מסע אל העבר יום שני, ר"ח שבט הנאום האחרון יוסף רזניק רגע לפני הכניסה לארץ ו- 47 ימים לפני פטירתו, פותח משה רבנו בנאומו הגדול האחרון. "ו י ה י ב א ר ב ע ים ש נ ה )ליציאת מצרים(, ב ע ש ת י ע ש ר ח ד ש )החודש ה- 11, הוא חודש שבט( ב א ח ד ל ח ד ש, ד ב ר מ ש ה א ל ב נ י י ש ר א ל כ כ ל א ש ר צ ו ה ה' א ת ו א ל ה ם" )דברים א', ג'(. האיש שאמר על עצמו " לא א י ש ד ב ר ים א נ כ י", זכה מאת הקב"ה ביכולת דיבור מופלאה: לאורך חומש דברים כולו הוא מלמד ומדריך, מזהיר ומעודד, מוכיח ומברך, מזכיר אירועים מן העבר ומנבא את העתיד. מצוואתו זו של משה מתגלה אהבתו הגדולה לעם ישראל, ורצונו שהם ילכו בדרך הטובה, "ל מ ע ן י א ר יכ ן י מ י ך ול מ ע ן י יט ב ל ך, ע ל ה א ד מ ה א ש ר ה' א - לה י ך נ ת ן ל ך". יום שלישי, ב' בשבט - איש המלחמות המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי היה שליט חזק ותקיף. הוא היה נכדו של שמעון, אחיו של יהודה המכבי, ועלה לשלטון בשנת ג' תרנ"ז )103 לפני סה"נ(. בשנות שלטונו פעל רבות כדי להרחיב את גבולותיה של מדינת יהודה. אמנם ביהודה עצמה נהג ינאי ברודנות, הוא נטל לידיו את כל סמכויות השלטון, בניגוד לקודמיו שהנהיגו את העם בשיתוף הסנהדרין ונציגי הציבור. הוא זלזל בחכמי התורה והעדיף על פניהם את ה"צדוקים", כהנים עשירים שהיו קרובים לתרבות הנוכרית. המשנה מתארת מאורע שהתרחש בבית המקדש בחג הסוכות, ובו זלזל ינאי בפומבי במצות ניסוך המים, והעם הכועס רגם אותו באתרוגים שבידיהם.
לאחר תקופה ארוכה של מתיחות פרץ מרד גלוי שנמשך מספר שנים. ינאי דיכא את המרד באכזריות בעזרת צבא שכיר של חיילים גויים, שהרגו אלפי יהודים. ממש לאחרונה נמצא בחפירות ב"מגרש הרוסים" בירושלים, קבר אחים של אנשים שנהרגו בחרב, ולדעת החוקרים הוא מתקופתו של ינאי. ינאי האמין שחכמי התורה מתנגדים לו, ולכן הוציא להורג את כל חכמי ישראל, פרט למעטים שהצליחו לברוח למצרים. בסופו של דבר חזר השקט לממלכה והחכמים הגולים חזרו לארץ, ובראשם שמעון בן שטח המוכר לנו ממסכת אבות )א', ט'(, שהיה אחיה של המלכה שלומציון. כשחלה ינאי את חוליו האחרון, הוא אמר לאשתו את המשפט המפורסם: "אל תתייראי מן הפרושים )=החכמים( ולא ממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועין". אלכסנדר ינאי נפטר בגיל 51, ביום ב' בשבט ג' תרפ"ד )76 לפני סה"נ(. יום שישי, ה' בשבט - השליחים שלא חזרו ה' בשבט תש"ח )1948( הוא יום נפילתה של 'מחלקת הל"ה'. בתקופת מלחמת השחרור, היו יישובי גוש עציון נתונים תחת מצור ערבי, וסבלו ממחסור חמור בלוחמים, בנשק ובתרופות. לעזרתם נשלחה מחלקה של שלושים וחמישה לוחמים, שהיו אמורים להגיע לגוש בהליכה רגלית מאזור בית שמש. המחלקה יצאה לדרכה בלילה, אך בגלל עיכובים שונים היא לא הספיקה להגיע ליעדה, והתגלתה בידי ערביי האזור. לאחר קרב גבורה שנמשך יום שלם מול אלפי ערבים, נפלו בסופו של דבר כל הלוחמים. היה זה אחד האסונות הכבדים בזמן המלחמה. כאשר הגיעו החללים לקבורה בירושלים, חלק מן הגופות לא היו ניתנות לזיהוי. משום כך ביקש רבה של ירושלים מהצדיק רבי אריה לוין זצ"ל לערוך 'גורל הגר"א', כדי לזהות את החללים. רבי אריה נענה לבקשה וערך את הגורל באמצעות פתיחת ספר תנ"ך בדרך מיוחדת. באורח פלא, כל אחד מהפסוקים שיצאו בגורל הזכיר את שמו של אחד מהחללים, וכך הם זוהו והובאו לקבורה.
