ת"ר אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ואימתי משיאין לאור עיבורו למימרא דאחסר עבדינן אמלא לא עבדינן מ"ט צ"ע מאחר דאפשר בא' מהן, למה יטרחו לעשות על שניהם. פני יהושע י"ל דאז כ"ע יכולים למנות מיום קודם המשואות, ולא יבאו לטעות. פני יהושע כעין זה פי' טורי אבן, דמחמת חומר הענין והוא מסור לעמי הארץ, חוששין לטעות. י"ל משום דעי"ז לא היו הכותים יכולים לקלקלם, דהכותים לעולם רוצים לקדש ע"פ המולד, ולכן אם רואין הסימן ב' ימים, יודעין דהסימן של יום המולד של הכותים, והשני הוא האמיתי. פני יהושע ואע"ג דע"פ רוב הכותים רוצים לעשות המלא להיות חסר, ולכן סגי לעשות משואות רק על מלא ]וכן כוונת הגמ' בקושייתו בסמוך, דעי"ז ע"פ רוב א"א להם לקלקל[, פעמים מקדשין החדש גם קודם המולד. פני יהושע א"ר זירא גזירה משום ר"ח חסר שחל להיות בערב שבת וה"ה מלא שחל בשבת. תוס' גזירה לכאורה יכול לפרש דכך כוונת הגמ' היכא דחל בענין שאילו הוא חסר יהיה בע"ש. נ"ל אימת עבדי באפוקי שבתא דאי אמרת נעביד נמי אמלא אתו כג. למיטעי אמרי האי חסר הוא והאי דלא עביד מאתמול משום דלא אפשר או דלמא מלא הוא ובזמנו עבדו וליעביד בין אמלא בין אחסר וכי מקלע ר"ח בע"ש לא ליעביד כלל וכיון דלא עבדינן מוצאי שבת ועבדינן אמלא מידע ידעי דחסר הוא אפילו הכי אתו למיטעי אמרי האי מלא הוא והאי דלא עבדי איתנוסי הוא דאיתנוסי וליעביד אמלא ולא ליעביד אחסר כלל דחשש שיאמרו איתנוסי דוקא היכא דלעולם משיאין, אם לא השיא יבא לטעות זו. משא"כ אם בעלמא אין משיאין אלא על חציו של החדשים, אם לא ראה המשאות תלו על המצוי, ולא על האינו מצוי. רש"י, תוס' גם י"ל דאילו עושין רק על מלא או חסר, אם נאנסו, יכולים לעשות גם אח"כ דסוף סוף כל שיש משואות יודעין דהוא מלא ]לפי קושיא זו, או חסר כפי האמת[, משא"כ אם עושין על שניהם ועשו לאח"ז לא ידעו איזה יום קידשוהו. טורי אבן יש לעיין, דאם ר"ח בערב שבת, לא ישאו כלל אפי' לאח"ז, משא"כ בשבת אם נאנסו יעשו המשואות בלילה אחרת. נ"ל דף השבוע ראש השנה דף כג דפי מראה מקומות נלקחו מקונטרס "מרא דתלמודא" מאת המגיד שיעור, ר' שת אברהם הורוביץ Shiur in English: בית משה כף החיים 39 ביתר עילית 9:15-9:45PM יום ב' עמוד א' בקיאות יום ג' עמוד ב' בקיאות יום ד' עמוד א' בעיון יום ה' עמוד ב' בעיון מגיד שיעור: ר' שת אברהם הורוביץ סדר חזרה\הכנה אחר השיעור עד ערבית בשעה 10:15 לשיעורים, מראה מקומות, שו"ת לחזרה, ועוד: www. Masterdafaweek.com 1
פני יהושע י"מ אין לחוש לאיתנוסי כ"כ, דבזמנו יהיו זהירין יותר. פני יהושע כנ"ל דעי"ז ע"פ רוב הכותים א"א לקלקל. אמר אביי משום ביטול מלאכה לעם שני ימים: רש"י, פי' הרמב"ם י"מ ב' ימים של ר"ה. צ"ע דרש"י פי' לעיל ]פרק ראשון[ דא"צ לעשות ב' ימי ר"ה מספק, רק יום ראשון כרוב שנים. נ"ל תוס' משום, ר"ח י"מ אפי' בשל ר"ח, דגם בר"ח נהגו שלא לעשות מלאכה. תוס' י"א דהוסיפו יו"ט לנשים בר"ח בשכר שלא נתן לעגל. צע"ג, דיכול לעשות רק על מלא, ויעשה בלילה בין ל' לל"א, דאם לא קדשו בל' ודאי הוא מלא טורי ומיד יכול לעשות המשואות. ולכן אין בזה ביטול אלא בר"ה דא"א לעשות משואות ביו"ט. אבן מיני ארז כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסות כו': אמר רב יהודה ד' מיני ארזים הן ארז קתרום עץ שמן וברוש קתרום אמר רב אדרא דבי רבי שילא אמרי מבליגא ואמרי לה זו גולמיש ופליגא דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הם