הובלת חיטה באימפריה הרומית היבטים אסטרטגיים אריה רונה

הובלת חיטה באימפריה הרומית היבטים אסטרטגיים אריה רונה

הובלת חיטה באימפריה הרומית היבטים אסטרטגיים אריה רונה יולי 2018

קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה הקתדרה עוסקת בנושאי הביטחון הלאומי שלהם ביטוי מרחבי, דוגמת משאבים טבעיים ותפוצתם, פריסת האוכלוסייה, התשתית הפיזית והמרכיבים הסביבתיים. הקתדרה מפרסמת ניירות עמדה, נותנת ייעוץ למקבלי החלטות בכירים, יוזמת מחקרים, ימי עיון וכנסים, מוציאה לאור ספרים ועבודות מדעיות ומסייעת לתלמידי מחקר בתחומים הנזכרים לעיל. כמו כן עוסקת הקתדרה בהפצת הנושא בבתי הספר התיכוניים ומוסדות אקדמיה. ראובן חייקין ז ל )2004-1918( ראובן חייקין נולד בתל אביב, היה שותף בכיר במשרד רואי החשבון סומך-חייקין, גילה עניין רב בגאוגרפיה ובגאופוליטיקה וסייע רבות לתחומים אלה באוניברסיטת חיפה. יהי זכרו ברוך! ראש הקתדרה: שאול חורב schorev@univ.haifa.ac.il עורכת: גיל בן משה עריכת לשון: מרים מילשטיין עריכה גרפית והבאה לדפוס: נוגה יוסלביץ הודפס בישראל בשנת 2018 כל הזכויות שמורות לקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה ISBN 965-7437-73-5 הדפסה: מפעל השכפול, אוניברסיטת חיפה http://ch-strategy.hevra.haifa.ac.il

תוכן העניינים פתח דבר 4 מ ב ו א 5 צורכי העיר רומא 6 עד כמה היה הסחר בחיטה מפוקח על ידי השלטונות? וכיצד השפיע הדבר על ההובלה ו ה א ח ס ו ן? 7 מקורות החיטה 8 סחר החיטה באימפריה 9 התובלה בדרך הים 11 האוניות להובלת החיטה 13 הפיקוח על מחיר החיטה והובלתה 15 החיטה במקורותינו 17 מעורבותם של היהודים במצריים בסחר החיטה 18 השלטון הרומי והמהפך האגררי 20 אחרית דבר 20 מקורות 22 נספח א 23

4 פתח דבר פרסום זה היוצא לאור במסגרת פרסומי קתדרת חייקין למחקרים גאואסטרטגיים, וכותבו הוא ד"ר אריה רונה, עוסק בהיבטים הגאואסטרטגיים של הובלה חיטה בתקופת האימפריה הרומית. מינים שונים של חיטה שמשו מאז ומתמיד אחד ממרכיבי המזון העיקריים בתרבויות רבות, במיוחד באזור הים התיכון, והחיטה אף נמנית כראשון מבין שבעת המינים שהתברכה בהן ארץ- ישראל. גידול החיטה, והאפשרות לשמור את גרגריה מעונה לעונה ואף משנה לשנה, היתה גרמה לכך שהיא אף הפכה למזונו העיקרי של האדם כבר מראשית ימי החקלאות. השימוש בחיטה התפשט ממצריים לכל אגן הים התיכון, והרומאים שטבעו את הביטוי "לחם ושעשועים" וייבאו לרומא שיירות-שיירות של ספינות נושאות חיטה מכל רחבי ארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון. מדיניות ה"לחם ושעשועים" גולמה באסטרטגיה מדינית שנהגתה בראשית ימי הקיסרות הרומית )המאה ה- 1 לפנה"ס(, שדאגה לרווחת התושבים בשימוש בפתרונות לטווח קצר. הפתרונות סיפקו את דרישותיהם הבסיסיות של האזרחים בהציעם מגוון של שעשועים, לצד אספקתו של מזון בסיסי. הקיסר אוגוסטוס, הצליח עם כניסתו לזירה הפוליטית, לזכות באהדתם של האזרחים החופשיים מהמעמד הנמוך ברומא )הפלבאים(, בכך שנהג לחלק מרכושו וכספו הפרטי לפשוטי העם והעניק להם תבואה בחינם. לאספקת התבואה הסדירה הייתה חשיבות רבה בשלהי ימי הרפובליקה, בהם חלק גדול מהאוכלוסייה הכפרית הפסיקה לעסוק בחקלאות ולגדל תבואה ועברה תהליכי עיור. אוגוסטוס ששלט בכל מנגנון חלוקת התבואה, הצליח בצורה זו לייצור תלות של האוכלוסייה שהייתה חסרת אמצעים כספיים לרכוש את כמות התבואה הנדרשת, בו ובהמשך בשלטון שעמד בראשו. פרסום זה מתאר את חשיבותו האסטרטגית של דגן החיטה לתושבי רומא ולתושבי הפרובינציות שלה, ומכיוון שהייצור המקומי לא ספק כלל ועיקר את צורכי השוק המקומי, את הדרכים בהם רומא הצליחה לייבא את החיטה שהעיקרית שבהן היא באמצעות ההובלה הימית. כלי השייט באותה תקופה היו ספינות המפרש שהיו תלויות במשטר הרוחות, ומקור החיטה הייתה מצרים של היום, דבר שהביא לכך שהפלגה בנתיב החיטה הפתלתל ממצריים, נמשכה לעיתים עד חודש ימים. פרסום זה מתוסף לפרסומים קודמים שכתב ד"ר אריה רונה ועניינם "המוצא אל הים" )האם היה הורדוס אסטרטג ימי? עיון בפרשת הקמתו של נמל קיסריה/סבסטוס. בשיתוף עם עמנואל פרידהיים, 2017; אסטרטגיה במלחמות הימיות של פרס ויוון במאה החמישית לפסה"נ. 2017( פרופ' שאול חורב ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה

5 מבוא אף על פי שהאימפריה הרומית חלשה על הים התיכון ובנתיביו סחרו הסוחרים הרומאים והצבא הרומאי העביר את כוחותיו, התפשט ובנה את האימפריה, יצא שמם של תושבי רומא כאנשי יבשה.)Landubbers( החל משנת 36 לפסה"נ ועד למאה השלישית, כאשר אגן הים התיכון היה מאוחד תחת שלטונה של רומא, כונה הים התיכון "הים שלנו" Nustrum(,)Mare והיה חופשי ונקי מפירטים. ספינות סוחר נשאו בנתיבי הים מטענים של חיטה, יין, שמן זית, עצים, מתכות, בשמים מאזור הים האדום, כוחות צבאיים ופקידי ממשל. במובן זה אפשר לומר שהאימפריה הרומית הייתה בנויה על המים. 1 באותם הימים, משום שספינות המפרש היו בעלות מפרש רוחב Sails(,)Square-rigged הושפעה התחבורה הימית מן הרוחות המנשבות בים התיכון ופחות מזרמי המים בים החלשים באזור הזה. מאמר זה ידון בראש ובראשונה בחשיבותו האסטרטגית של דגן החיטה לתושבי רומא ולתושבי הפרובינקיות 2 כמקור לפרוטאין ובהובלתו הימית. ראוי לציין, כי בעת ההיא לא היו מצויים סוגי הדגן הרבים המוכרים לנו כיום התירס לא חצה עדיין את האוקיינוס ותפוח האדמה טרם נמצא. כל נתיבי השיט התכנסו לעיר רומא שהייתה מרכז האימפריה, אולם קודם שנבנה נמל רומא בשפך הטיבר שימש אותה הנמל פוטאולי )Puteoli( במפרץ נאפולי. מבין כל נתיבי הים באותה התקופה היה נתיב החיטה הפתלתל ממצריים, שההפלגה בו נמשכה לעיתים עד חודש ימים, למפורסם ביותר. מחירי החיטה היו בפיקוח, ובשנת 301 לסה"נ פרסם הקיסר דיוקלטיאנוס צו שהסדיר את מחירי המוצרים ואת מחירי ההובלה. אך עלינו לציין, שגם לפניו חל פיקוח ממשלתי על המוצר החשוב, החיטה. 3 החוקרים תמימי דעים ביניהם, שלמרות כל הקשיים ניתנה העדיפות להובלה הימית המהירה על פני ההובלה היבשתית והאיטית, אשר בה השתמשו רק במרחקים קצרים. 4 הפלגתם הבטוחה של סחורות ובני אדם ברחבי הים התיכון התאפשרה הודות לצי האימפריאלי שהוקם כבר במאה הראשונה לפסה"נ בידי הקיסר אוגוסטוס והמשנה אגריפה. על כך ניתן לקרוא בכתביו של 1 ראו בהרחבה: 1 14 pp. Rickman, Geoffrey, "Mare Nostrum", 2 פרידהיים עמנואל ורונה אריה, האם היה הורדוס אסטרטג ימי? 3 עמית, משה, תולדות הקיסרות הרומית, עמ' 810 813. Jones, A.H.M. The Roman. 4

