Microsoft Word גירסה סופית

תמליל

1 חוקרים בעמק אסופת מאמרים של חוקרים במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע ש מקס שטרן כרך ד חשון תשע א אוקטובר ±

2 חוקרים בעמק אסופת מאמרים של חוקרים במכללה האקדמית עמק יזרעאל על שם מקס שטרן כרך ד' חשון תשע"א אוקטובר 2010

3 Researches in the Emek Compilation of Articles written by researches at the Max Stern Academic College of Emek Yezreel Volume 4 October 2010

4 Researchers in the Emek Compilation of Articles written by researchers at the Max Stern Academic College of Emek Yezreel Volume 4 October 2010

5 הקדמה הכרך הרביעי של "חוקרים בעמק" מהווה אסופת מאמרים של חברי סגל במכללת עמק יזרעאל, אשר הוצגו בירידי המחקר שנערכו במכללה בשנים תשס"ח ו- תשס"ט. בקובץ זה, היוצא בגרסה דיגיטאלית בלבד, מסודרים המאמרים לפי החוגים והמגמות השונים של המחברים. ירידי המחקר של המכללה מספקים הזדמנות לחברי הסגל להתוודע לעבודותיהם של עמיתים מחוגים ותחומי מחקר שונים, וכמוהם גם אסופה זו. המאמרים מציגים עבודות מסוגים שונים: איכותניות וכמותיות, תאורטיות ויישומיות, ומשקפים מגוון תחומי מחקר ושיטות מחקר. חלק מן העבודות מבוססות על שיתופי פעולה: בין מרצים מחוגים שונים, בין מרצים לסטודנטים, ובין האקדמיה לקהילה. תודתנו נתונה לפרופ' עליזה שנהר, נשיאת המכללה, למר יורם רז, מנכ"ל המכללה, קפטור, ראש מנהל אקדמי ולחברי הסגל האקדמי שתרמו כל אחד בתחומו. מיקה לגב' תודה מיוחדת לפרופ' אדיר כהן ולגב' מלי שליט, מההוצאה לאור של המכללה, שסייעו בהפקת קובץ זה של "חוקרים בעמק". קריאה מהנה, מערכת "חוקרים בעמק": ד"ר שוש שהרבני - יו"ר ועדת יריד מחקר, החוג לכלכלה וניהול פרופ' אורנה צ'ישינסקי - החוג למדעי ההתנהגות ד"ר נעמי שקד-מונדרר - החוג לכלכלה וניהול גב' אורית בלדרמן-שמיר - החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה גב' מיכל שמיר - החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה גב' עינבל גרנוב - מרכזת מערכת "חוקרים בעמק" 5

6 PREFACE The fourth volume of "Researchers in the Emek" is a collection of articles by faculty members of the Max Stern Yezreel Valley College which were presented at the Research Fair held at the College during the years 2008 and In this collection, which will appear only in digital format, the articles are arranged according to the departments of the authors. The College's annual Research Fair offers faculty members the opportunity to become acquainted with the work of their colleagues through the articles they publish, such as those collected here. The articles represent works from a wide variety of disciplines, approaches and research methods. Some of the works are collaborations between faculty from various departments, faculty and students, and between academia and the community. We extend our thanks to Prof. Aliza Shenhar, President of the College, Mr. Yoram Raz, Director-General of the College, Ms. Mika Kaptur, Head of the Academic Administration, and members of the academic faculty who each contributed in their area of expertise. A special thanks to Prof. Adir Cohen and Mrs. Mali Shalit, from the publishing house of the college, for their assistance in the production of "Researchers in the Emek" Pleasant reading! Editorial Board, "Researchers in the Emek" Dr. Shosh Shahrabani, Chairperson, Research Fair Committee, Department of Economics and Business Management Prof. Orna Tzchishinsky, Department of Behavioral Sciences Dr. Naomi Shaked-Monderer, Department of Economics and Business Management Ms. Orit Balderman-Shamir, Department of Sociology and Anthropology Ms. Michal Shamir, Department of Sociology and Anthropology Ms. Inbal Granov, Administrative Coordinator, Researchers in the Emek 6

7 ספר יריד המחקר הרביעי והחמישי הוגי החינוך מצביעים על הסכנה החמורה הקיימת במערכת החינוך והיא הרס היצירתיות והחנקת המקוריות. ידוע, כי המוסדות החינוכיים המסורתיים מדגישים דווקא את הקונפורמיות, המשמעת, השגרה והנוקשות הממסדית. הגישה היצירתית, לעומת זאת, נועדה לשחרר את היחיד מן הסמכות הכופה, המעצבת ולטפח את חד הפעמיות של הפרט, את הפתיחות והגמישות. היצירתיות אינה באה לביטוי רק בתחומים היצירתיים המובהקים, כמו באמנות הציור, המוסיקה, הפיסול, השירה, הסיפורת, המחול ועוד. היצירתיות קיימת, למעשה, בכל תחומי החשיבה ובכלל זה במחקר האקדמי העיוני. ובלשונו של החוקר קובי: התהליך היצירתי הוא היכולת למצוא קשרים חדשים ובלתי צפויים, לתור את האוקיאנוסים בחופשיות, למצוא את אמריקה בעודנו תרים אחר דרכים חדשות להודו, למצוא יחסים חדשים בזמן ובמקום, לגלות משמעויות חדשות ולפעול בחופשיות עם ההכרה ותת ההכרה. גם אם הדברים אמורים לגבי האמן היוצר הרי הם יפים גם לגבי החוקר. עדות לכך נוכל למצוא ביריד המחקר, המתקיים זה שש שנים במכללה. ספר יריד המחקר הרביעי והחמישי משקף את הירידים המוצלחים ומעוררי ההשראה. היריד מאפשר לחברי הסגל לשמוע על מחקרי עמיתיהם, לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה ולהתבונן בארבעים הפוסטרים של חברי הסגל, אשר מוצגים במסגרתו. גם רשימת פרסומי חברי הסגל, המופיעה באיגרת הסגל, מעידה על הפוריות המחקרית הענפה של חברי הסגל ועל שיתופי פעולה חשובים ביניהם. תודתי לחברות ועדת יריד המחקר, העושות מלאכתן במסירות ויעילות, ד"ר שוש שהרבני יו"ר הוועדה, פרופ' אורנה צ'שינסקי, ד"ר נעמי שקד-מונדרר, גב' מיכל שמיר, גב' אורית בלדרמן-שמיר ומרכזת הוועדה גב' עינבל גרנוב. יבואו כולם על הברכה, פרופ' עליזה שנהר נשיא 7

8 FOURTH AND FIFTH RESEARCH BOOK FAIR Experts in education often point to the demise of creativity and originality as an existential challenge facing the education system. It is known that traditional educational institutions frequently stress compliance, discipline and routine, and are often distinguished by a fundamental inflexibility. Fostering a creative approach, on the other hand, liberates the individual from enforcing dominant authority, and creates an atmosphere where personal expression, openness and flexibility are nurtured. Creativity is not exclusive to disciplines such as art, music, sculpture, poetry, literature, dance and others. In fact, creativity exists in all areas of thought, including academic, theoretical research. In the words of the scholar Kobi, "the creative process is the ability to find new and unexpected connections, to explore the oceans freely, to discover America while we are searching for new routes to India, to find new relations in time and place, to discover new meanings and to work freely with both the conscious and subconscious". Even as these things relate to the creative artist, they are also appropriate to the researcher. The broad expanse of creative endeavor is evidenced at the Yezreel Valley College Research Fair which has been held annually over the past six years. The collection of articles presented in the Fourth and Fifth Research Fairs publication encompasses these successful and inspiring events. The Research Fair gives the College's faculty an opportunity to learn about the research of their colleagues, to explore opportunities for collaboration, and to observe the forty posters by faculty members which are on display. Furthermore, the list of articles by faculty members which appears in the faculty newsletter is evidence of the fruitfulness of their research and the importance of the cooperation between them. My heartfelt appreciation goes to the members of the Research Fair committee who approach this activity with devotion and efficiency: Dr. Shosh Shahrabani, Chair of the Committee, Prof. Orna Tzchishinsky, Dr. Naomi Shaked-Monderer, Ms. Michal Shamir, Ms. Orit Balderman- Shamir and coordinator of the Committee, Ms. Inbal Granov. May they all be blessed, Prof. Aliza Shenhar President 8

9 תוכן עניינים כלכלה וניהול מדוע מתעלמים מהאמצעי הטוב ביותר לשיפור אי השוויון בחלוקת ההכנסות? בן דוד נסים הגורמים המשפיעים על החלטת אחיות בישראל להתחסן נגד שפעת שהרבנישוש, בן ציון אורי, יום-דין גרגורי האם משרד הפנים פועל על פי העקרונות של מדינת רווחה שחור טל מדע המדינה למה לאוויר שאנו נושמים יש מחיר? אריאן עופר, דורון גדעון סטודנטים/יות בשירות הקהילה או בשירות האקדמיה: מה רוצים הארגונים? ספרן חנה מדעי ההתנהגות תרגום ותיקוף של שאלוני כאב ותפקוד Oswestry) (McGill, מאנגלית לערבית ארנון צחי, עומרי נרג'ס, חדאד מאי, איזנברג אילון הקשר בין תפיסת שליטה ראשונית לבין הסתגלות למצבי הצלחה וכישלון בקבוצה חדשה דלה רנין פרח, אשל יוחנן, דן אורי הערכת תפקודי הורות יגיל דוד נכונות ליחסים חברתיים בין סטודנטים יהודים וערבים במכללה על פי סולם יחסי ריחוק-קרבה קרואר רוט מירי ורוח אין תדמור ישעיהו מנהל מערכות בריאות נשאי דלקות כבד נגיפיות B ו- C בנפת חיפה בשנים חפר אליעוז, דובנוב יהונתן, רובין ליזה, רשפוןשמואל חוכמה ומוסר בדמשק סיפורו של רופא מצפוני בפרשת עלילת דם, דמשק 1840 חפר-ענתבי אליעוז התנהגות סיעודית מבוססת ראיות ניבוי לפי עמדות כלפי מחקר, מקורות ידע, תמיכת המערכת וכישורים אישיים משיח איזנברג מיכל סוציולוגיה ואנתרופולוגיה על הצילום של הבלתי מצולם - הערות סוציולוגיות רזניק שלומי שירותי אנוש משמעותו של המושג "קהילתיות" ביישוב קהילתי-כפרי מורן עמיר, פלגי מיכל, פרידמן ויקטור, סימונוביץ חביאר 9

10 יתרונות קשרים החלשים בחיפוש עבודה בעידן של משבר סימונוביץ חביאר שיתוף תושבים בתכנון כתהליך grassroots סימונוביץ חביאר, פלגי מיכל, פרידמן ויקטור, מורן עמיר שותפות בין אקדמיה לקהילה: אירוע "פרויקט גבהים לאן?" פרידמן ויקטור, מורן עמיר, סימונוביץ חביאר, פלגי מיכל 10

11 List of Papers in English Communication The London Times and the New York Times on Gaza - How the Dailies on Both Sides of the Atlantic Covered Operation Cast Lead? Shaul Zadka Economics and Business Management Do Short Sellers Outperform the Market? Cohen Gil English Unit Computer Assisted Courses for Learning Disabled Students at the Max Stern Academic College of Emek Yezreel Adari Sarit An Action Research: The Impact of Intensive Vocabulary Instruction on Second Language Vocabulary Acquisition and on Reading Comprehension Kalovski Geke Sociology and Anthropology An Israeli Perspective on War, Peace and Reconciliation: People s Perceptions in the Shadow of Protracted Conflict Desivilya Helena Syna, Yassour-Borochowitz Dalit Religion and Work Values: Comparison of Work Values among Jews and Moslems in Israel Sharabi Moshe Factors Influencing Promotion: Perception of Employees in the High-Tech and the Public Sectors Sharabi Moshe

12 מדוע מתעלמים מהאמצעי הטוב ביותר לשיפור אי-השוויון בחלוקת ההכנסות? 1 נסים בן דוד תקציר רוב המדינות המתועשות מטילות מסים על ירושה ועל מתנות. ההכנסות השנתיות ממסים אלה במדינות אירופה ובארה"ב נמוכות ביותר ומסתכמות בפחות מ- 1.5% מהתוצר. במאמר זה מוצעת רפורמה במיסוי לפיה יופחתו המסים העקיפים ומסי ההכנסה על עבודה ועל הון, במקביל להטלת מסים משמעותיים על ירושה. רפורמה כזו יעילה מבחינה הכלכלית ותוביל גם להפחתת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות. מילות מפתח: חלוקת הכנסות, מסי הכנסה, מסי ירושה, אי-שוויון, רווחה כלכלית מבוא במהלך ההיסטוריה אופיינה המערכת הכלכלית הקפיטליסטית בחלוקה לא שוויונית של הבעלות על העושר. אי-שוויון זה הטריד בעבר ומטריד גם כיום רבים ממקבלי ההחלטות, הוגי הדעות והכלכלנים. מוסכם כיום כי ההצעות שהועלו במאות הקודמות להעביר את העושר לבעלות המדינה, במטרה לשפר את אי-השוויון, יצרו נזקים חמורים בהרבה מן הבעיה אותה ניסו לפתור (עדות לכך היא גורלה של ברית המועצות לשעבר). לכן נדרש פתרון כלכלי שיוביל לשיפור ניכר בהתחלקות ההכנסות, הקפיטליסטיים הבסיסיים של שמירת הבעלות הפרטית על העושר. מבלי לפגוע בעקרונות כיום קיים קונצנזוס כי השיטה הקפיטליסטית, במתכונתה המוכרת בעולם המערבי, הנה השיטה היעילה ביותר להקצאת המקורות. זוהי השיטה הטובה ביותר להקצאת העובדים, חומרי הגלם, הקרקע והמכונות לענפי הייצור השונים. זוהי גם השיטה הטובה ביותר לחלוקת התוצר בין העובדים, בעלי המבנים (דמי השכרה), בעלי הפירמות (רווחים) ובעלי הנכסים הפיננסיים (ריבית). ידוע שלשיטה זו מספר מגרעות, שהמוכרת מכולן הנה אי-השוויון שנוצר בחלוקת ההכנסות. הממשלות במדינה הקפיטליסטית פועלות להפחתת אי-השוויון באמצעות אספקת מוצרים ציבוריים, מתן תשלומי העברה לעניים והקמת מערכת מסים פרוגרסיבית. אולם, מהספרות הכלכלית העוסקת בהשפעת המסים עולה כי מסים פוגעים ביעילות הכלכלית. מהי אותה יעילות כלכלית "מקודשת"? על-פי הגישה הקפיטליסטית, המקובלת על כלכלנים רבים, מ קסום הרווחה החברתית יושג כל עוד שינוי בהקצאת המקורות יהיה יעיל לפי פארטו.(Parreto) על-פי פרטו, שינוי בהקצאת המקורות חייב להתקבל "פה אחד" על-ידי כל הפרטים. אם פרט מסוים יתנגד לחלוקה המחודשת של המקורות, אזי אין זה יעיל לבצע אותה. לדוגמה, אם כל התוצר הישראלי, שערכו השנתי הנו כ- 120 מיליארד דולר, יהיה בבעלותו של פרט אחד, ובאותה עת כל 6.5 מיליון האזרחים האחרים לא 1 החוג לכלכלה וניהול, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 12

13 ירוויחו מאומה, יהיה זה בלתי יעיל מבחינה כלכלית להעביר מן הפרט האחד לפרטים האחרים אפילו שקל אחד. במיוחד יהיה הדבר בלתי יעיל, אם במהלך העברת המשאבים מהפרט המחזיק בכל ההכנסה לאחרים יאבד חלק מהכנסה זו. עם זאת, כלכלנים יודעים שייתכנו גם הרבה מאוד הקצאות יעילות אחרות. לדוגמה, חלוקה שווה של כל התוצר בין הפרטים תוביל להקצאה כלכלית יעילה, בעקבות הסחר ביניהם. אולם כיצד ניתן לחלק את התוצר באופן שוויוני יותר בין האנשים במערכת קפיטליסטית אשר הכוח המניע שלה הוא רצון האנשים להרוויח? לשם כך כאמור יש צורך להטיל מסים. מסים? ידוע שאלה אינם יעילים מהבחינה הכלכלית! אם מוטל מס על הכנסה מעבודה, אנשים יעבדו פחות, ייצרו פחות וההכנסה תרד (כמות המוצרים המיוצרים במשק תקטן). אם מוטל מס על הרווח, או על הריבית, אנשים ישקיעו פחות בהקמת מפעלים ובבנייה. הטלת מס על הריבית תקטין את החיסכון ולכן מקורות המימון של הבנקים יקטנו וההלוואות לעסקים יצומצמו. התוצאה דומה: ההכנסה והייצור פוחתים. מכאן שמס אינו יעיל מבחינה כלכלית. מהו פתרון הקסם שיהיה גם יעיל מהבחינה הכלכלית וגם ישפר את אי-השוויון בחלוקת ההכנסות? הפתרון הוא מס בשיעור גבוה על ירושות!!! מסי ירושה באירופה ובארה"ב מס על ירושות הוטל כבר ברומא העתיקה. כמעט בכל המדינות המתועשות מוטל כיום מס על ירושות. בארצות האנגלו-סקסיות המס מוטל על הירושה, ולא על היורש, בצורת מס על הרכוש Tax),(Estate ואילו ברוב מדינות אירופה מוטל המס על היורש (המס מוטל על הנכסים והמשאבים שקיבל היורש). שיעור המס קשור למידת הק רבה המשפחתית אל הנפטר וכן קיימת תקרת ירושה עליה מתקיים פטור ממס. כפי שניתן לראות מטבלה 1, שבה מפורטים שיעורי המס ותקרות המס במדינות שונות באירופה, ההכנסות ממסי ירושה ומתנות בכל מדינות אירופה מסתכמות בפחות מ- 1% מהתוצר. הסיבות לכך היו פטור מלא ממס לבני-זוג ולילדים בחלק מהמדינות, או תקרת ירושה גבוהה הפטורה ממס. בארה"ב מס הרכוש המוטל על נכסי המנוח קיים משנת המס מוטל על רכוש המועבר על-ידי המנוח לאחר מותו (ראה,(IRC 1986 אבל מוטל גם על העברות שנעשו על-ידי המנוח טרם מותו. דאגלס (2004 (Douglas, הציג סקירה נרחבת על מסי ירושה בארה"ב. לפי דאגלס חשוב להבדיל בין מסי רכוש המוטלים על נכסי המנוח לבין מסי ירושה. מסי הרכוש מדורגים, ושיעורם השולי עולה עם העלייה בהיקף הרכוש. למספר היורשים אין כל השפעה על המיסוי. לעומת זאת מסי ירושה מוטלים על האדם המקבל את הירושה. ומאחר שגם מס זה מוטל באופן מדורג, גידול במספר היורשים מוביל להפחתת הנכסים שמקבל כל יורש ולכן סכום המס המצרפי שמוטל על הירושה יקטן עם הגידול במספר היורשים. הממשל הפדראלי בארה"ב אינו מטיל מסי ירושה, עם זאת חלק מהמדינות (states) מטילות מס זה. המס שמטיל הממשל הפדראלי מופעל על נכסי המנוח בניכוי הוצאות מסוימות. השווי הנכסי כולל את שוויים של נכסי דלא ניידי ונכסים פיננסיים כמו מזומנים, מניות, אגרות חוב, פנסיות והתמורה מביטוחים של הנפטר. קיימת רמת סף מינימלית של נכסי הנפטר שעליה לא מוטל מס (הנובעת מזיכויים המתקבלים כנגד מסים שנגבו על-ידי המדינות וכן זיכוי בגין מסים שהוטלו על מתנות). פקודת מס משנת ( (Taxpayer Relief Act of קבעה כי רמת הסף הפטורה ממס תלך ותגדל עד לסך של מיליון דולר בשנת

14 ב( ב( ב( מסים על ירושות ומתנות באחוזי תוצר (GDP) (2001) מספר השנים הנחשבות לצורך חישוב 4 המס טבלה - 1 מסים על ירושות ומתנות במדינות אירופה יורשים אחרים שיעור המס (%- שיעור המס הגבוה ביותר (%- 3 ירושת הסף מעליה יוטל מס מקסימלי (באירו) 2 ירושה בני זוג וילדים 1 מדרגת המס הנמוכה ביותר (%- סכום פטור ממס (באירו) 5 בלגיה 76,000 צרפת (46,000) Tax free דנמרק 30, ,000 גרמניה 15, , to ,700, (15) Tax free (6,700) (15) Yearly ,565, to ,022 מזרח 4 511, to (511) גרמניה פינלנד 6, , to (3,400) יוון 19, , to 60 None 0.26 אירלנד Tax free (20) Tax free (20) 20 Lifetime ,253 (402,253) 8 איטליה Tax free 3 Tax free 3 3 None 0.08 הולנד 467, , to (7,996) 9 אוסטריה 2, ,380, to ,641 פורטוגל 3 355, to 50 Lifetime 0.07 (Tax free) 10 (Tax free) 15,957 ספרד , Same (47,858) 11 30,939 שבדיה 10 66, Same (7,735) שוויץ המספרים בסוגריים מייצגים את תקרת הירושה הפטורה ממס לילדים, כאשר זו שונה מהתקרה הפטורה לבני זוג ההמרה לאירו חושבה לפי השער ב- 1 לינואר שיעור המס הגבוה מחושב מסכום זה ומעלה. מספר השנים הקובע 5 את שיעור המס. באזור הפלמי שיעור המס הגבוה לבני זוג ולילדים הוא 27% על ירושה הגבוהה מ- 250,000 אירו ו- 65% 7 6 על יורשים אחרים. פטור מיוחד ממס לבני זוג או ילדים עד גיל 27 שקיבלו תגמולי ביטוח לאומי או פנסיה. היה קיים בשנים ההמרה בוצעה לפי 8 1. Mark = 1 DM החל מ- 25 באוקטובר 2001 לא מוטל מס ירושה. במקומו מוטל מס על קרקע ונכסי דלא ניידי 10 9 בשיעורים של 1% או 2%. לילדים מתחת לגיל 23, 3,999 אירו לשנה, אבל לפחות 7,996 אירו. ילדים קטנים פטורים 11 ממס. המס לילדים בוגרים ולבני זוג דומה. אם הילד מתחת לגיל 13, יהיה הסכום הפטור ממס 15,362 אירו ויגיע עד למקסימום של 46,086 אירו בגיל 21. המס האפקטיבי גבוה יותר, מאחר שאין שום הוצאות מוכרות. בנוסף לסכום 14 הפטור ממס יש לילדים סכום פטור להוצאות אחזקה בסך 1,105 אירו לכל שנה מתחת לגיל 18. בשוויץ לא מטילה הפדרציה מס על ירושות. עם זאת, כמעט בכל הקנטונים מוטל מס על מתנות וירושות בשיעורים שונים (למעט בקנטון הקרוי שוויץ.([Schwyz] ברוב הקנטונים ירושות לבני זוג ולילדים אינן חייבות במס. המקור: Mennel, A., & Foster, J. (Eds.). (2003). Steumem in Europa, Amerika and Asien, Herne/Berlin; OECD Revenue Statistical and Scheme according to Roger S. Smith: Personal wealth and the European Union, DIW (mimeo 2001), Berlin updates and supplements. שיעורי המס על נכסי הנפטרים בשנת 2005 מוצגים בטבלה 2. שיעורי המס נעים בין 18% ל- 47%. שיעורי המס שונו מספר פעמים. בין השנים 1954 ו נעו שיעורי המס במדרגות השונות בין 3% ל- 77%, והיקף הירושה הפטור ממס היה 60,000 דולר בלבד. מאז 1977 שיעורי המס ירדו ברציפות וסכום הירושה הפטור ממס הלך וגדל ברציפות. ההכנסות ממסים על רכושם של הנפטרים מעולם לא היו גדולות. הסיבה העיקרית לכך היא שהמס מוטל אך ורק על ירושות גדולות מאוד (ב- 2006, יותר ממיליון דולר). 14

15 טבלה - 2 שיעור המס השולי המוטל על ידי הממשל הפדראלי על נכסי הנפטרים C המס על הסכום בעמודה A בדולרים B סכום חייב בדולרים לא יותר מ: A סכום חייב בדולרים מעל: D שיעור המס על ההפרש שבין עמודה B לעמודה A 0 10,000 20,000 40,000 60,000 80, , , , , ,000 1,000,000 1,250,000 1,500,000 2,000,000 10,000 20,000 40,000 60,000 80, , , , , ,000 1,000,000 1,250,000 1,500,000 2,000, ,800 3,800 8,200 13,000 18,200 23,800 38,800 70, , , , , , ,800 18% 20% 22% 24% 26% 28% 30% 32% 34% 37% 39% 41% 43% 45% 47% המקור: 1999):12. International Revenue Service, Instructions for Form 706 (Revised July טבלה - 3 מסי ירושה (I), מסים על רכוש הנפטר (E) ומסים על מתנות (G) שנגבו על ידי הממשל הפדראלי ועל ידי המדינות בארה"ב, במיליוני דולרים, בשנים S/F באחוזים מסך E+I+G ההכנסה ממסים מדינות ממשל פדראלי סה"כ הכנסות (F+S) הכנסות המדינות (S) הכנסות הממשל הפדראלי (F) שיעור הגידול בשנים שיעור הגידול בשנים % 10.3% % 7.7% % 9.7%

16 המקור : Congressional Budget Office, (2000). Facts and Figures on Government Finance, The Budget and Economic Outlook: Fiscal Years The Tax Foundation, Washington, D.C., Annual Volumes. Washington, D.C.,: בטבלה 3 מוצגות ההכנסות של הממשל הפדראלי ושל המדינות ממסים על רכוש הנפטרים בשנים ובטבלה 4 מוצג שיעור ההכנסה ממסי ירושה וממסים מתוך סך הכנסת המדינות ממסים. בשנת 1936 הסתכם המס הפדראלי ב- 377 מיליון דולר, שהיוו כ- 7% מסך ההכנסות של הממשל, בעוד שבשנת 1999 הסתכם המס על רכוש נפטרים בכ- 28 מיליארד דולר שהיוו רק כ- 1.5% מסך ההכנסות. הכנסותיהן של המדינות הראו תוצאות דומות. המס על רכוש הנפטרים הניב רק כ- 1.5% מסך ההכנסות ממסים. קארן ורורק (2004 Rork, (Karen & טוענים כי הדיון במסים המוטלים על רכוש הנפטר זכה לתשומת לב רחבה בעקבות הצעותיו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש לבטלם. תהליך ביטול מסי הירושה החל במדינות ארה"ב כבר בשנת מאז ועד היום 31 מדינות בארה"ב ביטלו את מסי הירושה ואת המסים על רכוש הנפטר. המסים שבוטלו הוחלפו במס המכונה Pick Up Tax מס שהמדינה המקומית גובה על חשבון המס אותו מחייבת הממשלה הפדראלית. מס זה אינו מגדיל את חבות המס מעבר למחויב על-ידי הממשלה הפדראלית. ב- 12 מדינות עדיין קיימים מסי ירושה. במדינות אלה ננקטו שינויים המורידים את חבות המס, כגון העלאת סף הירושה החייבת במס, פטור לבני-זוג וכד'. שתיים מן המדינות הכריזו כי המס יבוטל עד לשנת 2006, וגם שאר המדינות שוקלות לבטלו. פיקטי (2003 (Piketty, בחן את נתוני המסים על ירושה ואת התפלגות ההכנסות בצרפת. ממצאיו הראו כי במאה ה- 19 הוטל מס בשיעור אחיד של 1% על ירושות. החל משנת 1901 הופעל מס פרוגרסיבי, אולם שיעורי המס היו נמוכים. במהלך תקופת מלחמת העולם הראשונה לא עלה שיעור המס המקסימלי על 5%. לאחר מלחמת העולם השנייה הועלו המסים על הכנסה והמסים על ירושה בשיעורים ניכרים. על-פי הנתונים, העריך פיקטי כי שיעור המס המקסימלי על ירושה היה כ-- 25% 20% והגיע ל- 35%-30% בשנת 1920 ב עמד שיעור המס על 30%-35%. בשנות ה- 60 וה- 70 ירד שיעורו ל- 20%-15% ובשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 20 עלה השיעור ל- 35%-30%. לפי פיקטי, הירידה בריכוזיות ההון שחלה בצרפת במהלך המאה ה- 20 לא פגעה בקצב הצמיחה הכלכלית. שיעורי צמיחת התוצר היו גבוהים ביותר החל משנות ה- 40 ועד שנות ה- 70 של המאה ה- 20, תקופה המכונה בצרפת "30 השנים המפוארות" Glorieuses).(Trente פיקטי מציין, כי מספר היסטוריונים כלכליים העלו את ההשערה שחלוקה מחדש של העושר תוביל לעליית הצמיחה הכלכלית. לדוגמה, קארה, דובואה ומאלינווד( 1972 E. (Carre, J., Dubois, P., & Malinvaud, 2 קובעים שהתחלקות שוויונית יותר של העושר בצרפת בשנים הובילה להתפתחות דור חדש של יזמים ולהקמתן של פירמות חדשות רבות. מגבלות האשראי הן משמעותיות יותר כאשר ההון מרוכז בידי מעטים ולכן לפי קארה נגרמת פגיעה ביעילות הכלכלית. מכאן שלחלוקה מחדש של העושר יכולה להיות השפעה חיובית על היעילות. עם זאת, יש לציין שנדרש מחקר המבוסס על נתונים כדי לבחון את תקפות הטענות. 2 השינוי בחלוקת העושר הושפע במידה ניכרת מן האינפלציה הגבוהה בשנים אלה, שגרמה להעברת משאבים מן המלווים ללווים. 16

17 17 4 הלבט תונידמה תוסנכה םיזוחאב תונתמ לע םיסמו השורי יסממ ב"הראב (States-ה) םיסממ ןהיתוסנכה ךסמ U.S Department of Commerce, Governmental Finances, provides at ftp.census.gov/pub/outgoings/govs םש U.S all states Atlanta Alaska Arizona Arkansas California Colorado Connecticut Delaware Florida Georgia Hawaii רתויב ךומנה Idaho 0.4% MN Illinois 0.4% MI Indiana 0.3% UT Iowa 0.3% MS Kansas 0.2% ID Kentucky 0.1% AR Louisiana Maine Maryland Massachusetts Michigan רתויב הובגה Minnesota 4.4% NH Mississippi 3.2% PA Missouri 2.8% SD Montana 2.6% CT Nebraska 2.6% FL Nevada 2.6% NY New Hampshire 2.2% NJ New Jersey 2.0% VT New Mexico New York North Carolina North Dakota Ohio Oklahoma Oregon Pennsylvania Rhode Island South Carolina South Dakota Tennessee Texas Utah Vermont Virginia Washington West Virginia Wisconsin Wyoming U.S Average Standard Deviation Coefficient of Variation

18 ההשלכות האפשריות של מסים על ירושה לא מצאתי מחקר שבדק את הקשר האמפירי בין מסי הירושה והצמיחה הכלכלית. כפי שראינו, מס על ירושות קיים במדינות הקפיטליסטיות ביותר, המקסימלי גבוה. כגון ארה"ב וגרמניה, ושיעורו האם מס זה יעיל מבחינה כלכלית? התשובה היא: כן, מס זה יעיל מבחינה כלכלית! התיאוריה הכלכלית קובעת כי מטרת החיסכון איננה להוריש אלא לגשר על ההכנסות על פני החיים. כלומר להעביר הכנסות מתקופה שבה ההכנסה גבוהה לתקופה אחרת שבה ההכנסה נמוכה. ירושה היא הכנסה שלא מעבודה, וכל כלכלן מתחיל יודע שגידול בהכנסה שלא מעבודה מקטין את התמריץ לעבוד, ומקטין גם את התמריץ ללמוד ולהשקיע בהכשרה. מס על ירושה אינו פוגע בהקצאת המקורות ובתמריץ לעבוד ולכן זהו המס היעיל ביותר. שאלה נוספת, העולה בהקשר זה, האם הטלת מס על ירושה שתוביל לבריחת הון פיננסי מן המשק, לארצות המהוות "מקלט מס", תגרום לירידת צבר ההון והצמיחה הכלכלית? לפי נורגארד (1997 (Norregaard, משלם המסים יטה להחליף מקום מגורים ולעבור לארצות בהן שיעור המס על ירושה נמוך יותר. לכן בארצות בהן יש מדינות,(states) כמו בארה"ב ובאוסטרליה, הממשלה הפדראלית צריכה לגבות את מסי הירושה. גרוסמן (1990 (Grossman, בחן את ההגירה בין המדינות השונות באוסטרליה בשנים ממצאיו הראו כי בעקבות הפחתת מסי הירושה בקווינסלנד ב- 1976, החלה אליה הגירה בהיקפים גדולים. גמלאים מכל רחבי אוסטרליה העדיפו לעבור לקווינסלנד. בעקבות זאת נאלצו גם המדינות האחרות להפחית את שיעורי המס על ירושות. האם הגירת גמלאים צריכה להדאיג אותנו? ברוב הארצות המתועשות ההון זורם בחופשיות ממדינה למדינה. חוסר בהון פיננסי במשק דוחף את הבנקים לגייס מקורות בחו"ל. כתוצאה מכך תחול ירידה בסך הנכסים נטו של המשק. עם זאת, על- 3 פי התיאוריה הכלכלית, שער הריבית לא יושפע ממהלך זה. לכן גם לא יושפעו מכך מלאי ההון וקצב הצמיחה הכלכלית. גם בשוק מטבע חוץ עשויים לחול שינויים עקב בריחת הון לחו"ל. בריחת הון מסיבית עשויה להוביל לביקוש גדול ופתאומי למטבע חוץ ולכן לגרום לפיחות חד של שער המטבע המקומי. הבנק המרכזי התמודד בעבר עם זעזועים מסוג זה באמצעות העלאה חדה של הריבית המוניטארית, אמצעי שניתן להפעילו כצעד מקדים להכרזה על מס ירושה. התיאוריה וכן נתוני העבר מראים כי תוך פרק זמן קצר לאחר הזעזוע יחזור שער הריבית (שער הריבית הבין-לאומית) לרמת שיווי המשקל. התועלת מרפורמה במסים, לפיה יוטל מס על ירושות ויפחת המס על עבודה והכנסות מהון, היא חד משמעית: הפחתת מסים על עבודה תוביל לגידול בתעסוקה, לגידול בשעות העבודה למועסק ולגידול בתפוקה. הפחתת מסי החברות ומסי רכישה תוביל לגידול בהיקף ההשקעות המקומיות ולזרימת הון והשקעות מחו"ל. הפחתת המסים העקיפים תוביל להוזלת מחירים ולעליית ההכנסה הריאלית. פיקטי (2003) אמד את ההשפעה ארוכת הטווח של מסי ירושה פרוגרסיביים על הצבר ההון. על-פי ממצאיו, למרות שהמס מפחית את צבר ההון, השפעתו נמוכה בהרבה בהשוואה להשפעת מסי ההכנסה על צבר ההון. מאחר שמס ההכנסה מוטל מדי שנה, תפחת צבירת ההון של פרט, אשר 3 במשק קטן כמו המשק הישראלי, שער הריבית נוטה להשתוות לשער הריבית בחו"ל, בתוספת פרמיית סיכון. 18

19 הכנסתו ממוסה במשך 50 שנה בשיעור של 50%, פי 5 בהשוואה לפגיעה שתיגרם לצבירת ההון שלו בעקבות הטלת מס ירושה בשיעור של 50%. לעומתו טענו גייל וסלמרוד (2000 Slemrod,,(Gale & שהעלאת הפטור ממסי ירושה תעודד אנשים לעבוד יותר, לחסוך יותר, להשקיע יותר וכן להסתכן יותר. התשובה לטענתם של גייל וסלמרוד היא שמסי ההכנסה מוטלים על כל סוגי ההכנסה. המסים מוטלים על הכנסה שהופקה בעבודה קשה, ועל הכנסה מריבית ומרווחים. עלינו להטיל מסים שמידת פגיעתם ביעילות הכלכלית תהיה מינימלית. האם מקבלי הירושה הפוטנציאליים יפגעו מן הרפורמה? ניתן לקבוע כי רפורמה מסוג זה תשפר את מצבם הכלכלי של רוב רובם של האנשים החיים בארץ. מובן כי המתנגדים העיקריים יהיו אותם מעטים אשר מחזיקים בעיקר הנכסים במשק. אלו הם הניזוקים העיקריים מן ההצעה. מה מספרם? מהו השיעור היחסי שלהם באוכלוסייה? כדי לענות על שאלה זו נציין כי השווי של סך הנכסים הפיננסיים בישראל מסתכם בכ- 1,400 מיליארד שקלים. בנוסף מחזיקים האנשים בישראל בדירות בשווי דומה וכן בנכסי דלא ניידי אחרים. הערכה גסה של סך נכסי הציבור עומדת על כ- 3,000 מיליארדי שקלים. חלוקה שוויונית של נכסים אלה באוכלוסייה הייתה מזכה כל משפחה בת 5 נפשות בנכסים בסך כשני מיליון ושלוש מאות אלף שקלים. אין בידי נתונים על התפלגות הנכסים בקרב האוכלוסייה. עם זאת, ניתן לנחש כי משפחות בעשירונים 9-1 מחזיקות בנכסים בהיקף נמוך מן הסכום הממוצע שחושב לעיל. הערות לסיכום ממשלות אירופה וארה"ב מטילות מסים על נכסי הנפטרים וכן על היורשים, אולם היקף ההכנסות ממסים אלה זניח. הכנסות ממסים מסוג זה תהיינה משמעותיות רק אם יבוטלו הפטורים ויופחת באופן משמעותי סף הירושה החייב במס. השאלה הנשאלת היא האם הטלת המס תוביל לשיפור היעילות הכלכלית? התיאוריה הכלכלית בהקשר זה ברורה: מס על ירושה הוא מס המוביל לשיפור היעילות הכלכלית. אם הטלת המס תלווה בהפחתת המסים על ההכנסות מעבודה ומהון ובהפחתת מסים עקיפים, היעילות הכלכלית תהייה רבה אף יותר. עולה השאלה האם מס מסוג זה הוא מוסרי והוגן? הירושה הנה הכנסה שכבר הוטל בגינה מס כאשר נוצרה בידי המוריש. הטלת מס על ירושה משמעותה מיסוי ההכנסה לאחר ששולם עליה מס בעבר. עם זאת, אין לנתק את הדיון במס על ירושה מאספקטים מוסריים הקשורים לאופי התפקוד של הכלכלה הקפיטליסטית. כלכלה קפיטליסטית מובילה לחוסר שוויון ניכר בחלוקת ההכנסות והעושר. קיימת הסכמה רחבה כי השיטה הקפיטליסטית היא היעילה ביותר ועובדה זו מהווה את הצידוק היחיד להסכמה החברתית לאי-השוויון בחלוקת ההכנסות. מאחר שהמס על ירושה יעיל מן הבחינה הכלכלית וכן מוביל להקטנת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות אי-שוויון שהוא תוצאה לא מוסרית של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית עלינו להפעיל את המס על ירושה. הפעלת מס הירושה תשפר את היעילות הכלכלית ותפחית את הנזקים החברתיים הנובעים מאי-השוויון בחלוקת ההכנסות. 19

20 אם בכוונתנו להפעיל רפורמה כזו, אנו חייבים להפעיל את המס ללא מתן פטורים גורפים להורשה לבני זוג או ילדים, ולהטיל מס בשיעור גבוה תוך קביעת סף נמוך מאוד לפטורים ממס. מקורות Carre, J., Dubois, P., & Malinvaud, E. (1972). La croissance francaise: Un essai d'analyse economique causale de l'apres-guerre, Paris: Editions du Seuil. Douglas, A. K. (2004). The revised uniform estate tax apportionment act,real Property, Probate and Trust Journal, 38, 613 Gale, W., & Slemrod. J. (2000). Ancester worthship, everything you wanted to know about estate taxes. The Milken Review. Grossman, P. (1990). Fiscal competition among states in Australia: The demise of death duties. The Journal of Federalism, 20, 145 Internal Revenue Code - IRC (1986) Karen, S. C., & Rork J. C. (2004). Diagnosis murder: The death of state death taxes. Economic Inquiry, 42, 537 Norregaard, J. (1997) Tax Assignment, fiscal federalism. In. T. Tar-Minassian (Ed.). Theory and practice (pp ) Washington, DC: International Monetary Fund. Piketty, T. (2003). Income inequality in France, The Journal of Political Economy, 111, 1004 Roger, S. S. (mimeo 2001). Personal wealth and the European Union. DIW, Berlin updates and supplements. 20

21 הגורמים המשפיעים על החלטת אחיות בישראל להתחסן נגד שפעת 3 1,2 1 שוש שהרבני, אורי בן ציון, וגרגורי יום-דין תקציר מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הגורמים המשפיעים על ההחלטה של אחיות בישראל האם להתחסן או לא להתחסן נגד שפעת, תוך שימוש במודל האמונה הבריאותית.(HBM) שיטת המחקר: בחורף קיבלו 299 אחיות בישראל שאלון אשר כלל: א. נתונים סוציו- דמוגראפיים; ב. משתנים המבוססים על מודל האמונה הבריאותית,(HBM) כגון: רגישות נתפשת למחלה, המידה הנתפשת של חומרת המחלה, התועלת מהחיסון, חסמים המונעים קבלת החיסון, ומניעים לפעולה; ג. מידת הידע אודות החיסון ואודות מחלת השפעת וכן מוטיבציה בריאותית. הנתונים שנאספו נותחו בעזרת מודל פרוביט model).(probit תוצאות: נמצא כי שתי קטגוריות של מודל האמונה הבריאותית: האמונה בתועלת שבחיסון והמניעים לפעולה, משפיעות באופן מובהק על החלטת האחיות האם לקבל חיסון נגד שפעת. בנוסף, נמצא כי אחיות שהתחסנו בעבר החזיקו ברמות ידע גבוהות יותר אודות החיסון והמחלה; מידת תפישתן את חומרת המחלה הייתה גבוהה יותר, וגם הרגישות הנתפשת למחלה והמוטיבציה הבריאותית שלהן הייתה גבוהה מאלה של אחיות שלא התחסנו. מסקנות: חיסון עובדים במערכת הבריאות עשוי להפחית את הסיכון להתפשטות מחלת השפעת במוסדות הרפואיים השונים ולסייע בהפחתת שיעור התחלואה והתמותה של מטופלים ברמת סיכון גבוהה. לשם הגדלת שיעור המתחסנים בקרב אחיות יש לפעול להפצת הידע הנוגע להשלכות מחלת השפעת ולתועלות הצומחות מהחיסון לאחיות עצמן ולמטופליהן. מילות מפתח: מודל האמונות הבריאותיות, שפעת, אחיות, חיסון, שאלונים מבוא בישראל, כמו ביתר המדינות המפותחות, מומלץ כי עובדי מערכת הבריאות יתחסנו נגד מחלת השפעת. מחקרים בנושא מראים כי חיסון עובדי מערכת הבריאות עשוי להפחית את הסיכון של התפשטות מחלת השפעת במוסדות הרפואיים, ובמיוחד עשוי להקטין את שיעורי התחלואה והתמותה בקרב חולים גריאטריים, ששהותם במוסדות היא ממושכת Jacobson, (Poland, Tosh & (2005. יותר מזה, התחסנות הצוות הרפואי מקנה למטופלים תחושת ביטחון בכך שהמטפלים בהם יישארו בריאים ולא ייעדרו מעבודתם 2002) Guither,.(Lundstrom, Pugliese, Bartley, Cox & עם זאת, שיעור המתחסנים הוא נמוך יחסית: 11% בקרב עובדי מערכת הבריאות & Rishpon (Habib,.(CBS, (2003 ו- 9% בקרב האוכלוסייה האחרת Rubin, (2000 הספרות המחקרית כוללת מספר מחקרים אשר אמדו את הגורמים המשפיעים על התחסנות עובדי מערכת הבריאות נגד השפעת בכמה מישורים ;2002 Hayney, (Steiner, Vermeulen, Mullahy & (2005 Allsup,.Canning, Phillips & נמצא כי המשתנים המסבירים את ההחלטה להתחסן כנגד השפעת כוללים: הגנה עצמית מפני המחלה, הידבקות קודמת במחלה, חיסון שניתן חינם, נוחות, מניעת היעדרות מהעבודה והגנה על המטופלים. מאידך, הופמן ועמיתיו זיהו במחקרם מספר חסמים עיקריים המונעים מעובדי מערכת הבריאות לגשת להתחסן: תפישה מוטעית אודות המחלה 1 החוג לכלכלה וניהול, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 2 המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בן גוריון 3 המכון לחקר הגולן, אוניברסיטת חיפה 21

22 וסיכוניה, הבנת מקומו של הצוות הרפואי בהדבקת מטופליהם, חשיבות החיסון וסיכוניו, הנוחות הכרוך בהתחסנות 2006) Dumas,.(Hofmann, Ferracin, Marsh & וחוסר כמו כן, קיימים מספר מחקרים אשר השתמשו במודל האמונה הבריאותית על מנת לבחון התחסנות כנגד שפעת בקרב קשישים ועובדים (2002 Valley, (Blue & ה. מחקרים הראו כי בהשוואה לפרטים אשר לא קיבלו את החיסון, פרטים אשר התחסנו הם בעלי אמונה חזקה יותר כי שפעת היא מחלה חמורה וכי קבלת החיסון תעניק להם יתרונות בריאותיים (1999 Sogaard,.(Nexoe, Kragstrup & בנוסף, בין מחוסנים ללא מחוסנים נמצאו הבדלים מובהקים ברמת הידע אודות מחלת השפעת והחיסון נגדה, במידת המוטיבציה לאמץ התנהגות מונעת בתחומי בריאות אחרים, ובמידת מיקוד תשומת הלב במניעים הרלבנטיים לקבלת החיסון. עם זאת, חשוב להדגיש כי ברוב המחקרים הקודמים המתבססים על מודל האמונה הבריאותית, אוכלוסיית המחקר הייתה פרטים השייכים לקבוצת סיכון בריאותי גבוה או עובדים מבוגרים בריאים. מאחר שהסיבות להתחסנות נגד השפעת בקרב עובדי מערכת הבריאות שונות בחלקן מהסיבות להתחסנות של יתר האוכלוסייה, ראוי ואף חשוב לבחון סוגיה זו בקרב אחיות בישראל. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי היא לזהות את הגורמים המשפיעים על התחסנות כנגד שפעת בקרב אחיות בישראל תוך שימוש במודל האמונות הבריאותיות. רקע תיאורטי אודות מסגרת מודל האמונה הבריאותית המחקר הנוכחי משתמש במסגרת הקונספטואלית של מודל האמונה הבריאותית ) Belief Health Model להלן (HBM אשר פותח על ידי רוזנסטוק (1974 (Rosenstock, ומשמש כמתודולוגיה המסבירה התנהגות מונעת בתחום הבריאות. המודל שימש לבחינת מגוון רחב של דפוסי התנהגות מונעת בתחום הבריאות, כולל התחסנות כנגד שפעת (2002 Valley,.(Blue & במחקר הנוכחי נעשה שימוש בחמשת הקטגוריות הבאות של מודל :HBM הרגישות הנתפשת לאפשרותהתחלואה בשפעת. על פי קטגוריה זו כל פרט מחזיק בתפישה משלו הנוגעת לסבירות שיחלה במחלת השפעת. נחקרים המעריכים כי הסבירות לכך שיחלו בשפעת היא נמוכה מכחישים את האפשרות שיחלו בה, ואילו נחקרים שמידת רגישותם גבוהה מעריכים כי הם מצויים בסכנה ממשית לחלות בשפעת. החומרה הנתפשת של מחלת השפעת. קטגוריה זו משקפת את אמונותיו של הפרט באשר לקשיים שמחלת השפעת עלולה ליצור, כגון: כאבים, חוסר נוחות, היעדרות מהעבודה ונטל כלכלי. התועלת הנתפשת מהחיסון. קטגוריה זו מתייחסת לאמונותיו של הפרט בדבר התועלת שתביא לו ההתחסנות. לדוגמה, סביר להניח כי קבלת החיסון תמנע את ההידבקות במחלה. חסמים המונעים מהפרט לקבל חיסון. החסמים קשורים למאפייני כספית גבוהה, אי הנעימות וחוסר הנוחות הכרוכים בקבלת החיסון. החיסון, עלות כגון: מניעים לפעולה. הכוונה היא למניעים פנימיים ו/או חיצוניים המשמשים זרזים לנטילת החיסון, כגון: מידע אודות המחלה או החיסון העולה מהמדיה או המלצות רפואיות המעודדות התחסנות. בנוסף למשתני מודל,HBM המחקר כולל משתנים סוציו-דמוגראפיים וכן שתי קטגוריות נוספות המבוססות על מחקרם של בלו וואלי (2002 Valley, :(Blue and הראשונה, ידע אודות המחלה 22

23 ג( א( והחיסון; השנייה, מוטיבציה בריאותית, המתייחסת לרמת המוטיבציה המעודדת התנהגות מונעת בתחומי בריאות שונים. הידע הנוגע לחיסון ולמחלה יחד עם המוטיבציה הבריאותית הם גורמים העשויים להשפיע באופן עקיף על ההתנהגות המונעת של הפרט דרך השפעתן על תפישותיו. שיטת המחקר המחקר הקיף 299 אחיות וסטודנטיות לסיעוד שכללו שלוש קבוצות: ( אחיות הלומדות לתואר ראשון בחוג למנהל מערכות בריאות במכללת עמק יזרעאל. (ב) אחיות הלומדות לתואר שני בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. ( סטודנטיות לסיעוד במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא. כל הנחקרות קיבלו בכיתותיהן שאלונים במהלך חורף השאלון, שאושר על ידי הוועדה האתית של מכללת עמק יזרעאל, כלל שני חלקים: (1) נתונים סוציו- דמוגראפיים, וביניהם: גיל, מצב משפחתי, השכלה, לאום וחברות בקופת-חולים. (2) שאלות הבוחנות את משתני מודל HBM בהתבסס על השאלון של בלו וואלי (2002 Valley, (Blue and המכיל 7 קטגוריות: רגישות נתפשת למחלה, חומרה נתפשת של המחלה, התועלת העולה מהחיסון, חסמים המונעים מהפרט את קבלת החיסון, מניעים לפעולה, ידע אודות המחלה והחיסון ומוטיבציה בריאותית. השאלון תורגם מאנגלית לעברית בשיטת הלוך ושוב. תחילה תורגם מאנגלית לעברית על ידי אחד המחברים ולאחר מכן תורגם בחזרה לאנגלית על ידי עורך אשר שפת האם שלו אנגלית ולא הכיר את הגרסה האנגלית של השאלון. בנוסף דיוקן של המילים בשתי הגרסאות נבחן על ידי שני סטודנטים השולטים בשתי השפות. לבסוף, הכותבים תיקנו את אי ההתאמות שנמצאו. בשאלון, נמדדו הפריטים אשר בחנו את שבע הקטגוריות של מודל HBM תוך שימוש בסולם ליקרט הנע בין 1 ל- 5 : - 5 "מסכים בהחלט"; - 4 "מסכים"; - 3 "אדיש"; - 2 "לא מסכים"; - 1 "לא מסכים בהחלט". לאחר בחינת מהימנות נעשה היפוך שאלות לשאלות שנוסחו בצורה שלילית, כך שתשובה גבוהה מייצגת רמה גבוהה של הפריט. בעזרת ממוצעי התשובות לכל הפריטים יצרנו מדד אחד בלתי תלוי, אשר ערכיו מנבאים האם המשתתף יתחסן בעתיד או לא. ערכנו שני ניתוחי רגרסיה מסוג פרוביט שסייעו לנו לאמוד את מידת השפעתו של כל משתנה בלתי תלוי על הסבירות כי המשתתף יתחסן נגד שפעת. במודל הפרוביט הראשון המשתנה התלוי FLUVAC היה דיכוטומי, כאשר התשובה "1" פירושה שהנחקר התחסן במהלך השנה האחרונה ו- "0" פירושה שלא התחסן. המשתנים הבלתי תלויים כללו את המאפיינים הסוציו-דמוגראפיים ואת הקטגוריות של מודל האמונה הבריאותית. במודל הפרוביט השני, המשתנה התלוי היה המידה בה המשתתפים מתכוונים להתחסן בשנה הקרובה (12 חודשים). המשתנה חולק לחמישה ערכים הנעים מ: - 1 "בוודאות לא אתחסן כנגד השפעת" עד - 5 "בוודאות אתחסן". המשתנים הבלתי תלויים כללו את כל המאפיינים הסוציו-דמוגראפיים ואת הקטגוריות של מודל האמונה הבריאותית וכן משתנה דמי.FLUVAC 75% (90.6%); רוב המשתתפים היו נשים המדגם: של הסוציו-דמוגראפיים תוצאות המאפיינים מהמשתתפים היו יהודים ו- 25% בני לאומים אחרים; 61% מהמשתתפים היו נשואים ו- 17% לא נשואים; הגיל הממוצע של הנבדקים היה 32, ורוב המשתתפים היו חברים בקופת חולים כללית. בנוסף, רק 34.1% מהאחיות במדגם חוסנו כנגד השפעת בעבר. 23

24 טבלה מספר 1 מציגה את ממוצעי הערכים של מודל האמונות הבריאותיות, אשר נמדד בסולם ליקרט 5-1. כצפוי, התוצאות מראות כי בהשוואה לאחיות אשר לא חוסנו בעבר, אחיות שחוסנו הציגו רמות גבוהות יותר בכל הקטגוריות של מודל,HBM פרט לקטגוריית החסמים מפני התחסנות. מכאן עולה כי בהשוואה לאחיות שלא התחסנו בעבר נגד שפעת, אחיות שהתחסנו מעריכות יותר כי מחלת השפעת היא מחלה חמורה. יותר מזה, ניתן לראות כי אחיות שהתחסנו הרגישו כי הן פגיעות יותר למחלה, רואות יותר תועלת בחיסון ובעלות מספר מועט של חסמים בהשוואה לאחיות שלא התחסנו. כמו כן, התברר כי בהשוואה לאחיות שלא התחסנו, האחיות שהתחסנו מחזיקות בידע רחב יותר אודות החיסון והמחלה; רמת המוטיבציה הבריאותית שלהן גבוהה יותר וגם רמות המניעים שלהן לגשת להתחסן גבוהות משל אחיות שלא התחסנו בעבר. טבלה 1 - ממוצעי הערכים של מודל האמונות הבריאותיות בקרב אחיות שהתחסנו ולא התחסנו בישראל בחורף קטגוריות מודל האמונות הבריאותיות רגישות למחלה חומרת המחלה תועלת מהחיסון חסמים מניעים לפעולה קטגוריות נוספות ידע מוטיבציה בריאותית התחסנו (102=N) לא התחסנו (197=N) ערכי t רמת מובהקות (דו-זנבי) תוצאות המודל הראשון טבלה מספר 2 מציגה את התוצאות של מודל הרגרסיה מסוג פרוביט. במודל זה קיימת בקרה על כל המשתנים הסוציו-דמוגראפיים. המשתנה התלוי הוא משתנה דיכוטומי. FLUVAC התוצאות של טבלה מספר 2 מעידות כי שתי קטגוריות של מודל HBM ה: תועלת הנתפשת מהחיסון והמניעים לפעולה, מסבירות את ההחלטה להתחסן (אלפא של קרונבך alpha- Cronbach's היא 0.73 ו בהתאמה). לעומת זאת, כל יתר הקטגוריות, כולל: רגישות נתפשת למחלה, מידת החומרה הנתפשת של המחלה, חסמים מפני התחסנות, מידת המוטיבציה הבריאותית וידע על המחלה ועל החיסון לא נמצאו ככאלה המסבירות את ההתחסנות בעבר. למעשה, הממצאים מראים כי אחיות שהתחסנו בעבר תופשות את מידת התועלת העולה מהתחסנות ברמות גבוהה יותר מעמיתותיהן שלא התחסנו בעבר. לדוגמה, אחיות שהתחסנו האמינו כי סביר שהחיסון ימנע את הידבקותן במחלה. כמו כן, רמות המניעים לפעולה של אחיות שהתחסנו בעבר היו גבוהות יותר מאלה של מאחיות שלא התחסנו (כמו, לדוגמה, ההמלצה להתחסן). בנוסף, נבחנו גם הגורמים המשפיעים על ההחלטה להתחסן בקרב אחיות בעלות ניסיון מקצועי לעומת סטודנטיות לסיעוד החסרות את הניסיון המקצועי (הממצאים אינם מוצגים בטבלה מספר 1). נמצא כי קטגוריית תפישת התועלת העולה מהחיסון מסבירה התחסנות בקרב אחיות מנוסות, בעוד שמניעים לפעולה מסבירים התחסנות בקרב סטודנטיות לסיעוד החסרות ניסיון מקצועי. ממצאים אלו עשויים להסביר את הנטייה של אחיות מנוסות לבסס את החלטתן על ידע וניסיון, בעוד סטודנטים חסרי ניסיון מבססים את החלטתם על המלצותיהם של אנשים כמו רופאים, בני משפחה ועוד. 24

25 אשר למשתנים הסוציו-דמוגראפיים, התוצאות בטבלה מספר 2 מלמדות כי: (1) אחיות לא נשואות פחות נוטות להתחסן בהשוואה לאחיות נשואות; (2) אחיות שהן חברות בקופות החולים הקטנות בישראל, כגון קופת-חולים מאוחדת, אינן נוטות להתחסן בהשוואה לאחיות החברות בקופת החולים הכללית; (3) לגיל מבוגר יותר יש השפעה חיובית על ההחלטה להתחסן. ממצאים אלו תואמים את תוצאות מחקרם של שהרבני ובן ציון (2006 Benzion,,(Shahrabani & שהתייחסו לחיסון נגד שפעת באוכלוסיית ישראל כולה. לעומת זאת המחברים מצאו משתנים נוספים אשר מסבירים את ההחלטה שלא להתחסן בקרב האוכלוסייה הישראלית, וביניהם: עולים חדשים מברית המועצות בשנות ה- 90, מגורים בבית צפוף וכן עישון כבד. טבלה - 2 תוצאות מודל פרוביט (כאשר המשתנה התלוי הוא התחסנות בעבר ( Wald SE משתנים בלתי תלויים ערכי הפרוביט רמת המובהקות קטגוריות מודל האמונות הבריאותיות מידת הרגישות הנתפשת לחלות במחלה החומרה הנתפשת של המחלה מידת התועלת מהחיסון חסמים המונעים חיסון מניעים לפעולה קטגוריות נוספות רמת הידע לגבי החיסון והמחלה רמת המוטיבציה הבריאותית משתנים סוציו-דמוגראפיים מין גיל דת (בסיס: יהדות) מוסלמים ואחר נוצרים מצב משפחתי (בסיס: נשוי) חברות בקופת חולים (בסיס: קופת חולים כללית) מכבי לאומית אחר (N=292, חי בריבוע= ) תוצאות של המודל השני במודל השני, המשתנה התלוי היה הכוונה להתחסן ב- 12 החודשים הבאים. התוצאות של המודל השני (אשר אינן מוצגות כאן) תואמות את התוצאות המוצגות בטבלה 2 של המודל הראשון, ומעידות כי שתיים מהקטגוריות של מודל האמונה הבריאותית: תועלות נתפשות מהחיסון וכן מניעים לפעולה, מסבירות את הכוונה להתחסן. לאחר בקרה על המשתנים הסוציו-דמוגראפיים, מתברר כי הכוונה להתחסן עולה עם עלייה ברמות של קטגוריית התועלת הנתפשת מהחיסון ושל המניעים לפעולה. יותר מזה, נמצא כי דת מהווה גורם המשפיע על הכוונה להתחסן, מאחר שבקרב המוסלמים הכוונה להתחסן בעתיד הייתה נמוכה יותר מזו של הנחקרים היהודים. דיון ומסקנות תוצאות המחקר הנוכחי מראות כי אחיות אשר התחסנו בעבר מחזיקות בממוצע תפישות גבוה יותר כי השפעת הינה מחלה רצינית מאלו אשר מעולם לא התחסנו. כמו כן, בממוצע, אחיות שהתחסנו 25

26 מחזיקות בידע רב יותר אודות החיסון והמחלה ורמות גבוהות יותר של מוטיבציה בריאותית מאחיות שלא התחסנו מעולם. באשר למשתנים ההתנהגותיים, אחיות מחוסנות חשות פגיעות יותר למחלה; תופשות את החיסון כיעיל יותר; בעלות רמות גבוהות יותר של מניעים לפעולה ואין בהן חסמים רבים המונעים מהן התחסנות בהשוואה לעמיתותיהן אשר לא התחסנו. התוצאות הסטטיסטיות של המודל האנליטי המבצע בקרה על המשתנים הסוציו-דמוגראפיים מלמדות כי שתיים מהקטגוריות של מודל האמונה הבריאותית: תפישת התועלת העולה מהחיסון והמניעים לפעולה (בהמלצת הרופאים או מקום העבודה) מסבירות את קבלת החיסון בקרב אחיות בישראל. יתר על כן, ממצאינו מעידים כי בקרב אחיות מנוסות הגורם המשפיע ביותר על החלטותיהן הוא תפישות תועלתניות, בעוד שבקרב סטודנטיות לסיעוד החסרות את הניסיון המקצועי הגורם המשפיע ביותר על ההתחסנות היה מניעים לפעולה. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם ממצאיהם של או'ריילי ועמיתיו (2005 Stevens, (O'Reilly, Cran & על פיהם עולה כי אחיות בבריטניה נוטות יותר להתחסן אם הן מאמינות שהחיסון מקפל בתוכו יתרונות בריאותיים; אם הן חשו בסכנת הידבקות במחלה ואם הן קיבלו המלצה מאיגוד בריאות מקצועי. בעוד שממצאינו מעצימים את תפישת התועלת העולה מהחיסון ואת חשיבותה של ההמלצה, חביב ועמיתיו ) et Habib (al., 2000 מצאו כי הסיבה המרכזית לכך שישראלים העובדים במערכת הבריאות אינם מתחסנים היא מודעותם הנמוכה לחומרתה של המחלה ולמידת היעילות והבטיחות של החיסון. הסיבה האפשרית לשוני בממצאים טמונה בעובדה כי ממצאינו מתבססים על המסגרת האנליטית של מודל האמונה הבריאותית, בעוד שמחקרם של חביב ועמיתיו (2000 al., (Habib et לא השתמש במסגרת זו. הסבר נוסף טמון במדגם הנבחר. בעוד אנו במחקרנו הגבלנו את המדגם לאחיות, במחקרים אחרים בחנו החוקרים את כלל העובדים במערכת הבריאות. כאשר מפרשים את התוצאות, חשוב להכיר במגבלות המחקר. המדגם כלל אך ורק אחיות, לכן לא ניתן לקבוע בוודאות שהממצאים תקפים לכלל עובדי מערכת הבריאות. בנוסף, המחקר התבסס על דיווח עצמי על התחסנות ועל הכוונה להתחסן. ראוי להדגיש כי דיווח עצמי עלול להיות שגוי עקב זיכרון מוטעה. כמו כן, התחסנות בעבר אינה מנבאת בהכרח התחסנות נוספת בעתיד. מאידך, מחקרים אחרים דווקא לימדו כי קבלת חיסון נגד שפעת מנובאת על ידי קבלת חיסון בשנה הקודמת.(Chapman & Coups, 1999) הממצאים של המחקר הנוכחי מאמתים את חשיבותן של גישות המשלבות בין חינוך (הרחבת הידע של האחיות בנושא מחלת השפעת והחיסון נגדה) והמלצות להתחסנות העשויות להגדיל את שיעור ההתחסנות בקרב אחיות בכלל ובקרב סטודנטיות לסיעוד בפרט. למעשה, המאמצים שיושקעו בהרחבת הידע של האחיות לגבי התועלות העולות מן החיסון ולגבי ההשלכות הבריאותיות הפוטנציאליות העלולות להיגרם להן עקב הידבקותן או הדבקת המטופלים שלהן במחלה עשויים להגדיל משמעותית את שיעור המתחסנים בקרבן בישראל. תודות ברצוננו להודות לתמר ברם על העזרה המצוינת באיסוף הנתונים וכן על עזרתם של נעמי אלדור וד"ר אליעוז חפר. כמו כן, אנו מוקירים תודה למכללת עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן על הסיוע במימון מחקר זה. גרסה קודמת של מאמר זה הוצגה בכנס הבין-לאומי השישי בנושא מדיניות בריאותית, במכון הלאומי למדיניות בריאותית וחקר שרותי הבריאות, תל אביב,

27 מקורות Blue, C. L., & Valley, J. M. (2002). Predictors of influenza vaccine: Acceptance among healthy adult workers. AAOHN Journal, Thorofare, 50(5), Canning, H.S., & Phillips, J., Allsup, S. (2005). Health care worker beliefs about influenza vaccine and reasons for non-vaccination A cross-sectional survey. J Clin Nurs, 14, Central Bureau of Statistics (CBS). (2003). Health Survey, October 1999 September 2000, General Findings., Jerusalem, Publication no (Hebrew). Chapman, G. B., & Coups, E. J. (1999). Time preferences and preventive health behavior: Acceptance of the Influenza vaccine. Med Decis Making, 19(3), Habib, S., Rishpon, S., & Rubin, L. (2000). Influenza vaccination among healthcare workers. IMAJ, 2, Hofmann, F., Ferracin, C., Marsh, G., & Dumas, R. (2006). Influenza vaccination of healthcare workers: A literature review of attitudes and beliefs. Infection, 34, Lundstrom, T., Pugliese, G., Bartley, J., Cox, J., & Guither, C. (2002). Organizational and environmental factors that affect worker health and safety and patient outcomes. Am J Infect Control 30, Nexoe, J., Kragstrup, J., & Sogaard, J. (1999). Decision on influenza vaccination among the elderly: A questionnaire study based on the Health Belief Model and the Multidimensional Locus of Control Theory. Scand J Prim Health Care, 17(2), O'Reilly, F.W., Cran, G. W., & Stevens, A.B. (2005). Factors affecting influenza vaccine uptake among health care workers. Occupational Medicine, 55(6), Poland, G. A., Tosh, P., & Jacobson, R. M. (2005). Requiring influenza vaccination for health care workers: Seven truths we must accept. Vaccine, 23, Rosenstock, I. M. (1974). The health belief model and preventive behavior. Health Ed Monogr, 2, Shahrabani, S., & Benzion, U. (2006). The Effects of socio-economic factors on the decision to be vaccinated: The case of flu-shot vaccination. IMAJ 8, Steiner, M., Vermeulen, L.C., Mullahy, J., & Hayney, M.S. (2002). Factors influencing decisions regarding influenza vaccination and treatment: A survey of healthcare workers. Infect Control Hosp Epidemiol, 23,

28 האם משרד הפנים פועל על-פי העקרונות של מדינת רווחה? 1 טל שחור תקציר מדינת רווחה, הממשלה אמורה להעביר מקורות מעשירים לעניים. אם נקבל את ההנחה שהעשירים הם המשלמים את חלק הארי של המסים, יהיה עלינו רק לבדוק מי מקבל את הכסף. אחד הגופים האמורים לבצע מדיניות כזו הוא משרד הפנים, שבעזרת "המענק הכללי" אמור לתמוך ברשויות מקומיות חלשות. מטרת עבודה זו היא לבדוק האם משרד הפנים פועל בהתאם לעיקרון זה. עד שנת 1994 לא העמידה המדינה קריטריונים ברורים לקביעת גודלו של המענק הכללי, ולכן התעצמו הבזבוז, חוסר היעילות והשחיתות (הדוגמה המוכרת מאותם ימים היא מתן מענק גדול יותר לרשות מקומית שראשיה תומכים פוליטית בשר הפנים). מאז שנת 1994 מנסה משרד הפנים לקבוע קריטריונים ברורים לחלוקת כספי המענק, שעיקרם: (1) המצב החברתי-כלכלי של הרשות (מענקים גדולים יותר לרשויות חלשות); (2) פוטנציאל גביית הארנונה של הרשות (מענק גבוה יותר לרשויות שלא בורכו באזורי תעשייה ומסחר מהם ניתן לגבות ארנונה); (3) גודל הרשות (ברשויות קטנות, עלויות התפעול לנפש גדולות יותר, ולכן המענק לנפש אמור להיות גבוה יותר). הפעלת מדיניות כזו כרוכה בהקטנת המענקים לרשויות חזקות, שהיא תהליך קשה ומסובך, ולכן היא נעשית בהדרגה ועל פני זמן רב. כאמור, מטרת העבודה היא לבדוק האם תהליך זה אמנם מתקיים, והאם הוא מתקרב לסיומו. תוצאות המחקר מראות שבמהלך השנים, מענקי משרד הפנים לרשויות חלשות עם פוטנציאל נמוך לגביית ארנונה גדלים ביחס למענקים לרשויות האחרות, ומשקלם של מרכיבים אחרים (כמו למשל השתייכות פוליטית) קטן. מילות מפתח: מענק כללי, משרד הפנים, רשויות מקומיות, מדינת רווחה מבוא תקציבי הרשויות המקומיות בישראל מתחלקים לשניים: תקציב רגיל הכולל פעילות שוטפת, כמו: חינוך, רווחה, שירותים מוניציפאליים וכד', ותקציב בלתי רגיל הכולל פרויקטים בתחום התשתית, מימון התקציבים מגיע משני מקורות שונים וכד'. בתחומים (חד-פעמיות) תוכניות מיוחדות עיקריים: מקורות עצמיים: ארנונה הנגבית מעסקים ומאנשים פרטיים, ואגרות שונות שהרשות גובה עבור שירותים או אישורים שהיא מספקת. מקורות ממשלתיים: בשנת 2006 היווה המימון הממשלתי 27% מסל כל המקורות של הרשויות המקומיות בישראל. ברשויות העשירות ובעלות הכנסות עצמיות גדולות שיעור ההשתתפות הממשלתי הוא נמוך יותר. לעומת זאת, בקבוצת הרשויות החלשות שיעור ההשתתפות הממשלתית גדול יותר ויכול להגיע עד 50% ויותר מתקציב הרשות. מקורות ההשתתפות הממשלתית בתקציבי השלטון המקומי מגוונים, וכוללים 14 משרדים ממשלתיים לפחות, אולם עיקר ההשתתפות הממשלתית מקורו במשרד החינוך, משרד הפנים ומשרד הרווחה החוג לכלכלה וניהול, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 28

29 ב( הממשלה משתתפת במימון הרשויות המקומיות באמצעות שלושה מנגנונים עיקריים: השתתפות מיועדת בתקציב הבלתי רגיל (תב"ר): כולל תקצוב תוכניות מיוחדות ופרויקטים פיזיים כגון פיתוח תשתיות, מתקנים, הצטיידות וכו' (בשנת 1,458, , מיליון, שהם כ- 12% מסך כל השתתפות הממשלה בתקציבי הרשויות המקומיות). השתתפות מיועדת בפעילות רגילה: כולל תקצוב שירותים ממלכתיים שוטפים, שהעיקריים בהם הם חינוך (בשנת 4, , מיליון כ, -40% מסך כל השתתפות הממשלה בתקציבי הרשויות המקומיות) ורווחה (בשנת 2, , מיליון, כ- 19% מסך כל השתתפות הממשלה בתקציבי הרשויות המקומיות). מענקי משרד הפנים: כולל שלושה מרכיבים עיקריים, שהם: המענק הכללי (מענק האיזון), רזרבות שר (מענקים מיוחדים) ומענק לצמצום הגרעון התקציבי של הרשות. המענק הכללי (או מענק האיזון): המענק הכללי בא לידי ביטוי במענקים ממשלתיים (שמועברים דרך משרד הפנים), אשר נועדו לפצות רשויות בגין מצב כלכלי נחות והכנסות עצמיות נמוכות, וכן לסייע בפתרון בעיות ייחודיות. בשנת 2006 גודלו של המענק הכללי לכל הרשויות המקומיות עמד על 2,235,000 מיליון שהיוו כ- 18% מהשתתפות הממשלה בתקציבי הרשויות המקומיות קריטריונים לחלוקת המענק הכללי עד שנת 1994 לא היו קריטריונים ברורים לחלוקת המענק הכללי. גודלו של המענק נקבע בין השאר לפי שיעור הביצוע. מי שהוציא יותר (וצבר גירעונות), קיבל יותר, ודרך חלוקה זו עודדה בזבוז וגירעונות. בשנים 1994 עד 1999 פעל משרד הפנים לפי המלצות ועדת סוארי, שקבעה כי גודל המענק יהיה תלוי בקריטריונים כמו מצב חברתי-כלכלי (ישובים חלשים יקבלו מענק גדול יותר), גודל הרשות (רשויות קטנות יקבלו מענק גדול יותר), וכד'. אולם בהמלצות הוועדה התגלו מספר בעיות, שעיקריהן: התמיכה ברשויות הקטנות איננה תואמת את המגמה של איחוד רשויות, חוסר התייחסות מספקת למצב החברתי-כלכלי. לכן, בראשית שנות ה הוכנסו בנוסחאות ועדת סוארי תיקונים שונים, ובמקביל הוקמה ועדת גדיש, שמטרתה הייתה לגבש קריטריונים יעילים ומתאימים יותר. ועדת גדיש החל משנת 2004 פועל משרד הפנים על-פי המלצות ועדת גדיש, שעיקריהן הם: התמיכה הממשלתית ברשויות שמצבן החברתי-כלכלי חלש יותר צריכה להיות גדולה יותר דומה לעיקרון שהתוותה ועדת סוארי). התייחסות ליתרון לגודל: גם כאן, בדומה לעולה מהמלצות ועדת סוארי, ככל שרשות מקומית היא גדולה יותר, ההוצאה לנפש קטנה. אולם בניגוד להמלצות ועדת סוארי, העיקרון המנחה את ועדת גדיש הוא שיש לפצות רק רשויות קטנות שרמתן החברתית

30 כלכלית נמוכה. הוועדה טענה שאין להטיל על כלל האזרחים את מימונה של רשות קטנה אשר רמתה החברתית-כלכלית גבוהה (אם התושבים רוצים לגור ביישוב קטן, שישלמו). אחד היסודות הקובעים מה יהיה גובה המענק הכללי הוא פוטנציאל הגבייה של הארנונה. אולם, את הארנונה למגורים קובעת כל רשות באופן עצמאי. המטרה היא להימנע ממצב בו רשות חזקה תקבע לעצמה שיעורי ארנונה נמוכים ותיהנה ממענק כללי גבוה. לכן, בחישוב פוטנציאל הגבייה, הארנונה למגורים תיקבע על בסיס נורמטיבי (מה גובה הארנונה שרשות אמורה לחייב בה את התושבים ולא כמה היא מחייבת בפועל). לעומת זאת, גובה הארנונה לעסקים נקבע על-ידי הממשלה, ולכן ההתייחסות בעניין זה תהיה לחיובים בפועל. הוצאות עם שונוּת גבוהה, כמו פנסיה והחזר הלוואות. אלה בעיות שנוצרו בעבר, וכיום הרשויות אינן שולטות בהן, לכן יש לסייע להן לפתור את הבעיות הללו, ובד בבד למנוע מהן את התמריץ ליצירת בעיות כאלה בעתיד. המענק הכללי יהווה כלי לעידוד רשויות עם מאפיינים מיוחדים (יישובי קו עימות, אזורי פיתוח וכו'). חלק מהמענק הכללי (כ- 15% ) יותנה בעמידה ביעדי הגבייה של הארנונה. על-פי שחור (2008), שיעור גביית הארנונה ברשויות הערביות הנמנות על האשכולות הנמוכים הוא קטן יותר, ולכן, לפחות בשלבים הראשונים, עובדה זו עלולה לגרום לכך שהתקציב לרשויות באשכולות אלה לא יהיה גדול מספיק כדי לקבוע את גודלו של המענק, יחושבו לכל רשות שני גדלים: הגודל הראשון הוא ההוצאה המינימלית הדרושה לסיפוק שירותים חיוניים, והשני הוא פוטנציאל ההכנסות של הרשות. המענק הכללי ייקבע על-פי ההפרש בין שני הגדלים הללו. התוכנית החדשה מחייבת קיצוץ במענקים לחלק מהרשויות (בעיקר קטנות, שמצבן החברתי-כלכלי הוא טוב). קיצוץ זה אורך זמן, ולכן מומלץ שתהליך השינוי יימשך 6 שנים (כלומר, התהליך יושלם ב ). רזרבת שר: רוב הקצבות משרד הפנים לרשויות המקומיות מחולקות לרשויות המקומית על-פי נוסחת חישוב קשיחה הכוללת פרמטרים קבועים. אולם רשויות מקומיות עשויות להציג צרכים וקשיים מיוחדים שאינם באים לידי ביטוי בנוסחת חישוב זו. לכן המליצה ועדת סוארי כי ראוי להשאיר חלק קטן מהתקציב לחלוקה שלא על-פי הנוסחה, וזאת כדי לענות על נסיבות וצרכים בלתי צפויים מראש. רזרבה תקציבית זו היא כלי ניהולי המאפשר למשרד הפנים את הגמישות בהקצאת כספים לרשויות המקומיות כדי שאלה תוכלנה להתמודד עם צרכים שאינם באים לידי ביטוי בנוסחה או עם צרכים הנובעים מנסיבות בלתי צפויות. בשנת 2006 סכום רזרבות השר עמד על 268 מיליון לערך. מענק לצמצום הגירעון התקציבי: בשנים האחרונות נוצרו גירעונות גדולים בתקציבי הרשויות המקומיות. כפי שצוין, בחלק מהמקרים הגורם לגירעון זה הוא תשלום פנסיות או הלוואות שנלקחו בעבר, ואלה אינם נתונים עוד לשליטת הרשויות המקומיות. כמו כן, במקרים רבים הרשויות אינן יכולות לצמצם את הגרעון בלא עזרה. במקרים אלה מוכן משרד הפנים לבוא לעזרת הרשויות ולהעביר להם מענקים (חד-פעמיים), בדרך כלל בתמורה לתוכנית הבראה. בשנת 2006 הגיע סכום המענק לצמצום הגירעון התקציבי עד 591 מיליון. 30

31 א( ד( ב( סקירת ספרות: בשנים האחרונות נכתבו מספר מחקרים שהתייחסו להשפעת המענק הכללי על הרשויות המקומיות. בן אליא (2007) טוען: "לא הצלחנו למתן את ההתפצלות הגדלה בין רשויות חזקות מבחינה כלכלית, לבין רשויות חלשות. השילוב בין המדיניות הניאו-ליברלית בתחום המוניציפאלי, הפועלת לרעת רשויות מקומיות חלשות, והבדלים מבניים הקשורים למיקום מרחבי (אזורי ביקוש מול שאר המדינה) והרכב סוציו-כלכלי, הלכו והבליטו את התהוותו של שלטון מקומי שסוע ומקוטב. היעלמותם ההדרגתית של מנגנוני איזון האיצה תהליך זה. המענק הכללי, המנגנון העיקרי אשר גישר בעבר על פערים בלתי נמנעיםבין הוצאות לבין הכנסות, איבד מערכו הן כמרכיב מדיניות והן כמקור תמיכה." נבון (2007) בדק את השפעת צמצום מענקי הממשלה על התנהגות הרשויות המקומיות. הממצאים העיקריים הם: ( שינויים אקסוגניים ברכיבי התקציב, כגון צמצום מענקי הממשלה, משפיעים אמנם בטווח הקצר על רמת הגירעון לנפש, אולם בהמשך הגירעון יתכנס לרמתו המקורית; ( הפחתת מענקי הממשלה מביאה לפגיעה מיידית בשירותים לאזרח ולהגדלת הגירעון; (ג) תהליך ההתאמה ברשויות הלא-יהודיות ארוך פי שניים מהתהליך ברשויות היהודיות, כך שהפחתת המענקים מובילה להגדלת הגירעון לזמן ממושך יותר; ( ההתאמה התקציבית שונה מרשות לרשות בהתאם לדירוגה החברתי-כלכלי: הרשויות החלשות ביותר (אשכולות 1 3) והחזקות ביותר (אשכולות 8 10) מגיבות על שינוי בגירעון בעיקר בהפחתת עלויות השכר, בעוד שבעיירות הפיתוח ההתאמה נעשית באמצעות פגיעה בשירותים לתושבים. בדוח שהוכן לוועדת הכספים של הכנסת, טוען שוורץ (2007) כי יש כיום אי-שוויון בין הרשויות בפוטנציאל גביית הארנונה מעסקים, מתעשייה ומתיירות. ברבות מהרשויות הנחשבות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית אין כמעט הכנסות מארנונה שאינה ממגורים. פוטנציאל הגבייה הנמוך ברשויות אלה (הנובע בין השאר מהנחות נדיבות) מקשה עליהן את העמידה במסגרת התקציב. במקרים רבים רשויות חזקות יותר נהנות מהכנסות רבות מארנונה עסקית. כדי לפתור בעיה זו יש לבחון את האפשרות לחלק מחדש את הארנונה הנגבית מאזורי מסחר, תעשייה ותיירות בין הרשויות, או לחילופין להקים מנגנון ארצי שיסייע בצמצום הפערים הללו. בשנים האחרונות ניכר שינוי בתחום זה, וחלק מההכנסות מארנונה של אזורי תעסוקה מופנה לרשויות חלשות. לדוגמה, חלק מהארנונה הנגבית ממלונות ים-המלח מועבר לערד וחלק מהארנונה הנגבית מאזור התעשייה בר-לב מופנה לעיריית שגור (המורכבת מדיר אל אסד, מג'דל כרום ובענה). נציין כי במסגרת הצעת המדיניות הכלכלית לשנת 2008, שהוגשה לממשלה ביולי 2007, הוצע להקים קרן לצמצום פערי ההכנסות ברשויות המקומיות, אך הצעה זו לא נכללה בסופו של דבר בחוק ההסדרים. בלי לעסוק בפרטי ההצעה הממשלתית, הרעיון עצמו עשוי לסייע בצמצום פערי ההכנסות מארנונה בין הרשויות. השתתפות הממשלה בתקציבי הרשויות המקומיות לפי אשכולות חברתיים כלכליים כאמור, אחת המטרות העיקריות של תקציבי משרד הפנים היא לעזור לרשויות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית. לכן צפוי שככל שהמצב החברתי כלכלי פחות טוב, השתתפות הממשלה בתקציב הרשות תהיה יותר גדולה. את החוזק של הרשויות המקומיות נבטא באמצעות האשכול החברתי- כלכלי של הרשות המקומית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחלקת את הרשויות בישראל ל- 10 אשכולות חברתיים-כלכליים על-פי קריטריונים מסוימים (גודל משפחה, הכנסה ממוצעת, רמת השכלה, רמת הדיור, רמת המינוע, וכד'), כאשר אשכול 1 כולל את הרשויות החלשות ביותר ואשכול 10 את החזקות ביותר. במהלך השנים נעשו מספר דירוגים. במחקר זה נתבסס על הדירוג שנבנה על סמך נתוני נתונים של מענקי משרד הפנים לנפש ברשויות המקומיות לפי אשכולות מופיעים 31

