תרגום מארגנת ויו"ר המושב: גליה שנברג המשתתפות במושב גליה שנברג שרה מאיר שירלי פינצי-לב ערגה הלר דולי ברוך גליה שנברג "להיות או לא להיות" כפרדוקס של רצ

תרגום מארגנת ויו"ר המושב: גליה שנברג המשתתפות במושב גליה שנברג שרה מאיר שירלי פינצי-לב ערגה הלר דולי ברוך גליה שנברג "להיות או לא להיות" כפרדוקס של רציונליות המלט הוא המחזה המפורסם ביותר של שייקספיר, שנכתב כנראה בין 1599 ל- 1602, ועל כן לא פלא שתורגם מספר פעמים לעברית )אלמגור, 2018(. התרגומים הספרותיים הידועים ביותר שלו הם של אברהם שלונסקי מ- 1948 )שלונסקי, 1986( ושל ט. כרמי )ט. כרמי, 1981(. הסולילוקווי המפורסם ביותר בהמלט ובדרמה העולמית בכלל הוא להיות או לא להיות, שתורגם לעברית כבר מהמאה התשע-עשרה )יל ג( ועד שנות האלפיים )פרנס, 2009(. בסולילוקווי זה מבטא המלט את ההתלבטות בין חיים למוות: החיים כרוכים בסבל ולכן האדם חושב על התאבדות, כאשר המוות הוא מעין שינה. אך כמו שבשינה אנו עלולים לחלום חלומות ביעותים, אולי גם במוות מצפה לנו סבל נורא )במיוחד לאור ההשקפה הנוצרית על החיים שלאחר המוות(. מכאן נוצרת הנמקה מעגלית המביאה את המלט למסקנות סותרות: )א( יש סבל בחיים ולכן כדאי למות; )ב( גם במוות עלול להיות סבל, ולכן כדאי לחיות. אין הכרעה בין שתי המסקנות שכל אחת מנומקת לוגית. כך נוצר פרדוקס של רציונליות )בילצקי, 1997(, המסביר את ההמלטיזם )אוכמני, 1976(, הלא הוא ההיסוס השייקספירי שמונע את הנקמה המיידית של המלט בדודו קלאודיוס. הרצאה זו נועדה להראות כיצד בתרגומו של שלונסקי השימושים בהיפרבולה )למשל, slings הופכים ל אבני מרגמות, fortune outrageous מוקצן והופך ל גורל אכזר, וכך גם patient הופך ל צדיק ( ובהכללה במקום בקונקרטיזציה )למשל, quietus make he himself might his הופך ל במו ידיו יכול לפטור הכל בעוד שפירוש quietus הוא תשלום או גזר דין(, משרטטים את דמותו של המלט כאדם הנשלט על-ידי רגשותיו העזים. לכן ההמלטיזם הופך לשיתוק מוחלט, שאינו מנומק לוגית. כך, תרגומו של שלונסקי אינו מבליט את הפרדוקס של הרציונליות שנבנה על-ידי שייקספיר בטקסט המקור. לעומת זאת בתרגומו של ט. כרמי אין שימוש בהיפרבולות ובהכללות, אך נמצא שימוש רווח בפעלים )שלונסקי משתמש ב- 26 פעלים בסולילוקווי בעוד שכרמי ב- 36 (, ובכך מאופיין המלט כאדם רציונלי, שאומנם חווה טראומה בשל מות אביו ונישואיה החפוזים של אימו, אך בכל זאת מרסן את רגשותיו ושוקל מהן דרכי הפעולה הפתוחות בפניו: אם למות או לחיות. הנימוקים לכאן ולכאן הם נימוקים לוגיים, דבר המחזק את התבנית שנוצרה בטקסט המקור של פרדוקס של רציונליות. מההשוואה בין שני התרגומים עולה אפוא שוני מהותי, שאינו נובע רק מאילוצי המשקל )שישה יאמבים בתרגומו של שלונסקי וחמישה בזה של ט. כרמי(, ומנורמות התרגום של התקופה )שלונסקי בשנות החמישים וט. כרמי בשנות השמונים של המאה העשרים(, אלא מראיית האדם כיצור רציונלי )ט. כרמי( או אמוציונלי )שלונסקי(. תרגומים ט. כרמי )1981(. "להיות או לא להיות". המלט, נסיך דנמרק מאת ויליאם שקספיר )עמ' 100-99(.. תל-אביב: דביר. פרנס, דורי )209(. המלט. https://www.shakespeare.co.il/play. php?play=hamlet שלונסקי, אברהם )1986(. "להיות או לא להיות". המלט, נסיך דנמרק מאת ויליאם שקספיר )עמ' 81-79(. תל-אביב: ספרית פועלים, ספרי מופת. תאוריה, מחקר וביקורת אוכמני, ע' )1976(. תכנים וצורות, לקסיקון מונחים ספרותיים )עמ' 146(. תל-אביב: ספריית פועלים. אלמגור, ד' שקספיר מימין לשמאל. אוחזר: 2018. https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/shak/3014. php בילצקי, ע' )1997(. פרדוקסים. תל-אביב: משרד הביטחון, האוניברר סיטה המשודרת. Shakespeare, William. (1982). Hamlet. (Ed. Harold Jenkins). (pp. 277-280). London and New York: Methuen, The Arden Shakespeare. 1

שרה מאיר למי נישאה עקרת הבית? עיון בתרגום לעברית של כמה משירי אן סקסטון )1974-1928( מתוך "שיעורים ברעב" ליעל גלוברמן קוראי השירה בישראל נחשפו לשירתה של אן סקסטון במנות קטנות ונדירות עד להופעתו של ספרה החשוב של יעל גלוברמן שיעורים ברעב )2015(, המקיף למעשה את רוב הקורפוס השירי של סקסטון ומנגיש אותו בעברית לקהל הישראלי בידיה האמונות של המתרגמת. שירת הווידוי של אן סקסטון, זוכת פרס פוליצר לספרות עבור ספרה Live or Die בשנת 1967, הייתה פריצת דרך בתחום השירה בהיותה שירה נוקבת וחריפה העוסקת בפתיחות בנושאים שנחשבו לטאבו לפני הופעתה: יחסי מין, בגידות, התמכרויות, התאבדות, מחלות נפש ועוד. משוררי הווידוי - אן סקסטון, רוברט לואל, סילביה פלאת ואחרים, ניסו לחרוג מהשירה המודרניסטית הגבוהה ולמצוא ביטוי הולם למצוקות ולכאב היום-יומיים. לא רק נושאי השירה השתנו אלא גם דרכי המבע האומנותי שיצרו פואטיקה חדשה, בועטת ופורצת גבולות, אך יחד עם זאת מורכבת ולעיתים קשה מאוד לפענוח. במאמר הסוקר את ספרה של יעל גלוברמן טוענת אנה הרמן: אל שיריה של סקסטון קשה להתייחס כאל כתבי חידה. זו שירת קרביים חשופה ומפורשת מאוד )הרמן, 2015(. זוהי טענה תמוהה ביותר שאינה עולה בקנה אחד עם קריאת השירים. ההרצאה תחדד את השאלות הפרשניות העשויות להתעורר מקריאת השירים, ותדגים את הקושי בעבודת התרגום בשל מורכבות הטקסט. לשם כך אתמקד בשיר עקרת בית )77 )Sexton, :1981 תוך התייחסות גם לשירים אחרים בקובץ. אערוך השוואה מדוקדקת בין המקור והתרגום תוך ניסיון לעמוד על השאלות והתהיות שהטקסט מעלה. למיטב ידיעתי, עד עתה לא נערכה השוואה כזו. הקריאה הצמודה תל ווה בפרשנויות מן הביקורת הספרותית ותבחן את הרלוונטיות של השיר לנושאים תאורטיים שונים. שירתה של סקסטון צוטטה רבות במחקרים העוסקים בתאוריה פמיניסטית, בכתיבה אוטוביוגרפית ובמושג העצמי בשירה האמריקאית )ראו לדוגמה ציטוט מתוך השיר 1978 Chodorow,.) Housewife, ההשוואה בין המקור לתרגום תדגים את הקושי בהעברת הרבדים השונים של המקור אל הנוסח העברי. כך, לדוגמה, בעוד שהנוסח העברי חושף את הרובד הפמיניסטי, נעדרת מהשיר המתורגם הדינמיקה של האיון או בליעת העצמי ולידתו מחדש. גלוברמן, י' )2015(. שיעורים ברעב. תל-אביב: קשב לשירה. הרמן, א' )2015(. שיעורים ברעב: שירת קרביים חשופה. הארץ,.29.11.2015 Chodorow, J.N. (1978). The Reproduction of Motherhood: Psychoanalysis and the Sociology of Gender (p. 191). Berkely: University of California Press. Middlebrook, D.W. (1991). Anne Sexton: A Biography. New York: Vintage Books. Sexton, A. (1981). The Complete Poems. Boston: Houghton Mifflin. Sexton, A. (1991). A Self Portrait in Letters. Boston: Houghton Mifflin. שירלי פינצי-לב דילמות של מתרגמת בתרגום דיאלקטים איטלקיים לעברית לצד המשלב, הסוציולקט והאידיולקט, תורם הדיאלקט האזורי לאפיון ספרותי של דמויות בארצות ובשפות שבהן הוא קיים. דיאלקט אזורי מספק מידע על הרקע הגיאוגרפי, המשפחתי והחברתי של הדמות, מקנה אמינות ואותנטיות לטקסט, ולעיתים מוסיף גוון הומוריסטי. עם זאת, על אף הנטייה לראות בדיאלקט מאפיין המנמיך ומגחיך את הדמות, ניתוח מעמיק יגלה לא פעם דמויות מורכבות ונבונות. הקורא בשפת המקור מבין את המטענים והקונוטציות שמביא עימו הדיאלקט האזורי וזוכה ליהנות מרובד נוסף. תרגום דיאלקטים מעלה בעיות קשות: יש להבין את הקונוטציות המתאימות לדיאלקט המסוים בתוך ההקשר ההיסטורי והתרבותי שלו, ואז למצוא דרך להביע את אותן קונוטציות בשפת היעד. לעיתים בוחר המתרגם להתעלם מדיאלקטים ולהקריב את האפיון הספרותי לטובת חיזוק שפת היעד התקנית. פתרון פשוט אחר הוא שימוש בשפה תקנית, בתוספת הנהרות והערות. במקרים רבים משתמש המתרגם במשלב נמוך, כתיב לא תקני ושפת יעד עילגת, ובכך למעשה מנמיך גם את הדמויות. לדיאלקטים האזוריים באיטליה מעמד חזק. קיימים עשרות דיאלקטים שונים, חלקם הם שפות לכל דבר. בחברה האיטלקית מתרחשים תהליכים מנוגדים של האחדת השפה מצד אחד ושימור מסורות והנכחת דיאלקטים מהצד האחר. הספרות משקפת את התהליכים, וכך חודרים דיאלקטים לתוך טקסטים הכתובים באיטלקית. בעברית אין דיאלקטים; יש מעט סוציולקטים ונוכחותם בספרות המקור מועטה. מכאן שמרחב הפתרונות העומד לרשות המתרגמים לעברית מוגבל: שימוש בסלנג, טעויות דקדוקיות, חריגות תחביריות או כתיב לא תקני המחקה הגייה דיבורית במשלב נמוך. בפתרונות אלו השתמשו בתרגומי הרומנים של פייר פאולו פאזוליני וקארלו אמיליו גאדא. אמנות השמחה מאת ג וליארדה סאפיינצה הוא רומן רחב יריעה ופורץ דרך שזכה להכרה רחבה ותורגם לשפות אחדות. הרומן מספר את קורותיה של אישה סיציליאנית, בת למשפחה כפרית נחשלת, אשר בעזרת נחישות, חוכמה, יופי והיעדר כל עכבות מוסריות, מפלסת את דרכה למעמד הגבוה והמשכיל באי. הרומן כתוב בגוף ראשון ורובו דיאלוגים. השפה משקפת את ההתפתחות האינטלקטואלית של הגיבורה, ואת דמויות המשנה המגיעות מכל שכבות החברה. הסיציליאנית משולבת ברמות שונות: משפטים שלמים, תחביר דרומי באיטלקית, שילוב מילים בתוך משפטים 2

