Microsoft Word - F8E9E8E9ED_E0FA_E4מפגרים - גירסה אחרונה.doc

תמליל

1 מוגש למנכ"ל הכנסת עבור "הדיון הציבורי בנושא ההפרטה" - "מפריטים את המפגרים": נייר עמדה על כוונת הממשלה להפריט את המעונות הממשלתיים לאנשים עם פיגור שכלי - בעקבות מאמרה של מירב ארלוזורוב מיום מאת: רונית ג'אנה-קשמון, אם לבת עם פיגור שכלי המתגוררת במעון ממשלתי, מרצה לחינוך מיוחד במכללת קיי ובסמינר הקיבוצים ויו"ר אקים-ישראל לשעבר. בתקופה האחרונה, אנו נמצאים בעיצומו של ויכוח וירטואלי אודות נחיצותה של הפרטת שירותי הרווחה. הויכוח וירטואלי ברובו, כי בין הציבור לנציגיו ברשות המחוקקת וברשות המבצעת לא התקיים מעולם דיון רציני ומעמיק בנושא. בשני העשורים האחרונים השתנתה הגישה בישראל כלפי מדינת הרווחה. מגישה סוציאל-דמוקרטית המבליטה ערכים כמו סולידריות והומאניות, המאפיינת את מדינות אירופה ואת הסקנדינביות במיוחד, קיים מעבר לגישה ניאו-ליברלית המאפיינת את ארה"ב ואת אנגליה, על פיה הכלכלה החופשית והתחרות הם הערכים החשובים. עדויות לכך קיימות בתחומי הבריאות, החינוך ושירותי הרווחה. בעוד שבעבר רוב השירותים בתחומים הנ"ל ניתנו ישירות על ידי המדינה, על פי "הדגם המוסדי" (דורון, תשנ"ה, עמ' 54) כיום יותר ויותר שירותים ניתנים על ידי גופים חוץ ממשלתיים ציבוריים ופרטיים על פי "הדגם הרזידואלי" (שם) הנהוג בארה"ב. שינוי זה הוא תוצאה של "העדר תפיסה כוללנית של הבטחון הסוציאלי טשטוש המחויבות האידיאולוגית והפרובינציאליזם" (שם). הצידוק האידיאולוגי להפרטה המהווה בסיס לגישה הניאו-ליברלית הוא התייעלות וחיסכון. למרות שלא התקיים דיון ציבורי על אידיאולוגיה זו, היא נשמעת על ידי פקידי האוצר הדורשים ליישמה בכל דרך ובכל מחיר. עובדה זו היא המעידה על הפרובינציאליזם. מאפייניו לדבריו של דורון (תשנ"ב) הם החלשות כוחן של המפלגות הפוליטיות אל מול כוחן העולה של הביורוקרטיות השרירותיות. וכך הכוח עבר מהרשות המחוקקת אל הרשות המבצעת ובמיוחד אל הפקידות הבכירה והמומחים המקצועיים. לטענתו של הזנפלד (2006, עמ' 16), לאותה פקידות בכירה המחויבת למדיניות ההפרטה "יש תמריץ להצדיק את התועלת שברכישת שירותים מקבלנים חיצוניים, באמצעות הבלטת רווחים כביכול, תוך התעלמות מתוצאות שליליות או הסתרתן". המקרה הפרטי שיידון בנייר עמדה זה הוא כוונת האוצר להפריט את תשעת מעונות הפנימייה הממשלתיים לאנשים עם פיגור שכלי. כוונה זו גובתה על ידי ממשלת ישראל בהחלטה 476 מיום

2 באופן "מפתיע", פורסם באותו תאריך מאמר של גב' מירב ארלוזורוב בעיתון The Marker תחת הכותרת "מפריטים את המפגרים". בישראל 59 מעונות פנימייה לאנשים עם פיגור שכלי, בהם מתגוררים כ 6700 אנשים בכל הגילים ובכל רמות התפקוד. בתשעת המעונות הממשלתיים מתגוררים כ דיירים, כ 3600 מתגוררים במעונות פרטיים וכ 1100 במעונות ציבוריים. כותרת המאמר מהווה פתיח האומר כמעט הכל "מפריטים את המפגרים". פירושו כנראה שמדובר בחפצים או שמא בחבילות, אבל קרוב לודאי שאין מדובר בבני אדם. על פניו, בולטת מכותרת זו גישה כלכלית מנוכרת ובלתי אנושית בעליל, על