1

תמליל

1 אוניברסיטת בר אילן דפוסי הבניית הדימוי והכוח של האם במחזה All My Sons מאת ארתור מילר והשוואת מקור ותרגום מאת: נדיה סלטון מנחה: פרופסור אלדעה ויצמן עבודה זו מוגשת כחלק מהדרישות לשם קבלת תואר מוסמך במחלקה לתרגום ולחקר התרגום של אוניברסיטת בר אילן רמת גן אדר תש"ע

2 עבודה זו מוקדשת באהבה לבעלי אביגדור על הדרבון, העידוד והתמיכה. תודה מיוחדת לפרופסור אלדעה ויצמן שפתחה צוהר בפניי לעולם המרתק של הפרגמטיקה.

3 תוכן העניינים תקציר מבוא על המחזאי ועל המחזה שאלות המחקר ומטרותיו סקירת הספרות פעולות הדיבור פעולות דיבור עקיפות ודפוסי עקיפות נימוס והגדרת המונח דימוי ציבורי face הבניית כוח וסולידריות תרגום והערכת תרגום פרגמטיקה ותרגום All My Sons השוואה בין מקור לתרגום שיטת העבודה ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם קלר בטקסט המקור הרקע לשיחה הראשונה בין האם לבין קלר ניתוח השיחה הראשונה בין האם לבין קלר מסקנות מהשיחה הראשונה בין האם לבין קלר הרקע לשיחה השניה בין האם לבין קלר ניתוח השיחה השניה בין האם לבין קלר מסקנות מהשיחה השניה בין האם לבין קלר סיכום השיחות בין האם לבין קלר במקור ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם קלר בתרגום השיחה הראשונה בין האם לבין קלר תרגום מול מקור השיחה השניה בין האם לבין קלר תרגום מול מקור סיכום דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם קלר תרגום מול מקור ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם אן בטקסט במקור

4 הרקע לשיחה הראשונה בין האם לבין אן ניתוח השיחה הראשונה בין האם לבין אן מסקנות מהשיחה הראשונה בין האם לבין אן הרקע לשיחה השניה בין האם לבין אן ניתוח השיחה השניה בין האם לבין אן מסקנות מהשיחה השניה בין האם לבין אן סיכום השיחות בין האם לבין אן במקור ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם אן בתרגום השיחה הראשונה בין האם לבין אן תרגום מול מקור השיחה השניה בין האם לבין אן תרגום מול מקור סיכום דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם אן תרגום מול מקור ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם כריס בטקטס המקור הרקע לשיחה הראשונה בין האם לבין כריס ניתוח השיחה הראשונה בין האם לבין כריס מסקנות מהשיחה הראשונה בין האם לבין כריס הרקע לשיחה השניה בין האם לבין כריס ניתוח השיחה השניה בין האם לבין כריס מסקנות מהשיחה השניה בין האם לבין כריס סיכום השיחות בין האם לבין כריס במקור ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם כריס בתרגום השיחה הראשונה בין האם לבין כריס תרגום מול מקור השיחה השניה בין האם לבין כריס תרגום מול מקור סיכום דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם כריס תרגום מול מקור סיכום הממצאים והמסקנות ביבליוגרפיה תקציר אנגלי.10.11

5 I תקציר,All My Sons בעבודה זו נחקרים דפוס י השיח של אם המשפחה קייט קלר במחזה מאת ארתור מילר כפי שהם באים לידי ביטוי בשיחותיה עם כמה מהדמויות העיקריות במחזה. נעשית השוואה בין מימושיהם ב- כולם היו בניי, התרגום לעברית של המחזה, מאת טובה קשת, ידיעתי הנה התרגום האחרון של המחזה לעברית שנעשה עד בחרתי בגירסה זו שלמיטב כה. קדמו לה תרגומים מאת בנימין תמוז )1960(, מרדכי הוכברג )1973( וגדעון טורי )1976(. העבודה בוחנת את הכלים הלשוניים אשר באמצעותם האם מבנה דפוסים של דימוי ובודקת כיצד הם משמשים להבניית יחסי כוח. עיקר הבדיקה מתמקד בהשוואה בין דפוסי השיח של האם בתחילת המחזה לבין דפוסי השיח שלה לאחר הטלטלה הרגשית העזה הפוקדת אותה ומאלצת אותה להתמודד לקראת סוף המחזה עם המציאות החדשה והכואבת. השערת המחקר היא כי קיים קשר בין המציאות הישנה והחדשה מחד, לבין השינוי שחל בדפוסי השיח של האם, מאידך. הניתוח נעשה על פי המודל של האוס שלפיו הערכת תרגום מתבססת על ניתוח פרגמטי המשווה בין תפקידם של האמצעים הלשוניים במקור לבין תפקידם בשפת היעד. מניתוח תוצאות ההשוואה עולה כי תפקידם של האמצעים הלשוניים במקור שונה לא אחת מזה שבתרגום וכתוצאה מכך ניתן לומר שלא ה ושגה שקילות פרגמטית בין המבעים בטקסט המקורי לבין מקביליהם בתרגום. מסקנה נוספת של המחקר כי היא במקרים אחדים ההזחות שנעשו בתרגום אף גרמו לכשל פרגמטי. בעיקר נכון הדבר בכל הנוגע להעברת דפוסי השיח של האם שבאמצעותם היא מבנה כוח ודימוי. עוד עולה מתוצאות המחקר שהזחות בדפוסי שיח יכולות להביא לשינוי ביחסי הכוחות בין המשתתפים באינטראקציה.

6 מבוא המחזה All My Sons הועלה לראשונה על בימת ברודווי בשנת 1947, שנתיים מיום שנסתיימה מלחמת העולם השניה ולאחר שהציבור האמריקני התאושש מפגעי המלחמה והחל ליהנות מניצנים ראשונים של פריחה ושל שגשוג כלכלי. המחזה מציג ביקורת נוקבת על החומרנות, שהיא אבן יסוד בתרבות האמריקנית, ועל הרדיפה חסרת המעצורים אחר ממון, תוך רמיסה של ערכי יסוד, כמו ערבות הדדית ועמידה במחויבות של הפרט כלפי הכלל. מטרת העבודה היא לבחון את דפוסי השיח המשמשים את אם המשפחה, קייט קלר, להבניית דימוי ויחסי כוח, לברר מהם השינויים שחלו בדפוסי השיח שלה בין תחילת המחזה לבין סופו ולבדוק באיזו מידה שינויים אלה באים לידי ביטוי גם בתרגום לעברית של המחזה, מאת טובה קשת גירסה זו נבחרה, שכן למיטב ידיעתי, זהו תרגום המחזה האחרון לעברית שנעשה עד כה. קדמו לו תרגומים מאת בנימין תמוז )1960(, מרדכי הוכברג )1973( וגדעון טורי )1976(. בנוסף, מטרת העבודה היא לבדוק אם דפוסי הדימוי ויחסי הכוח הועברו מהמקור לתרגום ובאלו אמצעים. 1. על המחזאי ועל המחזה ארתור מילר ) (, מגדולי המחזאים האמריקניים, כתב את All My Sons שנתיים שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה. אף שהמחזה מתרחש בעת החדשה, שאב המחזאי את השראתו מהטרגדיה הקלאסית. טרגדיה הנה לדידו תוצאה של הצורך הכפייתי של האדם להשיב לעצמו את כבודו האבוד, שאבד בשל פשע שבצע בעברו או בשל פעולה שנעשתה שלא על פי אמות מידה מוסריות.(Miller,1949) ג'ו קלר הוא אחד הגיבורים הטרגיים של מילר, שמעשה בלתי מוסרי בעברו גורם להרס כבודו ומאלץ אותו להקריב את חייו כדי לשקם את דימויו העצמי הפגוע.

7 2 במרכז העלילה סיפור קורותיה של משפחת קלר, משפחה בורגנית ואמידה שצברה את מרבית הונה ממכירת חלפים של מטוסים לתעשיות הצבאיות בתקופת המלחמה. העלילה מתרחשת בחצר בית המשפחה המרווח, בצל הסוד הנורא המעיב על חייה השלווים לכאורה. ג'ו קלר, אבי המשפחה, ניהל, יחד עם שותפו סטיב דיוור, מפעל לייצור רכיבים למטוסי קרב בתקופת מלחמת העולם השניה. באחד המשלוחים נתגלה פגם בייצור וקלר הורה לשותפו להסוות את הפגם ולהעביר את המשלוח לצבא במועד. לרוע המזל, המטוסים המצוידים בחלפים הפגומים התרסקו במהלך פעילות מבצעית וגרמו למותם של עשרים ואחד טייסי קרב. קלר וסטיב הואשמו בגרימת מוות ברשלנות ונדונו למאסר. בנסיון להציל את עורו, בגד קלר בחברו והפנה לו עורף תוך התעלמות מצו המצפון הקורא לקיים ערבות הדדית בין בני אדם בעתות של משבר. קלר ערער על גזר הדין וזוכה, ואילו על סטיב נגזרו שנים של מאסר בכלא. שני בניהם של בני הזוג קלר, לארי וכריס, לחמו בחזית, כריס כקצין ולארי כטייס קרב. כריס שב הביתה בתום המלחמה, ואילו לארי הוכרז כנעדר. המחזה נפתח שנתיים אחרי תום המלחמה ומסופר בו כיצד קייט, אמם של לארי ושל כריס, ממאנת להשלים עם העובדה שבנה לארי, שהוכרז נעדר, נפל במלחמה. היא מנסה להניא את כריס מלשאת לאישה את אן, ארוסתו לשעבר של האח הנעדר. בסוף המחזה נטרפים כל הקלפים: אן מציגה בפני משפחת קלר מכתב שלארי כתב לה ביום מותו, שבו הוא מגולל בפניה את מצוקתו הנפשית ומודיע לה כי החליט לשים קץ לחייו לאחר ששמע על האסון שאביו המיט על חבריו לנשק. קלונו של קלר ואי-מוסריותו נחשפים לעיני כל ובסוף המחזה הוא שם קץ לחייו ומתאבד בירייה. ממד של טרגיות עולה מדמויותיהם של לארי, האח שהתאבד כי לא יכול היה לשאת את הפשע הנורא שאביו בצע; של אבי המשפחה, ג'ו קלר, שנאלץ להתמודד עם תוצאות פשעו ומתאבד בירייה בסוף המחזה; של כריס שנקלע לסיטואציה בלתי אפשרית שבה הוא נקרע בין מחוייבותו כלפי הוריו לבין החוש המוסרי שלו; אפילו אם המשפחה, קייט קלר, שסגדה לאל הממון, נאלצת לבסוף להכיר בכך שנורמות ההתנהגות שלה ושל בעלה פסולות וכי הן אינן עולות בקנה אחד עם הערכים האתיים ועם אמות המידה המוסריות החלות על בני אנוש. גם היא מוצגת אפוא כדמות טראגית במחזה. שמה הטוב של המשפחה עומד בראש סולם

