גליון מס 02 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

תמליל

1 גליון מס 02 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

2 עורך ראשי: יניב ואקי עורכי מדורים לפי סדר הופעת המדורים: מאמרים - יניב ואקי מבט חוזר - יונתן קרמר מגמות בחקיקה - שאול כהן ושמרית גולן עיונים בפסיקה - יניב בן-הרוש ויוסי אלון על סדר היום - שרון הואש-איגר ולילך דיין עיצוב והפקה: לפמ אתר כתב העת: הבהרה: העמדות המובאות בכתב העת מבטאות את עמדתם של עורכי כתב העת וכותביו ואין לראות בהן כשלעצמן כעמדת הפרקליטות. 2 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

3 תוכן עניינים גיליון מס' 2 ספטמבר 2014 דבר העורך דבר פרקליט המדינה מאמרים יניב ואקי חוקיותו של צייד עברייני מין פרטי ברשת יורם רבין מה "בנוגע לאישום"? מיכל סיבל דראל העברת השליטה בקבוצת אי.די.בי. - מעורבות הפרקליטות האזרחית במאבקי השליטה בקבוצת אי.די.בי ליאב וינבאום.. 19 ביטקוין - מטבע העתיד או כלי להעלמת מס ולהלבנת הון? מאור אבן חן התמודדות עם עבירות מין באינטרנט חיים ויסמונסקי חסיון תרשומות פנימיות בהליך האזרחי - טיבו של "האפקט המצנן" לילך דיין פסלות שופט - מבחן ההדיוט המתבונן מהצד יאיר חמודות.. 46 הזכות לחקירה נגדית של עד על ידי צד להליך והשלכות מניעת זכות זו על תוצאת ההליך שאול כהן מבט חוזר יונתן קרמר פרשת ויסות מניות הבנקים: מבט חוזר על ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל שיחה עם משה לדור דן אלדד ויונתן קרמר.. 58 מגמות בחקיקה שאול כהן ושמרית גולן השעיית ראשי רשויות מקומיות שהוגש נגדם כתב אישום - דיאלוג בין רשויות )או: מכאן לשם ובחזרה( אריאל צבי הצורך בהסדרת המשפט המינהלי בישראל אסתר זנזורי-פריאל עיונים בפסיקה יניב בן הרוש ויוסי אלון כן לא שחור לבן - הרהורים על עדתיות כשיקול בהליכי אימוץ דינה דומיניץ אכיפה בררנית אסורה או אכיפה חלקית מותרת יוסי אלון ויניב בן הרוש הטבע האנושי מול חוקי הטבע: על כוחה של ראיה מדעית חדשה גל רוזנצוויג "על העיוורון" - עיוורון הצבעים של הפרקליטות גלית שוהם עבירת המרמה והפרת האמונים - פירעון השטר מורן ברטפלד על סדר היום שרון הואש-איגר ולילך דיין עבירות נמשכות ומונצחות בתכנון ובנייה: חידושים בהתמודדות ציון אילוז חבות ללא אשם, האומנם? מיכל ברדנשטיין על התנגדויות בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות רני נויבואר ומרב זוהרי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה - כוכב עולה בשמי האכיפה הכלכלית פרסום המתמקד במיניות עילית אפשטיין המשולבת שרון פרידמן וקרן יזדי-סופר משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

4 דבר העורך דבר העורך לא על הצדק לבדו? קוראים יקרים, אני שמח להגיש לכם את גיליון מס' 2 של כתב העת משפט מפתח. הגיליון מקבץ מאמרים במגוון רב של תחומים ונושאים המצויים בליבת העשייה של הפרקליטות. אני מקווה שהפסיפס הצבעוני המובא בגיליון זה מצדיק את התקוות שתלינו בו, וכי יש בגיליון כדי להעשיר את השיח המשפטי בישראל, להעמיק את הדיון המקצועי ולחשוף בפני הקורא את פעילותה הרב- גונית והמרתקת של הפרקליטות. כמובטח וכפי שעמדתי על כך בגיליון הראשון, משלב הגיליון התבוננות במורשת הפרקליטות באמצעות אירועים מכוננים שבהם הפרקליטות נטלה חלק בעבר, בצד דיון בפרשיות בנות זמננו ובעשייה העכשווית של הפרקליטות, הקורצת גם פני עתיד. בתקופה זו, של טשטוש הגבולות, יש לעמוד יותר מתמיד על גבולות שלטון החוק. לצורך כך יש לשמר בין השאר את יכולתו של המשפט לעשות צדק. תנאי הכרחי לכך הוא חשיפת האמת והוצאתה לאור. לא ניתן לעשות משפט צדק ללא בירור האמת. מכאן נגזרת מחויבותו של ההליך השיפוטי לחשיפת האמת. ואולם, בשני העשורים האחרונים תופסת את מקומה הגישה המבקשת לבכר את הצדק הדיוני על פני הצדק המהותי. גישה אשר אינה משליכה את יהבה על חשיפת האמת העובדתית-ההיסטורית, אלא על פיתוחם של כללים דיוניים וראייתיים שנועדו לשמור על הגינותו של ההליך ללא קשר בהכרח לתוצאתו. בראשם, כמטא-כלל, עומדת לה "ההגנה מן הצדק". כלל על, חובק כל. יישומו ותדירות הופעתו מעוררים את השאלה הבלתי נמנעת, אם הוא נועד להגן על הצדק או שמא מפניו? אין לזלזל בחשיבותו של הליך הוגן, ואולם יש להיזהר פן נכפיף את האמת לכללים דיוניים וראייתיים ונסיגה מפניהם. ייתכן כי פיתוחה של תפיסה חדשה, הקוראת תיגר על עקרונות השיטה המסורתיים, חייבה את צמיחתה כגידול פרא. ואולם כעת, משגישה זו אינה עוד נטע זר במשפטנו, אפשר וצריך לעצב מחדש את גבולותיה ולהתאים את מידותיה לתפיסות הצדק הראויות של החברה. הקונפליקט בין התכליות הללו מובא, לעתים בין השיטין ולעיתים בגלוי, בכמה ממאמרי הגיליון. עם זאת, מבין שורות המאמרים, וחרף רב-גוניותם, צץ ומתגלה נרטיב פרקליטותי קוהרנטי, המצביע על ערכי היסוד של הפרקליטים המשרתים בה, ובכלל זה על נאמנותם לשלטון החוק לעשיית צדק ולהגנה על האינטרס הציבורי, על זכויות האזרח ועל כבוד האדם. נרטיב המיטיב ליישב בין הגשמת יעדיו המהותיים של ההליך השיפוטי בצד עמידה על כלליו הדיוניים, והכול במטרה לאפשר לו להגשים את יעדו בעשיית צדק. הרי ככלות הכול, לשם כך הוא נוסד. אני מבקש להודות לעורכי המדורים המסורים והיסודיים, להילה גולפור ולנירית יונתן, סטודנטיות בקליניקת פרקליטות מחוז מרכז במסלול האקדמי של המכללה למנהל, על עזרתן הרבה בעריכת הגיליון, לצוות ההפקה והעריכה של כתב העת וכמובן לכותבים ולכותבות, שהתפנו מעיסוקיהם הרגילים ותרמו מניסיונם המקצועי להעשרת הכלל. באותה הזדמנות ברצוני להודות למברכים הרבים שבירכו על הקמתו של כתב העת ועל הוצאתו לאור של הגיליון הראשון. קריאה מהנה ושנה טובה, יניב ואקי, ספטמבר משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

5 דבר פרקליט המדינה דבר פרקליט המדינה ברכותיי לרגל פרסום גיליונו השני של כתב העת "משפט מפתח" - כתב העת של פרקליטות המדינה. יישר כוח לעושים במלאכה. יישר כוח לעורכים. יישר כוח לכותבי המאמרים. מיזם מבורך זה, המשמש שופר וצוהר לרעיונות, לדעות ולהשקפות, הולך ומתפתח כאכסניה לשיח פורה בנושאים משפטיים מגוונים, הרלוונטיים לעבודת הפרקליטות ולעבודת משפטני השירות הציבורי בכללותו. במשך שנותיי בפרקליטות זכיתי להכיר היכרות מעמיקה וארוכת שנים את העובדים המסורים והמקצועיים שבה, הנושאים על כתפיהם את אחת מן המשימות הקשות והמאתגרות ביותר במדינת ישראל של ימינו השמירה על שלטון החוק במדינת ישראל. לאחרונה קיימנו בפעם הראשונה בתולדות הפרקליטות כנס למנהלי הפרקליטות לדורותיה ובו נתכנסו כמעט כל המנהלים בעבר ובהווה, מפרקליטי המדינה לדורותיהם, דרך המשנים לפרקליטי המדינה ועד לפרקליטי המחוז ומנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה. הייתה זו הזדמנות לחזק את הקשר עם קברניטי המערכת לדורותיהם, להכיר להם את הפרקליטות כפי שהיא כיום ולשמוע את תובנותיהם ועצותיהם באשר לעתיד. החוויה הייתה מרגשת ומאלפת כאחד. במהלך היום, נערך "פאנל פרקליטי המדינה לדורותיהם" שבמסגרתו השופט בדימוס גבריאל בך סיפר על התקופה בה שימש כתובע במשפט אייכמן; השופטת עדנה ארבל סיפרה על פרשת בראון-חברון; ערן שנדר סיפר על התקופה בה יושמה "תכנית ההינתקות" בעזרת מערכת אכיפת החוק ומשה לדור אמר כי כהונתו הייתה רצף אחד ארוך של הרפתקה. המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, מנהל מחלקת הבג"צים לשעבר, סיפר בלשונו הייחודית זכרונות וחוויות משנות עבודתו במחלקת הבג"צים וכלל משתתפי הכנס ישבו ב"שולחנות עגולים" והביעו דעות והצעות לפעולות עתידיות. ברצוני להודות לכל מי שהשתתף בכנס חשוב זה וחלק עימנו את עצותיו ומחשבותיו לגבי הפרקליטות. בכוונתנו להמשיך ולפתח את הקשר ואת שיתוף הפעולה עם הפורשים מהפרקליטות. אבקש להקדיש טור זה לשתיים מהמשימות הרבות המוטלות על כתפי הפרקליטות: המאבק בתופעת האלימות והמלחמה בשחיתות תופעות הפושות לצערנו בחברה בישראל ולייחד כמה מילים למשימתנו, כפרקליטים, במאבקנו למיגורן של תופעות אלו. לא אחדש דבר אם אומר שהאלימות רווחת במחוזותינו. עבירות האלימות, ובייחוד עבירות אלימות חמורה, הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה". די לראות את כמות תיקי האלימות החמורה שמגיעה לטיפולנו. למרבה הצער, לתופעה זו פנים רבות: אלימות במשפחה ובעיקר כלפי נשים וילדים, אלימות בדרכים, אלימות של בני נוער ונגד בני נוער, אלימות של ארגוני פשיעה, אלימות על רקע אידיאולוגי, ועוד. האמת צריכה להיאמר לעולם לא ייתמו חטאים מן הארץ. בכל חברה ישנה ותמיד תהיה אלימות ברמה כזאת או אחרת. אולם המצב הקיים אינו יכול לתת לנו מנוח. "תת תרבות" האלימות אינה פוסחת על שום חלקה ומגזר. היא מכרסמת בתחושת הביטחון הבסיסית של הציבור הרחב, ופוגעת בשגרת חייו של הפרט, שלעתים אף חושש להסתובב ברחובות בשעות החשיכה או במקומות מבודדים. הפתרון לנגע האלימות מתחיל קודם כל בחינוך, ולא במערכת המשפטית, וחינוך מתחיל בבית, בבית הספר, בקהילה. עם זאת, לצד המאמץ החינוכי יש לשלב כמובן את הכלים הפליליים. כדי לתת מענה הולם לתופעת האלימות ולהרתיע את הנוקטים אלימות חייבת מערכת המשפט כולה, על כל חלקיה, לעמוד בפרץ ובין היתר להשית עונשים חמורים, שירתיעו את מי שכבר הורשע בביצוע עבירה, כמו גם עבריינים פוטנציאלים. בהקשר זה חשוב מאוד שתשרור "הלימה" בין חומרת העבירה ובין הענישה בגינה. בנוסף, בעבירות אלימות חמורות, חייבים לתת משקל נכבד מאוד להגנה על שלום הציבור והחברה, ושיקולים של נסיבות אישיות צריכים לעתים לסגת אחור. בית המשפט העליון שב וקובע באופן ברור ומפורש שעל הענישה בעבירות אלימות להלום את חומרתן הרבה, אולם לצערי, לעתים אנו נתקלים במקרים שבהם בכמה מן הערכאות הנמוכות ניתן משקל יתר לשיקולים אישיים הקשורים בנאשם. ידועה אמרת חז"ל במדרש תנחומא )על פרשת מצורע(: "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים". אימרה זו צריכה לשמש נר לרגלינו. כשם שבעבר הביאה הפרקליטות את בתי המשפט לידי העלאת רף הענישה בתחום עבירות המין, תפקידנו כעת להביא לידי יישום הנחיות בית המשפט העליון בערכאות הנמוכות, ולהעלות את רף הענישה בעבירות האלימות החמורות, לרבות באמצעות הגשת ערעורים על קולת העונש במקרים המתאימים. זאת בכפוף לכך שהפרקליטות כמדיניות ממעטת בהגשת ערעורים על קולת העונש. המאבק הנוסף שאבקש לעסוק בו הוא המאבק העיקש של הפרקליטות בתופעת השחיתות הציבורית. כידוע, לאחרונה, הגיעה אל סיומה, החלקי משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