32 בטבלה 1. השוואה נוספת של תקציבי משרד הפנים לפי אשכולות חברתיים-כלכליים מופיעה בתרשים 1. הנתונים לפיהם מותווה תרשים זה הם היחס בין התקציבים לנפש בכל אשכול (שמופיעים בטבלה למעלה) ובין התקציב לנפש הכללי (כלומר של כל הרשויות המקומיות בישראל). חישוב זה נעשה כדי להתגבר על העובדה שסך כל התקציב שמפנה משרד הפנים לרשויות המקומיות משתנה משנה לשנה. כפי שאפשר לראות גם בטבלה וגם בתרשים, הכלל לפיו ישובים באשכולות חברתיים-כלכליים שדירוגם נמוך צריכים לקבל ממשרד הפנים תקציבים גדולים יותר מתקיים ברוב המקרים, למעט אשכול 3 בו ניתן לראות כי בכל השנים תקציבי משרד הפנים לנפש הם הגבוהים ביותר. גודלן הרב של ההכנסות באשכול 3 נובע ככל הנראה מכך שאשכול זה כולל רשויות קטנות יחסית (גודל ממוצע של 11,000 איש לעומת 17,000 באשכול הראשון, 18,000 באשכול השני ו- 48,000 באשכול הרביעי), וכן מהעובדה שהאשכול אינו כולל רשויות שהכנסותיהן מארנונה 2 גדולות. טבלה 1 - ההשתתפות לנפש של משרד הפנים בתקציבי הרשויות המקומיות לפי אשכולות ( במחירי 2000) שנה אשכול 1 אשכול 2 אשכול 3 אשכול 4 אשכול 5 אשכול 6 אשכול 7 אשכול 8 אשכול 9 אשכול , , , , , , , מעניין לציין שמתוך 32 רשויות באשכול זה רק 2 הן רשויות יהודיות (נתיבות וקריית ארבע). לכן, במקרה זה ההסבר הלאומי (שאצל רבים הוא הראשון העולה על הדעת) אינו רלוונטי. 32

33 תקציב יחסי לנפש אשכולות תרשים 1 תקציבי משרד הפנים לנפש לפי אשכולות (גדלים יחסיים ביחס לתקציב הממוצע לנפש) על-פי שתי תוצאות מעניינות נוספות ניתן לראות כי במהלך שנות המחקר חלה ירידה הגדולה בתקציבי הרשויות החזקות (אשכולות 8 עד 10). הדבר נובע ככל הנראה מהקטנת התקציבים לרשויות מקומיות קטנות הממוקמות באשכולות הגבוהים. כמו כן, בשנים 2006 ו חלה ירידה גדולה בתקציבי הרשויות הנמנות על באשכול 1. מרבית הרשויות באשכול זה (7 רשויות מתוך 8) הן הרשויות הבדואיות של הנגב, בהן לפי שחור (2008) שיעור תשלום הארנונה נמוך במיוחד. ייתכן שהתקציב הנמוך שרשויות אלה מקבלות הוא תוצאה של הקנס אותו מטיל משרד הפנים על רשויות שאינן עומדות ביעדי הגבייה של הארנונה. סיכום מחקר זה עסק במענקי משרד הפנים לרשויות המקומיות בישראל. אחת המטרות של מענקים אלה (שהיא מטרה מוצהרת של משרד הפנים), היא לסייע לרשויות שמצבן החברתי-כלכלי פחות טוב. מטרת המחקר היא לבדוק האם הקצאת המענקים לרשויות השונות תואמת מטרה הזו. שאלת המחקר היא: האם מענקי משרד הפנים, המועברים לרשויות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית, גבוהים יותר מהמענקים המועברים לרשויות החזקות. תוצאות המחקר מראות שברב המקרים (ובעיקר אחרי 2004), מענקי משרד הפנים לרשויות החלשות גבוהים יותר. כמו כן ניתן לראות כי בשנים 2001 עד 2007 חלה ירידה משמעותית בתקציבי הרשויות החזקות ביותר (אשכולות 8 עד 10). תהליך זה נובע ככל הנראה מכך שעד 2001 רשויות קטנות קיבלו תוספת תקציב בלי קשר למצבן החברתי-כלכלי, ואילו בשנים שלאחר מכן (בעיקר אחרי המעבר לחלוקת המענקים על-פי קריטריונים של ועדת גדיש שהתקבלו ב ) החל צמצום בתוספות אלה לרשויות הקטנות שבאשכולות הגבוהים (תהליך שאמור להסתיים ב ). תוצאות אלה מצביעות על כך שבתחום של מענקי משרד הפנים, מדינת ישראל פועלת על-פי עקרונות של מדינת רווחה. יוצא דופן אחד, שאינו עולה בקנה אחד עם מסקנה זו, הוא האשכול הראשון, בו נצפית מגמה של ירידה בתקציבים, והחל משנת 2004 התקציבים לרשויות אלה נמוכים מתקציבי הרשויות באשכול 2. מגמה זו מפתיעה ואף מדאיגה בהתחשב בכך שמרבית הרשויות באשכול זה הן הרשויות הבדואיות שבנגב, שמצבן מכל בחינה שהיא הוא קשה ביותר. 33

34 מקורות: בן אליא, נ. למחקרי מדיניות. (2007). העשור האבוד בשלטון המקומי. ירושלים: מכון פלורסהיימר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2003). אפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה 2003, פרסום מס 1281, ירושלים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל , פרסומים מס',1358,1315,1295,1279,1251,1227,1203 ירושלים. סוארי, י. (יו"ר). (1993). המלצות הועדה לקביעת קריטריונים להקצאת מענק האיזון לרשויות המקומיות. תל אביב: משרד הפנים. שוורץ, א. (2007). ניתוח תקציב ומדיניות משרד הפנים לשנת 2008, המחקר והמידע, המחלקה לפיקוח תקציבי. ירושלים: הכנסת. הכנסת, מרכז שחור, ט. (2008). ההכנסות מארנונה של הרשויות המקומיות בישראל: השוואה בין רשויות מקומיות יהודיות וערביות, הרבעון לכלכלה 55(1), Navon, G. (2006). Budgetary Dynamics in the Local Authorities in Israel, Israel Economic Review, 4(2),

35 1 למה לאוויר שאנו נושמים יש מחיר? 3 2 עופר אריאן וגדעון דורון תקציר המודעות לבעיות הסביבה שהחלה בשנות השבעים של המאה הקודמת הביאה לחתימת מספר ניכר של הסכמים בין-לאומיים. המאמר יסביר את הסיבות לכך שכל ההסכמים הופרו. דגש מיוחד יושם בהסבר באמצעות מודל מתחום תורת המשחקים. הטענה המרכזית העולה במאמר היא כי משאבי הסביבה מהווים טובין כלכליים ולא ציבוריים כמו שהם נחשבים בטעות. לפיכך הקמת מערכות הסדרה (רגולציה) בין-לאומיות המופקדות על הקצאת משאבים סביבתיים ופיקוח על השימוש בהם באמצעות הטלת קנסות, הגבלות ומסים על חריגה משימוש מותר נידונו להיכשל. הפתרון המוצע במאמר ה נו הקמת קרן כספית בין-לאומית IEF) (International Environment Fund אשר תופקד על חלוקת תמריצים כלכליים ישירים ותמומן מתמלוגים בגין פעילות משמרת סביבה. מילות מפתח: בין-לאומית. סביבה, טובין כלכליים, טובין ציבוריים, שיווי משקל נאש, קרן סביבתית מבוא מאז תחילת המאה העשרים הקהילה הבין-לאומית מקיימת שיח מתמשך בנוגע למדיניות השימוש במשאבי הסביבה Resources).(Environmental משנות השבעים ואילך נעשה שיח בין-לאומי זה נמרץ יותר ועקב כך נחתמו הסכמים בין-לאומיים לרוב. מתוך 140 הסכמים כאלה, למעלה ממחצית התגבשה מאז שנות השבעים (1993.(Levy, בראון וחבריו כוללים בהערכתם גם הסכמים אזוריים ולפיכך הם מונים לא פחות מ- 900 הסכמים שנחתמו במהלך שלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים (1992 Szasz,.(Brown, Magraw & עם האמנות (Treaties) הידועות יותר אפשר למנות את: "אמנת באזל" (חומרים מסוכנים), "פרוטוקול מונטריאול" (חומרים הפוגעים בשכבת אוזון), "אמנת מרפול" (למניעת זיהום ים מכלי שיט), "אמנת רוטרדם" (חומרים מסוכנים), "אמנת וינה" (שכבת האוזון), "אמנת קיוטו" (מזהמי אוויר), ועוד. על חלק מן האמנות חתומות מרבית המדינות המפותחות והמתפתחות גם יחד. על מקצתן (למשל האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני) חתומות כל המדינות המפותחות אך רק כמה מן המדינות המתפתחות; ועל כמה אמנות (למשל "אמנת קיוטו") חתומות כמעט כל המדינות המתפתחות ובו בזמן כמה מאלה המפותחות (כמו ארצות הברית) 4 משהות את חתימתן. התהליך הארוך, המסורבל והמסובך (פוליטית, כלכלית ובין-לאומית) של ההסדרה הסביבתית הוא אמנם חשוב, אך תוצאותיו במונחי שימור הסביבה אינם מרשימים כלל ועיקר. העובדות מלמדות על שינוי קטן עד כדי בלתי משמעותי במאפייני הפגיעה הסביבתית ועל יישום אטי של כל אחת מן המחויבויות הלאומיות. ההסבר לכך קשור במאפייניה הייחודיים של הסביבה הגלובלית ובמהות 1 גרסה קודמת של המאמר פורסמה ב: זובידה, ה., מקלברג, ה. (עורכים) (2009) הדמוקרטיה הישראלית בת 60: מציאות וחזון, תל- אביב: האגודה הישראלית למדע המדינה, דפוס אחדות. הכותבים מודים לעורכי הספר על נכונותם לאפשר גם את פרסום הגרסה הזו של המאמר. 2 החוג למדע המדינה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 3 ראש החוג למדע המדינה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל-אביב 4 ראו: 35

36 היחסים שבין המדינות. ביטוי נאמן לקשיים האובייקטיביים והסובייקטיביים הנלווים לניסיון להסדיר את השימוש במשאבים הסביבתיים באמצעות אמנות בין-לאומיות אפשר למצוא במה שמשותף לכולן: בכל האמנות ההצטרפות היא וולונטרית, בכולן ההחלטות מתקבלות על בסיס הכרעת רוב ובכולן מוכל עקרון היישום ההדרגתי של הפתרונות שמחליטים עליהם. לא זאת כי אם זאת: כל האמנות הללו מבוססות על קביעת והפעלת סנקציות. את האמצעים הכלכליים החיוניים ליישום אמנות אלה, למימון מנגנוני הפיקוח והאכיפה ולהענקת תמריצים מתגמלים תורמות המדינות החתומות על האמנות. שיטה זו, שבה המקור למימון הוא תקציביהן של המדינות השותפות לאמנות, הופכת את התמריצים הללו לסוג של מיסוי כלכלי המתגלגל לפתחן של מדינות שותפות, והוא מחייב כל אחת מהן לשוב ולהטיל מסים שמטרתם סביבתית. ככל שיש היענות גדולה יותר ליישום התהליכים משמרי הסביבה, נדרשים אמצעים רבים יותר למימון התגמולים השונים עובדה המחייבת הטלת מיסוי נוסף. באופן פרדוקסאלי אפוא הישגים חיוביים בתחום הסביבתי מתורגמים להכבדת הנטל הכלכלי דווקא על המדינות שנרתמו למציאת הפתרון ברמה הגלובלית, ומנגד מגדילים את התמריץ הכלכלי החיובי למדינות שאינן משתפות פעולה בתחום. כפועל יוצא מדינות שותפות לאמנה סובלות מ"פיצול אינטרסים סביבתי": מחד גיסא הן שואפות למימוש האמנות ומאידך גיסא הן נענשות כלכלית בשל פעילותן החיובית בנושא. הטענה המרכזית של מאמר זה היא שהמשך התבססות על הדפוסים המוסכמים בין האומות לא יבטיח שמירה על תקפות ההסכמים מחד גיסא ושימור המשאבים הסביבתיים מאידך גיסא. לפיכך יוסבר בחלק הראשון מדוע ההנחות שפועלים לפיהן בנושאי הסביבה הבין-לאומית הן מוטעות ובתוך כך מדוע ההישגים שהופקו מן ההסכמים הם כה דלים וההפרות כה רבות. בחלק השני נסביר את אחת הסיבות להתנהלות הלא יעילה של הקהילה הבין-לאומית התייחסות למשאבי סביבה כאילו היו טובין ציבוריים. החלק השלישי מעלה שתי סוגיות עיוניות: "בעיית הטרמפיסט" בהתייחסותה לפעילותן של מדינות במערכת הבין-לאומית; ו"דילמת האסירים" כדגם המסביר מדוע יש למדינות במערכת הבין-לאומית תמריץ חזק לזהם. החלק הרביעי יעסוק בשאלת העלויות החיצוניות שהיוו רכיב כה מרכזי בהסבריו של רונלד קואס Coase).(Ronald הסברים נוספים לכישלון יישום המדיניות הסביבתית קשורים להקצאת המשאבים הסביבתיים בין האומות, להפרות זכויות הפרט, לניגודי אינטרסים בין הפרטי והכלכלי והם יופיעו בחלק החמישי. בחלק האחרון, המסכם את הדיון והמביא את רכיביו לכדי אינטגרציה, מוצגת הדרך להתמודדות עם הבעיה: הקמת קרן בין-לאומית. הנחות מוטעות ביחס לסביבה מוליכות להישגים דלים מאמצע 2008, עת פרץ המשבר הכלכלי החמור והתפשט מארצות הברית למדינות רבות בעולם, החלו רבים ממלומדי תורת הכלכלה ואנשי מעשה להטיל ספק בתקפות ההנחות שעליהן התבססה הפעילות הכלכלית הלאומית והבין-לאומית. בעיקר הועלה ספק ביחס לתקפות מודל "השוק החופשי" התחרותי שלפיו הממשל מתערב רק במקומות שנוצרים בהם "עיוותי שוק". כיוון ש"המבחן לטעמו של הפודינג הוא בטעימתו" והיה צורך דחוף להציל מפני קריסה את העסקים הגדולים שכלכלת ארצות הברית נשענת עליהם, התערבה הממשלה האמריקאית (בדומה לממשלות במדינות אחרות) באופן נדיב מאוד, תוך כדי הפרה בוטה של תפיסת השוק החופשי המכוננת. כדי לבחון את השאלה מדוע אף לא אחד מן ההסכמים (אמנות) הבין-לאומיים שנחתמו במשך השנים ושהוזכרו לעיל עמד במבחן תקפות הביצוע ואלה שפועלים עושים זו באטיות רבה, נפנה קודם להערכת הנחות אחדות שהנחו את קובעי המדיניות הבין-לאומיים בבואם לחתום על האמנות. 36

37 הנחה ראשונה: משאבים סביבתיים הם "טובין ציבוריים". מאמר זה מפריך את ההנחה כי משאבים סביבתיים הם "טובין ציבוריים" Goods) ( 1971Olson,; Olson, (1982 (Public שהקצאתם מאופיינת ב"עלויות חיצוניות" (Externalities) (Coase ;1974 Coase (1992 ולפיכך כרוכה באי-יעילות כלכלית שיש לפתור באמצעות מנגנוני אכיפה ורגולציה (חוקית). יתר על כן, נראה כי כדי להתמודד עם בעיות הסביבה אין צורך לנקוט פעולות הפוגעות בהכרח בחופש הבחירה הכלכלי ומצמצמות את גבולות כלכלת השוק החופשי. הנחה שנייה: שימור סביבתי מחייב פגיעה בתוצר הלאומי הגלובלי. הקשר בין השימור הסביבתי preservation) (Environmental לתוצר הלאומי פועל כך: השימור הסביבתי מחייב פגיעה בתוצר הכלכלי של הפירמה הבודדת מאחר שהוא מעמיס עליה עלויות. מכאן שהוא פוגע בתוצרים של כלל הפירמות בחברה הלאומית ולכן בתוצר הלאומי הגלובלי. כפועל יוצא, קל לקבוע כי יהיה בכל אלה כדי להגדיל את הפערים הכלכליים שבין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות (2004.(Lyon, הנחה שלישית: רציונל פוליטי במישור הגלובלי זהה לרציונל פוליטי במישור הלאומי. השוני בין הרמות השונות בפוליטיקה אינו משנה לפי הנחה זו. על בסיס הנחת הרציונליות מניחים כי כאשר אפשר יהיה לצפות התנהגות פוליטית במישור הלאומי, לא נתקשה להסיק גם את מהות ההתנהגות הפוליטית ברמה הגלובלית ולהבינה 2002) 2001; 2000; Doron,.(Downs, 1957; הנחה רביעית: הקצאת משאבים כלכליים בשוק הגלובלי נעשית בתנאים של תחרות חופשית ומשוכללת. זוהי הנחה משלימה לזו הראשונה, והיא מוטעית ומטעה. השוק הגלובלי אינו פועל בתנאים של תחרות חופשית ביחס למרבית המוצרים. לפיכך הרעיון שהשווקים הכלכליים פועלים בשיווי משקל (ביחס לביקושים, היצעים ולפיכך מחירים) אינה עומדת במבחן המציאות. הטענה כי עסקה כלכלית מבוססת על מפגש מושלם של רצונות, כי האינפורמציה זורמת חופשי וכי עלויותיה שוות לאפס (2007 (Smith, אינה מציאותית. הנחה חמישית: סך כל ה"עלויות חיצוניות" למוצר שווה תמיד להפרש בין סך התועלות לסכימת העלויות הפנימיות והחיצוניות. זהו משפט קואז הידוע שתוצרו שווה לאפס (0). ) ;1974 Coase, Coase, 1994.(Coase, ;1992 נראה בהמשך מדוע הנחה זו אינה משקפת את המציאות. כדי להבין מה הם הקשיים הכלכליים העומדים בפני מעצבי האמנות הבין-לאומיות ומדוע התבססותם על חמש ההנחות שלעיל מוטעית יש לחזור ליסודות. הכלכלה המודרנית מבוססת מאז 1776 על התיאוריה התחרותית של אדם סמית (.A Smith, ה) מבדילה את השוק הכלכלי מן הסביבה שבמסגרתה הוא פועל. עם זאת, היא מכירה בהשפעות שיש לשוק על סביבתו ולסביבה על השוק הפועל בקרבה. מנקודת מבט זו, כוחות הביקוש וההיצע, שמהן נגזרת נקודת מפגש הרצונות בין קונה למוכר בשוק נתון, מבטאים את סכימת כלל המשתנים הכלכליים הפועלים בשוק. כל מה שחיצוני לאותו שוק אינו נוגע ישירות במערך הכוחות המתואר, והשפעתו (אם קיימת) מתרחשת בעקיפין. בשל כך מתקיים הבדל של ממש בין מוצר כלכלי ובין מוצר שאינו כזה. צריכת מוצר כלכלי או הספקתו נעשית ביחס לתמורה המתקבלת (שהיא כפולת הכמות במחיר היחידה), וזו מונחת לפתחו של הצרכן (או הספק) הנוגעים בדבר. לעומת זאת, בצריכה של מוצרים שאינם כלכליים לא מתקיים קשר בין צריכה לתשלום, בין הספקה למחיר. היעדר הקשר הזה נוגע קודם לכול בהגדרתו של נשוא הדיון כמשתנה חיצוני לשוק הכלכלי, והוא מוסבר בהיעדר ברירה או בברירה מודעת. לעניין התוצאה הסופית, אין בכך כדי לשנות דבר. בשני המקרים פועלת מערכת ההקצאה הכלכלית שלא על בסיס כוחות הביקוש וההיצע כי אם נוכח התניה חיצונית הנכפית על השחקנים השונים (1971.(Olson, רבים מסכימים כי הספקת "טובין ציבוריים" בחברות מודרניות הייתה לאחד מסממניה הבולטים יותר של הקדמה הכלכלית-טכנולוגית (2001 Giddens, (Crouch, ;1997 והדבר בא לידי ביטוי בגידול 37

38 המתמיד שחל בגודל ההוצאה הציבורית בחברות הללו מאז תום מלחמת העולם השנייה ) Wilensky, Wilensky, 2004.(1976; Esping-Andersen, 1996; Esping-Andersen & Oslash, 2004; עד לעשור האחרון של המאה שעברה הוצאו מרבית המשאבים הכלכליים הציבוריים על הקמת מערכי הרווחה השונים והפעלתם. בשנות התשעים החלה גם הקצאה של משאבים דומים לטיפול במשאבי טבע סביבתיים: משאבים אשר נתפסו, ובצדק, בכל החברות, כמשאבים המצויים ברשות הרבים ) Res (publica ועומדים לשימושם כ"מוצרים ציבוריים" מן הטבע. במובן הבסיסי ביותר, לא חל שינוי תפיסתי, פילוסופי, פוליטי ומנטלי בהתייחסות אל משאבי הטבע כאל משאבים ציבוריים. כך למשל הגדרת האוויר והמים כמוצרים של כולם לא השתנתה. מה שהשתנה, החל מסוף המאה הקודמת, הוא הנכונות הציבורית להפנות משאבים כלכליים לטיפול בשימור משאבי טבע וטיפוחם. השקעה זו החלה להיתפס כחיונית נוכח הנזקים המצטברים שנגרמו למשאבי הטבע, ובגין ההכרה הגוברת בקשרים האפשריים שבין הפגיעה הסביבתית לעתיד כדור הארץ ולעתידו של המין האנושי. אם כן, מדוע יש להימנע מלהמשיך ולהתייחס למשאבי סביבה כ"טובין ציבוריים"? כאמור,במשך השנים נתפסו משאבים סביבתיים ככאלה העומדים לרשות הציבור כולו, וצריכתם (בין אם למטרות כלכליות או אחרות) התאפשרה כמעט ללא הגבלה. ההנחה שעמדה בבסיס ההתייחסות אל משאבי הסביבה הייתה כי אלה מצויים בכמות "אין-סופית" ביחס לדרישותינו מהם. כפועל יוצא, צריכה של משאב כזה כמו למשל אוויר צח הנשאב מן החוץ אל בתינו ועובר תהליך של קירור או חימום אינה יכולה להשפיע על כמות האוויר הצח העומדת לרשותם של כלל תושבי האזור ובפועל גם אינה משפיעה עליו. באותם תחומים שנוצרו בהם נסיבות קצת שונות, ומגבלת המשאבים נעשתה מוחשית יותר (למשל: באזורים אורבאניים שבהם רמת זיהום האוויר עלתה עד כדי פגיעה באיכות החיים או אפילו בבריאותם של התושבים) הוטלו מגבלות על השימוש באוויר הצח (למשל: מיסוי על מפעלים מזהמים, תקנות מגבילות לפליטת חומרים מזהמים לאוויר, וכיוצא באלה). עם זאת, לא היה בהטלת מגבלות על השימוש במשאבי הסביבה כדי לשנות את התפיסה שהמשאבים הללו אינם ציבוריים. הרי האוויר המשיך להיות חלק בלתי נפרד מהסביבה הפיזית של כלל האוכלוסייה, אשר דרשה כי כך גם יישאר בעתיד. אין חולק על אפיונו הייחודי של המוצר הציבורי. לאמור: כל מוצר שצריכתו על ידי מי מצרכניו אינה גורעת מיכולתם של שאר הצרכנים לצרוך מאותו מוצר ייחשב כמוצר ציבורי. עצם הספקת המוצר כציבורי (בין אם היא נעשית כך מתוך בחירה ובין אם היא תולדה של היעדר ברירה) הוא המשמש בסיס להגדרת המשאב כציבורי. דא עקא, הפיתוח הטכנולוגי המואץ שעבר העולם מאז תחילת המאה התשע-עשרה, לצד הגידול המשמעותי בתוחלת החיים (הקשור בטכנולוגיות החדשות ובעליית רמת החיים של האוכלוסייה) 5 שינו ללא היכר את פני המציאות הפיזית על פני כדור הארץ. משאבים שהיו "בלתי מוגבלים" הפכו לחסרים נוכח הגידול המשמעותי בצריכתם במקביל לאי-היכולת להגדיל את כמותם האבסולוטית. למשל: כמות האוויר הכללית, כמות האוויר ברמת מזהמים נתונה, שטחים פתוחים, אזורים לא מיושבים, צמחייה ובעלי חיים וכיוצ"ב. הפתרון שאומץ היה, כאמור, שימוש בכלים מגבילים שהטילו חסמים מסוגים שונים על השימוש במשאבי הטבע. מטרתם הייתה אחת: הגבלת השימוש או הפגיעה באותם משאבים באמצעות ייקורם היחסי, בין אם בדרך של מיסוי ישיר ובין אם בדרכים מנהליות עקיפות. כך נהגו המדינות המפותחות עד לתחילת שנות השבעים של המאה שעברה. אך החל משנות השבעים נדרשו פעולות 5 הגדרת המשאבים כ"בלתי מוגבלים" מתבססת, בהקשר זה, על היחס שבין כמות המשאבים לצורך בשימוש מהם. אין כאן ניסיון לטעון כי מדובר במשאבים אין-סופיים (במונחם המתמטי) אלא שמדובר כביכול בכמות גדולה מאוד של משאבים מול צורך מצומצם ההופכת את השימוש במשאבים לזניח במונחים של זמינות עתידית. 38

39 קיצוניות יותר של הגבלת השימוש במשאבי הטבע. אי אפשר היה עוד להסתפק בּמגבלות התוחמות בדל"ת האמות של כל אחת מן המדינות, ונדרשו פתרונות להסדרה "גלובלית" של השימוש במשאבים השונים. הצידוק שניתן ל צורך הדוחק בגיבוש אמנות בין-לאומיות בתחומים אלה נגע בטענה כי משאבים סביבתיים לא הגבילו את התפשטותם או את הפגיעה בהם בהתאם לשרטוט הגבולות הטריטוריאלי שבין המדינות, ולפיכך הטיפול בהם אינו יכול להיעשות מבלי שתגובש הבנה כללית לגבי ה"מותר" וה"אסור" בכל אחד מן התחומים הללו. זוהי כמובן סיבה ראויה לגיבוש הסכמה בין-לאומית מחייבת, אך ההצדקה לצורך בהשגתה אינה חדשה: היא לא החלה להתרחש, יש מאין, החל משנות השבעים ואילך. מאז שחר ההיסטוריה השימוש במשאבים הללו, כמו גם הנזקים שנגרמו להם או לסביבתם,האנושית או האחרת, היו פוגעניים ומשמעותיים עד מאוד. מה שהשתנה הוא אותו יחס שבין צורכי השימוש במשאבים לכמותם הנתונה. הצורך הגובר והכמות הקבועה הם שעשו את משאבי הסביבה לנדירים יותר ויותר. לנקודה מעניינת זו לא יוחס משום מה המשקל הראוי או לפחות, משמעותה לא תורגמה הלכה למעשה לצורה שבה ביקשה האנושות לצמצם, או אפילו להפסיק, את הפגיעה המתמשכת במשאבי הטבע השונים. המעבר מניסיון להסדיר את הסוגיות הללו ברמה הלאומית אל ניסיון להסדירן ברמה הבין-לאומית-הגלובלית המשיך להתבסס על הגדרת המשאבים הסביבתיים כמשאבים ציבוריים ועל ההנחה כי השיתוף ברמה הבין-לאומית יאיץ את תהליכי ההסדרה הללו. אך האצה כזו לא קרתה וזאת מן הטעם הפשוט: השינוי הא מתי שצריך היה להתחולל הוא תודעתי. כלומר, מה שהיה צריך לקרות, ולא קרה, הוא שהחברות המערביות תשננה את התייחסותן אל משאבי הסביבה ותחדלנה מלהגדירם כמשאבים ציבוריים. הן היו אמורות לקבוע כי כל אחד ממשאבי הסביבה הוא משאב כלכלי ולקבוע קריטריונים להגדרת צריכתם של משאבים אלה במונחים של עלויות שימוש. במקום זאת נקבע קו פרשת המים של המשאבים הסביבתיים, שהוא אותה נקודת זמן שבה השימוש המתמשך במשאבי הסביבה הופך אותם לנדירים (במונחים של צריכה מידית) ומגביל את היכולת של אחרים להשתמש בהם. מנקודה זו ואילך לא היה כל בסיס תיאורטי להמשך ההתייחסות אל משאבי הסביבה במונחים המוכרים זה כבר. משאבי הסביבה הפסיקו אפוא להיות משאבים ציבוריים (ללא קשר לדרך שבה המשיכה החברה הגלובלית להגדירם) בדיוק במקום שבו נדירותם נעשתה מורגשת. נדירות המשאבים כבר לא הייתה עניין תיאורטי-עתידי, אלא עובדה היוצרת השפעה שלילית על כלל האוכלוסייה. למעשה, התפתחותם של דיונים בין-לאומיים והניסיון לגבש אמנות בין-לאומיות לשימוש עתידי במשאבים הללו לא רק שלא הועילו לסביבה אלא עיכבו באופן משמעותי את החיפוש אחר פתרונות של ממש. למרות הדעה הרווחת, שלפיה היה בקיומו של השיח ברמה הגלובלית ובנכונות להצטרפות לאמנות בין-לאומיות כדי להעיד על התגבשותה של ההכרה בדבר החובה לפעול לשינוי מידי של פני הדברים רבות מהמדינות הבינו כי המשך ההתעלמות מן הצורך להסדיר את הטיפול במשאבי הסביבה יביא הרס וחורבן על כולם, וכן יפגע באינטרסים הישירים של כל אחת מן המדינות על פני כדור הארץ; ועם זאת, אף אחת מהמדינות הללו לא הייתה נכונה, ובמידה רבה גם לא נכונה לכך היום, להגביל באופן חד-צדדי את השימוש שהיא עושה במשאבים הסביבתיים. הרי בכך היא תמיט על כלכלתה חורבן מידי ותאלץ את תושביה להוריד את רמת חייהם באופן שאינו מתקבל על הדעת. נוכח כל זאת, השיח הבין-לאומי בעניין זה הביא להסכמה כי שינוי הוא אפשרי רק אם כל המדינות תסכמנה יחדיו על הצעדים המגבילים. הסכמה גלובלית כזו היא חיונית בשל הצורך להבטיח יכולת אכיפה ברמה הגלובלית ובשל חוסר הרצון לפגוע באופן לא מידתי במדינות מסוימות ובמקביל לפטור מכל חובה מדינות אחרות; ובמילים אחרות: להימנע מלתגמל במונחים כלכליים חיוביים את המדינות שאינן מגבילות את עצמן בכל הנוגע לשימוש במשאבים הסביבתיים. אין זה מפתיע 39

40 להיווכח שאף לא אחת מן המדינות השותפות לגיבוש האמנות הכריזה על משאבי הסביבה שבשטחה כמשאבים כלכליים במובנם המקובל (השוקי), כמו שאף לא אחת מהן הצליחה להביא לשינוי של ממש בדפוסי הצריכה/הפגיעה במשאבים הללו. בהתבוננות פרספקטיבית על מה שהושג באמצעות האמנות הבין-לאומיות השונות נדמה כי אין מי שיחלוק על הקביעה שמדובר בהישגים דלים בכל קנה מידה. בעיית הטרמפיסט ודילמת האסיר רבים נוטים להסביר את מיעוט ההישגים כתוצאה מהאמנות בשתי דרכים: אינטרסים כלכליים צולבים של המדינות המקשים על גיבוש הסכמה מחייבת. מגבלות החוק הבין-לאומי ואי היכולת המעשית להטיל מגבלות דומות על מדינות מתפתחות..1.2 אלא שרוב המסבירים נוטים לשכוח את הבעיה המרכזית, והיא תופעת ה- Riders Olson, ) Free Olson, 2007 (1971; Olson & Wladaver-Morgan, 1992; Olson & Shadle, 1996; הקשורה ישירות למאפייני השימוש בטובין ציבוריים. למעשה, כל עוד הוגדרו משאבי הסביבה כטובין כאלה, אין מנוס אלא מלהכיר בקיומה של תופעת ה- Riders Free בצריכתם. אחת המסקנות המשמעותיות יותר העולות מעבודתו של אולסון בנושא זה היא כי אי אפשר לספק מוצרים ציבוריים מבלי שחלק מהצרכנים ייהנו מהם ללא תמורה. לא זאת כי אם זאת הוא טוען גם כי מתקיים קשר ישיר בין גודלה של קבוצת ההתייחסות לבין הנטייה של הפרט הכלול בתוכה לא לשלם בעבור טובין ציבוריים: ככל שהקבוצות גדולות יותר, אנשים מרגישים פחות מחויבים זה כלפי זה, ומעוניינים יותר בהשאת רווחיהם למקסימום מה שגורם להם להעדיף, כל אימת שהם רק יכולים, להשתמש במשאבים הציבוריים מבלי לשאת בעלות צריכתם. כפועל יוצא, אולסון מתאר תרחיש עניינים המזין את עצמו, שלפיו הצריכה החופשית של המשאבים הציבוריים מעודדת צריכה גוברת ומחייבת את הספקים להציע אותם בכמות גדלה (וזהו תהליך המזין את עצמו: הצריכה הגוברת מחייבת הספקה גוברת, המעודדת אי ניצול גובר, וחוזר חלילה). כך קורה, שדווקא המהלך היזום של העברת ההסדרה הסביבתית מן הרמה המקומית אל הרמה הגלובלית שכל מטרתו הייתה הגברת יעילות ההתמודדות עם כשלים סביבתיים וצמצום הפגיעה המתמשכת של האנושות במשאבים הללו משיג את ההפך. לא רק שאין בהסדרה כזו כדי להעמיד כלים מוצלחים יותר למימוש סדר היום הסביבתי אלא שהיא דוחפת לכיוון ההפוך; היא מעודדת צריכה גוברת ומגבירה את שלל הלחצים של המדינות השונות למציאת פתרונות מסדירים שלא על חשבון צמצום יכולתן להמשיך ולהשתמש בהם כבימים ימימה. אפשר לתאר את דינמיקת היחסים המתפתחת בין המדינות המשתתפות בהסכמים כמשחק של "דילמת האסירים" (1992.(Doron, נגדיר מדינה אחת באות A ואת כל שאר המדיניות במערכת הבין-לאומית באות B. נעניק ל- A שתי אסטרטגיות: האחת לזהם; והשנייה לא לזהם. ברור שעלות אסטרטגיית הזיהום זולה יותר בטווח הקצר בעבור A מאשר עלות אסטרטגיית אי הזיהום. גם ל- B נעניק שתי אסטרטגיות דומות. נוצרו ארבעה מצבים שנוכל למקם אותם על סקלה שבה המספר 4 מציין את המצב הטוב ביותר מבחינתו של כל שחקן, והמספר 1 את המצב הגרוע ביותר. מהו המצב הטוב ביותר בעבור A? המצב הטוב ביותר הוא 4, כאשר רק הוא חוסך בעלויות (קרי: מזהם) אבל כל האחרות לא מזהמות. המצב הגרוע ביותר בעבור A הוא הפוך: 1 רק הוא שומר לא לזהם אך כולם מזהמים. בעבור B המצב דומה: המצב הטוב ביותר הוא 4, הוא (כלומר, הם) מזהם 40

41 ו- A לא מזהם. המצב הגרוע ביותר הוא 1 שבו הוא (הם) לא מזהם אך A מזהם. נציג מצבים אלה בטבלה מספר 1: טבלה מספר 1: דילמת האסירים של מזהמי אוויר לא לזהם לזהם 2,2 4,1 1,4 3,3 A B לזהם לא לזהם מטבלה מספר 1 עולה כי המצב הטוב ביותר בעבור שני השחקנים הוא 3,3 ש, בו שניהם לא מזהמים; אלא שכמו שנראה להלן, השחקנים לא יגיעו לתוצאה זו. זאת משום שהמצב היציב ביותר 6 מבחינתם, המכונה "שיווי משקל של נאש", הוא 2,2 ש, בו שניהם מזהמים. שיווי משקל זה מייצג מצב של קיבעון שנוצר אף על פי שקיימות חלופות הטומנות בחובן תועלת רבה יותר בעבור הפרטים, אם רק יבחרו בהן; אלא שהשגת התועלת הנוספת אינה ודאית כי אם הסתברותית. יש אפשרות שהמצב שיושג בעתיד יהיה גרוע יותר. משום כך, כדי למנוע הידרדרות למצב הגרוע יותר, נמנעים הפרטים מלנקוט צעדים מחוללי שינוי; כל אחד מבין את הסכנות הצפויות לו משכניו כמו גם מאויביו, ולכן בהיותו פסימיסט הוא מאמץ אסטרטגיית מינימקס, שמשמעה בחירה באסטרטגיה המניבה את התוצאה הטובה ביותר מבין כל האסטרטגיות המניבות תוצאות גרועות. זוהי תוצאה שאפשר לכנותה "הרע במיעוטו". במילים אחרות, פרט נוקט פעולות שמטרתן להבטיח את רמת 7 הביטחון האישי שלו. ברור לכולם ששיווי המשקל שהפרטים הגיעו אליו בכוחות עצמם אינו המצב הטוב ביותר מבחינת כל אחד מהם ושיש מצבים אחרים העדיפים יותר בעיניהם. הבה נבדוק איך הם הגיעו לתוצאה הנחותה נעשו מזהמים! נשווה את שני הערכים המתקבלים מאסטרטגיית ה"זיהום" של השחקן הראשון עם שני הערכים המתקבלים מאסטרטגיית "אי הזיהום" שלו. כל אחת משתי התוצאות הנובעות מאסטרטגיית הזיהום שלו 4 במשבצת העליונה מימין ו- 2 במשבצת העליונה משמאל מניבה בעבורו תוצאות טובות יותר מכל אחת משתי התוצאות הנובעות מאסטרטגיית אי-הזיהום שלו 3 במשבצת התחתונה מימין ו- 1 במשבצת התחתונה משמאל. וכך, אם A זיהם ו- B לא זיהם (1,4), מצבו של A הוא הטוב ביותר; לעומת זאת, אם A זיהם וגם B זיהם (2,2), מצבו של A אינו הגרוע ביותר. אסטרטגיית הזיהום מכונה "אסטרטגיה דומיננטית" בכל מצב היא מניבה תוצאה טובה יותר לשחקן בלי קשר למה שיחליט 8 השחקן השני. וכך, אם הראינו שאסטרטגיית הזיהום עדיפה לשחקן אחד, נוכל גם להראות שהיא עדיפה לשחקן השני, ולמעשה כך לגבי כל שחקן i הכלול ב- B. יוצא מכך כי כולם מעדיפים את אסטרטגיית הזיהום על פני אי הזיהום, והתוצאה תהיה (2,2). אלא שברור כי מצב (3,3) עדיף מבחינת כולם על מצב (2,2). איך מגיעים אפוא לשיווי משקל העדיף על כולם משיווי המשקל של נאש? נראה כי אי אפשר להגיע למצב זה תמיד יימצא מישהו שיהיה לו תמריץ לשבור את השורות; ואם הלוגיקה הזו נכונה לאחד היא נכונה לכולם. צריך שיהיה שחקן שלישי שיאכוף את המעבר משיווי המשקל היציב אך הנחות לשיווי המשקל העדיף אך הלא יציב; שחקן שיאכוף את "המצב העדיף" על ידי איום בהטלת סנקציות. נשאלת אפוא השאלה, מי 6 Nash, John, "Non-Cooperative Games", Annals of Mathematics, Vol. 54, No. 2, (1951), pp ראו גם שיווי משקל של נאש, אצל דורון גדעון, משטר נשיאותי לישראל (ירושלים: כרמל, ) רעיון זה עומד במוקד תפיסת המינימקס שמייצגת את "רציונליות" הפרט בתורת המשחקים. ראו: דורון גדעון, משחקים בפוליטיקה הישראלית (תל אביב: רמות, 1988). דורון, שם

42 יכול לשמש שחקן שלישי במערכת הבין-לאומית? ארגון האומות המאוחדות הוא ארגון חלש מדי, שלא יכול לאכוף את רצונו על מעצמות העל. ארצות הברית? הרי היא עצמה מזהמת ענקית, ולא ברור אם תרצה להיכנס לעימות עם מזהמות אחרות, ובמיוחד עם ענקית המזהמות סין. כלומר, אין לנו שחקן שלישי ולפיכך עלינו לחפש את הפתרונות במקום אחר. נמשיך להלן לפתח את הדיון ונגדיר בהמשך את הפתרון. הפתרון: הקרן הבין-לאומית לסביבה בסיס הרעיון שאנו מבקשים להציג כאן נשען על ההנחה כי נדרשת פעולה מהירה להצלת כדור הארץ, ועל ההבנה כי השיטה שהונהגה עד כה כשלה. אנו גם מניחים כי היכולת ליישם הלכה למעשה רעיונות לפתרון מותנית בנכונותם הוולונטרית של הפרטים בחברות הדמוקרטיות לאמצם וכי כל סוג של הסדר חייב להתבסס על תמריצים כלכליים חיוביים (החל מרמת הפרט וכלה ברמת המדינה). המטרה, כאמור, היא יצירת מוטיבציה אנושית המעדיפה שימור סביבתי על פני הריסת הסביבה. לצורך כך נדרשת חשיבה מסוג אחר שתשכיל ליצור מנגנוני תגמול כלכליים ברמה הגלובלית המוכוונים ליצירת תמריצים ברמת הפירמה העסקית תוך כדי עקיפת גורמים מתווכים ברמה הלאומית-פוליטית. עמדנו כבר על כך שהתמריצים הכלכליים שנקבעו בהסכמי קיוטו ודומיהם מבוססים על מיסוי או סבסוד המגיעים מכיסו של הצרכן הסופי ומחייבים התערבות נשנית בכלכלת השוק החופשי. הוסבר גם כי זו אחת הסיבות לכישלון השיטה הנהוגה היום. אם כן, פתרון אלטרנטיבי חייב לאפשר הסדרה בין-לאומית הנשענת על תמריצים כלכליים לכל הנוגעים בדבר (בכל רמה), מנקודת הזמן הראשונית וללא קשר עם יכולותיהן הכלכליות של הפירמות המעורבות. כל זאת מבלי להידרש להתערבות מתמדת במכניזם ההקצאה הכלכלי של השוק וללא צורך בהסדרת מנגנוני אכיפה מכל סוג שהוא. כדי להשיג את כל אלה מתחייבת "הפרטה" של השימוש במשאבי הסביבה הגלובליים, פיתוח היכולת לעודד את הגבלת הפגיעה המתמשכת בהם. יחד עם ואלה עיקרי הפתרון המוצע: הקמת קרן בין-לאומית (International Environmental Fund) IEF ולצדה "מועצת נגידי סביבה". חברים בקרן: כל מדינה ריבונית המביעה רצון להצטרף וקונה "מניית יסוד". לכל מדינה המחזיקה ב"מניית יסוד" מושב אחד ב"מועצת נגידי סביבה" וקול אחד להצבעה. מחיר "מניית יסוד" למדינה תלוי בגודלה וברמת הפיתוח הכלכלי שלה. מדינות עשירות ומפותחות תשלמנה יותר בגין המניה. החלטות "מועצת הנגידים" תתקבלנה ברוב קולות. תקבולי "מניית היסוד" ייצברו בקרן ויושקעו. הקרן תהיה רשאית להחליט רק על שימוש ברווחים שיצברו כספי היסוד. מועצת נגידי הסביבה תחליט מדי שנה על ארבעה עניינים: o o o o קריטריונים לאמידת מצב הסביבה הגלובלי. אמדן המחיר הכלכלי של השינוי הסביבתי. 42

43 תרומתן היחסית (השלילית או החיובית) של המדינות החברות לשינוי פני המצב הסביבתי. הטלת מסי סביבה על המדינות האחראיות לפגיעה סביבתית. גובה המס ייקבע על בסיס סך האומדן של המחיר הכלכלי בהתייחס לחלקה של המדינה שבה מדובר. המסים יוטלו על כל הסחורות והשירותים שהמדינה מייצאת אל מחוץ לגבולותיה וייגבו על ידי ארצות היעד (בהתאם לתקן המס שייקבע על ידי מועצת הנגידים). הטלת מס על מדינות שאינן חברות בקרן. כל תקבולי המסים יועברו על ידי המדינות הגובות אל ה- IEF. מועצת הנגידים תחלק את הסכום הכולל שנגבה כמס בין כל המדינות החברות שהייתה להן תרומה חיובית למצב הסביבה. את זאת היא תעשה במונחים יחסיים לגודל התרומה של כל אחת מן המדינות. היה ולא תהיינה כאלה, רשאית הקרן להחליט על השקעת המסים בפיתוח טכנולוגיות משמרות סביבה. o כל מדינה המחזיקה במניית יסוד תקבל על עצמה: להמציא למועצת הנגידים את הנתונים הסביבתיים הנדרשים, מדי שנה. להטיל על סחורות מיובאות את מסי הסביבה הנגידים. שייקבעו על ידי מועצת להעביר את כל תקבולי מסי הסביבה לידי קרן הסביבה העולמית. מקורות: Alchian, A. A. (1977). Economic forces at work with an introduction by Ronald H. Coase Economic forces at work. Indianapolis: Liberty Press. Brown, W., Magraw, D., & Szasz, P. (1992). International environmental law: Basic instruments and references Transnational Publishers Inc. U.S.A. Coase, R. H. (1939). Rowland Hill and the Penny Post. Economica November, Coase, R. H. (1947). The Economics of Uniform Pricing Systems. The Manchester School. Manchester: U.K Coase, R. H. (1950). British broadcasting; A study in monopoly. Cambridge, Harvard University Press. Coase, R. H. (1974). The market for goods and the market for ideas. The American Economic Review 64 (No. 2): Coase, R. H. (1992). The firm, the market, and the law. Chicago, Ill., University of Chicago Press. Coase, R. H. (1994). Essays on economics and economists. Chicago, University of Chicago Press. 43

44 Coase, R. H., & Barrett, E. W. (1968). Educational TV: Who should pay? Washington: American Enterprise Institute for Public Policy Research. Crouch, C., & Streeck, W. (Eds.) (1997). Political economy of modern capitalism. London, U.K: Sage Publications. Doron, G. A recipe for failure: Public policy in the context of electoral reform.in: Korn, D. (Ed.). (2002) Public Policy in Israel. London: Lexington Books. Doron, G., & Harris, M. (2000). Public policy and electoral reform: The case of Israel. Maryland, U.S.A: Lexington Books. Doron, G., & Sened, I. (2001). Political bargaining: Theory, practice and process. London, U.K: Sage Publications. Downs, A. (1957). An economic theory of democracy. NY: U.S.A., Harper and Row Pub. Downs, A. (1998). Political theory and public choice. Cheltenham, U.K: Northampton, Mass. Downs, A. & Monroe, K. R. (1991). The economic approach to politics : A critical reassessment of the theory of rational action. New York, NY: HarperCollins. Esping-Andersen, G. (1996). Welfare states in transition. London: SAGE. Esping-Andersen, G., Oslash, O. (2004). Why we need a new welfare state. Oxford: Oxford University Press. Giddens, A. (2001). The global third way debate. Cambridge, UK Oxford: Malden, MA, Polity Press ; Kahneman, D. (1973). Attention and effort. Englewood Cliffs, N.J: Prentice-Hall. Kahneman, D., Diener, E., & Schwarz N. (1999). Well-being : The foundations of hedonic psychology. New York: Russell Sage Foundation. Kahneman, D., Slovic P., & Tversky, A. (1982). Judgment under uncertainty : Heuristics and biases. Cambridge, New York: Cambridge University Press. Kahneman, D., & Tversky, A. (2000). Choices, values, and frames. New York Cambridge: Russell Sage Foundation ; Cambridge University Press. Kornai, J. (1967). Mathematical planning of structural decisions. Amsterdam: North Holland Pub. Co. Kornai, J. (1971). Anti-equilibrium. On economic systems theory and the tasks of research. Amsterdam: North-Holland Pub. Co. Kornai, J. (1990). Vision and reality, market and state: Contradictions and dilemmas revisited. New York, London: Harvester Wheatsheaf. Kornai, J., Mátyás, L., & Roland, G. (2008). Institutional change and economic behaviour. Basingstoke, New York: Palgrave Macmillan. Lyon, T. P., & Maxwell, J. W. (2004). Corporate environmentalism and public policy. Cambridge, U.K: Cambridge University Press. North, D.C. (2005). Understanding the process of economic change. Princeton, N.J., Princeton University Press. North, D. C., & Miller, R. L. (1971). The economics of public issues. New York: Harper & Row. Olson, J. S., & Shadle, R. (Eds.). (1996). Historical dictionary of the British empire. Westport, Conn.: Greenwood Press 44

45 Olson, J. S., & Wladaver-Morgan, S. (1992). Dictionary of United States economic history. London: Greenwood Publishing Group. Olson, K. (2007). Reflexive democracy: Political Equality and the Welfare State.Palo Alto, California University Press. Olson, M. (1971). The logic of collective action. Cambridge, Mass.: Harvard University Press. Olson, M. (1982). The rise and decline of nations. New Haven: Yale University Press. Riker, W. H. (1962). The theory of political coalitions. New Haven: Yale University Press. Riker, W. H. (1982). Liberalism against populism: A confrontation between the theory of democracy and the theory of social choice. San Francisco: W.H. Freeman. Riker, W. H. (1986). The art of political manipulation. New Haven: Yale University Press. Riker, W. H. (1988). Liberalism against populism: A confrontation between the theory of democracy and the theory of social choice. Prospect Heights, Illinois: Waveland Press. Riker, W. H., & Ordeshook, P. C. (1973). An introduction to positive political theory. Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall. Serra, N., & Stiglitz J. E. (Eds.). (2008). The Washington consensus reconsidered: Towards a new global governance. Oxford, Oxford University Press. Smith, A. (2007). The Wealth of Nations. Petersfield, Harriman house publishing Stiglitz, J. E. (1986). Economics of the public sector. New York, W.W. Norton. Stiglitz, J. E. (2000). Economics of the public sector. New York London, W. W. Norton. Stiglitz, J. E., Edlin, A. S., & DeLong, J. B (Eds.). (2008). The economists' voice: Top economists take on today's problems. New York: Columbia University Press. Wilensky, H. L. (1976). The 'new corporatism', centralization and the welfare state. London: Sage Publications. Wilensky, H. L. (2004). Rich democracies. Palo Alto, California University Press. 45

46 סטודנטים/יות בשירות הקהילה או בשירות האקדמיה: מה רוצים הארגונים? 1 חנה ספרן בשנים האחרונות אנו עדים לפעילות רבה בנושא השותפות בין האקדמיה לקהילה. המחקר בדק את התרומה של ארגונים בקהילה לאקדמיה ואת היחסים ההדדיים ביניהם. במסגרת קורסים בלימודי נשים ובמדע המדינה נשלחו סטודנטים/יות לחקור ארגוני נשים ולכתוב עבודה מסכמת על פעילותם. הסטודנטים/יות התעשרו בחוויה ארגונית מעניינת ולמדו להכיר מקרוב את פעילות הארגונים. אך האומנם השותפות הזו היא הדדית? מה היא עמדת הארגונים וכיצד הם רואים את הקשר הזה עם האקדמיה. המחקר הנוכחי הוא ניסיון ראשוני לבדוק את היחס של הארגונים בקהילה אל הסטודנטים/יות ואל האקדמיה. לצורך המחקר נבחרו ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים שבהם התנדבו סטודנטיות/ים ממכללת עמק יזרעאל. שאלות המחקר המרכזיות היו: מה חושבות הנשים העובדות בארגונים, האם הן שמחות לעזרה, מה צריכים להיות לדעתן יחסי הגומלין בין האקדמיה לארגונים. מתוך עשרה שאלונים ושלושה ראיונות עולה תמונה כללית של שביעות רצון יחד עם קשיים שעלו על הפרק. הארגונים עצמם החלו לעסוק במחקר והעשירו על ידי תהליך זה את הקשר עם האקדמיה. הרצון להמשך הקשר ולחיזוקו הוא מרכזי והוא מעיד על מערכת משמעותית של יחסי גומלין בין האקדמיה לבין העשייה והפעילות הפמיניסטית בקהילה. מילות מפתח: אקדמיה-קהילה, ארגוני נשים, התנדבות, פמיניזם, שביעות רצון. בשנים האחרונות אנו עדים לפעילות רבה בנושא השותפות בין האקדמיה לקהילה על גווניה השונים. בעוד שבעבר היו אלו המקצועות הטיפוליים באקדמיה שנהגו לשלוח סטודנטים וסטודנטיות להכשרה מעשית בקהילה, הרי שהיום ניתן למצוא את רעיון ההכשרה המעשית או ההתנדבות בקהילה גם במדעי החברה, במשפטים ובלימודי נשים ומגדר. נמצא שאחת הדרכים החשובות בתהליך הלמידה האקדמי הוא שילוב של למידה תאורטית והתנסות בשדה וגם לימודי 2 נשים הכירו בחשיבות השילוב הזה (זמרן, 2003; 2002 Heffernan,.(Balliet & מרצות שולחות סטודנטיות לארגונים שונים בעיקר לארגונים של המגזר השלישי, לצורך תקופת הכשרה או התנסות ומטילות עליהן משימות לביצוע, כגון עבודות המתארות את עבודת הארגון או את מבנהו או העוסקות בתהליך ההתנדבות או ההכשרה עצמו. לקשר זה בין האקדמיה לקהילה פנים רבות והוא משמש את האקדמיה ואת ארגוני המגזר השלישי בעת ובעונה אחת. הספרות המחקרית העוסקת בארגוני המגזר השלישי בשנים האחרונות הולכת וגדלה. מחקרים רבים עוסקים בהתנדבות ובמניעיה כמו למשל מספר מחקרים שעסקו בנשים מתנדבות והסיבות הגורמות להן להמשיך להתנדב (דריהם ויורק 2002; סולומון ופלד 2000). גם פעילות חינוכית של סטודנטיות הנשלחות להתנדב או לחקור את הארגונים תועדה במידה זו או אחרת (גור זיו ולוי פלדמן, 2006; גולן ורוזנפלד, 2005). הפן האחר של ההתנדבות הוא הארגונים עצמם והצרכים שלהם, כמו היחס שלהם אל מתנדבות וסטודנטיות המגיעות אל הארגונים במסגרת הלימודים. שאלות אלו העוסקות בצרכים של הארגונים לא זכו עדיין לתשומת לב מחקרית. חסרון זה בולט במיוחד כאשר באים להתייחס לארגוני נשים ולארגונים פמיניסטיים בארץ. ארגונים מסוג זה זכו לשפע של מחקרים, ספרים ומאמרים באנגלית 1995) Martin, (Marx Ferree, M & P. Y. ואילו בעברית בולט 1 2 החוג ללימודים רב-תחומיים והחוג למדע המדינה,המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן. המאמר כתוב בלשון נקבה ומתייחס כמובן לשני המינים. 46

47 חסרונם של מחקרים בנושא זה (ספרן, 2006). המחקר הקיים מכיל את מאמרה של רות וינטר הבודק את ההתנדבות במרכז פמיניסטי (1999) ואת המחקר של תמר זילבר שנערך במסגרת עבודת הדוקטורט שלה שעסקה באידאולוגיה של "מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית" בתל-אביב (1998). מאמרים אחרים עסקו במיוחד בהתנדבות בארגוני נשים העוסקים במתן תמיכה במסגרת שירותי הרווחה (קוליק, 2006) ובקו חירום לנפגעות אלימות (סולומון ופלד 2000). עולם שלם של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים שחלקם עוסקים בשינוי חברתי וחלקם הם ארגונים נותני שירות, לא זכה לעניין מחקרי רב בישראל. לעומת זאת ניתן להבחין בתופעה חדשה ומעניינת שבה ארגוני השטח התחילו בעצמם לעסוק במחקר ולפרסם דו"חות ופרסומים שונים שאופיים אקדמי ושחלקם נעשו על ידי חוקרות מן האקדמיה שהן גם פעילות שטח. רקע הפן המחקרי המתייחס לצרכים ולרצונות של הארגונים הללו בקשרים שלהם עם האקדמיה נעדר לחלוטין מן המחקר. המאמר הנוכחי שואף להאיר זווית שונה ביחסים שבין האקדמיה לקהילה. המאמר מציג מחקר גישוש שמטרתו לבדוק את היחס של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים לאקדמיה ולסטודנטיות הנשלחות על ידה. אני מציעה להתייחס הן לשאלת היחס של הארגונים בקהילה אל הסטודנטיות בפרט והן לבדיקת הצרכים והרצונות של הארגונים מן האקדמיה בכלל. הרעיון להתבונן ולבחון את הצרכים של הארגונים ובמיוחד של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים עלה בעקבות ההוראה בקורס "נשים מובילות שינוי - סדנת התנסות ולימוד בארגוני נשים לשינוי חברתי", שלימדתי בחטיבה ללימודי האישה במכללת עמק יזרעאל בשנים בשנת הלימודים זכה הקורס להשתתף בפרויקט "שותפות אקדמיה-קהילה" של מרכז מינרבה באוניברסיטה העברית. במסגרת הפרויקט הזה קיבלו הסטודנטיות מלגות בעבור התנדבות בארגוני נשים. הסטודנטיות התעשרו בחוויה ארגונית מעניינת ולמדו להכיר מקרוב את פעילות הארגונים. גם במסגרת קורסים אחרים שעסקו במבנה ודרכי פעולה של ארגונים במגזר השלישי, נשלחו הסטודנטים/יות לחקור את הארגונים ולכתוב עבודה מסכמת על פעילותם. תרומתם של הארגונים להכשרת הסטודנטים/יות ולתהליך הלימודי שלהן הפכו להיות חלק אינטגרלי מקורסים אלו. במרכז הקורסים הללו עומדים הצרכים של הסטודנטיות והחובות שעליהן למלא במהלך ההתנדבות/הכשרה שלהן בארגונים. לעומת זאת הצרכים של הארגונים עצמם, המקבלים את פני הסטודנטיות ונותנים להן תשומת לב, זמן ומידע, אינם עומדים בהכרח על סדר היום. הנחת היסוד בקשרים אלו היא כי הארגונים נהנים מההתנדבות של הסטודנטיות ומהעניין שהן מגלות בארגונים ועל כן אין ספק שהארגונים יהיו שמחים ונהנים לקבל את פני הסטודנטיות. במחקר זה אני מבקשת לבדוק האמנם השותפות הזו היא הדדית, מה היא עמדת הארגונים וכיצד הם רואים את הקשר שלהםעם האקדמיה. יחסי אקדמיה-קהילה בלימודי מגדר ונשים במחקר הנוכחי בחרתי להתמקד בארגוני נשים ובארגונים פמיניסטיים ועל כן היחסים בין הארגונים הללו לבין המחלקות והתכניות ללימודי נשים באקדמיה הם מהותיים לדיון. הקשר בין האקדמיה לקהילה שהפך היום לנושא חשוב ומדובר, אינו תהליך חדש בעולם הפמיניסטי. מרשה פרידמן ומרילין ספר, שתי מרצות בחוג לפילוסופיה ובחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, הקימו בשנת 1971 את הקבוצות הפמיניסטיות הראשונות להעלאת מודעות. הסטודנטיות והמרצות נפגשו, קראו ולמדו טקסטים פמיניסטיים וכך התחילה הפעילות הפמיניסטית החדשה בארץ. במשך השנים צמחה בארץ קהילה פעילה של ארגונים, קואליציות ופרויקטים העוסקים בקידום מעמד האישה, כל זאת במקביל לצמיחתם של לימודי נשים בתוך האקדמיה. היחסים בין הארגונים הפמיניסטיים 47

48 מצד אחד ובין לימודי נשים מצד שני משקפים את המתח שבין תאוריה למעשה. היזון הדדי זה בין השטח לאקדמיה אינו ייחודי רק ללימודי נשים, אבל יש לו מאפיינים משלו וקיים מחקר רב ודיון ציבורי ארוך שנים המתייחס לשאלות אלו במיוחד בארה"ב Davidow, (Johnson, ;1987 Messer- (2002 ומעט גם בישראל (הרצוג, 2000; ספרן, 2009). על המשמעות הפוליטית של היחסים בין פמיניסטיות באקדמיה והמחיר שעליהן לשלם כדי להישאר בתוכה לעומת נשים פמיניסטיות מחוץ לאקדמיה, שתורמות את חלקן ממקום של מחקר וחשיבה ביקורתית שאינה תלוית ממסד, כתבה רלה מזלי, סופרת וחוקרת פמיניסטית (2002). אספקט נוסף של היחסים בין הארגונים לאקדמיה הוא הפן המחקרי. ארגונים רבים החלו גם הם לעסוק במחקר ולפרסם את הידע העולה מתוך הפעילות שלהם. התופעה החדשה יחסית שבה הארגונים מגלים עניין בנושאים שיש בהם אלמנטים של מחקר אקדמי, הביאה יבול נכבד של פרסומים מסוגים שונים. ארגוני נשים רבים מקיימים כנסים בעלי אופי מחקרי ומפיקים ניירות עמדה ופרסומים במגוון של נושאים ומאבקים פמיניסטיים. ביניהם אוכל לציין רק מבחר קטן, למשל הדו"חות השנתיים שמוציאה שדולת הנשים בישראל, שהאחרון בהם הוא ספר עב כרס בשם "נשים בישראל 2006 בין תיאוריה למציאות" (תמיר, 2007). למשל הדו"חות בעקבות תחקירים שמפרסם ארגון "אשה לאשה" מרכז פמיניסטי בחיפה, כגון "נשים פלסטיניות תחת עול כיבוש לאומי וחברתי" (דעייף, 2007), "הצעת חוק תרומת ביציות, תמונת מצב 2008" (השש, ליפקין ואייל, 2008). למשל דו"ח מחקר נוסף שפרסם ארגון "כיאן", ארגון פמיניסטי של נשים פלסטיניות בחיפה, הוא "ניידות בקרב נשים ערביות בישראל" (קינן, 2007), ומחקר על "עובדות בשוק תעסוקה מעורער" שהוציא לאור "מרכז מהות", ארגון פמיניסטי התומך בנשים המבקשות לחזור לשוק 3 העבודה (בוקסבאום, 2008). התרומה של הארגונים לעולם הידע האקדמי הלכה וגדלה בשנים האחרונות. יחסי הגומלין בין הארגונים סטודנטיות וחוקרות באקדמיה הם מורכבים והגבולות ביניהם אינם תמיד ברורים ומובהקים כבעבר. לארגונים יש מטרות ויעדים אחרים ושונים מאלו של האקדמיה וכאלו שאינם קשורים בהכרח להכשרת סטודנטיות ולסיוע בביצוע עבודות המחקר שלהן. בנוסף, חוקרות מבקשות לעתים מארגונים לעשות מחקר על הארגונים ופעולתם. לאחר מכן, החוקרות מפרסמות את המחקרים המשמשים לקידומם האקדמי ולאו דווקא לקידום הארגון עצמו. לעומת זאת הארגונים עצמם עוסקים לעתים במחקר וזקוקים לרצון הטוב ולשיתוף הפעולה של האקדמיה. אני עצמי מצויה ופעילה בשני העולמות הללו. אני שולחת סטודנטים/יות אל הארגונים וגם פוגשת אותם/ן כאשר הם מגיעים/ות לארגון שבו אני עצמי מתנדבת ופעילה. המקום שממנו מסתכלים הארגונים במיוחד ארגוני נשים/פמיניסטיים אל האקדמיה נראה לי מרכזי וחסר במשולש (ראו איור בעמוד 9) של היחסים בין האקדמיה לקהילת הארגונים. שיטת המחקר לצורך המחקר נבחרו ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים יהודיים וערביים שבחלקם התנדבו סטודנטיות ממכללת עמק יזרעאל, כמו בארגונים דומים בכל הארץ שאליהם מגיעות סטודנטיות מאוניברסיטאות וממכללות אחרות. המחקר עצמו כלל שאלון שנשלח לארגונים באינטרנט ובדרך כלל הופנה לאחת מהעובדות בארגון שהקשר עם הסטודנטיות היה בתחום אחריותה. התקבלו עשרה שאלונים מארגוני נשים ונערכו גם שלושה ראיונות עם עובדות בשלושה ארגונים שונים. כל הארגונים האלו קיבלו סטודנטיות מאוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ. תחומי הידע מהן באו הסטודנטיות היו הפקולטה למשפטים, החוגים לסוציולוגיה/אנתרופולוגיה, תוכניות למגדר/לימודי 3 סקירה מקיפה על פעילותם המחקרית של ארגוני נשים/פמיניסטיים ראו במאמרי: בין אקדמיה לקהילה פמיניסטית: לימודי נשים בישראל (2009). 48

49 נשים והחוג לעבודה סוציאלית. חלק מההתנדבות של הסטודנטיות מומנה על ידי "קרן אברט", ארגון "שתיל", משרד הקליטה, פרויקט אקדמיה-קהילה במרכז מינרבה באוניברסיטה העברית. משך ההתנדבות היה מגוון, לעתים קצר, שעתיים, עשר או שש עשרה שעות במשך סמסטר אחד ולעתים ארוך, ארבע, שש או שמונה שעות שבועיות לאורך השנה. ייזום הקשר נעשה בדרך כלל על ידי האקדמיה ורק ארגון אחד דיווח שהוא פנה בעצמו בבקשה לאקדמיה. שאלות המחקר שאלות המחקר המרכזיות שביקשתי להתייחס אליהן היו: מה חושבות הנשים העובדות בארגונים על ההתנדבות/ההכשרה של הסטודנטיות? האם הן שמחות לעזרה של הסטודנטיות. מה לדעתן צריכים להיות יחסי הגומלין בין האקדמיה לארגונים כאשר מדובר בסוג של הכשרה שהארגונים מעניקים ללא תמורה כספית לאקדמיה? כיצד מתייחסות הנשים העובדות בארגונים לסטודנטיות/ים הבאות מן האקדמיה. מה הן הציפיות של הנשים העובדות מן הסטודנטיות, האם הן יוצאות נשכרות מנוכחות הסטודנטיות בארגון או שעליהן לתת מזמנן לסטודנטיות? האם הארגון היה מעדיף סוג אחר של קשר עם סטודנטיות. האם נעשים בארגון מחקרים, סקרים, או פעילויות אקדמאיות אחרות. האם יש לארגון קשר מסוג אחר עם האקדמיה, כגון: מחקרים משותפים, פרקטיקום, ימי עיון משותפים. האם יש לארגון קשר/שיתוף פעולה עם מחלקות מסוימות באוניברסיטאות או במכללות. האם לארגון יש עניין בקשרים עם האקדמיה. אם כן, מה הארגון רוצה מן האקדמיה. מה לדעת הנשים בארגונים צריכים להיות יחסי הגומלין בין האקדמיה לארגונים. תוצאות ודיון מתוך התשובות על השאלונים עולה שסטודנטיות הגיעו אל הארגונים במסגרת התנדבות, הכשרה מעשית או לצורכי מחקר, ועסקו במגוון עבודות שמבצע כל ארגון כגון עבודה מנהלית, עבודה משפטית, ניהול פרויקטים ועוד. סגנון ההשתתפות של הסטודנטיות בארגונים השונים היה שונה ולעתים הן מילאו תפקידים מרכזיים כמו העובדות עצמן. לדוגמה ב"עמותה להעצמה כלכלית" עזרו הסטודנטיות בנושאים כגון עזרה במחקר, מתן ייעוץ משפטי לבוגרות קורסים, העברת סדנאות למשתתפות ובוגרות הקורסים להעצמה כלכלית. רוב הארגונים שבעה מהם היו שבעי רצון מהמתנדבות/ים ומהקשר הקיים עם האקדמיה, מיעוטם שלושה מהם לא היו מרוצים מקשר זה. התחושה של שביעות רצון מהקשר הקיים עם האקדמיה היא שאלה חשובה ביותר, מפני שכדי שההסדרים הקיימים ימשיכו בעתיד על הארגונים להיות מרוצים ולהמשיך להסכים לקבלת הסטודנטיות. במקביל, כמה מן הנשים דיווחו על קושי במתן תשובה שלילית לפנייה מן האקדמיה. התחושה הקיימת ברוב הארגונים היא של רצון לקרב את הציבור במקרה זה את האקדמיה - אל פעילות הארגונים ולכן כל סירוב עלול להרחיק ציבור פוטנציאלי. 49

50 עם שביעות הרצון, עלו גם קשיים בארגון הזמן הדרוש להדרכת הסטודנטיות וליצירת אפשרויות עבודה. חלק ציינו קושי בהתמודדות עם הפער בין הציפיות של הסטודנטיות ובין המציאות שפגשו. פער זה בא לידי ביטוי לעתים ברמה המעשית ולעתים ברמה האידאולוגית. רוב הסטודנטיות אינן מכירות את עולם הארגונים ובמיוחד לא את הארגונים הפמיניסטים. הפגישה עם ארגונים היא לכן חוויה חדשה המצריכה תהליך של התרגלות והתמודדות עם סטראוטיפים ודעות קדומות. עלתה התחושה שהסטודנטיות מגיעות להתנדבות ללא הכנה וללא ידע מספיקים. אחת העובדות התלוננה שהאקדמיה שולחת סטודנטיות ללא בדיקת הצרכים של הארגונים ולעתים ללא הכנה מעשית ואידאולוגית. היא כתבה "אחת הבעיות היא שהסטודנטיות שמגיעות אין להן אידאולוגיה פמיניסטית ומצד שני יש להן פנטזיה או אידאה מהו הפמיניזם ומהם הארגונים. ופתאום את מגלה שהמציאות הרבה יותר מורכבת והארגונים לא בדיוק מתנהגים כמו האידאל". תהליך מעניין זה של היכרות וגילוי הוא בדרך כלל אחת מהחוויות הלימודיות החשובות של הסטודנטיות, אבל בעיני הנשים שהעבודה היומיומית בארגונים היא בדרך כלל חלק אינטגרלי בחייהן, הקושי להתמודד פעם אחר פעם עם הסטראוטיפים שמביאות אתן הסטודנטיות אינו תהליך קל ונתפס כקושי. אחת העו בדות ציינה את הצורך ב"סיוע בחיבור של הסטודנטים לתכנים שלנו על ידי כך שתכנים מהארגונים יהיו חלק מהשיעור." כמו כן, הארגונים המובילים שינוי חברתי היו רוצים לשמור על קשר ארוך טווח עם הסטודנטיות. כאשר מטרה זו אינה מושגת וכאשר סטודנטיות לא שומרות על קשר, הארגונים מרגישים כי ניצלו אותם. חילופי ידע בין האקדמיה לשדה הוא נושא נוסף שעלה מתוך תשובותיהן של העובדות בארגונים, כיוון שלעתים החוקרות באקדמיה והעובדות בארגונים חוקרות במקביל נושאים דומים. קיים שיתוף פעולה שבו נשים בארגונים מתייעצות עם אנשים/נשים באקדמיה ונעזרות בהן/ם בביצוע מחקרים. בנוסף ישנו תהליך שבו נשים מהארגונים הולכות ללימודים באוניברסיטה וכך נוצר מצב שבו יש נשים החוקרות ופעילות בארגונים ובאקדמיה בו זמנית. במקביל חוקרות באקדמיה משתמשות בניסיון ובידע המעשי והתאורטי המצטבר של נשים בארגונים לצורכי הוראה ומחקר. לדוגמה"מרכז מהות" העוסק בתמיכה והכשרה לנשים הרוצות לחזור למעגל העבודה, דיווח בשאלון כי העובדות בארגון "מעבירות הרצאות וסדנאות באקדמיה (בין היתר) בנושא שוק התעסוקה, תעסוקת עוני, שוק התעסוקה במבט מגדרי, העסקה פוגענית וכו', על בסיס הדו"ח שפרסמנו, "עובדות בשוק תעסוקה מעורער". הדו"ח עצמו התקבל באקדמיה כמקור מידע חשוב ונכנס כבר לסילבוסים של מספר קורסים אקדמיים." לארגון עצמו יש קשר עם מרצות בתחום המדובר והעובדות נוהגות להתייעץ אתן. תרומה זו לאקדמיה נתפסת לעיתים גם כעומס על הארגון, כמו שציינה אחת העובדות שקושי נוסף הוא "השקעת הזמן שמבקשים המרצים או המסגרות שנקדיש להם ולמילוי הערכות ולעתים שנבוא ונדבר בפני הקבוצה." נושא אחר ורגיש הוא הבקשה של סטודנטיות לראיין עובדות בארגון או נשים המקבלות שירותים מן הארגונים. במקרה של ארגונים כמו "מרכזי סיוע לנפגעות אונס והטרדה מינית", השאלה הזו מסובכת ביותר. הנשים העובדות מוצאות עצמן מקדישות זמן ותשומת לב לסטודנטיות בשעה שהן עצמן עובדות תחת לחץ ואין להן פנאי כלל. עניין נוסף הוא הבקשות של סטודנטיות לאפשר להן לראיין נשים המקבלות עזרה וסיוע מהארגון. בהקשר זה אמרה אחת העובדות במרכז סיוע, "את זה [לראיין נפגעת] מרכז סיוע לא יכול לאפשר, מאד קשה להן [לסטודנטיות] להבין כמה הנושא הזה עדין". לעומת זאת, התרומה של סטודנטיות היכולות לתת תמיכה ויעוץ פסיכולוגיים במסגרת ההתמחות שלהן מאפשרת לארגון להעניק לנשים תמיכה נפשית חינם. היתרונות לשני הצדדים ניכרים בעליל, כמו שמעידה אותה עובדת, "שני הצדדים מרוויחים. נשים זקוקות לטיפול ואין להן כסף, לסטודנטיות יש מנחה מטעם האוניברסיטה וזה שיתוף פעולה נפלא בין האקדמיה לבין הארגונים". 50

51 לבסוף חשוב להתייחס לנושא התחרות בין האקדמיה לארגונים כאשר כולם מתחרים על אותם משאבים. צוינה התופעה של פרויקטים באקדמיה שמתחרים עם ארגונים על תקציבים מאותן קרנות. לעתים אפילו ההיכרות עם הקרנות האלו הייתה דרך העבודה המשותפת עם הארגונים. כמו כן ציינה אחת העובדות "כשמקבלים תקציב לתוכניות שמשלבות שטח, שיזכרו שחלק מבניית תקציב זה לתגמל את הארגונים בשעות העבודה". גם שאלת התגמול בעבור עבודת הסטודנטיות עלתה לסדר היום. לכאורה התגמול לארגונים הוא בתרומה שהסטודנטיות נותנות לארגונים דרך ההתנדבות שלהן, אלא שלעתים ההשקעה בסטודנטיות עולה על התרומה. כמו כן, ההשקעה החוזרת ונשנית בהדרכת סטודנטיות שמשך הזמן שהן יכולות להקדיש לארגון הוא בהכרח מוגבל, נותנת תחושה של החמצה. מסקנות הקשרים ויחסי הגומלין בין האקדמיה לפעילות הפמיניסטית בשטח היו ללא ספק אחד ממוקדי המתח המרכזיים שליוו את ההיסטוריה של לימודי נשים באקדמיה. אין ספק שהענף האקדמי של "לימודי נשים ומגדר" יונק את מקורותיו ואת חיוניותו מפעילות פמיניסטית בשטח ובה במידה הוא מזין ומרחיב את הפעילות תוך כדי ייצור ידע והפצתו. האקדמיה מאפשרת הרחבת המעגלים הלימודיים סביב הפעילות ומאתגרת את החשיבה הפמיניסטית התאורטית. עם זאת ובאותה עת, האקדמיה היא חלק ממנגנון היררכי פטריארכלי שהפעילות הפמיניסטית מתנגדת לו בכל כוחה. הסתירות הללו המצויות בבסיס היחסים שבין לימודי נשים ומגדר ובין הפעילות הפמיניסטית בשטח, יצרו מרקם מורכב של יחסי גומלין והביאו אפילו באחרונה לפתיחתו של מסלול מיוחד בלימודי המאסטר באוניברסיטת בר-אילן הקרוי "מגדר בשטח" [כך]. הנושאים העיקריים שהועלו על ידי הארגונים תוך כדי התייחסות לשהות של סטודנטיות בארגונים עצמם הוא פן מעשי מאד של יחסי אקדמיה-קהילה. עם זאת הארגונים עצמם החלו לעסוק במחקר והעשירו על ידי תהליך זה את הקשר עם האקדמיה. מידת שביעות הרצון של הארגונים, למרות הקשיים שהועלו, היא גדולה והרצון להמשך של הקשר ולחיזוקו הוא מרכזי. לקשר היומיומי והמתמשך שנוצר בין הארגונים ובין מחלקות שונות באקדמיה על ידי הביקור של הסטודנטיות בארגונים וההתנדבות או ההכשרה שאותם הן מקבלות יש חשיבות כפולה. הארגונים נהנים מהתרומה של הסטודנטיות ומעוניינים לקיים את היחסים עם האקדמיה. עם זאת נראה שטוב תעשה האקדמיה אם תכין את הסטודנטיות היטב לקראת ההיכרות עם הארגונים ותכיר בתרומה שלהם הן ברמה המעשית והן ברמה המחקרית. מחקר הגישוש שהוצג כאן מתמקד אמנם בארגוני נשים ובארגונים פמיניסטיים, אבל השאלות העיקריות שהופנו אל הארגונים האלה כדי לבדוק את היחס שלהם אל האקדמיה ובמיוחד אל הסטודנטיות המגיעות אליהם במשך לימודיהם, עשויות לשפוך אור גם על קשרי אקדמיה-קהילה בתחומים מגוונים אחרים. למרות הייחוד בעבודת הארגונים הללו עדיין רב הדומה על השונה בפעילותם לארגונים אחרים במגזר השלישי. הצרכים של הארגונים הללו בקשר שלהם אל האקדמיה מבטאים התייחסות רצינית ומכובדת אל הקשר בין הקהילה לאקדמיה. 51

52 יחסי הגומלין בין האקדמיה לארגונים בקהילה מה הארגון רוצה וצריך מה הסטודנט/ תי מעוניינ/ת ויכול/ה מה הצרכים של האקדמיה פוסטר שיצא בארה"ב בשנת 1942 כדי לעודד נשים לצאת לעבודה. זכויות הפרסום הינן ציבוריות. מקורות: בוקסבאום, י', דגן, מ', דיאב, א', ואברמוביץ', ד' מהות. (2008). עובדות בשוק תעסוקה מעורער. חיפה: מרכז גור זיו, ח' ולוי פלדמן, א' (2006). "התנסות בארגונים לשינוי חברתי כחלק מעבודה מעשית במכללת סמינר הקיבוצים". החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים : גולן, ד' רוזנפלד, י' (2005). דו"ח המיפוי: "פעילות סטודנטים לשינוי חברתי מיפוי הקיים למען העתיד", הוצג ביום עיון במועצה להשכלה גבוהה. דעייף, א. (2007). (עברית וערבית). "נשים פלסטיניות תחת עול כיבוש לאומי וחברתי". חיפה: "פרדס" הוצאה לאור. דריהם, ר'. ויורק, א' (2002).".345 גורמים המשפיעים על מסירותם של מתנדבים". חברה ורווחה, כ"ב, -360 הרצוג, ח' (2000). "ידע, כוח ופוליטיקה פמיניסטית". בתוך ח. הרצוג, חברה במראה אביב:רמות. (עמ' ). תל- השש, לאשה". ח' ואייל, נ' ליפקין י', (2008). "הצעת חוק תרומת ביציות, תמונת מצב 2008". חיפה: "אשה וינטר, ר' (1999). "מקבלות תמורה: על ההתנדבות במרכז פמיניסטי, שיחה עם רינה בן צבי". 21 שנה על הקו: ביטאון מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב (27-29). זילבר, ת' (1998). "אידאולוגיה, פרקטיקה ועמימות בארגונים: מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית כארגון פמיניסטי". חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים. זמרן א' (2003). מדוע סינתזה ולא בלעדיות? בתוך: א' זמרן ונ' גובר (עורכים), אפשר גם אחרת פדגוגיה ביקורתית ופדגוגיה המחנכת לביקורת, מכון מופ"ת, בית ספר למחקר ופיתוח תוכניות בהכשרת עובדי הוראה וחינוך במכללות, תל-אביב. 52