באיטלקית, ומילים ומושגים בסיציליאנית בגוף הטקסט. בתרגום לצרפתית נעשה שימוש בדיאלקטים צרפתיים ובתרגום לאנגלית שולבו משפטים ומילים בסיציליאנית, בתוספת הערות והנהרות. בתרגום לעברית העדפתי את הקריאות וויתרתי במודע על חלק מהאפיון המובע בעזרת הדיאלקט כדי לא להנמיך, להגחיך ולסלף את הדמויות. הסיציליאנית מסומנת בתרגום בעזרת אוסף מוגבל של מילים, החוזרות במקור בתדירות גבוהה, ומופיעות בתעתיק לעברית לאחר שהוסברו במופע הראשון. בנוסף, במקומות אחדים מונהר השימוש בדיאלקט. המ שלב שנבחר לדוברי סיציליאנית נמוך לרוב, אך לא עילג. בהרצאה אביא דוגמאות לבעיות בתרגום הסיציליאנית לעברית, ואת הפתרונות השונים שמצאתי. קורפוס גאדא, קארלו אמיליו )1993(. העסק-ביש הזה בו י המרולאנה )תר': מ' רפופורט(. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. פאזוליני, פייר פאולו )1990(. חיים אלימים )תר': מ' רפפורט(. תל- אביב: הקיבוץ המאוחד. פלוויצ'יני, פיירסנדרו )2017(. רומן לגברת )תר': ש' פינצי-לב(. בן-שמן: כתר ספרים. Sapienza Goliarda (2008). L arte della gioia. Torino: Einaudi [1 ed. Stampa alternativa, 1998]. Balma, P. (2011). From standardization to dialect compilation: A brief history of Italianin English translation. Translation Studies Journal, 3(1), 1-13. Bonaccorso, M.V. (2011) L acte de traduire L arte della gioia. Università Degli Studi di Catania. (Dissertation). Bonaffini, L. (1997). Translating dialect literature. World Literature Today, 71(2), 279-288. Ramos, P.S. (2009). How important is the way you put it? A discussion on the translation of linguistic varieties. Target, 21(2), 289-307. Szymańska, I. (2017). The treatment of geographical dialect in literary translation from the perspective of relevance theory. Research in Language, 15(1), 61-77. ערגה הלר הכול זהב? גלגולי ה-" Golden " ה פ ר ה-רפאליטי בתרגום לעברית אף-על-פי שעולם הטבע מכיל צבעים זהים, הם מתוארים באופן שונה בשפות שונות. שפות שונות מדגישות ומשיימות צבעים אחדים ומזניחות אחרים, יוצרות או מעלימות שמות נרדפים, גוזרות שמות תואר, פעלים וצירופים כבולים ומשתמשות בהן באופן שונה במשלבים של שפה כתובה ודבורה. תרגום שמות של צבעים מציב בפני מתרגמים אתגר של גישור על פערים קוגניטיביים וחסרים תרבותיים גם כאשר שיום הצבע קיים לכאורה בשפת המקור ובשפת היעד.)Roberson, 2005( הרצאה זו מתמקדת בתרגום שם התואר האנגלי Gold-, en הקשור לכאורה בצבע, Gold כלומר - זהב. בניגוד לעברית המקראית למשל, שבה נמצאו בשימוש עוד שלושה ביטויים לזהב ) פ ז, כ ת ם, ח ר וץ(, בעברית מודרנית קיימת למילה זהב רק נרדפת נוספת אחת - פז. שמות התואר הנגזרים מ זהב ומ פז הם מוזהב ו מ ופז בהתאמה. כריסטינה רוז טי )1894-1830(, אחותו של הצייר דנט ה ג בריאל רוזטי וחברה באחווה ה פ ר ה-רפאליטית באנגליה הוויקטוריאנית, מרבה להשתמש בתיאורים רוויי צבע בשיריה, בדומה לצבעוניות העזה ביצירות החזותיות של אומני האחווה. שם התואר האנגלי Golden משמש בשירתה של כריסטינה רוז טי לא רק כמייצג דבר-מה בצבע זהב, אלא גם כמייצג של דבר-מה בעל תכונות רוחניות-דתיות מצד אחד, וסמליות-מטפוריות מצד שני, באופן ההולם את השימושים הקונצפטואליים שנעשו בשם התואר בתקופה זו באחווה ובחוגים המקורבים לה )255-256.)Heller, :2015 כך הוא מסמל באופן דואלי גם את המיניות הנשית המתפרצת ובה בעת רומז על הון כלכלי, כלומר על שפע של מטבעות זהב, לרוב באמצעות התיאור של תלתלי השיער הזהוב, כדימוי מקובל בספרות הוויקטוריאנית המצוי גם אצל רוזטי 396(.)Humphries, 2007: כלומר למסמן Golden בטקסט המקור מסומנים רבים בתרבות המקור, והוא נקשר לשדות סמנטיים נוספים על השדה הסמנטי הבסיסי הצבע או היסוד זהב בשונה מאוד משפת היעד ותרבותה העברית. את השוני מדגים בין השאר הפזמון העברי הפופולרי הכול זהב של חיים חפר )1963( שבו יש 19 ביטויים שונים של זהב המייצגים בעיקר את הישראליות המחוספסת והחמה, בכללם גם תלתלים של זהב. לסיכום, ההרצאה עוקבת אחר התמורות בתרגום שם התואר Golden במשך כ- 70 שנות תרגום לעברית, ומנסה להציע הסבר לבחירת המרות שונות על-ידי אותו מתרגם ביצירה נתונה, החל בתרגומיו של ראובן גרוסמן למבחר שירים של רוזטי )1948( )בעיקר פז (, עבור בתרגומיהן של לאה נאור ונורית זרחי בסוף המאה העשרים )בעיקר זהב (, וכלה בתרגומה של גילי בר-הלל לשוק הגובלינים )2018( ) זהב, מוזהב, פז, מופז (. בנוסף בוחנת ההרצאה את מהות ההבדלים בבחירת החלופה העברית בתרגומים של שירתה של רוזטי למבוגרים לעומת התרגומים של פזמוניה לילדים או לקהל מעורב של ילדים ומבוגרים. Heller, E. (2015). From street girl to Roman goddess: The creation of multiple visual Alices from 1858 to 1872. Libri et Liberi, 4(2), 251-268. Humphries, S. (2007). The uncertainty of Goblin Market. Victorian Poetry, 45(4), 391-413. Roberson, D. (2005). Color categories are culturally diverse in cognition as well as in language. Cross-Cultural Research, 39(1), 56-71. 3

דולי ברוך תרגום שירים מערבית לעברית לשם שירה Frenzon, J. (2008). Choices in song translation. The Translator, 14(2), 373-399. Low, P. (2003). Singable translation of songs. Perspectives, 11(2), 87-103. Low, P. (2013). When songs cross language borders. The Translator, 19(2), 229 244. Susam, S. (2008). Translation and music. The Translator, 14(2), 187-200. Vermeer, H. (2000). Skopos and commission in translation action. In: L. Venuti (Ed.), The Translation Studies Reader (pp. 221-232). London and New York: Routledge. בהרצאה אתאר אופציות שונות של תרגום שירים מערבית לעברית לשם שירה. תוצג סקאלה של תרגום של השירים, שבקוטב האחד שלה נמצא התרגום הצמוד למקור, היוצר סטיות קלות מהמקור לשם התאמה למנגינה, ובקוטב השני שלה שיר בעל מילים חדשות, השומר רק על הלחן המקורי. בקוטב זה נמצאים אף שירים שתוכנם המקורי הוחלף בתוכן אחר )לדוגמה: שיר אהבה שהפך לפרודיה על מצבה של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות(. בניתוח היחס בין המקור לתרגום אני מסתמכת על החלוקה של פיטר לואו )2003 )Low, לקטגוריות של יחסי מקור תרגום תרגום, עיבוד או טקסט חלופי. השירים המתורגמים יוצבו על הסקאלה שבין הקטבים האמורים, וייבדק ק שרם לשירי המקור מבחינת התוכן, המלל, החריזה, המצלול, הלחן ועוד. הקורפוס ייבחן גם לפי מטרות התרגום, בהסתמך על תאוריית הסקופוס של ורמיר )2000,)Vermeer, האומרת שמטרת התרגום אינה זהה בהכרח למטרת המקור, ושהחריגות בתרגום שירים יכולות להיות מוסברות על רקע זה. שירי המקור בערבית יוצגו עם תרגום מילולי ועם גרסתם המתורגמת, שבוצעה על-ידי זמרים ישראלים. 4