6 דבר פרקליט המדינה לפחות, אחת מפרשות השחיתות הגדולות שידעה המדינה "פרשת הולילנד". חריגותו של התיק כעולה מפסק הדין שניתן נובעת מהיקף השחיתות שפשתה בכל חלקה טובה, מההיקף העצום של כספי השוחד ששולמו, מזהות המשחדים והמשוחדים ומעמדם, משיטות ההסוואה השונות של תשלומי השוחד ומהפרויקטים האדירים ועצומי הממדים שעמדו על הפרק. ההשפעה של המעשים הללו ודומיהם היא הרסנית למרקם היחסים בין הציבור לרשויות השלטון, מרקם שבנוי על הנחת האזרח כי הרשות פועלת ביושר ובשוויוניות, ובלי ששיקולים זרים ופסולים ינחו את עובדי הציבור בקבלת החלטותיהם. האזרח, אשר רואה שבעלי הממון מוצאים אוזן קשבת במשרדי העירייה ובמשרדי הממשלה, בעוד הוא נאלץ להתבוסס בבוץ הבירוקרטיה, עלול לבוא לידי ההכרה העגומה כי הדרכים הלגיטימיות להביא את דברו בפני השלטון, אין בהן כדי לשרת את צרכיו. כל זמן שאלה הנורמות הנוהגות, הרי כרוכה בכך סכנה של ממש להתפוררותנו כמדינת חוק. לעתים נדמה כי רבים בישראל כבר הרימו ידיים, כביכול "הסתגלו" לתופעות השחיתות, והם מתייחסים אליהן בשוויון נפש כמעט. ייתכן שהדבר נובע מתחושת חוסר אונים ומהיעדר אמונה באפשרות לשנות את המציאות. הסבר אפשרי נוסף הוא הגישה הסלחנית, לעתים המופגנת, כלפי מי שסרחו. לכך תורמים לא פעם גם מי שממהרים להתרוצץ בין אולפני הטלוויזיה, תוך שהם מסבירים לעתים גם שלא מדעת כי מעשי השחיתות שבהם הורשעו הנאשמים הם "כמעט נורמטיביים", וכי מדובר ב"רדיפה". זאת לפעמים גם תוך תקיפה ישירה של בית המשפט או הפרקליטות והמשטרה, ותוך ייחוס שיקולים זרים לכל הרשויות הללו. עם אווירה ציבורית זו אסור לנו להשלים. לא ייתכן כי מי שהורשע בעבירות שחיתות יישאר בגדר "סלב", או יהפוך לכזה! כולנו חייבים בכבוד המערכת המשפטית בכלל, ובכבודו של בית המשפט בפרט. ללא קשר ל"פרשת הולילנד" דווקא, לא ניתן להסכים עם מצב דברים שבו כל אימת שתוצאת המשפט היא לטובת נאשם כלשהו, מהללים את בית המשפט ומעלים אותו על נס; ואילו כאשר תוצאת המשפט היא לרעתו, מכוונים ח צי ביקורת אישית רעילים כלפי בית המשפט. ניתן כמובן למתוח ביקורת עניינית על פסק דין )"רצוי" למתוח אותה רק לאחר קריאתו המלאה(, אך יש לגנות ביקורת אישית, המייחסת שיקולים זרים כביכול - לבית המשפט, לתביעה, למשטרה, ולכל מי שמעז לפעול נגד גורמים עתירי כוח. כלל זה מחייב כמובן, בראש ובראשונה, את רשויות התביעה ואת המשטרה. רשויות אלה הן הראשונות שחייבות לכבד את בית המשפט. אך יש לצפות שגם כלל האזרחים ו"הפרשנים" יפעלו באורח דומה ויימנעו מלהטיח ביקורות אישיות משוללות יסוד רק בשל תוצאה משפטית שאינה יאה בעיניהן. זאת להבדיל ממתיחת ביקורת עניינית, שהיא לא רק מותרת אלא גם רצויה וראויה. אפשר שבמאבק המתמשך בשחיתות יש לעתים תחושה של עליות ומורדות. אבל דבר אחד יש להבטיח: בל יהיה רפיון ידיים במקומותינו. הפרקליטות תוסיף למלא את חובתה בעקביות, בנחישות ובמקצועיות, ולא נהסס לטפל בתופעות של שחיתות בכפפות של ברזל, בכל מקום שבו יימצאו יהא מעמדם של המעורבים אשר יהא. בלי למצמץ, בלי לגמגם ובלי להתנצל. לסיום, בהזדמנות זו אבקש לברך את אנשי הפרקליטות ואת כלל קוראי כתב העת בשנה טובה, שנה של עשייה פורה, שנה של סיפוק מקצועי. מי ייתן והשנה ישרור שקט ביישובי הדרום ובארץ כולה ולא נדע עוד ימים קשים כימים אשר ידענו בחודשים שחלפו. שי ניצן 6 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

7 חוקיותו של צייד עברייני מין פרטי ברשת 1 יורם רבין מאמרים מבוא אבי דוביצקי, אדם פרטי ואזרח מן השורה, קיבל עליו בהתנדבות את תפקיד המלחמה בעברייני מין ברשת. הוא מתחזה לילדה בת 12 וממתין בחדרי הצ'ט. הוא מקבל הזמנות ושיחות מגברים. כמה מהגברים מבצעים עבירות מין עם ה"קטינה". דוביצקי מגיש תלונה במשטרת ישראל בגין כל עבירה לכאורה שתועדה על ידו. ביחס לאחדים מן המקרים פתחה המשטרה בחקירה. לאורך כמה חודשים הוגשו מאות תלונות מסוג זה במשטרה, נפתחו חקירות ונעצרו חשודים. האם התנהלות כזאת )להלן: "השיטה"( היא חוקית? האם לנאשמים בפרשיות אלו עומדת טענת הגנה כלשהי כלפי שיטת פעולה זו? ננסה להתייחס לשאלות המשפטיות המתעוררות בהקשר לשיטת הפעולה המתוארת. האם השיטה היא בבחינת הדחה אסורה לביצוע עבירה? האם ניתן לומר כי השיטה המתוארת עולה כדי הדחה לא חוקית לביצוע עבירה? בפסיקת בית המשפט העליון נקבע לא אחת, כי שידול על ידי סוכן משטרתי אינו שולל את האחריות הפלילית של אדם, גם אם המשודל היה אדם תמים, שומר חוק, שסוכן עורר בו את הרצון לעבור את העבירה. השפעת התנהגות המדיח מקומה נותר בגזר הדין ולא בהכרעת הדין. נפקותה היחידה של הדחה לדבר עבירה תימצא במידת העונש שיגזור בית המשפט על הנאשם. 2 לעתים הביע בית המשפט העליון אי נחת מחקירות שבהן הופעלו סוכנים משטרתיים. כך למשל בית המשפט העליון עמד על הפסול בהכשלתו של אזרח ישר דרך לבצע דבר עבירה שלא היה מבצע אלמלא ההדחה על ידי סוכן משטרתי. נקבע כי אל למשטרה להצמיד סוכן מדיח לאדם אלא אם כן יש בידיה מידע מקדים ואמין בעל יסוד סביר להאמין כי אדם זה מעורב בפעילות עבריינית, 3 וכי על סוכן סמוי להימנע מלהפעיל אמצעי לחץ מוגזמים כדי לשכנע חשוד לבצע עבירה. 4 אולם בסופו של דבר, לפי הגישה הישראלית, האחריות 1 פרופ' למשפטים. דיקן בית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למנהל. אבקש להודות לד"ר יניב ואקי ולד"ר חיים ויסמונסקי על הערותיהם הטובות לרשימה זו. 2 ראו ע"פ 7830/08 מחאמרה נ' מדינת ישראל, פדאור )41( )2008(; ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב) 3 ( )1978(; 64 ע"פ 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר, פ"ד לה) 1 ( )1980(; , ולאחרונה רע"פ 1201/12 קטיעי נ' מדינת ישראל )ניתן ביום (, סעיף 7 לפסק דינו של השופט הנדל. 3 ע"פ 470/83 מורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט) 1 ( )1985(. 5 1, 4 ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ) 2 ( )1996( , בפלילים היא אישית וכאשר הוכחו על פי ראיות קבילות היסוד הנפשי והיסוד העובדתי אצל הנאשם, אין פעילותם של אחרים כשלעצמה גורעת 5 מעצם קיומה של אחריות פלילית. יש לשים לב לשתי עובדות נוספות. האחת, השיטה המתוארת אינה כרוכה בהכרח בהדחה; בפסק הדין בעניין קטיעי נדונה פרשת "תחקיר הפדופילים של ערוץ 10". 6 התחקיר בפרשה זו עסק בגברים בוגרים, שהשתמשו באתרי אינטרנט ליצירת קשר מיני עם קטינים או קטינות. ארבעה תחקירנים הונחו להיכנס לאתרי האינטרנט, להציג את עצמם כילדה בת 13 ולנהל בשמה שיחות עם הפונים. שני המבקשים יזמו שיחות מיניות עם התחקירניות ואף נפגשו עמן. בגין כך הועמדו לדין בניסיון לביצוע עבירות מין שונות )ניסיון למעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית(. בדחותו את הערעור על ההרשעה קבע בית המשפט העליון בין השאר כי התחקירניות לא הדיחו ולא שידלו את המערערים לביצוע עבירות המין. 7 אבי דוביצקי טען בראיונות בתקשורת כי התחזותו לילדה בת 12 לא דרשה ממנו כל פעולת פיתוי נוספת. עצם "קיומה" של הילדה בחדרי הצ'ט הניב פניות רבות, והיוזמה של הגברים מן העבר השני לניהולן של שיחות מין ערות היא זו שהולידה את העבירות. אם כך הוא הדבר מבחינה עובדתית 8 לא ניתן לדבר כלל על קיומה של "הדחה", לא כל שכן על הדחה פסולה. 9 לסיכום, הפעלת השיטה כמתואר אינה מהווה 5 פרשת קטיעי, לעיל ה"ש 2, סעיף 7 לפסק דינו של השופט הנדל. 6 שם. 7 שם, סעיף 6 לפסק דינו של השופט הנדל: "המבקש הוא שיזם את ההתכתבות עם התחקירנית באתר ואת השיחות הטלפוניות בהמשך. המבקש הכתיב את תוכן השיחות ]...[ תשובותיה של התחקירנית, אף אם הביעו עניין או סקרנות, אינן מגיעות כדי שידול או הדחה. מדובר בממצא עובדתי המבוסס היטב ונגזר מסיפור המקרה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי משכנעת. קביעה הפוכה יהא פירושה מתיחת גבולותיה של טענת ההדחה כך שתחול גם על כל שיתוף פעולה בין ה'מדיחה' ובין הנאשם. במקרנו, הראשונה לא הכניסה מילים לפיו של השני, אלא נושאי השיחות ואופיין המיני יצאו לדרכן בדרור לשונו של המבקש. תשובות התחקירנית היו בגדר תגובה למסגרת שהגדיר המבקש ולא היו הגורם או הזרז לממד המיני שנשאה התקשורת בין השניים". 8 נכון לכתיבת שורות אלה, התלונות הרבות שהעביר דוביצקי מצויות בחקירה משטרתית או בשלבי עיון וטיפול שונים על ידי פרקליטות המדינה. 9 חיים ויסמונסקי הדגיש את העובדה שפעולות החשיפה באמצעות סוכנים וירטואליים ברשת מובחנות מפעולות מקבילות בעולם הפיזי, בכך שבשונה מהעולם הפיזי, אין ידיעה מראש לגבי זהות החשודים בביצוע העבירות הפליליות. המידע הוא על קיומה של התופעה העבריינית בלבד. ואולם ככל שהסוכן הווירטואלי לא יזם את ההתקשרות הראשונית, אלא החשוד, הרי אין בעובדה שלא היה קיים מידע מפליל אישית נגדו מראש כדי להפוך את פעולת ההתקשרות עם הסוכן להדחה. ראו חיים ויסמונסקי "סוכנים וירטואלים לחשיפת פדופילים באינטרנט בעקבות 'פרשת ערוץ "'10 הסניגור.)2010( 5,160 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