6 טקיטוס: "הלגיונות, הפרובינקיות, הציים, כולם נתחברו אלה עם אלה" )טקיטוס, ספר השנים, ספר ראשון ט'(, וכן גם בכתבי סווטניוס :)Suetonius( "כאשר הוא הפליג ליד מפרץ פוטאולי, עברה ליד ספינתו אוניית סוחר מלאכסנדריה. הנוסעים והצוות לבשו בגדים לבנים לכבודו של אוגוסטוס, קישטו את הספינה שלהם והבעירו קטורת, בירכו אותו ברכות נאמנות והיללוהו. הודו לאל שבגללו הם חיים ובזכותו הפליגו בבטחה בים, וזכו בחירותם למזלם הטוב". 5 צורכי העיר רומא בתקופת שלטונו של אוגוסטוס חיו בעיר רומא כמיליון תושבים, ואף ייתכן שמספרם עמד על מיליון וחצי. בתקופות שונות סופקה החיטה חינם אין כסף לכ- 200,000, 250,000 או 320,000 בתי אב, והשפיעה על כ- 670,000 בני אדם. 6 במאה הראשונה, מניין מיליון תושבים בעיר אחת היה מספר גדול מאוד ביחס למניין התושבים בערים השונות )רק בשלהי המאה ה- 18 מנתה לונדון מספר דומה של תושבים(. הנה כי כן, אספקת המזון לרומא, והחיטה בעיקר, נשענה על משאביה של האימפריה כולה. בהנחה שהחיטה סיפקה כ- 75% מהאנרגיה הנדרשת לתזונת האדם, 7 נדרשה העיר רומא לכ 200,000 טונות של חיטה בשנה, ובתקופות שונות ייבאה העיר בין 400,000 ל- 200,000 טונות חיטה בשנה. החישוב מבוסס על ההנחה שבאותם הימים אדם בוגר צרך בין 1,700 ל- 3,000 קלוריות ליום, וקילוגרם אחד של חיטה הכיל כ- 3,000 קלוריות. 8 כפי שציינו לעיל, העיר רומא צרכה כ- 60,000,000 מודי )Modius-Modii( בשנה )נפח של 1 מודי חיטה נע בין 6.55 ק"ג, 6.82 ק"ג ועד 7.12 ק"ג(. 9 בתקופת שלטונו מינה אוגוסטוס בעל תפקיד הממונה על אספקת החיטה ברומא Praefectus"."annonae עיקר תפקידו היה לוודא שאספקת החיטה תהיה רצופה ותגיע בביטחון לזכאים לקבלה חינם )כ- 12,000,000 מודי שחולקו לכ- 200,000 בתי אב(. התחייבות זו החלה כבר בתקופת הרפובליקה, ולאורך הזמן נמנעו הקיסרים לבטלה אף שמעת לעת השתנה מספר הזכאים. Setonius, The,Lives of The Caesars, 2004, pp. 85 86. 5 Garnsey. P, Saller. R, The Roman Empire, Economy, p. 83. 6 7 במידות של אותם הימים: 22.5 מליון מודיוס )modii( כאשר 1 מודיוס שווה לכ- 7 ק"ג חיטה. 8 בהתאם למחקרים של ימינו אשר הוכיחו שככל שהמצב הכלכלי של האוכלוסייה משתפר כך קטן אחוז החיטה. וכן ראו: p. 173.Rickman, G. The Corn Supply of Ancient Rome, Rickman, G. The Grain Trade Under Roman Empire, pp. 261 275. 9

7 בין הזכאים לקבלת חיטה בחינם נמנו גם פקידי ממשל ויחידות הצבא שחנו בקרבת רומא. על שיטת אספקת החיטה כתב יוסף בן מתתיהו: "מלבד יבוליהם השנתיים, המזינים את ההמונים ברומא שמונה חודשים בשנה )להלן נאמר, שמצרים סיפקה לרומא את התבואה הדרושה לשאר ימות השנה(, משלמים )עמים אלה( גם מיסים למיניהם, ומוכנים מרצונם לתרום לצורכי האימפריה, ובניגוד לכם אינם רואים בזה דבר משפיל, אף כי רק לגיון אחד חונה בקרבם". 10 עד כמה היה הסחר בחיטה מפוקח על ידי השלטונות? וכיצד השפיע הדבר על ההובלה והאחסון? משבר החיטה לא החל בתקופת קיסרותו של אוגוסטוס. כבר בשנים 58 57 לפסה"נ יזם הטריביון קלאודיוס )Claudius( חקיקה נרחבת בעלת תוצאות מרחיקות לכת. על פי חוק התבואה שלו, חולקה התבואה מאותה העת ואילך לזכאים לקבלה חינם ועל פי הצעתו סופחה קפריסין כמקור חיטה בלתי מבוטל באימפריה. בסוף שנת 57 לפסה"נ מונה פומפיוס לתפקיד אחראי ה- annonae,cura האחראי על אספקת החיטה. יבול דל ובעיות בהובלת החיטה בים היו רקע למאבקי הכוח בצמרת המשטר, והסוחרים הערימו קשיים על הובלת החיטה לרומא כתגובה להתערבות הממשל בענייניהם. על פומפיוס הוטל לבנות מחדש את האמון בין הסוחרים לבין הממשל על מנת לשמור על יציבות אספקת החיטה לעיר. השלטונות לא החילו פיקוח כולל על אספקת החיטה, הייצור, אחסון וייצור הקמח שהיו בידיים פרטיות, אלא על האיסוף, החלוקה וההובלה. 11 מרבית מיבול החיטה שיובאה אל רומא בדרך הים גדל באדמות פרטיות, ונמכר באופן חופשי בשווקים, ואילו היבול שגדל באדמות שהיו בידי השלטון היה קטן ופחות משמעותי. כמו כן, גם רוב מחסני האחסון היו בידיים פרטיות, ובהם אוחסנה גם התבואה שנרכשה על ידי המדינה לחלוקה בחינם. חיטה שנועדה לחלוקה סומנה בנפרד ונמסרה ליעדה. למרות התנגדותו של אוגוסטוס לנוהג החלוקה חינם הוא שמר על הנוהג מסיבות פוליטיות, וכמוהו נהגו גם הבאים אחריו. על כך מעיד סווטוניוס: "הייתה בי נטייה חזקה לבטל אחת ולתמיד את חלוקת התבואה מטעם הרשות, משום שהבריות סמכו על כך והזניחו את עבודת האדמה, אלא שחדלתי מזה משום שמובטח היה לי, כי נוהג זה עתיד להתחדש בזמן מן הזמנים על ידי מי שירצה לשאת חן בעיני העם". 12 ואכן, חובת הקיסר לספק חיטה לתושבי רומא נשארה מטלה שלא היה ניתן להימנע ממנה, ובשנת 22 לסה"נ כתב הקיסר טיבריוס במכתבו לסנט על חומרת 10 יב"מ, תולדות, 2.383. Garnsey and Saller, The Roman Empire, Economy, p. 87. 11 12 סווטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, עמ' 69.

8 המצב בהדגישו את החובה המוחלטת שלו: " principes; Hanc, Patres vonscript, sustinet."hawc omissa funditus rem publicam tranet כלומר: "תפקיד זה וחובה זו, סנטורים, מוטלת על האחראי.)Princieps( אם יזניח אותה )את אספקת החיטה(, תתמוטט מיד המדינה". 13 מקורות החיטה אפריקה ומצריים, אשר נמנתה בנפרד, היו המקורות החשובים ביותר לאספקת החיטה עבור רומא בימיה הראשונים של האימפריה. בחיבור מן המאה הרביעית Caesaribus","Epitpme de אשר מחברו אינו ידוע, מצוין שמשלוח החיטה ממצריים בתקופת שלטונו של אוגוסטוס עמד על כ- 20 מיליון מודי, שהם כ- 140,000 טון. 14 בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" מדווח יוסף בן מתתיהו שמצריים סיפקה לרומא חיטה למשך ארבעה חודשים: "ולבד מן הכסף שולחת ארץ זו לרומא תבואה המספקת לה מזון לארבעה חודשים בשנה". 15 לא ברור לנו אם חישוב זה נכון: כלומר, 20 מיליון מודי ממצריים ועוד כ- 40 מיליון מודי מאפריקה הצפונית. לכאורה, נראה מספר זה גבוה מצורכי העיר )באותה העת מנו תושבי רומא בין 1 ל- 1.5 מיליון, וכ- 200,000 קיבלו חיטה חינם מהשלטונות(. ככל הנראה, ועל פי חישוביו של,Rickman ניתן להניח, שרומא ייבאה כ- 13 מיליון מודי ממצרים וכ- 27 מיליון מודי מצפון אפריקה, יחד כ- 40 מיליון מודי השווים ל- 240,000 טון. אין ספק שהיה בכוחה של מצריים לספק כמות זו. יוזכר, כי סביב שנת 24 לפסה"נ התיר הנציב הרומי פטרוניוס להורדוס לייבא חיטה ממצריים לארץ ישראל בשנות הבצורת הקשות, מבלי לפגוע באספקת החיטה הסדירה לרומא. 16 בתקופתו שלטונו של יוסטיניאנוס, 527 565 לסה"נ הוטל על מצריים מס להעברת 8 מיליון יחידות )לא ברור מה גודלן( לקונסטנטינופול. היחידה היא מידת ה אר ט בה,)artaba( שככל הידוע לנו גודלה עמדה על 4.5 מודי, כלומר כ- 36 מיליון מודי )כזכור, מודי אחד הוא כ- 7 ק"ג(. פוריותה של מצריים הייתה מן הגבוהות באזור, וכך נשארה במהלך הזמן, אולם ייתכן שבהתפתחותן של האחוזות הרומיות הגדולות בצפון אפריקה היה כדי לשנות ולהקטין את הכמות שנדרשה מצריים לספק במהלך השנים. 13 טאקיטוס, ספר השנים, ספר שלישי, נ"ד עמ' 107. Rickman, G., Grain Trade Under Roman Empire. p 231. 14 15 יב"מ, תולדות, 2.386. 16 על אספקת חיטה לארץ ישראל בתקופת הורדוס, ראו בהרחבה: פרידהיים ורונה, "האם היה הורדוס אסטרטג ימי?"

