הכיתה ובית הספר במבט מקרוב מחקרים אתנוגרפיים על חינוך עורכים: ברכה אלפרט ושמחה שלסקי

תמליל

1 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב מחקרים אתנוגרפיים על חינוך עורכים: ברכה אלפרט ושמחה שלסקי

2 A close look at the school and the classroom: Ethnographic studies on education Bracha Alpert Simha Shlasky עורכים: פרופ' ברכה אלפרט, המכללה האקדמית בית ברל ד"ר שמחה שלסקי הוצאת הספרים של מכון מופ"ת עריכה ראשית: ד"ר יהודית שטיימן עריכת טקסט ולשון: אדוה חן, נגה שי עריכה גרפית: סטודיו מופ"ת עיצוב השער: אורית לידרמן תצלום השער: אימג'בנק/ Thinkstock מסת"ב: כל הזכויות שמורות למכון מופ"ת, תשע"ד 2013 טל': דפוס: אילון דפוס והפקות

3 3 תודות אנו מודים מקרב לב לכותבים אשר תרמו את מאמריהם לספר, הגיבו להערותינו, שאלו, תיקנו והשביחו את איכות המאמרים. בתוך כך הפגינו שותפות נאמנה ואורך רוח עד לסיום תהליך הפקתו של הספר. תודתנו נתונה לקוראים האנונימיים הרבים, ממיטב החוקרים בארץ בתחומי התוכן של המאמרים ומומחים בתחום המחקר האיכותני, שפנינו אליהם כדי שיסייעו לנו במלאכת השיפוט. אנו מעריכים מאוד את היענותם המידית, את הערותיהם והמלצותיהם לשיפור המאמרים ואת תרומתם החשובה לאיכות הספר. תודה מיוחדת לד ר שרה שמעוני ולד ר מרגלית יוסיפון על קריאת הנוסח הסופי של הספר ועל הערותיהן המועילות. תודה גדולה לצוות מכון מופ ת ד ר מיכל גולן, ראש המכון, וד ר יהודית שטיימן, ראש הוצאת הספרים והעורכת הראשית, על תמיכתן בהוצאת הספר לאור ובארגון הכנס שקידם את הוצאתו. תודה רבה לחני שושתרי, רכזת הוצאת הספרים, שטיפלה במסירות וביעילות בכל ההיבטים המעשיים של עריכת המאמרים והפקת הספר. כמו כן אנו מודים לעורכות הלשון, אדוה חן ונגה שי, על עבודתן היסודית והקפדנית; לצוות הגרפיקה אורית לידרמן, בלה טאובר ומאיה זמר-סמבול - על העיצוב היפה של הספר, ולאורית לידרמן - על עיצוב העטיפה. כולם יבואו על הברכה והתודה.

4

5 תוכן העניינים מבוא ברכה אלפרט ושמחה שלסקי...7 שער ראשון: תמונת מצב המחקר האתנוגרפי על החינוך בישראל שמחה שלסקי, ברכה אלפרט ונעמה צבר-בן יהושע שער שני: מוסדות חינוך ותרבויותיהם מופעים של סדר כאוטי בחינוך - המקרה של גן ילדי זרים בדרום תל-אביב אילאיל אמיר-כסיף "המקום הזה הוא בעיניי שמורת טבע שבאמת צריך לשמור עליה" - דיוקן בית ספר "מפנה" בעיני חברי הצוות שלו עדנה קפל-גרין ויוליה מירסקי "הדת שלנו מג נה על הבת באמצעות חינוך נפרד" - בית ספר פיראטי לחינוך אסלאמי-אורתודוקסי אילנה זידאני ומירה קרניאלי "אילו היה עושה אבחון היו מוצאים שהוא לקוי למידה..." - מוסדות בבית הספר ותפקידם בניתוב תלמידים לחינוך מיוחד סמדר תובל חינוך לאזרחות משתתפת במרחב חברתי מרובד דליה יפה מרקוביץ' שער שלישי: מסרים ערכיים בהוראה ובתכנית הלימודים על חינוך וחילוניו ת קבלת שבת בגן הילדים הלא דתי בישראל אורית יפה ותמר רפופורט "מאיימים ולא מקיימים" - פרקטיקות של שליטה וסמכות בבית ספר יסודי דורית טובין ונעם ליס "אל תיפלו ברשת של מחיר זול" - ט בעה של העצ מה בתכנית חינוך לצרכנות שוש דוידסון השיח המגדרי בבית הספר התיכון הערבי בישראל - חקר מקרה ח'אלד עראר

6 6 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי שינוי תפיסה בקרב צוות רב-מקצועי בנושא חינוך מיני לתלמידים עם פיגור שכלי בבית ספר ניסויי דתי איריס מנור-בנימיני, מיכל שרייבר-דיבון, עדי עמיהוד ותמי שטרנליכט היבטים פילוסופיים ואתנוגרפיים באכפתיות כפדגוגיה תמי של שער רביעי: השיח החינוכי והחברתי הסולידריות - פנים רבות לה: ניתוח שיח המורה מנקודת מבט של סגנונות הנימוס אסתר ורדי-ראט שיח ושיחה? מאפייני מגדר בייעוץ הפרטני יפעת זץ ורחל ארהרד התנגדות מורים לשינוי בראי הלשון - מילים וצירופים עינב ארגמן וגד אלכסנדר הסביבה הלימודית בעידן השיח מיכל צלרמאיר משחקי תפקידים בגן הילדים כאמצעי לפענוח ייצוגי מציאות לירז לאמאש ושפרה שינמן על המחברים Abstract