53 מזלי, ר' (2002). קצה המגרש: פעולה פמיניסטית נגד תרבות המלחמה. אוניברסיטת תל-אביב: דברים בכנס האגודה ללימודי נשים ומגדר. סולומון, מ', ופלד ע' (2000). עזרת נשים: לנשים מוכות. חברה ורווחה כ'( 2 ) משמעות העבודה ההתנדבותית עבור מתנדבות בקו חירום ספרן, ח' (2006). לא רוצות להיות נחמדות. חיפה: "פרדס" הוצאה לאור. ספרן, ח' (2009). בין אקדמיה לקהילה פמיניסטית: לימודי נשים בישראל. בתוך אופלטקה, לזרוביץ, ר'. מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה בישראל (עמ' ). חיפה: "פרדס" הוצאה לאור. והרץ- י' קוליק, ל' (2006). חווית ההתנדבות ומשאבי ההתנדבות בקרב נשים בשירותי הרווחה ניתוח משווה, על פי תקופות חיים. ביטחון סוציאלי, , קינן, ת' (2007). ניידות בקרב נשים ערביות בישראל חיפה: כיאן. תמיר, ט'. (2006). נשים בישראל בין תיאוריה למציאות 2006, שדולת הנשים, רמת גן, Balliet, J. and K. Heffernan (eds) (2000). The Practice of Change: Concepts and Models for Service-Learning in Women's Studies. Washington, DC: American Association for Higher Education. Johnson, L. (1987). Is Academic feminism an oxymoron? Women's Studies International Forum, 10, (5) Marx Ferree, M and P. Y. Martin. (1995). "Doing the Work of the Movement: Feminist Organization. In Feminist Organizations: Harvest of the New Women's Movement, M. M. Ferree and P. Y. Martin (Eds). p Philadelphia: Temple University Press. Messer- Davidow, E. (2002), Disciplining Feminism: From Social Activism to Academic Discourse. Durham, NC: Duke University Press 53

54 תרגום ותיקוף של שאלוני כאב ותפקוד Oswestry) (McGill, מאנגלית לערבית צחי ארנון, נרג'ס עומרי, מאי חדאד, אילון איזנברג תקציר רקע שאלון הכאב ע"ש מקגיל (נוסח מקוצר) ושאלון התפקוד על-שם אוסווסטרי תורגמו בעבר מאנגלית לעברית. למרפאות הכאב במרכזים הרפואיים רמב"ם (חיפה) והעמק (עפולה) מגיעות אוכלוסיות דוברות ערבית המתקשות למלא שאלונים בעברית, ומכאן הצורך בתרגומם לערבית. עבודה זאת עסקה בתרגום ובתיקוף התרגום של שני שאלונים אלה לערבית. התרגום בוצע בנפרד על-ידי שלושה דוברי אנגלית, עברית וערבית, על-פי שיטת.Geisinger לאחר השוואת התרגומים והסכמה על הנוסח, בוצע תרגום חוזר לאנגלית. בשלב הבא השאלונים ניתנו לקבוצות קטנות של פונים למרפאת הכאב במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. לאחר שינויים ועדכונים, הועברו השאלונים בשפה הערבית לקבוצה גדולה יותר של פונים במרפאות הכאב ברמב"ם ובמרכז הרפואי העמק. חלק מהפונים מילא את השאלונים פעמיים בהפרש של שבוע ימים ובכך התאפשרה בדיקת תקפות.test-retest ניתוח השאלונים מראה כי התרגום מהימן ותקף והשאלונים מוכנים לשימוש בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. מילות מפתח: כלי מחקר, שאלונים, כאב, מקגיל, אוסטווסטרי, Oswestry, McGill מרפאות הכאב נעזרות בשאלונים לצורך הערכת הכאב ולצורך הערכת יעילות הטיפול שהן נותנות. שני שאלוני כאב מרכזיים, שאלון מקגיל (McGill) לכאב כללי ושאלון אוסווסטרי (Oswestry) לכאבי-גב, תורגמו מאנגלית לעברית אלא שאוכלוסייה גדולה מתוך הפונים למרפאות הכאב היא ערבים המתקשים בקריאה וכתיבה בעברית. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (כניסה ) מונה אוכלוסיית ישראל 7,326,900 נפש, מתוכם (20.1%) 1,473,800 ערבים. למרות גודל האוכלוסייה הזו, ובעיקר בצפון הארץ, לא קיימים נוסחים בערבית לשאלונים אלה. מרפאות הכאב העלו את הצורך בתרגום ותיקוף של שאלונים אלה לערבית. ניסיון לפתח אוצר מילים בערבית המשקף כאב גופני נעשה באוניברסיטת כוויית (1988,(Harison, אולם תרגום מתוקף של שאלון מקגיל לא פורסם. שאלון אוסווסטרי תורגם לערבית בטוניס (2005 al., (Guermazi et אלא שמאחר והשפה הערבית מכילה ניבים רבים, התרגום אינו מתאים לאוכלוסיה בישראל. הניבים בשפה הערבית מבוססים על גבולות תרבותיים וגיאוגרפיים כגון הקו הדמיוני בין מזרח למערב העובר בין מצרים ללוב. בנוסף קיימים הבדלים בין השפה המדוברת לשפה הספרותית Wikipedia) כניסה ). מכאן הצורך בהתאמת התרגום לאוכלוסייה הרלוונטית, קרי לאוכלוסייה הישראלית דוברת הערבית. 1 החוג למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 2 היחידה לשיכוך כאב, הקריה הרפואית רמב"ם 54

55 שאלוני הכאב.Short-Form McGill Pain Questionnaire השאלון המקורי פותח בשנת 1975 במטרה למדוד את הכאב על סולם רב-ממדי. הוא קוצר לצורך שימוש שוטף במרפאות הכאב ובמחקר, ומאפשר הערכת כאב הן אקוטי והן כרוני. השאלון מהימן ותקף והפך לשאלון המועדף להערכת חווית הכאב הכללית. השאלון תורגם לשש-עשרה שפות (כולל עברית) ונמצא תקף מעבר לתרבויות וקבוצות אתניות. שאלון.Modified Oswestry Low Back Pain Disability השאלון משמש כלי-הערכה לחולים הסובלים מכאבי גב תחתון. השאלון מתייחס לעשרה מישורים בהם הנבדק מבטא את הן את עצמת הכאב והן את ההגבלות שהכאב מטיל עליו בחיי היום יום. השאלון תורגם לעברית, תוקף, ונעשה בו שימוש שוטף במרפאות הכאב..1.2 שיטות תרגום בתרגום שאלונים משפה לשפה נהוגות כיום ארבע גישות מרכזיות. Leung and Van de Vijver (1991) מציינים שלוש מהן, ו- Geisinger (1994) מציג את הרביעית: Back-translation על-פי גישה זו נעשה תחילה תרגום ראשוני משפת המקור לשפת היעד. תרגום זה ניתן לאדם שלא ראה את המקור, המתרגם אותו בחזרה לשפת המקור. עם סיום שלב זה עורכים השוואה בין המקור לבין התרגום החוזר על-מנת לבדוק את איכות התרגום. טכניקה זו הייתה הפרוצדורה הרווחת במשך שנים רבות בזכות יעילותה והאפשרות להשוות את איכות התרגום. החיסרון המרכזי בטכניקה זו הוא חוסר התייחסות להבדלים תרבותיים בעת התרגום, שכן בגישה זו ניתן דגש למשמעות הסמנטית על חשבון ההקשר והבדלי התרבות. De-centering בגישה זו המתרגמים לוקחים בחשבון מרכיבים תרבותיים ולפי הצורך אף משנים מילים כדי להתאים את משמעותן לתרבות שפת היעד. שינויים אלו נעשים על-ידי סגל בלשנים רב-תרבותיים אשר להם ידע בשיטות מחקר, כך שהשאלון הופך ל"חלק ונשמע טבעי יותר בשפת היעד" (1980.(Brislin, מדובר לפיכך בסגל של מומחים הן בשתי השפות והן בשתי התרבויות, דבר המייקר ומאריך את משך התרגום. The committee approach בגישה זו מתחיל התרגום משפת המקור לשפת היעד בעבודה פרטנית, אולם מיד אחר כך מתכנס כל הצוות כקבוצה ועורך השוואת תרגומים. היתרון הוא בשיתוף הטעויות ובהשלמת הידע ההדדי תוך שיתוף פעולה מלא. חסרונה של גישה זו, כמו זה של גישת,De-centering הוא בכך שלא נעשית השוואה של התרגום לשאלון המקור, כפי שנעשה בשיטת.Back-translation שיטת Geisinger על-פי שיטת (1994) Geisinger תרגום צריך לכלול עשרה צעדים: החלטה האם לתרגם שאלה אחרי שאלה או פנייה להבנת הרעיון הכללי ואחר כך גישה אל מלאכת התרגום. ההבדל הוא בדגש על היבט סמנטי לעומת היבט של משמעות ותוכן..1 55

56 ביצוע התרגום הראשוני על-ידי כמה מתרגמים בנפרד, שיתכנסו יחד לקבוצה Backtranslation כדי לבצע תרגום חוזר לשפת המקור. מדובר בשילוב של שתי השיטות: ו- approach.the committee המתרגמים נדרשים לדיבור קולח בשתי השפות ולהבנה הנוגעת לכלי הערכה ומדידה..2 קבלת משוב והערכה לגבי התרגום הראשוני, הן על-ידי על-ידי אנשי מקצוע בתחום שבו עוסק השאלון. אוכלוסיית היעד והן.3 בדיקת השאלון במדגם קטן במטרה לזהות מילים דו-משמעיות בהירות ההוראות, מגבלות זמן וכד'. ולעמוד על.4 בדיקת השאלון במדגם רחב. לאחר העברתו, נבדקת מהימנות השאלון ונעשה ניתוח פריטים. בניית נורמות תוך השוואה לנורמות שאלון המקור. תיקוף השאלון: קריטריוני התוקף צריכים להיות כמו בשאלון המקורי. פיתוח חוברות הדרכה לשימוש בשאלון, הכוללות העברת השאלון, מתן ציונים, נורמות, פרשנות השאלון. הכשרת נסיינים להעברת השאלונים. איסוף תגובות מהמשיבים על השאלונים בפועל מהלך המחקר שני השאלונים תורגמו מאנגלית לעברית בשיטת Geisinger על-ידי שלושה אנשים דוברי אנגלית וערבית ישראלית על בוריין, בעלי ידע בתרבות הערבית המקומית ובשיטות מחקר. שני מתרגמים מחזיקים בתואר שני באנגלית והמתרגמת השלישית הייתה סטודנטית לפסיכולוגיה בשנה שלישית ללימודיה (נ.ע.). תחילה תורגמו השאלונים בנפרד על-ידי שניים מתוך השלושה, שנפגשו לאחר התרגום והשוו תוצאות. לאחר דיון בתוצאות הוסכם על נוסח אחד בשפה הערבית. נוסח זה נמסר למתרגם השלישי שתרגם אותו לאנגלית מבלי לראות את השאלונים המקוריים. אחר כך נפגשו כל השלושה, ערכו השוואה לשאלונים המקוריים באנגלית וסיכמו את הנוסח הסופי של השאלונים בשפה הערבית (שלבים 3-1 בשיטת.(Geisinger בנוסף הועברו השאלונים לשלושה רופאים דוברי אנגלית וערבית ישראלית (לצורך מישוב והערכה על-ידי אנשי מקצוע רלוונטיים). השאלונים המתוקנים הועברו ל- 11 נבדקים-פונים למרפאת הכאב במרכז הרפואי רמב"ם, מתוכם 6 מילאו את השאלונים פעמיים בהפרש של שבוע. המשוב וניתוח השאלונים שכלל השוואה בין הפעם הראשונה לשנייה הניבו תיקונים עדינים אחרונים במילות השאלונים (שלב 4 בשיטת.(Geisinger בשלב החמישי בשיטת Geisinger הועברו שני השאלונים ל- 42 פונים למרפאות הכאב במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה ולמרכז הרפואי העמק בעפולה. מתוכם 31 פונים מילאו את שאלון מקגיל פעמיים בהפרש של 7 ימים. שאלון אוסווסטרי מולא פעמיים על-ידי 26 פונים באותו מרווח זמן. בהעברת השאלונים בפעם השנייה נשאלו הפונים שאלות לגבי חומרת הכאב והשימוש בתרופות נוגדות כאב בכדי לבודד השפעה אפשרות של שינויים בכאב על אופן מילוי השאלונים. מאחר שאין בשני השאלונים צורך בנורמות, ומאחר שהשאלונים נועדו למילוי עצמי ואין צורך בבניית חוברות הדרכה ובהכשרת נסיינים, השלבים 9 8, 6, הפכו מיותרים. לאחר איסוף השאלונים וניתוח הנתונים (שלב 10 בשיטת (Geisinger נערכו מבחנים סטטיסטיים במטרה לוודא מהימנות פנימית (קורלציה בין פריטי השאלון) ועקיבות.(test-retest) 56

57 תוצאות 1. שאלון מקגיל ניתוחי השאלון בוצעו בנפרד לשלושת המדדים הבאים: Index).S-PRI (Sensory Pain Rating המדד מכיל 11 פריטים, טווח התשובות לכל פריט הוא 0-3, טווח התשובות למדד הוא Index).A-PRI (Affective Pain Rating המדד מכיל 4 פריטים, טווח התשובות לכל פריט הוא 0-3, טווח התשובות למדד הוא א. ב. ג. Index).T-PRI (Total Pain Rating המדד מכיל 15 הוא 0-3, טווח התשובות למדד הוא ד. פריטים, טווח התשובות לכל פריט טבלה - 1 סטטיסטיקה תיאורית לשאלון מקגיל מינימום מקסימום ממוצע סטיית תקן N S-PRI A-PRI העברה ראשונה T-PRI S-PRI A-PRI העברה שנייה T-PRI מן הטבלה ניתן לראות כי לפונים רמת כאב גבוהה, עם שינויים מזעריים בין ההעברה הראשונה לבין השנייה. מהימנות פנימית נבדקה ראשונה ושנייה בנפרד: על-ידי מבחן אלפא של קרונבך לגבי שלושה אינדקסים ועבור העברה טבלה 2 - ניתוח אלפא של קרונבך לשאלון מקגיל (N= מספר נבדקים) העברה שנייה N= N= N=31 העברה ראשונה N= N= N=38 S-PRI A-PRI T-PRI מן הטבלה ניתן לראות כי המהימנות הפנימית של השאלון גבוהה בכל המדדים ובשתי ההעברות. תקפות נבדקה על-ידי בדיקת הבדלים (מבחן t למזווגים) בין ההעברה הראשונה והשנייה: 57

58 טבלה - 3 מבחן t למזווגים בין ההעברה הראשונה והשנייה שאלון מקגיל t(30)=0.700 t(30)=0.694 t(30)=0.329 t(29)=0.262 t(30)=1.184 p>0.945 p>0.498 p>0.744 p>0.795 p>0.246 S-PRI A-PRI T-PRI PPI-VAS Overall Pain מן הטבלה ניתן לראות כי לא נמצאו הבדלים בין ההעברה הראשונה לשנייה באף אחד מן המדדים, דבר המצביע על תוקף test-retestשל התרגום. 2. שאלון אוסווסטרי השאלון כולל 10 פריטים, טווח התשובות לכל פריט הוא 0-5, טווח התשובות לשאלון הוא טבלה - 4 סטטיסטיקה תיאורית לשאלון אוסווסטרי מינימום מקסימום ממוצע סטיית תקן N העברה ראשונה העברה שנייה 31 מן הטבלה ניתן לראות כי לפונים רמת כאב גבוהה, עם שינויים מזעריים בין ההעברה הראשונה לבין השנייה. מהימנות פנימית נבדקה על-ידי מבחן אלפא של קרונבך עבור העברה ראשונה ושנייה בנפרד: טבלה 5 ניתוח אלפא של קרונבך עבור העברה ראשונה ושנייה בנפרד שאלון אוסווסטרי העברה ראשונה 0.875N=34 העברה שנייה N=26 מן הטבלה ניתן לראות כי המהימנות הפנימית של השאלון גבוהה בכל המדדים ובשתי ההעברות. תקפות נבדקה על-ידי בדיקת הבדלים (מבחן t למזווגים) בין ההעברה הראשונה והשנייה: טבלה 6 מבחן t למזווגים בין ההעברה הראשונה והשנייה שאלון אוסווסטרי T(30)=0.148 p>0.883 מן הטבלה ניתן לראות כי לא נמצאו הבדלים בין ההעברה הראשונה לשנייה באף אחד מן המדדים, דבר המצביע על תוקף test-retestשל התרגום. 58

59 מסקנות מחקרים שעסקו בתרגום שאלונים וערכו העברה חוזרת (2005 al., (Guermazi et הסתפקו במספר דומה של נבדקים, המהווה בסיס מספק לניתוח סטטיסטי לצורך תיקוף תרגום השאלונים. ואכן, הניתוח הסטטיסטי של שני השאלונים מראה כי התרגום מאנגלית לערבית מהימן ותקף: המהימנות הפנימית גבוהה ולא נמצאו הבדלים בין ההעברה הראשונה לשנייה. השאלונים מוכנים לשימוש בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, ואף במדינות שכנות בהן נעשה שימוש בניב ערבית זהה. נספחים: שאלון מקגיל באנגלית ותרגומו לערבית ישראלית שאלון אוסווסטרי באנגלית ותרגומו לערבית ישראלית.1.2 תודות: תודה לד"ר זאב קריסטל, מנהל מרפאת הכאב במרכז הרפואי העמק שבעפולה, על שיתוף הפעולה. מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כניסה Wikipedia. October 26, 2008: Harrison A. Arabic pain words. Pain 32, 1988, pp Guermazi M., Mezghani M., Ghroubi S., Elleuch M., Ould Sidi Med A., Poiraudeau S., Mrabet F., Dammak J., Fermanian J., Baklouti S., Sellami S., Revel M., Elleuch M.H. Traduction en arabe et validation de l indice d Oswestry dans une population de lombalgiques Nord-Africains. The Oswestry index for low back pain translated into arabic and validated in an Arab population. Annales de Readaptation et de Medicine Physique, 48, 1, February 2005, Brislin, R. W. (1970). Back translation for cross-cultural research. Journal of Cross- Cultural Psychology, 1, Geisinger, K. F. (1994). Cross-cultural normative assessment: Translation and adaptation issues influencing the normative interpretation of assessment instruments. Psychological Assessment, 6, Van de Vijver, F. J. R., & Poortinga, Y.H. (1991). Testing across cultures. In R. K. Hambleton & J.N. Zall (Eds.), Advances in educational and psychological testing (pp ). Boston: Kluwer Acadmic. 59

60 נספחים: 1. שאלון מקגיל המקוצר באנגלית ותרגומו לערבית ישראלית Short Form McGill Pain Questionnaire Short-Form McGill Pain Questionnaire: I. Pain Rating Index (PRI): The words below describe average pain. Place a check mark in the column that represents the degree to which you feel that type of pain. Please limit yourself to a description of the pain in your pelvic area only: None Mild Moderate Severe a Throbbing Shooting Stabbing Sharp Cramping Gnawing Hot-Burning Aching Heavy Tender Splitting b Tiring-Exhausting Sickening Fearful Punishing-Cruel II. Present Pain Intensity (PPI) Visual Analog Scale (VAS). Tick along scale below for pelvic pain: No Pain Worst possible pain III. Evaluative overall intensity of total pain experience. Please limit yourself to a description of the pain in your pelvic area only. Place a check mark in the appropriate column: Evaluative 0 No pain 1 Mild 2 Discomforting 3 Distressing 4 Horrible 5 Excruciating 60

61 IV. Scoring: I-a I-b I-a+b II III S-PRI (Sensory Pain Rating Index) A-PRI (Affective Pain Rating Index) T-PRI (Total Pain Rating Index) PPI-VAS (Present Pain Intensity-Visual Analog Scale) Evaluative overall intensity of total pain experience Score استمارة ماكجيل القصيرة لأللم (PRI = Pain Rating Index) جدول تدريج األلم.I األلم. الكلمات التاليه تصف معدل األلم..ضع عالمة ) ( في الخانه / العامود الذي يعبر عن أدق وصف لھذا النوع من ال شيء خفيف متوسط شديد يخفق / ينبض كالتيار الكھربائي يطعن / ينخز حاد تشنج / انقباض يقرض ساخن / حارق مؤ لم ثقيل م ضع ف ط مق ع م ت عب / م نھ ك مثير لإلشمئزاز مخيف م عاقب / قاسي a b.ii حد ة األلم الحالي - مقياس تناظري بصري.(VAS) ضع عالمة ) X ( على السلم بشكل يمثل حدة األلم الذي تعاني منه: 61

62 أسوأ ألم على اإلطالق ال يوجد ألم.III تقييم إجمالي لحدة األلم الكل ي. ضع عالمة ) ( في الخانه / العامود المناسب: التقييم ال يوجد ألم 0 خفيف 1 مزعج 2 مقلق 3 رھيب / فظيع 4 مرير / معذ ب 5 62

63 2. שאלון אוסווסטרי באנגלית ותרגומו לערבית ישראלית OSWESTRY 2.0 INSTRUCTIONS: Could you please complete this questionnaire. It is designed to give us information as to how your back (or leg) trouble has affected your ability to manage in every day life. Please answer every section. Mark one box only in each section that most closely describes you today. Section 1 Pain intensity: I have no pain at the moment. (0 points) The pain is very mild at the moment. (1 points) The pain is moderate at the moment. (2 points) The pain is fairly severe at the moment. (3 points) The pain is very severe at the moment. (4 points) The pain is the worst imaginable at the moment. (5 points) Section 2 Personal care: I can look after myself normally without causing extra pain. (0 points) I can look after myself normally, but it is very painful. (1 points) It is painful to look after myself, and I am slow and careful. (2 points) I need some help, but I manage most of my personal care. (3 points) I need help every day in most aspects of self care. (4 points) I do not get dressed, I wash with difficulty, I stay in bed. (5 points) Section 3 Lifting: I can lift heavy weights without extra pain. (0 points) I can lift heavy weights, but it gives me extra pain. (1 points) Pain prevents me from lifting heavy weights off the floor, but I can manage if they are conveniently positioned, e.g., on a table. (2 points) Pain prevents me from lifting heavy weights off the floor, but I can manage light to medium weights if they are conveniently positioned. (3 points) I can only lift very light weights. (4 points) I cannot lift or carry anything at all. (5 points) Section 4 Walking: Pain does not prevent me from walking any distance. (0 points) Pain prevents me from walking more than 1 mile. (1 point) Pain prevents me from walking more than ½ of a mile. (2 points) Pain prevents me from walking more than 100 yards. (3 points) I can only walk using a stick or crutches. (4 points) I am in bed most of the time and have to crawl to the toilet. (5 points) Section 5 Sitting: I can sit in any chair for as long as I like. (0 points) I can sit in my favorite chair for as long as I like. (1 point) Pain prevents me from sitting more than 1 hour. (2 points) Pain prevents me from sitting more than ½ an hour. (3 points) Pain prevents me from sitting more than 10 minutes. (4 points) Pain prevents me from sitting at all. (5 points) Section 6 Standing: I can stand as long as I want without extra pain. (0 points) I can stand as long as I want but it gives me extra pain. (1 point) Pain prevents me from standing for more than 1 hour. (2 points) Pain prevents me from standing for more than ½ an hour. (3 points) Pain prevents me from standing for more than 10 minutes. (4 points) Pain prevents me from standing at all. (5 points) 63

64 Section 7 Sleeping My sleep is never disturbed by pain. (0 points) My sleep is occasionally disturbed by pain. (1 point) Because of pain, I have less than 6 hours of sleep. (2 points) Because of pain, I have less than 4 hours of sleep. (3 points) Because of pain, I have less than 2 hours of sleep. (4 points) Pain prevents me from sleeping at all. (5 points) Section 8 Sex Life (if applicable) My sex life is normal and causes no extra pain. (0 points) My sex life is normal but causes some extra pain. (1 point) My sex life is nearly normal but is very painful. (2 points) My sex life is severely restricted by pain. (3 points) My sex life is nearly absent because of pain. (4 points) Pain prevents any sex life at all. (5 points) Section 9 Social Life: My social life is normal and causes me no extra pain. (0 points) My social life is normal but increases the degree of pain. (1 point) Pain has no significant effect on my social life apart from limiting my more energetic interests, e.g., sports, etc. (2 points) Pain has restricted my social life and I do not go out as often. (3 points) Pain has restricted social life to my home. (4 points) I have no social life because of pain. (5 points) Section 10 Traveling: I can travel anywhere without pain. (0 points) I can travel anywhere, but it gives extra pain. (1 point) Pain is bad, but I manage journeys over two hours. (2 points) Pain restricts me to journeys less than one hour. (3 points) Pain restricts me to short necessary journeys less than 30 minutes. (4 points) Pain prevents me from traveling except to receive treatment. (5 points) Scoring: Simply count up all the points and divide 50 (or 45 if they leave out one section) and multiply by 100 to get your score. Example: on my last ODI I scored a 16. So, 16/50 x 100 = 32% disability: Categories: 0% to 20%: minimal disability: The patient can cope with most living activities. Usually no treatment is indicated apart from advice on lifting sitting and exercise. 21%-40%: moderate disability: The patient experiences more pain and difficulty with sitting lifting and standing. Travel and social life are more difficult and they may be disabled from work. Personal care sexual activity and sleeping are not grossly affected and the patient can usually be managed by conservative means. 41%-60%: severe disability: Pain remains the main problem in this group but activities of daily living are affected. These patients require a detailed investigation. 61%-80%: crippled: Back pain impinges on all aspects of the patient's life. Positive intervention is required. 81%-100%: These patients are either bed-bound or exaggerating their symptoms. 64

65 د إ رشادات: نرجو منك تعبئة ھذا االستمارة. أ ع ھذا االستطالع ليعطينا معلومات حول تأثير األلم الذي تعاني منه تجيب على جميع األسئلة. إختر إمكانيه واحده فقط من كل سؤال نرجو أن على مقدرة التدب ر في حياتك اليومية. بحيث تصفك اليوم أفضل وصف. قسم - 1 شد ة/ حد ة األلم: ال أتألم اآلن. 0. األلم خفيف جدا اآلن. 1. األلم متوسط اآلن األلم شديد إلى حد ما اآلن. 4. األلم شديد جدا اآلن. األلم اآلن أسوأ ما يمكن تخيله. 5. قسم 2- العناية الذاتية: يمكنني االعتناء بنفسي بشكل اعتيادي دون أن يزيد ذلك من آالمي. 0. يمكنني االعتناء بنفسي بشكل اعتيادي ولكن ھذا مؤلم جد ا. 1. االعتناء بنفسي مؤلم وأنا بطيء وحذر. 2. أحتاج لبعض المساعده لكنني أتدبر االعتناء بمعظم أموري الشخصية. 3. أحتاج مساعدة يومية بأغلب ما يختص بالعناية الذاتية. 4. ال أستطيع إرتداء مالبسي أغتسل بصعوبة وأبقى في السرير. 5. قسم - 3 حمل / رفع األشياء: أستطيع رفع أوزان ثقيلة دون أن يزيد ذلك من آالمي. 0. أستطيع رفع أوزان ثقيلة ولكن ذلك يزيد من آالمي. 1. يمنعني األلم من رفع أوزان ثقيلة عن األرض ولكن يمكنني رفعھا إذا وضعت في مكان مريح مثال على 2. طاولة. يمنعني األلم من رفع أوزان ثقيلة عن األرض ولكن بإمكاني رفع أوزان خفيفة حتى متوسطة إذا وضعت 3. في مكان مريح. أستطيع رفع أوزان خفيفة جد ا فقط. 4. ال أستطيع رفع او حمل أي شيء بتات ا. 5. قسم 4 المشي: ال يمنعني األلم من المشي ألي مسافة. 0. كيلومتر ونصف. يمنعني األلم من المشي أكثر من 1. يمنعني األلم من المشي أكثر من كيلومتر واحد. 2. يمنعني األلم من المشي أكثر من نصف كيلومتر. 3. ال أستطيع المشي بدون االستعانة بعصا أو عكاز. 4. أنا أقضي معظم وقتي في السرير وأزحف حتى أصل للحمام. 5. قسم 5 الجلوس: أستطيع الجلوس على أي كرسي المدة التي أريدھا. 0. أستطيع الجلوس على كرسيي المفضل للمد ه التى أريدھا. 1. يمنعني األلم من الجلوس ألكثر من ساعة واحدة. 2. يمنعني األلم من الجلوس ألكثر من نصف ساعة. 3. يمنعني األلم من الجلوس ألكثر من عشر دقائق. 4. يمنعني األلم من الجلوس على اإلطالق. 5. قسم 6 الوقوف: أستطيع الوقوف المدة التي أريدھا دون أن يزيد ذلك من آالمي. 0. أستطيع الوقوف المدة التي أريدھا ولكن ذلك يزيد من آالمي. 1. يمنعني األلم من الوقوف ألكثر من ساعة واحدة

66 يمنعني األلم من الوقوف ألكثر من نصف ساعة. يمنعني األلم من الوقوف ألكثر من عشرة دقائق. يمنعني األلم من الوقوف على اإلطالق قسم 7 النوم: 0 ال. يقلق األلم نومي على اإلطالق. 1. يقلق األلم نومي أحيانا. بسبب األلم أنام أقل من ست ساعات. 2. بسبب األلم أنام أقل من أربع ساعات بسبب األلم أنام أقل من ساعتين. 5. يمنعني األلم من النوم بتاتا. قسم - 8 الحياة الجنسية (إذا كان مناسبا ): حياتي الجنسية عادية وال تسبب لي أي ألم إضافي حياتي الجنسية عادية ولكنھا تسبب لي بعض األلم اإلضافي. 2. حياتي الجنسية عادية تقريب ا ولكنھا مؤلمة جدا. حياتي الجنسية محدودة جد ا بسبب األلم. 3. حياتي الجنسية معدومة تقريب ا بسبب األلم. 4. يمنعني األلم من ممارسة أي حياة جنسيه على اإلطالق. 5. قسم - 9 الحياة االجتماعية: حياتي االجتماعية عادية وال تزيد من آالمي. 0. حياتي االجتماعية عادية ولكنھا تزيد من حدة األلم. 1. ال يوجد لأللم أي تأثير ي ذكرعلى حياتي االجتماعية عدا عن تقييد اھتماماتي التي تتطلب طاقة مثل 2. الرياضة الخ. 3. يقيد األلم حياتي االجتماعية وبسببه ال أستطيع الخروج كثيرا. 4. يقيد األلم حياتي االجتماعية إلى نطاق البيت. 5. يمنعني األلم من ممارسة أي حياة إجتماعيه بتاتا. قسم - 10 السفر: أستطيع السفر الى أي مكان دون ألم. 0. أستطيع السفر إلى أي مكان ولكن يزيد ھذا من آالمي. 1. يضايقني األلم ولكنني أستطيع السفر لمدة ساعتين. 2. يقيدني األلم الى سفرات تقل عن ساعة واحدة. 3. يقيدني األلم الى سفرات ضرورية قصيرة تقل عن نصف ساعة. 4. يمنعني األلم من السفر ما عدا سفري للحصول على عالج. 5. قسم 11 النتيجة: كل ما عليك القيام به ھو جمع النقاط التي حصلت عليھا وقسمتھا على ) 50 أو 45 في حالة إلغاء أحد األسئله) ومن ثم ضرب المجموع ب 100 لتحصل على نتيجتك. مثال: في آخر إستطالع حصلت على 16 نقطه. ولذلك % 32 = /50 x أي أن العجز بنسبة % 32 تصنيفات: 0% إلى 20%: عجز أدنى. يستطيع المريض أن يتدبر أغلب النشاطات الحياتية. ال يوصف له عالج عادة عدا نصائح تتعلق برفع األغراض الجلوس والتمارين. ما 66

67 - 21% 40% :عجز متوسط. يواجه المريض ألم ا وصعوبة أكبر عند الجلوس رفع األشياء أو الوقوف. يشكل السفر والحياة اإلجتماعيه صعوبة اكبر ومن الممكن أن يعجزوا عن العمل. ال تتأثر العناية الشخصية النشاط الجنسي والنوم بشكل بارز ويستطيع ا لمريض عادة ان يتدبر أموره بطرق وقائية. - 41% 60%: عجز بالغ. يشكل األلم المشكله الرئيسيه في ھذه المجموعه ولكن تتأثر النشاطات اليوميه. يتطلب ھؤالء المرضى بحثا مف صال. -% 61% 80: مشلول. تؤثر آالم الظھر على كل المجاالت الحياتيه في حياة المريض. ھناك ضرورة لتدخل إيجابي. - 81% % 100: ھؤالء المرضى إما انھم مقيدون في سريرھم وإما انھم يبالغون في أعراض المرض. 67

68 ב( הקשר בין תפיסת שליטה ראשונית לבין הסתגלות למצבי הצלחה וכישלון בקבוצה חדשה רנין פרח דלה, יוחנן אשל, אורי דן תקציר מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשרים בין תפיסת שליטה ראשונית לבין תנודות במצבי הרוח ושינויים ברמת הלחץ בהסתגלות לקבוצה חדשה. השערות המחקר היו (א) ימצא קשר בין זמן השהיה בקבוצה לבין מצב רוחם של המשתתפים ורמת הלחץ שהם חווים; ( ימצא קשר שלילי בין שליטה ראשונית לבין מצב הרוח בקבוצה בעקבות כישלון, וקשר חיובי בין שליטה ראשונית לבין רמת הלחץ בעקבות כישלון בקבוצה. המשתתפים היו 60 סטודנטים (21.6=M). הנבדקים מילאו שאלון תפיסות שליטה ראשונית כשבועיים לפני הניסוי. הנבדקים זומנו לניסוי במעבדה בקבוצות של חמישה והשתתפו בסדרה של משימות קבוצתיות. אחרי כל משימה מלאו שאלון מצב רוח ורמת לחץ. ככלל נמצא קשר בין זמן השהיה בקבוצה לבין מצב רוחו של המשתתף ורמת הלחץ שהוא חווה כך שככל שזמן השהיה בקבוצה מתארך מצב רוחם של הנבדקים משתפר והלחץ שלהם יורד. כמו כן נמצא קשר שלילי בין שליטה ראשונית לבין השינוי במצב הרוח לאחר כישלון במשימה בקבוצה וקשר חיובי בין שליטה ראשונית לבין רמת הלחץ שהנבדק חווה בעקבות כישלון קבוצתי. המסקנה העולה מתוך ממצאי המחקר היא שהישענות בלעדית על שליטה ראשונית עלולה להותיר את האדם חסר אונים בעקבות כישלון. מילות מפתח: שליטה ראשונית, לחץ, מצב רוח, הסתגלות לקבוצה מבוא מושג ה"שליטה" (Control) הוא אחד המושגים המרכזיים בתחום הפסיכולוגיה. לאורך השנים, היווה המושג מקור להתעניינותם של חוקרים רבים אשר ציינו כי הוא גורם חשוב ועיקרי ברווחתו הנפשית של הפרט לאורך החיים (1986 Rodin, (Heckhausen & Schulz, ;1995 ובעל חשיבות חיונית לבריאותו הנפשית של האדם (1975 Seligman,.(Rotter, ;1966 מחקרים רבים מצאו קשר שלילי בין תחושת שליטה לבין אומללות, היעדר אושר, חוסר סיפוק, אי-שביעות רצון, חרדה ודיכאון (לדוגמא,.(Mirowsky, 1995 תפיסת שליטה ראשונית מתייחסת ל"תפיסה שיש לאדם בדבר יכולתו לפעול על הסביבה כך שתתאים לצרכיו ושאיפותיו" 8) p..(rothbaum, Weisz, & Snyder, 1982, מקורה של תפיסת השליטה הראשונית הוא בקבלת חיזוקים מהסביבה ליכולת השליטה וההשפעה של הפרט על סביבתו ובתפיסה של האדם כי ביכולתו לשנות את המציאות הסביבתית, אנשים ומצבים כך שהסביבה תתאים את עצמה אליו. ה"עצמי" מקבל חיזוק לתחושת השליטה שלו מתגובות הסביבה ומההשתלטות הגלויה שלו עליה (1984 Blackburn,.(Weisz, Rothbaum, & השליטה הראשונית מתאפיינת בפעולות המכוונות החוצה ופועלות ישירות על הסביבה המיידית החיצונית. האדם פועל בניסיון לשנות ולהתאים את העולם לצרכים למשאלות ולרצונות שלו כך של"עצמי" תהיה סביבה מציאותית נוחה יותר (1995 Schulz,.(Heckhausen & ישנה הסכמה בין החוקרים בדבר חשיבות השליטה הראשונית לרווחה האישית של הפרט במצבים בהם ניתן לשלוט על המצב. עם זאת 1 החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה 2 החוג למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 68

69 החוקרים נחלקים בדעותיהם סביב הערך האדפטיבי והפונקציונאלי של השליטה בהתמודדות עם מצבי לחץ וכישלון (2006 Evered,,(Morling & חלקם טוענים כי גם במצבים אלה לשליטה הראשונית יש ערך פונקציונאלי אדפטיבי, בעוד אחרים טוענים כי הישענות על תפיסת שליטה ראשונית בלבד עלולה להביא לחוויית חוסר אונים נוכח מצבים של כישלון ואובדן שליטה. מחקר שבדק התמודדות של ילדים עם מחלת סוכרת, הנחשבת למחלה הניתנת לשליטה באמצעות טיפול מצא כי שימוש בתפיסת שליטה ראשונית תורם להתמודדות עם המחלה ולרווחה האישית של הילדים (1990 Weisz,.(Band & מחקר שבדק את תרומת השליטה הראשונית בהתמודדות של חולים הסובלים ממחלות קשות שאינן ניתנות לשליטה (איידס) מצא כי ההישענות על תפיסת שליטה ראשונית איננה יעילה במצבים אלה בהשוואה לדרכי התמודדות אחרות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבצע ניסוי במעבדה שיבחן את תרומתה של השליטה הראשונית להסתגלות במצב של חוסר שליטה וכישלון. על בסיס התיאוריה ותוצאות מחקרים קודמים שוער כי: (1) ימצא קשר שלילי בין שליטה ראשונית לבין מצב הרוח בקבוצה בעקבות כישלון, וקשר חיובי בין שליטה ראשונית לבין רמת הלחץ בעקבות כישלון בקבוצה, כך שככל שהשליטה הראשונית יותר גבוהה, מצב הרוח יהיה נמוך יותר ורמת הלחץ תהיה גבוהה יותר בעקבות כישלון (כלומר, חוסר שליטה); (2) ימצא קשר בין זמן השהייה בקבוצה חדשה לבין מצב רוחם של המשתתפים ורמת הלחץ שהם חווים, כך שבתנאים ניטראליים או של הצלחה, ככל שזמן השהייה בקבוצה מתארך, מצב רוחם של הנבדקים משתפר ורמת הלחץ שלהם יורדת. מצב של כישלון קבוצתי יפסיק את מגמת השיפור במצב הרוח והירידה בלחץ. השיטה המשתתפים במחקר הנוכחי השתתפו 60 סטודנטים (מתוכם 9 גברים) הלומדים בשנה א' בחוג לפסיכולוגיה (40 מהם מאוניברסיטת חיפה ו- 20 ממכללת עמק יזרעאל). הנבדקים השתתפו במחקר כחלק מחובות שעות הניסוי שלהם. הגיל הממוצע של הנבדקים היה (21.6=M), סטיית תקן,(SD=2.34) וטווח הגילאים הוא שנים. כלי מדידה תפיסת שליטה ראשונית נמדדה על-ידי שימוש בסולם שליטה ראשונית מתוך שאלון "תפיסות שליטה ראשונית ומשנית כללי" -GPPSC) General Perception Of Primary and Secondary Control (Questionnaire שפותח על ידי דן (2003). השאלון כולל 34 פריטים (סולם ליקרט 6-1, כך ש- 1 מייצג "מאוד לא מתאר אותי" ו- 6 מייצג "מאוד מתאר אותי"). במחקר זה נעשה שימוש בסולם השליטה הראשונית המורכב משישה פריטים (מהימנות פנימית 86.=α). דוגמא לפריט: "כשחברי חושבים אחרת, אני אשכנע אותם בצדקתי". הערכת מצב הרוח ורמת הלחץ נמדדה על ידי שאלון שפותח במיוחד לצורך המחקר הנוכחי, מכיל 6 פריטים ומטרתו להעריך את מצב רוחם ורמת הלחץ של הנבדקים אחרי ביצוע משימה. דוגמא לפריט מצב רוח: "מצב רוחי כרגע הוא 1- שמח מאוד, - 2 שמח, 3- סביר, - 4 גרוע, - 5 גרוע מאוד". דוגמא לפריט לחץ: "רמת המתח שאני חווה כרגע היא 1- גבוהה מאוד, 2- גבוהה, - 3 ממוצעת, 4- נמוכה, - 5 נמוכה מאוד. 69

70 הליך שבועיים לפני הגעתם למחקר נתבקשו המשתתפים למלא חוברת המכילה שאלון למדידת תפיסות שליטה ראשונית כללית. לאחר מילוי השאלון הם זומנו למעבדה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה או למכללת עמק יזרעאל. הניסוי במעבדה נערך בארבעה שלבים עוקבים. חצי שעה לכל חלק. אחרי סיום המשימות בכל חלק התבקשו הנבדקים למלא שאלון להערכת מידת הסתגלותם שפותח לצורך המחקר. משימה ראשונה: לנבדקים הוצגה דילמה והם נתבקשו לשכנע את חברי הקבוצה שהפתרון שהם חשבו עליו הוא הטוב והיעיל. על הקבוצה היה לבחור את הפתרון המשכנע ביותר. משימה שנייה: כל נבדק בחר פתק משימה הניתנת לשליטה, כגון: למד את חברי הקבוצה שיר. משימה שלישית: הנבדקים התמודדו עם משימה שאינה ניתנת לשליטה. נעשה שימוש במטריצה בלתי פתירה של מבחן.Raven משימה רביעית: חברי הקבוצה התבקשו להתחלק לזוגות ולשוחח זה עם זה על עצמם. בהמשך הם נתבקשו לשתף את שאר חברי הקבוצה במידע שקיבלו. לפני המשימה הראשונה ועם סיומה של כל משימה מילאו הנבדקים שאלון מצב רוח ותחושת לחץ וחרדה. ממצאים השערת המחקר הראשונה הייתה שימצא קשר שלילי בין שליטה ראשונית לבין מצב הרוח בקבוצה בעקבות כישלון, וקשר חיובי בין שליטה ראשונית לבין רמת הלחץ בעקבות כישלון בקבוצה, כך שככל שהשליטה הראשונית יותר גבוהה מצב הרוח יהיה נמוך יותר ורמת הלחץ תהיה גבוהה יותר בעקבות כישלון (כלומר, חוסר שליטה). קשרים אלה נבדקו בעזרת מתאמי ספירמן שחושבו בין שליטה ראשונית לבין הפער בין מצב הרוח ורמת הלחץ בזמנים שלפני הכישלון ואחריו. בהתאם להשערה נמצא קשר שלילי מובהק בעקבות כישלון בין מצב הרוח לבין שליטה ראשונית - =(60)r] [0.05>p,0.28, וקשר חיובי מובהק בין רמת הלחץ שהנבדק חווה בעקבות כישלון לבין שליטה ראשונית [0.001>p =(60)r],,0.34 כך שככל שהשליטה הראשונית יותר גבוהה מצב הרוח יורד ורמת הלחץ עולה בעקבות כישלון. איור מס' 1 הקשר בין זמן השהייה בקבוצה לבין מצב הרוח ורמת הלחץ בזמנים שונים בקבוצה השערת המחקר השנייה הייתה כי ימצא קשר בין זמן השהייה בקבוצה לבין מצב רוחו של המשתתף ורמת הלחץ שהוא חווה, כך שככל שזמן השהיה בקבוצה מתארך הרווחה האישית (לחץ ומצב רוח) עולה. מצב של כישלון קבוצתי יפסיק את מגמת השיפור ברווחה האישית. השערה זו נבדקה בעזרת מבחן פרידמן. מבחן פרידמן מצביע על אפקט מובהק של הזמן, [0.0001>p X²],27.64=(4) על 70

71 מצב הרוח של הנבדקים (ראה איור מס' 1). ככל שהזמן בקבוצה מתארך, מצב רוחם של הנבדקים משתפר מהשלב הראשון לשלב השלישי [0.0001>p (59)t].,4.19= לאחר משימת כישלון נמצאה נטייה לירידה במצב הרוח [0.67 =p (59)t].,1.86-= בנוסף נמצא אפקט מובהק,23.409= (4) X²] [0.0001=p של רמת הלחץ בזמנים השונים (ראה איור מס' 1). ככל שהזמן בקבוצה מתארך, רמת הלחץ של הנבדקים יורדת מהשלב הראשון של הניסוי לשלב השלישי [0.0001>p,3.93-=(59)t]. לכישלון במשימה לא הייתה השפעה על רמת הלחץ של המשתתפים בקבוצה. דיון המחקר הנוכחי בחן את הקשרים בין תפיסת שליטה ראשונית (1982 al., (Rothbaum, et לבין מצב הרוח ורמת הלחץ שנבדקים חווים בעת ביצוע משימות קבוצתיות בקבוצה חדשה. משימות אלה כללו משימות ניטראליות, משימה של כישלון ומשימת התאוששות מכישלון. ככלל, הממצאים תאמו את השערות המחקר. בהתאם להשערה הראשונה, נמצא קשר שלילי בין השימוש בתפיסת שליטה ראשונית לבין מצב הרוח, וקשר חיובי בין השימוש בתפיסת שליטה ראשונית לבין רמת הלחץ בעקבות כישלון. מחקרים קודמים בתחום השליטה הראשונית הדגישו את התרומה החיובית של שליטה זו להסתגלות (Compas, Connor-Smith, Saltzman, Thomsen, & Wadsworth., 2001, Lee & Larson, 1996; 1997) LeGagnoux,.Weisz, Thurber, Sweeney, Proffitt, & עם זאת, במצבים של חוסר שליטה, הישענות על שליטה ראשונית עלולה לגרום לפגיעה בהתמודדות ובהסתגלות כפי שנמצא במחקר הנוכחי. בהתאם להשערה השנייה הממצאים העיקריים הצביעו על קשר חיובי מובהק בין זמן השהייה בקבוצה בשלושת הזמנים הראשונים לבין מצב הרוח, כך שמצב רוחם של הנבדקים השתפר מהרגע שנכנסו לקבוצה ועד למשימה השלישית. בזמן הרביעי, לאחר המשימה המכשילה נצפתה ירידה מובהקת במצב הרוח. במשימה החמישית, משימת התאוששות לא נצפתה עלייה במצב הרוח. בנוסף לכך, הממצאים הצביעו על קשר שלילי מובהק בין זמן השהייה בקבוצה בשלושת הזמנים הראשונים לבין רמת הלחץ שחוו הנבדקים, כך שחלה ירידה ברמת הלחץ מרגע כניסתם לקבוצה עד למשימה השלישית, אך לא נצפה שינוי לאחר המשימה המכשילה או לאחר משימת ההתאוששות. מחקרים שבחנו את הקשר בין זמן השהייה בקבוצה לבין שלבי ההתפתחות של קבוצה חדשה הכוללים משתנה מצב הרוח ורמת לחץ הצביעו על ממצאים התואמים את ממצאי המחקר הנוכחי. (2003) Wheelan Davidson, & Tilin מצאו כי ככל שזמן השהייה בקבוצה מתארך, אחוז התלות וההתבטאויות השליליות יורד, תחושת הביטחון עולה והאווירה הנעימה רווחת בקבוצה. ככל שהפרט מכיר יותר את הקבוצה, מצב רוחו משתפר ורמת הלחץ מהמפגש החדש והלא מוכר יורדת. הירידה במצב הרוח לאחר המשימה המכשילה נמצאה גם במחקרו של (1999) Tangney שציין כי אירועים לא נעימים אשר קשה להתמודד א תם, כגון אירוע מלחיץ, יוצרים רגשות שליליים, מערערים את יציבות הפרט וגורמים להשפעה שלילית על ההערכה העצמית ולירידה במצב הרוח. גם (2007) Fishbach & Labroo ציינו כי חוויה של כישלון מובילה לאפקטים שליליים וגורמת להפחתת מקורות מעוררי מוטיבציה. סיכום ממצאי המחקר הראה שככלל ככל שזמן השהייה בקבוצה חדשה מתארך (בשלביה הראשונים של הקבוצה), כך רווחתו האישית של הפרט גדלה. כישלון של הקבוצה פוגע בתהליך בניית הרווחה האישית וזו נעצרת ואף נסוגה. לכן בתהליך בניית קבוצה חשובה תחושת ההצלחה כדי לשפר את תחושתם של המשתתפים בקבוצה. משימות מועדות לכישלון יפגישו את המשתתפים עם קונפליקט סביב בחירת דרך ההתמודדות עם הכישלון. ממצאי המחקר מראים כי סגנון התמודדות באמצעות תפיסת שליטה ראשונית יביא לפגיעה ברווחה האישית של הפרטים בקבוצה. 71

72 ד" במצבים אלה יש לכוון את המשתתפים להיעזר באסטרטגיות התמודדות אלטרנטיביות לשליטה הראשונית. המחקר הנוכחי אינו נקי מבעיות מתודולוגיות ונתקל במספר מגבלות. המדגם קטן יחסית ומוגבל לסטודנטים שנה א' לפסיכולוגיה, ומכאן שהוא מחליש את יכולת ההכללה של הממצאים על כלל האוכלוסייה. ונתוני המחקר הנוכחי נשענים על דיווח עצמי באמצעות שאלונים בלבד. מקורות דן, א. (2003). תפיסות שליטה ראשונית ומשנית: ניתוח תיאורטי ואמפירי. עבודת גמר לתואר "ר לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה. Band, E. B., & Weisz, J. R. (1990). Developmental differences in primary and secondary control coping and adjustment to juvenile diabetes. Journal of Clinical Child Psychology, 19, Compas, B.E., Connor-Smith, J.K., Saltzman, H., Thomsen, A. H., & Wadsworth, M. E. (2001). Coping with stress during childhood and adolescence: Problems, progress, and potential in theory and researching. Psychological Bulletin, 127, Fishbach A., Labroo A., (2007). Be better or be merry: How mood affects self-control. Journal of Personality & Social Psychology, 2, Heckhausen, J., & Schulz, R. (1995). A life span theory of control. Psychological Review, 102, Lee, M. & Larson, R. (1996). Effectiveness of coping in adolescence: The case of Korean examination stress. International Journal of Behavioral Development, 19, Mirowsky, J and Ross, C.E. (1992). Age and Depression. journal of health and social behavior, 33, Morling, B., & Evered, S. (2006). Secondary control reviewed and defined. Psychological Bulletin, 132, Rodin, J. (1986). Aging and health: Effects of the sense of control. Science, 23, Rothbaum F., Weisz, J.R., Snyder, S.S. (1982). Changing the world and changing the self: A two process model of perceived control. Journal of personality and social psychology, 42(1), pp Rotter, J.B. (1966). Generalized expectancies for internal versus external control of reinforcement. Psychological Monographs, 80(1, whole No. 609). Seligman, M. E. P. (1975). Helplessness. San Francisco: Freeman. Tangney, J. P. (1999). The self-conscious emotions: Shame, guilt, embarrassment, and pride. In R. Dalgleish & M. Power (Eds.). Handbook of cognition and emotion (pp ). New York: Wiley. Weisz, J.R., Rothbaum, F.M., & Blackburn, T.C. (1984). Standing out and standing in: The psychology of control in America and Japan. American Psychologist, 39, Weisz, J.R. & Thurber, C.A. (1997). You can try or you can just give up: The impact of perceived control and coping style on childhood homesickness. Developmental Psychology, 33 (3), Wheelan, S.A., Davidson, B., & Tilin, F. (2003). Group development across time, reality or illusion? Small Group Research, 34, pp

73 הערכת תפקודי הורות דוד יגיל 1 תקציר המאמר דן במורכבות ובבעייתיות של מדידה והערכה של מסוגלות הורית בכלים הפסיכו- דיאגנוסטיים המקובלים, ובצורך לפתח כלי-הערכה ייעודיים למטרה זו. בהמשך לכך, מוצג כלי- הערכה חדש אשר נועד לבדוק כיצד תופס כל אחד מההורים את תפקידי האב ואת תפקידי האם, ומהי הערכתו בנוגע ליכולתו וליכולת של ההורה האחר למלא תפקידים אלה. כלי זה נבנה במתכונת של שאלון דיווח-עצמי, חצי מובנה, אשר מורכב משני חלקים: חלק המתייחס למושג "אימא טובה" וחלק אחר המתייחס למושג "אבא טוב". במחקר ראשוני שממצאיו מובאים בזה, נבדקה תרומתו של השאלון הן במישור הייעוצי/טיפולי והן ביכולתו לסייע להבחנה בתרומת כל אחד מההורים למצבים בהם התפתח "סינדרום ההתנכרות להורה". את השאלון מילאו 18 זוגות הורים שהיו נתונים בהליכי גירושין ותהליך ייעוצי ו/או משפטי בסוגיות של משמורת והסדרי-ראייה. עשרה מבין זוגות ההורים היו מאופיינים בגירושין עתירי-קונפליקט, ואחד או יותר מהילדים סירב לפגוש את ההורה שאינו משמורן. הממצאים מלמדים כי לכלי זה קיימת תרומה בולטת ומשמעותית, מעבר למידע העשוי להתקבל מהראיון הקליני המקובל. תרומה זו מתבטאת הן בדיווח-עצמי אותנטי של הנבדקים בנוגע לתפיסתם את תפקידי האב והאם, והן בהערכתם הכמותית הנוגעת ליכולתם וליכולת של ההורה האחר למלא תפקידים אלה. נוסף לכך, כלי זה נמצא תקף הן מבחינת תקפות התוכן ותקפות הפנים שלו והן מבחינת תקפות הניבוי/הבחנה בין מקרים בהם קיימת התנכרות להורה לבין מקרים שבהם לא קיימת תופעה זו. מילות מפתח: מסוגלות הורית, תפקידי הורים, תפקודי הורות, סינדרום התנכרות להורה, משמורת, פסיכולוגיה משפטית, חוות-דעת פסיכולוגית. בשנים האחרונות קיימת דרישה גוברת בבתי-המשפט לקבלת חוות-דעת של מומחים מתחומי בריאות הנפש בעניינים של מסוגלות הורית (2002 Stahl,.(Butcher, ;2002 תופעה זו קיימת גם בבתי-המשפט לענייני משפחה בישראל. אולם יחד עם זאת, קיימת בעייתיות בהגדרת המושג "מסוגלות הורית" הן מההיבט הנומינלי והן מן ההיבט האופרציונלי. א. ב. בשעה שמסוגלות הורית נתפסת כנתון בסיסי הקיים אצל כל בוגר הבריא בגופו ובנפשו, הרי "חוסר מסוגלות הורית" אינו מהווה תסמונת פסיכו-פתולוגית או פסיכיאטרית מוכרת. הוא אינו מופיע במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי למיון הפרעות נפשיות (DSM-IV) ולמעשה הוא מבוסס על נורמה חברתית, בעלת אופי איכותי ולא כמותי. מסוגלות הורית אינה תכונה דיכוטומית שניתנת לאבחנה קטגורית "יש או אין", אלא מדובר למעשה ברצף שבין שני קצותיו ניתן למקם את ההורה בנקודה כלשהי. כאן מתעוררת השאלה: האם קיימת נקודת-חתך מוסכמת ומקובלת על פני רצף זה? כך לדוגמא נשאל את עצמנו כיצד יש להתייחס למצב של מסוגלות הורית חלקית שבו הורים אינם מסוגלים להיענות לצרכיו הכלכליים או הרגשיים והחינוכיים של בנם במישור היום-יומי, אך מסוגלים לארח אותו בביתם ולהעניק לו תחושת שייכות בסופי שבוע, בצאתו לחופשות מפנימייה בה הוא שוהה? 1 ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 73

74 ג. ד. מסוגלות הורית, כמשתנה אישיותי, מורכבת מהיכולת למלא תפקידים רבים, הן בהווה והן בעתיד, בהתאם לצרכיו ההתפתחותיים של הילד. כלומר, יש צורך להעריך את מסוגלותו העתידית של כל הורה לספק את צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של הילד, בתחום רחב של תפקודים הוריים. מכאן משתמע שלא ניתן "לכווץ" את כל מרכיבי התפקוד ההוריים, בהווה ובעתיד, לשתי קטגוריות: "מסוגלות הורית" ו"חוסר מסוגלות הורית", הואיל ולא ניתן להסתפק ברצף חד-ממדי אחד, בנוסח סולם גוטמן, אלא שיש צורך במערכת שיקולים רב- ממדית. מחקרים הנוגעים ליציבות ולעקביות באישיות מלמדים שהתנהגותו של היחיד אינה תוצר בלבדי של תכונות אישיות הקיימות אצלו מעבר לזמן ומעבר לסיטואציה, אלא היא תוצאה של אינטראקציה תמידית המתרחשת בין תכונותיו האישיות של היחיד לבין גורמים מצביים. סביר להניח שגם תפקודי-הורים אינם תוצר בלבדי של אותה תכונה הקרויה מסוגלות הורית, אלא תוצאה של אינטראקציה מורכבת בין מרכיבי אישיות של ההורה לבין מרכיבים מצביים כגון קיומו של בן-זוג תומך ומסייע; קיומה של משפחה מורחבת תומכת (הורים, אחים); מספר ילדים; גיל הילדים; מצבם הרגשי וההתנהגותי של ילדים אחרים במשפחה; גורמי-לחץ שאינם קשורים למשפחה; ועוד. חשיבותם של גורמים אלה והשפעתם על מסוגלותה ההורית של האם נדונות על ידי דנה מילי מאסס (2008) במאמרה "מסוגלות הורית: ביטוי לאינסטינקט הורי או לאינסטינקט של הישרדות". לכך ראוי להוסיף את נטיותיו המולדות של התינוק, שאף הן עשויות להקל או עלולות להקשות על תפקוד ההורה, דוגמת ילדים בעלי רגישויות אורגניות, הפרעת קשב ויתר-פעילות (היפראקטיביות), ו/או צרכים מיוחדים אחרים. מכאן, סביר להניח כי לעתים הורה מסוים עשוי להיות "הורה טוב דיו" בהקשר משפחתי או זוגי מסוים או לאחד מילדיו, אך מאידך, הוא גם עלול לתפקד כהורה גרוע לילד אחר. תרומה משמעותית, לקראת גיבוש הגדרה נומינלית בנושא זה, הרים השופט פורת (1991), שפיתח רשימה מפורטת של הנחיות למומחה האמור להגיש חוות-דעת מקצועית בנושא מסוגלות הורית: "היכולת לספק לילד צרכים פיזיים הולמים; מסוגלות לתכנן סדר יום; לספק לילד צרכים נפשיים והתפתחותיים בסיסיים; מסוגלות להבין את הצרכים הנפרדים המשתנים של הילד והעדפת צרכיו על צרכי ההורה; יציבות בהתנהגות ההורה; מסוגלות להיפרד מן הילד ולתת לו להתפתח ולהיות עצמאי; מסוגלותו להעניק לילד ערכים תרבותיים, חברתיים ומוסריים; מסוגלות להצבת גבולות לילד; מסוגלות לתקן נזקים וחסרים אצל הילד; התאמה להיות דמות הורית מספקת להפנמה חיובית של ערכים ודמויות אצל הילד" (מתוך: בלנק, ש' ואליצור, א' (1991) "ילדים בין כיסאות החוק". רפואה ומשפט, 4 עמ' 22). יגיל (2008) מציע לתמצת את המאפיינים האישיותיים הנדרשים למסוגלות הורית תקינה באמצעות ההגדרה הבאה: "יכולתו של ההורה להיענות באופן מותאם (ופרופורציונלי) לצרכיו הגופניים, הרגשיים והאינטלקטואליים של הילד, וזאת תוך כדי גמישות בהתאם לגיל הילד וצרכיו ההתפתחותיים המשתנים". נוסף לקריטריונים שהציע פורת (1991), מציע יגיל (2008) קריטריון נוסף והוא יכולת לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי עידוד זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר. יכולת שהיא חיונית לבריאותם הנפשית של ילדים במצב של הורים פרודים או גרושים (יגיל, 2003). עתה נשאלת השאלה: כיצד יכול הפסיכולוג לאסוף מידע מהימן שישפוך אור על יכולתו הפוטנציאלית של ההורה לעמוד בקריטריונים אלה? (2002) Butcher סבור כי מבחנים פסיכולוגיים עשויים להיות בעלי ערך רב יותר בבתי-משפט הרבה יותר מאשר ראיונות או התרשמות של עדים בתנאי שממצאיהם הם אובייקטיביים, ומספקים מידע תקף מעבר להתרשמות סובייקטיבית. בוצ'ר מזהיר מפני מספר כשלים העומדים 74

75 בפני פסיכולוגים הכותבים חוות-דעת לבית-המשפט, ומציין כי שני המבחנים הפסיכולוגיים שנמצאו שכיחים בשימוש לצורך מתן חוות-דעת אלה הם ה- MMPI ומבחן האינטליגנציה של וקסלר. מבחנים אלה אמנם נמצאו אובייקטיביים, והם עונים לדרישות של "הלכת דאוברט", שהיא הלכה משפטית הקרויה על שם פסק-דין בו נקבעה הלכה זו. בפסיקה זו קבע בית-המשפט בארה"ב את יסודות ההכרה במעמד העד המומחה: ידע, מיומנות, ניסיון והשכלה. נוסף לכך, קבע בית-המשפט כי עדות הסברה (Opinion) המובאת מפי מומחה, תיבחן לא על-פי עיקרון "ההסכמה הכללית" (דהיינו, האם הסברה מקובלת על כלל אנשי המקצוע), אלא על-פי הביסוס המדעי שלה. כלומר, באיזה מידה היא ניתנת לבדיקה, אישוש והפרכה. יתר על כן, לדעתו, שימוש בעיבוד ממוחשב של נתוני המבחן עשוי לסייע למומחה להגיע לפרשנויות (אינטרפרטציות) אובייקטיביות של ממצאי המבחן. פורה (2005), בעקבות סהר (2004), סוקר את השינויים המהותיים שחלו בארה"ב בנושא עדות מומחים בעקבות "הלכת דאוברט", ולדעתו לשינויים אלה יש השלכות גם בנוגע לקבילותן של חוות- דעת פסיכולוגיות ופסיכיאטריות בבית-המשפט, הואיל והדרישה המשתמעת מכך מפסיכולוגים היא שהם ישתמשו רק במבחנים שיש להם בסיס מדעי. לדעתו, על הפסיכולוגים לזנוח את שיטת האבחון הקלינית המבוססת על מבחנים השלכתיים, ותחת זאת להשתמש בשיטה הסטטיסטית, המבוססת על מבחנים אובייקטיביים, כגון: שאלון האישיות הרב-תחומי של מינסוטה,(MMPI) שאלון האישיות,NEO-PI ושאלון CBCL לילדים 1991).(Achenbach, טענות אלה מייחסות חשיבות רבה לממצאי מבחנים פסיכולוגיים סטנדרטיים ומתוקננים ואין כל ספק כי הדבר נכון במצב של הערכת נכות נוירו-קוגניטיבית, חומרת ההפרעה הנפשית או שאלת אי- שפיות אך הן מתעלמות ממורכבותו של תהליך האבחון וההערכה בסוגיות של מסוגלות הורית, קביעת ההורה המשמורן והסדרי-הראייה במקרה של גירושין. יתר על כן, טענות אלה בנוגע לעדיפות של שאלוני אישיות "אובייקטיביים" בהשוואה למבחני אישיות השלכתיים מתעלמות מממצאי מחקרים בנוגע להטיה הקיימת בשאלוני אישיות אלה, אשר נובעת מנטייה של הורים במצב זה להציג את עצמם באור חיובי. נטייה אשר גורמת לפגיעה בתוקף הניבוי של הסולמות השונים. במחקר בנושא זה שנערך על ידי (2005) Carr, Moretti & Cue נמצא כי סולמות התיקוף של ה- 2,MMPI של,(Morey, 1996) PAI של (Milner, 1996) CAPI ושל (Achenbach, (1991 CBCL מצביעים על נטייה משמעותית של הצגה חיובית וכפי הנראה שקרית של עצמם. נוסף לכך, נמצא שלהטיה זו יש השפעה על הסולמות העיקריים. זו הסיבה ש- (2005) Carr et al. מזהירים מפני שימוש בשאלוני דיווח-עצמי שאין בהם סולמות תיקוף, ואף מציינים את חשיבות השילוב של מבחנים השלכתיים בנוסף לשאלוני-דיווח עצמי, כיוון שהמבחנים ההשלכתיים פחות מושפעים מהטיה זו. לעניות דעתי, קיימת בעייתיות רבה בניסיון למדוד את הקריטריונים המופיעים בהגדרה נומינלית זו של מסוגלות הורית באמצעות המבחנים הפסיכולוגיים המקובלים כיום, הואיל ועל פניו נראה כי השימוש במבחנים אלה (בין אם במבחנים השלכתיים ובין אם במבחנים אובייקטיביים) עשוי לספק מידע רק בנוגע לחלק מקריטריונים אלה. לאמתו של דבר, בבדיקת הקריטריונים האחרים של המסוגלות ההורית, איננו עוסקים למעשה במדידה מדויקת (Measurement) של תכונות אישיות קבועות, אלא בהערכה (Assessment) בלבד של פוטנציאל התנהגותי. מכאן שקיימת חשיבות רבה לפיתוח כלי-הערכה/מדידה ייעודיים לתחום זה. 75

76 שאלון להערכת תפקודי הורות מן האמור לעיל בנוגע למסוגלות ההורית משתמע כי להיות הורה פירושו למלא תפקיד (ROLE) מורכב ביותר, המצריך יכולת למלא תפקודים (FUNCTIONS) רבים ושונים. בהקשר הפסיכולוגי- משפטי שבו נבדקת מסוגלותו של הורה מסוים למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר במיוחד במצב של "גירושין עתירי קונפליקט" (לויטה, 2008) קיימת להערכתי חשיבות לבדיקת מצבו הנפשי ובשלותו הרגשית של ההורה, ובין היתר, עולה גם חשיבותם של משתנים נוספים הקשורים לתפיסת תפקיד ההורה: האופן שבו הוא תופס את תפקידו כאב או כאם; הערכתו את יכולתו למלא את הפונקציות הללו; כיצד הוא תופס את תפקידי ההורה האחר; והערכתו את יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקידו. תפיסת תפקידי ההורה האחר והערכת יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקיד האם או את תפקיד האב מהווים להערכתי נדבך חשוב בהערכת הדינאמיקה והאינטראקציה המשפחתית ועשויים לשפר את יכולת הניבוי שלנו הן בנוגע למצבו הנפשי של ההורה במצבים של גירושין עתירי- קונפליקט והן בנוגע ליכולתו לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי קבלת זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר. יכולת שלדעת (2002) Stahl מהווה את אחד המאפיינים האישיותיים הבסיסיים הנחוצים להורות טובה דיה. הערכה של יכולת זו עשויה, בין היתר, לתרום לקבלת ההחלטה במצב שבו נשקלת השאלה: מי מבין שני ההורים עשוי להיות הורה משמורן טוב יותר? כידוע, הכלים הפסיכו-דיאגנוסטיים המקובלים כיום, אינם מאפשרים לפסיכולוג להעריך נכונה אפיונים אלה, ואף אינם תורמים ליכולת החיזוי של הפסיכולוג בנוגע לשדרים שכל אחד מההורים ישדר לילד ביחס להורה האחר במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט. ניסיוני הקליני מלמד כי ההשפעה ההרסנית של תופעת ה"גירושין עתירי קונפליקט" מתבטאת לעתים קרובות גם בסינדרום ההתנכרות להורה (ברגמן, ז' וויצטום, א' 1995; 1987.(Gardner, במרבית המקרים שבדקתי, ניתוח של עובדות החיים של המשפחה מלמד כי לא מדובר בתופעה טבעית של התנכרות להורה מתעלל, אכזר ורע לבב, אלא, תהליך של הזדהות-יתר של הילד עם אחד ההורים, תוך שימוש במנגנון ההגנה של פיצול אותו מנגנון שבו נוקט אחד ההורים או שניהם נוקטים בו. לעתים קרובות אנו עדים למצב שבו הורה משמורן מעודד בעקיפין את הניכור של הילד כלפי ההורה האחר, ואף מפיק מזה "רווחים" רגשיים שונים, כגון: תרומה להוקרה העצמית שלו כהורה, חיזוק הקשר הסימביוטי/תלותי של הילד בו, התעללות נפשית בהורה האחר, ועוד. יתר על כן, אותו הורה מציין שאין לו יכולת להכריח את בנו לקיים את המפגשים עם ההורה האחר ו/או שאין זה מתפקידו. לא אחת נדמה לנו כי מאחורי הילד המתנכר קיים הורה אחד ש"מושך בחוטים" ומתעלל בהורה האחר. על מנת לזהות ולטפל בדינאמיקה זו, אנו זקוקים לכלי-הערכה שישפכו אור על תפיסת ההורים את עצמם כ"אבא" או כ"אימא", ואת תפיסתם את ההורה האחר. כיום, נהוג להסתייע בראיון של ההורים לשם קבלת מידע בסוגיות אלה. אולם, לראיון פתוח (בלתי- מובנה) קיימים חסרונות רבים, עקב העדר סטנדרטיזציה והסכנה לרמה נמוכה של מהימנות בין מעריכים/שופטים. על מנת להתגבר על חסרונות אלה, נבנה שאלון דיווח-עצמי, במתכונת של שאלון חצי-מובנה, אשר מורכב משני חלקים: חלק המתייחס למושג "אימאטובה לילדיה" וחלק שני המתייחס למושג "אבא טוב לילדיו". בשאלון זה, כל אחד מההורים התבקש למלא תחילה בכתב-ידו את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין את ההורה בן-מינו: האם התבקשה לציין את התכונות ואת התפקידים שלדעתה צריכים לאפיין "אימא טובה לילדיה". לעומתה, האב התבקש לציין את 76

77 התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין "אבא טוב לילדיו". נוסף לכך, הם התבקשו לציין ליד כל אחד מהפריטים אותם רשמו, מהו הציון המגיע להם להערכתם, בטווח של 1 (נמוך מאוד) עד 10 (גבוה מאוד). לאחר מכן, אותו הורה התבקש להתייחס לתפקידי ההורה האחר: למלא בכתב-ידו את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין את ההורה בן-המין השני ("אימא טובה לילדיה" או "אבא טוב לילדיו") ולציין על אותו טווח ציונים מהו הציון המגיע לדעתם לאבי/לאם ילדיהם על כל אחד מהתפקידים והתכונות אותם רשמו. שיטה השאלון הועבר ל- 18 זוגות הורים שהיו בתהליך ייעוצי ו/או משפטי בסוגיות של משמורת והסדרי- ראייה. עשרה מבין זוגות ההורים היו מאופיינים בגירושין עתירי-קונפליקט, ואחד או יותר מהילדים בקרב משפחות אלה סירב לפגוש את ההורה שאינו משמורן. במרבית המקרים הללו, ההורה המשמורן טען ברמה הגלויה כי הוא/היא מבינים את חשיבות הקשר של הילדים עם ההורה האחר, אך אין הם יכולים/רוצים לכפות זאת על הילד או שאין זה מתפקידם "לגונן" על שמו הטוב של ההורה האחר, שפגע או עדיין פוגע בילד בחוסר התייחסות רגשית נאותה, חוסר עקביות בקיום הסדרי הראייה, התעלמות מצרכיו הרגשיים והחומריים של הילד, וכיו"ב. לאחר שלב הראיון הראשוני שנערך לכל אחד מההורים, התבקשו הם למלא תחילה את החלק הנוגע לתפקיד שהם ממלאים, כלומר, האם התבקשה למלא את החלק שמתייחס ל"אימא טובה לילדיה" ורק לאחר מכן את החלק שמתייחס ל"אבא טוב לילדיו". לעומת זאת, האב התבקש תחילה למלא את החלק שמתייחס ל"אבא טוב לילדיו" ורק לאחר מכן את החלק שמתייחס ל"אימא טובה לילדיה". המידע שהתקבל משאלונים אלה סיפק למומחה נתונים משמעותיים הן לתהליך ההערכה של מסוגלותם ההורית של ההורים והן לתהליך הייעוצי/טיפולי בחלק מהמקרים בהם התקיים הליך זה. בשלב הבא, שבו הצטברו 18 זוגות שאלונים, הוחלט לבדוק באופן בלתי-תלוי האם שאלונים אלה מאפשרים למי שלא היה מעורב בתהליך ההערכה ואין לו נתונים בנוגע לאינטראקציה המשפחתית לזהות נכונה באלו מקרים קיימת תופעה של התנכרות להורה. לשם כך, נמסרו השאלונים לשני מעריכים שהתבקשו בנפרד לקרוא (בעילום שם) את הכתוב בשאלונים ולמיין אותם לשתי קבוצות: שאלונים בהם קיימת תופעה של התנכרות להורה ושאלונים בהם לא קיימת התנכרות. ממצאים תרומת השאלונים לתהליך ההערכה והייעוץ: העיון בתכונות ובתפקידים שרשמו ההורים תרם תרומה רבה להבנת תפיסת התפקיד שלהם כהורה ותפיסת תפקידו של ההורה האחר. על בסיס מידע זה ועל בסיס הציונים שהם נתנו לעצמם ולהורה האחר ניתן היה לקיים בחלק מהמקרים דיאלוג קונסטרוקטיבי בין ההורים ותהליך ייעוצי שהוביל להסכמות ולשיתוף פעולה ביניהם. אולם, במקרים של גירושין עתירי-קונפליקט שבהם גם ניכרה תופעת ההתנכרות להורה, תהליך הייעוץ עלה על שרטון, הואיל ומתשובות אחד ההורים או שניהם ניתן היה ללמוד על מצבים פתולוגיים בהם מופעל מנגנון של פיצול, ובו ההורה תופס את עצמו כהורה טוב באופן מוחלט ואת ההורה האחר כהורה רע מיסודו. לצורך המחשה של התועלת במידע המתקבל משאלונים אלה, יוצגו להלן שתי דוגמאות: דוגמא א': גליה ומשה (שמות בדויים) הם הורים גרושים לשני ילדים: הבכור בן 17 נמצא במשמורת אביו ומתנכר לאמו, והצעיר הוא בן 12, שנמצא במשמורת האם ומסרב לפגוש את אביו. ההורים, 77

78 ילידי מדינות חבר העמים, עלו ארצה בשנות ה- 90. האם ספורטאית לשעבר וכיום מורה לספורט. האב מהנדס. גליה פירטה בשאלון את התכונות והתפקידים של "אימא טובה": לתת אהבה, לתת לילד הרגשה שהוא טוב, לעשות ספורט (עם הילד), ללמד אותו בצורה רגועה, ללמוד יחד עם הילד, לחיות חיים של ילד, לתת לחיים טעם טוב, לתת טעם ללימודים וגם לעבודה. הציון שהיא נתנה לעצמה בכל הפריטים הללו היה 10. ומיהו האבא הטוב לדעתה? בהקשר זה היא רשמה את התכונות והתפקידים הבאים להלן ובסוגריים מופיע הציון שהיא נתנה לאב: לתת אהבה (1), לתת "חיים שקטים" (1), לתת הרגשה לילד שהוא טוב (1), לשמור על המשפחה (2), ללמד ילד בצורה רגועה (4), ללמד להתנהג יפה (3), לעשות ספורט (2), ללמוד הרבה (2), לא אלים נגד ילד ואימא (1). משה מפרט את התכונות והתפקידים של "אבא טוב" ונותן ציונים לעצמו: אוהב את הילדים (10), מלמד עקרונות של החיים (8), משתתף בלימודים/משחקים (8), יודע לדרוש ולבדוק ביצוע (9), יודע לוותר (8), יודע לענות לבקשות וקפריזות (7), עומד לצידם של הילדים בכל מצב (10), מבין שהם לא צריכים לשחזר את החיים שלי, אלא ללכת בדרכם הם (10). בהמשך לכך, רשם משה את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין "אימא טובה" ואת הציון שלהערכתו מגיע לגליה: אוהבת את ילדיה (7), נותנת דוגמא אישית חיובית (3), דואגת לבריאות (4), מפנקת (9), משתתפת בלימודים ומשחקים (2), מרגישה מסירות (3), עומדת לצידם בכל מצב (2). עיון בנתונים אלה מלמד על קיומו של מנגנון הפיצול הן בקרב האם והן בקרב האב, עם הבדלים קלים ביניהם: גליה תופסת את עצמה כאימא טובה באופן מוחלט, ונותנת לעצמה ציון 10 בכל התחומים, ואילו את אבי ילדיה היא תופסת כרע מוחלט. משה תופס את עצמו כמי שממלא את תפקידי האב באופן חיובי, ומעניק לעצמו ציונים גבוהים, ואילו את גליה הוא תופס כמי שאינה ממלאה בצורה טובה את תפקידיה האימהיים, אם כי אצלו עוצמת הפיצול היא נמוכה יותר, וקיימת יותר דיפרנציאציה בתפיסת עצמו ובתפיסת גרושתו. דוגמא ב': דינה ושמואל (שמות בדויים) הם בעלי השכלה אקדמאית שחזרו בתשובה ומנהלים אורח חיים חרדי. לאחר תהליך גירושין קשה, סירבו מרבית הילדים (מדובר במשפחה עתירת ילדים) לפגוש את אביהם. להלן תשובותיהם לשאלון: דינה מנתה תכונות ותפקידים של "אימא טובה" ובסוגריים ציינה את הערכתה העצמית הנוגעת לאלה: בעלת אמונה שלמה (רק אלוהים יודע את הציון שלי), לעזור לילדים להגיע לתיקונם (רק ה' יודע), לדאוג לבריאותם (9-8), לדאוג להתפתחותם התקינה (9-8), לדאוג לפיתוח פוטנציאל הטמון בהם (9-8), חינוך לתורה ולמצוות (9-8), חינוך לדרך ארץ (9-8), חינוך לעצמאות במעשים ובמחשבה (9), עזרה ותמיכה בבעיות מכל סוג שקמים בדרכם (9-8), להיות דוגמת אישה (9-8), להיות אוזן קשבת (9-8), סבלנית (9-8), להיות דוגמא אישית בתור יהודייה ובן-אדם (9-8), בעלת לב (9-8), בעלת השכלה (9-8). בהמשך לכך, תיארה את התכונות והתפקידים הנדרשים מאבא טוב וציינה את הערכתה לאבי ילדיה: להיות בעל אמונה שלמה (רק ה' יודע), לעזור לילדים להגיע לתיקונם (רק ה' יודע), חינוך לתורה ולמצוות (0), חינוך לדרך ארץ (0), דאגה לבריאות (1), דאגה להתפתחות (1), דאגה לפיתוח הפוטנציאל שלהם (1), לבנים להיות דוגמת גבר ובעל (1), עזרה ותמיכה בכל דבר. להיות "כתובת" (1), חינוך לעצמאות (1), להיות "אוזן קשבת" (1), סבלנות (1), להיות דוגמא אישית בתור יהודי ובן-אדם (0), בעל לב (1), בעל השכלה (8). שמואל: תכונות ותפקידים של "אבא טוב" ובסוגריים הערכתו את עצמו על פי אלה: פרנסה (9), הקניית ערכים כלליים (8), הקניית ערכים גבריים לבנים (8), פיתוח חשיבה אנליטית (9), פיתוח יצירתיות, "ראש פתוח" (6), הקניית הרגשת בטחון ויציבות (6), יחס חם (4), פיתוח רגשי (4), פיתוח פיזי: תרגילים, משחקי כדור וכו' (4), לימוד עבודות שונות וכלי-עבודה בעיקר לבנים (6), יחסי- אנוש: הקניית כבוד לזולת, למבוגרים, לאימא (6), שמירה על התנהגות ומשמעת (6), הקניית ידע, עזרה בלמודים (8), פיתוח הומור ושמחת-חיים (9). 78