שנאמר )ישעיהו מא( אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ארז ארזא שטה תורניתא הדס אסא עץ שמן אפרסמא ברוש ברתא תדהר שאגא תאשור שוריבנא הני שבעה הוו כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין אלונים בוטמי אלמונים בלוטי אלמוגין כסיתא א"ד ארונים ערמונים אלמוגין ארונים ערי ערמונים דולבי אלמוגין כסיתא עיקר סוגיא בב"ב פ: - ꜜꜜꜜꜜꜜꜜ דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב י' מיני ארזים הן שנאמר )ישעיהו מא( אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו' ארז ארזא שיטה תורניתא והא דאמר בע"ז יד. דתורניתא אין לו עיקר, לאו היינו דהכא, דכאן ודאי יש לו עיקר. )תוס' שיטה( נ"ל צ"ע איך ידע זה. דהלא גם כסיתא אין לו עיקר ונחשב למין ארז! הדס אסא עץ שמן אפרסמא גם עץ זית נקרא "עץ שמן" ]עיין מלכים א:ו ותרגום[, והן ב' עצים שונים בשם אחד. )תוס' ר"ה כג. ד"ה עץ( ברוש ברתי תדהר שאגא ותאשור שורבינא הני ז' הוי כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהן אלונים אלמונים אלמוגים אלונים בוטני אלמונים בלוטי אלמוגים 2
כסיתא איכא דאמרי ערונים ערמונים אלמוגים ערונים ערי ערמונים דולבי אלמוגים כסיתא: ע"כ אין ערמונים קשטניי"ס, דמשמע מסוכה לב: דדולבא הוה עבות, וקשטניי"ס אינו עבות. ערמונים( ꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛꜛ פליגי רק לענין מקח ומכר, אבל לכ"ע כל י' אלו נקראין "ארז" עיין סוכה לז.. תוס' ארבעה צ"ע, דהו"ל לרב יהודה לפרש. טורי אבן עו"ק, דא"כ אפשר דלא פליגי כלל. טורי אבן ובירושלמי מנה כ"ד מיני ארז. תוס' )תוס' )ישעיהו לג( וצי אדיר לא יעברנו נראה דהוא רמז לאדום, שאין לו חלק בבית המקדש לעתיד. דד' מלכיות מרומזין בד' אצבעות ]וישראל לגודל דהוא נבדל מהם[, והד' הוא החזק מכולן וזה כוונת "ציד בפיו" צי ]לשון חוזק[ ד' ]של מנין אצבעות[. בן יהוידע אמר רב זו בורני גדולה היכי עבדו מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא וטעני לה חלא עד דשכנא ונחית בר אמוראי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא וקטר להו בספינתא ונטלי חלא ושדו לבראי וכמה דמדליא עקרא ומתיא חול רמז לכלל ישראל, והנכרים משליחין אותן לחוץ, ואפי' הכי אינן מצליחין לעקור ישראל, ד"צי אדיר לא יעברנו". עיון יעקב אפשר להוסיף, דבעצם חול וכסיתא הן נעשין מאותו דבר המינרלים בתוך הים, רק דהחול הוא נפרד והכסיתא מחבר הכל ביחד. כשאנו נפרדין הנכרים יכולים להזיק אותנו, אבל לא כשיש בינינו אחדות. נ"ל ומחליף על חד תרין בכספא תלת פרוותא הויין תרתי בי >ארמאי< }רומאי{ וחדא דבי פרסאי דבי >ארמאי< }רומאי{ מסקן כסיתא דבי פרסאי מסקן מרגנייתא ומקרייא פרוותא דמשמהיג הדס במדבר א"ר יוחנן כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה שנאמר )ישעיהו מא( אתן במדבר ארז שטה עיין בן יהוידע שפי' דבריו ע"פ סוד. ואין מדבר אלא ירושלים שנאמר )ישעיהו סד( ציון מדבר היתה וגו' ואמר רבי יוחנן כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר איכא דאמרי כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס במדבר דחביב 3