7 7 מבוא ברכה אלפרט ושמחה שלסקי המאמרים המוצגים בספר שלפנינו בוחנים מקרוב מסגרות, תהליכים וסוגיות בחינוך באמצעות כלי המחקר, נקודות המבט ודרכי הכתיבה של האתנוגרפיה. גישת המחקר האתנוגרפי אפיינה במקורה את עבודתם של האנתרופולוגים שעסקו בחברות שתרבותן הייתה שונה מאוד מזו שלהם, תרבויות שנחשבו אקזוטיות. תהליך החינוך, במשמעות הרחבה של המושג, תפס מקום נכבד באתנוגרפיות הקלסיות. רק מאוחר יותר החלו סוציולוגים, במיוחד מאסכולת שיקגו, להשתמש בשיטות אתנוגרפיות לחקור חברות מסביבתם הקרובה. תחילה התמקדו בקבוצות שנמנו עם השוליים החברתיים מהגרים, ילידים בני תרבויות שונות וחבורות רחוב. רק בעשורים האחרונים הגיע המחקר האתנוגרפי גם של האנתרופולוגים אל הזרם המרכזי של החברה, והחל בוחן את אופן ההתייחסות של הזרם המרכזי לתרבויות של אחרים. כיום משרתת האתנוגרפיה כשיטת מחקר לא רק את האנתרופולוגים, אלא גם חוקרי חברה אחרים, בראש ובראשונה סוציולוגים, אך גם חוקרי חינוך, פסיכולוגים, גיאוגרפים, חוקרי סיעוד לסוגיהם, ואף חוקרי משפט. באמצעות האתנוגרפיה מונמכות אפוא חומות המפרידות בין הדיסציפלינות, והחברה מקבלת משמעות מזוויות ראייה שונות. בתוך כך מונמכות גם חומות בין תרבויות, כאשר הזר הופך למוכר, האחר הופך לדומה, והדומה נצפה ממרחק מסוים. באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת החלה למעשה להופיע בארצות הברית )ואחר כך בארצות אחרות( האנתרופולוגיה של החינוך, שאתנוגרפיה היא גישתה המחקרית, כענף בתוך מחקר החינוך בעל תרומה ייחודית להבנה של סוגיות חינוכיות ואף לטיפול בהן )1987.)Spindler,,1982 האתנוגרפיה היא גם דרך עריכת המחקר וגם התוצר, היא האופן שבו אוספים נתונים בשדה ומנתחים אותם, והיא גם החיבור הכתוב המציג את המחקר וממצאיו לקוראים )1988.)Wolcott, בשנים האחרונות נעשה ניסיון לבחון את תמונת המחקר האתנוגרפי על הוראה ולמידה בארצות שונות: מערב ומזרח אירופה, ארצות

8 8 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי הברית, דרום אמריקה, אסיה והמזרח התיכון )2012.)Anderson-Levitt, המאמר הראשון בספר הנוכחי, בנוסחו הראשון Zabar-( Shlasky, Alpert, & Yehoshua, 2012,)Ben היה חלק מן המיזם הזה, וכתיבתו הייתה זרז לפנייתנו אל חוקרים, תלמידי מחקר ואנשי חינוך בהצעה לכתוב מאמרים על חינוך המבוססים על הגישה ועל הכלים של המחקר האתנוגרפי. במאמר מסכם על אתנוגרפיה של החינוך בעולם מתארת ון זנטן Zanten,( van 2012( הבדלים בהגדרת מהות האתנוגרפיה הקשורים בנושאים הראויים לחקירה ובתפיסות התאורטיות והפוליטיות שבבסיס הפרשנות של נתוני עבודות השדה. עם זאת היא מצביעה על מערכת מושגים משותפת למחקרים, ובמרכזה המושג "תרבות", ועל צורה משותפת של תפיסת מציאות המדגישה משמעויות וה קשרים מקומיים בנושאים מרכזיים: אינטגרציה תרבותית וניתוח של קבוצות מודרות וקבוצות מיעוט; הישענות על ערכים כמו יחסיות תרבותית ושוויון חברתי; והביטוס מקצועי כגון מידה של צניעות בנוגע להכללות. כך, מאמרי הספר הנוכחי הם אמנם מקומיים )ראו גם אצל: Goldberg, Hertzog, Abuhav, Marx, 2010 &(, אך נושאיהם, כפי שעולה גם מהניתוחים ומהדיונים של מחבריהם, מעסיקים חוקרים ואנשי חינוך על פני הגלובוס. כאמור, ההשתלבות בפרויקט הגלובלי זירזה את היוזמה לעריכת הספר, אך התחלנו לחשוב עליו ברמה המעשית בשנים האחרונות לאחר צאתו של ספרנו דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט )שלסקי ואלפרט, 2007(. בפעילותנו האקדמית והמחקרית חברנו להתפתחות הנרחבת של המחקר האיכותני בארץ ואף היינו חלק ממנה. מעבר לאנתרופולוגיה המחקר האיכותני פתח אפשרויות למחקרים בסוגות מגוונות, ובעיקר במתודולוגיה הנרטיבית )תובל-משיח וספקטור-מרזל, 2010(, שכלי המחקר העיקריים שלה הם ראיונות עומק וטקסטים כתובים. המחקר האתנוגרפי, בהבדל מה מן המתודולוגיות האיכותניות האחרות, תובע מן החוקרים שהייה ממושכת בשדה, תצפיות חוזרות ונשנות וראיונות פתוחים תוך כדי יצירת קשרי גומלין עם המשתתפים. הוא כרוך בהתבוננות ישירה בתופעות יחד עם הבנת נקודות המבט האמיות )emic( של המשתתפים באתרי ההתרחשות שבהם מתקיימת התרבות. במחקר האתנוגרפי החוקר שוקע בהתנסויות באופן בלתי אמצעי ועוסק ברישום, בהרהורים, בפענוח קודים וסמלים, דרכי שיח והתנהגויות, ובהבניית התיאור העשיר והגדוש )גירץ, ]1973[( זאת תוך כדי בחינה של הידוע לו מן התאוריה ומן המחקר לצורך הפקת המשמעויות ויצירת קישורים וחיבורים שיאפשרו תמונה אמינה של השדה.

