דף השבוע ה.-ה: נסדר ע"י אשר יעקב מילמן א( בענין עשרה בטלנין ב( בענין התשלומין של הקרבן חגיגה ז( בענין אם הלכה כרב או רב אסי ח( בענין יחיד לברך על קריאת מגילתו ט( בענין היוצא בשיירא להקדים קריאתו ביתר עיון ה: ג( בענין מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ד( בענין מי הם העשרה י( בענין ובקש לעקור תשעה באב ה( בענין קרבן חגיגה מאחרין ולא מקדימין ו( בענין קרבן עצים עניני הלכה עניני הלכה יא( בענין חזקיה קרי בטבריה בארביסר ובחמיסר יב( בענין אבילות ביום הפורים 1
)3 א( בענין עשרה בטלנין 1( רש"י מגילה ה.- שבבית הכנסת שהן בטלים ממלאכתן וניזונים משל צבור כדי להיות מצויין בתפלה בבית הכנסת. 2( הריטב"א מגילה ה.- גמרא תנא עשרה בטלנין של בית הכנסת. פי' שיש שם בעיר עשרה אנשים כעין תלמידים וכיוצא בהם שבטלים ממלאכת השוק ומזומנים לבית הכנסת ערבית ושחרית, ולא סוף דבר שיהיו מזומנים לכך מן הציבור כדברי רש"י ז"ל. רש"ש מגילה ה.- עפרש"י וק"ל. א'. דודאי לכתחילה אינו רשאי לאחר כדפסק הרמב"ם בפ"א הל' חגיגה ה"ה )והכ"מ לא הראנו מקורו ועי' חגיגה )ז ב( הי מינייהו משוית להו פושעים ובברכות )כח( כדמתרגם ר"י כו' וע"ש בתוס' וראיתי להט"א בר"ה )ד ב( ד"ה ורבנן דפשיטא ליה דכיון שלא חג ביום טוב ראשון שוב כל הימים שוין ורשאי לכתחילה להמתין עד יום טוב אחרון ע"ש ולפ"ז יהי' מיושב פרש"י(. ב' מאי דאמר טפי לא פשיטא כיון דיעבור זמנה וכו'. 1 ביתר עיון 3( הרשב"א מגילה ה.- ועכשיו בזמן הזה אף על פי שאין לנו י' בטלנין ידועין ולא בטלנין ממלאכתן כיון שנהגו בכל מקום להכנס לבית הכנסת בשעת תפלה ערב ובקר הרי זה כמקום שיש שם י' בטלנין ואפי' לר' עקיבא, אלא שאין אנו צריכין לכך דהא בטלה הקדמה. ב( בענין התשלומין של הקרבן חגיגה 1( רש"י מגילה ה.- כל הרגל עד י"ט האחרון רשאי לשהותה. ג( בענין מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד 1( רש"י מגילה ה.- אבל אי לא אשכח עשרה לא אמר רב אסי דלא ליקרי, שאין איסור קריאתה ביחיד, אלא מצוה לקרותה בעשרה. 2( רבי אברהם מן ההר מגילה ה.- נראה דעתו דהא פלוגתא דרב ורב אסי אפילו דיעבד הוא דלרב אסי לא יצא, כלומר אם הוא במקום שיכול לאסף עשרה. 2 אבל אם הוא בספינה דלא אפשר, בכי האי גונא לא איירי, דודאי קורא אותה ביחיד. 2( פני יהושע מגילה ה.- אלא דלשון רשאי שכתב רש"י ז"ל אינו מדוקדק דהא לכתחלה ודאי שאסור להשהותו דזריזין מקדימין למצות, אם לא שכוונתו ג"כ למאי שכתבתי שאם חל יום ראשון בשבת ס"ד שישחטנו בערב שבת מטעמא דפרישית כיון דעיקר מצותו בראשון, קמ"ל דאפ"ה רשאי להשהותו ומש"ה לא ישחוט מערב יום טוב. 3( הריטב"א מגילה ה.- ונראין דברים שלא חלקו אלא לכתחלה אבל בדיעבד דכו"ע אפילו ביחיד יצא וכו'. 4( תוספות רי"ד מגילה ה.- ומה שעושין עכשיו העולם שמקדימין וקורין אותה שלא בזמנה בעשרה מפני שבזמנה לא יהיה להם עשרה נ"ל שהוא טעות שאין איסור לקרותה ביחיד אלא מצוה בעלמא הוא 1 וע"ש מה שתירץ. 2 ולכ' יצמ"ז חידוש בההגדרה של קריאת עשרה דכפושטו אם יש חיוב עשרה ואם אינו חוזר אחריו לא יצא החפצה של הקריאה הוא קראית עשרה וא"ל לא יצא ואם אין שם עשרה יפטר מטעם אונס אכן מבואר מדבריו דאם אין שם עשרה אז יש קראיה של יחיד ונהפך חיובי ודיני הקריאה ע"י האונס ודבר חדש הוא. 2