79 להלן השקפתו של שמואל בנוגע לתכונות ותפקידים של "אימא טובה" ובסוגריים הערכתו בנוגע לדינה: טיפול יום-יומי: אוכל, לבוש וכד' (5), יחס חם (9), הקניית ערכים (5), הקניית כללי התנהגות והיגיינה (6), הקניית הרגשת בטחון ויציבות (6), פיתוח רגשי (9), פיתוח פיזי וקשר עם רופא (7), פיתוח חשיבה ושפה (7), הקניית ידע, עזרה בלימודים (8), לימוד עבודות בית, במיוחד לבנות (6), יחסי-אנוש: הקניית כבוד לזולת, למבוגרים, לאבא (2), שמירה על התנהגות ומשמעת (6), פיתוח הומור ושמחת-חיים (2). גם במקרה זה, מתקבלת תמונה דומה, שבה כל אחד מההורים תופס את עצמו באופן חיובי יותר מן ההורה האחר מבחינת יכולתו למלא את תפקידו כאב או כאם. כמו כן, גם בדוגמה זו ניתן ללמוד על קיומו של מנגנון הפיצול בקרב האם: דינה תופסת את עצמה כאימא טובה ונותנת לעצמה ציון 9-8 בכל התחומים, ואילו את אבי ילדיה היא תופסת כרע מוחלט ומעניקה לו ציון 1-0 ברוב התחומים, פרט להיותו "בעל השכלה". שמואל לעומתה אומנם תופס את עצמו כמי שממלא את תפקידי האב באופן חיובי, אך גם מסוגל להבחין בחולשותיו ולהעניק לעצמו ציונים נמוכים בחלק מהתכונות. בדומה לכך, למרות שהוא תופס את דינה כמי שאינה ממלאה בצורה טובה את כל תפקידיה האימהיים, ניתן לראות כי אצלו עוצמת הפיצול היא נמוכה יותר, וקיימת יותר דיפרנציאציה בתפיסת תכונותיה ותפקודיה של גרושתו. בשתי דוגמאות אלה המשקפות תפיסות ועמדות של ההורים במצבים עתירי קונפליקט שבהם קיימת תופעה של התנכרות להורה אנו רואים עד כמה דומים בני-הזוג בתפיסת התכונות והתפקידים שלדעתם צריכים לאפיין הורה טוב, אך לעומת זאת, קיים פער ניכר בין ההערכות החיוביות שהם מייחסים לעצמם לבין ההערכות שהן מייחסים להורה האחר. לא פלא, שבמצב קונפליקטואלי זה יעדיפו הילדים לאמץ לעצמם את השקפתו של ההורה המשמורן ולהימנע מקיום קשר כלשהו עם ההורה האחר שנתפס באופן כה שלילי על-ידי ההורה שהם נתונים למשמורתו. בשתי הדוגמאות הללו, שבהן האם היא ההורה המשמורן ואחד או יותר מהילדים מתנכר לאביו, האמהות אינן מסוגלות לעמוד בקריטריון שצוין לעיל בנוגע ל"יכולת לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי עידוד זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר". תקפות ומהימנות: על אף שמדובר במדגם קטן יחסית, ניתן לראות על פניו באופן ברור כי שאלונים אלה עונים בצורה טובה לדרישות המקובלות הן מבחינת תקפות התוכן validity),content שפירושה באיזה מידה כלי המדידה אכן מודד את כל עולמות התוכן של המשתנה הנמדד) והן מבחינת תקפות הפנים Validity),Face כאן מדובר בתקפות הנאמדת בידי "מומחים" בנוגע לתכני המבחן כדי לראות אם הם הולמים "על פניהם". זהו נוהל מעורפל למדי לתיקוף המבחן ובגלל הסובייקטיביות הטבועה בו, הוא משמש בדרך כלל רק בשלבים הראשונים של בניית המבחן). היבט אחר שנבדק במחקר-מוקדם זה הוא תקפות הניבוי Validity).(Predictive כאן מדובר בתקפות אמפירית המבוססת על מקדם המתאם בין ציון המבחן לבין קריטריון שאותו רוצים לנבא. במקרה דנן, היכולת להבחין בין מקרים בהם ילד מתנכר לאחד ההורים, לבין מקרים בהם לא קיימת תופעה זו על אף קיומו של מתח ביחסים בין ההורים. כאמור לעיל, השאלונים נמסרו בזוגות, אנונימית, לשני מעריכים, שהתבקשו לציין באיזה מקרים לדעתם קיימת תופעה של התנכרות להורה. ממצאי בדיקה זו הראו שאחד המעריכים זיהה נכונה 9 מתוך 10 המקרים שבהם קיימת תופעה זו, בעוד שהמעריך השני הצליח לזהות "רק" מ 8 תוך עשרת המקרים. מכאן ניתן ללמוד הן על תקפות הניבוי והן על המהימנות הגבוהה של שני מעריכים בלתי-תלויים. 79

80 דיון כלי המדידה וההערכה הפסיכו-דיאגנוסטיים המקובלים עשויים לתת לנו תמונה לגבי מבנה האישיות של ההורים, הדינאמיקה של האישיות, ומידת בריאותם הנפשית, אך לאמתו של דבר כלים אלה לא נועדו מלכתחילה לאבחון של מסוגלות הורית, ולרוב הם אינם עומדים בקריטריונים המקובלים של תקפות ומהימנות. בהעדר כלים למדידה מדויקת ואובייקטיבית של מסוגלות הורית, מקובל כיום לבצע הערכה של מסוגלות הורית באמצעות אבחנה פסיכו-דיאגנוסטית או פסיכיאטרית של ההורים. הערכות אלה שבעיקרן מושם דגש על בריאותם הנפשית של ההורים חיוניות במצב שבו ידוע שילד מסוים נמצא בסיכון התפתחותי ונשקלת האפשרות להעבירו לאימוץ. במקרים קיצוניים ברור שמצבים של פיגור שכלי, ומצבים כרוניים של דיכאון וסכיזופרניה מעידים על ליקויים חמורים ביותר בכושרי-ההורות. אולם, גם במקרים אלה, אנו זקוקים לכלי-מדידה והערכה שיאפשרו להעריך נכונה את התפקודים ההוריים הלקויים; את עוצמת הפגיעה בתפקוד ואת משך הזמן של תפקוד לקוי או חוסר תפקוד של ההורה הפגוע; להעריך את יכולתו של בן הזוג לשמש בתנאים אלה, הן כבן-זוג תומך, והן כהורה "מספיק טוב" לילדיו; ולהעריך את יכולת התרומה של בני המשפחה המורחבת. במרבית המקרים שבהם מתבקשת חוות-דעת בעניין מסוגלות הורית, מדובר בהערכת מסוגלות הורית לצורך המלצות בענייני משמורת והסדרי-הראייה. סוגיית המסוגלות ההורית בדיונים משפטיים בשאלת ההורה המשמורן, אמנם אינה כה גורלית כמו במשפטי-אימוץ, אך מצריכה גם כאן ידע, השכלה וניסיון, ולא רק מיומנויות של העברה, ציינון, ואינטרפרטציה של מבחנים פסיכולוגיים. לאמתו של דבר, גם בשאלות של משמורת, קל יחסית לתת חוות-דעת החלטית במצב שבו קיימות הפרעות נפשיות חמורות ו/או הפרעות תפקודיות חמורות אצל אחד ההורים, דבר שמבהיר את עדיפותו של ההורה היותר בריא מבחינה נפשית ו/או שמתפקד טוב יותר. אולם, לא כן הדבר כאשר שני ההורים הם בעלי מסוגלות הורית תקינה או רחמנא לצלן, כאשר לשני ההורים יש רמה נמוכה יחסית של מסוגלות הורית. קבלת החלטות בשאלות הנוגעות למי יהיה ההורה המשמורן ומה יהיו הסדרי-הראייה של ההורה האחר עם ילדיו היא תהליך מורכב במיוחד במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט שבהם לא ניתן להגיע להסכמה בין ההורים בסוגיות אלה, וחמור מכך המצב כאשר קיימת תופעה של התנכרות להורה. במקרים בהם לא מתקבלת אבחנה פסיכולוגית חד-משמעית אשר מעידה על העדר מסוגלות הורית של אחד ההורים, מוצע בזה להתבסס על הידע הפסיכולוגי שהצטבר בספרות המקצועית, בנוגע למאפיינים האישיותיים הבסיסיים הנחוצים להורות טובה דיה, ובהתאם לכך, לשקול מי הוא ההורה שעשוי להיות הורה משמורן טוב יותר. פירוט תנאים אלה מופיע גם אצל יגיל (2008). בהקשר זה קיימת חשיבות ליכולתו של כל אחד מההורים ובמיוחד זו של ההורה המשמורן, לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי עידוד זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר. זאת במיוחד לאור חשיבותו של מרכיב זה בנוגע לבריאותם הנפשית וליכולת ההסתגלות של ילדים להורים גרושים (יגיל, 2003). בעבודה זו, נבדקה התרומה של כלי הערכה חדש אשר נועד לבדוק כיצד תופס כל אחד מההורים את תפקידי האב ואת תפקידי האם, ומהי הערכתו בנוגע ליכולתו וליכולת של ההורה האחר, למלא תפקידים אלה. כלי זה נבנה במתכונת של שאלון דיווח-עצמי, חצי מובנה, אשר מורכב משני חלקים: חלק שמתייחס למושג "אימא טובה לילדיה" וחלק אחר שמתייחס למושג "אבא טוב לילדיו". את השאלון מילאו 18 זוגות הורים, שהיו בתהליך ייעוצי ו/או משפטי בסוגיות של משמורת והסדרי- ראייה. עשרה מבין זוגות ההורים היו מאופיינים בגירושין עתירי-קונפליקט, ואחד או יותר מהילדים סרב לפגוש את ההורה שאינו משמורן. ניתוח ממצאי מחקר ראשוני זה מלמד כי לכלי זה קיימת תרומה בולטת ומשמעותית, מעבר למידע שעשוי להתקבל מהראיון הקליני המקובל. תרומה זו מתבטאת הן בדיווח-עצמי אותנטי של הנבדקים בנוגע לתפיסתם את תפקידי האב והאם, והן בהערכתם הכמותית בנוגע ליכולתם וליכולת של ההורה האחר למלא תפקידים אלה. הערכות אלה 80

81 מאפשרות לנו לזהות באופן מובהק את קיומו של מנגנון הגנה של פיצול בקרב אחד ההורים או שניהם, ולהבין את השלכותיו על הדינאמיקה המשפחתית ועל התפתחות תופעת ההתנכרות להורה. מצאנו גם שכלי זה תקף הן מבחינת תקפות התוכן ותקפות הפנים שלו והן מבחינת תקפות הניבוי/הבחנה בין מקרים בהם קיימת התנכרות להורה לבין מקרים שבהם לא קיימת תופעה זו. ממצאים אלה תואמים את הצעתו של (2002) Butcher לפתח מבחנים פסיכולוגיים אובייקטיביים שיספקו מידע תקף מעבר להתרשמות סובייקטיבית. מבחנים אלה עשויים לדעתו להיות בעלי-ערך רב יותר בבתי-משפט הרבה יותר מאשר ראיונות או התרשמות של עדים. הנתונים המתקבלים מהכלי המוצע בזה, חיוניים לשלב שבו המומחה המגיש חוות-דעת לבית-המשפט בענייני משמורת והסדרי-ראייה עוסק בהערכה של כל הנתונים שאסף באמצעות ראיונות, תצפיות ומבחנים פסיכולוגיים (1985.(Skafte, בדומה לכך, גם (2002) Stahl סבור כי חוות-דעת פסיכולוגית בענייני משמורת והסדרי ראייה מצריכה לא רק ידע בכלים פסיכו-דיאגנוסטיים, אלא גם הבנה בענייני הדינאמיקה המשפחתית של ההורים הגרושים, הבנה בתיאוריות פסיכולוגיות התפתחותיות, יכולת לאסוף ולנתח מידע ממקורות שונים, ויכולת להגיש חוות-דעת תמציתית ומדויקת לבית-המשפט. לדעתו, יש לשים דגש מיוחד על השאלה: באיזה מידה הורה זה או אחר עשוי להתאים ולספק באופן אופטימאלי את צרכיהם ההתפתחותיים של הילדים. בסיכומו של דבר, עלינו לזכור כי מומחיות בפסיכולוגיה משפטית לצורך מתן חוות-דעת לבית- המשפט אינה מסתכמת במיומנות של העברה ופירוש מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים (בין אם הם מבחנים השלכתיים ובין אם הם מבחנים אובייקטיביים), אלא כוללת יכולת ליישם באופן אינטגרטיבי ידע תיאורטי ומחקרי מתחומים פסיכולוגיים שונים (פסיכולוגיה התפתחותית, תיאוריות של אישיות, פסיכו-דיאגנוסטיקה, פסיכופתולוגיה, ועוד) יחד עם מידע שמתקבל מכלי- הערכה ומדידה ומעובדות החיים של המשפחה. יכולת זו היא אשר נחוצה להכנת חוות-דעת פסיכולוגית עבור בית-המשפט, והיא גם זו אשר עשויה להגביר את האמון של המערכת המשפטית בפסיכולוגיה המשפטית ובמומחיותם של אלה אשר כותבים חוות-דעת פסיכולוגיות עבור ביהמ"ש. מקורות: בלנק, ש' ואליצור, א' (1991). ילדים בין כיסאות החוק. רפואה ומשפט, , ברגמן, ז' וויצטום, (1995). ט( 2 ), מרץ, א' חטיפת ילד בידי הורה והתסמונת של התנכרות להורה. שיחות, יגיל ד' (2003). יעוץ להורים גרושים. רפואה ומשפט, , יגיל ד' (2008). שיקולים ולבטים באבחון מסוגלות הורית. בתוך: יגיל, ד', כרמי, א', זכי, ולבני, ע' (2008). סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה. תל-אביב: דיונון מבית פרובוק בע"מ. מ', לויטה, ז' (2008). גירושין עתירי-קונפליקט: היבטים קליניים ופרקטיים. בתוך: יגיל, ד', כרמי, א', זכי, מ', ולבני, ע' (2008). סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה. תל-אביב: דיונון מבית פרובוק בע"מ. מאסס, מ' (2008). מסוגלות הורית: ביטוי ל"אינסטינקט הורי" או ל"אינסטינקט של הישרדות". בתוך: יגיל, ד', כרמי, א', זכי, מ', ולבני, ע' (2008). סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה. תל-אביב: דיונון מבית פרובוק בע"מ. סהר, א' (2004). האם חל שינוי במבחני ראייה בעניין שבמדע? ע"פ 4682/01 גבריאל לוי ומשה עטייה נ' מדינת ישראל. רפואה ומשפט, 30, עמ'

82 פורה, א' (2005). השפעת השינוי בדיני הראיות על חוות הדעת והאבחון הפסיכולוגי בארה"ב ובישראל. רפואה ומשפט, , פורת, ח' (1991). הנחיות, 1-5. הנחיות בית המשפט המחוזי לחו"ד מומחה לגבי מסוגלות הורית. רשימת Achenbach, T. M. (1991). Manual for the child's behavior checklist. Burlington, VT: University of Vermont. Butcher, J. N. (2002). Assessment in forensic practice: An objective approach. In: Brent Van Dorsten (Ed.). (2002). Forensic psychology: From classroom to courtroom. New York: Kluwer Academic/Plenum Publishers. pp Carr, G. D., Moretti, M. M. & Cue, B. J. H. (2005). Evaluating parenting capacity: Validity problems with the MMPI-2, PAI, CAPI, and ratings of child adjustment. Professional Psychology: Research and Practice, 36 (2), Gardner, R. A. (1987). The parental Alienation Syndrome and the differentiation between fabricated and genuine child Sexual Abuse. Cresskill, NJ, Creative Therapeutics. Milner, J. S. (1986). The child abuse potential inventory: Manual.2 nd Ed., Webster, NC: Psytec. Morey, L. C. (1996). An interpretive guide to the personality assessment inventory. Odessa, FL: Psychological Assessment Resources. Skafte, D. (1985). Child s custody evaluations: A practical guide. London: Sage Pub. Stahl, P.M. (2002). Child custody evaluations. In: Brent Van Dorsten (Ed.). (2002). Forensic Psychology: From Classroom to Courtroom. NewYork: Kluwer Academic/Plenum Publishers

83 נכונות ליחסים חברתיים בין סטודנטים יהודים וערבים במכללה על-פי סולם יחסי ריחוק-קרבה 1 מירי קרואר רוט תקציר 2 המאמר מסכם מחקר שביקש לבחון את מידת הנכונות של סטודנטים יהודים וערבים במכללה לקיום יחסי חברה ביניהם, על-פי סולם בעל 4 שלבים ביחסי ריחוק-קרבה. ממצאי המחקר הראו ש- 59.6% מהסטודנטים היהודים הגדירו את עצמם כשייכים לשלב 2 בסולם (שלב נמוך מבחינת הקרבה) ואילו 48.8% מהסטודנטים המוסלמים ו- 52.6% מהסטודנטים הנוצרים הגדירו את עצמם כשייכים לשלב 3. לפיכך, סטודנטים ערבים רבים יחסית תופסים את עצמם כשייכים לשלב גבוה יותר ביחסי חברות עם יהודים, לעומת הסטודנטים היהודים שרובם רואים את עצמם בשלב נמוך ביחסיהם עם סטודנטים ערבים. במחקר נמצא גם שככל שהנבדק מגדיר את עצמו על-פי השאלון כ"פלסטינאי - במידה רבה מאוד", פחותה הנכונות שלו ליחסים חברתיים עם סטודנטים יהודים. ממצאי המחקר מביאים להמלצה, כי ראוי שחברי סגל המכללה ופעילי הסטודנטים ישקיעו יותר בטיפוח תרבות מכללתית רב-תרבותית המעניקה לסטודנטים הערבים, הן בשיעורים והן בחיי הקמפוס, הכרה מלאה, כבוד ותחושת שייכות, כדי שייווצר קירוב לבבות אמיתי בין יהודים לערבים. מילות מפתח: הקונפליקט היהודי-ערבי; זהות אישית; זהות לאומית; יחסי ריחוק-קרבה; דיאלוג; חינוך פוליטי; חינוך לדמוקרטיה; חינוך לרב-תרבותיות בישראל מבוא סקירת ספרות מדעית הזהות - צורך קיומי אמארה וכבהא (1996) אומרים כי המונח זהות ממלא למעשה את החלל האידיאולוגי והרוחני שקיים בימינו. הזהות הלאומית או המפלגתית תופסת את מקומן של הנאמנויות המסורתיות לשבט ולמשפחה. לפרט יש באורח תמידי מגוון של זהויות, אולם אדם וכל קבוצה מייחסים משקל חשוב במיוחד לזהויות מסוימות מביניהן. כך למשל רוב ערביי ישראל מעדיפים את זהותם כערבים פלסטינאים על פני זהותם כאזרחי ישראל. בשארה (1999) מצביע על כך, שהקניית תחושת השייכות אצל הפרט באמצעות הגדרת הזהות, היא פעולה פוליטית, שתחילתה בהקניית זהות לקבוצה נתונה של אנשים, והמשכה הוא חלות הזהות גם על מקומות, על אתרים "לאומים" ועל טריטוריה. בשארה נשען על הגותו של ויקטור פרנקל ב"האדם מחפש משמעות", וטוען כי קיים אצל האדם המודרני הצורך הבסיסי לחפש אחר משמעות. צורך זה מתבטא בחיפוש פשר לשאלות קיומיות, כששאלה קיומית ראשונית היא שאלת הזהות. מיעארי ודיאב (2004) כותבים כי עצם הסכסוך היהודי-ערבי מגביר את העיסוק בזהות בקרב הערבים הפלשתינאים, שנועד לבסס ולחזק את תחושת השייכות של הפרט כלפי החברה הפלשתינאית. אלחאג' (2000) כותב כי חיזוק הזהות הלאומית בקרב ערביי ישראל יוצר תהליך של 1 בוגרת החוג למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 2 המחקר נערך במסגרת "תוכנית ב"א למצטיינים" במכללה האקדמית עמק יזרעאל, החוג למדעי ההתנהגות, ישעיהו תדמור. והונחה על ידי פרופ' 83

84 גיבוש והקצנה בעמדות כלפי המדינה והחברה הישראלית בכללה. וכך מוגברת מודעותו של הפרט להיותו נבדל מהקולקטיב המזוהה עם המדינה. התפתחות הזהות של ערביי ישראל התפתחות זהותם של ערביי ישראל התרחשה על פי המאפיינים הבסיסיים הידועים בדרך לבניית זהות אישית או קולקטיבית, כותבת וינוצקי-סרוסי (1999). אחד המאפיינים האלה הוא העיסוק הרב בשאלות מי היינו בעברנו? ומי אנו כיום? במחקרה היא מעלה ארבעה צירים: האחד, הבניית תחושת העצמי בהקשר התרבותי; השני, פיתוח מודעות קולקטיבית וסימון גבולות וקווים ביחס לקולקטיב האחר; השלישי, שימוש בזיכרון העבר כגורם תורם להבניית הזהות הנוכחית; והרביעי, קישור וגישור בין הקולקטיב לשטח ולמציאות הפוליטית והחברתית. בר-און (2005) סובר שקיימים שני תהליכים עיקריים בהבניית זהותם של ערביי ישראל: האחד, הבניית הזהות באמצעות האחר; והשני, הבניית הזהות באמצעות שיח ושקלול בין מרכיבי הזהות השונים. הוא מוסיף שהזהות הישראלית נמצאת בתהליך מעבר מזהות מונוליטית לזהות ניאו-מונוליטית. בתפיסת זהות מונליטית אנו רואים עצמנו כקרבנות של תהליכים ואירועים שמקורם בצד האחר. לעומת זאת, תפיסת זהות ניאו-מונוליטית היא תפיסה מורכבת, המכירה גם בחלק שלנו בקונפליקט ובעוולות שאנו גרמנו לאחר. כדי להבין את התפתחות זהותם הלאומית של ערביי ישראל יש מקום לבחון את התפתחות זהותם של היהודים החילוניים. זהותם של אלה החלה כהבניה מונוליטית אל מול האחר האויב, אולם תהליך זה נחלש בשנות השבעים בעקבות ההתפתחויות המדיניות. זהות מונוליטית נוצרת באורח טבעי כאשר האחר הוא אויב אכזרי המאיים על קיומנו. אולם כשחלים שינויים בתפיסת האויב, עוברת גם הזהות המונוליטית תמורה, ועמה מתפתח רב-שיח בין רכיבי הזהות השונים ומתגבשת זהות ניאו-מונוליטית. כך אירע עם הסכם השלום שנחתם בשנת 1977 בין ישראל למצרים. בשנת 1977 השתנתה לראשונה תפיסת הערבי מאויב לשותף. השינוי בתפיסה של דמות "האחר" מובילה להבניית זהות ניאו- מונוליטית שתכליתה היא ערעור על שאלות של זהות אישיות וקולקטיבית בתפיסת העצמי ובתפיסת "האחר". מיעארי ודיאב (2004) מצביעים על ארבע תקופות עיקריות בתהליך התפתחות הזהות של ערביי ישראל: התקופה הראשונה מהקמת מדינת ישראל בשנת 1948 עד מלחמת ששת הימים ב ; התקופה השנייה ממלחמת ששת הימים ב עד מלחמת יום כיפור ב ; התקופה השלישית החלה אחרי מלחמת יום כיפור ב ונמשכה עד שנת 2000; והתקופה הרביעית מאירועי אוקטובר 2000 ואילך. השסע היהודי-ערבי בבסיסו של השסע הערבי-יהודי, לפי בר-טל וטייכמן (2005 Teichman,,(Bar Tal & נמצא בכל אחת משתי החברות את הגורמים המאפיינים את זהותן, כמו: זיכרון לאומי, אמונות, ערכים, תפיסות חברתיות, נורמות, מצב כלכלי והמערכת הפוליטית. פרי (2007) קובעת שהשסע הזה מבטא קודם לכול סכסוך לאומי, ועם השנים התרחב והתפתח לסכסוך תרבותי, דתי, מוסרי ופוליטי. השוני בין הקבוצות במדינת ישראל נחלק לפי לאום ועדה, ומתבטא בהיררכיות ריבודיות המשקפות את אי- השוויון הבולט בשני החתכים האלה. לפי רייטר (2000), התשתית למערכת היחסים בין הערבים אזרחי המדינה לבין אזרחיה היהודים נקבעה כבר עם הקמת המדינה. באותם ימים שררה התפיסה שערביי ישראל עוינים למדינה, זאת 84

85 בגלל שייכותם לעם הערבי במדינות הסובבות את ישראל. הם הוגדרו כאזרחים בעלי סיכון ביטחוני גבוה והיו נתונים תחת ממשל צבאי שהוקם כדי לפקח על תנועותיהם ופעולותיהם. ערביי ישראל קיבלו פטור מחובת שירות ביטחון, ועצם הפטור קיבע את מעמדם הנחות והבעייתי בחברה. בהתייחס לשירות הצבאי זכו משוחררי צה"ל (והשירות הלאומי) לזכויות ולהטבות בתחומי תעסוקה, נדל"ן, דיור ועוד, שנמנעו מן הצעירים הערבים ויצרו אפליה קשה נגדם. מלכתחילה נוצרו אפוא שתי קבוצות מובחנות: קבוצת הרוב היהודי השולט, הנהנית ממלוא הזכויות שהמדינה מסוגלת להעניק, וקבוצת המיעוט הערבי מקופחת, מודרת מזכויות ונתונה במקרים רבים לשרירות לבו של השלטון. לפי סמוחה (2006), בהתפתחות ההיסטורית הסכסוך בין שני העמים נמשך ומחמיר בגלל היעדרה של הכרעה בעניינו. היהודים שהגיעו לכאן מתפוצות הגולה האמינו בזכותם על הארץ, רכשו קרקעות שהיו בידי הערבים תושבי הארץ, במהלך המלחמות שהתרחשו השתלטו על אדמות וניצחו במאבקם. אולם בעיני הערבים ניצחון היהודים היה חלקי וזמני; העם הפלשתינאי לא הוכרע, אינו משלים עם מצבו ואינו מרפה ממאבקו. רק חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינאית ליד מדינת ישראל יהיה בהן להביא להרגעת הסכסוך והעוינות, כותב סמוחה. חינוך לרב תרבותיות עזר (2004) מגדירה רב-תרבותיות כגילויי רגישות כלפי "האחר". לרב-תרבותיות הגדרות רבות, והן נחלקות לשלוש קטגוריות: ההיבט הדמוגרפי, ההיבט המבני וההיבט האידיאולוגי. עזר קוראת לשינוי בתוכנית הלימודים בבתי הספר, שבסיסה יהיה הרגישות הרב-תרבותית. כמובן, שינוי כזה מחייב עיסוק רציני בממדיו התוכניים והדידקטיים של המושג. תדמור (2001) מבחין בין מצב שבו יש במדינה ריבוי תרבויות לבין רב-תרבותיות. ריבוי תרבויות הוא מושג סוציולוגי או דמוגרפי, המייצג מציאות שבה תרבויות שונות קיימות זו בצד זו בחברה נתונה. רב-תרבותיות מייצגת אידיאולוגיה, השקפת עולם, שעל-פיה ריבוי תרבויות וחיים של דו-קיום ושיתוף בין התרבויות הם בגדר ערכים נעלים. קיימות אבחנות נוספות המתייחסות למושג רב-תרבותיות. סלומון (2000) מנתח דרגות של סוגי רב- תרבותיות על-פי רמת הקונפליקט שבין התרבויות בחברה נתונה. הסוג הקל הוא מתח בין תרבויות שנוצר על רקע עדתי או חברתי; סוג חריף יותר הוא קונפליקט בין קבוצות אתניות או בין קבוצות גזע; הסוג החמור ביותר הוא הקונפליקט רווי הזיכרונות הקשים והנרטיבים העוינים בין בני לאומים שונים, המתחרים על אדמה ועל משאבים. תמיר (1998) מבחינה בין רב-תרבותיות "דקה" לבין רב-תרבותיות "עבה". רב-תרבותיות "דקה" מצויה בחברה רבת תרבויות שייתכן בה ויכוח ואפילו מאבק בין הקבוצות, אך כולן מצדדות בדמוקרטיה ובליברליות. רב-תרבותיות "עבה" היא חברה רבת תרבויות, שבצד תרבויות המאמינות בערכי דמוקרטיה וליברליות, יש תרבות (או תרבויות) השוללות ערכים אלה. על-פי תמיר חינוך רב-תרבותי מכוון לשלוש מטרות מרכזיות: חינוך לאזרחות הניתן כבסיס משותף לתלמידי כל התרבויות שבחברה; חינוך ייחודי הניתן בכל קבוצה תרבותית, על-פי תרבותה; וחינוך פלורליסטי, שמטרתו קיום שיח ושיתוף בין התרבויות. שגיא (2005) מבחין אף הוא בשני סוגי רב-תרבותיות. את האחד הוא מכנה רב תרבותיות "רזה" חברה שיש בה קהילות שונות הפועלות במסגרת פוליטית אחת בארץ, שעם כל השונה ביניהן, לאידיאולוגיות שלהן יש יסודות משותפים. הסוג השני הוא רב-תרבותיות ""מלאה". כזו היא הרב- תרבותיות בין יהודים לערבים בארץ, או בין קבוצה ליברלית לקבוצה שבטית. ברב-תרבותיות "מלאה" יש פערים גדולים בין האתוס והנרטיב של קהילה אחת לבין אלה של האחרת. פרי (2007) קובלת על הגדרת מדינת ישראל כמדינה לאומית: עצם ההגדרה הזו פוגעת בעיקרון הדמוקרטיות וסותרת את התפיסה הרב-תרבותית. החברה בישראל צמחה מתוך קרע בין שני 85

86 העמים שבה, היא כותבת, ויחסי הכוחות אפשרו הענקת יתרון בולט לקבוצה השלטת. היא מציגה שתי גישות חינוך ערכיות לרב-תרבותיות. אחת היא "גישה פלורליסטית", שמטרתה לשלב במסגרת החינוכית תלמידים מקבוצות שונות על בסיס של אמפתיה, שיתוף וקבלת האחר. הגישה השנייה היא "הגישה הפרטיקולארית", הדוגלת בבידול הקבוצות ובהפרדתן במסגרות חינוך שונות. דוגמה לחינוך על-פי "הגישה הפרטיקולארית" היא החינוך הממלכתי-דתי שהתפתח בזמנו כדי לתת מענה לאוכלוסייה "המזרחית" המסורתית. וולצר (2007) מבקר את מערכת החינוך בישראל. בתי-הספר כאן מאורגנים במידה רבה על-פי שלושה קריטריונים ראשיים נפרדים: אתניות, חילוניות ודתיות. החלוקה הנוקשה הזאת מונעת שילוב של תלמידים מרקע שונה בבתי-הספר ומלכתחילה אינה מאפשרת חינוך לדמוקרטיה, לאזרחות ולרב-תרבותיות. ובולמת ערכי יכול להצליח במידה רבה בבתי-ספר משולבים. הוא קורא לשינוי בתוכניות הלימודים הקיימות בהדגשה של שלושה צירים: אחד, לימודי היסטוריה על המבנה של המוסדות הדמוקרטיים וההיסטוריה של היהודים ושל המוסלמים כאחד; שני, לימודי פילוסופיה, העוסקים ביחס אל האחר, שהם הכרחיים במיוחד במדינה שאין בה חוקה; ושלישי, לימודי מדע הפוליטיקה ברמות התיאוריה והמעשה כאחת. יונה (2007) בא בביקורת על חברות מרובות תרבויות שאינן מקדמות את החינוך לרב-תרבותיות. השיח על חינוך לרב-תרבותיות אמנם נעשה אופנתי כיום בחברות שונות בעולם וזוכה בן להערכה רטורית במישורי הפוליטיקה, האקדמיה והחינוך, אבל בפועל תוכנית מעשיות לרב-תרבותית יוצרות התנגדות מוסווית, במיוחד בקרב השכבות המחזיקות בידיהן את ההגמוניה התרבותית והפוליטית ומתאמצות לשמר את כוחן והשפעתן. החברה הישראלית איננה יוצאת דופן מכלל זה, אומר יונה. בשנים האחרונות פרסם משרד החינוך תוכניות לימודים המציגות את ההיסטוריות של שני העמים, מתוך מגמה שהתלמידים יכירו גם את הנרטיב של האחר, אולם התוכניות המבטיחות האלה לא אומצו על-ידי בתי-הספר ולא הוצאו אל הפועל. רב-תרבותיות ניתן לבחון במספר זוויות ראיה, אומרת סבר (2007). בהיבט האידיאולוגי, נבחנת המידה שרב-תרבותיות מבטאת כבוד הדדי בין תרבויות והתייחסות שווה אל התרבויות השונות; בהיבט הלאומי נבחן טיבה של תפיסת השונות הרב-תרבותית כערך אנושי בעל חשיבות, כשלמות, וכמשאב שיש לטפחו ולהעצימו, לא כאיום, לא כתופעה שלילית; ובהיבט המבני, נבחנת המידה שבה החלוקה בין המוסדות השונים במדינה דואגים לשוויון הזדמנויות בין כל הקבוצות שבה. ריחוק-קרבה בין קבוצות בסכסוך מודלים שונים המודל של ג'יימס וורזל וורזל (Wurzle,1988) מסביר שחינוך לרב-תרבותיות בחברה הנתונה בקונפליקט הוא תהליך מתמשך ועלול אף להיות מייסר, מאחר שהיחיד בחברה נדרש לשנות תבניות שקבועות בחשיבתו כבר מלידתו על האחר, ולסגל לעצמו ידע חדש כלפיו. הוא מציג מודל בן שבעה שלבים, המתאר התפתחות בחשיבה ובהתייחסות הרב-תרבותית מניכור ואיבה ועד לרב-תרבותית כגישה ערכית. בשלב ראשון, אתנוצנטריות, הפרט מסתגר בדל"ת אמות התרבות שלו מתוך אמונה שזו עולה על כל תרבות אחרת; בשלב השני מתקיים מפגש בין קבוצות תרבותיות שונות, היחידים מתוודעים אלה לאלה ואף עשויים ליהנות מהמפגש ומהמידע שהם רוכשים על האחר; בשלב השלישי, ההתוודעות לדת, למנהגים ולאמונות של האחר, וההיכרות הבלתי-אמצעית עם העמדות והטיעונים שלו, עלולות לערער, מעט או הרבה, את העמדות שלי, וכך נוצר קונפליקט חריף בין הצדדים; בעקבות המשבר, בשלב הרביעי, דרושה, בקרב כל קבוצה בנפרד, התערבות חינוכית, שעיקרה הוא הפעלת תוכניות לימודים העוסקות בבירור רציונאלי רציני של העמדות אלה שלי ואלה של האחר ומתוכו נוצרת 86

87 תפיסה מורכבת יותר, שיש בה גם הכרה בצדדים חיוביים אצל האחר. השלב החמישי הוא חוסר איזון, המתאפיין בכך שבעקבות צבירת ידע חדש, מתרחש תהליך קוגניטיבי שבו מתערער הידע הישן, והאדם נבוך, מעורר תהיות ומאבד ביטחון בהשקפותיו ובתרבותו; בשלב בשישי, בעקבות העמקת החינוך, מתפתחת מודעות, נוצר שיווי משקל ומתגבשת השקפת עולם מאוזנת. היחיד משתחרר אז מגישתו האתנוצנטריות ומפתח הבנה עמוקה לרב-תרבותית; בשלב השביעי בתהליך, שלב הרב-תרבותיות, היחיד מסגל לעצמו מודעות שכלית ורגשית ביחס לקבלת האחר, והוא פתוח וסקרן ונכון לשנות את אופני התבוננותו במציאות. את היחיד לפתיחות וסקרנות ומשנה את נקודת מבטו לגבי המציאות האמיתית. המודל של ג'יימס בנקס בנקס (Banks,1993) מציג חמש דרכים חינוכיות התורמות לחשיבה רב-תרבותית: אחת, שילוב ידע, תאריכים ומועדים של תרבויות שונות בתוכנית הלימודים, כדי להכיר את הגיונן הפנימי ואת מושגיהן; שנייה, לימוד התהליכים בנייתן והתפתחותן של זהויות ותרבויות שונות, התוודעות ליצירות והכרת אנשי רוח, מדע ואמנות בהן; שלישית, ניתוח ובחינה של דעות קדומות וסטריאוטיפים, ותוך כדי כך שינוי החשיבה של התלמידים מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית כלפי האחרים; רביעית, פיתוח דרכי הערכה חדשות, המאפשרות לילדים מתרבויות שונות לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר; חמישית, חינוך לרב-תרבותיות הענקת ידע, כלים וכישורים לתלמידים מתרבויות ומעמדות שונים להתמודד כראוי ולהסתגל טוב יותר בחברה בעלת לאומים שונים. המודל של דרגות ריחוק-קרבה המשמש את המחקר הנוכחי המודל התיאורטי של סולם דרגות ריחוק-קרבה המשמש את המחקר הזה מבוסס על מאמרו של תדמור (2003), "עקרונות בחינוך לגישה רב-תרבותית". תדמור מניח את היסודות לחינוך רב- תרבותי. הוא מדגיש את חשיבותם של החינוך האינטלקטואלי, החינוך המוסרי והחינוך הפוליטי כבסיס וכתנאי לחינוך לרב-תרבותיות. הוא מציע מודל בן שבע דרגות בחינוך לרב-תרבותיות: אחת, הכרה של עמדות ואמונות שונות מאלה שלי; שנייה, הכרת נרטיבים אישיים והכרת הנרטיב הקולקטיבי של האחר; שלישית, הכרה בלגיטימיות של האחר ובזכויותיו; רביעית, רפלקציה פנימית על ייצוג האחר אצלי ועל דימויי בעיניי האחר; חמישית, דיאלוג עם האחר כדי להבין בצורה מעמיקה יותר את עולמו ואת את עמדותיו; שישית, טיפוח אמפתיה והזדהות עם סבלו של האחר; ושביעית, נכונות לקבל את השפעתו של האחר ונכונות לאמץ את ערכיו, כולם או מקצתם. השיטה שאלת המחקר המחקר בודק את מידת הנכונות ליחסים חברתיים בין סטודנטים יהודים לבין סטודנטים ערבים במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן, לפי "סולם דרגות קרבה-ריחוק" שנבנה על בסיס המודל של תדמור (ראו להלן: השיטה - סולם יחסי ריחוק-קרבה המשמש את המחקר). הנחות המחקר היו: היחסים בין סטודנטים ערבים וסטודנטים יהודים במכללה יימצאו בשלבים ב' ו-ג' בסולם יחסי ריחוק-קרבה. ככל שסטודנט ערבי מדגיש יותר בהגדרתו העצמית את זהותו הפלסטינית, ליחסי חברות קרובה עם יהודים מועטה. כך נכונותו 87

88 הנחקרים הופץ שאלון ל- 173 סטודנטים במכללה. 92 סטודנטים יהודים ו- 81 סטודנטים ערבים ענו עליו. קוימו גם 6 ראיונות עומק 3 מהם ראיונות עם סטודנטים יהודים ו- 3 עם סטודנטים ערבים. סולם יחסי ריחוק-קרבה המשמש את המחקר שבע הדרגות שבמודל יחסי ריחוק-קרבה של תדמור שלבים, כדלקמן: (לעיל) צומצמו על ידינו לסולם בן ארבעה א. השלב הראשון סלידה מ"האחר", קבלת המצב כנתון, כ"רע הכרחי", כזמני. ב. השלב השני סובלנות כלפי "האחר", מתוך ערכי הדמוקרטיה והשוויון. המתגברת על הסתייגות או סלידה, וקבלת האחר ג. השלב השלישי דיאלוג כן, התרבות האחרת. מתוך סקרנות ואמפתיה כלפי האחר, כשהשיח מרבה ידע על ד. השלב הרביעי נכונות להעצמת השוויון בין התרבויות על בסיס של פתיחות אינטלקטואלית, תרבותית וחברתית. מאפיין נוסף של השלב הזה הוא נכונות למיזוג חלקי או מלא בין התרבויות. כלים השאלון: השאלון נבנה בהתאמה לסולם יחסי ריחוק-קרבה. למעשה נבנו שני שאלונים אחד ליהודים ואחד לערבים. השאלות ברובן זהות ומספר השאלות המתייחסות לכל שלב בסולם אף הוא זהה, אם כי לעתים הניסוחים שונים במידה מסוימת מתוך התאמה לתרבות היהודית או הערבית. ועוד הבדל: בשאלון לסטודנטים הערבים יש חלק נוסף העוסק בהגדרת הזהות. הסולם והשאלון עברו מספר ניסויים ("פיילוט") עד השלמתם. בשלב הראשון נבנה השאלון על בסיס כל שבע הדרגות בסולם ריחוק-קרבה של תדמור. אחר כך, בתהליך בדיקת התקפות של השאלות צמצמנו בהדרגה את הסולם עד לארבעה שלבים, כאמור. מבנה השאלון: השאלון לסטודנטים היהודים בנוי משני חלקים, ואילו השאלון לסטודנטים הערבים מורכב משלושה חלקים (ניתן לראות את החלוקה של השאלון בטבלה ). 1 מידת הנכונות ליחסים חברתיים בסולם יחסי ריחוק-קרבה נמדדה על-פי השאלות בחלק א' בשאלון. השאלות חוברו בהתאמה לארבעה השלבים המופיעים בחלק האחרון בשאלון והנחקר מתבקש להגדיר בעצמו את השלב שהוא נמצא בו. השאלון כולל גם מספר שאלות פתוחות שנועדו לבחון באורח מוחשי יותר את מידת הריחוק-קרבה בפועל, וביניהן: האם אתה מכיר מקרוב סטודנטים יהודים/ערבים? כמה במספר? האם אתה יושב ומשוחח איתם? כמה במספר? האם יש לך חברים בין הסטודנטים היהודים/הערבים שאתה נוהג ללמוד איתם יחד? אם כן, כמה במספר? 88

89 טבלה 1 תיאור השאלונים חלק א' סטודנטים יהודים 32 שאלות ספציפיות שחוברו בהתאמה לארבעת השלבים. קיימת חלוקה שוויונית בין מספר השאלות המתאימות לכל שלב. סטודנטים ערבים 32 שאלות ספציפיות שחוברו בהתאמה לארבעת השלבים. קיימת חלוקה שוויונית בין מספר השאלות המתאימות לכל שלב. הערות תשובות הסטודנטים דורגו בשש קטגוריות: במידה רבה מאוד, במידה רבה, במידה בינונית, במידה מועטה, במידה מעטה מעט מאוד, בכלל לא. חלק ב' בחלק ב' של השאלון לסטודנטים היהודים מופיע סולם דרגות הריחוק-קרבה בן ארבעה שלבים, וארבע שאלות שחוברו לתת מענה ישיר להגדרת השלב. חלק ב' בשאלון לסטודנטים הערבים מכיל שאלות הקשורות להגדרת הזהות של הסטודנט הערבי. משתנה הזהות הערבית נמדד על-פי: באיזו מידה אתה מרגיש מוסלמי או נוצרי? באיזו מידה אתה מגדיר את עצמך ערבי? באיזו מידה אתה מגדיר את עצמך כישראלי? באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך פלסטיני? חלק ג' חלק ג' קיים רק בשאלון לסטודנטים הערבים והוא זהה במהותו לחלק ב' בשאלון לסטודנטים היהודים. החלק האיכותני במחקר: 6 סטודנטים רואיינו בראיונות-עומק אישיים, שהתמקדו בהרחבה בשאלות דומות לשאלות שהועלו בשאלון. השאלות נעו משאלות כלליות על העמדה והידע כלפי הסכסוך הערבי-יהודי, דרך היחסים כלפי האחר במדינה, ועד לשאלות העוסקות במערכת היחסים בין הסטודנטים הערבים לבין הסטודנטים היהודים במכללה. חלק אחר בראיון נגע בתשובות הספציפיות שהמרואיין עצמו השיב בהתייחס לשאלות שבשאלון. שאלות אלה בראיון נועדו לברר מדוע המרואיין ענה כפי שענה, מה עומד מאחורי תשובותיו, וכיצד החוויה האישית שלו משפיעה על התייחסויותיו. היענות הסטודנטים להתראיין הייתה גבוהה, בעיקר אצל הסטודנטים הערבים שניכר בהם שעשו זאת ברצון ומתוך צורך לשתף. הממצאים א. היחסים בין הסטודנטים היהודים והסטודנטים הערבים במכללה נמצא כי היחסים החברתיים בין הסטודנטים במכללה לבין בני הלאום השני מוגבלים. רוב הנבדקים היהודים (59.6%) מדווחים כי הם רואים את עצמם בשלב 2 בסולם. השלב האידיאלי להיות בו, בעיניהם, הוא שלב 3. ראו טבלה 2 המציגה את סיכום הממצאים מחלק ב' של השאלון, שתכליתו הייתה לקבל מידע מילולי מרוכז (לא באמצעות תשובות לשאלות ספציפיות) על עמדתם של הנחקרים ביחס למיקומם בשלבי הריחוק-קרבה. 89

90 טבלה 2 התפלגות הנבדקים היהודים בהתאם לשלבים (באחוזים) השאלות שלב 1 ב-% שלב 2 ב-% שלב 3 ב-% שלב 4 ב-% באיזה שלב לדעתך אתה נמצא? עם איזה שלב אתה הכי מזדהה אך לדעתך אתה עדיין לא נמצא בשלב הזה? באיזה שלב לדעתך הסטודנט הערבי רואה את עצמו? באיזה שלב לדעתך הסטודנט הערבי רוצה להיות? איזה שלב לדעתך אידיאלי בעיניך להיות בו? 6.4 טבלה 3 מציגה, בהתאמה, את סיכום הממצאים שקיבלנו מחלק ב' של השאלון שניתן לנחקרים הערבים. עולה כי רוב הנבדקים הערבים המוסלמים (48.4%) רואים את עצמם בשלב 3 של הסולם ו- 34.4% בשלב ב'. לדעת רוב הנבדקים הערבים (54.7%) השלב האידיאלי שיש לחתור אליו הוא 4. טבלה 3 התפלגות נבדקי המחקר הערבים המוסלמים בהתאם לשלבים (באחוזים) השאלות שלב 1 ב-% שלב 2 ב-% שלב 3 ב-% שלב 4 ב-% באיזה שלב לדעתך אתה נמצא? עם איזה שלב אתה הכי מזדהה אך לדעתך אתה עדיין לא נמצא בשלב זה? באיזה שלב לדעתך הסטודנט היהודי רואה את עצמו? באיזה שלב לדעתך הסטודנט היהודי רוצה להיות? איזה שלב לדעתך אידיאלי בעיניך להיות בו? 3.1 טבלה 4 מציגה את התמונה ביחס לסטודנטים הערבים הנוצרים. רוב הנבדקים הערבים הנוצרים (52.6%) רואים את עצמם בשלב 3 ו- 31.6% בשלב 2. רוב הערבים הנוצרים אף הם רואים את שלב 4 כאידיאל. טבלה 4 התפלגות נבדקי המחקר הערבים הנוצרים בהתאם לשלבים (באחוזים) שלב 4 ב- % שלב 3 ב- % שלב 2 ב- % שלב 1 ב- % השאלות באיזה שלב לדעתך אתה נמצא? עם איזה שלב אתה הכי מזדהה אך לדעתך אתה עדיין לא נמצא בשלב זה? באיזה שלב לדעתך הסטודנט היהודי רואה את עצמו? באיזה שלב לדעתך הסטודנט היהודי רוצה להיות? איזה שלב לדעתך אידיאלי בעיניך להיות בו? - 90

91 ממצא בולט העולה מטבלאות אלה מעיד כי קיים הבדל בתפיסת יחסי החברות בין הסטודנטים הערבים לבין הסטודנטים היהודים. 59.6% מהסטודנטים היהודים הגדירו את עצמם בשלב 2 בסולם בעוד ש- 48.8% מקרב הסטודנטים הערבים המוסלמים ו- 52.6% מהסטודנטים הערבים הנוצרים הגדירו את עצמם בשלב 3. ב. הקשר בין הגדרת הזהות לבין הנכונות ליחסי חברות במגמה לבדוק את הקשרים בין הזהות הלאומית לבין נכונותו של הנבדק לקיים יחסים חבריים נערכו מבחני פירסון אשר ממצאיהם מוצגים בטבלה 5. עולה מהם כי קיים קשר שלילי ומובהק בין זהות לאומית פלסטינאית לבין מוכנותו של הנבדק לקיים יחסים חבריים עם יהודים - =r] [0.05>p,25.: ככל שזהותו הלאומית הפלסטינאית של הנבדק גבוהה יותר, יורדת נכונותו לקיים יחסים חברתיים עם יהודים. כמו כן ניתן לראות כי קיים קשר חיובי ומובהק בין זהות לאומית ישראלית אצל הסטודנטים הערבים לבין נכונות ליחסי חברה עם יהודים [0.01>p,52.=r]: ככל שהזהות הישראלית גבוהה יותר כך עולה הנכונות לקיים יחסי חברה עם יהודים. אפשר גם לראות כי קיים קשר חיובי ומובהק בין זהות לאומית פלסטינאית לזהות לאומית ערבית [0.01>p =r]:,41. ככל שהזהות הלאומית הערבית גבוהה יותר, עולה הזהות הלאומית הפלסטינאית של הנבדק. נמצא קשר שלילי ומובהק בין זהות לאומית פלסטינאית לבין זהות לאומית ישראלית [0.05>p =r]:,23.- ככל שזהותו הלאומית הפלסטינאית של הנבדק גבוהה יותר, זהותו הישראלית תהיה נמוכה יותר. לא נמצאו קשרים מובהקים בין זהות לאומית מוסלמית וערבית לבין המוכנות ליחסים חברתיים. טבלה מספר 5: המתאמים בין משתני המחקר (פירסון) זהות מוסלמית זהות ערבית זהות ישראלית זהות פלסטינאית זהות מוסלמית זהות ערבית זהות ישראלית * 41. **. 04 זהות פלסטינאית -.25* 52. ** -. נכונות ליחסים חברתיים מקרא: 0.05>P* 0.01>P** ; ; גופנים מודגשים =קשרים מובהקים. ג. בדיקת תקפות סטטיסטית בין השלבים לבין השאלות על מנת לבחון את מידת התקפות הסטטיסטית בין התשובות הישירות של הנבדקים באשר לשלב המסוים שבו הם מגדירים את עצמם בסולם לבין תשובותיהם לשאלות בשאלון, הבוחנות כל שלב ושלב, נערך מבחן מהימנות עקיבות פנימית (אלפא של קרונבך) לכל שלב בנפרד. ברוב תחומי מדעי החברה מהימנות טובה נחשבת למהימנות מעל 0.7 אלפא קרונבך. בחינת הנבדקים היהודים הראתה כי מהימנות התשובות לשאלות על-פי השלבים היא גבוהה בכל שלושת 91

92 השלבים (אף נבדק יהודי לא דיווח כי הוא נמצא בשלב 4, על כן אינו מופיע בטבלה) ונעה בין אלפא קרונבך. ממצא זה מלמד כי מידת התקפות היא גבוהה. בחינת הנבדקים הערבים מוסלמים הראתה כי מהימנות התשובות לשאלות על-פי השלבים היא גבוהה בכל שלושת השלבים (אף נבדק ערבי מוסלמי לא דיווח כי הוא נמצא בשלב 4, ועל כן אינו מופיע בטבלה) ונעה בין אלפא קרונבך. ממצא זה מלמד כי מידת התקפות היא גבוהה. אשר לסטודנטים הערבים נוצרים, מהימנות התשובות לשאלות על פי השלבים היא גבוהה בשני השלבים שנבדקו (עקב מיעוט המקרים בשלב 2 ו- 4 לא ניתן היה לבצע בדיקה עבורם) ונעה בין 0.75 אלפא קרונבך בשלב 2 ל אלפא קרונבך בשלב 3. ממצא זה מלמד כי מידת התקפות היא גבוהה. דיון מטרת המחקר הייתה לבחון את מידת הנכונות ליחסים חברתיים בין סטודנטים ערבים לבין סטודנטים יהודים במכללת עמק יזרעאל, על-פי סולם של שלבי ריחוק-קרבה שבנינו בהשפעת מודל דרגות ריחוק-קרבה של תדמור (2008). נבנה שאלון שבחן זאת ואחר כך נותח בכלים סטטיסטיים, אבל בעיקרו המחקר הנו איכותני, כי הנחקרים התייחסו בו למשפטים המייצגים עמדות. על בסיס סקירת הספרות סברנו כי סטודנטים ערבים ויהודים מקיימים יחסי חברות במכללה בשלב 2 או בשלב 3 בסולם. סברה זו הוכחה כנכונה, שכן על-פי הבדיקה הסטטיסטית של השאלונים נמצא כי 59.6% מהסטודנטים היהודים רואים את עצמם כנמצאים בדרגה 2 בסולם. 48.8% מהסטודנטים המוסלמים ו- 52.6% מהסטודנטים הנוצרים דירגו את עצמם בדרגה 3 בסולם. הראיונות עם הסטודנטים מאששים את הממצאים הסטטיסטיים האלה. מתוך 6 הסטודנטים שרואיינו, 2 סטודנטים יהודים הגדירו את עצמם בדרגה 2, ואילו בראיונות עם הסטודנטים הערבים 2 הגדירו את עצמם בשלב 3, וסטודנט אחד הגדיר עצמו בשלב 2. שיראזין (שם בדוי) הגדירה את עצמה בשלב 3 והסבירה: "כי אני כל חיי במגע עם יהודים, ואני אמשיך כל חיי להיות במגע עם יהודים. אני, כשאני באה במגע עם אחר, מעניין אותי להכיר אותו לעומק מאשר רק לראות אותו". לעומתה, שמרית (שם בדוי), מרואיינת יהודייה, ציינה כי היא בשלב 2: "תראי, יכול להיות שאני נשמעת כמישהי שיש בה איבה כלפי הערבים, אבל אלוהים ברא את כולנו, ולכן אני מתייחסת בסובלנות כלפיהם ומכבדת את הנוכחות שלהם, אבל לא מעבר לכך". ממצא זה, המצביע על כך שהיחסים בין סטודנטים יהודים לערבים אינם אידיאליים, מתיישב עם ממצאיהם של מחקרים קודמים בדבר נכונות ליחסים חברתיים. במחקר של מיערי ודיאב (2004), שנערך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, נמצאה תוצאה דומה לזו שלנו. בכל זאת קיים הבדל בין תוצאות שני המחקרים. במחקרם של מיערי ודיאב (שם) הם מצביעים על כך שחלה ירידה בתחום המגע עם האחר בקרב הסטודנטים הערבים, ואילו במחקר שלנו נמצא כי הסטודנטים הערבים מביעים נכונות גבוהה יותר למגע עם הסטודנטים היהודים. ההבדל בין הממצאים דורש בדיקה. ייתכן שניתן להסבירו בשוני הקיים בין שתי המכללות בכל הקשור לטיבה של הפעילות האקדמית והחברתית בתחום הדו-קיום. גם במחקרם של הרץ-לזרוביץ וקופרמינץ (1996) נמצא כי הנכונות למפגש חברתי אצל האוכלוסייה הערבית גבוה יותר מזו של האוכלוסייה היהודית. הממצא הזה תואם את ממצאי המחקר שלנו וניתן למצוא הסברים להם בספרות המדעית. ההסבר הבסיסי לשוני שקיים בין סטודנטים ערבים לבין סטודנטים יהודים בנכונות ליחסים חברתיים טמון ביחסי מיעוט-רוב בחברה. ככלל, המיעוט מעוניין יותר בקרבה עם הרוב השולט, מתוך הרצון להיות שווה לו ולהבטיח ניעות חברתית (חלבי וזוננשטיין, 2000; בר-גל ובר, 1996). הסבר נוסף לממצא זה קשור להיבטים פוליטיים. הרץ-לזרוביץ וקופרמינץ (1996) ומיערי ודיאב (2004) מציינים כי האוכלוסייה היהודית מחולקת על פי מחנות מחנה הימין ומחנה השמאל ועל 92

93 כן ניתן לראות את התפלגות העמדות בקרב האוכלוסייה היהודית בעיקרה על-פי החלוקה הזאת. לעומת היהודים, הערבים מבליטים יותר מרכיבי זהות פלסטינאית, ועל כן הם מתבלטים יותר בנכונות גבוהה ליחסים חבריים. על בסיס הספרות, בחנתי השערה נוספת העוסקת בקשר בין הזהות הפלסטינית לבין הנכונות ליחסים חברתיים. ההשערה היא, שככל שסטודנט ערבי מדגיש בהגדרתו העצמית את זהותו הפלסטינית, כך למעשה ההגדרה מייצגת נכונות מועטה שלו ליחסים חברתיים עם יהודים. החישובים הסטטיסטיים מעידים שהממצאים תואמים את ההשערה. קיים קשר שלילי ומובהק בין זהות לאומית פלסטינאית לבין הנכונות לקיים יחסי חברה עם יהודים [0.05>p =r].,25.- הממצא הזה איננו תואם את מה שעלה בראיונות עם הסטודנטים הערבים. הסטודנטים הסבירו כי זהותם הפלסטינית היא ההכרה בעבר המשפחתי שלהם ובהיסטוריה של הערבים לפני הקמת המדינה, ואילו באשר לחייהם כיום במדינה הם דירגו עצמם בשלב 3, שלב של קרבה, בסולם יחסי ריחוק-קרבה. לנוכח הסתירה בין ממצאי העיבוד הסטטיסטי לבין תשובות המרואיינים ניתן אולי להסיק כי הגדרת הזהות הפלסטינאית איננה מגובשת דיה וכן שההתניה בין הגדרת הזהות הפלסטינית לבין הנכונות ליחסים חברתיים עם היהודים איננה מוצקה. כ" פלסטינית אני יכולה, כאילו, לצערי, רק להזדהות עם העם הפלסטיני ואני לא טרודה בנושא הזהות שלי. כערביה אני מודעת למקור שלי ולזהות שלי. זה חצי, זה לא מוחלט. קשה לי להחליט" ווהיבה (שם בדוי). ניתן למצוא תימוכין לכך אצל אל-חאג' (2000). החוקר טוען שהזהות הפלסטינית נראית לכל מגובשת, אולם במציאות אין היא מגובשת כליל מאחר שהיא מושפעת מגורמים שונים וביניהם הקונפליקט הערבי-יהודי. מכאן ניתן להסיק כי ככלל הנכונות ליחסים חברתיים אכן מושפעת מהגדרת הזהות, ואולם תוכן הגדרת הזהות עשוי להשפיע על הנכונות ועל היכולת להתקרב אל האחר. בר-און (2005) טוען שהבניית הזהות כרוכה בתהליך מורכב של שיח פנימי בין מרכיבי הזהות השונים. תהליך זה דורש מאמץ, מאחר שכחלק מתהליך זה הפרט מנסה לעצב את זהותו מול "האויב" האחר. במפגש מול האחר כל צד מגלה בזהותו סתירות שנובעות מתוך דיאלוג שלא הושלם בין חלקי הזהות השונים. עניין נוסף שהתגלה מתוך השאלונים מעיד על קיום קשר חיובי ומובהק בין זהות לאומית פלסטינאית לזהות לאומית ערבית [0.01>p =r]:,41. ככל שהזהות הלאומית הערבית גבוהה יותר כך עולה הזהות הלאומית הפלסטינאית של הנבדק. הרץ-לזרוביץ וקופרמינץ (1996) מציינים במחקרם קשר זהה. לטענת החוקרים, הרכיב הפלסטיני בזהות התלמידים הנחקרים עלה בשיחה תמיד בהקשר לרכיב הערבי בזהותם. הנבדקים הביעו נכונות להסביר לתלמידים היהודים את הקשר בין שני מרכיבים אלו בזהותם. בראיונות עם הסטודנטים הערבים נמצא כי המרואיינות הגדירו את המרכיב הערבי ואת המרכיב הפלסטיני בזהותם באופן זהה. המרכיב הפלסטיני עבורן מציין את ההכרה בהיסטוריה של הערבים שהתגוררו בישראל לפני 48, ואילו המרכיב הערבי הוא ההשתייכות לעולם הערבי. "המקור שלי זה להיות מודעת לזה שקודם הייתי פלסטינית ואחר כך ערבייה ואחר כך ישראלית". סיכום מסתמנים מספר כיוונים הנובעים ממחקר זה וראוי להתייחס אליהם בעתיד: א. מצב היחסים החברתיים בין הסטודנטים הערבים לבין הסטודנטים היהודים במכללה מחייב לכלול בתוכנית הלימודים קורסים נוספים העשויים לתרום לתפיסה רב-תרבותית. בשנה א' 93

94 ללימודיי השתתפתי בקורס "חינוך לדמוקרטיה ורב-תרבותיות". הקורס העניק לנו, הסטודנטים, את האפשרות ללמוד על בני הלאום השני ואת האפשרות לדון בעומקו של הסכסוך הערבי-יהודי. עם זאת, למרות מטרתו החיובית של הקורס, הקורס לא הצליח להניב פתיחות מוחלטת בין הסטודנטים, וזאת בעיקר מתוך חשש וחוסר בשלות של שני הצדדים לפתח שיח בנושאים רגישים. ניתן אפוא להסיק כי יש צורך בשינוי מהותי בקורסים העוסקים בתחום הדו- קיום. המכללה מהווה צוהר לעולם האקדמיה ואמורה לעודד סקרנות ופתיחות. בפועל, לסטודנטים יש ידע שטחי וסקרנות מועטה כלפי בני הלאום האחר. על המכללה ליצור הזדמנויות אמיתיות לדיאלוג כן וגלוי בין הסטודנטים. יש מקום גם לחייב מספר קורסים המכוונים לרב-תרבותיות כקורסי חובה. ככל שדברים אלה ייעשו, ייחלש הניכור, תצטמצמנה דעות קדומות ויתעצם הרצון לדעת על האחר ולהכיר בו. ב. ג. ד. ה. ו. יש להכיר בכך שהזהות הפלסטינית והערבית הכרחית לסטודנטים הערבים כמזינה את תחושת השייכות שלהם לתרבותם. נראה שהזהות הפלסטינית, שיש בה ללא ספק ממדים פוליטיים, נתפסת על-ידי היהודים כמאיימת יותר מאשר הזהות הערבית שאותה הם מוכנים לקבל כמייצגת תרבות. מתוך תשובות המרואיינות, הזהות הפלסטינית שלהן מציינת את ההכרה בעבר של ערביי ישראל לפני שנת 1948 והיא איננה קשורה באורח הכרחי לרצון להחזיר את "פלסטין הכבושה". כפי שציינו לעיל, הערבים עדיין מתלבטים ברכיבי זהותם וביחס שבין הזהויות, וסביר להניח שחוסר הגיבוש בזהות נובע במידה רבה מהחשש לקיים שיח פתוח ופומבי בנושא. הנכונות המועטה להכיר באחר בקרב הסטודנטים במכללה יכולה להעיד על חינוך לקוי במערכת החינוך. קיימות אמנם תוכניות לחינוך רב-תרבותי, אבל בגלל חוסר בתקציב רק חלק מבתי- הספר מפעילים אותן. חינוך לרב-תרבותיות צריך להתחיל כבר מהגיל הרך, שבו הדגש חייב להיות היחס לילד השונה, החריג, המוחרם. חינוך לרב-תרבותיות אינו יכול להיעשות בקפיצה. דרושה לו תשתית של חינוך פוליטי, חינוך חברתי וחינוך מוסרי. שלושה תחומים בסיסיים אלה אף הם דורשים שידוד מערכות במערכת החינוך בישראל. המחקר עסק בקשר בין הגדרת הזהות הערבית לבין הנכונות ליחסים חברתיים. נכון יהיה לערוך מחקר דומה ולבחון את הקשר בין הגדרת הזהות של סטודנטים יהודים לבין הנכונות ליחסי חברות עם הסטודנטים הערבים. מאבקים בין קבוצות ניזונים מאמונות קדומות על הקבוצה האחרת. חלק הספרות המדעית במחקר שלנו אמנם בחן תיאוריות בנושא, גם בהקשר של הסכסוך היהודי-ערבי, אולם המחקר עצמו לא נגיע ישירות בכך. רצוי אפוא להקדיש מחקר שיתמקד באמונות הקדומות כלפי האחר בקרב יהודים ובקרב ערבים ויבדוק כיצד האמונות האלה משפיעות על הנכונות ליחסים חברתיים. המחקר הזה לא היה מתממש ללא התמיכה, האהבה והעידוד מבעלי, רועי, ועל כן מגיעה לו תודה. תודה נוספת אני חבה לקרן אייסף שסייעה לי לממן את לימודיי האקדמיים. ותודה אחרונה ומיוחדת מוקדשת לפרופ' ישעיהו תדמור. אני מוקירה את הזכות שהוענקה לי להיות תלמידתו, כי "מכל מלמדי השכלתי", וללא החזון המשותף ושיתוף הפעולה הפורה, המחקר לא היה מצליח לקרום עור וגידים. 94

95 ג( מקורות אמארה, מ. וכבהא, ס. (1996). זהות חצויה - חלוקה פוליטית והשתקפויות חברתיות בכפר חצוי. קיבוץ דליה: גבעת חביבה. אלחאג', מ.' (2000). זהות ואוריינטציה בקרב הערבים בישראל: מצב של פריפריה כפולה. בתוך: ר. גביזון וד. הקר. (עורכות), השסע היהודי-ערבי: מקראה. (עמ' 33-13). ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. בר-און, ד. (2005). על האחרים בתוכנו תמורות בזהות הישראלית מנקודת ראות פסיכולוגית-חברתית. באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בר-אל, צ. ונוימאיר, מ. (1992). מפגשים עם הפסיכולוגיה. אבן יהודה: רכסים. הבניית זהויות וזהות ישראלית. ירושלים: הוצאת הקיבוץ (1999). בין האני לאנחנו בשארה, ע. המאוחד. דיאב, ח. ומיעארי מ. (2004). הזהות החברתית והנכונות ליחסי חברה עם היהודים בקרב סטודנטים ערבים במכללה להכשרת מורים. במכללה, , הרץ-לזורוביץ, ר. וקופרמינץ, ח. (1996). מפגשי נוער יהודי-ערבי בצל האינתיפאדה. עיונים בחינוך, (2), וולצר, מ. (2007). חינוך, אזרחות ורב-תרבותיות. בתוך: פ. פרי (עורכת). חינוך בחברה רבת תרבויות. (עמ' 39-27). ירושלים: כרמל. ויניצקי-סרוסי, ו. (1999). מי היינו, מי אנחנו: הסיפור הרשמי. בתוך: בשארה עזמי. (עורך). בין האני לאנחנו. הבניית זהויות וזהות ישראלית. (עמ' 40-17).ירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד. זומר, ג. (2007). לאהוב את האדם שבפנים. הד-הגן,.21-16,( זוננשיין, נ. וחלבי, ר. (2000). תודעה, זהות ואתגר המציאות גישת העבודה בבית הספר לשלום. בתוך: רבאח חלבי (עורך). דיאלוג בין זהויות. מפגשי ערבים ויהודים בנוה שלום. (עמ' 27-16). תל אביב: חדקל. יונה, י. (2007). חינוך רב-תרבותי בישראל: אתגרים וקשיים. בתוך: פ. פרי (עורכת). חינוך בחברה רבת תרבויות. (עמ' 39-28). ירושלים: כרמל. סבר, ר. (2007). לשון הקליטה-קליטת עולים בעזרת עידוד פעיל לשמירת שפת האם וגישור בין תרבותי בחינוך. בתוך: פ. פרי (עורכת). חינוך בחברה רבת תרבויות. (עמ' ).ירושלים: כרמל. סמוחה, ס. (2000). דמוקרטיה אתנית: ישראל כאב טיפוס. בתוך: ר. גביזון וד. הקר (עורכות). השסע היהודי-ערבי בישראל: מקראה. (עמ' ). ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.. סלומון, ג. (2000). רשומון זה לא רק סרט עקרונות ויישומים של החינוך לשלום. פנים,,15, עזר, ח. (2004). רב-תרבותיות בחברה ובבית הספר היבטים חינוכיים ואורייניים. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. פרי, פ. (2007). מבוא-חינוך בחברה רבת תרבויות. בתוך: 26-9). ירושלים: כרמל. פ. פרי (עורכת). חינוך בחברה רבת תרבויות. (עמ' רייטר, י. (2000). בין "מדינה יהודית" ל"מדינה של תושביה": מעמד הערבים בישראל בעידן של שלום. בתוך: ר. גביזון וד. הקר (עורכות). השסע היהודי-ערבי: מקראה. (עמ' ).ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. שגיא, א. (2005). דיאלוג בחברה רב תרבותית. גלי עיון ומחקר, תדמור, י. (2003). עקרונות בחינוך לגישה רב-תרבותית. אקדמות י"ג, תדמור, י. (2008). חינוך כחוויה קיומית. עמק יזרעאל: מכללה אקדמית עמק יזרעאל. תמיר, י. (1998). שני מושגים של רב-תרבותיות. בתוך: מ. מאונטר, א. שגיא ור. שמיר (עורכים). רב- תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית. ספר הזיכרון לאריאל רוזן צבי ז"ל. (עמ' 92-72). תל-אביב: רמות. 95

96 Bar-Tal, D., & Teichman, Y. (2005). Stereotypes and Prejudice in Conflict. New York: Cambridge University Press. Banks, J. A. (1993). Multicultural education: Development, dimensions, and challenges. Phi Delta Kappan. 75 (1) Wurzle, J. (1988). Multiculturalism and multicultural education. In:. James S. Wurzle (Ed.), Toward Multiculturalism: A Reader in Multicultural Education. (pp.1 11) Yarmouth, Maine: Intercultural Press. 96

97 1 ורוח אין 2 ישעיהו תדמור תקציר מטרת-על של החינוך היא העלאת האדם לדרגות גבוהות ביותר של האנושיות. נקודת המוצא של המאמר היא ביקורת על מערכת החינוך שזנחה זאת ומתגדרת בהוראה שאיננה מעניקה משמעות ואיננה מקנה לתלמיד חוויות של התעלות. בהישענות על תיאוריות ידועות, דן המחבר בחשיבותן של "חוויות-שיא" בחינוך, שיש בהן להביא את האדם ליכולות של מימוש עצמי, יצירתיות ועצמאות. ואולם, הדיון חותר גם לכוון את החינוך אל עבר ספירות אנושיות מטאפיזיות, טרנסצנדנטיות: רוחניות ודתיות (רליגיוזיות). ברוחניות ובדתיות מתנשא האדם מעל למציאות היומיום, מעל למישור הגשמי, החברתי והכלכלי, ושואף אל עבר שכבה שהיא מעליו אל הנעלה, המוחלט, האלוהי (לאו דווקא במובן האורתודוקסי). ההתכוונות הזאת היא יסוד מרכזי בחינוך האקזיסטנציאליסטי, שהמחבר מאמין בו וחוקר ופועל לחיזוקו ולהפצתו. מושגים בסיסיים בו הם: קיומיות, אותנטיות, משמעות ודיאלוגיות. המאמר כולל גם חלק הדן בחינוך היהודי. המחבר מזכיר תוכניות לקידום ערכי היהדות, כמו זו של ועדת שנהר (שהוא היה חבר בה), וזוקף את אי-הצלחת בתי-הספר בהטמעתן בכך שהמורים בהם נרתעו מכל סממן רוחני ורליגיוזי. דוגמה לחינוך יהודי ברוח אקזיסטנציאליסטית-דתית ניתן לראות במשנתו של יוסף שכטר ובחיי הקומונה של השכטריסטים, שאותם חקר המחבר במחקרים קודמים שלו. מילות מפתח: חווית שיא, צרכים עיליים, אקזיסטנציאלי, שכטר והשכטריסטים טרנסצנדנטיות, רוחניות, רליגיוזיות, חינוך הקדמה האם הלימוד בבתי-הספר בישראל יוצר הוויה חינוכית שיש בה התרוממות רוח והתעלות? האם התלמיד חווה חוויות חינוכיות מעצבות? מסופקני. לא חקרתי את הנושא, אבל מניסיוני אני יודע, שתלמידים רבים תופסים את הלימוד כ"סתאם", בלא שיש לו משמעות בחייהם. במקרה הטוב, תלמידים מוצאים עניין השכלתי או עניין מעשי בו, אך לא מעבר לכך. ואשר למורים, נראה שהם נרתעים מהספירה הרוחנית, המטאפיזית. חוויות שיא של גילוי והתעלות "חוויית שיא" experience) (peak הוא מונח שטבע הפילוסוף-הפסיכולוג היהודי-אמריקני אברהם מסלאו לתיאור חוויה דתית, מעין מיסטית, או רוחנית, שהיא ליבתה של כל דת. "התגלות", "הארה", "טרנסצנדנטיות" או "אקסטזה", שאנו קוראים עליהן בספרי הדת ונחשבות בעינינו ל"על- טבעיות", ניתנות להיחקר (1964.(Maslow, יתר על כן, כפי שכל הדתות דומות במהותן, כך גם כל חוויות השיא דומות במהותן. תכניה של החוויה שונים בזמן, במקום, בתפיסה ובשפה, והם גם נבדלים מאדם לאדם, אך מאפייניה שווים. לא אחת נמצא, שדווקא אנשים אתאיסטים, אך כאלה שיש בהם זיקה דתית, חווים חוויות דתיות או טרנסצנדנטיות יותר מאשר דתיים שמרנים (שם). נראה שהסיבה לכך היא שאנשים אלה, שרבים 1 2 המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת פנים, 42, מרס 2008, עמ' החוג למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 97

98 מהם עזבו את הדת הממסדית, יוצרים מתוך עצמיותם את תפיסת עולמם ומעצבים את ערכיהם, כך שהם "רציניים" יותר בהתייחסותם לערכים, למוסר ולפילוסופיית החיים. אדם בעל זיקה טרנסצנדנטית בסיסית, שחש ש"השמים זמינים לו", הוא בעל תודעה מקיפה והכרה של קיומו, "הכרת הה יות" cognition).(being אולם רק מתי מעט מקרב בני האדם הם כאלה. מכל מקום, אם אין אנו מגיעים לסוג זה של תודעה, אם איננו יודעים לחוות חוויית שיא, הרינו מצויים ב"מצב נמוך", מצב שבו אין אנו במיטבנו, תפקודנו איננו שלם, מלאותנו חסרה. רבים מכירים את התיאוריה של מסלאו על "מ דרג הצרכים" (1968 Maslow,.(Maslow, ;1954 העיקר בה: לאדם אין רק צורכי קיום בסיסים, אלא גם צרכים רוחניים, "טבע נשגב". יש מחוז חפץ סופי, אומר מסלאו, שאליו שואף כל אדם: "הוא נקרא בשמות שונים כמימוש עצמי, התעצמות, אינטגרציה, בריאות נפש, אינדיבידואציה, אבטונומיה, יצירתיות, יצרנות; אך משמעותם של כל השמות אחת מימוש הפוטנציאלים של הפרט; כלומר היות האדם במלואו, היות כל אשר יכול האדם להיות" (עמ' 64). בלימודיי לתואר שני זכיתי ללמוד אצל סיני אוקו. אישיותו כבשה אותי. הייתה לו השפעה כמעט מאגית עלינו, הסטודנטים. בספרו (אוקו, 1974) הוא תוהה על "סוג ההשפעה הנקרא חינוך" וברוח המושגים של מסלאו אומר כי סוג זה "מתכוון אל המרכזים הגבוהים באורגניזם הפסיכופיזי של האדם" (עמ' 22). גד יאיר חוקר מזה זמן את טיבן של "חוויות מפתח" או "נקודות מפנה" בחינוך, ולאחרונה יצא ספרו (יאיר, 2006) המתווה את התיאוריה שפיתח על בסיס מחקריו. הוא ועמיתיו למחקר מצאו כי בהתחקות אחר סיפורי חיים של אנשים "די להתמקד במספר קטן של חוויות מפתח, שיצרו נקודות מפנה בביוגרפיה שלהם". במקרים רבים נמצא כי "די בפעולה חינוכית בודדת וקצרת-זמן כדי ליצור חוויות מפתח משמעותיות מאוד בביוגרפיה של המשתתפים בה, וכי חוויה קצרה וחיונית עשויה להשפיע באופן מכריע על חייהם" (עמ' 9). "חוויות שיא" הן בלא ספק אירועים בעלי השפעה מעצבת בחייו של אדם. ועם זאת, ניסיוני אומר לי, שהשפעה חינוכית בעלת משמעות יכולה להתממש לא רק באירועים מתומצתים, אלא גם במישור נעדר פסגות, במהלכה של התרחשות חינוכית מתמדת, של הוויה חינוכית "חוויית הוויה", אני מכנה אותה. וכך, "חוויית ההוויה החינוכית" משמעה המודעוּת למה שהתחולל ומתחולל בי מכוחה של הוויה חינוכית. "הוויה חינוכית" בעיניי היא-היא ליבת החינוך שאני תר אחריה. יש מקום לשער, שחלק ממה שבני-אדם מעידים שחוו, מעובד ומוגדר בתודעתם כחוויות רק לאחר מעשה ולאחר זמן. ייתכן שחוויית שיא אמנם נתפסת ככזאת, אך במקרים רבים היא מייצגת ומסמלת "מצב" נמשך, או הוויה בת-קיימא. אירוע מרוכז מסמל התרחשות נמשכת, וזו דרכה להיצרב בזיכרון. כמו התקשורת האלקטרונית, או הפרסומת, הנוהגות לייצג התרחשות מורכבת וארוכה בתמציתיות בתמונה, בכותרת, או בסיסמה כך גם נוטים לנהוג התודעה והזיכרון. רוחניות זיקה לטרנסצנדנטיות וחיפוש משמעות מהי רוחניות? בלומנטל (2006 (Blumenthal, רואה בה יכולת המצויה בקרב כל אדם להכיר ולהתנסות בנוכחותו של כוח מוחלט או בהוויה הקיימת מעבר לניסיון היומיום. אנשים דתיים מכנים את הנוכחות הזאת "אלוהים". מי שאינם דתיים קוראים לממד זה של החיים האנושיים בשמות אחרים. להימצא במצב של רוחניות פירושו לחוש זיקה אל הנוכחות הטרנסצנדנטית הזאת ולחבור אליה. 98

99 "רוחניות" הריהו מושג חלקלק, כותב אלכסנדר (2001,(Alexander, מובנו מעורפל לעתים, ומשמעו שונה אצל בני-אדם שונים. יש שתופסים את המושג כמסירות לכוח עליון, לאלוהות; יש הרואים בו אדיקות דתית; אחרים מבינים את המושג כמביע השתייכות או תחושה פנימית. אלכסנדר רואה ברוחניות חיפוש חיים בעלי משמעות, מעמדה של הערכה עצמית, תוך התרחקות משאיפות חסרות שחר, במגמה לאמץ תכליות גבוהות. קליב אריקר (2004 (Erricker, מורה על הסכנה הנשקפת לאנושות כיום מתהליכי הגלובליזציה המאופיינים ברדיפה אחר כוח פוליטי וכלכלי ובדיכוי החופש האקדמי והחינוכי. ביודעין או שלא ביודעין מונהג החינוך על פי השקפת עולם המשרתת את המבנה החברתי הקיים, הוא כותב. תהליכו מכוון ל"תפקוד תועלתני, המזניח את ההתייחסות לשאלות ערכיות בעלות משמעות המתייחסות לזהות האינדיבידואלית ולחברה האנושית" (עמ' 165). הערכים הכלולים בחינוך הקיים אינם אלא תפאורה או להג רטורי המכוון ל"סגנון חיים", לא לדרך חיים. מסקנתו היא: יש לפתח "פדגוגיה אופוזיציונית" או "רוחניות אקטיביסטית", החותרת נגד דפוסי החינוך שהושחתו. כיוונה של הביקורת הזאת על החינוך מקורו בקבוצת הוגים וחוקרים הידועה כ"אסכולת פרנקפורט" והתפתחה למה שכונה כעבור שנים בשם "תיאוריה ביקורתית". ברוח זו תוקף גור זאב (2004 Ze'ev, (Gur את "החינוך המנרמל", כפי שהוא קיים כיום, ורואה בו סוג של "אלימות מטאפיזית". הוא יוצא נגד אופנת ה"רוחניות" המשגשגת כיום, שאיננה יוצרת אלא בדיה של השאלות שאדם מבקש את פשרן ומשווקת צורות של "החיים הטובים". לפיכך דרוש "חינוך-רוחני- נגד", הנאבק בחינוך הרוחני המשרת את המבנה החברתי הפגום. הרוחניות "מסמלת את הנכונות המיוחדת של האדם להיקרא", היא "הנוכחות של הרוח בנשמתו ובגופו של האדם... מציינת את אפשרות התקרבותו של האדם אל הווייתו ואל תכליתו" (שם, עמ' 6). הפוטנציאל לרוחניות, כותב אלכסנדר (2003,(Alexander, מצוי באדם, אלא שהוצאתו אל הפועל דורשת הדרכה, אימון ותרגול. אין לרוחניות תוכן מוגדר, אומר אלכסנדר, היא מרחב פתוח שבו יכול אדם למצוא "זמן אחר, מקום שונה ודרך טובה יותר" בחייו. יכול אדם למצוא את הפשר שהוא מחפש ביחס ל"טוב" בתוך עצמו, הוא יכול למוצאו בסולידריות ובהשתייכות חברתית, והוא יכול למוצאו בריטואל וביחסו לאלוהים. שילוב של שלוש הזיקות האלה הוא "רוחניות אינטליגנטית".(intelligent spirituality) הציוויליזציה המודרנית כשלה ביכולתה להציע לבני-אדם הנמקות סבירות לתכלית ולטוב בחיים, הוא כותב (2004,(Alexander, וכך מתפתחים בה סובייקטיביזם קיצוני ורלטיביזם קיצוני. על רקע זה מתעוררת בקרב בני-אדם בעשורים האחרונים כמיהה אל הרוחניות. אנחנו מחפשים את תכלית החיים מעבר לעצמי ומעבר לחברה, גם אם אנו מתקשים לנסח את אותה הספירה שמעבר לניסיון היומיומי. כמו אלכסנדר, אני רואה את סימני הכמיהה לרוחניות, למיסטיות ולרליגיוזיות, אבל למרבה הצער עדיין אינני מוצא אותה במערכת החינוך. היא איננה ניכרת בקרב תלמידים ובקרב הורים ביחסם לבית-הספר ולציפיותיהם ממנו. אדרבה, בולטות אצלם מגמות הפוכות. עד כה היא גם לא הפכה לכוח מניע בקרב המורים. 99