9 יקסלש החמשו טרפלא הכרב > אובמ 9 החינוך הוא שדה פעולה רווי ניגודים ובעל משמעויות עמומות, תכונות העושות את המחקר בו למסובך וקשה, אך גם לרב-עניין. החיים במוסדות חינוך הם אמנם מאורגנים ומעוגנים בשגרות של סדר יום, של כללי התנהגות, של היררכיות תפקיד; ועם זאת, מוסדות חינוך מתוארים פעמים רבות גם אחרת: לחלקיהם השונים נודעים חיבורים רופפים; ההסדרים בהם מופרים לעתים קרובות )כמעט באופן שגרתי(; הנעשה בהם לא בהכרח תואם את אשר מטיפים לו; ולעתים קרובות אין יודעים אם הם משיגים את המטרות שהם מציבים לעצמם. בית הספר מפגיש משתתפים בעלי עוצמות שונות שאינן בהכרח חד- כיווניות: מצד אחד, מבוגרים מול ילדים, בעלי סמכות מול חסרי מעמד; מצד אחר, התלמידים הם רבים והמורים יחידים, ומאחורי התלמידים עומדים גם הורים. הסמכות והכוח של כל צד אינם מוגדרים היטב, לא רק מבחינה פורמלית אלא גם מבחינת התפיסות המנחות כל צד בשימוש בהם. כך, מורים מודעים לצורך לא להתנשא ולקדם את האוטונומיה ויכולת הפעולה של התלמיד, אך גם לצורך להפעיל משמעת ולהקנות ערכי נאמנות וציות; ואילו התלמידים והוריהם מודעים לכך שהתנגדות למורים עשויה לפגוע גם בהם עצמם. השיח המתנהל בין המשתתפים, הן בכיתה והן מחוצה לה, משקף מערכות יחסים מורכבות אלה. החינוך הוא שדה פעולה שגם רווי באתוסים, במשמעויות סמויות ובסמלים. הטקסים והאירועים המתקיימים תכופות בבית הספר דורשים פענוח וחשיפה, במיוחד בכל הנוגע לאופן שבו המשתתפים השונים תופסים אותם. חקר החינוך דורש גם לימוד וניתוח של הקוריקולום, הן ברובד הגלוי והן ברובד הסמוי, שכן הוא אחד הביטויים המובהקים של תרבות המקום והזמן. המחקר האתנוגרפי הוא אפוא בעל זיקה למקרו החברתי, גם אם מושאו הוא ההתרחשות במיקרו. ספר זה מבקש לענות על חסר מסוים שזיהינו בישראל במחקרים על חינוך בגישת המחקר האתנוגרפי )ראו בהקשר זה את המאמר של שלסקי, אלפרט וצבר בן-יהושע בשער הראשון(. המאמרים המוצגים לפנינו מבוססים ברובם הגדול על תצפיות משתתפות ומרובות על פי מסורת מחקר זו, הרואה בחינוך שדה מחקרי אשר לא קל לחדור אליו, והוא כרוך גם במגבלות אתיות. לצד ההגבלות הפורמליות הרבות מצד הרשויות מצויות גם הגבלות תרבותיות, במיוחד של אוכלוסיות מסוגרות. יש מוסדות החוששים להיחשף משום שמנהליהם מודעים לפער בין תרבותם לבין התרבות בחוץ, בין הנורמות הנוהגות בהם לבין אלה של סביבתם, בין המוצהר לבין המופעל. מורים לא מעטים חוששים מביקורת על דרכי עבודתם, מהחדירה לאינטימיות המפגש ביניהם לבין תלמידיהם או