לקבץ עשרה ומשום מצוה בעלמא לא מקדימין לקרותה שלא בזמנה אלא ימתין בזמנה ויקראנה ביחיד. 5( בית יוסף אורח חיים סימן תרצ- הוה עובדא וחש לה רב לדרב אסי. והאי פלוגתא דרב ורב אסי איכא לפרושי דלכתחלה היא אבל בדיעבד מודה רב אסי דיצא. ואפשר לפרושי דבדיעבד פליגי אבל לכתחלה מודה רב דבעשרה. ואפשר דבתרווייהו פליגי דלרב אפילו לכתחלה ביחיד ולרב אסי בדיעבד נמי לא יצא. קטנים[ ומשמע דנשים ודאי הוו בכלל עשרה כיון דבני חיובא נינהו ואיכא פרסומא ניסא...וכ"כ הרמב"ן דאפי' רובא כבר יצאו לית לן בה, דלאו משום זכותא דעשרה הוא אלא משום פרסומא ניסא, 3 וא"כ אין מקום לקבוע בפרסומא ניסא תנאים ולמעוטי נשים. 4 3( ערוה"ש או"ח תרצ'- ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה ונראה שאינן מצטרפות. ה( בענין קרבן חגיגה מאחרין ולא מקדימין 6( חזון איש הלכות מגילה סו"ס קנ"ה- דין עשרה אינו דוקא באחד קורא ותשעה שומעים אלא אפי' כל אחד קורא במגלה שלו...ולר"א דאפי' בזמנה בעי עשרה, ולדעת הרי"ף דעשרה מעכב, מוכח מכאן דאע"ג דקרי לעצמו מ"מ מקרי עשרה, ונראה דאע"ג דאין קוראין כולן יחד בשוה אלא אחד ממהר קריאתו ואחד מרבה במתינות אין בכך כלום...וכן הדין נותן דגם בתפלת עשרה כל שקבעו בב"א מקרי ציבור אף שאחד מזדרז ואחד מתעכב, וכש"כ הכא במגילה דא"צ עשרה רק משום פרסומא ניסא וכו'. ד( בענין מי הם העשרה 1( הגהות אשרי מסכת מגילה פרק א- מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז. 2( חזון איש מלכות מגילה סימן קנה- באו"ז מסתפק בלאו בני חיובא אי הוו בכלל עשרה ]והיינו 1( פני יהושע מגילה ה.- ולכאורה יש לתמוה דמאי מאחרין ולא מקדימין שייך בחגיגה דהא מקרא מלא הוא ]ויקרא כג, מא[ וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים אלא דמאותו ילפינן דעיקר זמן חגיגה אינו אלא יום אחד והשאר לתשלומין, וא"כ אמאי קרי ליה הכא מאחרין ולא דמי כלל לכל הנך דמייתי הכא דבמה שמאחרין היינו שלא בזמן הקבוע...ותו קשה מאי שנא חגיגה דנקיט טפי מעולת ראייה דהא בעיקר הזמן והתשלומין דין אחד לשניהם. לכך נראה לענ"ד דעיקר רבותא דמתניתין דחגיגה היינו דלא מקדימין לשחוט מערב יום טוב ומש"ה לא נקיט עולת ראייה דמלתא דפשיטא הוא דמהיכא תיתי יעשה בערב יום טוב כיון שעיקר החיוב אינה אלא על הראיה שהוא ברגל, משא"כ בשלמי חגיגה שעיקרן לאכילה קאי וא"כ סד"א דכיון שעיקר מצותה היינו בראשון...וכמו שכתבתי נראה להדיא מלשון רש"י בגמרא בד"ה כל זמן חגיגה כו' רשאי להשהותן עכ"ל משמע דעיקר רבותא היינו לענין זה שמותר להשהותו ולא במאי דקתני וכו'. 5 2( מרומי שדה מגילה ה.- שם. חגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו. וקשה לי למה צריך 3 דהיינו דיש לחקור בהדין של עשרה אם הוא משום דהוי דבר שבקדושה וא"כ פשוט אינו נשים וקטנים נכללין אם אפשר דהוא מדין פרסומא ניסא וכזה נקט. וע"ע בחזו"א ההוא לקמן ואזיל בזה לשיטתו דהוא מדין פרסומא ניסא. 4 ועיין מה שהובא בדף ד' דבענין נשים להצטרף. 5 וע"ש עוד מה שהקשה וז"ל" אלא דבאמת קשיא לי למה לא ישחטנו מערב יום טוב כדי לאכול שלמי חגיגה למחר דמאי איסור יש בזה...אלא שהתוס' הרגישו שם בזה וכתבו דנראה לר"י 3