9 הובלת החיטה בנתיבי הים ממצריים לרומא הייתה קשה וממושכת, ומקורות חיטה הקרובים יותר לרומא היו עדיפים. כמו כן, גם במזרח הים התיכון נמצאו דורשים לחיטה המצרית. ללא ספק, רומא עקבה אחר יבולי החיטה של מצריים, אולם יש לציין שהצרכנים האחרים אשר קדמו לכיבוש הרומי יכלו עדיין ליהנות מן העודפים שהותירה רומא. סחר החיטה באימפריה השעורה והחיטה היו שני הדגנים העיקריים להכנת הקמח התופח ואפיית הלחם. גידולם של הגידולים המשובחים ביותר התאפשר בעמק הנילוס, בסיציליה ובמספר מקומות בודדים מאוד ברחבי האימפריה. שאר גידולי הדגן באזורי אגן הים התיכון לא היו כה משובחים, ולא היה ניתן לשפר את ערכם התזונתי בתנאי האקלים הים תיכוני. דגן החיטה נזקק ל- 400 עד 500 מ"מ משקעים בממוצע בשנה, ולכן היה פגיע וקשה מאוד לחיזוי. 17 כמו בעידן המודרני גם בעת העתיקה שינוע יבולי החיטה היה מסובך ומורכב. "עמוד" חיטה הנישא לגובה שני מטרים מפעיל לחץ של כ- 12,000 ק"ג על מטר רבוע, וכשהחיטה מוטענת באונייה בתפזורת היא נוהגת כנוזל. כמו כן, החיטה המאוחסנת רגישה לחרקים, ויש לשמר אותה בטמפרטורה של 15.5º ובלחות הפחותה מ- 15%, ו לא, יעלה בה ריקבון וספק אם תהייה ראויה למאכל. 18 אספקת החיטה לעיר רומא הייתה בעלת חשיבות פוליטית, ובשנת 43 לפסה"נ קבע הסנט הרומי שאספקתה לעיר לא תהיה בידו של אדם אחד. 19 רק לקראת סוף שלטונו התיר אוגוסטוס ליצור את משרת המפקח על התבואה annonae","praefectus שהייתה משרה כה חשובה, עד שבשנת 22 לסה"נ נאלץ הקיסר טיבריוס לכתוב לסנאט: "תפקיד זה,Cura annonae סנטורים, מטיל על השליט אחריות, אם יזניח אותה )את אספקת החיטה(, תתמוטט מיד המדינה". 20 במאה השנייה לסה"נ כתב המשפטן הרומי סקבולה,)Scaevola( שעל בעלי אוניות אשר קיבלו פטור משירות לאומי )העברת גייסות ומשאות ברחבי הים התיכון( לקנות חיטה ולשנע אותה בכלי שיט בעלי כושר נשיאה של כ- 50,000 מודי )כלי שיט בגודל של כ- 350 טון מעמס(, או במספר כלי שיט בעלי כושר נשיאה של 10,000 מודי )מעמס של כ- 70 טון( כל אחד. 21 Rickman, G., Grain Trade Under Roman Empire, P. 261 275. 17 P. 261 18 ;Rickman, G., Grain Trad Under Roman Empire, על אוצרות המזון בא"י ראו: ינקלביץ רפאל, אוצרות, עמ' 107 119. Dio, Cassius, Roman History, 46.39.3. 19 20 טאקיטוס, ספר השנים, 6 8, 3.54. Watson, Alan, The Digest of Justinian. 50.5.3 21

10 על מנת לספק את צורכי העיר נדרשו 800 4,000 אוניות בגדלים המתוארים. ההנחה שרק חלק מן האוניות שנשאו חיטה מאלכסנדריה היו גדולות ובעלות כושר נשיאה של 1,000 טון מוטלת בספק רב, כי עדיין נדרשו אלפי כלי שיט על מנת לספק את כל התצרוכת. 22 פעולות טעינת האוניות ופריקתן נעשו באופן ידני, עובדה הידועה לנו מתחריטים וציורים שבהם נראים הסוורים עולים ויורדים בכבש האונייה. נראה, כי אנו דנים בכשישה מיליון שקי חיטה, שהוטענו ונפרקו על הכתפיים, ולאחר מכן הובלו במעלה נהר הטיבר ואוחסנו במחסנים. החיטה, שנאספה לאורך השדות שהושקו במי הנילוס, הובלה לאלכסנדריה במורד הנהר, ואוחסנה תחת פיקוחו של פקיד רומי עד לשליחתה לרומא. בפפירוס מה- 6 לחודש ספטמבר שנת 77 לסה"נ, מצויה קבלה אשר נמסרה לסוחר כפרי בדרמטיי )νωθιέμεδ( בנוכחות חייל רומאי תמורת מטען חיטה: "בחודש העשירי של הקיסר אספסיאנוס אוגוסטוס, בחודש סבסטוס, בשמיני לחודש, ביום הקדוש, ש' הבן של יעקובוס ופלטלס, הבן של ניקוסטרוס ושמעון בן טריפון, מפקד רב-חובל של ספינת המשא )ימאים יהודים השטים על הנילוס(, כל אחד מהם באמצעות חייל שהיה על סיפון כל השיט... מאשר לפירביס בנו של הרקליוס יחד עם אחרים... של האסם הציבורי של הכפר דרמטיי, של הטופארכיה העליונה על קבלת ה אר ט ב ים 23 )מידת משקל. לא מצויינת הכמות(, שנצטוו )לתת( על ידי קלאודיוס הרקליוס הסטרטגוס של המחוז ]...[". מן הכתוב עולה שיטת איסוף החיטה למשלוח שהייתה מס הנגבה מן הכפר. 24 הנה לווה משלוח החיטה שהגיע לאלכסנדריה במסמך קבלה המאשר את הכמות שנקבעה על ידי ה- Strategos הרומאי )וככל הנראה בדומה לכך גם במקומות אחרים באימפריה(, והוטען על אוניות למשלוח בים. ידיעתינו על מבנה אוניות הסוחר בתקופה הנדונה חלקיות. אין בידנו מספיק ידיעות כדי לענות על השאלות כיצד אוחסן המטען, וכיצד נשמרו מדדי הלחות והטמפרטורה. 25 כמו כן, חסר בידנו די מידע כדי לענות על השאלה האם הובלת החיטה הייתה בתפזורת או בשקים, כיוון שהובלת החיטה בתפזורת דרשה סידורים מיוחדים, על שום שהיא נוהגת כנוזל ועלולה לפגוע ביציבות כלי השיט. אולם ניתן להניח שמאחר שמשלוחי החיטה היו בבעלויות שונות, היה הכרח להפריד )אם אכן הובלו בשקים(, בין המטענים גם לצורכי ביטוח והתחשבנות. 26 לסוגיית הובלת החיטה נדרש גם ר' יהושע בן פרחיה )בן תקופתם של שמעון בן שטח ואלכסנדר ינאי(, אשר התנגד ליבוא החיטה ממצריים. ככל הנראה, נבעה התנגדותו מסיבות כלכליות 22 על האונייה איסיס, שלהערכתי היא דמיונית וגודלה חרג ממה שידוע לנו, ראה: Houston, G.W. Lucian's.Navigium. pp. 444 450 23 מידת משקל שהיתה נהוגה במצריים, ככל הנראה עמדה על 40 ליטר, ומאוחר יותר על 30 ליטר. Tcherikover. V.A and Fuks. A. Corpus Papyrorum Judaicrum, p. 209. 24 25 ידיעותנו לגבי כלי שיט סוחר שהובילו אמפורות הן טובות, אולם לא כך הדבר לגבי אלה שהובילו חיטה. Watson. Alan, The Digest of Justinian. p.109. 26