8 3 עדיפויותיה ואף שהיתה שותפה לפשע נורא, היא מנהלת למראית עין אורח חיים של משפחה בורגנית מהוגנת. הטרגדיה הלאומית, שקלר בעלה אחראי לה מלווה בטרגדיה אישית. קייט קלר מעולם לא השלימה עם העובדה שלארי, אחד משני בניה, לא שב מן המלחמה והוכרז נעדר. האם וקלר מטייחים את העובדות ומסתירים מידע הקושר אותם לפרשת החלפים הפגומים. האם שקועה בעולם של אשליות ושל רמייה עצמית שבו הדמיון והמציאות משמשים בערבוביה. לדידה, לארי עודנו בחיים והיא ממשיכה לצפות לשובו הביתה באחד הימים. 2. שאלות המחקר ומטרותיו העבודה עוסקת בניתוח דפוסי הבניית הדימוי והכוח של האם במערכה הראשונה, לפני השינוי הדרמטי שהתחולל בחייה, ולאחר חשיפת נסיבות מותו של לארי בסוף המערכה השניה. שאלת המחקר היא אם חל שינוי בדפוסי השיח המשמשים להבניית דימוי ה ודימוים של שותפיה לשיח. אף על פי שבחרתי לדון בעבודה בשיחות אחדות בלבד, אני רואה אותן כמייצגות הבנייה שיטתית של דפוסי השיח של האם במחזה כולו. הדיאלוגים נבחרו מקטעים שהתרחשו לפני החשיפה ואחריה, וניתוחם יאפשר לבדוק את התפקיד שדפוסים אלה ממלאים בהבניית יחסי כוח בין האם לבין קלר בעלה, בינה לבין כריס בנה, ובינה לבין אן, חברתו של כריס. התנהגותה הדואלית של האם מרתקת. מצד אחד, היא מתנהגת בטבעיות ומנהלת כלפי חוץ אורח חיים נורמטיבי, ומצד שני, כל אימת ששמו של לארי מוזכר, היא משנה את דפוסי התנהגותה, בורחת מהמציאות ומטפחת תקוות שווא בענין שובו האפשרי של לארי הביתה. יחסה לבני משפחתה נוטה להיות יחס מזלזל, בוטה ואגרסיבי. בניתוח אראה שהוא מתבטא בדפוסים של הבניית יחסי כוח, בפגיעות בדימוי ובניצול מעמדה ההיררכי והלגיטימי כאם וכאשת איש, המקנים לה יתרון על פני שותפיה לשיח.

9 4 אטען גם שלקראת סוף המחזה, עם חשיפת מכתבו של לארי, שממנו עולה הגילוי הדרמטי המסביר את הסיבה להחלטתו לשים קץ לחייו, שבה האם לקרקע המציאות. עם חשיפת הסוד האפל מעבר המשפחה דפוסי פעולתה של האם משתנים כליל. התנודות שאפיינו את התנהלותה בתחילת המחזה נפסקות באחת. דפוסי התנהגותה משתנים וכך גם דפוסי השיח שלה. בעבודה אשווה בין הדיאלוגים שנבחרו במקור לבין מקביליהם בתרגום. בבדיקה תתברר השאלה אם דפוסי השיח המשמשים להבניית דימויה של האם ודימויהם של שותפיה לשיח דומים בתרגום לאלה המשמשים במקור. תיבחן השאלה אם מתקיימת בתרגום שקילות פרגמטית equivalence ) ( pragmatic או כשל פרגמטי failure ).( pragmatic הניתוח וההשוואה בין טקסט המקור לבין התרגום יתבססו על תיאורית הנימוס של בראון ולוינסון (1987 Levinson, )Brown and )סעיף 4.3 להלן(, אשר בבסיסה עומדים מושגים של דימוי ("face") ושל פעולות המאיימות עליו FTAs ) ("face threatening acts ( (Goffman, :1974 )סעיף 4.3 להלן(. אבדוק את יחסי הכוחות בין האם לבין שותפיה לשיח, את הדרכים שבהן היא מבנה יחסי כוח, את הפעולות המאיימות על הדימוי שהיא או שותפיה לשיח מבצעים ואת השימוש באסטרטגיות ריכוך שונות המשמשים אותה ואת שותפיה לשיח. תפיסת הכוח כיחסים א-סימטריים המובנים באמצעות הלשון מושתתת על זו של בראון וגילמן 1960( Gilman, (Brown and )סעיף.4.4 להלן(, ועל גישתה של ספנסר-אוטי (1994 (Spencer-Oatey, )סעיף 4.4. להלן(, שלפיה יחסי כוח מאפיינים, במידה זו או אחרת, יחסים בין אנשים, לפחות בחלק מן הזמן. ספנסר-אוטי מבחינה בסוגים שונים של יחסי כוח, שהרלבנטיים בהם לעבודה זו הם הכוח הלגיטימי, המייצג יחסים בין הורים לילדיהם והבא לידי ביטוי בשיח שבין כריס לבין אמו, ובמידה מסויימת, גם בין אן לבין האם, והכוח הרפרנטי, הבא לידי ביטוי ביחס הכבוד שקלר רוחש לרעיתו. מושג פרגמטי נוסף רלבנטי לעבודה זו הוא המושג "מיצוב" ( positioning ) ( Harré and Langenhove, 1999) )סעיף.4.4 להלן(, שהוא חלק מתהליך דינאמי המתרחש בעת האינטראקציה (2008,(Weizman, ושבמסגרתו כל

10 5 אחד מהמשתתפים בשיח מנהל משא ומתן עם שותפיו וממצב את עצמו באופן יחסי למשתתפים האחרים. 3. סקירת הספרות בניגוד לסמנטיקה העוסקת בהבנת משמעות המשפט, הפרגמטיקה עוסקת במשמעות המבע באינטראקציה )1995.(Thomas, יצירת משמעות הנה תהליך דינמי הכרוך במשא ומתן בין המשתתפים בשיח, וייחוס משמעות מושתת על הקשרים בין דפוסי לשון וההקשרים החברתיים שבהם הם משמשים (22.(ibid, גישה זו ללשון היא הבסיס לייחוס משמעות לאינטראקציה השיחתית, מעבר לפירוש הלשוני של מילים ומעבר לאמת המידה של אמיתות המבע או שקריותו. לא זו בלבד שמילים יכולות להביע יותר מהפירוש הלשוני שלהן, אלא שהפרשנות שלהן תלויה בגורמים רבים, ובכללם ההקשר, ההנגנה ומכלול של הנחות תרבותיות )38.(Blum-Kulka, :1997 הצורך לספק פרשנות לאינטראקציה השיחתית על כל הבטיה הוא שעודד פיתוח של כלים פרגמטיים שיטתיים שנועדו להסביר כיצד מתפרשת כוונת הדוב ר פעולות הדיבור בסדרת מאמרים שלוקטו מהרצאות שנשא באוניברסיטת אוקספורד בין השנים 1952 ל- 1954, ושהתפרסמו לאחר מותו, פורש הוגה הדעות ג'ון לנגשו אוסטין )1962 )Austin, את משנתו שלפיה ניתן לבצע פעולות תקשורתיות בכלים לשוניים. אוסטין הניח את היסודות לתיאורית פעולות הדיבור acts ),( speech שהובילה להתפתחות אחד הענפים החשובים בחקר הלשון. לדידו, ניתן לבצע באמצעות השפה פעולות הנמדדות לא במונחים של ערך האמת, אלא במונחים של הצלחת הפעולה או אי-הצלחתה. אוסטין ביקש לבסס את הטענה שלפיה השימוש בשפה נועד לא רק לתאר מציאות. לטענתו, ניתן לבצע באמצעות מבעים פעולות דיבור ביצועיות.) performatives ( אוסטין מבחין בין locution ) ), המילים הנהגות,

11 6 הכוח או הכוונה העומדים מאחורי המילים הנהגות וה-( perlocution ),,( illocution ) השפעתן של המילים על הנמען. לדידו, אותו מבע יכול לשמש לביצוע פעולות דיבור שונות, בה במידה שמבעים שונים יכולים לשמש לביצוע אותה פעולת דיבור. כיום משמשים המונחים פעולת דיבור ( act speech ) ופעולה אילוקוציונית act ( ( illocutionary לחלופין.(Thomas, 1995: 51) 3.2. פעולות דיבור עקיפות ודפוסי עקיפות ג'ון סרל (1969 (Searle, הלך כברת דרך נוספת וביסס את תיאורית פעולות הדיבור העקיפות acts ) ( indirect speech על תיאורית פעולות הדיבור. סרל הבחין בין תוכן המבע לבין הפעולה המתבצעת באמצעותו. לדוגמה המבע: "קר היום" יכול להשתמע כמסירת דיווח על מזג האוויר, אך בה במידה יכול להשתמע כבקשה של המוען לנמען לסגור את החלון, משום שקר בחדר. סרל מיין את פעולות הדיבור העקיפות לפי סוגים, וחילק אותן לחמש קבוצות. Representatives או Assertives פעולות דיבור המבצעות קביעות על העולם. בסוג זה של פעולות דיבור ניתן לבדוק אם ההצעה כנה או שקרית. Directives פעולות דיבור שבאמצעותן הנמען נדרש למלא אחר בקשות, הצעות או פקודות. באמצעות פעולות דיבור של בקשות הנמען מתבקש לבצע פעולה כלשהי שהיא לטובת המוען. ) : impositives ) מכנה סוג זה של פעולות Haverkate "impositive speech acts are described as speech acts performed by the speaker to influence the intentional behavior of the hearer in order to get the latter to perform, primarily for the benefit of the speaker, the action directly specified or indirectly suggested by the proposition." (Haverkate, 1984: 107).

