ט ח ז ו ה ד ג ב פט: י כ מן דמר תנו רבנן: פרות המרכסות בתבוה והדשות בתרומה ומעשר ינו עובר משום בל תחסום בל מפני מרית העין מבי בול מותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה. רבי שמעון בן יוחי: ורמינהי: מבי כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל. פרות המרכסות בתבוה ינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום, ונכרי הדש בפרתו של ישרל ינו עובר משום בל תחסום, וישרל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום. קשי תרומה תרומה, קשי מעשר מעשר בשלמ תרומה תרומה ל קשי כן בתרומה, כן בגידולי תרומה. ל מעשר מעשר קשי וכי תימ: מעשר מעשר נמי ל קשי: כן במעשר, כן בגידולי מעשר. בשלמ גידולי תרומה תרומה, ל גידולי מעשר חולין נינהו. דתנן: גידולי טבל וגידולי מעשר שני חולין ל, ל קשי ה במעשר רשון, ה במעשר שני. ויבעית ימ: ה וה במעשר שני, ול קשי: ה רבי מיר, ה רבי יהודה. ה רבי מיר: דמר:]רבי מיר[ מעשר ממון גבוה הו ה רבי יהודה: דמר:]רבי יהודה[ מעשר שני ממון הדיוט הו. היכי דמי? כגון שהקדימו בשבלין. ולרבי יהודה וה בעי חומה ]רבי יהודה[ כגון שדש לפנים מחומת בית פגי. יבעית ימ: ל קשי כן במעשר ודי, כן במעשר דמי. השת דתית להכי, תרומה תרומה נמי ל קשי: כן בתרומת ודי, כן בתרומת דמי. בשלמ מעשר דמי יכ, ל תרומת דמי מי יכ? והתני: ף הו ביטל ת הוידוי וגזר על הדמי, לפי ששלח בכל גבול ישרל ורה של היו מפרישין ל תרומה גדולה בלבד ל, ל קשי: כן בתרומת מעשר ודי, כן בתרומת מעשר דמי. בעו מיניה מרב ששת: היתה וכלת ומתרזת, חזי ומצטער? מהו? משום דמעלי לה הו וה ל מעלי לה, ו דלמ דחזי ומצטער, וה מר להו רב ששת: תניתוה רבי שמעון בן יוחי: מבי כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל. שמע מינה: משום דמעלי לה הו, שמע מינה. עמוד 1
י כ מן דמר יבעי להו: מהו שימר דם לנכרי חסום פרתי ודוש בה, מי מרינן: כי מרינן מירה לנכרי שבות הני מילי לענין שבת, דיסור סקילה, בל חסימה דיסור לו ל. ו דלמ ל שנ? ט ח ז ו ה ד ג ב ת שמע: נכרי הדש בפרתו של ישרל ינו עובר משום בל תחסום. מעבר הו דל עבר, ה יסור יכ. ת שמע, דשלחו ליה לבוה דשמול: בדין הו דיסור נמי ליכ, ויידי דתנ סיפ דישרל הדש בפרתו של נכרי עובר, תנ ריש ינו עובר. הלין תורי דגנבין רמי ומגנחין יתהון, מהו? שלח להו:]בוה דשמול[ הערמה תעביד בהו, ערימו עלייהו ויזדבנון. רב פפ: בני מערב סברי לה כרבי חידק דמר:]רבי חידק[ בני נח מצווין על הסירוס וק עברי משום )ויקר י"ט( ולפני עור ל תתן מכשל. סבר רב למימר: ימכרו לשחיטה. מר לו ביי: דיין שקנסת עליהם מכירה. פשיט, בנו גדול כי חר דמי, בנו קטן מי? ]רב חי[ רב חי סר ]רב שי[ ורב שי שרי. О מרימר ומר זוטר, ומרי לה הנהו תרי חסידי מחלפי הדדי. בעי רמי בר חמ: הושיב לה קוץ בפיה, מהו? הושיב לה? חסימה מעליית הי ל: ישב לה קוץ בפיה, מהו? הרביץ לה רי מבחוץ, מהו הרביץ לה? חסימה מעליית הי ל: רבץ לה רי מבחוץ, מהו? העמיד בנה מבחוץ, מהו? היתה צמה למים, מהו? פרס לה קטבלי על גבי דישה, מהו? פשוט מה חד דתני: רשי בעל פרה להרעיב פרתו כדי שתכל מן הדישה הרבה, ורשי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני הבהמה כדי של תכל מן הדישה הרבה. שני התם דק כלה. בע מיניה רבי יונתן מרבי סימי: יבעית ימ: רשי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני בהמה מעיקר, כדי של תכל הרבה מן הדישה. חסמה מבחוץ, מהו? שור בדישו מר רחמנ וה לו בדישו הו, ו דלמ ל תדוש בחסימה מר רחמנ? עמוד 2
י כ מן דמר מר לו:]רבי סימי[ מבית ביך תה למד )ויקר י'( יין ושכר ל תשת תה ובניך תך בבכם, בבוכם הו דסור, ה מישת ומיעל שרי? )ויקר י'( ולהבדיל בין הקדש ובין החל מר רחמנ ל, מה התם בשעת ביה ל תה שכרות, הכ נמי בשעת דישה ל תה חסימה. ט ח ז ו ה ד ג ב תנו רבנן: החוסם ת הפרה והמזווג בכלים פטור, וינו לוקה ל דש ומנהיג בלבד. יתמר:]רבי יוחנן[ חסמה בקול והנהיגה בקול, רבי יוחנן מר: חייב ריש לקיש: פטור. רבי יוחנן: חייב, עקימת פיו הוי מעשה. ריש לקיש: פטור, קל ל הוי מעשה. צ. יתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: ל שדם רשי להמיר, ל שם המיר מומר, וסופג ת הרבעים. צ. מר ליה:]ריש לקיש[ ה מני רבי יהודה הי צ. דמר:]רבי יהודה[ לו שין בו מעשה לוקין עליו. צ. ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? צ. וה קתני ריש הכל ממירין, חד הנשים וחד הנשים. צ. והוינן בה: הכל לתויי מי? צ. לתויי יורש צ. ודל כרבי יהודה. די כרבי יהודה צ. המר:]רבי יהודה[ יורש ינו ממיר, יורש ינו סומך. צ. הי תנ סבר לה כוותיה בחד, ופליג עליה בחד. צ. תנו רבנן: החוסם ת הפרה ודש בה לוקה, ומשלם רבעה קבין לפרה, ושלשה קבין לחמור. צ. וה ינו לוקה ומת, וינו לוקה ומשלם צ. ביי: ה מני רבי מיר הי צ. דמר:] רבי מיר[ לוקה ומשלם. צ. רב: בב לצת מידי שמים, תנן סרה תורה ופילו ב על מו. צ. רב פפ: משעת משיכה יחייב לה במזונותיה, ומילק ל לקי עד שעת חסימה. צ. רב פפ: הני מילי בעו מיני דבי רב פפ בר ב ופשטי להו ליסור, חד כהלכת וחד דלו כהלכת. צ. בעו מיני: ]רבי רב פפ בר ב[ מהו ללוש ת העיסה בחלב? צ. ]רב פפ[ ופשטי להו ליסור כהלכת צ. צ. דתני: וידך בעו מיני: ]רבי רב פפ בר ב[ ין לשין ת העיסה בחלב, ום לש כל הפת כולה סורה, מפני הרגל עבירה. כיוצ בו ין טשין ת התנור בליה, ום טש כל הפת כולה סורה, עד שיסיק ת התנור. מהו להכניס מין ושינו מינו לדיר? צ. ]רב פפ[ ופשטי להו ליסור דלו כהלכת. עמוד 3
ת] מן דמר צ. דמר שמול: ובמנפים עד שירו כדרך המנפים, ובכלים עד שיכניס כמכחול בשפופרת. מתיב רב חדבוי בר מי: ילו נמר )ויקר י"ט( בהמתך ל תרביע הייתי ומר: ל יחוז דם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, תלמוד לומר כלים. לו מכלל דכלים חיזה נמי ל? מי חיזה הכנסה, ומי קרי לה חיזה לישנ מעלי. רב יהודה: מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת, ופילו משום פריצות ליכ. מי טעמ בעבידתיה טריד. מתיב רב חדבוי בר מי: לו נמר )ויקר י"ט( בהמתך ל תרביע הייתי ומר: ל יחוז דם ת הבהמה כדי שיעלה עליה זכר, תלמוד לומר כלים. כלים הו דסור, ה מין במינו שרי. ומין במינו נמי חיזה ין, הכנסה ל מי חיזה הכנסה, ומי קרי ליה חיזה לישנ מעלי רב שי:]בעו מני דבי רבנ ריש גלות[ מהו להכניס מין ומינו ושינו מינו לדיר, כיון דיכ מיניה בתר מיניה גריר, ו דלמ פילו הכי ל? ]רב שי[ ופשטי להו ליסור דל כהלכת, משום פריצות דעבדי. מ "ק[ היה עושה בידיו בל ל ברגליו, ברגליו בל ל בידיו, פילו בכתיפו הרי זה וכל. רבי יוסי ברבי יהודה: עד שיעשה בידיו וברגליו. ג מי טעמ? )דברים כ"ג( כי תב בכרם רעך בכל מי דעביד. > רבי יוסי ברבי יהודה: עד שיעשה בידיו וברגליו. מי טעמ דרבי יוסי ברבי יהודה? כי שור, מה שור עד שיעשה בידיו וברגליו ף פועל עד שיעשה בידיו וברגליו. בעי רבה בר רב הונ: דש בווזין ותרנגולים, לרבי יוסי ברבי יהודה מהו? בכל כחו בעינן וה יכ, ו דלמ בידיו וברגליו בעינן וה ליכ? תיקו. מ רב נחמן מר רבה בר בוה: פועלים, עד של הילכו שתי וערב בגת וכלין ענבים וין שותין יין, משהילכו שתי וערב בגת וכלין ענבים ושותין יין. היה עושה בתנים ל יכל בענבים, בענבים ל יכל בתנים. בל מונע ת עצמו עד שמגיע למקום יפות ווכל. וכולן ל מרו ל בשעת מלכה, בל משום השב בידה לבעלים מרו: פועלין וכלין בהליכתן מומן לומן, ובחזירתן מן הגת, ובחמור כשהי פורקת. עושה בגפן זה, מהו שיכל בגפן חר? ממין שתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן וה יכ, ו דלמ ממה שתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן וה ליכ? ג יבעי להו: ום תמצי לומר: עושה בגפן זה ל יכל בגפן חר, שור במחובר היכי כיל? רב שיש בריה דרב ידי: בשרכ. ת שמע: היה עושה בתנים ל יכל בענבים. ה תנים ותנים דומי דתנים וענבים וכל, וי מרת עושה בגפן זה ינו וכל בגפן חר, היכי משכחת לה? רב שיש בריה דרב ידי: במודלית. ת שמע: בל מונע ת עצמו עד שמגיע למקום היפות ווכל עמוד 4
ת] מן דמר וי מרת עושה בגפן זה וכל בגפן חר ניזיל וניתי וניכול התם, משום ביטול מלכה ל ק מיבעי לן, כי ק מבעי לן היכ דיכ שתו ובניו, מי? ת שמע: סברוה: וכולם ל מרו ל בשעת מלכה, בל מפני השב בידה לבעלים מרו פועלים וכלים בהליכתן מומן לומן ובחזירתן מן הגת. מהלך כעושה מעשה דמי, ומשום השב בידה לבעלים הו דכיל, מדוריית ל כיל. למ: עושה בגפן זה ינו וכל בגפן חר. ל, לעולם ימ לך: עושה בגפן זה וכל בגפן חר, ומהלך לו כעושה מעשה דמי. יכ דמרי, סברוה: מהלך לו כעושה מעשה דמי, והיינו טעמ דמדוריית ל כיל משום דלו כעושה מעשה דמי, ה עושה מעשה כיל מדוריית. למ: עושה בגפן זה וכל בגפן חר ל, לעולם ימ לך: עושה בגפן זה ינו וכל בגפן חר, ומהלך כעושה מעשה דמי. > צב. ובחמור כשהי פורקת. צב. כשהי פורקת מהיכן כלה? צב. ימ: עד שתה פורקת. צב. תנינ לה, דתנו רבנן: צב. ]תנו רבנן[ חמור וגמל וכלים ממשוי שעל גביהן, ובלבד של יטול בידו ויכילם. צב. מ "ק[ וכל פועל קישות פילו בדינר, כותבת ופילו בדינר. צב. רבי לעזר חסמ: ל יכל