פיה העומד במרכז הוא הכסף ולא האדם שלמענו הוא מוקצה. כי "מפגר" איננו אדם אלא "משאב". ולראיה נטען במאמר שהפרטת המעונות הממשלתיים תגרום לתוספת של 100 מיליון בכל שנה למשרד הרווחה, דבר שיאפשר את מימון הטיפול בעוד אלפי נזקקים. הצידוק להפרטה על פי הכותבת הוא חסכון משמעותי והתייעלות. הטענות שמובאות לחיזוק הצידוק מדברות בין היתר על אבטלה סמויה במעונות הממשלתיים ועל עלות הפעלה הגבוהה בכ 50% בהשוואה לעלות הפעלתם של המעונות הציבוריים והפרטיים. הנתונים אמנם מבטיחים ומעוררי ציפיות והתלהבות אך האם אין כאן שלומיאליות של פקידי האוצר בעריכת התחשיב או שמא הטעיה מכוונת חלילה? הבה נבחן זאת. א. ב. ג. ד. ה. בעבר, היתה אמנם אבטלה סמויה בקרב עובדי המעונות הממשלתיים אך הבעיה חוסלה. כיום ניתן לדבר על תופעה שולית ביותר. בקרב כ 1000 עובדים ניתן להצביע על פחות מ 10 עובדים בעייתיים בלבד. על פניו נראה כי כל ארגון היה שמח להיות במצב דומה. אמנם היתה תקופה שבה פער עלות ההפעלה בין המעון הממשלתי לבין הפרטי והציבורי היה קרוב ל 50%. אך עיון בהצעת התקציב לשנת הכספים 2007, בסעיף הביצוע של שנת 2005 שהסתיימה מלמד, כי הפער הצטמצם באופן משמעותי מאד. כיום ניתן להצביע על פער של כ 15% בלבד. פירוש הדבר שהתוספת האפקטיבית תגיע ל כ 36 מיליון בלבד ולא 100 מיליון בשנה,כמובטח. אם וכאשר תתרחש ההפרטה, יהיה צורך למצוא פתרונות לכ 1000 עובדים. חלקם יקבל בודאי פיצויי פרישה, וחלקם יוצאו לפנסיה מוקדמת. מכיוון שרוב העובדים אינו קרוב לגיל פרישה רשמי, ישולמו לעובדים אלו כספי פנסיה למשך כ 15 שנים מעבר למתוכנן במקור. במקביל יהיה צורך להעביר את החוסים למעונות שאינם ממשלתיים ולשלם למפעיל שייבחר את עלות אחזקתם. יוצא מכך שהתשלום יהיה כמעט כפול למשך כ 15 שנה: גם דמי אחזקה למפעיל החדש, וגם תשלום פנסיה לעובדים שפרשו. עלות שכרם של העובדים הממשלתיים גבוהה יותר מזו של הפרטיים לדברי גב' אלוזורוב. לטענתה, במסגרות הפרטיות משולם שכר מינימום ברוב המקרים. זוהי אכן התיעלות. אך יעילות 2

3 ו. ז. ח. ט. לדבריו של דורון (2007) פירושה ניצול עובדים בהקשר זה. מובן שמצב זה איננו רצוי ולפחות לא בשל העובדה שלאנשים עם פיגור שכלי מגיע טיפול מקצועי על ידי אנשים המגיעים לעבודה מתוך בחירה ובשמחה. לא מגיע להם לחיות במסגרות בהם המטפלים ובעלי התפקידים האחרים אינם מתוגמלים כראוי וכנדרש, (כפי שקרה לאחרונה בחברות שמירה בהן נאבק עתה משרד האוצר, על פי העיתונות). למותר לציין כי עובדים בשכר נמוך רואים במקום עבודתם מעין תחנת מעבר וכשיזדמן להם, יעברו למקום עבודה נוח ומתגמל יותר. הדבר יוצר תחלופת עובדים גבוהה, הפוגעת ברצף הטיפולי ובתחושת הקביעות החיונית לשלומם הנפשי של דיירי המעונות. בארה"ב, ממנה אנו שואבים את רעיון ההפרטה הגורפת, כבר נעשתה פעולה דומה. התוצאה היא שלמרות שהייתה תקווה לחיסכון משמעותי עם חיסול המעון הממשלתי והעברת הטיפול למפעילים פרטיים וציבוריים, קרה ההיפך. המפעילים התארגנו, צברו כח והחלו בהפעלת לחצים לשיפור התשלום עבור דמי האחזקה. המדינה נענתה והתוצאה הפכה לבומרנג. במקום החיסכון המצופה, הייתה עליה בהוצאה הממשלתית לנושא זה. כך כנראה צפוי גם בישראל (דורון, 2007 ( צבירת הכח נובעת מבניית קורפורציות בין המפעילים ומהשתלבות של חברות ענק כמו לוקהיד- מרטין ו - י.