תשרי 5773 תשע ג הלו קובץ לחיזוק ההתקשרות קובץ שמיני עצרת ושמחת תורה hnkugv ohnhn,v hshnk, sgu VAAD TALMIDEI HATMIMIM HAOLAMI יוצא לאור ע י תלמידי ישיב

תמליל

1 תשרי 5773 תשע ג הלו קובץ לחיזוק ההתקשרות קובץ שמיני עצרת ושמחת תורה hnkugv ohnhn,v hshnk, sgu VAAD TALMIDEI HATMIMIM HAOLAMI יוצא לאור ע י תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית 770 איסטערן פארקוויי ברוקלין, ניו יורק שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושלוש לבריאה

2

3 ב"ה פתח דבר אחינו תלמידי התמימים, שלום וברכה! נמצאים אנו עתה בזמן הכי נעלה עיצומו של חודש השביעי, המושבע והמשביע. במקום הכי נעלה ד' אמותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא דורנו. בהמשך לקבצים שיצאו לאור עד עתה, ונתקבלו בברכה ובשמחה ע"י אנ"ש והתמימים יחיו, מוגש בזה הקובץ )ה-לו( לקראת שמיני-עצרת ושמחת-תורה הבאים עלינו לטובה. נמצאים אנו בימים של חושך והעלם והסתר. בזמן ש"אין אנו יכולים לראות" את פני אבינו רוענו. ואם בכל ימות השנה הדברים אמורים, עאכו"כ בהגיע ימים נעלים אלו, בהם ההעלם וההסתר נרגשים עוד יותר. כל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה, אשר זכה בזכות הנפלאה לחזות בפני הק' בימים אלו, לא יישכחו המראות מזכרונו לעולם. השמחה הגדולה והגילויים הנפלאים שהיו בשמח"ת היו בבחינת "שלא מעלמא דין". ההתוועדות שלפני ההקפות, ההקפות, הכניסה לתפלת שחרית ביום שמח"ת, ההקפות ביום, ההתוועדות של יום שמח"ת, בכל אלו היו גילויים נפלאים מכ"ק אדמו"ר אל החסידים, וכן מאידך גיסא היו אלה ימים של התגלות אהבת החסידים אל הרבי. וידוע אשר מרגלא בפומייהו דחסידי דור השביעי, ששמח"ת הוא ה"אושפיזין" של נשיא דורנו )כן משמע גם מהתבטאויות של כ"ק אדמו"ר(. ואכן היתה ניכרת שמחה מיוחדת על פניו הק' ביום זה. רוב תכנו של קובץ זה נדפס לראשונה בשנת תשע"א, ומחמת תפוצתו המצומצמת וחביבותו הרבה הוא חוזר ונדפס עתה )בשינויים והוספות( לבקשת ריבוי התמימים ואנ"ש. הקובץ כולל: א. דבר מלכות שיחת ליל שמע"צ תשנ"ב אחר תפילת מעריב. השיחה מובאת כפי שנדפסה על ידי מערכת 'פקס א שיחה'. ב. שמחת תורה ביים רבי'ן המשך מזכרונתיו המאלפים של הרב ישראל נח שי' וואגעל אודות מאורעות שמע"צ ושמח"ת במחיצת שכ"ק אדמו"ר במשך השנים. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 3

4 ג. או"ם של קדושה רשימה מרתקת, מיוחדת וראשונית, על סדרת מאורעות שמימיים שערך כ"ק אדמו"ר בשמיני עצרת ושמח"ת תשל"א, בהם מינה הרבי 'או"ם של קדושה'. הרשימה נכתבה על ידי חבר המערכת לרגל מלוא "ארבעים שנין" למאורעות המיוחדים. תודתנו נתונה להרב מיכאל אהרן שי' זעליגסון על עזרתו הרבה בהכנת הרשימה. ד. ספר התורה של הרבי כיצד ומדוע נכתב, והשתלשלות המאורעות מהיותו מכונה "ס"ת של האחים הקדושים מסלאוויטא" עד להיותו מכונה "ספר תורה של הרבי". ה. הנהגות כ"ק אדמו"ר בימי שמיני-עצרת, שמחת-תורה ושבת-בראשית. ההנהגות נלקטו ונערכו ע"פ הספר 'אוצר מנהגי חב"ד' שבעריכת הרב יהושע שי' מונדשיין. ה. תורת גן-עדן תצלום מרשימת הרבי, 'הנחה' משיחת הרבי הריי"צ בליל שמיני- עצרת תרצ"ז, חלק משבעת התורות שאמר הבעש"ט בגן-עדן. בברכת גוט יו"ט גוט יו"ט, מתוך ציפיה ובטחון שתיכף ומיד נזכה להתגלות אבינו רוענו, ונרקוד בההקפות מתוך שמחת הגאולה האמיתית והשלמה, ונזכה לראות בעבודתו הק' בימים אלו, ונשמע מפיו הק' עוד שיחות ומאמרים, ותיכף ומיד ממש. ועד תלמידי התמימים העולמי חג הסוכות תשע"ג ברוקלין נ.י. 4 תשרי ה'תשע"ג

5 דבר מלכות - ברכות השנה בשמיני עצרת - קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 5

6 6 תשרי ה'תשע"ג

7 שמחת תורה ביים רבי'ן

8 רשימה מרתקת על אירועי שמיני עצרת ושמחת תורה במחיצת כ"ק אדמו"ר במשך השנים - חלק שני רשימה מופלאה זו, המהווה כעין התוועדות חסידית חיה, נרשמה מפי הרה"ת ר' ישראל נח שי' וואגעל, ע"י א' מחברי המערכת, במיוחד עבור תלמידי התמימים השוהים בד' אמותיו הק' של כ"ק אדמו"ר בימים מיוחדים אלו, מתוך ציפיה ובטחון אשר עוד בשנה זו נזכה ל"חדש ימינו כקדם", בהתגלות כ"ק אדמו"ר תיכף ומיד. חלקה הראשון של הרשימה, נכתב ונתפרסם על גבי במה זו לקראת שמחת תורה תש"ע )גליון כב(, ולבקשת הקוראים הרבים, נענה הרב וואגעל להוסיף שנית ידו, ולתאר בפנינו זכרונות נוספים מהגילויים הנפלאים אותם זכה לראות במחיצת הרבי בימים נשגבים אלו דברים אחדים זכיתי, בעהי"ת, להיות נוכח בחצרות קדשינו ולחגוג את ימי שמע"צ ושמח"ת בצלו של רבינו נשיאנו עשרה פעמים, כשהפעם הראשונה הייתה בתשל"ו. כמובן שבמשך שנים כה רבות, ראיתי, או בדיוק יתר, חוויתי הרבה גילויים - כל שנה והאופי המיוחד לה, ואשתדל בזאת כמיטב יכולתי לפרוס לפניכם סקירה מסודרת, והשי"ת יהי' בעזרי. ראשית כל, רציתי להגיד כמה מילים על ההקפות אצל רבינו בכלל, על אף שכל אחד מבין שאת מה שנוכחנו לראות ולשמוע ולהרגיש בב' מעל"ע אלו, אי אפשר לתאר במילים כלל, אפי' אפס קצהו ושמץ מנהו, ומכ"ש להעלותם על הכתב, אבל בכל זאת... פעמים רבות נזכרתי על שיחת אדמו"ר הריי"ץ נ"ע, ע"ד ה'הקפות היחידות' של אדה"ז. שם הובא בשם ר' פנחס רייזעס, שהוא מצדו, כשראה את ההקפות הרגיש בנפשו שז"ע ראה במוחש והבין מהי ענינה של העליה לרגל לביהמ"ק פשוט לראות אור אלקי; דברתי גם עם כמה מחביריי והסכימו כולם שכן הם פני הדברים בהקפות אצל הרבי. כשהרבי נכנס לביהכנ"ס להקפות, כל הקהל נעשה בין-רגע לחטיבה אחת, כאיש אחד בלב אחד בצלו של הרבי, עומדים ונהנים מזיו השכינה. זה הי' נראה שכל תנועה של הרבי, אם זה במחיאת 8 תשרי ה'תשע"ג

9 כפיו הק' או בתנועות העידוד הנמרצות ששלח לכל כיווני ביהכ"נ, הנהיגה באופן אחיד את קצב השירה והתלהבות הקהל כולו בלי יוצא מן הכלל. שמח"ת בד' אמותיו הק' של הרבי הי' באופן אחר לגמרי. אף שגם בהתוועדויות במשך כל השנה הי' הרבי מעודד את שירת החסידים במחיאת כפיים וכו', אבל שמח"ת הי' משהו שונה לחלוטין. כמ"פהזכירהרביאתדבריכ"קאדמו"ר מהוריי"ץ, איך שגילה לנו ע"ד האושפיזין החסידיים, ורבינו הוסיף ששמע"צ הוא ה'יום' של כ"ק מו"ח אדמו"ר. זכורני, שבאחת השיחות התבטא הרבי שביום שמע"צ, אין הרבי מגיע בתור 'אושפיז', כ"א בתור 'בעה"ב'! וזאת ראינו בלי ספק, וכל אחד שראה את הרבי ביום זה ולו לזמן קצר ביותר יעיד ששמח"ת הוא ה'יום' של הרבי. השמחה באוויר פשוט נשפכה כמים וחדרה לתוך-תוכו של כל אחד מהעומדים שם, דבר שלא ניתן לתאר במילים אזוי איז דאס! להבהרת הדברים, אספר לכם סיפור אישי: פעם פגשתי איזה ראש ישיבה ליטאי בבית חב"ד. הוא אמר לי שבנסיבות כל שהם זכה להיות נוכח בהקפותיו של הרבי באחת השנים, וכשראה את ההקפות, החליט שמצדו יהי' זה מניעת בר של ממש אם לא יביא את בנו ג"כ, כדי שיזכה גם הוא לחוות את אותם רגעים עילאים; הוא פשוט נדהם כ"כ ממראה עיניו עד שהוצרך להגיע בשנה הבאה ג"כ להביא את בנו לגילויים אלו. כי ההקפות אינו רק ענין של ראי' ושמיעה וכו' להיות ולעמוד שם וכו', כ"א חווי' נפשית - פשוט דורך-צולעבן הקפות! במשך כל המעל"ע, ובמיוחד בשעת ההקפות עצמם, הי' זה כאילו העולם איננו פשוט הלך לו כל העולם כולו לגמרי, ונמצאים עכשיו בשטח שלמעלה מזמן ומקום. הרגשנו שב'עולם' שלנו ישנו רק הניגון ששרים עם הריקודים והעידודים של הרבי. פשוט ראו על פניו הק' של הרבי, וכשהסתכל עליך בעיניים, זה 'לקח' אותך לגמרי, והוציא ממך את כל הכחות שהיו אי-פעם בקרבך, לשמוח ולשיר עד שיגמרו הכוחות לגמרי. באחת השנים, נשברה לחברי הרגל, ומשך זמן מה נאלץ לילך בעזרת קביים, כולל בשמע"צ ושמח"ת. בהתאם לזה, קיבל את רשות ה'ועד המסדר' לעמוד קרוב מאד לרבי כדי שלא ידחפוהו וכו'. כשנגשתי אליו אח"כ, שאלתיו )בבת- שחוק(: "האם גם עלי לילך עם קביים כדי להיות קרוב לרבי בהקפות?" וענה לי, "ומה אתה חושב, שלעמוד קרוב לרבי בהקפות זה דבר קל? הרבי רואה אותך כל הזמן וכל פעם שהוא מסתכל עליך אתה נאלץ לשיר ולרקוד בכחות שלא דמית בכלל שישנם בתוכיך מעולם!" זהו בהחלט מעמד ששום תיאור שבעולם ושום מילים לא יוכלו לבטא את הדברים עד סופם בשום אופן. לא שמנו לב להזיעה והמאמצים והיגיעה וכו', רק רקדנו ורקדנו עד הסוף, וכשהגיע הסוף רקדנו יותר חזק! וזה אמת לגבי כאו"א מקהל-האלפים ששהו בתוך ביהכנ"ס ]לערך שבע-שמונה אלפים איש, ועוד כאלף או יותר נשים[, שכאו"א מהם אינו חושב על שום דבר, רק לראות את הרבי ולראות את פניו עוד פעם, כאפן נאך א קוק וכו'. וזהו זה. והרבי מצידו אינו חוסך שום כחות, שר ורוקד, מעודד ומעורר קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 9

10 בכל כחו ומאודו אה! אשרי עין ראתה כל אלה! הכל הי' באופן שמח ביותר, אפי' כשהרבי לא עודד השירה בצורה "רשמית", הרי שכל תנועותיו היו פשוט "אומרים" לשמוח! הפעם הראשונה אצל הרבי אחרי מילים אלו של הקדמה, וכנ"ל מלים עניות ביותר בערך למה שאכן קרה הבה ונדבר על אי אלו דברים שאני זוכר מרגעים בלתי-נשכחים אלו. הגעתי לראשונה בשנת ה'תשל"ו. אנחנו גרנו אז באנגלי' והגעתי עם אבי לרבי למחרת יום הכיפורים, בשם ה'. באותו היום נסע הרבי לאהל, ולא ראינו את הרבי כי הגענו בלילה אחרי שכבר חזר ונסע לביתו. ראיתי את הרבי לראשונה בתפילת מנחה של יום רביעי י"ב תשרי. עד לאותה שעה לא ראיתי אפילו וידיאו מהרבי, ולכן הי' זה חידוש גדול עבורי, אפילו לראות איך הרבי הולך וכו', וכשראיתי את פניו הקדושים, צהובים משמחה, הנני זוכר את הרגשתי, ובתפילת המנחה הרגשתי את השמחה הנפלאה והזכות שהנה, בפעם הראשונה בחיי אני זוכה להתפלל במנין של הרבי, ולשהות במחיצתו תחת אותה קורת גג וכו'. אחרי מנחה, כשהרבי נגע בפרוכת כמנהגו בקודש, הסתובב עם חיוך גדול לר' לוי יצחק פריידין ע"ה, שזו היתה השנה הראשונה שהגיע לצלם ולתעד את אירועי חצרות הקודש, והקהל כולו הצטרף כביכול לחיוך זה של הרבי בהרגשת שמחה מרוממת. בדרכו לסוף ביהכ"נ, נעצר ליד בחור שעמד וצילם, 10 תשרי ה'תשע"ג

11 ושאל אותו כמה תניא הוא יודע בע"פ! )הרבי התייחס לזה כעבור 8 שנים, בהתוועדות כ' חשון תשד"מ, בדברו על החיצוניות ובזבוז הזמן של אלו המצלמים במקום ללמוד תורה(. ליל י"ג תשרי הי' ליל יחידות )הי' זה הפעם האחרונה שהיו יחידויות בימים שבין יו"כ לסוכות(. בד"כ )באותה תקופה( בימים שאחרי היחידות הגיע הרבי ל 770 בשעה 1:00, אבל היות ובי"ג תשרי הרבי נוסע הרבי על הציון, דברו התמימים ביניהם שמסתמא הרבי יגיע ב 12:00, וכך הוה. למחרת בבקר, בשעה 10:00, כשהגיעו לקריה"ת במנין של הישיבה )בו נהג הרבי לשמוע את הקריאה ביום רגיל(, חיכו כמה דקות, אבל מיד המשיכו בקריאה, כיוון שהרבי לא הגיע. אבל כו"כ מהנוכחים יצאו מביהמ"ד והמתינו כדי לזכות להשתתף במנין הקריאה של הרבי. גם אני חיכיתי, כי רציתי לברך ברכת 'הגומל' בפני הרבי. המנין של הרבי הי' אמור להתקיים בגעה"ת, אבל מחמת ריבוי הנוכחים הועבר המניין לזאל הקטן. אחרי הקריאה ניגשו האורחים לברך 'הגומל'. בן-דודי עבר לפני, ואח"כ ניגשתי לבימה להגיד את הברכה. לקחתי סידור, נגשתי לס"ת ורציתי לברך, אבל חיש- מהיר הרגשתי בשתי עיניים 'נוגעות' בי - ומביטות בי בתוקף. היו אלו עיניו הק' של הרבי! בסה"כ היתה זו הפעם השני' שראיתי את הרבי בחיי, והפעם הראשונה שעמדתי כל כך קרוב. פשוט שרעקליך! לא הצלחתי להוציא מלה מפי. אמרתי את חצי' הראשונה של הברכה כשש או שבע פעמים, ובקושי הצלחתי להגיד "שגמלני טוב" ונרתעתי לאחורי. או אז הבנתי פירוש המשפט "וארכובותי דא לדא נקשן"... אח"כ כיבדו את בן-דודי בהגבהת התורה. הוא הגביה את ספר התורה והראה אותו לרבי, והתחיל לישב כשהספר פתוח, כמנהג העולם. הרבי עשה סימן בידו שיניחו תחילה על הבמה, כמנהגנו. שמע"צ ושמח"ת תשל"ו גילויים מיוחדים מאוחר יותר כשהרבי חזר מהאהל, הודיע שתתקיים "א קורצע פארברענגען". הי' זה ההתוועדות הראשונה שלי אצל הרבי; חווי' מיוחדת במאד. מיד כשהרבי נכנס והתיישב על מקומו סימן לר' יואל שיתחיל את ניגון ההכנה למאמר. ופתאום אני רואה איך שקם א' מזקני החסידים ומתחיל להנציח על הנגינה בידיו... כששאלתי מי זה, נענתי שהוא ר' הענדל ליבערמאן אחיו של ר' מענדל פוטערפאס. אח"כ התחיל המאמר ד"ה בסוכות תשבו גו'. הפעם הראשונה שאמרתי 'לחיים' לרבי הי' אז אחרי המאמר. הרמתי כוסית יין לרבי והרבי ענה "לחיים ולברכה" בכיוון שלי, אבל לא ידעתי בדיוק אם הרבי אכן פונה אלי בדווקא )שמעתי גם מכמה אחרים שבפעם הראשונה שאמרו לחיים לרבי, הי' קשה להם להבחין בדיוק מתי הרבי פונה אליהם(. עכ"פ המשכתי להחזיק בכוס מוגבהת למעלה ושוב הרבי הנהן בראשו אלי, אבל עדיין לא ידעתי בבירור אם הוא מתכוון אלי או לא, קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 11

12 ואז פתאום הרבי חייך אלי בפנים צוהבות ואז הרגשתי שאכן הרבי פונה אלי, ורק אלי... )היתה זו גם הפעם האחרונה שהרבי חייך אלי...( בסה"כ הי' זה א גאנץ פרייליכער פארברענגען. בהמשך ההתוועדות, )קרוב יותר לסופה(, התחיל הרבי לנגן 'כי בשמחה', ובאמצע השירה עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו בשמחה רבה. במשך ההתוועדות שרו ג"כ 'האפ קאזאק' בשמחה גדולה, ובסיום חילק הרבי דולרים ע"י הטנקיסטים, וגם כאן זכיתי בפעם הראשונה לקבל דולרים מידו הק'. בליל שמע"צ, היו השלחנות שבמרכז ביהכנ"ס מסודרים בכעין 'חי"ת', דהיינו: שלחן אחד בצד צפון, שלחן שני בצד דרום, ועוד שלחן בצד מערב, כדי שהקהל לא ידחף לתוך ה'מסגרת' - השטח בו הי' הרבי רוקד בשעת ההקפות. והצד הרביעי - מכיוון מערב, נשאר פתוח, כיון שממנו הי' הרבי נכנס לרקוד בהקפות. כשהרבי נכנס לביהכנ"ס להקפות, בדרכו למקומו, עבר בצדם הצפוני של השלחנות עד שהגיע למקומו הקבוע בצד המערבי של ביהכנ"ס. אך כשהרבי פנה לצאת מביהכנ"ס אחרי סיום ההקפות, הלך בין שני השלחנות לתוך ה'חי"ת', וכשהגיע לסופם הי' נראה כאילו הרבי "נתקע" בפני השלחן המערבי... כולם המתינו לראות מה יעשה, ולפועל משך הרבי ברגלו 'באקס' שהי' מונח תחת לשלחן ברגלו הק', עלה ע"ג הקופסה, וממנה לשלחן )הי' זה שלחן גבוה במיוחד כמו שהי' מצוי ב 770 בימים ההם...(, ואז קפץ עד לרצפה שאחרי השלחן, ובשעת הקפיצה עשה בידיו הק' תנועות עידוד! אין לשער ולתאר המחזה הנדיר והמרהיב שנגלה לעינינו באותה שעה... )יצויין שהרש"ג, שהלך מאחורי הרבי, הי' צריך לעבור ג"כ, וזה לא עבר כ"כ בקלות, והי' צריך שהמזכירים )ריב"ק וריל"ג( יתמכו בו משני צדדיו(. באותם השנים )היינו עד תשל"ח( הפירמדות כיסו את כל אורך הקיר עד התקרה, משני צדי ביהכ"נ. אני תפסתי מקום בין הפירמדה הראשונה להשני', בצד ה'עזרת נשים' של קינגסטון. הרבי נכנס לביהכ"נ; באולם השתררה דממה מוחלטת, והרבי הגיע למקומו, הניח את סידורו על הסטענדער והתחיל לנגן הניגון של השיר "זאל שוין זיין די גאולה...". אני עדיין זוכר את שאגת הקהל שהמשיך לנגן מיד באופן ספונטני, ואיך שהתחילו כולם לשיר ולרקוד בשמחה רבה ועצומה כו'. הי' זה כעין הקדמה וכניסה לאווירה המרוממת של שמע"צ-שמח"ת. עד תשל"ח בשמע"צ התחילו תפילת ערבית ב- 7:00-7:30, והקפות ב- 9:30, לערך. אחרי תשל"ח נעשו מאמצים רבים כדי שלא להכביד על הרבי ביותר, ובין הדברים הוחלט שיתחילו ההקפות ב 9:00. כן גם בנוגע למכירת הפסוקים וכו' שלפני תשל"ח היתה המכירה מתמשכת שעתיים וחצי או יותר, ואח"כ התחילו למכור רוב הפסוקים לפנ"ז ורק אחדים נמכרו בשעת מעשה. ]דא"ג זכור לי שפעם אחת ביום שמע"צ התחיל הש"ץ )ר' מרדכי טעלשעווסקי האב( להגיד "בדעתו אביעה חידות" )מתפילת טל, במקום הפיוט מתפילת גשם( והרבי חייך חיוך רחב מאוד[. 12 תשרי ה'תשע"ג

13 בשנים שהייתי, לפני כניסתו של הרבי שרו בד"כ הניגון כתיבה וחתימה טובה כו' )בלי המילים( ורקדו בעיגולים וכו', ואח"כ המשיכו עם כניסתו של הרבי. דבר בלתי נשכח הוא המחזה הנפלא, איך שהרבי הי' מגיע למקומו, מסתובב לכיוון הקהל ומעודד את שירתם במחיאת כפיים. ההתרגשות שאחזה את כולנו בשעת מעשה אי אפשר לתאר, ושמחתינו כולנו התנהלה בדיוק ממש לקצב של ידי הרבי. התוועדות לפני הקפות תשל"ו ניגונים בכמה שפות בנוגע להתוועדויות שלפני הקפות, הנה היו אלו התוועדויות מיוחדות עם גילויים נעלים. בכלל הי' הקהל קטן יחסית )עכ"פ בתחילת הפארברענגען(, כי רוב התמימים ואנ"ש היו הולכים לשמח וכו' בבתי כנסיות במסגרת ה'תהלוכה', ולכן היו מסדרים השלחנות בהתאם לזה, בשונה מהרגיל. מכיון שכן, לא הי' קיים כלל המושג של "מקום קבוע" בהתוועדות זו, ואף אחד לא הי' זורק אותך ממקום מסוים. התוועדויות אלו זכורים לי כרגעים מיוחדים במינם; הן מפאת תוכן השיחות, וכן את האופי והחיות שבה הי' הרבי מעודד שירת החסידים, הכל הי' באופן שונה, הכל ב'רוח' של שמח"ת מאד מרומם. אציע לפניכם כאן מאורעות אחדים הבולטים בזכרוני ממה שראיתי במשך השנים בהתוועדויות אלו: בשנת תשל"ו, לא הלכתי לתהלוכה בליל שמח"ת, כי נשארתי עם אבא שלי, ובמילא הייתי נוכח בתחילת ההתוועדות. זכורני שבקידוש, הי' נראה לי שהרבי יושב על כסאו, אבל פתאום הבחנתי שהרבי ממשיך לירד יותר אז הבנתי שבאמת הרבי עמד, אך הסתיר עובדה זו, כדי שהקהל לא יבחין ויצטרך לעמוד על רגליו, באמצע ההתוועדות, הורה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 13