12 7 Commissives פעולות שבהן מתחייב הדובר לפעולה עתידית כלשהי, כמו התחייבות לקיים הבטחה, נדר או שבועה. Expressives פעולות המביאות לידי ביטוי את תחושותיו של הדובר, כמו למשל הבעת התנצלות או הבעת תודה. Declaratives פעולות המביאות לשינוי במצב הקיים. כך לדוגמא הכרזת שלום או קריאה למלחמה. התיאוריה של סרל השפיעה על תחומים אחדים בחקר השיח, ביניהם על תחום הפרגמטיקה הבין-תרבותית, תחום העוסק בשוני הבין-תרבותי בשימוש בפעולות הדיבור ועל תחום הפרגמטיקה הבין-לשונית העוסק בהקניית יכולות פרגמטיות בשפה שאינה שפת אם. ויצמן דנה בעקיפות של פעולות דיבור במונחים של שקיפות או של עמימות יחסית, ומבחינה בין שקיפת ועמימות במישור התוכן ( transparency/opacity,) propositional לבין שקיפות ועמימות במישור הכוח ( transparency/opacity.(weizman, 1985) ) illocutionary כיצד אם כן נמדדת עקיפות? לדידו של דסקל, היא מתקיימת כאשר נוצר פער בין משמעות המבע ובין כוונת הדובר (1983.(Dascal, וילסון וספרבר ) Sperber, 1981: (Wilson and מוצאים קשר בין דרגת העקיפות של מבע לבין מידת העיבוד הנדרשת מצד הנמען כדי לפרש את כוונת המוען. המוען זקוק לזמן רב יותר ככל הנראה כדי להפיק את האמירה העקיפה והנמען זקוק לזמן רב יותר כדי לעבדה. תומס (124 (Thomas, :1995 טוענת כי העקרון העומד מאחורי עקיפות פרגמטית הנו עקרון אוניברסלי, שדרך יישומו משתנה באופן ניכר מתרבות לתרבות. בהשפעת בראון ולוינסון )1987 Levinson,,1978,(Brown and מונה תומס יסודות משותפים לכל השפות ולכל התרבויות שמהם עולה הצורך להשתמש בדפוסי עקיפות ואלה הם: יחסי הכוח בין הדובר לבין הנמען, המרחק בין הדובר לבין הנמען ודרגת ההכבדה, כאשר דרגת ההכבדה הנה משתנה תלוי- תרבות.

13 ה, נימוס והגדרת המונח דימוי ציבורי ( face ) התפתחותה של תיאורית הנימוס נבעה מהצורך לעמוד על המניעים המביאים לשימוש באמצעי עקיפות ועל השלכותיהם החברתיות של אמצעים אלה.)Blum-Kulka,1997) מבין כל המודלים של נימוס, התיאוריה המכוננת ובעלת ההשפעה הרבה ביותר היא תיאורית הנימוס של בראון ולוינסון (1987 Levinson,,1978.(Brown and בבסיס התיאוריה עומדת השאלה אלו מניעים חברתיים מכתיבים את הצורך להשתמש באסטרטגיות לשוניות ומה המשמעות החברתית שניתן לייחס לבחירה באחת מהן. גופמן (1967 (Goffman, התייחס לשאלה כאשר דן במונח דימוי ציבורי,( face ) )להלן "דימוי"(, שהוא מגדיר כערך חברתי חיובי וכמכלול הסגולות שאדם תובע לעצמו באינטראקציה החברתית. דימוי, כך על פי גופמן, הנו נגזרת של מכלול יכולותיו של אדם, תפקידיו ועיסוקיו, אך נוגע גם לתחומים פרטיים שלו ולהקשרים בין-אישיים ובין-משפחתיים. לא מדובר בדימוי במובן הפסיכולוגי או במובן הסובייקטיבי של המילה. מדובר בדימוי שאדם מעוניין לנכס לעצמו בעיני אחרים. ובלשונו של גופמן ( :(Goffman, :1974 an individual has a personal identity: he is a concrete organism with distinctively identifying marks. He has a biography. As part of this personal identity, he claims a multitude of capacities or functions occupational, domestic, and so forth. תיאורית הנימוס של בראון ולוינסון אינה מכוונת לנימוס במשמעותו בשיח הכללי, אלא לנימוס כאסטרטגיה של הקטנת הפגיעה בדימוי, מונח שעליו ביססו השניים את התיאוריה שלהם (1987 Levinson,,1978.(Brown and לטענתם, כל אדם תובע לעצמו דימוי )61 Levinson, :1987.)Brown and כמו גופמן, כך גם הם טענו כי שמירה על דימוי הנה מניע יסודי בכל אינטראקציה אנושית וכי המושג דימוי הוא בעל שני ממדים : דימוי חיובי, face ) ( positive משקף את רצונו של אדם להיות אהוד ומוערך, ודימוי שלילי,

14 9 ) face,( negative המבטא את הצורך שלו לשמור על עצמאותו ולמנוע כניסת אחרים לטריטוריה שלו. על פי השקפת עולמם האינטראקציה החברתית מבוססת על השאיפה לאזן בין צרכי הדימוי החיובי והשלילי דובר, לבין צרכי הדימוי של שותפיו לשיח (50.(Blum-Kulka, :1997 בכל אינטראקציה קיים פוטנציאל של פגיעה או של איום על הדימוי. בראון ולוינסון טענו כי פעולות, face threatening acts ( מסויימות, מילוליות ולא מילוליות, הן פעולות המאיימות על face או (. FTOs פעולות אלה יכולות לפגוע בדימוי החיובי של הנמען כמו למשל בעת השמעת הערה פוגענית כלפיו; ובדימוי השלילי שלו - כמו למשל כאשר מפנים אליו דרישה העלולה לפגוע בחופש הפעולה שלו. פגיעה בדימוי החיובי של המוען מתקיימת למשל כאשר המוען מתנצל ומודה כי התרשל במילוי תפקידו; פגיעה בדימוי השלילי של המען מתקיימת למשל במקרה שהמוען נאלץ להציע עזרה לנמען אף כי ההצעה מכבידה עליו. ניתן להפחית מחומרת הפגיעה בדימוי של המוען, של הנמען או של המוען הנמען גם יחד באמצעות שימוש באסטרטגיות של נימוס המרככות את האיום. בחירת האסטרטגיה נעשית בהתחשב בעוצמת הפעולה המאיימת על הדימוי כפי שהיא מצטיירת בעיני המוען. ככל שהפעולה מאיימת יותר, כך נדרשים אמצעי ריכוך רבים יותר ושימוש באמצעי עקיפות מגוונים. לדידם של בראון ולוינסון שמירה על הדימוי ההדדי הינה מניע בסיסי באינטראקציה, שהמשתתפים בה נדרשים לתחזק, להמנע מלפגוע בו ולהגן עליו מפני פעולות המאיימות עליו )1987:61 Brown Levinson,.)and הדבר נעשה באמצעות אסטרטגיות שנועדו לשמור על הדימוי, למתן את דרגת האיום עליו או לפצות על הפגיעה בו. אסטרטגיות אלו זכו לכינוי "אסטרטגיות נימוס" ומוינו לחמש קבוצות המייצגות חמש דרגות של נימוס: שימוש באסטרטגיות ישירות ובוטות ) record bald on ) אינו לוקח בחשבון את צרכי ה- face והשימוש בהן נעשה במקרי חירום למשל, המחייבים תגובה מהירה והימנעות מלהכביר במילים, ובמקרים שבהם המוען בוחר לפגוע בנמען במתכוון. השימוש באסטרטגיה זו מאיים על הדימוי השלילי של הנמען. אסטרטגיות של נימוס חיובי politeness ( positive (. השימוש באסטרטגיות אלו מטפח את דרישות הדימוי החיובי של הנמען ותואם את רצונו להיות אהוד ומוערך, כמו למשל

15 10 כאשר מוען מזדהה עם הנמען ומצרף אותו לקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך. שימוש באסטרטגיה זו יכול להופיע כקדם-בקשה שהמוען עומד להציג לנמען. אסטרטגיות אחרות של נימוס חיובי כוללות, בין היתר, שימוש בבדיחות או בכינויי חיבה. אסטרטגיות של נימוס שלילי politeness ) negative ( ננקטות כאשר המוען פונה לדימוי השלילי של הנמען ומכוון לרצונו שלא יתערבו בחופש הפעולה שלו. כמו למשל כאשר המוען מתנצל על שהוא נאלץ לבקש מהנמען דבר מה העלול לפגוע בחופש שלו, או כאשר הוא פותח פתע מילוט בפני הנמען המאפשר לו להימנע מלבצע את הפעולה. בקשות עקיפות הן דוגמה לנימוס שלילי. אסטרטגיות "של הימנעות" record ) off the (, שבלום קולקה מכנה אסטרטגיות לא שקופות )52,(Blum-Kulka,1997: נעשה כאשר קיים פוטנציאל רציני של איום על הדימוי של הנמען. במקרים אלה יכול המוען לבצע את הפעולה בדרך שתאפשר לנמען להתעלם מפנייתו. כך למשל כאשר מוען משמיע הערה עקיפה במידה כה רבה עד כי, מצד אחד, לא ניתן לייחס לו כוונה מפורשת לכפות דעתו על הנמען, ומצד שני לא ניתן להאשים את הנמען אם יבחר להתעלם מהבקשה. כך האמירה: "קפוא בחדר" היא אמירה off the record אשר לא תגרור טענה כלפי הנמען אם יבחר להתעלם ממנה ולא ידליק תנור חימום; מצד שני לא יבואו אל המוען בטענה, שהרי הוא לא פגע בדימוי השלילי של הנמען בהפנותו אליו דרישה מפורשת להדליק תנור חימום. בחירה באחת מאסטרטגיות הנימוס והשימוש באמצעי ריכוך מתאימים לשמירה על face נעשים בידי המשתתפים בשיח תוך לקיחה בחשבון של גודל האיום מחד, ובמטרה למנוע מחלוקות ולהבטיח קיומה של הרמוניה באינטראקציה ביניהם, מאידך. הדובר או הנמען מעריכים את גודל האיום על face על פי שלושה משתנים: כוח ( power ) המתייחס לפערים היררכיים בין המשתתפים בשיח. ככל שהנמען חזק יותר או בעל סמכות רבה יותר כך תידרש עקיפות רבה יותר בפניות אליו מצד החלש; מרחק,( distance ) או distance, social שליץ'

