www.ybm.org.il ויצא 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש' ר' אלי וינברגר מקורות בראשית פרק כח )כ( ו י ד ר י ע ק ב נ ד ר ל אמ ר א ם י ה י ה א לה ים ע מ ד י וש מ ר נ י ב ד ר ך ה ז ה א ש ר אנ כ י ה ול ך ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש: )כא( ו ש בת י ב ש ל ום א ל ב ית אב י ו ה י ה ה' ל י ל א לה ים: )כב( ו ה א ב ן ה ז את א ש ר ש מ ת י מ צ ב ה י ה י ה ב ית א לה ים ו כ ל א ש ר ת ת ן ל י ע ש ר א ע ש ר נ ו ל ך. מבוא בנדר שנדר יעקב עם צאתו מארצו ומבית אביו אל עבר הלא-נודע, הוא מבקש: 'ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש'. בקשה זו משמשת לנו כגורם מזמן לבירור ההסתכלות התורנית על רכוש, רכושנות ומה שביניהם. 'ה ט ר יפ נ י ל ח ם ח ק י' 1. רבינו בחיי 'ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש' זאת שאלת הצדיקים מאת ה', לא ישאלו המו תרות רק הדבר ההכרחי בלבד שאי אפשר לו לאדם שיחיה בלעדיו. ובידוע, כי נטיית אדם אחר בקשת המותרות הוא גורם לו מהומות רבות, ועל כן כל איש ירא את ה' ראוי לו שיהיה שמח בחלקו ושיסתפק במעט, ושלא יתאווה המותרות, וייטב ליבו ביראת ה', הוא שאמר שלמה המלך ע"ה: 'טו ב מ ע ט ב י ר את ה' מ או צ ר ר ב ומ ה ומ ה בו ' )משלי טו טז(. והביא לזה אות ועדות ומופת הכתוב שאחריו, הוא שאמר: 'טו ב א ר ח ת י ר ק ו אה ב ה ש ם מ שו ר אב וס ו ש נ אה בו ', יאמר, כי ייטב לבני אדם המעט בחברה שתנעם להם, יותר מן המרובה והמטעמים בחברת השונאים. והעניין הזה הביא למשל על מידת ההסתפקות. וממנו יש ללמוד קל וחומר שיש לו לאדם להתפייס ולהסתפק במעט באהבת ה' יתברך וביראתו יותר מתוספת הממון מן הגזל והחמס. וכן שלמה המלך עליו השלום התפלל על מידת ההסתפקות, הוא שאמר: 'ה ט ר יפ נ י ל ח ם ח קי' )משלי ל ח(, ביאר: כי הריש )=העוני( והעושר מידות מגונות, מביאות אותו לעבור על מצוות התורה. כי עם הריש יצטרך האדם להחניף את הבריות, כעניין שכתוב: 'ת ח נ ונ ים י ד ב ר ר ש' )משלי יח כג(, ועם העושר יבוא האדם אל המותרות ויקנה לעצמו גסות הרוח וגובה לב, כעניין שנאמר: 'ו ע ש יר י ע נ ה ע זו ת' )שם(, עד שישימנו תועבה, שנאמר: 'תו ע ב ת ה' כ ל ג ב ה ל ב' )משלי טז ה(. ומפני זה אמר: 'ר א ש ו ע ש ר אל ת ת ן ל י ה ט ר יפ נ י ל ח ם ח ק י' )משלי ל ח(. כל הזכויות שמורות למכון 'מעליות' - מעלה אדומים 1
ודע כי לולא שיצר לב האדם רע מנעוריו, הומה אחר תאוות יתרון העושר והכבוד בעולם הזה, לא היה ראוי לו שידאג במה שלא קנה מן המותרות רק שיבקש דבר המוכרח, כי מה שהוא מוכרח הקב"ה יזמינהו לידו יום ביום. וכעניין שכתוב בפרשת המן, 'ו י צ א ה ע ם ו ל ק ט ו ד ב ר יו ם ב יו מו ' )שמות טז ד(, כי לא היה אפשר להם להצניע מן המן לזמן ידוע, ואפילו מיום אחד למחרתו, ומתוך שהיו בוטחים בה' יתברך היה מזמינו להם יום יום... וכבר אנו רואים לעין בסדר העולם והנהגתו שהיא בחכמה עמוקה ונפלאה, שהקב"ה מזמין לבריותיו וממציא להם הדבר ההכרחי, ומה שהוא מוכרח יותר הוא מצוי יותר, ומה שאינו מוכרח כל כך אינו מצוי כל כך. כי עניין המרגליות ומיני אבנים יקרות שאינן מצויות כל כך בעולם ואינם תחת יד כל אדם, לפי שאינם מוכרחות כל כך, שהרי הבריות יכולין לחיות זולתן. אבל המזון, שהוא מוכרח יותר מן המרגליות, הוא יותר מצוי מן המרגליות והמים שהם מוכרחים יותר מהמזון, שהרעב יכול אדם לסובלו שניים או שלושה ימים ולא כן הצמא, כי אפילו זמן מועט לא יכול אדם לסבול והאוויר שהוא יותר