14 הרבי שישירו ניגון עם מילים בשפת המדינה. התחילו לנגן from 770 we re marching )מ 770 צועדים...( הרבי לא הגיב ולא עשה שום תנועה, כאילו לא שרו כלל, והבחינו שאי"ז הנגון שרצה לשמוע. בינתיים פנה הרבי לר' בערל זלצמן שי' והורה לו: "זלצמן! זינג א ניגון אויף רוסיש!" הוא התחיל לנגן "מי חב"דניקי" כו' )ניגון ברוסית(, והרבי עודד בתנועות קלות בראשו כו'. כשסיים הנ"ל את שירו אמר הרבי עוה"פ לנגן באנגלית, באמרו "נו! וואו זיינען די מדריכים פון די מחנות?" והתחילו לשיר "ג'וסט וואן שבת כו'" )רק שבת אחת, רק תורה אחת כו'(. והרבי התחיל לעודד את השירה בחוזק רב! )דבר זה הי' נראה מוזר ביותר, כי הניגון במקורו הוא אמרקאי לא-יהודי לגמרי(. אח"כ הורה הרבי לשיר ניגון צרפתי עם מילים בצרפתית, והבהיר שהגם שאדה"ז הי' לו מלחמה אתם, אעפ"כ הוא מצווה לשיר וכו', והתחילו לנגן ההמנון הצרפתי עם המלים )כולל גם תנועה נוספת שלא נכנסה ל'האדרת והאמונה'( והרבי עודד כל הזמן, בפנותו לצדו הימני, ששם עמדו כל הקבוצה הצרפתית, כולל גם את ר' מאיר אבוחצירא, ששם היתה מקומו הקבוע במשך כל השנים, ואליו הי' הרבי מסמן באצבעותיו לשרוק(. אח"כ הורה לנגן שיר ב'מאמע לשון'. ושרו "זאל שוין זיין די גאולה...", והרבי עודד. אח"כ הורה לשיר בלה"ק שזהו "אם כל השפות" )בהמשך למה שאמר לפנ"ז ע"ד "מאמע לשון"(, ושרו "אין אדיר כו' מפי א-ל". בד"כ לקראת סוף ההתוועדות הי' ר' מרדכי טעלשעבסקי ע"ה קם ומכריז ע"ד הסדר, שיצאו כולם מבית הכנסת כדי שיוכלו המסדרים להכין וכו', הנה הפעם הורה לו הרבי לקום על השלחן, ואז הכריז "שא שטילער!" אז אמר לו הרבי "זאג צום ערשטן'ס לחיים". ואח"כ אמר לו "זאג דריי מאל, אזוי ווי כל נדרי!" והכריז ג"פ, אבל כנראה שלא הבין הכוונה ב"אזוי ווי כל נדרי", ולכן פירש לו הרבי אח"כ "דריי מאל, יעדער מאל אויפהויבן דעם קול". וכן עשה. ובמשך כל הזמן הזה הי' הרבי עם חיוך גדול. אח"כ התחיל הרבי לנגן "אי וואדיעמי..." )בלי המילים( ועודד בחוזק, ובזה יצא מביה"כ. כ"ז הי' בתשל"ו, לכל שנה היו ה'גילויים' שלה. אני זוכר שנה אחת שהרבי התאונן בפני החסידים על זה שבשמח"ת צריכים לצוות ולעורר אותם לנגן, הרי שמח"ת צריכים "פון זיך אליין זינגען!" והתחילו לנגן הניגון 'כתיבה וחתימה טובה' )בלי המילים( והרבי עודד בחוזק רב למשך 40 דקות! )באמצע השירה ניגש הרש"ג לרבי ודיבר אתו, והתחיל לבכות וכו', מאורע שהעיב על השמחה במקצת כמובן; אבל אח"כ, כשסיים, המשיכו לנגן, וביתר שאת(. שמע"צ ושמח"ת תשמ"ב שמחה גלויה בסוכות של שנת תשמ"ב הי' הרבי נראה קצת 'אנגעצויגען'. כל הזמן הרבי תבע מהחסידים שמחה גדולה, אבל בשעת מעשה הוכרה על פניו רציניות יתירה. אפי' תנועות העידוד של הרבי שהיו בחוזק מאד נראו לנו יותר מעידוד, לתביעה שיהי' יותר שמחה. וכך נמשך הדבר במשך כל ימי חה"ס. 14 תשרי ה'תשע"ג

15 קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 15

16 אבל כשהגיע לשמע"צ ונכנס לתפילת ערבית בליל שמע"צ, הי' נראה שהרבי הי' מאד בשמחה והי' נראה שכביכול נגמר מה שהי' במשך כל השבוע, והשמחה היתה נכרת ביותר. הרבי מחא כפיו בשמחה רבה והת' דיברו ביניהם ששמחה כזו עם מחיאת כפיים כזה לא ראינו אצל הרבי מאז מוצאי פורים ליל ש"ק תשמ"א. ]כידוע שבפורים תשמ"א, שחל להיות בעש"ק, אמר הרבי מאמר באופן פתאומי בזאל הקטן, ואח"כ אמר לחיים והורה לכולם שיאמרו לחיים בלי הגבלות, וכשנכנס להתפלל קבלת שבת בביהכנ"ס למטה, שררה אז אצל החסידים שמחה גדולה, וגם על הרבי ניכרת היתה השמחה, והרבי מחא כפיו בחוזק ובשמחה רבה[. אח"כ היו שיחות בין ההקפות )כמדובר בשנה שעברה(, מה שזכור לי במיוחד הוא שלפני ההקפה הששית כשסיים דבריו, הכריז הרבי בקול "און מ'גייט פראווען די הקפה השישית און די הקפה השביעית מתוך שמחה וטוב לבב..." הרגשנו איך שהרבי 'מכין' אותנו לשמוח בכ"א מההקפות... לכתחילה אריבער...". כשהתחילו לנגן, עשה תנועות עידוד בידו הימנית, ואת ידו השמאלית הניח על לבו הטהור ולחץ עלי' בחוזק, כשהוא מונה את מספר הפעמים שחזרו על התנועה הידועה באצבעותיו. מאוחר יותר שמעתי אומרים שבהושענא רבה לפני כניסת החג נכנס הרבי לסוכתו לקחת תרופה עבור הלב, ובשעת מעשה שאל האם עדיין ישנם כאלו שלא קבלו לעקאח... שמע"צ ושמח"ת תשד"מ ברכת כהנים ומופת גלוי בשנת תשד"מ אמר הרבי בין השאר שבכחה של תורה, הרי לכל אחד מישראל ישנו הכח לברך, והתחיל כ"ק אדמו"ר לומר "יברכך אדנ-י וישמרך; יאר הוי' וגו' ישא הוי' וגו' )בהזכירו את השם שמע"צ ושמח"ת תשמ"ג לכתחילה אריבער בשנת תשמ"ג הי' זה מאה שנים מהסתלקות אדמו"ר המהר"ש, כידוע שבאותה תקופה הרבה הרבי לדבר בלהט ע"ד הענין ד'לכתחילה אריבער'. וכשנכנס להקפות בליל שמע"צ, הכריז, "אזוי ווי ס'איז א התחלה, און התחלה איז ענינה 'לכתחילה' און ס'דארף דאך זיין לכתחילה אריבער, זאל מען זינגען דעם 16 תשרי ה'תשע"ג

17 רק בפסוק א' ולא לאח"ז(... ואני אברכם". )בשיחה אח"כ הסביר הרבי למה אמר בסוף רק את המילים "ואני אברכם", בלי לומר גם את התחלת הפסוק "ושמו את שמי"(. ואחריו כל הקהל אמרו ג"כ ביחד והרבי ענה "אמן" אחרי כל פסוק. ]בתור מאמר המוסגר: משנת תשל"ט ואילך, היו מכינים קידוש גדול בשדרת איסטערן פארקווי )בחסות ר' נחום מארקאוויץ שי'(, והרבי הי' מאוד מרוצה מזה, עד כדי כך, שבאם בד"כ כשעזב הרבי את ההתוועדות, הי' שוהה בחדרו כ 45 דקות עד הקפות, הנה כששמע לראשונה ע"ד הקידוש שנערך בחוץ, שהה שם עוד רבע שעה, כדי שיוכלו כולם לקדש ולאכול וכו'. אז בתשד"מ בעת הקידוש כולם בירכו א' השני בברכת כהנים, בהתאם לדברי הרבי בהתועדות שלפנ"ז[. בשמע"צ של שנת תשד"מ, הי' הרבי מאוד שמח, הרבה יותר מתמיד. אני זוכר, למשל, שכששרו "על הסלע הך", התכופף הרבי לפניו והניע את ידיו הק' מצד זה לצד זה, ישר לפניו, קשה להסביר את הציור בדיוק, אבל זה הי' ממש ציור נפלא מאוד, שמחה עצומה. בשיחה שלאח"ז )בליל שמח"ת(, דיבר הרבי עד"ז )ניתן לקרוא א"ז בהנחה המודפסת(, שלכאו' ראינו בהנהגות רבותינו נשיאינו שבד"כ בשעמ"צ היו יותר רציניים וכו' ומדוע השנה היתה שמחה יתירה מתמיד? והסביר הרבי ע"פ המשל מהסיפור הידוע ע"ד אדה"ז והמחלוקת שהיתה לו עם תלמידי המגיד האחרים מי ינצח במלחמת נפוליון וכו', ואיך שהקדים אדה"ז ותקע בשופר לפני התפילה כדי לפעול הנצחון וכו' )אני עדיין זוכר היטב ביטויו של הרבי, שכשהרים האדמו"ר שנחלק על אדה"ז את השופר כדי לתקוע, צעק באכזבה, "איי! די ליטוואק האט פארכאפט!"...(. ומכאן ניתן ללמוד שלפעמים צריכים להקדים ענין מסויים מזמנו הרגיל, בכדי להביא על ידי זה פעולות טובות. וסיים הרבי, שלכן גם השנה הקדימו את השמחה יותר מן הרגיל. ]דא"ג: באמת, בשנה ההיא השמחה וה'שטורעם' בהקפות של שמח"ת לא הגיעו לשיאן כמו שהי' בלילה שלפנ"ז[. בליל הושענא רבה תשד"מ, הרבי דיבר שיחה מאוד מפורסמת על אריכות והמשכות הגלות, שיחה כואבת, כשבאמצע דיבורו נקטע הרבי בבכיות. פניו של הרבי היו מאוד רציניות. ניתן לומר שהי' נראה כאילו הי' זה זמן של 'גבורות'. לאחר השיחה היתה חלוקת דולרים על ידי הטנקיסטים, והרבי הורה שרק מי שהלך באותו יום למבצעים בפועל יבוא לקחת דולרים. הרה"ח ר' ישראל ע"ה ליבוב, מראשי צא"ח באה"ק באותם הימים, ניגש גם הוא לקבל דולרים, והרבי שאל אותו "דו ביסט א טנקיסט?" הרב ליבוב ענה )בהתחמקות ) "איך האף אזוי" )= אני מקוה שכך(, והרבי אמר לו "האפ'ן איז ניט גענוג...", בסגנון דבריו הי' נראה כאומר שאין זה הזמן להתחכמויות וכיו"ב, ולבסוף כשאמר שהוא טנקיסט קיבל מהרבי דולרים. ביום הושענא רבה בשעת כניסת החג, כש- 770 כבר מתמלא ומתחילים לתפוס מקומות להקפות, אני עומד ורואה איך שנושאים את ר' ישראל לייבוב מ 770 על אלונקה כשפניו לבנים כסיד. כנראה שהוא עבר התקף לב, )יש אומרים שזה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 17

18 בהמשך למה שקרה אתמול בלילה(, ולקחו אותו לאמבולנס שכבר המתין בחוץ. תוך כדי דיווחו על כך לרבי, והרבי אמר שלא יקחוהו לבית הרפואה, כיון שאם יקחו אותו "אני לא אוכל לטפל בו..." והרבי הורה שישאר כאן עבור החג, ויביאו אותו לביהכנ"ס לכל התפילות ולהקפות והתועדויות. סדרו עבורו מיטה בכולל אברכים, על מנת שיהי' במקום קרוב לבית חיינו במשך ימות החג. אינני זוכר שראיתיו בהקפות בליל שמע"צ, אך בבירור אני זוכר שהי' בשחרית של שמע"צ, בפארבריינגען של ליל שמח"ת, ובהקפות של ליל שמח"ת. בזמנים אלו הוא הובא על כסא, והי' נראה חלוש ביותר, ממש חולה. ידיו היו שמוטות על מסעד הכסא, וכל גופו הי' שמוט ומכווץ. פניו היו לבנים וכו'. בהקפות של ליל שמח"ת העלו אותו על צד הבימה של הרבי, שם עמדו אחדים מזקני החסידים ומשב"קים. באמצע ההקפות, בא' הניגונים פנה הרבי לכיוונו וסימן למשב"קים שיזוזו ולא יסתירוהו, כדי שהרבי יוכל לראותו. הרבי מחא כפיים בחוזק ובתוקף מיוחד לכיוונו. הוא הי' עד כדי כך חלש, שלא יכל להגיב לעידודו של הרבי. עד שמישהו ניגש אליו ואמר לו שזה נראה שהרבי רוצה שימחא כפיים ויכנס קצת לאוירה של שמחת תורה. או אז הוא החל למחות כפיים בחולשה ובקושי רב, שעלה לו במאמצים רבים. אני עמדתי שם, ולא יכולתי להאמין למראה עיני, ראיתי מופת גלוי מהרבי לנגדי, הרבי המשיך להסתכל עליו ולמחוא כפיים, והוא הלך והתחזק לעיני כולם, לאט לאט הוא החל למחוא כפיים בחוזק יותר, וגופו וידיו הזדקפו, ופשוט הוא הלך והבריא עם כל מחיאת כף. לא יאומן כי יסופר! ממש, הרבי הבריא אותו בגלוי לעיני כל ישראל. אני זוכר שראיתי אותו באסרו חג והוא כבר הלך על רגליו כמו איש רגיל... שמע"צ ושמח"ת תשמ"ה 'העולם שרק' בתשמ"ה, עמד א' ליד ארון הקדש ושרק במשך ההקפות, וכשהרבי חזר למקומו אחרי ההקפה השביעית וראה אותו )הרבי התחיל לנגן ניעט( הורה הרבי לכולם שישרקו, והעולם הי' 'על גלגלים' כנראה שהי' זה הפעם הראשונה שהרבי הורה לשרוק בשבת או חג. גם זכור לי מאותה השנה שבליל שמח"ת בא' השיחות התחיל הרבי לדבר ע"ד היסורים שבדיבור שהיו אצל אדמו"ר הריי"ץ, ואיך שהרופא "וואס ער אליין איז געווען א פרופסור..." בא אליו בטענה, הייתכן שאינו יכול למלאות שליחותו ולהגיד דא"ח. וכאן הרבי התחיל לדבר בקול חנוק מבכי. שמע"צ ושמח"ת תשמ"ו כוסות הפוכים בשנת תשמ"ו, לקראת סיום ההתוועדות שתה כ"ק אדמו"ר את כוסו עד גמירא, עד שנטפו ממנו ה'טראפלעך' האחרונות, ואח"כ הרים את כוסו באופן שכולם יראו שהיא הפוכה עם הפנים למטה. אני זוכר את הפנים )ובמיוחד העיניים( של הרבי בשעת מעשה שהיו נראים מאד 'מוזר', ואף אחד לא הבין מה קרה, עד שתפסו )כמדומני שר' יואל הבין 18 תשרי ה'תשע"ג

19 קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 19

20 ראשון(, שהרבי רוצה שיגמרו כולם כל המשקה מבפנים הכוסות ויהפכו אותם למטה. ואכן, בשיחה שלאח"ז ביאר הרבי את כוונתו הק', שהוא ע"ד מה שמבואר בנוגע לכוסות שבציור המנורה להרמב"ם בכת"י, שמראה על ההשפעה ל'חוצה' )ע"ד חלונות ביהמ"ק שהיו 'שקופים אטומים' השפעה לחוץ ועיין לקו"ש חכ"א שיחה ב' לפ' תרומה(, וכ"ה בנוגע לענינינו, שצריכים להשפיע ל'חוצה' )עיין בה'הנחה' של השיחה, הביאור בארוכה(. אח"כ התחילו לנגן 'על הסלע', והרבי עודד השירה בחוזק וכו' במשך כל הזמן הזה, הי' הגביע ההפוך בידו של הרבי מחזה נפלא ביותר! בינתיים נעשו דחיפות באולם, כי כולם רצו לראות ולשמוע וכו' והיו )הרבה( שצעקו "שא, שא", ואז סיפר הרבי סיפור ששמע כשהי' ילד ב'חדר', שכשהאב ישן בבית שלו כל בני הבית צועקים "שא". וכשהשר ישן יש עוד יותר שצועקים, וכשהמלך ישן, כל בני המדינה צועקים "שא" כו' ובמילא מובן וואס פאר א שלאף דאס איז! וסיים הרבי: עכ"פ בנוגע לענינינו כאו"א ישתוק בפו"מ, ולא להראות שהוא 'חסיד' יותר וצועק שא! ]אגב - שמעתי שביום שמח"ת דר. ווייס אמר 'לחיים' לרבי, וגם אליו הורה הרבי להפוך את הכוס על פי'[. בהתוועדות ההיא דיבר הרבי גם את השיחה המופלאה ע"ד ששליח בצירוף יו"ד הוא בגמטריא משיח וכו'. שמע"צ ושמח"ת תשמ"ז עידודים מיוחדים בהתוועדות שלפני הקפות תשמ"ז, שרו ניגון שהלחינו על המילים "תהא זו שנת משיח איי... דידן נצח!" )במנגינה של 'כמופת הייתי'(. ופתאום באמצע הניח הרבי כף ידו על לחיו, כעושה סימן לא' הנוכחים שמתנהג כישן... אח"כ המשיך הרבי להראות את סימן הזה לעבר כו"כ. לאח"ז התחיל הרבי למחוא כפיו אבל מאד מאד לאט, להראות שהעולם פשוט ישן! מובן שבראותם זאת, התחילו החסידים לשיר בחוזק יותר ולצעוק הניגון בקול גדול, כל עוד נפשם בם אבל הרבי בשלו, ממשיך למחות כפיו יותר ויותר לאט, למשך זמן ארוך ביותר. בינתיים המתח הוגבר, והקהל שר ורקד בכל הכוח... לסיום זכורני שבא' משנות המ"ם שרו באמצע ההקפות 'ווי וואנט משיח נאו' )במנגינה של 'איוואדיעמי'(, והרבי לא עודד את השירה אלא התחיל להסתכל על כולם. הרבי התחיל בצד 20 תשרי ה'תשע"ג

21 השמאל שלו, והמשיך לסקור את כל העומדים בביהכ"נ מצד השמאל לאמצע ולימין, ואח"כ חזר עוד פעם לבחון את כולם מהימין שלו מעבר השני של ארון הקודש עד שהרבי גמר לעבור על הכל פעמיים, ואז פנה לקיר ובזה הסתיימה ההקפה. בשעת מעשה חשבתי בלבי אוי! הרבי רוצה לבחון ולראות מי באמת רוצה משיח נאו! שנת תשמ"ח השנה השמחה ביותר את שנת תשמ"ח-ותשמח, מכל השנים שהייתי, אני זוכר אותה היטב כשנה השמחה ביותר. בליל שמע"צ, אחרי שאמר הרש"ג את הפסוק שלו )"לעושה נפלאות גדולות" הוא הפסוק הקבוע בו היה הרש"ג מכובד "חתנא דבי נשיאה הרש"ג, אין דעם פסוק לעושה נפלאות..."( התחיל להתאונן, שקר לו ושאינו חש בטוב וכו'. הרבי סימן לר' בערל יוניק שיגש אליו, ושאל אותו "וואס וויל ער?" וענה ר' בערל שקר לו וכו', ענהו הרבי "אים איז קאלט זאל ער גיין אויבן!". אח"כ התחיל הרבי לעודד את השירה באופן מבהיל! מאז, כל ניגון היו שרים למשך של עשר או חמש-עשרה דקות, לערך. זה פשוט לא יאומן. אף אחד מהנוכחים שהי' שם יוכל אי-פעם לשכוח את מה שקרה באותה הלילה. הכל הי' שמח יותר, פשוט ברמה אחרת לגמרי שלא ראינו כמותה מעולם! אחדים מהזקנים שהיו בהקפות של הרבי מאז התחלת נשיאותו, אמרו כולם שאף פעם לא ראו שמחה ב- 770 כמו שהי' בתשמ"ח. )מישהו סיפר לי את מה שהבחין, שכשנכנס הרבי לביה"נ, הי' לבוש ב'סירטוק' ישן ובלוי, כביכול "מוכן לעבודה" של הלילה!...( אני הייתי עומד אז בהשטח שלפני ארון הקודש, לא על הפירמידות, ולכן לא הצלחתי לראות את ההקפות של הרבי עצמם, רק לפניהם ולאחריהם, ומכיון שכן לא שרנו ממש בכל הכח שלנו, היות ולא ראינו את העידודים וכו'. אבל דבר מופלא שא"א הי' שלא להבחין בו: באמצע ביהכ"נ היו פירמידות לאורך כל הקיר בצד צפון ודרום, וראינו איך שפתאום כל העומדים בצד אחד מתחילים לשיר ולצעוק עד אפיסת הכחות ממש; פניהם אדומים, ורוקדים וקופצים וכו' כל זה למשך זמן קצר, כמו דקה או יותר. אח"כ ראינו איך שנחו קצת, "געכאפט זיך צו'ם אטעם" וכו', ופתאום רואים שאותו הדבר בצד השני צועקים וקופצים וכו', וחוזר חלילה. וההסבר לתופעה זו היה פשוט: אלו העומדים באותו צד שהרבי מסתכל עליו לא היו מסוגלים לעמוד על עמדם, הם שרו ושמחו עד שנכלה כל כחם מהם!! כך ידענו, לאיזה צד הרבי פונה. הגילויים באותה שנה היו כה נעלים, עד שאפי' לא זכורים לי כל הפרטים. הרבי הי' עושה כ"כ שמח בכל הניגונים אה! זה הי' גם השנה הראשונה שהניחו את בימת הקריאה ע"ג בימת התפילה של הרבי, כך שכולם יכלו לראות את הרבי לכל אורך ביהכ"נ. אני זוכר שבמשך ההקפות הרימו הרבה את כוסותיהם לרבי להגיד 'לחיים', והרבי ענה לכאו"א "לחיים ולברכה!" איזה מחזה נפלא! והניגונים היו כה שמחים, פשוט בעיניים של הרבי ראינו איך שהי' כ"כ "רציני" עם קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 21

22 השמחה, עד שסחב את השמחה הגדולה ביותר מכאו"א רק כשהסתכל עליו. סחב וסחב יותר ויותר. אבל זה אינו ולא כלום לגבי מה שקרה אח"כ, אחרי ההקפה השביעית. באותה שנה כיבדו את ר' יצחק קאגען שי' )"הצדיק" מלענינגרד( לתת את הס"ת לידיו של הרבי להקפות שלו. אחרי הקפה ז' הוא חיכה לרבי ליד הארון קודש שהרבי יחזור למקומו ויתן הס"ת אליו. לפועל, כשהגיע הרבי למקומו, חיכה שכל המשב"קים ירדו מהבימה, ואח"כ התחיל לשיר 'ופרצת'. אני אף פעם, אף פעם, בשום פנים ואופן, לא אשכח את ה'ופרצת' הזה! בכל הפעמים בחיים שלי שזכיתי לראות את הרבי, לא ראיתיו בכזו שמחה עצומה. הרבי פשוט הי' כה שמח, אחז הס"ת וכיוונו לכל רוח, כשאמר "ימה" לימין, "וקדמה" לשמאל, וכן הלאה. במו-עיני ראיתי איך שנעליו של הרבי שניהם נגבהו מעל לקרקע; הרבי פשוט קפץ לתוך האוויר! לא יאומן כי יסופר מה שהי' אז, בעת שירת הניגון הזה! אח"כ ניגש ר' יצחק לקחת הס"ת, ולייבל רמז לו רמז ש'אמר' "תרד, תרד!", כי הבחין שהרבי רוצה לשיר עוד ניגון! ואכן הרבי התחיל לשיר "ניעט, ניעט". העידודים הי' מאד שמחים, לא כמו ה'ופרצת', אבל שמח ביותר. לאחרי כל זה, הרבי קירב את סה"ת אליו, ונישק אותו. אני דיברתי עד"ז אח"כ עם חביריי, והסכימו איתי פה אחד; אף פעם לא ראינו שהרבי ינשק אף דבר! ]ואפי' אם כן, הי' זה בדא"ג ממש עד כ"כ שלא הבחינו בזה, אבל כאן[ פשוט ראינו נשיקה כזו, עד שפשוט כולם הרגישו את האהבה שרחש הרבי לס"ת; מעיניי זלגו דמעות ממש! לא ראיתי נשיקה כזו שניתנה מכל-הלב בכל החיים שלי כולנו הרגשנו את ה"קוש" הזה בשעת מעשה, ולא נשכח את זה לכל משך החיים. בכלל, אחרי גמר ההקפות ויציאת הרבי מביהכ"נ, היו הרבה מאוד חסידים שנשארו ב 770, ורקדו לתוך הלילה, כי לא היינו מסוגלים לעזוב האווירה ב 770 ולילך לישון, פשוט לא יכלו! הרושם מהקפות "האט אונז געצוואונגען" שיישארו. אני זכור ששנה אחת רקדנו בלי הפסק עד שבע בבקר, מבלי להכיר בכלל שכבר עבר כל הלילה! פשוט רצו להמשיך השמחה וההרגשה המיוחדת הלאה, כמה שניתן ]בנוסף למה שכתוב ב'היום יום' שמה- 48 שעות של שמע"צ ושמח"ת יש לייקר כל רגע ולרקוד בתמידות כו' שדבר זה מקיים במילואו רק ב 770 [. גם הי' הרבה מהתמימים שהיו הולכים אז להקפה, בהתאם למה שהי' הרבי אומר בשנים הראשונות שכל אלו שלא נתכבדו בהקפה בשעת מעשה ילכו להקפה אח"כ כו'. ]אגב - בנוגע ללימוד הניגונים בליל שמח"ת, ידוע שמעמד זה התקיים למשך 9 שנים, אבל שמעתי מחותני שי', שהוא הגיע לרבי לראשונה בתשט"ו, ושמע שבשנים שלפנ"ז ירד הרבי לביהכ"נ אחרי סעודת יו"ט ורקד עם הקהל וכו', אז הוא הגיע לביהכ"נ בתקוה לראות את ה'ציור' הזה, ולפועל ירד הרבי וחילק משקה לכל אלו שלקחו ע"ע הוספה בלימוד חסידות. ז.א. שההנהגה דחלוקת משקה נמשכה עשר שנים עד תשכ"ד, אע"פ שלימוד ניגונים היתה רק תשע שנים[. 22 תשרי ה'תשע"ג