16 11 מגדיר (126 (Leech, :1983 כדרגת הכבוד שהמוען רוחש לנמען ולהיפך, הלוקחת בחשבון את מעמדם הרם של המוען ושל הנמען, את גילם ואת יחסי הקירבה או הריחוק השוררים ביניהם. מידת ההכבדה ( imposition ) הנה משתנה תלוי-תרבות המודד את דרגת ההכבדה שבקשת המוען יוצרת אצל הנמען. ככל שהבקשה מכבידה יותר כך תידרש מידת עקיפות גדולה יותר לשם הצגתה. יצויין כי בין המשתתפים בשיח מתקיים כל העת משא ומתן על כל אחד ממשתנים אלה. סקולון וסקולון )1995 Scollon, (Scollon and מתייחסים לתיאורית הנימוס של בראון ולוינסון מזווית שונה. לדידם, הדימוי של אדם מורכב משני הבטים סותרים. ביחסי הגומלין בין בני אדם קיים מצד אחד צורך לספק את הצרכים של הדימוי החיובי, להפגין סולידריות, לקיים תקשורת טובה ולגלות מעורבות ),( involvement אשר סקולון וסקולון כינו תחילה סולידריות,( solidarity ) שהיא המקבילה לנימוס חיובי אצל בראון ולוינסון; מאידך, קיים באדם צורך לספק את צרכי הדימוי השלילי שלו, לשמור על יחסי ריחוק ולהגן על עצמאותו ), ) deference ) צורך שהשניים כינו בהתחלה נימוס של כבוד,( independence המקביל לנימוס שלילי אצל בראון ולוינסון. צורך האדם להגן על עצמאותו נובע מאופיים האינדיבידואלי של המשתתפים בשיח ומזכותם לשמור על חופש הפעולה שלהם מבלי שערכי הקבוצה או ערכים חברתיים אחרים ישתלטו עליהם. פרייזר (220,(Fraser :1990 מציע מודל שונה לנימוס, המאמץ באופן כללי את עקרון שיתוף הפעולה של גרייס (1975,(Grice, ומכיר בחשיבות תפיסת ה- face של גופמן (Goffman, (1967. אלא שבמובנים מסויימים שונה המודל שלו מתיאורית הנימוס של בראון ולוינסון (1987 Levinson,,1978.(Brown and נקודת המוצא של פרייזר היא כי בכל אינטראקציה, מודעים השותפים לשיח לזכויותיהם ולחובותיהם ויודעים למה לצפות מהמשתתפים האחרים. במהלך האינטראקציה מתנהל משא ומתן מתמיד בין המשתתפים בשיח בעניין התפקיד שכל אחד מהם ממלא בשיח. במילים אחרות, הזכויות והחובות של המשתתפים בשיח אינן קבועות והן ניתנות לשינוי במסגרת של משא ומתן. זו תפיסה הרואה בנימוס חוזה שהמשתתפים בשיח מחוייבים לפעול על פיו. לדוגמה, המשתתפים בשיח יודעים שעליהם לחכות לתורם ולא

17 12 להתפרץ לדברי שותפיהם לשיח; ברור להם כי עליהם לדבר בשפה ברורה ובקול רם כדי שאחרים ישמעו אותם, או לדבר בלחש, הכול על פי הנסיבות; הם גם יודעים שעליהם לפנות לנמען הנושא תפקיד רשמי בכינוי הולם למעמדו. חובות אלה אינן נתונות כמעט למשא ומתן )1990.)Fraser, מאידך תנאים אחרים, כמו למשל הבניית יחסי כוח או התפקיד שהדובר ממלא באינטראקציה, ניתנים למשא ומתן. לפי התיאוריה של פרייזר, נימוס הנו נורמה חברתית. בכל אינטראקציה קיימת ציפיה שהשותפים בשיח יפעלו בהתאם לנורמות חברתיות תרבותיות, המכתיבות שימוש בדפוסי נימוס. על פי מודל זה, חוסר נימוס מהווה הפרה של נורמה חברתית, בעוד ששמירה עליו הנה התנהגות התואמת את הנורמה. מנקודת מבט זו תופעות של נימוס מוגדרות בפי בראון ולוינסון כגילויי כבוד מכוונים. מודל הנימוס של לייקוף (1973 (Lakoff, מבוסס על ההנחה שחברה באשר היא מפתחת דפוסי נימוס כדי להפחית חיכוכים במישור האינטראקציה האישית : "(politeness)..is developed by societies in order to reduce friction in או במילים אחרות, personal interaction." נימוס נועד לשמור על נורמות התנהגות שמטרתן להבטיח שיתוף פעולה. לייקוף היתה בין הראשונים שאימצו את כללי שיתוף הפעולה בשיח. לטענתה, כדי להשיג כשירות פרגמטית competence (,) pragmatic יש להוסיף את כלל הבהירות ואת כלל הנימוס לכללים של גרייס. כאשר שני כללים אלה מתנגשים, כלל הנימוס גובר. "politeness usually supercedes: it is considered more important in conversation to avoid offense than to achieve clarity. (Lakoff, 1973: ) עקרון הנימוס ( principle ) politeness של ליץ' (80 (Leech, :1983 מבוסס על עקרון שיתוף הפעולה של גרייס )1975.)Grice, ליץ' מבחין בין המטרות שהדובר מבקש להשיג בשיח, כלומר בין פעולות הדיבור המתבצעות באמצעות המבע, לבין מטרותיו החברתיות של הדובר, כלומר עמדתו, כנותו, מידת הנימוס שלו, האירוניה ועוד. מטרתו של ליץ' היא לברר מה

18 13 גורם לאנשים להעביר מסרים בצורה עקיפה. לטענתו, נימוס הוא צורת התנהגות היוצרת מרקם יחסים אדיב בין המשתתפים בשיח, דבר המבטיח קיומה של אוירה הרמונית במהלך האינטראקציה. עדיף לדעתו להימנע מהתבטאויות שליליות כלפי הנמען ובה בעת אם כי בדרגת חשיבות פחותה להרבות בביטויי תמיכה, הער בים לאוזנו של הנמען. הוא מונה כמה כללים שיש לקיים כדי לטפח אוירה טובה בשיח. ואלה הם: כלל הטקט, לפיו יש להפחית את דרגת ההכבדה ולהיות קשובים לרחשי לבו של הנמען; כלל הנדיבות maxim (,( generosity לפיו יש להמעיט ברווח האישי ולמקסם את הדרישות שאדם מעמיד בפני עצמו ; כלל האהדה maxim ) ) approbation הקובע כי יש להמעיט בגינוי הזולת ולמקסם את דברי השבח כלפיו ; כלל הצניעות maxim ),( modesty לפיו יש להמעיט בדברי שבח עצמיים ולמקסם דברי גנאי עצמיים; כלל ההסכמה maxim ),( agreement הקובע שיש להמעיט באי-הסכמות ולמקסם הסכמות עם הזולת; כלל ההזדהות maxim ),( sympathy לפיו יש להימנע מלבטא רגשי סלידה כלפי הזולת ולמקסם את ההזדהות כלפיו. לדידו של ליץ' כללים אלה אינם שווים בחשיבותם. חלקם, כמו כלל הטקט וכלל ההסכמה חשובים לאין ערוך מכל יתר הכללים, שהרי תיאורית הנימוס מכוונת כלפי הזולת, ושני כללים אלה מבטאים את יחסנו כלפי הזולת. עוד מבחין ליץ' בין מה שהוא מכנה נימוס יחסי politeness ) ( relative המתייחס לנורמת התנהגות במצב נתון, לבין נימוס מוחלט.(Leech, :1983 (83 המזוהה עם פעולות מסוימות של הדובר ( absolute politeness ) 3.4. הבניית כוח וסולידריות במחקרם,(Brown and Gilman,1960( The Pronouns of Power and Solidarity הגדירו החוקרים את המונח "כוח" כיכולת לשלוט בהתנהגות האחר או לכוון אותה: One person may be said to have power over another in the degree that he is able to control the behavior of the other. Power is a relationship between at

19 14 least two persons, and it is non reciprocal in the sense that both cannot have power in the same area of behavior. (Brown and Gilman, 1960:255.) החוקרים טענו כי יחסי כוח הם התניה חברתית, תמיד אסימטרית ולא הדדית, בניגוד ליחסי סולידריות שהם סימטריים והדדיים ואינם מתקיימים כאשר קיימים הבדלי כוח בין המשתתפים בשיח. בראון וגילמן פיתחו את התיאוריה שלהם מתוך ניתוח השימושים של כינויי הגוף tu ו- vous. הם גילו את קשר הגומלין בין לשון וכוח, המאפשר להשתמש בדפוסי לשון ישירים ועקיפים כדי לשקף יחסים היררכליים ולהבנות כוח בשיח, כאשר מן העבר השני, קיימת התניה חברתית אחרת, סולידריות, שעניינה קשרים אישיים וקשרי ידידות בין בני אדם. לכך הוסיפה (Locher, :2004 (99 Miriam Locher כמה מאפיינים: יחסי כוח הם דינאמיים, יחסיים וניתן לערער עליהם. ספנסר-אוטי (1994 (Spencer-Oatey, טוענת שיחסי כוח אופייניים ביחסים בין אנשים במידה זו או אחרת לפחות בחלק מן הזמן. היא מבחינה בין סוגים שונים של יחסי כוח, ואלה הם: power, reward הוא הכוח שיש לאדם מכוח התפקיד שהוא ממלא. לדוגמה, מנהל יכול לקבוע את קידומו או את אי-קידומו המקצועי של הכפוף לו; power coercive כוח בכפייה, הוא הכוח שאדם מפעיל מתוקף סמכות המוקנית לו על פי חוק למשל שופט הכופה את סמכותו על נאשם; power expert הוא הכוח שיש לאדם מתוקף מומחיותו; הכוח הלגיטימי power legitimate הוא הכוח המוקנה לאדם בשל גילו או מעמדו. לדוגמה, הכוח המוקנה להורים; והכוח הרפרנטי power, referent הכוח המוקנה לאדם בשל הכבוד שהנמען רוחש לו.