כל הזכויות שמורות גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל )ע"ר 58-037849-5( רחוב בני ברית 18, ירושלים טל. 02-5022881 פקס. 02-5022991 ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה ישיבה תורנית לצעירים מדרשיות ערב לנוער מדרשת יהדות לבנות שיעורים והרצאות הכוונה וייעוץ מחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור אתר 'שלום לעם'. 'שלום לעם'. באפליקציה
858 להאיר את הנשמה פרשת וארא, כ"ח בטבת תשע"ט 5 בינואר 2018 עיקול מסוכן > מבט אל החיים העלון מוקדש לכבוד חתן בר המצווה אורי ארביבו נ"י
מבט אל החיים טעות כפולה תמיר שלום "מה זאת אומרת אין משלוח?!" נשמע קולו המתוסכל של תומר מבעד לאפרכסת: "זה לא ייתכן! אני חייב את המשלוח בדחיפות!" אבל המזכירה רק אמרה לו שוב בעדינות ובפעם המי יודע כמה, שהיא אמנם מאד מצטערת, אבל השליח לא יהיה פנוי בשעתיים הקרובות. "ואם בכל זאת יתפנה השליח" הספיקה לנצל את השתיקה הקצרה שלו: "הוא יגיע אליכם מיידית!" תומר ניתק את השיחה בזעם לא לפני שהספיק להבטיח לה שוב שזו הפעם האחרונה שהוא עובד איתם. בתור סמנכ"ל השיווק והתפעול של מפעל מצליח הייתה לתומר מדי יום שבשגרה, עבודה מאסיבית ולחוצה. הוא היה אחראי על כל משאבי החברה ובנוסף ניהל את מערך המכירות של החברה. אבל אין ספק שאותו יום היה הלחוץ ביותר היה עליו להתארגן לקראת בואה של משלחת חשובה מחו"ל שקבעה פגישה עם חברי הדירקטוריון של החברה לשעה עשר בבוקר. הוא היה צריך לדאוג לכל פרטי הפגישה החשובה שכללה ארוחת בוקר חגיגית, סידור אולם הפגישות, סיור במפעל ועוד פרטים קטנים חשובים ומעצבנים. בשעה תשע הכול כבר היה נראה מאורגן - עד לשיחת הטלפון המתסכלת מחברת הקייטרינג שהרתיחה את זעמו והעלתה אותו לגבהים. כבר אתמול הוא דאג להזמין את ארוחת הבוקר מחברת הקייטרינג שעמה היה רגיל לעבוד, אלו הבטיחו להביא את האוכל עם השליח שלהם, אלא ששעה לפני הגעת המשלחת לפגישה נזכרו להודיע לו מחברת הקייטרינג שהמשלוח המתוכנן בוטל, בגלל פקק גדול שבו נתקע השליח. עובד פנוי לא היה לו באותה שעת בוקר מוקדמת, מה שאומר שבנוסף על כל
הלחץ והעומס הקיים, הוא כנראה יצטרך לרדת לרחובות התל-אביבים הפקוקים והעמוסים, לחפש מקום חניה בסיכוי קלוש, ולהעמיס על רכבו את ארוחת הגרומה המיועדת לאורחים החשובים. הרבה ברירות לא היו לו והזמן פעל לרעתו. הוא סידר עוד כמה עניינים, ונכנס למגרש החנייה של המפעל על מנת לצאת עם רכבו ולהביא את המשלוח. בעוד הוא יוצא עם הרכב משער החניון, טרנזיט מסחרית לבנה צפרה לו שתי צפירות קטנות, נהג הטרנזיט פתח את החלון וביקש ממנו: "תעשה לי טובה, ישליכאןאיזוסחורהלפרוקעבורהמפעל.