לשון השירה והפזמון יו"ר המושב: חגי רוגני המשתתפים במושב יוסף פריאל יאיר קורן-מימון נורית בוכוייץ ניצה דורי מיכל שמשי בן-ארי יוסף פריאל "נאסף תשרי" לנתן יונתן: בין האב לבן ולכתבי הקודש בסוף שנת 1974 הוציא נתן יונתן את ספר השירה שירים המוקדש לזכר בנו שנפל ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים. אחד השירים בקובץ הוא נאסף תשרי, המוכר לציבור בעיקר כשיר השנה תשל ח, בזכות לחנו המיוחד של צביקה פיק. מה שפחות מפורסם הוא הקשר של השיר לקובץ שבו הוא מופיע. ניתוח השיר חושף מסע ארוך המעביר את הקורא מאירועי בראשית בחטא גן עדן, דרך אירועים רבים נוספים מן התנ ך, מתעכב בשירת ר שמואל הנגיד בספרד של ימי הביניים, ונאסף עם מותו של הבן במלחמה. כפי שחושף שם ההרצאה, יש בשיר רמזים רבים למצבו הרגשי של האב בעקבות מותו של הבן. יש בו אזכורים בצורות שונות לבן ולשמו, והשיר עצמו נעטף בכתבי קודש שונים: שירת ימי הביניים ופסוקי התנ ך, הזוכים בשיר לאזכורים ישירים ועקיפים רבים. אזכורים אלה מכווני מטרה, וכולם מתנקזים בסופו של דבר אל האסון והשפעתו על האב. גם הלחן של צביקה פיק, המפתיע במעבר מן הבית הנוגה אל הפזמון הסוער, בא כנראה לרמוז על החיבור בין האסון של הכותב אל שירת היין של ימי הביניים. יונתן פותח את השיר בציטוט משיר יין שלכאורה אינו מתאים: מת אב ומת אלול, וממשיך במשפט גם נאסף תשרי ומת עמם, רמז למותו של הבן שחל ביום הכיפורים - י בתשרי. אפתח את ההרצאה בהשמעת השיר, מה שיאפשר לשומעים לבחון, בין השאר, אם הלחן מתאים למסריו של שיר הקינה המורכב כל כך. נתן יונתן )1974(. שירים. תל-אביב: ספרית פועלים. עקרוני, א' )תשס"ז(. "מת אב ומת אלול. על כפות המאזניים - מבחר מאמרים: ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך )עמ' 126-123(. תל-אביב: עקד. לוז, צ' )תשמ"ו(. שירת נתן יונתן. תל-אביב: ספרית פועלים. בן פורת, ז' )1989(. שיר ופזמון בשירת נתן יונתן. ליריקה ולהיט )עמ' 319-292(. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. יאיר קורן-מימון "ו הי ו ל נ ו ש מ ות ע ם ר יח ח וס ל א ר ס:/ א ל ן, ו י ה א -ל -מ ז ו. ו יט./ ז 'ק י, ט ל ע א ל-ד אר, ד ע 'י ה." ו-"כ ל ה ד אר ב ו כ ום,/ ש לא ת ב ינ ו מ ל ה"* על תפקידה של הרב-לשוניות ותרומתה של חוסר התקינות הדקדוקית והתחביש רית לשירה המזרחית הספרות ה מזרחית שנכתבת בישראל החל משנות החמישים של המאה העשרים על-ידי מהגרים מארצות המזרח ואף על-ידי בני הדור השני להגירה מקיימת דיאלוג ביקורתי עם לשון הספרות הישראלית ההגמונית. המחקר אודות הספרות המזרחית מציין מספר מאפיינים לשוניים ייחודים החוזרים ונשנים בה, למשל: )1( חזרה אל משלבים גבוהים - העברית המקראית, המדרשית וההלכתית, לשונה של ספרות ימי-הביניים ולשון הפיוט והתפילה; )2( הכנסת ביטויים רב-לשוניים, בייחוד ביטויים השאולים מן הערבית, כחלק של שפת הדיבור והכתיבה; )3( שימוש מועצם במשלבים שנחשבו נמוכים מדי בספרות העברית, כמו שפות דיבור שכונתיות, וכן מעברים חופשיים בין דיבור גבוה לנמוך כשהדיבור הנמוך מוצג כמשלב ולא רק כסוציולקט; ו-) 4 ( חוסר תקינות דקדוקית ותחבירית, כגון: חילופי סמ ך בשין ושי ן בסמך, שימוש בפועל מוכפל, היפוך מגביה של הסדר התחבירי, תחביר דיבורי מסורבל, השמטת מילות יחס מוצרכות, העדפת בניינים קלים להטיה על פני השימוש התקני, שימוש בפועל עומד כפועל יוצא ועוד. בהרצאה אציג שירים מתוך יצירתם של המשוררים הבאים: ארז ביטון )מנחה מרוקאית, 1976; ספר הנענע, 1979(, סמי שלום שטרית )שירים באשדודית, 2003; זמן מרוקו, 2015(, אלמוג בהר )חוט מושך מן הלשון, 2009; שירים לאסירי בתי-סוהר, 2016(, שבא סלהוב )תורת החיתוכים, 2011( ואמירה הס )כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות, 2014(. באמצעות ניתוח הטקסט הספרותי אצביע על תפקידה של הרב-לשוניות בהבנת הפואטיקה של השירה המזרחית, וכמו 5

כן אעמוד על המשמעות הקיימת בחוסר תקינותו הדקדוקית והתחבירית של הטקסט ה מזרחי. בדבריי אבקש להראות כי מרכיבי הלשון אינם משרתים רק את מטרותיו האומנותיות של הטקסט הספרותי ומעשירים אותו, אלא גם מסמנים את הקשר שבינם לבין עולמו האידאי של היוצר. * הציטוטים לקוחים משני שירים של סמי שלום שטרית מתוך שירים באשדודית )2003(. אופנהיימר, י' )2012(. מה זה להיות אותנטי - שירה מזרחית בישראל. תל-אביב: רסלינג. אזולאי, א' )2004(. "שפת אם, שפת אב". בתוך: י' נזרי )עורך(, חזות מזרחית: הווה הנע בסבך עברו הערבי )עמ' 168-159(. תל-אביב: בבל. עלון, ק' )2011(. אפשרות שלישית לשירה - פואטיקה של שירה מזרחית. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. פרוכטמן, מ' )2000(. לומר זאת אחרת: עיוני לשון וסגנון בשירה העברית בת-ימינו. באר-שבע: אוניברסיטת בן גוריון בנגב. נורית בוכוייץ הידברות בין-דורית בין מאיר ויזלטיר ורועי חסן: קריאה אינטרטקסטואלית וסוש ציולינגוויסטית נושא ההרצאה הוא קריאה השוואתית של השירים כל הערסים יבואו מאת רועי חסן )פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של הארץ )3.7.2015(, וכונס בספר השני של חסן זהב אריות )2017(, ו באמת מאת מאיר ויזלטיר מתוך מאה שירים )1969( ונדפס שוב בקיצור שנות השישים )1984(. בין השירים מפרידות 46 שנים. בהרצאה אצביע על הקשרים הפואטיים, הרטוריים והלשוניים בין השירים ועל המכלול האינטרטקסטואלי ויחסי הומולוגיה וניגוד בין השיר המאוחר למוקדם. שירו של ויזלטיר משמש לרועי חסן תשתית סגנונית, ז אנרית ולשונית ונקודת מוצא להתפצלות דרכו העצמאית. בשירים האמורים, ויזלטיר וחסן שניהם מריצים מחשבה על תופעה חברתית לאורך יחידות השיר )הטור, הבית( וכל יחידה עוסקת בתופעה באופן אפיגרמטי ועצמאי. התופעה מגונה בשיר, מושא לחיצי הביקורת של הכותב. בשני המקרים מדובר בשירת מחאה פוליטית, בתחום הפוליטיקה של הזירה החברתית וההסדרים החברתיים במדינת ישראל. למרות הקונקרטיות שלו, שירו של ויזלטיר עקרוני ומופשט ואינו מסומן אתנית או מעמדית, ולעומתו שירו של חסן הוא חלק משיח הזהות ומפוליטיקת המיעוטים בחברה הישראלית. בהרצאתי אציג קשרי השפעה פואטיים ולשוניים בין שירי ויזלטיר וחסן ואראה כיצד משכתב רועי חסן את שירו של ויזלטיר, כאשר ברקע הדברים נמצא מאבק על הגמוניה תרבותית וחילופי דורות בשירה העברית )חלק ממאבק זה הינו התפלמסות פומבית של המשוררים על איכות הכתיבה והרמה האישית של כל אחד(. כמו כן אראה כיצד משקפים השירים את התמורות הסוציולינגוויסטיות שחלו בשנים שחלפו בין השירים, במיוחד את עליית השיח האמוטיבי והסובייקטיבי והמפנה הרגשי. בין התופעות הלשוניות שאנתח נמנים שכתוב הביטוי יש אנשים הניטרלי לביטוי הטעון אני מת על אלה כמסמני המעבר ממבע אוניברסלי למבע זהותי פרטיקולרי, חיזוק השימוש במילים שאולות מלעז כחלק אינטגרלי של המבע, שימוש בסוגריים כביטוי לשיח אמוטיבי ומעבר מביטויים ונוסחאות לשון מופשטים ועקרוניים למבע קונקרטי המבטא רכיבי זהות מובחנים. ההבדלים הלשוניים והרטוריים המובהקים בין שני השירים מאשרים את יסוד התמורה הסוציולינגוויסטית שחלה בשפה ובשיח, ואליהם אדרש בהרצאתי. הניתוח הפואטי יצביע על כך שהמהלך הרטורי של השיר באמת נשען על ייצוג; סדרת המכתמים הם ביטוי וירטואוזי במילים, מערכת סימונית משנית )בלשונו של בארת (, סימנים שהמסומן שלהם אינו מוגדר ואינו מועתק במדויק. כיוון שבייצוג של ויזלטיר אין ממשי קונקרטי, הוא נתפס כמתקן עולם ויש אופק אוטופי בשיר. בשיר כל הערסים יבואו אין ייצוג אלא הצבעה על האובייקט עצמו, המסומן הוא גם הסימן. מאחר שבמקום ייצוג מופיע הדבר עצמו, מאחר שהדבר עצמו מסומן ומשויך אל הדובר עצמו, שירו של רועי חסן הוא דיוקן עצמי לא פחות משהוא שיר מחאה. אופנהיימר, י' )2012(. מה זה להיות אותנטי: שירה מזרחית בישש ראל. תל-אביב: רסלינג. פדיה, ח' )2016(. שיבתו של הקול הגולה, זהות מזרחית: פואטיקה, מוזיקה ומרחב. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. קרונפלד, ח' )2012(. סוכנות אינטרטקסטואלית. בתוך: מ' גלוזמן וא' לובין )עורכים(, אינטרטקסטואליות בספרות ובתרבות: ספר היובל לזיוה בן-פורת )עמ' 58-11(. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל-אביב. ניצה דורי היבטים אינטרטקסטואליים בשירי החגים של נעמי שמר: קריאה חתרנית בין השורות של הטקסט המסורתי המונח אינטרטקסטואליות שנטבע על-ידי ג וליה קריסטבה )1984 )Kristeva, כדי לבטא את הרעיון כי טקסט לעולם איננו ישות סגורה, וכי הוא תמיד מיוצר על -די טקסטים אחרים הנוכחים בו. פרשנות אינטרטקסטואלית ואינטרדיסציפלינרית מפענחת את הקשרים בין הטקסט הראשי לטקסטים וליסודות אחרים שבטקסט הראשי. משימתה של פרשנות היא לזהות את האינטרטקסטואליות הגלומה בטקסט ולחלץ מתוכו את קשריו עם טקסטים 6

