כללים בבניית שאלון

כללים בבניית שאלון על השאלות להיות מוצגות בבהירות ולהיות קריאות וידידותיות. שאלות הכוללות קטיגוריות תשובה חייבות לכלול הבחנה ברורה וחד משמעית בין הקטגוריות. כל שאלה חייבת להיות רלוונטית להיבט מסויים של המחקר. חובה לקשר בין השאלות לאחד מן המשתנים, רצוי שמרבית השאלות יקושרו למשתנה התלוי בעבודה. יש להימנע משאלות מעורפלות, לא ספציפיות והיפותטיות. יש להימנע משאלות מדריכות. יש להימנע משאלות מביכות רגשניות או מאיימות. יש להימנע משימוש במילים אקדמיות מיותרות או מסורבלות. יש להשתדל להשתמש בשפתו של הנחקר במידת האפשר, ואם הדבר בלתי אפשרי, יש להשתמש בשפה פשוטה ולא בביטויים מורכבים, העשויים להקשות על הבנת הנחקר. רצוי שיהיה מעבר הגיוני משאלה לשאלה- רציפות לוגית בין השאלות..1.2.3.4.5.6.7.8.9 סדר השאלות שאלות ניתן להציג באופן אקראי או שיטתי. קיימים שני רצפים אשר נמצאו כיעילים ביותר להנעת הנחקרים לשיתוף פעולה ולהפקת מידע פורה: רצף המשפך ורצף המשפך ההפוך. רצף המשפך - כל שאלה נוספת קשורה בשאלה הקודמת והיקפה מצטמצם והולך. לדוגמא: כאשר אנו באים לבדוק גיבוש עמדות חברתיות על פי סוג המדיה אליה חשופים אנשים. o מהן לדעתך הבעיות המרכזיות העומדות בפני העם היום o מכל הבעיות שהזכרת, מהי לדעתך הבעיה המרכזית ביותר, o היכן קיבלת את רוב המידע על הבעיה הזו o האם אתה נוהג לצפות בחדשות גישת המשפך מסייעת לנחקר להיזכר בפרטים. רצף המשפך ההפוך - כאן באות השאלות הרחבות בעקבות השאלות הצרות. כאשר נושא המחקר אינו יוצר אצל הנחקרים רצון חזק לתקשר, אם בגלל טווח הזמן מאז אירוע מסוים, או בשל חוסר עניין, יכולה הצגת השאלות הצרות לסייע. למשל: o האם עברת מלחמה כלשהי o אלו מן המלחמות שעברת אתה זוכר בעוצמה הרבה ביותר o מה גורם לכך שדווקא את המלחמה הזו אתה זוכר בעוצמה רבה עמוד 1 מתוך 7

המבנה הצורני של השאלון לשאלון צריכה להיות צורה נאה על מנת שיהיה קל לקרוא בו ונוח להשיב עליו. 1. השאלות צריכות להיכתב ברווח כפול ורווח נוסף בין שאלה לשאלה. 2. בעבודה זו הנך נדרש שהשאלון יהיה מורכב מ 15-20 שאלות, מתוכן 3-5 שאלות אינפורמטיביות 3. )רצוי שימוקמו בתחילת השאלון(. ההנחיות למתן התשובות חייבות להיות בהירות ולהיכתב בראש השאלון. 4. אם קיימות שאלות פתוחות, יש להשאיר מספיק מקום לכתיבת התשובה. 5. צורתו הכללית של השאלון צריכה להיות מקצועית וצריכה ליצור את הרושם שזהו מסמך 6. שמתייחסים אליו בצורה מכובדת. יש להעדיף הדפסה מצד אחד של הנייר. 7. יש להקדים לשאלון מבוא קצר ולציין בו את מטרת העבודה, מהות השאלון והשימוש בו, שמירת 8. אנונימיות ודברי תודה. יש לתת הנחיות בדבר מסירת השאלונים לחוקר ומועד מסירתם. 9. 01. יש לבדוק את השאלון מבחינה אתית, ולהקפיד שלא יהיו בו הטיות ערכיות מצד החוקר. שלבים בבניית השאלון הכנה- ראשית עליך להחליט על הצורה המתאימה של השאלון ולהגדיר את דרך העברתו. עליך 1. לחפש שאלות רלוונטיות לרבות שאלות משאלונים, שכבר פותחו ע"י חוקרים אחרים. אם מצאת החוקר כלי מחקר, שעבר כבר מבחני מהימנות ותוקף, יש לבחון את אפשרות השימוש בהם. יצירת הטיוטה הראשונה- עליך להחליט על מספר שאלות בדרך כלל יותר מהכמות ההכרחית 2. ולכתוב אותן. בחירת השאלות מסתמכת על החומר הביבליוגרפי. ביקורת עצמית- בחן את שאלותיך מבחינת רלוונטיות לנושא, בהירות ופשטות ובדוק האם 3. השאלות עונות על הדרישות שצויינו לעיל. בדיקה חיצונית- מסור דגם של השאלון למנחה לבדיקה. 4. לאחר שהתייעצת עם המורה המנחה בצע את התיקונים בדיקה מחדש ותיקון של השאלון- 5. הדרושים. יצירת השאלון הסופי- לאחר יצירת השאלון הסופי ערוך הגהה. 6.