23 הקפות ליל שמע"צ בנוגע להקפות עצמם: בליל שמע"צ, בכל ג' המחזורים של אמירת פסוקי 'אתה הראת', אמר הרבי הפסוק הראשון והאחרון. בשמח"ת לילה ויום אמר הרבי את כל הפסוקים של המחזור הא', ופסוק ראשון ואחרון של המחזור הב' והג'. בד"כ בשנים שבהם נכחתי הי' הרבי משמיע את המלים בקול רם עד שאפשר הי' לשמוע אותו בכל ביהכ"נ, באם הי' שקט. אחרי כל מחזור, הי' הרבי מתחיל ניגון. בשנים שהייתי, שלושת הניגונים היו: הניגון לאביו נ"ע, ה'ניגון שמחה' הידוע, ו'ופרצת'. הניגון ופרצת הי' בא תמיד בהמשך לפסוק "והי' זרעך גו' ופרצת", שאמר הרבי ג' פעמים בליל ויום שמח"ת בסיום אמירת פסוקי "אתה הראת" שלש פעמים. לכל שנה היו הענינים המופלאים שבהם נתייחדה מכל השנים. בתשל"ו הנה בעת ההקפות האמצעיות )היינו הקפות ב-ו, בהם עמד הרבי על בימת התפילה שלו שבצד מזרח ביהכ"נ( אמר נוסח ההקפות והפסוקים מתוך סידורו כשפניו למזרח, ואח"כ הסתובב, צעד קצת לכיוון הקהל והתחיל למחוא כפיים וכו'. שיחות באמצע הקפות תשל"ז, תשל"ט ותשמ"ב אני זוכר ג' פעמים שהרבי דיבר באמצע הקפות. הראשון הי' בליל שמע"צ תשל"ז - הרבי דיבר בין ההקפה הד' והה' )"מלך עולמים..."(, אך לשלימות הענין צריך להקדים מה שקרה לפנ"כ ביום הכיפורים: לפני חזרת הש"ץ של תפילת נעילה סימן הרבי משהו לילדים שעמדו והצתופפו ליד הבמה שלו. אף אחד לא הבין מהי כוונתו הק', אז התחיל ר' דוד רסקין להכריז "אלע קינדער זאלן אוועקגיין פון עמוד!" אבל הרבי אמר ענה לו בקול "איך האב עס ניט געהייסן!" וסימן עוד פעם, וכעת הי' ברור שכוונתו הק' שהילדים יעלו על הבמה! במשך כל התפילה כששרו ניגונים וכו', אם שבד"כ הרבי הי' מכה בידו השמאלית על הסטענדר כאות עידוד, הרי שהפעם עשה הרבי תנועות עידוד חזקות בידו הימנית לעבר הילדים שעמדו בסמוך. כשהגיע הש"ץ ל'אבינו מלכינו', ביקש הרבי ממנו שימתין, והורה "אז די אלע קינדער וואס זיינען פאר בר מצוה און קענען דאווענען זאל'ן ארויף קומען". בינתיים נוצרה בהלה גדולה ברחבת ביהכנ"ס, כי מאחור לא שמעו את ההוראה כ"כ בדיוק, והתחילו לשלוח אפי' תינוקות בני שנתיים ושלש, ואח"כ היו צריכים לשלחם חזרה והרבה מהם התחילו לבכות וכו'. כל העת, הרבי עמד כשטליתו על פניו, ובכה בכי תמרורים; ממש איום ונורא )שמעתי אח"כ בשם המזכיר ר' לייבל גראנער שלא זכור לו אף פעם שהרבי יבכה בכאלו בכיות נוראות...(! נראה שדבר זה הי' בקשר למאורעות האחרונות באה"ק, שלפני יוה"כ נכנסו הערביים ימ"ש למערת המכפלה ושרפו כמה ס"ת בקברו של יעקב אבינו. התקפה זאת גרמה לרבי עגמת נפש קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 23

24 גדולה ביותר, והרבי הי' נראה מאד שבור מזה. בעריוה"כ, כשעבר ר' ג.ב. יעקבסאן מעיתון ה'אלגעמיינער' ליד הרבי לקבל פרוסת לעקאח, ביקש ממנו הרבי שאם עדיין אינו מאוחר מדי, שיתקשר לאה"ק לוודא עוד פרטים בסיפור, ואם יש איזה התקדמות שהיא וכו'. וכעת נחזור לנעילה של יוה"כ: הרבי הורה שיתחילו לשיר אבינו מלכינו, וכששרו, עשה אותות של עידוד שישירו בחוזק באופן היוצא מגדר הרגיל. כל העת הרבי המשיך לבכות בבכיות איומות. כפי שאני משער: לא נשארה אף עין יבשה בקרב כל המתפללים ב 770. כולם פשוט בכו ביחד עם הרבי בהתעוררות תשובה אמיתית. כולם הבינו שמתחולל פה ענין שמיימי, שהרבי פועל ישועות לבטל איזה גזירה ח"ו היל"ת, ומצב-רוחם של החסידים היתה בהתאם... אחרי שהש"ץ גמר להגיד חצי-קדיש, המתין עבור סימן מהרבי שיתחיל עם ה'מארש'. כשהגיע הסימן מהרבי הוא אכן התחיל, אבל במחצית הראשונה של השירה עמד הרבי על מקומו והכה קלות על הסטענדר, ורק לאחרי זה עלה על כסאו ועודד השירה )מעמד נורא ומיוחד הקובע ברכה לעצמו, אך אין זו מטרתנו כעת, ועוד חזון למועד...( למטרה זו העמידו את הכסא של הרבי בצד השמאלי של הבמה )בסמיכות לעמוד של הש"ץ( )כי כל שאר הבימה הי' מלא ילדים בלי אפס מקום,( כשגב הכסא לקיר ופניו פונה לקהל, כדי שכולם יוכלו לזכות לחזות ולראות את הרבי בשעת מעשה. אבל בשנה זו, הרבי עמד הרבי ליד הסטענדר למשך זמן ארוך ביותר )כמה רגעים, שנדמו לנו לנצח...( ויישר את טליתו שעל כתפיו בשתי ידיו, ולא הראה שום תנועות עידוד. הי' נדמה לנו כאילו הרבי אינו רוצה. לעלות על כסאו, ורק אחרי כמה רגעים שם הרבי ידו הימנית על הסטענדר ועלה על הכסא, ועשה כמה תנועות קלות, - ולא ריבוי פעמים ובחוזק כמו שהי' עושה בד"כ ומיד ירד מהכסא ובזה נסתיים המארש. זו ההקדמה של מה שאירע ביום הכיפורים. ומחמת שהי' לרבי חולי )צינון( במשך כל חודש תשרי )אגב: ניתן להבחין בזה בהאזנה להקלטה מהתוועדות של ו' תשרי באותה שנה, בקולו הקדוש, ובמיוחד בעת אמירת המאמר(, ולכן במשך כל ההקפות נשאר נשען בגבו על הסטענדער, ומחא כפיו משם. והנה, לפתע, כשהגיע עת ההקפה הה', פנה הרבי לכיוון הגבאי )רמ"פ כ"ץ ע"ה( שהי' באמצע ההכרזות, מי ילך לההקפה וכו', והתחיל לומר משהו. כולם חשבו שיתן לו איזה הוראה בקשר לזה וכיו"ב, ומה מאד הופתעו כשפתח בשיחה, והתחיל לומר שעכשיו הוא זמן ההקפות בעיה"ק חברון, והיות וחברון היא אחת מערי הלויים, הורה הרבי שכל הלויים הנמצאים בביהכ"נ ילכו להקפה זו וישירו את המארש הידוע. )כנראה הי' זה בקשר עם הפרעות שעשו הערבים ימ"ש בימים הסמוכים ליוה"כ במערת המכפלה, שכמה ס"ת נשרפו, ר"ל(. אזי כל הלויים נכנסו לאמצע ביהכ"נ, והרבי, כשהוא עדיין עומד במקומו, התחיל להגיד בקול רם, ובנוסח המקובל, "מלך עולמים הושיעה נא...". אני זוכר שהי' זה 24 תשרי ה'תשע"ג

25 בקול גדול ורם ביותר. כשגמר, אמר "נו?! די מארש הידוע!" והתחילו לשיר והרבי עודד בתנועות נמרצות. זכורני שהרבי עשה אז תנועה אחת בידו הימנית תנועה הרגילה של עידוד כשמסובב את ידו הק' מלפניו בעיגול. הי' יהודי א' - ללא זקן שעמד קרוב לבמת הרבי שהתחיל לעשות בידיו את אותם התנועות שעושה הרבי, והרבי פנה אליו כמ"פ עם תנועות עידוד. כנראה שמעמד זה הי' כעין השלמה למה שהחסירו כביכול בעידוד המארש בנעילת יוה"כ. בליל שמח"ת ג"כ, בין הקפה הד' והה', דיבר כ"ק אדמו"ר עוד פעם והורה שכל אלו שיש להם קשר עם צה"ל, אם שהיו במילואים או שהם עכשיו בצבא וכו' שילכו לההקפה, ושישירו "הושיעה את עמך". בתשל"ט )לא הייתי בשעת מעשה( הרבי דיבר 5 פעמים, לפני כל הקפה, והורה מי ילך וירקוד בההקפה ההיא. כשהגיע תורם של האורחים מא"י לרקוד בהקפה, שרו "הושיעה" במשך 40)!( דקות רצופות, דבר נדיר ביותר! גם בתשמ"ב, דיבר הרבי בליל שמע"צ ושמח"ת, לפני הקפה ה', ולפני הקפה ו'. באחת השיחות אמר שמכיון ש"במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", לכן כ"א ידמה לעצמו כאילו הוא נמצא עכשיו על יד כותל המערבי... לאחרי ההקפות בד"כ הי' העולם שרוי במצב רוח מרומם הי' שרים עלינו כמו ששרים בקעמפ והרבי הי' מעודד וכו' ואח"כ אל תירא וכו'. )דא"ג: באותו שנה -תשמ"ב- חידש הרבי שיאמרו האבלים קדיש-יתום אחרי מעריב, קודם הקפות(. ואם בכל השנים הי' הרבי מכריז ג"פ "גוט יו"ט" ומנופף ידו כו' )כמו שרואים ב'וידיאו' ממוצאי יוה"כ(, הנה בתשמ"ב הכריז במקום גוט יו"ט "דאלאי גלות" ג"פ, והקהל אחריו, ואח"כ התחיל לשיר "הוא אלקינו...". ניגונים קבועים היו ניגונים קבועים ששרו בכל שנה, כמו, ניגון 'על הסלע', ו'כל קרני רשעים' ועוד. אגב, בעוסקנו בניגון 'על הסלע', הרי שבליל ב' דחה"ס תשל"ו, נכנס הרבי לתפילת ערבית למטה ושרו על הסלע והרבי עודד בחוזק כ"כ עד שהי' נראה כמעט כמו שמח"ת ממש. בכלל הי' ניכר שהרבי מאד אוהב את הניגון הזה, וזה ראינו בהאופי המיוחד בו עודד ורקד איתו וכו'. בנוגע ל'וכל קרני רשעים'; אני כל פעם נזכר על מחזה מאד מופלא שהי' חוזר ע"ע תמיד. יש בניגון תנועה ידועה שלפני המילים "אויביו אלביש" שחוזרים עליה )אוי...(, הנה לפעמים הי' זה מתארך לדקה או יותר, כשהרבי מעודד ומוחא כפיו כל הזמן. תארו לעצמכם: כל הקהל העצום שנכח ב 770 שר ושואג בהתרגשות "אוי"... עד אפס הכוחות, ואז, כשהרבי היה מפסיק לעודד )הרבי הי' עושה מחיאה אחת "ארוכה"( בזה נפסק כל הענין בתוך חצי שני'! כולם באותו זמן ממש! ראו כאן באופן פלאי איך שהשירה של כל הקהל כולו נוהלה על פי תנועות ידיו הק' של הרבי. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 25

26 ברוב השנים שהייתי, הניגון של ההקפות האמצעיות היו לערך 5-6 דקות, והקפותיו של הרבי היו קצרות יותר, כי ברבות השנים לא הי' לרש"ג, שרקד תמיד עם הרבי בהקפותיו, כח כ"כ, וכשנכלה כחו הי' הרבי מפסיק מיד. לכן בשנים האחרונות היו ההקפות של הרבי לוקחים לערך 3-4 דקות בלבד. זאת, עד תשמ"ח. יום שמח"ת בנוגע ליום שמח"ת: בתשל"ו נכנס הרבי לשחרית ב 10:30. אבל בתשל"ז נכנס בשעה 9:55; והביהכ"נ הי' כמעט ריק לחלוטין, ואז שרו ניגון והרבי עודד בידיו בחוזק רב, עד ל 10:00, ואז התחילו הודו. בשנה ההיא הגיע אחד מחברי הקונסולי' הישראלית לרבי )הגם שבד"כ היו מגיעים בליל שמח"ת, אבל לפעמים אירע והיו מגיעים גם ביום( עם הבן שלו שהי' נראה כמו שהוא בגיל 15 או משהו, והי' לו טלית ספרדית על כתפיו. זכורני שבעת קריה"ת פנה הרבי לעבר הילד וסימן באצבעו שילך אצל הס"ת ויקבל עליי' כנהוג ]באותן שנים עדיין היו משתדלים להשמיע את השם לגבאי, כדי שישמע אותו ויקרא לכ"א לעליי' לתורה. מאוחר יותר פסק הג"ר זלמן שמעון דוורקין ע"ה שכ"א יסתפק בקריאה ע"י חברו העומד לידו, וככה יקבל עליי' לתורה[. בתשמ"ז עבר ר' ישראל דוכמן לפני התיבה לתפילת שחרית, ומיד אחרי הקדיש שלאחר שיר של יום, הי' לו משקה ומזונות מוכן על הצד, ומיד פתח ב"אלה מועדי... שהכל נהי' בדברו", ומיד אח"כ המשיך - בלי הפסק בינתיים - "בורא מיני מזונות", והכל בקול רם ובאופן מצחיק, עד כ"כ שראינו איך שהרבי פרץ בצחוק )פניו הי' עדיין למזרח, ואעפ"כ ראינו את הצחוק מרחוק ג"כ(. ודאי יודעים כולם שהרבי הי' מקבל מפטיר בכל השנה כולה מלבד פעמיים, יום כיפור בבקר, ושמח"ת. ביו"כ הי' עולה הרב חדקוב ע"ה, היות וכך הי' הסדר מראשית שנות השי"ן, שהמפטיר הי' שייך להמל"ח; ובשמח"ת הרבי לא קיבל מפטיר, היות ועלה לחתן בראשית. עד תשמ"ג הי' רש"א קזרנובסקי ע"ה עולה, ואחר שהוא נפטר היו אחרים עולים. ולכן בד"כ הי' הרבי חוזר למקומו מיד אחרי עלייתו ושומע ההפטרה ממקומו מבימת התפילה. ]לא הייתי בשעת מעשה, אבל שמעתי שבאחת מהשנים האחרונות ממש )או תש"נ או נ"א(, קראו לר' מ"מ פוטרפס ע"ה לעלות למפטיר, ואז לא חזר הרבי למקומו אלא נשאר עומד על הבימה לשמוע איך שר' מענדל קורא ההפטרה. שנה שלאח"ז, ידע ר' מענדל שיקראו לו עוה"פ, ושהרבי יעמוד לידו וכו', ולכך לקח משקה לפני כן כדי שיהי' לו קל יותר, וד"ל[. לחתן בראשית היו קוראים לרבי ולרבי מוהריי"ץ בשמותיהם המלאים, ואז ראינו שהרבי שינה הנהגתו מכל השנה, שבד"כ הי' הרבי מחזיק בעצי-חיים בלי הפסק של טלית, וביום שמח"ת )כנראה, מפני שכ"כ במכתב אדמו"ר הריי"ץ( הי' הרבי מחזיק בהם עם הטלית. גם הי' נדמה לי כאילו הרבי השאיר מקום בינו ובין הבעל קורא. ]שמעתי )לא הייתי בשעת מעשה( 26 תשרי ה'תשע"ג

27 שפעם אמר הרבי במפורש שאלו שהיו שם בחדר בשעת הקריאה היו באותו חדר עם הרבי הקודם, דבר זה שמעתי כבר בשנות הלמ"ד[. בשעה שהחזירו את הס"ת להיכל והרבי עמד על מקומו, שרו הקהל 'שישו ושמחו', והרבי מחא כפיו וכו'. והי' ציור מעניין, לראות הרבי מוחא כפיים בטליתו, כשכל דקה הי' צורך להחזיק בטליתו ג"כ שלא יפול וכו'. התוועדות יום שמח"ת ההתוועדויות דיום שמח"ת בכלל היתה ארוכה ביותר. אמנם, אחרי תשל"ח נתקצרו קצת, אבל בכלל היו אלו התוועדויות ארוכות. זכורני שבשנת תשל"ו הפארברענגען הי' ארוך ביותר כשש שעות. באמצע ההתוועדות הרבי פנה לא' שעמד מאחוריו על הבמה וסימן לו שיגיד לחיים. מיד כשסיים, הרבי פנה לעברו עוה"פ והראה לו שתי אצבעות )כלומר: שיגיד עו"פ לחיים(. אחרי שהנ"ל מילא את ההוראה הרבי פנה לו שוב, והפעם עם שלש אצבעות, ואח"כ עו"פ עם ארבע! בסה"כ רצה הרבי שאותו אדם יאמר ארבעה פעמים לחיים! אח"כ ראיתי שהרבי פנה לא' החסידים האורחים מאה"ק )כמדומני שהי' זה ר' ישראל קוק מכפר חב"ד( ואמר לו משהו, אבל הוא לא הצליח לשמוע, אז הרבי חזר על המשפט עוה"פ ועוה"פ כ- 7 או! 8 פעמים, אבל הוא לא שמע. בינתיים שתק הקהל מלשיר והרבי חזר פעם נוספת על דבריו. מה שהרבי אמר - לא שמעתי בדיוק, אבל ראיתי שכל אלו שעמדו מקרוב ויכלו לשמוע צחקו. כשסיים את דבריו, התחיל הרבי לעשות תנועות עידוד ולמחות כפיו בחוזק, אבל הקהל, שכאמור הפסיקו לשיר כדי שהרבי יוכל לדבר עם קוק, שכחו כבר באיזה ניגון אחזו, ומה שרו מקודם, ובמילא התחילו כו"כ למחות כפיהם מבלי לנגן כלום... עד שא' תפס והתחיל לנגן, וכולם אחריו. מאוחר יותר בפארברענגען, ראיתי שהרבי לקח בקבוק של זכוכית מלא מים )או אולי הי' זה סודה( ופתח אותה )הי' לה פקק מזכוכית ג"כ( ומילא כרבע כוס פלסטיק עם מים, ונתן את זה ללייבל שימלא את השאר יין, והורה לו שיושיט א"ז לר' ישראל קוק )כנראה שהנ"ל הי' אחרי קצת לחיים...(. כשסיים ר' ישראל לשתות, קם על ספסל והכריז בקול: "ס'איז פאראן אידן אין א"י וואס זאגן אז זיי וועלן ניט לייגן תפילין ביז דער ליובאוויטשער רבי וועט קומען אין א"י...", הרבי שמע אותו וחייך חיוך רחב, ועשה בידו אות ביטול. במשך ההתוועדות אני עמדתי מאחורי הרבי, וראיתי איך שהרבי מחזיק ידיו מתחת לשלחן והרבי ממש 'דיבר עם הידיים', כלומר: שהמציא תנועות בידיו הק' כאותות ביטוי בהתאם עם מה שדיבר. דוגמא מאד מעניינת שאני זוכר: באמצע השיחה ע"ד שלימות הארץ התבטא הרבי בין השאר "האב'ן זיי ארומגערינגעלט חברון..." ובשעת מעשה עשה עיגול בידו. זכורני ג"כ שבשעת אמירת המאמר כרך הרבי מפה על ידו כהנהגת רבותינו נשיאינו בזה אבל מעניין הי' לראות שמעל המטפחת, הרבי כרך גם חלק ממפת השלחן. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 27

28 28 תשרי ה'תשע"ג

29 בשנה ההיא התחילה ההתוועדות ב 7:30 בערב )לערך(, והמאמר התחיל ב 12:35 בלילה! ההתוועדות נמשכה עד לאחרי 1:00 בבוקר. אחרי הפארברענגען, הי' הרבי מזמן על הכוס, כמנהגו בכל פארברעגען של מוצאי יו"ט. אני זוכר פעם אחת )בתש"מ( שהרבי התחיל לומר "ברשות אדו..." ולא המשיך הלאה. זכור לי במיוחד הניגון בו אמר הרבי המלים ב'יעלה ויבא': "ביום שמע"צ החג הזה, ביום טוב מקרא קודש הזה...". קביעות שבת בראשית באיסרו חג כששבת בראשית הי' חל באסרו חג, הי' זה היום הקשה ביותר בשנה. כי התפילה התארכה ר' משה טעלעשעבסקי הי' הש"ץ. וגם הפרשה היא ארוכה. אני זוכר פעם שהרבי יצא מהתפילה ב 1:00, והגיע חזרה ל'שבת בראשית פארברענגען' ב 1:30, ואחרי ההתוועדות הי' הפסק של כמה שעות, וסמוך לשקיעה נכנס עוה"פ להתוועדות נוספת. בינתיים היו צריכים לגמור כל התהילים, חת"ת פ' בראשית וכו'. ואחרי התוועדות השני' חילק הרבי כוס של ברכה, כך שהיו הרבה שנשארו בביהכ"נ משבע או שמונה בשבת בבוקר, עד שלש או ארבע לפנות בוקר של מוצאי שבת! בתשמ"ה )בהתועדות הב' שבשבת בראשית כהמשך לשמח"ת(, היו 5 שיחות רצופות בלי הפסק של ניגון בינתיים, וביניהם גם השיחה החריפה שנאמרה כתגובה על מה שר'.. התחיל לשיר "חיילי אדונינו...". מכירת המצוות במשך התוועדות שבת בראשית הי' מוכרים ה'מצוות' למשך כל השנה, והציור הי' מעניין ביותר; זהו הפעם היחידה שראינו שהרבי נשען כל כולו על אחורי הכסא. אני זוכר שבשנת תשל"ז בשעת המכירה הרבי עיין ב'לקוטי לוי יצחק', וראו שהרבי מתייגע להבין משהו )מתנענע בראשו רצוא ושוב וכו'( ופתאום האירו פניו לרגע אבל עד מהרה הסתיר את זה באמצעות "הוסט". הגבאי ר' יוחנן גורדאן, ואחרי פטירתו בתשכ"ט, הגבאים האחרים מילאו את מקומו, היה נוהג תמיד לחבוש שטריימל בשעת מעשה )גם בפ' משפטים היו עורכים מגבית עבור הגמ"ח, וגם אז צוה הרבי שילבש שטריימל, אלא שלאחרי פטירת ר' יוחנן מילא את מקומו בזה חתנו ר' שמעון גאלדמאן(. פעם אמר הרבי שילבש שטריימל או 'ספודיק'. בשנת תשכ"ט, לא הי' שטריימל בנמצא וזרק הרבי המפה שכסה את המזונות על כובע שלו, ובשנה ההיא נפטר ר' יוחנן ]מעניין לציין, שבתשמ"ט זרק הרבי מטפחת לעבר ר' ישראל דוכמן להעביר את הזיעה מעל פניו וכו', ונפטר אף הוא בשנה ההיא. ובשנת תש"נ "זרק" הרבי נשיקה לר' י.י. העכט וגם הוא נפטר באותו שנה, ומסיימים בטוב[. צאתכם לשלום מהנסיעה הראשונה ונסיים בנוגע ל'צאתכם לשלום' מהנסיעה הראשונה שלי בשנת תשל"ו: קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 29

30 באותה הפעם כרטיס הנסיעה שלנו לנסוע בחזרה לאנגלי' אחרי שמח"ת הי' ליום שאחרי אסרו חג, בחשבנו שנוכל להיכנס ליחידות באסרו חג בלילה. לפועל, באמצא חוה"מ הודיע הרבי באמצעות המזכירות שבאסרו חג הוא יסע לציון, ובמילא לא תתקיים יחידות באותו ערב. כמובן שהיינו מאד מאוכזבים ואבא שלי ניסה לדבר עם הרב חדקוב שיוכל לסדר לנו משהו, אבל ללא הואיל. אז הציע לנו אחד החברים של אבא שלי שנעמוד ליד גן עדן התחתון בעת שהרבי יחזור לחדרו מתפילת מנחה, ונקבל 'ברכת פרידה' )דבר שלא הי' נפוץ כל כך באותם הימים(. ואכן זהו מה שעשינו. כשהרבי עבר לידינו, לייבל לחש משהו לרבי )כנראה הודיע שאלו העומדים כאן נוסעים עוד מעט(, והרבי פנה לעברינו ובירך אותנו "איר זאלט פארן בשעה טובה ומוצלחת, זאל זיין א הצלחה'דיקע יאר און א תורה'דיקע יאר!" ובשעת אמרו "א הצלחה'דיקע יאר" הסתכל בפנים של האבא, וכשאמר "א תורה'דיקע יאר" הסתכל בפנים שלי... היום, בימי חודש תשרי, כשרצוננו ותשוקתנו לחזות ולראות את מלכנו אינם יודעים שובע, הרי ודאי ואין ספק בדבר שכולם ללא יוצא מן הכלל כבר רוצים בכל ליבם לראות בהתגלות המשיח! יתן השי"ת שנזכה עוד בשנה זו טאנצ'ן הקפות צוזאמען מיטן רבי'ן אין 770 מתוך שמחה וטוב לבב! 30 תשרי ה'תשע"ג