פועל יתר על שכרו צב. ]חכמים[ וחכמים מתירין. בל מלמדין ת הדם של יה רעבתן ויה סותם ת הפתח בפניו. צב. ג חכמים היינו תנ קמ צב. יכ בינייהו בל מלמדין, לתנ קמ לית ליה מלמדין, לרבנן ית להו מלמדין. צב. יבעית ימ: יכ בינייהו דרב סי. צב. דמר רב סי: פילו ל שכרו ל לבצור שכול חד וכלו. צב. ומר רב סי: פילו ל בצר ל שכול חד וכלו. צב. וצריכ, די שמעינן הך קמיית משום דל יכ למיתב לכליו של בעל הבית, בל היכ דיכ למיתב לכליו של בעל הבית ימ ליתב בריש, והדר ליכול. וי שמעינן בה דפשר לקיומי לבסוף, בל הכ דל פשר לקיומי לבסוף ימ ל, צריכ. צב. יבעית ימ: יכ בינייהו דרב. צב. דמר רב: מצתי מגילת סתרים בי רבי חיי, )דברים כ"ג( כי תב בכרם רעך בבית כל דם הכתוב מדבר. וכתוב בה: יסי בן יהודה: צב. ומר רב: ל שבק יסי חיי לכל בריה. צב. רב שי: מריתה לשמעת קמיה דרב כהנ דלמ בעושין בסעודתם, דעבדו וכלו? צב. מר לי:]רב כהנ[ פילו הכי, ניח ליה ליניש לוגר גורי וניקטפיה לפרדיסיה, ול ניתו כולי עלמ וכלו ליה. צב. יבעי להו: פועל, משלו הו וכל ו משל שמים הו וכל? צב. למי נפק מינה? עמוד 5
ט ח ז ו ה ד ג ב צב. מן דמר דמר: תנו לשתי ובני. י מרת משלו הו וכל יהבינן להו, ל י מרת משל שמים הו וכל לדידיה זכי ליה רחמנ, לשתו ובניו ל זכי להו רחמנ צב. מי? צב. ת שמע: וכל פועל קישות ופילו בדינר, כותבת ופילו בדינר. צב. י מרת משלו הו וכל וגיר בדנק כיל בזוז? צב. צב. ת שמע, רבי לעזר חסמ: ול מי משל שמים הו וכל, סוף סוף וגיר בדנק כיל בזוז ל מי ית לך למימר רחמנ זכי ליה, הכ נמי רחמנ זכי ליה. ל יכל פועל יותר על שכרו צב. ]חכמים[ וחכמים מתירין. צב. מי לו בה קמיפלגי צב. דמר סבר:]רבי לעזר חסמ[ משלו הו וכל צב. ומר סבר:]חכמים[ משל שמים הו וכל צב. ל, דכולי עלמ משלו הו וכל, והכ בכנפשך קמיפלגי. צב. מר סבר:]חכמים[ כנפשך בדבר שמוסר נפשו עליו צב. ומר סבר:]רבי לעזר חסמ[ כנפשך מה נפשך ם חסמת פטור, ף פועל ם חסמת פטור. צב. ת שמע: נזיר שמר תנו לשתי ובני ין שומעין לו צב. וי מרת משלו הו וכל מי ין שומעין לו? צב. התם משום לך לך, מרין נזיר, סחור סחור, לכרמ ל תקרב. צב. ת שמע: פועל שמר תנו לשתי ובני ין שומעין לו. צב. וי מרת משלו הו וכל מי ין שומעין לו? צב. מי פועל נזיר. צב. והתני נזיר והתני פועל צב. מידי גבי הדדי תניין? צב. ת שמע: ת שמע: מנין לפועל שמר תנו לשתי ובני שין שומעין לו שנמר )דברים כ"ג( ול כליך ל תתן. צב. וכי תימ: הכי נמי נזיר צב. י הכי משום ל כליך ל תתן? משום לך לך מרין נזיר הו צב. ין, הכי נמי, ויידי דקתני לה בלשון פועל ק נסיב לה קר דפועל. צב. ת שמע: השוכר ת הפועל לקצות בתנים הרי זה וכל ופטור מן המעשר, על מנת שוכל ני ובני ו שיכל בני בשכרי הו וכל ופטור, ובנו וכל וחייב. צב: וי מרת משלו הו וכל בנו מי חייב? צב: רבינ: משום דמיחזי כמקח. צב: ת שמע: השוכר ת הפועל לעשות בנטע רבעי שלו הרי לו ל יכלו, ום ל הודיעם פודה ומכילן. עמוד 6
מן דמר צב: וי מרת משל שמים הו וכל מי פודה ומכילן? יסור ל זכי להו רחמנ צב: התם משום דמיחזי כמקח טעות. צב: ימ סיפ: נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי לו ל יכלו. ום ל הודיען מעשר ומכילן. צב: וי מרת משל שמים הו וכל מי מעשר ומכילן? יסור ל זכי להו רחמנ צב: וכי תימ: הכ נמי משום דמיחזי כמקח טעות צב: בשלמ נתפרסו עגוליו מיחזי כמקח טעות, ל נתפתחו חביותיו מי מקח טעות יכ? מידע ידע דיטביל להו למעשר צב: רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור. צב: והתני: יין משירד לבור צב: כרבי עקיב דמר:]רבי עקיב[ צב: משיקפה. צב: דמרו ליה: ל הוה ידעינן. צב: ונימ להו: יבעי לכו סוקי דעתייכו דלמ מקפה? צב: בתר דההו גבר דנגיד יהו מקפה. צב: והשת דתני רב זביד בדבי רבי הושעי: יין משירד לבור ויקפה צב: רבי עקיב: ורבי עקיב ומר: משישלה בחביות צב: פילו תימ של נתפתחו חביותיו לבור, דמרו ליה: ל הוה ידעינן דמשלי. צב: ונימ להו: יבעי לכו סוקי דעתייכו דלמ משלי צב: בתר דההו דשריק ההו משלי. צב: ת שמע: קוצץ דם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי שתו מפני שיש בהן דעת. בל ינו קוצץ ל על ידי בנו ובתו הקטנים, ול על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ול על ידי בהמתו מפני שין בהן דעת. צב: ק סלק דעתך במעלה להן מזונות צב: י מרת בשלמ משל שמים הו וכל משום הכי ינו קוצץ, ל י מרת משלו הו וכל קטנים נמי נקוץ להו צב: הכ במי עסקינן בשין מעלה להן מזונות. צב: י הכי, גדולים נמי צב: גדולים ידעי וק מחלי. צב: וה תנ רבי הושעי: קוצץ דם על ידי עצמו ועל ידי שתו בל ל על ידי בהמת ו ועל ידי בנו ובתו הגדולים בל ל על ידי בנו ובתו הקטנים, וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים. צב: מי לו, ידי וידי במעלה להן מזונות, ובה ק מיפלגי : דמר סבר:]בריית[ צב: משלו הו וכל ומר סבר:]מתניתין[ צב: משל שמים הו וכל? עמוד 7