מדבר בל"ק דר' יוחנן הוא מקום שאין שום עוברים, משא"כ בל"ב הוא מקום בנ"א רק במקום חרוב שאין דברים גדלים שם, ולכן נהנין ממנו. בן יהוידע עיין בן יהוידע למה תורה משולה להדס. וא"ר יוחנן אוי להם לאומות העולם שאין להם תקנה שנאמר )ישעיהו ס( תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצי' נחשת ותחת האבנים ברזל תחת ר"ע וחביריו מאי מביאין ועליהם הוא אומר )יואל ד( ונקיתי דמם לא נקיתי: עיין בן יהוידע שפי' ע"פ סוד. ומאין היו משיאין משואות כו' ומבית בלתין: מאי בית בלתין אמר רב כג: זו בירם מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא מאי כמדורת האש תנא כל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו תניא ר"ש בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותי' איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי א"ד להך גיסא דארץ ישראל הוו קיימי מר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא א"ר יוחנן בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות כמה הוו להו תלתין ותרתין והא האידנא טובא הוו אמר אביי אסתתומי אסתתום להו דרכי דכתיב )הושע ב( לכן הנני שך את דרכך בסירים רב נחמן בר יצחק אמר מהכא דכתיב )איכה ג( נתיבותי עוה: גם בזמן המקדש אמרינן דסוף אר"י ט"ו יום מירושלים? ואפשר דהיתה רצועה יוצאה חוץ לבבל. תוס' כמה צ"ע, דאמרינן התם דצריך ט"ו יום להגיע לנהר פרס, וזה דרך בבל. תוס' הרא"ש י"ל דאר"י ארץ הרים, ולכן לעולם א"א לילך דרך ישרה, אבל כאן במשואות מודדין ישר. תוס' הרא"ש כן מצינו דלוד הוא מהלך יום מירושלים ]מע"ש[, ובירושלמי אמרינן דהיו מתפללין ליל שבת בבית המקדש וחוזרין לביתם, ונראה משום דהלכו במחילות. תוס' הרא"ש ואחר החורבן אפי' הדרכים בין ההרים נסתמו. תוס' הרא"ש עו'"ק, דאמרינן אר"י ד' מאה על ד' מאה פרסאות, וירושלים באמצע, אבל הירדן הוא רק מהלך יום א' חוץ מירושלים! תוס' צ"ע, דאמרינן דירושלים באמצע העולם, ולא באמצע אר"י. פני יהושע עו"ק, מי אמרינן דאין עבר הירדן בכלל אר"י בחשבון זה. פני יהושע משנה: חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת 4
ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא בראשונה לא היו זזין משם כל היום תוס' לא מיירי לאחר שפרצו היוונים חומת ירושלים ונעשה כרה"ר. מאירי י"מ ד"משם" הכוונה מירושלים. נ"ל צ"ע איך הוא פי' הגמ' לענין "בית יזק". התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח: תוס' אינו בכלל הד' דברים שהתירו סופן משום תחילתן ]ביצה יא[, דכאן כבר מפורש הוא במשנה. שיהו י"ג גם "למול את הקטן". ונראה דאין לגרס, דחכמים ס"ל דאין מחללין אפי' בדרבנן להכנות למילה. תוס' הרא"ש גמרא: איבעיא להו בית יעזק תנן או בית יזק תנן בית יעזק תנן לישנא מעליא הוא דכתיב )ישעיהו ה( ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית יזק תנן לישנא דצערא הוא כדכתיב )ירמיהו מ( והוא אסור באזיקים אמר אביי ת"ש סעודות גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו רגילים לבוא דלמא תרתי הוו עבדי בהו: רש"י י"מ דבעי אם נקראת "יזק" על שם שא"א לזוז כל היום. תוס' צ"ע, דהמשנה ודאי מיירי בזמן ר"ג, ולכן ודאי אסורים לזוז, ומה קושיית הגמ'? רשב"א י"ל דודאי יש בו צער זה, ושאל רק אם נקראת על שם הצער. ערוך לנר צ"ע, דא"כ מה הו"א דגמ' להביא מסעודות גדולות. ערוך י"ל דבעי אם יש להם צער ע"י איסורם, ותי' דמאחר דיש להם סעודות אין להם צער. לנר פני יהושע י"ל דבעי בגמ' אם נקראת "יעזק" רק אחר התקנה, או ג"כ לפני התקנה. פני יהושע והביא ראיה מ"סעודות גדולות היו עושין" דע"כ המשנה מיירי קודם תקנת ר"ג. תוס' י"מ דבעי אם היה רק חצר א' צר, או שמא פתוח לכמה חצרות ויש להם מקום מרווח. וצ"ע מאחר דנפרצו החומות איך מוציאין מחצר לחצר? וי"ל דמאחר דמתחילה היה עיר מוקף תוס' חומה, גם עכשיו החצרות הפתוחים לתוך זה נחשב הכל כד' אמות. ריטב"א בירושלמי פי' ע"ש שעוזקין ההלכה. בדיקת העדים משנה: כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה 5