8 מאמרים "עצם העובדה שהפעולות נעשו עלידי אדם פרטי מחלישה מאוד את טענת ההדחה. בפרשת קטיעי ציין השופט הנדל, כי בהתאם לפסיקה במדינות השונות בארצות הברית את טענת ההדחה ניתן להעלות רק כאשר הטמנת הפח נעשתה על ידי סוכן ממשלתי" בהכרח הדחה פסולה. טענה שנייה בהקשר זה היא שגם אם הייתה הדחה במקרה כזה או אחר, המדיח אינו סוכן משטרה, אלא אדם פרטי שאינו נושא בתפקיד ציבורי כלשהו. נראה כי עצם העובדה שהפעולות נעשו על ידי אדם פרטי מחלישה מאוד את טענת ההדחה. בפרשת קטיעי ציין השופט הנדל, כי בהתאם לפסיקה במדינות השונות בארצות הברית את טענת ההדחה ניתן להעלות רק כאשר הטמנת הפח נעשתה על ידי סוכן ממשלתי. בתי המשפט בארצות הברית חזרו וקבעו כי הדחה בידי אזרח פרטי שאין לו כל זיקה לממשלה אינה מהווה הטמנת "פח יקוש". אחת ההצדקות לשלילת ההגנה היא שהדחה פרטית היא למעשה שידול, והנאשם שנענה לו אשם בביצוע העבירה. 10 הצדקה נוספת שהועלתה בפסיקה האמריקנית מקורה במטרת הגנת "הפח היקוש" המכוונת למנוע מהממשלה לעודד ביצוע עבירות פליליות בעוד היא אמונה על הסדר הציבורי. מטרה זו 11 אינה תקפה כלפי אדם פרטי. האם השיטה יכולה לבסס הגנה מן הצדק? האם ניתן לומר, כי השיטה המתוארת מגבשת הגנה מן הצדק? הדוקטרינה של הגנה מן הצדק נשענת על סמכותו של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הדוקטרינה נקלטה בשיטת המשפט הישראלי מהמשפט המקובל האנגלי דרך הפסיקה. 12 בשנת 2007 עוגנה "ההגנה מן הצדק" בסעיף 149)10( 10 פרשת קטיעי, לעיל ה"ש 2, סעיף 7 לפסק דינו של השופט הנדל. 11 שם. השופט הנדל מפרט את שנקבע בפסק דין אמריקני הדומה מאוד לענייננו: אישה בוגרת התכתבה באמצעות אתר האינטרנט MySpace עם אדם לאחר שזה יצר קשר עם ביתה הקטינה, תוך שהתחזתה לנערה בת 15 שנים. לאחר שהשניים קבעו להיפגש כדי לקיים יחסי מין והנאשם שלח לאם כרטיס אוטובוס, נכנסה לשכת החקירות הפדרליות )FBI( למנוי שלה באתר. בית המשפט קבע, כי לנאשם לא עומדת כל הגנה, לרבות לא הגנת הפח היקוש מול מעשיה הפרטיים של האם. 12 זאב סגל ואבי זמיר "הגנה מן הצדק באור סדר הדין הפלילי סדר חדש של הגינות משפטית" ספר דויד וינר על משפט פלילי ואתיקה )2009(. 231 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר הסמיך את בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטלו מקום שבו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בפרשת קטיעי קבע השופט הנדל, כי "הרף שנקבע בהלכה הפסוקה נע ממבחן של 'התנהגות שערורייתית של הרשות' למבחן המתמקד בהבטחת הליך פלילי הוגן וצודק לנאשם. שינוי זה מאפשר להתחשב בפעולות שלא נבעו ממעשי הרשות, אך עדיין פגעו בתחושת הצדק וההגינות בהליך. אף שנראה שעדיין ברוב המקרים תהא סוגיית ההגנה מן הצדק קשורה להתנהגות הרשות, כבר נפסק שאין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל- עיקר, אך המחייבות את המסקנה כי לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן". 13 לאור כך ממשיך השופט הנדל וקובע, כי "אין להוציא מכלל אפשרות שבמקרים מתאימים מעורבותו של גוף פרטי בהליך הפלילי ובפרט ניהול חקירה יזומה עשויה לפגוע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות של ההליך עד כדי החלת ההגנה מן הצדק". 14 ואילו השופט דנציגר, שהתייחס אף הוא לאפשרות זו, הוסיף כדלקמן: "לא ניתן להתעלם מהחשש ל'מדרון חלקלק' בהתייחס לגורמים פרטיים שאינם נתונים לפיקוח, רגולציה ונורמות אתיות, שעלולים לנקוט אף הם פעולות בילוש וחקירה שעשויות לחצות את הגבול בין האסור למותר, תוך פגיעה בצנעת הפרט ובזכויות אדם נוספות. יש להיזהר מהסכנות הטמונות בפעילותם של גופים פרטיים שאינם נתונים למגבלות ופיקוח כלשהם. לצורך התמודדות עם סכנות אלה והשלכותיהן, אין זה בלתי סביר כי בנסיבות המצדיקות זאת ייקבע כי יש מקום להחלת הגנת 'הפח היקוש' אף ביחס לגופים פרטיים באופן שייצור תמריץ נאות לרשויות המוסמכות לנקוט פעולות פיקוח ובקרה ביחס לאותם גופים ]...[. אין לשלול על הסף את הרחבת תחולתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק ודוקטרינת הפסלות הפסיקתית, במקרים המתאימים, אף ביחס לפעולותיהם של גופים פרטיים". 15 אלא שבסופו של דבר, בפרשה זו שעסקה כאמור בתחקירי הפדופילים שנערכו בערוץ 10 לא נמצא כל רבב בהתנהלות הגורם הפרטי )ערוץ 10( והמשטרה. הוכח שלא הייתה הדחה מצד התחקירניות של ערוץ 10; הוכח כי האחריות להשתלשלות העניינים 13 פרשת קטיעי, לעיל ה"ש 2, סעיף 10 לפסק דינו של השופט הנדל. 14 שם. 15 שם, סעיף 3 לפסק דינו של השופט דנציגר. 8 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

9 מאמרים לרבות לתכנים המיניים הבוטים שעלו בשיחות הייתה של הגברים שיצרו את הקשר עם התחקירניות; וכן שהתערבות המשטרה בפרשה לא הייתה כרוכה בפגיעה בזכויות היסוד של הגברים שנעצרו ונחקרו. לפיכך הוחלט כי בהתנהלות ערוץ 10 והמשטרה לא נמצאה פגיעה מהותית בעקרונות של צדק והגינות משפטית שיש בה כדי לגבש הגנה 16 מן הצדק לנאשמים. העולה מפרשת קטיעי הוא, כי בפסיקת בית המשפט העליון לא נשללה האפשרות כי הגנה מן הצדק תתגבש בשל מעורבותם של גורמים פרטיים בחקירה מהסוג המתואר. עם זאת נקבע כי במצבים שבהם לא הייתה הדחה לביצוע עבירות המין מצד הגורם הפרטי, כאשר היוזמה לקיום השיחות ולקיום הפגישות שלאחר מכן באה מצד הגברים בחדרי הצ'ט, וכאשר התערבותה של המשטרה נעשתה באופן חוקי, על בסיס ראיות שהוצגו בעוד מועד, וללא כל פעולה שפגעה בזכויות היסוד של הנאשמים במצבים אלה אין כל בסיס לקבלת טענה של הגנה מן הצדק. האם השיטה מהווה הפרטה אסורה של תפקיד המשטרה? במקרים שבהם המשטרה "מעבירה" או "אוצלת" את הסמכות לקיים חקירות לגורם פרטי יכולים להתעורר קשיים. אחד מהם נוגע לחוסר החוקיות שבהעברת סמכויות שלטוניות מובהקות לידיים פרטיות. כך למשל בפרשת חטיבת זכויות האדם, 17 שבה נדונה שאלת החוקיות של הקמת בתי סוהר פרטיים בישראל. בפרשה זו קבע בית המשפט, כי בהתאם לתפיסה המדינית המודרנית, למדינה יש תפקיד ייחודי באכיפת החוק הפלילי. המדינה נתפסת כגורם האחראי לאכיפת החוק הפלילי, סמכות הענישה הפלילית היא מסמכויותיה המובהקות, ולה נתונה הרשות הבלעדית לעשות שימוש בכוח מאורגן לשם אכיפת 16 שם, סעיף 11 לפסק דינו של השופט הנדל. 17 בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים )ע"ר( חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר )פורסם בנבו ( )להלן: "חטיבת זכויות האדם"(. "בפסיקת בית המשפט העליון לא נשללה האפשרות כי הגנה מן הצדק תתגבש בשל מעורבותם של גורמים פרטיים בחקירה מהסוג המתואר. עם זאת נקבע כי במצבים שבהם לא הייתה הדחה לביצוע עבירות המין מצד הגורם הפרטי, כאשר היוזמה לקיום השיחות ולקיום הפגישות שלאחר מכן באה מצד הגברים בחדרי הצ'ט, וכאשר התערבותה של המשטרה נעשתה באופן חוקי, על בסיס ראיות שהוצגו בעוד מועד, וללא כל פעולה שפגעה בזכויות היסוד של הנאשמים במצבים אלה אין כל בסיס לקבלת טענה של הגנה מן הצדק" המשפט הפלילי בפרט. 18 בנוסף נקבע, כי גוף הפועל במסגרת המדינה )בניגוד לגוף פרטי( כפוף לביקורת מנהלית ושיפוטית, ולאתוס של השירות הציבורי הממלכתי. בכך יש כדי להפחית במידה ניכרת את הסכנה שהכוח הנתון לאותו גוף ינוצל לרעה, באופן שרירותי או לשם קידום מטרות זרות. 19 לאור טעמים אלה )וטעמים נוספים( נקבע כי הקמתם של בתי סוהר 20 פרטיים בישראל אינה חוקתית. אלא שבעניינו של דוביצקי, השיטה המתוארת אינה מהווה הפרטה של סמכויות המשטרה או החצנה פסולה של סמכויותיה. מדובר באדם פרטי, הפועל באופן וולונטרי, שלא התבקש לבצע את הפעולות. מר דוביצקי פועל על דעת עצמו, ללא שהועברו אליו סמכויות שלטוניות כלשהן. למעשה מר דוביצקי מגיש את תלונותיו במשטרה בכובע של מתלונן, וחקירת המשטרה, וכנגזר מכך גם הפעלת סמכויותיה, מתבצעת רק לאחר הגשת התלונה ולאחר שהמתלונן )מר דוביצקי( מסיים את תפקידו ו"יוצא מהתמונה". בהקשר זה אף לא ניתן לייחס לו מניע כלכלי, כפי שהיה ניתן לייחס למשל בפרשת הפרטת בתי הסוהר או בפרשת תחקיר הפדופילים של ערוץ 10. לפיכך גם 18 פרשת חטיבת זכויות האדם, שם, בפסקאות 23 עד 25 לפסק דינה של הנשיאה ביניש. 19 שם, בפסקה 26 לפסק דינה של הנשיאה ביניש, וכן פסקאות 14 עד 16 ו- 18 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. 20 על פסק הדין ראו המאמרים האלה: אלון הראל "על מגבלות ההפרטה )בעקבות בג"ץ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר(" משפטים על אתר ב )2010(; 1 רות קמיני "הסיווג הראוי של מרשם פלילי: על הקושי שבהעברת נטל הענישה לידיים פרטיות ומשמעותו" עלי משפט ט )2011(; 327 נילי כהן "אסירים, ענישה קהילתית וחינוך בין 'סמכותה הטבעית' של המדינה לבין הפרטה, קהילתיות ופרטיות" משפט ועסקים יד )2012(; 595 הילה שמיר "הפרטה: המדינה, השוק ומה שביניהם למשמעויותיה של פסיקת בג"ץ בנושא בית-הסוהר הפרטי" עיוני משפט לה )2013(; 747 גלעד ברנע ויעל ברדה "תיאוריה חוקתית, אסטרטגיה ועריכת-דין ציבורית בפרשת ביטול הפרטת בתי-הסוהר" מעשי משפט ג )2010(; 145 אורי תימור "ההפרטה נעצרה ונאסרה" צוהר לבית הסוהר: עבירות ועונשים בישראל תיאוריה ויישום )2010(; 13 יואב פלד "הפשע משתלם: מה ניתן ללמוד מהניסיון האמריקאי בהפרטת בתי סוהר" הסניגור )2004(; 5 82 נעמה כרמי ועינת גל "החטא ועונשו הפרטת בתי כלא: נייר עמדה" דו"ח עמותת רופאים לזכויות אדם )2005(. משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

