעתי מאא ז הבעש ט זלה ה בשמו או בשם הרמב ן, דהענין הוא, כי ישיגו העולם בחינת המצוד. ושורש חיות המצוד,, איך שהוא ממש חיות נפשו, לדבק על יד 0 בחי החיים יתברך, וזה שהשיג אברהם אבינו עליו השלום, מצד עצמו כל התורה אף על פי שלא נצטוה על זה מהשם יתברך עדיין, רק שהשיג מצד שכלו הקדוש, איך שהמצוות אלו הם חיות לנפשו לדבק על ידם, בחי החיים יתברך. וזה הפירוש מצוות היינו, שם מצוד, מלשון ציווי זה יהיה בטל לעתיד לבוא, כי לא יכונה אז בלשון ציווי רק ממילא יהיו רודפים לקיים המצוות, כי תמלא הארץ דעה וכר, והכל ישיגו אז ארחות חיים, וידעו שורש כל מצות וסודותיה איך הם מאירים באדם, ובכל העולמות כולן, ומחיין אותם ואי אפשר להיות כלל שלימות האדם וכר, כי אם על ידם. (דגל מחנה אפרים) מו מעלת הצדיקים - הדביקות הקבועה דע מה למעלה ממך. כתיב (ישעיה ר, ב ) שרפים עומדים ממעל לו וגר, פירוש שרפים עומדים הם הצדיקים שבוער בלבם אהבת הבורא, הוא מחמת שממעל לו, ע ד דע מה למעלה ממך, שתדע כי האדם חלק אלוהיי ממעל, וכשהוא מדבק מחשבתו למעלת יכול לידע מה שנעשה למעלה, כי כל הדברים הנעשים למעלה עוברים במחשבתו, כמו שאמר, רשב י ד ד, (בזוהר הקדוש ויחי) אנא סימנא בעלמא, פי כל המרות שמעוררים למעלת הם מתעוררים למטה בצדיק, וזהו פי שרפים עומדים ממעל לו. (לקוטים יקרים, הובא בקיצור בכתר שם טיט

25 כו דע ואם מז ענוה פסולה - מרחיקה את האדם מקונו מה למעלה ממך. שמעתי ממורי שרוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך, שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים נזונין על ידי תורתו ותפלתו, שאילו היה מאמין זה, כמה היה עובד ה בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומלה לאומרה כדקא יאות, וגם לתת לב אל מה שאמר שלמה עליו השלום (תהלים ס ח) אם תשכבון בין שפתים, שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקם כשהוא אומרה בתורה ובתפלה בדחילו ורחימו, שומר לב ישים אליו לבו בוודאי מי זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא ושוקד על שפתיים של אדם נבזה וחדל אישים וכיוצא בזה, והוא מעין מה שאמרו חכמינו ז ל (גיטין נ ו ע א) ענותנותו של ר זכריה גרם חורבן וכר, כך האדם ראוי לשום ועסקיו, על וכר, ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ודיבורו והילוכו עושה רושם למעלה למעלה, ובוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה, שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ואומר אך שלום יהיה לי, ובאמת זה אינו, כי האדם ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש וכמו שכתוב (בפ תבא) והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום מלמטה נתעורר מרה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתבתי ביאור כאן במשנה דע מה למעלה ממך רצה לומר ממך תדע, איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה. (תולדות עקב וסף פ עקב) מח כשמכניעין כח הרע זוכים לשמוע כרוזים דלעילא עין רואה ואוזן שומעת. שמעתי ממורי זלה ה ביאור המשנה עין רואה ואוזן שומעת מצד שהוא עין ראוי לראות מסוף העולם ועד סופו, ואוזן ראוי לשמוע הכרוזין של מעלה, רק עונותינו מבדילין, מצד שהנשמה בגלות היצר הרע, וג קליפות של ערלה מסבבין הראייה והשמיעה, וצריך שישבית הקליפות, ואז יוכל לשמוע ולראות, ומורי זלה ה יוכיח שראה מרחוק ושמע הכרוזין כאשר נתברר לאמתו. (צפנת פענח, פ וארא; בן פורת יוסף, פ ויחי) הוא מט השיעבוד לחומר חוצץ בפני עיני האדם כתיב והנכם היום ככוכבי השמים וגו (דברים א) פירש י מהו והנכם היום הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וכוכבים, כתיב (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, היינו כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוד. בתחלת היום ובאמצע היום, רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש, על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום, רק מקצת מקצת עד שמתפשט על הארץ, כן הצדיק, בעצמו מאיר תמיד, רק המניעה מחמת המקבלים, והמניעה הוא גם כן מחמת הארץ המפסקת, היינו העולם הזה, כי בני אדם משוקעים בעולם הזה, ועל כן אינם יכולים לקבל אור

26 אבות. - כ! הצדיק, הוא ענין שאמרו בגמרא (עירובין כ א ע א) על פסוק (זכריה ה ) מגילה עפה, כד עייפת לה וכר כד קלפית לה וכר, נמצא כל העולם כולו כזרת אחד מג אלפים ומאתים בתורה, נמצא שהתורה גדולה ורחבה, רק שהזרת קטן שהוא העולם עומד בפני מאור העינים, ומונע מלראות אור הגדול של התורה, אף שכל העולם הזה הוא רק זרת קטן נגד התורה, שהיא גדולה מאוד ורחבה מני ים, ולכאורה קשה איד יוכל דבר קטן כזה, להפסיק ולחצוץ בפני דבר גדול כזה, שגדול כמה אלפים פעמים כמותו, כי כל העולם הזה כולו קטן מאוד כנגד התורה שגדולה כנגדו אלפים פעמים. אך הוא כמשל המובא, כמו מטבע קטנה אם תחזיק אותה נגד עיניך ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה, אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, על כן חוצצת בפני ראיית העינים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים, כן כשמגיע ובא אל העולם הזה נשאר שקוע שם בהבלי עולם, ונדמה לו שאין טוב מזה, והעולם הזה הקטן והמועט, מונע אותו מלראות אור גדול ומופלג של התורה, שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנ ל, והוא ממש משל השמש, שהארץ מפסקת מלראות אור גדול של השמש, אף שהשמש גדול כמה פעמים כמו הארץ, והוא כמשל הנ ל כמובן. וזהו ואורח צדיקים כאור נוגה, כאור נוגה ממש, כמו השמש שמאירה תמיד, רק שהמניעה מחמת שהארץ מפסקת כנ ל, אף שהארץ קטנה נגד השמש וכמשל הנ ל, כן הצדיקים מאירים תמיד, רק שהארץ היינו העולם הזה, מפסיק, מלראות אור הגדול שלהם, ואף שאורם גדול מאוד, והעולם הזה כולו בכלל הוא קטן ופחות מאוד, נגד אורם הגדול, עם כל זה הוא מפסיק, ומונע מלראות אורם כמשל המטבע הנ ל. וכל זה מחמת שהעולם עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו, עד שאינו רואה אור התורה והצדיקים, הגדול ממנו אלפים פעמים, אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנגד עיניו, דהיינו שיטה עיניו מן העולם, ולא יסתכל על העולם, רק ירום ראשו ויגביה עיניו, ויסתכל למעלה מן העולם המפסיק וחוצץ, אזי יזכה לראות אור הגדול והמופלג של התורה והצדיקים, כי באמת אורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו כנ ל, רק שעולם הזה עומד לפני עיניו, ואינו מניח אותו כלל להטות עיניו, להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים, כמשל המטבע הקטנה הנ ל ממש, העומדת בפני העינים, ומפסקת מלראות הר גדול וכר כנ ל, אבל בקל יוכל לסלק המטבע מנגד עיניו, ותיכף יראה ההר הגדול ממנו, כמו כן ממש לענין העולם והתורה, שבהעברה בעלמא יכול להעביר העולם מנגד עיניו, ואז יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים, המאירים בכל העולמות כולם באור גדול מאוד, והבן. וכן שמעתי בשם הבעל שם טוב, שאמר אוי ואבוי, כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים, והיד הקטנה עומדת בפני העינים ומעכבת מלראות אורות גדולים. (לקוטי מהר ן םי קל ג) הנה נ וביד כל אדם יחתום וכל מעשיך בספר נכתבין. בערב בשעה שאדם שוכב לישון, עולה הנשמה למעלה ומוסרת דין וחשבון על היום שעבר, מה עלה לה ומה עוללה ביום שעבר עליה. ואפשר להמשיל דבר זה למלך אחד ששלח את בנו יחידו למלחמה. ואמר לו לפני צאתו: שמע בני, אתה יוצא למלחמה ותשלול שלל ותבוז בז! דע לך כי עליך לשלוח את השלל אלי

27 7y3 כח ב) רבן גמליאל בנו של ר יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון. וכל העוסקים עם הצבור, יהיו עוסקין עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. ואתם, מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם. מעט מעט, ולא לחכות עד שתוכל לשלוח את כל השלל בגמר המלחמה. אמר לו הבן: וכי לא נאה יותר שאקבץ את כל השלל הגדול ואשלח לך הכל בבת אחת? והרי כבוד גדול יהיה זה לך יותר מאשר כשאשלח קימעא קימעא. אמר לו המלך: חושש אני שמא יבוא חס ושלום האויב עליך ויתגבר על צבאותיך, ויקח ממך הכל ואז לא יישאר לך ולא כלום: אולם בשתשלח לי מיד מה שתשלול באותו יום ולא תחכה עד סוף המלחמה, הרי מה שתשלח יישאר כבר שלך. (אוצר משלי חסידים הבעש ט) גא הנושא ונותן באמונה _ נחשב כעוסק בתורה ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. עסק מו מ הוא ג כ עבודה ותורה, כי כמה דינים יש על זה. ואמר הרב הבעש ט זצ ל כי אם האדם הלומד את התורה לשם הבורא יתברך, למשל אם לומד המשנה המחליף פרה בחמור הוא חשוב מאד לפני הבורא יתברך, כל שכן אם עושה הדבר ומחליף פרה בחמור ומנהיג עצמו בזה על פי התורה, ודאי יותר חשוב עבודה איפת מעולה, כי כל דבר שיש בעולם הכל לא בראו הקב ה אלא לכבודו, וכל דבר קטן וגדול אינו מתנהג כי אם על פי התורה וכו ומכל דבר יכול לעבוד את ה ולהכיר נפלאות הבורא יתברך וישיג מתוכו שכל עליון, וגם בפשוט אם מתנהג על פי התורה דהיינו צדק והין צדק ומאזני צדק הוא גם כן מקיים מצוה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה ישב ולא עבר עבירה וכר וא כ כשמתנהג כן אזי הוא עוסק בתורה תמיד אפילו בשעה שעוסק בסחורה בהבורא וזה שאמרו רז ל נשאת ונתת באמונה, ר ל אם הוא נושא ונותן באמונה שמאמין יתברך ובהתורה בשעת משא ומתן ויעסוק עפ י התורה הנקראת אמונה אז קבעת עתים לתורה, פירוש כל העתים אפילו שלא בשעת לימוד כולם הם קביעות לתורה וזה שכתוב טוב תורה עם דרך ארץ, פירוש, טוב הוא אם הדרך ארץ דהיינו המשא ומתן הוא גם כן עם התורה. (דיר חסידים עמוד רע א) נב אחר התפלה נזקקים לעשיית מלאכה וכל תורה שאין עמה מלאכה וכוי. שמעתי ממורי ז ל ביאור המשנה וכל תורה שאין המוחין במלאכה עמה מלאכה וכר, כי התורה והתפלה צריך שיהיה עם המוחין ואחר שנסתלקו בסיום תורה ותפלה בא הקטנות שהוא הכעס ומחלוקת ולשון הרע ולכך יעסוק אז וזה שכתוב וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון ודפח ח וז ש

28 פירושי אבות פרק שני 1 טוב כט ג) הוו זהירץ ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמם: נראין כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו. ד) הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. ה) הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע, וסופו להשמע. ואל תאמר: לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. ויקהל משה את כל עדת וכר ר ל שהזהירם שיהיה עבודת ה בתורה ותפלה עם בחינת הדעת שהם המוחין וזה את כל עדת בני ישראל דעת בני ישראל רק שאחר כך יסתלקו המוחין וצריך אזהרה שלא יבוא לידי עון ולכך הזהירן ששת ימים תעשה מלאכה וכר. (לשון חסידים, עמוד רע ד) וכל נג התורה ממשיכה השפעות תורה שאין עמה מלאכה וכר. שמעתי בשם הבעל שם טוב פירוש המשנה וכל תורה שאין עמה מלאכה, ר 2 ל שאינו עושה מעשה ופעולה ע י התורה בעולמות העליונים להעלות ניצוצים ולהמשיך השפעות. (דודאים בשדה, פ וישב) נד מטרת התורה - אהבת ישראל וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. מלאכה היינו התעסקות, כל תורה שאין עמה מלאכה, התעסקות באהבת ישראל, סופה בטלה. כשלומדים תורה ואין זה מביא לידי מלאכה, זאת אומרת, לידי אהבת ישראל, התורה אינה תורה. (ספר השיחות קיץ ה ש ת עמוד 115) וכל נר. היגע בתורה _ ניצול מטרדות הפרנסה תורה שאין עמה מלאכה וכר. טרדת הפרנסה הוא להציל את האדם שלא יהיה פנוי לעבור עבירה, מה שאין כן היגע בתורה אין צריך לטרדת הפרנסה כי התורה בעצמה מצילתו מן החטא. (צפנת פענח פ חיי שרר.) גו מלחמת היצר - עד יום המיתה ה) חלל אומר אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. הרבה טועין ומטעין יש, על כן לא תאמין בעצמך כלל, אף על פי שתראה אותך

29 , אבות עם מדרגות גדולות אהבה ויראה ומוחין קדושים, בהארה נפלאה עד כלות הנפש, מעין עולם הבא, אל תאמין בעצמך כלל, ותמיד יהיה נפשך ולבך שפל לפני קונך, כי בקל יוכל לדחות, כמו שאמר מרן אור ישראל אש (הבעש ט) דא שווער איך שיש איש בעולם ששומע תורה מפומא דקוב ה ואינו מאמין לעצמו שלא היה נדחה לנוקבא דתהומא רבא ר ל, ובהכנעה אמיתיית לפני השפל מישראל ולב נשבר, בטוח הוא שלא יהיה נדחה מאור פניו, ונקודת אנכי, נקודת יהודי שבו, יהיה מאיר לו להוליכו בדרך ישרה וכר. (היכל הברכה פ ראה) נז האדם דן את עצמו ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. בשם הבעל שם טוב ז ל שמעתי פירוש המשנה אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, שהקשה הלא אמרו רבותינו ז ל על (סנהדרין צ א ע ב) שלעתיד ירכיב חיגר על הסומא הנשמה והגוף וידונם ביחד, כי הנשמה חוטאת, היתה לא וודאי הגוף ובלי ממעל, אלוהי חלק שהוא לדון יכולין אין בעצמה בעצמו אין יכולין לדון שהוא דומם בלי הנשמה ע ש, ואם כן קשה איך יכולין לדון והגוף האדם בעולם הזה, כשהוא ישן, והנשמה לבדה הולכת למעלה, והגוף מונח על המטה, את בלי גוף אינם יכולין לדון כנ ל, ואם כן איך מצינו עונשין בזמן שאדם חי, ותירץ והנשמה דבאמת אין דנין אותו למעלה בשום עונש, רק כמעשה דנתן הנביא שבא אל דוד המלך ואמר (שמואל ב י ב) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת וכר, והשיב דוד המלך בדרך משל לו כי בן מות הוא, ואמר לו הנביא אחר כך אתה הוא זה האיש, כן כשרוצים למעלה לדון את על איזה עברה, מראין לו מן השמים זו העברה ומעשה זו בסגנון אחר, אצל אדם האדם וזה האדם הוא כועס על חבירו, ואומר שהוא ראוי שיעלה לו כך וכך, ומה שאמר אחר, ודן את חבירו, בזה הפסק עצמו מין אותו, כי הוא בעצמו היה דן את עצמו בלא מתכוין, ועל כן הזהירו חכמינו ז ל (אבות פ א) והוה דן את כל האדם לכף זכות, כי בהיות כשידין חבירו לזכות, לא יתן פסק על עצמו, ולא ידונו אותו בשום עונש בחייו, וזה שאמרו את תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ר ל דבר זה תדע שאין מראין לך מן השמים ואל כמעשה חבירך, אתה גם שעשית ממש, למקומו שתגיע עד אותו, שתדין חבירך מעשה לך מן השמים מעשה חבירך שתדין אותו, וכאשר תדין אותו כן יהיה לך, ונמצא ומראין תדין אותך בעצמך גם כן לכף תראה שתדין אותו לכף זכות, ובזה תמיד ידי זה שעל זכות ודפח ח. (פרי חיים נח מעלת החכם ואל תאמר כשאפנה אשנה. טפש דוחה למחר, וחכם עושה מיד. (ספר ר ישראל בעש ט עמוד 162)

30 לא ו) הוא היה אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון. ז) הוא היה אומר: מרבה בשר - מרבה רמה; מרבה נכסים _ מרבה דאגה; מרבה נשים - מרבה כשפים; מרבה שפחות _ מרבה זמה; מרבה עבדים _ מרבה גזל: מרבה תורה _ מרבה חיים: מרבה ישיבה _ מרבה הכמה מרבה עצה _ מרבה תבונה; מרבה צדקה מרבה שלום. קנה שם טוב - קנה לעצמו; קנה לו דברי תורה _ קנה לו חיי העולם הבא. ח) רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: אליעזר בן הורקנוס _ בור סיד, שאינו מאבד טפה; יהושע בן חנניה _ אשרי יולדתו: יוסי הכהן _ חסיד: שמעון בן נתנאל _ ירא חטא: אלעזר בן ערך כמעין המתגבר. הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואלעזר בן הורקנוס בכף שניה _ מכריע הוא את כלם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואלעזר בו הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שניה - מכריע הוא את כולם. נט תנאי להתעלות _ הכנעה ח) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. כתיב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה וגר (תהלים קכ ז), ר ל אם הוא הולד ממדרגה למדרגה ועוד חפץ להשיג יותר, הוא ממש כמו שאין סוף כביכול אין לו סוף, כך זה האדם יש בו המדד, להשיג הזרע המושפע מאין סוף, אבל זה האיש האומר יש לי די בזה שאני יכול ללמוד, זה אינו משיג רק הקש והתבן שהם הקליפות, וזהו פירוש הפסוק הלוך ילך ובכה, ר ל שרוצה לילד ממדרגה למדרגה, וכל מה שהשיג כבר אינו שוד, לו, זהו נושא משך הזרע מא ס ב ד. המשפיע אליו. אד מי שאומר בא יבא, היינו שבא כבר לכל המעלות, והוא ברנה תמיד, לאמור שלום עלי נפשי כי למדתי תורה הרבה ואין צריך יותר, זה נושא אלומותיו דהיינו הקש והתבן. (ליקוטים יקרים ד ע ב, רמזי תהלים, אור תורה)

