www.ybm.org.il תולדות - יחסם של יצחק ורבקה לעשו ויעקב ר' אלי וינברגר מקורות בראשית פרק כה )כז( ו י ג ד ל ו ה נ ע ר ים ו י ה י ע ש ו א י ש י ד ע צ י ד א י ש ש ד ה ו י עק ב א י ש ת ם י ש ב א ה ל ים: )כח( ו י א ה ב י צ ח ק א ת ע ש ו כ י צ י ד ב פ יו ו ר ב ק ה א ה ב ת א ת י עק ב. מבוא ביחידת לימוד זו נדון בשתי סוגיות הקשורות זו בזו. המעיין בפרשתנו חש שבית יצחק נחלק לשני בתים אוהל יצחק ואוהל רבקה. כל אחד מבני הזוג פיתח יחס מיוחד כלפי אחד הבנים והוא פועל בהתאם ליחס המיוחד הזה. עלינו לזכור שאין מדובר כאן במחשבה גרידא, אלא ביחס הגורר השלכות מעשיות מרחיקות לכת יצחק מעוניין להעניק את הברכות לעשו, ורבקה פועלת לגנוב את דעת בעלה על מנת שהברכות ינוחו על ראש יעקב. הדבר המדהים בכל השתלשלות העניינים היא שכל אחד מבני הזוג פועל באופן עצמאי. אין הידברות בין יצחק לרבקה. לאור העובדה שיצחק רצה לברך את עשו בראשונה ועל פי בדיקת תוכן הברכה שהתכוון לברכו, נראה שרבקה לא סיפרה לו על ההתגלות שהייתה לה לפני לידת התאומים. התגלות שבה נאמר לה במפורש: 'ו ר ב י עב ד צ ע יר' )בראשית כה כג(. כמו כן, אחרי נטילת הברכות "נודע" לרבקה שעשו רוצה להרוג את יעקב. אולם ליצחק היא אומרת: 'ק צ ת י ב ח י י מ פ נ י ב נ ות ח ת'. היא אינה משתפת את בעלה בסיבה האמיתית שמניעה אותה להרחיק את יעקב מהבית )ראה פרק כז פס' מב-מו(. השתיקה הרועמת ביחסי יצחק ורבקה ושיטות ההטעייה שנוקטת רבקה, בולטות מאוד לאור ההידברות הישירה והכ נה שהייתה קיימת בין אברהם ושרה על אודות הגר )פרק טז( ובפעם השנייה על אודות ישמעאל המצחק )פרק כא פס' ט-יב(. בחלק הראשון ננסה לברר את המניעים לאהבתם השונה של יצחק ורבקה לבניהם. נתמקד בניסיון להבין את מניעיו של יצחק הדב ק בבנו הרשע. בחלק השני ננסה לפענח את הנתק בין רבקה ליצחק. חלק א: יחס ההורים לבנים כל הזכויות שמורות למכון 'מעליות' - מעלה אדומים 1
"ו י א ה ב י צ ח ק א ת ע ש ו כ י צ י ד ב פ יו ו ר ב ק ה א ה ב ת א ת י ע ק ב" - שני חלקי הפסוק אינם סימטריים. בעוד אהבתו של יצחק לעשו זוכה להנמקה )'כ י צ י ד ב פ יו'(, אהבת רבקה לבנה מתוארת כעובדה שאין הנמקה בצ דה. 1. מדרש תנחומא מהו 'כ י צ י ד ב פ יו'? היה צד את יצחק הצדיק בפיו. אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כולן היו בעשו כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא, המלח, מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר: ראה בני זה, כמה דקדק במצוות. והיה אומר לו אביו: בני, היכן היית היום הזה? והוא אומר לו: בבית התלמוד, לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו לא כך הת ירו, ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו, על כן אהבו. ועוד, על שהיה מביא ציד ומאכילו, וכתיב: 'כ י ה ש ח ד י ע ו ר פ ק ח ים' )שמות כג ח(. )מדרש תנחומא ]ורשא[ פרשת תולדות סימן ח( מדרש תנחומא מייצג את הגישה הקלאסית בהבנת התנהגותו של יצחק. התורה מייחסת את אהבתו של יצחק לעובדה שיש ציד בפיו של עשו. ציד אינו נעשה בפה אלא באמצעות כלי זין. השימוש במילה "פה" בקשר לציד הובילה את הדרשן למסקנה, שעשו צד את אביו באמצעות מילים שערבו לאוזנו בצירוף האוכל שהיה מאכילו. על פי מדרש זה הצליח עשו להערים על אביו בצורה מוחלטת. 