10 מאמרים בהקשר זה לא ניתן להצביע על בעיה בהתנהלותו של מר דוביצקי או 21 בהתנהלותה של המשטרה. הערה משווה לגבי פרשת תחקיר הפדופילים של ערוץ 10 יש לשים לב כי פרשת ערוץ 10 מעוררת שאלות בשני מישורים. המישור הראשון הוא עצם מעורבותו של גורם פרטי )תחקירנית( בחשיפת עבירות; המישור השני הוא עצם העובדה כי הגורם הפרטי המעורב בחשיפת העבירות הוא כלי תקשורת בעל אינטרסים מסחריים. לדעתנו, כפי שהובעה לעיל, מעורבותו של גורם פרטי בחשיפת עבירות המין כפי שהייתה בפרשת התחקיר של ערוץ 10, כמו גם במקרים שתוארו לעיל במסגרת שיטת העבודה של דוביצקי, אינה מקימה טענה משפטית טובה להדחה או להגנה מן הצדק. זאת גם הייתה השקפתם של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בפרשת ערוץ להשקפה זו, וכנגזר מכך לתוצאה של פסק הדין בעניין ערוץ 10, אני מסכים. בעיה אחרת נוגעת לעובדה שהגורם הפרטי בפרשת ערוץ 10 שהיה מעורב בחשיפת עבירות המין בניגוד לדוביצקי היה ערוץ טלוויזיה מסחרי המונע משיקולי רייטינג. עובדה זו מעוררת אי נוחות קשה. תפיסות מתוקשרות של עבריינים, מעצרים למול מצלמות טלוויזיה עוד בטרם ניתנה לנאשם זכות להתייעץ עם עורך דין או לטעון טענות בפני שופט - הם בעיה קשה. בעיקר כך, אם המוטיבציה לביצוע פעולות נובעת משיקולים מסחריים של רייטינג, אשר במציאות של תחרות מסחרית בין ערוצי תקשורת יכולה לדחוק שיקולים חשובים של צנעת הפרט, של חזקת החפות וכדומה. המעורבות הבוטה של ערוץ תקשורת מסחרי בחקירה משטרתית או ליווי חקירה באמצעות מצלמה של ערוץ מסחרי מעוררת שאלות חשובות. 21 בהקשר רחב יותר, מעבר למסגרת של רשימה זו, בהחלט ראוי להידרש לסוגיית התלות של הרשות החוקרת בגורמים פרטיים הפועלים במרחב המקוון, בין שמדובר בספקיות השירות למיניהן ובין שמדובר במשתמשים פרטיים. תיתכן טענה שנוכח מאפייני המרחב המקוון, כמרחב חוצה מדינות וכמרחב שבו הראיות מבוזרות ומצויות ברשות ספקיות שירות רבות, אין מנוס מלפתח תורה של החצנה מסוימת של סמכויות המשטרה לגורמים פרטיים הפועלים ברשת. ראו למשל חיים ויסמונסקי, "חלופות לאכיפה הפלילית המדינתית ברשת האינטרנט" משפט ברשת ) (. כן ראו ביטוי לגישה זו בעע"מ 3782/12 מפקד מחוז תל-אביב-יפו משטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי, פסקה 45 לפסק דינו של השופט סולברג )פורסם בנבו, (. להתייחסות ביקורתית על התפתחות ברוח זו, ראו: Handshake: Michael D. Birnhack & Niva Elkin-Koren, The Invisible The Reemergence of the State in the Digital Environment, 8 Va. J.L. &.Tech. 6 (2003) 22 פרשת קטיעי, לעיל ה"ש 2. נטען כי מעורבות זו פוגעת בחזקת החפות, שהיא מנוגדת להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 23 וכי היא יכולה להקים הגנה מן הצדק. כל 24 אלה טענות טובות שבהן לא עסקנו, שכן אין הן מתעוררות בענייננו, ואינן קשורות לעצם המעורבות בחקירה של גורם פרטי )שאינו ערוץ 25 תקשורת( כמתואר לעיל. סיכום לסיכום, לשיטה של הפעלת סוכנים וירטואלים ברשת ככלי לחשיפה ולחקירה של עברייני מין הפועלים באינטרנט יש יתרונות רבים. ראוי שהמשטרה תנקוט יוזמה ותפעיל סוכנים וירטואלים משל עצמה, וזאת בכפוף להנחיות משטרת ישראל ולכללי האתיקה שלה. 26 בפועל, פועלים גם סוכנים וירטואלים פרטיים כגון מר דוביצקי. כפי שניסינו להראות, פעילותו של האחרון גם אם רצויה פחות מאשר פעולה מקצועית, מאורגנת וממוסדת מטעם גורמי אכיפת החוק אינה בלתי חוקית ככזו. 23 יואב ספיר "חייך, אכלת אותה" מעריב.NRG שיטת הפעולה של דוביצקי אינה קשורה לערוץ תקשורת כלשהו. אמנם דוביצקי התראיין לא אחת בתקשורת על תפיסותיו, אך פעולותיו בזמן אמת בוצעו בצנעה, תועדו, ורק לאחר מכן הועברו למשטרה. בנוסף, ייתכן, שבחלק מהמקרים המשטרה ביצעה מעצרים מתוקשרים, אך זאת במנותק מעבודתו של דוביצקי, וללא קשר לעצם היותו גורם פרטי. 25 בכך אני חולק על הרוח העולה ממאמרו של אסף הרדוף "הקלות המטרידה של הפיתוי: בעקבות פרשת ערוץ 10" הסניגור , )יולי 2010(. התרשמתי כי הרדוף אינו עורך הבחנה חדה מספיק בין עצם היותו של ערוץ 10 גורם פרטי לעצם היותו ערוץ תקשורת. מצד אחד הוא מלין על כך שהתחקיר של ערוץ 10 היה מונע משיקולי רייטינג מסחריים )שם, בעמ' 12: "האם הקביעה שאין מדובר בהדחה מכשירה התעלמות מכך שגורם פרטי המונע משיקולים מסחריים הוא אבי הפרשה?"(, אך מצד אחר מסקנתו היא שחיפוש אקטיבי אחר עברייני מין באינטרנט צריך להיערך רק על ידי הרשות האוכפת או מטעמה )ראו המסקנה הראשונה שבעמ' 14 למאמר(. מעורבותו של ערוץ 10 פסולה בעיני הרדוף אך מסקנתו מתייחסת לכל גורם פרטי באשר הוא. נראה לי כי גם הרדוף לא היה מצדיק זיכוי או מחיקה של כתב אישום במקרה שתואר לעיל, בה"ש 11, רק בשל העובדה שהאם שהתחזתה לביתה הקטינה הייתה גורם פרטי. 26 ראו גם אצל ויסמונסקי, לעיל ה"ש 9, בעמ' 9: "מן הראוי לטעמי שמשטרת ישראל, ולא ערוץ טלוויזיה מסחרי, היא שתיטול את היוזמה בהפעלת סוכנים וירטואלים ברשת האינטרנט". 10 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

11 מה ב"נוגע לאישום"? 1 מיכל סיבל-דראל מאמרים מבוא חובות הגילוי המוטלות על התביעה בישראל בהליך פלילי מפורטות בסעיף 74 )א( לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[ התשמ"ב )להלן: "סעיף 74" ו"חסד"פ"(, הקובע כדלקמן: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, 2 שבידי התובע ולהעתיקו". מדובר בשתי חובות נפרדות המוטלות על התביעה: האחת, החובה לאפשר עיון והעתקה של חומר החקירה, ואילו האחרת, החובה לאפשר עיון והעתקה של רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. בשאלה מהו "חומר החקירה" יש פסיקה רחבה מאוד, ואילו בשאלה מהו החומר ה"נוגע לאישום", שאמור להיכלל ברשימה שתועמד לעיון ההגנה, הפסיקה הקיימת דלה יחסית. בנוסף, בשל ההגדרה הרחבה מאוד של המונח "חומר חקירה" בפסיקת בתי המשפט, יש קושי ממשי להבחין בין חומר זה לחומר ה"נוגע לאישום". ברשימה זו אנסה לתחום את גבולותיו המצויים והרצויים של ה"חומר הנוגע לאישום" ולבחון את השאלה אם וכיצד ניתן להבחין בינו ובין "חומר החקירה". לצורך כך אבחן בשלב הראשון את הגדרת חומר החקירה בפסיקה ואת החריגים שהוצאו מגדרה לאורך השנים. בהמשך הדברים אבחן את הרקע החקיקתי של הוספת החובה למסור להגנה את רשימת החומר "הנוגע לאישום" ואת משמעות המונח "נוגע". כן אתייחס בקצרה לפרקטיקה שנוצרה בעניין זה ולהשלכותיה. הגדרת "חומר חקירה" כידוע, המבחן הקובע בשאלה אם חומר הוא בגדר "חומר חקירה", דהיינו חומר שיש להעמידו לעיונו של הנאשם לפי הוראת סעיף 74, הוא מבחן הרלוונטיות. לעניין זה נפסק זה מכבר כי: "ברור, שכל ראיה, העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת סגנית מנהל המחלקה הכלכלית, בפרקליטות המדינה. 1 ההדגשות הוספו. 2 "בשל ההגדרה הרחבה מאוד של המונח "חומר חקירה" בפסיקת בתי המשפט, יש קושי ממשי להבחין בין חומר זה לחומר ה"נוגע לאישום"" התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נויטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב'חומר 3 החקירה' העומד לעיון הסניגוריה". לאורך השנים הרחיבה הפסיקה הישראלית עד מאוד את פרשנות המונח "חומר חקירה". סמל לפרשנות הרחבה הננקטת ביחס לפרשנות המונח "חומר חקירה" הוא הביטוי שהשתרש לפיו: "אין חקר לתבונת 4 סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". מעניין לציין כי ביטוי זה נטבע לראשונה על ידי השופט אולשן )כתוארו אז( כבר בשנת 1950, דווקא בהקשר של דיון בשאלת מסירתו של חומר החקירה הבסיסי ביותר, שמהותיותו להגנת הנאשם נראית לנו כיום ברורה על פניה. מדובר בעניין מלכה, 5 שבו נדון מקרה שהתביעה סירבה למסור לעיון בא כוחו של הנאשם את הודעתו במשטרה של מי שהיה המתלונן ועד התביעה המרכזי באותה פרשה. זאת אף שההודעה הוצגה לעד במהלך חקירתו הראשית לצורך "רענון זיכרון". בערעור לבית המשפט העליון, אף שבא כוח המדינה לא הצדיק את סירובו של התובע לאפשר את העיון בהודעה, הוא ביקש לדחות את הערעור בטענה כי לא נגרם עיוות דין לנאשם. השופט אולשן קיבל את הערעור וזיכה את הנאשם, לאחר שאימץ את טענת בא כוח הנאשם ולפיה ייתכן שהמסמך המבוקש היה יכול לסייע לו בערעור עדותו של המתלונן בחקירתו הנגדית וכי: "המסמך הנ"ל אינו נמצא בתיק שלפנינו, אבל אף אילו היה לפנינו לא היינו יכולים להסיק מסקנות על יסוד השערות בלבד, כי אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל 6 את החומר הנמצא לפניו". למרות מקורו הצנוע של הביטוי, ברבות הימים הוא הוביל את בית המשפט לפרשנות מרחיבה מאוד של חובות הגילוי החלות על התביעה. עם זאת, חרף ההרחבה הניכרת שננקטה בפסיקה לגבי משמעות הביטוי בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה) 3 ( , )1991(. 3 ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח) 3 ( , )1984( המצטט את 4 דבריו של השופט אולשן בעניין מלכה, להלן ה"ש 5. ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד) 1 ( )1950( שם, בעמ' משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