31 לב ט) אמר להם: צאו וראו אי זו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום, שנאמר (תהלים לז, «< : לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר: לב רע, אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. D סור מרע ועשה טוב _ לעשות מהרע עצמו טוב ט) איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. ידוע שהקדוש ברוך חוא וברוך שמו לעבודתו יתברך, ואיזה עבודה הוא תמה שידמה האדם ליוצרו את האדם ברא בכל מדותיו, למען ישכון הקדוש ברוך הוא וברוך שמו, אצלו, וזהו שכן טוב שאמרו תלמידיו של ר יוחנן בן זכאי איזה מדה טובה שידבק בה האדם, חד אמר שכן טוב, פירוש שהקדוש ברוך הוא שנקרא טוב ישכון אצל האדם ויהיה האדם כסא אליו יתברך שמו, וכיצד יעשה להיות כסא להקדוש ברוך הוא, יזדכך גופו ונשמתו (כאשר זכרתי במקום אחר) בהתקדש האדם הרוחניים, ובכלל הם הכ ד ראשי אברים של האדם, ואז מתקדשים ומתטהרים כל חושים וגידיו, וזהו והיה מחניך קדוש (בפ תצא) ונעשה נשמתו אור, ורמ ח אבריו נרות אבריו בוערים, וזהו על ידי תורה ומצוות לשמה בדחילו ורחימו נעשה אור תורה ונר מצוה, האור הנשמה השורה במוח וחושים השייכים לה, ונר היינו רמ ח אברי האדם, וכולם על היינו דחילו ורחימו ונעשה נר, ובהזדכך השרשים האלה נעשה גופו מרכבה לנשמתו ונשמתו ידי נעשה כסא להקדוש ברוך הוא וברוך שמו ושורה אצלו, וממילא כשיש לו שכן טוב דהיינו הבורא ברוך הוא, אז לא יגורך רע, והרע בורח ממנו, וזהו (תהלים ל ר) סור מרע ועשה טוב הגשמייות המרות הרע שבו ותעשה מהרע טוב, דהיינו מכל כל הרע שתסיר מן פירוש נוטים הטוב אזי הם בהם גובר ובהיות הטוב, בהם ויגביר הרע מהם יפנה והחומרייות ומטים אל החסד והחכמה וזהו (תהלים כ ג) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, כי הם קו אשר השמאל נכנע להם על ידי מעשיהם הזכים כמבואר במקום אחר בפ עקב (בפ הימין וישלח) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ואיתא בש ס (ברכות י ג ע א) שלא יעקר שם יעקב ממקומו לגמרי אלא שם יעקב טפל ושם ישראל עיקר, פירוש, שלא תבטל המדות לגמרי רק תהפכם אל הטוב לקבל הטוב בהם ושיהיו כלים אל הטוב כמו שאמר אדוני אבי אברהם אבינו עליו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של זי ע זללה ה מה בין זקיני (אבות פ ח) והוא ידוע, וכשעושה כן נעשה כסא להבורא ברוך הוא, ושורה אצלו השלום הקדוש ברוך הוא שהוא טוב וחסד וחיים וכר. (דגל מחנה אפרים, פ ראה)

32 פירושי אבות פרק שני בעל שם טוב לג י) הם אמרו שלשה דברים. רבי אלעזר אומר: יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך: ואל תהי נוח לכעוס: ושוב יום אחד לפני מיתתך: והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים; והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש. סא לא כל הזמנים שוים י) והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. שמעתי ממורי פירוש המשנה והד מתחמם ועקיצתן כנגד אורן של חכמים והוי זחיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל עקמת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש, וביאר כי התנאים נהגו לומר מלתא דבדיחותא קודם הלימוד (שבת ד ל ע ב), והטעם כי יש קטנות וגדלות בעולם, שנה נפש ועל ידי מלתא דבדיחותא עולה מהקטנות ומתדבק להגדלות, והנח בזמן חגדלות שיש בעולם דהיינו שיוכל ללמוד ולהתפלל בדחילו ורחימו, ויודע כי הוא מדבר עם המלך הגדול ומתדבק בו יתברך שמו, אין תענוג גדול יותר מזה, והוא בחינת גדלות, מה שאין כן בימי הקטנות שיש בעולם, אז צריך חאדם מלחמה גדולה כדי שיוכל להתקרב אליו יתברך שמו, וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח, וגם כשלא יוכל לעשות הטו 8 בפועל מכל מקום (תהלים קי ט) בלבי צפנתי אמרתך, ומבחוץ יעשה עניינים גשמיים, וזהו שאמרו חכמינו ז ל (להלן) בענין תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עוז, וגם על ידי סיפורים שמספר עם חבירו יכול לעשות על ידי זד. ייחודים, ופירש מחרש א (בחידושי אגדות ר ה ד ג ע ב וכ ה בס ע מ מאמר אם כל חי פ א סי ד) שהיה נחמיר. ארתחששתא מספר עם המלך ועל ידי זה היה מתפלל להשם יתברך וכר, וכיוצא בזה הרבה. ובזה יובן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, רצו לומר, כשהם בגדלות ועוסקין באור, תורה ותפלה שהם מתלהבין באור אש ממש, פשיטא דתיהד מתחמם כנגד אורן, אבל הוה זהיר בגחלתן, רצו לומר, כשהם בימי הקטנות שאין להם אור להתלהב באור פנימי, שאז נקראים גחלת בלי אור פנימי וירצה התלמיד ללמוד ממנו מד, שעוסק בגשמיים, ואינו יודע מד, שמקיים הרב אז בלבי צפנתי אמרתך, לעסוק בגשמיי ומכוון בפנימי ורווזניי, והתלמיד ילמוד ממנו מה שנגלה לו עוסקו בגשמיי דענש, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, רצה לומר שמקרב זייין מדרגות שכל אחד נכלל מעשר ונקרא ע [בי זיי ן פעמים עשר הוא ע, וזהו] עקרב ]ע קרב[ שמקרב זיי ן מדרגות אלו לשרשן, והתלמיד אינו יודע מזה וסובר שהרב עוסק בגשמיי כפשוטו, ודפח ח. סב לפעמים הקירוב גורם לריחוק (צפנת פענח) ראיתי בס מבחר פנינים בשם חכם אחד, הזהר שלא תקרב אדם יותר מדאי שלא יהית הקירוב גורם ריחוק יעו ש, ואפשר שזה כוונת המשנה באבות, והוד, מתחמם כנגד אורן של חכמים והזחר בגחלתן שלא תכוח, רצו לומר שלא לחמם [אלא] מרחוק, ולא להתקרב מאוד עד גחלת האש, שלא יגרום היזק שיכווה, וכדומה ששמעתי בשם מורי. (תולדות יעקב יוסף, פ וירא)

33 לד פירושי אבות שרק שני יא) רבי יהושע אומר: עין רעה, ויצר הרע, ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. יב) רבי יוסי אומר: יהי ממון חבירך חביב עליך כשלו: והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך יהיו לשם שמים. סג הצדיק בבחינת גחלת והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה. שמעתי ממורי הבעש ט זללה ה, הוי זהיר בגחלתן ובלבו איהו שלא תמוה, כי לפעמים הצדיק הוא כמו גחלת עוממת, ועוסק בעניני עולם הזה, אש גדולה, ומייחד יהודים בעניני עולם הזה, ונקרא גחל ת גימטריא אמת, ולפעמים מדבר איזה דברים עם המון עם ולפעמים בשאר ענינים לבוא להכנעה אמיתית לביטול וחיותי חד בהון. והטפש יראה זה וילמוד לילד כל היום בלא תורה ותפלה ולעסוק בעניני הבל ובדברים בטלים ומזה יבוא לדבר לשון הרע על ה. ועל משיחו ח י בן קץ הימין. ולזה מזהיר התנא, הוי זהיר בגחלתן, בעת שהוא גחלת, לא תלמוד ממנו דברים שאינם וכל לפי פחיתות ערכה שלא תכוה ותפול ולא תעמוד, ע כ הזהר שלא להפסיק מתורה ודביקות אף רגע. (לקט אמרי פנינים) סד אהבה בתענוגים מלכות שמים כשלימות, עליו עול יב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים. הרוצה לקבל יפנה מחשבתו מהרהורים, ואפילו כשהוא אוכל ושותה, ישים מחשבתו כדי שיהיה חוק לעבודתו יתברר. וצריד להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי, ומזה יהיה לו יותר כח מרוחניות המאכל, וזה מה יפית ימה נעמת אהבה בתענוגים, פירוש שיהיה לד אהבה בתענוגים. הדיבור ל ג) סד. מפני מה השכינה בגלות? (צפנת פענח) מעשיר יהיו לשם שמים. שמעתי בשם הבעל שם מפני מה השכינה בגלות, כי (תהלים בדבר ה שמים נעשו, וצריד האדם לדבר כל הדיבורים לשם שמים, כדי לעורר שנברא בו העולם, להשפיע מדיבור של מעלה לכל העולמות, אבל עכשיו בעו ה כל דיבורינו לתאוות גופנייות, ואפילו הדיבור שבתפלה ושבתורה, הוא במחשבות זרות ובפנייות, והוי הדיבור בגלות. (כתבי קודש דף כ ב ע ב) ופל סו בכל דרכיך דעהו - רק לצורך גבוה מעשיר יהיו לשם שמים. כתיב בכל דרכיד דעהו (משלי ג ) זהו כלל גדול, דעהו לשון חיבור ה עם ר בכל מעשיו אפילו בדברים גשמיים שעושה, צריך שתהיה עבודה לצורך

34 פירושי אבות פרק שני בעל שם טוב לה יג) רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה: וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתו קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שנאמר (יואל ב, יג< כי חנון ורחום הוא ארו אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואל תהי רשע בפני עצמך גבוה לבד, ולא לכוונת דבר אחד, אפילו המעט מן המעט לא תהיה לכוונת עצמו, רק כולו לשם שמים. (צוואת הריב יש) סז התפילה _ למען השכינה יג) אל תעש תפלתו קבע. רצה לומר, אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו לבד, רק תמיד בשביל השכינה שתגאל מהגלות, וזהו שאמרו אלא רחמים ותחנונים יתפלל לפני המקום, רצה לומר, שיתפלל תמיד לפני המקום כלומר עבור השכינה שנקראת מקום כנודע, וכן הזוהר (בתקוני זוה ק תיקון ר) קורא אותן המתפללים בשביל עצמן ולא בשביל שנקראים כלבים עזי נפש הצועקים ואומרים הב הב. וזהו פירוש הכתוב, גם כן השכינה, אחת שאלתי מאת ה אותה אבקש, רצה לומר, בשביל השכינה אני מבקש כ ז) (תהלים ומתפלי 1 לפניך לתקן הפגם מה שעשו בעוונות עכ ל. (כתר שם טוב, לקוטי אמרים) לריק סח פיתוי יצר הרע ואל תהי רשע בפני עצמך יש שני מיני אדם, אחד שהוא רשע גמור שיודע רבונו ומכוון לממד בו, ויש שהיצר הרע סוגר את עיניו ומדמה לו בעיניו שהוא צדיק גמור, וגם בעיני הבריות שהוא צדיק גמור, ובאמת אף שהוא לומד בתמידות ומתפלל ומסגף את עצמו, יגע, כי אין > ו דבקות בבורא יתברך שמו ואמונה שלימה, כראוי להיות דבוק בכל עת בו יתברך שמו, ואינו יודע איך הוא העבודה כמו שראוי, ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוד. לשמה, וחילוק ביניהם הוא כך, הרשע הגמור אפשר שיהיה לו מעלה תרופה למכתו כשיבא ישכון לו התעוררות התשובה, ושב אל ה בכל לבו, ויבקש מהשם יתברך שיורהו בדרך אור, אבל השני אין לו שום תקנה, כי טח עיניו מראות את הבורא יתברך שמו וגדולתו ועבודתו, וצדיק הוא בעיני עצמו ואיך ישוב בתשובה, ומזה הטעם, כשיצר הרע מפתה בפסוק את האדם לעברה מראה לו כאילו עשה מצוד. כדי שלא ישוב לעולם, וזהו הרמז (תהלים ל ו) דברי פיו און ומרמה, שיצר הרע מרמה את האדם בעברה, שמראה לו שעושה מצוד., ולזה חדל להשכיל להיטיב, שיחדל מלשוב לעולם, וגדולה מזה, און יחשוב על משכבו, רצה לומר גם בזה מרמה אותו שכשהוא נופל למשכב הוא מתפלל להשם יתברך שירפאהו מחליו על ידי זכות תורתו ומצוותיו שעשה, ואינו יודע שבזה הוא מזכיר עונותיו שהכל הוא פיתוי היצר הרע. (צוואת הריב ש

35 לו פירושי אבות פרק שני טוב יד) רבי אלעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל: ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. טו) רבי טרפון אומר: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק. טז) הוא היה אומר: לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להפטר ממנה: אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה: ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך; ודע: מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. סט התורה מתשת כוחו של האדם יד) הוי שקוד ללמוד תורה. כתיב הפליא עצה הגדיל תושיה (ישעיה כ ח) אמר ר חנן: למה נקרא שמה (של התורה) תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם '(סנהדרין כו ע ב). והטעם למה כשאדם מדבר דברים בטלים, אינו מכביד בזה על הגוף, כי מדברים בתורה, בטלים, אינו בא להגוף שום חיות בהם, כי אין בעצמם שום חיות. אבל כשעוסק בדחילו ורחימו, אז בא מזה חיות גדול אל הגוף, ונעשה הגוף מזה כבד ממה שהיה כתחילה, כי תחילה היה נחסר מחיות זה, וזה החיות מכביד על הגוף כמו האדם אחר האכילה, גופו כבד עליו, מפני שחיות בא לגוף מאכילה. (לקוטים יקרים)

36 פירושי אבות בעל שט כזוב לז פרק שלישי שבא א) עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דץ וחשבון. מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולד? למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דץ וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ב) רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ג) רבי חנינא בן תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א, א): ובמושב לצים לא ישבי: אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג, :,אז נדברו יראי ה איש אל רעהו ויקשב ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים; מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב ה קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג, כח): ישב בדד וידום כי נטל עליו. ע מעלת האדם - בענוה א) מאין באת ולאן אתה הולך וכי. ר ל כאשר חושב את עצמו לאפס ואין, שיודע מטפה סרוחה, אז מאין באת, מה שאין כן כמתפאר שהוא העושה, וזה נקרא הולך היפר ביאה כנודע, אז מסתלק י ונשאר אן, וזהו שאמרו ולאן אתה הולך, והבן, ואפשר שמעתי זה גם כן ממורי והשם יתברך יודע. (בן פורת יוסף) עא הכל בהשגחה פרטית ג) אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם. כששני אנשים נפגשים, הרי זה על פי סדר ההשגחה העליונה. והכוונה היא לנצל את הפגישה בדבר תורה ומצות, ויש בפגישה רמז שכל אחד מהשניים צריך ללמוד מהשני וחייב לפעול על השני גם בענין של תורה ומצות ולא רק בצדקה וגמילות חסדים. ( 0 פר המאמרים וזש ש עמוד 41) עב זכר צדיק _ לברכה אז נדברו יראי ה איש אל רעהו, ויקשב ה וישמע, ויכתב בספר זכרון לפניו, ליראי ה ולחושבי שמו. והענין הוא: דהנה מה שהעולם גוהגין ענין יאר צייט הוא

37 לח פירושי אבות פרק שלישי ו טוב ד) רבי שמעון אומר: שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח, ח):,כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום*. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר (יחזקאל מא, «< :,וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה. ה) רבי חנינא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, והמהלך בדיד יחידי, ומפנה לבו לבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו. דנין ועל דבר יום שמתו בו אביו ואמו, היינו משום שביום שמתו, מין את נשמת אביו ואמו, אם יעלו למעלה לעולם העליון, ואז קודם שיעלה לעולם העליון דנין אותו על קלת שבקלות, ובכל יאר צייט אותו כך, כדי להעלות נשמתו יותר למעלה, ואז דנין על חומרות גדולות שלא נהג, כן מתענים ועושה צדקה ביאר צייט כדי להעלות נשמות אביו ואמו יותר למעלה, כי ברא מזכה אבא כדאית בגמרא (סנהדרין ק ד) ואם כבר נזדכך הנשמה מכל וכל, שאין שום לדון עליה, אז אי אפשר להעלותה אם אין מין אותה מקודם, והנשמה המזוככת מכל וכל, אי אפשר להעלותה, אלא אם כן מזכירין בעולם הזה זכותו ומעשים טובים שלו שעשה בחייו, אז יוכל לעלות יותר למעלה. וזהו פירוש הכתוב: אז נדברו יראי ה איש אל רעהו כלומר: שאיש אל רעהו מדברים זה עם זה, מיראי ה ומזכירים מעשיהם הטובים שעשו בחייהם. ויקשב ה וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה, כלומר: שנזכרו יראי ה לפני השם יתברך, על ידי סיפורים ממעשיהם הטובים, נזכרים לפני השם יתברך, ויש להם עלייה למעלה על ידי זה. ולחושבי שמו, רצה לומר: הם עצמם, אותם איש אל רעהו, המדברים מיראי ה, ממעשיהם הטובים וממנהגיהם ודרכיהם בעבודת ה יתברך, נקראים חושבי שמו כי צדיקים הן הן המרכבה כדאיתא במדרש רבה (פרשה לך פמ ז, ובזוהר הקדוש פרשת פינחס) ואלו חושבי שמו נזכרין גם כן לפני השם יתברך, בשביל זה שגרמו עלייה לנשמת הצדיקים. (פרי חיים) עג דברי תורה מחיים ד) שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וגו/ אד לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, שמעתי בשם הרב המגיד דק ק &עזריסש על דרך שאמר הבעש ט ז ל שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים, פירוש כי המת מתגלגל במאכל אדם כדי שיאמרו עליו דברי תורה, ועל ידי זה מחיה אותו המת שדרה בגלגול זה, אבל אם לא אמרו דברי תורה, אז זובח אותו המת שנתגלגל במאכל זה ומשליך אותו לדומם, וזה שאמר מזבח י מתים, וז ש גם כן אוי לבנים שגלו מעל שולחן ולמי גלו, לזה אמר לאביהם, פירוש, אפשר שהיה אביו של זה אוכל נתגלגל במאכל זה, וז ש אביהם. (באר מים חיים על הגדה של פסח, לשון חסידים, מדרש ריב ש טוב)