ב.מ. בתחום (2006 Stoesz,.(Karger & לדבר מספר השלכות: 1. עדות לכניסה של גופים שאינם מקצועיים לתחום (לוקהיד-מרטין עוסקת בבניית מטוסים ו י.ב.מ. עוסקת במחשוב). 2. גופים אלה הם שקובעים בפועל את המדיניות החברתית במקום אנשי המקצוע בממשלה (דורון, 2007). 3. נוצרת ריכוזיות חדשה. במקום ריכוזיות ממשלתית ממנה היה ניסיון להתנער באמצעות ההפרטה, קיימת ריכוזיות של המפעילים. 4. התוצאה היא קיומה של תחרות בשלב הגשת ההצעות למכרז בלבד, בו זוכות בדרך כלל הקורפורציות הגדולות (2002 Mandell,.(Reid הדבר גורם להעדר תחרות בין המפעילים השונים כתוצאה מהפחתת מספרם ולענייננו - מהיעלמותם ההדרגתית של מעונות בבעלות ממשלתית וציבורית. ראוי לציין כי קיימת חשיבות רבה לעצם קיומם של טיפוסי בעלויות מרובים (ממשלתי, ציבורי ופרטי) כפי שמוכר מן המציאות הישראלית. ריבוי הטיפוסים מאפשר את קיום התחרות הרצויה ולא כל מבנה אחר. עוד ניתן ללמוד מהניסיון האמריקאי על יוקר הפעולה הנובע ממספר גורמים: 1. קיים צורך בעריכת מכרזים מפורטים ביותר, המצריכים השקעה מרובה. הניסיון האמריקאי מוכיח שקיים קושי בפירוט הדרישות ומהגדרת התוצאות הרצויות (הזנפלד, 2006). לדבר השלכות ברורות על הפיקוח (2006.(Dunlop, 2. יש צורך בתגבור משמעותי מאד של מערך הפיקוח. הדבר ייקר את עלויות הפעולה באופן משמעותי ובודאי לא יוזיל אותה כצפוי. 3

4 נדרשת חקיקה המאפשרת הפעלת סנקציות אמיתיות כלפי מפעילים שאינם פועלים על פי תנאי המכרז. אך כידוע גם זה לא יועיל כנראה. לדבריו של דורון (2007) הפיקוח אינו יעיל ברוב המקרים כי גורמי הפיקוח הופכים לשבויים בידי המפוקחים ובמקום להגן על הקוחות, הופכים לדוברי המפוקחים. קיימת תופעה של מועמדים המגישים הצעות נמוכות במיוחד במכרז כדי לזכות בו, אך לאורך זמן אינם יכולים לבצע את המשימה במחיר המוצע ודורשים תוספות לתקציבם..3.4 לאור הנ"ל ניתן להסיק שלא רק שלא יהיה חיסכון של 100 מיליון, אלא שלצורך ביצוע המשימה תתחייב תוספת כספית משמעותית של מאות מיליוני שקלים ולאורך שנים רבות. אסור לתכנן מהלכים כלכליים מסוג זה תוך ראייה קצרת טווח כל כך. זה ממש לא מקצועי, בלשון המעטה. במקביל קיימים טיעונים נוספים התומכים בהמשך קיומם של המעונות הממשלתיים, בהם יש להתחשב לפני ביצוע מהלך הנוגע לחייהם של כ בני אדם, אמנם עם פיגור שכלי, ובבני משפחותיהם. קיים היבט חברתי ממנו לא ניתן להתעלם ובמיוחד לא בתקופה זו. המדינה בעלת ה"אג'נדה החברתית" לא יכולה להשתחרר מן המחויבות שיש לה כלפי אוכלוסיות חלשות בכלל ומן החלשה שבהן בפרט מאוכלוסיית האנשים עם הפיגור השכלי. על ממשלה המכבדת את עצמה להפגין לא רק את המחויבות אלא גם את האחריותיות (ACCOUNTABILITY) בפועל ולא רק בהכרזות ובהצהרות. זאת ועוד. כנראה שלא כל דבר ניתן להפרטה. באותם מצבים בהם קיימת חשיבות