ראיה, שלמי שמחה וכו'.ויעוי' ברמב"ם דמצוה מן התורה להביא ביום טוב ראשון, ואם מביא למחרת אית דס"ל, דהוי פושע, ואית דס"ל דעכ"פ זה נגד התורה ואינו רצוי, ולזה אי' בגמ' מגילה דבחל בשבת ליכא לאקדומי וכיון שכן שוב אינו פושע וכו'. ומ"מ דאם הקדים א"ש כשי' הראב"ד וכמו בהקהל. ורק דלא מיחייב להקדים דעיקר המצוה למחרת ועיי"ש בטו"א מה שתירץ. 7 4( עמק ברכה בענין חגיגה- נצמא דלהרמב"ם והראב"ד גם בחגיגה ההקרבה עצמה אינו זמנה קבוע...הרי נתבאר מכל ראיות הללו, דאין על החגיגה דין ושם הקדש מיוחד של חגיגה, אלא עצם ההקדש קרבן שלו אינו אלא קרבן שלמים ככל שאר שלמי נדר ונדבה. ולפ"ז סברי ב"ש, דכל עיקר הקביעות זמן של חגיגה ג"כ אינו בעצם הקרבן, כיון דבעצם הרי הוא כשלמי נדר ונדבה, א"כ ממילא דלא שייך עליו קביעות זמן...אבל ב"ה סברי "דעבדין לון כאשם מצורע," פי', דנהי דאין בו הקדש מיוחד של חגיגה, אבל מ"מ עצם הקרבן הוי זמנו קבוע...ונמצא דפליגי ב"ש וב"ה, אי הקביעות זמן 8 הקרבן. של חגיגה הוא בחיוב הבעלים, או גם בעצם להטעם הזה על חגיגה, הא אפילו לאחר דמטי זמן חיוב, לולא דכתיב השלמה לכל שבעת ימי המועד לא היה קרב אחר יום ראשון. וא"כ לפני המועד מהיכי תיתי להקריב. 6 דבשלמא זמן עצי כהנים שאינן אלא נדר, ניחא טעם זה, דאם לא מצי לקיים נדר בזמנו מקיים אחר כך ולא קודם. אבל חגיגה הוי המצוה ביום ראשון של חג ולא ביום אחר, לולא דכתיב וחגותם שבעת ימים. וכן בהקהל הא כתיב במועד, ולא לפני המועד ולא לאחר המועד. ולכן נראה דבאמת אי לא כתיב וחגותם שבעת ימים, גם כן היינו אומרים דאם היה אנוס בראשון יקריב אח"כ וכו'. 3( הערות הגרי"ש אלישיב פסחים עא.- ואולם שיטת הראב"ד דיוצא אף בחגיגה שנשחט מעיו"ט כדמשמע פשטות לשון הגמ' כנ"ל. )עיין שם הל' חגיגה(...ויעוי' בטו"א דהק' מש"ס מגילה דף ה' א' דתנן באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, אבל זמן עצי כהנים ות"ב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין פירש"י אם חל יום טוב בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר וכו'. ובגמ' שם אי' דטעמא משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו. הרי דמפורש דא"א להקדים, וק' על שי' הראב"ד...וה"נ י"ל גבי חגיגה דלאו היינו דאם הקדים דלא חייל מידי, ורק דאיכא דינא דצריך כל אחד להביא ביום טוב ראשון עולת אפילו הקדישה מתחלה לשם חגיגה נמי אינו יוצא וכתבו שם הטעם דכיון שצריך להקדישן סברא הוא שישחוט נמי בשעה הראוי לחגיגה, אלא דאכתי מצינן למימר דהאי סברא לא מהני אלא בשאר יום טוב שחל בחול, משא"כ כשחל בשבת דא"א בענין אחר איכא למימר דיוצא בהם, וכמו שנראה לי להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות חגיגה דחגיגת י"ד בערב פסח אינו יוצא בו משום שלמי שמחה כיון שאינו אלא לרשות, א"כ משמע להדיא דחגיגת ט"ו שהיא חובה שפיר יוצא בהם כששחטן מעיו"ט וכדמשמע מפשטא דעולא אמר ר"א כדפרישית ואף שהתוס' שם הביאו ראיה לדבר מדאמר התם לעיל מיניה שבעה שמונה הוי אלא מכאן לחגיגה כו' אלמא שאינו רשאי לשחוט מערב יום טוב, לענ"ד אין ראיה זו מוכרחת דהך מלתא דשחיטה מערב יום טוב מילתא דלא פסיקא הוא דהא זימנין שלא בא לירושלים אלא סמוך לרגל. תדע מדכתבו שם בלשון ונראה לר"י אלמא שאין ראיה זו מוכרחת. ועוד דנהי דאפשר דסברא הוא שישחוט בשעה הראויה לחגיגה אפשר היינו לענין דלכתחלה אינו רשאי לשוחטו מערב יום טוב וא"כ שפיר קאמר בגמרא דלעולם לא משכחת שמונה לכתחלה, משא"כ כשעבר ושחטן מערב יום טוב שפיר מצינן למימר דיוצא בהן למחר, כן נראה לי ברור בלשון הרמב"ם ז"ל. נקטינא מיהא דאף לשיטת התוספות רבותא גדולה אשמעינן הכא במתניתין בחגיגה דאין מקדימין ודו"ק היטב. 6 והיינו להיפוך מדעת הפנ"י דבלא גמ' זו היה מקדים ולפי דברי המרומי שדה אי"כ אפילו הה"א להקדים. 7 וזהו כדעת הפנ"י שלא כדעת המרומי שדה. 8 ויצמ"ד סברות לכאן ולכאן בע' הגדרת חגיגה וזמנה והוא מאיר עינינו בסוגיא שלנו ודו"ק. 4