11 והלכתיות. התוספתא מוסרת: "יהשע בן פרחיה אומר, חטים הבאות מאלכסנדריה טמאו מפני אנטליא שלהן" )אנטילא מערכת לשאיבת מי השיפוליים המצטברים בתחתית כלי השיט(. כלומר, עלולים מי השיפוליים לזהם את החיטה. דעתו לא התקבלה, וחכמים השיבו עליה בשמץ של לגלוג: "אם כן, יהיו טמאות ליהשע בן פרחיה וטהורות לכל ישראל". 27 משאבת השיפוליים פעלה כגלגל מים או "כבורג ארכימדס" להוצאת המים מתחתית הספינה. לעיתים בשעות סכנה נדרשו גם הנוסעים להפעיל את המשאבה, או לשאוב את המים בדליים. 28 מכך אנו למדים כי גם ארץ ישראל נזקקה לייבא חיטה בתקופה זו. התובלה בדרך הים באופן כללי היו נתיבי הים זהים במהירות השיט ועונות הפלגת לאוניות החיטה, לשאר אוניות הסוחר שהובילו סחורות אחרות, כמו: יין, שמן זית, עצים לבנייה וכיוצא בזה. עונת ההפלגות החלה באביב לקראת סוף חודש מרץ, ונמשכה עד לשלהי אוקטובר. מספר ההפלגות בעונת החורף שנקראה Clausum" "Mare היה מצומצם ועלותן הייתה יקרה פי כמה. פליני ) Plinyי 79 23 לסה"נ( מעיד: "בהתאמה, האביב פותח את הים למסעות, זו התחלת היחלשות הרוחות מכיוון מערב אותן רוחות חורפיות, כאשר השמש נמצאת בעשרים וחמש מעלות מקוריוס..." ובאותו הפרק הוא מוסיף ואומר: "בשאר הזמן שורר מזג אוויר חורפי. אולם אפילו הסערה החזקה ביותר אינה סוגרת את הים". 29 ההפלגות בעונת הקיץ היו קלות, ועל כך יעידו דבריו של הקיסר גאיוס קליגולה, כאשר התיר בשנת 38 לסה"נ לאגריפס )נכדו של הורדוס( לחזור לממלכתו, יהודה: "מפקדי האוניות הם ימאים מעולים, מנוסים ביותר ונוהגים את ספינותיהם כסוסי מירוץ במסלול ישיר )לאלכסנדריה(". 30 פילון האלכסנדרוני כתב: "כשעמד )אגריפס( להפליג שמה, יעץ לו גאיוס שלא ייצא למסע הארוך והמייגע מברינדיסיום אל סוריה, אלא ישתמש בנתיב המקוצר דרך אלכסנדריה, לאחר שימתין לרוח הצפון העונתית. הוא סיפר לו, כי מפליגות לשם ספינות סוחר מהירות, שקברניטיהן בעלי ניסיון רב: וכמו אתלטים הנוהגים בסוסי מירוץ לבלי סור הצידה מדרכם, כך מנתבים אף הם את מסלול מסען למישרים". 31 עולה מכאן, שבחודשי הקיץ ההפלגה מברידיסיום לאלכסנדריה ארכה רק מספר ימים. אולם בחודשי החורף פחתו ההפלגות, והן התנהלו תוך קשיים ניכרים. 27 תוספתא, מכשירין ב' 21 עמ' 675. Goitein, S.d. A Medilerranean Society, p. 321. 28 Pliny, Natural History. pp. 263-264. 29 Casson, Lionel, The Ancient Mariners. P. 209. 30 31 פילון האלכסנדרוני, כתבים, נגד פלאקוס, עמ' 26.

12 יוסף בן מתתיהו מתאר בספריו, הן "בקדמוניות היהודים" והן "במלחמות היהודים", 32 את תלאותיו של הורדוס, טטראך 33 יהודה, שנאלץ לנוס על נפשו לרומא מפני הפרסים, ושארית בית חשמונאי בתום עונת הקיץ, כאשר כבר שלטו באגן המזרחי של הים התיכון רוחות מערביות ודרום מערביות, וייתכנו ימים של נשיבת רוח מזרחית עזה. ככל הנראה, הורדוס נאלץ לצאת לדרך במעבר שקע מטאורולוגי 34 ובתנאי ים קשים. מהירות ההפלגה הייתה, ככל הנראה, גבוהה כ- 6-5 קשרים, ומסעו מאלכסנדריה לפמפילה )בדרום אסיה הקטנה( במרחק של כ- 360 מיילארך שלוש או ארבע יממות, ובמהלכו נאלצו אנשי הצוות להשליך לים חלק מן המטען שנשאו איתם על מנת להקל על הספינה. ארבע מאות שנים מאוחר יותר, בשנת 404 לסה"נ, סינוסיוס )364-413,Synesius בישוף העיר קירניקה( שב לקירניקה מאלכסנדריה בדרך הים. המסע לאורך חופי לוב בים סוער השאיר על סינוסיום רושם עז, והוא תיאר את מסעו במכתב שכתב לאחיו. המכתב רצוף בדברי לעג המיוחסים לקברניטה היהודי של האונייה. ככל הנראה, היה זה כלי שיט קטן ונשא כ- 50 נוסעים. הרוחות הקדמיות אילצו את רב החובל להפליג במ פ נ ים על מנת להשיג התקדמות מערבה, ולהימנע מלהתקרב אל החוף מחשש לעלייה על שרטון. מאפייני הפלגה זו דומים להפלגה בשקע שרבי שעוצמתו רב, אך הוא חולף במהירות. 35 גם מקורותינו מזהירים מפני הפלגה בים ובמיוחד במזג אוויר סוער. התלמוד הירושלמי: "אמר ר' לוי: בשלושה מקומות השטן מצוי לקטרג. המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו, והמפרש בים הגדול. אמ' ר' יצחק בר מריון: אילולא דכתיב )ישעיהו כ"ג( כה אמר ה' הנותן בים דרך )ציווה הקב"ה לתת דרך לבני אדם לעבור בים(, כיוון שהיה אדם יורד לתוכו, היה מת )בגלל ים סוער(, ורבנן אמרין, הנותן בים דרך, מן העצרת ועד החג )כלומר בתקופה שבה הים סוער(". התלמוד מספר על אחא, שביקש להפליג בים בתקופה שבין חג הסוכות לחנוכה, היינו בחורף. ראתה אותו אישה אחת והתפלאה על רצונו להפליג בתקופה זו. בחלומה הופיע אביו וקרא לו את הפסוק מקהלת "אל תיבהל מפניו, תלך, אל תעמוד בדבר רע, כי כל אשר יחפוץ ועשה" )קהלת ח' ג'(, ורמזה לו בכך שלא ייצא לים, שאם יטבע לא תהיה לו קבורה. זו הוכחה לדעתם הברורה והנחרצת של חכמינו בעניין הים הסגור בחורף, 36 ולהלך הרוח ששרר בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. 32 תיאורו של הורדוס שליט חלקי בארץ ישראל בחסות רומי. 33 יב"מ "קדמוניות", ספר 379-377. 14 יב"מ "מלחמות היהודים" ספר ראשון, עמ' 282-280. 34 על מטאורולוגיה בעת העתיקה ראו: London New-york, 2003.Tub, Liba, Ancient Meteorology, Stern, M, Greek and Latin Authors on Jews, pp.48-58. 35 36 ירושלמי, שבת, פ"ב ה"ו דף ה' ע"ב, וכן: בבלי, ברכות, נד ע"ב. בהשוואת הכתוב בשני התלמודים מגיעים למסקנה, כי הייתה זו המציאות ההיסטורית בארץ ישראל.