38 פירושי אבות פרק שלישי בעל שם טוב לט ו) רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. ז) רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. ומנין שאפילו חמשה? שנאמר (עמוס ט, 0: ואגדתו על ארץ יסדה. א ): בקרב אלהים ישפוט. ומנין ומנין שאפילו שלשה י שנאמר (תהלים פב, שאפילו שנים י נאמר (מלאכי ג, ט 0 : אז נדברו יראי ה איש אל רעהו. ומנין שאפילו אחד י שנאמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. ח) רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר: תן לו משלו, שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר (דה א כט, יד): כי ממו הכל ומידו נתנו לו. ט) רבי יעקב אומר: המהלו בדרו ושונה ומפסיק משנתו, ואומר: מה נאה אילן זהי או, מה נאה ניר זה! _ מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. עד היצה ר מסית לפריקת עול 0 וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרו ארץ. על כל דבר פשע, על שור על חמור על שלמה על כל אבדה וגו ומקשה הבעש ט לכאורה איך יכול להיות גוף שנולד בטהרה על ידי מקוה כשרה ומה שארבעים סאה מטהרים זה חקה שזה ענין קבלת עול ואיד בא לנשמה ענין של פריקת עול ז והתירוץ: על שור שור זהו היצר הרע ששרשו מפני שור. על חמור חמור זהו קרירות, חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לה (שבת נג, א), הוא מקרר את החמימות של שמש ה. על שה --= היינו שה פזורה, מה שהוא מפזר עצמו בכל דבר, לכל הוא מתאוה והכל נצרך לו. על שלמה - היינו לבושים, על כל אבדה שעל ידי זה מאבדים הכל ואת היציבות העצמית. (שיחת יום אחרוז של פסה תש ד) עה תמים תהיה אפילו בעסק התורה ט) המהלו בדרו ושונה ומפסיק ממשנתו. תמים תהיה עם ה אלהיך, פירוש, אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה (תהלים י ט) תורת ה תמימה, וזהו שכתוב תמים תהיה אפילו בעסק התורה, תהיה עם ה אלהיך, ולא תאמר שהתורה נקראת ממילא תורת ה, רק תשגיח על זה היטב, וזהו ענין שאמרו חכמינו ז ל במשנה כאן המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, וכר, דהוי לו לומר ומפסיק ממשנתו, והוד. ידעינן דהיה שונה, עוד קשה דאמר מעלה עליו הכתוב ולא מפרש איזה כתוב, ויש לומר דהפירוש הוא שהולך בדרך הישר אפילו הכי הוא יחידי, שאינו דבוק בהשם יתברך (ממילא אינו מקיים הכתוב תמים תהיה

39 ם פירושי אבות פרק שלישי 1 טוב י) רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד, ט): *רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר: ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ; הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. יא) רבי חנינא בן דוםא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. יב) הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. יג) הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימינו, רוח המקום נוחה הימינו; וכל שאין רוח הבריות נוחה הימינו, אין רוח המקום נוחה הימינו. עם ה אלהיך), ושונה ומפסיק ממשנתו, ר ל מפסיק עצמו מהשם יתברך מחמת משנתו, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת, משנתו, שסובר שהוא משנתו שלו ואומר מה נאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב כי האדם עץ השדה, ואומר על עצמו דהוא אילנא די רבא ותקיף, ומה נאה ניר זה כמו שכתוב (בירמיה ד) נירו לכם ניר, פירוש, שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו, ולכן מעלה עליו הכתוב, פי כתוב הנ ל '(זה שהוא עובר עליו) שנאמר בו תמים תהיה עם ה אלהיך, וזהו שאמרו מעלה עליו הכתוב הזה שכולל כל התורה כאילו מתחייב בנפשו. (כתר שם טוב ח ב: לקוטים יקרים) הדם קיום עו הזכירה - קיום כל התורה י) השוכח דבר אחד ממשנתו, השכל נעשה מברירת הדמים וכר, והנה הזכירה הוא גימטריא כל התורה וההיפוך השכחה, וביאר מורי זללה ה כי כאשר יש עכירת אז האדם הוא בחינת אחוריים גמטריא תשכ ח כי הזכירה נמשך משמות ע ב קס א זכו ר וכמו שהוא בפרטיות אדם אחד כך חוא בכלליות שנמשך הגלות מהשבחה ומהזכירה בא הגאולה ודפח ח. עז הדור תלוי במנהיגו (צפנת פענח, ש תרומה) P) כל שרוח הבריות נוחה הימנו. שמעתי ממורי על זה, כי האדם נקרא עולם קטן זה ראש וזה רגל וזה שנקרא ראשי הדור עיני העדה וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה ראש הדור וממנו מתפשט לשאר בני דורו וזה בחי שרוח הבריות גוחה (לשון השראה ונייחא) הוא הימנו וכר רוח המקום נוחה לכל העולם ממנו ולכך מה שרוח הבריות

40 יז) פירושי אבות פרק שלישי בעל שם טוב יד) רבי דוסא בן הרכינס אומר: שינה של שחרית, ויין צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ _ מוציאץ את האדם מן העולם. טו) רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חבירו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים _ אין לו חלק לעולם הבא. טז) רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה. רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. מסורת סיג לתורה: מעשרות סיג לעושר: נדרים סיג לפרישות: סיג לחכמה שתיקה. יח) הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם; חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, : 0 כי בצלם אלהים עשה את האדם, חביבין ישראל, שנקראו בנים למקום; חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, ד, א): בנים אתם לה אלהיכם. חביבין ישראל, שנתן להם שנאמר (דברים י כלי חמדה, חבה יתרה נודעת להם, שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד, ב<: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. נוחה הימנו, וההיפר כשאין השראת שכינה לא יתלה הסרחון בדור וזהו בחינת כל שאין רוח המקום נוחה עליו הוא הימנו ר ל שהוא עצמו גרם זו הסיבה ולא הדור וכר ואם אין זה לשונו ממש מכל מקום כך משמעות דבריו. (תולדות יעקב יוסף, פ אחרי! עח אימתי רוח המקום נוחה הימנו כשרוח הבריות נוחה הימנו סימן שרוח המקום נוחה הימנו עט מעלת האדם - צלם האלקים שבו (ספר המאמרים תש ט עמוד ע ט, בשם הבעש ט) יח) חביב אדם שנברא בצלם וכוי כתיב ויברא אלהיט את האדם בצלמו וגר, עיקר האדם הוא הצלם דמות אדם שבו, וכדאיתא בזוהר הקדוש (פ גח דע א ע א, וישב דקצ א ע א) כשחיה דורסת את האדם בוודאי נדמה לה כבהמה, והלך ממנו דמות אד 8 מחמת העבירות שעשה, ואדם בגימטריא מ ה, וזהו פירוש מה שאמרו חז ל (חגיגה דף ד ע א)

41 מב פירושי אבות פרק שלישי בעל שם טוב יט) הכל צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נדון; והכל לפי רוב המעשה. כ) הוא היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה. איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, ר ל צלם אדם גימטריא מה שנותנים לו מעולמות עליונים, ונקרא שוטה אם איבד זה מחמת שטות, כי (סוטה דף ג ע א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. (לקוטי אמרים דף ב ע ג< פ הפרנסה מטרידה את האדם מעבודת קונו כ) ומצודה פרוסה על כל החיים. אמר הבעל שם טוב זללה ה שמה שאמרו חכמינו ז ל ומצודה פרוסה על כל החיים, פרוסה הוא מלשון פרס, כמו (לעיל פרק א ) על מנת לקבל פרס, ופירוש פרס מלשון פרנסה, וזהו מצודה של פרנסה הוא על כל חי, שמבקש פרנסתו ונטרד מאוד, ואין לבו פנוי לעבודת הי. (בת עין, פ במדבר) פא הצדיק מציל את הרבים בתוכחתו ומצודה פרוסה על כל החיים. שמעתי ממורי משל וכר שהיה בדרך יער מושב לסטים, והיה מאוד סכנה לכל עובר דרך שם, ונזדמן שהלכו שנים דרך היער ההוא, אחד היה שיכור כשכרותו של לוט, ואחד היה בדעת מיושבת, ולשניהם פגעו הלסטים וחסמו מזלו והכום ופצעום, ונשאר להם רק נפשם לשלל, ובעברם לשם ולהלן פגעו אנשים לאלו השנים, וקצת מהם שאלו לזה השיכור איד עבר דרך היער בשלום או לא, והשיב שלום אין שום סכנה כלל, ושאלו אותו מה אלו הכאות וחבורות ופצעים, ואינו יודע להשיב, וקצת שאלו לזה הפיקח ואמר ח ו, ושיזהרו, כי יש שם לסטים והאריד באזהרתו להם, והנפקותא בזה שזה הפיקח ידע להזהיר אחרים שלא ילכו שם כי אם בזריזות ומזויינים וכיוצא, מה שאין כן זה השיכור אינו יודע להזהיר כלל. וכך הצדיק עובד הי, יודע ממלחמת היצר הרע, ומלסטים שבדרד עובד הי, שהוא מסוכן, ותמיד חיי צער יחיה, איר להנצל ממצודתו ויודע להזהיר אחרים מסכנת לסטים זה, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, מה שאין כן הרשע ששמח בשמחת יצר הרע תמיד ואומר שלום כי אין שום סכנה בזה העולם וכר. (תולדות יעקב יוסף, פ תבא)

42 פירושי אבות פרק שלישי בעל שם טוב מג אם אין דרך כא) רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה, אין דרך ארץ ארץ, אין תורה,אם אין חכמה, אין יראה, אם אין יראה, אין חכמה! אם אין דעת, אין בינה! אם אין בינה, אין דעת אם אין קמח, אין תורה, אם אין תורה אין קמח. כב) הוא היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיה יז, ו): והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מעוטין ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר (שם שם, ח): והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבא חום והיה עליהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי. כג) רבי אלעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות? תמהות וגימטריאות - פרפראות לחכמה. פב האדם פוסק דינו הוא ונפרעים מן האדם בין מדעתו בין שלא מדעתו. כי שמעתי בשם הבעל שם טוב, כי קודם כל גזר דין שבעולם חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין ח ו, והענין, כי בוודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר אין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואזי נגמר הדין. וכענין שמצינו בדוד המלך עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכר וסיפר לו מעשה האורח (שמואל ב י ב) ענה ואמר חי ה וכר ואת הכבשה וכר, אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו נפרעין מן האדם מדעתו, כלומר ששואלין דעתו ואעפ כ הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו. (לקושי מוהר ז הימן קי ג) פג עולם הדיבור - עולם היראה כא) אם אין יראה אין חכמה, כשמדבר תפול עליו יראה, דעולם הדיבור הוא עולם היראה, אמנם כשמדבר באהבה ויראה, תפול עליו יראה, וכשילד להלאה יבוא להתלהבות גדולה. (צוואת הריב ש) פד המרגיש בחסרון חכמתו _ מוקיר את הבינה אם אין בינה דעת, הא לחמא עניא, הא זהו בינה, וזהו לחמא עניא, כשמשיגים העניות של השגה, מבינים אז את העשירות של חכמה. (ספר הכאמריש תש י)

43 .מד פירושי אבות בעל שם טוב פרק רביעי א) בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט, מ): מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבורז הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב): טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר ז השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח, ב): יגיע כפיו כי תאכל אשריו וטוב לו, אשריך בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א ב, ל): כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. ואז טח כשמתקן עצמו גורם טהרה גם לזולתו א) איזהו חכם הלומד מכל אדם. אפילו מאדם רע, שרואה דבר עברה בו ולומד ממנו שמצד אחדות יש בו שמץ מנהו גם כן, וצריך לתקן עצמו משמץ זה שבו, גורם טהרה לזולתו, וזהו זאת תורת המוציא רע מרעתו, ביום טהרתו של עצמו וק ל, וכדומה ששמעתי סגנון זה ממורי זלה ה. פו המבחן לאדם - ביחסיו עם הבריות (צפנת פענח; תולדות יעקב יוסף, פ פקודי) איזהו חכם חלומד מכל אדם, כי חכם מכיר את עצמו וחסרונו, מה שאין כן השוטה מכיר אחרים ליתן בהם דופי, ואינו מכיר את עצמו ל דע חסרונו, אמנם יכול כל אדם לידע את עצמו כשירצה, וכמו שכתב רבינו תם בספר הישר שלו, שזה יסוד ועיקר וכלל גדול, והוא דכתב בזוהר (פ פקודי דרנ א ע א וע ב, וכן מפורש בזוהר שמות דיו ע ב) בשער היכלות, כי יש בקדושה היכל זכות ולעומת זה יש בקליפה חובה, וההפרש שיש בין זה לזה, כי בהיכל בהיפוך עצמו זכות כשדנין את האדם שם הכל פותחין ומהפכין לזכות, אפילו בדין הרשע, אבל בהיכל חובה הכל פותחין בחובה וכר יעו ש, אם כן בזה יוכל כל אדם לידע את ומדרגתו אם הוא דן את כל אדם לזכות, אזי הוא בקדושה, ששם היכל זכות על שם כך שפותחין בזכות כל אחד, ואם הוא דן את כל אדם לחוב, אזי הוא בקליפה ששם היכל החוב שדנין האדם לחוב, ובזה כתבתי במקום אחר אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכר. פז סור מרע ועשה טוב (כתונת פסים פ אחרי) איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי. לכאורה, היה צריך לומר הלומד מכל מלמד? אלא הכוונה היא שצריכים ללמוד מכל אדם, אפילו מאדם רשע ג כ צריכים ללמוד ממנו מדד. טובה. (ספר השיחות קת ה ש ת בשם הבעש ט, עמוד 104)

44 פירושי אבות פרק רביעי בעל שם טוב יאיר א[" פח אור הנר וצלו איזהו חכט הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קי ט צ ט) מכל מלמדי השכלתי. וקשה האם כל אדם מלמד הוא, מצינו שהמלמד צריך שיהיה לו סגולות ומעלות שונות, אמר הלומד מכל אדם וכי כל אדם יש לו אותן הסגולות ללמד. ומה ראיה מהכתוב מכל מלמדי חשכלתי, דלכאורח זה רק כאשר האדם משכיל במה שהמלמד מלמדו, וכמו מבין דבר מתוך דבר, ואיך הלומד מכל אדם הוא חכם. הענין הוא, דכתיב (משלי כ כ ז) נר ה נשמת אדם, ובנר יש ב דברים אור הנר וצלו, אור הנר הוא מהנר עצמו וצל האור בא ע י כלי הנר. כך הוא בנשמה שיש בו אור וצל, האור בא מן הנשמה והצל שעל אור הנשמה בא מן הגוף שהוא הכל. כשעומדים בתוך ד אמות של צדיק נופלות מחשבות טובות, והן גילוי אור נר הנשמה וכשעומדים בתוך ד אמות של רשע נופלות מחשבות רעות. מהצדיק לומדים ועשה טוב ובזה נעשים ממזכי הרוח, ומהרשע לומדים סור מרע, ובזה נעשים כלי להרהור תשובה. וזהו הלומד מכל אדם דמכל אדם בין צדיק ובין רשע ח ו אפשר וצריכים ללמוד. והראיה מכל מלמדי השכלתי, דכל מה שברא הקב ה בעולם הוא בשביל ללמד את האדם וכתיב (איוב ל ה י א) מלפנו מבהמות ארץ, אמר ר י אלמלא נתנה תורה לישראל היו למדין גזל מנמלה כר וצניעות מחתול (עירובין ק ב ) וההשגחה העליונה מזמנת לאדם ממה ללמוד, וזהו החכם הלומד מכל אדם. (ספר הזכרונות בשם הבעש ט, עמוד 167) פט הלומד גם מיצר הרע איזהו חכם הלומד מכל אדם, גם מיצר הרע, כרבי מאיר שנקרא חכם (הוריות י ג ע ב) גיאור המשנה תוכו אכל וקליטתו זרק (חגיגה ט ו ע ב) וכר ונמשך לו יתרון אור מחושך של עצמו, ומכל שכן שיש יתרון אור מחושך של זולתו וכר. צ כיצד לומדים מכל אדם (צפנת פענח) איזחו חכם הלומד מכל אדם וכר, והעולה משם כי ר מאיר תוכו אכל וקליפתו זו*!ן. והכוונה כי קליפתו יזרוק, שלא ישמע ליצר הרע בגוף העבירה, ותוכו אכל, דהיינו שיקח מוסר לעצמו מן החשק של עוברי עברה והחשק של אנשי החומר בגשמיי מזה יבא לחשוק ברוחניי. צא ביטול היצר - כיבושו (בן פורת יוסף) איזהו חכם הלומד מכל אדם, גם מיצר הרע ואז נעשה גם היצר הרע יצר טוב, וזהו שאמרו איזהו גבור הכובש את יצרו, ולא הרגו רק כובש תחת ידו לעבוד בו עבודת ה. (צפנת פענח)