20 15 בעבודה זו אדון בשתיים מבין הקטגוריות האלה: בכוח הלגיטימי המוקנה לאם מתוקף היותה אמו של כריס ובמידה מסויימת מתוקף היותה מבוגרת מאן, ובכוח הרפרנטי המתבטא ביחסי ההערכה והאמון שקלר רוחש לרעייתו. בספרו,)Fairclough, 1989, 2001: 28-39) Language and Power טוען Fairclough שכאשר מדובר בהבניית כוח בשיח, מתכוונים למשתתפים חזקים, כאלה ששולטים בשיח ומגבילים את תרומתם של שותפיהם החלשים. הם עושים זאת באמצעות הטלת מגבלות על תכני השיח ועל נושאיו. Fairclough מוסיף שהבניית כוח אינה קבועה ואינה נמצאת ברשותו הבלעדית של אדם אחד או של קבוצה אחת. לטענתו, בכל נקודת זמן, המשתתף המבנה כוח, חייב להיות דרוך ולהיאבק על עליונותו, שכן, בכל אותה עת, מנהל שותפו לשיח משא ומתן כדי להפקיע את עמדת הכוח מידיו (28.(Fairclough, :2001 לעניין הבניית כוח חשוב להתייחס למושג "מיצוב" positioning ) ( שאותו מגדירים כ"תחליף דינאמי" למושג "תפקיד"( role ) Harré and van Langenhove (14 Langenhove, :1999,(Harré and בעוד שתפקיד הוא מושג קבוע וסטטי המתייחס לדימוי הציבורי של אדם כפי שהוא נתפס על ידי גופמן (1967,(Goffman, כלומר לדימוי המוקנה לאדם מכוח תפקידו או מתוקף מעמדו או קשריו המשפחתיים והחברתיים, הרי "מיצוב" הוא תוצר של האינטראקציה ומהווה תחליף בשיח למונח "תפקיד". מיצוב נחשב אפוא כתופעה המתקיימת בשיח (1999 Langenhove,.(Harré, and ויצמן טוענת (2008 (Weizman, שמיצוב נתפס כחלק מתופעת האינטראקציה, שהרי השיח הוא ביסודו תהליך של שיתוף פעולה שבו כל משתתף ממצב את עצמו באופן מסוים ביחס למשתתפים האחרים. בנוסף להיותו תהליך דינאמי הנתון כל העת לשינויים, מיצוב הוא גם תהליך יחסי והדדי. משתתף יכול למצב את עצמו כחזק בסיטואציה מסויימת באופן יחסי למשתתף אחר, הממוצב כחלש ביחס אליו. במילים אחרות, כוחו של החזק בשיח אינו אבסולוטי, אלא יחסי לחולשת שותפו (1-2 Langenhove, :1999.(Harré and van עניין המיצוב רלבנטי לדיון שלי, שכן בדעתי לבדוק באיזה אופן האם ממצבת את עצמה ביחס לאחרים והאם ככל שמתקרבים לסוף המחזה חלה תמורה במיצובה ביחס לשותפיה לשיח.

21 תרגום והערכת תרגום לפני כשלושה עשורים חל שינוי בתפיסה שלפיה הערכת התרגום נעשית על פי התרשמות סובייקטיבית ואיכותית. את מקומה תפסה התיאוריה המבוססת על חקר התרגום המשווה הגורסת שיש לשפוט תרגום בכלים מדעיים ועל פי פרמטרים אובייקטיביים, מבלי לנקוט גישה,)1982( Wilss, )1977( שיפוטית איכותית. בין חלוצי התיאוריה היו החוקרים House.)1998( Horton ו- )1992( Baker,)1990( Hatim and Mason אלא שלשיטה זו של הערכת תרגומים יש חסרונות לא מבוטלים, שהעיקרי בהם נובע מכך שתהליך התרגום הוא תהליך פרשני ברובו, שבו האינטואיציה של המתרגם ממלאת תפקיד נכבד במתן פרשנות לכוונת היוצר בשפת המקור. ולכן, "it seems unlikely that translation quality assessment can ever be objectified in the matter of natural science.".(house, 1981:64) נוסף על כך, קיים שוני בין שפות במבנה המשפט, באסטרטגיות השונות שבהן משתמשים בשפה אחת, לעומת אסטרטגיות אחרות בשפה אחרת, ובמה שמשתמע מהמשפט מבחינה לקסיקלית בכל שפה ושפה. אלמנטים אלה הנם בעצם כלים ממשיים לביצוע הערכה, ובהיעדרם קשה מלאכת המתרגם אף יותר. אין להתייחס אפוא למושג "הערכת איכות תרגום" assessment ),( translation quality כהערכת איכות אבסולוטית, אלא כנסיון לבצע הערכה יחסית של איכות התרגום. ג'וליאן האוס (1997 (House, סוקרת בהרחבה את הגישות השונות להערכת תרגומים. היא מציגה אותן ודנה ביתרונותיהן ובחסרונותיהן. להלן אחדות מהן. הגישה הפחות חשובה מבין כל הגישות היא לדידה של האוס זו הדוגלת בהערכת התרגום על בסיס סובייקטיבי ואינטואיטיבי. לפי גישה זו עבודת המתרגם הנה תוצאה של

22 17 יצירתיותו. הוא עושה ביצירה כבשלו ומכתיב כיצד יראה התוצר הסופי, הנתון לשיקול דעתו, לפרשנותו האישית, לכישוריו ולידע שלו. שיטה זו פסולה בעיני האוס שכן תהליך הבנת תוכן הטקסטים על פי גישה זו הנו יחסי ועל כן אין זה ראוי ששיטה זו תשמש כלי להערכת איכות התרגום. )Nida, 1964, in House, 1997:4) הגישה ההתנהגותית approach ) ( behavioral מבוססת על ההנחה שתרגום צריך ליצור תגובה שוות ערך response ) ( equivalence of לזו שיצר טקסט המקור. במילים אחרות תרגום טוב הוא תרגום היוצר אצל הקורא תגובה דומה לזו שהמקור יוצר אצל הקורא בשפת המקור. לטענת האוס, קשה לקבוע באיזו מידה שוויון כזה אכן מתקיים, שכן לא קיימת אמת מידה למדידת עוצמת התגובה. על כן, לא ראוי לבצע הערכה איכותית של התרגום המבוססת על גישה זו (4.(House, :1997 תיאורית התרגום הרלבנטי שרייס וורמיר פיתחו (1984 Vermeer,,(Reiss and מבוססת על עקרון מטרת התרגום,.( skopos ) על פי גישה זו, מה שקובע את איכות התרגום הוא אם ובאיזו מידה הנורמות של תרבות היעד מתקיימות או אינן מתקיימות בו. החוקרים טענו כי מטרת התרגום היא להתאים את הטקסט המתורגם לתרבות שפת היעד, דבר המאפשר להעריך אותו על פי אמות המידה של תרבות זו. על פי מודל זה, הופך טקסט המקור משני בחשיבותו לטקסט המתורגם. גישה זו להערכת תרגום, שאינה לוקחת בחשבון את טקסט המקור, הנה חד-צדדית. יש בה משום פגיעה בתפיסת התרגום הרואה חשיבות בבחינה של שני הטקסטים, הלוקחת בחשבון אמות מידה חברתיות ותרבותיות של השניים.. ( )"linguistically-oriented approach") הוביל את הגישה ממוקדת-השפה Catford House, : )Catford, 1965In האוס אימצה גישה זו לראשונה כמודל האידאלי מבחינתה להערכת תרגום בשנת 1977, ושבה ופיתחה את המודל בשנת היא גרסה כי המבנה הלשוני והטקסטואלי של טקסט המקור, הפונולוגיה, הגרפולוגיה, הדקדוק והמשמעויות הפוטנציאליות שלו הנם מרכיבים עיקרייים שחייבים להימצא בתרגום. גישה זו מייחסת חשיבות לקשר שבין טקסט המקור לבין הטקסט המתורגם. לדידה הגישות המבטיחות ביותר

23 18 הן הגישות הלוקחות בחשבון את הקשר הבל-ינותק בין הטקסט לבין הה קשר, משום שקשר כזה קיים בין השפה לבין העולם האמיתי (246.(House,,2001 גישה זו מדגישה את הצורך לבחון את הדרך שבה משרתים האמצעים הלשוניים שבהם משתמשים בטקסט המתורגם את הפונקציות המרכזיות בטקסט. זוהי גישה הרואה בטקסט המתורגם בניה מחדש ( re-( contextualization של טקסט המקור והיא עומדת בבסיס המודל להערכה פונקציונלית- פרגמטית שהאוס הציעה (1997.(House,,1981 חלוצים בחקר הערכת התרגום על פי גישה זו היו רייס (Reiss,1971), וילס (1974 (Wilss, וקולר.(Koller,1979) עבודות המחקר שלהם היו מוקדמות וחסרות היו בהן שיטות להערכת תרגום. כל החוקרים התומכים בגישות ממוקדות-השפה שמים דגש על היחס בין מקור לבין תרגום, אלא שהם נבדלים זה מזה בתהליכי הניתוח וההערכה שכל אחד מהם מציע. מחקרים אמפיריים שעשו בייקר (1992,(Baker, האטים ומיסון (1997 Mason, (Hatim and והיקי (1998 (Hickey, תרמו להרחבת תחום חקר התרגום לתחום הלשוני, הפרגמטי והלשוני-חברתי פרגמטיקה ותרגום בהקדמה ל- Translation,The Pragmatics of מדגיש היקי (1998 )Hickey, את חשיבות הקשר בין פרגמטיקה לבין תרגום. הוא טוען שבסופו של דבר מטרת המתרגם היא להגיע לשקילות פרגמטית equivalence ).( pragmatic לדידו, החובה המוטלת על המתרגם היא לא רק למצוא חלופה מתאימה בשפת היעד למילה או למשפט בשפת המקור, אלא לשמש מתווך בין שפת המקור לשפת היעד. האוס מתייחסת לקשר בין תרגום לבין פרגמטיקה. תרגום הנו פעילות תרבותית- (House, 1998, 63( חברתית חוצה-לשונות practice ( ( cross-linguistic socio-cultural