תוכללפתוחלילרגעאתהחניון?" אילו היה מדובר ביום שגרתי - כנראה שהיה נענה תומר לבקשתו באדיבות, אך מכיוון שהוא היה לחוץ ועצבני הוא הורה לנהג הטרנזיט הנכבד בתנועות אצבע בלבד, שאין על מה לדבר ושיחפש לו דרך אחרת לפרוק את סחורתו והוא נסע במהירות לחנות הקייטרינג להביא את המשלוח. לאחר זמן ממושך ומתסכל מורט עצבים בפקקים, חוץ מהזמן שלקח לו למצוא חנייה, הגיע תומר סוף סוף אל החנות: "בקשר להזמנה למפעל" אמר בחוסר סבלנות: "באתי לקחת את ההזמנה בעצמי" אמר, תוך כדי שהוא מדגיש בזעם את המילה האחרונה. העובד ניגש לראות היכן נמצאת ההזמנה, אך בידיים ריקות: "מצטער אדוני, אני לא רואה שההזמנה שלך נמצאת כאן" אומר העובד באדישות. תומר הרגיש שעוד רגע הוא פשוט מתפוצץ: "עשיתי אתמול הזמנה", התחיל לומר בקול רגוע ושקט יחסית שלאט לאט הלך וגבה: "ואמרו לי
שאין משלוח, אז שרפתי את הזמן שלי והגעתי בעצמי, ואתם אומרים לי שההזמנה שלי לא נמצאת?!" סיים את המשפט בצעקה. לשמע הצעקות הרמות הגיע למקום מנהל המשמרת. ולאחר בירור קצר הוא אמר לו בנינוחות: "אין לך מה לכעוס אדוני, ההזמנה שלך אכן לא כאן, וזאת משום שהיא כבר נשלחה אליכם למפעל כבר בשעה תשע" מנהל המשמרת הציץ בשעון והוסיף: "אני מאמין שהיא כבר הגיעה אליכם" תומר כבר התחיל להרגיש סחרחורת: "אבל אמרו לי שאין שליח, שהוא תקוע בפקק או משהו כזה." המנהל הנהן בראשו: "נכון. אבל כשראינו עד כמה חשובה לך ההזמנה הזאת, החלטנו בכל זאת לשלוח לך שליח אחר..." תומר נשם עמוק, מנסה להירגע. "טוב, תן לי את הטלפון של השליח אני כבר יקבע אתו" הוא יצא מהחנות והחל לנסוע חזרה לכיוון המפעל בתקווה להספיק ולהגיע לפני השליח, הטלפון מצלצל והשליח עונה. "כן, שלום לך, מדבר תומר מהמפעל. עוד כמה זמן תגיע בערך?" "הייתי כבר במפעל שלכם." משיב השליח. "נו!" שואל תומר בעצבנות: "הגעתי למקום כדי לפרוק את הסחורה, אבל כשרציתי להיכנס לשער החניון, איזה עובד חסר סבלנות לא הסכים לפתוח לי את שער החניון, אז לא הייתה לי ברירה והתקדמתי עם הסחורה חזרה לקייטרינג שלנו..." תומר התקשה לבלוע את רוקו ולהבין עד כמה טיפש היה שנהג בקשיחות לשליח המסכן שבסך הכול רצה להיטיב ולעזור לו. אם היה רק פותח את השער עבור השליח ומבין במה מדובר, היה חוסך לעצמו הרבה זמן וכאבי ראש... *** אלפי סיפורים מהסוג הזה קורים בכל רגע נתון באיזשהו מקום - 'החיפזון מן השטן' אומר הפתגם העממי והסיפור הזה הינו דוגמא קלאסית לאדם אחד שנהג בחוסר סבלנות והפסיד, בגלל הפזיזות של עצמו. אם נלמד להרגיע את עצמנו, להוריד קצת את הלחץ ולהתייחס בכבוד ובאדיבות לאחרים, קרוב לוודאי שבסוף זה יחזור גם אלינו...