לדרך ולא רק לתוצאה, יש לשקול עד כמה רצוי להעביר את השירות באופן גורף לידיים שאינן ממשלתיות. במקרה שלפנינו יש אכן חשיבות מרכזית לדרך ולא לתוצאה כי כידוע, אין סיכוי לשינוי מהותי במצבם של האנשים עם הפיגור השכלי. לעומת זאת, אנו בהחלט מצפים שהעבודה היומיומית (הדרך) תתבצע על הצד הטוב ביותר, במקצועיות ובמסירות שיובילו לשיפור בתפקודם ובאיכות חייהם. "מפגרים" הם בני אדם וככאלה הם בעלי זכויות ובכלל זה הזכות לחיות בכבוד. הסיכוי לשמור על זכות זו יתקיים בתנאי שהתחום לא יופעל על ידי גורם יחיד. יש לשמור על המצב הקיים הדומה למה שמכונה "משק מעורב" בו ימשיכו להתקיים מעונות ממשלתיים, פרטיים וציבוריים. רק במצב כזה, תתקיים תחרות. התחרות במקרה זה אינה על "יעילות" כי העלות כנראה לא תשתנה במקרה הטוב ואולי אף תעלה כאמור. התחרות היא על ה"מועילות" (דורון, 2007). המועילות, כלומר שיפור השירות, תושג בתנאי ששלושת טיפוסי המעונות ימשיכו להתקיים. 4

5 אין להשלים עם גישה על פיה אנשים עם פיגור שכלי אינם בני אדם, אלא "משאב" המצוי בתחתיתה של התחתית החברתית, שניתן לסחור בו ככל העולה על הדעת כשאין מי שמסנגר עליהם. רוב חברי הכנסת אינם מתעניינים בנושאים חברתיים כפי שאנו עדים לצערנו, סביב שולחן הממשלה לא היה זמן רב שר רווחה, שאולי הוא בכלל מיותר(?) והממשלה הולכת שבי אחרי אופנות (כמו הפרטה) המוכתבות על ידי קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי (2002 Mandell, (Reid המשפיעים על הפקידות. אך אליה וקוץ בה, כי אופנה היא דבר חולף ומשתנה. וככל שהדבר נוגע לכ דיירי המעונות הממשלתיים ובני משפחותיהם, יש לחסוך מאתנו את ה"טרנד" הנוכחי ולאפשר יציבות במערכת. מקורות: ארלוזורוב מירב, , מפריטים את המפגרים ובהצלחה רבה.. The Marker דורון, א. (ינואר, 2007) מכתב שנשלח אל מר יקותיאל צבע ממשרד הרווחה. דורון, א. (תשנ"ה) בזכות האוניברסליות: האתגרים של המדיניות החברתית בישראל. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית. דורון,א. (תשנ"ב) מדינת הרווחה בעידן של תמורות. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית. הזנפלד, י (2006) מרווחה לעבודה, הפרטה ואזרחות חברתית: בראי המציאות. ירושלים: ביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית. הצעת תקציב לשנת הכספים 2007 (אוקטובר, 2006) ודברי הסבר. מוגשים לכנסת ה- 17. חוברת י"ד, עמ' 10. Dunlop, J.M. (2006) Privatization: How government promotes market based solution to social problems. Critical Social Work, 7(2). Karger, H. & Stoesz, D., (2006) American Welfare Policy: A Pluralist Approach, 5 th Edition. Boston: Allyn & Bacon. Chapter 7: Privatization and Human Service Corporations. Reid Mandell, B. (2002) The Privatizayion of Everything. New Politics, 9(1). Van Slyke D. M., (2003) The Mythology of Privatization in Contracting for Social Services. Public Administration Revew, 63(3), pp ronitkashmon@gmail.com ליצירתקשר: רונית ג'אנה-קשמון