ו( בענין קרבן עצים 9 1( רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ו הלכה ט- ומהו קרבן העצים, זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם כמו יום טוב, ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג. 2( מעשה רקח שם- אף דהעצים עצמן חשובין קרבן, כמ"ש רבינו רפי"ד דמעשה הקרבנות מדכתיב ולקרבן העצים מ"מ להראות חיבת מצותן היו מביאין ג"כ עולות נדבה. תמה ע"ז ממה דאיתא בפ"ק דתענית דיום הבאת עצים דוחה ת"ב, ואי אמרת דאיסור התענית אינו אלא מנהג איך יתכן שנדחה התענית שהיא תקנת חכמים מפני המנהג. וצ"ע. והנראה דהא דדוחה ת"ב אין זה מחמת האיסור של תענית והספד, רק עצם הדין יום טוב של אותו היום דוחה ת"ב, וכהא דאיתא בשו"ע דביום המילה דוחה ת"ב, והנראה מזה דכיון דלגבי' נחשב אותו היום יום טוב נדחה לגבי' ת"ב. וה"ה היום שמביא עצים כיון דאותו היום נחשב יום טוב ה"ז דוחה ת"ב. ואין זה כלל מחמת האיסור של תענית והספד, וניחא שפיר דברי הרמב"ם דאיסור התענית הוי רק מנהג, אבל מה דהוי י"ט הוא מדינא וזה דוחה ת"ב, )כתבי תלמידים(. וכמש"כ. 3( הריטב"א שם- וי"א שהיו מבערים במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו וזה היה קרבן עצים. ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו יום כדעת קצת רז"ל. 10 עניני הלכה ז( בענין אם הלכה כרב או רב אסי 1( סדר רב עמרם גאון )הרפנס( סדר פורים- והקורא את המגילה בזמנה אינו קורא אותה אלא בעשרה, שכך אמר רבינו נתן ראש ישיבה לענין מגילה, אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד ושלא בזמנה בעשרה, רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי וכיון דרב קא חייש להא דרב אסי הלכה כרב אסי. )2 סידור רש"י סימן שמ- אמר רב מגילה בזמנה ביחיד, שלא בזמנה בעשרה, ]ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה[ הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי והילכתא כרב אסי. 4( ברכת אברהם מגילה ה.- ולכאורה צ"ב, למה דילגו הך דעצי כהנים, ולא פירשו בזה שום טעם. והנראה עפ"י מש"כ הרמב"ם )שם(...ומבואר בזה דעיקר יו"ט זה הוא מנהג, ולא תקנה קבועה. לפ"ז מש"כ במתני' אינו אלא ההנהגה, כיצד נהגו, וי"ל דאין צורך ליתן טעם מיוחד לזה...והנה בגמ' תענית י"ב ע"א(, מובא בכס"מ, דכשהיה תשעה באב נדחה, לא השלימו התענית, מחמת יו"ט דקרבן עצים שהיה בעשירי באב. ולפי מש"כ הרמב"ם דאין זה אלא מנהג, צ"ע כיצד מתבטל תשעה באב שנדחה, הא תענית ציבור הוא. וצ"ל דנדחה שאני וכו'. 5( חידושי הגרי"ז - עניינים סימן נו- בדין מביא קרבן עצים שאסור בתענית והספד. רמב"ם פ"ו מכלי המקדש ה"ט, וזהו קרבן העצים...במל"מ 9 כל זה הובא מזיתי אשר על מסכת תענית כו. ע"ש. 10 לכ' ר"ל דעת הרמב"ם. 5