ט ח ז ו ה ד ג ב צב: מן דמר ל, דכולי עלמ משלו הו וכל, ול קשי: כן בשין מעלה להן מזונות, ובריית במעלה להן מזונות. צב: במי וקימת במעלה להן מזונות, י הכי קטנים נמי נקוץ להו צב: צערייהו דבנו ובתו הקטנים ל זכי ליה רחמנ. צב: במי וקימת למתניתין בשין מעלה להן מזונות, הניח למן דמר ין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ויני זנך שפיר. ל, למן דמר יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ויני זנך, מי יכ למימר? ל ידי וידי בשין מעלה להן מזונות, ובה פליגי : דמר סבר:]בריית[ יכול ומר סבר:]מתניתין[ ין יכול. ]רבי יוחנן[ ורבי יוחנן, דמר יכול הרב, שביק מתניתין ועביד כבריית? ל, דכולי עלמ משל שמים הו וכל, ול מצי קציץ. ומי קוצץ דמר רבי הושעי מזונות. דכוותיה גבי בהמתו תבן נקוץ לה ל, בה קמיפלגי : דמר סבר:]בריית[ משלו הו וכל ומר סבר:]מתניתין[ משל שמים הו וכל. מ קוצץ דם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי שתו מפני שיש בהן דעת. בל ינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ול על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ול על ידי בהמתו מפני שין בהן דעת. השוכר ת הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי לו ל יכלו, ם ל הודיען פודה ומכילן. נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי לו ל יכלו, ם ל הודיען מעשר ומכילן. שומרי פירות וכלין מהלכות מדינה, בל ל מן התורה. ג גמר. שומרי פירות. רב: ל שנו ל שומרי גנות ופרדסין, בל שומרי גיתות וערימות וכלין מן התורה. קסבר:]רב[ משמר כעושה מעשה דמי. שמול: ל שנו ל שומרי גיתות וערימות, בל שומרי גנות ופרדסים ינן וכלים ל מן התורה ול מהלכות מדינה. ק סבר:]שמול[ משמר לו כעושה מעשה דמי. מתיב רב ח בר רב הונ: המשמר ת הפרה מטמ בגדים. וי מרת משמר לו כעושה מעשה דמי מי מטמ בגדים? רבה בר עול: גזירה שמ יזיז בה בר. מתיב רב כהנ: המשמר רבע וחמש מקשות הרי זה ל ימל כרסו מחד מהן, ל מכל חד וחד וכל לפי חשבון. וי מרת משמר לו כעושה מעשה דמי מי וכל? רב שימי בר שי: בעקורין שנו. עמוד 8
מן דמר עקורין? והל נגמרה מלכתן למעשר של ניטל פיקס שלהם. רב שי: כוותיה דשמול מסתבר דתנן: ולו וכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלכה ובתלוש כו' מכלל דיכ דל ק כיל מן התורה ל מהלכות מדינה. ימ סיפ: ]סיפ[ ולו שינן וכלין מי ינן וכלין? ילימ שין וכלין מן התורה ל מהלכות מדינה היינו ריש ל לו שין וכלין ל מן התורה ול מהלכות מדינה. ומי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שין גמר מלכה, וכל שכן שומרי גנות ופרדסות. מ משנה. רבע שומרים הן: שומר חנם והשול, נוש שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשול משלם ת הכל, ונוש שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין ת הבידה ות הגניבה. ג רב נחמן מר רבה בר בוה: מן תנ רבעה שומרים? רבי מיר הי. רב לרב נחמן: מי יכ דלית ליה רבעה שומרין? מר ליה:]רב נחמן[ הכי קמינ לך: מן תנ שוכר כנוש שכר רבי מיר הי וה רבי מיר יפכ שמעינן ליה דתני:]רבי מיר[ שוכר כיצד משלם? רבי מיר ומר: כשומר חנם רבי יהודה: כשומר שכר. רבה בר בוה יפכ קתני. י הכי, רבעה? שלשה נינהו רב נחמן בר יצחק: רבעה שומרין ודיניהם שלשה. О ההו רעי דהוה ק רעי חיות גוד דנהר פפ, שריג חד מינייהו ונפלת למי. ]רבה[ ת לקמיה דרבה ופטריה. מר: מי הוה ליה למיעבד? ה נטר כדנטרי ינשי. מר ליה ביי: ל מעתה, על למת בעידנ דעיילי ינשי הכי נמי דפטור? מר ליה:]רבה[ ין. ]ביי] גנ פורת בעידנ דגנו ינשי הכי נמי דפטור? עמוד 9