12 מאמרים "חומר חקירה", תחם בית המשפט העליון במידה מסוימת גם את "תבונת הסניגור" כשקבע כי גם היא צריכה להישען על נקודת אחיזה ממשית, וכי אל לו לבית המשפט: "לתת ידו ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי 'אין חקר לתבונת סניגור' ]...[ הוא שובה לב, אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך כלל על 7 נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים". התפתחות נוספת שחלה בהגדרת "חומר חקירה" במהלך השנים הייתה צמצום תחולתה מקום בו עיון של הנאשם ובא כוחו בחומר עשוי לגרום לפגיעה בזכויותיו של אדם אחר. בעניין זה קבעה השופטת ביניש )כתוארה אז( בפסק הדין המכונה "בג"ץ היומנים", 8 כי אף ש"בהעדר חשש מפני פגיעה בזכויותיו של אדם אחר או באינטרס מוגן אחר, נותר הנטל להצביע על אפשרות לכאורית שהחומר רלוונטי לאישום ויוכל לשמש להגנת הנאשם קל יחסית", הרי "מקום שמדובר בחומר אשר העיון בו טומן בחובו פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים יש למצוא את האיזון הראוי בין זכויות אלה לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן, כאשר השיקול הדומיננטי נותר הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום ולנאשם, 9 והערכת הסיכוי, על פני הדברים, כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם". על בסיס איזון זכויות זה קבעה השופטת ביניש בבג"ץ היומנים, כי על מנת לאפשר עיון של הנאשם ובא כוחו בחומר שהעיון בו כרוך בפגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים, יש לקבוע התקיימותה של "אפשרות 10 סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם". כלומר, מקום שקיים בתיק חומר שהעיון בו פוגע בזכויות עדים או מתלוננים, המבחן להעמדתו לעיון ההגנה הוא מבחן מחמיר הרבה יותר ממבחן הרלוונטיות. להבדיל ממבחן הרלוונטיות הרחב, כפי שנקבע בבג"ץ צוברי שהובא לעיל, 11 אין חובה במקרה כזה להעמיד את החומר לעיון הנאשם, אם הוא "רק" תומך בגרסת התביעה או אם נראה שהוא נייטרלי באשר לשאלות השנויות במחלוקת. על מנת להצדיק את הפגיעה בזכויותיהם/בפרטיותם של העדים או המתלוננים, חייבת להימצא אפשרות סבירה שהחומר יוכל לשמש את הגנת הנאשם, כדי 7 בג"ץ 620/02 התצ"ר נ' ביה"ד הצבאי לערעורים, פ"ד נז) 4 ( 625, פס' 6 לפסק הדין.)2003( 8 בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בימ"ש השלום בי-ם, תק-על 2005)2(, 2861 )2005(. 9 שם, בפס' 18 לפסק הדין. 10 שם. 11 פרשת צוברי, לעיל ה"ש 3. שהתביעה תהיה מחוייבת להעבירו לעיון ההגנה. ודוק, מדובר במבחן שאף שהוא מחמיר יותר ממבחן ה"רלוונטיות" הרגיל, הוא עדיין מבחן קל בהרבה מן המבחן שנקבע בעניין גילויו של חומר 12 שהוצאה לגביו תעודת חיסיון לפי סעיפים 44 או 45 לפקודת הראיות, 13 לאחר ששר קבע כי מסירתו להגנה עלולה לפגוע ב"ביטחון המדינה", "ביחסי החוץ של המדינה", 14 או "בעניין ציבורי חשוב". 15 לגבי מקרים אלה הפקודה מורה לבתי המשפט 16 להורות על גילוי החומר אם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה", מבחן אשר פורש על ידי הפסיקה ככזה המחייב את גילוי הראיה רק מקום שמדובר 17 בראיה "חיונית להגנה". כלל נוסף שנקבע בפסיקת בתי המשפט החריג מתחומו של "חומר החקירה" מסמכים פנימיים של רשויות החקירה, שאינם כוללים אלא עיבוד וניתוח של חומר הראיות שנאסף 18 ואף תרשומות פנימיות של התביעה, שנערכו כחומר עזר לגיבוש עמדתם בעניינים התלויים ועומדים בפני בתי המשפט. 19 הטעם לכך שתרשומות פנימיות אינן נופלות לגדרו של "חומר החקירה" איננו בשל היותן בלתי רלוונטיות, אלא משום ש"אינטרס הציבור הוא כי עובדי ציבור יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם בלי לחשוש כי הדברים יגיעו לידי גורמים חוץ- מערכתיים. 20 או כפי שהיטיבה לנסח זאת השופטת נאור )כתוארה אז( בבש"פ 2270/06: "תכתובת פנימית היא במקרים רבים, אם לא תמיד, רלבנטית. אך כשם שהפרקליט אינו חייב לשתף את ב"כ העורר 21 במחשבותיו שלו אין הוא חייב לשתפו בתכתובות הפנימיות". 12 פקודת הראיות ]נוסח חדש[, תשל"א לפי הוראת סעיף 44 לפקודה, במקרה כזה על התעודה להיות חתומה על ידי ראש הממשלה או שר הביטחון. 14 לפי הוראת סעיף 44 סיפא לפקודה, במקרה כזה על התעודה להיות חתומה על ידי ראש הממשלה או שר החוץ. 15 לפי הוראת סעיף 45 לפקודה, במקרה כזה התעודה יכולה להיות חתומה על ידי כל שר. 16 בית המשפט העליון לפי סעיף 44, ובית המשפט הדן בתיק לפי סעיף ראה למשל: ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא) 1 ( 433, עמ' )1997( 18 בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ, פ"ד נא) 5 ( )1997( מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא) 2 ( 334, פסקה 49 לפסק הדין )1997(. 20 בג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה, תק-על 97)2( 731 )1997(. 21 בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006)3( 3761, פס' 19 לפסק הדין )2006(. 12 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

13 מאמרים מה בין "החומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום" ובין "חומר החקירה" כאמור, סעיף 74 לחסד"פ הבחין בין "חומר החקירה" שעל התביעה להעמיד לעיונו של הנאשם ובין החומר "הנוגע לאישום" שנאסף על ידי הרשות החוקרת, שלגביו קמה חובה מוגבלת יותר של העמדה לעיונו של הנאשם של רשימה בלבד. אם כן נשאלת השאלה אם אמנם קיים חומר שנאסף "הנוגע לאישום" שאיננו בגדרו של "חומר חקירה" ומה טיבו של חומר זה. ההיסטוריה החקיקתית של זכות העיון ברשימת החומר "הנוגע לאישום" החובה להעביר לעיון ההגנה את רשימת החומר שנאסף ונרשם "הנוגע לאישום" הוספה לסעיף 74 לחסד"פ במסגרת תיקון מס' 19 משנת )להלן: "התיקון" או "התיקון לסעיף 23 74"(. תוספת זו לא נכללה בהצעה הממשלתית המקורית לתיקון החוק, אלא הוספה לה על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט. הטעמים לתוספת כפי שהובאו על ידי יושב ראש הוועדה דאז, חבר הכנסת דדי צוקר, היו: "ועדת החוקה מציעה בתיקון שלה כאן, שסניגור של נאשם יוכל לעיין ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת ]...[ בעניין הזה אנחנו החלטנו לעמוד לצדו של הנאשם ולבוא ולומר: תועמד לרשותו של הסניגור רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, כמובן. לא בהכרח הוא יעשה בזה שימוש. אבל הוא ידע בדיוק מה עשתה התביעה, מה עשה החוקר, ולא תהיה אפשרות להשמיט את להעלים בכוונה ובעיקר שלא בכוונה, 24 כל חומר שהוא מעיניו של הסניגור". מדברים אלה של חבר הכנסת צוקר ברור כי כוונת המחוקק הייתה, שרשימת החומר "הנוגע לאישום" תקיף חומרים נוספים לחומר החקירה 22 חוק סדר הדין הפלילי )תיקון מס' 19(, התשנ"ה נתקבל בכנסת ביום י"ט באדר ב' התשנ"ה )21 במרס 1995(. 23 הצעות חוק 2194, מיום י' באב התנ"ג )28 ביולי 1993(, עמ' דברי הכנסת, כרך 145, חוברת כ"ה, עמ' "סעיף 74 לחסד"פ הבחין בין "חומר החקירה" שעל התביעה להעמיד לעיונו של הנאשם ובין החומר "הנוגע לאישום" שנאסף על ידי הרשות החוקרת, שלגביו קמה חובה מוגבלת יותר של העמדה לעיונו של הנאשם של רשימה בלבד" ותיתן בידיו של הסניגור כלי לבקרה על מיון חומרי החקירה על ידי הרשויות. מכאן גם עולה המסקנה שבעיני המחוקק לפחות החומר "הנוגע לאישום" הוא חומר שהגדרתו רחבה יותר מזו של "חומר החקירה". פרשנות דומה בשאלה זו ניתנה על ידי ארד-אילון במאמר בעניין תיקון סעיף 74, בו הביע דעתו כי: "הרשימה אינה כוללת רק חומר שנמצא בידי התובע, היא מתיחסת במישרין לפעולתה של הרשות החוקרת וכך מטילה עליה חובה מיוחדת. ברור מכאן שהיקף החומר שצריך להיות מפורט ברשימה רחב מן החומר שנמסר בפועל לתובע )שגם הוא, בדרך כלל, רחב מהחומר שנמסר לעיון ההגנה(. הסייג היחידי שמקנה לתביעה זכות לצמצם את החומר שיש לפרט ברשימה, הוא הקביעה שמדובר בחומר 'הנוגע 25 לאישום'". וכן ראה גם דבריה של פינק, המציינת במאמרה כי רשימת החומר שנאסף כוללת גם: "מסמכים וראיות שנאספו ונרשמו בידי הרשות החוקרת, אולם 26 המדינה סבורה שהם אינם בגדר 'חומר חקירה'". האם וכיצד ניתן להבחין בין המונח "נוגע" למונח "רלוונטי" למרות כוונתו הברורה של המחוקק, מן הבחינה המילולית כלל לא ברור שישנה הבחנה של ממש בין החומר "הנוגע לאישום" ובין "חומר החקירה". זאת נוכח הפסיקה שהגדירה כאמור את המונח "חומר חקירה" בצורה רחבה ביותר כחומר הרלוונטי לאישום במישרין או בעקיפין. בנוסף, הגדרתו המילונית של המונח "רלוונטי" היא: "השייך, שהוא נוגע במישרין", 27 ולפיכך המונחים "רלוונטי" ו"נוגע" הם למעשה מונחים חופפים. לקושי להבחין בין החומר ה"רלוונטי לאישום" ובין זה "הנוגע לאישום" ניתן 25 דרור ארד-אילון "איך למנוע הפתעות לא נעימות: החובה להכין רשימה של כל החומר שנאסף או שנרשם על ידי הרשות החוקרת" חלק ב', הסניגור 5 6 3, 46, )2001(. 26 אפרת פינק "עיון ברשימת החומר שנאסף או נרשם - חובות בצד זכויות הנאשם: עוד ממפעלו של ד"ר דיויד וינר ז"ל" הסניגור , )2005(. 27 אברהם אבן שושן, המילון החדש, קרית ספר )1991( )ההדגשה הוספה(. משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