כמה היה גבוה סמוך למולד הלבנה נראית בצד מערב, ולכן העומד במזרח רואה אותו כאילו הוא נמוך, והעומד במערב רואה אותו כאילו הוא גבוה. פי' הרמב"ם ולא הבנתי אותו כפי המציאות, דגם העומד במערב הלבנה נראה גם לו להיות בסוף המערב כמו העומד במזרח. נ"ל ולאין היה נוטה ראשי פגימתה לצד צפון או לצד דרום. רש"י, פירוש על הרמב"ם צ"ע, דנראה דזה שוה ל"לפני החמה או לאחר החמה" כפי מסקנת הגמ'. תוס' הרא"ש ר"ל שכבר ידענו את זה ממה ששאלו אם היה לצפון או לדרום של חמה, וגם אם הפגימה כלפי החמה אם לאו. טורי אבן וי"ל דאע"ג דיכול לדעת כן מרבין בדיקות. משא"כ מה שהקשה הגמ' "היינו לפני החמה היינו לצפונה", דודאי אין שואלין אותו שאלה ב"פ. טורי אבן י"מ למעלה או למטה. תוס' הרא"ש ונראה דצריך להיות למעלה, דהוא אחר השמש בשעת שקיעה. נ"ל י"מ שאינו מכוון בצמצום לצפון השמש או לדרומו, אלא שנוטה מעט לאיזה צד. מאירי וכמה היה רחב תלוי כמה שעות אחר המולד ראוהו. פי' הרמב"ם, מאירי י"מ אם הוא רחוק הרבה לצפון או לדרום. פירוש על הרמב"ם, מאירי חכמי התכונה אם אמר לפני החמה לא אמר כלום ואח"כ היו מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת לא אמרינן דצריך להעיד זה בפני זה, כשיטת רב נחמן ]סנהדרין ל'[. טורי אבן ואין לומר דפליגי התם רק בממונות דיש סברא דכל א' בא רק לשבועה ]ולכן אינן מצטרפין א"נ דא"א להזימם אא"כ העידו יחד[, דיש גם צד שם דהוא גזירת הכתוב, ולפ"ז אין נ"מ בין עדות ממונות לעדות החדש. טורי אבן ונראה דגם לצד דכל א' בא רק לשבועה, הוא לרבותא דאע"ג דמהני עד א' לממונות רק לשבועה ולא לממון, וכ"ש בשאר עדיות דעד א' לא מהני כלל דאינן מצטרפין. טורי אבן מדויק מפרש"י שם ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבוא: גמרא: היינו לפני החמה היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה אמר אביי פגימתה לפני החמה או לאחר החמה אם אמר לפני החמה לא אמר כלום דא"ר יוחנן מאי דכתיב )איוב כה( המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת פגימתה של לבנה דחלשה דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי החמה 6
כד. גירי קא משדייא: מה שראה הלבנה פגימתה של קשת אין בכך כלום, דלא נראה כך אלא ביום, ואין זה זמן כח הלבנה ולא יבאו לומר כך. תוס' גירי דקשת הוא סימן של הקב"ה, ובא מכח החמה, ולכן יש מקום לטעות לומר שיש אלקות בחמה ח"ו. ולכן הפגימה לצד שני להראות דאע"ג דהחמה סיבת הקשת, לא בא מכוחה. מהר"ל ודאי ידעו חז"ל טעמי הטבע לדברים אלו, אלא רצו לבאר למה נעשה הטבע כך. ריטב"א 7
ראש השנה כג. א. משיאין דוקא על חסר, שלא צריכים לבטל ב' ימים ב. ד'\י' מיני ארזים, כסיתא ג. כל שיטה עתיד הקב"ה להחזיר לירושלים ד. הדס במדבר כת"ח שאינו מלמד, שמלמד במקום שאין ת"ח ה. אין לנכרים תקנה על הריגת ר"ע וחבריו ראש השנה כג: א. עוד הרים של רשב"א ביני ביני, או לצד אחר ב. רק ל"ב מיל לפומבדיתא, אסתתומי להו דרכי ג. בית יעזק, תקנת ר"ג על התחום ד. בדיקת עדי החדש ה. לפני החמה על פגימתה, אינה כנגד השמש. ה"ה פגימת קשת 8