13 האוניות להובלת החיטה לגודלן של האוניות בכלל ולאלה שהובילו חיטה בפרט, הייתה השפעה רבה על האספקה הסדירה. המחקר עשיר במידע על גודלם של כלי השיט שנועדו למסחר. בהתאם להערכות של,G.Rickman שהוא סמכות בעלת מוניטין בכל הקשור להובלת החיטה בעת העתיקה, אונייה ממוצעת הייתה בעלת כושר נשיאה של כ- 70 טון מעמס )כ- 10,000 מודי(, 37 ולהערכתו, הייתה זו האונייה הקטנה ביותר שהתאימה לשיט בים הפתוח. הנחה זו נתמכת גם על ידי החוקר Jean 38.Lionel Casson ואומצה גם על ידי,Rouge בפקודת הנמלים של הנמל תסוס )Thasos( מן המאה השלישית לפסה"נ, האונייה הקטנה ביותר הזכאית לשירותי נמל הייתה בעלת כושר נשיאה של 3,000 טלנטים,)Talent( שהם כ- 80 טון מעמס. כאשר קלאודיוס הקיסר )54-41 לסה"נ( רצה לעודד את בנייתן של אוניות להובלת חיטה, הוא הקל במיסים על בעלי כלי השיט שנשאו לפחות 68 טון מעמס. בסוף המאה השנייה מגבלת ה- 70 טון עמדה עדיין בתוקפה, אבל גודלן של האוניות שנשאו חיטה גדל, והגיע לכדי יכולת נשיאה של 50,000 מודי, 39 כלומר יכולת נשיאה של כ- 350 טון חיטה. בהתאם למשפטן הרומי Scaevola )המאה ה- 2 לסה"נ(, בתקופת אאורליוס )180-61 לסה"נ(, היו בעלי האוניות פטורים מעבודות ציבוריות "אם בנו והובילו את החיטה בים באוניות שיכלו לשאת לא פחות מ- 50,000 מודי, או שהיו בעלי מספר אוניות שלא היו קטנות מ- 10,000 מודי כושר הובלה" )איור 1(. Rickman, Geoffrey, p.123. 37 איור 1: תבליט אוניית סוחר בנמל אוסטיה, מוזיאון רומא. Villa Torlonia Rougѐ, Jean, L'organisation Du Commercce Maritime en Mѐditerranѐe Sous L'Empire Romain, 38 Paris 1966; Casson, lionel, Ships and Sesmanship in the Ancient World, London, 1995. 1 39 מודי כ- 9 ליטר.

14 ההערכה בדבר גודל כלי השיט, כפי שצויין לעיל, אינה מקובלת על כל החוקרים. בין הממעיטים בגודלן של האוניות נמנה גם George.W Houston אשר העריך שכלי השיט המסחריים בתקופה הרומית במאות הראשונות היו קטנים יותר. 40 חוקרים אחרים, כגון:,Wallinga, Pomey ו- Teherina, השתמשו בנתונים ההיסטוריים של,Lucian על מנת לחשב את גודלה של "האוניה האגדתית" Isis אוניית הענק שמצאה מפלט בנמל פיראוס. התיאור שמוסר המחבר אינו ריאלי בהכרח ובתרגום תיאורו למטרים היה אורכה כ- 55 מ', רוחבה 14 מ' ועומקה 13 מ'. האם שאר הנתונים דמיוניים? מופעלת בצבא של ימאים וכמות החיטה שהובילה יכולה "להספיק לכל אפריקה למשך שנה". 41 אם נתייחס למידע הארכאולוגי העולה מממצאי האוניות הטבועות שהתגלו, נוכל להניח שבעת העתיקה היו מספר אוניות שיכלו לשאת משא מעל 500 טון. אוניות סוחר רבות היו קטנות בהרבה ובכושר נשיאה הנע בין 25 ל- 75 טון מעמס. 42 הקשיים בהובלת החיטה ומטענים אחרים לא הסתיימו עם הגעתן לאזור החוף לאחר הפלגה ארוכה בים. רומא לא שכנה על חוף הים, ובתקופה הרפובליקנית לא היה הנמל באוסטיה, שבפתח נהר הטיבר, נמל ראוי. עד המאה הראשונה לסה"נ עברה החיטה בנמלים של קמפניה )דרום איטליה(, ומשם עשתה את דרכה לרומא בדרכים יבשתיות. הנמל שבנה הקיסר קלאודיוס לא עמד בסערות, ובשנת 62 לסה"נ טבעו בנמל כ- 200 אוניות ומחירי התבואה האמירו. פעם נוספת נבנה הנמל בתקופתו של טראיאנוס )117-98 לסה"נ(, ונבנו בו אסמים לאחסון תבואה, 43 זאת כדי לעודד את הגעתן של אוניות החיטה מאלכסנדריה לנמל אוסטיה הקרוב לרומא. לאחר שהחיטה פורקה מכלי השיט היה צריך לשנע אותה במעלה הטיבר לרומא העיר בכלי שיט נהרי ה-" Codicaria "Navis שהותאם לכך, ושנגרר משפת הנהר לכל אורכו )איור 2(. יכולת הנשיאה של ספינת נהר הוערכה בכ- 70-60 טון מעמס, ועל מנת לספק את צורכי רומא )כ- 40 מיליון מודי( 44 נדרשו כ- 4,000 תכולות מן הסוג הזה שאוחסנו ב- Emporium. אוניות הנהר נקשרו לרציפים דופן לרציף, כדי לעמוד בזרם הנהר וככל נראה פורקו בשקים. יש לציין כי שיטת עגינה זו הגבילה את מספר הספינות שהיה אפשר לפרוק בזמן נתון. 45 Houston, G. W. Ports in Persective: Some Comparative Materials. pp. 553-564. 40 Houston, G. W. Lucian's Navigium and the Dimensions of the Isis. pp. 444-450. 41 42 רונה, א', המוצא אל הים, עמ'.142-133 וכן: Steffy, J. Richard, Wooden ship Building and the.interpretion of Shipwrecks, London, 1944 43 טאקיטוס, ספר השנים, 15.48.3. 1 44 מודיום כ- 7 ליטר. 45 סווטוניוס, שנים עשר הקיסרים, עמ' 113.

15 איור 2: אוניית סוחר רומית Geminiana" "Isis המובילה חיטה בנהר. פרסקו מאוסטיה מתוארך למחצית הראשונה של המאה השלישית, מתוך : 1991 Princeton, Liobel Casson, The Ancient Mariners, הפיקוח על מחיר החיטה והובלתה מחיר החיטה היה מעניינו של השלטון. סווטוניוס )Suetonius( מציין בכתביו שהקיסר טיבריוס )37-14 לסה"נ( טען שיש על הסנט לקבוע את מחיר החיטה בצו כל שנה מחדש: "לפיכך הציע בסנט להגביל את מידת ריהוט הבית ולקבוע את מחיר המכולת מדי שנה בשנה, על פי צו הסנט". 46 אין בידנו עדות שהמחירים אכן נקבעו על ידי טיבריוס או אחרים, אולם כאשר מחירי החיטה האמירו למדי, היה הממונה על החיטה, ה-" annonae,"praefectus משחרר לשוק כמויות נוספות, בהנחה שפעולה זו תוריד את המחיר. מערכת אספקת החיטה שתחילה הייתה מבוססת על יוזמה פרטית ונתונה בידי הסוחרים, הפכה במרוצת המאה הראשונה לסה"נ למבוקרת על ידי המדינה. עד לאמצע המאה הראשונה היו הנמלים בפוטאולי ובשפך נהר הטיבר עמוסים באוניות. בעלי האוניות והסוחרים התאגדו מסיבות כלכליות וחברתיות באגודות,"Collegia" ולשלטון לא הייתה מדיניות סדורה בעניין זה, גם כשהדבר נגע לסחר בתבואה. בשל כך הוגבל תפקידו, החדש יחסית, של "הממונה על החיטה" לשלושה תפקידים: גיוס ותשלום לבעלי אוניות "Navicularii" וסוחרים; הובלת החיטה עבור המדינה ובמידת הצורך הובלה נוספת עבור מענק החיטה "ללא תשלום" עבור הזכאים ;"Frumentaiones" פיקוח על כמות החיטה הזמינה בכל עת. מאמצע המאה הראשונה, תקופתם של קלאודיוס ונירון, הייתה המדיניות להבטיח את אספקת החיטה. הקיסרים עודדו את הסוחרים ואת בעלי האוניות, חתמו איתם על חוזים ארוכי טווח להובלת החיטה, ופטרו אותם מחובות לשלטון. כל בעלי האוניות שהעמידו את כלי השיט שלהם Rickman, G. The Grain Trade Under Roman Empire.p. 270. 46