31 "או"ם של קדושה" רשימה מרתקת על סדרת מאורעות שמימיים שערך כ"ק אדמו"ר בשמיני עצרת ושמחת תורה תשל"א בהם מינה הרבי 'או"ם של קדושה'

32 חג הסוכות בתחילת חודש תשרי תשל"א כבר היו שמועות, שבאותה שנה לא יתוועד כ"ק אדמו"ר בסוכה. הנהגה זו שהיתה מתקיימת מידי שנה בשנה במשך עשרים שנה, עם נטילת ידים לסעודה, בסוכה הגדולה שבחצר 770 היתה אמורה להיפסק. זאת עקב מה שקרה שנה קודם לכן, כשהקהל גדל, והצפיפות בסוכה היתה איומה והדחיפות הגדולות גרמו לכך שכמה אנשים נפלו ואז ר' יהודה קלמן מארלאוו שבר את רגלו. ובמוצאי יום הכיפורים לאחרי הסעודה, כבר לא היו בגדר דשמועות בעלמא. כי כשנכנס הרב חודקוב הודיע לו כ"ק אדמו"ר שהשנה לא יתוועד מצד הצפיפות הגדולה וסיבות של פיקוח נפש. למחרת ביום י"א תשרי לאחר תפילת מנחה, ניגשו כמה מהאורחים וגם חברי 'ועד המסדר' וביקשו מכ"ק אדמו"ר שיתוועד. אך כ"ק אדמו"ר סירב באומרו שהיות שקשור עם פקו"נ ממש, אין ביכולתו )לקחת על אחריותו( לערוך בסוכה התוועדות. גם בערב סוכות, כאשר נכנסו אל הקודש פנימה, למסור לכ"ק אדמו"ר את האתרוגים מכפר חב"ד, ניגש ר' שמואל חפר, ואמר שהיות שחוצפא יסגי' וחוצפא כלפי שמיא מהני, לכן מבקש הוא שכ"ק אדמו"ר יתועד בסוכות. כ"ק אדמו"ר ענה לו ברצינות, שעל פי שולחן ערוך אסור לו לערוך התוועדות במקום סכנה, והשולחן ערוך של כ"ק אדמו"ר הוא אותו שולחן ערוך שלהם. והיות ויש בזה משום סכנת נפשות הרי על פי דין, אפילו ספק וספק ספיקא לחומרא, וממילא לא יתקיים שם שום התוועדות בנוכחות של כ"ק אדמו"ר. כך נשאר המצב עד לילה הב' של סוכות. לאחר תפילת מעריב כ"ק אדמו"ר עלה ליכנס לחדרו הק' אך לא מצאו את המפתח. כ"ק אדמו"ר חיפש בכל המקומות, אך המפתח איננו... כ"ק אדמו"ר אמר שיקראו לר' ישראל שם טוב ולבקש ממנו להיכנס בתוך חדרו הק' דרך החלון. כשפתח לכ"ק אדמו"ר את הדלת אמר לו כ"ק אדמו"ר "ישר כח" כמ"פ. לאח"ז נכנס הרב חדוקוב, וכשיצא כמה דקות לאחרי זה, הודיע בשם כ"ק אדמו"ר שמחר בזמן הרגיל להתוועדות יהיה מאמר בבית המדרש. לא כולם שמעו מהרב חודקוב, והיה קצת בלבול בהבנת הדברים. אנשים לא הבינו איפה תתקיים ההתוועדות, הרי בליובאוויטש נוהגים להחמיר אפילו על שתיית מים מחוץ לסוכה וכל שכן מליטול ידים לסעודה. אולם עד מהרה נודע שההתוועדות תהיה פשוט בבית הכנסת, ובאשר לנטילת ידיים לסעודה ואמירת לחיים אמר כ"ק אדמו"ר שההתוועדות הזו תהיה "אויף טרוקען" ]= על יבש[ תשרי ה'תשע"ג

33 התוועדות חג הסוכות בליל ג' דחגה"ס בערב, נכנס כ"ק אדמו"ר לבית המדרש וצוה לנגן את ניגון ג' תנועות של הבעל שם טוב, הרב המגיד ואדמו"ר הזקן, ושינגנו את זה ג' פעמים. אחר כך ניגנו את הניגון שלפני דא"ח, ואז התחיל לומר את המאמר, על הפסוק "הללו את הוי' כל גוים". במאמר דיבר כ"ק אדמו"ר בענין החיות שהגויים מקבלים מצד הקדושה, ושגם החיות הזאת תתברר ותתעלה, וציטט מהפטרת החג "ויצא ה' ונחלם בגויים ההם וגו'" ומהמשך ההפטרה על המשפט שהקב"ה יעשה בגויים לעתיד לבוא, והדגיש את הקשר לחג הסוכות שבו מקריבים על גבי המזבח שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. וסיים את המאמר בברכות מיוחדות לגאולה "..ועד ל"ושמחת עולם על ראשם" בביאת משיח צדקנו אשר ילחם מלחמת ה' ויצליח ושמת מעיר לגל, שתתבטל מלכות דקליפה, מחורבנה של צור תיבנה ירושלים עיה"ק ויבנה מקדש במקומו במהרה בימינו אמן"! לאחר סיום מאמר זה בענין ביטולו של מלכות הגויים ובפרט הברכה בסופו שהיו בדיוק באותו סגנון כמו בראש השנה, שבת תשובה ווא"ו תשרי, כבר קלטו החסידים וכל מי שהורגל בסדרי ההנהגה בהתוועדויות של כ"ק אדמו"ר שיש כאן משהו מיוחד ו"גילוי" לא שגרתי. ראשית תמיד כ"ק אדמו"ר פותח בשיחות והמאמר הוא באמצע, ושנית, הדיבור המתחיל של המאמר היה הוכחה שכ"ק אדמו"ר ממשיך בפעולות השמימיות שהתחילו בראש השנה שמטרתן לבטל את קליפות הגויים ולכלות את מלכות הרשעה. אך ההפתעה האמיתית היתה כשלאחר המאמר וניגן שמחה, השמיע כ"ק אדמו"ר שתי שיחות קודש. כיון שלאחר שכ"ק אדמו"ר הודיע שלא תהיה התוועדות בסוכה חשבו שלא תהיה כלל התוועדות, וגם לאחר שכ"ק אדמו"ר הודיע על אמירת המאמר חשבו שיהיה רק מאמר. בתחילה דיבר בהרחבה על ההשפעה שהקרבת שבעים פרים בבית המקדש משפיעה על השרים של שבעים אומות העולם, ובהמשך גילה בפני הציבור שבדברו על הדברים הללו כפי שהם ברוחניות הוא מתכוון במפורש למה שקורה עם אומות העולם ויחסם לבני ישראל באותו ימים כינוסם של מנהיגי המדינות בעצרת הכללית של האו"ם, לציון עשרים וחמש שנה לייסוד הארגון, שנערכת דווקא בימי חג הסוכות. ואמר: "כל דבר הוא בהשגחה פרטית, כמבואר בחסידות, אך לא תמיד רואים זאת בגלוי, אבל לפעמים הדבר נראה בגלוי.. רואים שכאשר היה צורך לאסוף יחד באי כוח של כל האומות, שבעים האומות, באו"ם, הם קבעו זאת לחג הסוכות. הם אמנם לא התכוונו שזה יחול בחג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה שלפני עשרים וחמש שנה, הם לא חישבו שהשנה זה יחול בחג הסוכות )ובפרט שהרי הם קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 33

34 אינם בעלי בחירה(, אבל כל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית ו"אע"ג דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי" ואסיפת הבאי כוח של כל האומות מתקיימת בחג הסוכות, שאז קוראים בהפטרת היום הראשון "ואספתי את כל הגויים וגו'", והדבר קשור בכך שבסוכות הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים האומות". וכאן הוסיף כ"ק אדמו"ר וקבע שכל השבעים האומות ייכנעו בפני עם ישראל וניתן היה לראות בבירור כיצד הוא מקדים רפואה למכה: "הרי הכינוס שלהם איננו כינוס של צדיקים גמורים, במילא הם עלולים לדבר 'מי יודע מה'.. ועל זה שואל דוד המלך: "למה רגשו גויים ולאומים יהגו וגו' על ה' ועל משיחו", לכן, הקב"ה דאג מראש שהם יתכנסו בחג הסוכות, כאשר מקריבים את השבעים הפרים כנגד שבעים האומות, שעל ידי כך נמשכות כל ההשפעות לשבעים השרים שלמעלה, ועל ידם לשבעים האומות, ושבעים השרים שלמעלה הרי רואים איך הם מקבלים את כל הענינים שלהם מבני ישראל, וזה פועל שהשרים יכנעו לבני ישראל, שהרי הטבע הוא שכאשר מקבלים ממישהו מתבטלים אליו. במילא, מאחר ששבעים השרים שלמעלה רואים כיצד כל הענינים מגיעים אליהם מבני ישראל, הם נכנעים לבני ישראל, וזה פועל גם על שבעים האומות כאן למטה, שיתבטלו לבני ישראל, ואע"ג דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי שלא ימציאו על בני ישראל ענינים בלתי רצויים"... כ"ק אדמו"ר המשיך ואמר כי שומעי הדברים עלולים לשאול כל אחד את עצמו אבל מה אני יכול לעשות? והמשיך ופירט הוראה מעשית לכל אחד ואחד באומרו שכמו שאומות העולם ומנהיגם עושים "כינוסים" )באו"ם(, כמו"כ צריך להיות הזלעו"ז ושבנ"י גם יעשו כינוסים. ולהראות בזה שאנחנו הבע"ב האמיתיים על העולם: "הם עשו כינוס הנה ראשית צריכים יהודים לעשות כינוס של קדושה לכל לראש ליד הכותל המערבי, שריד בית מקדשינו וכו', ובפרט שבין הבאים לכותל המערבי יש יהודים שמגיעים ממדינות שונות מהרבה "גויים" והרבה "אומים" ועוסקים בתורה ובתפילה ומדברים אודות דברים טובים ועניני חג הסוכות, הרי על ידי כינוס זה אפשר להפוך את כל האו"ם לטובה! ולא רק ליד הכותל המערבי, אלא גם כאן בחוץ לארץ יש לערוך כינוסים של יהודים )ובמיוחד כאלה שבאים מ"גויים" ומ"אומים" רבים(, שיהיו ה"לעומת זה" של כינוס שלהם. יש לעשות זאת בכל מקום שנמצא יהודי, ובפרט כאן, בעיר שבה מתקיים הכינוס שלהם, ועד"ז בכל מקום ומקום, ואפילו אם יש שם רק יהודי אחד, די בכך כדי לברר את העיר, כלשון רז"ל "אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה" שכאשר יש לברר את כל האומות, די ב"אחד מכם", שיהיה שם יהודי אחד והוא פועל שהשר של אותה מדינה יתבטל! 34 תשרי ה'תשע"ג

35 צריכים להתכנס בימי חג הסוכות, ולעסוק בהלכות החג, וע"י שמקיימים מצות לולב, ופועלים שגם הזולת יעשה זאת, מנענעים כל העולם כולו, כיון שלולב מורה על הנצחון של ישראל במשפט"... אחרי שדיבר על הכנעת כל האומות בפני עם ישראל ועל עריכת הכינוסים של בני ישראל, פנה כ"ק אדמו"ר לכמה מנציגי ארץ ישראל באו"ם שנכחו באותו התוועדות והזכיר להם שכיהודים חובתם לעסוק בעצמם בעניני החג ושלא ישתתפו בישיבות שמתקיימים בימי שבת ויום טוב. בהמשך ההתוועדות המיוחדת הזו, שבה כ"ק אדמו"ר הכניע את שרי האומות לעין כל, כ"ק אדמו"ר הדגיש שוב את ההוראות למעשה ולבסוף סיכם: "ובכללות העניין, כבר הבהיר דוד המלך 'למה רגשו גויים ולאומים יהגו וגו'' ומיד נעשה 'יושב בשמים ה' ישחק ה' ילעג למו, והקב"ה מבטלם לגמרי!". המשך השיחה היה מכוון שוב כלפי ציבור החסידים. היה נראה שכ"ק אדמו"ר מצידו כבר 'סידר את כל הענינים' עם אומות העולם ושריהם, ועכשיו הוא דורש מהתמימים ואנ"ש לעשות את חלקם במשימה הזו, תוך שהוא מגלה טפח מחשיבותו המיוחדת של המאמר "הללו את ה' כל גויים", כאשר בענוותנותו המופלאה איננו מייחס את הדברים לעצמו, אלא מציין ש"חזרו מאמר של קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 35

36 אדמו"ר הזקן" וקישר את כל ה"דיבורים הרוחניים וכבושיים" להנשיאים שלפניו ועד למשה רבינו. וכך אמר: "אחד מטעמי ההתוועדות הוא למסור לרבים עניין זה, נוסף לכך שבעת ההתוועדות מתאספים יהודים מכמה וכמה "אומות" ו"גויים", לשמוע דבר תורה, דבר תורה של כ"ק אדמו"רים, ושלפניהם, מתורה שבעל פה, ועד תורת משה רבינו בתורה שבכתב וכן את חזרת המאמר שפתח במילים "הללו את ה' כל גויים" שדן אודות הקרבת שבעים פרים וההשפעה על אומות העולם שמיוסד על מאמרי רבותינו נשיאינו. ובמילא הנה גם בימי חג הסוכות ילמדו מאמר זה וזה ימשיך "הללו את ה' כל גויים", והם יראו שכל ההשפעות שלהם נמשכים מישראל וכבר הגיע הזמן שגוים ידעו באופן ברור שכל ענייניהם הם בשביל יהודים, במילא צריכים להיות בטלים ליהודים ולדבר עליהם רק דברים טובים...". אחרי השיחה הארוכה על האו"ם, ניגנו עוד ניגון, והמשיך כ"ק אדמו"ר בשיחה נוספת ביאור בנגלה על המשנה ראשונה בפרק ג' דמסכת סוכה. 36 תשרי ה'תשע"ג

37 מיד עם סיום ההתוועדות ותפילת מעריב בצאת החג, העלו בכתב "הנחה" מהשיחות. את ההנחה של המאמר המיוחד הכניסו לכ"ק אדמו"ר, והואיל להגיה אותה. בימי חול המועד כשהלכו התמימים ואנ"ש במבצעים חזרו שוב ושוב על המאמר המופלא. רוח של התרגשות גדולה שהה אז ב 770 והיות ולאחרי שדיבר כ"ק אדמו"ר איך שבנ"י הם הבע"ב על כל העולם ובחשיבות של כינוסים, החליטו שהיות ומחר ביום א' דחוה"מ מתקיים הכינוס השנתי של צא"ח, יעשו כינוס עולמי ושישתתפו נציגים מכל המדינות בכל העולם כולו מהאורחים שהגיעו לחצרות קדשינו לחודש החגים. ושנציגים אלו יהיו בע"ב איש איש על מדינתו ושיקבעו איך ומה צריך להתרחש במדינתו. וכך הוה, בהכינוס, הבע"ב דא"י הכריז שהיות והוא בע"ב על ארה"ק הוא פוסק שהגזרה האיומה של מיהו יהודי יתבטל, ושלא יתנו את השטחים בידי הערבים ימ"ש. לאח"ז דיבר הנציג מרוסיא, ואמר שצריכים לגאול את כל היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל, ושכל אלו הנמצאים שם יתאפשרו לקיים תורה ומצות מתוך מנוחה. כמו"כ דיברו עוד כמה נציגים מכו"כ מדינות. כל הכינוס היה בשיא הרצינות, ואף היו שמועות שכ"ק אדמו"ר מרוצה מתוכנית הכינוס ולכן היה זה ענין אמיתי היות והיא בכוחו של כ"ק אדמו"ר. כל המשתתפים היו מאד "אויפגעהיובן" ומעולם לא היה כינוס צא"ח כמוהו. לאחרי מעשה אכן נודע שבנוגע לכינוס של צעירי אגודת חב"ד, מסר כ"ק אדמו"ר לרב חדוקוב, אשר כל א' מהבאי כוח יהיה לא רק נציג מהמדינה ממנה בא, אלא הבעל הבית! כן נודע שביקש ממנו כ"ק אדמו"ר שימסור להרה"ח ר' בנימין אליהו גורודצקי שהוא ייצג את המדינות שאין להם נציג כאן. אם מישהו חשב שבהגילויים המופתעים בימי החג עד כה סיים כ"ק אדמו"ר את המלאכה של "לנענע את העולם" ולבטל את השרים של אומות העולם, באו האירועים של שמיני עצרת ושמחת תורה והוסיפו כהנה וכהנה, וכדלקמן. בעלי בתים על העולם כשנכס כ"ק אדמו"ר להקפות התחיל לנגן את ניגון ההקפות לאביו ז"ל, ואת סדר הקפות דשמיני עצרת התחילו כרגיל, וכיבדו את כל האורחים בהפסוקים של אתה הראת. לאתה הראת הב' התחיל לנגן אתה בחרתנו ולאתה הראת הג' הניגון "כי אלוקים יושיע ציון". ולאחרי הפעם הג' התחיל לנגן "פרזות תשב ירושלים". לפני ההקפות הורה כ"ק אדמו"ר להוציא את הספר תורה של משיח בלי הכתר ושהש"ץ של כל הקפה יחזיק אותו משך הפסוקים, ושלאחרי הפסוקים עד ההקפה הבאה יחזירו את הספר תורה לארון קודש. כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו השגיח על זה ממקומו. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 37

38 לאח"ז היה הקפות, את ההקפה הראשונה כיבדו כ"ק אדמו"ר. אך לפני הקפה הרביעית קרא כ"ק אדמו"ר להמכריז ר' משה פנחס כ"ץ ואמר לו שהוא בעצמו ינהיג את ההקפה הרביעית. וצוה כ"ק אדמו"ר להכריז שהיות ונאמר "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" לכן יכבדו כעת בעלי בתים מהמדינות. והיות שהכל צריך להיות על פי תורה, לכן, יהיו כאלה שיש להם סמיכה או ראשי ישיבות. וצוה להכריז שפלוני בן פלוני הוא בעל הבית של מדינה זו וכו'. ואלו שמותם: הרב חיים שלום סגל ארץ הקודש. הרב יהודה קולאשר רוסיה. הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב המדינות הלטביות ופינלנד. כאשר חיפשו מישהו להיות בע"ב על מצרים ולא מצאו, פנה כ"ק אדמו"ר להרש"ג באומרו "לכאורה האסטו אמאל דורכגעגיינגען מצרים מיטן שווער" ]= לכאורה עברת פעם דרך מצרים עם חמינו[, כשנענה בחיוב עשה אותו כ"ק אדמו"ר כבע"ב ממצרים. הרב שמואל לויטין ארצות הברית. הרב יוסף גולדברג צרפת. כשאמר שהרב בן ציון שם טוב הוא הבע"ב של אנגליה, אמר מישהו שרבצש"ט אינו מכהן כרב, אך כ"ק אדמו"ר אמר שלוקח אותו על אחריותו. הרב בנימין אליהו גורודצקי מדינות אירופה שאין להם בא כוח. הרב אבא פליסקין אוסטרליה. 38 תשרי ה'תשע"ג

39 הרב צבי חיטריק בראזיל. הרב יצחק ידגר עירק. הרב זכריה גורי תימן. הרב אברהם יצחק גליק גרמניה. הרב יוסף ווינברג דרום אפריקה. הרב רפאל טאוויל ארגנטינה. הרב יצחק הענדל קנדה. הרב יהודה לייב רסקין מרוקו וטוניס. הרב אברהם אזדבא דנמרק. הרב זלמן אבלסקי נתמנה לבע"ב על מדינת רומניה, אך היות שהוא בעצמו לא היה ב 770, אמר כ"ק אדמו"ר שבנו יוסף יצחק אבלסקי ילך במקומו. והרב משה פנחס כץ פולין. וצוה להכריז שוב שנאמר "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", והכריז שהם הבעלי בתים על המדינות על פי דין תורה. אחרי הקדמה הזו, בה ראו כולם איך כ"ק אדמו"ר ממש כובש את העולם ועושה את התורה ויהדות כבעלי בתים על העולם ההתרגשות וההתלהבות של הקהל הגדול עלתה לגבהים חדשים וכשההקפה התחילה, לאחר שכ"ק אדמו"ר נתן את האות כשהתחיל בעצמו את הניגון "עוצו עצה ותופר" בהתרגשות גדולה, וכל הקהל נגנו ביחד בחיות גדולה למשך זמן ערוך כשכ"ק אדמו"ר עודד בידיו הק' בחוזק ובהגברת השירה. ההקפה הזו, שלעולם לא תישכח ולא תמוש מעיניהם ומליבם של כל אלו שזכו להיות נוכחים בה, נמשכה שעה ארוכה, כאשר כ"ק אדמו"ר בעצמו רוקד בכל כוחו עם הניגון "עוצו עצה ותופר", ומעודד בידו הק' בחוזק רב את השירה והריקודים של הקהל, והכל בהתלהבות עצומה מחזה נדיר אפילו בשמיני עצרת ושמחת תורה. לא רק הציבור הענק שר ורקד ויצא מגדרו, אלא אפשר לומר שגם כותלי בית הכנסת הזדעזעו! אסיפת האו"ם כצפוי, המשך החג של שמיני עצרת עמד כולו בסימן האירועים השמיימים המרטיטים של ההקפות. בעקבות זאת, העלה רעיון לערוך אסיפה מיוחדת של כל הרבנים הבעלי בתים. באסיפה החליטו כל המשתתפים, כי מאחר שהם נתמנו לבעלי בתים, איש איש על מדינתו, מכוחו של כ"ק אדמו"ר שמינה אותם, אם כן כ"ק אדמו"ר הוא המנהיג והבעל בית של כל העולם. ביום שמיני עצרת אחר הצהריים, כשכ"ק אדמו"ר חזר מביתו לפני תפילת מנחה, נעמדו ליד "גן עדן התחתון" הנציגים באי כוח מהמדינות הגדולות, רוסיא, אנגלי', צרפת וארה"ב והבעל הבית של ארץ ישראל, הרב חיים שלום סגל התבקש על ידם למסור לרבי את החלטתם שבאסיפה המיוחדת "שבכוח זה שהתמנו הם כבאי כוח המדינות הם ממנים את כ"ק אדמו"ר כ"בעל הבית על העולם". כ"ק אדמו"ר חייך ואמר: איר ווארפט שוין גלייך צוריק די בעה"ב'קייט, וואס האט איר אופגעטאן מיט דעם, איר גיבען מיר צוריק מיין בעה"ב'קייט ]אתם כבר משליכים את הבעלות בחזרה[?!. אך לאחרי זה המשיך ואמר שארץ ישראל שייכת לעם ישראל וכו', ושהיהודים ברוסיא יגאלו משם בקרוב ושאלו שנמצאים קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 39

40 40 תשרי ה'תשע"ג

41 קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 41

42 שם יתאפשרו לקיים תומ"צ מתוך מנוחה. ע"ז ענה כ"ק אדמו"ר "מתוך הרחבה!". לאח"ז שאל כ"ק אדמו"ר אם היה מניין בעת האסיפה. ביום שכזה, גם תפילת מנחה היתה מאורע יוצא מן הכלל. עם כניסתו של כ"ק אדמו"ר לבית הכנסת הקטן למנחה, הורא כ"ק אדמו"ר לשיר ניגון שמח. הנוכחים פתחו מיד בשיר של שמחת תורה ו.. עד מהרה השיר הוביל לריקוד נלהב. ואז, להפתעת הכל, כ"ק אדמו"ר ניגש לדלת האמצעית של ביהכנ"ס ורמז לאלה שהגיעו רק עכשיו, שגם הם ייכנסו פנימה וישתתפו בריקוד. גם לאחר שהללו נכנסו, כ"ק אדמו"ר לא חזר ונכנס לביהכנ"ס, אלא עמד במשך זמן מה והמתין שחסידים נוספים יבואו וייכנסו פנימה להשתתף בריקוד... "ארבעת הגדולים" גם בההתוועדות של ליל שמחת תורה המשיך 'לסדר את הענינים באו"ם' באופן שמימי מופלא. בתחילה התייחס לכך שהגויים והלאומים "רגשו" על ה' ועל משיחו ובכוונתם לנתק, ח"ו, מבני ישראל את חוטי הציצית ואת רצועות התפילין "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו", אבל ליהודי אין ממה לחשוש כי "יושב בשמים ישחק" מהמחשבות הללו. ועכשיו באה עוד הפתעה גדולה, כאשר לאחר סיום השיחה הזו שאל כ"ק אדמו"ר פתאום: "וואו זיינען מיינע ביג פאר?" ]היכן הם 'ארבעת גדולים שלי'?[ משמעות הדברים היא שבין כל המדינות החברות באו"ם, יש מעמד מיוחד לארבע מדינות גדולות ארצות הברית, רוסיא, אנגלי' וצרפת, והן נקראות 'ארבע הגדולים'. ובכן, כ"ק אדמו"ר קרא אליו את הרבנים החסידים שנתמנו 'בעלי בתים' על ארבע המדינות הגדולות הללו. כאשר הם נגשו, כ"ק אדמו"ר נתן להם בקבוקי משקה לחלק לציבור, גם לבעה"ב דארץ ישראל נתן כ"ק אדמו"ר בקבוק ואמר לו לחלקה בין המסובים כאן,. ושיהיה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, גם נתן לו כ"ק אדמו"ר המזונות על מנת לחלק בעזרת נשים. מה שמעניין הוא, שאלו הם אותם חסידים שעמדו ביום ליד חדרו הק' של כ"ק אדמו"ר להודיע לו על החלטת האסיפה שכ"ק אדמו"ר הוא הבעל הבית על כל העולם! אחר כך עמד ואמר שהסדר הוא שאחר הישיבה של ה"ביג פאר", ]'ארבע הגדולים'[ קוראים גם לשאר החברים, ולכן קרא לכולם ואמר להם לומר לחיים! לאחר שכל החסידים שנתמנו 'בעלי בתים' אמרו לחיים, עמד כ"ק אדמו"ר מלוא קומתו ואמר את הדברים המופלאים הבאים כשכל הקהל עומד משתאה ונפעם: "הסדר באו"ם הוא שלאחר שישנם ה"ביג פאר", וה"טשערמאן" ]היו"ר[ עם כל המדינות, עושים הצבעה ובחירות, ואם כולם מחליטים פה אחד בלי יוצא מן הכלל, "יונאנעמאס", אז כן יקום. 42 תשרי ה'תשע"ג