יהודי בלב )מתוך מדור 'סיפור צעיר'(
סיפור לשבת עיקול מסוכן מיכאל ראם "למה אתה נוסע מכאן?" שאל אפי. הוא באמת לא הצליח להבין מדוע צ'יקו עושה סיבוב כזה גדול כדי להגיע לרחוב שבו הם מתגוררים. אפי ניסה לתרץ את עצמו בכך שהוא חושש מפקקי תנועה, אבל גם הוא הבין שאין שום סיבה שסתם ביום בהיר פתאום ייווצרו פקקי תנועה בשכונה כה קטנה וצדדית. עברו עוד מספר שבועות ושוב פעם הצטרף צ'יקו לאפי בדרכם הביתה לאחר יום העבודה ולהפתעתו שוב האריך אפי את הדרך במספר דקות, כשהוא עורך עיקוף בלתי מוסבר גם הפעם ניסה אפי להתחמק בתואנה שהוא שמע משכנו לבניין שאמורות להתבצע עבודות בכביש ולכן הוא בחר בדרך העוקפת. אבל צ'יקו אפילו לא ניסה להתווכח ובליבו גמלה ההחלטה שהוא חייב לברר מה פשרם של הסיבובים הללו, שאפי מתעקש לבצע פעם אחר פעם. כבר למחרת פנה צ'יקו למישל חברו של אפי למחלקה וסיפר לו את הסיפור המוזר. מישל ניסה לומר לצ'יקו שהוא סתם מדמיין, אבל אפי הרגיש שגם הוא מסתיר משהו וניסה ללחוץ עליו שיספר לו את הסיפור האמיתי ולא ידחה אותו בתירוצי קש שאפילו הוא לא מאמין בהם: "אתה יודע מה, אני אדבר עם אפי ואם הוא יסכים אני אשתף אותך בעניין" נכנע מישל. ואכן כבר למחרת שוחח עם אפי על העניין ואפי אמר: "אם הוא כל כך רוצה לשמוע מה הסיפור שיגיע אלי ואני אספר לו" וסיים את השיחה. צ'יקו שהיה כל-כך סקרן לדעת מהו הפתרון לתעלומה לא יכל עוד לחכות
והמתין לסוף היום, הוא דאג מבעוד מועד להודיע לאפי שהוא מצטרף אליו היום לנסיעה וחיכה שהתעלומה תיפתר. ומיד בתחילת הנסיעה אפי התחיל לספר: "גרשון היה חברי לכיתה, אך בניגוד אלי שהייתי ילד בולט וחברותי היה גרשון נמצא בשולי החברה, באחד הבקרים בדרך לעבודה אני מבחין במשאית הובלות המתקרבת אל קצה הרחוב בו אנו מתגוררים ונעצרת ליד וילה גדולה ומושקעת, והנה להפתעתי אני רואה את גרשון שהתבגר ב- 30 שנה שחלפו מאז לימודינו, עומד שם ומסביר לפועלים להיכן להוביל כל דבר ומיד הבנתי כי הוא זה שרכש את הווילה היוקרתית, תחושת החמצה התגנבה לליבי באותו רגע, איך גרשון חסר הכישרון הצליח כל-כך עד שרכש וילה יוקרתית שכזאת. לאחר מעשה הבנתי כי הווילה הזו לא ממש שווה הרבה והיא זקוקה לשיפוץ רציני. הדבר הרגיע את הרגשתי מעט, אבל לאחר מספר ימים כשעברתי ליד הווילה של גרשון ראיתי בחניה שלושה רכבי יוקרה שכמוהם כמעט ולא רואים על הכביש, בזה כבר לא יכולתי לעמוד ובכל פעם שהייתי עובר ליד הבית, היה נצבט לי הלב לראות את שלושת הרכבים היוקרתיים, כאשר אני נוסע ברכב שאמנם חדיש ומשוכלל אבל אינו מתקרב אפילו לאחד מהרכבים האלו". אפי האט בכניסה לרחוב והחנה את מכוניתו: "מאז אני פשוט לא מסוגל
לעבור ליד ביתו של גרשון" סיים אפי את סיפורו ולפתע שם לב שבזווית פיו של צ'יקו מופיע חיוך קטן: "יש מזג אויר מאד טוב עכשיו מה דעתך על איזה טיול קטן באוויר הצח?" שאל צ'יקו. הם החלו לצעוד ואפי שם לב שצ'יקו מתקרב לעבר ביתו של גרשון: "אני רוצה שתראה משהו!" אמר צ'יקו ששם לב שאפי מהסס להתקרב, הם התקרבו אל החניה הגדולה ואכן זו לצד זו עמדו שם שלושת הרכבים "תסתכל טוב אפי אתה רואה כאן משהו מוזר?" שאל צ'יקו. אפי התבונן היטב אבל לא הצליח להבחין במשהו מיוחד: "בא נתקרב יותר" הציע צ'יקו