45 מו פירושי אבות פרק רביעי בעל שם טוב צב תכסיסי המלחמה ביצה ר אם חושק לאיזה מצוה יראה וישתדל לעשותה, ואל יבטל אותו היצר הרע לומר שהוא התפארות את אך בא גדול אליו דבר שיוכל לבא לידי יוהרא, אף על פי כן לא יבטלנה, אך יזהר מאוד אף שיבא לו באמצע המעשה, ירחיק אותו בחוזק ובהתלהבות ובוודאי לבסוף יעשה לשמה ממש בלא שום התפארות, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ ע ב), וירבה במצוות כל מה שיוכל והקדוש ברוך הוא יעזור לו שיהיה בלא פנייה אך יתחזק עצמו בכל יכלתו. צג מעשי הזולת _ תוכחה לעצמו איזהו חכם הלומד מכל אדם. כי ברואה חסרון זולתו ירגיש בעצמו לתקן חסרונו. צד כיבוש היצר _ באמצעות היצר עצמו (צוואת הריב ש) (בן פורת יוסף, פרשת נח< איזהו גבור הכובש את יצרו. הבעש ט אמר: איזהו גבור הכובש את יצרו, כובש את יצרו אמרו ולא שוברו, כי שבירת היצר אין זה גבורה כלל, כי בשביל לשבור היצר די ומספיק שכל הישר, דהשכל הישר מחייב לשבור את היצר הרע, אבל ענין הכבישה הוא להשתמש בכוחותיו ובמעלותיו, דרב תבואות בכח שור, ומתנהג בתוקף, וזהו איזהו גבור הכובש את הכהות של יצרו ומשתמש בו בקדושה. צד. הכובש יצרו _ שמניח לו לבוא ורק אז כובשו (ספר רבי ישראל בעש ט סיפור הירשל ציג) איזה* גבור הכובש את יצרו, יש להבין לשון איזהו, שמשמע שמדבר משני בני אדם, ושואל איזה מהם גבור, והוי ל יה לומר מי נקרא גבור, ועוד יש להקשות שמלשון הכתוב משמע איפכא שהכתוב אומר טוב ארך אפים מגבור משמע מי שהוא מאריך אף דהיינו הכובש את יצרו חשוב יותר מגבור. ויש לומר דיש שני מיני צדיקים, א שאין מניח היצר הרע לקרוב אצלו, וקודם בואו מרחיקו מעליו, ויש צדיק שמניחו לבא אצלו אך כובשו שלא להסיתו לעבירה, למשי, 1 היצר הרע מסיתו לחמדה, ואומר ליצר הרע אני אעשה כדבריך שאלך אחר חמדה אך אחר חמדה של מצוד., והולך ולומד תורה בחשק גדול ובחמדה גדולה, וכן בכל דבר שמסיתו למדה רעה הוא לוקח אותה המדד. לעבודת הבורא. מי מהם יותר משובח, וודאי הב יותר משובח, והוא על דרך משל אדם שישן בחנות לשמור הסחורה ולא היה הדלת סגורה בבריח חזק, ושמע באמצע הלילה שגנב אחד ועושה תחבולות לפתוח הדלת, וכאשר שמע זה היה ירא לנפשו והתחיל לצעוק בקול לבני ביתו שיבואו, וברח הגנב מחמת הצעקה, ומעשה כזה אירע לאיש אחר גם כן, : אותו האחר כששמע שגנב בא שתק כמו שאינו שומע, וכשבא הגנב לחנות בפנים

46 פירושי אבות פרק רביעי בעל שם טוב ב) בן עזאי אומר: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העברה: שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה. תפס אותו ואסר אותו בנחושתיים, אבל לא היה רוצה לצעוק כדי שיברח הגנב, כי אמר אם יברח הגנב עכשיו, שמא יבא עוד בלילה זו או בלילה אחרת, ושמא אז אהיה נרדם בשינה ולא אשמע, ויעשה הגנב מה שלבו חפץ, לכן אעשה לו דבר זה שלא יגנוב עוד, והנמשל מובן מאליו. תהו פירוש איזה גבור וכר כלומר איזה מב צדיקים הללו גקרא גבור, ואמר הכובש וכר ולא זה שאינו מגיח את היצר הרע לקרוב אצלו כלל, שגאמר טוב ארך אפים מגמר, רצח לומר זח שהוא מאריך אף דהיינו היצר הרע נקרא אף, שהיצר תמיד אצלו ועם כל ווו הוא כובש אותו, זהו טוב ומשובח יותר מהצדיק הא שאינו מניחו ליקרב אצלו כנ ל, ומושל ברוחו, רצה לומר מי שהוא מושל על היצר הרע וכובש אותו הוא יותר משובח מלוכד עיר, כי מי שחוא לוכד עיר בוודאי מגרש את חתושבים תחלה ואחר כך בא לעיר, אבל זה איגו מגרש את היצר הרע רק כובשו. (ליקוטים יקרים) חמר צו תשובה ניצחת ליצה ר איזהו גבור חפובש את יצרו. מעשח במלך אחד שרצה לנסות ולבחון את עבדיו, שלח בגי אדם שכירים לדבר עליו רעות ולפתותם למרוד בו, כדי לראות אם יעמדו בנסיון ויתנגדו לחם. נתחלקו עבדיו לאוהבים ושוגאים, הללו רוצים במלך ומתגגדים למסיתים, והללו בוחלים מ, מדברים עליו רעות ומסכימים להם, היה בין העבדים גם אחד חכם שתכיר בתבונתו במסיתים שהם עבדי המלך ועושי דברו, וכשבאו אליו ופיתו אותו למרד, אמר להם: שוטים שבעולם, אתם בעצמכם עסוקים בקיום דברי המלך, ואותי אתם רוצים לפתות לעבור על דבריו ז שמע המלך את תשובתו הקולעת של החכם ונהנה מאוד, קירבו וחיבבו והושיב אותו בראש שריו. בתשובתו של חכם זה יכול אדם לנצח את יצרו המתגבר עליו ומסיתו לדבר עבירה, כי הלא עושה בהסתתו רק רצון קוגו, ולמה יעבור האדם על מצוות קונו ז (תולדות יעקב יוסף, פ ויקהל) צז איש המעלה אינו ירא להלחם עם יצרו ב) שמצוה גוררת מצוה. מצוה, לשון דביקות והתחברות לשון בצוותא חדא, וזהו פי מצוד! דביקות להשי ת פעם אחת, גוררת מצוד, היינו יותר דביקות, ואז נמשו עליו שמן משחת קודש, וזהו אשרי איש, בעודו איש הייגו מגעוריו, לא הלך בעצת רשעים, וזהו ג כ מפני שיבה תקום, היינו קודם השיבה, רק מנעוריו, תקום והדרת פני זקן, הייגו שתוכל להדר ולהתפאר פגי זקן ולומר אשרי ילדותיגו שלא ביישה את זקגותיגו, כגזכר במ א. והגה אהרן היה כהן גדול, משוח בשמן משחת קודש, והיינו שקידש כ ד איבריו,

47 מח עד אבזת פרק רביעי שנתקדשו כל רמ ח איבריו בזה וזהו שנתנו כ ד מתנות כהונה והיינו כשמן הסוג על הראש, היינו על ראשי אברים יורד על הזק! זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. (דגל מחנה אפרים) שכר אומר צח חכם לב יקח מצוות רקח משה את עצמות יוסף עמו (בשלח יג, יח) ובמדרש (רבתי פרשה כ ) עליו הכתוב (משלי י ) חכם לב יקח מצוות וכר, הבעש ט זלה ה אמר על פסוק חכם לב יקח מצוות ולמה לא אמר יקח מצוד, בלשון יחיד, אלא הכי פירושו לקשר מעשה המצוד, שעשה שנקרא מצוד, תתאה, לייחדה אל מצוד, עליונה, שהוא המחשבה והכוונה של המצוד,, וזהו שאמרו על מצוה אחת אשר קדשנו במצוותיו לשון רבים. (אוד הגנוז לצדיקים פרשת וידא) צם שכר מצוה _ שמחת המצוה שמעתי ממורי ששכר מצוד, מצוה, שאין לך שכר גדול יותר מזה מה שיש לו תענוג ממצור, עצמה בעשותו אותה בשמחה, שהוא מאוד גדול, ואף אם לא היה שכר יותר היה זה עצמו די, מה גם שבאמת יש שכר עד אין תכלית על מצוד, שעושין בשמחה. ותמוה, ק מצוה ללא פניות (תולדות יעקב יוסף) מצוד, טצוה. בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ, וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוד,, וכיון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו (מנחות מג:). למה לא נזכר דוד בשאר מצוות שיש עליו, כמו פאת הראש והזקן, שהם גם כן עליו במרחץ. ויש לפרש: דשעה שנכנס דוד למרחץ לא למרחץ גשמי, אלא שנכנס לעיין ולהרחיץ עצמו מן עונותיו, על דרך שאמר הכתוב (ישעיה ד ): אם רחץ ה את צואת בנות ציון וראה עצמו שעומד ערום בלא שום מצוד,, כי אין מצוד, שלא יוכל למצוא עליה איזה פנייה בעת קיום המצוד,, וגם במצות דפאת הראש והזקן יש למצוא פנייה רעה, שיש לו פאת הראש והזקן יפים מאוד, ועל ידי זה נראה נאה בעיני בני אדם. לכך נזכר דוד במילה שבבשרו, שמל אותו אביו כשהיה בן שמונת ימים, ולא היה לו שום דעת בהיותו בן שמונת ימים, להיות איזה פנייה רעה במחשבתו, וגם בעת שנתגדל, הוא מכוסה מבני אדם, ואין שייך בזה שום פניה. קא חיבת המצוות של ישראל אין לה דוגמא (רב ייבי על תהלים) ששכר מצוה מצוה. ולך ה החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס ב), הקושיא ידוע, ונראה על פי מה שסיפר הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת היה קטרוג גדול

48 פירושי אמת פרק רביעי בעל שם טוב מם ג) חוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר ן שאין לך אדם שאין לו שעה ואץ לך דבר שאין לו מקום. ד) רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רמה. ה) רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. ו) רבי ישמעאל בר ר יוסי אומר: הלומד על מנת ללמד, מםםיקין בידו ללמוד וללמד: והלומד על מנת לעשות, מםפיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. כיום הכיפורים, כי השטן אמר שאינו מדבר כלל מאנשי רשע, כי אם מאנשים היראים ושלימים, ההולכים בכל יום להתפלל במנין בבית הכנסת, אשר בעת הליכתם להתפלל רואין עגלה עם עצים, ועומדין על המקח לקנות העצים ועל ידי סך קטן שמוזיל להם המוכר הם מתאחרים ובאים לבית הכגסת אחר ברכו וקדושה, וכל המלאכים מליצי יושר לא היה לחם מלמה על זה, והשיב הבעל שם טוב מלמה ישרה, אמת שקודם שעושים המצוה בקל לחפםיד חמצוה על ידי סך קטן, אבל לאחר שכבר עשו המצוה, גם אם יתגו לו הון רב לא ימכרגה אף מי שהוא קל הדעת, ועל ידי מלמה זו גמתקו הדיגים, וזחו המוגה ולד ה החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו היינו כמו שחביבה עליו המצוה אחר עשייתה ולא כקודם עשייתה. (דגל מחנה ראובן) ם ב) קב המצוה נמדדת לפי רוב חביבותה ששכר מצוה מצוה. חד המלד עליו השלום אמר: ואתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים והקושיא ידועה: מהי הרבותא בזה שהקב ה משלם לאיש כפי מעשיו, אלא לפי מה ישלם לו ז וסיפר הבעש ט, כי אפשר להבין את הדבר על פי מה שידוע לו, כי פעם אחת היה קיטרוג גדול על ישראל ביום הכפורים, משום שהשטן אמר שאין הוא מקטרג כעת על האפיקורסים, אלא על יהודים מאמיגים, יראים ושלמים החולבים מדי יום ביומו לחתפלל במת הכגסת, אלא שבהליכתם הם פוגשים נכרים עם עגלות מלאות עצים למכירה, והם עומדים לשאול את טי הגכרי כמה הוא רוצה בעת העצים ועומדים אתו על המקח ובשביל כמה פרוטות שמוזיל להם הגכרי הם מתאחרים לתפילת ובאים לבית חכגסת אחרי ברכו וקדושה. וכששמעו המלאכים והמליץ מלמי היושר את הקיטרוג הזה לא היה להם מה לענות, כי ודאי זה בזיון התפילה. הבעש ט על היהודים היראים ושלמים הללו ודבריו גתקבלו, באמרו, כי אמגם אמת חדבר שלפגי עשיית חמצוח קל לחם להפסיד את המצוה בשביל סכום קטן, אולם לאחר עשיית המונות לא ימכרו אותח אפילו באלף אלפים דינרי זחב. וזחו שאמר הכתוב: ואתח תשלם לאיש כמעשהו, היינו אינד משלם לאיש לטי שהוא מתנהג לפי מעשה חמצוח, אלא לאחר המעשח, שהוא אוהב אותה מאוד ולא יתן בה כל חללי דעלמא. (אוצר משלי חסידים הבעש ט)

49 נ פירושי אבות פדק דביעי בעל שם טוב ז) רבי צדוק אומר: אל תפרוש מן הצבור ואל תעש עצמך כעורכי הדינין ואל תעשה עטרה להתגדל בה, ולא קרדום לחפור בה. וכך היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם. ח) רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות. ט) רבי ישמעאל בנו אומר: החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה - שוטה, רשע וגס רוח. י) הוא היה אומר: אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר: קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה. קג שנאת הבצע _ מורשת האבות י) אל תהי דן יחידי. שמעתי מן אא ז כי אברהם יצחק ויעקב הם תלת דיינים והסימן הוא כי אותיות שניות מן שמות האבות הוא בצע, והוא רמז אל הדיינים שצריכים להיות שונאי בצע. (דגל מחנה אפרים, פ וירא) קד משפטי ה אמת - בסוד הגלגול שמעתי בעגין שאחד דן את חבירו בבית דין ויודע בעצמו שבודאי הוא זכאי בדין והתורה מחייבתו אל יקשה לו הלא תורת אמת היא ודרכיה דרכי נועם, כי זה הוא אמיתות התורה ונועם דרכיה, כי בודאי מסתמא היה חייב בגלגול העבר לאיש הדן עמו וכעת חייבתו התורה לשלם לו כדי לצאת ידי חובתו, וחבירו זה שלוקח עתה המעות במרמה הוא עתיד ליתן את הדין, וכאלה רבים בעניני דינים וזה יש לומר שרומז הזוהר הקדוש ואלד. המשפטים וכר אלין סדורין דגלגוליא, כי משפטי ה אמת, ואפילו אם לפעמים נראה להניחן שהוא נגד האמת ידע ויאמין שהמשפט אמת על פי סוד הגלגול כנ ל. (דגל מחנה אפרים. פ משפטים) קד, הדיינים מקושרים באבות הקדושים וקבלנו ממרן האלקי הבעש ט זי ע, ששתי מדות של חסד גבורה לוין זד, מזה, ונכללין זה הפנימי בזה, ומתייחדין זה עם זה, וכאשר מתחברין זה לזה נעשה ת ת ונמשך הדעת המייחדן, והמשכות זאת נעשה על ידי הדיינים, שהם סוד שלשה רישין, לכך צריך שיהיו שונאי בצע, אותיות שניות מהאבות (אברהם, יצחק, יעקב), ששרשן בקר, ערב, צהרים, שהוא התפשטות שלהם עד למטה, והדיינים צריכין לעלות למקור הראשון עלאין, וכאשר מבררין מייחדין במחשבה נעשה אמת לאמיתו. (אוצר החיים)

50 פירושי אמת פרק רכיעי בעל שם טוב נא יא) רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר! וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. יב) רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם < ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך < ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך. מעל קו המבטל תורה מעושר _ עונשו עניות תמידית יא) כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. בשם הבעל שם טוב ז ל שדקדק בזה, דהלא המטול תורה אינו נחשב לעונש אצל אדם זה שהיה מבטלה מעושר, דהרי היה בידו לקיימה כשהיה עשיר, ואף על פי כן לא קיימה, נמצא דעיקר העונש אצלו מה שסופו להיות עני, ואם כן הכי הוי להו לרבותינו ז ל לומר, כל המבטל את התורה מעושר סופו להיות עני. וביאר הבעל שם טוב ז ל, כי האמת וודאי כן הוא, שעיקר העונש אצלו הוא מה שסופו להיות עני, אך שבאו חכמינו ז ל להורות שנפרעין ממנו מדה במדה, על שפרק עצמו עול תורה, הגם שהיה בידו לקיימה, כיון שהיה אז עשיר, ולכן לא יניחו אותו אחר כך כשיהיה עני לקיים אחר כך את התורה, בכדי שיהיה עני כל ימיו, כי אם יניחו אותו לקיים אחר כך את התורה בעת שיהיה עני, אם כן ממילא יעשר אחר כך גם כן, שהרי כיון שיקיים את התורה מעוני סופו לקיימה שוב מעושר. (תשואת חן בליקוטים; שפתי צדיקים פ תולדות! נוצר חסד פ ד אות פי) קז אגלי טל תורה וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. כי טל אורות טליד וארץ רפאים, כל המשתמש של באור תורה אור תורה מחייהו (כתובות דף קיא). ושמעתי מאא ז זללה ה, יש ל ט מלאכות שהוא לצורך חיות וקיום האדם, אך כשעוסק בתורה אינו צריו ל ט מלאכות גשמיות כי ד,טל תורה תחייהו. קח החכם ביגיעתו בתורה _ מאיר לכל דורו (דגל מחנה אפרים, פ תולדות) יב) ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך. כלי זהב נחמד למראה פיאר ביתו עשיר גדול, טעם באו אליו אורחים ראו את הכלי עומד במקום גבוה סמוך לתקרה, המד לבם לראותו מקרוב ולמששו ולא ידעו כיצד להגיע אליו, הי שם חכם אחד טרח ויגע, והעמיד כסא על כסא עד שהגיע לתקרה. לקח את הכלי והעמידו על חשלחן וכל אחד יכול מעתה לקחתו בידיו ולהתבונן בו מקרוב.