מוכרח מן המים לא תמצא מקום ריק מן האוויר והא למדת שהדברים המוכרחים הם מצויים יותר בעולם, כי הקב"ה בחכמתו הגדולה סדר את עולמו בהן והזמינן לבריותיו. ועל כן שאל יעקב הצדיק 'ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש' שהוא הדבר המוכרח, ו ש אל מידת ההסתפקות שהיא שאלת הצדיקים ולא שאל למו תרות, כי התורה מואסת בהן עד שתמנע אותם ואפילו מן המלך, הוא שכתוב: 'ר ק לא י ר ב ה ל ו ס וס ים ו לא י ר ב ה לו נ ש ים ו כ ס ף ו ז ה ב לא י ר ב ה לו מ א ד' )דברים יז טז-יז(. )רבינו בחיי, בראשית פרק כח פסוק כ( רבינו בחיי רואה בדברי יעקב בקשה מאת ה' שייתן לו את צרכיו הבסיסיים. 1 הרדיפה אחר מותרות היא א ם כל חטאת. העוני והעושר מביאים לידי חטא. העוני גורם לאדם להיות חנפן, והעושר מביא לעזות פנים וגבהות לב. אדם השואף לצרכים המינימאליים בלבד מתוך הכרה בחשיבות הצניעות וההסתפקות במועט, הוא האדם ש'י ר את ה' ה יא א וצ ר ו' )ישעיהו לג ו(. רבינו בחיי מצביע על כך שעולם הטבע מסמל רעיון זה. כל דבר בטבע, ככל שהוא הכרחי יותר לקיומו של האדם כך הוא נמצא יותר בשפע. 2 במסכת הוריות דף י ע"א משתמשים חז"ל בביטוי 'ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש' כביטוי לצרכים קיומיים בסיסיים: כי הא דר' גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא, בהדי דר' גמליאל הוה פיתא, בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא )=וסולת(, שלים פיתיה דר' גמליאל סמך אסולתיה דרבי יהושע. אמר ליה: מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאתית סולתא? אמר ליה: כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי, שמא יעלה ויתעה אותנו. אמר ליה: כל כך בידך ואתה עולה בספינה? א"ל: עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טיפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה, שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר )מלכים א' יב ז(: 'וידבר )ו י ד ב ר ו( א ל יו ל אמ ר א ם ה י ום ת ה י ה ע ב ד ל ע ם ה ז ה'. דברי רבנו בחיי בסוף דבריו מבוססים על דברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק שלישי פרק יב שם עוסק הרמב"ם באריכות ברעות שאדם מביא על עצמו כתוצאה מרדיפה אחר מותרות. עיין שם. 1 2 2
זה: הכלי יקר כותב רעיון זהה לדברי רבינו בחיי אך הוא מתמקד בהבנת פשטם של מקראות לאור פירוש...ויש עוד דרך אחר אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, והוא העושר המעוור עיני בעליו ומונע את האדם מן הדרך הישר על כן אמר גם יעקב שימנעהו ה' מן זהב ורוב פנינים אלא ייתן לו לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש, דהיינו ההכרחי, ולא ייתן לו מותרות. ובזה מיושב מה שהזכיר 'ל א כ ל' ו'ל ל ב ש' כי היה לו לומר ויתן לי לחם ובגד, וכי סלקא דעתך שילבש הלחם ויאכל הבגד עד שהוצרך לפרש 'ל ח ם ל א כ ל'? אלא ודאי שרצה לשלול בזה, שלא ייתן לו לחם יותר מכדי אכילתו ובגד יותר מכדי צרכו ללבוש, וע"י שלא יהיה לו כי אם כדי צרכו ינצל מהחטא. על כן אמר מיד: 'ו ש ב ת י ב ש לו ם א ל ב ית אב י', כי בתנאי זה אוכל לשוב בשלום שלם מן החטא. )כלי יקר, בראשית פרק כח פסוק כ( 2. אור החיים א ם כ ס ף ת ל ו ה א ת ע מ י א ת ה ע נ י ע מ ך לא ת ה י ה לו כ נ ש ה לא ת ש ימ ון ע ל יו נ ש ך. )שמות פרק כב פסוק כד( במכילתא: ר' ישמעאל אומר: כל 'א ם' שבמקרא רשות חוץ מזו, וכו'. וצריך לדעת למה ידבר ה' בדרך ספק במקום ודאי? ואולי, כי