100 רליגיוזיות וחינוך ויליאם ג'יימס (1960) מבחין בין דת מוסדית לדת אישית. הראשונה כוללת את התיאולוגיה, הארגון, ההיררכיה, הפולחן, הקורבנות, המצוות והטקסים שבדת; השנייה מכוונת אל נטיותיו הפנימיות של האדם עצמו, אל מצפונו, אל חיפושיו אחר מזור למצוקותיו. בדת המוסדית המושא הוא האלוהים. בדת האישית האדם. ג'יימס ליקט שפע של סיפורים המתארים חוויות דתיות וזיהה בהם ממדים פסיכולוגיים שונים ומגוונים, בהם נוגדים באופיים. מתוך אלה הוא משרטט את קוויהן של המיסטיות ושל הקדושה, לא רק בתחום הדת, ולמעשה הוא מתווה את יסודותיה של הרוחניות בכללה. תכונותיה של הקדושה, לא רק הדתית, הן הרגשת האדם כי נתון הוא בתוך חיים יותר רחבים מחיי העניינים הפעוטים והאנוכיים של העולם הזה; הכרה במציאותו של כוח אידיאלי מסוים; הרגשה כי יש קשר מתמיד בין אותו כוח אידיאלי ובין חיינו אנו; התרוממות רוח עצומה וחירות רבה בשעה שנמוגים גבולות האנוכיות המצומצמת והכלואה. בצד הגישה המדעית והפרגמטית ידע ג'יימס להבדיל בין מה שיכול להיות מושא למחקר אמפירי ולגיבוש תיאוריה המבוססת על מחקר כזה לבין מה שהוא מחוץ למדע, היינו מה שהוא בספירת הרוחניות, או הדתיות. מעניין למצוא הקבלה בין הבחנה זו של ג'יימס לבין ההבחנה שהחזיקו בה חברי החוג הפוזיטיביסטי-לוגי, "החוג הווינאי" של שנות העשרים בווינה (תדמור, 1994). חברי החוג רובם מתמטיקאים ופיזיקאים היו מלוכדים בהתנגדותם למטאפיזיקה ובחתירתם לשפת מדע אחידה. העיקרון שדגלו בו "אפשרות האימות של המשמעות" קבע, שלפסוק עובדתי יש משמעות אך ורק אם אפשר לאמתו ולהפריכו. עולה בבירור הדמיון בין זה לבין עיקרון אפשרות ההפרכה של כל תיאוריה מדעית כמבחן לתקפותה, שניסח קרל פופר. ואולם, דווקא מתוך נוסחה מחמירה זו, המגדירה את טיבם של משפטי המדע ומציבה את גבולותיו, עולה ההכרה במציאות המטאפיזית, זו הלא-רציונלית, העל-מדעית, שתוקף משפטיה שונה במהותו. לודוויג ויטגנשטיין היה מקורב לחברי חוג הווינאי. עם ההבחנה הקפדנית בין מה שהוא מדעי לבין מה שאיננו מדעי, בולטת בכתביו זיקה עמוקה למציאות שמעבר למדע ואף מעבר ללשון, אותה מציאות שמצויות בה המיסטיקה, האתיקה והדתיות, ואשר מעניקה משמעות לאדם ומובן לעולם בעיני האדם. וכך הוא אומר ב"טרקטטוס" (מאמר לוגי-פילוסופי) שלו:"מובנו של העולם חייב להימצא מחוצה לו. בעולם הכול כפי שהינו, וכל מה שקורה, קורה כפי שהוא קורה. בו אין שום ערך, ואילו היה בו ערך, לא היה לו כל ערך. אם קיים ערך שיש לו ערך, חייב הוא להימצא מחוץ לכל מה שקורה, מחוץ למה שהינו כך-וכך, מפני שכל מה שקורה והינו כך-וכך הוא מקרי" (ויטגנשטיין, 78, 1994, משפט 6.41). והמשפט האחרון בספר, שכבר הפך למכתם ידוע: "מה שאי-אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק" (עמ' 81, משפט 7). בעיני קרל גוסטב יונג הדת היא "גישה מיוחדת של הרוח האנושית, שאפשר לנסחה, על-פי השימוש המקורי במונח,religio כהתחשבות והתבוננות זהירה בגורמים דינמיים מסוימים שנתפסים כ'כוחות': רוחות, שדים, אלים, חוקים, רעיונות, אידיאלים, או כל שם אחר שנתן האדם לגורמים אלה, אשר אותם חווה בעולמו כעוצמתיים" (יונג, 2005, עמ' 36). ועוד: "רעיונות מסוימים מופיעים כמעט בכל מקום ובכל זמן, והם יכולים להיווצר אפילו בספונטניות, לגמרי בלתי תלויים בהגירה ובמסורת... הם קורים לו ממש כופים את עצמם על התודעה האנושית" (שם, עמ' 35). עבודה מקיפה ביותר על תורת החינוך של יונג היא של מאייס (2005.(Mayes, הוא מציב את עמודי היסוד של התפיסה: יחסי מורה-תלמיד הם ארכיטיפיים; חינוך לעולם איננו מגודר בשכלתנות טכנית; חינוך חורג מדל"ת אמותיה של האינטלקטואליות; בידי מורים ותלמידים מצויה היכולת לגלות כיוונים ארכיטיפיים בנושאי לימוד רבים; המישור הסמלי והיכולת האינטואיטיבית הם חלק 100

101 מהותי של החינוך; כישלון עשוי להיות מבורך ובונה; רפלקציה היא המפתח לפיתוחו של המורה; פדגוגיה ראויה מבטאת ממד רוחני. בעיניי, החוויה החינוכית דומה עד למאוד לחוויה הדתית. שהרי הדת והחינוך כאחת רואים את ייעודם בהכוונת האדם להתמודדויותיו עם חוויות הקיום. הן החוויה הדתית והן החוויה החינוכית מציעות מענה לאדם המצוי במצבי חיים התובעים הכרעה וכיוון. שתי החוויות, הדתית והחינוכית, דומות אף בזאת שיש בהן ספירה מטאפיזית המגדירה את מהויותיהן. אשר לחוויה הדתית הרי זה ברור ומובן. ואשר לחינוך תמציתו, ומכול מקום אחת משאיפותיו, היא התעלות האדם, ומשמעה של זו הוא הזיקה אל הרובד המטאפיזי, הטרנסצנדנטי, אל הרוחניות, אל האלוהי. חינוך אקזיסטנציאליסטי יותר מכול תורות החינוך המוכרות לי, נראים בעיניי המושגים של ההשקפה האקזיסטנציאליסטית ובהם "קיומיות", "אותנטיות", "משמעות", "אהבה", "דיאלוגיות" ו"אחרוּת" נוגעים באורח ישיר במהות החינוך. מנקודת המבט של ההשקפה הזאת, ליבת החינוך בעיניי היא ההוויה האינטלקטואלית, הנפשית והרוחנית, אפילו במובן מסוים הדתית, שמביאה לעירור שאלות יסוד קיומיות בתלמיד, ושבאמצעות הדיאלוג המתרחש בה מתחזקת תודעתו, מתעצבת זהותו, מותווית השקפת עולמו, נקנים ערכיו ומתגבשת תוכנית חייו (תדמור, 1997). מקסין גרין מוכרת כמייצגת הבולטת של ההשקפה האקזיסטנציאליסטית בחינוך בארצות הברית. בכתביה ניתחה יצירות של פילוסופים אקזיסטנציאליסטים והוסיפה את פרשנויותיה המכוונות לחינוך (1967.(Greene, בחיבוריה האחרונים הדגש הוא על חינוך לאמנות, לדמיון וליצירתיות (1995,(Greene, אבל גם באלה היא מוצאת דרגות של אקזיסטנטציה. ההוראה בכיתה היא יותר מאשר ביטוי של ידע, שיקול דעת ויכולות דידקטיות. ככל אדם, המורה מצוי בהוויה הקיומית שלו being),(existing וכך כל מה שמתרחש בהוראה בכיתה מושפע מן העבר ומן ההווה שלו, מאמונותיו וממטרותיו, ממצבי רוחו וממחוותיו, מכוונותיו ומציפיותיו, וגם מן התלמידים שהוא מלמד. פועל יוצא מכך הוא, שהמורה חייב לדעת שכל הגורמים האלה קשורים בטבורם להוראה, אבל אל לו להסתפק בעצם הידיעה הזאת, אלא עליו לבחון אותם בהתבוננות ביקורתית ובעבודה פנימית. בעיניי אלן פלדמן (1997,(Feldman, חוקר בתחום החינוך המדעי, המפתח לקידום תחום החינוך המדעי הוא טיפוחה של הגישה האקזיסטנציאלית. מטרת החינוך כיום חינוך האדם ללמידה קבועה לכל משך החיים learning) (long-life תישאר בגדר סיסמה אופנתית ותו לא, אם מורים לא יבינו, שהתביעה המקופלת בה מחייבת את האדם-המורה לשינוי יסודי במצבו הקיומי, שינוי שעליו ליצור ולהגדיר לעצמו בעצמו. החינוך, בהתאם לגישה זו, איננו מסתפק בהבנייתם של הידע וההבנה בקרב התלמידים, אלא בהבניית מהותם. בפני המורה עומדות דילמות ערכיות ומצפוניות המתמצות בשאלה: מהי דרך החינוך שתאפשר לתלמיד למצוא בעצמו, מתוך חופש, את הדרך לבניית עצמיותו ומהותו? אם המורה לא יתלבט ולא יתמודד עם דילמות כאלה, תהיה ההוראה שלו מכנית בלבד. חינוך אקזיסטנציאלי מתבטא בהתייחסות אל התלמיד כבעל קיום חיים ייחודי, עצמאי, דינמי, מתפתח, המתווה מתוכו את כיוונו. התפיסה הזאת מתייחסת לשאלות יסוד של התלמיד כאדם, לחוויות יסוד ולחרדות שלו. המפתח לכך הוא תפיסת-עצמי אקזיסטנציאלית של המורה. משמע, הכרת המורה בגיבוש המתמיד, המשתנה, של הוויית החיים שלו-עצמו ושל תובנותיו ביחס לתפקידו לשליחותו, לייעודו, לזהותו ולקיומו כמורה. עיקר ראשון בחינוך האקזיסטנציאלי הוא תחושתו של התלמיד שמולו עומד אדם שאף אצלו הקיום קודם למהות. רוצה לומר, המורה, כמו התלמיד, אף על פי שהוא כבר בחזקת מבוגר ומנוסה ובעל סמכות, הריהו מצוי תמידית בחיפושי משמעות ודרך. חינוך הוא השפעה על קיומיותו של התלמיד וההשפעה מתאפשרת מתוך קיומיותו של המורה. 101

102 לימוד פילוסופיה עשוי לסייע לכך, כותבת גרין (2005). אולם ההתמודדות הפילוסופית איננה צריכה להתכוון לידע בהיסטוריה של הפילוסופיה כתחום דעת מובחן. היא נועדה לסייע למחנך לבחור עמדה ראויה יותר בעמידתו מול תלמידיו ובהעצמת יכולותיהם לפענח את מציאות חייהם וללמוד להפיק את הטוב והמרב מחייהם. היא כותבת: "'לעשות פילוסופיה' משמע להתמודד עם ההיבטים והאתגרים המרכזיים של המציאות באמצעות חשיבה הניכרת ברמה גבוהה של מודעות וביקורתיות כלפי משמעותם, אמיתותם וערכם של הדברים" (עמ' 88). חינוך יהודי והשכטריזם מקרי מבחן לחינוך רוחני עשויים להיות שני הניסיונות הבולטים שנעשו להעמקת החינוך לערכי היהדות: אחד, שיזם שר החינוך זלמן ארן ונודע כ"תוכנית להעמקת התודעה היהודית-הישראלית", מ (צמרת, 2000; דרור, 2007). היוזמה לניסיון השני הייתה של שר החינוך התרבות והספורט, זבולון המר. ועדת שנהר, שפעלה מתוקף מינויו, הוציאה בשנת 1994 מתחת ידיה את התוכנית "עם ועולם: תרבות יהודית בעולם משתנה". זכיתי להימנות עם חברי הוועדה הזאת. אני מכיר אפוא את התוכנית היטב ופעלתי למען הפעלתה בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה. ככלל, שתי התוכניות לא הצליחו להכות שורשים בבתי-הספר. הנושא מחייב מחקר מעמיק. בוודאי תימצאנה סיבות שונות לכך. כיום אני סבור שהסיבה הרצינית נעוצה בכך ששתי התוכניות נרתעו מהממד האקזיסטנציאליסטי והרליגיוזי. כל אחת מהתוכניות הציעה תכנים ומוקדים חשובים מאין כמותם. אבל חסרו בהם הנגיעה בקיום וברוח והזיקה למישור המטאפיזי. ניסיון בלעדי בולט לחינוך אקזיסטנציאליסטי-דתי בישראל הוא של יוסף שכטר ו"השכטריסטים" (תדמור, 1994). האתוס של החברה הישראלית בשנים הראשונות אחרי קום המדינה היה רווי באידיאות של לאומיות וממלכתיות. התגייסות למשימות ציוניות, השתלבות במערכות השלטון, שירות בצה"ל היו מוטיבים מרכזיים בו. תנועות הנוער, שכולן היו אז תחת השפעה אידיאולוגית פוליטית של המפלגות, ראו את עצמן כסוכני חינוך עיקריים בהקניית הערכים הקולקטיביסטיים, במיוחד בטיפוח זיקות של נאמנות למדינה והזדהות עמה. מושגים כמו אינדיבידואליזם, סובייקטיביזם, רליגיוזיות ומימוש עצמי נחשבו כנוגדים את הקו המרכזי. על רקע זה הגותו של שכטר ומפעלו החינוכי היו חריגים ביותר. יוסף שכטר נולד בשנת 1901 בגליציה, ב עבר לווינה, שם למד באוניברסיטה בפקולטה לפילוסופיה של המדעים האינדוקטיביים והשתייך ל"חוג הווינאי". בד בבד למד והוסמך לרבנות ולדיינות. בשנת 1938 עלה ארצה, ובשנים 1940 עד 1954 שימש מורה למקצועות העבריים ולפילוסופיה בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה. בסוף שנות הארבעים התגבש סביבו חוג של תלמידים שספגו את תורתו, "החוג השכטריסטי" כפי שנהגו לכנותו. מקרב החוג הזה צמח גרעין התיישבותי שהקים בשנת 1960 את הקיבוץ יודפת. במשך יותר משנות דור היה שכטר האב הרוחני של היישוב. המצע האידיאי הראשוני לחיים רליגיוזיים משותפים ולאורחות החיים של "העדה" בקיבוץ (מושג שהוגדר במונחים של עוצמה ודתיות) עוצבו במידה רבה בהשפעתו ובסיועו. משנתו של שכטר מבטאת תפיסה אקזיסיטנציאליסטית-דתית. גישתו הדתית היא אנתרופולוגית, לא תיאולוגית. היא מכירה בקיומה של מהות טרנסצנדנטית כמציאות קיימת, אבל איננה מתיימרת לעסוק במהות הזאת כשלעצמה. מושאה הוא ההתייחסות האנושית בלבד. שכטר חתר להבין את הדתיות מנקודת המבט של האדם וכחלק מתורת האדם, היינו את התחושה שבפנימיותו של האדם כלפי אותה המהות הטרנסצנדנטית, האלוהית. התפיסה האקזיסטנציאליסטית הטביעה את חותמה על תפיסתו החינוכית. מושגי המפתח בה הם "קיומיות", "מהותיות" (אותנטיות), "הגשמה עצמית" ו"משמעות". תפקידו של המחנך הוא 102

103 ב"הזנת הפנימיות" של התלמיד ובחיזוקה, לשם עמידה במאבקי החיים ויציבות מול לחצי החברה. העבודה הפנימית המתחייבת מהחינוך הזה היא בעיקרה אינדיבידואלית. הצעירים שנהו אחריו באו מהגלעין המנהיגותי בתנועת הנוער, מבטאי רעיונות הממלכתיות, הלאומיות, ה"צבריות" והסוציאליזם. והנה, בהשפעת שכטר, נשבו הם בקסמן של רוחניות, רליגיוזיות ומיסטיות. השפעתו עליהם הייתה עצומה. תהיה אשר תהיה הגדרת מעמדו בעיניהם אב רוחני, מורה רוחני אין ספק שרישומו של המגע שהיה להם עמו היה גורם מכריע בחייהם, בכל רובד אפשרי: בהשקפת העולם, בזיקה הדתית, בחיפוש אחר משמעות בעבודה, במעמדים אישיים כמו נישואין, ברית-מילה, בר-מצווה, בחגים ומועדים, ובאורחות החיים בכלל. יש צדדים רבים ב"שכטריות" שהם בבחינת התרחשות חד-פעמית שהייתה וחלפה. ואולם בהתלבטויות, שרבים מאתנו שרויים בהן כיום סביב שאלת הזהות היהודית ובחיפושי הדרך אחר הביטויים והנהגים של היהדות אצל מי שאינם דתיים אורתודוקסים, גישתו של שכטר להגברת "היהדות הפנימית", כלשונו, וניסיונותיו, יחד עם תלמידיו, לטפח אורחות חיים יהודיים התואמים את מצבו של האדם המודרני, עשויים להתקבל כגישה אפשרית. כך גם ניתן ללמוד משכטר על חינוך לרוחניות, או חינוך אקזיסטנציאלי, שאיננו בהכרח דתי, אך חסר בחינוך כיום. הכשרת מורים הניסיון במגע עם מורים מעיד כי מורים רבים הנשאלים על מטרותיהם בחינוך או מתבקשים לתאר את השקפתם החינוכית ואת סיפור חייהם בהקשר לתפקידם תשובותיהם הספונטניות מעידות על זיקה לעולם המושגים ההומניסטי והאקזיסאנציאליסטי, גם אם אין הם מביעים אותה בעזרת המינוח הפילוסופי-מקצועי. יש ביניהם שיאמרו: "אני תופס את התלמיד כאדם, על כל רכיבי אישיותו, ומטרתי היא לסייע לו למצוא את דרך חייו". יש שיאמרו: "אני תופס את תפקידי כמורה בסיוע לתלמיד להגיע למלוא עצמיותו". אחרים יאמרו: "אני שואף להגביר בתלמיד את אחריותו לעצמו ואת אחריותו להיותו בן אדם". מחקר שעשו דליה אייש וניצן משען תורם אף הוא להבנת תפיסותיהם החינוכיות של מורים (תדמור, 2007). ראיונות עומק עם 13 "מורים משפיעים", על תפקידם-שליחותם כמורים, מצביעים על רכיבים אקזיסטנציאליים בתפיסה החינוכית שלהם. מחקר מקביל נעשה על ידי נעמה שפירא (שם). היא ביקשה לבדוק כיצד תופסים אנשים (גילאי 80-20) את "המורה המשפיע" שהיה להם בתקופת לימודם בבית-הספר. מתברר מן המחקר כי כוחו של "המורה המשפיע", כפי שנצרב בזיכרון של תלמידו-לשעבר, לא התבטא בבקיאותו בידע ובדרכו בהוראת הידע, גם לא בממדים מקובלים אחרים בהגדרת תפקיד המורה, אלא ביכולתו של המורה לגעת בשאלות קיומיות של התלמיד, ובעיקר ביכולתו להעלות את התלמיד לספירה גבוהה יותר של האנושיות שבו. ואולם הגישה הזאת, המבוטאת בתום לב על-ידי מורים מצוינים ועל-ידי תלמידים (או תלמידים- לשעבר) המתייחסים ל"מורה המשפיע" שלהם, נותרת בקרב רוב המורים בגדר של הצהרה או של משאת נפש, במקרה הטוב. כתוצאה מהעימות המתמיד של המורים עם לחצים שונים, גם בעלי היכולות הגבוהות שביניהם מסתפקים בהשקעת מרצם בהוראה יעילה למותר לציין, תחום חשוב ומרכזי כשלעצמו אך נמנעים מכול מעורבות בחינוך במובנו העמוק. הם מנוכרים לעולמם של תלמידיהם ובמקרים שכיחים נוהגים בהם במניפולציה. אופייני למורים אלה שהם מתחמקים מלגעת גם במציאות הקיומית שלהם עצמם. הם שרויים ב"נרפות קיומית", כפי שמכנה זאת גרין. וכך, אין להתפלא, שהם לעולם אינם מסוגלים לשמש כתובת לתלמידיהם עת הם מתלבטים בשאלות הקשורות בקיומם. 103

104 ספרות רבה נכתבת על ההוראה כפרופסיה. דיויד האנסן (1995 (Hansen, מציין שמקצוע ההוראה, ככל ייעוד ושליחות, מתאפיין בכך שבמורה קיימות תשוקה עזה ומתמדת ללמד ותחושה מוצקה ובוטחת שבעבודתו כמורה הריהו תורם לעולם. ההגעה לכך מחייבת שינוי במצבו הקיומי של המורה, שינוי המלווה בשאלות של אותנטיות ומשמעות. משתמע מכך שהצבת מטרות חדשות בחינוך, או תוכניות לימודים ייחודיות, טובות ככל שיהיו, אין בהן לגרום לשינוי של ממש, אלא אם כן ילוו בתהליך של שינוי שיעבור המורה בהווייתו הקיומית; לפחות בכך שישאל את עצמו בכובד ראש שאלות הקשורות בעצמיותו ובייעודו בחיים כאדם וכמחנך. שלמה בק (2005) מנתח באזמל חד את הכשרת המורים המבוססת על התפיסה הרציונלית-טכנית, כפי שהיא נהוגה בעשורים האחרונים. הוא מציג סדקים ביסודות של התפיסה הזאת (כמו הביהביוריזם והפוזיטיביזם), ובתוך כך מצביע על ההבדל המהותי בין מדעי הטבע לבין מדעי הרוח: הפרדיגמה ההרמנויטית, הפרשנות. מדעי החברה והרוח אינם צריכים לחקות את מדעי הטבע. יש להם מטרות משלהם ומתודות משלהם. בעוד המושג "הסבר" מבטא את תפקיד המדע במדעי הטבע, במדעי הרוח והחברה תופס המושג "הבנה". בהצביעו על התפיסה הרצויה בהכשרת המורים, נדרש בק לכתביו של ויקטור פראנקל על חיפוש משמעות בחיים כתשובה ל"ריק קיומי" שבו שרוי האדם המודרני. "התפיסה הטכנית-הרציונלית, שרואה את המורה רק כמומחה להוראה ולא כמחנך, איננה יכולה עוד לספק אותנו" (עמ' 304). לחברה המודרנית חוליים רבים. "ריפויה מחייב מורים אחרים שיוכלו להיות עם תלמידיהם וידעו להצמיח אותם בתהליך שבו הם עצמם מעניקים לחייהם משמעות" (עמ' 368). מורים כאלה מחייבים תוכנית אחרת בהכשרת המורים. לשאלות הקשורות בדיוקן המורה "מה המורה לעתיד צריך לדעת?", "מה המורה צריך לעשות?" צריך יהיה להוסיף את השאלות: "מהו ה'היות' של המורה?" מהי מהותו כאדם וכמחנך. האם המורים תופסים כך את החינוך? אני יודע שיש כאלה. הם ממלאים את תפקידם מתוך דריכות מתמדת ומתוך רצינות, מודעים לאחריותם הרבה ליצור רצף מתמיד של חוויות מעצבות, חוויות המכוננות בתלמידיהם מצבים של תודעה הממוקדת בהווייתם ובאנושיותם. אולם רוב המורים אחרים. יש בהם מי שתפיסת תפקידם כמורים שונה לחלוטין, היינו תפיסה "מקצועית", כזו המתגדרת בדל"ת אמות ההוראה, בלא שום כיוון ערכי או רוחני-טרנסצנדנטלי. יש בהם המזדהים עם הגישה המוצגת כאן, אבל רואים אותה כאידיאלית מדי, כבלתי ניתנת להשגה, ויש שחוששים שאין בהם העוצמה ליישמה. אשר להכשרת מורים, באמירה כללית ניתן לקבוע, בלא פקפוק, כי המרצים במכללות האקדמיות לחינוך ובחוגים לחינוך באוניברסיטאות, אשר באמת ובתמים חותרים להעצמת קיומם ואנושיותם של הסטודנטים המכשירים את עצמם להוראה נער יספרם. מקורות אוקו, ס. (1974). על האופי והטוב: פילוסופיה של החינוך. ירושלים: מוסד ביאליק. בק, ש. (2005). טכנאות כחזון בהכשרת מורים מבט ביקורתי על הכשרת המורים הטכנית-רציונאלית. באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון בנגב. ג'יימס, ו. ביאליק. (1960). החווייה הדתית לסוגיה מחקר בטבע האדם. תרגום: י. קופליביץ. ירושלים: מוסד גרין, מ. (2005). על מהותה וייעודה של הפילוסופיה החינוכית. בתוך נ. אלוני (עורך), כל שצריך להיות אדם מסע בפילוסופיה חינוכית (עמ' 90-88). תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת. דרור, י. (2007). כלים שלובים בחינוך הלאומי: הסיפור הציוני. ירושלים: י"ל מאגנס. ויטגנשטיין, ל. (1994). מאמר לוגי-פילוסופי. תרגום: ע. צמח. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 104

105 יאיר, ג. פועלים. (2006). מחוויות מפתח לנקודות מפנה: על עוצמה של ההשפעה החינוכית. תל אביב: ספרית יונג, ק. ג. (2005). פסיכולוגיה ודת. תרגום: י. ספיר. עריכה מדעית: י' שוורץ. תל אביב: רסלינג. עם ועולם: תרבות יהודית בעולם משתנה (1994). ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. צמרת, צ. (2000). זלמן ארן ומערכת החינוך (עמ' 78-62). בתוך: צ. צמרת וח. יבלונקה השני: תשי"ח תשכ"ח. ירושלים: יד יצחק בן צבי. (עורכים). העשור תדמור, י. (1994). התכוונות לאלוהי שבאדם חינוך אכסיסטנציאליסטי-דתי במשנתו של יוסף שכטר. תל אביב: רשפים. תדמור, י. (1997). חינוך כחוויה קיומית. תל אביב ועמק יזרעאל: מכון מופ"ת / סדרת כליל והוצאה אקדמית יזרעאל. Alexander, H. A. (2001). Reclaiming goodness: Education and the spiritual quest. Notre Dame, IN: University of Notre Dame Press. Alexander, H. A. (2003). Moral education and liberal democracy: Spirituality, community, and character in an open society. Educational Theory, 53(4), Alexander, H. A. (Ed.). (2004). Spirituality and ethics in education: Philosophical, theological and radical perspectives. Brighton, Portland : Sussex Academic Press. Blumenthal, R. D. (2006). Philosophic mysticism Studies in rational religion. Ramat Gan, Israel: Bar-Ilan University Press. Erricker, C. (2004). A manifesto for spiritual activism: Time to subvert the branding of education. In H. A. Alexander (Ed.). Spirituality and ethics in education: Philosophical, theological and radical perspectives (pp ). Brighton, Portland : Sussex Academic Press. Feldman, A. (1997). Coming to understand teaching as a way of being: Teachers as knowers, reasoners, and understanders. Paper presented at the Second International Conference on Teacher Education, July 1-4, 1996, Netanya, Israel. Greene, M. (1967). Existential encounters for teachers. New York, NY: Random House. Greene, M. (1995). Releasing the imagination: Essay on education, the arts, and social change. San Francisco: Jossey-Bass. Gur-Ze'ev, I. (2004). Contra spiritual education. In H. A. Alexander (Ed.), Spirituality and ethics in education: Philosophical, theological and radical perspectives (pp ) Brighton, Portland: Sussex Academic Press. Hansen, D. T. (1995). The call to teach. New York, NY: Teachers College Press. Maslow, A. H. (1954). Motivation and personality. New York, NY: Harper & Row. Maslow, A. H. (1964). Religions, values, and peak-experiences. USA: Kappa Delta Pi. Maslow, A. H. (1968). Towards a psychology of being. Princeton NJ: Van Nostrand. Mayes, C. (2005). Jung and education: Elements of archetypal pedagogy. Toronto: Rowman & Littlefield. 105

106 נשאי דלקות כבד נגיפיות B ו- C בנפת חיפה בשנים ,2 1 1,2 1,3,4 אליעוז חפר, יהונתן דובנוב, ליזה רובין, שמואל רשפון תקציר רקע ושאלת המחקר: שיעורי הנשאות של נגיפי HBV ו- HCV בישראל והשינויים בהם לאורך השנים אינם ברורים די הצורך. הנתונים אודותיהם אינם תקפים ומהימנים. השאלה מעניינת במיוחד לאור השינויים החברתיים והדמוגרפיים שחלו בישראל בעשור האחרון ולאחר התחלת תכנית החיסונים נגד נגיף דלקת כבד B בקרב ילידי 1992 ואילך. מטרות: לתאר את התפלגות נשאי דלקת כבד נגיפית (להלן דכ"נ) מסוג B ו- C בנפת חיפה לפי משתנים דמוגרפיים בשנים ולבדוק את המגמות הקיימות בשיעורי נשאות אלה. תיאור מתודולוגיה ומדגם: סיכום דיווחי מעבדות קופות החולים ובתי החולים הכלליים בחיפה על תוצאות חיוביות של בדיקות לגילוי HBsAg ונוגדנים מסוג anti HCV בקרב תושבי נפת חיפה בשנים כמו כן סוכמו אבחנות אלו מתוך סיבות המוות בהודעות הפטירה. תוצאות: שיעור ההימצאות המצטבר לשלוש שנות נשאות דכ"נ B היה כשליש משיעור נשאי דכ"נ C. (630 לעומת 1,600 ל- 10,000 תושבים). שיעורי מקרי הנשאות החדשים של שני הנגיפים היו יציבים במשך שלוש השנים. שיעורי הנשאות בקרב גברים היו גבוהים פי מאשר בנשים וגבוהים ביותר בקרב בני 45 עד 64 לשני הנגיפים. שיעור נשאי HBsAg ו- HCV בקרב יהודים ומוסלמים הוא גבוה (כ- 13 ל- 10,000 תושבים, וכ- 30 בהתאמה) בעוד ששיעור הנשאות המקביל בערבים נוצרים היה נמוך ודומה ( ). שיעור נשאי HBVAg בקרב דרוזים היה גבוה (13.2) ונשאי HCV בקרבם היו מעטים יחסית (2.7). מסקנות: ממצאי המחקר מדגימים את יעילות תכנית החיסון בישראל. יש להמשיך ולחקור אודות הגורמים להבדלי הנשאות לפי דת. מילות מפתח: דלקת כבד נגיפית, C B, נשאים, ישראל, הדבקה כרונית הקדמה הנתונים אודות שיעור נשאי דלקות כבד נגיפיות בישראל הם חלקיים משום שהמעקב אחר שיעורי הנשאות אינו רציף. אחת הסיבות לכך נובעת מן העובדה שהחוק אינו מחייב לדווח לרופא המחוז על נשאות הנגיפים HBV ו- HCV, אף כי הוא מחייב לדווח על זיהום חד בנגיפים אלו. למרות זאת, בשנים המעבדות בעיר חיפה דיווחו על שיעורי הנשאות ללשכת הבריאות המחוזית על פי בקשתה, כדי לגזור מכך את המשמעות לבריאות הציבור בקרב תושבי נפת חיפה. נשאות נגיף דלקת כבד נגיפית B דרך ההדבקה העיקרית ב- HBV בישראל היא הוריזונטלית בין בני משפחה (בני זוג ואחאים) ומגיעה לשיעור של 19.3% בקרב משפחות של נשאים (1991 al.,.(yahalom-bogomokski et כמו כן, הנגיף עובר מאם לילוד, דרך דם ודרך יחסי מין משרד הבריאות - לשכת הבריאות המחוזית חיפה בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, אוניברסיטת חיפה החוג למנהל מערכות בריאות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן אוניברסיטת,New England המכללה לישראל 106

107 מחקרים סרו-אפידמיולוגיים שנערכו בשנת 1977 וביקשו לבדוק את שיעורי ההדבקה והנשאות של נגיף HBV בישראל מתארים את תמונת המצב של שיעורי החשיפה לפני הכללת החיסון נגד HBV בתכנית חיסוני השגרה של גיל הילדות במדינה. במחקר אחד נמצא ששיעורי החסינות מפני נגיף דלקת כבד B (נוגדנים כנגד האנטיגן (HBsAg הגיעו ל- 6.3% בעשור הראשון לחיים ו- 16.2% בעשור החמישי, ולאחר מכן ירדו. שיעור ההדבקה הממוצע היה 10.1% בכל הגילאים. שיעור ההדבקה בקרב ערבים היה גבוה בהרבה מהשיעור בקרב יהודים (20.8% לעומת 4.8%). שעור הימצאות נשאות HBsAg עמד על 1977) 1.8% Biger,.(Sandler, Nath, & בסקר בקרב נשים הרות בישראל נמצא כי שיעור הנשאות של HBsAg עמד על 0.88% בכלל האוכלוסייה, 4.8% בקרב נשים מוסלמיות ו- 0.67% בקרב נשים יהודיות (Bogomolski-Yahalom.et al., 1991) סקר שנערך בשנת 1997 בקרב נשים הרות עולות מאתיופיה הדגים כי שיעור הנשאות בקרבן הגיע ל-.(Zamir et al., 1999) 6.2% גם בסקר אחר (1998 Flatau,,(Bisharat, Elias, Raz, & הציגו החוקרים שיעור נשאות גבוה ביותר של נגיף HBV בקרב עולים מאתיופיה: 16.6%. שיעור הנשאות בקרב בני משפחה של נשא היה 51.3%. לפי מחקרים סרו-אפידמיולוגיים שיעור הנשאות באוכלוסייה הכללית נאמד בכ- 6% נוספים.(Zamir, Zamir, & Rishpon, 2001) המשרד המזרח תיכוני של ארגון הבריאות העולמי פרסם נתונים דומים אודות שיעור הנשאות בארץ ובמדינות אגן הים התיכון. החוקרים מציינים כי שיעור נשאי HBV בישראל עומד על כ- 1% וכי היא משתייכת למדינות האזור המוגדרות כבעלות אנדמיות נמוכה למחלה זו ועמה נמנות בחריין, איראן וכוויית. מצרים מוגדרת כאזור אנדמיות גבוה עם שיעור נשאות של 11-3 אחוזים, ירדן 10-3 אחוזים ובלבנון שיעור הנשאות עומד על ( % Hall,.(Qirbi & נשאות של נגיף דלקת כבד נגיפית C עיקר ההדבקה על ידי נגיף דלקת כבד C הוא באמצעות מגע עם דם. פרסומים שונים בספרות העולמית אומדים את שיעורי נשאות HCV בישראל ב- 0.7%-0.5%. מחקר שנערך בקרב תורמי דם בישראל בשנת 1995 הראה כי שיעור הנשאות של HCV עומד על 0.44%, אולם בשל אפשרות סבירה של הטיית בחירה בקרב תורמי דם, קרוב לוודאי שהשיעור האמיתי באוכלוסיה הוא גבוה יותר. לא נמצאה העברה ורטיקאלית או הוריזונטאלית של HCV בקרב בני משפחות הנשאים שאותרו במחקר זה 1995) al.,.(stern et 107

108 שיטות מחקר תקופת איסוף הנתונים ותיעודם משתרעת על פני 3 שנים: מ עד המספר הכולל של רשומות נשאים של שני הנגיפים שדווחו ללשכת הבריאות חיפה במשך התקופה הגיע ל-.2,231 הנתונים עלו מתוך דיווחי מעבדות משלושת קופות החולים בנפת חיפה (לא התקבלו נתונים מקופת חולים לאומית), מדיווחי המעבדות של כל בתי החולים הכלליים בחיפה וכן מהודעות הפטירה. אך הדיווח אינו מלא, משום שהוא מסתמך כאמור על דיווחים חופשיים של המעבדות בחיפה או של רופאי הקהילה. בניסיון לעמוד על הרגלי הדיווח בנושא זה, ערכנו סקר טלפוני בין המעבדות של שלושת בתי החולים הכלליים בחיפה ושלוש קופות החולים בכדי לברר את מידת עקביותו של הדיווח שלהם על נשאים. לפי עדויות מנהלי המעבדות נמצא כי רובם נוהגים לדווח על כל תוצאה סרולוגית חיובית, משום שאין בידם יכולת לקבוע על פי בדיקה חד-פעמית האם מדובר בנשא או במקרה חריף, וכן האם זהו גילוי חדש של נשא או נשא המוכר למערכת. הנתונים מושפעים מהטיית דיווח שמקורה במידת המודעות לביצוע הבדיקות על ידי הרופא ובמידת שלמות הדיווח של המעבדות. מדד לעקביות הדיווח התקבל מבדיקת שיעור הנשאים השנתי מסך כל הרשומות לשלוש שנים. בבדיקת התפלגות אבחון נשאות בשלוש השנים נמצא כי כל שנה נוסף מספר דומה של נשאים של שני הנגיפים: כ- 220 נשאי HBsAg ו- 520 נשאי HCV בממוצע כל שנה. מסד המידע נשמר בתכנת Access ועבר בה עיבוד ראשוני. ניתוח מאפייני הנשאים והתפלגויותיהם לפי משתנים אפידמיולוגיים נעשה בתכנת.SPSS חישובי טבלאות וגרפים נערכו בתכנת.Excel מהנתונים הראשוניים, אשר כללו 2,334 נשאים, הוצאו 103 חולים שהתברר כי הם חולים בדלקות כבד נגיפיות חריפות ללא נשאות. 2,231 הדיווחים על נבדקים חיוביים הכילו נתונים מלאים על היישוב ושנת האבחנה ומידע כמעט שלם על המשתנים הדמוגרפיים, כגון: גיל, מין ומוצא. ב- 81.6% מהרשומות נרשם שיוך לקופת חולים. תוצאות חלוקת הנשאים לקופות החולים: 65% מהנשאים היו מבוטחי שירותי בריאות כללית ו- 33% מבוטחי מכבי שירותי בריאות. מקופת חולים לאומית וקופת חולים מאוחדת דווח על נשאים ספורים. נראה שמעבדותיהן של קופות החולים הללו לא הקפידו על עקביות הדיווח. במשך שנות המעקב אותרו 36 הודעות פטירה עם רישום נשאות: 27 נשאי HCV ו- 9 נשאי.HBV א. מאפייני נשאות נגיף דלקת כבד B מספרים מוחלטים והתפלגות הנשאים לפי מין בשלושת השנים שנבדקו דווח על 627 נשאי HBV בנפת חיפה. בקרב נשאי HBV מספר הגברים גבוה פי 2 ממספר הנשים. השיעורים הסגוליים למגדר בנשאות דכ"נ הם 1.5 לאלף בגברים ו- 0.8 לאלף בנשים. 108

109 התפלגות הנשאים לפי גיל בקרב נשאי HBV אחוז הנשאים המרבי בשני המינים הוא בגילאי (47%) ובמקום שני בגילאי (37% ). בגילאי 14-0 נמצאו רק 14 נשאי (2.2% HBV מכלל הנשאים). שיעורי נשאי נגיף דלקת כבד B סגוליים לגיל ל- 10,000 תושבים בנפת חיפה בשנים השיעור המינימלי נמצא בקבוצת הגיל שבה ניתן חיסון שגרתי: בבני 14-0 שנים. שיעור זה נמוך פי 10 מאשר השיעור המקביל בשאר קבוצות הגיל. שיעור הנשאות המרבי נמצא בגילאי שנים. טבלה 1 שיעורי נשאי נגיף דלקת כבד B סגוליים לגיל ל- 10,000 תושבים בנפת חיפה בשנים HBsAg קבוצות הגיל שיעור סה"כ התפלגות נשאים לפי לאום ודת: יהודים מהווים כ- 90% מנשאי.HBV ערבים מוסלמים ודרוזים כ- 2-4%. השיעורים הסגוליים של נשאות HBV ל 10,000 תושבים דומים ביהודים, במוסלמים ובדרוזים ( , ו בהתאמה). הם נמוכים פי 5-6 בקרב ערבים נוצרים (2.7) התפלגות הנשאים לפי ישוב (תרשים מס' 1): מתוך סך כל הנשאים בנפה כ- 50% מנשאי דכ"נ מסוג B מתגוררים בעיר חיפה. השיעורים הגבוהים ביותר ל- 10,000 תושבים התגלו בישובים קריית ים (21), (16.5), נשר (14.7), קריית אתא וקריית ביאליק ( ). הכרמל טירת השיעורים הנמוכים ביותר של הנשאים נצפו בישובים הקטנים בעלי הרמה הכלכלית-חברתית הגבוהה בנפה (כגון, קיבוץ יגור, קריית טבעון, קיבוץ כפר המכבי, קיבוץ אושה, ועוד). 109

110 תרשים 1 תוצאות חיוביות לנשאות ל- HBV סגוליות לסוג הישוב Hepatitis B Carriers ק. טבעון ישובים שונים ק. מוצקין חיפה עיר כרמל ק. ביאליק ק. אתא נשר ק. ים טירת הכרמל *בקבוצת "ישובים שונים" נכללו ישובים קטנים כמו טבעון וישובי המועצה האזורית זבולון ב. מאפייני נשאות של נגיף דלקת כבד נגיפית C מספרים מוחלטים והתפלגות הנשאים לפי מין: בשלוש השנים שנבדקו דווח על 1,594 נשאי HCV בנפת חיפה (פי 2.5 ממספר נשאי.(HBV בקרב נשאי HCV מספר הגבריםהיה גבוה פי 1.5 ממספר הנשים. השיעורים הסגוליים למגדר עמדו על 3.7 לאלף בגברים ו- 2.3 לאלף בנשים. התפלגות הנשאים לפי גיל: בקרב נשאי נגיף HCV השיעור הסגולי לגיל עולה עד שיעור נשאות מרבי בקרב בני 65 ומעלה ומגיע ל ל- 10,000 תושבים. לאחר מכן הוא פוחת. טבלה מס' 2 מתארת את השיעורים הסגוליים לגיל בנפת חיפה השיעורים בקרב בני גבוהים פי 16.8 תושבים לעומת כ- ל 2-10,000. מהשיעורים בקרב צעירים יותר: ל- 10,000 טבלה מס' - 2 שיעורי נשאי נגיף דלקת כבד C סגוליים לגיל ל- 10,000 תושבים בקבוצת הגיל בנפת חיפה בשנים Anti HCV Ab קבוצות הגיל שיעור סה"כ 110

111 התפלגות נשאים לפי לאום: 28.9 שיעורי הנשאות של HCV לפי לאום דומים ביהודים ובמוסלמים (34.6 תושבים) ונמוכים פי 12 בדרוזים ובערבים נוצרים 2.7 ו ו- ל- 10,000 התפלגות הנשאים לפי יישוב (תרשים מס' 2): כ- 50% מנשאי דכ"נ מסוג C מתוך סך כל הנשאים בנפה מתגוררים בעיר חיפה. שיעורי נשאות של HCV ל- 10,000 תושבים היו דומים ברוב הישובים (47-32). הגבוהים ביותר היו בקרית ים (46.7) ובטירת הכרמל (38). השיעורים השיעורים הנמוכים ביותר של הנשאים נצפו בישובים הקטנים בעלי הרמה כלכלית- חברתית הגבוהה בנפה (כגון קיבוץ יגור, קריית טבעון, קיבוץ כפר המכבי, קיבוץ אושה, ועוד) תרשים מס' 2 תוצאות חיוביות לנשאות ל- HCV סגוליים לסוג הישוב Hepatitis C Carriers עיר כרמל ישובים שונים ק. טבעון נשר ק. מוצקין חיפה ק. ביאליק טירת הכרמל ק. אתא ק. ים *בקבוצת "ישובים שונים" נכללו ישובים קטנים כמו טבעון וישובי המועצה האזורית זבולון דיון במאמרנו הוצג שיעור קבוע של נשאים במשך שלוש השנים בהן נערכה הבדיקה. נשאי נגיף דלקת כבד נגיפית B 19.6) השיעור הסגולי המרבי של נשאי HBsAg לגיל בשני המינים תושבים) ובמקום שני בגילאי (13.6 ל- 10,000 תושבים). בגילאי הוא ל- 10,000 השיעורים נמוכים יותר פי 10 בקרב בני ממצא זה מעיד על הצלחת תכנית החיסון השגרתית של ילידי 1992 ואילך. אנו משערים שהמקרים המועטים של נשאות שהתגלו בקרב גילאים אלו נובע מכשל חיסוני failure) (vaccine ורובם מחוסר היענות לביצוע חיסון vaccinate).(failure to בהתפלגות לפי לאום אנו מוצאים כי השיעורים הסגוליים הממוצעים לשנת האמצע 2002, דומים ביהודים, מוסלמים ודרוזים ונמוכים פי 6-5 בנוצרים. 111

112 קיימת קורלציה מסוימת בין אוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ושיעורי הנשאות לפי התפלגות הנשאים בין היישובים: השיעורים הגבוהים ביותר ל- 10,000 תושבים התגלו בישובים קריית ים (21) טירת הכרמל (16.5), נשר (14.7), קריית אתא וקריית ביאליק ( ) אשר מאוכלסים במשפחות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה יותר מהממוצע. לעומתם, השיעורים הנמוכים ביותר של הנשאים נצפו בישובים הקטנים בעלי הרמה הכלכלית-חברתית הגבוהה בנפה, כגון: קיבוץ יגור, קריית טבעון, קיבוץ כפר המכבי וקיבוץ אושה. נשאי נגיף דלקת כבד נגיפית C בקרב נשאי נגיף,HCV אשר נגדו אין חיסון מונע, השיעור הסגולי לגיל הולך ועולה עם הגיל עד שיעור נשאות מרבי בקרב בני 65 ומעלה. לאחר מכן הוא פוחת. בין הגילאים הנמוכים לגילאי עולה שיעור הנשאות עד פי 14. עובדה זו נובעת מאופן ההעברה העיקרי של הנגיף, דרך הדם. השיעורים הסגוליים ביהודים ובמוסלמים גבוהים פי 12 מאשר בנוצרים ובדרוזים. ייתכן כי ההבדלים הללו נעוצים בהבדלים בין האוכלוסיות בשיעורי הסובלים מאי ספיקת כליות הנעזרים בדיאליזה, בנוסף להבדלים בשימוש בסמים והעברה באמצעות יחסי מין. סיכום מחקר זה הדגים את יעילות תכנית חיסוני השגרה כנגד דלקת כבד נגיפית B בישראל, אשר מוכיח בשנה בה נבדקו הנתונים כי החל מהשנתון המחוסן ואילך נוצרת עוקבה שבה שכיחות הנשאות פוחתת פי 10. המחקר מציג שיעור נשאות גבוה לשני נגיפי הכבד בקרב אוכלוסיית המוסלמים בנפה. שיעור נשאי HBsAg ו- HCV בקרב יהודים ומוסלמים הוא כ- 13 וכ- 30 ל- 10,000 תושבים, בהתאמה, בעוד ששיעור הנשאות המקביל בערבים נוצרים הוא נמוך ודומה ( ). בקרב נוצרים נמצאים גם השיעורים הנמוכים ביותר בארץ של תמותת תינוקות. מצד שני, בקרב בני הדת הדרוזית, שיעור נשאי דכ"נ B דומה לשיעורו בקרב יהודים (13.2), אך שיעור נשאות דכ"נ C הוא נמוך יחסית (2.7). אין בנתונים שבסקר זה כדי להדגים שיעור הימצאות כולל כיוון שלא מדובר במדגם מייצג של האוכלוסייה אלא בסקר המסתמך על נבדקים שטופלו מסיבה מסוימת בבתי החולים ובמרפאות והתגלו כנשאים. בנוסף, לא כל הנשאים המדווחים ברשומות אלה הם בהכרח נשאים חדשים. אולם יש ביציבות הדיווח כדי לתת אומדן לגידול השנתי באוכלוסיית הנשאים בנפה ולשיעור היארעות ההדבקה. תודות מחברי המאמר מודים לצוותי המחלקות לאפידמיולוגיה ולרשמת האפידמיולוגית גב' חנה משה על תיעוד הנתונים המדווחים. 112

113 מקורות Bogomokski-Yahalom, V., Granot, E., Linder, N., Adler, R., Korman, S., Manny, N., Tur- Kaspa, R., & Shouval, D. (1991). Prevalence of HBsAg carriers in native and immigrant pregnant female populations in Israel and passive/active vaccination against HBV of newborns at risk. J Med Virol., 34(4), Bisharat, N., Elias, M., Raz, R., & Flatau, E. (1998). Familial pattern of infection with hepatitis B virus among immigrating Ethiopian Jews in Israel. Eur J Epidemiol, 14(1), Qirbi, N., & Hall, A.J. (2001). Epidemiology of hepatitis B virus infection in the Middle East. East Mediterr Health J, 7(6), Sandler, S.G., Nath, N., & Biger,Y. (1977). Seroepidemiology of hepatitis B virus in Israel. Results of a pilot study in Jerusalem. Am J Epidemiol, 106, Stern, M., Manny, N., Klein, A., Naparstek, Y., Shraga, S., & Tur-Kaspa, R. (1995). A study of Israeli blood donors, asymptomatic carriers of hepatitis C virus, in relation to liver disease, cryoglobulinemia and transmission. Isr J Med Sci., 31(5), Zamir, C., Dagan, R., Zamir, D., Rishpon, S., Fraser, D., & Rimon. N. (1999). Evaluation of screening for hepatitis B surface antigen during pregnancy in a population with a high prevalence of HbsAg positive/hbeag negative carriers. Pediatr Infect Dis J, 18, Zamir, D., Zamir, C., & Rishpon, S. (2001). Epidemiology of hepatitis B virus infection among family members of chronic carriers in Israel. Isr Med Assoc J., 3(5),

114 חוכמה ומוסר בדמשק סיפורו של רופא מצפוני בפרשת עלילת דם, דמשק , 1 אליעוז ענתבי-חפר תקציר הרקע למחקר: עלילת הדם בדמשק ב החלה כאירוע מקומי והייתה לזירת התגוששות בין מעצמות ולמאבקי כוח בין-מדיניים. יש הרואים בה את ניצני ההתעוררות הלאומית הציונית. אף שרבות נכתב אודותיה, חלקם של הרופאים בפרשה נשכח, למרות שלעדותם הועידו המעלילים תפקיד חשוב. אולם, מצפונו של אחד הרופאים לפחות עיכב את התפתחות האירועים. מטרת המחקר: בירור מעמדם ותפקידם של הרופאים בפרשת עלילת דמשק. המתודולוגיה: ניתוח מקורות היסטוריים ראשוניים. תוצאות ומסקנות: מן המקורות עולה כי בדמשק פעלו שלוש קבוצות שונות של מטפלים: מרפאים עממיים, רופאים מוסלמים ורופאים זרים בעלי השכלה אירופאית ברפואה. כל קבוצות המטפלים והרופאים הללו נקראו להעיד אודות מספר עצמות שנטען כי הן עצמות אדם ושרידי גופותיהם של הנזיר ומשרתו. האווירה העוינת ליהודים בדעת הקהל, כיווני "חקירת" היעלמותו של הנזיר ומשרתו ומגמתיות השלטונות לא הותירו בידי הרופאים ברירה רבה, במיוחד היות שהרופאים הזרים כיהנו במשרות רפואה רמות מטעם השלטון. אולם רופא אחד, ד"ר אמאנטיה לוגראסו Lograsso) (Dr. Amantia לא נכנע ללחצים, הגלויים והסמויים, והעיד על פי צו מצפונו ומיטב מקצועיותו אודות טיבן של העצמות שנתגלו, שלא היו עצמות אדם. מאמר זה יספר את סיפורו, יציג את הדרכים בהן התגברו המעלילים על טענותיו של ד"ר לוגראסו ויעלה השערה כיצד ייתכן שחתימתו המאשרת הוצאה ממנו במרמה. מילות מפתח: פרשת דמשק, רופאים, אתיקה רפואית, מעמדות מקצועיים, 1840 דמשק, פברואר 1840 האב תומאסו מקלאניאנו, נזיר קאפוצ'יני מסרדיניה שהשתקע בעבר בדמשק, מצא מקורות הכנסה מגוונים למחייתו. יותר מפעילותו ככומר, הוא עבד כמרפא, מרכיב חיסונים ועסק בעסקים קטנים. הוא היה קורא לחוליו פרקים מן האבנגליון, מתפלל בלחש, מצטלב ומתווה סימנים מוזרים שונים. קולבינסקי, הארכיבישוף הקתולי מרוסיה, העיר לו: "מוטב שירפא לפי ידיעותיו או שיתפלל לשלומם בגלוי, בלי אותן הלחישות וההעוויות שאינן מוסיפות כבוד לאצטלא שהוא לובש." על זה השיב לו הנזיר: "חביבי, במזרח לא תצליח בלי מיסתורין וסודיות" (קוטיק, 1990). מעניין לציין כי בין יתר פעולות הטיפול בהן שלח את ידו עסק הנזיר גם בהרכבת חיסון כנגד אבעבועות שחורות וכפי הנראה ביצע זאת במיומנות רבה. על מיומנותו זו העיד לא אחר מאשר הרב הראשי של קהילת יהודי העיר באותה שנה, הרב יעקב ענתבי, אשר שכר בעצמו את שירותיו של מקלאניאנו לצורך הרכבת החיסון לילדיו: "הייתי מהלך בשוק רחוב היהודים ומצאתי את הכומר פרנסיס טאמס מזארדיניא (=מסארדיניה) הנקרא בפי הכל אל-באדרי תומה (=פאדרה תומא). והוא 1 2 "חכמה ומוסר" הוא שם הספר שחיבר ר' אברהם ענתבי, דודו של ר' יעקב ענתבי גיבור פרשת דמשק ורבה הראשי של הקהילה היהודית. רופא אחראי לשכה, לשכת הבריאות המחוזית, חיפה זוכה פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתרבות היהודית, התשנ"ג החוג למנהל מערכות בריאות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 114

115 היה רגיל לבוא אצל היהודים כי היה אומן גדול בהרכבת הואכסין להילדים הנקרא בלשון ערב 'טיעם אל-ג'דרי' והיה מכיר אותי שהוא הרכיב לכל בני הואכסין הנזכר..." (ענתבי, 1844). ביום רביעי ה- 5 בפברואר 1840 יצא הכומר-המרפא מן הכנסייה שלו לעבר מרכז העיר. בשעות שלאחר הצהריים הוא נכנס לרובע היהודי כדי לתלות מודעות על מכירה פומבית של אשה שנפטרה. לקראת הערב, כשאבראהים אמארה, משרתו ושומר ראשו של הנזיר, ראה שאדונו לא חזר למנזר, הלך לחפשו ברובע היהודי, אך גם הוא לא חזר. יום למחרת התכנסו הנוצרים הדמשקאים סביב המנזר הריק ופרצו לתוכו תוך כדי הפרחת חרושת שמועות על העלמו ברובע היהודי בדמשק. מכאן ואילך קצרה הדרך להאשמתם של היהודים ברציחתם של הנזיר ומשרתו לצורך הקזת דמם להכנת מצות לפסח. גורלם של הנעלמים מעולם לא הוברר. יש רמזים לכך שהנזיר, אשר היה מתפרנס גם מעסקי מסחר מפוקפקים, הסתכסך יום קודם לכן עם אחד הרוכלים בשוק. מהלך האירועים הדרדר במהירות מבחינתם של היהודים. הקונסול הצרפתי, "קונט" (רוזן) דה- ראתי מנטון טיפוס מפוקפק בפני עצמו, אשר היה בעל השפעה על המושל הדמשקאי, השריף-פחה הצליח לשכנעו לתבוע את גופותיהם מראש הקהילה הרב הראשי ("חכם באשי" בערבית), ר' יעקב ענתבי, ומשני נכבדי ועשירי הקהילה. משלא הצליחה הקהילה למלא אחר מצוות הפחה בתום 24 שעות האולטימטום שהציב להם, הורה הפחה לאסור את ר' ענתבי יחד עם שבעת נכבדי הקהילה ועשיריה. החיפושים הברוטאליים אחר גופות הנזיר ומשרתו בבתי היהודים על ידי חיילי הפחה והמון משולח רסן הפכו לפוגרום, ובמצוות הפחה חולל בית העלמין היהודי וקברים נפתחו בזה אחר זה. בימים הבאים חוותה הקהילה אימה ורדיפות. נכבדי הקהילה העצורים בכלא עברו חקירות משפילות ועינויי גוף קשים עליהם העיד-פירט ר' יעקב ענתבי. בדיווחו (ענתבי 1929, אלחלאיל, תרפ"ט) הוא גולל את התרחשויות הזוועה וההשפלות שעבר כראש קהילה ולמרות הכול, רוחו האיתנה לא נשברה להודות בשקר שדרשו ממנו החוקרים. הממצאים בביב השופכין של דמשק הקונסול הצרפתי ראטי מנטון ראה עצמו כפטרונם של הנוצרים בדמשק ולפיכך אחראי ישיר על הנזיר ומשרתו שנעלמו. היות שכך, לקח הקונסול על עצמו תפקיד של שופט-חוקר וחקירות רבות נערכו במבנה הקונסוליה בה ישב, מתוך מטרה להוכיח את אשמתם של היהודים. מכיוון שהחוקרים ניהלו "חקירה" כנגד יהודי העיר בהיעדר הוכחות לרצח, היה בידיהם הכרח להמציא את גופות הנעלמים. על כך כותב ראש הקהילה החכם באשי י. ענתבי שישב בבית האסורים: "והם (המעלילים, א.ח.) עשו ערמה. הערלים הביאו עצמות והניחום לתוך נהר הנקרא קילט, העובר וסובב תחת בתי העיר ולתוכו זורמים השפכים מכל בתי הכסא והביבים, והוא עובר תחת בתי היהודים ובתוך שוק היהודים. וילמדו את שני העדים (היהודים, א.ח.) שיאמרו שהשבעה הסירו הבשר (של הכומר ומשרתו, א.ח.) מעל העצמות ונתנום להם להשליכם בנהר הזה, והם השליכו שניהם במקום ידוע..." (ענתבי 1929, אלחלאיל, תרפ"ט). בנוכחות קהל רב מבני כל הדתות הורתה הפמליה לפתוח את תעלת הביוב במקום שהמעונים יורו. למקום הובאו פועלים שירדו אל התעלה ונמצאו בה שברי עצמות וחלקי בשר. לאחר שהפחה ונכבדי השלטון ראו את שיירי הגופות ולאחר שהציגו אותם בפני הנאשמים וברוב המון עם, הכניסו הכול בסל והעבירו את הראיות לידי הקונסול הצרפתי. זה האחרון פנה אל רופאי העיר כדי שיקבעו שאלו שרידי גופם של הנרצחים. 115

116 רופאים ומרפאים בדמשק של 1840 מסמכים ועדויות היסטוריות מלמדים אותנו כי באמצע המאה ה- 19 פעלו בדמשק רופאים ומטפלים בעלי הכשרות שונות. לפי אותם תיאורים ניתן לסווגם לשלוש קבוצות עיקריות: מרפאים ברפואה עממית, מרפאים על פי חכמת הרפואה המוסלמית, אשר כונו בתואר "חכים" (רופא), ורופאים זרים, אשר למדו רפואה באוניברסיטאות אירופאיות ונשתקעו בדמשק כדי לתת שירותים לראשי השלטון, בכירי הצבא, נתינים זרים וכל מי שידו משגת. נשוא הפרשה עצמו, הנזיר הקפוצ'יני שנעלם, השתייך לקבוצת "המרפאים" העממיים. מעל קבוצה זו הייתה גילדה של רופאים מוסלמים אשר טיפלה בחוליה במסירות לפי בסיסי ידע שפיתחו חכמי הרפואה המוסלמים בתקופת הזוהר של האיסלאם. הבכירים שביניהם, כגון: הרופא אלחאג' מסתוא אלסאטי והרופא אלסיד ח'ליל, ביצעו גם פעולות ניתוחיות שונות וכונו בתואר "רופא- מנתח". 1850),Mondovi,.(Tlass, 1986 גישתם ותובנותיהם היו אנאכרוניסטיות בהשוואה להתפתחותה של הרפואה במדינות אירופה במהלך המאה ה- 19. בספר "מצת ציון" במהדורתו השנייה (1986) פרסם שר ההגנה הסורי לשעבר מוצטפא טלאס תעודות היסטוריות נוספות המעידות כביכול על אשמתם של היהודים (1986,Tlass, חפר, 1993). הרופאים שעמדו בראש ההירארכיה המקצועית בדמשק היו רופאים זרים בוגרי אוניברסיטאות אירופאיות. הסמכות והאמינות הרפואית שהקרינו הייתה רבה ביותר, ולכן אנשי השלטון המוסלמי עצמם מינו אותם למשרות ציבוריות רפואיות רשמיות, כגון: "רופא העיר" או "רופא המושל". בדמשק היה גם בית חולים קטן שנוהל על ידי אחד מהרופאים הללו, ד"ר אמאנטיה לוגראסו.(Amantia Lograsso) עדותן של עצמות יבשות, כוחות פוליטיים ואמת מדעית אחת בשעות הבוקר של ה- 29 בפברואר 1840 זימן הקונסול ראתי מנטון את ארבעת הרופאים האירופאים לבחון את "שרידי הגופות" שנמצאו בביב השופכין של העיר. בין המזומנים היה מנהל בית החולים, דר' אמנטיה לוגראסו, רופא העיר הראשי, ד"ר רינאלדי Rinaldi),(Dr. ד"ר מצארי Massari) (Dr. רופא המושל והמפקדה, וד"ר ג' פיקולו Piccolo) (Dr. G רופא הקרנטינה הצבאית (1986 (Tlass,. סביר להניח כי הרופאים הללו, שהיו מקורבים לשלטונות, הכירו את הלך הרוח שליווה את החקירה ומגמותיה 22 יום אחר תחילת הפרשה. טפח מההתרחשיות בקונסוליה הצרפתית פורש בפנינו מנהל בית החולים ד"ר לוגראסו בעדותו: "...הוזמנתי יחד עם רופאים נוספים, על ידי הקונסול הצרפתי שגר בבירה זו, לבדוק כמה עצמות וכדי שנחווה דעתנו האם עצמות אדם הן או של בעל חיים. שני הרופאים האחרים הצהירו שמדובר בעצמות אדם, אחרי שקודם לכן הסירו (ממה שהוצג לפנינו, א.ח.) כמה וכמה עצמות שונות אשר היו שייכות לחיות. באותו שלב לקחתי בידי שלוש פיסות עצם אשר נאמר עליהן שהן כביכול של אדם ואמרתי שהן עצמות של חיות והעליתי את כל הטיעונים והסימוכים לכך מהאוסטיאולוגיה (תורת מבנה העצמות, א.ח.) בנוכחות הקונסול הצרפתי. אחד משני הרופאים הללו קיבל את הטיעונים שלי, אך השני אמר שהוא איתן בדעתו. אני פוסח על הרבה התרחשויות, הרבה גועל נפש וכל כך הרבה אנטגוניזם למה שאמרתי, כיוון שאם הייתי רוצה לפרט את הכל הייתי פוגע בשמי הטוב. אבל (כנגד), הזמנתי את האדון הקונסול לשלוח את העצמות הללו לאקדמיה כל שהיא באירופה, ולהזמנה זו ענה לי, 'אוה בו... אוה בו... אוה בו...'; אני קמתי והלכתי..." (ברור, תרצ"ז). 116

117 לאחר המשך דיון קצר בקרב שלושת הרופאים הנותרים, הם חתמו של הצהרת העדות אליה כיוון אותם מנטון בסופו של דבר, לפיה העצמות שנתגלו הן של הנרצחים האבודים. אולם מנטון הבין את בעיית חוסר האמינות העולה מהתנגדותו של לוגראסו והעדר חתימתו על המסמך. מנטון ביקש לחזק את העדות החלקית הזו ולכן ב- 2 במרץ 1840 הוא זימן אל הקונסוליה את הרופאים המוסלמים. הידע האנטומי-רפואי שלהם היה בעל תוקף נמוך מזה של הרופאים הזרים, לפיכך היה לו קל יותר לקבל את עדותם שתמכה בכיוון התקדמות החקירה המגמתית. התוצאה הסופית הייתה מסמך חתום בידי כל הרופאים המוסלמים לשביעות רצונו (1986.(Tlass, אולם מסמכים היסטוריים מזמנים הפתעות, ועיון בתעודות הקיימות מעלה כי גם חתימתו של ד"ר לוגראסו מתנוססת על גבי מסמך הרופאים האירופאים המצהיר כי העצמות שנתגלו הן עצמות אדם. התעלומה לכך נפתרת בסיפורו של הרופא האמיץ כפי שמסרו באוזני עמיתו וידידו ד"ר לורין ב- 26 במאי 1840 במידה לא מבוטלת של תום לב: "...לאחר ארבעים או חמישים יום בערך, לפי דרישת הקונסול עליו אני מספר, הגיע אלי צו מהוד מלכותו השריף פשה, שאבוא אל הקונסוליה הצרפתית עבור עניין כל שהוא. אני נעניתי. הגעתי ומצאתי את האדון הקונסול אשר קיבל אותי בסבר פנים נאות, הוא אמר שהוא רוצה לשלוח את העצמות לאירופה. אני עניתי: 'אם היו שולחים כאשר הצעתי זאת, הרי בשעה זו היינו כבר מקבלים תשובה פסקנית.' הוא הציג לפני את העצמות אשר זכרתי זה מכבר... הטבעתי את החותמת שלי בכח, הוחלפו מספר מילים והלכתי..." (ברור, תרצ"ז). ייתכן כי כך הוצאה במרמה חותמתו של לוגראסו על מסמך הרופאים האירופים, למרות שהוא עצמו התנגד נמרצות. סוף דבר תקופת האימה שעברה על יהודי דמשק נמשכה גם לאחר פרשיית הרופאים הדמשקאיים לסוגיהם, אשר רובם ככולם אוששו את טענת המעלילים. העינויים והפוגרום הסתיימו רק כעבור כשבעה חודשים, בעיקר הודות להתערבותו של משה מונטיפיורי, אשר פעל רבות למען יהודי דמשק ושחרורם של הכלואים והמעונים מכלא מוסדות השלטון,"הצראיא". ב- 7 בנובמבר 1840 יצא צו שולטאני ("פירמאן") המזכה את יהודי הקהילה מכל אשמה. עדותו של רופא מצפוני יחיד, ד"ר לוגראסו, שעמדה בלב הפרשה, נשכחה, וגם אומץ לבו נשתכח. אדם אחד, ד"ר לורין, מי שהיה עמיתו באותם ימים, שיבח את מעשיו ועל כך השיבו הרופא הצנוע: "אדון קולגה נכבד מאוד...מסיפורי הקצר, הנך מבין היטב כי נהגתי על פי מצפוני כשאמרתי את האמת והבעתי את דעתי הכנה ובזה לא עשיתי שום דבר אחר מאשר למלא את חובתי האנושית. לכן, וכמי שממלא את חובתו בלבד, איני ראוי לשום תשבחות על מעשי. להיפך, הייתי ראוי לביקורת קשה וכל גנאי אם הייתי בוגד במצפוני שלי ובחובתי. בינתיים אדוני, קבל את רגשותי והערכתי הכנות. דמשק, ה- 26 למאי 1840 עבדך הנאמן, אמאנטיה לוגראסו, רופא" (ברור, תרצ"ז). 117

118 מקורות: אלחאליל א. (תרפ"ט). תעודה מקורית חשובה על עלילת הדם בדמשק. מזרח ומערב. כרך ג', עמ' ברור, א. י. (תרצ"ז). מקורות חדשים לידיעת עלילת דמשק, מכתב הרופא אמנטיה לוגראסו בדבר העצמות. בתוך: ספר היובל לש. קרויס, עמ' ירושלים. חפר, א. (1993). כרונולוגיה של עלילת דם. הספרייה הלאומית, האוניברסיטה העברית, ירושלים. Antebi, J (1844), Ms 285 H Bibliotheque de l'aliance Israelite Universelle, Paris. ענתבי, י. (1929). אביר יעקב, בתוך: כפוסי ח. באור החיים, עמ' ירושלים. קוטיק, מ. (1990), עלילת דמשק, בתוך: משפט עלילה פרשה: היהודי זיס, עלילת דמשק, פרשת ליאו פרנק. עמ' מלוא. Tlass M.,( 1986) Fatir Sahayun, TlasDar, Damascus Mondovi, P. G. B da. (1850). Relazione Istorica del P.G.B. (=Padre Giovani Batista) da Mondovi M.A.C. contenente il compendio della Vita del Padre Tommaso da Calangiano di Sardegna, Missionario Apostolico Cappuccino. Marselilles. 118

119 תקציר התנהגות סיעודית מבוססת ראיות ניבוי לפי עמדות כלפי מחקר, מקורות ידע, תמיכת המערכת וכישורים אישיים 1 מיכל משיח-איזנברג מטרת מחקר זה היא לבדוק את הקשר בין גורמים אישיים וגורמים מקצועיים של אחיות לבין התנהגות סיעודית מבוססת ראיות EBNP).(Evidence-based nursing practice - נערך מחקר כמותי קורלטיבי מסוג Cross-sectional בו נדגמו במדגם נוחות 243 אחיות בצפון הארץ מבתי-חולים ומהקהילה. הנתונים נאספו באמצעות שאלון שכלל משתנים אישיים, משתנים מקצועיים, זמינות משאבי המערכת (האפשרויות במקום העבודה לחיפוש חומר ועבודה עם מחשב), עמדות כלפי מחקר, מקורות ידע, מחסומים ביישום,EBNP תמיכת המערכת, כישורים והתנהגות הנחקרים (התנהגות סיעודית מבוססת ראיות). נמצא כי קיים קשר בין תפקיד האחות לבין התנהגות סיעודית מבוססת ראיות. אחיות בעלות תפקיד ניהולי התנהגותן המקצועית יותר מבוססת ראיות מאשר אחיות המחזיקות בתפקידים שאינם ניהוליים. בנוסף, נמצא שיש קשר בין התנהגות מבוססת ראיות לבין קיום של ספרייה עשירה בכתבי-עת רפואיים, אפשרויות לעבוד מול מחשב בעבודה ואפשרויות לערוך חיפוש באינטרנט במקום העבודה. לבסוף, בניתוח רגרסיה לוגיסטית, המשתנים שנמצאו מנבאים התנהגות סיעודית מבוססת ראיות הם: תמיכת הסביבה בחיפוש וקריאת ספרות מקצועית, מקורות ידע המתבססים על עמיתים למקצוע ועל נוהלי המערכת (משתנה מעכב), מקורות ידע המתבססים על קריאת ספרות מקצועית וכישורי מציאת מקורות שונים של מחקרים. ממצאי המחקר מצביעים על הצורך בביסוס ידע במחקר, בחשיפה לכתבי עת מקצועיים ובעיקר בתמיכת הארגון בעבודה מבוססת ראיות. מילות מפתח: התנהגות מבוססת ראות, סיעוד, גישות מחקר, ביצוע מחקר מבוא במהלך העשור החולף, היינו עדים להתמקדות על שיפור איכות בשירותי הבריאות. חלק ניכר מהתמקדות זו קיבל תאוצה הודות לזיהוי הסטנדרטים לטיפול, בהתבסס על עובדות מחקר. כמו ברוב מקצועות הבריאות, בתחום הסיעוד התרחש מעבר מפרדיגמה מסורתית, המבוססת על אינטואיציה, לעשייה סיעודית מבוססת ראיות (EBNP).(Melnyk & Fineout-Overholt, (2005 התנהגות סיעודית מבוססת ראיות מוגדרת כשימוש בראיות הטובות ביותר לקבלת החלטות לגבי הטיפול בחולה, בו מתמזגים המומחיות הקלינית עם ממצאי מחקרים, תוך התייחסות לערכיו ולהעדפותיו של המטופל 1999) French,.(Coopey, Nix & Clancy, 2006; מקורות המידע ל- EBNP כוללים, בנוסף לתוצאות מחקרים, גם הנחיות קליניות, מידע תיאורטי, תיאורי מקרה, מומחיות, ניסיון קליני, העדפות וערכים של המטופל (2006 Feldman,,(Levin & אינטואיציה Mowinski-).(French, (1999 ואינטגרציה פעילה של כל אלה גם יחד (Jennings & Loan, 2001 תהליך ה- EBNP מורכב מחמישה שלבים: 1. ניסוח שאלה באופן שיביא להפקת התשובה המתאימה ביותר; 2. איסוף המידע הרלוונטי ביותר בעזרת חיפוש סקירות ספרות שיטתית (Meta-analysis) או הנחיות קליניות; 3. הערכה ביקורתית של העדויות שנאספו, תוקפן, הרלוונטיות שלהן ומידת 1 החוג למינהל מערכות בריאות והחוג לסיעוד, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן. 119

120 יישומן; 4. אינטגרציה של העדויות המחקריות עם הניסיון הקליני, העדפות וערכי המטופל, ובמקביל הערכת מצבו של המטופל והמשאבים הקיימים, ולבסוף יישום ההחלטה; 5. הערכת יעילותו של הטיפול שניתן (2005 Fineout-Overholt,.(Melnyk & ליישום EBNP קיימת חשיבות עבור המטופל ומערכת הבריאות, כמו גם האח/ות. הרווח הפוטנציאלי למטופל הוא גישה לטיפול יעיל (אפקטיבי), התעדכנות במידע ונטילת חלק פעיל בקבלת החלטות (2005 Fineout-Overholt,.(Melnyk & החשיבות של EBNP למערכת הבריאות היא קבלת החלטות עקבית יותר, קידום עלות-תועלת, שילוב פעילויות כגון מחקר, והגברת אחריות.(Le May, (1999 כלפי ציבור הלקוחות ככל שהדברים נוגעים לשירות הניתן (Accountability) לבסוף, חשיבות ה- EBNP עבור האח/ות עולה מכך שהוא מסייע בקבלת החלטות קלינית מיודעת ומבוססת ראיות (2001 Brooten,.(Youngblut & יכולות אלו יכולות לחזק את מעמד האח/ות בצוות רב-מקצועי (2004 Burke, (Tod, Palfreyman, & והסיעוד כפרופסיה. EBNP מתקשר באופן חיובי לתחושת אוטונומיות וסיפוק רב יותר בעבודה והאיכות הנתפשת של הטיפול. אחים/יות המאמצים את ה- EBNP מבטאים תחושה של מקצועיות וצמיחה, וזו תורמת לזהותם המקצועית ) Hutchinson.(& Johnston, 2004; Newhouse, 2006 חרף ההכרה הגוברת בחשיבות ה- EBNP, ממצאי מחקר מגלים כי האחים/ות מעדיפים לקבל את המידע הקליני שלהם מעמיתים, יותר מאשר מהאינטרנט או ממאגרי מידע סיעודיים מקצועיים, וכי רבים מסתמכים רק על מה שהם למדו בבית הספר לסיעוד ועל ניסיונם ) ;1999 Estabrooks, Hansen, 2005.(Pravikoff, Tanner, & Pierce, 2005; Egerod & אפילו כאשר הידע נרכש באמצעות קריאת כתבי-עת, רק לעתים נדירות הוא מיושם באופן שיטתי (2005 Banning,.(Retsas, ;2000 מחקר אחר מגלה שיעורים נמוכים של אחים/ות המשתמשים בשירותי ספרייה מוסדיים ) Pravikoff al., 2005.(et אולם, מחקר שנערך לאחרונה מגלה שמקורות המידע המקצועי של האחים/ות הם סקרים ספרותיים, מחקרים, כתבי-עת רפואיים, ודוחות של ניסויים מבוקרים (2005.(Banning, ההסכמה הגוברת בנוגע לחשיבותו של ה- EBNP והרווח הפוטנציאלי העולה ממנו, ביחד עם עדויות מצטברות המלמדות שיישום ממשי של EBNP הוא נדיר, הולידו מאמצים לפתח אסטרטגיות לסיוע בהפצת ה- EBNP ברמות הארגוניות והאינדיבידואליות. חוקרים אחדים ) & Harvey Kitson, (McCormack, 1998 פיתחו מודל לזיהוי משתנים המשפיעים על יישום ה- EBNP ודיווחו שהארגון הוא הגורם החשוב ביותר. באופן דומה, חוקרים אחרים Scott-2007) Thompson, Estabrooks, Wallin, (Findlay, & ערכו סקירה ספרותית שיטתית הנוגעת לפעילויות שהתבצעו על מנת להגביר את השימוש בממצאי מחקרים בעשייה הסיעודית ומצאו כי הדרכה (השתלמות) ארגונית היא הגורם החשוב ביותר. מספר מוסדות גדולים בארה"ב הצהירו כי EBNP הייתה המדיניות הרשמית של הארגון שלהם, וכי ההנהלה שלהם עשתה מאמצים מיוחדים ליישום EBNP בעשייה, על ידי העסקת מתאם מחקר סיעודי, שתפקידו להפעיל ועדת מחקר סיעודי ולהציע קורס ב- EBNP לאחיות ראשיות. מאמצים אלו היו יעילים, שכן נמצא כי מוסדות אלו עושים שימוש רב יותר בתוצאות מחקר בעשייה.(Pravikoff et al., 2005; Estabrooks, 1999; Egerod & Hansen, 2005) בנוסף לחקר ההשפעה הארגונית על יישום EBNP בחנו מחקרים מסוימים גם את ההשפעה של המשתנים האישיים, כגון ידע, תחושת סמכות, עמדות ואמונות של אחים/ות בנוגע ליישום EBNP בעשייה. חוקר אחד (1998 (Parahoo, בחן האם עמדות כלפי מחקר השפיעו על יישום ממצאי מחקר. הוא מצא שחרף העמדות החיוביות של האחים/ות כלפי מחקר, רק מעטים/ות יישמו ממצאי מחקר במהלך עבודתם. כלומר, לא נמצא שום קשר בין עמדות ליישום. מחקר שבדק את עמדות האחים/יות ביחס למחקר גילה תוצאות מעורבות. מצד אחד, בכמה מחקרים נצפתה עמדתם החיובית של אחים/ות ביחס למחקר ) Lumby, Milner, Estabrooks & Myrick, 2006, 2006; Nagy, 120