24 19 שנועדה מלכתחילה להשוות בין טקסטים בשפת המקור לבין טקסטים בשפת היעד. חקר הפרגמטיקה הבין-תרבותית pragmatics"( )"cross cultural עוסק בפרגמטיקה המשווה תופעות פרגמטיות ספציפיות בשיח, מבחינה אמפירית ומבחינת השימוש המעשי שלהן, בשפות שונות ובתרבויות שונות לאורך שנים. בין התופעות הפרגמטיות ניתן למנות תופעות בשיח כגון התנצלויות, הבעת תודה, שימוש בלשון ציווי, השמעת מחמאות, שאילת שאלות ועוד. לא אחת קורה שהמתרגם מתקשה למצוא מקבילה לביטוי אשר שימש את היוצר בשפת המקור, כזו שתעביר לשפת היעד את המשמעות הפוטנציאלית הפרגמטית של המבע. הקושי נובע מכך שהשימוש בביטוי לשוני כלשהו בשפת המקור אינו נושא משמעות פרגמטית זהה בשפת היעד. הנסיון להעביר אסטרטגיות פרגמטיות משפת המקור לשפת היעד עלול לגרום במקרים מסוימים כשל בהעברת המשמעות המקורית שלה כוון היוצר. השימוש במסנן תרבותי filter ) ( cultural ובמנגנון של פיצוי תרבותי compensation ) ( cultural מאפשרים למתרגם להעביר את האמצעים הלשוניים והפרגמטיים משפת המקור לשפת היעד, מבלי לגרום כשל תרגומי או פרגמטי. המודל של האוס מבוסס בראש ובראשונה על תיאוריות לשוניות פרגמטיות ועל השווואה פרגמטית בין טקסט מקור לבין טקסט יעד. עקרון יסוד במודל להערכה פרגמטית ופונקציונלית של תרגום ( evaluation ) functional-pragmatic model of translation הוא השגת שקילות תרגומית equivalence") ) translation המאפשרת העברת ערכים סמנטיים, פרגמטיים וטקסטואליים בעת המעבר משפת המקור לשפת היעד ומתרבות המקור לתרבות היעד. המושג שקילות מהווה נדבך חשוב בכל ביקורת תרגומית. הבדלים חברתיים-תרבותיים, שוני במוסכמות ובנורמות, הבדלים בתחביר והבדלים לקסיקליים בין תרבויות ובין לשונות הם רק חלק מהבעיות שבהן נתקל המתרגם בעת תהליך התרגום. השגת שקילות בעת התרגום משמעה שמירת המשמעות בשתי השפות ובשתי התרבויות (247.(House, :2001 מטבע הלשון "שקילות פרגמטית" equivalence") )"pragmatic שהאוס טבעה (1977 (House, הנו מושג מרכזי בתיאוריה השוואתית של חקר התרגום והוא נועד לבדוק

25 20 אם במעבר משפה לשפה משתמרת המשמעות של טקסט המקור. על חשיבותו של תרגום המעביר את המשמעות הפרגמטית משפת המקור לשפת היעד עומדת בלום קולקה (26-57 Kulka, :1997.(Blum לטענתה, ניתן לזהות בקלות בתרגום סטיות דקדוקיות מהנורמות של שפת המקור. חמורה יותר לטענתה, היא תופעה שהיא מכנה "תופעת הכשל הפרגמטי"( failure pragmatic ). מאחר שמשמעות של טקסט נוצרת באמצעים פרגמטיים לשוניים ייחודיים לשפה מסויימת, לא אחת נכשלים המתרגמים בבחירת חלופות בעלות משמעות זהה לזו של המקור. כך נוצר כשל במישור הפרגמטי-לשוני והפרגמטי-חברתי העלול לגרום לתוצאות חברתיות חמורות (57.(Blum-Kulka, :1997 גם השאלה אם דפוסי שיח מסוימים הועברו מהמקור לתרגום אם לאו יוצרת קושי מסוים. היא כרוכה בשימוש בגישה הנורמטיבית שיש בה משום ממד שיפוטי באשר לאיכותו של התרגום. הגישה המקובלת כיום היא שיש להעריך את תהליכי התרגום ולנתח את הפונקציות שהטקסטים ממלאים מבחינה השוואתית ואנליטית מבלי לשפוט אותם על פי אמות מידה של איכות, שהרי בעצם השאלה אם נימוס, או דפוסי שיח אחרים, הועברו לתרגום באמצעות עקיפות ורמזים טמונה ההשערה שטוב היה אילו היו מועברים. כך שעצם השאלה טומנת בחובה הערכה שיפוטית. All My Sons השוואה בין מקור לתרגום.3.7 בעבודה זו אתבסס על המודל של האוס ולפיו הערכת התרגום מבוססת על ניתוח פרגמטי המשווה בין תפקידם של האמצעים הלשוניים שננקטו בטקסט המקור לבין תפקידם בשפת היעד. אבדוק באיזו מידה קיימת שקילות פרגמטית בטקסט המתורגם בכל הנוגע להעברת דפוסי השיח של האם שבאמצעותם היא מבנה כוח ודימוי. אף על פי שאציג ניתוח של שיחות אחדות בלבד, אני רואה אותן כמייצגות הבנייה שיטתית של יחסי כוח ודימוי בטקסט השלם )ראה סעיף 5 להלן(. העבודה תבדוק אם בתרגום המחזה לעברית הועברו הפונקציות הטקסטואליות מהמקור לתרגום (247 ;(House, :1998 אם במעבר משפת המקור ומתרבות

26 21 המקור לשפת היעד ולתרבות היעד הועברו הערכים הפרגמטיים, כמו דפוסי עקיפות ונימוס, דפוסים של הבניית כוח ושל דימוי, ואם ניתן לייחס להן שקילות פרגמטית ביחס לטקסט המקור, או שמא נוצר כשל פרגמטי; תיבדק השאלה אם השוני בנורמות הפרגמטיות בין התרבויות מאפשר לזהות שהדיאלוגים מתורגמים (72 Blum-Kulka, :1987 (Weizman and ולאתר את האמצעים שננקטו בתרגום, אם בכלל ננקטו, כדי למנוע הזחות פרגמטיות. 4. שיטת העבודה בעבודה זו ינותחו שתי שיחות של האם עם קלר בעלה, שתי שיחות שלה עם בנה כריס ושתיים עם חברתו אן. הדיאלוגים הראשונים שבהם האם משוחחת עם כל אחת מדמויות אלה התקיימו בטרם נחשפה ברבים סיבת מותו של לארי ובטרם נתגלה קבל עם ועדה סודה הנורא של משפחת קלר, והדיאלוגים מהשיחות המאוחרות של האם עם קלר, עם אן ועם כריס נעשו לאחר חשיפת קלונה של המשפחה. באמצעות ניתוח פרגמטי והשוואה של דפוסי הבניית הדימוי והכוח של האם בתחילת המחזה לעומת סופו, אבדוק את תקפות השערת המחקר בדבר שינוי שחל בדפוסי השיח של האם המשמשים להבניית דימוי ה ודימוים של אחרים. על פי השערת המחקר, דפוסי השיח של האם המשמשים להבניית דימוי ה ודימוים של שותפיה לשיח שונים בשיחות המוקדמות מאלה המופיעים בשיחותיה עם אותן דמויות במערכה השלישית. השינוי שחל בדפוסי השיח שלה בכל הקשור להבניית יחסי כוח ודימוי יתברר בדיאלוגים המאוחרים, בעקבות הזעזוע המטלטל שהיא חווה המטיח אותה בעוצמה רבה על קרקע המציאות. אתמקד בבדיקת הדרכים שבהן האם מחזקת את הדימוי שלה או פוגעת בו; בבדיקת הדרכים שבהן היא מחזקת או פוגעת בדימוי של שותפיה לשיח; אבדוק את המקרים שבהם האם משתמשת באסטרטגיות ריכוך, לעומת המקרים שבהם היא מבצעת פעולות ישירות המאיימות על הדימוי מבלי להשתמש באמצעי ריכוך כלל; אבדוק את הדרכים שבהן האם מבנה יחסי כוח עם שותפיה לשיח בתחילת המחזה ובסופו ואבדוק באלו מקרים האם מבנה יחסי סולידאריות ומגלה מעורבות ובאלו מקרים היא מבנה יחסי ריחוק ושומרת על עצמאותה.