קודמים או מקבילים. מתוך חקר שירי החגים של נעמי שמר אנסה להגיע לתובנות באשר לדרכי השימוש האינטרטקסטואלי שעושה שמר בזיקה לעולם הכתובים היהודי ומשמעויותיו. נעמי שמר )2004-1930(, הייתה פזמונאית, מלחינה, כותבת שירים ומתרגמת. שיריה התפרסמו בעשרות אוספים. כלת פרס ישראל לזמר העברי, שכתיבתה מתפרשת על פני ארבעה עשורים. עולם התוכן המתגלה בשירים שיידונו בהרצאה יעלה תיאורים של הווי יהודי, קישור להיסטוריה היהודית ולהווי החיים הישראלי המתהווה בארץ. לתופעה זו משמעות מיוחדת על רקע החילוניות המובהקת של השירה העברית הצעירה. מטרת ההרצאה היא בחינה אינטרטקסטואלית על מרכיביה השונים בשירי החגים של נעמי שמר. בהרצאה ייחשפו הרבדים הפנימיים של השירים תוך הבנת התהליך האישי שעברה שמר בכתיבתם ביניקתה ממקורות התרבות היהודיים מחד גיסא וברצונה להישאר נאמנה לתרבות הישראלית מאידך גיסא, תוך שיח אינטנסיבי בין שתי התרבויות. אוסטרובסקי, ר' )תשס"ז(. "זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר. לשוננו לעם, נו)ג(, 117-107. אלירם, ט' )תשע"ב(. מוטיב האור בשירת נעמי שמר. ביקורת ופרשנות,.300-291,44 אלקד להמן, א' )2007(. הקסם שבקשר. תל-אביב: מכון מופ"ת. גוטווין, ד' )2012(. 'החלוציות הבורגנית': תרבות פופולרית והאתוס של 'מעמד הביניים הממסדי' שירי נעמי שמר, 1967-1956, ישראל,.80-21,20 הורביץ, ט' )תשס"ה(, מסע בעקבות נעמי שמר והתנ"ך. שאנן, י,.196-161 טוהר, ו' )תשס"ט(. קשרים והקשרים כמפתחות פרשניים לטקסט הספרותי: על הספר 'יצירה ביצירה עשויה' מאת אסתר אזולאי. חמדעת, ו, 128-123. סוברן, ת' )תשס"ז(. שירי נעמי שמר קווי היכר סגנוניים. לשוננו לעם, נו)ג(, 148-131. Kristeva, J. (1984). Revolution in Poetic Languag. New York: Colombia University Press. מיכל שמשי בן-ארי תבניות היגיון ודפוסי טיעון בשירי "כוכבים בחוץ" לנתן אלתרמן* קובץ השירים כוכבים בחוץ )1938( לנתן אלתרמן עורר התפעמות בקרב קהל קוראיו מאז צאתו לאור, והוא נחשב עד היום לבעל אופי חידתי בלתי מפוענח. מבין חוקרי שירת אלתרמן הרבים, חוקר הספרות דן מירון התמקד במיוחד בממד הלוגי-המבני של שירת אלתרמן והצביע על השימוש החריג שעשה אלתרמן במילות הקישור העבריות בכוכבים בחוץ. מירון ראה במילות הקישור מפתח להבנת מבני עומק בשירה זו )מירון, 2013(. במחקר שערכתי )שמשי בן-ארי, בפרסום( פיתחתי את הכיוון המחקרי שהציע מירון דרך בדיקה מקיפה של מילות הקישור בכוכבים בחוץ והתמקדות בסוג היחסים הלוגיים שהן מקודדות: יחסי סיבה ותוצאה, הנחות ומסקנה, תנאי, ניגוד ועוד )בהתבסס על קופי, 1968(. הכלי ששימש לאיסוף הופעותיהן של מילות הקישור הוא הקונקורדנציה של בן-טולילה וקומם )תשנ ח(. על בסיס בדיקה זו הצעתי כלי בלשני המאפשר לבחון שירה באמצעות השוואה בין המישור הלוגי של השיר לבין המישור הפואטי שלו. סוגת הלשון השירית מעמידה קשיים מיוחדים בפני הבלשן בשל אופייה הייחודי ביחס לסוגי שיח אחרים, ובפרט בתחום המבע הלוגי. השיח הפואטי, המבטא בצורה דחוסה תחושות ומצבי נפש, נראה כסותר את הרעיון של העמדת טיעונים לוגיים: כיצד נוכל בטקסט שירי לעבור מההנחה א והנחה ב, שאינן מובנות לנו בהכרח, אל המסקנה לכן ג, שגם היא אינה מובנת לנו בהכרח? כך לדוגמה בבית הראשון של השיר אל הפילים המושתת על מבנה של הנחות ומסקנה: א ין ק ץ ל ח כ מ ה ו א ין כ ס יל ל ק ש וט / ו א פ ל ו י ד ך ה ל ב נ ה א ש מ ה ה יא / א צ א ל י ע ל כ ן, ב מ ע יל ק י ץ פ ש וט, / ל ט י ל ב ין פ יל י ה ש מ י ם. בהרצאתי אציג את המתח שבין המישור הלוגי לפואטי ואראה כי התבניות הלוגיות, המעוצבות באמצעות מילות הקשר העבריות, מסייעות דווקא בשבירת הכללים המוכרים והצפויים, לטובת המבע הפואטי העשיר והחד-פעמי. התבניות מייצרות ציפייה לגבי היחסים שבין החומרים המופיעים בתוכ ן, אך בפועל מספקות תחושה מדומה של סדר ויציבות. הבנת השיר דורשת מאמץ לזהות, עד כמה שאפשר, את הלוגיקה האחרת את החוקיות הפואטית השלטת בשירים, באין יכולת להישען על דפוסי היגיון מוכרים. * ההרצאה מבוססת על עבודת גמר לאחר קבלת התואר מוסמך אוניברסיטה )שקולת- תזה( בהנחייתה של פרופ תמר סוברן. העבודה הוגשה באוקטובר 2018. אלתרמן, נ' )1999(. שירים שמכבר )עורך: ע' שביט(. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. בן-טולילה, י' וקומם, א' )תשנ"ח(. קונקורדנציה לשירים שמכבר של נתן אלתרמן. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. מירון, ד' )תשמ"א(. מפרט אל עיקר: מבנה, ז'אנר והגות בשירתו של נתן אלתרמן. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים. שמשי בן-ארי, מ' )בפרסום(. דפוסי היגיון וטיעון בשירי "כוכבים בחוץ" לנתן אלתרמן )עבודת גמר לאחר קבלת התואר "מוסמך אוניברסיטה"(. אוניברסיטת תל-אביב. 7

פרגמטיקה ומורפולוגיה יו"ר המושב: נמרוד שתיל המשתתפים במושב ליאור לקס רותי ברדנשטיין עינת קוזאי נורית מלניק רות שטרן ליאור לקס משקל מקטול: עיון מורפולוגי וסמנטי המחקר בוחן את תפוצתו של משקל מקטול בעברית בת-זמננו ואת הגורמים הממלאים תפקיד בבחירה במשקל זה ובהימנעות משימוש בו. בולוצקי )1999( בחן את תפוצתו של משקל מקטול על סמך עיון במילונים ובאמצעות שימוש בשאלונים מוב נים. הוא מצביע של שני סוגים עיקריים של שמות תואר במשקל זה: )א( שמות תואר השאולים ישירות מערבית כגון מג נון ומלעון; ו-)ב( שמות תואר הנוצרים ישירות בעברית, בין אם באמצעות שורש הקיים בערבית )באסה- מבאוס( ובין באמצעות שורש עברי קיים )מחריד-מחרוד(. כמו כן, קיימת קבוצה מצומצמת של שמות עצם עבריים במשקל זה )מצפון, מסלול(. בולוצקי מראה כי למשקל מקטול פוריות מוגבלת, הנובעת בין היתר מן העובדה שהוא אינו מזוהה כמשויך לבניין מסוים. הרצאה זו תתמקד בשמות תואר שאינם שאולים, הנוצקים במשקל זה. תארים אלו נוצרים לרוב על בסיס תואר קיים בעברית. טענתי המרכזית היא כי האפשרות לתצורה זו מבוססת על שילוב בין גורמים צורניים וסמנטיים, וכי ניתן לנבא באפן חלקי לאלו מילים תיתכן מקבילה במשקל זה. מאפיינים סמנטיים שמות התואר במשקל מקטול הם בעיקר בעלי מטען שלילי. לשמות תואר אחרים לרוב אין מקבילה במקטול, למשל, מדהים-*מדהום, מקסים-*מקסום. בחלק מהמקרים המשמעות במשקל מקטול זהה למשמעות הבסיס, כמודגם עבור הזוג מגעיל )1( ו-מגעול )2(. שתי המילים משמשות בהקשרים סמנטיים ותחביריים כמעט זהים. הדבר עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים, הן בעברית הן בשפות אחרות, המראים כי קיימת זיקה בין סימון מורפולוגי לבין משמעות שלילית. )1( לא מסוגל לכתוב את זה אפילו מגעיל. https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,l-4907033,00. html )2( אני הבאתי שמלה של פנינה טורנה מגעול. מאפיינים צורניים שמות התואר הנוצרים במשקל מקטול מבוססים לרוב על בסיסים המכילים צרור עיצורים, בעיקר במשקל מקטיל )מחריד-מחרוד(. למילים במשקלים אחרים כמעט שאין צורות מקבילות במקטול, למשל, דפוק-*מדפוק. הדבר נובע מכך שתצורה במקטול מצורות במשקלים כגון מקטיל מאפשרת לשמר את המבנה הפרוזודי של הבסיס. המעבר ממקטיל למקטול כולל שינוי תנועה בלבד, וצרור העיצורים בבסיס נותר בעינו maxrud(.)maxrid- לעומת זאת, תצורה על בסיס משקלים אחרים כגן קטול ומקוטל יוצרת צרור עיצורים שאינו קיים בבסיס, ועל כן התצורה פחות נאמנה למבנה הבסיס *madfuk(.)dafuk- מחקרים רבים הצביעו על החשיבות של שימור תכונות הבסיס בתצורת מילים )למשל, 1999 Bolozky, (, והדבר בא לידי ביטוי גם במחקר זה. מחקר זה מצטרף לסדרה של מחקרים הבוחנים את המשקלים המשמשים לתצורת שמות תואר )ראו למשל, שורצולד, 2002; 1999, בולוצקי, 1999; רביד ואחרים, 2016(. המחקר מצביע על שילוב עקבי בין גורמים סמנטיים וצורניים המכתיבים את מידת פוריותו של המשקל. שורצולד, א"ר )1999(. על יצירת שמות תואר ועל תהליכי גזירה ונטייה. חלקת לשון, 9-19. 27, שורצולד, א"ר )2002(. פרקים במורפולוגיה עברית. תל- אביב: האוניברסיטה הפתוחה. Bolozky, S. (1999). Measuring Productivity in Word Formation: The Case of Israeli Hebrew. Leiden: Brill. Ravid, D., Bar-On, A., Levie, R.m & Douani, O. (2016). Hebrew adjective lexicons in developmental perspective: Subjective register and morphology. The Mental Lexicon, 11, 401-428. 8