מן דמר מר ליה:]רבה[ ין. יתיביה:]ביי[ לו הם ונסין ששומר שכר פטור עליהן כגון )יוב '( ותפל שב ותקחם ות הנערים הכו לפי חרב מר ליה:]רבה[ התם בחזני מת. יתיביה:]ביי[ עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי )ברשית ל( הייתי ביום כלני חרב וקרח בלילה. מר ליה:]רבה[ התם נמי בחזני מת. מר ליה:]ביי[ מר ליה: טו יעקב בינו חזן מת הוה? ]רבה[ דמר ליה ללבן: נטרי לך נטירות יתירת כחזני מת. יתיביה:]ביי[ יתיביה: רועה שהיה רועה והניח עדרו וב לעיר, ב זב וטרף, וב רי ודרס ין ומרים ילו היה שם היה מציל, ל ומדין ותו: ם יכול להציל חייב, ם לו פטור. מי לו דעל בעידנ דעיילי ינשי? ]רבה[ ל, דעל בעידנ דל עיילי ינשי. ]ביי[ י הכי, מי פטור? תחילתו בפשיעה וסופו בונס חייב ]רבה[ דשמע קל ריה ועל. ]ביי[ י הכי, ומדין ותו? מי הוה ליה למעבד? ]רבה[ היה לו לקדם ברועים ובמקלות. ]ביי[ י הכי, מי ירי שומר שכר? פילו שומר חנם נמי דה מר הו דמר: שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ול קידם חייב. ]רבה[ שומר חנם בחנם, שומר שכר בשכר. ועד כמה? עד כדי דמיהן. והיכן מצינו בשומר שכר שחייב בונסין? דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית. רב פפ לביי: י הכי, מי הני ליה מינה? ]ביי[ נפק מינה לכושר דחיות, י נמי לטרח יתירת. ]רב חסד ורבה בר רב הונ[ רב חסד ורבה בר רב הונ ל סביר להו ה דרבה, יתירת. דמרי: להכי יהבי לך גר לנטורי לי נטירות О בר ד סבולה הוי ק מעבר חיות גמל דנרש, דחפה חד לחברתה ושדיתה במי. ]רב פפ[ ת לקמיה דרב פפ, חייביה. О מר ליה: מי הוה לי למעבד? מר ליה:]רב פפ[ בעי לך לעבורי חד חד. О מר ליה: ידעת ביה בבר חתיך דמצי למעבר חד חד? עמוד 10
ת] ת] מן דמר מר ליה:]רב פפ[ מר ליה: כבר צווחו קמי דקמך, ול יכ דשגח בהו. О יבו פקיד כיתנ בי רוני. זל שבו שמטיה מיניה. לסוף הוכר הגנב. ]רב נחמן[ ת לקמיה דרב נחמן, חייביה. לימ פליג דרב הונ בר בין? דשלח רב הונ בר בין: נגנבה בונס וחר כך הוכר הגנב, הו עושה עמו דין וינו נשבע. ם שומר חנם הו רצה נשבע, רצה עושה עמו דין. ם שומר שכר רב: התם גברי דפרמוסק הוו קיימי, די רמ קל הוו תו ומצלין ליה. מ "ק[ זב חד ינו ונס, שני זבים ונס. רבי יהודה: בשעת משלחת זבים, ף זב חד ונס. "ק[ שני כלבים ינו ונס. ידוע הבבלי ומר משום רבי מיר: מרוח חת ינו ונס, משתי רוחות ונס. הלסטים הרי זה ונס. הרי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי לו ונס. ימתי בזמן שבו מליהן, בל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים ינו ונס. מתה כדרכה הרי זה ונס, סגפה ומתה ינו ונס. עלתה לרשי צוקין ונפלה הרי זה ונס. העלה לרשי צוקין ונפלה ומתה ינו ונס. ג והתני: זב חד ונס רב נחמן בר יצחק: ההי בשעת משלחת זבים, ורבי יהודה הי. > הלסטים הרי זה ונס מי? לוקי גבר להדי גבר רב: בלסטים מזויין. יבעי להו: לסטים מזויין ורועה מזויין מהו? מסר נפשיה? מי מרינן: וקי גבר להדי גבר, ו דלמ: הי מסר נפשיה, והי ל מסתבר דהי מסר נפשיה והי ל מסר נפשיה. ביי לרב: שכחיה רועה, ומר ליה: גנב סרי, בדוכת פלני יתיבינן, כך וכך גברי יכ בהדן, כך וכך כלבי יכ בהדן, כך וכך זוקת פסיק לן, וזל ושקל מיניה, מי? מ מר ליה:]רב[ הרי הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים. מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, משבועה ומלשלם. והשול להיות פטור מלשלם, נוש שכר והשוכר להיות פטורין כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנו בטל וכל תני שיש מעשה בתחילתו תנו בטל וכל שפשר לו לקיימו בסופו והתנה עמו מתחילתו תנו קיים. ג מי? מתנה על מה שכתוב בתורה הו, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנו בטל ה מני רבי יהודה הי עמוד 11
ת] מן דמר דמר:]רבי יהודה[ בדבר שבממון תנו קיים. דתני:]רבי מיר[ הומר לשה הרי ת מקודשת לי על מנת שין ליך עלי שר כסות ועונה הרי זו מקודשת, ותנו בטל, דברי רבי מיר. רבי יהודה: בדבר שבממון תנו קיים. ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? ימ סיפ: ]סיפ[ כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנו בטל תן לרבי מיר ה ל קשי: לעולם רבי יהודה הי, וסיפ בדבר שינו של ממון. ימ סיפ: כל תני שיש בו מעשה בתחילתו תנו בטל. מן שמעת ליה דית ליה ה סבר רבי מיר. דתני: ב חלפת יש כפר חנני מר משום רבי מיר: תני קודם למעשה הרי זה תני, מעשה קודם לתני ינו תני. ל, כולה רבי מיר הי, ושני הכ דמעיקר ל שעבד נפשיה. תנ: ומתנה שומר שכר להיות כשול. במי, בדברים? שמול: בשקנו מידו. רבי יוחנן: פילו תימ בשל קנו מידו, בההי הנה דק נפיק ליה קל דיניש מהימנ הו גמיר ומשעבד נפשיה. > וכל שפשר לו לקיימו בסופו וכו'. רב טבל מר רב: "ק[ דתני: זו דברי רבי יהודה בן תימ, בל חכמים ומרים: ף על פי שי פשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנו קיים. הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, על מנת שתרדי לתהום, על מנת שתבלעי קנה של מה מה, על מנת שתעברי ת הים הגדול ברגליך נתקיים התני הרי זה גט, ל נתקיים התני ינו גט. רבי יהודה בן תימ: כזה גט. כלל מר רבי יהודה בן תימ: כל שי פשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו ינו ל כמפליגה, וכשר. רב נחמן מר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימ. רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיק דקתני: כל שפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנו קיים ה י פשר לו לקיימו תנו בטל שמע מינה. הדרן עלך השוכר ת הפועלים. עמוד 12