51 יז) נב פירושי אבות פרק רביעי בעל שם טוב יג) רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוד. אהת, קונה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אהת, קונה לו קטיגור אהד. תשובה ומעשים טובים - כתריס בפני הפורענות. יד) רבי יוהנן הסנדלר אומר: כל כנסיה שהיא לשם שמים. סופה להתקיים; ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. טו) רבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך _ הביב עליך כשלך, וכבוד הבירך _ כמורא רבך, ומורא רבך _ כמורא שמים. טז) רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב עולה על גביהם. בזה הסבר: שלפעמים רואים חכם מתקשה מאד, להבין איזה דבר בתוה ק וכשלאחרי טירחות ויגיעות גדולות הוא מוצא את הפשט נפתח את הפתח הסגור, כבר יכול כל אחד הבא (נועם מגדים עה ת) אחריו להשיג את הדבר בלי טירחא. לב אז קט החוטא מתוך ידיעה _ במה יתקן יג) תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. שמעתי בשם מורי טעם הגון, כי כשחטא בשוגג בלא דעת, אז יש תקנה בעושה תשובה בכוונה שנותן בו דעת להעלותו, מה שאין כן כשחוטא בדעת במה יתקן וזה שאמרו חז ל האומר אחטא ואשוב והבן ודפח ח. קי בהתעוררות לתשובה - מעוררים את מדת הרהמים (תולדות יעקב יוסף, פ אחרי) יש שני מיני התעוררות לתשובה ועבודת ד, אחד שמתעורר הוא תחלה בתשובה וכיוצא זלה ה אתם בדבר טוב ואח כ מסייעין אותו מלמעלה כדין הבא לטהר מסייעין אותו, ב שאינו נותן מעצמו לשוב בתשובה או לעשות טוב כי אם על ידי שמעוררין אותו מלמעלה תחלה מתעורר למטה לעשות תשובה, והנפקותא בין שני מיני התעוררות אלו שמעתי ממורי בסוד אשד, מזרעת תחלה יולדת זכר, שהוא רחמים והכי נמי כך, אם ההתעוררות מלמטה תחלה שהוא בחינת מ נ ואח כ בא מלמעלה מ ד הוי זכר רחמים ובהיפוך הוי דינא, וזה שאמר ביום כפור כי ביום הזה יכפר עליכם, בתחלה אף אם לא יתעוררו מעצמן יעורר אותן מלמעלה לטהר אתכם מכל חטאתיכם, אבל יותר נאות לכם לפני ד תטהרו קודם שיעורר ד אתכם תטהרו מעצמיכם תחלה, וז ש אשריכם ישראל לפני מי אביכם מטהרין ר ל לפני אתם מתחילין לטהר מעצמיכם והוי מ נ ואח כ מי מטהר אתכם שבשמים שבא מיין דוכרין אח כ מאבא ותחלה מ נ מאמא והוי זכר רחמים וכוי. (תולדות יעקב יוסף, דרוש לשבת תשובה)

52 פירושי אבות פרק רביעי בעל ש 8 טוב נג יח) רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידיך. ואל בינתך אל תשען. יט) רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים. כ) רבי מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם, והר זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים. כא) רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא? התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין. כב) הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא? ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. כג) רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו: ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו{ ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. כד) שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו(משלי כד, יז-יח). כה) אלישע בן אבויה אומר: הלומד תורה לילד למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר חדש, והלומד תורה לזקן למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר מחוק. אבל קיא מעלת גלות הצדיקים יח) הוי גולה למקום תורה. ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, תלמידי חכמים יבואו לכאן, ובאמת צדיק גמור כיעקב שקיפל הקב ה כל ארץ ישראל תחתיו, ואמר מרן הריב ש שלא יצטרד לכתת רגליו ממקום למקום להעלות הנשמות, וחלקי התורה שנפלה, אתה אל תאמר שהיא תבא אחריה כי אין אתה כיעקב, ואל תאמר כיון שאני גולה וסורה אשכח את למודי, כי אינו יכול ללמוד כל כד בשקידה כמו בביתו, על זה אמר שחבריר הם מלאכי מעלה, הנקראים חברים של ישראל כמבואר בזוהר, וכן נשמות הצדיקיפ יסייע לך, ויקימוה בידה שלא תשכח התורה, והאי שחבריך כמו וחבריך ואל בינתך, שיש לד עתה אל תשען עליה, שיתקיים בידר, כי עשה תעשה לה כנפים, לא שתהיה גולה למקום תורה, (עיין חסד לאברהם נהר כ ח) עניין גירושי הצדיקים, אשר רוח דבריהם נתחדש בדרכים, יכל משאם ומתנם בדרכים, כי הצדיקים מארי דרזין יש להם כח להיות נודדים מאתר לאתר, ומדור לדוד, כדי להיות מרכבה למלכות, אמנם גם על נשמות הצדיקים, כי גם הנשמות גולין ממקום מנוחתם, ומשתתפים עם הצדיקים הגולים כמו המנונא, ורב ייבא סבא, ובניהו ג! יהוידע, וינוקא כלם דרכם להתדבק עם החבירים הצדיקים הגולים, וכיזנא בהם לרבבות, וזהו שחבריר יקיימוה בידד ודי בזה. (נוצר חסד)

53 נד פירושי אמת מרק רביעי בעל שם טוב כה רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר: הלומד תורה מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. כז) רבי מאיר אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. כח) רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. כט) הוא היה אומר: הילודים למות, והמתים להחיות, והחיים לדון, לידע ולהודיע ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא העד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחח ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו, ודע שהכל לפי חשבון, ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. כל קיב משה משיח _ כללות ישראל כט) הוא היה אומר הילודים למות והמתים לחיות, שמעתי ממורי הבע צ ט עניז תחית המתים ומשיח הוא סוד הדעת דנודע שיש רמ ח אברים ושס ה גידים באדם פרטי, כד יש רמייה אברים ושס ה גידים בכללות עיר, או מדינה או העולם, וזה נקרא ראש וזה נקרא עיני העדה, וזה נקרא רגל, בסוד שש מאות אלף רגלי העם, וכמו שבאדם פרטי הנשמה השירה בדעת הוא המחיה כל האברים, כל זמן שהם בחיבור אחד שיהי מעשה לעשות הדעת אבריו על פי הדעת, כמו ששמעתי ממורי הבעש ט ביאור פסוק כל אשר תמצא יז ד בכחד עשה, שיעשה המעשה שעושה, בכל אבריו על פי הדעת, ובזה יש התפשטות בבל אבריו, כד בכללות העולם יש צדיק כמו משה סוד הדעת ושאר אנשים שבדורו כשהם בחיבור אחד עמו נקראו כולם דור דעה סוד תחית המתים ומשיח. (צפנת פענח, מדרש ריב ש טוב)

54 פירושי אבות בעל שם טוב נה פרק חמישי א) בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. שיש קיג ביאור נפלא לקושית הידיעה והבחירה א) בעשרה מאמרות נברא העולם. לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים ז ל למה לא ברא הקב ה את העולם קודם זמן הזה, דהרי פעולה הוא תמיד טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו ית ש מלא רוצה לרוצה, בעת שברא, ולא מקודם לזה, הרי הוא ית ש אינו בעל שינויים, ע ד דכתיב (מלאכי ג פסוק ר) אני ה לא שניתי. והתירוץ על זה, דהוא ית ש אינו דומה לפועל בשר ודם, כי פועל בשר ודם, החכמה לו עתה לא היה לו מקודם, וחכמתו הוא קניינית, וגם הוא בעל חסרון, ע ד משל, שמפני שהוא צריך מקום לדור בו, על כן כשקנה חכמה לבנות לו בית אז הוא בונה לעצמו בעתו לבא בית, אבל הוא ית ש חכמתו עצמיית ולא קניינית, וגם אינו בעל חסרון, ולכן זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא ית ש קדמון כן רצונו קדמון, ומקדמת תא היה מיד רצונו לבראות את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן, ולכן בעת שנברא העולם נברא ממש ובזמנו, כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזה דווקא, ואם כן שפיר לא היה לו שום שינוי רצון כלל. והראיה לזה, דהרי עולם שיהיה לעתיד לבא, עולם שכולו שבת, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות י ז ע א), ונשגב ה לבדו ביום ההוא, וודאי מעלתו יותר גדולה מן מעלת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובד, מן ההעדר, ולמה לא הקדימו הקב ה, אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת שפעולה אבל שכר דווקא אחר ששת ימי החול, כן הוא בענין בריאת העולם, שאף על פי שידע השי ת טובה מהעדר, אף על פי כן התנגד רצונו ית ש לידיעתו, כי מקדמת דנא, כמו שהיה ידיעתו שהפעולה טובה, כך היה מיד רצונו שלא לעשות הפעולה מיד, עד שיבא העת, ולכן עזב את הידיעה ונמשך אחר הרצון, וקודם הבריאה היה דרך משל עולם שכולו שבת, וזהו שאמר הכתוב (קהלת ג ) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, וזהו סוד עמוק והמשכיל יבין. וזהו עצמו פירוש ענין הידיעה והבחירה החפשית שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שייך לצדיק ועונש לרשע, הלא ידע אל ויש דעה בעליון, וצפה והביט עד סוף כל הדורות, וידע מראש שזה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיווג צדיק, ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו. זה אינו כי הגם שיש לו ית ש ידיעה, מכל מקום הרצון שלו הוא שייטיבו מעשיהם, כי על כן נתן לנו כל התורה והמצוות לעשות רצונו ית ש, ואם כן הרי הרצון שלו הוא מתנגד להידיעה שמתחלת המחשבה, ולכן יכול האדם להיות נמשד אחר הרצון של השי ת

55 נו פירושי אמת פרק חמישי בעל שם טוב ב) עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. ג) עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל שכר כלם. ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח את הידיעה כיון שאין חפץ להשי ת בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש י, ולא יוריד וישלשל לעצמו את הידיעה, כי הידיעה של הרע נבראה לנסיון הצדיקים, כמו שכתוב (בפ ראה) כי מנסה ה אלהיכם אתכם, כי עולם הזה הוא עולם הנסיון, שנשלחה הנשמה להיותה בנסיון בעולם הזה, שאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה, ואם לא יעשה החטא הרי יטה אחרי הרצון והציווי, המתנגד להידיעה, שעל זה נאמר (בפ ויקרא) אשה ריח ניחוח לה, שהוא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והבן זה היטב. (כתר שם טוב) כסף קיד דבר ה הוא שמחיה תמיד את העולם נודע מה שאמר הבעל שם טוב זי ע ועכ י על פסוק לעולם ה דברך נצב בשמים (תהלים קי ט) כי הנה אומן בשר ודם העושה כלי, על דרך משל הצורף לוקח שברי חתיכות ועושה מהם כלי, הנה וודאי בעת עשיית הכלי הניח בה חכמתו ופעולת מעשה ידיו, וכח הפועל בנפעל להיות הכלי נעשה על ידו, אבל אחר גמר פעולתו בעשיית הכלי על תכונתה, אין לו בה שום מחשבה ושום פעולה, כי הכלי נשארת על מעמדה בלתי השגחת האומן, כי הוא עשה את הכלי יש מיש, כלי נאה מחתיכת כסף, ועל כן אחר שנגמרה עשייתו באומנתו אינה צריכה להאומן, כמו שעיקרה היה במציאות קודם שבאה ליד האומן, לא כן יתברך שמו, כי הוא ברא כל העולמות יש מאין, וקודם הבריאה לא היה במציאות כל לשום נברא, ונמצא גם אחר בריאתן אם יסתלק חלילה השגחת הבורא מהם, אף על רגע כמימריה, היו כל העולמות כמו שהיו קודם בריאתן והיו לאפס ואין ממש, ועיקר חיותן וקיומן הוא בכח הראשון שהניח בוראינו ברוך הוא וברוך שמו בבריאתן, והמה אותיות אחד, התורה אשר בהם ברא את עולמו כמאמר חז ל ע ש, דרך משל במאמר יהי רקיע בתוך המים וגו הנה באותיות הללו נתהוה הרקיע, ועד עתה באותיות הללו הם חיותן וקיומן של השמים ושמי השמים, ואלמלי יצוייר העדר שפע חיות האותיות משמים ברגע תיכף ומיד יחזרו לכמו שהיו לאין ואפס ממש, והיו כלא היו, וכמו כן בכל העולמות שלמעלה ושלמטה, וזהו שאמר הכתוב לעולם ה דברך נצב בשמים כלומר דברך אשר דיברת בבריאת השמים להיות אמר ויהי, עד הנה הוא נצב ועומד בשמים להיות על ידו קיום השמים, עד כאן דפח ח. קטו בשבח האמונה הפשוטה (באר מים חיים, פ בראשית) ג) עשרה דורות מנח עד אברהם, עד אברהם היה העולם מתנהג באפלה (בראשית רבה פ ב, ג), שלא היו צדיקי הדור מלמדים את בני דורם ארחות ה ולא מבקשים

56 פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב נז ד) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב ה על המצרים במצרים ועשרה על הים. ו) עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקדוש ברוך במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. להאיר, ללמד את בני דורו את דרכי העבודה אברהם חתחיל רחמים, מכיון שבא עליהם בעבודת חבורא יתברך ומוסר נפשו לעורר רחמי שמים על בני דורו, עד כי נם בעד הרעים אנשי סדום ועמורח חוא מתפלל ומבקש רחמים עליהם. בכל זאת הנה בדורו של וחחטאים אבינו נקרא ההמון וגם ישמעאל, עם הדומה לחמור, אבל בזרע ישראל נקרא ההמון אברהם עם הארץ עם הדומה לארץ, ומה הארץ הכל דורסים עליה, ובה הטביע הקב ה בתואר את כח הצומח לחצמיח יבול לחחיות את כל החי על פני האדמה ובה נמצאו אוצרות זהב וכסף וכל יקר במחמדי תבל, כך ישראל אשר כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ו, ז) שגם הריקנין מיראת אלקים, מלאים מצות כרמון. ומה גם המקיימים את המצות בתום לב, בפשטות (מלאכי ג, יב) כי תהיו הדומה לארץ כמו שכתוב עמי הארץ עם פשוטה, שהם דאמונה אתם ארץ חפץ. (ספר הזברונות עמוד 50) קטז הנסיון הסתלקות הדעת ד) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. כתיב והאלקים ניסה את אברהם, אמר הבעל שם טוב זללה ה, שבעת הנסיון לאדם הוא בבחינת הסתלקות הדעת, וביאר בזה לשון הכתוב והאלקים ניסה את אברהם, שאלקים חוא מוחין דקטנות כידוע ואז ניסה את אברהם כשהי בבחינת הקטנות. קיז שרה פתחה שער לפקידת עקרות (מאור עינים, פ נשא) ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. בשם חריב ש ענין נס חוא שנתחדש הדבר בפעם ראשון על הטבע נקרא נס, ואח כ נעשח זח טבע ג כ, וכן מביא שם בשם חאריז ל וכן שמעתי מפי חרב ר משח בר נחמן קאסיוויר ז ל על מה שארז ל ביום שנפקדה שרה אמנו נפקדו עמה כמה עקרות, אין הפירוש שנפקדו עמה כמה עקרות בו ביום דא כ אינו מוכח שהפקידה הוא בשביל שרד. אלא שמא חוא בשביל אחרת, אבל הפירוש הוא ששרה אמנו פתחת הצנור של פקידת עקרות שנעשה נס גדול על ידה ואח כ כשנפקדת עקרה עד ביאת המשיח הכל הוא על ידי אותו הצינור שפתחה שרה וכר. (תולדות יעקב יוסף, פ צו: רב ייבי בחידושי תהלים פרק כ ד)

57 נח פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב ז) עשרה ניטים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אחד לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים. ח) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת והמן, והמטה, והשמיר, הכתב, והמכתב, והלוחות, ויש אומרים אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו, ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה. ט) שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם, חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמח ובמנין ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכח, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחלופיהן בגולם. קיח העני זוכה לדבר בכל יום עם השי ת ח) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... והמן. כתיב ויצא העם רשות מזונות, ולקטו דבר יום ביומו. שמעתי בשם ריב ש, שיש זכייה לעני שבכל יום יש לו לדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי העשיר נותן לו השם יתברך בפעם אחת עשירות הרבה, שיהיה די כל ימי חייו, ואינו צריך לגשת לבקש בכל יום מזונות מאת השם יתברך, רק אם הוא צדיק הרבה ויש לו שכל שגם כשיש לו מזונות, אם ח ו לא יתן השם יתברך חיות בתוך מזונותיו לפרנסו לא יועיל כלום, והראיה חולה שיש לו מזונות ואינו יכול לפרנס את עצמו באותן מזונות אבל העני מחמת דוחקו שאין לו מה לאכול, צריך בכל יום לגשת ולבקש מאת השם יתברך מזונות, נמצא שזוכה העני שמדבר לפני השם יתברך בכל יום, ועוד שהעני צריך השם יתברך לזכור אותו בכל יום, להזמין לו פרנסתו בכל יום ויום, אבל לעשיר אין השם יתברר צריך לזכור אותו בכל יום, כי כבר נתן לו בפעם אחת על כל ימי חייו. ( ב ייבי, זהליפ י ג) קיט החכמה האמיתית - ביטול לפני השי ת ט) חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. חכם אינו מדבר, שפס ממנו בחינות מדבר, בפני מי שהוא גדול ממנו, ממנ ו דייקא שקיבל ממנו החכמת והמדע, ממנו נתגדל בחכמה, כשבא לפני השם יתברך, בא להתפשטות כל כך, עד שאינו יודע

58 פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב נט י) שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה, מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה בא. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם, על שבועת שוא, ועל חלול השם. גלות באה לעולם, על עבודת כוכבים, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ. יא) בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי חחג שבכל שנה ושנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, במוצאי שביעית מפני פירות שביעית, במוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. יב) ארבע מדות באדם, האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ, שלי שלר ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלו שלי, רשע. יג) ארבע מדות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו, קשח לכעוס ונוח לרצות, חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע. יד) ארבע מדות בתלמידים: מהיר לשמוע ומהיר לאבד, יצא שכרו בהפסדו, קשה לשמוע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו, מהיר לשמוע וקשה לאבד, זה חלק טוב, קשה לשמוע ומהיר לאבד, זה חלק רע. טו) ארבע מדות בנותני צדקה: הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו רעה בשל אחרים, יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו, יתן ויתנו אחרים, חסיד, לא יתן ולא יתנו אחרים, רשע. אם הוא מדבר או חי, או דומם שאינו יודע כלל מה שהוא מדבר מגודל דביקות אלקיו ומחזיקנא טיבותא לרישא כד מטו ל מודים כרע מגרמיה (ירושלמי ברכות פרק ג ). (נצר ח 0 ד, בשס הבעש ט) קכ מכל אדם אפשר ללמוד מדה טובה טו) ארבע מדות מותני צדקה. שמעתי מן אא ז זללה ח על המשנח ח מדות בנותני צדקה וכר לא יתן ולא יתנו אחרים וכר, והקשה מה מדד, הוא זה ותירץ כי הכל נקראו מדות כי חצדיק לוקח לעצמו יראה ומוסר אף מן אותו אדם שיש לו זח הבחינה וזהו איזהו חכם הלומד מכל אדם שיוכל ללמוד לעצמו דברי מוסר ויראה מן כל אדם אף ממדריגות תחתונות. (דגל מחנה אפריס, פ יתרו<