43 מכתב מיוחד שכתב גיסא דבי נשיאה וחדב"נ הרש"ג, אל גיסו הרבי. במכתב זה, מתאריך כ"ז תשרי תשל"א, הוא מבטא את רגשותיו על 'מאורע האו"ם' שערך הרבי, בו מינהו הרבי, ל'שר' וממונה ובעה"ב על ארץ מצרים. וזה לשון המכתב: "כ"ז תשרי תשל"א כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א שלום וברכה: בעמדי תחת הרושם של ימי החג אני רוצה ראשית כל להביע רגשי לבבי. נזכרתי אשר בחייו של אדמו"ר נ"ע בעלמא דין תיכף אחר התוועדות הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר זצ"ל שלח מכתב לידידו עוז ה"ה דודי ר' שמואל נ"ע גורארי' וכתב שהי' התגלות אלקית במוחש. כה הימי החג וע"י ההאצלה של שיחות קודש שנאמרו ע"י כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א בעת ההתוועדויות, ובפרט בעת ההתוועדות של ליל ש"ת קודם ההקפות עשו רושם עז והתרוממות הרוח אשר אין לשער על הקהל הגדול בלי ע"ה שהשתתפו, ועל לשון החסידות "האט דאס זיין אויפגעהויבן א טפח העכער ]= זה הגביה אותם טפח גבוה יותר[. השי"ת יברכנו באריכות ימים ושנים טובות, ושנהי' ביחד עוד רבות בשנים, ונזכה שכ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א יוליכנו לקבל פני משיח צדקנו בב"א. אולם כאשר מעברים מימות החג לימות החול קשה מאד להתאתם לזה, ויהא רעוא מקדם אבוהון דבשמיא שיקויים בנו מה שאמר כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א בברכתו הק' בערב יום הקדוש אחר תפלת המנחה "זאלן זיין אלע ענינים אין אן אופן פון כל מלאכתך עשוי', און דאס וואס אידן האבן א טרחה הכי קלה וועט אנגענומען ווערן למעלה אזוי ווי עס דארף אנגענומען ווערן, אלס א דבר גדול ועצום עד כי גדל מאד". ]= שכל הענינים יהיו באופן של כל מלאכתך עשויה ומה שלבני ישראל יש טרחה הכי קלה יתקבל למעלה כפי שצריך להתקבל, כדבר גדול ונפלא ועצום עד כי גדול מאד"[. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 43

44 במילא יחליטו עתה כולם ביחד שישראל אמת ותורה אמת וה' אלוקים אמת ואמת ה' לעולם. ותהיה החלטה שכל מה שיש בעולם יתנהג על פי תורת אמת וכל אלו שמסכימים על זה יאמרו "לחיים" ביחד!". כל הקהל כולו ענו ואמרו "לחיים" וכ"ק אדמו"ר התחיל לנגן ניגון שמח, וכולם שרו יחד. כשהפסיקו לנגן הכריז, בעדו עומד: "הסדר אצלם באו"ם הוא, שאחרי אסיפה והחלטות הולכים לתיאטרון, והיות שכך מתנהגים, מסתמא יש לזה שורש בקדושה, וכיון שכאן הוא ה"לעומת זה" של הכינוס שלהם, יעשו כך גם כאן אך היות שכאן אין שייך כ"ז וגם אין זמן לכן לזה הצעתי שמישהו )"זאל זיך גוט זיך איבערקולען"( יעשה "קולע" טוב ובזה )"וועט מען יוצא זיין טיאטער"( יצאו ידי חובת תיאטרון." הבעל הבית של מדינת אנגליה, הרה"ח ר' בן ציון שם טוב, עשה "קוליע" ואמר לו כ"ק אדמו"ר בשביעת רצון: "זה יוציא את כל העולם כולו!". אח"כ אמר כ"ק אדמו"ר, בעודו עומד: "לכאורה למה צריכים כל העניין של "רגשו גויים ולאומים" וכו', אשר כתוצאה מזה נאלצים לערוך הצבעה של כל המדינות וכן את עניין התיאטרון, הרי הקב"ה היה יכול לעשות כל זאת בלי שום השתדלות מצידנו? אלא שדוד המלך ממשיך ואומר: "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ", הקב"ה רוצה שיבקשו ממנו "שאל ממני". ויכולים לתבוע מהקב"ה שיעשה כ"ז בעצמו אם יהודי לומד תורה ומקיים מצות וישן כפי שיהודי צריך לישון אזי מצבו הוא כפי שאמר חזקי' המלך שעשה הכל ויותר מזה אינו יכול "אני אין בי כוח וכו' אני ישן על מיטתי ואתה עושה". ובימי חזקי' ביקש הקב"ה לעשות חזקי' מלך המשיח אבל הדור לא הי' ראוי אבל עתה כבר כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין" תשרי ה'תשע"ג

45 ספר התורה של הרבי פרשיית ספר התורה של הרבי, מתחילה בפרשה עתיקה שנהפכה לאחת הפרשיות הידועות בתולדות העולם היהודי חסידי. פרשת המאסר של 'האחים מסלאוויטא'. ברשימה זו נגלל הסיפור המלא, החל מסיפורם של האחים הקדושים מסלאוויטא, לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, ועד הגעתו של ספר התורה אל בית רבינו בניו יורק. הרשימה שנכתבה על ידי חבר המערכת, ומובאת כאן בקשר עם יום שמחת תורה, בו רקד הרבי בעוז עם ספר התורה המיוחד הסקירה מתבססת בראש ובראשונה על הספר 'יחידי סגולה'; אגרות קודש כ"ק אדמו"ר וכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ; ספר 'וזאת התורה' וממקורות שונים נוספים. בתוספת צילום כתי"ק נדיר

46 ספר תורה של ירושה בספר יחידי סגולה מגולל הרב איסר פרנקל ע"ה את סיפורו של ס"ת של הרבי של האחים מסלאוויטא, כפי ששמעו מר' שמואל אבא שפירא, נכד האחים הקדושים. ר' שמואל אבא שלח לרבי את הפרק על הס"ת מתוך הספר, והרבי ענה לו על כך "בהתענינות קראתי את המאמר ס"ת של ירושה שצירף למכתבו. ובודאי ידוע לו עד כמה התענין כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברשימת זכרונות ימים שעברו... אף הרב איסר פרנקל )שנפטר לאחרונה( שלח את ספרו )הכולל את המאמר ס"ת של ירושה( אל הרבי, והרבי העיר לו הערה אל המאמר )ראה מסגרת(. להלן נביא קטעים מהמאמר "ספר תורה של ירושה", עם שינויים והוספות קלים. לאחר המאמר נביא את המשך הסיפור כיצד נהפך להיות ס"ת של האחים מסלאוויטא, ס"ת של הרבי ובתוספת יומנים בנוגע להנהגת הרבי בעת החזקת ס"ת בזמן ההקפות: "בעת שהאחים הצדיקים מסלאוויטא היו כלואים בבית הכלא במוסקבה, נשאו חן וחסד בעיני השלטונות המקומיים, שהשתדלו להקל עליהם את סאת המכאובים והיסורים, יחס מיוחד גילה כלפיהם הנסיך טשרבטוב, שהרשה לחסידים שיביאו לאסירי המלכות כוס לקידוש ולהבדלה וכן ספר תורה. כיוון שתא הכלא היה מטונף וקשה היה לשמור על נקיונו, לא העזו האחים למרות תשוקתם להגות בספר תורה ולהכניסו לתאם, הם מצאו עצה והכניסו לתא רק יריעות של הספר כדי שלא יהא הספר שלם ולא יקרא עליו שם: "ספר תורה". הספר תורה הי כלי תפארת וכולו מלאכת מחשבת של סופר סת"ם קדוש ופרוש, ששיקע עצמו במלאכה זו ונתן לה את ימיו ולילותיו, את הדיו שהבריק בברק מיוחד שלחו הבנים של הצדיק רבי שמואל מניקלשבורג. רק כאשר יצאו האחים ממאסרם נטלו עימהם את היריעות ואגדו אותם לחטיבה אחת ועשוהו " לספר תורה", ספר התורה היה חסר "עצי חיים" והנה זימנה ההשגחה "עצי חיים" בעלי ייחוס. כאשר הצדיק ר' מיכלה מזלוטשוב עמד לכתוב ספר תורה, שלח לו המגיד מקוזניץ " עציי חיים" עשויים וחטובים מעץ, ברם, עד שהגיעו ה"עצי חיים" למחוז חפצם, נודע הדבר לחסידים, והם קנו "עצי חיים" עשויים מכסף מובן שר' מיכלה השתמש באלה של כסף, משום "זה קלי ואנוהו", אולם הבטיח כי יום יבוא וה"עצי חיים" יגיעו לידיהם של צדיקים גדולים. והנה בא היום וב"עצי חיים" אלו נכרכו יריעות הספר תורה, ספר תורה זה עבר בירושה מבן לבן, הבן הבכור למשפחת שפירא קיבל את הספר תורה לידיו למשמרת, בבוא השלטון הקומוניסטי נמצא ספר התורה בבית הכנסת של העשיר היהודי ברוצקי בקיוב, השלטון הקומוניסטי החרים את ספר התורה, במסגרת פעולותיו להשלטת הקומוניזם בברית המועצות". עד כאן מלשון המאמר "ספר תורה של ירושה". 46 תשרי ה'תשע"ג

47 כאמור שלח ר' שמואל אבא שפירא את המאמר הזה אל הרבי, והרבי ענה לו על כך: "ב"ה, ט"ו שבט, תשט"ו ברוקלין. מחות' הוו"ח אי"א נו"נ בנש"ק מוה"ר שמואל אבא שי' שלום וברכה לאחרי שתיקתו הארוכה נעם לי לקבל מכתבו, ובפרט שדאגתי גם למצב בריאותו. ות"ח על בשורתו הטובה שכבר הוטבה, ויה"ר דמכאן ולהבא יבשר אך טוב תכה"י. בהתענינות קראתי את המאמר ס"ת של ירושה שצירף למכתבו. ובודאי ידוע לו עד כמה התענין כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברשימת זכרונות ימים שעברו, אשר לפעמים תכופות מעוררים ומחיים באלעבען בהנוגע גם לחיי היום יומים, ובטח נמצאים עם כבודו רשימות עוד זכרונות, ובפרט בהנוגע להאי שושילתא דדהבא מהרה"צ ר"פ מקאריץ ועד האחים דסלאוויטא. ומה טוב אם גם הם היו מוצאים לאור, ומי כדורנו נבוך זה הנזקק לדוגמא מתאימה למסירת נפש לכל הקדוש לישראל סבא יסוד ועיקר קיומנו.. מ. שניאורסאהן גלגולו של הספר ר' שמואל אבא שפירא, נכדם של האחים הקדושים מסלאוויטא ויורש הספר היה נשוי למרת מוסיא בתה של הרבנית שיינא ברכה דוליצקא אחותה של הרבנית שטערנא שרה אשת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ובתה של האדמו"ר הריי"צ מאוורוטש בן הצמח צדק. כך שבעצם ר' שמואל אבא שפירא היה נשוי לבת דודתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. וסיפר ר' שמואל אבא שפירא: "בעקבות הסכם הדדי שנחתם בין רוסיה לפולין בדבר החזרת עתיקות שיש להם חשיבות מיוחדת לשתי הארצות, ביקשתי מהנסיך רדזביל, שאתו באתי בקשרי מסחר, שיעשה עימי אות לטובה וידרוש את ספר התורה שהיה כל כך חשוב למשפחתנו, הנסיך מרדזביל מילא את מבוקשי וכך הגיע אלי ספר התורה שעבר בירושה מאבי. כשברחו אבי ובני משפחתו משלטונות רוסיה וויתר על רכושו ורק את הספר לקח אתו, לפני ח"י שנה בשנת תרצ"ז הועלה הספר ארצה והיה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 47

48 עימדי, עם פטירתה של נוות ביתי נכדת ה"צמח צדק" נמסר הספר לבן משפחתה האדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א". לאחר שקיבלו חזרה את הספר, החליט ר' שמואל אבא יחד עם זוגתו, שס"ת כזה ראוי להיות אצל אדם נעלה ולכן בשנת תש"ז כתב ר' שמואל אבא שפירא לכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע, והציע לו לרכוש את הס"ת. וכך ענה לו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע:..."ובדבר שאלתו אם הנני מתעניין ברכישת הס"ת, הנה הרצון והיכולת הכספי שני מדות המה במדות בני אדם, ותודה רבה לש"ב על אשר מתעניין לזכני בזה נוסף על דרישת שלומי ושלום ב"ב יחיו ואחכה למכתבו..." לאחר פטירת זוגתו, התעורר ר' שמואל אבא מחדש בדבר הספר והוא החליט למוסרו לידי כ"ק אדמו"ר, שבנתיים עלה על כס נשיאות חב"ד. ביום כ' אד"ר תשי"ד כותב הרבי לר' שמואל אבא שפירא: "...כיוון שבמכתבו נוגע לו ג"כ בעניין הס"ת שנמצאת אצלו, הנה אסיר תודה אהיה לו אם גם יכתוב בזה איזה פרטים". וביום ב' אלול תשי"ד כותב לו שוב הרבי בנוגע לספר תורה: "מחות' הוו"ח אי"א נו"נ בנש"ק מוה"ר שמואל אבא שי', שלום וברכה! לאחרי ההפסק נעם לי לקבל מכתבו מב' ואתחנן שהגיעני באיחור זמן קצת, והעיקר התחלתו אשר נחקק בזכרונו מה ששמע זה עשיריות בשנים מכ"ק 48 תשרי ה'תשע"ג

49 מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר אבותיו הם מגזע הרה"צ הר"ר פנחס מקאריץ ממייסדי החסידות והאחים סלאוויטא מדפיסי ומפיצי ספרי החסידות וסבלו בעד החסידות כו' שמזה מוכרח ע"פ פסק המשנה )עדיות ב, ט( אשר האב/ם זוכה לבן )ובפירושי המשנה שם לפי שקרוב טבע הבןלהיות דומה לטבע האב( וכו' ובחכמה )היא הסברא הישנה הרע"ב מברטנורה(, ומאמר משנה זהו הרי זה הודעה הנמצא במציאות וגם פס"ד ובפרט בהנוגע לבן בכור. כיון שאינו מזכיר דבר ע"ד בריאותו הרי בודאי זהו סימן שהכל בסדר ובשלום, ומה שמזכיר ע"ד הס"ת, הרי מכבר שכתבתי להר"פ שי' אלטהויז בזה ובודאי באו בדברים.. כאשר נודע לר' משה אשכנזי, לימים רב קהילת חב"ד בתל אביב כי הרבי מתעניין בדבר רכישת הספר תורה ביקש לקנות את הספר. סכום עתק של 500 לירות דרשה המשפחה עבורו אך ר' משה שעז היה חפצו לגרום נח"ר לרבי לווה במהרה את הסכום הנדרש, קנה את הספר, ושלחו לרבי במתנה לקראת ראש השנה שנת תשט"ו. את תודתו העמוקה מביע הרבי במכתב לר' משה אשכנזי: "על של עתה באתי להביע תודתי רבה ועמוקה, על הס"ת שהובא כיומים לפני ר"ה, וקראו בה בראש השנה זה, וע"פ הזח"ב קסא, ב דכשם שהקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא הרי כן הוא כביכול באיש הישראלי אשר על ידי התורה בורא עולמו, וגם הגורמים לזה בכלל, כמובן הרי יה"ר שבשנה חדשה זו יראו עולמם חדש בטוב הנראה ונגלה בנוגע לעצמו, זוגתו וכל יו"ח שיחיו." אגב, בני המשפחה מספרים שר' משה שלווה מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות סכום אגדי בימים ההם בכדי לקנות את הספר. שילם את החוב הכבד שלקח על עצמו, בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. אלא שכעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש סכום גדול, וכל החוב כבר נפרע, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי מכיוון שהוא אינו רוצה שעל הס"ת של הרבי יהיה פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו שוב את כל החוב בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמ"ח חמש מאות לירות ללא אומר ודברים. ספר התורה אצל הרבי כאמור ספר התורה הובא לרבי ביום כ"ח אלול תשי"ד וביום ר"ה הרבי כבר עלה בו לתורה. ביום ד' תשרי תשט"ו כתב הרבי מכתב תודה נדיר לר' שמואל אבא שפירא: "ש"ב הוו"ח אי"א נו"נ בנש"ק מוה"ר שמואל אבא שי', שלום וברכה! איש תודה ובשורה אנכי היום להודיע אשר הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר בנימין אלי' שי' גאראדעצקי קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 49

50 המאמר 'ספר תורה' שנכתב על ידי הרב איסר פרנקל ע"ה מרבני תל אביב, הודפס בספרו הידוע של הרב פרנקל "יחידי סגולה". הספר נשלח על ידו אל הרבי, והרבי העיר לו הערה חשובה במאמר על הס"ת, ולהבנתה נקדים; במאמר צירף הרב פרנקל צילום מאחת היריעות של הס"ת של הרבי, הרבי העיר לו, שאין לשים צילום של ס"ת בספר, והרבי המשיך וכתב, שצילום ממגילת אסתר כן מותר לשים. כוונת הרבי היה, כנראה, לכך שהרבי שם בספר התולדות של הרבי המהר"ש צילום ממגילת אסתר שכתבו הרבי המהר"ש. וזה לשון מכתב רבינו: "ב"ה, כ"ג מנ"א, תשט"ו ברוקלין. הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה איסר שי' שלום וברכה! מאשר הנני בזה בתודה קבלת שני הספרים מפרי עטו, א. יחידי סגולה, ב. ר' מאיר יחיאל מאסטרובצה, ובטח ינהג במנהג טוב זה גם להבא לשלוח להספרי' שלי ובפרט שמשתמשים בספריו גם לתועלת הרבים. לחביבותא דמילתא הנה בדפדפי בספרים אלו כפי רשיון הזמן, נראה לי אשר מוסיף הי' הרבה בשלימות מאמרים אלו, אם הי' מוסיף בסוף כל מאמר או בסוף הספר רשימת מקורים בם יוכל הקורא המעיין למצוא יותר פרטים ע"ד מה שבא במאמר בקיצור לפי ערך. וכן להוסיף גם רשימת ספריו או מאמריו של נושא המאמר, כיון שלפעמים גם זה מוסיף בהירות להבנת יחידי הסגולה. וכיון שרואה אני במעטפת הספר שמתכונן הוא להו"ל גם חלק שני, הרי אין זה בבחי' שאין צועקין על העבר. ובפרט שבחלק השני יוכל להוסיף גם המקורים למאמרי חלק ראשון. ולא יהיו הדברי ימי בעלי תורה שלימה שלנו כדברי ימי בעלי שיחה בטלה שלהם המשובצים בענינים דאזנים לקופה, ביבליוגרפיא, רשימת תאריכים כו' וכו'. ובפרט בדורנו דור יתום זה שחוגים מסוימים אפשר להמשיכם לקרן אורה רק על ידי שיראו מראש היופי דענינים הביא את הספר תורה, כיומים לפני ראש השנה, וביום ראש השנה עליתי בה לתורה למפטיר היום, ותנוח דעת כבודו כמו שהניח את דעתי. ויה"ר מהשי"ת לזכות את כל אחד מאתנו לגרום נחת רוח איש לרעהו ולעשות את זה מתוך בריאות הנכונה ומתוך שמחה. בתודה וברכת חתימה וגמר חתימה טובה." 50 תשרי ה'תשע"ג

51 חיצונים וזה יעורר התענינות שלהם, ומן הטפל דטפל יבואו סוכ"ס גם להעיקר. וכבר ידוע מה שהאריך הרמב"ם באופן חינוך קטנים ומובן שעוד יותר שייכים הענינים בקטני דיעה, עיין שם שהאריך בזה בפירוש המשניות סנהדרין ריש פרק יו"ד, וראה ג"כ יד החזקה סוף הלכות תשובה(. ועוד הערה קטנה, וגדולה בזה הנחיצות בדורנו אשר רבו השמים חשך לאור ואור לחשך וגו', כי בספרו מעורבים יחד יחידים מסוגים שונים וגם הפכים. וע"פ מליצת הזהר אשר קבורת משה היא בתורה ושאין קוברין זה אצל זה אלא אוהבים זל"ז, הנה גם בקו זה לא תמיד נשמר בספרו. והרי יש מקום לחלקם בחלקים שונים, אם מאיזה טעם שהוא רוצים לכתוב אודות כולם או עכ"פ שבמאמר אחד למאמר הסמוך לו, ולא יהיו האישים מנגדים אחד לחבירו שכל זה נוגע ביותר כנ"ל שיש להשמר שלא לגרום לטעות הקורא התמים לומר שכל הבאים בספר אחד שכנים הם גם בגדלותם בתורתם וביראתם, וד"ל ברמיזה. בראותי בהרשימה דחלק ב' גם שם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, הנה נשלח לו בחבילה בפ"ע ראשי פרקים מתולדותיו שהו"ל איזה שנים מלפנים ע"פ רשימות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. בכבוד ובברכה שיצליח לחזק רוח היהדות האמיתית דישראל סבא בתוככי מושפעיו חדורה אור וחום חסידותיים. מ. שניאורסאהן נ.ב. מטעמי זהירות בכתבי הקדש, הנה לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם אפילו בספרי הלכה ואגדה, ועאכו"כ בספרי תולדות. ולכן תמהתי על מה שעשה כת"ר כזה בסוף הספר. ומובן שאינו דומה למה שהדפיסו עמוד ממגלת אסתר כיון שאין בה השם. והי' בזה גם מעין הוראה לרבים באופן כתיבת המגילה משא"כ בנדון זה". ובהזדמנות אחרת שוב מודה הרבי לר' שמואל אבא הנ"ל: "...ות"ח עוד הפעם על עניין הס"ת ובאיחולים לביים אשר בחפץ לב ורצון ולא רק מפני הציווי שאמר כל אחד מאיתנו בימים אלו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ויעשה זה מתוך שמחה כמובן מתוכן הברכה שהיא על עניינים טובים ומשמחים..." על הפרוכת של הס"ת שנתרמה אף היא על ידי הרב אשכנזי, כתב ר' משה הקדשה לעילוי נשמת אביו, ר' מאיר אשכנזי רבה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 51

52 של שאנחאי שנפטר זמן קצר קודם, ביום כ"ו מנחם אב תשי"ד. וכך נכתב על המעיל של הס"ת של הרבי: "לעילוי נשמת הרב מאיר ב"ר שניאור זלמן ז"ל אשכנזי". אגב, משפחת אשכנזי הייתה מחליפה מידי כמה שנים את מעיל הס"ת למעיל חדש. מאז שקיבל הרבי את הס"ת נהג הרבי לאמץ את ספר התורה אל חיקו, ואותו נהג לשאת; כשעמד כש"צ בימי קריאת התורה, בתפילת כל נדרי, ועמו ערך הקפות בימי שמע"צ ושמח"ת.. בימים טובים, כשהוציאו שני ספרי תורה, נהגו לקרוא בס"ת של הרבי היו קוראים את ה'מפטיר' אליו הרבי היה עולה לתורה. ובשנת תש"ל לאחר כתיבת ס"ת של משיח, הורה הרבי אשר בס"ת של משיח יקראו את הקריאה הראשונה, ועם סה"ת שלו יקראו את הקריאה השניה בה הרבי עולה למפטיר. הנהגות הרבי עם סה"ת בעת ההקפות החל מהזמן בו נקנה סה"ת נהג הרבי לרקוד עם ס"ת זה דווקא בעת ההקפות של שמח"ת. עד לשנת תשמ"ח נהג הרבי לרקוד בהקפות כשבידו האחת ספר התורה ובידו השני' אחז בכתף הרש"ג ע"ה, ומתשמ"ח ואילך נהג הרבי, לרקוד כשהוא אוחז בשתי ידיו ב'עצי החיים' של הספר תורה, ואת הס"ת עצמו הרבי היה מניף בתנועות נפלאות תוך כדי ריקוד לעבר החסידים. להלן נביא כמה יומנים משמח"ת במשך השנים הנוגעים להנהגות הרבי בנוגע לאחיזת ס"ת זה בעת ההקפות: שמע"צ תשל"ח בליל שמע"צ תשל"ח נכנס הרבי בשעה 9 להקפות, לאחר אמירת הפסוקים וכו', התחילו בסדר ההקפות. הרבי נתכבד בספר תורה הראשון )הקטן( בהקפה הראשונה. את הס"ת מסר הרב בנימין אלטהויז שגם דיבר עם הרבי, והרבי חייך. בשאר הס"ת נתכבדו זקני אנ"ש )הרב חודוקוב ועוד(. הרבי יצא להקפה כשהוא הולך לאט )אחרי ר' יעקב כ"ץ )משיקגו( הש"ץ להקפה( ואחריו גיסו הרש"ג וזקני אנ"ש. רבים עמדו קרוב לשביל בו עבר הרבי ונישקו את הס"ת שבידו כשהם מאחלים "דערלעבט איבער א יאר", והרבי עונה: "גם אתם". הרבי הגיע למרכז בית הכנסת שם הוכן מקום מיוחד להקפות, מוקף בשולחנות והמתין עד שיגיע הרש"ג. כשהגיע הרש"ג נעמד הרבי באמצע והמתין עד שיגיע ספר תורה של משיח. כשהגיע ונעמד ליד השולחן הניח הרבי ידו הימנית על כתפו של הרש"ג, שהניח אף הוא ידו על כתף הרבי, ובידו השני' החזיק הרבי את הס"ת, והתחילו לרקוד כשכל הקהל שר את ניגון ההקפות. רקדו משך זמן, והרבי הי' בהתלהבות יותר מהרגיל, עד שהרש"ג נאלץ להפסיק והרבי תמך בו. לאחר הקפה זו חזר הרבי למקומו. בהקפה הרביעית התכבדו האורחים משאר קצווי תבל. התחילו לשיר "על הסלע הך". הרבי הסתובב לעבר הקהל ומחא כפיים לא בחוזק כפות הידיים בקושי נוגעות זו בזו כשידו השמאלית 52 תשרי ה'תשע"ג