10 10 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי מההפרעה שעשויה להיגרם למהלך השיעור. המגבלות האתיות קשורות לאפשרויות הפגיעה במשתתפים, ובמיוחד בילדים, הן באיסוף הנתונים והן בחשיפה שבפרסום. קשיים אלה דורשים התמודדות ויוזמה מצד החוקרים, כמו גם פתיחות רבה יותר מצד המערכת החינוכית להכרה בפוטנציאל הטמון במחקרים מסוג זה לשדה החינוך. מחקר אקדמי בכלל, ומחקר אתנוגרפי בפרט, תובע בדרך כלל נקודת מבט ביקורתית. בהכנת הספר ובסמינר שנערך במהלך הכנתו עלו תהיות לגבי אופי הביקורת המתבקשת בכתיבה של מאמרים אתנוגרפיים. שאלת הביקורת מעוררת דילמות בהקשר לשדה החינוך, הן בהיבטים של האתיקה והיחסים המתפתחים עם אלה שפתחו בפנינו את דלתותיהם, והן בהיבטים הקשורים בטבעו של מעשה החינוך הכרוך ביצירה, בבנייה ובטיפוח שיש בהם אמונה ותקווה. אפשר לזהות שלושה סוגי ביקורת עיקריים הבאים לידי ביטוי במאמרי הספר: 1. ביקורת המעוגנת בתאוריה הביקורתית, המאופיינת בתפיסת עולם ממוקדת ביחסי כוח, שליטה והגמוניה. זוהי ביקורת בעלת מסורת ארוכה ומבוססת במדעי החברה בכלל יסודותיה במרקסיזם McLaren,( Kincheloe & 2000(, וענף מפותח שלה מצוי במחקר החינוכי )ראו לדוגמה: פריירה, 1981; Giroux, 1989.)Apple, ;1999 חשיבותה רבה בהצבעה על תופעות של אי-שוויון ודיכוי, אך חסרונה, לפי אייזנר, הוא בהיותה מנכשת לעתים עשבים שוטים בלי שהיא שותלת בהכרח פרחים במקומם )1992.)Eisner, 2. ביקורת על מגוון תופעות בעייתיות היכולה להיות מוצגת מפרספקטיבות תאורטיות ומעשיות שונות או ממוקדת במקרים ובתופעות עצמן. לחוקרים תפקיד חשוב בזיהוי פעילויות ונטיות סמויות, מכוונות או בלתי מכוונות, המצטברות לכלל תהליכים מדאיגים ומעוררי אי-נחת, כאלה הדורשים תיקון. 3. ביקורת הקשורה בניתוח שיטתי, בזיהוי מרכיבים ובפענוח מופעים; או במילים אחרות - בפירוק המציאות ובהבנייתה מחדש בטקסטים כתובים )שלסקי ואלפרט, 2007(. זהו המעשה האינטלקטואלי שנדרשות לו מיומנויות ומידה של אומנות. כך, על אף השלילה הטבועה בעצם המושג "ביקורת", הרי שבמובן זה היא נותנת מקום גם למחקרים אתנוגרפיים המבקשים להבין תהליכים ותוצרים חינוכיים חיוביים, כאלה שניתן ללמוד מהם. המחקרים מנסים לפענחם ולתאר כיצד הם מתרחשים, מה מרכיב את פעולות המשתתפים בהם, מהי תרומת הגורמים השונים המעורבים, ואילו אמונות ותפיסות פילוסופיות-חינוכיות משפיעות עליהם. במאמר על האנתרופולוגיה

11 יקסלש החמשו טרפלא הכרב > אובמ 11 של החינוך בעולם דובר האנגלית, בספרה של אנדרסון-לוויט שהוזכר לעיל, מבקרת דלמונט את ההתמסרות של החוקרים האמריקניים לתופעות של כישלון בבתי ספר. לטענתה, אם ברצוננו ללמוד על חינוך, מוטב לעסוק גם בהצלחות בארצות שונות ובהבנה כיצד מתרחשת הצלחה, במיוחד בקרב קבוצות שאינן ממעמד חברתי בינוני-גבוה (2012.)Delamont, המחקר האתנוגרפי האקדמי נועד בראש ובראשונה, כמו כל מחקר, ליצירת ידע. כשמדובר במחקר חברתי ובמיוחד בחינוך עולה ההזדמנות לתרומה של המחקר לעשייה בשדה, כגון בהכשרה ובהשתלמות של מורים )אלפרט, 1998(. 1992, עם התרחבותן ופתיחתן בעשור האחרון של תכניות לתואר שני בחינוך, הולך וגובר הצורך בטקסטים מחקריים אקדמיים שישמשו בסיס לדיון, לחשיבה ולהתבוננות של מורים בפועל ושל סטודנטים להוראה על עבודת החינוך, על קשייה ועל הצלחותיה. התבוננות כזאת עשויה לעורר הבנה של ההשפעות הנודעות למערכות החינוך שבתוכם המורים ואנשי החינוך פועלים, ושל המשמעויות הקשורות בפעולותיהם הייחודיות ובפעולות עמיתיהם לחיי הילדים ובני הנוער שעל חינוכם הם אמונים. סטודנטים למחקר חברתי באקדמיה עשויים להיתרם מן המפגש עם מחקרים אתנוגרפיים בחינוך באמצעות היפתחות של נתיבים חדשים בפניהם למחקר ולהוראה. אף מקבלי החלטות, הנסמכים בדרך כלל על ממצאי מחקרים רחבי היקף ושאין עתותיהם בידם לשהות באתרי החינוך לאורך זמן, עשויים להיתרם מן המבט הקרוב על המתרחש בהם. מבנה הספר ותיאור המאמרים לספר ארבעה שערים: )1( תמונת מצב; )2( מוסדות חינוך ותרבויותיהם; )3( מסרים ערכיים בהוראה ובתכנית הלימודים; )4( השיח החינוכי והחברתי. הנה תיאור קצר של כל אחד מן השערים ושל הפרקים הכלולים בו. בשער הראשון מופיע מאמר אחד הסוקר את תמונת המצב של המחקר האתנוגרפי על החינוך בישראל. מחבריו שמחה שלסקי, ברכה אלפרט ונעמה צבר-בן יהושע בחנו את מכלול העבודות האתנוגרפיות שפורסמו בארץ ובחו"ל מאז שנות השבעים של המאה הקודמת ועוסקות במסגרות חינוך פורמליות ולא פורמליות לילדים ובני נוער בישראל. תהליכי ההתפתחות במערכת החינוך מוצגים במאמר על פי ממדי פעולה שונים: הממד הריבודי ממגמות לשוויוניות ולאינטגרציה למנגנוני בידול ולהיררכיזציה; ממד הזהות מהאחדה תרבותית