59 מט ם פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב העני גדול טז) ארבע מדות בהולכי בית המדרש: הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, לא הולך ולא עושה רשע. קכא גדול המעשה יותר מן העושה פירש הרב חבעש ט זי ע, דהנה העשיר הנותן צדקה הוא עושה מצוח דנתון תתן לו כר, פתוח תפתח את יה לאחיך וכר, אבל העני המקבל את הצדקה, לכאורה אינו עושה שום מצוה, אך אם העני חמקבל את חצדקח מקבל בכוונת זו, כלומר כיון שאני צריך לקבל, וכגון שאין מעשה ידיו מספיקים לו, שעל זה אמרו (ירושלמי סוף פאה) כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, ובמשנה (פאה פרק ח מ ח) היו לו מאתים חםר דינר אפילו אלף נותנים לו כאחת הרי זה יטול, אם כן כשמקבל בכוונה זו כיון שאני צריך ליטול הריני מזכה את העשיר העושה עמי צדקה, נמצא המעשה יותר מן העושה (ב ב ט ע א), שהרי העני המקבל יכול לקבל ביום אחד צדקה מכמה אנשים, יותר ממה שהנותן יכול ליתן, וזה אמרו רבותינו ז ל כן בפירוש, על פסוק (רות ב ) האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו, דיותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, והנה העני המקבל דלא צדקה לשם שמים ראוי לו שלא לקבל צדקה אלא מאנשים צדיקים, ושיזכו על ידו, אבל לא מאנשים רשעים, כדמצינו באלישע, דמאנשים צדיקים קיבל צדקה, אבל כנעמן לא רצה ליקח, דאף על פי שנתגייר ונעשה גר תושב (גיטין נ ז ע ב) לא רצה לקבל ממנו, פירוש, אלא היה כדאי שיזכה על ידי אלישע, וזהו פירוש הגמרא, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, שיתכוון בלקחו הצדקה כדי לזכות את העשיר הנותן לו, ואם כן לא יקבל צדקה מאנשי ישראל הצדיקים, שהם כדאי לזכות על ידו, ולא יאמר כיון שמצוה הוא ליקח צדקה, על דרך זח, אם כן ירדוף אחר זה לקחת דווקא, על כן אמר שאף על פי כן הרשות בידו, והרוצה שלא ליהנות אל יהנה, כשמואל הרמתי דמצינו שלא היה נהנה מהכריות. קכב צדקה נעלית בכל האופנים (כתר שם טוב ח ב) שמעתי אומרים מאיש אלוהיי מו ה ישראל בעל שם נ ע, רכל המצוות שאדם עושה עם פניות, מוטב שלא לעשותו כלל, אבל צדקה אף שאינח מחמובחר כעושה לשמה, מכל מקום עושה מצוה שמחיה נפש האביון. (תורי זהב, פ ראה קכג הרע מתעלה על ידי מעשה הטוב טז) ארבע מדות בהולכי בית המדרש, הקשה מרן הריב ש לא הולך ולא עושה מה זה חושב בהולבי בית המדרש, ומתרץ, רע מבחין הטוב, כי אם לא היה הרע לא

60 פירושי אבות פרק חפישי בעל שם טוב םא יז) ארבע מדות ביושבים לפני חכמים: ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה. ספוג, שחוא סופג את חכל, משפך, שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת, שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, נפה, שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. יח) כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם, איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן. יט) כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו היא מחלוקת שחיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. כ) כל המזכה את חרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים אין מםפיקין בידו לעשות תשובה, משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים לג בא) צדקת ה עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א טו, ל< על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל. כא) כל מי שיש בו שלשה דברים חללו חוא מתלמידיו של אברחם אבינו ע ה, ושלשח דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה; ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו: עין רעה ורוח גבוהה ונפש היה ניכר הטוב, כיתרון האור מן החושך, ולכן גם הרשע והשוטה נקרא מהולכי בית המדרש, כי מהשוטה הזה אתיא תועלתא לחכמה, ואמר מרן שכמעט יש כח לרע לעלות על ידי זה, כי הוא צורר לעולם, אבל משם אורידך נאם ה אמן. (נוצר חסד פרק ה < קכד הצדיק מעלה גם את הגשמיות כא) עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וכר. שמעתי ממורי ביאור המשנה עין טובה רחבה הרשע, יחצו ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש מתלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא שנאמר (משלי חי) ולהנחיל אוהבי יש וכר אבל תלמידיו וכר שנאמר (תהלים נ ה) אנשי דמים ומרמה לא ימיהם ואני אבטח בך, והקושיא מפורסמת מה זו שאלה מה בין תלמידיו וכר שיש הפרש כמו בין מיתה לחיים, וביאר על פי משל: שר אחד עשה סעודה וכר למלאכה נקרא קטן ולאכילה נקרא גדול ואיש וכר, ובזה יובן כי הרשע יש לו מדות הנ ל בגשמיי בטובת עולם הזה, עין רעה, שכל טובה שיש לו אינו מספיק לו, ואינו שבע, ומתאוה עוד, וכמו שאמת חכמינו זיל (במדרש קהלת פרשה א ) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, מה שאץ כן הצדיק יש לו עין רעה ברוחניי שאין עינו שבע בכל מעשים טובים שעושה, כמו שיש

61 סב פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר (משלי ח, בא): להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדים לבאר שחת שנאמר (תחלים נח, כד): ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך. לרשע עין רעח בגשמיי, וכן רוח גבוהה, כי הרשע יש לו מדה רעה זו בגשמיי והצדיק יש לו מדד. זו ברוחניי נגד היצר הרע המפתה אותו מה אנוש שילך בגדולות הללו לעבוד חשם יתברך עקרא ושרשא דכל עלמין, ונגד זח יש לו רוח גבוחח, גם נפש רחבה שמתאוה הצדיק בכל מיני תאור. שאפשר בעבודת השם יתברך, והרשע יש לו מדד. זו בגשמיי, תאוות המותרות בעולם הזה, וכן עין טובה יש לו לצדיק בגשמיי, מה שאין כן לרשע [רק] ברוחניי שיש לו עין טובה שמסתפק בג עמודים בעמוד התורה מסתפק במיעוט לימוד התורה, גם שאינו לשם שמים רק להתפאר. ובמיעוט עבודה די לו בהליכה לבית חכנסת בשחרית וגם זו מצוות אנשים מלומדה ובחפזון וכר, ובמיעוט צדקה, ומימיו לא נתן מעות אתרוג ומגילה, ודי לו בערב יום כפור שנותן עבור נרות כדי לשתות וכר, ורוח נמוכה הצדיק בגשמיי, והרשע ברוחניי שאומר מה אני ספון וחשוב ליכנס בגדר החסידות, בזח יש לו רוח נמוכה מה שאין כן בתאוות עולם הזח אומר שאין ראוי לשום אדם עושר וכבוד חוץ ממנו, ונפש שפלח גם כן כנ ל, וזהו ששאלו מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו וכר, מאחר שהצדיק צריך גם כן למדות של תלמידי בלעם וכר, ומשני, אוכלין בעולם הזה מתאוות ותענוג שיש לו בעבודת השם יתברך, ישקני מנשיקות פיהו, וכמו חלב ודשן תשבע נפשי אם שפתי רננות יהלל בפיו ונוחלין לעולם הבא, מה שאין כן תלמידו של בלעם וכר שנאמר אנשי דמים ומרמח לא יחצו ימיחם ואני אבטח בך, ודפח ח. (כתונת פסים) קכח כחה של עין טובה עין טובה. כתיב עיניך בשדה אשר יקצרון (מגילת רות), פירוש, דכתיב (משלי כ ב) טוב עין חוא יבורך, עין נקרא חכמה, ובאמת ההסתכלות חוא מדריגח חתחתונה של החכמה, ומי שהוא טוב עין דהיינו חכמה טובה, כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר, כי כשמתסכל בדבר, יודע שהדבר ההוא כאין נגדו יתברך, דהיינו שהוא באמת אפס ואין בלתי אלהותו יתברך השרוי בתוכה, דהיינו כח הפועל בנפעל וזולתו הוא אפס, על דרך דכתיב (בפ בשלח) ונחנו מ ה, על ידי הסתכלות כזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלהותו יתברך, וזהו טוב עין הוא יבורך לאותו דבר, וכן להיפך מי שהוא רע עין, כשחוא מסתכל על הדבר ההוא ומתמיה עליו, דהיינו מה נאה דבר זה, ועושה אותו דבר לדבר בפני עצמו, והוא נרגן מפריד אלוף (משלי ט ז) שעל ידי הסתכלותו, נפסק אותו דבר מהשורש, ומחחיות, דהיינו האלהות, כידוע שההסתכלות עושה כלי, ועל ידי זה בא עין הרע רחמנא ליצלן. (ליקוטי אמרים בשם הבנש ס)

62 פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב סג קנו גנות הגאוה ורוח גבוהה... מתלמידיו של בלעם הרשע. כשאדם עובד תמיד את השם יתברר בכל רגע, אין לו פנאי להתגאות ולאהוב את הגאוה ושאר מדות רעות. (צוואת הריב ש) קכז לימוד המדות האדם צריך ללמוד גאוה ולא יתגאה, כעס ולא יכעוס, וכן כל המדות, כי האדם צריך להיות שלם בכל המרות שיש להבורא יתברך, ובהבורא יתברך שמו יש דין ורחמים. (לקוטים יקרים דף ט ו ע ג) קכח ויגבה לבו בדרכי ה ולפעמים צריך להראות גבהות בפני בני אדם משום כבוד הבורא, וכמו שאמרו רבותינו ז מ ל (סוטה ד ע א) תלמיד חכם צריך שיהיה בו אחד משמיני שבשמינית, רק שצריך ליזהר מאוד שיחשוב באותה שעה בשפלות עצמו, ויאמר בלבו אני באמת שפל מאוד, ומה שאני עושה גבהות הוא לכבוד הבורא יתברך, שלעצמי אין אני צריך שום גבהות שאני תולעת ולא איש ולמה לי כבוד וגבהות אפילו במחשבה קטנה. (צוואת הריב ש דף י א ע ב, הנהגות ישרות דף ט ו ע א) קכט הגאוה שיא החטא השוכן אתם בתוך טמאותם, ביאר מורי זלה ה מופת מובהק שהגאוה קשה מן החטא, כי בכל הטומאות והחטאים כתיב השוכן אתם בתוך טמאותם, מה שאין כן בגסי הרוח, דרשו בש ם פרק קמא דםוטה (ד ע א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים ק א) גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל, ודפח ח. (צפנת פענח סו פ יתרו דף ע ו ע ד, רשפי אש פ בשלח אות ל ד) קל מידות של צדיקים ומידות של רשעים מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. הקושיא עצומה: איזו שאלה היא זוז הרי ההבדל ביניהם הוא כהבדל בין האור ובין החושך. ויש לבאר זאת על פי משל: שר אחד שכר אנשים שיעשו מלאכתו בשדה. וברצותו שהעבודה תיעשה על ידיהם כשלימות ערך לפניהם סעודה גדולה לפגי צאתם לעבודה. באו לסעודה המבוגרים הראויים לעבודה וגם נערים. שאלו הממונים על העבודה: מה עושים כאן הנערים ז הרי אין הם מסוגלים לעבוד! נענו המבוגרים ואמרו: מדוע אין הם מסוגלים לעבוד ז הרי גם הם חשובים כמבוגרים. יצאו לשדה לחרוש ולזרוע; עבדו המבוגרים והנערים לא עשו כלום. שאלו הממונים על העבודה: מדוע אין הנערים עושים כלום? נענו המבוגרים: הרי עוד קטנים הם וכיצד אפשר להם לעבוד? תמהו הממונים: הכיצד ז לאכילה ולשתיה הם כגדולים, ולעבודה הם קטנים?

63 סד פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב והנה ידוע כי הרשעים משתמשים בכל המידות הרעות לטובתם הם לאכילה ולשתיה ולבלות זמנם בנעימים. יש להם עין נתלה, שכל מה שיש להם אינו מםפיק להם, לעולם אינם שבעים ותמיד הם מבקשים עוד. וכן רוח גבוהה ונפש רחבה וכדר כל המידות הרעות משמשות לרשעים לעניני העולם הזה ובשביל העולם הבא אין הם עושים כלום. ולעומת הצדיקים משתמשים בכל אותן המיחת הרעות לטובה. כי יש להם לצדיקים עין גדולה ברוחניות, שכמה שהם עובדים את השם מעט הוא להם ומשתוקקים למעה וכהנה וכן כל המידות הנ ל משמשות להם לעבודת הבורא וכל חייהם למען קדושת שמו יתברך. וזהו ששאלו חכמינו: ממון ששניהם גם תלמידי אברהם אבינו וגם תלמידי בלעם הרשע משתמשים באותם המידות, מה ביניהם? ועל זה השיבו: אלו אוכלים בעולם הזה ונוחלים עולם הבא, פכיון שהם משתמשים במידות הרעות לטובה בעולם הזה כדי לקבל שכר בעולם הבא. אולם תלמידי בלעם הרשע אוכלים ושבעים ואינם חושבים על העולם הבא. בענינים אלה של אכילה ושתיה הם גדולים ונוחלים את העולם הזה במלואו, ולכן אין להם מקום בעולם הבא ויורשין גיהינום. כי אי אפשר להיות גדולים לגבי אכילה ושתיה וקטנים לגבי עבודה. (אוצי משלי חסידים) מהם ואם קלא על ידי הגשמיות אפשר לזכות לרוחניות למלך אחד היה בן יחיד, ורצה המלך שבנו ידע כל החכמות כיאות ליורש העצר. שבר המלך כמד. חכמים גדולים שילמדו את בנו כל מיני חכמות. אולם הבן לא הצליח בלימודו ולא קיבל כלום מן החכמות עד שנתיאשו החכמים והלכו להם ונשאר רק אחד אצל בן המלך שלא נתיאש מללמדו. לימים פגש בן המלך בבתולה יפת תואר מאוד, ונתאהב בה, והיא היתד. מפשוטי העם ואינה ראויה לשאת כתר מלכות בראשה, אך בן המלך השק בה מאוד. הלך ההכם שלמד עם בן המלך והתלונן לפני המלך על מעשה זה של בנו. אמר לו המלך, טוב הדבר בעיני, שאני רואה כי יש לבני דבר שהוא חומד והושב בו. כי רצונו בדבר גשמי שאינו נוגע לחכמה כלל וכלל מכל מקום יבוא על ידי כך גם לרצות דברים אחרים ויגיע גם לחכמות. ציוה המלך והביאו את הבתולה לחצר המלך וכשבאה פניו אמר לה: שמעי. הנה את באה לפני בני, תדעי לך שאם הוא יתבע אותך להינשא לו, אמרי לו שתינשאי לו בתנאי שילמד לכל הפחות חכמה אחת. שמעה הבתולה לפקודת המלך ואמרה כך לבן המלך. והוא מרוב אהבתו אותה התחיל להתאמץ ולשקוד על לימודו עד שקנה לו חכמה אחת. ובשבא לפניה וחכמתו בידו, אמר לו (ואף זה בפקודת המלך) כי לא די בכך והיא רוצה שילמוד עוד חכמה. והוא שוב התחיל לשקוד על לימודו מתוך ששגה באהבתה מאוד, עד שבמשך הזמן רכש לו את כל החכמות שלא רצה לקבלן קודם מפי החכמים הגדולים. ולאחר שלמד את כל החכמות ונעשה מלומד וחכם גחל, מאם בבתולה פשוטת העם, כי הכיר בעצמו וידע את מקומו כי גן מלך הוא וראוי לו ליש א בת מלך כמותו. כן הדבר באדם הרוצה להתחבר עם בוראו ומצוותיו. אפשר להגיע לכך אפילו על ידי דברים גשמיים. וזה שאמרו הכמינו ז ל: מה בין תלמידי אברהם אבינו למן תלמיח בלעם הרשע וכר. כי תלמידי אברהם אבינו, אם כי הם אוכלים בעולם הזה ומקבלים דברים גשמיים הרי זה רק כדי להגיע לבת המלה היא תורתנו הקדושה ולהבין מתוך

64 ו אבות ו..! חמישי בעל כב) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי, לעשות רצון אביר שבשמים. כג) הוא היה אומר עז פנים לגיהנם, ובושת פנים לגן עדן, יהי רצון מלפניך אלהינו ה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתו. הגשמיות שהיא אינה ראויה לבני מלכים, ואנו לעולם הבא פנינו מועדים, משא כ בתלמידי בלעם הרשע שלוקחים את הגשמיות כעיקר ושוגים באהבתה עד כדי כך שיורשים גיהנום. וזהו שאמר רב סעדיה גאון, כי ראוי לאדם שילמד מהחשק שיש לו בדברים גשמיים כיצד יש לחשוק ולאהוב דברים רוחניים, עבודת השי ת ותורתו הקדושה. (אוצר משלי חסידים) מה קלב תלמידיו של אברהם אבינו _ כשלימות הדביקות בין תלמידי אברהם אבינו וכוי. כתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו והייתי להם לאלהים, וברש י שם אבל הדר בחוץ לארץ כמו שאין לו אלוה, שמעתי ממורי זלה ה ביאור ש ס סוף כתובות (דף ק י ע ב) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכר יעו ש, והקשה הדיוקים אהדדי, וגם יצ בא בארעא וכר, וביאר זה על פי מה שביאר כאן במשנה מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע וכר, והכי נמי כך, מי שהוא מתלמידי אברהם אבינו ומתמיד בתורה ובעבודת ה כל היום, נקרא דר בארץ ישראל, ופעם אחת כשנזדמן לו ביטול תודה או תפלה, שאז דר בחח לארץ דומה לו כמי שאין לו אלוה, ובהיפך וכר ודפח ח. (בן פורת יוסף, פ וישב) קלג ערום ביראה כב) עז כנמר וקל כנשר. דוד המלך עליו השלום שר ברוח קדשו להשם: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהלים קי ט). ואפשר להבין פסוק זה בדרך משל. יצר הרע רודף תמיד את האדם ומנסה כל התחבולות כדי להשיא לו עצה רעה. והאדם עושה הכל כדי לחיחלץ ממנו. והנה יש שהאדם רוצה לקום בהשכמת הבוקר, בחוץ כפור גדול או גשם שוטף, ורצונו של האדם עז לקום לעבודת הבורא לתורה או לתפלה. והיה כי יקום האדם במחשבה תחילה ללכת לבית המדרש ללמוד, מיד יפגע בו מנוול זה ויתחיל להתגרות בו ולדבר על לבו: הלא ידעת, כי חלוש הנך ואם תלך בצינה כזאת ללמוד עלול אתה להצטנן ולאבד על ידי זה הרבה ימי לימוד; מוטב שתנוח כעת למען אשר תוכל אחר כך להרבות בלימוד. ויש הרבה אנשים שמתפתים על ידו. לכן אין אדם צריך לחשוב שהוא קם לשם שמים, אלא יחשוב בלבו שהוא קם בהשכמה כדי להתחיל מבעוד יום בעסקיו, והיצר הרע לא ישים לב אליו, ואחרי בן ירוץ מיד לבית המדרש.