53 נשענת על הסטענדר, למשך זמן קצר לפי ערך. פניו של הרבי נשתנו לחיוורים כסיד ופנה אל המזכיר הרב גרונר ואמר: "גיב מי מיין ביינקל". הרבי התיישב וקירב אליו את הסידור. כשישב נשען על המשענת ועצם עיניו ונראה הי' שסובל כאבים. הרב גרונר הזעיק את אחד הרופאים שעמד ליד הבימה והד"ר אמר שיביאו מים. צעקו שיביאו מים. המזכיר הרב בנימין קליין הושיט ספל מים אך הרבי לא רצה לשתות. צעקו להתרחק מהבימה ולצאת מביהכנ"ס כדי שיהי' אויר יותר מרווח. תוך דקות אחדות התרוקן כמעט כל ביהכנ"ס. נשארו פחות ממאה איש. גם עזרת נשים התרוקנה ונפרצו החלונות שם בכדי שיכנס דרכם אויר קריר וצח. אחרי זמן הורה לרב גרונר שימשיכו עד לסיום ההקפות. להקפה השביעית קם הרבי מכסאו. הציעו שיערכו את ההקפה ליד הבימה שלו אך הרבי מיאן, הרבי קיבל את הס"ת הקטן מידי הרב ב"א והלך עמו, באטיות ובפנים חיוורות, למקום ההקפות במרכז ביהכנ"ס. היו כאלו שרצו לנשק את הס"ת אך המזכיר הרב גרונר שצעד לפני הרבי, מנע זאת מהם כדי שיסתיים מהר. מספרים שבמשך היום התעניינה הרבנית, אצל אחד מבאי ביתה, איזה ס"ת ימסרו בעת ההקפות לאד"ש. כשהלה ענה שאת הס"ת הקטן שאלה הרבנית מה משקלו, וכשענה שמשקלו קל ביותר, הוסיפה לשאול מה משקלו עם הכתר שעליו. כשענה שעדיין יהי' משקלו קל אמרה לו הרבנית שילך להגיד "לחיים" לרבי שיהי' בריא. ויהי לפלא. שמע"צ ושמח"ת תשמ"ח בליל שמע"צ תשמ"ח להקפה הראשונה הלך כ"ק אדמו"ר וכנהוג הולכים אז גם זקני החסידים. הרבי קיבל לידיו את ספר התורה הקטן והחל לצעוד לכיוון בימת ההקפות כ"ק אדמו"ר היה ב"קירוב" מאוד ושפע חיוכים לכל הכיוונים. כמו כן קירב את ספר התורה לרבים בכדי שיוכלו לשקו בהגיעו לבימה ערך הקפה אחת סביבה באמירת הפסוקים. אחר כך נעצר והחל לנגן את ניגון ההפקות הידוע. כ"ק אדמו"ר אחז את ספר התורה באמצעו והחל מטלטלו קלות מצד אל צד תוך שהוא מסתובב על המקום באיטיות ומתבונן לכל הכיוונים. מרגע לרגע הגביר כ"ק אדמו"ר את קצב התנועות בידיו הק' עד שבאמצע הניף את ספר התורה הק' ימינה ושמאלה והשמחה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 53

54 ספר תורה להקפות הסופר הרב ישעיה הכהן מאטלין כתב אל הרבי: כ"ק אדמו"ר שליט"א יואיל נא כ"ק אדמו"ר שליט"א לטרוח ולהשיב אם ליקח ס"ת השני' שבאה מרוסלאנד מחדר המיוחד אשר היא מונחת להקפות וגם אם להשאיר אותה בבהימד"ר לקרוא בה. בנוגע להס"ת של משיח קרוב לודאי שרצון כ"ק אדמו"ר שליט"א לעשות עמה הקפות וע"כ פניתי לחבר הועד המסדר ר' ליב גראנער שיעשו שמירה מעולה בעת ההקפות ואפשר להקיף עמה רק בהקפה ראשונה ובהקפה שביעית בהכנעה ישעי' הכהן מאטלין פענוח מענה הרבי: על השאלה אם ליקח מחק הרבי את המילה אם והוסיף לאחר כמה מילים את המילה בשמח"ת. כלומר, שיקחו אותה להקפות ויקראו בה בשמחת תורה. ועל כך שכתב שהרבי בודאי ירצה לעשות הקפות עם הס"ת של משיח, כתב הרבי " הש"ץ ". כלומר, ששליח הציבור יעשה עם הס"ת הקפה, ולא הרבי שלוקח את הס"ת האישי שלו. את האות "ץ" הדגיש הרבי בשני קווים. ולכאורה כוונת הרבי בזה, היא, להדגיש את המילה 'ציבור', כלומר, כפי שהרבי הורה שבקריאת התורה, הציבור יעלה בס"ת של משיח כשמוציאים ב' ס"ת והוא ישתמש בס"ת האישי שלו. עד"ז הורה הרבי כאן, שהציבור ישתמש בס"ת של משיח. 54 תשרי ה'תשע"ג

55 היתה "עד לב השמים"... אחר כך עצר כ"ק אדמו"ר נישק את ספר התורה ובזאת הסתיימה ההקפה. הרבי חזר למקומו. בחרזתו צעק הקהל בהתרגשות רבה "יחי אדוננו מורנו ורבינו" ושוב תהא שנת חירות משיח לעידודו הנמרץ של הרבי. בהקפה השביעית האחורנה שאף בה מתכבד כ"ק אדמו"ר. בנוסף לזקני החסידים ההולכים אף הם להקפה זו, התווספו גם ראשי ישיבות והנהלות תומכי תמימים )בהיות שנה זו שנת ה 90 להתיסדות הישיבה(. גם בהקפה זו היתה השמחה מרקיעה שחקים כבראשונה ובתוספת... ובעוד שהראשונה ארכה כ 10 דקות הרי שזו האחרונה נמשכה קרוב ל 20 דקות! בסיום ההקפה כשחזר הרבי למקומו מההקפה, פרץ הקהל כולו בקריאה וברכה, "יחי אדוננו מורנו ורבינו". היתה זו תגובה טבעית על ההרגשה העצומה שהיתה בלב כל על הזכות העצומה שזיכנו כ"ק אדמו"ר לשהות במחיצתו ברגעים גדולים אלה. בליל שמח"ת הייתה הפתעה גדולה לאחר ההקפות. היה זה בסיום ההקפה השביעית כאשר כ"ק אדמו"ר במקום להחזיר את ספר התורה לארון הקודש עלה במפתיע על גבי בימתו וכשספר התורה בידיו הק' החל לשיר "ופרצת"... ורקד כך משך זמן ארוך בשמחה רבה ועצומה כשהוא מעלה את ספר התורה אל על ומורידו שוב. כך, פעמים רבות. ביום שמח"ת לאחר אמירת פסוקי ה"אתה הראית" ערך כ"ק אדמו"ר וספר התורה בידו שלוש וחצי הקפות )כנהוג( לפתע מסראת הסידור שהחזיק בידיו הקדושות להרה"ח לייבל ביסטריצקי והחל לנגן את ניגון השמחה הקבוע כשהשמחה הולכת וגוברת עד שכעבור כמה דקות החל לרקוד במהירות גדולה ולהניף בידיו הק' את ספר התורה הקטן לכל הכיוונים. שמע"צ ושמח"ת תשנ"ג בעת ההקפות של שמע"צ תשנ"ג, לאחרי המאורע הכואב של כ"ז אד"ר, תפס ספר התורה מקום גדול. קהל החסידים כולו הי' דרוך מתוך חששות גדולים מה יהי' בההקפות, וכך מתואר הדבר במכתב של א' הת': "לאחר עשרות שנים בהם זכינו לחוות את ההקפות במחיצת כ"ק אד"ש, כשכ"ק רוקד בההקפות בשטורעם עצום, ו 770 כולו מרקד ושר בכל התוקף מתוך שמחה עצומה ובלתי מוגבלת, היו כולם בחשש גדול ובציפי' מה הולך להיות השנה? איך יראו ההקפות של כ"ק אד"ש בשנה זו? ולפועל זכינו שכ"ק אד"ש ישתתף עמנו בההקפות, והן אמת שבכי' תקיעא בליבנו מסטרא דא, והכאב הגדול על כך שחליינו הוא נשא והוא מחולל מפשעינו, אך מאידך עצם ההשתתפות של אד"ש עמנו בהקפות, ועוד בעידודים נפלאים כאלו, הכניס חיות ושמחה מאידך גיסא. ואתאר בהמשך את מה שחשנו כולנו בעת ההקפה השביעית בליל שמח"ת, שהיא ההקפה השני' של אד"ש... להקפה הראשונה קיבל הנגיד ר' יוסל גוטניק את הזכות הנפלאה למסור לאד"ש את ספר התורה להקפה הא'. בעת שמסר את הס"ת, אמר לאד"ש דברי קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 55

56 ברכה, ואד"ש הניד בראשו הק' וענה אמן. אח"כ לקח אד"ש הס"ת בידו השמאלית והעבירו לצידו הימני. את סה"ת מסרו כשפני הס"ת כלפי פניו הק' )ולא כלפי חוץ( והרבי רימז על כך שיהפכו. החסידים החלו לנגן את ניגון ההקפות של רלוי"צ, וברוב ההקפה אד"ש הסתכל בהדפים, כשמפעם לפעם הסתכל על קהל החסידים. כן תוך כדי השירה עודד אד"ש בתנועות בראשו הק'. הקפה זו נסתיימה לאחר 4 דקות. הרב גוטניק ניגש וקיבל את הס"ת מידו הק' של הרבי. באחת מן ההקפות הקהל ניגן "יחי אדוננו" ואח"כ הניגון "הרבי שליט"א". להקפה הז' ניגש שוב ר' יוסל גוטניק ומסר לאד"ש את סה"ת, והקהל ניגן את ניגון ההקפות הרגיל לשמח"ת. תחלה הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א בדפי ההקפות, ובאמצע הקריאה סימן בראשו הק' שימשיכו לנגן. כשבמשך זמן זה ממשיך להביט בהדפים ולעודד השירה. גם הקפה זו ארכה כ 4 דקות ובסיומה הכריז הגבאי עד כאן הקפה ז'. הרבי הגביה את הס"ת ומסרו להרב יוסף יצחק הכהן שי' גוטניק. באותם רגעים אמר גוטניק לאד"ש ברכה ואד"ש הניד בראשו הק' וענה אמן. בזמן ההקפות והשירה, רקדו בסוף המרפסת מאחורי מקום ק', ד"ר ווייס וד"ר רזניק ועוד. בליל שמח"ת בהקפה הא' )כפי הסדר שהי' אתמול( ניגש עוה"פ ר' גוטניק הנ"ל ומסר את סה"ת, ואד"ש העבירו גם הפעם לצידו הימני. הנ"ל בירך, ואד"ש סימן בראשו הק'... להקפה השביעית כובד אדוננו מורנו ורבינו, והרב גוטניק מסר את הס"ת לאד"ש, וגם הפעם בירך את הרבי, והרבי הניד בראשו הק' וענה אמן. בעוד אד"ש הי' קורא את פסוקי ההקפה, הנה הקהל הגדול שהיה אפוף התרגשות עצומה לנוכח התגלות חסדי ה' הנפלאים, ולבבות כולם התמלאו בתפילה ובקשה מעומק הלב כי יחוס וימהר השי"ת את הרפואה המושלמת והתגלות המשיח פרץ בזעקה נפשית מעומק פנימיות הלב בסערת רגש שאינה ניתנת לתיאור בשפת אנוש, כאיש אחד בלב אחד הזעקה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" שלוש פעמים. בתחילה היו אלו צאן קודשים, ילדי ישראל שהחלו בהכרזה, אך מהרה ממש הצטרף אליהם כל הקהל. בפעם השלישית החל הרבי שליט"א לפתע לעודד את השירה בתנועות חזקות ונמרצות מאוד בראשו הק' לכל הכיוונים, והזעקות שהפכו תוך זמן מה לשירה מרגשת הלכו והתגברו עד לב השמים, ועיני רבים זלגו דמעות וכולם חשו בגודל השעה וכי אכן קרובה מאוד מאוד ישועתנו לבוא ולהתגלות. כל זה לקח כערך שלוש או ארבע דקות. עם סיום ההקפה ניגש רי"י גוטניק לקבל את הס"ת מידי אד"ש, בירך שוב והרבי ענה אמן והניד כמ"פ בראשו הק'. לאחמ"כ, בעוד מחזירים את הס"ת למקומה והילדים מנשקים )כאתמול(, התחיל הקהל לנגן את ניגון ההקפות הרגיל לשמח"ת, וגם כאן עודד הרבי. בכלל במשך כל ההקפות הכה הרבי באצבעות ידו השמאלית על ידו הימנית )מתחת לשולחן(, ובניגון 'יחי אדוננו' הכה חזק מאוד"*. 56 תשרי ה'תשע"ג

57 זמן שמחתנו הנהגות רבינו נשיאנו בימי שמיני עצרת, שמחת תורה ושבת בראשית בתוספת מקורות, קטעי שיחות ויומנים נלקטו ונערכו ע"פ הספר 'אוצר מנהגי חב"ד' בעריכת הרב יהושע שי' מונדשיין שמיני עצרת ושמח"ת "הנהגת רבותינו נשיאינו, שבשמע צ היו רואים אצלם תנועה ומצב רציני, וענין זה היה מתבטא גם בהגבלות ושמירת הזמן דאמירת פסוקי אתה הראת ועריכת ה הקפות. משא כ בשמח ת, שאז היו בתנועה של שמחה שלמעלה ממידה והגבלה, ללא הגבלות ושמירת הזמן באמירת פסוקי אתה הראת ובשמחה וריקודים בשעת ה הקפות. וטעם הדבר, כאמור, מכיון שעיקר ושלימות ענין השמחה הוא בשמחת תורה דוקא" )שיחת ליל שמח ת תשד מ, אות יג(. הזהיר כ ק מו ח אדמו ר ]מוהריי צ[ בשם אביו כ ק אדמו ר )מוהרש ב( נ ע: "יש לייקר במאוד את ארבעים ושמונה השעות של שמע צ ושמח ת. בכל רגע יכולים לשאוב אוצרות בדליים קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 57

58 ובחביות בגשמיות וברוחניות, וזאת על ידי הריקודים". )אגרות קודש אדמו ר, ד, עמ יט(. שמיני עצרת "המהדרים שגם מים אין שותין ]בסוכות[ חוץ לסוכה, מהדרים בזה גם בשמיני עצרת". )לקוטי שיחות, ט, עמ' )227 ומה נורא היה ליל שמע צ דשנת תשל ח, כשכ ק אדמו ר לקה בלבו ל ע באמצע ה הקפות, וכשהגישו לו כוס מים מיאן ללגום ממנה. ורק אחרי שגמרו את ה הקפות בקיצור ובחיפזון, נכנס הרבי לחדרו ואחר משך זמן יצא לסוכה ועשה קידוש. "בליובאויטש, ליל שמע צ ערכו הבנים כל אחד ואחד קידוש )בני הצמח צדק ובני מהר ש נ ע(. הצמח צדק לא עשה בשנת תרמ ט הלך גם אדמו ר ]מוהרש ב[ נ ע לקידוש אל ]אחיו[ הרז א. כי ליל שמח ת היו מקדשים אצלו". ) רשימות כ ק אדמו ר, ד, עמ' 22( "הסדר של הנאספים: קידוש, מעריב, הקפות והסעודה. ליל שמח ת: מאמר דא ח, מעריב, קידוש, פארבריינגען, הקפות והסעודה...אתה הראית: שמע צ שלוש פעמים, ליל שמח ת שתי פעמים. יום שמח ת פעם אחת" ) רשימות כ ק אדמו ר, ד, עמ, 13 מימי שמע צ תרצ א במחיצת כ ק אדמו ר מוהריי צ בריגא(. בלוח כולל חב ד נאמר, שנוהגין לפרוש פרוכת לבנה ומעיל לבן על הספר תורה ביום שמברכין גשם או טל. אך בבית מדרשו של כ ק אדמו ר היתה הפרוכת הלבנה פרושה מראש השנה ועד אחר שמח ת. הליכה לבתי כנסיות "בזה הנני לבקשו להתעניין אשר תלמידי התמימים יחיו בעת ה הקפות בשמיני עצרת ושמחת תורה הבע ל, יהיו באותן הבתי כנסיות אשר מורגש שם חוסר באנשים, אשר יכניסו רוח חיים וחשק בהמתפללים לשמוח בשמחת התורה". )אגרות קודש מוהריי צ, י, עמ רסא(. כך היה גם כ ק אדמו ר מזרז לנהוג מדי שנה בשנה, הן לתלמידי הישיבה והן לאנ ש. )וראה לקוטי שיחות חלק יט, עמ.)578 מטעם זה הונהג בשנים האחרונות, אשר ל הקפות דשמחת תורה, הולכים בחורים ואברכים לבתי כנסיות, כדי להוסיף בזה שהם פנים חדשות שמחה בבתי כנסיות )עיי ש עוד(. הרבי היה מייקר מאוד את המשתתפים בהליכה זו לבתי כנסיות, היה מזכירם לשבח בשיחותיו, וגם במכתבו: ה יישר כח המגיע לבחורים הנ ל עוד הרבה יותר מכפי ההשערה, כי קשור היה אצלם ביקור זה בקבלת עול ביותר, באשר צריכים היו לעזוב את ההתוועדות כאן בתוככי חסידי חב ד ואנ ש, ולילך למשך שעות אחדות לבתי הכנסיות ובתי מדרשים, ולא זו בלבד אלא לעשות את כל זה מתוך שמחה ועליצות לב". )אגרות קודש, ה, עמי סו(. 58 תשרי ה'תשע"ג

59 הקפות "כנהוג, כיבדו את הרבי שליט א בפסוק הראשון והאחרון של אתה הראת, בכל פעם משלוש הפעמים שאומרים את פסוקי אתה הראת. באמירת הפסוקים שבינתיים מכבדים את זקני החסידים והאורחים". )קובץ ליובאוויטש, 13 ]תשט ז[( "בדרך כלל חוזרים שלוש פעמים על פסוקי אתה הראת ; את כ ק אדמו ר שליט א מכבדים בפסוק הראשון והאחרון, ובשאר הפסוקים מכבדים את האורחים )ואת רבני וזקני אנ ש(. השתא שנת תשי ז בגלל ריבוי האורחים כן ירבו, חזרו ארבע פעמים על פסוקי אתה הראת. כ ק אדמו ר שליט א ציוה לכבד את תלמידי הישיבה בפסוק ויהי בנסוע, שיאמרוהו יחדיו )קובץ ליובאוויטש 15 עמ 5( בשנים מאוחרות יותר נהג הרבי לומר בליל שמע צ את הפסוק הראשון והאחרון, בכל פעם משלוש הפעמים שאמרו את אתה הראת. בליל שמח ת וביומו אמר הרבי את כל הפסוקים של הפעם הראשונה, ואת הפסוק הראשון והאחרון בשתי הפעמים האחרות )וביומנים הנדפסים נשתבשו בזה הרבה(. כמו כן היה הרבי אומר )בכל שלוש הפעמים שבשלושת הזמנים( את הפסוק והיה זרעך.. ופרצת.., ופסוקים אחרים שהיה מוסיף כדרכו בקודש. במשך השנים נקבע המנהג בבית מדרשו של כ ק אדמו ר, לחזור תמיד שלוש פעמים על פסוקי אתה הראת, בליל שמע צ, בליל שמח ת וביומו. אלא שבליל שמע צ, בגלל הצורך לכבד רבים מאנ ש, הנה כשעמדו כבר לסיים את הפעם השלישית, היו חוזרים לפסוקים קודמים ואומרים אותם שוב. כך שאת רוב הפסוקים אמרו ארבע פעמים. ובשיחת ליל שמח ת תשנ א אמר הרבי: כיון שעורכים הקפות שלוש פעמים, נמצא שאומרים את פסוקי אתה הראת שלוש פעמים שלוש בתלת זימני הוי חזקה שבזה מודגש שאמירת הפסוקים כדי לפעול ההמשכה והגילוי במציאות העולם, היא באופן של תוקף וחוזק. כעין זה נאמר גם בשיחת ליל שמח ת תשנ ב, ואז התבטא הרבי ש מנהג חב ד הוא לומר שלוש פעמים. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 59

60 בבית מדרשו של כ ק אדמו ר, סדר ה הקפות היה מתחיל עם בואו של הרבי בשעה 9.00 בערך. הוספת הפסוקים כ ק אדמו ר היה מורה להוסיף פסוקים אחרי אב הרחמים לפי צורך השעה והענין, כגון הפסוקים והיה זרעך גו ופרצת גו, הושיעה את עמך גו, וב שנת הקהל ולעתים גם בשנה רגילה: הנני מביא אותם מארץ צפון גו, ועוד. במשך השנים נעשתה הוספת הפסוק והיה זרעך גו ופרצת בדרך קבע. וכאמור בשיחות שמח ת תש נ: על פי מנהג חסידי חב ד בשנים האחרונות מוסיפים ומסיימים בפסוק והיה זרעך גו ופרצת גו' ובזרעך. ובשיחת ליל שמח ת תשנ ב סיים הרבי את ביאור פסוקי אתה הראת באמרו: ועל פי מנהג חב ד מוסיפים ומסיימים ואמר בניגון של אתה הראת, וכל הקהל אחריו, שלוש פעמים והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך והתחיל לנגן הניגון ופרצת". הניגונים הגינונים המושרים בשעת ההקפות הם ניגונים קבועים מדור דור )כך שמעתי ]רי"מ[ מהרה ח ר אברהם מאיור דרייזין ע"ה, ומהרה ח רש ז דוכמאן ע"ה(. ומהם: וכל קרני רשעים אגדע )ספר הניגונים, א, ניגון קסא(. על הסלע הך )שם, ניגון קסג(; ניגון המכונה כיום ניגון ההקפות של ר לוי יצחק, שהרה ח ר לוי יצחק ע ה )אביו של כ ק אדמו ר( אמר שמקובל בידו ששרו אותו בעת ההקפות אצל אדמו ר הזקן )שם, ב, ניגון קפה ניגון זה היה כ ק אדמו ר מנגן פעמים רבות בשעת חדוותא(; ניגון ריקוד )שם, א, ניגון קסה(. ועוד ניגונים ללא מלים שאיני יודע אם נדפסו בספר הניגונים. אך כ ק אדמו ר היה מוסיף עליהם נינונים נוספים. 60 תשרי ה'תשע"ג

61 הליכה להקפות אצל הרבי בשנת תרפ ט, בהקפה הראשונה והאחרונה יצא הרבי ]מוהריי צ[ בריקוד יחד עם חתניו. )כפר חב"ד גליון 30(. "בשני הלילות הולך ]מוהריי צ[ בהקפה הראשונה והשביעית" ) רשימות כ ק אדמו ר, ד, עמ (. 13 "כ ק אדמו ר מוהריי צ היה נוהג לרקוד ב הקפות עם שלושת חתניו בהקפה ראשונה סיבובים ספורים, ולאחר מכן היה חוזר לשבת )או לעמוד ליד הסטענדער(, כאשר החתנים היו ממשיכים לרקוד. בחדר הסמוך היו עומדים תלמידי הישיבה מביטים ורוקדים. באותה שנה תרח צ יצא ה'חתן' של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ כ ק אדמו ר שליט א מהחדר הראשון והלך לרקוד עם הבחורים בחדר השני". )ימי מלך, א, עמ 484(. "אחר אתה הראת התחילו ה הקפות ; הרבי מכובד בספר תורה הראשון שבהקפה הראשונה והשביעית". )קובץ ליובאוויטש 13 תשט ז(. "אחרי אמירת הפסוקים התחיל כ ק אדמו ר שליט א בניגון של שמחה, וכולם רקדו בשמחה גדולה. סדר ה הקפות הוא, שמכבדים את כ ק אדמו ר שליט א בהקפה הראשונה והשביעית. הרבי שליט א וגיסו, חדב נ הרב שמריה גור אריה רוקדים יחד, יד על כתף, וכל הציבור שסביבם מרקדים עמהם ומגגנים ניגוני שמחה )קובץ ליובאוויטש, 15 תשי ז(. בשעת הריקוד היו הרבי וגיסו מחזיקים את ספר התורה בשמאלם, וימינם איש על כתף רעהו(. וראה בס ימי בראשית: להקפה הראשונה והשביעית ]בשנת תשי א[ רקד כ ק אדמו ר שליט א עם הרש ג. ברשימות משנת תשי ג מסופר, שבליל שמע צ משך הרבי גם את הרה ח ר ש לוויטין לרקוד עמם בצוותא חדא. בשנים תש נ תשנ ב, אחר פטירת הרש ג ע ה, רקד הרבי לבדו, וסביבו ילדים. שמחת תורה "ברכת שהחיינו היום היא על התורה. לא רק על היום טוב, אלא גם על התורה". )ס השיחות תש ה, עמ' 55(. ונתבאר הענין בלקוטי שיחות )יט, עמ' 371(. שבגמר קריאתה ולימודה של התורה, ניתוסף אור חדש מהאין סוף בתורה, וכשישראל מתחילים מחדש את קריאתה ולימודה, הרי זה כביכול תורה קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 61