רות ברדנשטיין על מבני קטגוריזציה, ריכוך ושלילה עבריים המבנים )קונסטרוקציות, לפי המינוח של גולדברג, 1995( העבריים סוג של, מין, מעין, כזה/כזאת/כאלה ועוד מתפקדים בעברית בת-זמננו בתפקידים לשוניים רבים. מבחינה קטגוריאלית, מבנים אלה משמשים לתיוג תת- קטגוריאלי ) זו מין ציפייה שלא מתממשת, זה סוג של ציפייה שלא מתממשת, זו מעין ציפייה שלא מתממשת, זו ציפייה כזאת שלא מתממשת (, ולהכללתו של חבר X בקטגוריה Y )בדרך כלל חבר לא-פרוטוטיפי, או כזה העומד בניגוד לצפוי (: פינגווין הוא סוג של ציפור שלא עפה, פינגווין הוא מעין ציפור שלא עפה, פינגווין הוא מין ציפור שלא עפה, פינגווין הוא ציפור כזאת שלא עפה (. מבחינה פרגמטית, מבנים אלה משמשים להעברת אי/הפחתת התחייבות למבע ) סיפור מצחיק כזה, מעין סיפור מצחיק, זה סוג של סיפור מצחיק, מין סיפור מצחיק ( או ריכוך מבע כאדוורביאליים ) אני סוג של פוחד ממנו, אני פוחד כזה ממנו, אני מרגיש מעין פחד ממנו, אני מרגיש מין פחד ממנו (. בשונה מהמבנים האחרים, המבנה סוג של עשוי לבוא גם כמבע עצמאי המשמש, בין היתר, כשלילת מבע באופן מרוכך, כמו בדוגמה הבאה: סוג של- מייקל ג קסון יגיע להופעה בישראל. הכפיל של מלך הפופ יערוך 20 הופעות ברחבי הארץ.,Mako[ ערב טוב עם גיא פינס, 8.8.18[ במחקר זה אעמוד על האבולוציה הלשונית של מבני קטגוריזציה שונים, אעמוד על הדומה והשונה ביניהם, על היבדלותו של המבנה העצמאי סוג של משאר מבני הקטגוריזציה, ואשווה אותו למחקר שעסק במקבילותיו האנגליות מהכיוון ההיסטורי kind of/kinda ו- sort of/sorta )כגון Denison, 2005.);Traugott, 2008 Tabor, 1993; לדוגמאות ההיסטוריות ולשם הניתוח ההיסטורי אשתמש במקרא ובקורפוס לשון חז ל. לבדיקת השימוש בתקופות שלאחר מכן אשתמש בקורפוס מאגרים )מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית( של האקדמיה ללשון עברית http://maagarim.hebrew-academy.org.il/pages/pmain.[ ]aspx המציג נתונים היסטוריים רק עד לשנות השלושים של המאה הקודמת. לכן, אשתמש גם בקורפוס Jpress )ארכיון עיתונות יהודית היסטורית( של הספרייה הלאומית של אוניברסיטת תל-אביב http://web.nli.org.il/sites/jpress/[.]hebrew/pages/default.aspx לניתוח הניתן לעברית בת-ימינו אשתמש בקורפוס )sketch-engine (hetenten ]קורפוס המכיל כמיליון דוגמאות לכל רכיב חיפוש וכולל טקסטים ספרותיים ואתרים מן המרשתת[. Denison, D. (2005). The grammaticalization of sort of, kind of and type of in English. Paper presented at New Reflections on Grammaticalization (NRG) 3, University of Santiago de Compostela, July 17 20. Goldberg, A.E. (1995). Constructions: A Construction Grammar Approach to Argument Structure. Chicago: University of Chicago Press. Tabor, W. (1993). The gradual development of degree modifier sort of and kind of: A corpus proximity model. Chicago Linguistic Society, 29, 451 465. Traugott, E. (2008). Grammaticalization, constructions and the incremental development of language: Suggestions from the development of Degree Modifiers in English. In: R. Eckardt, G. Jager & T. Veenstra (Eds.), Trends in Linguistics Studies and Monographs (pp. 219-250). Mouton de Gruyter. עינת קוזאי על אי-ההתהוות של התבנית 'תדע/י' בעברית בת-זמננו תבניות צימודים של צורה ומשמעות מהוות מוקד של מחקרים בלשניים רבים בעשורים האחרונים Goldberg,( 2003(. מחקרים אלה תרמו רבות להבנת אופני השימוש בתבניות בשיח הדבור והכתוב ותהליכי ההתהוות שלהן מצורות בעלות משמעות מילולית )בת-זאב שילדקרוט, תשע ח(. יחד עם זאת, עד כה כמעט לא הוקדשה תשומת לב לשאלה מדוע תבניות מסוימות אינן קיימות בשפה? מחקר זה מבקש לשפוך אור על סוגיה זו באמצעות בחינת אי-ההתהוות של התבנית תדע/י. בניגוד לתבניות הדומות )רק( שתדע/י ו )ש(תדע/י לך המשמשות בעברית בת-זמננו כהסגרים להדגשת מידע מסוים למטרות מודליות שונות, ובניגוד לפעלים פרוטוטיפיים אחרים שעברו גרמטיקליזציה לסמני שיח בגוף שני בצורת העתיד, כגון תראה/י, תבין/י, תקשיב/י, תגיד/י ועוד, הצורה תדע/י משמשת בעברית בת-זמננו אך ורק במשמעות מילולית כפרדיקט. הניתוח של היקרויות הצורה תדע/י במאגרים מקוונים המתעדים את העברית לתקופותיה )פרויקט שו ת, מאגרים, אתר עיתונות יהודית היסטורית, מעמ ד( מחד, והניתוח הדיאכרוני והסינכרוני של היקרויות סמני שיח בגוף שני בצורת העתיד מאידך, העלו שאי-ההתהוות של התבנית תדע/י הושפעה הן מגורם תלוי שפה והן מאילוץ בין שפתי; מצד אחד, תחרות של הצורה תדע/י עם צורה מסומנת דומה הקיימת בשפה, תדע לך, בספרות ההשכלה, הביאה לשכיחות גוברת של הצורה המסומנת בשימוש בפונקציה שיחית. מצד שני, נמצא שמשמעות הצורה תדע/י המציינת מצב עתידי של הימצאות מידע מסוים במוח הנמען )בורוכובסקי בר אבא, תשע ד: 128(, אינה תומכת בהופעתו בהקשר דיאלוגי של בקשה שמשתמע ממנו הקיום של מספר עמדות/דעות/רצונות בשיח. זאת בניגוד להתפתחות של סמני שיח בתבנית גוף שני בצורת העתיד כגון תראה/י ו תשמע/י )2010.)Traugott, מחקר זה, אם כן, מדגים כיצד חקר אי-ההתהוות של צורות חושף אילוצים על המצאי הקיים בשפה. גורמים אלה עשויים 9