65 סו פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב כד) הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן המשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורח, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת עבר ובטל מן העולם. כה) בן בג בג אומר הפוך בה והפך בה דכולא בה ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. חה שאמר דוד המלד ע ה: חשבתי דרכי, קודם אני חושב כיצד לעשות את דרכי לבית המדרש, ורק אחר כר. כשאני נחלץ מפגיעתו של היצר הרע, אז ואשיבה רגלי אל עדותיך. (אוצר משלי חסידים הבעש ט) את הוא קלד טעמו וראו כי טוב ה כד) p שלש עשרה למצוות, על ידי אור הראשון שמטעים הקב ה לידע האיד מתוק וטוב תורה ומצות, ואז יוצא מלב אטום ללב שמח עד שיעבוד עבודה תמה בקדושה ובטהרה ובתיקון המצות, ובשימוש צדיקים אמיתיים, אז יזכה לטעום בכל יום אור חדש המאיר ומודה הנפשות באור תפילין וקריאת שמע, תורה וייחודים, ואמר אור עינינו רוח אפינו משיח ה מרן הקדוש הריב ש טוב משל על זה כשאדם בא לחנות בושם שיש בה כמה מיני מעדנים, בעל החנות נותן לו מעט לטעום, שידע מה לקנות, ואחר כך כשטועם ורואה שהוא מתוק וטוב ורוצה לטעום עוד אומרים לו קנה לך בדמים כי בחנם אין נותנים כאן כלום, כן הוא למעלה למעלה ויש בזה רזי דרזין והבן. קלה ימי הבינה וכתם אופיר) בן ארבעים לבינה. בשם הבעל שם טוב ז ל תשובה על קושיית האפיקורסים, שהקשו האיך אפשר לעבוד את הקדוש ברוך הוא בימי בינה, לפי דבריהם ז ל שאמרו במשנה בן ארבעים לבינה, דממה נפשך אם עד עתה היה מעובדי השם, אם כן כמוכרח הוא לעבוד עכשיו להקדוש ברוך הוא גם במדד. זו, דכיון שיצאו רוב שנותיו ולא חטא אם כן מובטח שלא יחטא שוב (יומא ל ח ע ב) ואם כן אין מגיע לו שכר ועונש על ככה, והאדם נברא לשכר ועונש כידוע, ואם עד עתה לא היה מעובדי השם יתברך, אם כן גמירי דמבישא לא הוי טבא (שבת קכ ט ע א) ולא שייך האזהרה על זה. וביאר הוא ז ל על פי משל: שפעם אחת בא הבן אצל אביו לעת זקנת אביו, להתייעץ עמו, באיזה אומנות יתדבק להחיות נפשו, והיתה תשובת אביו אליו, הן מלכי

66 פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב סז רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ישפר עלה אל תתדבק באומנות שאני מתעסק בח שטרחתי מרובה, יומם ולילה איני נפטר ממנח, ועזבני כחי, ואור עיני גם הם אין אתי, והפוכי בעםקא טב מינה, ואל תשיבני על שאני עצמי מתעסק באומנות זו, כי כאשר אבדתי אבדתי שכבר אני נבוך. מעודי באומנות זו ואי אפשר לי לעת זקנתי לפרוש ממנה, הנה לאיש כזה מחשבתו ניכרת מתוך דבריו שהוא שונא אומנתו, והראיה, שהרי לאיש אשר כלבבו ימנעהו מלילך בדרך זו, ולא כן הדבר במי שאומנתו חביבה עליו ביותר שמקדים לצוות בניו ובני ביתו אחריו טרם ישאלוהו, לא תכבד עליכם העבודה, וקומו וזכו בה, כי יקרה היא מפנינים מפז ואדרכמונים, ואל תחלפוה בעשרת מונים, אתם חכמים ונבונים, וזחו פירוש חפםוק כי ידעתיו למען אשר יצוד. מקדם את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה (פרשת וירא) פירוש, שהקדוש ברוך חוא מצרף מחשבה טובה למעשר. (קדושין מ ע א) שכיון שכל כך חביבה עליו עבודתו שמצוה לבניו ולבני ביתו, אם כן מגיע לו שכר על עבודתו שיעבוד להקדוש ברוך הוא במדרגות שיזכה בהם אחר שיעברו רוב שנותיו, מאחר שהמניעד. לא ממנו היתה עד עתה לעבוד בבחינה זו מה שלא זכה למדרגה זו עד עתה, ודפח וו ושפתים יושק. (תשואות חן בליקוטים, שפתי «דילי&, יי Vft

67 סח פירושי אבות בעל שם טוב ששי פרק א) שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ד > לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ותושיה בינה וגבורה שנאמר (משלי ת, י ונותנת לו מלכות, וממשלה, וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוה צנוע, וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. קלו תורה לשמה _ דרך המלך א) כל העוסק בתורה לשמה. בשם הבעש ט זללה ה, משל, פעם א תעו סוחרים מן הדרך, ונחו שם לישן, עד שנזדמן להם איש אחד להורות להם הדרך, ונזדמן אחד שהוליכם למקום גדודי חיה ולסטים, ויש שהוליכן למקום ישר, והנמשל, כי אותיות התורה שבהם ברא העולם, באו בעולם כדמות סוחרים, ותעו מהדרך וישנים, בא אחד ולמד לשמה, מוליד אותן לדרך הישר, לדבקן בשרשן, משא כ כשאינו לומד לשמה מוליכין ללסטים. (כתר שם טוב) לדבק זוכה קלז לשמה - דביקות דברי הריב ש נבג מ על מה שאמרו במשנה ר מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה לדברים הרבה ולא עוד וכר, והקשה מה חן החרבה ומח ולא עוד. אכן ידוע דבלימוד התורה וההוגים בה מתדבקים תמיד בהקדוש בריר הוא כידוע, וזהו האהבה בו יתברך שמו תמיד, כדכתיב ואתם הדבקים וגר, וכתיב (משלי חי) כי מוצאי מצא חיים, ועוד בחינה שנית יוצאה מן הלימוד ומדברי תורה, שמעלה ניצוצות שנפלו בדומם צומח חי מדבר בעת בריאת עולם ועולים ונאחדים בדיבורה ובחבלה של תורה, ועולים לדבק בשרשם, על דרך דכתיב (משלי ח ) ואהיה אצלו אמון, דבאורייתא ברא קוב ה עלמא (תקדמת הזוהר ד ה ע א), ואם כן העשרים ושתים אותיות שבתורה הם חיות וכח כל העולמות ודומם צומח חי מדבר, ובזה הם ניתקנים ועולים, עוד בחינה שלישית נעשה בלימוד שמזכה כל הדיבורים שיצאו מפיו עד הנה בעון ופשע וכר, וזהו זוכה לדברים הרבה וכר. (קול אריה ברמזי סנהדרין)

68 בשם פירושי אבות פרק ששי בעל שם טוב סט קלח תורה לשמה - מעלה גם את דברי החול הבעש ט ז ל פירוש המשנה כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ר ל תורד. לשמה, נקרא בדביקות הבורא יתברך שמו, ואז הוא זוכה, ר ל שיוכל לזכך, אפילו דברי חול, בי מפני מה נקראים דברים בטלים, ר ל שהם בטלים בלי חיים, כיון שאינם דברי תורה, אבל מי שידבק בהשי ת יכול לזכותם, ולתת בהם חיות, על ידי דביקותו וחכמתו העליונה. קלט לשמה - לשם האות שבתורה (ספר יושר דברי אמת) קבלתי ממורי שעיקר עסק תורה ותפלה שידביק את עצמו אל פנימיות רוחניות אור אין סוף שבתוך אותיות התורה והתפלה, שהוא נקרא לימוד לשמה, שבזה אמר ר מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה וכר, ר ל שידע עתידות וכל מאורעותיו מתוך התורה, וידע איך יתנהג בתורה ועבודת השם יתברך, ומלבד מה שרואה עולמות של מעלה, וכהנה שמעתי מפ מור ודפח ח. תורה לשמה - תיקון המדות קמ (תולדות יעקב יוסף, פ ויצא) אומרים צדיקי קרלין בשם הבעש ט זי ע, שעיקר לימוד תורה לשמה הוא ללמוד ממנה מדד, טובה. (כתבי הרי ם מקאזניץ דיל) קמא תורה לשמה - מקרבת אף את האדם הפשוט כל העוסק בתורה לשמה. שלשה מיני רחמים הם: יש רחמים של אב על בנו, שאין להם גבול, וכל כולם אינם אלא מחשבה כיצד להיטיב לבנו, ובבחינה זו אפילו יש לבן כל מה שהוא צריך, אלא שחסר לו דבר קטן אחד, הרי האב מצטער על זה ומרחם עליו שלא יחסר לו כלום. ויש רחמים של מלך על בן כפר או על שאר עניים. אם הוא מלך טוב ויודע כי בן הכפר או העניים המרודים הללו נמצאים במצוקה, הוא מרחם עליהם, שהרי חסר להם הרבה מאוד. מבחינה זו, פחותים הם רחמים אלה מן הנ ל, כי אילו היה לאנשים הנ ל כל טוב אלא שהיה חסר להם דבר קטן, לא היה המלך שם לבו להם, אפילו היה מלך טוב ביותר, אלא משום שאין להם כלום, נכמרו רחמיו עליהם. ויש עוד מין רחמנות, והוא כשהבן מצטער מאוד, אף על פי שלא חסר לו כלום, אלא שיש לו רק צער מאיזה דבר גם אז מרחם האב על בנו. וההבדל בין הרחמנות הראשונה לבין שני מיני הרחמים האחרים, הוא בזה, כי רחמי האב על הבן כשחסר לו משהו, הם תמיד, מה שאין כן ברחמנות האחרת שהיא רק ארעית. אולם יש וגם הבחינות הנמוכות שברחמנות יכולות להתעלות למעלה ולהגיע לדרגה גבוהה, והיא שהבן הנמצא בצער או בן הכפר והעני שחסר להם, באים וצועקים אל המלך וקוראים

69 ע אבות פרק ששי 1 טוב לו בשמו, אבי אבי, או שבו הכפר והעניים מזכירים את שם המלך בכל הכבוד והאהבה כראוי ובכל התוארים הנאותים, כי אז מתגברים רחמיו עליהם והוא עוזר להם. היחס שבין אבינו שבשמים לבין עמו ישראל. והנה עם ישראל הוא בנו של מלן פלכי ההו המלכים הקב ה, ובתור אב הוא מרחם עליהם תמיד, ואם חסר להם דבר מה הוא מוכן בניו האהובים, להם הוא בהשם והם הדבקים הגדולים הצדיקים ולכן להם. לעזור חמיד תמיד חסד ונותן להם כל משאלות לבם, ואפילו יש להם הכל, אלא שחסר להם דבר נוטה קטן ביותר, הוא ממהר למלאו. יש כאלה שאינם בבחינת הבן האהוב שאינו חסר כלום, אלא כדוגמת בן הכפר או ברם תפילתם. מהקב ה שישמע יודעים כיצד לבקש אינם שחסר להם הכל והם העניים נתן לנו הקב ה ברוב חסדו את תורתו, תורת חיים, אשר בה, כידוע, נכלל כל עם ולכן והנה אפילו בן הכפר שאינו יודע הליכות המלכות אבל מאחר שהוא לומד תורה, ישראל; סודותיה, או העני הזה שאין לו ידיעה מרובה בתורה ובסודותיה, אלא אינו יודע אפילו כדי להזכיר את שמו של הקב ה, משום שציוה ללמוד תורה, וקובייה ואורייתא חד לומד את שמו מוזכר בפי בן הכפר או העני הוא לעזרתו וממלא כשהקב ה שומע ומיד הוא, משאלות לבו לטובה. (אוצר משלי חסידים) כל קמב עסק התורה העוסק בתורה. כל יהודי יש לו נכסין, ראש ולב, שכל ומדות הם נכסיו של יהודי. מי שעוסק בתורה, לא רק לומד נכסיו מצליחים. אברהם אבינו הי למדן וירא אלקים, קיים כל התורה עד שלא ניתנה, אבל כריתת הברית הנצחית שכרת הקב ה עם אברהם אבינו לדורותיו עד סוף כל הדורות, היתד! משום שמצא את לבבו נאמן. רצינות הלב, התמימות, הפשטות והאמונה הפשוטה הנן הנכסים שמי שעוסק בתורה. (ליקוטי דיבורים כרד ד ) כל מפני קמג טהרת אותיות המחשבה העוסק בתורה. כתיב אם בחקותי תלכו וגו ונתתי גשמיכם בעתם וגר, יש לפרש על פי רמז המשנח (חגיגה כ ע ב) חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים כר, כי הלא נודע שעיקר עבודת הבורא יתברך שמו הוא הדבקות וההתלהבות בעבודתו יתברך שמו, ובלימוד תורתו שיהיה בדחילו ורחימו, ומחמת זה יכול הוא לדבק בהשם יתברך כביכול, שהבל הדיבורים מתדבק בהבל העליון, והקול בקול העליון, והדיבור בדיבור העליון, וכן המחשבה, וכמו שאמרו רבותינו ז ל שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה, (עי זוה ק פינחס דף רי ט ע א ברע מ דאמרו לו דקוב ה ושכינתי מליל בפומוי) שמחמת גודל קדושתו ודבקותו בהשם יתברך היה ממש מתחבר עם שרשו, והרי הוא כמו הקדוש ברוך הוא היה מדבר דיבורו של משח, ועל ידי זח נזדכך חומרייותו ונעשה איש האלהים, וכמו שכתוב (בפ שמות) של נעליו שחוא חחומריי, וזהו אפשר רמז המשנה, חומר בקודש, כלומר אם תרצה - 1 זכר חומרך שיהיה בקודש העלית, שהוא חמחשבה העליונה, אי אפשר אם לו, מבתרומה,

70 אבות פרק ששי בעל שם טוב עא פירוש שצריך שתרום תמיד עיניר ולבה ותטחר מחשבותיר ורעיונותיר במחשבת השם יתברר, בדבקות גמור והתלהבות, וזה ידוע שבמקום שאדם מחשב שם הוא גם כן במקום ההוא, ואם כן כשתתמיד ותרגיל עבודתר בכר בוודאי תרום ותעלה במקום המחשבה העליונה אל שרשה, ואז גם חומר שלד יזדכר בקודש העליון כנזכר. והנה ידוע שהאותיות נקראים כלים, והנקודות הם חיות וגשמות הכלים, והגה האדם כשמחשב איזה מחשבה יהיה מה שיהיה, הוא מחשב אותיות, וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מחשבה זרה, בלימודו או בתפלתו היא אינה מקרית, כי יש עת לכל חפץ, וכמו שכתוב (אסתר ב ) ובהגיע תור נערה ונערה, שהוא הניצוץ הנתון בעמקי הקליפות הנקרא נערה שמנוערת מכל טוב, ורוצה להתדבק בשרשה, והגיע עת וזמן לעלות בקדושה, הנה אז צריר האדם להתעורר מאוד מאוד, כי לא לחנם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי, כי אפשר שלא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי על פי רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפלה והברכה, או מענין הלימוד שהוא עוסק. והוא על דרר משל בן חביב האומר לפני אביו דבר הלכה, והנה אביו מקשה אותו קושיות שונות, ומתעהו מדרר הפשט, והנה אין ח ו כוונת האב לסתור דברי בנו להטעותו, שישאר נבוך ותועה, אד אדרבה האב לחדודי קא מכוון, שיעשה הבן דבר נגדי נגד הקליפות הקושיות ויתרץ, ויודור בדרר האמת והישר בפשט ההלכה, וזהו רצון האב ושמחתו, כמו שכתוב (משלי כ ז) חכם בני וגר, והנמשל הוא מובן [שהמנסה הוא היצר הרע ששולח המחשבות להתעורר זרות ובאמת הוא לסיבת שיעלה אותם האדם] כי כאשר באה מחשבה זרה צריר מאוד ולהעלותה בקודש, עם אותן מחשבות קדושות שמכוון ומייחד עם הדיבורים שהוא מדבר. וזהו שאמרו מטבילים כלים בתוך כלים, כלומר כלים הם האותיות של המחשבות זרות, יטבול ויטהר בתור כלים שהם אותיות הקדושים, ועל ידי זה יתברר הכל לקודש העליון כנזכר. וזהו אם בחקותי תלכו, ואמרו רבותינו ז ל (בתורת כהנים ריש בחקותי) זה לימוד תורה, ואמר לשון תלכו כלומר שתלכו תמיד ולא עומדין במקום אחד, במדרגה אחת, אלא שתלכו תמיד, הלוך ועלה ממעלה למעלה בדבקות והתלהבות, עד שתגיעו למדרגה עליונה לדבק מחשבותיכם למעלה בכל העולמות, כמו מי שעולה מעולם לעולם, כענין (חגיגה דף יד:) ד שנכנסו לפרד ס מרוב הדבקות והמחשבות הטהורות וזכות, ואז ונתתי גשמיכם בעתם, כלומר שגם הגשמיים והחומריים שלכם יזדככו, וגם הניצוץ יעלה בעתו ר ל בעת הצורר שיוכל לעלות, יזדמן לכם המחשבה זרה, בכדי לזכות אתכם להעלות הניצוץ, ולא כשאר בני אדם שבא להם מחשבה זרה מחמת מחשבותיהם שלא מטוהרה מדברים גשמיים, ולא כן אתם ההולכים בחקותי כנזכר, ואם תבא לכם מחשבה זרה תוכלו להעלותה אל הקדושה. (כתר שם טוב, לקוסים יקרים, אור תורה פ בחקותי) כל קמד ודגלו עלי אהבה העוסק בתורה לשמה. ריב ש אמר אדם שהוא קורא בתורה, ורואה האורות של האותיות שבתודה, אף על פי שאמו מבין הטעמים כראוי, כיון שהוא קורא באהבה גדולה ובהתלהבות, אין השם יתברר מדקדק עמו אף שאין אומרם כראוי, משל לתינוק שאביו אוהבו