62 חדשה ונעלית יותר, ולפיכך שמחים בה ישראל ומברכים שהחיינו. "מחמת השמחה שבכך, יעשה כל אחד ואחד קידוש לעצמו בשמחת תורה" )הוראת כ ק אדמו ר בשמח ת תשכ ה, בשם כ ק אדמו ר מוהריי צ(. אך בליל שמח ת תשל א הורה כ ק אדמו ר שאחד הנוכחים יעשה קידוש בקול רם, ויוציא ידי חובת קידוש את כל מי שרוצה לצאת וגם את העם שבשדות... והסביר: אע פ שאדמו ר מוהריי צ אמר שבשמח ת יעשה כל אחד קידוש בעצמו ולא יצא בשמיעה מזולתו, אך חייבים להתחשב במציאות, ואפשר שיהיו כאלו שישתו ויאמרו לחיים ללא שמיעת קידוש, לפיכך צריכים לעשות עבורם קידוש ברבים )וכך נהגו גם בשנים הבאות(. בשמח ת היה כ ק אדמו ר מסיר את ההגבלה שהטיל על שתיית ה משקה. ליל שמח"ת "הסדר של הנאספים.. ליל שמח ת: מאמר דא ח, מעריב, קידוש, פארבריינגען, הקפות והסעודה". ) רשימות כ ק אדמו ר, ד, עמ 13(. המנהג בבית הרב למכור פסוקי אתה הראית ולכבד בפסוק ראשון ואחרון, ולפעמים פסוקים נוספים, את כ ק האדמו ר. בליל שמחת תורה ההכנסה היא לטובת ישיבת תומכי תמימים, וביום שמח ת ההכנסה לטובת המוסדות מרכז לענייני חינוך ו מחנה ישראל )ס המנהגים(. "בליל שמח ת ]תשי ז[, מיד אחר תפילת מעריב, החלה ההתוועדות שקודם ה הקפות דשמח ת; הקהל עשה קידוש ואמר לחיים, והרבי שליט א דיבר שיחות מענייני דיומא בהתגלות שמחה יתירה כדרכו בקודש בהתוועדויות שמח ת. ההתוועדות, שלוותה בניגוני שמחה וריקודים בהתלהבות חסידית, נמשכה עד השעה 3.00 אחר חצות הלילה. אז ערכו את ה הקפות והריקודים כבלילה הראשון, ואחר כך הלך הרבי לסעודת יום טוב" )קובץ ליובאוויטש 15 עמ 5(. "בליל שמח ת ]תשי ז[ היתה התוועדות קודם ה הקפות, ואחרי ההתוועדות בהפסקה קצרה התחילו ה הקפות. אמירת פסוקי אתה הראת נמכרה לכל מי שרוצה לקנות, וההכנסה מוקדשת ל תומכי תמימים. וכל הקונה מכבד באמירת הפסוק את כ ק אדמו ר שליט א" )בטאון חב ד, יג, עמ לו(. כ ק אדמו ר היה מתחיל את התוועדות ליל שמח ת בשעה 9.00 וה הקפות היו מתחילות אחר חצות הלילה, בשעה 12:30 1:00 לערך. ביאור פסוקי אתה הראת בשנת תש נ החל כ ק אדמו ר לבאר את כל פסוקי אתה הראת בהתוועדות ליל שמח ת קודם ה הקפות, וכך נהג גם בשנים תשנ א תשנ ב. בשנים קודמות היה הרבי מבאר לעתים רק פסוקים בודדים )כפי הרשום ב מפתח ביאורים לפסוקי אתה הראת שנתבארו בשנים תשי ב תש נ(. 62 תשרי ה'תשע"ג

63 בכתבי אדמו ר מצינו, כי בשנים הראשונות היו שלושת בני אדמו ר מוהר ש אומרים את שלושת הפסוקים הראשונים ) אתה הראת רז א, לעושה נפלאות אדמו ר ]מוהרש ב[ נ ע, אין כמוך רמ"מ( ומפרשים אותם על פי חסידות. רשימות ד, עמ 22(. הניגונים בשחר שמח"ת "אחרסעודתיום טוב ]שאחרה הקפות דליל שמח ת תשט ז[, ירד הרבי שליט א שוב לבית המדרש, השתתף בריקודי הבחורים, וחילק משקה לאברכים ובתורי הישיבה בתנאי שבמשך השנה עליהם להוסיף הוספה מסויימת בלימוד הנגלה ולימוד החסידות. השעה היתה כבר 6.30 בבוקר, רוח שחרית החלה מנשבת, וכפי שהעיר הרבי: הגיעה שעת הסליחות, אולם עתה הוא זמן שמחה, וצריכים לעשות זאת בשמחה. אז ציוה הרבי לאברכים לרקוד ולנגן את דרכך אלקינו, וכך שרו בהתלהבות עצומה. כעבור כשעה עזב הרבי את בית המדרש, באמרו לקהל שילכו לנוח קימעא ולאגור כחות לעבודת היום שלפניהם" )קובץ ליובאוויטש 13(. "אחרי סעודת יו ט ]של ליל שמח ת תשי ז, בשעה 4.00 בבוקר בערך[, חזר הרבי שליט א לבית המדרש ששם שמחו ורקדו בחורי הישיבה נעמד על ספסל, והכריז שעתה יחלק משקה לכל מי שיקבל על עצמו הוספה בלימוד החסידות, וכן לאלו שעד עתה לא למדו חסידות, ומקבלים הם על עצמם ללמוד מכאן ואילך. בשעת חלוקת ה משקה ביקש מהמנגנים שיגשו אליו, ולימד את הניגון למלים כי אנו עמך ואתה אלקינו. הרבי חזר על הניגון כמה פעמים, והקהל למד במהרה את הניגון ושר אתו עמו. מעמד זה נמשך עד השעה 6.00 בבוקר". )קובץ ליובאוויטש 15(. "ההקפות ]בשנת תשי ח[ נמשכו עד השעה 4 אחר חצות לערך. אחר כך הלך כ ק אדמו ר שליט א וכן קהל חסידים לסעוד סעודת יום טוב. כשעה לאחר מכן ירד כ ק אדמו ר שליט א שוב ]לבית המדרש[, ונתן לחיים לאלה שהתחייבו להוסיף בלימוד דא ח במשך השנה הבאה. אחר כך ניגן כ ק אדמו ר שליט א עם הקהל את הניגון הידוע הפותח בלשון הכתוב צמאה לך נפשי ומסיים בשיר במלים בניב אוקראיני עממי: עך טי דורין מרקו. דברים אלה ביאר כ ק אדמו ר שליט א מתייחסים אל היצר הרע, אשר כל פעולתו היא רק לעשות מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים". )בטאון חב ד. סז. עמ כא.( כך נהג כ ק אדמו ר נם בשנים הבאות, ולימד את הנינונים הללו: בשנת תשי ט ניגונו של שאמיל ; בשנת תש כ רחמנא דעני לעניי ענינא; בשנת תשכ א אתה בחרתנו; בשנת תשכ ב אנעים זמירות; בשנת תשכ ג סטאוו יא פיטו"; בשנת תשכ ד שני ניגונים: ]א[ כי אנו עמך. ניגון זה שונה מהניגון לאותם מלים שנלמד בשנת תשי ז, והוא כמו שביאר הרבי ניגון של בעלי תשובה (. ]ב[ הוא אלקינו. בשנת תשכ ה בטל התמיד, וכ ק אדמו ר לא ירד עוד אל הקהל בגמר קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 63

64 הסעודה. הדבר היה אחר פטירת אמו הרבנית ע ה בש ק ו' תשרי תשכ ה, אך בשעתו היה ניכר שלא זהו הטעם להפסקת המנהג, אלא העובדה שרבים מאלו שניגשו לקבלת ה משקה לא למדו חסידות כלל, וקבלתם על עצמם הוספה לא היה בה ממש. בס הלכות החג בחג )עמ 75( כתב להעיר, כי הניגונים שלימד כ ק אדמו ר עשרה ניגונים המה, וכענין עשרת הניגונים המיוחסים לאדמו ר הזקן, ואיתא בזוה ק )ח א כג, ב(: דוד תקין עשרה מיני ניגונין. הקפות יום שמח"ת "ביום שמח ת תשי ז: אתה הראת נמכר גם ביום, וההכנסה היא בשביל ה מרכז לעניני חינוך. את הפסוק ואמרו הושיענו אלקי ישענו קנה כ ק אדמו ר שליט א עבור כפר חב ד, ובעצמו אמר את הפסוק. את הפסוק ויהי בנסוע הארון קנה בשביל תלמידי הישיבה, ושיאמרו הם. עוד פסוקים קנה כ ק אדמו ר שליט א בשביל אנשים שונים שלא חיו נוכחים, והזכיר את שמותיהם. כן קנה בשביל החברים וחברות של שובה ישראל כך אמר". )בטאון חב ד, יג, עמ לו. עניינו של הפסוק ואמרו הושיענו לכפר חב ד, הוא בגלל המאורע שהיה שם בקיץ תשט ז, שנרצחו אז המישה תלמידים ומדריכם, ה יקום דמם(. "המנהג בליובאוויטש, שה הקפות ביום שמח ת הן מחצית, דהיינו, שבכל הקפה סובבים רק מחצית העיגול, כך שבסך הכל מקיפים את הבימה שלוש פעמים וחצי. כמו כן אין מפסיקין בריקודים בין הקפה להקפה, אלא אומרים את שבע ה הקפות ברציפות, ורק בסיומן רוקדים ריקוד אחד". )קובץ ליובאוויטש 13(. אמירת ה הקפות היא ברציפות, כנ ל, וגם אין מפסיקים להכריז ולומר עד כאן הקפה וכו. "ביום מקיפים התיבה רק שלשה פעמים, ובפעם הרביעית רוקדים. אומרים כל סדר ה הקפות גם ביום. ההולכים להקפה הראשונה מקיפים כל שלושת הפעמים ) רשימות כ ק אדמו ר, ד, עמ 13(. "את ה הקפות מכבדים את כ ק אדמו ר שליט א עם גיסו הרש ג שליט א, ומסבבים את הבימה שלוש פעמים והצי, ובמשך זמן זה אומרים את כל הפסוקים של כל שבע ה הקפות. אחר כך רקדו עם ספר התורה זמן רב )בטאון חב"ד, יג ]תשי ז[(. 64 תשרי ה'תשע"ג

65 העולים לתורה בבית מדרשו של כ ק אדמו ר קראו רק פעם אחת את פרשת וזאת הברכה, וכל הקהל עלה לתורה במניינים אחרים, או שעלו קרואים רבים יחדיו לכל עליה ועליה, ואף לא נגשו סמוך לספר התורה, אלא עמדו איש במקומו ובירכו. וכך נהגו גם בעליית כמה כהנים יחדיו וכמה לויים. בבית מדרשו של כ ק אדמו ר היתה עליית כל הנערים לחמישי ולדן אמר. עלייה זו לא היתה נמכרת, והמבוגר שקיבל אותה בירך בקול. לעלייה עצמה כלל לא נאספו ילדים ליד ספר התורה, ורבים מאנ ש היו מצטרפים לעלייה זו בעמידה על מקומם, כבשאר העליות. "הרמ ש ]הוא כ ק אדמו ר[ שאל, אם אמת הדבר שאומרים בין החסידים, שאדמו ר האמצעי נ ע לא עלה בכלל לתורה רק פעם אחת בשנה בשמח ת עם כל הנערים, ואמר הטעם על זה יש לי בושה מהספר תורה. וענה כ ק אדמו ר ]מוהריי צ[ שליט א: כן, אבל זה היה אחרי פטירת אדמו ר הזקן, ובחיי אדמו ר הזקן עלה לתורה כרגיל". )ימי מלך, ג, עמ 1405(. חתן בראשית "אודות הנהגת רבותינו נשיאינו בנוגע לעליה לתורה בשמח ת חתן תורה או חתן בראשית סיפר כ ק מו ח אדמו ר ]מוהריי צ[ שהיה זמן שהנשיאים היו מחליפים בעליות אלו משנה לשנה, בשנה אחת חתן תורה, ולשנה הבאה חתן בראשית, וחוזר חלילה. ואחר כך נקבע שהנשיאים היו עולים לחתן בראשית )שיחת ש ק פ בראשית תשד מ(. אודות הנהגת כ ק אדמו ר מוהריי צ, כותב כ ק אדמו ר ב רשימות )שם(" בשנה זו ]תרצ א[ היה חתן בראשית. תרצ ג חתן בראשית )ולא חיכה אצל קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 65

66 הבימה עד שעלה המפטיר. ואולי מפני שהיה חלוש(". " בשנת תש י: כ ק אדמו ר ]מוהריי צ[ שליט א עלה היום ל חתן בראשית. הרמ ש ]הוא כ ק אדמו ר[ עלה ל חתן בראשית במנין מיוחד שעשו עבורו )אחרי התפילה( בבית המדרש למטה" )ימי בראשית, עמ' 28(. "אחרי ה הקפות ]בשמח ת תשי א[ ירד כ ק אדמו ר שליט א וכל הקהל עמו לבית המדרש לקריאת התורה. כ ק אדמו ר שליט א עלה לחתן בראשית. )שם. עמ' 275(. "הרבי שליט א עלה לתורה כבכל שנה ל חתן בראשית" )קובץ ליובאוויטש, 13 ]תשט ז[(. בבית מדרשו של כ ק אדמו ר היו קוראים ב רשות לחתן בראשית את אדמו ר מוהריי צ בשמו ובשם אביו אדמו ר מוהרש ב, ואת אדמו ר בשמו ובשם אביו: עמדו.. אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי יוסף יצחק בן אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי שלום דובער, ואדוננו מורנו ורבנו הרב רבי מנחם מענדל בן הרב רבי לוי יצחק. וכן כשקראום לעלות לתורה: יעמוד אדוננו.. בן אדוננו וכו ואדוננו.. בן וכו. בעלייה זו היה כ ק אדמו ר אוחז ב עצי חיים על ידי הטלית, וכמנהנו של כ ק אדמו ר מוהריי צ )ראה: ס המנהגים עמ 13 ובהע שם(, ולא כדרכו כל השנה שהיה מחזיק בהם ללא חציצת טלית. יש אומרים, שכ ק אדמו ר שהיה חתן בראשית נהג לומר את פרשת ויכולו עם הציבור ולא עם הקורא. אחרי קריאת התורה רקדו ריקוד נוסף בניגון שמחת תורה, בהתלהבות גדולה, והתפללו מוסף )קובץ ליובאוויטש, 13 ]תשט ז[(. סעודה והתוועדות כ ק אדמו ר היה אומר מאמר דא ח בהתוועדות יום שמחת תורה. "אחרי מנחה, סמוך לשקיעת החמה, נטלו ידיים לסעודת התוועדות שמח ת. בשעת התוועדות אמר הרבי שליט א מאמר חסידות. ואחר כך אמר שיחות קודש מענייני דיומא ודברי התעוררות לקביעות עתים לתורה, הרבצת תורה ויראת שמים וחפצת מעיינות החסידות.. כנהוג בכל שנה, חילק הרבי בשעת ההתוועדות משקה לשד רים ושליחי הרבי לערים ומדינות שונות, שיקחו אתם ויערכו עם זה התוועדויות חסידיות במקומותיהם. אחר מעריב והבדלה, חילק הרבי שליט א כוס של ברכה. )קובץ ליובאוויטש, 13 ]תשט ז[(. "מיד אחר תפילת המנחה נטלו ידיים להתוועדות שמח ת. בשעת ההתוועדות אמר כ ק אדמו ר שליט א מאמר. אמר שיחות שונות בענייני חסידות וציוה לנגן ניגוני חב ד מסויימים". )קובץ ליובאוויטש, 15 ]תשי ז[(. "כשחל שמח ת בערב ש ק, נערכה חלוקת ה משקה בהתוועדות השניה של שבת בראשית, וכך בשנת תשי ח: 66 תשרי ה'תשע"ג

67 כפי הנהוג חילק כ ק אדמו ר שליט א משקה לכל אלה הנוסעים למקומות שונים, על מנת שיתוועדו במקומותיהם, וימשיכו על ידי כך ששמחה לכל השנה כולה". )בטאון חב"ד, טז, עמ כב(. מעמד הילדים בליל שמח ת תשט ו הורה כ ק אדמו ר, שלהתוועדות יום שמח ת יביאו את הילדים מגיל המש ומעלה. ואכן, באו להתוועדות כמה מניינים של ילדים. הרבי ציוה לתת להם מזונות והם בירכו יחדיו, ציוה שינגו ניגון ונגנו ממצרים גאלתנו. אחר כך הורה הרבי לרמ ט ]= ר' מרדכי ע"ה טעלעשעווסקי[ לנגן המלאך הגואל בניגון תפילת גשם )שיחת שמח ת תשט ו, סעיף יד(. "מחזה מרנין נראה לעין כל, כשהופיעה קבוצת ההסידים הצעירה ביותר ילדי ההורים לאמר לחיים לכ ק אדמו ר שליט א ולשיר בצוותא אני מאמין )בטאון חב"ד י' תשט"ז(. כשחל שמח ת בערב ש ק, נדחה מעמד הילדים להתוועדות השניה של שבת בראשית, וכך הוא מתואר בשנת תשי ז: "באמצע ההתוועדות כנהוג בשנים האחרונות אספו את כל הילדים שלא הגיעו לגיל מצוות, והעמידו אותם על השולחנות והספסלים אל מול השולחן הראשי שבו יושב הרבי )לפי בקשתו של הרבי, זזו הצדה כל העומדים בינו לבין הילדים, כדי שלא יסתירום מעיניו(, הרבי ציוה ליתן להם יין ו מזונות ושכל הילדים יברכו יחדיו. כל הילדים אמרו לחיים לרבי. אז ציוה הרבי שינגנו יחדיו כמה ניגוני שמחה חסידיים, ניגונים שכל הילדים מכירים, רק הם ינגנו והמבוגרים ישתקו. וגגנו ממצרים גאלתנו ו על הסלע הך. בכל עת השירה עודד אותם הרבי בידיו, אחר כך ביקש הרבי מאחד שיודע הרבה שפות ]הוא הרה ח ר אוריאל צימער ע ה[, שישיר את הניגון האדרת והאמונה שיש שם תיבות למי למי ועונים לחי עולמים שישיר זאת בכל השפות, וכן עשה. אחר כך ציוה לאחד מאנ ש לומר בקול רם את הפסוק המלאך הגואל וגו יברך את הנערים וגו, ויברך את כל הילדים". ]והרה ח רש ז דוכמאן, ע ה הוא שאמר את הפסוק הזה[. )על פי קובץ ליובאוויטש 15 ועוד(. ובשבת בראשית תשכ ד אמר הרבי: ישנם כאן תלמידים של בית רבן קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 67

68 ) תשב ר (, יתנו להם מה לעקאח שהוכן עבורם לקח טוב נתתי לכם, ינגנו ניגון ויאמרו המלאך הגואל... התוועדות זו היא המשך לשמחת תורה, לפיכך יהיה כל זה בשמחה ובטוב לבב, ויאמרו המלאך הגואל הוא יברך את הקטנים עם הגדולים וידגו לרוב בקרב הארץ... )התוועדות ש פ בראשית ]ב[ סעיף סג(. בשנים המאוחרות יותר פסק מנהג זה בבית מדרשו של כ ק אדמו ר. כשחל שמח"ת בערב שבת כשחל שמח"ת ביום שישי, היה מישהו מהקהל פורס מפה ומקדש, אך כ ק אדמו ר כמנהג נשיאי חב ד לא היה מקדש ולא היה אוכל אחר כך מאומה. ההתוועדות היתה קצרה מהרגיל, ובש ק בראשית אחר תפילת המנחה היתה נערכת התוועדות נוספת על ההתוועדות הרגילה של שבת מברכים, כהשלמה והמשך להתוועדות יום שמח ת )ראה להלן(. אולם בשמחת תורה תשד מ ציוה כ ק אדמו ר שלא ינהגו ב פורס מפה ומקדש )בגלל שחלק גדול מהקהל לא ידע את אשר עליהם לעשות ואת אשר נעשה, ונתבלבל ענין הקידוש ופרטי ברכת המזון(, ומאז חדלו לפרוס מפה ולקדש ולא טעמו אחר השקיעה. קרן השנה "כ ק אדמו ר שליט א נוהג, אשר בעת ההתוועדות של שמח ת, מזכיר על דבר השתתפות כל אחד ואחת במגבית קרן השנה )ספר המנהגים(. הקרן נוסדה ע י כ ק אדמו ר בשנת תשי ד. בשעה שיסד הרבי את קרן השנה הציע שהנתינות יהיו בסך של שפ ג מטבעות או שטרות, כמנין ימות השנה )לקוטי שיחות, שם(. ובסעודת שמח ת לשנה הבאה אמר: ההבדל בין אשתקד להשתא לגבי ענין זה הוא, שהשנה שעברה היתה שנה מעוברת שבה שפ ג ימים, ואילו השנה תשט ז היא שנה פשוטה וכסידרה )חודש מלא וחודש חסר( שמספר ימיה שנ ד. לפיכך יהיו הנתינות בנות שנ ד מטבעות וזה יביא את כל ההמשכות והעניינים שדובר אודותם אשתקד. )בטאוךחב ד, ז, עמ ד(. לימוד שיעוד ההומש היומי ב פתת דבר למורה שיעור אשר בס התניא נאמר: בשמחת תורה לומדים פרשת ברכה החל מהפרשה של אותו היום מהשבוע, עד סיום הסדרה, עם פירש י. באסרו חג דסוכות לומדים מהתחלת הסידרה בראשית עד אחר פרשת היום שעומדים בו, עם פירש י. כך מסודר גם בלוח היום יום, וכך הסיק כ ק אדמו ר בשיחת ש פ בראשית הב' תשמ א ותשד מ, ובליל שמח ת תשמ ג. אך ברוב השנים היה כ ק אדמו ר מורה ללמוד בשמח ת גם את פרשיות סדר בראשית, עד אחר פרשת היום שעומדים בו. 68 תשרי ה'תשע"ג

69 מוצאי שמחת תורה "ההכרזה הנהוגה בליובאוויטש מלפנים בשילהי שמחת תורה. ויעקב הלך לדרכו. והרי קרוב לודאי שבהכרזה זו היתה הכווגה גם לסיום הענין: ויפגעו בו מלאכי אלקים " )אגרות קודש אדמו ר, כ, עמ יא(. "היה מנהג ליובאוויטש, שבמוצאי שמחת תורה בסיום הימים טובים דחודש השביעי והכנה לימי החול להכריז ויעקב הלך לדרכו )שם, עמ לד(. ועוד: סיפורי חסידים על דבר מנהג אבותיהם ברוסיא לפנים, שבמוצאי שמחת תורה היו מכריזים ויעקב הלך לדרכו )שם, יח, עמ לו(. ובלקוטי שיחות ח"י עמ' 192 "המנהג שהיה בכמה מקומות, להכריז במוצאי שמחת תורה סיום וחותם המועדים דחודש תשרי: ויעקב הלך לדרכו )ברשימות משנת תשי ז מסופר, שאחר תפילת המנחה בש פ נח, ציוה הרבי לגבאי להכריז ויעקב הלך לדרכו (. בשיחת יום שמח ת תשי א הביא כ ק אדמו ר מהמשך וככה תרל ז דאדמו ר מוהר ש, ממאמר אדמו ר הזקן, שבמוצאי יוהכ פ מתחיל הענין דויעקב הלך לדרכו )עיי ש(. וזה לשון המאמר )עמ קגג(: הנה העבודה שאחר התשובה דיוהכ פ על זה נאמר ויעקב הלך לדרכו, פירוש שהלך לדרכו בדרך התורה והמצות להיות בבתינת סור מרע ועשה טוב, שזהו דרך הוי, כמ ש ושמרו דרך הוי לעשות צדקה ומשפט, כמ ש מזה בד ה כתפוח בעצי היער )רש פ ]= ר שלמה פריידיש[(. ובאגרות קודש אדמו ר )ד, עמ יח(: ידוע פתגם כ ק אדמו ר )מהורש ב( נ ע, אשר אחר שמחת תורה מתחיל הסדר ד ויעקב הלך לדרכו, הוא דרך הוי, דרך התורה והמצוה. וביאר כ ק מו ח אדמו ר ]מוהריי צ[ הכ מ בענין שמע צ ושמח ת )בשיחת שמע צ תש ז(, אז אף א יריד קויפט מען איין די סחורה, און קומענדיג אהיים במשך ימות השנה פאקט מען עס פאנאנדער און מען הייבט אן טאן דערמיט וואס מ דארף טאן ]= ביריד קונים את הסחורה, וכשחוזרים הביתה במשך ימות השנה פורקים את החבילות ומתחילים לעשות בסחורה את מה שצריכים לעשות בה[. כן הוא בכל אחד ואחת מישראל: בחודש השביעי שהוא משובע בכל טוב נותנים להם ולנו סחורה במה להתפרנס כל השנה כולה, אבל צריך לפתוח האמתחות, קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 69