1 ייתכן שהמפתח להבנת השאלה, כיצד הצליח עשו להערים על אביו ולא על אמו, נמצא בתחילת הפרשה. פירוט הייחוס של רבקה משמש כמפתח להבנת יכולתה לזהות רמאים: 2. רשב"ם )יט( ו א ל ה תו ל ד ת י צ ח ק ב ן אב ר ה ם אב ר ה ם הו ל יד א ת י צ ח ק: )כ( ו י ה י י צ ח ק ב ן אר ב ע ים ש נ ה ב ק ח תו א ת ר ב ק ה ב ת ב תוא ל ה א ר מ י מ פ ד ן א ר ם א חו ת ל ב ן ה א ר מ י לו ל א ש ה. )בראשית פרק כה( 'כ י צ י ד ב פ יו' פשוטו כתרגומו )=אונקלוס תרגם ]בתרגום חוזר לעברית[: שהרי מצ ידו היה אוכל(. 'א ה ב ת א ת י ע ק ב' שהייתה מכרת בתומתו, וגם ממה שאמר הקב"ה: 'ו ר ב י ע ב ד צ ע יר' )בראשית כה כג(. )רשב"ם, בראשית פרק כה פסוק כח( הרשב"ם, ההולך בעקבות תרגום אונקלוס, רואה באהבת יצחק את עשו, אהבה התלויה בדבר; האהבה נובעת מן העובדה שעשו זן אותו. לעומת זאת, אצל רבקה אין צורך לנמק את אהבתה, כיוון מעניינת היא הדרך שבחר בה הדרשן להדגים כיצד הפיל עשו את אביו בר שתו. יש כאן שילוב של גילוי עניין בדקדוקי הלכה )"מלח"(, הפנמה והשלכה של הלימוד בבית התלמוד מתאוריה למעשה, ויכולת לשלב בין לימוד תורה לעבודה מלאכת הציד שעסק בה עשו. 1 2
שהנימוק הובא בפסוקים הקודמים: או בגלל שיעקב הוא 'א י ש ת ם י ש ב א ה ל ים', או בגלל החותם האלוהי שקבע כי 'ר ב י עב ד צ ע יר'. בן זה הקדישו הקב"ה עוד בטרם לידתו. 3. רש"ר הירש רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם, אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעות ביחס לחינוך, ואהבה שווה לכל הבנים, גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחול יים בגוף, הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך. אמנם, בכח המשיכה של הניגודים, נוכל להבין בנקל את אהבת יצחק אל עשו, ואהבת רבקה אל יעקב. יצחק שהיה "עולה תמימה", התרחק מהמולת העולם, והעדיף את נאות השקט בבאר לחי ראי על פני החברה האנושית ההומיה. ייתכן שהוא אהב את אופיו של עשו, העז והנועז במעשיותו, המסוגל להנהיג את הבית בכשרון שעלה על שלו. כנגדו, רבקה, ראתה ביעקב את הדמות השלמה, הרחוקה בתכלית מכל מושגי בית אביה. אהדתם של יצחק ורבקה מובנת, אך אל להורים לכוון את חינוכם על יסוד רגשות עמומים ומעורפלים כאלה. )רש"ר הירש, בראשית פרק כה פסוק כח( רש"ר הירש מבקר את התנהגותם החינוכית של יצחק ורבקה כלפי ילדיהם. אחדות דעות של ההורים ביחס לחינוך ילדיהם ויחס שוויוני לכל הילדים, הם הבסיס ליכולת של ההורים להשפיע על דרך גידולם של ילדיהם. רש"ר