איך כותבים שאלות הבסיס לכל הראיונות והשאלונים היא השאלה. קאהן וקאנל ( 1957( הציעו ששאלון חייב לשרת שתי מטרות: הוא חייב לתרגם את מטרות המחקר לשאלות ספציפיות, שהתשובות עליהן יספקו את הנתונים הנדרשים לבניית ההשערות. הוא חייב לסייע לחוקר להניע את הנחקר באופן שהמידע הדרוש יתקבל. אלו הן המטרות למענן נעשית השאלה מוקד שסביבו נבנה השאלון או הראיון. ארבעה שיקולים מרכזיים כרוכים בכך: ניסוח השאלה, שאלה ישירה או עקיפה, שאלות פתוחות או סגורות, שאלות מנחות, סדר השאלות. ניסוח השאלה: יש לנסח את השאלה באופן בהיר וברור. על מנת שתהיה מובנת לנחקר באופן אליו התכוון החוקר. קיימת אפשרות סבירה שאוצר המילים של החוקר יהיה שונה מאוצר המילים של אוכלוסיית המחקר שלו. אם הנחקרים הם אנשים מכל שדירות החיים, על אוצר המילים של החוקר להיות מובן לבוגר בית ספר יסודי ממוצע. בנוסף, קיימות מילים רבות הניתנות למגוון רחב של פירושים. למשל המילה "ליברל" יכולה להתפרש כמתייחסת לחינוכו של אדם, לעמדתו הפוליטית, לחיי המין שלו, וכד'. מאידך אם אנו שואלים את השאלה " האם אתה חושב את עצמך לליברל במובן הפוליטי", מנחה את הנחקר להשתמש במסגרת ההתייחסות הפוליטית, בהשיבו לשאלה. ניסוח השאלה דורש שהנחקר יבין את השאלה ושיהיה לה מובן אחד ושווה לכל נחקר. שאלות ישירות ועקיפות: שאלה ישירה, כשמה כן היא. שואלת ישירות את הנחקר על עצמו, על עמדותיו, דעותיו, וכד'. בשאלה עקיפה הנחקר מתבקש לענות על שאלה, הנותנת בעקיפין מידע על הנושא המעניין את החוקר. הבולטת מבין השאלות העקיפות היא שאלת ההשלכה. זוהי שאלה שבמסגרתה נשאל הנחקר על אנשים אחרים, כאשר בבסיס ניצבת ההנחה שהנחקר יענה תשובה לגבי עצמו. יתרונה של שאלה זו בכך שניתן להגיע דרכה למידע בלתי מחמיא לגבי הנחקר, עמדותיו וכד'. למשל: "מרבית בני האדם משקרים, או "סוחבים דברים מחנויות",או מעיינים בעיתוני פורנו לפחות פעם אחת בחייהם". 1. מסכים 2. לא מסכים שאלה ישירה: האם עשית אי פעם אחד )או כמה( מן הדברים הבאים: 1. שיקרת 2. סחבת מחנויות 3. עיינת בעיתוני פורנו סביר להניח שהתשובות לשאלה הראשונה תהיינה שונות מן התשובות לשאלה השניה. שאלות פתוחות וסגורות: השאלות יכולות להיות או פתוחות או סגורות. בשאלה סגורה מוצעת לנחקר סדרה של תשובות מתוכן הוא מתבקש לבחור באחת המתאימה לו ביותר. לדוגמא:

"נשים יכולות למלא תפקידים בכירים במשק במידה רבה של הצלחה" )כאשר מתכוונים לחקור עמדות בקשר לשוויון( 1( מסכים בהחלט 2( מסכים 3( מתנגד 4( מתנגד בהחלט שאלות סגורות הן קלות לשאילה ולמענה. אין הן דורשות כתיבה כלשהי, וניתוח שלהן אינו מסובך. חסרונן העיקרי בכך שהן עלולות להכניס הטיה אם ע"י כפיית הנחקר לענות על אחת החלופות שהוכתבו לו ע"י החוקר, ואם ע"י גרימה לנחקר לחשוב על אפשרויות שלא עלו קודם לכן על דעתו. בשאלות פתוחות אין תשובות מוכנות לבחירה. ותשובות הנחקרים נכתבות במלואן. לדוגמא: "האם לדעתך יכולות נשים למלא תפקידים בכירים במשק בהצלחה?" או "מהי עמדתך בקשר לשילובן של נשים בעמדות בכירות במשק". יתרונן של השאלות הפתוחות בכך שהן מאפשרות גמישות רבה ואינן אינן כופות על הנחקר שאלות המוכתבות לו מראש. יש בהן אפשרויות להעמיק, החוקר יכול )כאשר מדובר בראיון( להבהיר אי-בהירויות, והן מעודדות קשר חי. אולם כחסרון, הן קשות למענה, ועוד יותר קשות לניתוח. על החוקר להכין מסגרת קידוד, על מנת למיין את התשובות השונות, ובתהליך זה עלולים פרטי מידע שסופק על ידי הנחקר, ללכת לאיבוד. הלימותן של השאלות הפתוחות והסגורות תלויות במספר גורמים: מטרות השאלון )או הראיון( - שאלות סגורות הולמות יותר כאשר מטרת החוקר להנחות א הנחקר להביע הסכמה או אי הסכמה לעמדה מפורשת. אך כאשר מעוניין החוקר להגיע אל התהליכים באמצעותם גובשו העמדות השונות, השאלה הפתוחה יכולה להתאים יותר. רמת המידע של הנחקר בקשר לנושא הנידון. שאלות פתוחות מספקות הזדמנויות לחוקר "לעלות" על חוסר מידע אצל הנחקר. בעוד שלא כן הדבר לגבי שאלות סגורות. גיבוש עמדות - השאלה הפתוחה טובה במקרים בהם הנחקרים עדיים לא גיבשו לחלוטין עמדה בנושא מסוים. במקרים כאלה שאלה סגורה עלולה לכפות על הנחקר משהו שונה ממה שהיה בוחר לו ניתנה לו בחירה חופשית. שאלה סגורה דורשת פחות הנעה לתקשר מצד הנחקר, והתגובה עצמה פחות גלויה מאשר במקרים של שאלה פתוחה. חוקר המשתמש בשאלות סגורות עשוי להיתקל פחות בסירובים תכופים למענה. לעתים יש מקום לשאול את אותה השאלה באופן פתוח ובאופן סגור הדבר יכול להעלות מידע שהחוקר עצמו לא העלה על דעתו במסגרת האפשרויות שעמדו בפניו. שאלות מנחות: זוהי שאלה המנוסחת באופן כזה שהיא נראית לנחקר כאילו החוקר מתכוון לתשובה מסוימת. למשל שאלה המתוכננת לעורר עמדות כלליות כלפי מחאה חברתית יכולה להיות:"כיצד א תה חש לגבי הפגנות המחאה של האתיופים בפרשת השלכת הדם". אותה שאלה כאשר היא מנוסחת באופן מנחה תהיה: "האם היית אומר שאתה בעד הפגנת

האתיופים בנושא השלכת הדם?". סוג נוסף של שאלות מנחות עושות שימוש במילים בעלות מטען רגשי חזק אם לחיוב או לשלילה. מילים כמו: "רעב", "יפה", "יורד" "שמאל" וכד'. גורמות לנחקרים להגיב לא כל - כך לנושא המוצג בשאלה כמו למשפט הטעון בעצמו. למשל : "ניתן לקבל בהבנה מעבר לארץ אחרת מסיבות כלכליות". "ניתן לקבל בהבנה ירידה מן הארץ מסיבות כלכליות" המילה "ירידה" על משמעויותיה הנורמטיביות משנה את השאלה.