12 12 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי לזהויות מרובות; ממד הארגון מממלכתיות לקהילתיות, לייחודיות ולהפרטה; ממד התרבות המקומית אתוסים ומיתוסים משותפים ומאמצים שנעשים לפירוקם; ממד המגדר הופעתו במחקר החינוך. הפרק מצביע על המרכזיות של נושאי הזהות ויחסי הכוח במחקרים ועל המבט הביקורתי והלא ממסדי המודגש בהם. כמו כן הוא מצביע על תחומים שבהם המחקר האתנוגרפי מתבקש להרחיב. השער השני עוסק במוסדות חינוך ובתרבויותיהם וכולל חמישה מאמרים: ארבעה מתוכם בוחנים מסגרות חינוכיות המיועדות לאוכלוסיות מוחלשות שאינן מן הזרם המרכזי ההגמוני, ואחד מתאר את מוסדות בית הספר הרגיל ביחסם לתלמידים עם צרכים מיוחדים. אילאיל אמיר-כסיף בוחנת במאמרה את דפוסי הסדר השוררים במסגרת של גן לילדי זרים בדרום תל-אביב ואת אופי החינוך המתהווה בה. זוהי מסגרת הפועלת בתוך מובלעת אנושית המאופיינת במצוקה, בארעיות, בחוסר ודאות, בטשטוש גבולות שייכות ובהיעדר הנהגה מוגדרת. המודל המתאים לבחינת דפוסי הסדר השוררים במסגרת ייחודית זאת - דמוגרפית, פוליטית וסוציו- אקונומית - הוא מודל של "סדר כאוטי", שמופעים בו בערבוביה תוהו ובוהו, ייאוש וחסר, לצד ארגון, תקווה ומשמעות על אף הנסיבות הקשות. בית הספר שמתבוננות בו עדנה קפל-גרין ויוליה מירסקי הוא מיוחד בהיותו מסגרת לבני נוער שנשרו )או הונשרו( מבתי ספר וחוו תהליך של כישלון, ניתוק וניכור. המאמר בוחן את החוויה של חברי הצוות בעבודתם עם נוער נושר ומסרטט דיוקן המשקף את הייחודיות של בית הספר, את תחושת השייכות של אוכלוסייתו - תלמידים וחברי צוות - למסגרת, את המראות של בני הנוער, את כישוריהם של חברי הצוות ותפיסתם את התהליך החינוכי הטיפולי. הנושאים הללו השזורים זה בזה מצביעים על יכולתו של בית הספר להוות "סביבה מאפשרת" הן בעבור בני הנוער הנושרים והן בעבור הצוות המטפל בהם. אילנה זידאני ומירה קרניאלי מתארות בית ספר מוסלמי דתי "פירטי" הפועל ביישוב ערבי בישראל. בית הספר הוקם בידי קבוצה אסלאמית דתית קיצונית, המשתייכת למה שמכונה "דת חזקה", בדומה לקבוצות דתיות קיצוניות אחרות בארץ ובעולם. המחקר עוקב אחר קבוצת תלמידות שעזבו את חטיבת הביניים הפורמלית ביישוב לטובת לימודים בבית הספר הדתי האורתודוקסי. הוא מתאר את הגורמים ואת התהליכים שהביאו ליצירת המסגרת הנפרדת וכן את ההשלכות של התופעה על הקהילה ועל הבנות עצמן. בית הספר שעומד במרכז מאמרה של סמדר תובל, בהבדל מאלה המתוארים במאמרים הקודמים, הוא בית ספר יסודי "רגיל", שכמותו יש רבים ברחבי הארץ.