3( המאור הקטן מגילה ג. מדפי הרי"ף - כתב הרי"ף ז"ל אף על גב דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי. 4( ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצ- איפסקא הלכתא כרב ]ה'.[ דמגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד ודלא כרב אסי שם דס"ל דצריך עשרה לבד הבה"ג שפוסק כמותו והוי דיעה יחידאה והנה מרש"י ור"ת שהביא הטור ובעל המאור נראה להדיא דאף לכתחלה א"צ עשרה דכיון שביום הזה הכל קורין הוי פרסומי ניסא אפילו ביחיד אבל מהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן מתבאר דוודאי להידור מצוה ולפרסומי ניסא גם רב מודה דעשרה עדיף ורק בדליכא עשרה מותר לקרות ביחיד ולברך על המגילה לפניה ולאחריה וכן הוא מנהג העולם וכל מה שיש יותר ציבור הוי יותר הידור דברוב עם הדרת מלך אך אם בביהכ"נ א"א לשמוע בטוב מפני הבלבול של הכאת המן וכדומה טוב יותר לקרות בעשרה בבית...ואם קראו אותה בציבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה ולא מטרחינן ליה למיכנף עשרה שהוא דבר קשה כיון שכולם שמעו בביהכ"נ וכו'. ח( בענין יחיד לברך על קריאת מגילתו תוספות 1( מגילה ה.- ורבינו יוסף איש ירושלים פסק דאף ביחיד צריך לברך וכן נמצא בתשובת רש"י שהשיב נראה בעיני דלא שנא יחיד ולא שנא צבור אחד מברך ואחרים שומעין וכן נראה לומר וכו'. 2( שו"ת מהר"י ווייל סימן מה- ויחיד אין לברך על מקרא מגילה דאיפליגו ביה רבוותא אם יחיד חייב במקרא מגילה וכל כה"ג אין לברך דברכות אינן מעכבות. 3( שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרסה- והוי יודע שאפילו אנו אומרים ספק ברכות להקל או מחלוקת בברכות הנ"מ בזמן שהספק או המחלוקת בברכה עצמה אבל אם נפל מחלוקת בעשיית המצוה מברכין עליה תדע שהרי אנו מברכין על מצות התפילין אף על פי שיש בה מחלוקת...הילכך בנ"ד נמי כבר ידעת שהקורא את המגלה חייב לברך וכל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל במקרא מגלה רוב הפוסקים פסקו כרב דיחיד חייב לקרותה וממילא שחייב לברך לפניה ולאחריה וקודם זמן זה אם רוצה לקרות אפי' מראש החדש קורא ולא יברך ואם ימצא מגלה בזמן י"ד חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. 4( ערוה"ש או"ח תרצ'- וכבר כתבנו שכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה תחלה וסוף. ט( בענין היוצא בשיירא להקדים קריאתו 1( הריטב"א מגילה ה.- ולענין המפרש בים והיוצא בשיירא איכא מרבנן ז"ל מאן דאמר שדינו ככפרים דמקדים לקרות ביום הכניסה בעשרה...ואיכא מאן דאמר כיון דבטלה להקדמת כפרים ליכא מאן דקרי בי"א ולא בי"ב אלא בי"ג קורא אם הוא בן עיר...והדעת מכרעת כלשון הראשון, דהא לא בטלו הקדמת כפרים אלא מטעמא דמסתכלין בה, וביחיד זה דליכא למיחש לה מוקימנא אדיניה, דכיון שרוצה לפרוש לים או ליבשה אין לך בן כפר גדול מזה. 2( שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרפח סעיף ז- המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או באחד עשר, בלא ברכה; ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו, י"א שקורא אפילו מתחלת 6
החדש. הגה: והכי נהוג; מיהו אם נזדמן לו אח"כ מגילה, חוזר וקורא אותה ביום י"ד, אפי' קראה תחלה ביום י"ג מ"מ קרא אותה שלא בזמנה )כל בו וב"י(. עשרה וי"א שקורא בברכה 11 ]ט"ז סק"ט[ ולענ"ד לא נראה כן. ה: 3( יד אפרים אורח חיים סימן תרפח סעיף ז- יקראנה בשלשה עשר. אבל הסעודה אינו אלא בזמנה, מרדכי ]ריש מגילה[ והגהות מיימוני ]מגילה א אות ט[ והגהות אשר"י ]שם פ"א סימן א[. ונראה דהוא הדין משלוח מנות ומתנות לאביונים, דלא דמי למה שכתב מג"א ס"ק י', וכן הוא בש"ס ]שם ד, ב[ לענין הקדמת כפרים, דהתם שייך לומר שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה דרבים נינהו, מה שאין כן ביחיד שקורא שלא בזמנו מחמת אונסו לא שייך זה. 4( ערוך השולחן אורח חיים סימן תרפח- המפרש בים והיוצא בשיירא ולא יהיה לו מגילה בפורים יקרא אותה בי"ג או בי"ב או בי"א שהם זמני הכפרים כמו שנתבאר ויקרא בלא ברכה שזהו רק לזכור בעלמא ויש מי שאומר דצריך עשרה כדין שלא בזמנה דצריך עשרה ]מג"א סקי"ג[ ולא אבין כיון שהיא בלא ברכה אינה אלא כלימוד בעלמא והרי אינה מתקנת חכמים כלל ולכן י"א דאם א"א לו להמתין עד ימים הללו יכול לקרא אפילו מר"ח לזכרון בעלמא מיהו אם מזדמן לו אח"כ מגילה ביום י"ד חוזר וקורא אותה בברכה דהקריאה שעברה לאו כלום היא וכמ"ש ואפילו קראה אותה ביום י"ג לאו כלום הוא דהוי שלא בזמנה וכן בן עיר שהיה בדרך בי"ד ולא היה בידו מגילה ואח"כ נזדמנה לו בט"ו קורא אותה בט"ו כיון שהיא זמן למוקפים ונ"ל דקורא בלא ברכה וממילא דא"צ י( בענין ובקש לעקור תשעה באב 1( תוספות מגילה ה:- קשה היכי סלקא דעתך דהאי תנא ]דרבי[ היה רוצה לעקור ט' באב לגמרי והא אמרינן )תענית דף ל:( כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בנחמה של ירושלים ועוד דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין ויש לומר דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תעניות אי נמי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר ר' יוחנן )שם כט.( אילו הואי התם קבעתיה בעשירי. 2( הרשב"א מגילה ה:- ובקש לעקור ט' באב וכו'. ואינו מחוור ]תירוצו התוס' הנ"ל[ בעיני כלל...אלא מסתברא דאין זה מבטל דברי ב"ד חברו דאלו תקנה ראשונה בתנאי היתה דהא קרי להו צום וקרי להו שמחה דכתיב צום החמישי וגו' יהיה לבית יהודה וכו' ודרשינן מיניה בזמן שיש שמד צום אין שמד ויש שלום שמחה אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין ואפי' תשעה באב דאכולהו כתיב שמחה, והא דמחמרינן בט' באב הנהגת הדורות היתה הואיל והוכפלו בו צרות, וכדאיתא התם בר"ה )י"ח ב'( והלכך אלו רצה רבי לעקרו לא מבטל דברי ב"ד שגדול ממנו הוא, ואף על פי שבו היו השלוחין יוצאין ולא על השאר כדאיתא התם ואף על פי שנהגו להתענות אף בשאר, הואיל ולא 11 דהיינו דחוקר כאן מהו הגדרת קריאה זו אם הוא מטעם זכרון בעלמא או דהוי קריאת המגילה ממש. ולכ' ראייה לשיטתו מהראשונים דמסבירים דא"א לאקדומי דבטלה הקדמת הפרים ואי"כ קראיה בימים אלו דאם הוא רק זכרון בעלמא אין ביטול קריאת הכפרים מו"מ לכ' כיון דהוי רק זכרון בעלמא ומשמע דקראית הקדמה זו היתה קריאה ממש ורק כיון דאי"כ קראיה בימים אלו א"א להקדים. 7
קבלו עליהם חומרא כט' באב ולא הוכפלו בהם צרות לא חששו להוציא שלוחים עליהם, כנ"ל. 3( הריטב"א מגילה ה:- ולא ירדתי לסוף ]דעת התוס'[ דא"כ אפילו לעקרו לי' או לי"א לא היה יכול, דכיון שהראשונים קבעוהו בט' באב אף בזה יש משום ביטול דברי ב"ד חבירו וכדמוכח בהדיא בריש מכילתין גבי הקדמת בני כפרים,...והנכון דרבי היה רוצה לעקור תשעה באב כגון י"ז בתמוז, דשורת הדין אין הפרש ביניהם בגזירת נביאים, ]ושלא[ כדברי הראשונים ז"ל ]שרצה לעוקרו[ שלא להתענות בו כלל, ]אלא רצה לעוקרו לבטל ממנו רחיצה וסיכה וכולהו דיני[ דחומרי דתענית, וחכמים לא הודו לו בזה לפי שהוכפלו בו צרות ואין ראוי לנו להקל בו אף על פי שאפשר כן מגזירת נביאים ברצו, אלא שישראל חסידים לא רצו להקל בו מטעם זה, ולפיכך היו שלוחים יוצאים בו משא"כ בשאר תעניות, וזה טעם קצת רבותי והוא טעם נכון וברור. 