להיות ייחודים לשפה העברית ו/או בין-שפתיים, כפי שנמצא במחקר זה, אולם שני הסוגים הללו מכפיפים דוברים לשימוש מסוים בשפה ועקב כך אחראים על התגבשות השפה העברית הדבורה כפי שהיא. בורוכובסקי בר אבא, א' )תשע"ד(. 'מה רציתי להגיד?' פועלי תפיר סה ואמירה בעברית הדבורה משימוש מילולי לשימוש פרגמטי. בתוך: מ' פלורנטין )עורך(, מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה )עמ' 137-125(. ירושלים: האקדמיה ללשון העברית. בת-זאב שילדקרוט, ח' )תשע"ח(. בין גרמטיקליזציה לקונסטרוקר ציונליזם. חלקת לשון,.116-94,50 Goldberg, A.E. (2003). Constructions: A new theoretical approach to language. Trends in Cognitive Sciences, 7, 219-224. Traugott, E.C. (2010). Dialogic motivations for syntactic change. In: R.A. Cloutier, A.M. Hamilton-Brehm & W.A. Kretzschmar (Eds.), Studies in the History of the English Language V. Variation and Change in English Grammar and Lexicon: Contemporary Approaches (pp. 11-27). Berlin/New York: Mouton de Gruyter. נורית מלניק היפוך או נטרול: המין הדקדוקי של שמות המספר בראי הקורפוס אין מחלוקת על כך שהשימוש במין הדקדוקי בשמות המספר לא תמיד תואם את הכללים הנורמטיביים, אך טרם נאמרה המילה האחרונה לגבי מהות הסטייה מהנורמות. חוקרים רבים )בין השאר בולוצקי, 1982 ורביד, 1995( מייחסים את התופעה לצורת הסימון ההפוכה של המין הדקדוקי במערכת המספר. עם זאת, הדעה הרווחת היא שלא חל היפוך בשימוש בשמות המספר, אלא היעלמות צורות הזכר וכתוצאה מכך נטרול הקטגוריה של המין הדקדוקי של המספרים. ההכרעה בין היפוך לנטרול היא שאלה אמפירית האם יש העדפה של צורת הנקבה או שמא אי-ההתאם הוא דו-כיווני אך אין לה תשובה חד-משמעית. שאלה זו עמדה במרכז מחקר אמפירי של רביד )1995(, שבו ילדים נתבקשו להפיק צירופים מספריים בשתי סיטואציות: הקראת תרגילי חשבון ומטלה שבה נדרשו להקפיד על הגייה נכונה של המספרים. רביד מצאה נטייה ברורה לשימוש בצורות הנקבה והסיקה שחל שינוי בכיוון של נטרול קידוד המין הדקדוקי בשמות המספר. בעוד רביד התמקדה במספרים הנפרדים, מאיר )תשס ה( הבחינה בתהליך נטרול הפוך בשמות המספר בצורות הנסמך. במחקר המשך, מאיר )2008( בדקה אם אכן צורות הזכר הן הצורות השכיחות במבנה הסמיכות, ובנוסף, בעקבות בולוצקי )1982(, אם להיבטים פרוזודיים יש תפקיד בבחירת צורת המספר. מאיר מצאה נטרול סלקטיבי במטלת הפקה: העדפה לצורת הזכר בחלק מהמספרים והעדפה לצורת הנקבה במספרים אחרים. היא הסיקה שמערכת המספרים הכבולים עוברת שינוי המ ונ ע משני כוחות: אילוצים פרוזודיים מצד אחד, ורצון לשמור על שקיפות המיפוי בין המורפולוגיה לסמנטיקה מצד שני. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את שאלת ההיפוך או הנטרול בשיטת מחקר השואבת את השראתה מתחום ה ביג דאטה. לצורך כך, נעזרתי בקורפוס,heTenTen המכיל טקסטים שנאספו מהאינטרנט והמייצגים מגוון רחב של סוגות, החל ממסמכים שעברו עריכה, וכלה בבלוגים וטוקבקים, המייצגים שפה הקרובה לשפה דבורה. מסך כל 1.1 מיליארד המילים בקורפוס, נשלפו כ- 1,580,000 תמניות של צירופים מספריים. התמונה המתקבלת מהקורפוס מפתיעה לאור תחושתם של רבים שההבחנה בין צורות הזכר לצורות הנקבה בשמות המספר הולכת ונעלמת. כפי שמאיר היטיבה להבחין, קיים הבדל משמעותי בין דגמי ההתאם של המספרים הנפרדים לבין אלה הנסמכים. לא נמצאה עדות לשימוש בולט במספרים הנפרדים בצורת נקבה עם שמות עצם ממין זכר ) שלוש שבועות (. שיעור אי-ההתאם בקטגוריית המספרים הנסמכים גדול יותר, אם כי רחוק מלהצביע על נטרול: 7% בקרב שמות העצם ממין נקבה ) חמשת הנקודות (. עם זאת, בין המספרים נמצאה שונות רבה התומכת בהסבר הפרוזודי. קטגוריה נוספת שנבדקה היא צירופים מספריים שבראשם מספר בצורת יחיד. בקטגוריה זו, הכוללת בעיקר יחידות מידה, צירופים עם השם שקל בלטו בהעדפתם מספר בצורת נקבה ) חמש שקל (. עם זאת, שיעור אי-ההתאם במקרה של יחידות מידה אחרות נמצא נמוך בהרבה. ככל הנראה, הסיבה לפער בין תחושת הדוברים לבין ממצאי הקורפוס נעוצה בהבדל בין טקסטים דבורים לטקסטים כתובים. עם זאת, האופנ ות לא יכולה להסביר את ההבדלים המשמעותיים שנצפו בין הקטגוריות השונות. בהרצאה אראה כיצד ממצאי הקורפוס מהווים בחינה אמפירית של טיעונים שהועלו בספרות לגבי אופן השימוש במין הדקדוקי בשמות המספר. בנוסף, אציע כמה תובנות חדשות בנוגע לתופעת ההתאם במערכת שמות המספר, הנובעות מההתבוננות ב ביג דאטה. מאיר, ע' )תשס"ה(. זכר ונקבה במספר: המין הדקדוקי בשמות המספר כמערכת פגיעה. בלשנות עברית, 42-31. 55, Bolozky, S. (1982). Remarks on rhythmic stress in Modern Hebrew. Journal of Linguistics, 18, 275 289. Gonen, E., & Rubinstein, D. (2015). Gender neutralization in Hebrew. Brill s Journal of Afroasiatic Languages and Linguistics, 7(1), 1 29. Meir, I. (2008). The role of prosody in morphological change: The case of Hebrew bound numerals. Language Variation and Change, 20(1), 41 65. Ravid, D. (1995). Neutralization of gender distinctions in Modern Hebrew numerals. Language Variation and Change, 7(1), 79-100. 10

רות שטרן "נא לקחת את בנך את יחידך" גלגוליה התחביריים של "נא" בעברית החדשה המבנה נא + צורת מקור )כדוגמת נא לשבת ( החל לשמש בעברית החדשה בשלבים המוקדים של התגבשותה, והפך פורה למדי, בעיקר בשפה הרשמית והשימושית. ההרצאה תעסוק במקורותיו ההיסטוריים של המבנה הזה ובשלביו המוקדמים עד להתגבשותו הסופית בעברית החדשה. כן תעסוק ההרצאה בתפקידה ובמעמדה התחבירי של המילית נא לאורך תקופות הלשון, תוך התמקדות בעברית החדשה. המילית נא משמשת בעברית ונפוצה בה למן המקרא ועד ימינו. אף-על-פי-כן סביבתה התחבירית ותפקידה השתנו מאוד עם התגבשות העברית החדשה. עד לתחיית הלשון, שימשה נא לרוב כפי שהיה מקובל במקרא: צורת איווי נוטה )לרוב צורת ציווי( ולאחריה נא. המשמעות של מילית זו בתקופת המקרא איננה ברורה, אך בלשון חכמים היא הובנה כמילת בקשה, ומשמעות זו היא שהפכה נחלתה הבלעדית החל מתקופה זו. למן המאה השמונה-עשרה ובעיקר המאה התשע-עשרה, בצד הדרך הקלסית, החלה נא לשמש פעמים רבות בדרך חדשה: לפניה הופיע פועל עזר מודלי, כדוגמה יואיל, יאבה, ייטיב ולאחריה צורת מקור של הפועל הלקסיקלי. למעשה, לראשונה בתולדות העברית הופיעה נא בצמידות לצורת מקור: ויטיב נא להשיב לי בהקדם )ר יעקב קנטרוביץ, רוסיה ארה ב, 1946-1873( תואילו נא להודיעני בכתב את גביית העדות )רבי אברהם בורנשטיין,,1910-1839 פולין( נראה כי מן המבנים החדשים הללו התגלגל המבנה המודרני: נא + צורת מקור, ללא פועל עזר מודלי לפני המילית נא. ואפרט: הפעלים המודליים מעצם היותם מודליים החווירו,)bleached( איבדו את משמעותם הלקסיקלית, והוסיפו רק ממד של ריכוך לבקשה המלווה אותם. מכיוון שמשמעותם הלקסיקלית אבדה, החלו הכותבים לוותר עליהם לחלוטין, וכך נוצא המבנה המוכר בימינו נא + צורת מקור. במבנה זה נא לבדה היא המביעה את המודליות של הבקשה, ללא תמיכה של פועל עזר מודלי כפי שנעשה קודם לכן. לדוגמה: מערכת נכבדה, נא לתת מקום בעתונה הנכבד לדברינו אלה )הפועה צ, 22/06/1910( נא לאשר לי תקציב לעוד חודש ימים )דברי הכנסת, ישיבה כד, 25/04/1949( יש לציין כי כשם שהמבנה פועל מודלי + נא + מקור הביע בקשה פרסונלית מאדם מסוים, כך גם המבנה החדש נא + מקור הביע בראשית ימיו בקשה פרסונלית, כפי שניתן ללמוד משימושיו המוקדמים )דוגמה 3(. ואולם מכיוון שצורת הפועל במבנה זה איננה נוטה, ואין בה ציון גוף כלשהו, החל צירוף זה לשמש במשמעות אימפרסונלית, והיא המשמשת בו עד ימינו. עם התגברות המשמעות האימפרסונלית, נא החלה להביע מודליות של הוראה יותר מאשר מודליות של בקשה. שלב נוסף בהתפתחותה של נא התרחש בעברית בת-ימינו עם יצירתם של צירופים כדוגמת נא התייחסותך, נא תשובתך. גם במבנים האלה נא היא המביעה את מודליות ההוראה, אך בהם הפועל הלקסיקלי איננו מובע עוד בצורת מקור, אלא בשם פעולה או בשם עצם של ממש. זאת ועוד, צירופים אלה מביעים הוראה פרסונלית ולא אימפרסונלית, אך לא באמצעות נטיית הפועל, אלא באמצעות כינויי שייכות החבורים לשם העצם. פסברג, ש )תשנ ד(. נא ואחיותיה. סוגיות בתחביר המקרא )עמ 73-36(. ירושלים: מאגנס. Gianto A. (2013). Semantic bleaching. In: G. Khan et al. (Eds.), Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics. Leiden: Brill. http://dx.doi.org/10.1163/2212-4241_ehll_ehll_ COM_00000797 Rainey A.F. (1986). The ancient Hebrew prefix conjugation in the light of Amarnah Canaanite. Hebrew Studies, 27, 1-19. Traugott, E.C., & Dasher, R.B. (2001). Regularity in Semantic Change (pp. 83-84). Cambridge: Cambridge University Press. 11