13 יקסלש החמשו טרפלא הכרב > אובמ 13 הכותבת מתמקדת בתופעה של ניתוב חלק מהילדים הנכנסים לכיתות א' לכיתות או למסגרות של החינוך המיוחד ובוחנת באמצעות תאוריית הייצוגים החברתיים את הפעילות ואת השיח של צוות בית הספר בתהליך הניתוב למסגרות חינוכיות נבדלות. נמצא כי האידאולוגיה המוצהרת של בית הספר היא אמנם הכלה, אולם הנוהג המובן מאליו והנתפס כטבעו של העולם הוא של ריבוד ובידול. כדי להתמודד עם אי-ההלימה בין האידאולוגיה לבין המציאות נוצרו בבית הספר מוסדות ונהלים המאפשרים חיים בין שתי המגמות הסותרות. המאמר של דליה יפה מרקוביץ' מתמקד בבית ספר תיכון עיוני המשרת קהילה מוחלשת ומבוסס על תצפיות בשיעורים שהוקדשו לתחום "האזרחות הפעילה". המשא ומתן הפרשני שהתקיים בין התלמידים לבין נציגי ארגונים שהגיעו לבתי הספר כדי לעודד את התלמידים להתנדבות בקהילה, חושף את המשמעויות השונות והנבדלות שהעניקו התלמידים לפעולת ההשתתפות ולדמותו של ה"אזרח המשתתף". מרבית התלמידים ביקשו להשתתף ולתרום למדינה שהוגדרה במונחים לאומיים, ובה בעת סירבו לתרום לחברה שהוגדרה כמסייעת לקבוצות מוחלשות. נכונות מפוצלת זו השתקפה במיקום החברתי הדיפרנציאלי שייחסו לעצמם התלמידים: שוליות במישור החברתי ושותפות במישור הלאומי. קשר זה בין סוכנותיות אזרחית לבין מיקום חברתי שופך אור על הזירה המורכבת שפועלות בתוכה תכניות חינוכיות לאזרחות משתתפת בעידן המאופיין בעליית כוחו של הליברליזם, בריבוד מעמדי חריף ובריבוי אתנו-תרבותי. השער השלישי בספר עוסק במסרים ערכיים - חברתיים ותרבותיים - העולים בהוראה בכיתות ובתכניות הלימודים המיושמות בבתי ספר. המאמר על חינוך וחילוניות של אורית יפה ותמר רפופורט בוחן את טקס קבלת השבת בגני הילדים הלא דתיים בישראל, את מבנהו ואת משמעויותיו באמצעות בחינת הפרקטיקות והשיח המרכיבים אותו ויחסי הגומלין ביניהם. מניתוח הנתונים מצטייר טקס "מינימלי", שבאמצעותו הגננות מתכוונות להעביר את המסורת היהודית. הממצאים מלמדים על מעין הכלאה בין המסורת לבין החילוניות ומערערים על הדיכוטומיה המקובלת בין דתיות לבין חילוניות בחינוך ובתרבות הישראלית. דורית טובין ונעם ליס דנים במאמרם ביחס לסמכות בבית הספר היסודי ובוחנים את האופן שבו אינטראקציות בין מורים לבין תלמידים מבנות מסרים הקשורים בסמכות פורמלית ובמורים כנציגיה. בשיעורים שנערכו בבית ספר יסודי בדרום הארץ נצפו אירועים רבים שבמהלכם נקטו המורים פרקטיקה של "מאיימים ולא מקיימים", הכוללת הצגת כללים לתלמידים תוך הימנעות מאכיפתם. החוקרים מצביעים במאמר גם על אירועים שבהם המורים נקטו

14 14 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי פרקטיקה של "אינטימיות בציבור", ולפיה המורים הביעו פומבית דברי גינוי או שבח אישיים כלפי התלמידים. החוקרים מצביעים על זיקה בין פרקטיקות אלה לבין היחס לסמכות בתרבות הישראלית. שוש דוידסון בוחנת במאמרה תכנית חינוך לצרכנות. לדבריה, חינוך לצרכנות אינו מיומנות טכנית או ניטרלית אלא הוא נושא מסר פוליטי וחברתי. המאמר מציע בחינה אתית של האופן שבו ראוי לגשר בעימות בין צרכים לרצונות שונים ביחסים חברתיים. אף שמדובר בתכנית לימודים מטעם גוף מסחרי, התכנית מבקשת לתרום לתלמידים ידע וכלים להתמודדות בעולם כלכלי-תחרותי, ובה בעת היא מקפלת בתוכה מסרים התורמים להצדקה של מציאות זו. המאמר מדגיש את החשיבות של קידום תכניות חינוך לצרכנות, הנותנות מקום ליסוד החברתי של דילמות צרכניות. המחקר המהווה בסיס למאמרו של ח'אלד עראר מציע התבוננות מקרוב על סביבתו ועל תפקידו של בית הספר בעיצוב הווייתם המגדרית של תלמידים מתבגרים. המחקר נערך בבית ספר תיכון ערבי, ומצא כי בין הגורמים המשפיעים על ההבניה המגדרית של תרבות בית הספר בולטת תכנית הלימודים הסמויה, אשר נועדה לשמר את ההיררכיה החברתית ואת ההגמוניה הקיימת. למרות מטרה זו ניכרות בשטח תופעות אחרות: התרופפות של המעמד הפטריארכאלי בקביעת סדר היום של המתבגרים, פער בין דורי בין מורים לתלמידים והיעדר דיאלוג ביניהם. קולם של התלמידים מבטא רצון לפירוק מסוים של המציאות המסורתית ולעריכת סדר יום חדש, המקדם שיח וזהות אישית וקולקטיבית ומערער על הנורמות החברתיות הקיימות. חינוך מיני לתלמידים בוגרים עם פיגור שכלי בבית ספר ניסויי-דתי הוא נושא מחקרן של איריס מנור-בינימיני, מיכל שרייבר-דיבון, עדי עמיהוד ותמי שטרנליכט. הוראת חינוך מיני כנושא בעל חשיבות מיוחדת לאוכלוסייה בסיכון כמו זאת של בית הספר היא משימה מאתגרת לצוותים הרב-מקצועיים, במיוחד בשל המבוכה שהיא מעוררת. המחקר מצביע על שינוי תפיסה שהתרחש בקרב הצוות ועל מסוגלות אישית גבוהה יותר בהתמודדות עם הנושא בעקבות רכישת ידע רב ופיתוח שפה משותפת. גם תמיכה מגורמים הלכתיים סייעה לשינוי התפיסה. במאמר מוצע מודל של תהליך שינוי היכול לשמש בהכשרה ובהשתלמות של מורים וצוותים רב-מקצועיים. תמי של בוחנת במאמרה את אופן יישומה של הפילוסופיה, ובמיוחד זו הקשורה באכפתיות,)caring( בזיקה למעשה החינוך וההוראה בבית הספר.