16 לרשות הובלת חיטה, נהנו מהטבות שונות, ועל כן נדרש ניהולם של הסוחרים ובעלי האוניות שהתבצע על ידי "הממונה על החיטה", ועלתה חשיבותם של האיגודים. עם בניית הנמל באוסטיה על ידי קלאודיוס נהייתה אוסטיה לעיר הנמל החשובה, לא פחות מנמל פוטאולי. הנמלים היו עמוסים וללא התערבותם של האיגודים )"Collegium"( התקשה הסוחר הבודד למצוא את דרכו. צוויו של דיוקלטיאנוס הקיסר )Diocletian( בשנת 301 לסה"נ בדבר המחירים המרביים, שמטרתם להבטיח את האספקה הסדירה ולמנוע ספסרות, הם עבורנו מקור רב ערך להבנת הכלכלה בתקופתו. 47 פרטי הצו נתגלו במספר רב של כתובות )כחמישים(, כולן במזרח הקיסרות )יוון, אסיה הקטנה ומצריים(, חלקן כתוב בלטינית וחלקן ביוונית. למרות שלא נתגלו בשלמותן ניתן היה לשחזר את הצו. ערכו הגדול של הצו אינו במחירים המוחלטים המופיעים בו בדינרים, אלא ביחס שבין השירותים השונים. מחברי הצו גילו הבנה בכלכלה בקביעת מחיר הגג ללא התערבות בכלכלת השוק. באופן מעשי על ידי קביעת המחירים ברחבי האימפריה הובא בחשבון מסע הסחורות והסוחרים. הצו כולל ארבעים וארבעה מחירים להובלה ימית. לדוגמה: "מניומדיה לסלוניק עבור הובלת מודיוס צבאי 8 דינרים. 48 מאלכסנדריה לאקווילה עבור הובלת מודיוס צבאי 24 דינרים". הניסיון של יוקלטינוס להנהיג פיקוח על המחירים נכשל ובוטל לאחר זמן מה, למרות העונשים שהוטלו על מי שעברו עליו. ומכך ניתן להסיק שהמחיר הממוצע שנקבע להובלת חיטה בים התיכון היה נמוך מאוד. אומנם חלה התאמה בין המרחק למחיר, ככל שהמרחק היה גדול יותר שולם פחות עבור כל ק"מ או מייל, אולם משך ההפלגה שהיה תלוי במצב מזג האוויר וברוחות השולטות לא הובא בחשבון. מאחר שמטבע הדברים רוב ההפלגות התבצעו בחודשי הקיץ היו הרוחות המנשבות חלשות יותר מאשר בעונת החורף, ומשך ההפלגה התארך. הפלגה מרומא או מברינדיזי ברוח צפונית יכלה להיות, באופן יחסי, מהירה: במהירות של 5 קשרים כ- 12 יממות, וברוח חלשה יותר בין 25-20 ימים, אולם הפלגה בכיוון ההפוך באונייה טעונה בחיטה יכלה להימשך בין 50 ל- 70 יממות. הנה כי כן נכשל הצו של דיוקלטיאנוס, כי במחירי החיטה שנקבעו בו לא שוקללו הסיבוכים בהפלגה, לא משך הזמן ולא מהירות כלי השיט. בעיתות בצורת ורעב האמירו מחירי החיטה. על פי המידע שיש בידנו על אודות המחירים באימפריה, הכפלת המחיר בזמנים האלה אינה מפתיעה. הובלת החיטה ביבשה נתקלה בקשיים 47 עמית משה, תולדות הקיסרות הרומית, עמ' 812-810. 48 "מודיוס צבאי" modius( )military היה שווה ל- 1.5moddii איטלקי, בערך כ- 10 ק"ג חיטה, ה- modii היה מידת נפח שהשתנתה במידת מה לפי המוצר.

17 רבים, ונדרשה התערבותו של הקיסר כדי להורות על הובלת החיטה לעיר אנטיוכיה, בשנת 362/3 לסה"נ משתי ערים סמוכות על מנת להקל על מצוקת התושבים. 49 בארץ ישראל נדרשה התערבות שלטונית כדי לפתור משברים של מחסור בחיטה. מכתביו של יוסף בן מתתיהו אנו למדים: "ועתה בשנה זו ממש, השנה השלוש עשרה למלכות הורדוס, אסונות גדולים התרחשו בארץ; בין אם נבעו מזעמו של האל, או שדרכם של אסונות מעין אלה להתרחש באופן טבעי מעת לעת, כי מלכתחילה הייתה בארץ בצורת תמידית, ובשל כך הפכה האדמה לעקרה ולא הניבה את כמות הפירות והתבואה שהייתה נוהגת להניב". 50 באותה השנה )24 לפסה"נ(, לאחר שבע שנים של בצורת בארץ, נחלץ הורדוס לעזרת תושבי ארץ ישראל, ודאג לייבא חיטה ממצריים. בזכות קשריו הטובים עם מושל מצריים, הנציב הרומי, פטרוניוס, הצליח הורדוס לארגן את היבוא באוניות שהועמדו לרשותו. 51 העברת כמויות גדולות של חיטה בין הפרובינציות לא הייתה מעשה שבשגרה, בעוד שהסחר עם רומא והמקורות היה מאורגן, הרי שההעברה בין חלקי האימפריה הייתה מעשה סבוך ונדיר. החיטה במקורותינו בתקופה הרומית והביזנטית חל פיקוח על סחר החיטה גם בארץ ישראל. מסורת זו, שהחלה עוד בתקופה ההלניסטית, השאירה את הסידקי )סוחר התבואה( תחת פיקוחו של המפקח על השווקים האגרונימוס או הידקיארכוס. בתקופות של מחסור מפאת בצורת סובסדו הסיטונאים על מנת לשמור על מחירי חיטה נמוכים ככל האפשר. בארץ ישראל היו נהוגות שתי שיטות כלכליות-מנהליות, אשר בהן באה לידי ביטוי האוטונומיה של הקהילה היהודית, לעומת השיטה שהייתה נהוגה בערים ההלניסטיות. בערים מעורבות בתושבים יהודים ואחרים, לרוב בערי החוף, הייתה נהוגה שיטת הפוליס,)Polis( ובהן נהגו הרומאים והביזנטיים כשם שנהגו בשאר הערים שברחבי האימפריה, אולם ביישובים היהודיים אין המקורות מזכירים סובסידיה כדי לקבע ולשמור על מחיר החיטה. 52 המסורות התלמודית, שהיו בעלות גישה חיובית "למלכות", נוגעות לפעולות שלטוניות, כמו אספקת מים, בניית גשרים ודרכים, אך אף לא אחת מאלה מטפלת באספקת מזון או חיטה, שככל הנראה, אם היו קיימים אכן היו מוזכרים. לכן ניתן להניח, כי הסחר בחיטה בארץ ישראל 49 הקיסר יוליאן )Julian( קיסר ביזנטיני 363-361 לסה"נ. 50 יב"מ, קדמוניות, ספר חמישה עשר, 304-299. 51 ראה בפירוט: פרידהיים, ע' רונה, א' "האם היה הורדוס אסטרטג ימי?". pp. 318-319 52 ;Safrai, Z. The Economy of Roman Palestine, מקורותינו, התלמוד הבבלי, הירושלמי, והמשנה, עוסקים רבות בנושא החיטה. עניין זה הוא נושא בפני עצמו ותקצר היריעה במאמר זה להתייחס לכל הדעות.

18 היה נתון בידיים פרטיות, ואם הייתה התערבות, הייתה זו התערבותה של הקהילה. השלטונות עסקו בגביית מס בכסף, או בחיטה ובמכירתה לספקים. 53 בהיות הלחם המרכיב המרכזי בתפריטם של תושבי ארץ-ישראל, כמו של מרבית אוכלוסיית האימפריה הרומית, היה על הפרט להבטיח את קיומה של החיטה ברשותו באופן עצמאי. על כן, הדרך הטובה ביותר הייתה לגדלה באזור הכפר, ואילו בערים נזקקו התושבים לרוכשה. מחד גיסא, בספרות התנאית, המשקפת את עמדת החכמים של המאה השלישית, ההתייחסות לאגירת מוצרים היא טבעית. מאידך גיסא, במקורות המיוחסים להמשך המאה השלישית והרביעית ניכר שינוי, ויש המגנים את האגירה. ככל הנראה, מדובר על מצב של מחסור שאירע כתוצאה מן המשבר הכלכלי שפגע בארץ ישראל בין השנים 284-235 לסה"נ. ככתוב בתלמוד הירושלמי, המצב לא היה ברור ואספקת החיטה הייתה מוטלת בספק: "דאמר כ' חנין: והיו חייך תלוים לך מנגד, זה שהוא לוקח לו חטים לשנה. ופחדת לילה וימים זה שלוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך זה שלוקח מן הפלטור. ואנא סמוך פלטירא". כלומר, חייך לא בטוחים, יהיה מקור החיטה אשר יהיה, הספקים: הפלטור מספק החיטה, או ה"סדקי" הירושלמי, שקלים פח חא, ובנוסח דומה בבבלי, מנחות קג ע"ב. 54 מעורבותם של היהודים במצריים בסחר החיטה על חשיבותה של מצריים כמקור החיטה עבור רומא כבר הרחבנו את הדיון. לפני שהתגלה החומר העשיר על משלח ידם של יהודי מצריים בפפירוסים, היו ידיעותינו מצומצמות, והן נשענו על כתביהם של יוסף בן מתתיהו ופילון האלכסנדרוני. אלה נגעו אך במעט במצבם הכלכלי של יהודי מצריים, ובמקרים רבים הסיקו מסקנות לא נכונות, וייחסו ליהודי מצריים את הסחר בהלוואת כספים. "החומר הפפירולוגי אינו מאשר את המצוי בכתביהם, 55 ומתוך כך אנו למדים, שמעמדם החברתי של יהודי מצריים היה רב-גוני. יהודים עסקו בענייני צבא, עיבוד אדמה, פקידות והפעלת כלי שיט לתובלה בנילוס. על ספנים יהודים שהפליגו בנילוס והובילו מטענים אפשר לקרוא אצל פילון האלכסנדרוני בתיאור הפרעות ביהודי אלכסנדריה בשנת 38 לסה"נ: "אך גרועה מן הביזה הייתה השבתת העסקים שהעיקה מאוד. הספקים הפסידו את מרכולתם: ושום איש, לא עובד אדמה, לא בעל ספינות, לא סוחר ולא אומן, לא יכול היה לעסוק במלאכתו". 56 ועוד מוסיף פילון ומתאר באופן פרטני את ההתקפה על בעלי האוניות היהודים: "קבוצה אחרת ארבה בנמלי הנהר כדי לשדוד את היהודים על חוסר מעורבות בנושא המזון ראו: בבלי, שבת לג ע"ב; בבלי עבודה זרה ב ע"ב. 53 סיטון, סדקי ספקי מזון, בראש ובראשונה ספקי חיטה. 54 צ'ריקובר, היהודים במצריים, עמ' 30. 55 פילון האלכסנדרוני, כתבים, עמ' 35. 56