ט ח ז ו ה ד ג ב מ מן דמר בב מציע-השול ת הפרה השול ת הפרה ושל בעליה עמה, ו שכר בעליה עמה, של הבעלים ו שכרן וחר כך של ת הפרה ומתה פטור, שנמר )שמות כ"ב( ם בעליו עמו ל ישלם. בל של ת הפרה וחר כך של ת הבעלים ו שכרן, ומתה חייב, שנמר )שמות כ"ב( בעליו ין עמו שלם ישלם. ג מדקתני סיפ וחר כך של ת הפרה, מכלל דריש דקתני עמה עמה ממש. עמה ממש מי משכחת לה? פרה במשיכה ובעלים במירה יבעית ימ: כגון דקיימ פרה בחצרו דשול, דל מחסר משיכה. יבעית ימ: דמר ליה: ת גופך ל תשל עד שעת משיכת פרתך. תנן התם: רבעה שומרים הם: שומר חנם והשול, נוש שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשול משלם ת הכל, נוש שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמים ת הבידה ות הגניבה. מנ הני מילי? דתנו רבנן: פרשה רשונה נמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשול. בשלמ שלישית בשול מפורש: )שמות כ"ב( וכי ישל יש מעם רעהו ונשבר ו מת בעליו ין עמו שלם ישלם, ל רשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר, יפוך נ מסתבר, שניה בשומר שכר שכן חייב בגניבה ובידה. דרבה, רשונה בשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב פילו הכי, קרנ בל שבועה עדיפ מכפיל בשבועה. תדע, דה שול כל הנה שלו, וינו משלם ל קרן. והשול כל הנה שלו? וה בעי מזוני דקיימ בגם. וה בעי נטירה? בנטר מת. ויבעית ימ: ל תימ כל הנה שלו, ל ימ: רוב הנה שלו. ויבעית ימ: בשילת כלים. > נוש שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין ת הבידה ות הגניבה. בשלמ גניבה דכתיב )שמות כ"ב( ם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, ל בידה מנ לן? דתני: ם גנב יגנב, ין לי ל גניבה, בידה מנין תלמוד לומר ם גנוב יגנב, מכל מקום. הניח למן דמר: ל מרינן דברה תורה כלשון בני דם, כלשון בני דם, מי יכ למימר? ל למן דמר: מרינן דברה תורה מרי במערב: קל וחומר ומה גניבה שקרובה לונס משלם, בידה שקרובה לפשיעה ל כל שכן וידך ]ידך[ מילת דתי בקל וחומר טרח וכתב לה קר. > והשול משלם ת הכל עמוד 13
ט ח ז ו ה ד ג ב מן דמר בב מציע-השול ת הפרה בשלמ שבורה ומתה דכתיב )שמות כ"ב( וכי ישל יש מעם רעהו ונשבר ו מת. ל שבויה בשול מנ לן? וכי תימ נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה, שכן ונס דסליק דעת הו, תמר בשבויה שכן ונס דל סליק דעת הו ל, נמרה שבורה ומתה בשול, ונמרה שבורה ומתה בשומר שכר, מה להלן שבויה עמו ף כן שבויה עמו. יכ למיפרך: מה לשומר שכר שכן לפטור, תמר בשול שכן לחיוב ל כרבי נתן דתני רבי נתן: ו לרבות שבויה. הי ו מיבעי ליה לחלק דסלק דעתך מינ: עד דמיתבר ומתה ל מחייב, ק משמע לן. הניח לרבי יונתן, ל לרבי ישיה מי יכ למימר? דתני:]רבי ישיה[ )ויקר כ'( יש שר יקלל ת ביו ות מו ין לי ל ביו ומו, ביו בל מו, מו בל ביו מנין? תלמוד לומר: ביו ומו קלל ביו קלל, מו קלל, דברי רבי ישיה. רבי יונתן: משמע שניהם כחד, ומשמע חד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. פילו תימ רבי ישיה, לחלק הכ ל צריך. מי טעמ? סבר הו: מה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלג? גניבה ובידה בשול מנ לן? וכי תימ: נילף משבורה ומתה. מה לשבורה ומתה דל פשר למיטרח ותויי, תמר בגניבה ובידה דפשר למיטרח ותויי ל, כי ה דתני: ]תני[ )שמות כ"ב( ונשבר ו מת ין לי ל שבורה ומתה, גניבה ובידה מנין? מרת קל וחומר: ומה שומר שכר שפטור משבורה ומתה חייב בגניבה ובידה, שול שחייב בשבורה ומתה ינו דין שחייב וזה הו קל וחומר שין עליו תשובה. מי ין עליו תשובה, וכי תימ יכ למיפרך: מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין? פילו הכי קרנ דשול עדיפ. יבעית ימ: קסבר לסטים מזויין גזלן הו. שכחן לחיוב, לפטור מנ לן? וכי תימ: נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה, שכן ונס ל, גמר משומר שכר. ושומר שכר גופיה מנלן? גמרי חיוב דשומר שכר מחיוב דשו ל מה להלן בבעלים פטור ף כן בבעלים פטור. במי גמר? י במה מצינו עמוד 14