15 יקסלש החמשו טרפלא הכרב > אובמ 15 האכפתיות נבחנת פילוסופית כפדגוגיה באמצעות מחקר אתנוגרפי הנערך על שני מורים אמריקנים המלמדים בבתי ספר יסודיים בלוס אנג'לס. מורה אחד מלמד בבית ספר ציבורי, ומורה אחרת בבית ספר פרטי. שניהם מסבירים מהי אכפתיות ומפרטים כיצד הם מנסים ליישמה כפדגוגיה בעבודתם עם הילדים. המאמר מחבר בין האכפתיות כתפיסה פילוסופית המנחה את עבודתם של המורים על רקע הסיפור האישי של כל אחד מהם, לבין האופן שבו המורים פועלים בכיתותיהם כדי לחזק בקרב התלמידים פתיחות לחשיבה ולרגש הן של עצמם והן של אחרים. השער הרביעי של הספר מתמקד בצורות ובמאפיינים שונים של שיח חינוכי וחברתי במוסדות חינוך, והמאמרים הנכללים בו דנים במאפייני שיח זה, במשמעויותיו ובאפשרויות שהבנתו כמערכת ייצוגים וסמלים טומנת בחובה להוראה ולהכשרת מורים. אסתר ורדי-ראט מציגה עבודה המבוססת על חקר השיח מנקודת מבט סוציו- לינגוויסטית. מאמר זה שואב השראתו מהאתנוגרפיה של התקשורת, ומנתח את שיח המורה בכיתה על רקע היכרות עם תרבות המשתתפים בו. המחקר מתבסס על ניתוח איכותני וכמותי של שיעורים שנצפו בכיתות א' ו', הוקלטו ותועתקו. נמצא כי בבחירותיהן הלשוניות של המורות רווח נימוס המשדר סולידריות, אולם זוהי סולידריות לכאורה, שבאופן פרדוקסי משמשת דווקא למימוש סמכות המורה בכיתה ולא לשותפות ולקרבה של ממש. פרשנות הממצאים מציגה סולידריות מזווית אחרת, שאמנם אינה מבטאת אינטימיות ושותפות, אך מודגשות בה מעורבות ואכפתיות של המורה. הללו נתפסים כערכים הרווחים כיום בתרבות הישראלית כמו גם בממסד החינוכי. המאמר של יפעת זץ ורחל ארהרד עוסק בשיח הייעוץ ובוחן אם קיימים בו מאפיינים של מגדר. החוקרות השוו בין דפוסים המופיעים בשיח ייעוץ פרטני שקיימו יועצות חינוכיות עם נועצות בנות, לבין דפוסים המתקיימים בשיח הנערך עם נועצים בנים. הניתוח מעלה שקיימת הבחנה מגדרית בשיח הייעוץ, המתבטאת בקיומם של דפוסי שיח ייחודיים לכל מין. שיח הייעוץ עם הבנים מתאפיין באוריינטציה קוגניטיבית בעיקרה, בשמירת מרחק ובניטרליות רגשית. זאת בהשוואה למיקוד רגשי, לקרבה, להעצמה ולתמיכה המאפיינים שיחה עם נועצות. מאפייני המגדר בשיח הייעוץ מוסברים באמצעות התאוריה של "הצגת התנהגויות הקשורות למגדר" ו"תאוריית השיח הדומיננטי", ומוצעות המלצות לשלב הח ברות )הסוציאליזציה( למקצוע ולעבודת היועצת בשטח.

16 16 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי שיח של מורים בתהליך של שינוי פדגוגי וארגוני הוא נושא מאמרם של עינב ארגמן וגד אלכסנדר, הבוחן את המילים ואת הביטויים שבהם משתמשים מורים לתיווך התנגדותם לשינוי. המחקר נערך בבית ספר תיכון מקיף ניסויי, שצוות ההנהלה החליט למסד בו מעבר מפדגוגיה מסורתית לכזו המשתפת תלמידים בקבלת החלטות הנוגעות לתכנים ולדרכי לימודם. ניתוח ופרשנות של המילים והביטויים שהמורים השתמשו בהם במהלך השתלמויותיהם והראיונות שנערכו עמם הצביעו על הבעת התנגדות ועל מאמץ להסתירה. התנגדות המורים הייתה ערכית-אידאולוגית בעיקרה, ואחר כך נמצאה קשורה גם באגו-סטטוס שלהם. ההתנגדות נמצאה כרוכה גם בביטויים של עגה. המחברים מדגישים כי מילות התנגדות אינן מעידות בהכרח על מאמץ לסיכול השינוי המוצע, אלא בעיקר על אופן ההתמודדות עם דרך הנהגתו. מיכל צלרמאיר עוקבת במאמרה אחר התפתחות של שיח הכיתה ומציגה דוגמאות מתוך מחקרים מיקרו-אתנוגרפיים של מורים פעילים שהם גם סטודנטים לתואר שני בחינוך. המורים-סטודנטים מזהים, כצופים מבחוץ, את דפוס הימ"מ )יוזמה-מענה-משוב(. זהו דפוס שאמנם שכיח בכיתות, אך הוא זכה לביקורת בהיותו יוצר מגבלות בלמידה ומבוסס על שליטת המורה. מחקרים עצמיים בכלים אתנוגרפיים מסייעים למורים להבין את המתרחש בכיתותיהם, ובעקבות ניתוח ופרשנות של אירועי שיח - לגבש עמדות ביקורתיות כלפי הסביבה הלימודית במטרה להביא לשיפורה. לאור ההבנות המצטברות מן הניתוח הם עשויים לתפקד כמורים "טובים דיים", כאלה שהשיח ביניהם לבין תלמידיהם הוא מורכב, חוקר, מגיב לצורכי התלמידים ואף מקדמם. המאמר החותם את השער ואת הספר כולו הוא מאמרן של לירז לאמאש ושפרה שינמן. הוא בוחן את האופן שבו ילדי גן טרום חובה ממלכתי-דתי נותנים ביטוי למציאות בזמן משחקי התפקידים שלהם. החוקרות מפענחות את ייצוגי המציאות של הילדים באמצעות מושג "המימזיס האריסטוטלי", שפירושו ייצוג או גילום של דבר אחד בדבר אחר בצורה אמנותית. תצפיות ממוקדות בסיטואציות משחק, שיחות חופשיות עם ילדים וראיונות עם העובדות בגן נותחו לפי שתי רמות משחק: האחת - רמת "ההכרחי", והשנייה - רמת "המסתבר". הבסיס האריסטוטלי של הניתוח מאפשר, לדעת החוקרות, הבנת הלמידה המופקת מהמשחק וההנאה המתלווה אליה כמגולמת ב"רוח המשחק". הספר הנוכחי אינו מנסה לייצג את מגוון המסגרות ותחומי החינוך, אך נראה לנו כי הוא משקף במידה מסוימת את הנעשה בארץ בתחום המחקר האתנוגרפי