71 עב מאוד ומבקש דבר מאביו, אף על פי שהוא מגמגם ואינו אומר כראוי, אביו נהנה מאוד, לכן כשאדם אומר דברי תורה באהבה, השם יתברך אוהבו מאוד ואין מדקדק אחריו אס אומרם כראוי, כמו שדרשו רבותינו ז»ל (במדרש שיר השירים פרשה ב ) ודגלו עלי אהבה אל תקרי ודגלו אלא ולגלוגו עלי אהבה. (ליקוטים יקרים דף א ) קמה דביקות באותיות התורה זוכה לדברים הרבה. הבעל שם טוב ז ע גילה כי בבח כל אחד מישראל על ידי הדביקות באותיות התורה והתפלה להפוך מצר ה לצה ר. קמו ועלהו לא יבול (ליקוטי דיבורים ברך א (ליקוט יד) ע רס ץ) העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. שהלימוד תורה לשמה בדביקות הבורא חולין זוכה היינו שיוכל לזכך אפילו דברי חול הרבה, כי דברים בטלים נקראים בטלים על שם שאינם עושים פירות וכדרך שפירש רש י (עבודה זרה יט:) על מה שכתוב אפילו שיחת של תלמיד חכם צריכים לימוד, ולמדו זאת מן הפסוק ועלהו לא יבול ועלהו הוי דבר קל שבאילן, וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד. קמז אהבת המקום (יושר דברי אמת, בשם הבעש ט זצ ל) אוהב את המקום. רבנו הזקן אמר בשם המגיד ממזריטש בשם הבעש ט: ואהבת לרעך כמוך הוא פירוש וביאור על ואהבת את ה אלקיך. כשאוהבים יהודי, אוהבים את הקב ה, משום שיהודי הוא חלק אלקה ממעל, וכשאוהבים יהודי, היינו כשאוהבים את פנימיותו של היהודי, אוהבים במילא את הקב ה. קמח החטא _ שכחת אלופו של עולם (היום יום עמוד ע ח) ומרחקתו מן החטא. האות אלף ש ב ח ט א אינה נשמעת, לפי שהרשע כשהוא עובר עבירה שוכח אלופו של עולם. אוהב את המקום וכר. מובא קמט שלש אהבות (דגל מחנה אפרים) ב כוצינא דנהורא בשם הבעש ט זי ע שכל ביאתו לעולם מיתה להורות שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשת האהבות הללו, היינו אהבת ה/

72 ב) אמר ר יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה > M נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם, ואומר נקרא נזוף, שנא (משלי יא, (שמות לב, ט 0 והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא, חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה שנאמר (במדבר כא, יט) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. אהבת התורה, ואהבת ישראל, שהן יסוד לכל התורה, ומקור לדברי קדשו בזוה ק (ח ג ע ג, א ) ג דרגין אינון מתקשרין דא בדא, קוב ה אורייתא וישראל. וזו היא כונת חז ל (ברכות י א:) ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכר, זו היא מעולה שבברכות, ופירש, לפי שיש כה הודאה למקום, וקילוס לתורה ולישראל כלומר, בברכה זו מתקשרים שלשת האהבות ולפיכך זו היא המעולה שבברכות. (באר משה אוז רוב בראשית) קנ הבת קול - הרהורי התשובה ב) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. אמרו חכמינו זיל: כל יום בת-קול יוצאת מהר חורב ומכרזת וכוי. והרי קשה, ממה נפשה אם אי אפשר לשמוע את הכרוז, לשם מה הוא ז ואם אפשר לשמוע אותו, למה אין אנו שומע ם? אלא שדבר ידוע הוא, כי למעלה על אין דיבור כלל, אין אומר ואין דברים, אלא המחשבה פועלת שם. והנה כרוז זה פועל על המחשבה של האדם, ואין לד רשע שאין לו הרהור תשובה כל יום, אלא שהוא מפנה את עצמו לדרכים אחרות ואינו רוצה להישמע לכרוז זה הנכנס ללבו, והוא מגרשו מלבו ושב קיאו. וכרוז זה מגיע ללב איש ישר ופועל שם גדולות ונצורות ומקרבו לבורא. והרי דומה דבר זה לארבעת השרים של המלך, שקבלו ממלכם אוצר גדול לשמירה. מה עשו הללו ז לקחו את האוצר וברחו. אחד נתיישב בדעתו ומאמצע הדרד חזר אל מלכו. השני פגש בחכם אחד, ושאל אותו החכם לאן הוא בורח, וסיפר לו השר דברים כהוויתם. יעץ לו החכם שיחזור מיד למלד, כי אנה יברח מפניו והוא מושל מסוף העולם ועד סופו. מיד חזר השני אף הוא. השלישי חזר הזר ברח רחוק מעיר המלך, עד שהגיע למדינה אחת שם נערד אותו יום משפט על אדם אחד שעבר עבירה דומה לשלו, וראה שמחמירים מאוד בעונשו. נבהל השר ומחמת פחד אל המלך. החזיר המלך את השר הראשון על כנו ואף העלהו במשרתו הואיל והוא מעצמו. ואת השני לא העניש בגופו, אלא הרחיקו ממנו, שהרי לא חזר מדעת עצמו אלא לפי עצתו של אותו חכם. את השלישי החזיר לאותה מדינה כדי שיראה כיצד מענישים על עבירות כגון אלה. ועל הרביעי אין צורד להרחיב את הדיבור. כד גם בנידון דידן, הצדיק חוזר מיד לאוצרו של המלך, שכן הוא יודע כמה גדול הוא האוצר, וכמה רבה הגדולה המזומנת לו מיד המלך, מיד מקבלו המלך בספר פנים יפות ומעלהו לגדולה. ויש כאלה שאמנם בורחים מהאוצר הטוב שהמלך הפקיד בידם, היינו התורה והמצוות, אולם מזדמנים לצדיק והם חוזרים מדרכם. ואילו אנשי הכת השלישית אינם חוזרים אלא אם כן הם רואים את גודל העונש

73 , בעל - lld עד!: אבות ג) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד, או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ד > ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, והלא דברים קל וחומר ומה (תהלים ני,, י על עזיבת מקור מים חיים ולכן הם נשלחים לראות בעגשם של רשעים ולהצטער בצערם. וזוהי בת הקול המכרזת בתוך לבו של האדם ומבקשתו לא לברוח מאוצרו של מלך. (אוצר משלי חסידים! כ א) קנא כרוזין של מעלה שמעתי קושיא ממורי בענין מה שאמרו בכל יום בת קול יוצאת וכר, וכן מה שנאמר (בישעיה אמר שומר וגו שדרשו (בסנהדרין צ ד ע א) שהוא כרוז וכר שאם אין מי ששומע את הכרוז למה מכריזין, ואם יש שומע קשה שהחוש מכחישו כי מי זה יאמר ששמע כרוזין מלמעלה, ואף אם ימצא אחד שיאמר ששמע, מי הוא הפתי אשר יאמין לדבריו, ואם כן לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל, ותירץ הוא ז ל על דרך זה הגם שאין זה לשונו, דאיתא בש ס (חגיגה ה ע ב) ריב ח הוי קאי קמי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מרייהו לאפיה, אחוי ליה איהו עוד ידו נטויה ומ, מאן דלא ידע במחוג ליחוי קמי מלכא וכר, ויש להבין זה העניז למה דברו ברמז ולא על ידי דיבור מפורש, וגם לאיזה תועלת מביא הש ס זה, ונראה לומר דיוצא לנו מזה רמז מוסר בענין הכרוזין של מעלה, שאינו דיבור, כי אין אומר ואין דברים שם למעלה, כי הדיבור הוא גשמיי, וראיה לזה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות נ ח ע א) ואין דרך ארץ לדבר המלך הרבה עם שריו ויועציו, כי אם ברמז, וכאשר גם עתה במלכות ישמעאל הוא כך הנהגתו, וזהו שהודיענו הש ס שגם הכרוזין היוצאין ממלך מלכו של עולם הוא ברמז, וצריך לידע במחוג רמז הכרוז, והוא על ידי המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה, שהוא מחמת הכרוז, או על ידי שאר דברים הנודעים למי שעיני שכל לו, שלא יהיה מכלל אלו שנאמר בהם (תהלים ל ב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכר, רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשורש היראה וכנ ל, וכשנתעורר איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת השם יתברך וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסיף לקח ודפח ח. קנב תורה הנלמדת מרב הגון - פרה ורבה (תולדות יעקב יוסף, פ ראה) ג) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכר. שמעתי בשם מורי זלה ה ביאור הלומד דרש באכסניא של תורה (עיין עיקר הלשון בגמרא ברכות ס ג ע ב), דאיתא מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכר על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, וקשה מה קאמר שני דברים בלבד, ועוד קשה היה לנו לומר דיו לבא מן הדין להיות כנתן,

74 דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, ואין כבוד אלא תורח שנאמר (משלי ג, לה) כבוד חכמים ינחלו, ותמימים ינחלו טוב >שם כה, י). ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (שם ד, ב). ד) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך ופירש דכשאדם לומד מרב הגון התורה היא פרה ורבה אצלו, כנודע וכר, וכשלומד מרשע אזי אינו פרה ורבה, אלא כפשוטו כמו שלמד ממנו, ולזה אמר מה דוד שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, דהיה רשע, ולא פרה ורבה רק נשאר שני דברים בלבד כמו שלמד ממנו וקראו רבו וכר, הלומד מחבירו ששניהם צדיקים דאז התורה פרה ורבה, על אהת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, ובזה מתורץ שפתחו באכסניא של תורה שהיו כולם צדיקים וכר. עוד שמעתי בשמו קצת באופן אחר, כי עשרת הדברות כולל כל התורה, כמו שביאר רבינו סעדיה גאון וכר יעו ש, וכמו שנכללת כל התורה בעשרת הדברות כך נכלל כל התורה כולה בתיבה אחת וכר, וכל זה אם נשמת הרב שלומד ממנו שרשו מן עולם האחדות, מה שאין כן אם נשמתו מעולם הפירוד, גם התלמיד שלומד ממנו מקבל ממנו גם כן דברים נפרדים, וזהו שאמר שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכר ודפח ח. העולה מזה כי הלומד לשמה לייחד בעולם האחדות, אז גורם הייחוד שיהיה תורתו פרה ורבה, ומבשרי אחזה אלוהי (איוב י ט) כמו בייחוד הגשמיי פרה ורבה בגשמיי (בן פורת יוסף: צפנת פענח) כך ברוחניי. קנג הצדיק זורע בתורתו הלומד מחבית פרק אחד. בשם הבעש ט זללה ה כי הרב המלמד דעת לאדם אם הוא צדיק, אזי כשלומד עם התלמיד רק הנגלה מחמת שבמצפוני לבו יש סוד הדבר, והדיבור נכנס באוזן התלמיד, לאחר זמן ישיג התלמיד גם הנסתר, ולא כן ברשעים וזהו שני דברים לאחר בלבד עכד ק, ואמר מוהרד ב ז ל שזהו בסוד הזריעה שצומח הגרעין המונח בארץ זמן ויגדיל ויעשה פרי תבואתה, כן הדבר הזה אצל התלמיד שמונח הדיבור אצלו ואחר זה יצמח. (נועם מגדים פ בלק) קנד אנשי חחומר ואנשי הצורה ד) כך היא דרכה של תורה. בזוהר הקדוש (דף קע א ע א) בענין תמכין דאורייתא, ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה,

75 עו פירושי אבות פרק ששי בעל שם טוב וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ד.) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית כשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, וכר עיין שם, שמעתי משל מאדוני אבי זקיני זללה ה למלך שעשה מלחמה, ויש לו חיילות רבים, יש מהם הולכי רגלים ויש מהם רוכבי סוסים, ודרך המלחמה הוא שאותם הולכי רגלים הם עומדים בקשרי המלחמה מקושרים ומשולבים אחד אל אחד ולא יסורו כי מקושרים הם יחד כטבעות ברזל והם העומדים בעומק המלחמה שאי אפשר להם לברוח אנה ואנה, והרוכבי סוסים עוזר יוכלו ודי אף שהם גם כן במלחמה, כשבא עליהם המלחמה בחזקה הם בורחים בסוסיהם ואין מוסרים נפשם, אבל הרגלים הם מוסרים נפשם במלחמה בשביל כבוד המלך, וכשה צם יתברך להם שמנצחין במלחמה, אזי באים הרוכבים ובוזזים השלל כי יש להם סוסים כאשר שאת, ונותנים עליהם משא, אבל הרגלים אינם לוקחין מהשלל רק מעט מזעיר לחם ומים בכדי להחיות את נפשם על יום אחד על כל פנים, כי כבד עליהם המשא טורח כובד השלל לו בשלל נפשו, ובוטח הוא הלא כלנו עובדים מלך אחד בעד כבודו הרמה, וכשיחסר לו איזה דבר בשעת השלום יתן לו הרוכב מהשלל הרב שלקח הוא, כי מלך אחד אנחנו עובדים, ובוודאי המלחמה יש לנו חלק בזה השלל יותר מהם, כי אנחנו הגורמים בעזרת השם יתברך ניצוח במסירות נפשינו, והם אינם עושים כן ואינם רוצים ליתן להם משללם אף מזון סעודה אחת באמרם שהם עצמם גרמו ניצוח המלחמה. והנמשל מובן כי אנשי הצורה והעבודה הם דוגמת הרגלים, הם המוסרים נפשם תמיד על כבוד המלך מלכו של עולם, והם שמנצחים המלחמה להשבית כל המקטריגים והמסטינים הקמים עליהם ורוצים למנוע השפע מן העולם, ועל ידם יורד השפע לעולם, והרוכבים הם אנשי החומר, אשר רוכבים על סוסים גדולים וטובים, הם המזלות שלהם, ובשעת ניצוח המלחמה והשפע בא לעולם הם חוטפים הרבה שפע, ואנשי הצורה די להם בסיפוק יום יום כדרך התורה והבטחון, ודי להם בניצוח המלחמה שכבוד המלך נתגדל, ודעתם שאנשי החומר בוודאי יספיקו להם די צרכם כי הם באמת העיקר, והם לא כן ידמו, ואינם רוצים ליתן להם כלום, ואומרים לנו המים והשפע וכר והם חוטפים את השפע וכר, עד אשר יעורר עצמו המלך בחסדו הגדול ולהסתכל על עובדיו ועל מעבדיו, ואז בוודאי יתן לכם השם בחסדו הגדול כל טוב וירויח לכם, כי הוא היודע באמת שבכם תלוי הניצוח ולכם ראוי השלל והשפע לבא בראשונה. (דגל מחנה אפרים פרשת צו) קנה יראה אמיתית - זה שאינו מסתפק במעשיו הטובים ה) גדולה תורה... ביראה. כתיב והיו חייך תלויים לך מנגד וגר, שמעתי אומרים בשם הישיש וחסיד הריב ש זצ ל, על פסוק והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילד,

76 בעל. עז ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, ולא תאמין בחייך, כי לעולם צריך האדם שימצא בעבודתו להשם יתברך איזה חסרון, דומם שימצא איזה פנייה, אפילו דקה מן הדקה מאוד, או שלא עשה כתיקונו באהבה ויראה או כדקא יאות, ואז כשעובר אחר כך את השם יתברך, במצוד, הזאת, יהיה נזהר שיעשה אותה בעבודתו להשם ושלא ימצא אפילו פנייה דקה בתחלה, שעשה יותר ממה ואהבה, ביראה יתברך שמו, ואחר כך יחפש יותר וימצא עוד איזה חסרון אפילו בעבודה זו, כי יכיר גדולתו שמו יותר, ויבין, שהאהבה והיראה הזו, עדיין לא יצא בה ידי חובתו, כי צריך עוד יתברך ליראה יתירה, ואז יכיר גדולת הבורא יותר, ויבין שגם היראה והאהבה הזו לא היתד, כדבעי, וימצא גם בעבודה זו איזו פנייה דקה יותר, שלא היה מבין בתחלה על פנייה זו וכעת יבין בזהירות יתירה, שתהיה זכה וברורה מכל סיג, ונמצא שעל שיעשה בעצמו וידקדק יותר, ידי זה ילך ממעלה למעלה כל ימי חייו, כי על ידי זה שימצא בכל פעם חסרון בעבודתו, בזהירות מבתחלה, מה שאין כן אם יותר בכל פעם שיעשה המצוד, גזהר אחר כך יהיה סובר בדעתו שיוצא ידי חובתו בעבודתו, ושלא נמצא שום חסרון בה, אפשר הדבר האדם עובד כלל עבודת השם יתברך רק שהוא מלא פניות ושטות, וסובר בדעתו שעובד שאינו עבודה זכה, כי כן דרך היצר הרע, שמסמא את עיני האדם, ומראה לו שעובד כראוי ונכון, ובאמת עדיין לא התחיל מימיו לעשות שום דבר מצוד, לשמו יתברך באמת, רק כולו מזוייף והגם שעובד בלי פנייה רק לשמו יתברך, מכל מקום כשאינו מוצא חסרון בעבודתו מתוכו, להשם יתברך, אינו יודע להלוך לעבודה יותר גדולה ויתירה. כלל גדול שאי אפשר לאדם לעמוד על מדרגה אחת, כי החיות רצוא ושוב (יחזקאל אי), וזה אינו יכול להלוך במעלה יתירה, אז מוכרח הוא ליפול גם ממדרגה זאת, כי אי ואם לעמוד על מדרגה אחת, רק או שילך למעיה יתירה, או שיפול וירד ממעלה זו, וזהו אפשר שאמר והיו חייך תלויים לך מנגד, חייך היינו החיות שלך שהוא היראה והאהבה לו יתברך, תלויים לך מנגד, ר ל כמו שעדיין לא זכית ולא באת אליו, ופחדת לילה ויומם ולא יהיו תאמין לך שיש לך החיות, אלא יהיה בדעתך כל ימיך שעדיין בחייך, ר ל שלא תאמין לא הגעת אליו, ומי לנו גדול מר אבהו (תנחומא בראשית סי א ) שאמר לפני מותו כשהראו לו י ג נהרי אפרסמונא דכיא, ואני אמרתי לריק יגעתי (ישעיה מ ט), כי תמיד היה חושב בדעתו שעדיין לא יצא ידי חובתו בעבודת השם יתברך מימיו, כי באמת כתיב (איוב ט ו) הן שמים לא זכו בעיניו, ובמלאכיו ישים תהלה. (אמתחת בנימין קהלת בפסוק טוב ילד מסבן) קנו וגילו ברעדה ביראה. שמעתי ממורי זלה ה כי בגשמיי מקום שיש יראה אין גילה ובמקום גילה אין יראה כי אם בעבודת השם יתברך נמצא שבמקום יראה יש אהבה, ואחר כך מצאתי כן בספר אלגאזי. (תולדות יעקב יוסף סוף פרשת בחקותי)