14 מאמרים 28 למצוא בסיס גם בפסיקת בית המשפט העליון. כך, בבש"פ אל חאק בבואה להגדיר מהו המבחן הנכון בשאלת תחומו של חומר החקירה קבעה השופטת ביניש )כתוארה אז( כי מבחן זה: "הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום - מבחן הרלוונטיות ]...[ בהתאם לכך, 'חומר חקירה' המצוי בידי התביעה או בשליטתה או חומר שצריך על פי טיבו להימצא בשליטת התביעה, והוא קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט הפלילי, יימסר לידי הסניגוריה ובלבד שאין החומר חוסה תחת כנפי חסיון, בין בשל הפגיעה בזכות לפרטיות או בין בחסיון מטעמים של 29 אינטרס ציבורי המצדיק את חיסויו". ומכאן, לכאורה, מבחן ה"רלוונטיות" ומבחן "הנגיעה לאישום" בעיני בית המשפט חד הם. זאת אף שמדובר בהחלטה שניתנה במועד מאוחר לתיקון סעיף 74. דוגמה נוספת לקושי להבחין בחומר ה"נוגע לאישום" אך איננו "רלוונטי" 30 לו, ניתן למצוא גם בדבריה של השופטת ביניש במסגרת פרשת התצ"ר. כשהיא נדרשת להגדרתו של "חומר החקירה" 31 השופטת ביניש אמנם קובעת, כי לא כל החומר שנאסף במהלך החקירה הוא בהכרח "חומר חקירה". ואולם בבואה לתת דוגמאות לחומרים שנאספו ואינם "חומר חקירה" היא מפרטת רק כאלה שכלל לא "נוגעים" לאישום, כגון האזנות 32 לשיחות פרטיות שאינן קשורות לחקירה ולנושאיה. לגביהן, כפי שיפורט מייד, נקבע מפורשות בפרשת זאבי 33 שהן אינן "נוגעות" אפילו לאישום. השופטת ביניש מתייחסת גם ל"חומר הנוגע לחקירה אחרת, שיש לה קשר עקיף בלבד לעניין הנדון", 34 אך גם לגבי חומר זה היא מציינת שהוא "אינו נוגע כלל לאישום הנדון". חיזוק נוסף לכך שלמונחים "נוגע" ו"רלוונטי" יש משמעות דומה ניתן למצוא בפסיקה בתחום האזרחי, הדנה בפרשנות תקנה 112 לתקנות 28 בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה) 5 ( )2001( שם, פס' 3 לפסק הדין. 30 בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז) 4 ( )2003( 625 )להלן: "פרשת התצ"ר"(. 31 שם, בעמ' שם. 33 בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, תק-על 2005)3( 3453 )2005(. 34 פרשת התצ"ר, לעיל ה"ש 30, בעמ' 634. "לכאורה, מבחן ה"רלוונטיות" ומבחן "הנגיעה לאישום" בעיני בית המשפט חד הם" סדר הדין האזרחי. 35 תקנה זו מסמיכה את בית המשפט לתת צו המחייב בעל דין לגלות בתצהיר: "מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו". 36 בבואו לפרש תקנה זו קבע בית המשפט העליון בפרשת בנק איגוד נ' אזולאי 37 בין היתר כי "הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים". 38 בכך קבע בית המשפט כי בהקשר אזרחי זה לפחות, המונחים "הנוגעים לעניין" ו"רלוונטיות" חד הם. פרשת זאבי וההבחנה בין שיחות "רלוונטיות" לשיחות "נוגעות" הדיון המשמעותי הראשון והיחיד בינתיים בפסיקה בשאלת הגדרתו של החומר "הנוגע לאישום", מצוי בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה בפרשת זאבי. 39 מדובר בערעור לפי סעיף 74 )ה( לחסד"פ, שהוגש במסגרת תיק שבו יוחסו לנאשמים עבירות קבלת דבר במרמה והלבנת הון בהקשר לעסקה של רכישת 20% ממניות חברת בזק. השאלה השנויה במחלוקת בפרשת זאבי שבה דנה השופטת פרוקצ'יה נגעה לגבולות העיון של הנאשמים באלפי שיחות, שהיו פרי האזנות סתר שבוצעו משך תקופה ממושכת לחשודים. ההאזנות בוצעו בגין חשדות שונים, שלרובם לא היה קשר לכתב האישום שהוגש בסופו של דבר, ואשר חלקן נערכו לפני שהעסקה נשואת כתב האישום באה לעולם. בהקשר לרשימת החומר ה"נוגע לאישום" קבעה פרוקצ'יה כי: "כדי שחומר יהווה חומר ש'נאסף ונרשם' כאמור, עליו להיות קשור ונוגע לאישום בדרך זו או אחרת, גם אם אינו רלבנטי לו באופן שיש בו כדי להופכו ל'חומר חקירה'. לפיכך, סעיף 74 )א( מדבר בחומר שנאסף ה'נוגע' לאישום. חומר שהמשטרה 'נתקלה' בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום כלל ועיקר לא ייחשב 'חומר 35 תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד ההדגשה הוספה. 37 רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט) 4 ( )1995( שם, פס' 7 לפסק הדין. 39 פרשת זאבי, לעיל ה"ש משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

15 מאמרים 40 שנאסף או נרשם', כאמור, ויש להתעלם ממנו לחלוטין". כלומר, לפחות לפי השופטת פרוקצ'יה, יש קטגוריה של חומר "נוגע" לאישום שאיננו "רלוונטי" לאישום. עם זאת בהמשך החלטתה, בבואה ליישם קטגוריה זו של חומר "הנוגע לאישום" על השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, הגדירה השופטת קטגוריה זו בצורה מעט שונה: "שיחות, שאף שיש להן נגיעה לנושא הנחקר הרלבנטיות שלהן לאישום ולהגנת 41 הנאשם או שאינה קיימת כלל, או שהיא בגדר אפשרות רחוקה ביותר". אף שניתן להבין אמירה זו כקובעת שהחומר "הנוגע לאישום" הוא בעצם חומר הנוגע לחקירה, ולא לאישום הספציפי שהוגש בעקבות החקירה, הרי בסוף פסק הדין שבה ותיארה השופטת קטגוריה זו דווקא ככוללת שיחות "שנמצאה בהן זיקה כלשהי לנושא החקירה והאישום", 42 ומכאן נראה כי כוונתה של פרוקצ'יה אמנם הייתה שיש חומר "נוגע" לאישום שאיננו חומר חקירה. בהתבסס על ניתוח זה של רשימת החומר שנאסף ונרשם "הנוגע לאישום", הבחינה פרוקצ'יה בהחלטתה בין שלוש קטגוריות של שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. לגבי שיחות שאינן קשורות כלל לנושא החקירה והאישום נקבע, כי אלה אינן מהוות "חומר שנאסף" ואין לנאשם זכות לעיין אפילו ברשימתן. לגבי הקטגוריה השנייה של שיחות שיש בהן "זיקה כלשהי לנושא החקירה והאישום" נקבע, כי הנאשם זכאי לקבל רשימה שלהן ואילו זכאותו לשיחות עצמן שמורה רק לשיחות שנמצאו רלוונטיות לאישום. ההחלטה בפרשת זאבי בדבר גבולות העיון של הנאשם בשיחות שנקלטו בהאזנות סתר וחובות המיון החלות על התביעה אומצה בהמשך בכמה החלטות של בית המשפט העליון, ביושבו הן בהרכב של דן יחיד, 43 הן במותב תלתא. 44 עם זאת החלטות מאוחרות אלה לא נדרשו שוב לסוגיית ההבחנה בין חומר ה"נוגע לאישום" ובין "חומר החקירה". 40 שם, בפס' 14 לפסק הדין. 41 שם, בפס' 21 לפסק הדין. 42 שם, בעמ' 26, סעיף 24 )ב( לפסק הדין. 43 ראו: בש"פ 10205/09 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 1010)1( )2010(; בש"פ 198/10 אלהואשלה נ' מדינת ישראל )פורסם בפדאור (. 44 בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו, תק-על 2009)3( 2332 )2009(. "קיימים סוגי חומרים שניתן בנקל לקבוע כי הם "נוגעים לאישום" ולפיכך חלה חובה לפרטם במסגרת רשימת החומר שנאסף, אך הם אינם בגדר "חומר חקירה". המשותף לכל החומרים הללו הוא העובדה שהם הוצאו מתחומו של "חומר החקירה" אף שהם רלוונטיים או לכל הפחות עשויים להיות רלוונטיים לאישום" דיון בתחומו של החומר "הנוגע לאישום" שאינו חומר חקירה כפי שפורט לעיל, ההבחנה בין חומר החקירה ה"רלוונטי לאישום" שיש חובה למסור אותו בשלמותו להגנה ובין החומר "הנוגע לאישום" שההגנה זכאית רק לעיין ברשימתו, איננה פשוטה כלל ועיקר. זאת מאחר שמדובר במונחים שמשמעותם הלשונית דומה, אם לא זהה, ואשר אף משמשים את בתי המשפט לסירוגין. ואמנם, קשה לחשוב על חומר שיימצא שהוא "נוגע" לאישום שאיננו גם "רלוונטי" לו, ודאי לא במשמעות הרחבה שבה הוגדר מונח זה בפסיקה. עם זאת קיימים סוגי חומרים )להלן: "הקטגוריות המיוחדות"( שניתן בנקל לקבוע כי הם "נוגעים לאישום" ולפיכך חלה חובה לפרטם במסגרת רשימת החומר שנאסף, אך הם אינם בגדר "חומר חקירה". המשותף לכל החומרים הללו הוא העובדה שהם הוצאו מתחומו של "חומר החקירה" אף שהם רלוונטיים או לכל הפחות עשויים להיות רלוונטיים לאישום. בקטגוריה זו נכללות בראש ובראשונה תרשומות פנימיות של רשויות האכיפה, אשר כפי שכבר פורט לעיל, הפסיקה קבעה כי הן אינן נופלות לגדרו של "חומר החקירה" על אף היותן רלוונטיות לאישום, בעיקר בשל הרצון לשמור על חופש השיח של עובדי הציבור. תרשומות כאלה צריכות להימצא ברשימת החומר שנאסף או נרשם, אף שהן לא יועברו לעיון ההגנה. קטגוריה נוספת של חומרים שחובת הגילוי של חומרי חקירה איננה חלה עליהם על אף היותם חומרים "רלוונטיים" הם חומרים שחל עליהם חיסיון על פי דין כלשהו, ובהם חומרים שהוצאה לגביהם תעודת חיסיון לפי הוראות סעיפים 44 ו 45 לפקודת הראיות ]נוסח חדש[, התשל"א לעניין זה נקבע בפסיקה כי חלה חובה על התביעה למסור להגנה גם רשימה של החומר החסוי אשר תתאר אותו בקווים כלליים ככל שהדבר 45 אפשרי מבחינת תעודת החיסיון. עם זאת, ככל שלא ניתן מבחינת הוראות תעודת החיסיון לגלות אפילו 45 בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל, תק-על 2008)3( 2981 )2008(; בש"פ 393/13 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2013)1( )2013(. משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