4( חתם סופר מגילה ה: - 12 תוד"ה ובקש כו' אני"ל דרצה לעקרו מט' ולקבעו בי' כו' והנהי רבנן נלע"ד דס"ל דבתר תחלת השריפה אזלי' משום דאמרי' בבכורות נ' ע"א ובאו בה פריצים וחללוה כיון שבאו בה פריצים יצא לחולין א"כ ביום העשירי שכבר פשטו בו ידם תו לא הוה בית המקדש מקודש כלל ואין להתאונן כ"א על תחלת שריפתו ועי' במס' ע"ז נ"ב ע"ב משמע קצת דר' פליג על זאת הדרשא וא"כ אזל הכא לטעמי' ודוק. 5( שו"ת להורות נתן חלק ז סימן כב- וכיוצא בזה ראיתי בשם הגאון בעל אבני נזר ליישב מה שהקשה, לרבי יוחנן דס"ל בב"ק )כב ב( דאשו משום חציו וכתב הנמוק"י דנחשב כאילו גמר את מעשיו מיד אחרי זריקת החץ והבערת האש, דא"כ מאי קאמר רבי יוחנן בש"ס תענית )כט א( אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו )לצום ט"ב( אלא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בעשירי, וקשה הלא מיד כשהובער בית המקדש נחשב כאילו כבר נשרף הכל, וא"כ בדין הוא שיקבעו את התענית לתשיעי דנחשב כאילו נשרף באותו היום כל המקדש. ועל כרחך מוכח, דהיכי שדנין על עצם הפעולה ודאי דלא נחשבת כאילו נעשתה אלא כשנעשתה באמת, ורק פעולת הגברא נגמרה מיד כשהתחילה, וא"כ צום תשעה באב שנקבעה לא משום פעולת הגברא שהבעירו את המקדש אלא משום שהמקדש נשרף, והנה כשדנין על עצם הפעולה דהיינו השריפה ודאי שלא היה אלא בעשירי ודוק. עניני הלכה יא( בענין חזקיה קרי בטבריה בארביסר ובחמיסר 1( שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרפח סעיף ד- כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון, ולא יברך כי אם בי"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם. 2( ט"ז אורח חיים סימן תרפח ס"ק ד- כרך שהוא ספק. כ' רש"ל ותימה ולמה אין מברכין עלי' בב' ימים כשאר ספיקא דיומא לענין ברכה ודוחק לחלק בין יום טוב דאוריי' למגילה דרבנן בשלמא בלא ספק היקף ליכא להקשות אמאי לא נקרא המגילה בי"ד וט"ו משום ספיקא דיומא כשופר ולולב דכבר תירץ המרדכי משום דכתיב ולא יעבור מאחר דאנן בקיאין בקביעא דירחא אבל בספק ממש לא שייך לו' ולא יעבור דשמא היום עיקר זמנה ול"ל למיחש לספק ברכה לבטלה יותר מספיק' דיומא לענין י"ט ויש לחלק דהתם קדושת היום 12 וע"ע בזיתי אשר תענית כט. דאזיל בזה החת"ס לשיטתו וע"ש מה שהקשה עליו. 8
1( תוספות מגילה ה: - השיב רש"י וכי מי נתן כח לימי מגילת אסתר לדחות אבילות אי איתא דבהספד נאסר משום דכתיב ימי משתה ושמחה והא חזינן דכולי עלמא נהגו בו היתר אלא ודאי לא הוי אלא לענין שאין נופלין על פניהם דלא הוי יום צרה אלא יום שמחה. 2( הריטב"א מגילה ה:- הא דאמרינן שמחה מלמד שאסור בהספד. נראה דה"ה שאין נוהג בו אבילות יום שני שהוא של דבריהם לדברי הכל דאתי שמחה דרבנן דרבים ודחי אבילות דרבנן דיחיד, וכדאמרינן )מו"ק י"ד ב'( דכוותה אבל אינו נוהג אבילותו ברגל, פי' ואפילו למ"ד דאבילות לילה דאורייתא, ואתי עשה דשמחת רבים דהיינו ושמחת בחגך ודחי עשה דאבילות דיחיד וה"ה בהא, אבל אם הוא יום מיתה וקבורה דהוי דאורייתא נוהג בו אבילות כשם שנוהג ביום ]טוב[ שני של דבריהם דלא חמירי האי מיניה, ואף על גב דאמרינן בפ"ק דכתובות )ג' ב'( מי שמת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה וכו' ונוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות, ומשמע שקברוהו בו ביום דהוי אבילות דאורייתא ואפילו הכי נדחה מפני שמחתו שהוא לו כרגל דרבנן, התם משום שמחת ימי חופתו שלא תהא אבילות במקום חופה עשאוהו חכמים כעין רגל של תורה שב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, אבל משום שמחה זו של פורים לא דחו אבילות של תורה, ויש אומרים שלא אסרו אלא הספד שהוא דבר של פרהסיא אבל אבילות נוהג בצינעה בתוך ביתו ואפילו אבילות יום שני ואילך שהוא מדבריהם. 3( שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ד- כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים. הגה: ומ"מ ילך לבה"כ לשמוע המגילה )תוספות פ"ק דמועד קטן(. ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה, עדיף טפי )מהרי"ל(. ויש גורם לחייבו אף בברכה מכח ספק דאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכ' א"כ אתה עושיהו חול ועוד קדושת היום תלוי בב"ד והם כך קבלו עליהם עכ"ל. ושני התי' אין הקושיא מתורצת בהם דהא גם גבי מגיל' יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים וגם על התירוץ הב' קשה על הב"ד גופיה למה לא קבלו עליהם בשוה ונלע"ד לתרץ קושייתו דשאני גבי י"ט דיש צד א' לו' שלא יקיים מצות י"ט כלל דאם היום השני קודש לא יועיל מה שנהג אתמול קודש כי חול היה ע"כ מן הספק צריך לנהוג גם ביום השני קודש וכן להיפך. אבל במגילה מצינו בלא"ה הרבה זמנים דיש למגילה דהיינו י"א י"ב י"ג וילפי' לה מדכתי' בזמניהם הרבה זמנים יש וגם במקום שעושין בט"ו מקדימין כגון אם חל בשבת. ויש בב"י בשם הירושלמי כל החודש עד ט"ו כשר למגילה וא"כ אפי' באותו צד שתאמר שביום ט"ו עיקר החיוב מ"מ מועיל מה שקראו בי"ד דמצינו בלא"ה קדימה לענין זה ע"כ אין חשש גמור וסגי בי"ד כיון שהיא לרוב העולם וזה נכון לע"ד. 3( ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרפח סעיף ד- כרך כו'. והגאונים הורו שלא יקרא אלא בי"ד דאזלינן בתר רובא דעלמא ועוד ספק דבריהם לקולא אלא שלא תיבטל ממנו בודאי מקרא מגילה יקרא בי"ד ופטור מט"ו. מ"מ ור"ן. ור"ל כיון שבי"ד יוצא בדיעבד וכמש"ל שזהו טעמו של הרמב"ם שכת' ולא יברך כו'. ובמשנה למלך האריך בחנם בזה וכתבו הגאונים אף על גב דאמרינן דחזקיה קרי כו' מדת חסידות היה ועוד דוקא בא"י שהיו עריה ידועות בשעת התקנה מחמת בתי ערי חומה כו' וצ"ל דגרסי' בגמרא הוצל דבית בנימין ועמ"ש בס"א. יב( בענין אבילות ביום הפורים 9
אומרים שאין אבילות נוהג בפורים, לא בי"ד ולא בט"ו )הרא"ש ומנהגים(, וכן נוהגין; ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים )ד"ע(; אבל דברים שבצנעה, נוהג; ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים, עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת, וכן פסק הרב בעצמו בטור י"ד סי' ת"א. 4( משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ד- אף שהב"ח ועוד אחרונים כתבו שבמקומם היה המנהג להתאבל אבל כבר כתב בשע"ת בשם כמה אחרונים להקל ושכן פשט המנהג במדינות אלו ובפרט בענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע ]י[ בודאי אין להחמיר ומ"מ יראה ]יא[ למעט במיני שמחה שעושין. כתב בתשובת בנין עולם סי' ל"ה לענין לקרות האבל המגילה בביהכ"נ אם אין שם אחר שיודע לקרות כ"כ בנקודות ובטעמים ובדקדוק האותיות טוב יותר שיקראנה האבל כמ"ש ביו"ד לענין להתפלל בשבתות ויו"ט. 10