מן דמר בב מציע-השול ת הפרה יכ למיפרך כדפרכינן: שכן ונס. ל מר קר: )שמות כ"ב( וכי ישל וי"ו מוסיף על ענין רשון, וילמד עליון מתחתון. וכתי, שול משומר שכר ל גמר, דיכ למיפרך: מה לשומר שכר שכן פטור בשבורה ומתה, תמר בשול שחייב בשבורה ומתה ל, גניבה ובידה בשול לחיוב מנלן דגמר משומר שכר, דיו לב מן הדין להיות כנדון מה גניבה ובידה דשומר שכר בבעלים פטור ף גניבה ובידה דשול נמי בבעלים פטור. הניח למן דית ליה דיו, ל למן דלית ליה דיו מי יכ למימר? ל, מר קר וכי ישל וי"ו מוסיף על ענין רשון, וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון. יתמר: פשיעה בבעלים. פליגי בה רב ח ורבינ : חד]רב ח/רבינ [ חייב וחד]רב ח/רבינ [ פטור. מן דמר חייב קסבר: מקר נדרש לפניו ול לפני פניו, הלכך: ם בעליו עמו שומר חנם ל כתיב, ופשיעה נמי בשומר שכר ובשול ל כתיב. הלכך, בשומר שכר ובשול לחיוב תי בקל וחומר משומר חנם, בל בבעלים לפטור ף בשומר שכר ובשול ל. מי טעמ כי כתיב ם בעליו עמו ל ישלם שול ושומר שכר, הנך חיובי דכתיב בהו בהדי הו דמיכתב. מן דמר פטור קסבר: מקר נדרש לפניו ולפני פניו, וכי כתיב ם בעליו עמו שומר חנם נמי כתיב. תנן: השול הפרה ושל בעליה עמה, השול הפרה ושכר בעליה עמה, של בעליה ו שכרן וחר כך של הפרה ומתה פטור וילו שומר חנם ל קתני ולטעמיך, שומר שכר מי קתני? ל, תנ מילת דכתיב בהדי קתני, דתי מדרש ל קתני. צה: ת שמע: שלה ושל בעליה עמה, שכרה ושכר בעליה עמה, שלה ושכר בעליה עמה, שכרה ושל בעליה עמה, ף על פי שהבעלים עושין מלכה במקום חר ומתה פטור. צה: סברוה: ה מני רבי יהודה הי צה: דמר:]רבי יהודה[ שומר כשומר שכר דמי צה: וה הי תנ קתני מילת דתי מדרש, וילו שומר חנם ל קתני צה: ה מני רבי מיר הי צה: דמר:]רבי מיר[ שוכר כשומר חנם דמי צה: ותנ שומר חנם והו הדין לשומר שכר. צה: יבעית ימ: כדמחליף רבה בר בוה ותני: צה: ]רבי מיר[ שוכר כיצד משלם? רבי מיר ומר: כשומר שכר צה: רבי יהודה: כשומר חנם. צה: רב המנונ: לעולם הו חייב עד שתה פרה וחורש בה, חמור ומחמר חריה, ועד שיהו בעלים משעת שילה עד שעת שבורה ומתה. צה: למ קסבר:]רב המנונ[ בעליו עמו כולה מילת משמע. צה: מתיב רב: שלה ושל בעליה עמה, שכרה ושכר בעליה עמה, שכרה ושל בעליה עמה, שלה ושכר בעליה עמה, ף על פי שהבעלים עושין מלכה במקום חר ומתה פטור. עמוד 15
מן דמר בב מציע-השול ת הפרה צה: מי לו במלכה חרת? צה: ל, בותה מלכה. צה: ל מי מקום חר? צה: דק מרפי וזיל קמה. צה: וה מדסיפ על גבה הוי ריש במלכה חרת צה: דקתני סיפ: שלה וחר כך של בעליה, שכרה וחר כך שכר בעליה עמה, ף על פי שהבעלים חורשין על גבה ומתה חייב. צה: מרי: ריש וסיפ בותה מלכה, וריש רבות ק משמע לן וסיפ רבות ק משמע לן : צה: ריש רבות ק משמע לן דף על גב דלו על גבה ל בותה מלכה, כיון דהוו בעלים בשעת שילה פטור. צה: וסיפ רבות ק משמע לן: דף על גב דעל גבה, כיון דל הוו בעלים בשעת שילה חייב. צה: הי מי? י מרת בשלמ ריש במלכה חרת וסיפ בותה מלכה היינו רבות, ל י מרת ריש וסיפ בותה מלכה מי רבות? ידי וידי בותה מלכה הוי צה: ועוד, תני: ממשמע שנמר )שמות כ"ב( ם בעליו עמו ל ישלם, יני יודע שם בעליו ין עמו שלם ישלם? ל, מה תלמוד לומר בעליו ין עמו לומר לך: היה עמו בשעת שילה ין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שילה. צה: ותני ידך: ממשמע שנמר )שמות כ"ב( בעליו ין עמו שלם ישלם, יני יודע שם בעליו עמו ל ישלם? ל מה תלמוד לומר ם בעליו עמו לומר לך: כיון שיצה מרשות משיל שעה חת בבעלים ומתה פטור. צה: תיובת דרב המנונ תיובת. צה: ]ביי[ ביי סבר לה כרבי ישיה ומתרץ לקרי כרבי ישיה. צה: ]רב[ רב סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקרי כרבי יונתן. צה: ]ביי[ ביי סבר לה כרבי ישיה ומתרץ לקרי כרבי ישיה: צה: בעליו ין עמו שלם ישלם, טעמ דליתיה בתרוייהו, ה יתיה בחד וליתיה בחד פטור. צה: וה כתיב ם בעליו עמו ל ישלם טעמ דיתיה בתרוייהו, ה י יתיה בחד וליתיה בחד מחייב. צה: לומר לך: היה עמו בשעת שילה ינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שילה. ]רב[ רב סבר לה כרבי יונתן, ומתרץ לקרי כרבי יונתן: )שמות כ"ב( ם בעליו עמו ל ישלם. משמע דיתיה בתרוייהו, ומשמע נמי דכי יתיה בחד וליתיה בחד פטור. וכתיב בעליו ין עמו שלם ישלם משמע דליתיה בתרוייהו, משמע נמי דכי יתיה בחד וליתיה בחד חייב. לומר לך: היה עמו בשעת שלה ין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שלה. יפוך נ מסתבר, שלה עדיפ משום דק מייתי לה לרשותיה. דרבה, שבורה ומתה עדיפ שכן חייב בונסין י ל שלה שבורה ומתה מי עביד? וי לו שבורה ומתה שלה מי עביד? עמוד 16