70 פאנאנדער פאקען און טאן מיט דער סחורה וואס מען דארף. ועוד שם )עמ כ(: בחתימת ימי המועדים ר ה, יוהכ פ, חגה"ס, שמע צ ושמח ת ואיש הישראל צריך להיכנס בימי חחול, ונוסף על זה בימי החול דימי החורף, כחצי שנה בלא רגלים הרי צריך הוא לקחת עמו צידה לדרך כחות והמשכות אשר יתנו לו היכולת כי בקיימו הציווי ויעקב הלך לדרכו, יוכל ללכת לבטח דרכו, אף כי כל הדרכים בחזקת סכנה. וראה עוד בלקוטי שיחות שיש כמה מדריגות ב ויעקב הלך לדרכו בכל משך חודש תשרי, ותכלית השלימות של ענין זה הוא כשיוצאים מחודש תשרי ונכנסים לחודש חשון. בשנת תש מ נדפס קונטרס ויעקב הלך לדרכו מאת כ ק אדמו ר, ונכלל בלקוטי שיחות כרך כ הנ ל. עוד נתבאר ענין זה בשיחת אור לה מרחשון תשכ א ויום שמח ת תש מ. הקפות שניות על פי מנהג האריז ל, עורכין באה ק במוצאי שמח ת הקפות שניות. במשך שנים רבות נהג כ ק אדמו ר לשלוח מכתבים מיוחדים למשתתפי ה הקפות הללו, והיו נקראים בשעת ה הקפות. כ ד תשרי ביום זה נהג כ ק אדמו ר לומר את הקדישים בשלוש התפילות, שהוא יארצייט הרבנית מרת רחל הי ד, אמה של הרבנית מרת חנה ע ה אם הרבי, ויארצייט הרה ח ר דובער הי ד אחיו של הרבי. שבת בראשית מפטירין )בישעיה מב, ה כא(: כה אמר גו יגדיל תורה ויאדיר )ס המנהגים(. בתשרי תרצ ה אמר אדמו ר מוהריי צ לאדמו ר, שבשנה פשוטה מסיימים את ההפטרה ]כמנהג הספרדים[ בפסוק יגדיל תורה ויאדיר, ובשנה מעוברת מסיימים ]כמנהג האשכנזים[ בפסוק ואחרי לא יהיה. אך בשנת תש ב, כשעמדו להדפיס את סדר ההפטרות, הורה אדמו ר מוהריי צ לרשום כי נוהגין לסיים ב יגדיל תורה, ואמר שהחילוק בין שנה פשוטה מעוברת אינו הנהגה השייכת לרבים )שיחות ש פ בראשית תשי ז ותשכ ה(. בשבת פ בראשית בשנה מעוברת, היה כ ק אדמו ר אומר את ההפטרה כמנהג האשכנזים )ולא ככתוב במנהגים לסיים בפסוק יגדיל תורה ויאדיר, כמנהג הספרדים(, וזאת על פי דברי אדמו ר מוהריי צ אליו, שהנהגה זו שייכת לו ואינה הוראה לרבים )ראה שיחת ש פ בראשית הב' תשד מ(. בשבת בראשית תשי ג, אחרי שסיים את ההפטרה וברכותיה וכו', ציוה כ ק אדמו ר שינגנו יהללו בגיגון של שמחת תורה, אחר כך הורה לנגן ניגון שמחה, הוציא ספר תורה ורקד עמו במשך 70 תשרי ה'תשע"ג

71 כעשרים דקות )על פי רשימות מאותה שנה(. מכירת המצוות בהתוועדות שבת בראשית ציוה הרבי שליט א לגבאי בית הכנסת, למכור, כבכל שנה, את ה עליות של כל השנה, הגבהה וגלילה )קובץ ליובאוויטש. 15 ]תשי ז[(. בשנים מאוחרות יותר נהגו למכור מצוות נוספות, עד שבשנים האחרונות נמכרו: ]א[ הוצאת הס ת והכנסתו )משעה שלא היה בכחו של הרש ג ע ה לקיים זאת כמימים ימימה(; ]ב[ עליותיו של כ ק אדמו ר בשני וחמישי, מפטיר וחתן בראשית; ]ג[ ברכת המזון וכוס של ברכה; ]ד[ הגבהתו וגלילתו של ספר התורה הגדול; ]ה[ הגבהתו וגלילתו של ספר התורה הקטן; ]ו[ פתיחת הארון בראש השנה ויוהכ פ; ]ז[ פתיחת הארון ל כל נדרי ; ]ח[ החזקת כולל תפארת זקנים לוי יצחק ; ]ט[ חזק שלוש פעמים )ס בראשית ויקרא(; ]י[ חזק פעם אחת )ס במדבר(; ]יא[ השתתפות חתן בראשית ) שותפים אלו עמדו ליד הרבי כשעלה לחתן בראשית(; ]יב[ נר למאור ; ]יג[ יין לקידוש )הוא כיסוי הוצאות ההתוועדויות של הרבי, חלוקת יין לקהל וכד (. רק שבשנים האחרונות לא נערכה המכירה עצמה בשעת ההתוועדות, אלא במשך הימים שלפני יום השבת. ובעת התוועדות רק היו מכריזים בקצרה את שמות הקונים וכיוצא בזה. כמה פעמים אמר כ ק אדמו ר, שמחמת קוצר הזמן אין עורכים את מכירת ה מצוות בזמנה שהוא בשמח ת. אך בשנת תש נ ביאר הרבי את שייכות מכירת המצוות לפרשת בראשית דוקא, שאז מתחיל מחדש סדר קריאת קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 71

72 פרשיות התורה, וזה הזמן המתאים למכירת ה מצוות השייכות לקריאת התורה, לבית הכנסת ולבית המדרש. ובפרט ששבת בראשית היא ענין כללי לכל השנה. ועוד, אחר שבת בראשית חוזר האדם לעבוד בענייני העולם, ו מכירה זו מדגישה שכל עסקיו ורווחיו יהיו לשם קניית מצוות, ובפרט להחזקת בתי כנסיות ובתי מדרשות שעניינם מקדש מעט ועשיית דירה בתחתונים לו ית. וכשם שחנוכת בית המקדש השלישי תהא בחודש מרחשון, כך המכירה בשבת שמברכים חודש מרחשון. קודם המכירה היה כ ק אדמו ר מורה לגבאי לחבוש שטריימל לראשו, לומר לחיים ולומר דבר תורה. פעם כשלא היה בנמצא שטריימל הצביע הרבי על אחד הכובעים שהיה רחב יותר מהרגיל, הורה לגבאי לחבוש אותו, וגם הניח מפה לבנה על הכובע )והכל היה נעשה בתנועה של שמחה, וכדי לרבות בשמחה(. בשיחת ש פ בראשית תשמ ח ביאר הרבי: על ידי חבישת השטריימל הוא נעשה א שטריימל איד דבר המדגיש את עובדת היותו למעלה מענייני החול וזה שהוא מתעסק ב מכירת המצוות, הוא רק מפני שמדובר ב צרכי ציבור. ובס השיחות תש נ )עמ 85( נתבאר, שענין חבישת השטריימל הוא להדגיש את מעלת וחשיבות המינוי לגבאות. בשנת תשי ז הורה הרבי לגבאי אחר המכירה, שיאמר פוילישע תורה ושינגן פוילישע ניגון ו ליטווישע ניגון. שבת בראשית במוצאי שמח"ת כשחל שמח ת בערב ש ק, והיו מקצרים בהתוועדות שאחר מנחה, היה כ ק אדמו ר עורך ב שבת בראשית שתי התוועדויות. וכך מתואר סדרן של התוועדויות אלו בקובץ ליובאוויטש )גל, 15 עמ 6( משנת תשי ז: "למחרת שמחת תורה, ב שבת בראשית שהיא גם שבת מברכים, התקיימו שתי התוועדויות; האחת אחר תפילת שחרית בהתוועדות שבת מברכים, ובה בין השאר ציוה הרבי שליט א לגבאי בית הכנסת הרה ח ר יוחנן שי גורדון, למכור, כבכל שנה, את ה עליות שבמשך כל השנה. ההתוועדות השניה התקיימה אחר מנחה בשעת הסעודה השלישית, כהמשך להתוועדות אתמול בשמח ת, שמחמת ערב שבת היתה קצרה מהרגיל. התוועדות זו נמשכה כאחת עשרה שעות בערך. באמצע ההתוועדות כנהוג בשנים האחרונות העמידו את כל הילדים שלא הגיעו לגיל מצוות ]ראה לעיל[. בהתוועדות זו דיבר הרבי שליט א שיחות קודש רבות, והיה בשמחה והתגלות יתירה. הרבי שליט א ציוה לנגן את הגינונים של האדמו רים הקודמים, תחילה ניגון ה בינוני שהיה חביב על האדמו ר הקודם, כ ק חותנו אדמו ר ]מוהריי צ[ נ ע, וסיים בניגונו הידוע של אדמו ר הזקן בעל ארבע הבבות. לפנות בוקר בירכו ברכת המזון, ואחרי תפילת מעריב אמר הרבי בעצמו את 72 תשרי ה'תשע"ג

73 ה הבדלה, וחילק מן ה כוס של ברכה לכל הנוכחים. אחרי חלוקת הכוס של ברכה בערך בשעה 5.30 לפנות בוקר אמר הרבי שליט א: שיהיה כפי שכ ק מו ח אדמו ר היה נוהג לומר א געזונטער ווינטער און א פרייליכער תמיד, ושיהיה כי אנו עמך וכו את המלים כי אנו עמך אמר הרבי בגינון שאותו לימד בשמח"ת בלילה, וכל הקהל שר אתו עמו, ותוך כדי שירה ליוו את הרבי שליט א לחדרו. הקהל נשאר בבית המדרש, והמשיך בריקודים עד הבוקר". יסוד השנה כולה ידועה אימרתם של הרביים נשיאי חב"ד ששבת בראשית הוא דבר הנוגע לכל השנה, וכפי שהאדם מציב את עצמו בשבת בראשית, כך נמשך בשנה כולה אזוי ווי מען שטעלט זיך אוועק שבת בראשית, אזוי פירט זיך א גאנץ יאר. )לקו"ש ח"י, עמ 190. ומשמע שגם מוצאי שבת בכלל, שהרי מדובר שם בהחלטות טובות שנתקבלו בסעודת מלוה מלכה(. ועל כל הנ ל נוסף בלקוטי שיחות כ, עמ 556: "להעיר גם מפתגם כ ק אדמו ר )מוהרש ב( נ ע: אז מען שפאנט איין גוט פארט מען גלייך ]= כשרותמים היטב נוסעים למישרין[... ויעקב הלך לדרכו במוצאי שבת בראשית נוגע עוד יותר להכריז שוב בנוסף להכרזה הקודמת במוצאי שמחת תורה ויעקב הלך לדרכו. וההכרזה צריכה להיות באופן כזה שתחדור למחשבה דיבור ומעשה )על פי לקוטי שיחות, כ, עמ' 269( ובשיחת יום שמח ת תש מ, שהכרזה זו שייכת בפרט למוצאי שבת בראשית, אחרי שקראו בתורה אודות בריאת העולם. וראה עוד לעיל, אודות הכרזה זו ועניינה. ושם הובא שגם בש פ נח אירע שכ ק אדמו ר ציוה להכריז ויעקב הלך לדרכו. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 73

74 תורת גן עדן בהתוועדות ליל שמיני עצרת תרצ"ז, סיפר הרבי הריי"צ לפתע, כי אביו הרבי הרש"ב שמע מהבעש"ט ז' תורות ביום הולדתו, ח"י אלול, בשנת תרנ"ג. שתיים מהתורות חזר הרבי באותה התוועדות, ושאר התורות בהמשך תשרי אותה שנה. תורות אלו מובאות גם בספר 'היום יום' בתאריך ח"י אלול, וכן ב'קונטרס מאמרי חודש אלול' תשכ"ג. מהתוועדות זו של הרבי הריי"צ ישנן כמה 'הנחות', ובראשן ה'הנחה' של כ"ק רבינו נשיאנו. תצלום נדיר ומיוחד מהנחה זו מוגש בזה כאן. לשלימות הענין מובאת פה שיחת הרבי הריי"צ בהתוועדות ההיא, אותה נשא לפני אמירת התורות. השיחה וההערות נסדרו ע"י מערכת "אוצר החסידים", ונדפסה בהוצאה החדשה לספר 'כתר שם טוב'. 74 תשרי ה'תשע"ג

75 משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ* - ליל שמיני עצרת תרצ"ז - ביום ו' 1 עש"ק יו"ד אלול תרנ"ב הי' חתונת דודתי מוסיא, 2 השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אאמו"ר על האוהל בכלל הי' אצלו מסודר בדבר *. בא' השיחות ע"ד שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בח"י אלול, כותב כ"ק אדמו"ר )לקוטי שיחות חכ"ד ע' 177( תוכן הדברים דלקמן בתור הקדמה: השקו"ט בתורת הבעש"ט שנאמרה בח"י אלול בא' השנים )שנת תרנ"ב(, היא, לאחרי שישים לנגד עיניו ויתבונן בהנקודה הפנימית שמתבטאת ב"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" ח"י אלול כלשון הרב, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: "א( ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול, ב( ח"י אלול נותן חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי". ויש להוסיף בדרך אפשר, שהעבודה כללית דאני לדודי )שמביאה כללות הענין דדודי לי( נחלקת לפרטים, כמרומז גם בהר"ת דאלול: "אנה לידו ושמתי לך" ענין ערי מקלט, וענינו בעבודת האדם התורה )דברי תורה קולטין(, "אני לדודי ודודי לי" קו העבודה היא התפלה, "איש לרעהו ומתנות לאביונים" קו דגמילות חסדים, ")ומל ה' אלקיך( את לבבך ואת לבב )זרעך(" ענין התשובה, הקדמה ויסוד לג' קוין הנ"ל, "אשירה לה' ויאמרו לאמר" ענין הגאולה, גמר ושלימות העבודה. ע"כ. 1. ספר השיחות תרצ"ז ע' 189 ואילך*. 2. הרבנית חי' מושקא, עם הרה"ח וכו' מו"ה משה הא רענשטיין. ראה אודותם ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש )קה"ת, תש"ז. תשנ"ז( ע' 22. הביקור על האוהל, לבד הזמנים הקבועים הי' בזה גדרים : 3 א' הי' אצלו ענינים שאינם ידועים. גדר הב' עבור 4 הידידים, כמו הרי"מ מפ א לטא ווא ז"ל )ישנם המכתבים שהשיב אאמו"ר: קבלתי מכתבו והייתי באהלי קודש וספרתי דבריו, ופעם כותב: וספרתי עניניו(. גדר הג' שהי' נוסע לבקש על עניני חסידות שיונחו, 5 וישנם נזכרים בהפ"נ מאמרים להבינם בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל הי' השבע ברכות ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו )אאזמו"ר( אחר חתונתו. 6 ביום ו' עש"ק נסע עוד הפעם על 3. ברשימה אחרת: לפעמים הי' הולך עבור טובה פרטית, ולפעמים עבור ענין כללי. 4. ראה אודותו בהנסמן בספר השיחות תש"ו ע' 11 הערה 17. וש"נ. 5. ברשימה אחרת מוסיף בענין זה: הי' הולך באופן שלא ידעו מזה כמדומה שאמר שהי' הולך בשעה 4 ושב בשעה 6 ולפעמים גם בחורף הי' הולך בהשכמה כ"כ. 6. ראה ספר התולדות הנ"ל הערה 2 ע' 72, שמיום האופרופענעס ]של אדמו"ר מהורש"ב[ עד אחר שבעת ימי המשתה אמר אדמו"ר מהר"ש ל"ב מאמרים. *( ראה גם מכתב אדמו"ר מהוריי"צ מכ"ט מנ"א תרצ"ז )אגרות קודש ח"ד ע' קיז(, "גמירא מילתא ע"פ ספור מקובל מהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר בו ביום ח"י אלול אומר כ"ק רבנו הבעש"ט נ"ע דברי תורה ברבים לפני תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל המקושרים אליהם, כפי אשר ספרתי בארוכה בחג הסוכות העבר". קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 75

76 האוהל, והי' שם עד זמן מאוחר, 7 ובבואו הי' ניכר בעיניו )עס זיינען געווען געשווא לן די אויגן (, 8 אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתו. 9 בש"ק 10 תבוא הי' מאמר והי' כי תבוא. התפלה בש"ק ההוא הי' עד שעה מאוחרת ביותר )כי בשנים ההם בכלל הי' הסדר אצלו כי הי' מתפלל עד שעה 2 או חצי שלישית, והי' מתחיל בבוקר השכם, והי' בביהכ"נ רק לומר ברכו, לפעמים הי' בא באמירת הללוי', בעת אמירת ברכו הי' בביהכ"נ והיו מחכים עליו בדרך הכבוד אבל לא בדרך נשיאות, כי על אחרים היו ג"כ ממתינים, )על דודי הרז"א לא היו צריכים להמתין((. אופן התפלה בש"ק תבוא )הנ"ל( הי' שלא כדרך הרגיל )עס הא ט געשא סן פייער(, דרכו הי' בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהי' לומד לאחר הקידוש, ובעת הקידוש הי' מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת ש"ק. בשמע"צ תרנ"ג בעת הפא רברענגען סיפר אאמו"ר אודות היותו על האוהל ביום ה' )הנ"ל(, ואמר 11 כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו עד שיש לו הוראה על זה, און די הוראה איז אז דער ענין ווערט ב א עם נתעצם. 12 המאמר והי' כי תבוא הנה אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, ואמר: אלך לבעל השמועה )המאמר הוא מאמר אאזמו"ר מהר"ש(, הגם איך הא ב עס געקענט מא כן אין שטוב, איך הא ב א פט א זוינע געסט, אך אמרתי אלך לבעל השמועה ונסעתי להאוהל, ולא פעלתי, שהענין עדיין לא נתעצם, ונסעתי למחר עוד הפעם על האוהל, ות"ל פעלתי שהענין נתעצם. דער אויבערשטער בלייבט דא ך קיין בעל חוב ניט, 13 איז פא ר דעם הנחת עצמותו ומסירה ונתינה, הא ט מיר דער טא טע )אדמו"ר מהר"ש( א פ געצא לט: 7. ברשימה אחרת: ובכה שם הרבה. 8. ברשימה אחרת: די אויגן זיינען געווען רויט פון בכיות. 9. ברשימה אחרת מוסיף: א בער פרעגן איז ניט געווען שייך. 10. ברשימה אחרת מקדים: תפלת המנחה )בערב ש"ק( הי' אז בסדר של ערב ר"ה. 11. ברשימה אחרת: בא א ייך איז דא ך געווען א פלא מיין גיין אויפן אוהל. 12. ברשימה אחרת: איך זא ג ניט קיין חסידות ביז דא ס ווערט מיט מיר נתעצם, און א ז עס ווערט נתעצם נא כדעם דא רף איך הא בן א הוראה א ז איך זא ל דא ס זא גן. 13. ברשימה אחרת: אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'. 76 תשרי ה'תשע"ג

77 השבת ההוא הי' ח"י אלול יום הולדת הבעש"ט, ואמר לי אאמו"ר )אדמו"ר מהר"ש( קום לא מיר גיין הערן תורה פון 15 דעם בעש"ט, 14 ולקחני עמו. ואאמו"ר צייר המקום שהי' שם, 16 ואמר 17 כי זהו 14. ברשימה אחרת: אין ג"ע. 15. כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. 16. להעיר משיחת ליל שמח"ת קודם הקפות ה'שי"ת )ספר השיחות ה'שי"ת ע' 373(, וז"ל: הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הא ט יענעם שמח"ת** געזא גט בעת'ן פא רב ריינגען: הערט רייד, וואס איך הא ב געהערט אין גן עדן. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הא ט דא ן א רומגערעדט דעם סדר פון גן עדן התחתון און גן עדן העליון. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הא ט געהא ט א זעלטענעם חוש הציור, אין יעדע זא ך הא ט ער מבאר ומסביר געווען א ז מען הא ט דעם ענין געזעהען במוחש. ווען הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הא ט דא ן גערעדט דעם הבדל פון געה"ת און געה"ע, און דעם סדר העליות, הא ט מען דא ס געזעהען )כ"ק אדמו"ר שליט"א*** הראה באצבעותיו( במוחש ממש. און הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הא ט דא ן געזא גט: איך זעה דא ס. און איר הערט לכל הפחות און דערהערט. מיר הא ט מען געגעבן א כח צו הערן דברי הרב. א ז איך הא ב געהערט א מאמר פון טא טן, הא ב איך געהערט די רייד פון טא טן, פון זיידן, פון עלטער זיידן, פון רבי'ן, פון מעזריטשער מגיד און פון בעש"ט, ווא ס ער הא ט מקבל געווען מאחי' השילוני. 17. ברשימה אחרת: ווא ס פא ר א השערה קענט איר הא בן אין דעם מקום פון ג"ע! ההפלאה בהרוחני שהוא שטחי, ואמר בג"ע יש סדר, כי אין חשבון בשאול כתיב, 18 אבל בג"ע יש סדר. ואמר אאמו"ר 51 כי שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדים ע"פ לשון הכתוב קהלת ט, יו"ד. 19. כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ חזר על שבעת התורות בזמנים מיוחדים: תורה הא' והב' בהמשך שיחה זו )דליל שמע"צ(, תורה הג' הד' והה' בשיחת שמח"ת לפני הקפות, תורה הו' בשיחת ש"פ בראשית בעת הקידוש, ותורה הז' בשיחת ש"פ בראשית בסעודה. **( בהתחלת הפיסקא שם, "תרנ"ד איז געווען א יא הר פון גרויסע גילויים". אבל, מתוכן הדברים אודות הדיבורים ששמע בגן עדן, אואפ"ל שהכוונה היא לשמיעת שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן )בח"י אלול תרנ"ב(, כפי שסיפר בשמח"ת הסמוך בשנת תרנ"ג )כמסופר בארוכה ובפרטיות בשיחת ליל שמע"צ תרצ"ז )כנ"ל((. ולהעיר, שבא' ההעתקות מהשיחה שתח"י נרשם: תרנ"ג )המו"ל(. ***( כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 77

78 הנחת כ"ק רבינו נשיאנו מהתוועדות ליל שמיני עצרת תרצ"ז 78 תשרי ה'תשע"ג

79 ... תורת הבעש ט* הראשונה הייתה אחר קבלת שבת* פ כי תבוא,חי אלול ע פ והי כי תבוא אל הארץ גו ופי ארץ ל מרוצה, כי בתיבת ארץ יש ב פי, כדאיתא במדרש* למה נק שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וארץ ל מרוצה*, והי כי תבוא אל הארץ אז דו וועסט צוקומען צו דעם רצון ומרוצה אשר ה א נותן לך נחלה וירשתה וואס דאס איז א מתנה מלמעלה בירושה* בכל אחד מישראל, דארף זיין די עבודה אין דעם וישבת בה דאס זאל זיין בהתיישבות- ולקחת גו ושמת בטנא- מלביש זיין די אורות אין כלים והלכת אל המקום הוא ענין השגחה פרטית אשר יבחר ה אלקיך אז א איד גייט אין אן ארט, איז דאס ניט וואס ער גייט נאר מ פירט עם, די השגחה העליונה, איז אז ער קומט אין אן ארט איז די כוונה לשכן שמו שם לפרסם אלוקות בעולם. התורה השני הייתה אחר תפלת ערבית. אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף: והי כי תבוא בכדי אויף צוק]ו[מען צו דעם רצון רצון וואס איז במתנה בא יעדערן, הוא ע י לשכן שמו שם מוסר נפש זיין זיך לפרסם אלקותו בעולם. וואס איז דער מסירת נפש אין דעם מיט א ברכה ופסוק תהלים. ואמר אאמו ר*: בעלמא דין איז הפלאה שטייט אין השכלה, אבער דארט איז די הפלאה אין חומש תהלים. די צוויי תורות זיינען געווען בהקהל. עס זיינען געווען תלמידי הבעש ט ותלמידי תלמידיהם און זייערע חסידים, אויך פרויען, כמבואר במאמר להבין ענין זיווג הנשמות בג ע המאמר הוא מאדמו ר האמצעי ומסודר מאדמו ר הצמח צדק ששם מדבר בענין נשמות דעלמא דדכורא ודעלמא דנוקבא ומבואר בהגהה שנשמות דעלמא דנוקבא לאזט מען צו הערן תורה בג ע. אאמו ר: כ ק תורת הבעש ט: הקדמה לתורות אלו ראה לקו ד ח ב דף שכט ואילך. אחר קבלת שבת: פ כי תבוא, ח י אלול תרנ ב, בגן עדן. כדאיתא במדרש: ב ר פ ה, ח. ל מרוצה: ראה תו א ד ה השמים כסאי )א, ג( ובארוכה בלקו ת לג פ רד ה עוד ביאור ע פ כי כאשר )כא,ג ואילך(. מתנה מלמעלה בירושה: ראה ב ב )קכט ב. קלג, א( בענין מתנה במי שראוי ליורשו. ונת באוה ת להצ צ ביאור בד ה ויאמר יהונתן ס ה. ואמר אאמו ר: כ ק אדמו ר מהורש ב נ ע. שיחת ליל שמע צ תרצ ז אטוואצק. מרשימת השומעים. קובץ 'שמיני עצרת ושמחת תורה' 79