121 McKinley, & Macfarlane, 2001; Sanzero-Eller, Kleber & Lan Wang, 2003; Wallin, Bostrom, Ewald, 2003.(Wikblad, & בכמה מחקרים דווח כי רוב האחים/ות הסכימו כי המחקר רלוונטי לעשייה היומיומית שלהם, וכי סיעוד צריך להפוך למקצוע מבוסס ממצאים. אחרים טענו שממצאים קיימים בסיעוד וכי EBNP אכן מקדם עשייה סיעודית ) & Egerod Parahoo, 1998; Veeramah, 2004;.(Hansen, 2005 אולם, במחקרים אחרים דיווחו החוקרים כי אחים/יות החזיקו בעמדות שליליות ביחס למחקר, ומעטים טענו שהמחקר בצורתו הנוכחית הוא בר-יישום לעבודתם ) al., Nagy et 2001). יתר על כן, נמצא כי עמדות האחים/יות כלפי מחקר היו חיוביות פחות מעמדותיהם של בעלי מקצועות אחרים במערכת הבריאות (2003 al.,.(sanzero-eller et בסקירת ספרות שיטתית (Meta-analysis) על יישום ממצאים מחקריים בקרב אחיות מדריכות קליניות נמצא קשר חיובי בין יישום הממצאים לבין עמדות כלפי מחקר ולבין רמת השכלה וקריאת כתבי-עת מקצועיים. כמו כן, אחיות אלה קראו כתבי-עת מקצועיים לעתים קרובות יותר מאשר אחיות שנמנו עם קבוצות אחרות (2006 Myrick,.(Milner, Estabrooks & בנוסף לגורמים ארגוניים וגישות אישיות, המחקר התמקד גם על הידע והניסיון של האחים/יות עם.EBNP מספר מחקרים מגלים שאחים/יות אינם מחזיקים בידע רב הנוגע לעשייה מבוססת ראיות Adamsen, Larsen, Bjerregaard, & ) במיוחד בהערכת מחקר,(Melnyk et al., 2004; Olade, 2004) Johnston, 2004,(Madsen, 2003; Gerrish & Clayton, 2004; Hutchinson & כמו גם בשיטות מחקר וסטטיסטיקה 2004) Veeramah,.(Milner, Estabrooks & Myrick, 2006; Nagy et al., 2001; אולם, אפילו אחים/יות עם ידע בהערכת ראיות מחקר מצאו את עצמם חסרי אונים ומחזיקים בסמכות מוגבלת שאין בה כדי לאפשר להם לערוך שינויים במקום עבודתם. כמה חוקרים טוענים שכל זה נובע מחשיפה בלתי מספקת של האחים/יות לדיונים בנושאים קליניים סיעודיים ) al., Cooke et Clayton, 2004 ;2004). Gerrish & יותר מזה, חוקר אחר (2005 (French, זיהה כי מדריכות קליניות מתקשות לאמץ את ממצאי המחקר לעשייה שלהן ולצרכים הייחודיים של המטופל. במחקר אחר, דיווחו החוקרים (1997 Kenrick, (Caine & כי בעוד שמנהלי סיעוד קליניים ביטאו את רצונם לקדם את ה- EBNP ה, ם לא עשו דבר לקידומו והכללתו בעשייה היומיומית שלהם, ואף עיכבו זאת. מספר חוקרים התמקדו בדרכים לשיפור הידע של האחים/יות בתחום ה- EBNP. מחקר שנערך בבריטניה הראה שאחים/יות שהתנסו בתוכנית אוניברסיטאית דיווחו על שיפור ביכולת ההערכה הקריטית שלהם כלפי מחקר, הגברת יכולת החיפוש, יכולת להשתמש בממצאי מחקר וליישמם ויכולת ולדון על מחקר עם אחרים. ככלל, נמצא כי אחים/יות בעלי תואר אקדמי מחזיקים בעמדות חיוביות יותר ביחס ליישום EBNP לעומת אלו שאין להם תואר אקדמי ) & Shemy Parahoo, ;1998 Veeramah, 2004.(Masiach-Eisenberg, ;2004 יתר על כן, אחים/יות בעלי תואר אקדמי יישמו ממצאי מחקר לעתים תכופות יותר מאחים/יות אחרים במדגם ) Mashiach-Eizenberg, Shemy &.(2004; Rodgers, 2000; Veeramah, 2004 כפי שעולה מהסקירה הספרותית, מצד אחד ה- EBNP זוכה להערכה גוברת והולכת, אך מצד שני קשה ליישמו. כחלק מהמאמץ לסייע בהפצת ה- EBNP, התמקדו מחקרים שונים בזיהוי מחסומים המקשים על יישומו. אחד המחסומים הללו הוא חוסר ידע ומיומנויות להערכת ממצאי מחקר. מחקרים מדגישים את חשיבות הכשרת אחים/יות במחקר ובקריאה קריטית של כתבי-עת מקצועיים. מחקר נוסף הצביע על החשיבות של התמיכה הארגונית. המחקר הנוכחי התמקד על משתנים אישיים (מין, גיל, מקום עבודה, תפקיד, ותק והשכלה), משתנים הקשורים למערכת (גישה לבסיסי נתונים ותמיכת המערכת), ומשתנים מקצועיים (גישה כלפי מחקר, מחסומים ליישום EBNP וכישורים) והקשר שלהם עם התנהגות סיעודית מבוססת ראיות,(EBNP) כפי שדווח על ידי האח/ות. 121

122 שאלות המחקר הן: 1. האם קיים קשר בין משתני הרקע של האחות (מגדר וגיל) לבין התנהגות מבוססת ראיות? האם קיים קשר בין משתנים מקצועיים של האחות מקצועית ואקדמית) לבין התנהגות מבוססת ראיות? (מקום עבודה, תפקיד, ותק והשכלה.2 האם קיים קשר בין זמינות משאבי המערכת (האפשרויות במקום העבודה לערוך חיפוש אחר חומר ועבודה עם מחשב) לבין התנהגות מבוססת ראיות? מה הם הגורמים המנבאים התנהגות מבוססת ראיות?.3.4 השיטה המדגם המדגם כלל 243 אחים ואחיות העובדים בבתי-חולים ובקהילה. חלק מהשאלונים הופצו במסגרת לימודים בשלושה מוסדות אקדמיים שונים. חלק אחר הופץ בעזרת סטודנטים במקומות עבודה שונים (בתי-חולים ומרפאות). השאלונים נמסרו רק לאחים ואחיות שהביעו נכונות להשתתף במחקר. לכן, לא ניתן לאמוד את אחוז ההיענות במדגם. המדגם כלל 89% נשים ו- 78% נשואים. ממוצע הגיל הוא.(SD=8.8) 36.9 בנוסף למאפיינים האישיים נבדקו גם המאפיינים המקצועיים של הנחקרים. טבלה מספר 1 מתארת את המאפיינים הללו. טבלה - 1 מאפיינים מקצועיים של המדגם (243=N) Mean±(SD) מספר נבדקים אחוזים מקום עבודה 12.8±(8.3) 9.2±(7.3) 9.0±(6.6) 65% 28% 5% 2% 21.50% 75% 2% 1.50% 1% 12% 69.50% 10% 3.50% 3.50% 0.50% בית-חולים קהילה בית-אבות אחר תפקיד ניהולי לא ניהולי אחר חסר ותק במקצוע (שנים) ותק במקום עבודה נוכחי (שנים) ותק בתפקיד נוכחי (שנים) השכלה אחות מעשית אחות מוסמכת אחות מוסמכת לומדת לתואר ראשון אחות מוסמכת עם תואר ראשון אחות מוסמכת לומדת לתואר שני אחות מוסמכת עם תואר שני אחות מוסמכת עם PhD 122

123 כלי המחקר כלי המחקר הוא שאלון מובנה לדיווח עצמי. לשאלון מספר חלקים: א. פרטים אישיים (דמוגרפים ומקצועיים) אודות הנחקרים (גיל, מוצא, ותק בארץ, מצב משפחתי, דת, מקום עבודה, תפקיד, ותק, השכלה). לחלק זה צורפו שאלות הנוגעות לאפשרויותיו של הנחקר לערוך חיפוש אחר מידע במסגרת עבודתו (קיומה של ספרייה, מחשב זמין, אפשרות לחיפוש באינטרנט, שותפות בקבוצת דיון והאם הנחקר מנוי על כתבי-עת מקצועיים). 12 ב. עמדות כלפי מחקר בסיעוד (מתוך Masiach-Eisenberg, 2004.(Shemy & חלק זה כולל היגדים על סולם ליקרט המתייחסים לעמדות כלפי מחקר ומתחלקים ל- 3 תחומים: "יישום" עמדות כלפי יישום תוצאות מחקרים להעלאת הרמה והאיכות של העשייה (4 היגדים). לדוגמא: "הפרופסיה תתקדם רק אם ניישם תוצאות מחקרים המקצועית מקצועיים". אצלMasiach-Eisenberg Shemy & נמצא מקדם מהימנות של קרונבך במחקר זה מקדם המהימנות הוא "מעמד" השפעת המחקר על מעמד הפרופסיה (2 היגדים). לדוגמא: "מחקר בסיעוד יעלה את מעמד המקצוע בקרב מקצועות הבריאות". אצל Shemy & Masiach-Eisenberg נמצא P 0.001),0.294=r). במחקר זה נמצא מתאם מתאם חיובי מובהק בין שני ההיגדים בעוצמה חזקה יותר בין שני היגדים אלו P 0.001),0.698=r). (6 היגדים). "בלתי נפרד" עמדות כלפי מחקר כחלק בלתי נפרד של מקצוע הסיעוד לדוגמה: "אחות צריכה להשתמש בלב ובאינטואיציה ולא ביישום מחקרים". אצל Shemy במחקר זה מקדם של קרונבך & Masiach-Eisenberg נמצא מקדם מהימנות המהימנות הוא (Gerrish & Clayton, 2004 EBNP ג. מקורות ידע, כלל: מחסומים ביישום וכישורים (מתוך חלק זה שמונה-עשר היגדים המתייחסים למקורות הידע השונים בהם הנחקרים משתמשים בעשייה הסיעודית, לדוגמא: "הידע שבו אני משתמשת בעשייה הסיעודית מבוסס על הניסיון המצטבר האישי שלי בטיפול מטופלים". הנחקרים התבקשו לדרג את ההיגדים על סולם הנע בין 1 "אף פעם לא" לבין 5 "תמיד". הפריטים המתייחסים למקורות הידע חולקו לארבעה ממדים: א. ידע המתבסס על ניסיון (או אינטואיציה), (5 היגדים). מקדם המהימנות הוא 0.80; ב. ידע המתבסס על עמיתים או על המערכת (5 היגדים). מקדם המהימנות הוא 0.69; ג. שני היגדים המתייחסים לידע המתבסס על הכשרה מקצועית. נמצא מתאם חיובי מובהק בין שני ההיגדים P 0.001),0.646=r); ד. ידע המתבסס על ספרות מקצועית (5 היגדים) מקדם המהימנות הוא שישה-עשר היגדים המתייחסים למחסומים בהגשמת עשייה מבוססת ראיות. לדוגמא: "אני לא יודעת כיצד לחפש דוחות מחקר מתאימים". הנחקרים התבקשו לדרג את מידת הסכמתם עם כל אחד מההיגדים על סולם Likert הנע בין 1 "בכלל לא מסכים" לבין 5 "מסכים במידה רבה מאוד". בחלק זה הוסף היגד רלוונטי לאוכלוסייה שלא דוברת אנגלית: "קשה לי לקרוא ספרות בשפה האנגלית". שישה-עשר ההיגדים חולקו לשני תחומים. התחום הראשון בדק מחסומים במציאה וסקירת דוחות מחקר ומידע על נהלים, לדוגמא: "קשה לי להבין דוחות מחקר". מקדם המהימנות הוא התחום השני בדק מחסומים בעריכת שינוי בעשייה הסיעודית על בסיס ראיות מחקריות, לדוגמא: " אני חוששת להתחיל לשנות את העשייה הסיעודית שלי". מקדם המהימנות הוא בשאלון

124 של (2004) Clayton Gerrish and נכללו בחלק זה גם 3 היגדים המתייחסים למחסומים הקשורים לתמיכת סביבת העבודה. פריטים אלו הוכנסו לחלק ד' של השאלון הבודק את מידת התמיכה של סביבת העבודה ביישום תוצאות מחקרים בעבודה. שישה היגדים המתייחסים לכישורים במציאת מקורות שונים של מחקרים, קריאתם והשימוש בהם. הנחקרים נשאלו באיזו מידה הם מנוסים במציאת מחקרים, בקריאתם ובשימוש בהם. לדוגמא: "באיזו מידה הנך מנוסה במציאת הוכחות מחקריות?". מקדם המהימנות הוא ד. ה. תשעה היגדים המתייחסים למידת התמיכה של סביבת העבודה ביישום תוצאות מחקרים בעבודה (מתוך Gerrish, 2004.(Clayton & לדוגמא: "הנהלת הסיעוד במוסד בו אני עובדת מעודדת קריאת ספרות מקצועית". הנחקרים התבקשו לסמן באיזו מידה ההיגדים נכונים לגבי מקום עבודתם (1 - "כלל לא", 2 "לא נכון", 3- "נכון לפעמים", 4 "נכון" ו- 5- "נכון מאוד"). ההיגדים המתייחסים למידת התמיכה של סביבת העבודה ביישום תוצאות מחקרים בעבודה חולקו לשני תחומים. התחום הראשון כלל ארבעה היגדים המתייחסים לתמיכת הסביבה בחיפוש וקריאת ספרות מקצועית. מהימנות של קרונבך בתחום זה היא התחום השני כלל חמישה היגדים המתייחסים לתמיכת הסביבה בשינוי העשייה הסיעודית. מהימנות של קרונבך בתחום זה היא התנהגות הנחקרים ההתנהגות נבדקה על סמך שתי שאלות. בשאלה הראשונה הנחקרים נשאלו כמה פעמים במהלך החודש האחרון הם ערכו חיפוש בספרות מקצועית על מנת למצוא הוכחות מחקריות לדברים הקשורים לעבודתם. בשאלה השנייה נשאלו הנחקרים האם הם השתמשו במהלך החודש האחרון בתוצאות מחקריות בקבלת החלטות במסגרת עבודתם. נחקר שתשובתו על לפחות אחת משתי השאלות הללו הייתה חיובית סווג כמי שניחן בהתנהגות מקצועית מבוססת ראיות.(EBNP) נחקר שתשובותיו לשתי השאלות הללו היו שליליות סווג כמי שהתנהגותו המקצועית אינה מבוססת ראיות EBNP).(Non- ממצאים ניתוח הממצאים נערך בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדקה ההשפעה של משתני הרקע על התנהגות סיעודית מבוססת ראיות.(EBNP) בשלב השני נבדק מקום העבודה מעמיד את האמצעים המאפשרים להעשיר את הידע של הנחקרים בתוצאות מחקרים מקצועיים. בשלב השלישי נערך ניתוח רגרסיה לוגיסטית היררכית בצעדים על מנת לבדוק מה הם המשתנים שמנבאים התנהגות סיעודית מבוססת ראיות. הטבלה הבאה מציגה את המבחנים שנערכו בשלב הראשון לצורך בדיקת הקשר בין משתני הרקע לבין ההתנהגות: משתנה הרקע היחיד שנמצא בקשר מובהק עם התנהגות מבוססת ראיות הוא התפקיד. נמצא שאחיות בעלות תפקיד ניהולי התנהגותן המקצועית היא מבוססת ראיות יותר מאשר אחיות המחזיקות בתפקידים שאינם ניהוליים. כנאמר, בשלב השני נבדקה השאלה האם מקום העבודה מחזיקי באמצעים המאפשרים להעשיר את הידע של הנחקרים בתוצאות מחקרים מקצועיים. נמצא שלרשות 49% מהנחקרים קיימת ספריה עשירה בכתבי-עת רפואיים במקום עבודתם אך רק 32% מהנחקרים נהנים מגישה לספרייה עשירה בכתבי-עת סיעודיים. ל- 41% מהנחקרים לא ניתנת האפשרות לעבוד עם מחשב במקום העבודה ול- 42% אין אפשרות לערוך חיפוש אחר מידע באינטרנט. רק 9.5% מהנחקרים שותפים לקבוצת דיון 124

125 טבלה - 2 הקשר בין משתני הרקע לבין התנהגות מבוססת ראיות (243=N) המשתנה מגדר גבר אישה גיל מקום עבודה בית חולים קהילה תפקיד ניהולי לא ניהולי ותק במקצוע השכלה אקדמית לא השוואה סטטיסטית 2 (1)=0.82 t(190)= (1)= (1)=7.35* t(239)= (1)=0.17 Non-EBNP (N=141) Mean±(SD) % N ±(8.2) ±(7.6) EBNP (N=102) Mean±(SD) % N ±(9.7) ±(9.1) * P<0.01 העוסקת בתוצאות מחקרים ורק 27% מהנחקרים מחזיקים במנוי על כתב-עת, כמעט כולם על כתב- עת ישראלי שאינו עם שיפוט. רק שלושה נחקרים דיווחו על כך שהם מנויים על עיתון עם שיפוט ושנים-עשר נחקרים דיווחו על שני כתבי עת. רק שבעה נחקרים (3%) שותפים בפורום הדן בתוצאות מחקרים. בנוסף, נבדק הקשר בין האמצעים העומדים לרשות הנחקרים במקום העבודה לבין התנהגות מקצועית מבוססת ראיות. הטבלה הבאה מציגה את המבחנים שנערכו לבדיקת קשר זה: טבלה 3: קשר בין האפשרות לחפש חומר ולעבוד עם מחשב במקום העבודה לבין התנהגות מבוססת ראיות (243=N) Non-EBNP (N=141) EBNP (N=102) המשתנה שוואה ט ה טיסטית ס % N % N 2 (1)=4.17* 2 (1)= (1)=4.59* 2 (1)=7.26** קיומה של ספרייה קיומה של ספרייה אפשרות לעבודה עם אפשרות חיפוש כן לא כן לא כן לא כן לא *P<0.05, ** P<

126 מטבלה 3 ניתן לראות שיש קשר מובהק בין התנהגות מבוססת ראיות לבין המשתנים הבאים: קיומה של ספרייה עשירה בכתבי-עת רפואיים, אפשרויות לעבוד עם מחשב בעבודה ואפשרויות לערוך חיפוש באינטרנט במקום העבודה. נמצא כי בין מי שיש להם האפשרות לחפש חומר ויש להם האפשרות לעבוד עם מחשב שיעור הנחקרים שהתנהגותם המקצועית מבוססת ראיות הוא גבוה יותר. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין ההתנהגות לבין קיומה של ספרייה עשירה בכתבי-עת סיעודיים. בשלב השלישי נערך ניתוח רגרסיה לוגיסטית היררכית בצעדים. בצעד הראשון הוכנס למודל המשתנה תפקיד (כמשתנה דמה). כהכנה לצעד השני נבדקה השפעתם של המשתנים שבדקו את האפשרויות במקום העבודה (ראה טבלה 3). מכיוון שתרומתם של משתנים אלו לא נמצאה מובהקת במודל הרגרסיה, הוחלט לא להכניסם למודל. בצעד השני הוכנסו למודל המשתנים הבאים: עמדות כלפי מחקר (3 מדדים), מקורות הידע (4 מדדים), מחסומים (2 מדדים), תמיכה (2 מדדים) וכישורים. טבלה 4 מציגה את תוצאות הניתוח. טבלה 4: רגרסיה לוגיסטית היררכית לניבוי התנהגות מבוססת ראיות (243=N) 2 R 2 Exp(B) SE B צעד 7.7** 56.4*** ** * צעד ראשון צעד שני תפקיד (0 לא ניהולי, 1 ניהולי) תפקיד (0 לא ניהולי, 1 ניהולי) תמיכה מחקרים ידע עמיתים ומערכת * *** ידע ספרות ** כישורים ** קבוע * P<0.05, ** P<0.01, *** P<0.001 מטבלה 4 עולה כי לאחר שנוטרלה השפעתו של התפקיד, רק ארבעה משתנים מבחינים בין הנחקרים שהתנהגותם המקצועית מבוססת ראיות לבין הנחקרים שהתנהגותם המקצועית אינה מבוססת ראיות. המשתנה הראשון שנכנס למודל הוא תמיכת הסביבה בחיפוש וקריאת ספרות מקצועית (תמיכה במחקרים). נמצא כי ככל שקיימת יותר תמיכה של המערכת כך עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות.(Exp(B)=1.45) המשתנה השני שנכנס למודל הוא מקורות ידע המתבססים על עמיתים למקצוע ועל נוהלי המערכת (ידע עמיתים ומערכת). נמצא כי ככל שמקורות הידע מתבססים על עמיתים ועל המערכת, קטן הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות (Exp(B)=0.56) כלומר גורם זה הוא גורם מעכב. המשתנה השלישי שנכנס למודל הוא מקורות ידע המתבססים על קריאת ספרות מקצועית (ידע ספרות). נמצא כי ככל שמקורות הידע מתבססים יותר על קריאת ספרות מקצועית, עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות.(Exp(B)=2.18) המשתנה האחרון שנכנס למודל הוא כישורים במציאת מקורות שונים של מחקרים, קריאתם והשימוש בהם (כישורים). נמצא כי ככל שהנחקר מאמין שכישוריו טובים יותר, עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות.(Exp(B)=2.04) בסך הכול כל המשתנים שנכנסו למודל מסבירים 29% מהשונות המוסברת. 126

127 דיון למרות ההבנה שה- EBNP חשוב ומשמעותי לפרקטיקה בסיעוד ושעליו להיות חלק מעבודתה של האחות, מחקרים מראים כי הוא כמעט שאינו מיושם. במטרה לזהות את הגורמים המנבאים התנהגות מבוססת ראיות, בדק המחקר הנוכחי את הקשר בין מאפיינים אישיים ומקצועיים לבין יישום.EBNP הממצא הראשון שעלה הוא שלא נמצא קשר מובהק בין משתני הרקע של האחות (מגדר וגיל) לבין התנהגות מבוססת ראיות. ממצא זה סותר את ממצאי מחקרם של Sanzero-Eller, Kleber & Lan (2003) Wang אשר מצאו כי גברים מחזיקים ביכולות מחקר ויישומו טובות יותר מאלה שיש בידי נשים. בבדיקת הקשר בין המשתנים המקצועיים של האחות (מקום עבודה, תפקיד, והשכלה) לבין התנהגות מבוססת ראיות עלה כי לא נמצא קשר מובהק בין מקום עבודה (בית-חולים וקהילה) לבין התנהגות מבוססת ראיות. ממצא זה מנוגד לעבודתו של (2004) Olade אשר מצא הבדל בין אחיות שעובדות בקהילה באזור כפרי לבין אחיות שעובדות במרכזים רפואיים גדולים. ההבדל בממצאים נובע מכך שהאחיות העובדות באזורים כפריים בארה"ב סובלות מבדידות מקצועית, הן חשופות במידה מועטה ללימודים אקדמיים ולספרות אקדמית מקצועית, בעוד שבמחקר הנוכחי רוב האחיות העובדות בקהילה לומדות במסגרת אקדמית ועומדות בקשר עם מרכזים רפואיים בהם מתקיימים מחקרים קליניים וקיימות בהם ספריות מקצועיות. לעומת זאת, נמצא קשר מובהק בין תפקיד האחות (ניהולי ולא ניהולי) לבין התנהגות מבוססת ראיות. אחיות בתפקיד ניהולי (מדריכות קליניות, אחיות אחראיות ומנהלות) התנהגותן המקצועית מבוססת ראיות באופן מובהק יותר מאחיות המחזיקות בתפקידים שאינם ניהוליים. בספרות המחקרית שנסקרה מודגשת החשיבות של אחיות בעלות תפקיד מקצועי וניהולי בסיעוד לקידום הידע ולביסוס תרבות החקירה בארגונים. חוקרים אחדים מצאו בארגונים מסוימים מנהלות נטולות כישורי מחקר ונטולות כישורים לקידום,EBNP חלקן אף לא הבינו את חשיבות ה- EBNP ומבחינתן הן אינן זקוקות כלל לידע בנושא ) Milner, Caine & Kenrick, 1997; Udod & Care, 2004; ;2006 Myrick,.(Estabrooks & בישראל, הפער המתואר בספרות המקצועית בין המחקר לבין עבודה בשטח פחות מורגש ויש פחות קונפליקט בהשקפות מקצועיות בקרב המנהלות בסיעוד. קונפליקט זה מורגש יותר בקרב האחיות בשדה ולא בקרב המנהלות. לדוגמא, כתשובה לשאלה הפתוחה בה האחיות התבקשו להביא דוגמאות מיישום EBNP בשטח, כתבה אחת האחיות: "אני עוסקת במקצוע הסיעוד בלבד". כלומר המחקר לא נתפש בעיניה כחלק מהמקצוע. המשתנה המקצועי האחרון שנבדק היה השכלת האחות (אקדמית לעומת לא אקדמית). לא נמצא הבדל מובהק בהתנהגות מבוססת ראיות בין אחיות אקדמאיות לאחרות. בניגוד לממצא זה, הממצאים מהספרות המחקרית מראים כי אחיות בעלות השכלה אקדמית נוטות יותר לקרוא ספרות מחקרית וליישם את ממצאיה בשטח ) Mashiach-Eizenberg, Rodgers, ;2000 Shemy & Veeramah, 2004 ;2004). בבדיקת התפלגות האחיות לפי השכלה נמצא כי רק 13% מהאחיות לא נחשפו ללימודים אקדמאיים כלל. מתוך 160 האחיות במדגם הלומדות לתואר ראשון, 58 הן תלמידות שנה א'. אחיות אלו לא נכללו בקבוצת האחיות האקדמאיות. אך ניתן לומר שבשל היותן תלמידות באקדמיה, כבר בשנת הלימוד הראשונה הן חשופות לתכנים הקשורים למחקר בסיעוד, ועובדה זו עשויה להסביר את חוסר העקביות בתוצאות מחקר זה לעומת המחקרים שצוינו לעיל. ניתוח נוסף נערך במטרה לבדוק את הקשר בין זמינות משאבי המערכת (האפשרויות במקום העבודה לחיפוש חומר ועבודה עם מחשב) לבין התנהגות מבוססת ראיות. כדי ליישם EBNP נבנו מודלים שונים ברמת הפרט וברמת הארגון. מרבית החוקרים מציינים את החשיבות הרבה של הארגון ביישום.EBNP במחקר זה תפקיד הארגון נבדק ע"י שאלות שדנו באפשרויות הניתנות ע"י 127

128 מקום העבודה לחיפוש חומר מחקרי, לשימוש בספרייה (רפואית וסיעודית), לעבודה במחשב ולחיפוש באינטרנט. בקרב אחיות העובדות בארגון המאפשר להן לעבוד עם מחשב, לחפש באינטרנט וקיימת ספרייה רפואית נמצא שיעור גבוה יותר של התנהגות מבוססת ראיות מאשר בארגונים שאינם מאפשרים זאת. בשנים האחרונות כשגברה האקדמיזציה של המקצוע בישראל, אחיות חשופות יותר לספרות מקצועית סיעודית, בעיקר במהלך לימודיהן באוניברסיטה ובמכללה שקיימת בהם ספרייה מקצועית עשירה בכתבי-עת. לכן, כנראה, לא נמצא קשר בין קיומה של ספרייה עשירה בכתבי-עת בסיעוד בארגון בו הן עובדות לבין התנהגות מבוססת ראיות. שאלת המחקר האחרונה עסקה בבדיקת הגורמים המנבאים התנהגות מבוססת ראיות. לאחר נטרול השפעתו של התפקיד נמצאו ארבעה גורמים מנבאים. הגורם המנבא הראשון הוא תמיכת המערכת בחיפוש וקריאת ספרות מקצועית (תמיכה מחקרים). נמצא כי ככל שקיימת יותר תמיכה של המערכת, עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות. כמו בספרות שנסקרה גם במחקר זה נמצא כי לתמיכת הארגון יש את התפקיד המשמעותי ביותר בקידום התנהגות מבוססת ראיות. הגורם המנבא השני הוא מקורות ידע המתבססים על עמיתים למקצוע ועל נוהלי המערכת (ידע עמיתים ומערכת). נמצא כי אחיות שמקורות הידע שלהן מתבססים בעיקר על עמיתים ועל נהלים סיכוייהן לעבודה מבוססת ראיות הם נמוכים, כלומר גורם זה הוא גורם מעכב. ממצאים אלו תומכים בממצאים קודמים של (2006), Shirey המעידים כי אחיות משתמשות בעבודתן לעתים קרובות בידע שמקורו במסורת ובניסיון בעבודה ופחות ממצאים מחקריים. המשתנה המנבא השלישי הוא מקורות ידע המתבססים על קריאת ספרות מקצועית (ידע ספרות). נמצא כי ככל שמקורות הידע מתבססים יותר על קריאת ספרות מקצועית כך עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר תהיה מבוססת ראיות. המשתנה המנבא האחרון הוא כישורים במציאת מקורות שונים של מחקרים, קריאתם והשימוש בהם. נמצא כי ככל שהנחקר מאמין שכישוריו טובים יותר, כך עולה הסיכוי שהתנהגות הנחקר מבוססת ראיות. למרות ששוער שיימצא קשר בין עמדות כלפי מחקר לבין יישום,EBNP גורם זה לא נמצא כמנבא. עמדות חיוביות של אחיות כלפי EBNP באו לביטוי בספרות במספר מחקרים. נמצא כי שיעור גבוה של אחיות מסכימות עם העמדות הבאות: על הסיעוד להפוך למקצוע המבוסס על מחקר, המחקר רלוונטי לסיעוד בכלל ולעבודה היום יומית בפרט, ביסוס עבודת האחות על ראיות ישפר את איכות הטיפול ואת תוצאי המטופל וה- EBNP מקדם את המקצוע ) ;2004 al., Parahoo, ;1998 Melnyk et Hansen, 2005.(Egerod & גם במחקר זה נמצא ציון ממוצע גבוה לעמדות כלפי מחקר, בעיקר בעמדות כלפי השפעת המחקר על מעמד הפרופסיה (בקרב מקצועות הבריאות ובקרב הציבור). כמו כן, נמצאו עמדות חיוביות כלפי מחקר כחלק בלתי נפרד של הסיעוד. גם בתחום אשר בדק עמדות כלפי יישום תוצאות מחקרים להעלאת הרמה והאיכות של העשייה הסיעודית, נמצאו עמדות חיוביות. עם זאת, לא נמצא קשר בין העמדות כלפי מחקר לבין יישום.EBNP למחקר זה מספר מגבלות. ראשית, השאלונים מתבססים על דיווח עצמי, כלומר תשובות הנחקרים על התנהגותם נבדקה באופן סובייקטיבי. מומלץ לשלב במחקר בעתיד גם מדדים אובייקטיביים לבדיקת התנהגות מבוססת ראיות. בנוסף, מומלץ לחקור בארגונים את הבסיס המקצועי לנוהלי העבודה בארגונים השונים ולקבל מידע אובייקטיבי יותר על.EBNP שנית, חלק מהמידע על יישום EBNP התקבל מתוך השאלה הפתוחה עליה השיבו רק 11% מהנחקרים. שיעור נמוך זה אינו מאפשר ניתוח מהימן של הממצאים. לבסוף, אומנם אוכלוסיית המחקר הייתה מגוונת (מקומות עבודה, תפקידים, גיל וותק בעבודה) אך מומלץ לחזור ולחקור נושא זה בדגימה אקראית. מבחינת רמת ההשכלה במדגם נמצא שרוב האחיות (86%) למדו או לומדות באקדמיה וייתכן שקיימת הטיה של התוצאות לכיוון התייחסות חיובית למחקר ועמדות חיוביות לעבודה עם.EBNP 128

129 מקורות Adamsen, L., Larsen, K., Bjerregaard, L., & Madsen, J. K. (2003). Danish research-active clinical nurses overcome barriers in research utilization. Scandinavian journal of caring sciences, 17, Banning, M. (2005). Conceptions of evidence, evidence-based practice and their use in nursing: independent nurse prescribers' views. Journal of clinical nursing, 14, Caine, C., & Kenrick, M. (1997). The role of clinical directorate managers in facilitating evidence-based practice: a report of an exploratory study. Journal of nursing management, 5, Cooke, L., Smith-Idel, C., Dean, G., Gemmill, R. Steingass, S., Sun, V., Grant, M., & Borneman, T. (2004). "Research to practice". A practical program to enhance the use of evidence-based practice at the unit level. Oncology nursing forum, 31(4), Coopey, M., Nix, M. P., & Clancy, C. M. (2006). Translating research into evidence-based nursing practice and evaluating effectiveness. Journal of nursing care quality, 21(3), French, P. (1999). The development of evidence-based nursing. Journal of advanced nursing, 29(1), French, B. (2005). Evidence-based practice and the management of risk in nursing. Health, risk & society, 7(2), Egerod, I., & Hansen, G. M. (2005). Evidence-based practice among Danish cardiac nurses: a national survey. Journal of advanced nursing, 51(5), Estabrooks, C. A. (1999). The conceptual structure of research utilization. Research in Nursing & Health, 29, Gerrish, K. & Clayton, J. (2004). Promoting evidence-based practice: an organizational approach. Journal of nursing management, 12, Hutchinson, A. M., & Johnston, L. (2004). Bridging the divide: A survey of nurses' opinions regarding barriers to, and facilitators of, research utilization in the practice setting. Journal of clinical nursing, 13, Kitson, A., Harvey, G., & McCormack, B. (1998). Enabling the implementation of evidence based practice: a conceptual framework. Quality in health care, 7, Le May, A. (1999). Evidence-based practice. London: Nursing times books; Levin, R.F. & Feldman, H.R. (Eds.). (2006). Teaching evidence-based practice in nursing: A guide for academic and clinical settings. New York: Springer publishing company, Inc. Melnyk, B., & Fineout-Overholt, E. (Eds.). (2005). Evidence-based practice in nursing and healthcare: a guide to best practice. Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins; Melnyk, B., Fineout-Overholt, E., Fischbeck Feinstein, N., Li, H., Small, L., Wilcox, L., & Kraus, R. (2004). Nurses' perceived knowledge, beliefs, skills, and needs regarding evidencebased practice: implications for accelerating the paradigm shift. Worldviews on evidence-based nursing, 1(3), Milner, M., Estabrooks, C. A., & Myrick, F. (2006). Research utilization and clinical nurse educators: a systematic review. Journal of evaluation in clinical practice, 12(6), Mowinski-Jennings, B., & Loan, L.A. (2001). Misconceptions among nurses about evidencebased practice. Journal of nursing scholarship, 33(2),

130 Nagy, S., Lumby, J., McKinley, S., & Macfarlane, C. (2001). Nurses' beliefs about the conditions that support evidence-based nursing. International journal of nursing practice, 7, Newhouse, R. P. (2006). Examining the support for evidence-based nursing practice. JONA, 36, Olade, R. O. (2004). Evidence-based practice and research utilization activities among rural nurses. Journal of nursing scholarship, 36(3), Parahoo, K. (1998). Research utilization and research related activities of nurses in Northern Ireland. International journal of nursing studies, 35, Pravikoff, D. S., Tanner, A. B., & Pierce, S. T. (2005). Readiness of U.S. nurses for evidence-based practice. AJN, 105(9), Retsas, A. (2000). Barriers to using research evidence in nursing practice. Journal of advanced nursing, 31(3), Rodgers, S. E. (2000). A study of the utilization of research in practice and the influence of education. Nurse Education Today, 20, Sanzero-Eller, L., Kleber, E., & Lan Wang, S. (2003). Research knowledge, attitudes and practices of health professionals. Nursing outlook, 51(4), Shemy, G., & Mashiach-Eizenberg, M. (2004). The influence of academic education on attitudes of nurses toward nursing research. Guf Yeda, 1(1) (Hebrew) Shirey, M. R. (2006). Evidence-based practice: How nurse leaders can facilitate innovation. Nursing administration quarterly, 30(3), Thompson, D. S., Estabrooks, C. A., Scott-Findlay, K. M., & Wallin, L. (2007). Interventions aimed at increasing research use in nursing: a systematic review. Implementation science, 2(15). Tod, A., Palfreyman, S., & Burke, L. (2004). Evidence-based practice is a time of opportunity for nursing. British journal of nursing, 13, Udod, S. A., & Care, W. D. (2004). Setting the climate for evidence-based nursing practice: What is the leader's role? Canadian Journal of Nursing Leadership,17(4) Veeramah, V. (2004). Utilization of research findings by graduate nurses and midwives. Journal of advanced nursing, 47(20), Wallin, L., Bostrom, A., Wikblad, K., & Ewald, U. (2003). Sustainability in changing clinical practice promotes evidence-based nursing care. Journal of advanced nursing, 41(5), Youngblut, J.M., & Brooten, D. (2001). Evidence-based nursing practice: Why is it important? AACN clinical issues, 12(4),

131 על הצילום של הבלתי מצולם - הערות סוציולוגיות 1 שלומי רזניק תקציר המאמר מבקש לדון בחלק מהקשרים שבין צילום וסוציולוגיה. עיקר הדברים עוסקים באיתור מגבלות מסוימות של הצילום, במיוחד הצילום החברתי, כפי שהן נתפסות בעיני סוציולוג איכותני. הדיון עושה שימוש בכלים המושגיים המיושמים בידי הסוציולוגיה האיכותנית לביקורת הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית. המאמר מתייחס במיוחד לצילומי בני אדם בכלל ודיוקנאות בפרט. בעיקר, אך לא רק, בשמשם כגוף חומר לתיאור המציאות החברתית כהוויתה והשגת תובנות חדשות על המציאות החברתית או הפסיכולוגית. צילום כמו מחקרים סוציולוגיים משמשים כאמצעי מובהק להבניית העולם החברתי והפוליטי ונושא זה מהווה היום את הציר המרכזי של השיח סביב הצילום. תרומת המאמר לדיון תעשה באמצעות בחינה של כמה מהנחות היסוד והעולמות המובנים מאליהם של אותו תהליך יצירה צילומי שיוגדר כפוזיטיביסטי והעלאת תהיות ביחס למידת הקשר שבינו לבין המציאות החברתית ו/או הפסיכולוגית. מילות מפתח: צילום, פוזיטיביזם, סוציולוגיה איכותנית, סוציולוגיה ויזואלית צילום וסוציולוגיה מרוחקים זה מזה לכאורה, האחד מתחום המדעים והשני נכלל בתחומי האמנות. למעשה יש להם היסטוריה דומה וכפי שיסתבר בהמשך, גם בעיות משותפות. תחומי ההתענינות והשאלות הנשאלות על ידי סוציולוגים וצלמים מפליאים בדמיונם. כך למשל, צלמים וסוציולוגים בודקים את השלכות העיור על האדם והחברה, עוסקים ביחס החברה לחריגים, דנים במעמדות, בעוני, ביחסי גזעים ולאומים, בעיות של זהות לאומית, נשים, טרור, מהפכה ומלחמה, ביקורת חברתית ושינוי חברתי, גיבורי ומעצבי תרבות, השפעות אמצעי תקשורת על החיים המודרניים ועוד ועוד. אין לך כמעט נושא חברתי שהצילום אינו עוסק בו. צילום וסוציולוגיה מסתייעים בתובנות ואמצעים הלקוחים מהתחום האחר. הסוציולוגים מסתייעים בתצלומים כטקסט לניתוח, כאמצעי המחשה וככלי עזר לתצפית. הצלמים עושים שימוש במושגים וידע סוציולוגיים להבנת המדיה והאוביקטים המצולמים בהקשריהם התרבותיים. לשתי הדיסציפלינות יש קשיים ביכולת התקשורת עם הקהל הרחב. לסוציולוג יש בעיה לדבר בלשון המובנת לבני אדם ולא בז'רגון יחודי לקהילת הסוציולוגים. בדומה לכך עבור הצלם קיימת בעיה של יצירת דימויים המובנים ומפוענחים על ידי בני אדם. עם זאת, לתוצאות עבודתם של סוציולוגים וצלמים כאחד, יש השלכות שאין לזלזל בהן על התנהגותם של בני אדם. צילום כמו מחקרים סוציולוגיים משמשים כאמצעי מובהק להבניית העולם החברתי והפוליטי ונושא זה מהווה היום את הציר המרכזי של השיח סביב הצילום. תרומתנו לדיון תעשה באמצעות בחינה של כמה מהנחות היסוד והעולמות המובנים מאליהם של אותו תהליך יצירה צילומי שיוגדר כפוזיטיביסטי והעלאת תהיות ביחס למידת הקשר שבינו לבין המציאות החברתית ו/או הפסיכולוגית. עיקר הדברים יעסקו באיתור מגבלות מסוימות של הצילום, במיוחד הצילום החברתי, כפי שהן נתפסות בעיני סוציולוג איכותני תוך שימוש בארגז הכלים התיאורטי של הסוציולוגיה האיכותנית לביקורת הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית. המאמר מתייחס במיוחד לצילומי בני אדם בכלל ודיוקנאות בפרט. בעיקר, אך לא רק, בשמשם כגוף חומר להשגת תובנות חדשות על המציאות החברתית או הפסיכולוגית. 1 החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 131

132 הדמיון בין הסוציולוגיה והצילום אינו מצטמצם רק לתחום השאלות אלא מתפשט גם לתחום הדרכים להשגת התשובות. הסוציולוגיה כמדע מובחן והמצאת הצילום נולדו באותה תקופה, בצרפת, בשנים מאז מנהלים הסוציולוגים מאבק לקבלת לגיטימציה כמדע והצלמים מנהלים מאבק מקביל לקבלת לגיטימציה כאמנות. מאבק זה, שבעית השימוש בז'רגון היא תולדה מובהקת שלו, נובע במידה רבה מכך ששתי הדיסציפלינות נתפסו כמכשירים להשגת עובדות ודאיות facts) (positive בתחום החברתי בדומה לחוקרים ממדעי הטבע. הסוציולוגיה נצטוותה לגלות את החוקיות של החיים החברתיים ומהצילום ציפו ועדיין מצפים לתעד, להעתיק או לשכפל את המציאות. שתי הדיסציפלינות אימצו את מה שניתן לכנות כ ציווי הפוזיטיביסטי ולפיכך אמורות היו לספק את עובדות החיים כמות שהן. במקביל לגישה זו תמיד התקיימה גם מסורת שניה שאימצה את העמדה שחייב להיות הבדל בין שיטות הנקוטות במדעי הטבע לבין אילו העוסקות בבני אדם שלהם יש הכרה, מניעים, וסובייקט שאין לעצמים טבעיים. הבהיר זאת היטב אלפרד שוץ: "למדע יש מושגים על אוביקטים אבל למדעי החברה יש מושגים על אוביקטים שיש להם מושגים". כוונת הדיון היא לטעון שהדברים האמורים ביחס למדעי החברה יפים גם לאמנות הצילום. הנחת היסוד כאן היא שהמציאות החברתית והפסיכולוגית היא לעולם מציאות מורכבת שמחד, היא נגישה לצילום ועם זאת קשה לתופשה באמצעות הצילום הבודד. מאידך, יש עולם שלם של תופעות חברתיות שנגישות הצלם אליהן מוגבלת. הצילום אינו מהווה בבואה מדויקת של המציאות החברתית והמראה היא לעולם ובהכרח עקמומית במידה כזו או אחרת. הטענה היא אם כן שהצילום הפוזיטיביסטי עוסק בנסיון לצלם את הבלתי מצולם מתוך הנחת יסוד מוטעית שהעולם הפסיכולוגי והסוציולוגי הוא בר-צילום. א. תלות הצילום בשפת הגוף הצילום מוגבל להיבטים החיצוניים של המציאות בכלל והמציאות החברתית, זו הקשורה בבני אדם ובהתנהגותם, בפרט. עובדה זו מגבילה את הצילום לתחום לשון הגוף מתוך הנחה שאת הקישור בין המבעים הגופניים לעולם ההוויה הפנימית של המצולמים נעשה בתודעתנו בדרך דומה לזו המשמשת אותנו בלשון המילולית. קטע מהסרט הישראלי כל ממזר מלך (1967) יכול לשמש כנקודת מוצא להמשך הדיון בסוגיה זו. באחת הסצינות מעלה גיבור הסרט, יהורם גאון, למכוניתו קצינה הרוצה להגיע לבסיסה. לאחר פטפוטים רגילים הוא מבקש ממנה: "את מוכנה לעשות לי טובה, להוריד את המשקפים". הקצינה מורידה את משקפיה וגאון אומר "מה שחשבתי, יפה גם מבפנים!" "איך אתה יודע?" שואלת הקצינה והתשובה אינה מאחרת לבוא - "הצצתי". אם אנו תופסים את המצלמה כחור ההצצה שלנו אל העולם, הרי שהעין נתפסת כחור ההצצה שלנו אל הנשמה. אפשר להציץ ולראות את אישיות האדם אם מביטים היטב בפניו ובגופו. באנגלית מוכרת האימרה העממית האומרת ש העיניים הן חלונות לנשמתך soul Eyes are the windows of your הביטויים הספרותיים לתפיסה מקובלת זו רבים מספור. כך למשל זועק שלמה בספרו של אלבר כהן (1982, ע' 115) בני החיל : "קרא את הנביאים, הוי אפל, ותיווכח לדעת כי אלוהים קיים ועד איך! וגם הנפש קיימת! היא מעבר לעיניים, ואפשר לראותה!" מה שאפשר לראות אפשר גם לצלם. כמו יהורם גאון בסרט רבים הצלמים המניחים שיש תוקף ל חוכמת הפרצוף. הם נאלצים לסמוך על חוכמה זו שהרי זהו חומר גלם מרכזי לעבודתם ועל כן אין אנו צריכים להיות מופתעים מדעתו 132

133 שלהצלם הגרמניאוגוסט זאנדר שטען: "יותר מכל יכולה הבנת הפנים האנושיים לעזור לנו בקריאת הטבע האנושי". (קרפל, 2008) ולהיפך, כשרוצים להסתיר מאיתנו זהות, אישיות, או עצמי של מצולם מכסים את עיניו, זה אמור להספיק כי אם אי אפשר להציץ לתוכן, אי אפשר יהיה לזהותו. וכשהפנים נתפסות כשיקוף של האדם אין כל פלא שבעת הוצאתם להורג של הזוג צ'אושסקו צעקו השניים כאיש אחד: "לא לפנים! לא לפנים!". בימים קדומים יותר, כשהלב נתפס כמהות האדם, נהגו לעקור את הלב. היום החשש הוא מפני יריה בפרצוף. אולם, יש לשים לב שהעולם הפנימי, עולם ההוויה הפנימית אינו מצולם. החיצוני, במיוחד בפנים, ונותרת פתוחה השאלה היא מידת המיתאם ביניהם. מצולם רק ביטויו האומנם הדיוקן והגוף חושפים את סוד אישיותו ומצבו של האדם או אולי הם דווקא מעמיקים ומתקפים את השקר?! האומנם אפשר לחדור פנימה אל הנשמה דרך מראה של שריר העין, הקרנית, הרשתית וכדומה, או אולי צודק השחקן הצרפתי ז'אן פול בלמונדו שנשאל ביחס למראהו וכיעורו וענה "אני לא מכוער, אני רק נראה ככה". הצילום כמדיה והצלמים הפועלים מתוך קבלה של הנחת היסוד בדבר קשר הכרחי והדוק בין הגוף לנשמה, מחזקים את תמונת העולם הרואה בפרצוף בפרט ובגוף בכלל מפתח להבנת אישיותו של האדם. גישה זו כמעט הכרחית לצילום הפוזיטיביסטי שהרי 'זה מה שיש,' זה מה שאפשר לצלם. איננו טוענים שקשר כזה אינו קיים אלא באים להדגיש את התלות שבין הצילום הפוזיטיביסטי לקבלת הנחה זו. תפיסה זו מקבלת חיזוק נוסף מקיומו של מאפיין נוסף של הצילום הבודד, קיטוע המציאות. ב. רגע קפוא, קיטוע המציאות ויחסי גומלין חברתיים לו היינו עוצרים את הסרט כל ממזר מלך ב רגע המכריע שבו הקצינה הטרמפיסטית מורידה את המשקפים, האם היינו מבינים את הסיטואציה? האם יש בתמונת סטילס אחת כדי למצות את המשמעות האמיתית של הרגע? יש צורך בהכללת הצילום בקונטקסט כלשהו כדי לפענח את המסר. במילים אחרות, הקיטוע מקשה עד מאוד על תיאור משמעותי של יחסי גומלין אנושיים. על הסוציולוגים האיכותניים מקובלת עמדתו האנטי פוזיטיביסטית של הסוציולוג הגרמני גיאורג זימל (1950 (Simmel, שאין ולא יכולה להיות חוקיות חברתית חוץ מחוק ההתחברות כלומר, מחוץ לעובדה שבני אדם מתחברים זה עם זה בצורות ואופנים שונים. תיאור וניתוח צורות התחברות אלו הוא מרחב המחייה והמחקר הסוציולוגיים. החברה לפי תפיסה זו הינה מגרש משחקים בו מתקיימים יחסי גומלין דינמיים בין בני אדם. מוסכם על כולם שהצילום הוא לעולם סטטי וחסר את מימד התנועה בזמן. הצילום מאופיין יותר מכל בקיטוע המציאות, איננו יודעים מה היה רגע קודם ומה קרה רגע אחר כך. חסר בצילום הסטילס הבודד, מעצם טיבעו, המימד הנארטיבי. אנחנו לא יודעים את הסיפור אלא אם כן אנחנו יוצרים רצף של תמונות או מוסיפים טקסט. מרסל פרוסט בספרו, אלברטין איננה, מנסה להתמודד עם זכרונה של אלברטין שאיננה וכך כתב: "כדי לחדור אל קירבנו נאלץ תחילה אדם ללבוש את צורת הזמן, להסתגל לתחומיו. כיוון שאין הוא מופיע לעינינו אלא ברגעים עוקבים, מעולם אין הוא יכול לגלות לנו מעצמנו בבת אחת אלא פן אחד, להמציא לנו תצלום אחד ויחיד שלו. מן הסתם חולשה גדולה היא שאדם אינו מורכב אלא מלקט פשוט של רגעים, אך גם כוח רב. הוא שייך לתחום הזכרון, וזכרו של רגע אחד אינו לומד דבר על כל מה שאירע מאז אותו רגע". (פרוסט, 1990, ע' 82) 133

134 יכולתנו ללמוד על המציאות מצריכה להכיר לא רק את הרגע המוקפא אלא גם את שאירע לאחריו ולפניו. כיצד אם כן יכולה תמונה אחת לתעד מציאות אישית או חברתית דינמית ומורכבת? העולם של יחסי הגומלין החברתיים נותר במהותו בלתי מצולם. גם לשון הגוף בהקשר הצילומי הינה מקוטעת, אנו רואים מחווה או מצב גופני מוקפא, עלינו מוטל לשחזר או לדמיין את המשכה של התנועה, משהו המשול לקליטת מילה אחת ללא שמיעת המשפט כולו. התוצאה היא עיוות בשחזור המציאות החברתית האינטראקטיבית. ננסה להמחיש מיגבלה זו באמצעות עיון בצילומיו של ג'ימס ון דר זה מבית ההלויות בהרלם של ראשית שנות העשרים (Van der Zee, James, Owen Dodson and (1978 Billops,.Camille בראיה ראשונה נראים התצלומים כצילומי אושר משפחתי טיפוסיים למקום ולתקופה. אין שום דבר בלשון הגוף של הנוכחים או בסדר הישיבה כדי לחשוף את האמת. רק קריאת הטקסט הנלווה לצילומים משנה מקצה לקצה את משמעותם. מסתבר לקורא שהתינוקת עם הבקבוק והדובי נפטרה כבר ושהמשפחה יושבת סביב תינוק שהלך לעולמו. המשמעות החדשה מסלקת את השלווה שאפפה רגע קודם את הצילום ועלולה לגרום לקוראים מסוימים הלם תרבות כתוצאה מהסדקים בתמונת העולם המובן מאליו של בני התרבות האחרת. ג. צילום, פרשנות לצילום וההקשר התרבותי אין תמונה בלתי מפוענחת, כיוון שאין לנו קיום ולו רגעי ללא הגדרה כלשהי של המצב. בדרך כלל לא נבחר באפשרות של אינני מבין את משמעות הצילום אלא נאתר בצילום קודים ברי פענוח ונתעלם מסימנים שעבורנו הם חסרי פשר. השאיפה תהיה להגיע להבנה אשר כמעט בהכרח תהיה מוטה תרבותית. השילוב של התלות בצילום ביטויים בלשון הגוף ושל קיטוע המציאות רק מדגישים שהפענוח נעשה בתודעת הצופה מתוך תלות במערכת הסמלים המקובלת בתרבותו, בהיות הצילום ופרשנותו לעולם תלוי תרבות. גם כאשר העיניים או הפנים כולן מוסתרות עדין אנו רואים משהו המזהה בעינינו את האדם ומגדירים לעצמנו מה ראינו. השאלה היא האם המשמעות, האם הגדרת המצב של הצופה תואמת את זו של הזולת בין אם זהו הצלם, המצולם, או אחר כלשהו. בפורטרטים האנונימיים, כמו זה של ה גינג'ית שצילם תומס רוף, מי שנחשב יורשו של אוגוסט זאנדר, דיוקן נקי מרמיזות שקופות המזכיר צילום של גרטה גארבו בעלת הפנים הריקות, התמונה מתמלאת רק בתודעת הצופה. במקרה זה נראה שהמפתח לפרשנות מצוי בצבע השיער - כי ג'ינג'י זה טבע כי ג'ינג'י זה אופי, לפחות בתרבות הישראלית. בולטת כאן אם כן, תלות הצלם והצופה בסטריאוטיפים ובמוסכמות חברתיות. ) ( נותר לנו עדיין לברר האם יש לביטויים הגופניים מתכון אוניברסלי? האם לשון הגוף אוניברסלית? נדמה שהצילום הוא אמנות בעלת אופי אוניברסלי, בעוד שאני מבקש לטעון שלשון הגוף כמו הלשון המילולית אינה אוניברסלית והיא ביטוי להסטוריה תרבותית/חברתית יחודית. מה שאנחנו רואים בתצלום המתאר תרבות אחת אינו יכול בעיקרון להיתרגם לתרבות אחרת. למרות זאת, כולנו עושים כמיטב יכולתנו. במכתב למערכת עיתון העיר נשאלה השאלה האם כלבים מחייכים? הכותב תוהה האם הכלב שלו מחייך, כיוון שהוא רואה מבע של חיוך על פניו של כלבו. הווטרינר השיב לכותב ואמר "אם נדמה היה לך כי ראית כלב מחייך, מושך שפתיו לצדדים, הרי היה זה מתעתועי דמיונך". כתב אחר ראיין את המאמנים של הדולפינים בדולפינריום ושאל את המומחים לדולפינים האם לא נדמה להם לפעמים שהדולפינים עצובים, שהם מתגעגעים למעמקים? פטרושין המאמן ענה "מה זה עצוב. איך אנחנו יכולים לדעת מה הם מרגישים? הם לא מתנהגים כמונו. תסתכל עכשיו על מארק... הוא 134

135 שמח? הוא עצוב? אני לא יודע מה הוא מרגיש" (ניצן 1990). הווטרינר, המומחה לדולפינים וגם הסוציולוג מבינים, כל אחד בתחומו, את הבעיות הקשורות בתרגום של מבעים גופניים מתרבות לתרבות. נדמה שהצלמים אינם מודעים לכך שרק הכרה בלתי אמצעית של אותה תרבות יכולה להוביל אותנו לפרשנות 'נכונה' של המחוות הגופניות. אנסה להמחיש זאת באמצעות שתי ביקורות על אותה עבודה שנעשתה כאן בארץ. עודד ידעיה בביקורת על צילומי הראשונים של עליזה אורבך, מתאר לקוראיו את התמונות, רואים שם, כותב ידעיה, את "ותיקי העמק, חרושי קמטים, עדיין עובדים, עדיין מאמינים בארץ ישראל ובעצמם, קצת כואבים על חברים ובנים שהלכו, על שלא כל החלומות התגשמו, על המוות שלהם ההולך וקרב" (ידעיה 1990). האומנם ניתן את כל זה ללמוד מהתמונה? אין ספק שהוא יכול לראות את הקמטים, הוא יכול אולי להסיק שהם עדין עובדים, אבל להסיק מכך שזקני העמק מאמינים בא"י ובעצמם? את זה ניתן ללמוד מהצילום? ספק. "קצת כואבים"? איך מבחינים בין קצת להרבה מצילום של אדם זקן? ומוסיפה ציונה שמשי בביקורתה על אותם צילומים "כולם אנשים גאים שאינם מתביישים בקמטי פניהם... כולם עדיין חולמים, מאמינים ולא נשברים. צילומים אלה הם כמו תרופה מרגיעה. כל מי שחי את חיי הארץ הזאת יודע לקרוא בהם" (שמשי 1990) האומנם? במילים אחרות, הישראליאנה, מובנת לישראלים, בעצם לא לכולם כפי ששמשי מרמזת אלא רק לאלה שהם משלנו, והכוונה ככל הנראה למה שמכונה בני ארץ ישראל היפה. ומה עם האמריקנה של נניח הצלמים ווקר אוונס או רוברט פרנק שכולנו בטוחים שהיא מובנת לנו, ו הברזיליארה וצילומי סביבות תרבויות אחרות, האם אנחנו באמת מסוגלים לקרוא בהם? האם איננו זקוקים לתרגום? תצלומים כגון אלו שהוזכרו הם מקור בלתי נדלה לאי הבנות תרבותיות הנובעות מהתעלמות מהטענה המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי פסקל ש"מה שנחשב אמת בצד אחד של הפירנאים הוא בחזקת טעות בעברה השני". מקורה של התעלמות זו בהנחה שאם מצלמים תנועה גופנית, מחווה גופנית או תנוחה מסוימת הרי שהיא מובנת באותו אופן לכל בני האדם, לפחות בתרבות המערבית. למעשה, אין לשון גוף אוניברסלית וקשה מאד לתרגמה מלשון ללשון, מתרבות לתרבות. בעולם הצילום, אנו דרים בתוך מגדל בבל שבו דוברים שבעים לשון, הבעיה היא שלא כולנו מודעים לכך! רבים נוהגים כאילו המדובר רק בלשונות מילוליות, בעוד שלמעשה הדבר נכון כמעט באותה מידה גם ביחס לאוצר הדימויים הגופניים. הבדלים תרבותיים מתמצים לא רק בין תרבויות שונות באותו מרחב אלא גם ביחס לאותה תרבות לאורך מימד הזמן. יחסיות תרבותית צריכה להתיחס גם לשוני בין תרבות בת זמננו לחברות הסטוריות. מכאן שכאשר אנו מביטים בציור קיר מלפני חמשת אלפים שנים או בצילום בן מאה שנה, הרי שאנחנו למדים מתוכו קודם כל על עצמנו ועל תפיסתנו שלנו, ורק בנוסף לכך אנו מעלים השערות ביחס לדרך בה הם תפסו את עולמם. כלומר, תמיד תישאר הפרשנות בגדר קירוב בלבד. קירוב באותה מידה שהתרגום המילולי הוא קירוב בלבד למשמעויות בשפת המקור. צילום לא יוכל לעולם לשכפל את הטעם והריח של פרי, את המגע והטקסטורה של העור או את המיית בטנו של תינוק רעב. עם זאת, גם השפה המילולית וגם הציור והצילום מסמלים דברים אלו, לפעמים באפקטיביות מדהימה המעוררת בנו תגובות כאילו שאנו מצויים בנוכחות הגירוי המקורי. מתי? כאשר האמן הוא מוכשר והצופה הוא בן תרבותו. רק אז יכול הצופה להחליף או למלא את מה שחסר בצילום. רק אז אין צורך כלל בתרגום או שמלאכת הקירוב למשמעות המקורית נעשתה כהלכה. 135

136 אמנים עוסקים בתיאור ויזואלי של דבר כלשהו הצריך להיתפס ולהיתרגם על ידי בני אדם באמצעות חושים אחרים. האמן יודע ומכיר אינטואיטיבית מהם הרמזים הצריכים להימצא בעבודה כדי שתובן באמצעות מערכת הסמלים המובנים מאליהם של בני אותה תרבות אך לא בהכרח לבני תרבות אחרת. מעבר לקשיים שביחס בין צלם וצופה קיים פן נוסף שטרם עסקנו בו הנוגע ביחסי הגומלין בין הצלם למצולם. ד. נגישותלאובייקטים המצולמים את מי מצלמים? את מי שרוצה בכל מאודו, מוכן בתנאים מסוימים או נאלץ להצטלם ולעיתים תכופות מדי את מי שמצליחים לחדור לפרטיותו בניגוד לרצונו. מאז שהמציאו את מצלמת הקודק הראשונה, ההבדל שבין מציצנות לאמנות, בין רשות הפרט ורשות הכלל, נעשה כה-דק שבקושי ניתן להבחין בו. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה הצילומים האותנטיים ביותר הם אילו שנעשים על ידי מי שמתמחה בחדירה לרשות הפרט כמו סוכני הסי.אי.איי, השב"כ, צלמי הפאפרצ'י ודומיהם. הם תמיד מצלמים בשיטת הצילום הבלתי מתערב, שיטה שעוד נחזור לדון בה. הבעיות האתיות המתעוררות משום כך משותפות הן לצלם העושה כך בשם הבטחון, חופש הביטוי או האמנות והן למציצנים בשירות המדע והסוציולוגיה. מפגינים למשל, בהפגנות באפריקה, בגבון, כפי שנראו זה לא מכבר בטלויזיה, נורא רוצים להצטלם. לא כן בהפגנות הנערכות במשטרים אחרים. שם כבר למדו המפגינים את נזקי הצילום, כמו גם את יתרונותיו. מפגינים במקומות שונים בעולם למדו את לקח הקומונרים הפריזאים שששו להצטלם במהפכת 1848 ואחר כך נורו על ידי משטרת טייר (בארת, 1988). אחרים אומנם מוכנים להצטלם אך רק בזמן, במקום ובאופן הנראה להם ואינם מעניקים לצלם חופש פעולה מוחלט. ח.ל. בורחס מספר על לזרוס מורל ויחסו לצילום: "צילומי הדגרית של מורל, אשר העיתונים האמריקניים נוהגים לפרסם, אינם מקוריים. מחסור זה בדיוקנים מקוריים של איש כה מפורסם ובלתי נשכח אי אפשר שהוא מקרי. סביר להניח שמורל התרחק מן הלוחית הממורקת. בעיקר, על מנת שלא להותיר עקבות מיותרים, אך אגב כך גם כדי להזין את המסתורין שמסביבו" (בורחס, 1989, ע' 21). מורל, גיבורו של בורחס אינו יוצא דופן, כך למשל מנהיגים נוטים בדרך כלל לקבוע בעצמם את חוקי הצילום של עצמם ושל הקרובים להם כמו נשיהם או ילדיהם. מנהיגים, ובעיקר הכוונה לשליטים אוטוריטריים, אוהבים להרחיב את שלטונם ולהחילו גם על הצלמים. השאיפה למסתורין ביחס לעצמי והרצון לשמור על מידה של סודיות אינם מיוחדים דווקא ללזרוס מורל, סטלין או קים ז'ונג איל הצפון קוריאני, מקורם ברצון אנושי אוניברסלי לסודיות. השאלה הנשאלת היא מדוע מהווה הסוד מרכיב מבני חשוב כל כך, מה משמעות הסוד בכל פעילות גומלין בינאישית. גיאורג זימל, ראה בסוד צורה בסיסית ואוניברסלית של כל צורות ההתחברות האנושית, בדומה לצורה של הקונפליקט, הכפיפות או השליטה. זימל הניח שכל היחסים בין בני אדם מושתתים על ידע מסוים שיש לאנשים ביחס לזולתם ושללא ידע כזה אין בסיס לפעילות גומלין כלשהי.p.(Simmel,,1950 ( כלומר, ידע הדדי כלשהו מהווה תנאי לקיומה של פעילות גומלין וכל יחיד מנסה לרכוש ידע אמיתי ככל שיש ביכולתו על הזולת. רכישת הידע ובקרה על הידע הנמסר לאחר, משמעה שליטה והכוונה של פעילות הגומלין שכן, לעולם אין ביכולתנו האנושית לדעת הכל על זולתנו ותמיד נהיה תלויים במידע שאנו יכולים 136

137 להשיג על השותף להתחברות. יכולת זו של בקרה ושליטה על המידע מייחדת את בני האדם משאר יצורים חיים. רק בני אדם יודעים לשקר, להטעות ולשמור סוד ובכך נפתחות בפניהם אפשרויות נרחבות להסתגלות למצבים משתנים ביחסיהם החברתיים. נפתח פתח לשונות וגיוון רב בהתנהגות שהוא תוצר כמות הידע וטיבו ביחס לזולת, ושל הדרך בה אנו מתרגמים ידע אוביקטיבי לידע סוביקטיבי והופכים אותו לאופציות פעולה ביחס לשותפים להתחברות. חוסר היכולת לדעת ה כל על הזולת מחד והרצון לדעת הכל מאידך - צירוף זה מביא לכך שכל התנהגות גומלין מושפעת במודע ושלא במודע מקיום הסוד כדבר ממשי או מקיומו בכח. כל פעולה של הסתרת מידע מפעילה בהכרח שרשרת של פעולות אינטראקטיביות וריאקטיביות שהן תוצר המתח המבני הנוצר בין מסתיר הידע לבין השואף לגלות את הנסתר. תהליך זה, האופיני לכל פעילות גומלין אנושית, מתעצם והופך למרכזי עבור יחידים וקבוצות שמסיבות שונות ממסדים את יחסיהם עם הסביבה באמצעות העקרון של הסתרת מידע ושמירת סוד שיטתית. תנועות מחתרת למשל ממסדות את יחסיהן עם הסביבה החברתית הפנימית והחיצונית באמצעות העקרון של שמירת סוד. סוכנויות ממשלתיות וציבוריות שונות, חברות מסחריות, ארגונים פוליטיים, רמי מעלה ועד לאחרון בני האדם שומרים תמיד על חלק מפעילותם, על חלק מעצמם בסוד. הצלם ומצלמתו נתפסים כחושפי סוד, חשיפה שהיא לעיתים בלתי הפיכה וקשה מאד להכחשה. כתוצאה מכך, חלק מבני האדם בלתי נגישים לחלוטין עבור הצלם וחלק אחר מעדיף להציג בפני המצלמה רק אספקטים מסוימים של קיומם. וכך, הקריות למחקר גרעיני בישראל או באירן טרם צולמו מפנים (עד ואנונו) ונותרו עלומים. פעילות סוכנויות הביון השונות, ישיבות ועדות ההתנגדות העממית בעזה או חברון, טכסים דתיים שונים, משפטים, ישיבות הממשלה בזמן אמיתי ועוד ועוד נותרו בלתי מצולמים. חשובה מכך היא העובדה שגם אינספור הצילומים של מכלול הפעילויות האנושיות היומיומיות שלכאורה צולמו ללא בעיות מיוחדות אינן מצליחות בדרך כלל לחשוף את האמת, את הסוד. הסיבה קשורה קשר עמוק לעובדת המודעות לקיומו של הצלם והמצלמה, להתערבות הצלם באירוע המצולם. ה. הצילום המתערב כמעט תמיד נדרשת נוכחות הצלם בזמן הצילום. נוכחות זו, התערבות זו של הצלם בתהליך הצילום היא סיבה נוספת להגבלת היכולת להגיע אל המצולם ולעיוות המשמעות הסוציולוגית ו/או הפסיכולוגית של האוביקט או האוביקטים המצולמים. ענין זה מביא אותנו לבחינת התהליך הצילומי מנקודת הראות של המצולם ויחסיו עם הצלם מחד והצופה הפוטנציאלי מאידך. עד כאן דיברנו בעיקר על הצלם והצופה אבל לא על המצולם וחשוב יותר, לא על מערכת יחסי הגומלין הכוללת צלם + מצולם + צופה. מערכת יחסי גומלין זו על תוצאותיה מקבילה מאוד לזו הקיימת במערך החקירה הסוציולוגי. הביקורת העיקרית של הסוציולוגים האיכותניים, כלומר הלא פוזיטיביסטיים, נגד שיטות המחקר המקובלות ובמיוחד הסקר, השאלון והראיון הסגור מתמקדת בחמש נקודות עיקריות: החוקר וכליו נתפסים כפולשים כגורם זר החודר למערכת החברתית הנחקרת ומזהמים אותה. הם יוצרים ולא רק מודדים עמדות. מציגים תפקידים ותגובות לא טיפוסיות. הם חוקרים רק את אלה שמשתפים פעולה והנגישים למחקר. התשובות המושגות הן לעיתים תוצר של הבדלים אישיים שאינם רלוונטיים לנושא המחקר. 137

138 כתחליף לשיטות המחקר המבוקרות מציעים הסוציולוגים האיכותניים להשתמש בשיטות מדידה בלתי מתערבות - מדידה שנוכחות החוקר אינה יוצרת תגובה בנבדקים, ואין לה השפעה על המחקר עצמו 1985).(Silverman, שיטת מחקר זו פוסלת לכן, ניסויים מעבדתיים, שאלונים, סקרים וראיונות ומעדיפה את שיטות התצפית, הראיון האינטנסיבי ובמיוחד חשוב לדיוננו, חקירת התנהגות בני האדם באמצעות המוצרים שבני אדם יוצרים על מנת להמנע כליל מהתערבות החוקר בהתנהגות הנצפית. כך למשל, בדוגמא לא כל כך טיפוסית, על מנת ללמוד על צריכת משקאות משכרים אין שואלים את הנחקרים לכמות הבירה הנצרכת על ידם אלא אוספים את תכולת פחי הזבל וסופרים את מספר הפחיות. את הביקורת על הפוזיטיביזם הסוציולוגי ניתן בקלות ליישם גם ביחס לצילום בעל האורינטציה הפוזיטיביסטית. הצלם ומצלמתו יכולים וצריכים להיתפס כגורם זר החודר לאיזושהי מערכת חברתית וכופה עצמו עליה. הוא מצלם רק את אלה הנגישים לצילום ועצם נוכחותו משנה את התנהגותם של המצולמים. הצלם אינו מתעד אמיתי של אירוע אלא במידה רבה יוצר אותו. המצולמים עוטים את מסכת המצולם, עונים לציפיות הצלם או לציפיות של אחרים כלשהם והצילומים הם לעיתים תוצר של הבדלים אישיים שאינם רלוונטיים כמו למשל, מידת הפוטוגניות. לסיכום, מקובל היה לטעון ש לראות זה להאמין. כיום, טיעון זה איבד הרבה מתוקפו. למרות זאת, רבים מנסים עדין לראות ולצלם את שאינו ניתן לצילום, לצלם את מה שניתן רק לדעת. הצילום הפוזיטיביסטי יכול לספק לנו רק מפתח להבנת האוביקט המצולם, רמז או מערכת סמנים ולא יותר. המכלול דורש הרבה יותר. נדרשת לא רק ראיה מקוטעת של אספקטים בלתי מילוליים אלא ידיעה שמקורה בהבנה שלמה, בנסיון הסיזיפי לחדור חדירה עמוקה לנשמת הזולת, לעומק ההוויה האנושית והחברתית. משימה זו קשה מאד עבור הצילום הפוזיטיביסטי כמו עבור הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית. מקורות בארת, ר' (1988). מחשבות על צילום, ירושלים: כתר. בורחס, ח' ל' (1989). "הגואל האיום לזרוס מורל", דברי ימי תועבת עולם, תל-אביב: עם עובד. כהן, א' (1982). בני החיל, תל אביב: זמורה ביתן. פרוסט, מ' (1990). אלברטין איננה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד וסימן קריאה. קרפל, ד' (2008). "הסטוריה מצולמת-גרמניה בגובה העיניים", הארץ, 31 באוקטובר. ניצן, ג' ידעיה, ע' שמשי, צ' (1990). אליבי, חדשות, "ראיון עם מאלפי דולפינים", 27 באפריל. (1990). ספרות ואמנות, העיר, 20 באפריל. (1990). ספרות ואמנות, הארץ, 12 באפריל. Silverman, D (1985) Qualitative Methodology & Sociology, London: Gower. Simmel, G (1950) The Secret Society, in: Wolf, K.H. (ed.) The Sociology of G. Simmel, New-York: Free Press. Van der Zee, J, O. Dodson and C. Billops. (1978) The Harlem Book of the Dead. Dobbs Ferry, NY: Morgan and Morgan. 138

139 משמעותו של המושג "קהילתיות" בישוב קהילתי-כפרי ניתוח המושג ותובנות מפרויקט "גבהים לאן?" 4,1 3,1 2,1 1 עמיר מורן, מיכל פלגי, ויקטור פרידמן, חביאר סימונוביץ תקציר "גבהים" הינו מראשוני היישובים הקהילתיים בישראל, ובאופן טבעי היוותה "הקהילתיות" ערך מרכזי בהקמתו והתפתחותו. מעבר לכך, בשנים האחרונות משמשים מושגי "קהילה" ו"קהילתיות" מרכיב חשוב בשיח הציבורי והאזרחי בעולם וגם בארץ, וניתנות להם משמעויות שונות ומגוונות. מטרת המאמר לבחון את מושג הקהילתיות בהקשר היישובי, להבין משמעויותיו באירוע הנחקר ולנסות להסיק מכך על השלכותיו בתהליכי פיתוח קהילתי/יישובי. בין הממצאים נציין כאן התייחסות כוללת חיובית מצד התושבים אל הקהילתיות כערך וכמטרה, וכן ריבוי מובנים אצל התושבים לגבי המושג - וכתוצאה מכך הצבת מטרות שונות למימוש ערך זה. הועלו השערות גם לגבי קשר בין תפיסת הקהילתיות לבין לקשר כזה, וכך גם באשר להיבט המגדרי. "גילה" של הקהילה, ונמצאו סימנים גובשה אבחנה בין תהליכים שמטרתם ליצור בסופם כלים ומנגנונים קהילתיים "מוכוונות לתוצאה", לבין תהליכים שמטרתם לחזק קהילה בעצם קיומם והשתתפות החברים בהם "מוכוונות לתהליך". אבחנה זו חיונית לצורך מימוש הציפיות מתהליכי פיתוח בנושא. המשמעויות העיקריות ל"קהילתיות" אשר זוהו במחקר הן: שיוך לקבוצה, שיתופיות, "עצמאיות הקהילה", "ייחודיות הקהילה" ו"קהילה מאפשרת". כל אחד מהמובנים מבטא ראיה שונה, של המושג ברמה האקדמית, ושל החיים ביישוב ברמה המעשית. העמקה והרחבת הידע בכל אחד מהמובנים וקשריהם יחזק את הכלים התיאורטיים למחקר בתחום וכן יוכל לשפר את כיווני הפיתוח בקהילות עצמן. תהליך פיתוח קהילתי שנערך בשנים בישוב הקהילתי "גבהים", אפשר, בין היתר, את בחינתו המעשית של המושג "קהילתיות" במובנו ההתיישבותי. התהליך שיזמו חברי הישוב ולווה על ידי חוקרי "המרכז למחקר פעולה" של המכללה האקדמית עמק יזרעאל התבסס על שיתוף הציבור וכלל זיהוי צרכים ומטרות, התוויית כיווני התפתחות עתידיים וגיבוש דרכים ליישומם. לאורך תהליך זה באה לידי ביטוי לעתים קרובות ה"קהילתיות" כערך וכמטרה כאחד. תפישת מושג ה"קהילתיות" 1 המרכז למחקר פעולה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 2 החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והתוכנית לתואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 3 החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 4 החוג לשירותי אנוש, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן שם הישוב בדוי 139

140 למרות ש"גבהים" הוא מראשוני הישובים הקהילתיים בישראל, לא נעשה בו ניסיון ממשי להגדיר או להסביר במדויק את מושג ה"קהילתיות" למה מתכוונים כאשר משתמשים בו באופן כה אינטנסיבי? ככל שאנחנו יודעים, הגדרה כזו לא עלתה גם בישובים קהילתיים אחרים, או באקדמיה. הראשוניות והחדשנות שעלו עם צורת התיישבות זו יצרו מן הסתם פרשנויות שונות ומגוונות של המושג. זאת, בשונה מתפישתם האחידה של תושבים את הקיבוץ, את המושב או את העיר מושגים שהיוו לדידם מסגרות התיישבותיות מגובשות שעברו תהליכי מיסוד ארוכים. המושג "קהילה" לובש כיום שימושים רבים החל מ"קהילת הדובים בחוג הארקטי" ועד ל"קהילה ההומו-לסבית" ו"קהילת הגולשים", אך פיזור משמעויות זה הוא יציר העשורים האחרונים בארץ 1 ובעולם. עד אז ציין המושג "קבוצת אנשים החיים במקום אחד או באזור משותף", ולכן אך טבעי הוא שההגדרות הפורמאליות הנפוצות גם הן פותחות ומתארות אותו במילים אלה. בהמשך הורחבו משמעויות הקהילה וכללו הגדרות כדוגמת "מערך של קשרים חברתיים, המבוסס על מכנה משותף 2 בין חבריו, בדרך כלל תחושת זהות משותפת". התפתחותו של המושג כוללת שלושה שלבים עיקריים : "קהילה גיאוגרפית" הקדומה ביותר: קבוצת אנשים החיים או פועלים באזור משותף כדוגמת כפר, קיבוץ, שבט או שכונה. "קהילה פונקציונלית" קבוצת אנשים שיש ביניהם קשר פיזי, והמכנה המשותף ביניהם הוא תפקודם, מקצועם או פעילותם הזהים או דומים כדוגמת איגוד מקצועי, בוגרי אקדמיה ספציפית, קבוצת ספורטאים. "קהילה וירטואלית" קבוצה שהקשר בין חבריה אינו פיזי אלא מתבסס על תקשורת בלבד. קהילות כאלה התפתחו בעיקר בשנים האחרונות באמצעות האינטרנט ותוכנות שיתוף שונות. קרייג (2005) מבחין בין שלושה סוגי קהילה אחרים, המאופיינים על ידי שמם: "קהילות גיאוגרפיות", "קהילות זהות" ו"קהילות מבוססות עניין/נושא". בהקשר זה חוזרת משמעות הקהילה ב"ישוב קהילתי" אל מובנה המקורי, של אנשים החיים יחד במקום משותף המובן הגיאוגרפי (על פי טאניס, אצל: שפירא ובן אליעזר, 1986). לפי מיון זה, הישוב הקהילתי שייך לסוג "הקהילות המגודרות", המופרדות פיזית מסביבתן, בשונה מ"הקהילות הספונטאניות" (להבי, 2005), ובתוך סוג זה ניתן למיינו ל"קהילות ייעוד" או ל"קהילות מתוכננות", לפי אופיו הספציפי. מובנה של "קהילתיות" באנגלית אף הוא אינו חד-משמעי, וניתן לפרשה בהקשר זה כ- communalism, communitarism, communality, communion וכיו"ב, כל מושג ופירושו הנפרד. בתקופה זו של התעוררות השימוש במושג כערך מרכזי, ראוי להקדיש מחקר נפרד למשמעותו המודרנית בעולם מול זו שבישראל, בהתייחס למובנו ההתיישבותי. כאן המקום להזכיר את התיאוריה של גרדנר (1996) העוסקת במרכיבים הרצויים ל"בניית קהילה", שבהקשר זה הוא מושג חופף ל"קהילתיות" אצלנו, אף שמבחינה לשונית האחד הוא פועל והשני שם תואר. לפי גישתו של גרדנר, קיימים תשעה מרכיבים חיוניים לכך: ההגדרה הראשונה מתוךHall Websters' New World Dictionary of American English.(1991).Prentice Scott, J., & Marshall, G. (2005). A Dictionary of Sociology, Oxford University Press

141 מסגרת משותפת ליחידים ולקבוצות, שיש בה פתיחות וזהות גרעין הסכמה על ערכים משותפים מערכת משולבת של נתינה וקבלה הדדית תקשורת פנימית יעילה השתתפות פעילה "הגדרה מחדש" מתמדת של זהות הקהילה שמירת פתיחות המערכת דאגה להמשכיות שמירת הקיים למען העתיד. בפרק על "משמעות הקהילתיות" נפרט את מובני המושג כפי שבאו לביטוי בפרויקט "גבהים לאן?" ונוכל להשוות זאת לאפיונו של גרדנר. שלבי הקהילתיות מחזור/מעגל חיים של ישוב קהילתי ניתן לנתח את מה שקורה ב"גבהים" באמצעות תיאוריות של "מעגל/מחזור חיים ארגוניים" (אדיג'ס ואחרים). בכל שלב עוסק הישוב בשאלת הקהילתיות בצורה אחרת, ומבחינה זו פרויקט "גבהים לאן?" צמח כתגובה ל"משבר טבעי" בחיי הישוב. אף על פי שלא חקרנו את ההיסטוריה של "גבהים" באופן שיטתי, ניתן לזהות בחיי הישוב מספר שלבים: שלב היזמות: מייסדי הישוב מנסים להגשים חלומות אישיים באמצעות הקמת ישוב. הם משקיעים בתהליכים אינטנסיביים למימוש חלומותיהם הנוגעים במושג "קהילתיות" ולהתאמתם למציאות בשטח ולרצונותיהם של שאר המייסדים. יש עיסוק רב ב"כלל" או ב"רשות הרבים". שלב הגיבוש: אנשי הישוב הופכים את הפתרונות שהועלו בשלב הראשון לנורמות ונהלים. עדיין יש השקעה ניכרת בפיתוח הקהילה, אך זו פחות אינטנסיבית וקונפליקטואלית. בשלב הזה הישוב כבר מגדיר את עצמו ואת כלליו, ומעגן אותם בנורמות חברתיות, במבנה הפורמאלי של הישוב וביחסים בין אנשים. שלב המיסוד: הדגש עובר מעיסוק בכלל לעיסוק בפרט (עבודה [שהיא ככלל מחוץ לישוב] ומשפחה). המייסדים וגם המצטרפים לישוב מקבלים את הנורמות כמובנות מאליהן, יש מעט עיסוק מפורש במשמעות הקהילתיות ומתרחשת שחיקה הדרגתית בנורמות שלה. ניהול הישוב וחיי הקהילה ממוקדים בשימור ושיפור הקיים ולא בחשיבה לטווח הארוך. בשל ההדרגתיות של התהליך והעיסוק בתחומים אחרים, השינוי (השחיקה) בקהילתיות מחלחל לתודעה באופן איטי. שלב משבר "אמצע חיים". מתרחש עם התעוררות אירועים המערערים את השגרה ואף מעוררים לעתים חרדה ודאגה לגבי עתיד. במקרה של "גבהים" מדובר על סגירת בית הספר וקשיים שהתעוררו בנושא ההרחבה. סגירת בית הספר הצביעה על הזדקנות הישוב, אך גם על חוסר חשיבה אסטרטגית ויכולת להתמודד עם איומים מהסביבה (תחרות עם ישובים אחרים והיעדר שיתוף פעולה עם גורמים פוליטיים). אנשי הישוב גילו שבמבחן המציאות, טענת ה"ראשוניות" שהייתה עיקר גאוותם לא הועילה להם. עיכובים בנושא הרחבת הישוב גם הצביעו על הזדקנות הישוב, על הצורך למשוך דור צעיר, ועל כשל בתכנון לטווח הארוך. משבר אמצע החיים יוצר צורך הכרחי להסתכל קדימה (לטווח ארוך). חלק מאנשי הישוב, ובמיוחד הוותיקים, מודעים באופן חד וברור לפער שנפער בין הקהילתיות "של פעם" לבין