ולפתע הבחין אפי במשהו מוזר מבעד לחלונות השחורים של אחד הרכבים היה ניתן להבחין כי הוא ריק מבפנים ואין בו מושבים "מה זה צריך להיות?" אפי לא הבין מה קורה פה וצ'יקו התנדב להסביר: "כפי שסיפרת לי גרשון הוא בעל מוסך ומתמחה גם בפחחות רכב במסגרת עבודתו הוא נצרך לטפל ברכבים שונים ולעשות זאת בצורה הטובה ביותר, לאחרונה קנה גרשון שלדי פח של שלשה רכבי יוקרה שעברו תאונות קשות והורדו מהכביש לצמיתות - עליהם הוא מתאמן ומבצע עבודות פחחות עדינות, שלושת הרכבים שראית הם בעצם חתיכות פח ללא מנוע או שום דבר פנימי. כך שהרכב שאתה נוהג עליו שווה פי כמה וכמה משלדות המתכת שהפכו אותך לכל-כך לא רגוע" אפי הרגיש פתאום כל-כך טיפש: "השקעתי אנרגיות וזמן רבים כל-כך על כלום על חתיכות מתכת חלולות שלימדו אותי כמה קשה היא הקנאה..." * * * הסיפור הזה אולי נראה קצת קיצוני, אבל יתכן שלכל אחד מאתנו חבוי אי שם בלב דחפים שהם כתוצאה של קנאה. קנאה הוא דבר טוב כאשר הוא מקור לשאיפה והתקדמות, מתוך פרגון אמיתי לאותו אחד שמצליח ולא להרוס לעצמנו את השלווה בגלל הצלחתו של האחר. בפרשה שלנו אנו רואים כיצד פרעה שקינא בעם ישראל שישב בארצו, עשה את הכול כדי להכניע אותו וגם כשמתברר לו כי שעם ישראל אינו מתכונן להילחם בו, עדיין הקנאה מעבירה אותו על דעתו עד לסוף המר של עשרת המכות הקשות שהחריבו את מצרים...
סיפור צעיר פ נ ים כ ח וץ "א נ י י ה וד י ב ל ב", ה וא מ ש פ ט ד י נ פ וץ, ומ ב ט א מ ין ת ח ו ש ה ש ה י ה ד ות ד י ל ה ב ע ב וד ת ה ל ב, ב פ נ ימ י ות ז כ ה, ב ר ע י ונ ות ט ה ור ים וב כ ו נ ות ט וב ות. ו ה מ ע ש ים?! ד יו יד ס וח ר ע ש יר ה י ה, ע ס וק ו ב י ב וא וב ש ו וק ב ין י ר יד י ה ע נ ק ש ב ע ר י א ר ו פ ה ש ל פ ע ם ה וז יל ה ל כ יס ו ה ון ש ר ק ה ל ך ו נ צ ב ר. ב א ח ד מ מ ס ע ות יו ל א ח ד ה י ר יד ים ה ג ד ול ים ה וא נ ק ל ע פ ע ם ב ד ר כ ו ל ס ופ ת ש ל ג ים א ימ ת נ ית. ה וא נ א ל ץ ל ס ט ות מ ד ר כ ו ול ח פ ש מ ח ס ה ע ל א ם ה ד ר ך ע ד ש ת ש כ ך ה ס ע ר ה. ר א ש ה כ פ ר א ד ם ט וב ל ב פ ת ח ב פ נ יו א ת ב ית ו, נ ת ן ל ו ח ד ר מ ש ל ו ו כ ב ד א ות ו ב י ד ר ח ב ה ע ד ש ה ת ב ה ר ו ה ש מ י ם, ו ה ס וח ר י צ א ש וב ל ד ר כ ו. ג ם ב ד ר ך ח ז ור ש ב ה ס פ ור ע ל ע צ מ ו. ה פ ע ם ה ת א ר ח ה ס וח ר ב כ פ ר א ח ר, ג ם ש ם ב ב ית ו ש ל ר א ש ה כ פ ר, ש ק ב ל ו ב ס ב ר פ נ ים י פ ות ו ע ש ה כ ל מ א מ ץ ל ה נ ע ים א ת ש ה ות ו ש ל ה א ור ח. כ ש ה ג י ע ה ס ו ח ר ל ב י ת ו ל א ח ר מ ס ע א ר ך, ז כ ר א ת ח ס ד ם ש ל ה א נ ש י ם ה ט וב ים ש פ ת ח ו ב פ נ יו א ת ב ית ם, ו ש ל ח ל ה ם מ ת נ ות י ק ר ות ע ר ך. כ ל א ח ד מ ה ם ק ב ל צ מ יד ז ה ב י ק ר מ ש ב ץ ב י ה ל ומ ים וב א ב נ י ח ן ב ע ל י ע ר ך ר ב. ה ת ג ל ג ל ל ו ה מ ק ר ה, ו ר א ש ה כ פ ר ה א ח ד ה ז ד מ ן ל ב ק ור נ מ וס ין ב ב ית ו ש ל ר א ש ה כ פ ר ה ש נ י. ה וא נ ד ה ם ל ר א ות א ת י ל ד יו ש ל ה א י ש מ ש ח ק ים ב צ מ יד ז ה ה ל ש ל ו. "צ מ יד כ ה י ק ר כ מ ש ח ק ל יל ד ים?!" ת מ ה ה א ור ח. "א יז ה י ק ר?! ס ת ם צ מ יד ע ש וי נ ח ש ת מ ב ר יק ה ומ ש ב ץ ב א ב נ ים ז ול ות".