16 מאמרים את רשימת החומר, כי אז חלה הוראת סעיף 78 לחסד"פ הקובעת כי הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר: "שאי גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין". במקרה כזה מדובר בקטגוריה נוספת, כזו של חומר "נוגע לאישום" שאין אפילו חובה, ואף אסור לה לתביעה, לפרטו ברשימת החומר שנאסף. סוג נוסף של חומרים שלא קמה חובה למסור אותם לעיון ההגנה אף שאפשר ויש בהם רלוונטיות לאישומים, הם חומרים שהעיון בהן כרוך בפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים. כפי שכבר פורט לעיל, נפסק כי במקרה כזה מסמכים רלוונטיים יועברו לעיון ההגנה רק אם קיימת "אפשרות סבירה שהחומר יוכל לשמש את הגנת הנאשם". 46 ההשלכה של מבחן זה היא, במקרים המתאימים, יצירת קטגוריה חדשה של חומרים, שהם אמנם רלוונטיים לאישום, אך אינם נחשבים ל"חומר חקירה" בשל היעדר אפשרות סבירה שיוכלו לשמש את הגנת הנאשם. או במילים אחרות, חומר שאפשר להגדירו "נוגע לאישום", אך לא "חומר חקירה". נותרנו אפוא עם השאלה אם פרט לקטגוריות מיוחדות אלה של חומרים, שאינם נחשבים "חומר חקירה" אף שהם רלוונטיים לאישום, יש קטגוריה נוספת של חומרים ה"נוגעים לאישום" אך אינם "רלוונטיים" לו. אמנם, כפי שצוין לעיל, השופטת פרוקצ'יה בפרשת זאבי ציינה כי "כדי שחומר יהווה חומר ש'נאסף ונרשם' כאמור, עליו להיות קשור ונוגע לאישום בדרך זו או אחרת, גם אם אינו רלבנטי לו באופן שיש בו כדי להופכו ל'חומר חקירה'", 47 דברים המלמדים, לכאורה, על קיומה של קטגוריה כזו של חומרים. ואולם אפשר אולי להבין אמרה זו של פרוקצ'יה בהקשר בו ניתנה, הקשר שעסק באופן ספציפי בחומרי חקירה שהם תוצרי האזנת סתר. לגבי האזנות הסתר קבעה פרוקצ'יה כי מדובר ב"אמצעי חקירה פולשני, הפוגע בזכות האדם לפרטיות, האסור בדרך כלל בשימוש על פי החוק. איסור זה משתלב עם ההגנה על הפרטיות הנתונה ליחיד כזכות יסוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א האזנת סתר מותרת על פי החוק כחריג בלבד, בנסיבות 46 ראה הקביעה שהובאה בבג"ץ היומנים, לעיל, ה"ש פרשת זאבי, לעיל ה"ש 33. "נראה כי נוצר פער מסוים בין רצונו של המחוקק להגדיר רשימה של חומר "נוגע לאישום" שהיא רחבה מחומר החקירה ובין התוצאה בפועל של התיקון לסעיף 74, ולפיו אין בהכרח הבדל בין שני סוגי חומרים אלה" 48 מיוחדות ויוצאות מן הכלל, ובעילות מוגדרות". ההחלטה בפרשת זאבי הולכת בדרך שהתוותה, בין היתר, פרשת התצ"ר, וקובעת כי "במצב שבו, מצד אחד, הראיה אינה מועילה לקיום משפט הוגן, ומצד שני, הצגתה עלולה לגרום פגיעה בלתי ראויה באדם או בערך ציבורי חשוב תימנע חשיפתו של החומר לעיון ]...[ בבחינת השאלה האם חומר מסוים מהווה 'חומר חקירה' לענין זכות העיון של הנאשם, ככל שהזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך נדרש לשקול ביתר שאת את מידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים ובערכים 49 שונים שבאינטרס ציבורי חיוני הצפויה מהצגתו לעיון". באופן ספציפי לגבי חומרים שמקורם בהאזנות סתר קובעת השופטת פרוקצ'יה, כי המפתח לאיזון הנדרש כאמור מצוי בסיווג ובמיון מדוקדק של שיחות שנקלטו בהאזנות סתר לחומר הקשור לחקירה ולאישומים, 50 ובין חומר שהוא בלתי רלוונטי ואינו נוגע לפרשה הנחקרת. נוכח אופיין המיוחד של האזנות סתר והדרישה הנובעת מכך לפי השופטת פרוקצ'יה לסיווג מדוקדק של חומר החקירה שמקורו בהאזנות סתר, יש להניח כי בתחום ספציפי זה יימצאו באופן יחסי חומרים רבים שלא יועברו להגנה, לפי הלכת בג"צ היומנים, למרות היותם רלוונטיים לאישומים. זאת משום הפגיעה שיש בחשיפתן בפרטיות המשוחחים ולאחר שלא נמצאה "אפשרות סבירה שהחומר יוכל לשמש את הגנת הנאשם". 51 אפשר ולקטגוריה זו של חומרים התכוונה השופטת פרוקצ'יה באומרה כי הם אינם רלוונטיים לאישום באופן שיש בו כדי להופכם ל"חומר חקירה", וכוונתה לא הייתה כי קיימים חומרים ה"נוגעים לאישום" ואינם רלוונטיים לו כלל. מכל מקום, נראה כי נוצר פער מסוים בין רצונו של המחוקק להגדיר רשימה של חומר "נוגע לאישום" שהיא רחבה מחומר החקירה ובין התוצאה בפועל של התיקון לסעיף 74, ולפיו אין בהכרח הבדל בין שני סוגי חומרים אלה. אמנם, כפי שפורט לעיל, יש פער מסוים בין חומר 48 פרשת זאבי, לעיל ה"ש 33, בעמ' שם, בעמ' שם, בעמ' בג"ץ היומנים, לעיל ה"ש משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

17 מאמרים החקירה לחומר הנוגע לאישום, בשל קיומן של קטגוריות מיוחדות של חומרים שאינם נחשבים לחומר חקירה על אף היותם רלוונטיים לאישום. ואולם ספק אם המחוקק ראה לנגד עיניו את אלה כשהניח קיומו של פער בין "חומר החקירה" ל"רשימת החומר שנאסף הנוגע לאישום". ודאי שהוא לא היה יכול לראות לנגד עיניו את הקטגוריה של החומרים הפוגעים בזכויות צדדים שלישיים, אשר באה לעולם בבג"ץ היומנים, המאוחר לתיקון החוק. אם כך אפשר שההסבר לפער בין רצון המחוקק לתוצאת התיקון לחוק, נעוץ בכך שהיה מדובר בתיקון חקיקתי שהוסף על ידי ועדה של הכנסת, בלי שקדם לו הליך חקיקה מסודר יותר. בהליך כזה אפשר ששאלת ההבחנה בין חומר החקירה כהגדרתו בפסיקה ובין החומר ה"נוגע לאישום", הייתה נבחנת לעומקה. הפרקטיקה הנוגעת להעברת חומרים ה"נוגעים לאישום" היבט נוסף של שאלת תחומו של החומר "הנוגע לאישום" ואיננו "חומר חקירה" נוגע לפער בין הגדרה זו של "רשימת החומר הנוגע לאישום" ובין מציאות החיים היום-יומית הנוגעת לעיון בתיקי חקירה. בחלק ניכר מתיקי החקירה הכוללים האזנות סתר ממושכות, מרבית השיחות המסווגות על ידי המשטרה, בקטגוריה השנייה שקבעה השופטת פרוקצ'יה, של חומר "שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הנוגע לאישום" אך איננו "רלוונטי לאישום", אינן בהכרח שיחות הנוגעות לאישומים שהוגשו בפועל. בניגוד למה שהיה אפשר לצפות, קטגוריה זו, המכונה על ידי משטרת ישראל "שיחות נוגעות", 52 כמעט שאינה כוללת שיחות רלוונטיות שהוחלט לא להעבירן בגלל מידת הפגיעה שלהן בפרטיות המשוחחים. לעומת זאת הרשימה כוללת בעיקר שיחות שתוקצרו על ידי המשטרה, מאחר שבעת ההאזנה הראשונית להן הן נחזו להיות בעלות רלוונטיות אפשרית לנושאי החקירה, אך בדיעבד )בין לאחר התקצור ובין לאחר שהתגבש כתב האישום( התברר שהן אינן רלוונטיות כלל לאישומים שהוגשו. תיאור זה אגב היה נכון גם למרבית השיחות שסווגו בקטגוריה השנייה בפרשת זאבי. מצב זה נוצר אף שלכאורה, הן לפי הוראת סעיף 74 הן לפי הלכת זאבי, חומרים שנאספו או נרשמו במהלך החקירה ובדיעבד התברר שאין להם 52 מקור הביטוי בנוהל המשטרתי לעניין "הפקת 'רשימת שיחות' לצורכי הפרקליטות והסניגוריה". זיקה כלשהו לאישומים אינם נופלים אפילו לגדרו של החומר ה"נוגע לאישום". מכאן נובע כי לתביעה אין כל חובה לפרטם ברשימת החומר שנאסף, לא כל שכן להעבירם לעיון ההגנה. לא זו אף זו, במרבית תיקי החקירה שאינם כוללים האזנות סתר, התביעה נוהגת להעמיד לעיונו של הנאשם לא רק את הרשימה של מכלול החומרים שנאספו במהלך החקירה, אלא אפילו מאפשרת את העיון בחומרים עצמם, ובהם גם חומרים שאינם נוגעים לאישום שהוגש בסופו של דבר, אלא לחשדות אחרים שנחקרו בפרשה ולא הבשילו לכדי אישום )זאת כל עוד אין מדובר בתרשומות פנימיות, בחומר חסוי, או בחומר הפוגע בפרטיותם של צדדים שלישיים(. יש להניח כי פרקטיקה זו נוצרה במידה רבה בשל הפרשנות הרחבה שנהוגה בבתי המשפט בשאלת ה"רלוונטיות", אך גם בשל המאמץ הנדרש והקושי הניכר העומד בפני תובעים בבואם להכריע לגבי רלוונטיות של חומרים שנאספו כחלק אינטגרלי מן החקירה, אף אם הם נוגעים לחשדות שלא נכללו לבסוף בכתב האישום שהוגש בפועל. עולה מכך אפוא כי בעקבות הלכת פרשת זאבי, לפחות בתחום הרגיש של האזנות סתר, רשויות האכיפה נוהגות להקפיד ולהעביר לעיון ההגנה אך ורק את השיחות הרלוונטיות לאישום, דבר שלא בהכרח נעשה לגבי חומרי חקירה אחרים. עם זאת גם בתחום זה כאמור, שיחות שאינן מגיעות אפילו לכדי "נגיעה לאישום" נכללות במקרים רבים ברשימה המועברת לעיון ההגנה. "לא ניתן להבחין הבחנה עיונית טהורה בין חומר "רלוונטי" לאישום לחומר "הנוגע לאישום". על פי רוב החומר הנוגע לאישום מועבר )למעט חריגים( לעיון ההגנה כחומר חקירה" אף שמדובר בפרקטיקה שעומדת לכאורה בניגוד להוראות סעיף 74 לחסד"פ, אין היא פרקטיקה פגומה בהכרח, וקיימים בוודאי מקרים שיש בה כדי לתרום להגינות ההליך הפלילי. עם זאת נוכח הוראותיו הברורות של החוק, שאינן מטילות חובה על התביעה לכלול ברשימה המועברת להגנה חומרים שאינם "נוגעים לאישום", יש להקפיד על כך שזכויות צדדים שלישיים אינן נפגעות שלא לצורך על ידי העברת חומרים, או אף רשימות חומרים, שאין חובה להעבירם לפי הדין. פגיעה כזו עשויה להיגרם משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