142 המציאות של היום. על בסיס ניסיון העבר מסיקים חלק מהתושבים שאפילו בנושאים קריטיים לעתיד הישוב האינטרס הצר של הפרט עלול לגבור על אינטרס הכלל. נוצרת "התעוררות" מחודשת סביב הצורך בשינוי, אף שכיווני השינוי אינם ברורים בהכרח. הופעת מושג ה"קהילתיות" בתהליך במהלך האירוע שלפנינו אכן נעשה שימוש מגוון במושג הקהילתיות, לאורך כל התהליך החל מהייזום וזיהוי הצורך, דרך הגדרת המטרות והחשיבה ועד לאופן היישום. המשתתפים אמנם לא נשאלו במפורש על משמעות המושג בעיניהם (יש מקום לכך בשלבים מאוחרים יותר של התהליך), אך כללו אותו ביוזמתם כצורך, ערך או מטרה בשלבים השונים של הפעילות. בבואנו לפרט את משמעותן של המטרות, נראה כי תפישת הקהילתיות הפרויקט, כפי שנוסחו על ידי קבוצות המובילים: ביטוי קיבלה במטרות יצירת מעורבות קהילתית בפרויקט "גבהים לאן?" הגדרת כיווני ההתפתחות של הישוב לטווח הארוך על מנת לתת מענה לצרכים של אוכלוסייה רב גילאית בתחום חיי הקהילה, החינוך ותרבות. הנעת תהליכים אשר יובילו בתוך שנה להתחלת יישום הרחבת הישוב בשילוב משפחות חדשות, בנים ממשיכים ופתרונות מתאימים לאוכלוסייה. הנעת תהליך לשינוי הדרכים לניהול אפקטיבי של הישוב ברמות שונות ולאורך שנים עניינה של המטרה הראשונה הוא מעורבות קהילתית כתכלית בפני עצמה. עניינן של המטרות האחרות הוא תכנון לעתיד ופעולות מעשיות (קונקרטיות) למימושו. ניתן לפרש את שתי התכליות השונות כביטוי היבטים שונים של קהילתיות. שלוש המטרות האחרונות מדגישות את פן ה" doing " של הקהילתיות ביכולת הקהילה לתכנן ולממש את העתיד הרצוי לה. המטרה הראשונה מדגישה את פן ה" being " במפגש ושיח בין חברי הישוב במסגרת הפרויקט. המשמעויות השונות באות לידי ביטוי בתגובות המשתתפים לשאלת ה"מדוע?". חלק מהתגובות מדגישות את ה- doing והמכוונות לעתיד ("צורך בשוני ותחושת הקיפאון, התחדשות, אופק, עיצוב המציאות, להשפיע, להשתפר). שאר התגובות מתייחסות לתחושות אישיות ולקשר בין אנשים (ייחודיות, בית, התחברות מחדש/מחזור חיים, לשמור שלא הכול ישתנה,שייכות). אין בהכרח סתירה בין שני ההיבטים ויתכן ששניהם חיוניים ומשלימים זה את זה. עם זאת, ניתן לראות כאן דגשים שונים ומשמעותיים: חלק מהמשתתפים תפשו את הבעיה במונחים של אפקטיביות והפתרון כהשגת תוצאות מעשיות ומוחשיות. חלק אחר תפשו את הבעיה במונחים של קשרים ואווירה וראו בתהליך הזדמנות "להתחבר מחדש". בשלב הזה הופיעה "הגברת הקהילתיות בישוב" כמטרה אחת מתוך ארבע עיקריות שגובשו. הכוונה בכך הייתה לתוצר התהליכי של העבודה עצם הייזום, הפעילות המשותפת, ההתכנסות החריגה והתקשורת הממוקדת בין התושבים כפעילות המגבירה את ה"קהילתיות" (משמעויות יפורטו בהמשך). מושג זה הוגדר כמטרה יחד עם מושגים דומים "שיתוף, מעורבות, מודעות, יצירת דיאלוג". מטרה תהליכית זו ניצבת מול שלוש המטרות העיקריות האחרות שגובשו, אשר כולן הינן ברמת התוצאה: הגדרת כיווני התפתחות הישוב, קבלת החלטות לגבי הרחבת הישוב, החלטות על דרך ניהול הישוב. יודגש, כי בין המטרות העיקריות לא נכללה "יצירת תנאים לשיפור/הגברת 142

143 ה( הקהילתיות", שהינה מטרה תוצאתית הנוגעת לגיבוש הקהילה בעתיד, אף שמטרה זו נזכרה בשלב סיעור המוחות המוקדם. בפועל, אחרי "היום הפתוח", הושם הדגש על השגת תוצאות קונקרטיות. הפעילות המכוונת להשגת מטרת "המעורבות" (being- הייתה דלילה ביותר. אחת הסיבות לכך היא שביום הפתוח לא קם אף צוות לטפל בנושאים הקהילתיות לשמה. לא ברור מדוע לא קמה קבוצה כזאת. האם נושא הקהילתיות פחות עניין או "בער" לתושבים? האם הוא אמורפי מכדי להניע פעילות? האם אנשים העדיפו להתמקד בעשייה קונקרטית? בסופו של התהליך שבוצע, בדיון הצוות על "מה הושג ומה לא הושג" (תוצאות מול מטרות), הוסכם בין היתר כי הושגו "שיתוף הציבור בתהליך", "שיח קהילתי", "חוויה משותפת", אך בעמודת ה"לא הושג" הופיעו ההיגד הבא: "שיתוף הציבור והמעורבות טרם הפכו לנורמה". סיכום זה מבטא היטב את ההבדל שבין פעילות/תחושה שהיא "תנועה בכיוון" לבין השגת מטרה כוללת, התלויה במשתנים נוספים דוגמת משך הפעילות והיקפה, ובעיקר עמדתם ותגובתם של גורמי הסביבה. השערה נוספת מתייחסת לפן המגדרי. בשלבים הראשונים של הפרויקט (גם מהקהילה וגם מהמכללה) כל היוזמים היו גברים. יתכן שרוב הגברים הדגישו את ה" doing " ורוב הנשים, שהצטרפו בשלב של ההערכה בפעולה, הדגישו את ה" being ". אולי, באופן לא מודע, הנשים ויתרו לגברים ונתנו להם להוביל בהתאם לתפישתם. כפי שצוין, שלושת הצוותים שהפיקו תוצאות הונהגו על ידי גברים ובראש שלושת הצוותים שהפסיקו את עבודתם עמדו נשים. עובדה זו דורשת בדיקה מעמיקה יותר. אולי קבוצות אלו הפסיקו לפעול מפני שהדגש המעשי פחות עניין את ראשיהן? מבחינה תיאורטית אפשר לנתח את הממצאים במושגים של למידה ארגונית. למידה של לולאה אחת learning) (single loop מתייחסת ללמידה ברמת אסטרטגיות הפעולה משנים את מה שעושים על מנת להשיג את המטרות הקיימות באופן אפקטיבי יותר. למידה של לולאה כפולה ) loop double (learning מתייחסת ללמידה ברמה של מטרות, ערכים, תפישות המציאות והנחות יסוד. שינוי לולאה אחת חשוב מאוד, אבל בסופו של דבר עלול לחזק את המצב הקיים. למידה של לולאה כפולה מערערת את האיזון במצב הקיים, אבל היא קשה יותר ודורשת רמה גבוהה יותר של חקרנות. באירוע "גבהים" לבש היבט זה ביטוי בדמות ידומם של נושאי "הלולאה האחת" (נוף וסביבה, תרבות) בקלות יחסית, בעוד ששני הנושאים שניתן לתארם כ"לולאה כפולה" נתקלו בקשיי חשיבה ומימוש (ה"קהילתיות" לא נבחרה כנושא לפיתוח, ו"שינוי המבנה הניהולי" נתקל בקשיי יישום). בהמשך ידרוש נושא הקהילתיות התייחסות ממוקדת ומעמיקה יותר. מצד אחד ממצאי ההערכה בפעולה מצביעים על תחושה של אובדן בקרב חלק מאנשי דור המייסדים ככל שהדברים נובעים לקהילתיות. מצד שני, ייתכן שהקהילתיות ב"גבהים" קיימת ושרירה (קבוצת הספורט, למשל), אך אופיה השתנה בהתאם לשינוי באוכלוסייה, צרכיה ורצונותיה, כפי שיפורט להלן. פרשנויות שונות למושג הקהילתיות יפורטו בפרק נפרד. משמעות ה"קהילתיות" בתהליך ובכלל המטרות השונות הנזכרות, כמו גם אופים של התוצרים, משקפים פרשנות מגוונת מאד, ואף עמומה, של תפישת הקהילתיות בהקשר היישובי. בנספח המצורף למאמר זה נוכל למצוא מגוון רחב של תפישות המושג תחת הכותרת "מדוע" במובן של: מהו הצורך הקהילתי עבור התושב? להלן מספר מובנים, המשתקפים מתוך התבטאויות תושבים במהלך הפרויקט, מבהירים מעט את העמימות ואף מצביעים על שורשיה האפשריים: 143

144 הצטרפות לקהילה: המובן הליטראלי מבטא תחושת יחד (התקהלות), לכידות, סולידאריות, שייכות לקבוצה, שיח קבוצתי, היפוכה של ההתבודדות. ב"גבהים לאן?" התבטא מובן זה בעיקר במילה "בית", "תחושת בית". שיתופיות: אם בישובים קואופרטיביים התבטא השיתוף בנכסים חומריים ובאמצעי ייצור, בישוב הקהילתי הוא אמור להופיע בנכסים "חברתיים/ תרבותיים" (זאת להבדיל מן "ההון החברתי", שיוזכר בהמשך). אם המובן הראשון מבטא "אני שייך לקבוצה", כאן הכוונה היא לומר "הקבוצה שייכת לנו". השיתופיות היא הנטייה או המגמה לשיתוף, והיא תוכל להתבטא בחינוך, בקשרי החברה, בניהול המשותף, וכד'. מובן השיתופיות מדגיש את השייכות של הקבוצה ונכסיה לכלל החברים בה, את הפעילות המשותפת ואף את זכויות הפרט לשיתופו בקבוצה. מובנה הוא היפוכו של הקפיטליזם הפרטני. זהו למעשה המובן המסורתי של הקהילתיות, לאורך כל שנות ההתיישבות הכפרית. עצמאיות הקהילה: בהקשר זה משמעות הקהילתיות היא יצירת קבוצה המסוגלת לקבוע ולעצב את דרך התנהלותה ואורחות חייה, ועושה זאת הלכה למעשה. בביטויי התושבים ראינו את המשמעות הזאת מייחדת את הישוב מ"שכונת וילות בעיר", והיא מבטאת דגש של השפעת הפרט-התושב על סביבתו המיידית שמעבר לתא המשפחתי. מול שני מעגלי ההשפעה האזרחיים ה"עירוניים" (משפחה ובחירות למוסדות השלטון) מוצבת החלופה שיש בה מעגל השפעה שלישי, הלא הוא הקהילה. מובן זה עומד בבסיס עיקרון "החברה האזרחית". הפרט/האזרח מונע (motivated) לקהילתיות מסוג זה מכוח גישתו האזרחית, והוא פועל בכלים השייכים ל"הון החברתי" התנדבות, צרוף כוחות וכד'. זהו היפוכה של "האזרחות הפאסיבית". מובן זה מאפיין במיוחד את הישובים הקהילתיים הראשונים, לכל הפחות במהלך הדור הראשון לקיומם. כדברי אחד התושבים: "הצטרפנו לישוב, כי פה היה ניתן להשפיע על הסביבה הקרובה". ייחודיות הקהילה: מובן המייחד את הקהילה מסביבתה ומדגיש את השוני שלה מצורות התיישבות או חברות אחרות. במהלך הפרויקט עלתה לעתים קרובות הבעיה של "אובדן הייחוד" והובע הרצון להחזיר או ליצור את ה"צביון המיוחד". הקשר זה מזכיר את מיון "הקהילות המגודרות" הנזכר לעיל, שעל פיו אחד מסממני ההיכר הבולטים של הקהילה הוא הפרדתה הפיזית או השיוכית מסביבתה הקרובה והרחוקה באמצעות גדר, ועדת קבלה למועמדים לחברות בה או אוטונומיה תרבותית/חינוכית. הקהילה מוגדרת במובן זה על ידי גבולותיה, בדומה למרבית הארגונים האחרים, אך בסתירה כלשהי לקהילתיות במובן השיתופי. מובן זה מאפיין תקופות קצובות וכן קבוצות ספציפיות לאורך קיומן של קהילות גיאוגרפיות, וגם בתהליך שלנו הוא תפס מקום מרכזי בצורכי התושבים, שגרסו: "צריכים לשמור על הייחודיות שכל כך חשובה, אחרת מה אני עושה פה?" "השפעה פנימה": כפעילות אזרחית מתאפיינת הקהילתיות ב"השפעה פנימה" כל המשמעויות לכך במסגרת האירוע התייחסו לפעילות החברים בתוך הקבוצה ולהשפעות הקבוצה על חבריה ואורחות חייהם בשונה מפעילות אזרחית טיפוסית, המאופיינת בהשפעת הקבוצה לפי ערכיה על סביבתה באמצעות עמותה, אגודה,מפלגה וכד'. יצוין כאן כי גם אצל גרדנר בניית הקהילה אינה מאופיינת ב"פעילות החוצה", וכל תשעת מרכיבי בניין הקהילה הנכללים בתיאוריה שלו מאופיינים ב"פעולה פנימה". ניתן לומר כי אף שישנן קהילות שונות המקיימות פעולות רווחה, סיוע כלכלי, הכשרה מקצועית ותמיכה מול אוכלוסיות שונות הזקוקות לכך, אין פעילות זו מאפיינת את הקהילתיות כמרכיב, ואף ניתן לאפיין את "הפעילות פנימה" כמייחדת את הקהילתיות מול פעילות אזרחית אחרת. 144

145 "קהילה מאפשרת": מובן זה הוא חדשני וניתן לאתרו בקהילות קטנות בנות המעמד הגבוה במערב וכן בהתארגנויות יישוביות צעירות בישראל. אפיוניה העיקריים של הקהילה הוא תקשורת פתוחה בין חבריה, העצמה אישית ותחושת חופש פעולה קהילתי של פרטיה. בקהילה כזו המיסוד הוא ברמה נמוכה והמערכת כולה מעודדת יזמות קהילתית חופשית,(grassroot) בעיקר בהתארגנות תת-קבוצות לצורך זה, דוגמת פעילויות ספורט, איכות סביבה, סיוע לנזקקים וכד'. בשונה מ"עצמאות הקהילה", זוהי עצמאות בתוך הקהילה ויצירת הרשת המאפשרת יוזמות של פרטים וקבוצות קטנות. במצב זה הזהות הארגונית היא גמישה וחולקת את מקומה המסורתי עם המימוש העצמי של הפרט לפי בחירתו. זהו היפוכו של מושג "דין התנועה". במהלך הפרויקט זוהו ניצניה של "הקהילתיות המאפשרת", הנמצאת בתחילת דרכה. קהילה מתחדשת: ביטוי חדשני של הקהילתיות הוא הגמישות וההסתגלות לסביבה. קהילה חיה היא כזו העוברת שינוי והתחדשות מתמדת. מובן זה, הכרוך בהתאמה לסביבה ולכן מחובר אליה, סותר במידה מסוימת את מובנה של "הקהילה הייחודית", המדגיש את ההפרדה מהסביבה. בפרויקט היו לכך ביטויים רבים בפי התושבים, שהקיצוני שבהם היה: "אם לא נעבור שינוי, תוך שלוש- ארבע שנים המצב יהיה קטסטרופאלי..." או "[אני] לא יכולה להיות במקום שבו דברים קופאים על מקומם, [אני] חוששת מניוון..." סיכום ניתוח איכותני של מרכיבים רלוונטיים בפרויקט "גבהים לאן?" מאפשר הצצה לעולם התוכן של מושג ה"קהילתיות". ניסינו להתמודד עם המושג, שהפך כה נפוץ במישור היישובי והכללי, לרדת מעט לחקר שורשיו, לאבחן את המחזוריות המאפיינת אותו בהתפתחות ישוב ובעיקר לפרש את מובניו השונים כל כך בין אדם לאדם. נוכחנו כי ככלל הקהילתיות נתפשת כערך חיובי מאוד, "ראויה להשגה" ואף מושכת כנראה כמענה אפשרי לבעיית הניכור שבמערב המודרני. יחד עם זאת, הערטילאיות האופפת את המושג והחדשנות שבו בעיני הרוב יוצרים שפע של מובנים ומשמעויות, חלקם רחוקים זה מזה ואף סותרים זה את זה. כאשר מדובר באנשי אקדמיה, עשוי מגוון זה לשמש כר נרחב למחקר ולימוד, אך כאשר המשתמשים במושג הם אנשי המעשה השואפים להגשימו, עלולים הבדלי המובנים הלא ברורים ליצור תסכול ומחלוקות, ואף לעכב התפתחות. המשמעויות השונות של "קהילתיות" הצטרפות לקבוצה, שיתופיות, עצמאיות וריבוניות מקומית, ייחודיות, הגשמה עצמית וקבוצתית מאפיינות שלבים שונים בקבוצה ובישוב, תקופות התיישבות שונות, רקעים שונים של התושבים ואף אינטרסים אישיים שלהם. הבהרות נוספות של המושג השגור ואף מיונו ואפיונו לסוגים שונים יוכלו לסייע רבות הן לעוסקים במלאכה והן לחוקרים את התחום. מקורות: טאניס ואח', אצל: שפירא, י. עמ' ובן אליעזר, א., יסודות הסוציולוגיה, תל אביב: עם עובד, להבי, א. (2005). קהילות מגורים חדשות בישראל בין הפרטה להפרדה, דין ודברים, ב( 1 ),

146 Craig, G. (2005). Community capacity-building: Definitions, scope, measurements and critiques, paper for OECD, Prague. Gardner, J. (1996). Building Community, Community Education Journal, 23(3), 6-9. נספח: מדוע התהליך חשוב לקהילה? ציטוטים הצורך בשינוי ותחושת הקיפאון דברים הולכים בכוח האינרציה. אני לא יכולה להיות במקום שהדברים קופאים על מקומם. לא מתמידה בעבודה יותר מ- 5 שנים. אנחנו הופכים להיות חברה חד-גונית, רוצה חב' רב גילית. חוששת מניוון, הסתגרות בבית של אנשים. דינמיקה תנועה. משעמם כאשר אין שינוי. ייחודיות אם הדברים לא ישתפרו, שיהיו אטרקטיביים בשביל להישאר נהפוך להיות שכונה בעיר ואפשר לגור במקום אחר. איך ניתן להמשיך ולשמור על הייחודיות של המקום. הדברים התחילו להתמסמס מבחינה קהילתית. אין לי כבר ילדים פה אז מה אני עושה פה עכשיו? צריכים לשמור על הייחודיות הכול כך חשובה אני רוצה שיהיו אותם הדברים שהחזיקו אותי מאז ועד היום. מגורים ניתן למצוא בכל מקום אחר. בית אני פרקטית מסתכלת על המקום הזה כמו בית שנחוץ בו שיפוץ. האם לשפץ בית פרטי ב"גבהים" או לקנות בית בתל אביב. קיום הבית שלי זה מה שהביא אותי הנה. אני רוצה להישאר פה נולדתי פה וגם אבא שלי נולד פה. עצרתי טרמפ לבחור צעיר, שאלתי אותו מי הוא והוא אמר לי שהוא שכן שלי. המילה שבחרתי בה היא בית. בן זוגי לא מ"גבהים" והייתה אפשרות שאעבור אליו אבל החלטתי שזה הבית שלי. אני חושבת שאני יודעת איך "גבהים" צריכה להיות. אני עובדת עם זקנים ומכירה ישובים שהם לא רב דוריים. אם יש בישוב יותר קלנועיות מאשר אופניים, הישוב בצרה. אני לא רוצה להיות ישוב של קלנועיות. אני רוצה ישוב רב-דורי, משפחה יכולה לתמוך. התחברות מחדש/מחזור חיים ב השנים האחרונות התנתקתי. בהתחלה הייתי פעיל בעיצוב של מה שקרה. עברנו מילדות ועכשיו הגיע זמן להירתם שוב. מחזור חיים ומעורבות על מנת לעצב מה שיקרה בעוד כמה שנים. אם לא יהיה שינוי תוך 4-3 שנים, תהיה קטסטרופה קהילתית. המשבר כבר התחיל. היום אני רוצה כבר לעשות משהו על מנת שלא נבוא עוד כמה שנים ונגיד חבל שלא עשינו שום דבר. הצרכים שלנו היום שונים מאשר היו. אם לא נעשה משהו שיתאים את הקהילה לצרכים שלנו לא נוכל להמשיך לקיים חיי קהילה. באתי מטבעון עבור חיי הקהילה. לשם המשכיות של הישוב צריך לשנות. צריך לבצע, לא רק לחשוב לפני 15 שנים התנתקתי. אני זוכרת את הערב שיצאתי משיחה והחלטתי לא להיות יותר חוויית האינטריגות הרתיעה אותה והתנתקתי טוטלית והיה לי מתאים. בשנה-שנתיים האחרונות אני הולכת עם הרגשה קשה. לפעמים קורים ב"גבהים" דברים שקשים לי. לא מתאים לי כרגע לעסוק בפרויקט, אבל מאחר שהמקום יקר לי ואכפת לי, אני מצטרפת. 146

147 ניתן לחשוב איך יראה המקום הזה עוד 25 שנים. אנחנו מתבגרים ונוכל לעשות הרבה דברים. מוכנה לעשות הרבה כדי שהבנים יוכלו לחזור הנה. זה חשוב לי כי כדי ש"גבהים" תמשיך לחיות וכדי להרגיש שיש משמעות לחיים פה עניין הרב-דוריות הוא לב העניינים. בי"ס נסגר ועוד מעט לא יהיה גן ילדים. דיברו על חגיגות 25 שנה ואני שואלת: מה יש לחגוג? בעצם אנשים דיברו על מחזור חיים אישי ובעצם הישוב גם הוא עבר מחזור חיים. לכן המצב דורש מחשבה שנייה. מה שקורה לאנשים כאן קורה לעוד אנשים בישוב. הרבה הזכירו שאם לא מוצא חן יש אלטרנטיבה שהיא לעזוב. בישוב זה מתחלק, אנשים אומרים כדי שלא אצטער שאני כאן צריך לעשות משהו. אחרים לא חושבים שצריכים לעשות ואם אחרים לא יעשו יעזבו. התחדשות יש לי פחד מניוון ומסיאוב. לכן אני מוכנה לפעול. אני רוצה התחדשות ולמנוע ניוון. יש פה ישוב עם איכויות של אנשים. מה שקרה זה אנטי- תזה של איכויות ההרחבה נעשתה לא נכון. לקחתי נוער טרמפיסטים ושאלתי אותם מי אתם את לא מכירה, אנחנו מההרחבה. אני לא רוצה מציאות שמראש אומרים שאני לא צריכה להכיר. אופק מה שהביא אותי זה תהליכים בישוב: אופק זאת המילה. מרוב עצים לא רואים את היער. אנשים לא רואים מה קורה להם. אם יצא איזה אופק, זה יביא לי סיפוק. יכולת השפעה ועיצוב של דברים. אנשים מרגישים שלא יכולים להשפיע. יש מצב של קבוצת אשים שיכולה להשפיע על הסביבה. תפישת המקום שונה מאדם לאדם. יש שעוצרים טרמפ בישוב ויש שלא. אני פה בשביל להרוויח אני עושה וכולם מרוויחים. הנושא של מחזור חיים מאוד משמעותי איפה הפוקוס שלך? אני תמיד שואל עצמי לפני פעולה איך יראו הדברים בעוד 15 שנים. אנשים מרגישים שהם יכולים להתמקד בדברים שנותנים להם יותר משמעות. סיפור: בשנה שעברה קמו הישובים באזור ועשו הכרזה עצמאות ואז פעם ראשונה ראינו אנשים מחייכים במליאת המועצה. אנשים ראו שהם יכולים להשפיע וזה מה שקורה פה. הרגשות התסכול הביאו אותי למסקנה שאם כל האנשים המתוסכלים יפעלו אז יש אופק ותקווה. עיצוב המציאות זה החלק השני של חיי כאן. הצורך להסתכל קדימה ולעצב את המצב שיתאים לי. הפעם הקודמת זה דוגמא למה שקורה כאשר לא חושבים קדימה בית הספר נסגר. שלא אחיה בעיר רפאים. כבר עכשיו זה המצב. "גבהים" הייתה משהו חדשני לפני 25 שנים והיום לא. לא נוח לי עם המצב, צריך לפעול, אם אנשים לא ייקחו את האחריות וייכנסו להנהלה, אין שום סיכוי לממש את זה כמו שהעניינים מתנהלים כרגע. הישובים באזור השתנו, "גבהים" לא. להשפיע הצטרפנו לכאן מאחר שפה ניתן היה להשפיע יותר על הסביבה הקרובה. במקומות אחרים לא הייתה יכולת כזאת. לאחרונה יש הרגשה שהרבה דברים לא מתנהלים כפי שצריך. הצטברות של הרגשה הנוגעת בדברים רבים. הישוב לא מתנהל כפי שאני הייתי רוצה שיתנהל. יש לי רצון להתגייס, לקום ולעשות משהו. זה חשוב לי מאחר שכשנמצאים בסביבה מסוימת, רוצים לתקן זאת. במדינה לא יכולים להשפיע, כאן אפשר. הישוב מנוהל על ידי אספות... יש הרבה שרוצים 147

148 להשפיע, אבל האספות מייגעות. יש חוסר שביעות רצון מדרך התנהלות הדברים. מאז הקמת הישוב לא נערך דיון רציני בשאלה כיצד הישוב מתנהל. היו כל מיני דברים מההתחלה שלא היו בסדר ולאחרונה יש מסה קריטית של אנשים הרוצים שינוי. להשתפר לעשות יותר טוב בכל תחום אפשרי והלוואי שישתלב עם הטוב של הישוב. הישוב יכול לשפר את עצמו. אני רוצה להשתפר ולשפר. כשאני עושה את זה, יש לי סיפוק. זה סיפור של מדרגות כל פעם לעשות יותר טוב. חששות וסקרנות הטריד אותי שבתהליך הקודם להרחבה נוצר ניכור. הייתה הסכמה על הצרכים אבל לא היה אכפת אם השני נפגע. אנשים שהיו בעד שינו את עמדתם ביום ההצבעה כי ראו שהעניין יפגע בהם. בעלי תפקידים שינו את עמדתם. אני סקרנית כלפי אנשים שאני לא מכירה. זה חשוב לי מאחר שהגעתי ל"גבהים" למצוא איכות חיים חברתית ומרחב. אני פוגשת הרבה אנשים שעוסקים בהרחבות של ישובים אנשים שבאים עם הפרויקט. יש נציגים מישובים מצליחים שאינם מצליחים להביא להצלחת תכניות של שינוי. בישובים אלה האינטרסים האישיים גוברים על הציבוריים. היכרות עם שפת התכנון, אני במקום אחר היום ואין סיבה שלא אעשה למען הישוב. חשובה לי ההתחדשות. ילדים אני חרד מן העובדה שאין פה ילדים. באנו מרעות שם יש הרבה ילדים והמעבר לכאן היה חד. התלבטנו בשאלה האם זה היה צעד נכון לנקוט בו. הישוב והטבע יפים פה, אבל אין חברת ילדים. אני גם חושב שהרחבה תביא להתחדשות בתרבות ובחברה. אני מוטרד האם אנחנו נותנים לילדים את מה שצריך מבחינה חברתית. מסביב רואים שיש הרבה יותר פעילות. לכן אני מוכן לתרום ולפעול על מנת לשפר זאת. יש לי אחריות כלפי הילדים אני החלטתי בשבילם איפה יגורו ואני לא בטוח שזאת הבחירה הנכונה. בטוח שאם נצליח להביא עוד ילדים, זה יהיה טוב. צריך להרחיב תוך שמירה על ייחודיות. האם זאת רק הבעיה שלך בין הצעירים. לא הרבה צעירים חושבים כך. המכתב של עמיר הראה שיש פה הזדמנות לפעילות. לשמור שלא הכול ישתנה - שייכות אני כאן כדי לשמור שלא הכול ישתנה. חשוב לי שכמה דברים יישארו, דברים שבזכותם אני אוהבת את המקום ומרגישה בו תחושה של בית. חשוב לי לאהוב את המקום, להרגיש שזו זכות בשבילי לחיות פה. השייכות חשובה לי. המודלים האחרים של עיר לא סיפקו אותי. אני מרגישה שאני משפיעה ומעורבת לאורך כל השנים. רוצה שינוי לא טוטאלי, שישמר את היקר לי. יש לי תפקיד אקטיבי לשמר את מה שחשוב לי. הגודל של הישוב יכול להפחית מתחושת היכולת להשפיע ולהכיר, אני אוהבת שיש אנשים שאיכפת להם ממני. ילדתי שני ילדים בירושלים רק שכנה אחת נכנסה להגיד לי מזל טוב. כשילדתי פה, אנשים לא הפסיקו להגיע לאחל מזל טוב. 148

149 יתרונות קשרים החלשים בחיפוש עבודה בעידן של משבר 1 חביאר סימונוביץ תקציר בחברות המודרניות מחפשי עבודה נעזרים ברשתות חברתיות שלהם. רשתות אלו עשויות להביא את מחפש העבודה לתפקיד בעל מעמד, יוקרה ושכר גבוה או עלולות להביא את האדם לתפקיד שלא יקדם אותו. ידוע שבעלי קשרים ברקע צבאי, תעסוקתי ולימודי משיגים מקומות עבודה טובים יותר ושכר גבוה יותר. לעומת זאת אנשים השייכים לרשתות חברתיות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית משיגים עבודות נחותות הן מבחינת תפקיד ומעמד והן מבחינה שכר ואפשרויות קידום. מחפשי עבודה השייכים למעמד חברתי-כלכלתי נמוך לא מנצלים כראוי את הרשתות החברתיות שלהם לעומת מחפשי עבודה השייכים למעמד חברתי-כלכלי בינוני וגבוה. עבודה זו מבוססת על מחקרו של (1995) Granovetter שזיהה את החוזק של הקשרים החלשים בחיפוש תעסוקה כנגד החולשה של הקשרים החזקים. בפרויקט של המחלקה לעבודה קהילתית של משרד הרווחה, קבוצות של בלתי מועסקים השייכים למעמד חברתי-כלכלי נמוך הוכשרו בכישורי חיפוש עבודה מבוססים על שימוש ברשתות חברתיות. מטרת הפרויקט לפתח כלי שילמד כישורים כלליים לחיפוש עבודה, וטכניקות לניצול היתרונות של הקשרים החלשים. תוצאות הפרויקט מחזקות את ההנחה שלחנך אנשים בכישורי חיפוש תעסוקה באמצעות רשתות חברתיות משפר את הסיכויים למצוא תפקיד הולם במעמד טוב יותר ובהכנסה גבוהה יותר. מילות מפתח: רשתות חברתיות; שוק העבודה; חיפוש תעסוקה; הבטלה; מבוא בשנים האחרונות עולה המודעות לחשיבותן של רשתות חברתיות networks),(social שהן מערכות של יחסים הדדיים בין מספר אנשים. לרשתות חברתיות תפקיד חשוב בתחומים רבים בחיינו. מחקרים מלמדים שרשתות חברתיות בתחום התעסוקה פועלות באופן ייחודי ושונה מרשתות חברתיות בתחומים אחרים (1999.(Reingold, במדינת ישראל, כמו בכל העולם, רוב האנשים מוצאים את מקום העבודה שלהם באמצעות מעגל ההיכרויות שלהם, כלומר דרך רשתות חברתיות. אולם, דרך השימוש בהן שונה בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בהכללה, ניתן לומר שאוכלוסיות מוחלשות במעמד סוציו-אקונומי נמוך אינן מפעילות באופן אפקטיבי את הרשתות החברתיות שלהם בהשוואה לאוכלוסיות חזקות יותר. השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה, הפעיל פרויקט ניסיוני שמטרתו להעניק לאוכלוסיות המוחלשות מודעות וידע בשימוש ברשתות חברתיות כדרך להשגת עבודה. תוצאות הפרויקט מראות שיפור ביכולת המשתתפים למצוא עבודה (1998.(Montgomery, 1 החוג לשירותי אנוש, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 149

150 ברשויות המקומיות שהשתתפו בפרויקט הועסק רכז לפיתוח תעסוקתי. הרכז השתמש בידע בהפעלת רשתות חברתיות כדי לסייע לאוכלוסיות היעד שלו. הוא לימד את לקוחותיו כיצד פועלות רשתות חברתיות בתחום התעסוקה וכיצד להפעיל אותן על מנת להשיג עבודה. כתוצאה מהפרויקט הופק תדריך לרכז התעסוקתי שבא לסייע לרכזי פיתוח תעסוקה להבין את מקומן של רשתות חברתיות בתחום התעסוקה וללמד את לקוחותיהם להשתמש בהן באופן אפקטיבי. מושגי יסוד ברישות חברתי Wasserman קיימים מספר מושגי יסוד שהם נחוצים להבנת הרשתות החברתיות והשפעתן ). (&Faust,1999 רשת חברתית network) (social זה מבנה חברתי של יחסי גומלין בין פרטים (יחידים, קבוצות, ארגונים, מדינות וכו') במרחב חברתי מוגדר. בכל רשת חברתית יכולים להשתתף מספר רב של פרטים ואין משמעות למגבלות של מרחק גיאוגרפי ביניהם. כמו כן, פרט יכול להימצא במספר רב של רשתות חברתיות. רשת חברתית נמדדת באמצעות ניתוח של רשתות חברתיות שבודקת את המעוט של הקשרים בין הפרטים ויחסי הגומלין ביניהם. לפרטים ברשת קוראים שחקנים (actors) ואלה הם המוקדים של הרשת. השחקנים יכולים להיות אנשים, קבוצות, ארגונים, מדינות ועודת המקיימים מערכת של קשרים מתמשכים עם שחקנים אחרים ברשת. כל שחקן נמצא במספר רשתות חברתיות, כגון רשת המשפחה, רשת של בעלי תחביב משותף, רשת של חברי יחידה בצבא וכן הלאה. הקשרים או יחסי גומלין בין שניים או יותר שחקנים הינם ערוצים להעברת משאבים חומריים ולא חומריים, כגון סחורות, מידע וידע. לקשרים בתוך רשת יש תכונות שונות, כגון עוצמה וכיוון. ישנם קשרים ישירים בין שחקנים שמכירים אחד את השני. ישנם קשרים עקיפים בין שחקנים שאינם מכירים באופן ישיר אחד את השני, אלא דרך שחקן שלישי שמוכר לשניהם. חוזק הקשר בין השחקנים מבחין בין קשרים חזקים, מבחינת האינטנסיביות, התכנים שלהם או חשיבותם הרגשית/חברתית, לבין קשרים חלשים, המאופיינים ביחסים לא אינטנסיביים ועם תוכן בעל ערך יחסי נמוך. קשרים עקיפים בין שחקנים ברשת הינם חלשים בהדגרתם. ברשת חברתית ממפים את הקשרים הרלוונטיים בין המוקדים. מיפוי רשתות חברתיות זה תהליך של שמתחיל באיסוף נתונים על רשת חברתית מסוימת. המיפוי נותן תמונת מצב של השחקנים והקשרים ביניהם. ניתן להציג את המיפוי באופן גרפי בעזרת תוכנות לניתוח רשתות חברתיות. 150

151 ישנם סוגים רבים של קשרים בין שחקנים: ידידות, משפחה, עבודה, ארגון, רקע משותף וכו'. סוג הקשר משפיע על אופי הרשת והתנהגותם של השחקנים בה. רשת של קשרי עבודה פועלת באופן שונה, למשל, מאשר רשת של קשרי משפחה או רשת המבוססת על תחביב משותף. הצפיפות (density) ברשת החברתית נמדדת כמספר הקשרים בפועל שיש בתוך הרשת כנגד הקשרים המרביים האפשריים. ככל שיש יותר שחקנים ברשת, גדל מספר הקשרים פוטנציאליים. בין השחקנים יכולים להיות קשרים חד-סטריים ודו-סטריים. כאשר שחקן מוכר על ידי אחרים שהוא אינו מכיר, או לחלופין, מכיר שחקן אחר אך האחר אינו מכיר אותו, זהו קשר חד-סטרי. קשר דו- סטרי קיים כאשר השחקנים מכירים אחד את השני. לקשרים היוצאים משחקן אחד ברשת ליתר השחקנים קוראים.Out-Degree זה יחשב כמספר הקשרים שיוצאים ממוקד מסוים למוקדים אחרים. לקשרים המגיעים לשחקן ברשת משחקנים אחרים קוראים.In-Degree זה יחשב כמספר הקשרים המגיעים לשחקן מסוים משחקנים אחרים ברשת. ככל שיש לשחקן יותר קשרים בתוך הרשת, רמת המרכזיות (centrality) של השחקן גדלה ועולה יכולת ההשפעה ברשת וכן הגישה למשאבים השונים בתוך הרשת. המושגים מרכזיות,,out-degree ו- in-degree מאפשרים למקם שחקן במפת הרשת החברתית ומבטאים את השפעתו ואת גישתו למשאבים שבתוך הרשת. ככל שה- out-degree גדול יותר, יש למוקד גישה ליותר משאבים. ככל שה- in-degree גדול יותר, יש יותר יכולת להשפיע. הון חברתי capital) (social מתרגם את האוסף הפוטנציאלי של הקשרים החברתיים ברשת חברתית להשפיע ולהשיג משאבים שונים. ככל שיש יותר קשרים בין שחקנים משמעותיים, עולה ההון החברתי. כמו סוגים אחרים של הון, הון חברתי ניתן לפתח ולהגדיל באופן מודע ומכוון. קיים קשר בין רשתות חברתיות לבין הון חברתי. לכל אחד יש הון חברתי משלו. הוא יכול להשתמש בו לטובתו הוא, אך גם לאנשים אחרים שמשתתפים ברשת. סך הכול ההון החברתי האישי של כל חברי רשת יוצר את ההון החברתי של הרשת ומכאן הפוטנציאל שלו להשפעה ולהשגת משאבים. רשתות חברתיות מהוות מרכיב של בניית קהילה. ככל שישנן יותר רשתות חברתיות בתוך קהילה, ישנם יותר קשרים (חזקים וחלשים) בין חברי הקהילה. הדבר נכון לגבי כל סוג של קהילה. קהילה עם הון חברתי חזק היא קהילה עם משאבים משמעותיים (חברתיים וכלכליים) אשר מקדמים את חברי הקהילה בנושאים שונים כולל תעסוקה. קהילה כזאת יכולה לספק הכריות, הפניות ומידע למחפש עבודה, ויש בה יותר מחויבות בין חבריה. היווצרות של רשתות חברתיות רשת חברתית נוצרת בדרכים שונות. משפחה ומשפחה מורחבת מהוות בסיס של רשת חברתית. שירות צבאי, מקום עבודה, חוג ריקודים או אפילו קבוצת אנשים שהכירו דרך ישיבה באותו בית קפה וממשיכה להיפגש שם באופן מכוון. כל אלה יכולים להוות בסיס של רשת חברתית. כל אדם נמצא במספר רשתות חברתיות, שבכל אחת מהן מקומו במבנה של הרשת יכול להיות שונה. פעם מרכזי ופעם שולי. חברותו של אדם במספר רשתות מאפשרת לו ליצור קשרים עקיפים בין השחקנים האחרים ברשתות נפרדות. אותו שחקן מהווה גשר בין הרשתות ויכול להזרים מידע ומשאבים בין אנשים שאינם מכירים אחד את השני. 151

152 "שש דרגות לקשר": חוקר רשתות חברתיות, סטנלי מילגרם (1973, 1995), פיתח את המושג של "עולם קטן" World) (Small בו חישב ומצא שניתן למצוא קשר בין שני אנשים כלשהם בעולם דרך שרשרת של שש דרגות. גישה זו מאפשרת למפות רשתות חברתיות שקיימות אך אינן נראות מובנות מאליהן. אורך שרשרת הרשתות תלוי יותר במרחב החברתי (מי מכיר את מי שמכיר את ההוא) מאשר במרחק הפיסי. משמעות הדבר לצורכי תעסוקה היא שאדם צריך להחליט עם מי הוא צריך ליצור קשר על מנת להשיג את העבודה המבוקשת, ואז לחפש את שרשרת הרשתות שתאפשר זאת. חור מבני Hole) (Structural זהו מושג שמתאר מצב שבו אין קשר ישיר בין רשתות חברתיות שיש בהן משאבים שעשויים לסייע אחת לשנייה ולחברים בהן. יש מעין "חור" במבנה החברתי שמפריד בין הרשתות או בין העולמות הקטנים השונים. בהעדר קשר ישיר בין הרשתות, משאבים אלה עלולים לא להגיע לאן שהם נחוצים. ניתן להתגבר על חורים מבניים על ידי ניצול שרשרת של רשתות המקשרות בים עולמות קטנים. שרשרת רשתות נוצרת על ידי שחקנים משותפים שמגשרים מעל החורים המבניים על ידי קשרים עקיפים. שחקן כזה יכול להזרים משאבים בין רשתות, על אף שאין ביניהן קשר. הרישות החברתי networking) (social הינו שימוש מודע, יזום ומכוון בקשרים ישירים ועקיפים כדי לממש מטרות חברתיות. מטרות אלה יכולות להיות למצוא אנשים בעלי עניין משותף ואף לחפש בן/בת זוג, הן יכולות להיות עסקיות כמו להגיע ללקוחות או לספקים חדשים, וניתן להשתמש ברישות החברתי למטרות תעסוקה כגון למצוא מקום עבודה, או לחלופין, למצוא עובדים. רשתות חברתיות בתחום התעסוקה רשתות חברתיות משפיעות על נורמות ודפוסי התנהגות. אלה משפיעות על גישתו של אדם לחיפוש עבודה ולעצם עולם העבודה. שימוש מושכל ברשתות חברתיות הינו כלי אפקטיבי ביותר בחיפוש עבודה. אולם, הרשתות החברתיות של אנשים מובטלים יוצרות נורמות ודפוסי התנהגות שמקשים על החברים בהן להיכנס לעולם העבודה. הבנת הדינמיקות של רשתות חברתיות נותנת כלי להבנת מחסומים אלה ואף כלים להפוך את הרשתות למשאב בחיפוש ובמציאת עבודה. השימוש ברשתות חברתיות בתעסוקה מאפשר לשנות את הגישה של הפרט בחיפוש עבודה על ידי הפעלת כוח הקבוצה תוך יצירת סינרגיה חברתית בין חבריה. רשתות חברתיות בתחום התעסוקה פועלות אחרת מרשתות אחרות בקהילה. בתחום התעסוקה בולטת החשיבות של החורים המבניים והקשרים החלשים שמגשרים מעליהם. גם מי שמחפש עובד וגם מי שמחפש עבודה זקוק לקשר עם אנשים שלפעמים אינם נמצאים ברשתות החברתיות שלהם. אנשים אלה זקוקים למידע על אנשים בעלי הכישורים הדרושים, ועל מקומות עבודה המתאימים 152

153 לכישוריהם. הקשרים חלשים, יוצרים את הדרך להעברת המידע ומאפשרים בסיס מסוים של אמינות מעבר לזו של מידע שמגיע ללא הקשר חברתי מוכר כלשהו. הרישות החברתי מאפשר להגיע למקומות עבודה ולמקבלי החלטות רבים בזמן קצר ובאופן אפקטיבי. קשר שנוצר באמצעות רישות ("פלוני שאתה מכיר הפנה אותי") יוצר אמון ראשוני בין הצדדים ומצמצם את הסיכונים של שני הצדדים. לקשרים חלשים היבט חשוב נוסף בתחום התעסוקה. אנשים מעדיפים ליצור קשרים תעסוקתיים ועסקיים דרך קשרים חלשים על פני קשרים חזקים. בדרך זו, הם אינם מערבבים רשתות עסקיות עם רשתות חברתיות אחרות. כך שאם הקשר העסקי/התעסוקתי אינו עולה יפה, הוא לא ישפיע לרעה על קשרים ברשתות חברתיות אחרות, שבהן הקשרים עשויים להיות חזקים יותר. רשת שבנויה בעיקר מקשרים חזקים וצפופים נותנת לשחקניה תמיכה רבה, תחושת שייכות חזקה ומערכת נורמות ודפוסי התנהגות ברורים. אולם באופן כללי יש לשחקניה אותו הון חברתי של קשרים, מידע והזדמנויות. בתחום התעסוקה, דווקא קשרים חלשים חשובים מאוד. ניתן לראות שאנשים מובטלים נוטים להיות ברשתות חברתיות בעלות קשרים חזקים עם אנשים מובטלים אחרים. אולם, יש להם מעט קשרים חלשים עם אנשים ברשתות חברתיות בעולם העבודה שיכולים לסייע להם. רשתות המורכבות מאנשים מובטלים אינן מסייעות לשחקניהן בחיפוש עבודה, ולעתים אפילו חוסמות אותם בגלל הנורמות ודפוסי ההתנהגות המקובלים בהן. לעומת זאת, רשת שיש לחבריה קשרים חלשים רבים לאנשים ברשתות אחרות, יש לה גישה למשאבים חברתיים רבים וגישה לאנשים בעולם העבודה. זה חוזקם של קשרים חלשים. רשתות חברתיות בתעסוקה ופיתוח חוזק הקשרים החלשים בפרויקט הנדון, קבוצת המובטלים ומחפשי עבודה, קיבלו הסבר על הרציונל של שימוש ברשתות חברתיות, על המושגים העיקריים ועל דרכי פעולה ליישום התיאוריה. ההסבר ניתן בשפה ברורה ומותאמת תרבותית לקבוצה. על מנת שהלימוד יהיה משמעותי, מופנם ומובן יש צורך לתרגל את עיקרי הנושאים באופן חווייתי. הכלים מתאימים לקבוצות שונות בהרכבן ובייעודן, לדוגמא, קבוצות לחיפוש עבודה, להכשרה מקצועית, להשלמת השכלה ועוד. העברת נושא הרשתות החברתיות נעשה בשנים או שלושה מפגשים. במפגשים נלמדים המושגים העיקריים והמרכזיים של רשתות חברתיות, והמשתתפים מתרגלים שימוש ברשתות החברתיות שלהם לשם סיוע לחברים אחרים בקבוצה בחיפוש עבודה. התרגול המעשי בודק את הבנת המושגים וגם מהווה בסיס לחיפוש עבודה בעזרת החברים שבקבוצה. כול משתתף מזהה את יכולתו לסייע לאחרים לחפש עבודה באמצעות הרשתות החברתיות שלו. לאחר מכן, מנתחים את תוצאות התרגיל באמצעות כלים לניתוח רשתות חברתיות שנלמדות בקבוצה. אחרי כשבועיים מתקיים מפגש נוסף בו המשתתפים אוספים אנשי קשר משחקנים אחרים ברשתות החברתיות שלהם ומחפשים עבודה באמצעותם. המפגש הזה משמש ללמידת עמיתים, העמקת ההבנה כיצד להשתמש ברשתות החברתיות שלהם ולחיזוק נכונותם להמשיך להשתמש ברשתות. דוגמא של שימוש ברשת חברתית לצורך חיפוש עבודה מוצגת כאן דוגמא של רשת חברתית. לצורך המחשה. 153

154 הגדרת רשת חברתית: זוהי רשת חברתית המתייחסת לכל מכריו של האדם, מכרי מכריו ומכריהם. אורי, עובד עם גיל גיל, בעלה של סיגלית סיגלית, חברה בקבוצה ההורים של סיגלית רחל, אשתו של אורי חופית, עבדה עם סיגלית בעבר משה, דוד של סיגלית קיים קשר ישיר כאשר האדם עצמו מכיר או הכיר אדם אחר. (לסיגלית קשר ישיר עם הוריה, בעלה, דודה ועמיתתה חופית). קשר חזק זה הוא קשר אינטנסיבי, עם תכנים בעלי חשיבות רגשית וחברתית. (קשרים חזקים בין סיגלית, הוריה, דודה ובעלה). קיים קשר עקיף בין שני אנשים שאינם מכירים באופן ישיר אבל מקושרים באמצעות אדם נוסף שמוכר לשניהם. (לסיגלית קשר עקיף עם אורי שעובד עם בעלה גיל ועם אשתו של אורי רחל). קשר חלש זה הוא קשר ברמת אינטנסיביות ומשמעות נמוכה. זה יכול לכלול קשרים בין בני משפחה רחוקה, ידידים ברמת היכרות כללית וחברים של ידידים, עמיתים שרמת הקשר איתם אינה אינטנסיבית, חברים לספסל הלימודים מהעבר ועוד. סיגלית, אישה בשנות השלושים לחייה, מחפשת עבודה בתחום המכירות. לסיגלית דוד העובד במשרה בכירה ברשת קמעונאית ארצית. סיגלית פנתה אליו בבקשה כי יסייע לה במציאת עבודה ההולמת את כישוריה. דודה השיב לה כי יש לו הצעה מתאימה אך בגלל מגבלות של מינהל תקין אינו יכול לקבל קרובת משפחה לעבודה תחתיו. הוא גם אינו מוכן להפנות אותה לעבודה אצל עמיתיו, כדי שלא יישאר "חייב" להם טובה. דוגמא זאת ממחישה כי דווקא הקשר החזק הקיים בין סיגלית לבין דודה חוסם בפניה את האפשרות להיעזר בו להשיג תעסוקה מתאימה. לגיל, בעלה של סיגלית, חבר לעבודה בשם אורי. גיל סיפר לו באחת מארוחות הצהריים שאשתו מחפשת עבודה. אורי נזכר שרחל, אשתו, סיפרה לו שמתפנה משרה במקום עבודתה. על פניו נראה לה שכישוריה והשכלתה של סיגלית יכולים להלום משרה זו. אורי וגיל מתווכים בין סיגלית ורחל. רחל, שיש לה קשר חלש, עקיף ורופף עם סיגלית, מספרת לראש המחלקה כי שמעה על מישהי שיכולה להתאים לתפקיד. על פי בירור קצר שערכה, מדובר באישה שמתאימה לתפקיד וגם מאוד נחמדה. על פי המלצתה של רחל, סיגלית זומנה לריאיון עבודה. היא התקבלה לעבודה. הקשר העקיף עם רחל אפשר לסיגלית קודם כל להגיע לראש המחלקה ולהיכנס לריאיון, כאשר יש כבר גישה חיובית מצדו. המלצתה של רחל הקלה על ראש המחלקה לקבל החלטה חיובית. בגלל מהות הקשר בין רחל וסיגלית, לא נוצר מצב מחייב. 154

155 קשרים מול פרוטקציה בתרבות הישראלית קיים בלבול בין שני המושגים "קשרים" ו"פרוטקציה". משתתפי סדנאות מעלים נושא זה לעתים קרובות, לכן יש להבין ולהסביר את ההבדלים בין השניים. פרוטקציה היא הפעלת קשרים אישיים על מנת להשיג תעסוקה עבור אדם שאינו כשיר לתפקיד או בניגוד לכללי מינהל תקין. לעומת זאת, שימוש בקשרים חברתיים מאפשר לאדם הזדמנות להתחרות ולהשיג עבודה שיש לו כישורים ויכולות אישיים מתאימים לה. לעתים, ללא הקשרים, האדם לא היה יודע על המשרה הפנויה או לא היה מקבל הזדמנות להתחרות עליה. סיכום קיים קשר בין רשתות חברתיות לבין הון חברתי של מחפש עבודה. לרכז התעסוקה תפקיד חשוב בפיתוח השימוש ברשתות חברתיות וההון החברתי של הקהילה שסביב מחפשי תעסוקה. הסדנא למחפשי עבודה בשימוש ברשתות חברתיות, הינו כלי לפיתוח המודעות של מחפשי עבודה ושל מעסיקים בתוך הקהילה. מתוקף תפקידו, רכז פיתוח תעסוקה נמצא בקשר עם רשתות חברתיות מגוונות של מחפשי עבודה, גורמים מתווכים אחרים בקהילה ועוד. מעסיק שמחפש עובדים יוכל לפנות אליו, והוא יפנה לאנשי קשר ברשתות השונות. מחפשי עבודה ומחפשי עובדים גם יחד ייהנו מכך. הרכז והמובטלים יכולים להשתמש בחוזק הקשרים החלשים להגדלת מקומות פוטנציאליים לתעסוקה לאוכלוסייה החלשה ובכך לחזק את כל הקהילה לטובת כל חבריה. פיתוח מערכת הרשתות החברתיות בקהילה סביב נושא התעסוקה מגדיל ומחזק את הקשרים בתוך הקהילה, ומגדיל את הצפיפות של הקהילה כרשת חברתית. תוצאה זו מגדילה את ההון החברתי של הקהילה. ההון החברתי נותן לקהילה ולחבריה הזדמנויות ויכולות לקדם נושאים ואינטרסים תעסוקתיים אישיים. מעבר לכך, ההון החברתי מוסיף לחוסנה של הקהילה להתמודד עם אתגרים ואיומים. Granovetter M.S. (1973) The strength of weak ties American Journal of Sociology vol. 78, no. 6, pp Granovetter M.S. (1995) Getting a Job: A Study of Contacts and Careers. The University of Chicago Press. Milgram S. (1967) The Small-World Problem Psychology Today, vol.1, no.1, pp Montgomery J. (1998) Making a City: Urbanity, Vitality and Urban Design Journal of Urban Design vol.3, no. 1, pp Reingold D.A. (1999) Social Networks and the Employment Problem of the Urban Poor Urban Studies vol. 36, no. 11, pp Wasserman S. & Faust K. (1999) Social Network Analysis, Methods and Applications Cambridge University Pres 155

156 שיתוף תושבים בתכנון כתהליך grassroots 4 4,3 4,2 4,1 חביאר סימונוביץ, מיכל פלגי, ויקטור פרידמן,עמיר מורן תקציר ההמשכיות והפיתוח המתמיד של ישובים קהילתיים ותיקים אינם תהליכים מובנים מאליהם. יישובים אלו הוקמו מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, על ידי דור מייסדים שהתכוונו להקים התיישבות ייחודית, וזאת על רקע הקשיים והתמורות של ההתיישבות המסורתיות: הקיבוץ, המושב והכפר השיתופי שהיה קיים בישראל. כיום, לאחר יותר ממחצית יובל שנים, דור המייסדים התבגרו, והזדקנו, בעוד הדור החדש של ילדי הארץ לא בחרו להמשיך את ההתיישבות שהוקמה על ידי הוריהם מסיבות כלכליות, חברתיות ואחרות. כתוצאה מכך נשקפת סכנת קיפאון לישובים הקהילתיים ולעתים גם התנוונות. עבודה זו עוסקת ביזמה יישובית שהובילה מגמת שינוי משמעותי ביישוב קהילתי ותיק בגליל. מרבית התושבים הם בעלי מקצועות חופשיים ואמידים יחסית. תושבים אלו גילו מעורבות רבה ובחרו לבחון ולהעריך מחדש את עתיד היישוב. היוזמה צמחה כתנועה שורשית ("grass-roots") מרמת התושב/האזרח בהתאם להגדרת המושג,grass-roots אבל ללא מאפייני קונפליקט או התנגדות חברתית-פוליטית כמקובל בהגדרה הספרותית. בתחילת התהליך פנו התושבים אל חברי ההנהלה, ועמיתיהם ביישוב, במקביל בוצעה פנייה אל חברי האקדמיה של "המרכז למחקר פעולה" במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן, בבקשה לשיתוף פעולה בתכנון עתיד ההתיישבות הקהילתית. תהליך זה שונה מהמקובל שבו המוסדות המנהלים את היישוב או הארגונים הסטטוטוריים פונים לתושבים ומבקשים את שיתוף הפעולה של התושבים. התהליך החל בשנים מרכיבי התכנון והשיתוף כללו: א. הזמנה להשתתף בישיבות הצוות המוביל, ב. קבלת דיווח שוטף על הפעילות, ג. השתתפות באירועי "מרחב פתוח" יישובי. הוגדרו נושאים מרכזיים, ולכל נושא הוקם צוות פעולה. בהמשך נאספו נתונים שהתבססו על משוב מהתושבים. הנתונים נותחו וגובשו למערך פעולה אופרטיבי. התוצאות העיקריות מתהליך השיתוף: המלצות להנהלת היישוב במגוון נושאים: שינוי שיטת הניהול של היישוב; פיתוח הנוף והסביבה ביישוב; כיווני פיתוח חדשים לחינוך ולתרבות. תכניות אלה אומצו במלואן, רובן נכנסו לשלב היישום ומיעוטן טרם בוצעו. עם זאת, טרם הושלמו בשלב הזה שתי תכניות שעסקו בהרחבת היישוב, ופתרונות דיור עבור הדור המזדקן ביישוב. ניתן להצביע על תוצרים סמויים של התהליך, המתבטאים בעיקר במעורבות מוגברת של התושבים בנעשה בקהילה, ובהתעוררות תהליכים דומים ביישובים סמוכים. ניסיון זה מתאר דוגמא ייחודית של שיתוף תושבים בתכנון מוקדם של יישובם, בתהליך של צמיחה מבפנים, מתוך מעורבות של קומץ מתיישבים אשר בא לידי ביטוי באופן שונה מהמקובל בארץ החוג לשירותי אנוש המכללה האקדמית עמק יזרעאל על שם מקס שטרן. החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והתוכנית לתואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני, המכללה האקדמית עמק יזרעאל על שם מקס שטרן. החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל על שם מקס שטרן. המרכז למחקר פעולה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל על שם מקס שטרן. 156

157 רקע על הפרויקט ישובים קהילתיים הוקמו ברחבי מדינת ישראל ובעיקר בגליל החל משנות ה- 80 ' על פי מדיניות ממשלתית מכוונת. החלוצים החדשים דאז שהיו בשנות ה- 20 וה- 30 בחייהם, דור המייסדים של היישובים הקהילתיים, רצו להקים התיישבות ייחודית, על רקע הקשיים והתמורות שעברו על ההתיישבות המסורתיות שהיו קיימות בארץ: הקיבוץ, המושב והכפר השיתופי. בתקופה זו, דור המייסדים התאים את ההתיישבות להתפתחויות האידיאולוגיות והחברתיות-כלכליות של מדינת ישראל. הם ראו לנגד עיניהם את ההתיישבות הקהילתית כמודל מועדף, בו כל אחד אחראי על משקו והתקדמותו הכלכלית. ההיבט הקהילתי בא לידי ביטוי בקיום אירועים משותפים: חגים, מסיבות, טקסים, בילוי בשעות הפנאי, ופעילות חברתית ענפה. כיום, למעלה ממחצית היובל מאז הקמת היישובים הקהילתיים, דור המייסדים התבגר והזדקן. רובם הגיעו לשיבה טובה בשנות ה- 60 לחייהם ומצבם הכלכלי התייצב. מאידך, חלק מילדי המייסדים נטשו את הרעיונות המסורתיים ואת ההתיישבות הקהילתית, לטובת התיישבות עירונית. הסיבות לכך הן רבות ומורכבות (לא נתייחס אליהן במאמר זה). אולם ניתן להצביע על המגמות הבאות: סיבות כלכליות - קשיים ברכישת בתים ביישוב הקהילתי, סיבות חברתיות- אין חברים ביישוב, העדר פעילות חברתית מספקת, סיבות דמוגרפיות - העדר תכניות הרחבה ופיתוח לדור הממשיך וסיבות נוספות - נטישת רעיונות אידיאולוגיים, אימוץ ערכים אינדיבידואליים, ומשיכה למרכזים עירוניים שהציעו שפע ומגוון אפשרויות לדור הצעיר. כאמור, תהליכים דמוגרפיים ותהלכי שינוי הביאו באופן טבעי להזדקנות ביישובים קהילתיים בדומה לתהליכים שהתרחשו בקיבוצים ובמושבים שהוקמו לפני אחרי הקמת המדינה. נוצר מצב שלאחר תקופת דור אחד בלבד נשקפת סכנת קיפאון ונסיגה בהתפתחותם הדמוגרפית של הישובים הקהילתיים, שעלולה לגרום לתהליך התנוונות של היישוב והמרקם האנושי. לאור ההשלכות הנובעות מהזדקנות האוכלוסייה, התעוררו מספר תושבים באחד מהישובים הקהילתיים בגליל, והחליטו להיערך למצב, ולמצוא פתרונות הולמים לקהילייה. תושבים אלו החלו להתארגן בסגנון של תנועה שורשית (grassroots) בה קומץ אנשים לוקחים אחריות על נושא ציבורי מסוים המשפיע באופן משמעותי על כולם, ופועלים לשינוי. המושג "grassroots" נולד בנאומו של סנטור אמריקאי מאינדיאנה Beveridge) (Albert Jeremiah בשנת 1912 שאמר: "This party has come from the grass roots. It has grown from the soil of people's hard necessities." תנועות שורשיות לרוב מתעוררות על רקע מחאה, מחסור, או קיפוח חברתי כלשהו, אולם אין זה המקרה שלפנינו. תושבי היישוב הקהילתי הינם אנשים מבוססים כלכלית שאין בליבם כול תחושת קיפוח או מחאה כלשהי. נהפוך הוא, מדובר על תושבים מרוצים, גאים, בעלי מעורבות קהילתית גבוהה, המגלים אכפתיות ושואפים לחולל שינוי העונה על צרכי הקהילה העכשווית. המגמה היא לחזק את הקהילה הקיימת, להגביר את שיתוף הפעולה ושביעות הרצון. זוהי התארגנות חברתית שורשית השונה בתכלית מהתארגנות על רקע הפלייה או קיפוח. במקרה שלפנינו, אנו רואים שהתושבים עצמם נטלו יזמה ואחריות קולקטיבית להוביל שינוי בשיתוף תושבים וגורמים שונים כגון : המועצה האזורית, אנשי מקצוע מהמרכז למחקר פעולה של המכללה האקדמית עמק יזרעאל ועוד. אנו מביאים מקרה זה של שיתוף תושבים בתכנון, כדוגמא להתארגנות תנועה שורשית יוצאת דופן הניתנת ליישום גם ביישובים קהילתיים אחרים בארץ. יתכן שתכנון מוקדם ושיתוף תושבים בתהליך יסייע למנוע בעיות דומות בעתיד. 157

158 מטרת הפרויקט: שיתוף תושבים בתכנון המושגים "שיתוף תושבים" או "שיתוף הציבור" בתכנון קיימים בשימוש באקדמיה ובעבודה התכנונית בשטח בישראל מזה יותר משלושה עשורים (אלתרמן ר. לו-יון י. צ'רצ'מן א., 1996). במשך הזמן פותחו ושוכללו השיטות והאסטרטגיות עד להגעת לאמצע העשור הראשון של המאה ה-.XXI בשנות ה- 80 זוהו יותר מעשרים שיטות שונות לשיתוף הציבור ברמות ובדרגות שונות (אלתרמן ר. לו-יון י. צ'רצ'מן א., 1996) (ראה הערות בסוף המאמר).) לאחרונה, הנושא של שיתוף הציבור בתכנון באופן מובנה (taxonomy) חולק לשלושה תחומים: השתתפות מבנית participation),(structural תהליכים משתפים processes) (participatory ופעולות השתתפות actions).(participation מתוך השיטות של שנות ה- 80 ' ניתן להגדיר את הפרויקט "גבהים לאן" כסדנת תכנון, ומתוך החלוקה הטקסונומית ניתן לזהות שילוב של השתתפות מבנית ופעולות השתתפות של תושבי היישוב. (Alexander, 2008) התכנון - הציבור הוזמן להשתתף ולהציע פתרונות תכנוניים לבעיות קהילתיות ויישוביות מורכבות שיש להן השלכות משמעותיות על כלל המתיישבים.הציבור היה מעורב באופן פעיל ואף גילה מעורבות רגשית. חוויה תכנונית שיוצרת פתרונות יצירתיים והסכמה רחבה לגבי המדיניות הכוללת בהתנהלות היישוב. חשוב להבדיל בין "שיתוף הציבור" לבין "השתתפות הציבור". ב"שיתוף הציבור", השיתוף נעשה ביוזמת הגורמים המתכננים הרשמיים כגון: מועצה מקומית, עירייה, משרד ממשלתי ועוד, ואלו משתפים במידה זו או אחרת את הציבור בתוכניותיהם. ב"השתתפות הציבור" מתייחסים למידת המעורבות שלוקח הציבור בשלבי התכנון השונים על פי קריטריונים שנקבעו מראש. במשך השנים התפתח מושג חלופי ויותר שוויוני: "שותפות" בין הציבור לגורמים המתכננים הרשמיים. על פי מושג זה קיים יחס של הדדיות בין המתכננים לבין הציבור שעבורו בוצעה התכנית (אלתרמן ר. לו-יון י. צ'רצ'מן א., 1996). במקרה הנדון לא ניתן להגדירו כשיתוף או השתתפות הציבור, אלא השותפות מקבלת זווית ראייה שונה בתכלית. תושבי היישוב יזמו תהליך תכנוני כתהליך של צמיחה עצמית, והם הזמינו את הגורמים האחראים להצטרף לתכנון. תהליך זה תומך בדעה שהציבור הישראלי מסוגל לקחת אחריות וליצור שינוי כדרך למימוש אידיאולוגיה של דמוקרטיזציה של התכנון (2003.(Alfasi, המבנה התכנוני בישראל נולד והתפתח כמערכת לא דמוקראטית בתוך מדינה דמוקרטית. ההשקפה הסטטוטורית לרוב הייתה מכוונת על ידי מוסדות השלטון. במשך השנים ובעקבות תהליכי שינוי בחברה הישראלית החלו להתפתח רמות מסוימות של מעורבות התושבים בתכנון, אולם טרם ניתן להצביע על תוצאות משמעותיות בשיתוף התושבים (2003.(Alfasi, להלן נביא דוגמא של ישוב קהילתי אשר בתנאים מסוימים יכול להניב תוצאות טובות בתכנון ובהשתתפות אקטיבית של התושבים כמובילים שינוי. עבודה זו עוסקת בהתנסות הלכה למעשה של שיתוף תושבים בתכנון ביישוב קהילתי ותיק בו התושבים, נטלו על עצמם יוזמה לבצע הערכה ותכנון עתידי. תהליך זה התרחש עם הגעת היישוב לחצי יובל. נראה, שההצעות לפתרון הליקויים הנובעים מחוסר השתתפות רחבה של הציבור בתכנון בישראל מצאו אוזן קשבת וקרקע פורייה (2008.(Alexander, מתוך שלושת ההמלצות לשיפור המצב (חקיקה, מתן מידע על ידי ארגונים ומוסדות תכנון, ערנות הציבור) ערנות הציבור הובילה לתהליך של שיתוף התושבים ותכנון. היוזמה החלה מהשטח כתנועה שורשית,("grassroots") ברמת התושבים (ראה הערות: הזמנה להשתתפות בתהליך בסוף המאמר). אולם התעוררות התנועה לא נבעה מתוך מחאה כלשהי על פי המושג שמתכוון ל"התארגנות שורשית" המתנגדת למצב הקיים, אלא התארגנות שורשית המכוונת להגברת השיתוף וההשתתפות, בתוך היישוב ומחוץ ליישוב. בתחילת התהליך התושבים לא צפו מראש את כול העומד לקרות. הם בסך הכול רצו להביא לתפנית קלה במגמה הקיימת, ולגרום 158

159 לשינוי כלשהו הקשור ביישובם. הם התחילו להיפגש ל"שיחות סלון" בימי שישי, ובהדרגה גלשו לחיי קהילה והגיעו למסקנה שיש מקום לעשייה משותפת שתשפר ותחזק את חיי הקהילה בה הם חיים. בתחילת התהליך (נובמבר 2005) פנתה קבוצת המתיישבים אל עמיתיהם ולהנהלה ביישוב, והציעו לעשות משהו לשינוי המצב. הפנייה בוצעה על רקע התחושה שהייתה קיימת, של חוסר מעורבות, אדישות, קיטורים, ובעיקר חוסר שביעות הרצון הגלויה והסמויה ששררה ביישוב. גלים אלו עוררו עניין רב בישוב, קומץ אנשים החלו להתגייס ולהציע את עצמם לטובת הקהילה. הקבוצה החלה להתארגן ולהיפגש באופן קבוע, עד לשלב ביסוס הרעיון שאט אט החל להבשיל ולסחוף עוד מצטרפים. בהמשך קבוצת התושבים פנו אל מומחים בתחום, אנשי אקדמיה של "המרכז למחקר פעולה" במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן, בבקשה לשיתוף פעולה בתכנון, ליווי וגיבוש הצעדים למימוש הרעיון. מהתחלה התהליך הובל על ידי התושבים עצמם והם שיתפו את הנהלת היישוב, את המועצה ואת צוות המכללה בכוונותיהם. גורמים אלה הבינו את הצורך ומייד נרתמו למשימה המשותפת. בשלבים המוקדמים היו מעורבים בתהליך רק קומץ קטן של תושבים והתעורר הצורך להרחיב ולשתף את שאר תושבי היישוב, ולכוון לרעיון הממשי של "שיתוף תושבים בתכנון". תיאור התהליך תהליך התכנון החל בנובמבר 2005 והתבצע לאורך שנת אולם התהליכים עדיין נמצאים בהבנייה ויימשכו גם בעתיד כחלק מהקונספט והתהוות השינוי המתוכנן. שני שלבים לתהליך: שלב ראשון: הקמת צוות היגוי - הקמת צוות היגוי המורכב ממתיישבים, (15 איש ), המוביל התארגנות עצמית לתהליך השינוי. הצוות נפגש באופן קבוע, מקיים דיונים, אוסף נתונים מהשטח, קובע מטרות ויעדים, דרכי פעולה לביצוע תוך סיעור מוחת. הצוות אינו מתעלם מהקשיים והתרחישים הצפויים ומתכונן לכול פרט ופרט בתהליך. שלב שני: שלב החשיפה לכלל הציבור. בשלב זה הצוות מביא את הרעיונות הראשוניים בפני כלל חברי הישוב בשקיפות מלאה, הרעיונות מועלים בפני הנהלת היישוב, המועצה המקומית, תוך קבלת משוב מחודשת וגיבוש התוכנית. שיתוף הציבור והתושבים בתהליך בשלב השני בא לידי ביטוי במספר דרכי פעולה: א. ב. ג. קריאה להשתתפות מתבצעת קריאה פומבית ופתוחה לכלל התושבים להצטרף לצוות המוביל. ההזמנה הופצה בדוא"ל, באתר אינטרנט של היישוב, בפרסומים שונים, על גבי לוחות מודעות וכמובן מפה לאוזן. בעקבות פנייה זו נוספו מספר תושבים לצוות המוביל. התוצאה הגלויה של צעדים אלו מובילה לכך שהנושא מתחיל להיות מדובר בישוב, זה הפך להיות הנושא החשוב והמשמעותי בסדר היום הציבורי של הישוב. הפעלת ערוצי תקשורת נגישים וזמינים - קבלת דיווח שוטף על הפעילות של הצוות המוביל באמצעות דיווחים באינטרנט, במזכרים ואסיפות שחולקו בתיבות הדואר. הצוות המוביל מפתח ערוצי תקשורת פתוחים עם הציבור ומדווח בשקיפות מלאה על כל ההתנהלות בזמן אמת. מרחב פתוח - כינוס אסיפת חברים במטרה לדון באופן חופשי ופתוח על הסוגיה שצוות ההיגוי העלה. לשם כך היועצים האקדמיים הציעו לקיים מפגש "מרחב פתוח" ) open.(owen, (1997 (space technology "המרחב הפתוח" הינו מעין פסטיבל בכיכר היישוב, 159

160 בו כל אחד יכול להביא את דברו ולהציג את דעותיו ללא חשש ובכבוד הדדי. בשיטה זו יוצרים רב- שיח פורה בו כל מי שמופיע משפיע, ובאופן הדרגתי מעוצבים כיווני חשיבה תכנונית יצירתיים ולעתים מפתיעים. במהלך התכנית התקיימו שני ימים פתוחים, יום אחד להצגת הנושא ולחשיבה תכנונית, והשני להצגת התוצרים לאחר שישה חודשים מקיום האירוע הראשון. המפגש הראשון התקיים ביום שבת ה- 13/5/2006, באירוע השתתפו רבים מהמתיישבים. האירוע מכונה ה"מרחב פתוח" יישובי (השתתפו בו כ- 140 חברים מתוך כ תושבים). האירוע התקיים באולם הספורט של היישוב. צוות מתנדבים נכחו במקום מהשעות המוקדמות של הבוקר ודאגו לכל הסידורים הדרושים לפני שעת ההתכנסות: כיסאות, שולחנות, פלקטים, ציוד כתיבה, כיבוד קל, ציוד אלקטרוני ואור-קולי (מערכת הגברה, רמקול, מחשבים, מקרן ומסך). בשעות הבקר התחילה הסדנא. נכחו באולם כ- 90 משתתפים. בהמשך בסך הצטרפו עוד אנשים, סך המשתתפים הגיע ל- 140 איש בשלבים השונים של האירוע. אחד מחברי הצוות המוביל הציג את הנושא ואת מהלך הפרויקט. יושב ראש הנהלת היישוב, נתן את ברכת הדרך והנציג האקדמי של המרכז למחקר פעולה הנחה את הסדנא. הוא הסביר את מהות השיטה ואת התהליך הקהילתי של ה"מרחב הפתוח". האירוע התחלק לשלושה מישורים: 1) שוק הכפר וסדנאות: כל המשתתפים התבקשו להסתובב באולם ולרשום על בריסטולים נושאים ותת-נושאים ודעות לגבי השאלה העיקרית: "היישוב לאן?" כמו כן, אנשים שבעקבות הנושאים שהופיעו בשלב זה ראו את עצמם כמועמדים לריכוז נושא, התבקשו לגשת ללוח ידיעות קהילתי-מרכזי ולרשום את הנושא שהם מעוניינים ליטול על עצמם. התהליך הביא לחשיפה רבה של כלל עמדות הציבור, תוך מתן משוב מותאם. והתגייסות לתחומים שונים. בתום הסבב התחיל החלק השני של דיון בקבוצות. דיון בקבוצות: הוקמו תשע קבוצות דיון. כל קבוצה כללה מנחה ומתעד. אנשים התפזרו בין הקבוצות, התכנסו באולם סביב שולחנות והחלו לעבוד. קבוצות הדיון חלקן היו קבוצות קטנות בני שישה והמין, היו הטרוגניות במרכיבי הגיל, משתתפים, וחלקן היו קבוצות גדולות שבהן השתתפו כ 40 איש. האווירה בקבוצות הייתה נינוחה ונעימה. הדיונים התנהלו בצורה תרבותית, מכובדת, עניינית, תוך הקשבה, וכבוד הדדי. למרות ריבוי המשתתפים וההתנהלות במרחב משותף אחד בו זמנית (באולם הספורט) הייתה התדיינות רצינית ללא כול תחושה של הפרעה או רעש מהסביבה. קבוצות הדיון עבדו כשעתיים וסיכמו את רעיונותיהם באמצעות כול הקבוצות התכנסו שלב זה, בסיום.PowerPoint או Word מחשב בקובץ במליאה משותפת לקראת החלק השלישי של הצגת הסיכומים במרחב הפתוח. דיווח למליאה: נציג כל אחת מתשע הקבוצות הציג בפני כלל המשתתפים את הסיכומים וההמלצות. הקבוצות התחלקו על פי הנושאים הבאים: נוף וסביבה 1. הרחבה למבוגרים 2. שינוי דרך ניהול היישוב 3. הקמת מרכז תיירות 4. הרחבת הישוב לצעירים 5. מערך אבטחה ליישוב 6. הקמת מרכז בריאות 7. (2 (3 160

161 .8.9 הרחבה מיידית תמרת כמרכז אזורי לחינוך, תרבות וספורט אירוע זה היה אחד מרגעי השיא במימוש השיתוף של התושבים בתכנון ובמעורבות יישובית. מספר הרב של המשתתפים באירוע, וההתנהלות הרצינית בקבוצות, תוך הבאת הרעיונות, מצביע על דרגת שיתוף גבוהה. כל תשעת הנושאים זכו לתשומת לב רבה, לכל תחום הוקם צוות פעולה שהתגייסו להניע את התהליך. ה"מרחב הפתוח" התקיים ביום שבת בבוקר בין השעות 10:00 עד 14:00. האווירה הכללית הייתה נינוחה וידידותית. הדיונים התקיימו בנועם ובדרך ארץ. בתום ה"מסע" במרחב הפתוח, נערך הסיכום הכללי. התושבים הקשיבו וגילו היענות רבה לתרום מעצמם. אחד מתושבי המקום הביע את התפעלותו ואמר: "זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של היישוב שדנים על נושאים כל כך משמעותיים באווירה כל כך נינוחה ושקטה". מכל צוות נבחרו שני מרכזים, שנטלו על עצמם לגבש עמדות וכיוונים אופרטיביים על בסיס החומרים שנאספו ביום הפתוח. א. בהמשך ליום של המרחב הפתוח, כול אחד מתשעה הצוותים המשיך בעבודתו באופן עצמאי. נאספו נתונים בנושאים השונים, נבחנו הפקת לקחים מהסביבה הכפרית המיידית והרחוקה, הנתונים עברו שלב עיבוד נוסף, וגובשו למערך פעולות אופרטיבי באמצעות צוותי פעולה. הוקמו חמישה צוותים. ארבעת הצוותים הנותרים לא צלחו בדרך ליישום הכוונות של אלה שהציעו אותם. כשישה חודשים לאחר היום הפתוח הראשון, צוות ההיגוי החליט לקיים יום פתוח נוסף כאמצעי למתן משוב לתושבי היישוב על כלל התהליך שהתקיים. ב. בתאריך 18/11/2006 התקיים משוב קהילתי על תוצאות הצוותים באירוע "מרחב פתוח" שני. לאותו אירוע הגיעו כ- 100 תושבים שרצו לשמוע ולראות את התוצרים של הצוותים השונים וגם להשמיע את דעותיהם על המתרחש בתהליך השיתוף. תוצאות תהליך התכנון התוצאות העיקריות מתהליך שיתוף תושבים בתכנון היו: חמישה צוותים המשיכו להיפגש והפיקו המלצות שגובשו להנהלת היישוב במגוון נושאים. חלקן אומצו במלואן על ידי ההנהלה ונכנסו לשלב היישום וחלקן המשיכו לקיים דיונים בטרם התגבשות. להלן, שלושת התחומים שבהם הצוותים הגיעו לשלבים יישומיים לאחר התכנון: שינוי שיטת הניהול של היישוב: נושא זה היווה את אחד הנושאים המרכזים. השתתפו בו כ- 40 תושבים ביום המרחב הפתוח הראשון, והן לאחר מכן. הצוות שהוקם סביב נושא זה גיבש המלצות לשינוי שיטת הניהול של היישוב והביא את ההמלצות לשלב שההנהלה אימצה את ההמלצות בנושא "שינוי ניהול היישוב" לאחר אישורן באספה הכללית של היישוב, והעברתן ליישום על ידי הנהלת היישוב במרץ 2007 (כשלושה חודשים לאחר הצגת המשוב ביום מרחב הפתוח השני). פיתוח הנוף והסביבה ביישוב: נושא "הנוף וסביבה" זכה לתשומת לב מיוחדת היות והוא חשוב לרוב התושבים, והוא פחות שנוי במחלוקת. הצוות פעל במרץ רב והגיש המלצות שאומצו על ידי הנהלת היישוב. סוכם על תרגומן של המלצות אלה לתכנית אב נופית בפברואר 2007 אשר אושרה ע"י ההנהלה לביצוע כבר ביולי כיווני פיתוח חדשים לחינוך ולתרבות: בעקבות דיון בועדת ועדת חינוך ותרבות שהוקמה ביום המרחב הפתוח גובשו והוגשו להנהלת היישוב המלצות בנושא "החינוך והתרבות" שאושרו חלקית והועברו לביצוע ביולי