הירש רואה בנטייתו של כל אחד מההורים חולשה בעלת השלכות חינוכיות שליליות. יצחק אוהב את הבן שהוא ההפך ממנו עשו איש המעשה. רבקה אוהבת את הבן המייצג את ההיפוך הגמור למה שראתה בבית אביה יעקב איש תם. 4. רד"ק 'ו י א ה ב' אין צריך לומר כי ]=יצחק את[ יעקב היה אוהב, כי יותר ויותר היה אוהב יעקב משהיה אוהב עשו, ולא היה אוהב עשו אלא שהיה מביא לו ציד למאכלו. ורבקה הייתה אוהבת את יעקב לבדו לפי שהיה הולך בדרך חיים ועשו בדרך המוות בחר לו מלאכה נקלה לציד, לשום עצמו בסכנה בכל יום ויום, והיה ריק ופוחז ומשולח. ויצחק לפי שהיה זקן ויושב בבית, היה מתפתה לעשו שהיה מביא לו ציד ומתקן לו מאכל בכל יום. )רד"ק, בראשית פרק כה פסוק כח( רד"ק טוען שהפסוק שלפנינו אינו בנוי על דרך ההנגדה. ודאי שיצחק אוהב את יעקב יותר מעשו כמו רבקה. החידוש הוא שיצחק אהב גם את עשו בגלל שסיפק לו אוכל, ואילו רבקה אהבה אך ורק את יעקב. 5. הרב דסלר מידתו של יצחק אבינו ע"ה היתה גבורה, מידת הדין, ולפי נקודת ראייתה של מידת הדין אין ראוי לתת סייעתא דשמיא לצדיק פנימי. הן סייעתא דשמיא היא בחינת רחמים וצדקה, ומצד מידת 3
הדין הרי יש לו לצדיק לזכות בדין מפאת תוקף בחירתו העצמית לבד, בלי סיועים מבחוץ. ומה שזוכים יותר בדין מתקרבים יותר לתכלית, שלא להנות מנהמא דכיסופא )=לחם חסד( ובזה מבואר למה רצה לברך את עשו ולא את יעקב, כי הכיר שיעקב הוא צדיק פנימי, ולפי דעתו דווקא מפני זה לא היה ראוי לתת לו ברכות, שהן סיועים חיצוניים. אך בחושבו את עשו ללוחם ומתלבט להתגבר על תכונותיו הרעות, ראה צורך לברכו דווקא, שיסתייע בדרך עבודתו. ולכן כתוב 'ו י א ה ב י צ ח ק א ת ע ש ו', כי אהבה היא תולדת נתינה, והוא היה תמיד נותן סיוע לעשו והיה מקרבו ומחבבו מאד. )הרב דסלר, מכתב מאליהו ]ב[, עמ' 802( הרב דסלר רואה באהבתו המיוחדת של יצחק לעשו אות וסמל לגדלותו של יעקב. יצחק הכיר את עשו בנו, ודווקא בגלל הכוחות השליליים שבו רצה לחזקו ולברכו. איש תם, הלן באוהלה של תורה, אינו זקוק לברכה ולחיזוק. הוא מגיע לדברים באופן טבעי ובכוחות עצמו. אין הוא זקוק לתוספת חיזוק של בשר ודם. רק מי שכוחותיו השליליים משיגים אותו אחור, זקוק לברכת יצחק. השתלשלות האירועים מקנה משנה תוקף לדברי הרב דסלר. דווקא לאחר שעשו נושא נשים ח תיות וגורם מורת רוח להוריו )ראה פרק כו פסוק לד(, אביו מבקש לברכו. ברכה הבאה מתוך ראייה מפוכחת של יצחק את עשו. חלק ב: חוסר ההידברות בבית יצחק 1. רמב"ן על השתיקה הרועמת וחוסר ההידברות בבית יצחק כותב הרמב"ן את הדברים הבאים: נראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה 'ו ר ב י ע ב ד צ ע יר', כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח? והנה מתחילה לא הגידה לו, דרך מוסר וצניעות, כי 'ו ת ל ך ל ד ר ש א ת ה'', שהלכה בלא רשות יצחק, או שאמרה: אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי. ועתה לא