תוקף ומהימנות בעיה מרכזית במחקר החברתי היא התאמה בין המונח התיאורטי לבין המונח התצפיתי. על החוקר להבטיח התאמה בין ההגדרה האופרציונלית שניסח לבין ההגדרה הנומינלית. התאמה מלאה בין ההגדרה האופרציונלית לבין ההגדרה הנומינלית של המשתנה פירושה תוקף של ההגדרה האופרציונלית. כלי המחקר תקף כאשר הוא בודק את המשתנה הנחקר ורק אותו. קיימים שני מקרים של חוסר התאמה בין ההגדרה הנומינלית לבין ההגדרה האופרציונלית: חוסר מיצוי- קיים כאשר כלי המחקר אינו ממצה את המושג הנבדק. לדוגמא המונח "סטודנט" - הגדרה אופרציונאלית שאינה ממצה: אדם הלומד באוניב רסיטאות תל- אביב וירושליים. הגדרה זו אינה ממצה את האפשרויות שהסטודנט ילמד בחיפה, באר שבע וכד'. חוסר בלבדיות- קיים כאשר כלי המחקר אינו מזהה רק את התכונות של המשתנה הנחקר אלא גם תכונות נוספות. לדוגמא הגדרה אופרציונלית לסטודנט- סטודנט הוא מי שלומד במוסד רשמי להשכלה. על פי הגדרה זו יוגדרו כסטודנטים גם תלמידי בית ספר יסודי ותיכון. המיצוי נקבע על פי שני גורמים: טווח המדידה של כלי המחקר- כאשר השכלת הנבדק נמדדת באמצעות השאלה "האם יש לך השכלה אקדמאית?", אנו משיגים פחות מיצוי של המשתנה מאשר באמצעות השאלה "מהו מספר שנות הלימוד שלך?". רגישותו של כלי המחקר- היא האפשרות להבחין בשינויים קטנים בתופעה הנחקרת. לדוגמא הוצגה לנבדקים שאלה: "האם אתה תומך במדיניות הממשלה בנושא מניעת טרור?" חוקר א- נתן לנחקרים שתי אפשרויות תשובה- כן או לא. חוקר ב' נתן להם 4 אפשרויות תשובה- חוקר זה יהיה יותר רגיש להבדלים בעמדות הנחקרים מחוקר א'. מהימנות - כלי מחקר הוא מהימן כאשר שימוש חוזר בו ייתן אותן תוצאות. קיימות שתי דרכים עיקריות לבדיקת המהימנות של כלי המחקר: מושגת כאשר מספר חוקרים מגיעים לממצאים זהים )או דומים( מהימנות בין אישית- בניתוח השאלון. מהימנות שחזור- מושגת כאשר תנאים שאינם קשורים לחוקר כמו מקום, זמן ומצב הרוח של הנבדקים אינם משפיעים על תוצאות הבדיקה. לדוגמא: בדיקת מבחן בשני מועדים- פעם אחת לפני גירושיו של הבודק ופעם לאחר מכן.

בדקה האחרונה בדוק את עצמך האם בנית את השאלון בהתאם לכללים הבאים: גודל השאלון- האם הוא ארוך מדיי, קצר מדיי? 1. האם כל השאלות רלוונטיות לנושא המחקר, האם קיימות שאלות מיותרות? 2. האם השאלות ממוקדות בנושא? 3. האם יש צורך בכך שאלה? האם אין חזרה מיותרת על שאלות? 4. האם השאלות בהירות, מובנות? 5. האם קיימות שאלות לא אתיות? מאיימות? מתנשאות? 6. האם ניתן די רווח בין שאלה לשאלה? האם יש רווח ברור בין קטגוריות התשובה? 7. האם קטגוריות התשובה שונות באופן ברור זו מזו ואין חפיפה ביניהן? 8. האם כיסית את כל אפשרויות התשובה לשאלותיך? 9. 01. האם כיסית את מרבית ההיבטים החשובים של המשתנה התלוי? 11. האם ניתנו כל ההנחיות הדרושות למילוי השאלון? 21. האם השאלון בכללותו נראה לך "ידידותי" לנשאל?