162 טרם הושלמו בשלב הזה הדיונים של שתי ועדות שהוקמו ביום ה"מרחב הפתוח" והן עדיין נמצאים על סדר היום: הרחבת היישוב, ופתרונות דיור עבור האוכלוסייה המזדקנת ביישוב. שני נושאים אלו הינם מורכבים וקשים ליישום. אמנם קיימת הסכמה שיש צורך קיומי להרחבת היישוב אולם ישנו ויכוח ציבורי לגבי כיוון הרחבתו. מבחינה גיאוגרפית-פיזית לא ברור לאן היישוב יכול או צריך להתרחב, במישור האנושי- סוציולוגי. לא הוגדרו מאפייני האוכלוסיות שיש לצרף לשלב ההרחבה (בנים של תושבים, או תושבי חוץ וכו'). לגבי הנושא השני, אחת השאלות שעולה על סדר היום היא, מה יהיה כשדור המייסדים יגיעו לגיל שיזדקקו לעזרה או לסיעוד? האם ייאלצו לעזוב את היישוב שהקימו? האם היישוב יערך להקמת מסגרות לטיפול בהם? נושאים אלה, למרות היותם לא דחופים בטווח הקצר, הם חשובים ביותר לטווח רחוק. דיונים אלה ימשיכו להתקיים ולהעסיק את התושבים עד אשר יעלו פתרונות מניחי דעת גם סוגיה זו. סיכום ביניים - תוצרי התהליך לשלב הנוכחי. מעורבות מוגברת של התושבים בחיים הקהילתיים. התהליך שבו החלו לפעול קומץ תושבים ולהיפגש בימי שישי בערב, רקם עור וגידים, והפך לתהליך כלל יישובי שמעורבים בו רבים. ההרכב האנושי ביישוב קהילתי מגוון והטרוגני. קשה מאוד ללכד תושבים רבים סביב נושא אחד. ישנן גם חילוקי דעות, ועמדות שונות. חלק מתושבי היישוב רואים את החיים במסגרת כפרית כאמצעי לסיפוק צרכים אישיים, ולא כמרכיב אידיאולוגי של קהילה. למרות זאת הנושאים הינם מספיק "בוערים" וחשובים כדי להביא התארגנות סביבם ולעורר את הרצון להשתתף ולהשפיע בשינוי המצב הקיים. המעורבות באה לידי ביטוי בנושאים חברתיים, ניהוליים, וארגוניים. סוגיות אלו נוגעות בהיבטים פוליטיים ומצד שני, נוגעים בנושאים אקולוגיים וחינוכיים. התעוררות תהליכים דומים ביישובים בסביבה. מספר רב של יישובים קהילתיים בגליל ובמקומות אחרים בארץ, מגיעים בימים אלה לחגיגות היובל להיווסדם. סביר להניח שחלקם מתמודדים עם דילמות דומות. יתכן שיישובים אלו יוכלו ללמוד וליישם לא רק את השיטה לשיתוף תושבים בתכנון העתידי של היישוב, אלא גם להקדים ולתכנן את המשך התפתחות היישוב. הערכות מוקדמת עשויה להקדים תרופה למכה, לעורר ולהפעיל את המועצות האזוריות לטובת צמיחה וגדילה של כלל הישובים הקהילתיים. שיתוף תושבים בתכנון האסטרטגי של יישוב קהילתי "מזדקן". מצביע על חשיבות רבה בשיתוף תושבים. התכנון האסטרטגי הינו כלי חיוני שכל יישוב ומועצה עשויים להשתמש בו לתכנון לטווח ארוך. אולם נראה שמסיבות פוליטיות, ראשי רשויות מקריבים את התכנון העתידי למען הישרדותם הפוליטית העכשווית. הצמיחה מלמטה grassroots צומחת כתנועה שורשית של תושבים המגלים אכפתיות ומעורבות אמיתית לעתיד היישוב לאור תהליכי ההזדקנות המתרחשים באופן טבעי. במקרה הנדון התושבים המתבגרים היו מספיק חזקים מבחינה ציבורית כדי ליזום את התהליך, וסביר להניח שישנם עוד תושבים כאלו שמסוגלים להוביל תהליכי שינוי דומים. תהליכי תכנון משותף לתושבים, הינה כלי חיוני עבור מוסדות היישוב, מועצה אזורית ומוסדות להשכלה גבוהה. תקשורת נכונה ופתוחה בין גורמים שונים עשויה להוביל לשיתוף פעולה פורה ושקוף ולתוצאות שמעצימות את כולם. "הנוסחה" שהתקבלה בפרויקט זה מתארת שיתוף פעולה בין תושבים, מוסדות סטטוטוריים ואקדמיה. כל אחד מהצדדים 162

163 מתעניינים באותן תופעות ומחפשים פיתרונות למרות המניעים השונים. התושבים רואים בתהליך דרך להשפיע ולקחת אחריות על עתידם האישי, המשפחתי, והקהילתי. הם רוצים להשפיע על התהליך ועל התוצאה. המוסדות הניהוליים רואים את חשיבות הנושא מזווית פוליטית מקומית ולאומית. הם אמורים לקבוע את המדיניות ומעוניינים להשפיע על אופן הביצוע. הגורמים אקדמיים כמו צוותי המחקר של המרכז למחקר פעולה רואים את התהליך כהזדמנות ללמוד ולהשפיע על ה"איך" ובו זמנית להבין את ה"מדוע" של התהליכים. כולם ביחד יוצרים מרקם השווה הרבה יותר מהחלקים בנפרד ) יחסים סינרגטיים), ועוזרים להגיע לתובנות חדשות וחשובות. איתור קשיים הכרוכים בתהליך חשוב זה, התייחסות וטיפול תוך כדי הפרויקט. הגישה של מחקר פעולה מאפשרת ללמוד תוך כדי עשייה ולהתבונן מבפנים וגם מבחוץ אל המתרחש כתוצאה משיתוף התושבים בתכנון. מסקנות והמלצות לגבי שיתוף תושבים בתכנון איתור צורך משמעותי - שיתוף תושבים עשוי להתעורר בקהילה בה מורגש מענה לצורך קיים. אין מניע טוב יותר מאשר איתור הצורך משמעותי כדי לעורר התגייסות לרעיון. ברגע שהתושבים היו מודעים לצורך הם היו מוכנים להתגייס. אחד העקרונות של "המרחב הפתוח" גורס שרק מי שנוכח משפיע, רק אלה שמבינים את הצורך, מוכנים לפעול לשינוי ואלו הם שהאנשים שישפיעו על התהליך הקהילתי. גרעין של אנשים - הפרויקט המתואר החל מקומץ "משוגע/ים לדבר" המסוגל\ים להזיז דברים. לא מספיק באיתור הצורך, הכוח המניע הינו יוזמה אישית, או מיקוד שליטה פנימי, תוך אמונה שניתן לחולל השינוי. בכל תהליך של שינוי חברתי, מספר קטן יחסית של תושבים ייקחו על עצמם את המשימה. הרוב הגדול יצפה מהצד ואכן גם פה, צוות ההיגוי הראשון היה מורכב מקומץ אנשים בעלי מוטיבאציה גבוהה. שימוש בטכניקות - "המרחב הפתוח", כדי ליצור השתתפות תושבים, ניתן להיעזר בטכניקות לא שגרתיות כמו "מרחב פתוח". בשנים האחרונות אנו עדים לדיווחים על שימוש בטכניקת "המרחב הפתוח" ככלי לשיתוף תושבים, במרבית המסגרות עדיין מתבססים על גישות ומודלים ישנים שפחות מותאמים לחברה העכשווית. בדרך כלל השיתוף מוגבל להעברת מידע על תהליכים שנקבעו מראש באמצעות הרשויות המקומיות או הוועדים. במקרה הנדון, המרחב הפתוח שימש כלי השפעה לשיתוף של התושבים בתכנון עתידם ביישוב. יוזמה מקומית - פעילות הצומחת מהתושבים גורמת לשיתוף אמיתי ולא להשפעה דמית. אין מדובר ב"מס שפתיים" שלעתים צריכים לשלם בעלי עניין שונים (ראשי רשויות, יזמי נדל"ן, אנשי מקצוע שונים) בכדי להצדיק את מעשיהם על ידי הקמת גוף ניטראלי ללא השפעה ממשית. פעילות ה- grassroots צומחת כתנועה חברתית מלמטה למעלה, ואם היא מתארגנת נכון, היא עשויה לקבל תאוצה ולהביא את התושבים לידי השפעה אמיתית בתכנון עתידם. יציאה מתבנית ידועה מראש - דרושה גמישות מחשבתית, יצירתיות ויכולת להסתגל למצבים השונים, הנוצרים תוך כדי תהליכי השינוי. בשלבי התהוות לא היה ידוע לתושבים, להנהלה, למועצה ולנציגי האקדמיה מה יהיו תוצאות התהליך. גמישות מחשבתית, כנגד קיבעון מחשבתי היה הסמן שהדריך את הגורמים המעוניינים בתהליך. עיקרון שני של "המרחב הפתוח" אומר שהתהליך יניב את התוצאות הרצויות והטובות ביותר שניתן לקבל 163

164 במצב נתון. התייחסות לאמירה כזו ללא תנאים מוקדמים הינה מורכבת, ובעלת סיכונים רבים לבעלי אינטרסים שונים. הגמישות ולא הנוקשות בתהליך המחשבתי, הם אלו אשר אפשרו את התהליך הנכון שהוביל לתוצאות משביעות רצון. התעוררות להט קבוצתי - יש לקבוע קצב עבודה ומסירת אינפורמציה כך שהמומנטום הקהילתי יהיה בעל ערך שימושי ולא ילך לאיבוד. המשימה המורכבת ביותר בתהליך,זה הייתה יצירת להט חברתי, ניצול יעיל של תחושת הלכידות וההיסחפות הקהילתית "משהו קורה ביישוב", וזו העת להשפיע על המתרחש. בחירת העיתוי - יש חשיבות באיתור אירוע משמעותי שעשוי לזרז תהליכים שמעסיקים את הציבור, אך טרם ניתנה עליהם את הדעת. כך למשל קיום מסיבת חצי יובל לישוב הזכיר לכולם את גיל הישוב, וגם את גיל המתיישבים... זאת הייתה ההזדמנות הטובה והעיתוי המתאים לעורר את המתיישבים לעשות משהו, כלומר הזדקנות האוכלוסייה לצד המשמעות הפסיכולוגית של חגיגות חצי היובל שימשו כקטליזטור. אם כן, רצוי למצוא הזדמנויות נוספות אשר קיימות בכל מסגרת התיישבותית (אירועי עשור, חצי יובל, יובל, חגים, ותהליכים חברתיים ופוליטיים שונים שיש להם קשר לנושא הנדון). התמריץ להמשכיות - ההתארגנות הקולקטיבית כשלעצמה דוחפת את ההנהלה ליוזמות חדשות שמהווה תמריץ להמשך הפעילות. התארגנות תושבים יכולה להיתפס כמקדמת אך גם כמאיימת. במקרה הנדון חברי ההנהלה היו מספיק ערים ונבונים כדי להבין שעליהם להתייחס להתארגנות כמנוף שיקדם את ההנהלה ואת היישוב כולו. לסיכום, ניתן להשיג שיתוף פעולה יעיל בתכנון בהתארגנות עצמית של תושבים הנהלת היישוב מוסד אקדמי (מכללת עמק יזרעאל). הדוגמא המתוארת לעיל מצביעה על כך שהשתתפות תושבים הינה אפשרית וברת ביצוע. כשהמטרה ברורה לכול המעורבים, כאשר התפקידים מוגדרים מראש, וכאשר קיימת דאגה אמיתית לעתיד היישוב בפרט, וההתיישבות בכלל, ניתן להשיג שיתוף פעולה שיביא לתוצאות מועילות ומשביעות רצון לכול הצדדים. הערות: א. שיטות לשיתוף הציבור על פי אלתרמן ר. לו-יון י. צ'רצ'מן א., (1996): אולפן פתוח Center) (Drop-in דלפי (Delphi) הגשת התנגדות ציבורית לתכנית הסתערות מוחות (Brainstorming) מודלים תלת-מימדים מכירה פומבית של נושאים Auction) (Issue משאל עם Referendum) (Citizen משחקי המרה Games) (Trade-Off משחקי מלים משחקי סימולציה משחקי עיצוב Games) (Design נציב תלונות סדנת תכנון In) (Design פגישות בשכונה/קהילה קבוצה נומינלית Group) (Nominal

165 ראיונות קבוצתיים שאלונים, ראיונות והפצת שאלון בעיתונות שימוע ציבורי Hearing) (Public שרת (Charrette) תערוכות ב. הזמנה לתושבים להשתתף בתהליך גבהים לאן?: גבהים בן 25 שנים. מה זה אומר לנו? בחברות שבטיות נהוג לראות את מהלך חייו של אדם כמורכבים משלבים: תחילה הוא תלמיד המביט אל המבוגרים ולומד מהם. בהמשך הוא הופך לבוגר בעצמו, מקים משפחה, זן ומפרנס אותה. ובערוב ימיו הוא הזקן החכם, המעניק מניסיון חייו העשיר לצעירים ממנו. החברה המערבית יצרה קרע במרקם השבטי: התבגרותם של ילדים כרוכה בעזיבת הבית, בעוד את הזקנים אנו משכנים בבתים מוגנים הרחק מהעין. גבהים בן 25 שנים. דור המייסדים נמצא בנקודת המעבר בין הבוגר לזקן. מסגרות חינוך לצעירים נסגרות, מסגרות של תרבות פנאי למבוגרים נפתחות. כיצד אנו רוצים לראות את היישוב שלנו בשנים הבאות? איזו אוכלוסיה אנו רוצים בישוב? אילו שירותים אנו רוצים לקבל בישוב? שאלות אלה ורבות אחרות מרפרפות בחלל היישוב, פוגשות את הצועדים בכבישים, את העומדים בתור אצל אבי, את הנפגשים באקראי במדורת ל"ג בעומר. כך התארגנה קבוצה מקרית של חברי גבהים לדון בשאלות אלה. הרעיון המנחה הוא לתכנן את העתיד ולכוון את התפתחות היישוב לכיוון הרצוי לתושביה, ולא למצוא עצמנו נגררים אחרי תהליכים ומגיבים באיחור. במקביל נוצר קשר עם אנשי אקדמיה ממכללת עמק יזרעאל, בעלי ניסיון בניתוח ולווי של תהליכים חברתיים, המגלים עניין בשיתוף פעולה הדדי. אנו מבקשים לפתוח תהליך שיוביל לקבלת החלטות מושכלות ולביצוען, בשיתוף כל חברי האגודה. באופן זה אנו מקווים לעורר אנשים נוספים המגלים עניין בהתפתחות העתידית של גבהים, ולאפשר תהליך דמוקרטי בהשתתפות כל התושבים. הנהלת האגודה שותפה לפעילות זו ונתנה לה את ברכתה. כל מי שמוכן להצטרף לצוות ההיגוי מוזמן לפנות לע. (השם שמור במערכת) תיאום המפגש הבא. לצורך על החתום: שבעה חברי היישוב 165

166 מקורות: אלתרמן ר. לו-יון י. צ'רצ'מן א., (1996) מדריך לשיתוף הציבור בתכנון המרכז לחקר העיר והאזור, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל. Eigen's Political & Historical Quotations "Beveridge, Albert J." ( ). Alfasi N. (2003) Is Public Participation Making Urban Planning More Democratic? The Israeli Experience. Planning Theory & Practice, Vol. 4, No. 2, pp Alexander E. (2008) Public Participation in Planning A Multidimensional Model: The Case of Israel, Planning Theory & Practice, Vol. 9, No. 1, pp Owen H. (1997) Open Space Technology: A User's Guide, Berret-Koehler Publishers, Inc. 166

167 שותפות בין אקדמיה לקהילה: אירוע "פרויקט גבהים לאן?" 4,2 3,2 2 2,1 ויקטור פרידמן, עמיר מורן, חביאר סימונוביץ, מיכל פלגי תקציר מוסדות אקדמיים מצהירים רבים על תרומתם לפיתוח "הקהילה" המקומית והאזורית, חוקרי הקשר האקדמי-קהילתי מציינים את הפער הגדול בין הצהרות אלה לבין העשייה בפועל. על פי חוקרים אלה, תרומה משמעותית לסביבה הקרובה דורשת שינוי ניכר במבנה הארגוני ובדרכי הפעולה של מוסדות אקדמיים. מאמר זה בוחן את הקשר בין אקדמיה וקהילה כפי שבא לידי ביטוי בפרויקט "גבהים לאן?". יוזמי פרויקט "גבהים לאן?" שנבנה באופן מוצהר ו על בהתאם לערכים דמוקרטיים ושיתופיים של מחקר פעולה. חקר הקשר שנוצר בפרויקט "גבהים לאן?" מהווה הזדמנות להעמיק את הבנתנו את המושג שותפות בין אקדמיה לקהילה. הפרק יתחיל בתיאור התפתחות הקשר והתמורות שחלו בו במהלך כל שלבי הפרויקט. לאחר מכן ננסה להבהיר באיזה מובן נוצרה "שותפות" בין האקדמיה והקהילה ומה אפיין שותפות זו ולאיזו דרגה הגיעה השותפות. בסופה של העבודה ננסה להשליך מלקחי אירוע זה על פיתוח וניהול פרויקטים עתידיים של המרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי וגם על נושא שותפויות בין אקדמיה לקהילה באופן כללי. מילת מפתח: שותפות, קהילה, אקדמיה, מחקר פעולה, מאמר זה מטרתו לבחון את הקשר בין אקדמיה וקהילה כפי שבא לידי ביטוי בפרויקט "גבהים לאן?" יוזמי פרויקט "גבהים לאן?" התכוונו באופן מוצהר לבנות אותו על בסיס "שותפות" בין אקדמיה לקהילה בהתאם לערכים דמוקרטיים ושיתופיים של מחקר פעולה. בשנים האחרונות מצהירים מוסדות אקדמיים רבים על תרומתם לפיתוח "הקהילה" המקומית והאזורית ) Harding, Burtscher, 2007.(Scott, Laske & חוקרי הקשר האקדמי-קהילתי מציינים את הפער הגדול בין הצהרות אלה לבין העשייה בפועל. הם גם מצביעים על הצורך להבין טוב יותר את מהות הקשר בין מוסדות אקדמיים לבין קהילה והשפעת הקשר על שני הצדדים ) ;2008 Greenwood, Levin & al., 2007.(Harding et על פי חוקרים אלה, תרומה משמעותית לסביבה הקרובה דורשת שינוי ניכר במבנה הארגוני ובדרכי הפעולה של מוסדות אקדמיים. חקר הקשר שנוצר בפרויקט "גבהים לאן?" מהווה הזדמנות להעמיק את הבנתנו את המושג שותפות בין אקדמיה לקהילה. הפרק יתחיל בתיאור התפתחות הקשר והתמורות שחלו בו במהלך כל שלבי הפרויקט. לאחר מכן ננסה להבהיר באיזה מובן נוצרה "שותפות" בין האקדמיה והקהילה, מה אפיין שותפות זו ולאיזו דרגה הגיעה השותפות. כמו כן, נתייחס למכשולים ולקשיים, הגלויים והסמויים, שהתעוררו בעת בניית השותפות ולהתמודדות מובילי הפרויקט אתם. בסופה של העבודה ננסה להשליך מלקחי אירוע זה על פיתוח וניהול פרויקטים עתידיים של המרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי וגם על נושא שותפויות בין אקדמיה לקהילה באופן כללי החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן המרכז למחקר פעולה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן החוג לשירותי אנוש, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והתוכנית לתואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן 167

168 התפתחו הקשר בין המרכז למחקר פעולה לבין קהילת גבהים מבחינת הקשר ניתן לחלק את הפרויקט לשלושה שלבים: (1) גיבוש הפרויקט, (2) ביצוע הפרויקט, ו- (3) הערכת הפרויקט והפקת ידע. בכל שלב הקשר בין אנשי הקהילה לבין אנשי האקדמיה קיבל צורות שונות בהתאם למטלות ולסוגיות השונות. שלב גיבוש הפרויקט התחיל כאשר רונן (שם בדוי), תושב ותיק של גבהים, הוזמן להשתתף במפגש ועדת ההיגוי של "המרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי" במכללה. מתוך הדיון הבין רונן שהמרכז בתחילת דרכו ומחפש פרויקטים המבוססים על שותפות עם הקהילה. רונן היה ער לעובדה שלמרות צמיחתם של יישובים הקהילתיים, כמעט לא נעשה מחקר בנושא והידע הצבור בו הוא מועט ביותר. בנובמבר 2005, הוא יזם מפגש עם פרופ' ויקטור פרידמן, אחד היו"רים של המרכז, והציע פיתוח פרויקט מחקר פעולה העוסק ביישובים הקהילתיים. ויקטור הציע להתחיל בפרויקט המתמודד עם בעיה או צורך ספציפי ואקטואלי של היישוב. כבר במפגש הראשון שיתף ויקטור חבר סגל נוסף, מומחה לתכנון ערים, אבל זה החליט שלא להמשיך והציע לפנות אל ד"ר חביאר סימונוביץ, מומחה לפיתוח קהילתי. למפגש השני הצטרפו תושב גבהים וחבר סגל במכללה (חביאר). המשתתפים בחנו את היתכנות ביצוע פרויקט מחקר פעולה עם תושבי גבהים. רונן הציע למקד את הפרויקט בנושא "הזדקנות" או "החלפת דורות" המעסיק תושבים רבים החוששים מהעדר קליטת משפחות צעירות ביישוב. מטרת המחקר הוגדרה כ"חיזוק יכולתו של היישוב לקחת אחריות ולבנות את עצמו". כאשר נבחנו האפשרויות לשיטות מחקר פעולה, הועלו מספר אפשרויות: תכנון על פי תסריטים,,Open Space מיפוי צרכים, וכו'. חביאר ראה בפרויקט הזדמנות "לפרוץ דרך ליישובים אחרים", ורונן הדגיש שכל מה שעושים צריכים לעשות באופן מצוין. בשלב הגיבוש בנו יוזמי הפרויקט צוותים מובילים משני הצדדים כדי ליצור חיבור ביניהם. רונן וחבר קהילה נוסף התייעצו עם מספר אנשים בקהילה במטרה לבדוק את הגיונו של הצעד שהם מובילים. לאחר שקיבלו משוב חיובי מכ- 7 אנשים, שהביעו גם רצון להשתתף בפרויקט, הם פנו בכתב להנהלת היישוב וביקשו כך לקבל את תמיכתה החיונית להכשרת הפרויקט. ההנהלה נתנה את "ברכת הדרך" לפרויקט "גבהים לאן? והגדירה את אנשיו כקבוצת חשיבה שתעסוק בעתיד היישוב. בצורה זאת נוצר בסיס שאפשר הקמת פרויקט שהוא גם מוכר על ידי המבנה הפורמאלי של היישוב אבל גם עצמאי. בהמשך, התקיים מפגש נוסף בין חוקרי המכללה לבין חברי הצוות הראשוני של גבהים על מנת להכיר את חוקרי המרכז ולהחליט סופית על הליכה בדרך של שותפות. לאחר מכן פנו אנשי הפרויקט באמצעות הדוא"ל לכל תושבי היישוב, הזמינו אותם להצטרף לפרויקט וקיבלו 22 תשובות חיוביות. ויקטור הזמין מטעם המרכז למחקר פעולה את פרופ' מיכל פלגי, חברת ועדת ההיגוי של המרכז וחוקרת של הקיבוץ כקהילה מתפתחת, להצטרף לצוות המוביל. בנוסף, במכתב שכתב ויקטור לרונן הוא טען ש"כמו שלצוות שלך היה צורך להיפגש עם אנשי המרכז ולקבל 'החלטה', חשוב למרכז להיפגש אתכם על מנת לקבל הסכמה על הקמת שותפות". ויקטור הצביע גם על צורך בבירור ציפיות הדדיות ובניית "שותפות אמיתית". כל חברי ועדת ההיגוי הוזמנו למפגש עם קבוצת תושבי גבהים ב- 15 בינואר 2006 על מנת "להיכנס לדיאלוג ולחשוב ביחד על המשמעות של שותפות בין המרכז לבין הקהילה", אבל לאותו מפגש הגיעו רק ויקטור ומיכל. ועדת ההיגוי מעולם לא קיבלה החלטה פורמאלית לגבי השתתפות בפרויקט "גבהים לאן? אך איש מאנשיה לא התנגד לכך וכולם דווחו מפעם לפעם. ב- 15 בינואר 2006 התקיים מפגש שבו השתתפו 16 מתוך 22 תושבי גבהים שהביעו עניין בהשתתפות בפרויקט ביחד עם מיכל וויקטור מהמרכז למחקר פעולה. מטרת המפגש הייתה להקים קבוצה 168

169 מובילה ולהניע את הפרויקט. חשוב לציין שאנשי האקדמיה, ביחד עם רונן, כבר החליטו על שיטה ספציפית ("הערכה בפעולה") כדרך להבניית הפרויקט. כאשר אחד המשתתפים הציע שהקבוצה תיגש מיד להקים צוותי עבודה, הדגישו אנשי המרכז את חשיבותו של תהליך שיטתי של קביעת מטרות ובניית תכנית פעולה באמצעות הגישה המוצעת. אחד האתגרים בשלב זה היה להגדיר באופן ברור מהו אופי הקשר בין אנשי האקדמיה לבין אנשי הקהילה. מצד אחד, אנשי האקדמיה פעלו כמומחים בכל הקשור לתהליך, אך בו בזמן הם הדגישו את אופי הקשר כ"שותפות" ולא כיחס של "יועץ-לקוח". רונן אמר: "אנחנו רואים בכם שותפים למחקר", ו-"אני רוצה לראות בכם משאב עבור הסטודנטים". רונן הוסיף שלקשר זה יש יתרונות העולים מהעובדה כי מדובר בשיתוף פעולה עם גוף אקדמי מקומי שמטרתו איננה לתת דוח יעוץ אלא לעשות עבודה שבה כל צד מביא את היתרון היחסי שלו. אחת המשמעויות של השותפות הייתה השתתפות כל אנשי האקדמיה ואנשי הקהילה בפרויקט על בסיס התנדבותי וללא תקציב פורמאלי. במפגש השני העלה רונן את נושא ה"משאבים" על מנת להסיר כל ספק שכסף לא עובד מיד ליד. ויקטור השיב שלמרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי "אין... כסף לתת... אבל... אנחנו עתירי משאבים". הוא התכוון לאפשרות שחוקרים/מנחים כמו חביאר ומיכל ישתתפו בפרויקט בגלל העניין שהם מגלים בנושא ובגלל ההזדמנויות לבצע מחקר. הוא הצביע על "תשלום" באמצעות שיתוף סטודנטים בפרויקט על מנת לתת להקנות להם חוויה יישומית אמיתית. חביאר טען שלמכללה אינטרס לבנות מודל שניתן למכור ליישובים נוספים. בנוסף, במפגש שהתקיים ב- 15 בינואר 2006 הצהיר ויקטור שכשותפים של המרכז, פעילים ב"גבהים לאן?" יהיו מחוברים לרשת חברתית עם שותפים מקהילות אחרות. הוא הביע תקווה שפעילים מגבהים יהוו משאב פוטנציאלי, דהיינו "הון חברתי", עבור פעילים ויזמים חברתיים מקהילות אלה - וגם להיפך. עם זאת, ויקטור העלה ספקות לגבי השקעת המשאבים ללא תמורה כספית. לאחר המפגש שבו הוחלט לקיים תהליך של הערכה בפעולה, העלה ויקטור פעם נוספת את האפשרות של תשלום למרכז, אך רונן הבהיר שזה לא רציני להפוך את הקשר ל"אספקת שירות" לאחר שסוכם על מתכונת של שותפות" ואף הוכרז על כך בפומבי. כ- 21 תושבים השתתפו ב"הערכה בפעולה" שכללה מילוי שאלון, דיאלוג על חשיבות הנושא, דיון במטרות הפרויקט וקביעת מטרות משותפות, בניית תכנית פעולה וגיבוש קבוצת פעילים להובלת התכנית בהמשך. מבחינת השותפות מעניין להשוות את המטרות שנקבעו כתוצאה של תהליך זה לבין המטרות שנקבעו על ידי רונן לאחר המפגשים הראשונים חודשים קודם לכן: 169

170 מטרות ראשוניות (רונן וויקטור) 1. גיבוש כיווני התפתחות עתידיים רצויים לקהילת גבהים, המתבססים על רצון התושבים, על ידע קיים ועל ראייה ארוכת טווח. 2. שכלול יכולתה של הקהילה המקומית לעצב את עתידה ואורחות חייה. 3. יצירת מסגרת לשיתוף פעולה מתמשך בין מכללת יזרעאל כמוסד אקדמי לבין גבהים כקהילה. 4. הפקת תועלות חברתיות לתושבי גבהים ותועלות מקצועיות למכללה משלבי ביצועו המוצלח של התהליך המשותף. 5. איסוף ידע וניסיון מצטבר בנושא ההתיישבות הקהילתית לשימוש המכללה והקהילה. הערכה בפעולה (21 תושבים) 1. יצירת מעורבות קהילתית בפרוייקט "גבהים לאן". 2. הגדרת כיווני ההתפתחות של הישוב לטווח הארוך על מנת לתת מענה לצרכים של אוכלוסייה רב גילאית בתחום חיי הקהילה, החינוך ותרבות. 3. הנעת תהליכים אשר יובילו בתוך שנה להתחלת יישוםהרחבת הישוב בשילוב משפחות חדשות, בנים ממשיכים ופתרונות מתאימים לאוכלוסייה. 4. הנעת תהליך לשינוי הדרכים לניהול אפקטיבי של היישוב ברמות שונות ולאורך שנים. מתוך חמש המטרות הראשוניות (הטור הימני), שלוש התייחסו לקשר בין הקהילה למכללה. לעומת זה במטרות שנקבעו כתוצאה של ההערכה בפעולה (הטור השמאלי) אין אזכור למטרות או לצרכים של המכללה. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בכך שרק אנשי היישוב השתתפו בקביעת מטרות הפרויקט. לקראת תהליך ההערה בפעולה הועלתה האפשרות לשתף את אנשי המרכז בקביעת המטרות כשותפים לפרויקט. עם זאת, היה חשש שצעד כזה עלול לבלבל את התושבים שנמשכו לפרויקט בעיקר בגלל צורך מידי ומוחשי. אנשי האקדמיה הניחו שמעבר לפן המעשי, נושא השותפות בין אקדמיה לקהילה לא יעניין את רוב אנשי הקהילה. הנחה זאת אף נבדקה באופן גלוי וישיר. שלב הביצוע התחיל עם ארגון המרחב הפתוח ("היום הפתוח") והסתיים עם הגשת הצעות צוותי העבודה להנהלת היישוב ו/או האסיפה הכללית. אנשי קבוצת מובילי הפרויקט מגבהים לקחו אחריות מלאה על ארגון יום הפתוח ועל הפרסום והשיווק. הם הצליחו להביא מעל 120 תושבים למרחב הפתוח, שהיה שיא הפרויקט מבחינה מספרית וגם הפעם הראשונה מזה עשרים וחמש שנים שמספר כה גדול מאנשי היישוב הגיע לדיון על נושא מרכזי וחשוב כל כך. עד ליום הפתוח המשיכו אנשי האקדמיה לשמש כמומחים להנחיית תהליכים קהילתיים. האירוע הונחה באופן מוצלח מאוד על ידי חביאר. לאורך 6 שעות הנחה חביאר בהצלחה רבה את התושבים בשלושה שלבים: "שוק הכפר" להעלאת סוגיות, דיונים בקבוצות ודיווח למלאה של כל קבוצת דיון. בסוף היום הפתוח הוקמו 9 צוותים שכל אחד מהם היה מיועד לחקור ולהציע הצעות מעשיות לקידום בנושא חשוב אחר לעתיד היישוב. בסוף שלב הביצוע, הנחה חביאר "יום פתוח" נוסף שבו שלושה חברי הצוות שהמשיכו לפעול הציגו את הצעותיהם בפני הקהל הרחב (ביום הפתוח השתתפו כ- 70 תושבים). לאחר היום הפתוח חל שינוי ניכר בחלוקת התפקידים בין אנשי האקדמיה לבין אנשי הקהילה. רונן הנהיג את ביצוע הפרויקט על פי השלבים שהוגדרו בתכנית הפעולה (ה"מפה"). הוא ארגון את ישיבות הקבוצה המובילה והנחה אותן. כל ראש צוות מהקהילה הנחה את הצוות שלו, אם כי הקבוצה המובילה החליטה לצרף לכל צוות כזה אחד מנציגיה. 170

171 בשלב זה אנשי האקדמיה, בעיקר מיכל וויקטור, פעלו כיועציו של רונן בנושאים טקטיים וגם ברמה המקצועית. למשל, הוא ביקש מהם להכין נוהל לעבודת הצוותים כדי לעזור להם לדעת מה עליהם לעשות וכיצד. על פי רוב מפגשי הייעוץ התקיימו במכללה או באמצעות הטלפון. מיכל וויקטור גם השתתפו במפגשיה של הקבוצה המובילה, שהתקיימו אחת לחודש בערך, בעיקר כמשקיפים ומתעדים של הדיונים. מדי פעם במהלך המפגשים הללו הם העלו הערות לגבי התהליך במטרה לעזור לקבוצה להתקדם או למקם את עצמה בתכנית הפעולה (ה"מפה"). לעתים הם יזמו העברת משוב אישי לרונן והעירו הערות על הדינאמיקה בקבוצה. בשלב הביצוע הציע ויקטור לקבוצה המובילה שקבוצה של סטודנטים, במסגרת קורס ב"תכנון על פי תסריטים", יפתחו מספר "תסריטים/תרחישים" הנוגעים להתפתחות גבהים בהתאם לשינויים בסביבתה הקרובה ב- 20 השנים הבאות. קבוצת המובילים הסכימה לשתף פעולה עם הסטודנטים, שראיינו הן אותם והן גורמים רלבנטיים נוספים. הסטודנטים ניתחו את החומר והכינו דוח שכלל ארבעה תרחישים, אך ויקטור הרגיש שהתוצר אינו איכותי מספיק להצגה בפני אנשי גבהים. הוא גנז את הדוח והנושא ירד מסדר היום בלא כל דיון נוסף. שלב ההערכה והפקת הידע החל במפגש שבו אנשי קבוצת המובילה התבקשו להעריך את תוצאות הפרויקט (מה הושג? מה לא הושג?) ונמשך עד היום עם כתיבת מאמר זה. לאחר ביצוע כל שלבי תכנית הפעולה (ה"מפה"), התחיל ב- 25 במאי 2007 שלב הערכת פרויקט והפקת הידע ממנו בתהליך של הערכה פורמאלית יחד עם הקבוצה המובילה בהנחיית אנשי האקדמיה (מיכל וויקטור). תהליך זה סימן את קץ המפגשים הפורמאליים של קבוצת המובילים וקץ ההשתתפות הישירה של אנשי האקדמיה (המרכז) בפעילות שנערכה בגבהים. עם זאת, מובילי הפרויקט המשיכו לפעול תחת הסיסמה "גבהים לאן?" במטרה לקדם את יישום ההצעות שהעלו הצוותים. בשלב זה החל תהליך של חקרנות ורפלקציה שיטתית על הפרויקט שהשתתפו בו רונן, מיכל, חביאר וויקטור. כל מפגשי צוות המחקר התקיימו במכללה כפעם בחודש או חודשיים. חברי צוות המחקר דנו בקווים כלליים לניתוח הפרויקט והפקת הידע ממנו. הם קבעו מספר שאלות מחקר וקראו וניתחו את החומר המתועד בהתאם. לאחר מכן לקח כל אחד נושא ספציפי לכתוב עליו. רונן היה איש הקהילה היחיד שהשתתף בצוות המחקר. עם זאת, תפקידו ומעמדו בצוות היה שווה לשאר החברים, למרות שאינו חוקר מקצועי. במהלך ניתוח הנתונים היו גם קונפליקטים שביטאו השקפות עולם שונות בין החוקרים המקצועיים לבין איש הקהילה. למשל, בנקודה מסוימת נוצרו חילוקי דעות סביב המושג "קהילתיות". בניתוח שערך ויקטור הוא העלה השערה, המבוססת על העובדה שביום הפתוח לא הייתה ולו קבוצה אחת שקמה לטפל באופן ישיר ב"קהילתיות", והסיק מכך כי ייתכן שנושא הקהילתיות בגבהים הוא כבר מיושן ואינו מעניין את התושבים. הוא הציע להעלות זאת לדיון ביום עיון לתושבים שיעסוק בממצאי מחקר הפעולה. רונן התנגד לכך בתוקף והעיר כי צעד כזה עלול להיות הרסני, ואף לא מוסרי, כיוון שההשערה מועלית על ידי אנשי הסמכות המקצועית שהוזמנו ללוות תהליך מסוג של "בניית קהילה". צעד כזה עלול להיתפש כעין הכנסת "סוס טרויאני". קונפליקט זה היה חשוב כי ויקטור לא התכוון לפגוע ולא היה מודע לפוטנציאל ההרסני הטמון בהצעתו. מחקר פעולה ושותפות בין אקדמיה לקהילה למרות שהמושג "שותפות" הוזכר פעמים רבות במהלך פרויקט "גבהים לאן?", לא הייתה הגדרה ברורה של משמעותו כפי שבאה לידי ביטוי בקשר בין אנשי אקדמיה (המרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי) לבין אנשי הקהילה. בספרות, "שיתוף הקהילה" הוגדר כ"תהליך שבו חברי הקהילה משתתפים בזיהוי צורכיהם, בקביעת סדר עדיפויות, בזיהוי והשגת אמצעים למימוש עדיפויותיהם 171

172 כולל, הפיתוח, היישום וההערכה של אמצעים אלה מבחינת תוצאותיהם" ) Ban, Koelen & Van der.p 138,2004). עם זאת, גם על פי ההגדרה ניתן לראות ששותפות אינה עניין של " שי " או "אין". יש אפשרות של מידות שונות של שיתוף ושותפות. כפי שהוצג ב"סולם פריטי" (1995 Guijt, Pretty, Scoones,,(Thompson, & המביא 7 דרגות של שיתוף כאשר הדרגה הראשונה היא הנמוכה ביותר והדרגה השביעית היא הגבוהה ביותר. אפיוני שיתוף הקהילה חברי הקהילה קובעים את סדר היום שלהם בעצמם ומתארגנים לפעולה. בעלי מקצוע תופסים תפקיד ברקע ונותנים הנחיה ותמיכה כאשר הם מתבקשים לכך. בעלי מקצוע וחברי הקהילה עובדים כשווים בהגדרת בעיות או צרכים ובתכנון אסטרטגיות שינוי. חברי הקהילה מעורבים בקבלת החלטות ופיתוח וביצוע של תכניות ופעילויות. בעלי המקצוע אחראים על התהליך ושולטים בו. חברי הקהילה מתבקשים לחוות את דעתם על התכניות. בעלי המקצוע מחליטים מה לעשות. חברי הקהילה מיודעים בשלב מוקדם באשר לתכניות וניתנת להם ההזדמנות לשאול שאלות. בעלי מקצוע שולטים בתכנית. חברי הקהילה מיודעים בפרטיה. חברי הקהילה אינם מיודעים לגבי התכנית אלא רק לגבי הפעילויות שבהן הם משתתפים. דרגה 7. גיוס-עצמי 6. השתתפות אינטראקטיבית 5. השתתפות פונקציונאלית 4. שותפות באמצעות התייעצות 3. שותפות באמצעות מידע 2. שותפות סבילה 1. חוסר שותפות השותפות בין האקדמיה לבין הקהילה בפרויקט "גבהים לאן?" נעה בין דרגה שש ושבע "בסולם פריטי. עצם העובדה שרונן יזם את הקשר עם אנשי האקדמיה כשותפים במקום לפנות לרשויות או ליועצים מעיד על "גיוס עצמי". כמו כן, התארגנות של קבוצה מובילה על בסיס התנדבותי משקפת באופן ברור ביותר את הגיוס העצמי של הקהילה. "ההשתתפות האינטראקטיבית" באה לידי ביטוי בעיקר בתכנון וביצוע התהליך. היו רגעים שאנשי אקדמיה שלטו בתהליך וגם השפיעו על התוכן באמצעות פשרנויות וניסוחים של הממצאים, אך הם מעולם לא קיבלו החלטה בלא השתתפות מלאה של אנשי הקהילה. על פי (2001) Reason Heron & מחקר פעולה הוא מחקר "עם" ולא מחקר "על" אנשים. לפחות לגבי רונן, ניתן לומר שהמחקר, על כל שלביו, היה "אתו" ולא "עליו". במחקר פעולה יש גם "מחקר" וגם "פעולה". מלבד רונן נראה שרוב, אם לא כול, המשתתפים האחרים מגבהים, היו מעוניינים בעיקר ב"פעולה". הם השתתפו במחקר ובפעילות מחקרית כמו ההערכה בפעולה והיום הפתוח, אבל סביר להניח שהם עשו זאת מתוך רצון להשיג מטרות תכליתיות ולא מתוך עניין בפן המחקרי. תופעה זו היא טבעית ומעידה על תקינות התהליך. כפי שלחוקרים חשוב הפן המחקרי, לכל צד האינטרס הטבעי שלו, והתועלת מושגת משיתוף הפעולה ביניהם. מצד שני, לאורך כל הפרויקט עבדו רונן ואנשי האקדמיה בתאום וקיבלו החלטות משותפות. אף לא אחד מהצדדים כפה את עצמו או את השקפתו על זולתו. כמן כן, רונן היה שותף מלא בשלב ההערכה והפקת הידע. באמצעות השותפות הוא מילא תפקיד מחקרי נדיר בקרב אנשים מהשדה. אחת השאלות המעניינות שעלו היא "האם הפרויקט היה יכול לקום בלי השותפות? האם תושבי גבהים היו יכולים להרים פרויקט כזה בלי תמיכה מגורם חוץ כמו אקדמיה? אנו משערים שהשותפות עם האקדמיה הייתה חיונית להנעת התהליך. למעשה, השותפות עם גורם חוץ סיפקה לתושבים "נקודת אחיזה" שממנה הם יכלו להתרומם. בלא נקודת אחיזה זו ספק אם התושבים היו מצליחים למקד את רצונותיהם ולתרגם אותם לפעילות שיטתית ומאורגנית. 172

173 שותפות כנגד השתתפות אם הסולם של פריטי מעיד על רמה גבוהה של השתתפות של הקהילה בפרויקט "גבהים לאן? הוא גם מהווה בסיס להבחין בין השתתפות ל שותפות. ניתן לראות שהסולם מבוסס על ההנחה שבעלי המקצוע (החוקרים) ואנשי הקהילה לא באים כשווים למפגש ולפעילות משותפות. בדרגה הראשונה הכוח והשליטה נמצאים באופן מוחלט בידי בעלי מקצוע ובכל שלב יש העברה הדרגתית של הכוח והשליטה לאנשי הקהילה. בפרויקט "גבהים לאן?", לעומת זה, כ"שותפות", לא הייתה הנחה כזאת. למרות ששני הצדדים בנו את הקשר ביניהם בהכרה מלאה שהם באים ממקומות שונים, השוני לא בא לידי ביטוי במידת הכוח, השליטה והמשאבים העומדים לרשות שני הצדדים אלא בצרכים ובסוג המשאבים שהם מביאים לקשר. השותפות נוצרה סביב צירוף של אינטרסים. רונן התעניין בפיתוח ידע בתחום היישוב הקהילתי והיה מעוניין במיוחד לקדם תהליך של שינוי במצב בעייתי בגבהים. הקשר עם אנשי המרכז למחקר פעולה ולצדק חברתי נתן לו כלים, משאבים, ואולי גם לגיטימיות לקידום המהלך. לאנשי המרכז היה עניין כללי בפיתוח שותפויות עם קהילה למען פיתוח ולמידה הדדית. חלק מאנשי המרכז, התעניינו במיוחד בנושא פיתוח היישוב הקהילתי. מבחינה זו, בניית השותפות ותחזוקתה היוו מעין תהליך של מסע ומתן מתמשך. גם אם לא נרשם חוזה בכתב, בין שני הצדדים נכרת חוזה שבעל פה (כללי עד מאוד) שעסק בשיתוף הפעולה, ולכן הקשר היה גם פורמאלי כפי שהוצג במכתבים רשמיים לתושבים ולמרכז למחקר פעולה. כמובן, כל שלב של הפרויקט העמיד שאלות ובעיות טקטיות, אך לא ניתן להצביע על מכשולים או משברים גדולים בבניית ואחזקת השותפות בין הפעילים ב"גבהים לאן?" לבין חוקרי המרכז (היו כמובן משברים מול ההנהלה שנגעו לקידום ההצעות בתוך הקהילה). לאורך כל הפרויקט עבדו שני הצדדים בשיתוף פעולה קרוב ושמרו על יחסים בין-אישיים חיוביים מאוד. בניגוד לשיתוף או השתתפות, שבהם העברת הכוח הוא חד-סטרית ואפילו פטרוני במידה מסוימת, בניית שותפות מבוססת על הסכמה בין שני הצדדים הדורשת מהם לשים את כל הנושאים מטרות, תפקידים, משאבים, שליטה וכדומה, על השולחן בשלב גיבוש הפרויקט. לכאורה, הדבר קרה בפרויקט "גבהים לאן? אך ניתוח הדברים מלמד כי חוקרי המרכז נמנעו מלהתעמת באופן מלא על נושאים רגישים כמו משאבים. אנשי האקדמיה באו לקשר עם הקהילה ובפיהם הצהרה ברורה לגבי הרצון לבנות ולחקור שותפות גם בפעולה וגם במחקר. מטבע הדברים אנשי הקהילה יהיו מכוונים יותר לפעולה ואנשי אקדמיה למחקר. במקרה זה החיבור היה בעיקר במעורבות של רונן. בנקודה מסוימת אנשי האקדמיה קיבלו את הנטייה הטבעית של אנשי הקהילה לעשייה כתנאי במקום לאתגר אותה ולהעלות את המושג שותפות לדיון ולחקור אותו ביחד. מתוך רצון לקיים את הקשר, אנשי האקדמיה ויתרו, במודע או שלא במודע, על הצגת מטרות, יעדים או שאלות מחקר מטעמם לאורך התהליך, וכך הפכו זאת בעיני התושבים לסוג של "הנחיית קבוצה" המתמקדת במטרותיה. ללא ספק, החוקרים החזיקו בציפיות לתפוקות מחקריות (פרסומים) כתוצאה של התהליך, אבל הרצון לפרסם לא היה המניע העיקרי, לפחות על פי הצהרותיהם. לו אנשי האקדמיה היו עומדים יותר על רצונותיהם, ייתכן שהיו מוצאים אוזן קשבת ועניין בקרב רבים יותר מאנשי קהילה. אחד הלקחים שעלו מהתהליך הוא שבשותפות יש צורך לגבש "חוזה" ברור מראש בין הקהילה לאקדמיה, שיכלול את הציפיות העקרוניות וגם את התפוקות הרצויות. סביר שיהיה צורך לעדכנו בהסכמה במהלך הפרויקט, אך זו אינה סיבה טובה להשאירו מעורפל מראש. 173

174 מקורות Heron, J. & Reason, P. (2001).The practice of co-operative inquiry: research with rather than research on people, in P. Reason and H. Bradbury (eds.), The Handbook of Action Reasearch, London: Sage, Koelen, M., & Van der Ban, A. (2004). Health education and health promotion. Wageningen: Wageningen Academic Publishers Levin, M., & Greenwood, D. (2008) The future of universities: Action research and the transformation of higher education, In: Reason, P. and Bradbury, H. (Eds.). The Handbook of Action Research, 2 nd Edition, (London: Sage), pp Pretty, J., Guijt, I., Thompson, J., & Scoones I. (1995). Participatory learning and action. A trainers' guide. London: Institute for Environment and Development. Scott, A., & Harding, A. (2007). Introduction: universities, 'relevance', and scale, In: Harding, A., Scott, A., Laske, S., & Burtscher, C. (Eds.). Bright satanic mills: Universities, regional development and the knowledge economy (Hampshire, UK: Ashgate), pp

175 THE LONDON TIMES AND THE NEW YORK TIMES ON GAZA How the dailies on both sides of the Atlantic covered operation Cast Lead? Shaul Zadka 1 Abstract This essay will examine two of the most prominent dailies on both sides of the Atlantic. One used to be the most important newspaper during the 19 th century and the first part of the 20 th century, and the other is the most influential daily for the last 80 years. One is British and one is American. One is Conservative and one is liberal. One is published in London. The other in New York. My assumption was that any European publication, either with "right" or "left" wing inclinations, would be less favorable to Israel than any American one. The research would test that support in the face of a large-scale military retaliation that could have eclipsed many previous years of Hamas' rocket attacks against Israeli town and villages across the border. The NYT could have been, on the other hand, expected to follow a long tradition of support, albeit guarded, for Israel, despite its liberal reputation. After examining all the editorial pages I reached the conclusion that both dailies had expressed sympathy with Israel, at least during the first two weeks of the operation. That support was gradually reduced when news of civilian causalities emerged. Key words: Gaza, IDF, Hamas, Israel, Palestinians. The Times of London On the last day of 2008, the London Times summed up its attitude towards the Israeli operation by writing that Israel is entitled to defend its civilians against rocket attacks, but its military options are constrained and shrewd diplomacy would serve its interests. The paper argued that no democratic government should underestimate the "provocations that Israel has endured from relentless shelling of its civilians". For the nearly 400 Palestinian deaths so far that have resulted from Israel's attacks this week, Hamas must accept a large share of responsibility. A comprehensive peace settlement is as far away as ever, and Israel is justified in seeking to constrain Hamas' capacity to inflict harm. But Israel's leaders would do well to consider how a political strategy might reinforce the prospects for an eventual negotiated settlement. In essence, this was the pattern of the commentary condemning Hamas, understanding Israel's grievances, but urging her to seek diplomatic avenues. At that stage of the attack in Gaza, the Times maintained that Israel's military campaign had met with some success. Khaled Mashal, 1 Communication department, The Max Stern Academic College of Emek Yezreel. 175

176 Hamas' leader in exile, was reportedly willing to renew the ceasefire if Israel halted its bombardment. "The entire rationale of the Middle East peace process is to trade land for peace. Israel withdrew from Gaza in It has secured not peace, however, but a renewed campaign against its civilians. International suggestions that Israel's campaign is driven by domestic imperatives are accurate, though that is hardly surprising. Hamas' activities have themselves affected Israeli politics " So the Times did mention the fact that the IDF was no longer in Gaza, but was forced to hit at Hamas following its violent conduct after the pull out. But the editors kept examining the political implication for the future. That conduct, the editors wrote, "has made it more difficult for Israel to plan on an early withdrawal from the West Bank. The goal for Israel in targeting Hamas is to hamper the ability of terrorist groups to operate. By doing so, Israel will be pursuing more than a narrow security imperative. Preventing Hamas' attacks should hasten withdrawal from the West Bank and enhance the prospects for the eventual creation, as justice and equity demand, of a sovereign Palestinian state". 1 While Israel was considering a 48-hour humanitarian ceasefire to allow aid to enter Gaza, the newspaper warned of "an unenviable range of choices" its leaders were about to face. "If Israel persists with an aerial campaign, then the very success of its actions so far will have diminished the number of military targets and increase the risk to civilians. Israel has a right to defend itself but criticism from some European governments that disproportionate force is being used might soon become more persuasive in these circumstances. The use of ground troops would be risky, owing to the inevitable casualties that Israel would suffer. But the third option, of withdrawing after initial successes, would recall the inconclusive and politically damaging Lebanon campaign of 2006". While justifying Israel's military operation, the editorial's conclusion was political. The outcome of the fighting "should reiterate willingness to move speedily to a territorial accommodation, even with a Hamas-led government, conditional on a permanent abandonment of violence". That article could well reflect an almost unlimited support for Israel, while leading into a political conclusion that would not necessarily reflect Israel's mainstream thinking that negated negotiation with Hamas. However, the Times' consistent support for Israel has been somewhat clouded by the newspaper's revelations that the IDF was using white phosphorus shells over built-up areas of Gaza. The allegations, denied at first by the army, were the subject of numerous reports and one editorial. 2 While criticizing Israel for its denials, it repeated its support. "It is time to clear the air. Israel has a right to defend itself and the nature of its enemy makes that task extraordinarily hard. Hamas, like Hezbollah in southern Lebanon, regards the use of civilians as human shields as a central plank of its strategy for tormenting Israel. Like its principal state sponsor, Iran, Hamas' rallying cry is not the creation of a Palestinian state but the destruction of the Jewish one. This is why, when a ceasefire ended last month with an onslaught of Hamas rockets aimed at civilian Israeli targets, Israel had no choice but to prosecute this war. But the need to strike back does not excuse the mistakes that Israel has made in doing so". Again, the Times outstretched its hand to Israel and justified its military action, but the military handling of the issue at stake dented its sympathy for the Jewish state. "The dreadful death toll from 20 days of fighting points to three possible conclusions about Israel's methods and intentions: first, that the Israel Defense Forces (IDF) are guilty of woeful failures of execution, not least the shelling of a UN aid distribution centre in Gaza City; second, that despite years of 176

177 meticulous intelligence-gathering on the Hamas threat, the IDF have committed needless tactical errors in fighting it; or, third, that Israel actually intends to send a message that it is willing to incur international opprobrium for the bloodshed in Gaza if that is the price of breaking the will of Hamas and the Palestinians of Gaza who suffer under its rule". The London daily asserted that the first two conclusions are broadly accurate. The third is not. Israelis grieve as all humans do for the children cut down in Gaza's maelstrom, and their leaders know very well the damage that this conflict is doing to the country's reputation, especially where images of Palestinian suffering are broadcasts more as propaganda than news. The IDF's continued obfuscation on white phosphorus only compounds that damage. One can see that the editorial drew a line between conventional military practice and malice intentions to harm the innocents, but very critical of attempts to deny responsibility." White phosphorus is illegal under international law when used in built-up areas, but a legitimate weapon of war when used to provide cover for troops in open country. There is scant evidence of the IDF using it deliberately against civilians, but northern Gaza, where the fighting is concentrated, is one of the most densely populated places in the world. Civilian casualties were inevitable, and the deep burns that white phosphorus can cause are virtually untreatable. The longer that the IDF equivocate about its use, the more ammunition they hand to those who would accuse them of war crimes". Still, the Times kept repeating that the crime that triggered this war was last month's Hamas rocket barrage; vivid proof of its defining dread of peace. "Hamas knew then that only its refusal to acknowledge Israel's right to exist stood in the way of a resumption of the peace process. It knows now that only its refusal to end the rocket attacks and stop rearming through tunnels under Gaza's Egyptian border stands in the way of a ceasefire". The editorial concluded: "Israel holds itself to higher standards than its enemies. So does the world. That is why, as the world waits for Hamas to accept Israel and renounce violence, it also expects Israel to prosecute this war with greater respect for civilian life". Consequently, the newspaper, like many others, turned to outside forces in pursuit of a political settlement. In "Clueless in Gaza", the editor pointed out that the absence of any leadership from the United States caught up in its transition period, days before President Obama was to take office, offered a diplomatic opportunity for the European Union in Gaza. "The news of the Israeli invasion of Gaza comes, alas, as no surprise. The nominal ceasefire, which expired on December 19, was always less than scrupulously observed. The request from Israel for Hamas to desist from rocket fire into Ashkelon and Sderot is a reasonable one. A response of some kind to the resumption of mortar fire was inevitable". 3 In any case "there can be no durable solution as long as Hamas refuses to recognize the right of Israel to exist. Though it is clear that the mortar attacks must stop, Israel might reflect on whether helping to relieve the manifest disaster of poverty and malnutrition in Palestine is not a quicker way to peaceful co-existence". The bottom line is obvious: "other nations can help if they are now prepared to match words with deeds. Sonorous displays of outrage are all very well but what Gaza really needs is for the United Nations Security Council to agree with Israel a timetable for withdrawal. This should be done on the basis that UN monitors will be provided to ensure that the missiles abate and that replacement weapons are not smuggled across the borders. An accommodation in the region will be difficult, as it always is, but it is not impossible. It will, however, demand better leadership, from the protagonists and from everybody else, before this is remotely likely". 177

178 Even though the Times maintained the position that Israel's deadly action ''shatters hopes for the already battered Middle East plan, the paper took the trouble to lay out the background that triggered the conflict and point the finger squarely on Hamas. Two days before the New Year, the newspaper adopted the line that Israel had little choice but to respond to the Hamas attacks. "After eight years of rocket attacks from Gaza the Palestinian group Hamas seemed to have left Israel with little choice but to retaliate". On Saturday it did so, launching one of the deadliest series of air assaults in the history of the 60-year-old conflict. As a result, innocent lives destroyed. The Middle East peace plan was already dog-eared. It now looks threadbare. The latest tragedy is the outcome of a vicious cycle that has gripped Gaza since Hamas seized full control of the territory from the more moderate, secular Palestinian Fattah movement in June As a result, Israel tightened its' blockade and has been demanding that Hamas cease its rocket attacks. Hamas vowed to continue them until Israel opened the border and stopped retaliating. "In the past few weeks, an uneasy six-month truce between the two sides has unraveled. Israel has tightened its control of the border, permitting only the intermittent delivery of humanitarian supplies. The result is a violent impasse that shows no sign of abating, despite the call by the UN Security Council for an immediate end to the bloodshed". 4 The increase in violence is a huge blow for the moderate Palestinian leadership. Prolonged fighting in Gaza would make it extremely difficult for the Palestinian Authority in the West Bank to continue the peace talks. Palestinian President Mahmoud Abbas is left looking beleaguered as he rightly calls for Egypt to help to negotiate a new truce. The animosity between Hamas and Fattah had already shredded the notion of a united Palestinian leadership. This latest move underlines the deep divisions that exist on the Palestinian side, divisions that are exacerbated by Iranian backing for Hamas and other militant groups in Gaza. The call by the exiled Hamas leader Khaled Meshaal, for Palestinians from both Gaza and the West Bank to come together in a new Islamist Intifada, or uprising, was a clear attempt to undermine Mr. Abbas' Fattah administration. Although the London Times took sides from the outset, it did not relive Israel of her responsibility to the outcome that prompted the operation. "Both the Israelis and Palestinians have failed in Gaza. The Israelis had hoped to make life intolerable for Hamas, intending either that it would reform and start to co-operate, or that the people of Gaza would decide that they had had enough of their Government. Neither has happened. On the contrary, the bold words of Hamas leaders suggest that they have found renewed strength through the conflict. In their turn, the Palestinians have claimed to want peace. But they have been only occasional partners in the peace process and sometimes openly hostile". Israel's withdrawal from Gaza three years ago was a traumatic process for that country. It removed its soldiers and settlers from the coastal strip, only then to come under fire from its new neighbors. There will be plenty of Israeli politicians happy to argue that Hamas has squandered its chance. While indicating that the country was facing imminent elections, it argued that the timing of the violence is not coincidental. Such a venture looked increasingly possible, but the human price would be terrible. Israeli leaders must consider whether their country's security would really come from more bloodshed. "In Gaza, Hamas leaders have gone into hiding. They are leaving their people to bear the brunt of the Israeli attacks. Yet most of the impoverished citizens of Gaza just want a better life. They must decide whether more moderate leaders could offer them that, rather than a vicious cycle of senseless destruction". 178

179 Times of London Columnists: Many of the op-ed articles reflected the editorial mood. "The Zionist dream of reclaiming the biblical land is over, but Israel will still lash out when it feels threatened", argued Mick Hume.5 His article is based on witness accounts of life in the Israeli town of Sderot, targeted by Hamas, for the past six years. "Those images of the carnage caused by Israeli air strikes inside the Gaza Strip", he wrote, "brought to mind another film of bomb victims that I watched early this month in Sedro, an Israeli town targeted by rockets fired from Hamas-controlled Gaza". Hume visited the town and met Tiger Avraham, the chief paramedic in a bomb-proof room at the ambulance station. He showed him his grisly home movie of the aftermath of an attack. "We were told that 23 Israeli civilians had been killed, more than a thousand injured and many more traumatized by rockets since Nobody mentioned the two Gazan youths killed in an Israeli air strike the day before our visit. For the author Mr. Avraham embodied the Sderot siege mentality: "It is not easy to live here. For five years my little one has slept in a bomb shelter." He could leave for Tel Aviv or America, but "I am here because it gives a sense of meaning to my life. Here I am not only a Jew, I'm an Israeli." Hume claimed that to make sense of a conflict in which both sides claim to be victims requires more than an emotional response to gory pictures. "I support the Palestinian right to selfdetermination. But I am disturbed by the rise of anti-israeli sentiments in Britain and the West, as when my old friends on the Left declared: 'We are all Hezbollah now'. The Israelis I met bear no comparison with the caricature of expansionist Zio-Nazis. He recalled that these attacks seem very different from 1967 when Israel occupied Gaza and other territories after the Six-Day War and emphasized that he Zionist dream of Israel reclaiming the biblical lands is over. The veteran columnist, David Aaronovitch argued that the trouble is that we have no idea what the arguments inside Hamas are or how they are affected by Israeli actions. He tries to tackle what he calls the meaninglessness of the term disproportionate that described the Israeli bombing of Gaza. "Would it be best if Israel were to manufacture a thousand or so wildly inaccurate missiles and then fire them off in the general direction of Gaza City? There is a chance, though, that since Gaza is more densely packed than Israel, casualties might be much the same as they are now, so although the ordnance would be proportionate, the deaths would not. Of course, if one of Gaza's rockets did manage to hit an Israeli nursery school at the wrong time (or the right time, depending upon how you look at it), then the proportionality issue would be solved in one explosion. Would you be happy then?" 6 However, the columnist warns against falling into the easy analytical trap of designating Hamas as an al-qaeda equivalent, however much its anti-jewish propaganda and dedication to martyrdom disgusts us. "In any long-term solution a large section of Hamas' current support, and a not insignificant part of its membership, would have to be won over to the side of peace", very much like one of the editorials of his newspaper. When the conflict reached its very end, many commentators could benefit from the outcome and draw more sobering conclusions. Martin Fletcher wrote: "neither Hamas, nor Israel can take any credit over the conflict. He quoted Ismail Haniyeh, Hamas' Gazan leader, who broadcast a message congratulating the Palestinian people on their great victory and called it "obscene". The war left the Palestinians in neighborhoods pulverized beyond recognition, hungry, traumatized and distraught, far from the "victory" claimed by their Prime Minister. Moreover, in three weeks Hamas fighters killed six Israeli soldiers. The much-vaunted tunnels, booby traps and other surprises barely dented Israel's military machine. "The Hamas regime survived for 179

180 three weeks at a terrible cost to the 1.5 million people whose wellbeing it is supposed to promote: 1,300 dead, 5,000 injured and 100,000 homeless. "So much for Hamas' aspirations to be a responsible government". 7 But the commentator criticized the Israeli Prime Minister for saying that Operation Cast Lead more than achieved its goals since it "taught Hamas such a lesson that Israel's enemies will think hard before tangling with the Jewish state". This is a dubious claim, he writes. "Hamas remains firmly in control of Gaza. No more than 600 of its fighters were killed, leaving roughly 19,000 alive by Israel's own estimates". Additionally, Israeli military intelligence says that Hamas retains an ample supply of rockets and that the offensive failed to destroy the tunnels through which it smuggled in weapons from Egypt. In another op-ed, Lucy Bannerman wrote about the "media war" which became throughout the year a dominating factor in Middle East conflict. In that article she wrote that within hours of Israel launching its offensive against Gaza, lobbyists, spin-doctors and public relations experts were mobilized to head off critical reaction around the globe. "The problem is that the numbers are not very flattering," she quoted what one pro-israel lobbyist said, commenting on the huge disparity between the 360 Palestinians and four Israelis killed in the conflict. A few months later that point would prove to be crucial in Israel's desperate attempts to justify the death toll in Gaza. Hamas, "whose leaders have been driven underground by Israeli attacks, has relied on the shocking images of civilian casualties in Gaza, taken by local media workers, to rally support for its cause, and looked to the fury of the Arab Street and firebrand preachers to mobilize grassroots support". 8 Bannerman maintained that the Jewish state is mindful of the public relations disaster of the 34- day offensive during the Lebanon war of 2006 and took one early measure to avoid a repeat. Only she took an issue with Israel's decision to prevent foreign journalists from entering and reporting from Gaza, prompting the Foreign Press Association in Jerusalem, which represents some 400 journalists, to take a petition for access to Gaza to the Supreme Court. In an open letter, it protested against the "unprecedented restriction of press freedom. As a result the world's media is unable to accurately report on events inside Gaza at this critical time." While restricting foreign media access to the battle zone, Israel has launched a vigorous propaganda offensive to put its point of view across to the world, with its army yesterday unveiling its own YouTube channel showing battlefield footage of air strikes on Hamas militants loading rockets on a truck to fire at Israel. The blogosphere and new media have become another war zone. The New York Times: This American daily devoted four leading articles to the conflict and many more personal columns. Like its London counterpart, it justified Israel's decision to retaliate. "Israel must defend itself. And Hamas must bear responsibility for ending a six-month cease-fire this month with a barrage of rocket attacks into Israeli territory". But the paper feared that Israel s response devastating air strikes that represented the largest military operation in Gaza since 1967 is unlikely to weaken the militant Palestinian group substantially or move things any closer to what all Israelis and all Palestinians need: a durable peace agreement and a two-state solution. While supporting Israel, the paper warned that Israel must make every effort to limit civilian casualties. "Hamas' leaders, especially those safely ensconced in Damascus, are unconcerned about their people s suffering and masters at capitalizing on it. After stating that by that day some 350 Palestinians mostly Hamas security forces were reported killed, the 180

181 paper expressed the hope that Israel would refrain from a ground war. "That, or any prolonged military action, would be disastrous for Israel and lead to wider regional instability". The NYT put the onus mainly on Hamas whom he accused of "virulent rejections", while emphasizing that others must also take responsibility for the current mess. "Hamas never fully observed the cease-fire that went into effect on June 19 and Israel never really lived up to its commitment to ease its punishing embargo on Gaza. When the cease-fire ran out, no one, including the Bush administration, made a serious effort to get it extended". 9 Another editorial published a week later (and it clearly dissatisfied with the IDF's ground offensive, which the editor sees it as highly dangerous. "Israel has gambled that it can finally silence the Hamas rockets that have terrorized its people for years. We sympathize with that goal. But we are concerned that short-term success on the battlefield might encourage the Israelis to keep pressing further and longer in an attempt to decimate Hamas and wrest Gaza from its grip. That is also a goal we can sympathize with there is no justification for Hamas' attacks or its virulent rejectionism. But it is highly unlikely, and there is a point of diminishing returns that could be easy to miscalculate". 10 The paper predicts that the longer the Israeli incursion, the more casualties mount (550 Palestinians and 5 Israelis have died so far); the more Hamas' popularity grows among its supporters; the more moderate Arab states, which have correctly blamed Hamas for ending a six-month cease-fire, are alienated; and the more regional instability is fueled. It will also make it harder for President-elect Barack Obama to pick up the pieces of peacemaking when he takes office on Jan. 20. The editorial maintains that Israel, aided by the United States, Europe and moderate Arab states, must try to end this conflict as soon as possible and in a way that increases the chances for negotiating a broad regional peace. "That means ensuring at a minimum that Hamas a proxy of Iran is not seen as gaining from the war, that the rocket fire is halted permanently and that the terrorist group can no longer restock its arsenal with more deadly weapons via hundreds of tunnels dug under the Egypt-Gaza border". The paper, consistently urged Israel to seek a diplomatic solution to the Gaza dilemma." That will require compromises from Israel, including acceptance of international monitoring of a cease-fire and an increased flow of goods and people between Israel and Gaza. Accepting those conditions would help persuade skeptics that Israel s goals are as narrowly defined as it says they are". The NYT deplored Israel's media policy and called upon her to immediately allow foreign journalists access to Gaza, as the Israeli high court ruled on Dec. 31. "As in every war zone, reporting by journalists and human rights monitors as well can discourage abuse and is essential to full public understanding of the conflict". And the editorial summed it up: "There is little chance of restraining Hamas without dealing with its patrons in Syria and Iran. Mr. Obama will also have to move quickly to revive Israeli- Palestinian peace talks. Palestinians in the West Bank and Gaza need to see that there is another way out of their misery and that Hamas and its rockets are not the answer". The third leading article was written towards the end of the conflict in the Strip. The editors agreed that Israel had to defend itself against Hamas' rocket attacks, but feared the assault on Gaza has passed the point of diminishing returns. "It is time for a cease-fire with Hamas and a return to the peace negotiations that are the only real hope for guaranteeing Israel s longterm security". The paper mentioned Israel's heaviest shelling of Gaza neighborhoods, including a hit on a United Nations compound where "hundreds of Palestinians had taken shelter". In the end, however right Israel was is taking military action, many of its objectives 181

182 were not achieved. "Israeli officials acknowledge that the 20-day offensive has not permanently crippled Hamas' military wing or ended its ability to launch rocket attacks. It is unlikely that Israel can achieve those aims militarily any time soon. The cost in human life and anti-israeli fury would be enormous. Already more than 1,000 Palestinians have died in the densely populated Gaza Strip, where an always-miserable life has become unbearable". 11 The Times pointed out that the political outcome of the conflict was further weakening the Palestinian president, Mahmoud Abbas, and his Fattah faction, Hamas' sworn enemy. "We know Mr. Abbas' limitations, but he believes in a two-state solution. If there is going to be a negotiated peace, he is the best hope". Looking ahead, the editors argued that as part of a ceasefire deal, Israel is right to demand a permanent halt to Hamas' rocket fire. "Israel is also right not to rely on Hamas' promises. Hamas used the last cease-fire to restock its arsenal with weapons ferried in through tunnels dug under the Egypt-Gaza border". And the paper has a recommendation - to place monitors on the Egypt-Gaza border to stop the smuggling that is Hamas' lifeline. The Israelis also must be ready to ease their blockade of Gaza to allow more food and normal economic activity. In another editorial the NYT asserted that after weeks in which Mr. Osama largely refused to comment on the war in Gaza, Mrs. Clinton struck a different and welcome tone from the Bush administration, emphasizing the tragic humanitarian costs of the conflict in which more than 900 Gaza residents and 13 Israelis have died. She declared a firm commitment to an Israeli-Palestinian peace settlement with a two-state solution. "There is less than a week before Inauguration Day, and until there is a cease-fire, there is no hope of reviving negotiations". New York Times columnists: Most Op-Ed Columnists expressed understanding to Israel's predicament in Gaza. William Kristol, as one of them, even thinks that the operation would not be a replay of the war in Lebanon in which Hezbollah was not fully subdued. The author predicted that this time around Israel could well succeed in Gaza. "Unlike Lebanon, it would not necessarily have the same outcome - lots of death and destruction, no strategic victory for Israel and a setback for all who seek peace and progress in the Middle East". He devoted his piece to a comparison between both military operations. "For one thing, southern Lebanon is a substantial and hilly area, bordered by northern Lebanon and Syria, through which Hezbollah could be re-supplied, both by Syria itself and by Iran. Gaza is a flat, narrow strip, bordered by Israel, as well as by the sea and by Egypt, no friend to Hamas. By cutting off the northern part of Gaza from the southern, Israel has basically surrounded northern Gaza, creating a military situation very different from that in Lebanon in 2006". 13 But a defeat of Hamas in Gaza, he went on, following on the heels of our success in Iraq would be a real setback for Iran. It would make it easier to assemble regional and international coalitions to pressure Iran. It might positively affect the Iranian elections in June. It might make the Iranian regime more amenable to dealing. "With respect to Iran, Obama may well face as the Israeli government did with Hamas a moment when the use of force seems to be the only responsible option. But Israel s willingness to fight makes it more possible that the United States may not have to". On January 22, after the hostilities were over and Obama is already a president, the NYT welcomed the appointment of George Mitchell as the new-old Middle East envoy. The editorial 182

183 was pessimistic about a prospect of a settlement in the region, as "Hamas is in control of Gaza and shows no interest in making peace with Israel. The Palestinian Authority president, Mahmoud Abbas, who controls the West Bank, is committed to a two-state solution but has been dangerously weakened by Israel s invasion of Gaza". 14 Most of the columnists expressed sympathy with Israel. Nicholas Kristoff thinks that the IDF's ground attack would produce more terrorists. Thomas Freedman wondered if Hamas is about Destroying Israel or building Gaza. In another article he found it hard to watch the death and destruction in Gaza, but agreed with those who think that When Israel left Gaza in 2005, it had a border with Egypt and the Gaza that Israel found in 2008 is now bordering with Iran. Rashid Khalidi, a professor of Arab studies at Columbia University, represents the few who put the blame on Israel, fare and square. He wrote that the Gazans have lived under Israeli occupation since the Six-Day War in 1967 and that Israel is still widely considered to be an occupying power, even though it removed its troops and settlers from the strip in "Israel still controls access to the area, imports and exports, and the movement of people in and out. Israel has control over Gaza s air space and sea coast, and its forces enter the area at will". Khalidi asserted that Israel s blockade of the strip had fueled the tension. "Fuel, electricity, imports, exports and the movement of people in and out of the Strip have been slowly choked off, leading to life-threatening problems of sanitation, health, water supply and transportation The author emphasized that lifting the blockade, along with a cessation of rocket fire, was one of the key terms of the June cease-fire between Israel and Hamas. This accord led to a reduction in rockets fired from Gaza from hundreds in May and June to less than 20 in the subsequent four months. He pointed out that the cease-fire agreement broke down when Israeli forces launched major air and ground attacks in early November in which six Hamas operatives were reported killed. 15 Roger Cohen maintained that a response to Hamas' rockets needed a response, but the IDF offensive was the wrong one. "Israel has the right to hit back at Hamas when attacked but not to blow Gaza to pieces". Gideon Lichfield asserted, "Israel manages to prevent its campaign in Gaza from turning into a repeat of its disastrous one in Lebanon " The Israel author, David Grossman, called for a cease-fire since "the inhabitants of Gaza will continue to live on our borders". Benny Morris, an Israeli historian, writes that Israel feels threatened by an organization whose charter promises to destroy her. Jeffery Goldberg commented that its ideology makes it impossible to make peace with. David Brooks argued that the initial incursion into Gaza was a display of prowess, but magnified the suffering of innocent people. Frank Rich accused the Bush administration of mismanaging the Middle East and found that both in Gaza and in "democratic" Iraq its top policy priority lied in ruins. Not all the columns took an anti-hamas view. Bishop William Kennedy wrote about the scores of people killed in Gaza and the scale of destruction seen on television screens. "What are they going to say to the parents of a 14-year old girl who, we were told, by her parish priest in Gaza, had died of fright and fear when a large bomb exploded near her, even though she was physically unarmed? Do they ever meet these people or think about them as they send in armaments, weapons and troops?" In total, between 27 December and 18 January, 31 opinion pieces appeared in print. 17 of them where personal, four were editorials and the rest letters. Most of them offered support for Israel and bitterly denounced Hamas. Almost all of them warned Israel of escalating the fighting, 183

184 opposed the ground offensive and called on both sides to settle the conflict by diplomatic means. The IDF, as we now know, ignored the advice and committed its infantry into the coastal strip. As the battle raged, more civilian casualties reported and Hamas' strength was only slightly crippled. The border became much calmer, but Israel faced the consequences of its operation. The conclusions of Goldstone Committee were just some of its manifestation. Ironically, many of the editorials and comments proved to be right "Security dilemmas in Gaza", 31 December, "Smokescreen Israel's cause is just, but some of its tactics are self-defeating", January 16, "Clueless in Gaza", 5 January. 4. "Bitter Harvest", 29 December, Gaza is more than a simplistic morality play" 6. "That's enough pointless outrage about Gaza", 30 December "Gaza: no victors, just thousands of victims", Jan 20, "Israel uses the 'perfect time' to fight the PR war", December 31, "War over Gaza", December 29, "Incursion into Gaza", January 5, "A way out of Gaza?". 16 January, Principles and Pragmatism", 13 January, "Why Israel fights", 4 January, 2009) 14. "An Unenviable job", 22 January, "What you don't know about Gaza", 7 January,

185 Do Short Sellers Outperform the Market? Gil Cohen 1 Abstract During the current financial crisis short sellers have been blamed for causing or at least accelerating the crash of the financial market. They have been accused of manipulating stock prices so that they would fall and getting rich at the naïve investors expense. This study investigates the validity of these accusations by following the TA100 Index and four designed portfolios during The designed portfolios were constructed in accordance with the weekly report on short selling activity issued by the Tel Aviv Stock Exchange. The results show that short sellers did not succeed in outperforming the market during that three-year period. Moreover, the portfolios that did not include the stocks picked by the short sellers performed more poorly (they should have been sold short) than the portfolios that included stocks chosen by the short sellers. These results contradict the hypothesis that short selling disrupts market efficiency. Introduction Short selling of stocks has been a major issue during the current financial crisis. In the UK and the US, for instance, short selling has been restricted based on the accusation that short sellers were responsible for the market crash or at least for the acceleration of the financial crisis. They were also accused of being well-informed investors who increased their wealth at the naïve investors' expense. This study considers the question of whether these accusations are true by investigating whether short sellers outperformed the TA100 Index (comprised of the 100 largest stocks listed on the Tel Aviv Stock Exchange) during Scientific Background The relationship between the abnormal return of stocks and interest in them by short sellers has been previously investigated. Brent, Morse & Stice (1990), Figlewski & Webb (1993) and Woolridge & Dickinson (1994) found no evidence of a strong relationship between short positions and abnormal returns. On the other hand, in their UK sample Au, Doukas & Onayev (2007) found that stocks that are of little interest to short sellers experience significant positive returns on both an equal and value-weighted basis. Boehmer, Jones & Zhang (2007) found that stocks heavily shorted by institutions underperformed the next month by 1.43%. They concluded that on average, short sellers are important contributors to efficient stock prices. In addition, short sellers are extremely well informed and institutional short sales are the best informed. Asquith & Muelbroek (1996) found a strong and consistent relationship between short interest and excess returns. Shares with high levels of short interest perform significantly worse than comparable shares without high levels of short interest. 1 Head of the Finance track at the Economics and Management department, the Max Stern Academic College Of Emek Yezreel 185

186 Methodology and Expectations To test the impact of short selling on the market, this study constructed four portfolios whose contents were determined by the weekly report on short selling activity issued by the Tel Aviv Stock Exchange during the years Each portfolio always included 10 evenly weighted stocks that belonged to the TA100 Index. The first and second portfolios consisted of stocks carrying the largest and smallest value of short sales in Israeli shekels reported weekly. Assuming that short sellers have information that enables them to predict which stock is going to fall, portfolio number 1, which consists of stocks neglected by short sellers, should positively outperform the market and portfolio number 2, which consists of stocks picked by short sellers, should negatively outperform the market. The third and fourth portfolios included stocks for which the net weekly percentage change ((selling buying) / openning ) of short positions was the lowest and highest, respectively. These two portfolios demonstrate dynamic short selling positions in which investors close and open short positions according to market movement and expectations. Portfolios 3 and 4 are expected to positively and negatively outperform the market, respectively. Excess return was calculated in two different ways: 1) using the CAPM model which estimates the following regression parameters: Rp rf = α + β(rm rf) (1) where: Rp =the portfolio return, rf = risk free rate, α=the excess return parameter, β =the portfolio risk parameter in relationship to the market, and 2) by calculating the simple weekly excess return ( Rp Rm ) and using T statistics to examine the hypothesis that weekly excess return is equal to zero. Results Figure 1 summarizes three years ( ) worth of accumulated returns for the market portfolio and our four designed portfolios. 186

187 Figure1 - Accumulated Percentage Return of the TA100 Index and the Four Portfolios During The figure shows that the market portfolio beat all four designed portfolios during the investigated period. Moreover, portfolios 1 and 3 achieved smaller accumulated returns than portfolios 2 and 4. These results raise the question of whether short sellers have the ability to pick stocks and to actively manage their short positions. Using the CAPM model, we estimated the four portfolios α and their β parameters, which are summarized in figure 2. Figure 2 - The CAPM Model Regression Results Portfolio Period N 2 R P (-2.27) (-0.97) (-2.12) (-0.73) P (-1.32) (-0.86) (-0.44) (-1.75) P (-2.53) (-0.23) (-0.93) (-2.28) P (-1.67) (0.11) (-1.35) (-1.96) 1.19 (12.22) 0.90 (6.86) 0.99 (6.88) 1.37 (7.20) 0.85 (20.69) 0.99 (19.31) 0.98 (12.00) 0.74 (9.68) 0.95 (13.35) 0.97 (13.62) 0.95 (9.84) 0.89 (7.24) 0.87 (13.47) 1.10 (15.84) 0.94 (9.21) 0.72 (5.57) P Notes:1. The table parameters are regression 1 results. 2. The p=the regression significance level. 187