נוף לשוני מארגן המושב ויו"ר: עאמר דהאמשה נוף לשוני בשמות מקומות כמדד למגמות חברתיות בישראל של ימינו ועדות השמות ומוסדות המדינה בישראל שואפים לעצב מרחב חד-לשוני לאומי-יהודי בעברית באמצעות השמות הניתנים למקומות יישוב, לנופי הטבע ולדרכים. השמות בעברית משמשים בידי מוסדות המדינה מנגנון לביסוס זכות הקניין היהודית על הארץ ולעיצוב ה כפרדיגמה לשונית תרבותית, העוקפת את השמות בערבית ובשפות אחרות, כדי להתחבר עם האוכלוסייה דוברת העברית ולפעול למענה )בנבנישתי, 1997; דהאמשה, 2017(. להבלטת הבלעדיות והעליונות של השמות בעברית על פני הערבית בישראל יש גם ביטויים תוכניים וחזותיים בנוף הלשוני של שלטי הדרכים והרחובות. למרות זאת, הש יום )Naming( ההגמוני בעברית אינו הגורם הבלעדי במשמוע של המרחב. במושב זה נבקש להראות כי המשמוע של המרחב הציבורי והעירוני באמצעות ההון הלשוני המשתקף מהשמות, יש בו עניין הן למשתמשים בו הן לתושבים מקומיים ולגופים אזרחיים, יהודים וערבים, הפועלים מלמטה למעלה. תרומתו של המושב היא להראות בכלים פוסט-מודרניים ופוסט-קולוניאליים, באילו אופנים המעורבות של גורמים ממסדיים לצד פרקטיקות בלתי רשמיות בתהליך הייצור הלשוני-סימבולי של המרחב הציבורי מעצבים אותו כאתר א-סימטרי המפגיש בעת ובעונה אחת זהות פוליטית ממסדית לצד זהויות חברתיות ואזרחיות. המשתתפים במושב נעם שובל נורמה מוסי עאמר דהאמשה ויוני מנדל ליאורה ביגון ומישל בן-ארוס נעם שובל שמות מקומות, פיתוח תיירותי ומאבק על זהות המרחב: הדגמה בעכו העתיקה קיים מחקר רב על שמות מקומות, מפני שהם הסמן הבולט ביותר לקשרים בין אנשים לטריטוריה ולמקום. מחקרים שונים כבר הצביעו על השימוש בשמות של רחובות כצורה של יצירת הון סימבולי במטרה ליצור ו למכור מקומות למטרות של מעמד ורווח. למרות זאת, ספרות המחקר לא התייחסה עד כה בצורה מספקת למוטיבציה נוספת לשימוש בשמות רחובות והיא - פיתוח תיירותי. בנוסף, המחקר בנושא שמות רחובות לא בחן עד כה כיצד התושבים המקומיים מפרשים את השמות או מתנגדים בצורות שונות למתן שמות לרחובות. המיקוד עד כה היה בעיקר בתהליך הפוליטי והתרבותי של קביעת שמות של רחובות ומקומות. הרצאה זו בוחנת את נושא מתן השמות לרחובות בעכו העתיקה לאור תהליכים של פיתוח תיירות, שהחלו באופן ממוסד כבר בשנת 1965. הדיון לא יצטמצם רק במוטיבציות למתן השמות, אלא יעסוק גם בתגובות של התושבים המקומיים למתן השמות ובמאבק שהתפתח על הזהות הסימבולית של העיר כתוצאה מכך. החלק הראשון של ההרצאה יעסוק בתהליך ההיסטורי של מתן שמות לרחובות בעכו העתיקה, וכן בהבנת המערכת הקיימת של שמות מקומות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשימוש שעושה האוכלוסייה הערבית המתגוררת בעיר העתיקה במערכת שמות לא רשמית למקומות. החלק השני יבחן את התגובות של האוכלוסייה המתגוררת בעיר העתיקה לשלטי הרחובות שנבחרו בעבר, אך הוצבו ברחבי העיר העתיקה על-ידי החברה לפיתוח עכו רק במהלך השנים האחרונות. Cohen-Hattab, K., & Shoval, N. (2007). Tourism development and cultural conflict: The case of Nazareth 2000. Social and Cultural Geography, 8, 701-717. Nash, C. (1999). Irish placenames: Post-colonial locations. Transactions of the Institute of British Geographers, 24, 457 480. Rose-Redwood, R.S., Alderman, D.H., & Azaryahu, M. (2010). Geographies of toponymic inscriptions: New directions in critical place-names studies. Progress in Human Geography, 30, 468 486. Shoval, N. (2013). Street naming, tourism development and cultural conflict: The Case of the old city of Acre/Akko/ Akka. Transactions of the Institute of British Geographers, 38, 612-626. 12

נורמה מוסי לשון המפה: בין המפה העברית לאפליקציית INakba חורבות של יישובים פלסטיניים נמצאים כמעט בכל מקום בארץ, אך הם אינם גלויים לרוב הישראלים: אין שלטים המכוונים אליהם והשמות שלהם אינם מופיעים על המפות שהמדינה מייצרת.) 2000 Benvenisti, )Khalidi, 2006; לכן המפה שתוצג בהרצאה זו מעניינת במיוחד. השכבה הראשונה של המפה מציגה מפה בריטית שהודפסה בשנת 1942, והיא מבקשת לתאר את המציאות המרחבית כפי שזו הצטיירה בעיני המנדט. עליה הודפסה שכבה נוספת - בצבע סגול על-ידי מדינת ישראל בשנת 1959. שכבה זו מבקשת לעדכן את המפה על מנת לשקף את השינויים המרחביים שהתרחשו במקום בעיקר לאחר 1948. השפה הראשונה המודפסת על המפה היא אנגלית, והשפה השנייה, בסגול, היא עברית. כך מסומנים על המפה שמות של יישובים עבריים חדשים שהוקמו ושמות של יישובים פלסטיניים שהוחרבו באמצעות המילה הרוס, המופיעה בין סוגריים מתחת לשם היישוב הפלסטיני המופיע באנגלית. ההרס שאנו קוראים על המפה משנת 1959 בעברית הקדים פעמים רבות את ההרס הפיזי של היישובים הפלסטיניים שסומנו כהרוסים, בזמן שעוד עמדו על תילם אבל היו מרוקנים מתושביהם. זו העדות האחרונה ליישובים הפלסטינים ולהרס שלהם על מפה ישראלית בעברית. בסדרת המפות הבאה שהמדינה הדפיסה, לגמרי בעברית, היישובים הפלסטינים לא הופיעו. בשנת 2014, עמותת זוכרות השיקה את אפליקציית ה- INakba, המאפשרת למצוא את היישובים הפלסטיניים שהוחרבו ולמקם אותם בחזרה על המפה בעברית, אנגלית וערבית )2018.)Tirosh, מעבר לאפשרות למצוא יישובים אלה ולהגיע אליהם, האפליקציה מספקת מידע על המקום ומאפשרת להעלות תצלומים וסרטונים על מנת לשתף משתמשים אחרים. בהרצאה אציג את המפה ואת האפליקציה כשתי תצורות מדיה שבהן נרשמה הנכבה ואעמוד על היחסים ביניהן. אטען שאם המפה אפשרה את המחיקה של היישובים הפלסטיניים, אפליקציית ה- INakba מחזירה יישובים אלה אל המפה בעברית ומציעה אופק מרחבי ופוליטי חדש. Benvenisti, M. (2000). Sacred Landscape: The Buried History of the Holy Land since 1948. Berkeley: University of California Press. Bier, J. (2017). Mapping Israel, Mapping Palestine: How Occupied Landscapes Shape Scientific Knowledge. MIT Press. Kadman, N. (2015). Erased from Space and Consciousness: Israel and the Depopulated Palestinian Villages of 1948 (Trans. by D. Reider). Bloomington, Indiana: Indiana University Press. Khalidi, W. (Ed.) (2006). All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington, D.C.: Institute for Palestine Studies. Roberts, J. (2013). Contested Land, Contested Memory: Israel s Jews and Arabs and the Ghosts of Catastrophe. Toronto: Dundurn. Tirosh, N. (2018). INakba, mobile media and society s memory. Mobile Media & Communication, 6(3), 350 366. Weaver, A. Epp. (2014). Mapping Exile and Return: Palestinian Dispossession and a Political Theology for a Shared Future. Minneapolis: Fortress Press. Wood, D. (2010). Rethinking the Power of Maps. New York: Guilford Press. עאמר דהאמשה ויוני מנדל ירושלים: נוף לשוני כסיסמוגרף לסכסוך הישראלי-פלסטיני בהרצאה זו נבחן את מאפייני הנוף הלשוני של שלטי השמות בעיר העתיקה בירושלים. אזור זה נבחר בשל מרכזיותו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובשל הנחת המוצא שלנו כי ניתוח לשוני של האזור הספציפי הזה, הטעון מבחינה פוליטית ודתית, יכול לייצר תובנות חשובות על יחסי כוח משתנים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מגמות פוליטיות העולות ממנו. ההרצאה תתמקד במאפייני הנוף הלשוני של כל אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה )הרובע המוסלמי, הארמני, הנוצרי והיהודי(, ותשווה בין ייצוגי השפות והשמות כדי להראות כיצד ניתוח עיצובו של הנוף הלשוני חושף סוגיות הקשורות לזיכרון, לזהות לאומית, ליחס אל ה אחר, ללשונו ולדתו. בהמשך לטענה הרווחת והקיימת במחקריהם של חוקרים רבים העוסקים בניתוח נוף לשוני, גם אנו מוצאים כי הנוף הלשוני בעיר העתיקה בירושלים מספר רבות על ההיסטוריה הפוליטית של המקום ועל יחסי הכוח בין האוכלוסיות החיות בו, לרבות המסר הפוליטי המועבר דרך השלטים. אולם, בהרצאתנו נבקש להרחיב את התובנות העולות מניתוח הנוף הלשוני ולציין כי הוא יכול לשמש גם כסיסמוגרף פוליטי, היכול להדגיש אזורי שליטה ואזורי הסכמה, אזורים בהם מחאה אפשרית וכאלו שבהם היא אינה אפשרית, ולספר, כמעט לחזות, את הנעשה מתחת לפני השטח של הריבון ושל האוכלוסיות החיות תחתיו לרבות זרמים ומגמות פוליטיים. Du Plessis, L.T. (2009). Language visibility and the transformation of geographical names in South Africa. Language Matters, 40(2), 215-238. Landry, R., & Bourhis, R.Y. (1997). Linguistic landscape and ethnolinguistic vitality: An empirical study. Journal of Language and Social Psychology, 16(1), 23-49. Lefebvre, H. (1974 [1991]). The Production of Space (Trans. D. Nicholson-Smith) (pp. 36-39). Oxford: Blackwell. 13