רצתה לאמר לו: כך הוגד לי מאת ה' טרם לידתי, כי אמרה, באהבתו אותו )=באהבת יצחק את עשו( לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסיבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה. או הם סיבות מאת ה' כדי שיתברך יעקב, וגם עשו בברכת החרב, ולו לבדו נתכנו עלילות. )רמב"ן, בראשית פרק כז פסוק ד ד"ה 'בעבור תברכך נפשי'( הרמב"ן מתלבט בשאלה מדוע רבקה לא סיפרה ליצחק את תוכן הדברים שנאמרו לה 'ו ר ב י עב ד צ ע יר' בשתי הזדמנויות. ההזדמנות הראשונה, בעת ההתגלות בתקופת הריונה, רבקה לא עדכנה את יצחק בתוכן ההתגלות. הרמב"ן מסביר זאת או בגלל 'דרך מוסר וצניעות', או שחשבה שנביא גדול כמוהו ודאי יודע על ההתגלות שהייתה לה. ההזדמנות השנייה, כאשר רבקה מזהה את הטעות של יצחק בבואו לברך את עשו. היא אינה מעדכנת את יצחק, או משום שחששה שיצחק ייסוג לגמרי מנושא הברכות )והיא רצתה שיעקב יתברך בלב שלם(, או שהקב"ה סיבב את הדברים כך ששני 4
הבנים יתברכו. מהסיפא של דברי הרמב"ן נראה שהסבריו לא הניחו את דעתו 'ולו לבדו נתכנו עלילות'. 2 2. העמק דבר בעל העמק דבר רואה במפגש הראשון בין יצחק לרבקה את המפתח להתנהגות רבקה בבית יצחק: )סא( ו ת ק ם ר ב ק ה ו נ ער ת יה ו ת ר כ ב נ ה ע ל ה ג מ ל ים ו ת ל כ נ ה אחר י ה א י ש ו י ק ח ה ע ב ד א ת ר ב ק ה ו י ל ך: )סב( ו י צ ח ק ב א מ ב וא ב א ר ל ח י ר א י ו ה וא י ו ש ב ב א ר ץ ה נ ג ב: )סג( ו י צ א י צ ח ק ל ש וח ב ש ד ה ל פ נ ות ע ר ב ו י ש א ע ינ יו ו י ר א ו ה נ ה ג מ ל ים ב א ים: )סד( ו ת ש א ר ב ק ה א ת ע ינ יה ו ת ר א א ת י צ ח ק ו ת פ ל מ ע ל ה ג מ ל: )סה( ו ת אמ ר א ל ה ע ב ד מ י ה א י ש ה ל ז ה ה ה ל ך ב ש ד ה ל ק ר את נ ו ו י אמ ר ה ע ב ד ה וא אד נ י ו ת ק ח ה צ ע יף ו ת ת כ ס. )בראשית פרק כד( )סב( 'ו י צ ח ק ב א' סיפר הכתוב כי המכין מצעדי גבר, יתברך, סיבב שיפגע יצחק ברבקה בדרך ותהא נבעתת ממנו בתחילת הכרתה אותו. ואם היה העבד בא עמה תחילה לבית אברהם, היה אברהם מקבלה תחילה ומדבר על ליבה עד שהיה מתחונן דעתה עליה ולא היתה נבעתת מפחד יצחק, והיתה מתנהגת עמו כמו כל אשה עם בעלה. אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא באותו עת מבוא באר לחי ראי, שהיה לו אותו מקום מיוחד לתפילה והתבודדות על הבאר שנראה המלאך. )סד( 'ו ת ר א א ת י צ ח ק' בעודו עומד ומתפלל, והיה אז מראהו כמלאך אלקים נורא מאד, וכמבואר ברבה )=במדרש רבה( שראתה ידיו שטוחות בתפילה על כן נבעתה מאד. 