- "ה א ם לא ק ב ל ת א ות ו מ פ ל ונ י ה ס וח ר?" - "א כ ן, מ מ נ ו ק ב ל ת י א ת ה צ מ יד ה פ ש וט ה ז ה, כ פ וי ט וב ה ש כ מ ות ו!" ה א ור ח ה ב יע א ת פ ל יא ת ו ב ק ול: " כ פ וי ט וב ה?! א נ י ד ו ק א מ כ יר א ות ו כ א ד ם ט וב ל ב מ א ין כ מ ות ו. א ר ח ת י א ות ו ב ב ית י, ו ה וא ש ל ח ל י צ מ יד ז ה ה ל ש ל ך, ע ש וי ז ה ב י ק ר ומ ש ב ץ ב א ב נ י ח ן נ ד יר ות. א נ י מ ש כ נ ע ש ג ם ה צ מ יד ש ל ך ה וא כ ז ה. ל מ ה א ת ה ח ו ש ב ש ה וא פ ש וט כ ל כ ך?" - " ת ר א ה", ה ס ב יר ה מ א ר ח, "ק ב ל ת י א ת ה צ מ יד ב א ר יז ת ב ד ג ס, ד מ וי ש ק ב ל וי, מ ל כ ל ך ומ ר ב ב ב כ ת מ י ש מ ן ג ס ים. ה ב נ ת י ש ג ם מ ה ש ב פ נ ים לא י כ ול ל ה י ות ה ר ב ה י ות ר ט וב מ מ ה ש ב ח וץ". - " ב א מ ת מ וז ר!" ח ת ם ה א ור ח א ת ה ש יח ה, ת מ ה ע ל ה ס וח ר, "א נ י ד ו ק א ק ב ל ת י א ת ה צ מ יד ב א ר יז ת ש י מ ר ה יב ה, ע ט ופ ה ב נ י ר י ק ר ת י. ה ב נ ת י מ י ד ש מ ד ב ר ב מ ש ה ו י ק ר ע ר ך. ב א מ ת מ וז ר..." ב ת נ וע ה מ ג ש מ ת מ ש ה ו ה ת כ ופ ף ה מ א ר ח ו ל ק ח א ת ה צ מ יד מ י ד יה ש ל ב ת ו ש מ ח ת ה ב ת ק ף, ה צ נ יע א ות ו ב מ ג ר ה, מ ה ש ב ט וח ב ט וח. ע וד ד ק ות א ר כ ות ש וח ח ו ה ש נ י ם ע ל ד א ו ע ל ה א, ע ד ש ה ג יע ה ש ע ת ה א ר וח ה וב ע ל ת ה ב י ת ה ז מ ינ ה א ות ם ל ח ד ר ה א ור ח ים ל א ר וח ת צ ה ר י ם. ה ר יח ש ה ת פ ש ט ב כ ל ה ב י ת ב ש ר ע ל ח ו י ה ג ס ט ר ונ ומ ית א יכ ות ית, ש ל ל ר יח ות ע ל ו ו ה ת ע ר ב ב ו ז ה ב ז ה י וצ ר ים ה ר מ ונ י ה מ פ ל א ה ש ל ת א ב ון. ו א כ ן, ה י ו ש ם ע ל ה ש ל ח ן ס ל ט ים, ד ג ים א פ וי ים, י ר ק ות מ א ד ים וב ש ר ים צ ל וי ים, מ ג ו ן ל ח מ ים ו ש ל ל מ ת א ב נ ים, ח ג יג ה ג ס ט ר ונ ומ ית מ ש ל מ ת. א ך כ כ ל ש ה ש נ י ם ה ת ק ר ב ו א ל ה ש ל ח ן ה ח ל י פ ה א ת ת ח ו ש ת ה ת א ב ו ן ת ח ו ש ת ק ב ס ג וב ר ת ו ה ול כ ת. ה מ א כ ל ים א כ ן ה י ו מ ד ה ימ ים, א ך ה ש ל ח ן ה י ה מ ל כ ל ך ב ש י ר י ה א ר וח ה ה ק וד מ ת, כ ל י ה א כ ל ה י ו ד ב יק ים ומ ט נ פ ים, וכ ל י ה ה ג ש ה