ליאורה ביגון ומישל בן-ארוס נופים לשוניים חוצי גבולות: הטופונים 'ברזה' בין שלוש יבשות לאחר שנים של מחקר נרחב על משמעות המקום בהקשרים פוסט-קולוניאליים, הבנו, בשיחה מקרית, שהערוץ הקרוב ביותר לשם רחוב משותף בשתי הערים חולון ובורדו נקשר לקונגו. יש בחולון רחוב קצר בשם ברזוויל, ויש מזח ארוך על שם ברזה בבורדו, צרפת. האחרון קרוי על שם המגלה האיטלו-צרפתי בן סוף המאה התשע-עשרה, פייר סבורניו דה-ברזה Brazza(,)de אשר שמו ניתן לבירת קונגו, ומכאן, רחוב ברזוויל בחולון. ההרצאה מפגישה בין שני הטופונימים )שמות מקומות( ומנתחת אותם לאור התפתחויות היסטוריות ועכשוויות בנקודות זמן שונות, בנקודות גיאוגרפיות שונות ובהקשרים חברתיים-פוליטיים שונים. קשירת שני השמות יחדיו מסייעת לפתח פרשנות ביקורתית ולעודד חשיבה יצירתית באשר לתהליכי ייצור המרחב ופרקטיקות של שיום. במחקרנו החושף את הכוחות המעורבים, הרקע והמתחים סביב שני השמות, השתמשנו במגוון חומרים ראשוניים ומשניים, חומרים ארכיוניים וויזואליים, ועבודת שדה בשתי הערים. נקודת הפתיחה שלנו בחולון טומנת הבטחה מרעננת ומעט אירונית. מרעננת, כי קריאת רחוב על שם עיר באפריקה היא נדירה בנוף הישראלי של שמות המקומות. שיום רחובות ומקומות בא רץ נוטה לתפקד כמכניזם רב כוח להבניה סמלית של המרחב הציבורי, אמצעי להעברת אג נדות ברמה הלאומית ולסימון גבולות בין קבוצת אתנו-לשוניות. בישראל, כמו במקומות אחרים היכן שחיים יחד בני מספר קהילות לאומיות הדוברות שפות שונות נופים לשוניים משקפים קונפליקטים אידאולוגיים, פוליטיים ותרבותיים המעצבים את זהות המקום. על רקע זה, גיאוגרפים והיסטוריונים ישראלים, יהודים וערבים, ייצרו קורפוס ניכר וייחודי של ספרות מחקר ביקורתית שרובה נסוב סביב גיאוגרפיה היסטורית ואספקטים אידאולוגיים ציוניים ופוסט-ציוניים בתוך הסקטור היהודי, ונוכח הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, סביב אתגרים מרחביים מתחרים בעלי זיקה לזהות לאומית, אתנו-בלשנות וזיכרונות קולקטיביים. דבר מזה לא יכול להיות רחוק יותר מהמקרה של רחוב ברזוויל. מזח ברזה בבורדו, לעומת זאת, ריתק אותנו מהסיבות ההפוכות לחולון: הקשר האינטימי בין בורדו לאפריקה מאז תקופת סחר העבדים ולאחר מכן במשך התקופה הקולוניאלית, כמו גם היעדר כל מסורת של ויכוח ציבורי או אקדמי בנושאים טופונימיים. ההתעכבות על תהליכי השיום בשני המקומות, על הרקע ההיסטורי והעכשווי וההקשרים הסוציו-פוליטיים, לרבות על ניתוח הממד הפיזי של השילוט, מזמינה קריאות שונות בשילוט העירוני כטקסט כתוב בזכות עצמו. קריאות אלו מבקשות את שיתוף הפעולה מצד הקוראים, משתמשי המרחב את פרשנותם, את עולם הדמיון שלהם ואת עולמם הרגשי, כדי להיות בעלות משמעות. Ben Arrous, M. (2012). Géographies de l ailleurs. Imamginaires et production de l espace. Unpublished Ph.D. Thesis in Geography. Université de Rouen. Bigon, L. (Ed.) (2016). Place Names in Africa: Colonial Urban Legacies. Cham: Springer. Bigon, L., & Dahamshe, A. (2014). An anatomy of symbolic power: The Israeli road-signs policy and the Palestinian minority. Environment and Planning D: Society and Space, 32(4), 606 621. Dahamshe, A. (2018). Symbolic distinctions in traditional Palestinian toponymy: Class, gender, and village prestige in Palestinian space in Israel. Narrative Culture, 5(1), Article 6. Foote, K., & Azaryahu, M. (2007). Toward a geography of memory: Geographical dimensions of public memory and commemoration. Journal of Political and Military Scociology, 35(1), 125 144. Saugera, E. (2012). Bordeaux Port Négrier. Chronologie, économie, Idéologie, XVIIe-XIXe Siècles (2nd ed). Paris: Karthala. 14

סוגיות בלשון ספרות הילדים יו"ר המושב: לילי גלזנר המשתתפות במושב אתי גורדון גינזבורג נירה לוין אסתי אדיבי-שושן גילה דנינו-יונה אתי גורדון גינזבורג הז'אנר הוא ערום: הרהורים על סוגיית הסוגה )ז'אנר( בעקבות "שירי ילדים" של חנוך לוין ו"שירים רעים לילדים טובים" של אפרים סידון שמו של מקבץ שירי ילדים בספרם של חנוך לוין ורותו מודן הילדה חיותה רואה ממותה )1999(, כמו גם הפורמט של הספר ואיוריו, מצביעים על שייכותו לז אנר ספרות הילדים. הספר נראה כמו ספר ילדים, שיריו קצרים, מחורזים ומנוקדים, ומלווים באיורים. אבל אין זה ספר ילדים כלל ועיקר. פרי נודלמן )2008( ניסה להגדיר את ספרות הילדים כז אנר על-פי קריטריונים כמו קהל היעד, סגנון ותכנים. כך, על-פי נודלמן, ספרות ילדים מוגדרת כספרות המיועדת לילדים, והיא עוסקת בנושאים הנחשבים ראויים לילדים, בהתאם לאופן שבו תופסים אותם המבוגרים; זוהי ספרות אופטימית הפונה אל ילדים באופן המעניק משמעות לגילם הצעיר; נקודת המבט היא ילדית, אם כי המספר הוא לרוב מבוגר, מה שמאפשר פרספקטיבות שונות; נקודת המבט של הילד מאופיינת בדרך כלל בתמימות )או היעדר ידע(, מוטיב מרכזי בז אנר הנובע גם הוא מהאופן שבו ילדים נתפסים על-ידי מבוגרים; זוהי ספרות המאופיינת בסגנון פשוט אבל טעון המרמז על מורכבות ועל מתח מתמיד בין רצון המבוגר לשמר את התמימות הילדית ולהגן על הילד מלדעת את העולם במלוא מורכבותו, לבין החוויות שהילד חווה והניסיון שהוא רוכש במהלך קריאת שיר או סיפור )או כדמות בספר(. אלא שהטקסונומיה של נודלמן מבלבלת כשניגשים לספר של לוין. למרות הפורמט הילדותי של הטקסט והאיורים המלווים אותו, ולמרות הסגנון הפשוט עד כדי בוטות, דבר בספר זה אינו מיועד לילדים, אלא אם כן סבור המבוגר לוין כי סקס גרוטסקי ומוות חסר פשר הם נושאים המתאימים לקורא צעיר. למעשה השתמש לוין בקונבנציה של ספרות הילדים ובגיבוריה הצעירים כדי לתאר נושאים הנחשבים טאבו בספרות זו. אפרים סידון ודני קרמן עשו דבר דומה בספרם שירים רעים לילדים טובים )1991(, שרבים משיריו מתאימים להגדרה של ז אנר הנונסנס, הנחשב גם הוא לתת-ז אנר של ספרות ילדים. בשני הספרים נעשה שימוש בקונבנציות של ז אנר ספרות הילדים על מנת לחתור תחתיו. מה רצו לוין וסידון להשיג במניפולציה שעשו בז אנר ספרות הילדים וכיצד השפיעה מניפולציה זו על הקוראים? ההרצאה תבחן את האופן שבו השתמשו לוין וסידון במאפייני ז אנר ספרות הילדים כדי לערער עליו ולמרוד במוסכמות המגדירות את קיומו, תוך הרהורים על עצם מושג הז אנר, מושג חמקמק המעורר תהיות באשר למהות החלוקה לז אנרים )פראו, 2006( ותכליתה. Frow, J. (2006). Genre. London: Routledge. Nodelman, P. (2008). The Hidden Adult: Defining Children s Literature. Johns Hopkins UP. נירה לוין "הוד מעלתה! אולי תתכופפי?" שני ות, רב-משמעות וחדשנות ביצירת נורית זרחי לילדים נורית זרחי )נ. 1941(, משוררת וסופרת ישראלית הכותבת לילדים ולמבוגרים זה חמישה עשורים ויותר, פרסמה למעלה ממאה ספרים לילדים, שירה ופרוזה. ההרצאה תתמקד במאפיינים אחדים של לשונה הפואטית ביצירתה לילדים: שני ות, רב-משמע ות וחדשנות. לשונה הפואטית של זרחי מורכבת, מרובדת ועשירה. התבוננות במבנה העומק של רבים מהשירים מגלה שניות מובנית כתכונת יסוד המתחדדת לעיתים עד כדי ניגודיות. שניות זו באה לידי ביטוי בעיצוב המבע השירי באמצעות בחירות סמנטיות, בלשון הפיגורטיבית ובתנועה בין נקודות מבט, בהעמדת הנוכחות מול ההיעדר, העצום והאדיר מול הענוג והזעיר, הכוחני מול החלש, החוסן מול השבר, המוסכמה מול הקול המתנער ממנה, ומצבי נפש מנוגדים המתקיימים בו-זמנית. הלשון היא שחקן מרכזי גם בסיפוריה של זרחי, המצויים על המנעד שבין ריאליזם לפנטזיה ועל הרצף שבין הומור מפויס ואופטימי למאבק נפשי קיומי. ביצירות הפרוזה שלה לילדים השני ות עשויה להיות גלויה ומוצהרת ברמת התוכן או להיות סמויה אך נרמזת באמצעות דרכי העיצוב של הטקסט, למשל בעיצוב דמויות ובבחירות סמנטיות וסגנוניות המאפשרות לכותבת לערער מוסכמות ולהזמין פרשנות נוספת. מאפיין נוסף של לשונה הפואטית של זרחי הוא הרב- 15