27 22 אנתח בזה אחר זה את הדיאלוגים הראשון והשני של האם עם כל אחת מהדמויות במקור, ולאחר מכן את הדיאלוגים המקבילים להם בתרגום. שיטה זו מבוססת על גישתה של האוס המדגישה את הצורך לבחון את הדרך שבה האמצעים הלשוניים משרתים את הפונקציות ההקשריות המרכזיות בטקסט. את הניתוח יפתח צמד השיחות בין האם לבין קלר; אחריהן יידונו השיחות בין האם לבין אן, ואת הניתוח יחתמו שתי השיחות בין האם לבין כריס. בתחילת הניתוח של כל צמד שיחות, תבוא סקירה קצרה המסבירה את השתלשלות העלילה, ולאחריה ייעשו ניתוחים פרגמטיים של הקטעים וייבדקו האסטרטגיות שבאמצעותן מבנה האם יחסי כוח ודימוי. בסיום הניתוח, תיעשה פעולה זהה המתייחסת לאותם מבעים בטקסט המתורגם ותיערך בדיקה שבאמצעותה יתברר אם אותן אסטרטגיות שימשו את האם גם בתרגום ובאו לידי ביטוי בטקסטים המתורגמים. תיבדק השקילות הפרגמטית של הקטעים וייבדק הצורך לבצע התאמה פרגמטית adjustment ( (Weizman and Blum-Kulka, 1987: 72( ) pragmatic בין טקסט המקור לבין טקסט היעד. לאחר מכן, יוצגו הסיכום והמסקנות והם אשר יחתמו את העבודה. השיחה הראשונה בין האם לבין קלר מתקיימת בתחילת המחזה. זוהי לכאורה שיחת חולין בין בני זוג, כשתסכולה של האם ועוינותה כלפי בעלה משמשים ברקע. בשיחה השניה במערכה השלישית מתעמתים בני הזוג ומאתגרים זה את זו, אלא שהפעם, הדבר נעשה לאחר חשיפת קלונו של קלר ברבים. קלר מטיל את האחריות למעשהו הנפשע על האם, שכן, לדבריו, הוא פעל כל העת כדי לרצותה ולספק את חמדנותה. לדידו, רעבונה לממון המיט עליהם את האסון והוא שהביאו להפנות עורף לערכים כמו ידידות, ערבות הדדית כלפי חברו וקיום אמות מידה מוסריות. השיחה הראשונה בין האם לבין אן מתקיימת במערכה הראשונה. במפגש בין השתיים, האם מבקשת לברר מה הסיבה שהביאה את אן לביקור בבית המשפחה. היא מנסה להפיג חשש המקנן בה בדבר קשר רומנטי אפשרי בין כריס לבין אן, ארוסתו לשעבר של לארי, הבן הנעדר. האם רוצה לדעת אם על אף היעדרותו הממושכת של לארי אן מרגישה מחויבות כלפיו וממתינה עדיין לשובו, או שמא היא מרבה לצאת לבילויים עם בחורים אחרים, בנסיון לשקם את חייה ולבנות את עתידה. כריס נוכח בשיחה ומתערב בה מדי פעם, בעיקר כדי לתמוך באן לנוכח הלחץ

28 23 שהאם מפעילה עליה. מהלכים אלה שבהם כריס מתערב בשיחה לא נותחו בעבודה, שכן אין הם קשורים באופן ישיר לדפוסי השיח של האם כפי שאלה באים לידי ביטוי בשיחותיה עם עם אן. זאת, כדי לשמור על רצף המהלכים, מוספרו גם מהלכים אלה. בשיחה השניה בין השתיים הלקוחה מהמערכה השלישית שונים דפוסי השיח של האם לחלוטין. בשיחה זו האם מאתגרת את אן ומנסה להבנות יחסי כוח. היא מזהירה את אן לבל תינשא לכריס ומאיימת עליה כי קשר רומנטי אפשרי ביניהם ימיט עליהם אסון. הראשונה מבין שתי השיחות בין האם לבין כריס לקוחה מהמערכה השניה ומתרחשת בעת ביקורו בבית המשפחה של ג'ורג', בנו של סטיב דיוור ואחיה של אן. זהו ביקור בלתי רצוי מבחינת משפחת קלר ומתלווים אליו גילויים מסעירים אודות המעשה הנפשע של קלר והטיוח שהתבצע בעטיו. האם מביעה בפני כריס את חששותיה מקיום משפט חוזר בעניין החלפים הפגומים, ואילו כריס מנסה לשווא להפיס את דעתה. השיחה השניה שבה האם ובנה מתעמתים ושבסופה מתגלה כריס במלוא חולשתו ועליבותו מתקיימת רגע לפני שקלר שם קץ לחייו ופותר בכך את הדילמה הבלתי אפשרית שבה מתחבט כריס: האם למלא את חובתו המוסרית להסגיר את קלר לידי שלטונות החוק או להתעלם מחובתו זו ולקיים את חובת הנאמנות כלפיו. המבעים של כל המשתתפים בשיחות מוספרו על פי סדר כרונולוגי רץ, לפי סדר הופעתם בדיון, ולא במחזה. בדוגמות יסומנו באותיות שמנות קטעי המבעים הנידונים בגוף הטקסט. תחילה ינותחו המבעים מהשיחות בין האם לבין קלר, אחריהם המבעים מהשיחות בין האם לבין אן, כאשר המבעים החותמים את הניתוח הם משיחותיה של האם עם כריס. השיטה נבחרה על מנת להקל על הקורא ולחסוך את הצורך לעיין בטקסט המקור שוב ושוב. מיספור זהה נעשה גם בעת ניתוח המבעים בתרגום. בעת השוואת טקסט המקור עם הטקסט המתורגם, יוצגו המהלכים המקוריים כשהם ממוספרים, לפי השיטה המוזכרת לעיל ולצידם יופיעו מקביליהם בתרגום. אף על פי שמטרת העבודה היא לנתח את דפוסי השיח של האם בתחילת המחזה ולהשוותם לדפוסי השיח שלה בסופו, הרי שבהתחשב בכך שהאינטראקציה היא תהליך הדדי, שבו המשתתפים בשיח מתחייבים לתרום את חלקם כדי להבטיח שהתקשורת ביניהם תהיה

29 24 יעילה וטובה, בדקתי גם את קשר הגומלין בין דפוסי השיח של האם ושל שותפיה לשיח. הניתוח מתייחס אפוא גם למבעיהם של קלר, של אן ושל כריס בשיחות הנדונות. 5. ניתוח דפוסי השיח של האם בשיחותיה עם קלר בטקסט המקור 5.1. הרקע לשיחה הראשונה בין האם לבין קלר במפגש הראשון של קלר עם האם המתרחש במערכה הראשונה, מתגלה האם כדמות מתוסכלת ונרגנת. קלר ובנו כריס מנהלים שיחה נינוחה בחצר ביתם, כאשר האם מגיחה כרוח סערה, מתפרצת בבוטות לדברי השניים ודורשת לדעת אם קלר לקח שקית שהיתה מונחת מתחת לכיור ניתוח השיחה הראשונה בין האם לבין קלר (1) (2) (3) (4) (5) (6) (7) Mother Keller: Mother: Keller [laughing[: Mother: Keller: Mother: Did you take a bag from under the sink? Yeah, I put it in the pail. Well, get it out of the pail. That s my potatoes. I thought it was garbage. Will you do me a favour, Joe? Don t be helpful. I can afford another bag of potatoes. Minie scoured that pail in boiling water last night. It s cleaner than your teeth.

30 25 (8) Keller: And I don t understand why, after I worked forty years and I got a maid, why I have to take out the garbage. (Miller, 1974: 24-25) הדיאלוג מבטא את יחסי הכוחות האסימטריים בין האם לבין קלר. האם מבנה יחסי כוח ומנצלת את הכוח הרפרנטי שקלר מקנה לה משום הכבוד שהוא רוחש לה כדי לפגוע בדימוי שלו. מבעיה ישירים ואינם מרוככים והיא מאתגרת את קלר. עליונותה והיותה הדמות החזקה בשיח גורמות למיצובו כחלש ביחס אליה (1-2 Langenhove, :1999.(Harré and van במהלך מספר 1 פונה האם לקלר, תוך שהיא מתעלמת מנוכחותו של כריס המברך אותה לשלום. היא ספק מתריסה ספק מציגה שאלה, שעשויה להיות בקשה כנה לקבלת מידע. לכאורה, זוהי שאלת כן-לא המבצעת פעולת דיבור ישירה של בקשה לקבלת מידע קוטבי )בורשטיין, ר., (. 2005: אם כך, היא עוסקת בהעברת מידע בין המוען לבין הנמען (1990.(Leech,,1983 לא ברור אם שאלתה של האם מביעה אך ורק משאלה כנה לקבלת מידע (313.(Lang, :1978 בהמשך, מתברר כי לניתן לייחס לשאלתה גם כוח עקיף של נזיפה בקלר על שלקח את השקית. במהלך מספר 2 קלר משיב כי אכן לקח את השקית. אף כי לא נשאל להיכן העביר את השקית הוא מציין את מיקומה. אפשר שתוספת המידע בדבר מיקומה של השקית נועדה להפיס את דעתה של האם. כך מתכונן קלר, המכיר את דפוסי השיח של רעיתו, לבאות, ומסירת המידע הנוסף שלא נתבקש להמציא הנה בבחינת אמצעי לחסימת הנזיפה שהוא מצפה לקבל מהאם, ושאכן מתרחשת במהלך הבא. גם אם עד לשלב זה אין עדות לכוחה הנזיפתי של שאלתה של האם הרי שמהלך מספר 3, שבו היא תובעת מקלר לחלץ את השקית מפח האשפה, אינו מותיר עוד מקום לספק. בפתח המבע האם משתמשת בסמן שיח marker ), well ( discourse שהוא, על פי הגדרתה של בן