'ו ת פ ל מ ע ל ה ג מ ל' מרוב פחד ואימה ובתוך הפחד שאלה את העבד 'מ י ה א יש ה ל ז ה' אשר אני מתפעלת ומתפחדת ממנו... על כן כששמעה שהוא איש ה 'ו ת ק ח ה צ ע יף ו ת ת כ ס' מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בליבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם )=על בעליהן( לא בושו לדבר רתת לפניהם, מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות. וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתיבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו יתברך. )העמק דבר, בראשית פרק כד( מדובר במפגש עז רושם בבאר לחי רואי, שבו ראתה שם רבקה את יצחק מתפלל ונראה לה כמלאך. היא חשה שיצחק נמצא בדרגה רוחנית גבוהה ממנה, ולכן לא ראתה את עצמה כבעלת זכות הבעה אולי רבקה לא סיפרה ליצחק את תוכן ההתגלות כיוון שהדבר נמנע ממנה ע"י הקב"ה, שנאמר: "ו י אמ ר ה' ל ה ש נ י ג וי ם ב ב ט נ ך ו ש נ י ל א מ ים מ מ ע י ך י פ ר ד ו ול א ם מ ל א ם י א מ ץ ו ר ב י עב ד צ ע יר", ולא נאמר: ויאמר לה ה' רוצה לומר, שההתגלות יוחדה אך ורק לרבקה. 2 5
ודיבור לפני בעלה, יצחק. הקב"ה סיבב את הדברים בדרך הזאת כדי שהברכות יגיעו ליעקב דווקא בצורה שהגיעו, וכדברי הרמב"ן 'ולו לבדו נתכנו עלילות'. בשולי הדברים השאלה כיצד לנהוג בילדים אשר נטשו את דרך אבותיהם, היא שאלה שהעסיקה את אברהם ושרה ואת יצחק ורבקה, והיא אקטואלית וכאובה גם בימינו. הרב קוק זצ"ל נדרש לסוגיה זו באיגרת הבאה: ב"ה, עה"ק יפו, ר"ח שבט תרס"ז. כבוד ידידי הנכבד הרב המופלג הנגיד נ"י, שלום וברכה. הגיעני מכתבו היקר. ואשר בעצתי ישאל על דעת התנהגותו עם בניו, כבר אמרתי לכבוד תורתו בהיותו פה עמנו, ששיטתי היא להתנהג דוקא במידת החסד הגמור עם הצעירים, ולומר להם שיש בנטיותיהם כמה דברים טובים, וכל עיקר טעותם אינו כי אם מה שהם סוברים שהדברים הטובים שהם מרגישים הם נגד התורה, ובאמת הם הם הנם גופי תורה. על כן, אע"פ שראוי ליתן להם חופש ללמוד כתב ולשונות החכמות, כאוות נפשם, מ"מ ראוי שהם מצידם יראו את חיבתם ליהדות ולמצוות, לכל הפחות להעיקריות והחמורות, שבזה הם עושים חסד ומשפט עם כלל ישראל ואם יאבו בחוזק יד להרימם למעלה ממדרגתם, ע"י התלהבות פנימית של קדושה, שהאבות מרגישים בלבבם, לא יועיל כלל להם רק יזיק. ע"כ אשרי אדם שומע לעצתי בזה, שבזה יציל את בניו מרדת ויקרבם באהבה לאט לאט לדרכי ישראל, וסוף סוף כשיבאו בשנים יטיבו מעשיהם, ובניהם אשר יוולדו יוכלו להיות טובים מאבותיהם. והשי"ת יעזרנו להטות לבב פושעי עמנו לתשובה שלמה, ויחיש לנו ישועתו באמת, בבא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב אחתום בברכה ואה"ר, כנה"י ונפש ידידו דוש"ת באהבה, הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל )אגרות הראי"ה ]א[, איגרת נ( באיגרת זו מציע הרב זצ"ל הצעות ייחודיות לאב המתלבט כיצד לנהוג עם בניו המורדים: א. להראות את הדברים החיוביים בהתנהגותם. ב. לנסות למצוא מכנה משותף בין השקפת עולמם לבין דרך התורה. ג. לאפשר להם ללכת על פי נטיית לבם תוך ניסיון להגיע להסכמה שישמרו על המצוות החמורות. ד. אין לכפות אותם בשום אופן לקיום מצוות בניגוד לרצונם, כיוון שזה יגרום לנזק. ה. לקרבם באהבה ובסבלנות ולתת לזמן לרכך את דרכם. בניהם כבר יהיו טובים מהם. 6