נ ר א ו כ א ל ו לא ר א ו מ י ם י מ ים א ר כ ים. "ע כ ש ו ה ב נ ת י!" א מ ר ה א ור ח. "ה ב נ ת י א ת ה ס וח ר ש ה ת א ר ח כ אן ו ש ל ח ל ך צ מ יד ז ה ב ע ט וף ב ס מ ר ט וט ים מ ל כ ל כ ים. ג ם א ת ה ה ג ש ת ל ו מ ע ד נ י מ ל כ ים ב כ ל ים מ ט נ פ ים, ה פ נ ים ה י ה נ פ ל א, א ך ה ח יצ ונ י ות ה י ת ה ח ס ר ה. ו א ם ת ס ל ח ל י ה ת ע י פ ת י מ ע ט א ול י ת וכ ל ל ת ת ל י מ ט ה ל נ וח. ו לא, א נ י מ מ ש לא ר ע ב. ת וד ה ר ב ה!" כ מ ד מ ה ש ס פ ור ז ה מ מ ח י ש י פ ה א ת ה ה ר מ ונ י ה ה ה כ ר ח ית ב ין ה פ נ ים ו ה ח וץ. ומ ב ה יר ה יט ב מ ה ק ור ה כ ש ה ג וף ש ר וי ב ט נ פ ת, ו ה ל ב נ ק י. *** ש ם א ין ג ב ול ו א ין מ ע צ ור ים, ה כ ל פ ת וח ו ה כ ל א פ ש ר י. ג ם א ם ב מ ע ש יו ה וא מ י צ ג א ת כ ל ה ר ע ש ב א מ ות ה ע ול ם, א ת כ ל ה ש פ ל ו ה נ ב ז ה. ג ם א ם מ ע ש יו מ י צ ג ים א ת ס פ וק ה ח ל ק ה ב ה מ י ב י ות ר ש ב א ד ם, ה וא ע ד י ן ח ש "י ה וד י ב ל ב". י ת כ ן ש י ש ב כ ך ט וב, ב ו ד אי ע ל פ נ י מ י ש ג ם ב ל ב ו א ינ ו ח ש כ יה וד י. א ב ל ז ה לא מ ת ק ב ל. וב ו ד אי ש ז ה לא מ ס פ יק. ה ט ע ון לא נ ש מ ע ה ג י ונ י. א ף א ח ד לא ה י ה מ וכ ן ל ה כ נ יס ל ב ית ו א ד ם ש ה ס ר ח ון נ וד ף מ מ נ ו ל מ ר ח ק ים, ב ט ע נ ה ש א י ש ם ב ת יק ג ב ו ח ב וי ל ו ב ק ב וק ד א וד ור נ ט א יכ ות י. ה י ה ד ות ה יא מ ק ש ה א ח ת ש ל פ נ ים ו ח וץ, ה יא ד ור ש ת ש ל מ ות ו ה ר מ ונ י ה ב ין ה ח יצ ונ י ות ל פ נ ימ י ות, ב ין ה ה ד ר ה ח יצ ונ י ל א צ יל ות ה פ נ ימ ית. י ה וד י ח י ב ל ח ת ר א ל ה ש ל מ ות, ל ה ת מ ס ר ל ע ב וד ה מ ה ות ית ש כ ל ה מ ק ש ה א ח ת, ש כ ל מ ת ב ונ ן י ב ח ין ו י אמ ר " כ ז ה ר א ה ו ק ד ש!" ח י ב ת ל ה י ות ש ל מ ות מ א ח ד ת ב ין פ נ ים ל ח וץ, כ י ה י ה ד ות מ ד ב ר ת א ל ה ג וף ו א ל ה ל ב כ א ח ד, א ל ה פ נ ים ו ע ל ה ח וץ ש מ ש פ יע ים ז ה ע ל ז ה ב ת ה ל י ך ב ל ת י פ וס ק. ה מ ע ש ים מ ו ש כ ים א ח ר יה ם א ת ה ע וש ה, ו ל ב ו ש ל ה ע וש ה ש מ ת ר ח ב ומ ת ע ד ן ב ת ח ו ש ות ר וח נ י ות ד ק ות מ ו ש ך א ת ה ג וף ל ע ש י ה נ וס פ ת, ו ח וז ר ח ל יל ה. ז ה ה ת ה ל י ך, ו ז ו ה ד ר ך.