19 היורדים מן האוניות אל החוף, ולשים ידם על מה שהביאו לצורכי מסחר. הם עלו בכוח על האוניות, והוציאו את מטענן לעיני בעליהן, ואת ידיהם קשרו מאחור ושרפו אותם חיים, כשהם משתמשים במשוטים, בהגאים, בתרנים ובלחות סיפון כחומר בעירה". 57 הפרעות העולות בתיאורו הקשה של פילון מכוונות לבעלי האוניות והסוחרים היהודים שהובילו תבואה על הנילוס. 58 הפפירוסים שבידנו )1741/43 )BGU 59 מספקים לנו מידע רב על חברת בעלי האוניות )ιορηλκύαν( במאה הראשונה לפסה"נ אשר עסקה בהובלת תבואה על הנילוס לאלכסנדריה. בין שמות בעלי האוניות הופיעו גם שמות שמיים, כגון זבדי, ומליכוס, וייתכן מאוד שהיו ביניהם גם יהודים. בכתובות שנתגלו על חרסים )141,)DE 60 נזכרים יהודים בשמות דידימוס ודמיון כבעלי ספינות הטעונות בסחורות שונות. כמו כן בפפירוס משנת 77 לסה"נ )מ- papyri Oxyrhynchus oxy.276.p( נזכרים שלושה קברניטים של ספינת משא אשר הובילו חיטה. אחד מהם לפחות )פלוני( בן יעקב, היה יהודי, ואפשר שגם חברו )סימון( בן טריפון. 61 בפפירוס זה מצויה הקבלה שנמסרה לסוחר כפרי בדרמטיי תמורת מטען חיטה שהועבר על ידי כלי שיט שאחד מאנשי צוותו, ואולי אף קברניט כלי השיט, היה יהודי הנושא את השם שמעון בן טריפון. 62 על מסחר יהודי באלכסנדריה בתקופה הביזנטית מצויות ידיעות בקודקס תיאודוסיוס משנת 390 לסה"נ Th.13,5,18(.C(, שבו מצוינת חובת היהודים העשירים באלכסנדריה ליטול חלק בנטל הובלת החיטה מאלכסנדריה לקונסטנטינופול בכסף או בכלי שיט Translationis"."Naviculari 63 באמצעות החוזים המצויים בפפירוסים ניתן לאמוד את כמות הסחורה שהועברה על ידי הספינות ואת ממדיהן. הפפירוס משנת 63 לסה"נ הוא חוזה להובלה על הנילוס של 500 ארטבים )artaba( של aracus )מידת הארטב, מידה מצרית למוצרים יבשים הנעה בין 29 ליטר ל- 39 ליטר בתקופות שונות(, אשר נחתם באוקסירינקוס )Oxyrhynchus( בין קברניט הספינה לבין הסוחר. כלומר, הובלה של כ- 15 טונות תוצר לוואי מעץ התמר. עבור ההובלה שולמו 28 דינרים לכל 100 ארטבים, בסך הכל 140 דינרים. בחוזה נאסר להפליג בלילה, וקברניט כלי השיט נשא באחריות בלעדית על העברת 57 שם, עמ' 87. 58 בעלי האוניות נחלקו לאלה ששטו על הנילוס ונקראו niliaci","navicularii ואלה שהפעילו אוניות בים ונקראו."navicularii marini" 59 צ'ריקובר, היהודים במצרים, עמ' 65. 60 שם, שם. 61 שם, שם. Tcherikover. V.A and Fuks. A. Corpus Paryrorum Judaicrum, p. 176. 62 63 לינדר, אלישע, היהודים והיהדות, עמ' 133-132. על ספנות ויהודים ראו: רונה אריה, המוצא אל הים, עמ'.167-166

20 הסחורה בבטחה. הנה נוכל להעריך כי מדובר בספינה באורך 15-12 מטרים, שיכלה לשאת עד כ- 20 טון מטען. 64 השלטון הרומי והמהפך האגררי בשנת 30 לפסה"נ כשהשתלטה רומא על מצריים לא הייתה רומא תלויה במצריים כמקור לחיטה. אולם לאוגוסטוס היה ברור ששיפור החקלאות ושיטות העיבוד וההשקיה יגדיל את התפוקה המקומית, ובכך את יצוא החיטה לרומא. הוא הורה לצבא להתחיל בחפירת תעלות השקיה, החרים אדמות פרטיות שהיו בבעלותם של קליאופטרה, אנטוניוס ותומכיהם, ויצר קטגוריה חדשה של אדמות ציבוריות. כמו בתקופה התלמית, רוב האדמות החקלאיות היו בבעלות השלטון ועובדו בידי אריסים )"אדמות המלך"( אשר שילמו דמי חכירה ומיסים. 65 מדי שנה קיבלו האריסים מן השלטון הלוואה לרכישת זרעים, ושילמו סכום קבוע בהתאם להערכת פוריות אדמותיהם. כמו כן, כל שנה הובאה בחשבון הגאות בנילוס אשר אפשרה את השקיית השדות. אוגוסטוס יזם את הקמתן של "חוות האימפריה" שהשתרעו על שטחים גדולים, והיו בבעלות בני האליטה השלטונית, שכללה את חבריו ועבדיו של השליט הקיסר הרומי. בתקופת שלטונו של הקיסר אספסיאנוס עברו האדמות האלה לאחריות הקיסר. על פי המסורת הנהוגה ברומא, ניתנו האדמות לאנשי הצבא שפרשו. שיטה זו הונהגה גם לגבי שטחים מסוימים במצריים. נוסף לאדמות החקלאיות הפקיע השלטון הרומי גם את אדמות המקדשים המצריים, והפך אותן לאדמות מדינה, אשר בדרך כלל נחכרו מחדש על ידי בעליהם הקודמים. התמורה ששולמה עבור זכות החכירה נעה בין 30-10 אחוזים מסך היבול. כך הפך השלטון הרומי את מצריים לספקית התבואה החשובה ביותר עבור הרומאים. אחרית דבר בכתביו מתאר קיקרו )Cicero( את ניצחונו של פומפיוס על שודדי הים, ומציין את נתיבי השיט בים התיכון Maritimi(,)Cursus אשר לדעתו איחדו את הים התיכון "כאילו היה נמל אחד". 66 אולם לעיתים קרובות טשטש קיקרו את הקשיים בתחבורה הימית, כאשר רוחות נגדיות לכיווני השיט הרצויים כפו הפלגה בעונת האביב והקיץ. אך יש לזכור, שאוניות הסוחר בתקופה הרומית היו מצוידות במפרשי רוחב, ויכולתן להפליג ברוח קדמית הייתה מוגבלת, ולמרות זאת יצאו הפלגות גם בעונות החורף. אומנם הן היו יקרות ונדירות יותר, אך מצויות בידנו עדויות שהים לא היה סגור באופן מוחלט Clausom(.)Mare 64 ראו הנספח הטרני בסוף המאמר; המקור לפפירוס: pp. Bowan, A.K. (et al.) The Oxyrhynchus Papyri,.121-123 Capponi, Livia. Roman Egypt, pp. 21-22. 65 Tullius Cicero, On the Vonsul's Provinces 12.31. 66