31 26 שחר "קשר פרגמטי ריק" )בן שחר, 1996(. מדובר בהגאים או בצירופי מילים ריקים מתוכן שנועדו למלא חלל כלשהו בדיבור. לדידה קשרים פרגמטיים ריקים משמשים כעין אתנחתה הדרושה למוען כדי להכין את עצמו לדברים שישמיע בהמשך. תפקידם העיקרי הוא לשמור על רצף הדיבור של המוען עם הנמען )שם, עמ' 142(. אפשר שבמקרה זה ממלאה המילה well תפקיד של מרכך שנועדה להקהות פגיעה עתידית אפשרית בדימוי של קלר; ואפשר שהשימוש בה הוא ביטוי לזעמה הרב של האם אשר יבוא לידי ביטוי בהמשך המבע, שכפי שיתברר, גלומים בו תלונה ודברי ביקורת. כוונתה של האם מתבררת: היא תוקפת את קלר ומבצעת פעולה מאיימת על הדימוי הציבורי השלילי שלו. היא עושה זאת על סמך מידע נתון שיש בידיה ושעד לאותו רגע, אין לקלר מושג מהו. השימוש בצווי הישיר out, get it הנאמר,bald on record ללא אמצעי ריכוך, יש בו משום פגיעה בדימוי השלילי של קלר. פעולת הציווי, דהיינו הדרישה שקלר יחלץ את השקית מהאשפה, גם היא בעלת תוכן פרופוזיציוני משפיל ומעליב. מהמבע משתמעת נזיפה עקיפה בקלר, והעובדה שהיא נעשית לעיני כריס מעצימה את הפגיעה בדימוי של קלר ומעידה על יחסה המזלזל של האם כלפיו. נזיפה היא כלי שבאמצעותו באות לידי ביטוי תחושותיו השליליות של המוען כלפי הנמען )1983.)Leech, תלונות ונזיפות מוגדרות כפעולות המאיימות על הדימוי הציבורי השלילי של הנמען (66 Levinson, :1987.(Brown and האם אינה חוששת לבצע פעולה הפוגעת במישרין בדימוי הציבורי השלילי של קלר וכך היא נוקטת אסטרטגיה של הבניית כוח, שדובר נוקט רק אם אינו חושש מפעולת תגמול מהנמען (69 Levinson, :1987.(Brown and כהערת ביניים, אעיר כי נזיפתה מתקבלת בידי קלר ברצינות רבה אף שהמשקיף מן הצד עשוי להתיחס אליה בביטול, שכן קיים ניגוד בין עוצמתה של התגובה לבין הערך הכספי הזניח של הפריט שהושלך לפח האשפה, שקית של תפוחי אדמה בסך הכל. האבסורד גובר כאשר מתברר כי תפוחי האדמה שהושלכו אינם "סתם" תפוחי אדמה וכי, ברוב רשלנותו, קלר הביא לאבדן תפוחי אדמה שערכם הרב נובע מעצם היותם רכושה של האם: potatoes, That s my היא קובלת. (4) Keller: I thought it was garbage.

32 ה. 27 קלר קולט את נימת האיום בקולה, ובמהלך מספר 4 הוא מתרץ את מעשהו, ובעצם מתנצל בפניה בעקיפין על שהשליך את השקית לאשפה. המחזאי מכתיב דרישה לבמאי לפיה על קלר "ללוות" את המבע בצחוק. דברי ההסבר והצחוק משקפים את מבוכתו של קלר ואינם אלא אמצע י ריכוך נוספים לפעולת הדיבור העקיפה של התנצלות השייכת לקבוצת פעולות הדיבור ה- expressive ). Searle, (1969 קלר מתנצל על שפגע בדימוי הציבורי השלילי של האם בחדירתו לטריטוריה שלה, וכך הוא מבטא את תחושותיו ואת התייחסותו לנזיפתה. בניגוד לתלונות, התנצלויות נועדו לתקן נזק שנתהווה בעיצומה של האינטראקציה החברתית ולהשיב את היחסים ההרמוניים בין הדובר לבין הנמען לקדמותם (1983,.)Leech כל אימת שנורמות חברתיות מופרות נדרשת התנצלות, בין אם הפגיעה בנורמות היא אמיתית ובין אם היא קיימת בכוח )1983 Cohen,.)Olshtain and אלא שהתנצלות היא פעולה המאיימת על הדימוי הציבורי של המתנצל והיא מחייבת אותו להחליט מה הוא מעדיף: להשיב את ההרמוניה לשיח או לשאת בתוצאות הפעולה המאיימת על הדימוי הציבורי שלו עצמו. קלר בוחר באפשרות הראשונה. הוא אינו נענה לאתגור של האם והמבע שלו החף מהתרסה כנגדה נועד להשיב את ההרמוניה לשיח. ניסיון זה אינו עולה יפה, ועל כך מעידה תגובתה של האם במהלך מספר 5, שבו היא פונה לקלר בבקשה ישירה לכאורה: (5) Mother: Will you do me a favour, Joe? Don t be helpful. בקשות לא שגרתיות דורשות מהנמען להקדיש מאמץ וזמן לשם ביצוען (1996.(Goldschmidt, הן מכבידות על הנמען ומאיימות על הדימוי שלו וגם על זה של המוען (13-15 Levinson, :1987 (. Brown and כדי לפצות על ההכבדה, יש מקום לרככן (1987:76 Levinson, (Brown and אמצעים שנוקטת האם כדי לרכך את הפגיעה מותאמים לדרגת ההכבדה הכרוכה לדעתה בבקשתה (126.(Leech, :1983 היא מקדימה שאלה מכינה לבקשתה הישירה helpful(,)don t be שהיא לכאורה אמצעי ריכוך, ושבה היא שואלת אם קלר מוכן לעשות לה טובה ולהיענות לבקשתה. אלא שהיא אינה ממתינה לתגובתו של קלר ומציגה את תביעתה בחלקו השני של המהלך. אופי הדרישה מפתיע את קלר ומשפיל אותו.

33 28 אמצעי הריכוך שהאם נקטה בתחילת המהלך הביאו ליצירת ציפיה מצדו לדרישה מכבידה ולחדירה לטריטוריה שלו. לא כך קרה. דרישתה אינה דרישה כי יבצע פעולה כלשהי או יושיט יד עוזרת. נהפוך הוא: היא קוראת לקלר להימנע מלהושיט עזרה, קריאה הממעיטה בערכו ומציגה אותו כחסר תועלת. דווקא ניגוד בלתי צפוי זה מבחינתו של קלר בין הציפייה הדרוכה לדרישה מכבידה ופולשנית לבין מהות הדרישה בפועל, שעיקרה "שב ואל תעשה", מגביר את הפגיעה בדימוי החיובי של קלר. בנוסף, דבריה המנוסחים ציווי bald on record מגבירים את עוצמת הפגיעה (69 Levinson, :1987.(Brown and התוכן הפרופוזיציוני המשתמע של המבע הוא: "אל תעשה טובות ואל תעזור כי ממילא עזרתך אינה מועילה, אלא רק גורמת נזקים". הפנייה )Joe( עשויה להתפרש כבעלת ערך מאתגר )ויצמן, תשנ"ז( או כאמצעי ריכוך שנועד להפגין סולידריות כלפי הנמען. בהעדר אינדיקציה לגבי טון הדברים, ובהתחשב בדפוסי השיח השגורים בפי האם באינטראקציה שלה עם בעלה, סביר להניח כי המבע נאמר בטון דיבור כעוס ובנימה של קוצר רוח המעצימים את חומרת הפגיעה בדימוי של קלר. (6) Keller: I can afford another bag of potatoes. עד לשלב זה האם מאתגרת את קלר ומבנה יחסי כוח בשיח. בעוד היא מטיחה בו עלבונות, קלר מתעלם מדבריה ופותח במשא ומתן על הבניית יחסי כוח בשיח. הוא מעדיף להסיט את השיחה לאפיקים חומריים, תחום שבו מיצובו והדימוי הציבורי שלו מוכחים ואינם מחייבים אישור מחדש. הוא טוען - בגאווה? - כי הוא יכול להרשות לעצמו לרכוש שקית נוספת של תפוחי אדמה. העלאת נושא איתנותו הכלכלית הנה אסטרטגיה שקלר נוקט כדי לחזק את הדימוי החיובי של עצמו. הוא עושה שימוש באסטרטגיה זו כדי להפקיע את השליטה בשיח מידי האם ולהבנות כוח בעצמו. אי-התייחסותו הישירה לדברי התוכחה של האם הנה נסיון מצדו להתעלם מהנזיפה החמורה ולהדגיש צדדים מחמיאים בזהותו ( identity ) (1974 (Goffman:, כמו הדימוי הציבורי שלו כאדם אמיד ונדיב. כך קלר מגן על מעמדו, כך הוא נלחם על כבודו נוכח פגיעותיה החוזרות ונשנות של האם וכך הוא מנסה להבנות יחסי כוח בשיח.

34 ש, 29 (7) Mother: Minnie scoured that pail in boiling water last night. It s cleaner than your teeth. במהלך 7 ממשיכה האם להטיח עלבונות בקלר. סגנון דבריה רווי עוינות וזלזול. בניגוד לאסטרטגיות הריכוך שבהן נקטה במהלך מספר 5, שוב אין היא טורחת לרכך את הפגיעה בקלר. לא אכפת לה שהעלבון של קלר חמור פי כמה בשל נוכחותו של כריס במעמד. היא פוגעת פגיעה חמורה בדימוי החיובי שלו ועושה זאת בפרהסיה. מבחינת התוכן הפרופוזיציוני, ההשוואה בין חפץ, כלי קיבול לזבל, לבין שיניו של בן אנוש בשר ודם פוגענית ומעליבה. דבריה של האם ברורים וישירים וההשתמעות שלהם אינה תלוית-הקשר אלא נטועה במובן של המלים הנהגות. אלא שדברי הגנאי שהאם מטיחה בקלר נופלים על אזניים ערלות. קלר מתעלם מדברי אשתו. דומה כי בתקשורת ביניהם נוצר קצר ובין השניים מתנהל דו-שיח של חרשים. (8) Keller: And I don t understand why, after I worked forty years and I got a maid why I have to take out the garbage. המהלך נפתח במילה,"and" עדות לקו מחשבה רצוף ועקבי של קלר ולכוונתו להמשיך במונולוג שבו החל במהלך 6 בו ש ם דגש על איתנותו הפיננסית וק בל על העוול שנגרם לו. הוא עושה זאת בעקביות במהלכים מספר 6 ו- 8. השאלות העקיפות שאת תקפותן הוא מבקש לבסס מעידות על תסכולו ועל התעלמותו מהפעולות מרחיקות הלכת והמאיימות של האם על הדימוי הציבורי החיובי שלו. קלר מתעלם מההשוואה המשפילה בין נקיון שיניו לנקיון פח האשפה ומעדיף להתרכז בדרישתה של האם, שלפיה עליו לחלץ את השקית מהאשפה. הוא מתרעם על כי עליו לעשות פעולה זו על אף עושרו הרב. במקביל, מנהלת גם האם מעין מונולוג - במבעים 3, 5 ו- 7 - כשקו המחשבה בהם רצוף ועקבי ועוסק בהטחת האשמות ובביצוע פעולות המאיימות על הדימוי הציבורי של קלר, ללא שימוש באמצעי ריכוך. כל אחד מן השניים מנסה בדרכו להבנות יחסי כוח: האם בנקיטת פעולות בלתי מידתיות המאיימות על הדימוי הציבורי של קלר