בית המדרש איזה בושות שאלה מס' 523 "בקניית מוצרי חשמל בסכום של - 3,000 הנך זכאי להשתתף בהגרלת ענק על סכום של עשרת אלפים שקלים!" זעקו הכותרות בפרסומות השונות. חיים החליט לנסות את מזלו וקנה מקרר בשווי 3,000 ונכנס להגרלה שהתקיימה שבוע לאחר מכן ומזלו הטוב גרם לו לזכות בסכום של עשרת אלפים שקלים. כמובן שבעלי החנות הנציחו את מעמד הענקת המתנה מכל זווית אפשרית, אלא שיומיים לאחר מכן פותח חיים את העיתון ומגלה את פרצופו המחויך כשהוא מחזיק את הצ'ק בידיו, מרוח על פני עמוד שלם בפרסומת של החנות. "וואו, איזה בושות!" כעס חיים למראה התמונה. הוא תבע את העיתון שיפצו אותו על עגמת נפש וחדירה לצנעת הפרט: "גם אם אינם מעוניינים לשלם 'דמי בושה' לפחות תשלמו על זה שהפכתם אותי לפרסומאי שלכם" טען חיים. אבל בעלי החנות טענו בתוקף שכל מטרת ההגרלה הייתה לצורך פרסום בלבד "אין מתנות חינם! קיבלת מתנה? היא כרוכה בפרסומת ככה זה, אין מה לעשות!" מה דעתכם? האם בעלי החנות צריכים לפצות את חיים? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ת"כ סעיף ל"ח בדיני 'בושת'. סימן א' סעיף ב' בדין: 'האם דנים בושת'. תשובה לשאלה "האוכל לפי האורח" )שאלה מס' 520( תקציר השאלה השבועית: יואב הזמין את רמי ידידו לאכול אצלו בסעודת שבת, רמי סבל ממחלת האנורקסיה וכשהגיע לסעודה, התלבט יואב האם
זה מכובד להגיש לרמי מנה קטנה ומצומצמת כשהוא יודע בבירור שרמי לא יאכל יותר מזה. או להגיש לו מנה גדולה ומכובדת, כשהוא יודע בוודאות שרובה ייזרק לפח. האם מותר לו להעניק לו מנה קטנה כדי לא לעבור על איסור 'בל תשחית'? תשובה בקצרה: פשוט שלכתחילה אם אפשר להימנע מאיסור 'בל תשחית' ולהניח לפניו מנה המתאימה לכמות שאותה הוא אוכל, הדבר עדיף. אבל באופן שאי אפשר לעשות כן, יש להניח לפניו מנה מכובדת כראוי ולא חוששים לאיסור 'בל תשחית'. תשובה בהרחבה: אסור מהתורה לקצוץ אילן מאכל שנאמר 'ולא תשחית את עצה' )דברים כ', י"ט( וכל הקוצץ אילן מאכל עובר ב'לא תעשה' וכשם שאסור להשחית אילן מאכל כך אסור כמובן להשחית את פירותיו. ולמדו חז"ל מ'קל וחומר': ומה אילן שעושה פירות הזהיר הכתוב עליו, הפירות עצמם על אחת כמה וכמה שאסור להשחית את הפירות עצמם והוא הדין לגבי כל מאכל ומשקה. ולכן במקרה שלנו, אם אפשר להניח לפניו צלחת ריקה שיוכל להעביר אליה מלכתחילה את כל מה שהוא בטוח שהוא לא יאכל וודאי שהדבר עדיף. אבל באופן שלא, מותר להניח לפניו מנה מכובדת ואין כאן איסור 'בל תשחית' מכיוון שזה נעשה לכבד את האורח. אלא שבשולחן ערוך 'אורח חיים' )סימן קע"א סעיף ד'( כתוב נידון אחר שממנו לכאורה אפשר ללמוד גם למקרה שלנו: 'זורקים קליות ואגוזים לפני חתן וכלה בימות החמה שאינם נמאסים, אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסים" אם כן, שם אנו רואים שלמרות שעושים זאת לכבוד חתן וכלה, אסור לעשות כן משום 'בל תשחית' ואם כן מדוע בנידון שלנו הדבר מותר למרות שאנו יודעים בוודאות שרובו ייזרק לפח? אלא שיש לחלק בין המקרים: במקרה של חתן וכלה, גם אם לא יזרוק דבר שנמאס כשנופל על הארץ, הדבר לא ייחשב כמיעוט כבוד לחתן ולכלה. אבל במקרה שלנו, אם ייתן לו פחות הוא מבזה את האורח שיכול להיפגע מזה ולכן מותר לתת לו מנה יפה כדי לשמור על כבודו.