17 יקסלש החמשו טרפלא הכרב > אובמ 17 בחינוך בתקופה החופפת את הכנתו ואת הוצאתו לאור. בעודו מתהווה לבטח נערכים ונכתבים מחקרים אתנוגרפיים חדשים. אנו מקווים כי הספר יהיה הראשון בשורה של קבצים נוספים ויהיה בו כדי לעודד מחקרים נוספים בגישה זו. מקורות אלפרט, ב' )1992(. אתנוגרפיה בהכשרה הפדגוגית - כלים להתבוננות ולחקירה. דפים,.17-7,15 אלפרט, ב' )1998(. תלמידי הוראה כחוקרים על תרומתה של התנסות במחקר איכותי לפיתוח חשיבה רפלקטיבית. בתוך מ' זילברשטיין, מ' בן-פרץ וש' זיו )עורכים(, רפלקציה בהוראה )127-99(. תל-אביב: מכון מופ"ת. גירץ, ק' )1990 ]1973[(. פרשנות של תרבויות )תרגם: י' מייזלר(. ירושלים: כתר. פריירה, פ' )1981 ]1972[(. פדגוגיה של מדוכאים )תרגמה: כ' גיא(. ירושלים: מפרש. שלסקי, ש' ואלפרט, ב' )2007(. דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט. תל-אביב: מכון מופ"ת. תובל-משיח, ר' וספקטור-מרזל, ג' )עורכות( )2010(. מחקר נרטיבי: תיאוריה, יצירה ופרשנות. תל-אביב וירושלים: מכון מופ"ת ומאגנס. Anderson-Levitt, K. M. (Ed.) (2012). Anthropologies of education: A global guide to ethnographic studies of learning and schooling. Berghahn Books. Apple, M. W. (1999). Power, meaning and identity. New York: Peter Lang. Delamont, S. (2012). The parochial paradox: Anthropology of education in the Anglophone world. In K. M. Anderson-Levitt (Ed.), Anthropologies of education: A global guide to ethnographic studies of learning and schooling (49-69). Berghahn Books. Eisner, E. W. (1992). Curriculum ideologies. In P. W. Jackson (Ed.), Handbook of research on curriculum ( ). New York: Macmillan Publishing Company. Giroux, H. A. (1989). Critical pedagogy, the state and cultural struggle. Albany: State University of New York Press.

18 18 הכיתה ובית הספר במבט מקרוב > ברכה אלפרט ושמחה שלסקי Hertzog, E., Abuhav, O., Goldberg, H. E., & Marx, E. (2010). Introduction: The Israeli social anthropology - Origins, characteristics, and contributions. In E. Hertzog, O. Abuhav, H. E. Goldberg, & E. Marx (Eds.), Perspectives on Israeli anthropology (1-15). Detroit: Wayne State University Press. Kincheloe, J. L. & McLaren, P. (2000). Rethinking critical theory and qualitative research. In N. K. Denzin & Y. S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (2 nd ed.) ( ). Thousand Oaks: Sage. Shlasky, S., Alpert, B., & Zabar Ben-Yehoshua, N. (2012). Ethnography of education in Israel. In K. M. Anderson- Levitt (Ed.), Anthropologies of education: A global guide to ethnographic studies of learning and schooling ( ). New York: Berghahn Books. Spindler, G. D. (1982). Doing the ethnography of schooling: Educational anthropology in action. New York: Holt, Reinhart & Winston. Spindler, G. D. (1987). Education and cultural process: Anthropological Approaches (2 nd ed.). Illinois: Waveland Press. van Zanten, A. (2012). Ethnography of education around the world: A thousand varieties, a shared paradigm. In K. M. Anderson- Levitt (Ed.), Anthropologies of education: A global guide to ethnographic studies of learning and schooling ( ). New York: Berghahn Books. Wolcott, H. F. (1988). Ethnographic research in education. In R. M. Jaeger (Ed.), Complementary methods for research in education ( ). Washington, DC: American Educational Research Association.