מן דמר בב מציע-השול ת הפרה פילו הכי, שלה עדיפ, שכן חייב במזונותיה. רב שי: מר קר )שמות כ"ב( וכי ישל יש מעם רעהו, ול רעהו עמו שלם ישלם, ה רעהו עמו פטור. י הכי בעליו ין עמו, ום בעליו עמו למה לי? י לו הנך הוה מינ: הי ורחיה דקר הו. בעי רמי בר חמ: שלה לרבעה מהו? כדשיילי ינשי בעינן ולהכי ל שיילי ינשי, ו דלמ: טעמ מי משום הנה, והי נמי ה ית ליה הנה? שלה לירות בה מהו? ממונ בעינן והיכ, ו דלמ ממונ דית ליה הנה מיניה בעינן, וליכ? שלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו? ממונ בעינן ויכ, ו דלמ כל פחות מפרוטה ל כלום הי? של שתי פרות לעשות בהן פרוטה, מהו? מי מרינן: זיל בתר שול ומשיל ויכ, ו דלמ: זית בתר פרות, וכל חד וחד ליכ ממונ? של משותפין, ונשל לו חד מהן, מהו? כולו בעליו בעינן וה ליכ, ו דלמ: מההו פלג דידיה מיה מיפטר? שותפין ששלו ונשל לחד מהן, מהו? כולו שול בעינן וליכ, ו דלמ בההי פלג דשיילי מיהת מיפטר? של מהשה ונשל בעלה, שה ששלה ונשל לבעל, מהו? קנין פירות כקנין גוף דמי ו ל? רבינ לרב שי: רב ח בריה דרב וי לרב שי: הומר לשלוחו צ והשל לי עם פרתי, כמותו, ויכ? מהו? בעליו ממש בעינ וליכ, ו דלמ: שלוחו של דם בעל פלוגת דרבי יוחנן וריש לקיש, שליח פלוגת דרבי יונתן ורבי ישיה בעל פלוגת דרבי יוחנן וריש לקיש : דיתמר:]רבי יוחנן[ המוכר שדהו לחבירו לפירות, רבי יוחנן ומר: מבי וקור ריש לקיש: ריש לקיש ומר: מבי וינו קור. רבי יוחנן: מבי וקור, קנין פירות כקנין הגוף דמי. ריש לקיש: מבי וינו קור, קנין פירות לו כקנין הגוף דמי. שליח, פלוגת דרבי יונתן ורבי ישיה : דתני:]רבי ישיה[ הומר לפוטרופוס: כל נדרים שתה שתי נודרת מכן עד שב ממקום פלוני הפר לה, והפיר לה, יכול יהו מופרין תלמוד לומר )במדבר ל'( ישה יקימנו וישה יפרנו, דברי רבי ישיה. רבי יונתן: מצינו בכל מקום ששלוחו של דם כמותו. רב עיליש לרב: הומר לעבדו צ והשל עם פרתי, מהו? תיבעי למן דמר שלוחו של דם כמותו, תיבעי למן דמר שלוחו של דם ינו כמותו. תיבעי למן דמר שלוחו של דם כמותו הני מילי שליח דבר מצוה הו, בל עבד דלו בר מצוה ל ו דלמ: פילו למן דמר ין שלוחו של דם כמותו הני מילי שליח, בל עבד יד עבד כיד רבו דמי? מר ליה:]רב[ מסתבר, יד עבד כיד רבו דמי. בעי רמי בר חמ: בעל בנכסי שתו שול הוי ו שוכר הוי? צו: צו: רב: לפום חורפ שבשת. מה נפשך, י שול הוי שלה בבעלים הי, י שוכר הוי שכירות בבעלים הי. ל, כי קמיבעי ליה לרמי בר חמ דגר מינה פרה והדר נסבה, שול הוי ו שוכר הוי? שול הוי ותי שלה בבעלים מפקע שכירות של בבעלים, ו דלמ שוכר הוי, ושכירות כדקיימ קיימ. עמוד 17
ט ח ז ו ה ד ג ב צו: מן דמר בב מציע-השול ת הפרה ומי שנ די שול הוי דתי שלה בבעלים מפקע שכירות של בבעלים, י שוכר נמי הוי תיתי שכירות בבעלים תיפוק שכירות של בבעלים צו: ל, כי ק מיבעי לרמי בר חמ כגון דגר יהי פרה מעלמ, והדר נסבה. צו: וליב דרבנן צו: דמרי:]רבנן[ שול משלם לשוכר צו: ל תיבעי לך, דודי שילה בבעלים הי. צו: כי תיבעי לך ליב דרבי יוסי צו: דמר:]רבי יוסי[ תחזיר פרה לבעלים הרשונים צו: מי, שול הוי ו שוכר הוי? צו: רב: בעל ל שול הוי ול שוכר הוי, ל לוקח הוי, מדרבי יוסי ברבי חנינ. צו: דמר רבי יוסי ברבי חנינ: בוש התקינו: השה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוצי מיד הלקוחות. צו: בעי רמי בר חמ: בעל בנכסי שתו מי מעל? צו: רב: מן לימעול? לימעול בעל דהיתר ניח ליה דליקני, יסור ל ניח ליה דליקני. תימעול יהי דהיתר נמי ל ניח לה דליקני. נימעלו בית דין כי עבדו רבנן תקנת, ומרו בעל לוקח הוי להיתר, ליסור ל עביד רבנן תקנת. צו: ל מר רב: בעל מעל לכשיוצי, מידי דהוה מוצי מעות הקדש לחולין. צו: יבעי להו: כחש בשר מחמת מלכה מי? צו: צו: מר ליה ההו מרבנן ורב חלקיה בריה דרב וי שמיה: ל מר רב: מכלל דכי מתה מחמת מלכה מחייב? נימ: לו לוקמ בכילת שילתה. ל מיבעי כחש בשר מחמת מלכה דפטור, ל פילו מתה מחמת מלכה נמי פטור. לוקמ בכילת שילתה. דמר ליה: לו О צו: ההו גבר דשיל נרג מחבריה, יתבר. ת לקמיה דרב צו: מר ליה:]רב[ זיל ייתי סהדי דלו שנית ביה, ויפטר. צו: וי ליכ סהדי מי? О צו: ת שמע: דההו גבר דשיל נרג מחבריה ויתבר, ת לקמיה דרב צו: מר ליה:]רב[ זיל שלים ליה נרג מעלי. צז. רב כהנ ורב סי לרב: דינ הכי? צז. ]רב[ ושתיק רב. צז. והלכת כרב כהנ ורב סי, דמהדר ליה תבריה וממלי ליה דמי מנ. עמוד 18