21 מטען החיטה לא הובל בחודשי החורף בשל הסיכון הרב למטען, אך סוחרים שרצו לגרוף רווחים נאים נעו במרחבי הים התיכון גם בחודשי החורף, ותפקידם של כלי השיט ככלי תחבורה להעברת נוסעים במשימות מדיניות ואחרות לא פסק. מהירויות ההפלגה היו נמוכות )נספח א(, ולכן התפעל פליני )Pliny( הגאוגרף-היסטוריון בן התקופה, וכתב: "היש נס גדול יותר מהפשתן )הבד שממנו נתפרו המפרשים(, שמביא את מצריים לקרבה כזו לאיטליה, ששני מושלי מצריים גלריוס,)Galerius( שהגיע לאלכסנדריה ביום השביעי מזמן יציאתו ממסינה, ובלבילוס )Balbillus( ביום השישי, ובקיץ חמש-עשרה שנים לאחר מכן הסנטור וולריוס מריאנוס Marianus( )Valerius עבר מפוטאולי )ליד נאפולי( לאלכסנדריה בתשעה ימים ברוח נעימה? ישנו צמח אחד אשר מביא את קדיס )Cadis( בתוך שבעה ימים של שיט ממ צרי גיברלטר לאוסטיה )נמל רומא(, ואת ספרד בארבע ימים לפרובינקיה של נרבונה, ואת אפריקה ביומיים". 67 היו בדרך הים גם סכנות אחרות, כגון קשיים בניווט ומעבר קשה במים המוגבלים במ צרי ים. לדוגמה: אוניות ששטו מחופה המזרחי של יוון ואסיה הקטנה על מנת להימנע מלהפליג בים הפתוח והסוער העדיפו לעבור סמוך לכף מלאה )Malea( בדרום הפלפונס, 68 ובמעבר במ צרי קיטרה או האנטי-קיטרה, שהיה מעבר לא פשוט מול רוחות צפוניות. הסוחר פלביוס זאוקיס Zeukis( )Flavius ציין על קברו את הצלחתו לעבור את הכף הנזכר שבעים ושתיים פעמים, שעד כדי כך נודע כמסוכן. 69 למרות המגבלות חלו התפתחויות בהפעלת אוניות ובמיוחד בבניית גוף האונייה, אשר איפשרו בניית אוניות גדולות יותר. הותקנו משאבות יעילות יותר לריקון מי השיפוליים, ושיפור רב נעשה במפרשים ובחיבל. עלינו, כמובן, לציין את האונייה האגדית שתיאר לוקיאן )Lucian( האיסיס )Isis( אשר השאלה אם הייתה אמיתית או דמיונית מרחפת מעליה, ויש בין החוקרים המעריכים שהייתה בעלת כושר נשיאה של 1,200 טון ומיוחדת בגודלה. 70 החקיקה הגבילה אוניות קטנות בשירות הממשלתי לכ- 68 טון מעמס )10,000 מודי(. להערכתנו, האונייה "הממוצעת" הייתה בכושר מעמס של כ- 340 טון )כ- 50,000 מודי(. היו גם אוניות מיוחדות שנבנו לשם נשיאת חומרי בניין, כגון אבן, קורות עץ, ואחרות שנבנו לנשיאת אובלסקים, אשר היו גדולות מאוד כדוגמת האונייה שהובילה את האובליסק שהעביר קליגולה ממצריים. 71 67 ראו,Pliny, Natural History 19.3-4 מהירויות ההפלגה היו נמוכות, בממוצע 4-3 קשר. כאן מצוינות מהירויות הכפולות מכך. Strabo, 8.6.20. 68 Adans, 2012, 218-240. 69 Houston G. W, Lucian's navigium, pp.444-450. 70 Pliny, Natural History,16.201. 71

22 מקורות בן מתתיהו, יוסף. 2009. תולדות מלחמת היהודים ברומאים. ירושלים )מהדורת אולמן(. בן מתתיהו, יוסף תשנ"ט. קדמוניות היהודים. )תרגום, אברהם שליט(, ירושלים. דבורצקי, שרה )תרגום(. 2010. טאקיטוס, ספר השנים. ירושלים. ינקלביץ, רפאל תשמ"ג. אוצרות המזון בארץ ישראל בתקופת הבית השני המשנה והתלמוד. בתוך: ש' אטינגר, י' גילת וש' ספראי )עורכים(, מלאת ספר א', 119-107, תל-אביב. לינדר, אלישע. תשמ"ג. היהודים והיהדות בחוקי הקיסרות הרומית. ירושלים. נטף, סוזן דניאל )תרגום(. 1986. פילון האלכסנדרוני כתבים, ירושלים. עמית, משה. תשס"ג. תולדות הקיסרות הרומית. ירושלים. פרידהיים, עמנואל ורונה, אריה. 2017. האם היה הורדוס אסטרטג ימי? עיון בפרשת הקמתו של נמל קיסריה/סבסטוס. חיפה. צ'ריקובר, אביגדור. תשכ"ג. היהודים במצריים בתקופה ההלניסטית-רומית לאור הפפירולוגיה. ירושלים. שור, אלכסנדר )תרגום(. 2000. סווטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, גבעתיים. Adams, C. E. P. 2012. Transport. In: W. Scheidel (ed.), Cambridge Companion to the Ancient Economy, 218-240, Cambridge: Cambridge University Press. Bowan, A. K. et al. 1977. The Oxyrhyncus Papyri. vol. XLV, London. Capponi, Livia. 2011. Roman Egypt. London. Casson, Lionel. 1951. Ships and Seamanship in the Ancient world. London. Casson, Lionel. 1991. The Ancient Mariners. Princeton. D'arms, J. H., and Koff, E. F. 1980. The Sea Born Commerce of Ancint Rome, studies in Archaeology and History. Rome. Dio, Cassius (Trans. Vary, E.). 1914-27. Roman History. Harvard. Garnsey, Peter, and Saller, Richard. 1987. The Roman Empire, Economy Society and Culture. London. Goitein, S. D. 1999. A Mediterranean Society The Jewish Communities of the Arab World as Portrayed in the Documents of the Cairo Geniza. Vol. I: Economic Foundations, Berkley-London. Houston, G. W. 1988. Ports in Persective: Some Comparative Materials on Roman Merchant Ships and Ports. American Journal of Archaeology, 92(4), 553-564. Houston, G. W. 1987. Lucian's Navigium and the Dimensions of the Isis. The American Journal of Philology, 108(3), 444-450.

23 Jones, A. H. M. 1974. The Roman Economy (studies in Ancient Economic and Administrative history), P. A. Burnt (ed.), Oxford. Pliny. 1950. Natural History. Book II, vol. I. Rackham (Trans.), Cambridge-London. Rickman, Geoffrey. 1980. The Corn Supply of Ancient Rome. Oxford. Rickman, Geoffrey. 1980. The Grain Trade Under Roman Empire. In: D'arms and Kopff (eds.), Memoris of The American Academy in Rome, vol. 36, Rome. Rickman, Geoffrey. 1996. Mare Nostrum. In: E. Rice (ed.), The Sea and History. Glovcestershire. Safrai, Zeev. 2005. The Economy of Roman Palestine. London-New York. Suetonius. 2004. The Lives of the Twelve Caesars. (Trans, Rolpe, J.G) New York. Stern, Menahem. 1984. Greek and Latin Authors on Jews and Judaism. Jerusalem. Steffy, J. Richard. 1944. Wooden ship Building and the Interpretation of Shipwrecks. London. Rougѐ, Jean. 1966. L'organisation Du Commercce Maritime en Mѐditerranѐe Sous L'Empire Romain. Paris. Tcherikover. V. A., and Fuks. A. 1960. Corpus Paryrorum Judaicrum. vol II, Cambridge (Mass.). Taub, Liba. 2003. Ancient Meteorology. London-New York. Watson, Alan. 1985. The Dlgest of Justinian. Philadelphia. נספח א משקל ונפח מודיוס )Mudius( מידת נפח לחיטה כ- 9 ליטר. ארטב )artaba( מידת נפח מצרית למוצרים יבשים כ- 39 ליטר, מאוחר יותר 29 ליטר. מודי )מודיוס( של חיטה משקלו בדרך כלל 6.55 ק"ג, ויכול להגיע גם לערכים גבוהים יותר: 6.82 ק"ג ו- 7.12 ק"ג. טון אחד של חיטה שווה לערך לכ- 150 מודי. מהירות הפלגה מהירות 3-1 5-4 מעל 6 סוגי התנועה איטי ממוצע מהיר מרחק ב- 24 שעות במיילים ימיים כ- 50 מייל כ- 100 מייל כ- 150 מייל

תא"ל (בדימוס) ד"ר אריה רונה בוגר בית הספר הימי לקציני ים בעכו. מפקד בכיר לשעבר בחיל הים. מנהל רשות הספנות והנמלים (1994 2009). בעל תואר ראשון במגמת היסטוריה של המזרח התיכון ובגאוגרפיה, אוניברסיטת תל אביב. בעל תואר M.A. מכללת הצי של ארה"ב. ותואר שני בהיסטוריה במגמת המזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב ותואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת בר אילן. עמית מחקר במרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה 9 789657 437735