18 מאמרים למשל על ידי העברת רשימת שיחות הכוללת את מספרי הטלפון שעמם שוחח אדם מסוים, כשהשיחות שבהן מדובר אינן נוגעות אפילו לאישום. בעת העברת חומרים או רשימת חומרים שהתביעה אינה מחויבת להעבירם על פי הדין, יש להימנע גם מפגיעה באינטרסים לגיטימיים של המדינה. אינטרס כזה עשוי להיות למשל הרצון למצות את החקירה לגבי חשדות אחרים מאלה שבגינם הוגש כתב האישום, כאשר החומרים שנאספו בקשר לחשדות החיצוניים לכתב האישום אינם "נוגעים" כלל לאישומים שהוגשו. אינטרס אחר של המדינה עשוי להיות, במקרים מסוימים, גם החיסכון במשאבי הזמן וכוח האדם הכרוכים בהכנת רשימה של חומרים שאינם אפילו "נוגעים לאישום". סיכום מן הסקירה שהובאה לעיל עולה כדלקמן: ראשית, לא ניתן להבחין הבחנה עיונית טהורה בין חומר "רלוונטי" לאישום לחומר "הנוגע לאישום". על פי רוב החומר הנוגע לאישום מועבר )למעט חריגים( לעיון ההגנה כחומר חקירה. שנית, הפער הקיים בכל זאת בין החומר הנכלל ברשימת "החומר שנאסף והנוגע לאישום", לזה הנכלל ב"חומר החקירה", נוצר מקיומן של הקטגוריות המיוחדות של חומרים רלוונטיים שאינם מועברים לעיון ההגנה. זאת בשל היותם תרשומות פנימיות של רשויות האכיפה, עקב חיסיון שהוטל עליהם או בגלל הפגיעה בזכויות צדדים שלישיים הכרוכה בעיון ההגנה בהם. שלישית, במציאות בשטח, חומר החקירה המועמד לעיון ההגנה כולל גם חומרים שנאספו במהלך החקירה ואינם נוגעים כלל לאישומים, אך בשל נסיבות איסופם או רישומם כחלק מחקירה מתנהלת הם נכללים הלכה למעשה ברשימת החומר שנאסף, ולעתים אף מועברים בפועל לעיון ההגנה. נראה כי מציאות זו חוטאת במידת מה להוראות סעיף 74, אשר אינו מחייב את התביעה להעמיד לעיון ההגנה רשימה כה נרחבת וחומר בהיקף נרחב זה. עם זאת דומה שזוהי פרקטיקה ראויה, שיש בה כדי לתרום להגינות ההליך הפלילי. זאת ככל שמקפידים לא להעביר החומר השייך לקטגוריות המיוחדות שתוארו לעיל, וכן ככל שאין בנסיבות העניין כדי לפגוע בחקירות מתנהלות או להכביד הכבדה יתרה שלא לצורך על התביעה. "במציאות בשטח, חומר החקירה המועמד לעיון ההגנה כולל גם חומרים שנאספו במהלך החקירה ואינם נוגעים כלל לאישומים, אך בשל נסיבות איסופם או רישומם כחלק מחקירה מתנהלת הם נכללים הלכה למעשה ברשימת החומר שנאסף, ולעתים אף מועברים בפועל לעיון ההגנה. נראה כי מציאות זו חוטאת במידת מה להוראות סעיף 74, אשר אינו מחייב את התביעה להעמיד לעיון ההגנה רשימה כה נרחבת וחומר בהיקף נרחב זה. עם זאת דומה שזוהי פרקטיקה ראויה, שיש בה כדי לתרום להגינות ההליך הפלילי. זאת ככל שמקפידים לא להעביר החומר השייך לקטגוריות המיוחדות שתוארו לעיל, וכן ככל שאין בנסיבות העניין כדי לפגוע בחקירות מתנהלות או להכביד הכבדה יתרה שלא לצורך על התביעה" 18 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014

19 העברת השליטה בקבוצת אי.די.בי. מעורבות הפרקליטות האזרחית במאבקי השליטה בקבוצת אי.די.בי 1 ליאב וינבאום מאמרים 7.8 מיליארד חוב של חברות בקבוצה, יותר ממאה עורכי דין המלווים את התהליך עבור הצדדים, מאות בקשות שהוגשו לבית המשפט, מאות עמודי פרוטוקול הוקלדו )בלי שנערכו חקירות כלל!(, כ- 40 מיליון עלות המומחים והיועצים של הצדדים ושל בית המשפט במהלך ההליך, כ- 1 ג'יגה )1,000 מגה( של מסמכים סרוקים במחשבו של הכותב ואשר הוגשו לבית המשפט. אלה הם ה"מספרים" 2 של אחד ההליכים המורכבים, הארוכים, והיקרים בהיסטוריה של ההליכים האזרחיים במדינת ישראל הליך הסדר החוב של קבוצת אי.די.בי. ההליך ריכז לתוכו שאלות משפטיות מורכבות ופורצות דרך, וכן שאלות כלכליות וחשבונאיות, שעתידות להמשיך ולהשפיע על עולם הערכת שווי חברות חדלות הפירעון. כן ראינו במסגרת ההליך הנ"ל היערכות של הקבוצות המעורבות בהליך באופן המזכיר היערכות צבאית של מדינות יריבות, ניגודי עניינים ותככים מעל ומתחת לפני השטח, ומספר לא קטן של דרמות אישיות רוויות אמוציות. כל אלה תיבלו את הסוגיות המשפטיות-חשבונאיות והוסיפו להן צבע, מה שגרם לכלל הציבור לעקוב בעניין רב אחר ההליכים ותוצאותיהם. אין ביכולתה של רשימה זו לתאר את הליך חדלות הפירעון של קבוצת אי.די.בי בשלמותו, שכן לכך תקצר היריעה. נתאר את עיקרי הדברים תוך הדגשת מעורבותה של הפרקליטות האזרחית בהליכים הנ"ל. כך יוכלו הקוראים להיחשף לעבודת הפרקליטות האזרחית אל מול בית המשפט, לצדדים להליך ולבאי כוחם ולתקשורת שעקבה באדיקות אחר ההתפתחויות, ולגורמים בשירות הציבורי שעימם עמדה הפרקליטות האזרחית בקשר, ואשר את חלקם ייצגה באופן פורמאלי בהליך. במהלך ההליכים בתיק זה הוגשו עשרות עמדות מקצועיות וכתבי בית דין על ידי הפרקליטות האזרחית, מהם קצרים וטכניים, ומהם עמדות משפטיות שבהן נותחו סוגיות של הדין המהותי דיני חברות ודיני ניירות ערך. בכמה מן המקרים עסקו העמדות בסוגיות שבהן טרם נפסקה הלכה, והן היו בחזקת Terra incognita ארץ לא נודעת. ברשימה להלן יובאו רק מקצתם של הדברים והעמדות שהוצגו בפני בית המשפט. כאן המקום לציין כי במסגרת ההליך ייצגה הפרקליטות האזרחית באופן 1 הכותב הינו מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות ת"א )אזרחי( ומטפל בהליכים נשוא רשימה זו. 2 הנתונים הנ"ל אינם כוללים את הליכי ה"לווין" להליכי חדלות הפירעון נשוא רשימה זו תביעות נגזרות וייצוגיות שהוגשו כנגד חברות ונושאי משרה בקבוצת אי.די.בי. "במסגרת ההליך ייצגה הפרקליטות האזרחית באופן פורמאלי את רשות ניירות ערך, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, משרד התקשורת, והביאה לבית המשפט את עמדות היועץ המשפטי לממשלה, ובעיקר את עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים פיסקאליים. בנוסף פעלה הפרקליטות האזרחית בקשר רציף ובשיתוף פעולה מצוין והדוק עם כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן והצוות שהעמיד לטיפול בתיק מורכב זה. לבסוף עמדה הפרקליטות האזרחית בקשר עם גורמים נוספים בתוך השירות הציבורי, דוגמת אנשי רשות המסים, אנשי הרשות לאיסור הלבנת הון וכו'" פורמאלי את רשות ניירות ערך )להלן: "הרשות"(, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר )להלן: "הממונה"(, משרד התקשורת, והביאה לבית המשפט את עמדות היועץ המשפטי לממשלה, ובעיקר את עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים פיסקאליים. בנוסף פעלה הפרקליטות האזרחית בקשר רציף ובשיתוף פעולה מצוין והדוק עם כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן והצוות שהעמיד לטיפול בתיק מורכב זה. לבסוף עמדה הפרקליטות האזרחית בקשר עם גורמים נוספים בתוך השירות הציבורי, דוגמת אנשי רשות המסים, אנשי הרשות לאיסור הלבנת הון וכו'. השתלשלות ההליכים ומעורבות הפרקליטות האזרחית קבוצת אי.די.בי היא אחד מהקונצרנים הגדולים במשק. מדובר באחת ה"פירמידות" המובהקות בעולם הכלכלי-משפטי בארץ. ב"ימיה הטובים" נאמד שווי הקבוצה ב- 124 מיליארד. 3 המבנה הפירמידיאלי של הקבוצה הוא כמפורט למטה, ובראש הפירמידה עומדת אי.די.בי אחזקות )להלן: "אחזקות"(, שאחזקתה היחידה היא בחברת אי.די.בי פיתוח )להלן: "פיתוח"(. אי.די.בי פיתוח שולטת בכמה חברות בולטות במשק בתחומים מגוונים )בין היתר באמצעות "קומה" נוספת בפירמידה חברת השקעות 3 נכון ליום הנתונים מאתר.Dun s100 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר

20 מאמרים דיסקונט(: שופרסל קמעונאות, סלקום תקשורת, כלל ביטוח ביטוח ופיננסים, 4 כור תעשייה, מכתשים אגן מוצרים גנריים ודשנים, 5 נכסים ובניין נדל"ן, קרדיט סוויס בנקאות בין-לאומית. באחזקות שולט מר נוחי דנקנר )להלן: "דנקנר"( באמצעות חברות בשליטתו )גנדן הולדינגס וטומהוק השקעות( וחברו אליו לגרעין השליטה, 4 לאחרונה נמכרה השליטה בכלל ביטוח לרוכש סיני. העסקה עדיין לא הושלמה ותלויה בין היתר באישור הממונה. 5 לאחרונה נמכרה השליטה )60%( במכתשים אגן לחברה סינית כים צ'יינה המצויה בשליטה של הממשלה הסינית. באחוזים ספורים, משפחות "לבנת" 6 ו"מנור", 7 שתי קבוצות עסקים מהותיות במשק הישראלי. שאר מניות אחזקות )כ- 19% ( מצויות בבעלות בעלי מניות מן הציבור. בשנת 2003 רכש דנקנר את הקבוצה על דרך של "רכישה ממונפת", היינו רכישה תוך שימוש במעט הון עצמי, והרבה )מאוד( הלוואות שלקח לצורך מימון הרכישה. הדבר היווה סימן לבאות מבחינת הצורך למשוך רווחים )חלוקת דיבידנדים( מתוך חברות בקבוצה בכל "קומות הפירמידה" משפחת לבנת היא הבעלים של קבוצת "תעבורה". 6 משפחת מנור היא היבואנית של "פיג'ו" ו"סיטרואן" וכן בעלת מניות עיקרית בבנק 7 "אגוד". 20 משפט מפתח כתב העת של פרקליטות המדינה ספטמבר 2014