בא הכתוב להודיע ולהשיב גם כן לאשר ישאל השואל, בראותו כי ירבה כבוד אדם בזהב לרוב ואוצרותיו מלאים הון עתק ללא צורך בו, ויאמר אדם: מה המה אוצרות זהב לאדם ללא דבר )=ללא צורך(? למה לא הספיק ה' לתת לו מזונותיו הצריכים, ולא יהיה זה גדול מיעקב אבינו אשר שאל 'ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש'? הן אמת, כי מה שיחסר לאדם מכדי צרכו, יש טעם בדבר לייסרו על עוונו, מה שאין כן אוצרות הון למה לאיש, אין לו צורך בהם? לזה הודיע הכתוב כי ה' בחסדו נותן שפע הצריך ברווח לכל איש ואיש די מחסורו, והיה כי יחטא אדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מאל הכבוד החלק המגיעו, לא יטלנו עליון אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר, ותהיה פרנסת הלז עם אדם אחר הבא לו דרך שם פרנסתו, ויתפרנס בפחיתות ובביזוי כאשר גזר הגוזר בצדק, ויעשה ה' בדרך זה לשתי מידות טובות, האחת: להשתלם אדם בעולם הזה פעלו הרע, והשני: כדי שיזכה הנותן באמצעות נתינת צדקה וחסד לרעהו. וזה הוא אומרו: 'א ם כ ס ף ת ל ו ה א ת ע מ י' פירוש, אם ראית שהיה לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך, שאתה מלווה לעמי, תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים, שהוא 'ה ע נ י ע מ ך'. ובזה רמז כי צריך לפתוח לו משלו. ואולי שירמז לו גם כן, שלא יתנשא ויתגדל על העני בראותו כי הוא הנותן לו, והוא אומרו: ' לא ת ה י ה לו כ נ ש ה' לשון נשיאות ומעלה, כי משלו הוא נותן לו )אור החיים, שמות פרק כב פסוק כד ד"ה 'אם כסף תלוה את עמי'(
אור החיים משליך מבקשתו הצנועה של יעקב על השקפת העולם הרצויה בעניין המותרות ויחסי עשיר-עני. הקב"ה זן את בריותיו בשתי דרכים. האחת, האדם עמל והקב"ה מזמן לו ליהנות מפרי ידיו. השנייה, האדם עמל לקיים את עצמו, אך הקב"ה גוזר עליו )כעונש( שיזדקק לאחרים. הוא, יתברך, "מפקיד" את ממונו של הנצרך אצל אדם "בעל אמצעים" )שאינם שלו( על מנת שהוא יתנם לנצרך. "בעל האמצעים" נתון בניסיון, עליו להבין שתפקידו לשמש בלדר לעני ובכך יזכה לשכר האמתי. נקודת המוצא לפירושו היא השאלה, מדוע הקב"ה נותן לאדם אמצעים ממוניים מעבר לצורך הקיומי שלו? וכי צדיק הוא יותר מיעקב אבינו?! המסקנה היא שהעודפים שאצלו ניתנו לו כפיקדון, ותפקידו להעבירם לאלו שממון "מיותר" זה מיועד לצורכיהם.. לחם ושמלה מזווית ראייה שונה וכן שאל עקילס הגר את רבותינו, אמר להם: מה שכתוב 'ו א ה ב ג ר ל ת ת לו ל ח ם ו ש מ ל ה' )דברים י יח(, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה?! אמר לו: יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה 'ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש', ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותנו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה )=כמאמר הכתוב בשמות ד כב: 'ב נ י ב כ ר י י ש ר א ל'(. וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל, אלא אמר יעקב: הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני? כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, שנאמר: 'ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל' זה לחם הפנים, ' וב ג ד ל ל ב ש' אלו בגדי כהונה, שנאמר: 'ו ה ל ב ש ת א ת אה ר ן א ת ב ג ד י ה ק ד ש' )שמות מ יג(; וכן כאן: 'ו א ה ב ג ר ל ת ת לו ל ח ם ו ש מ ל ה' כלומר, שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה. )שמות רבה ]וילנא[ פרשה יט ]ד[ ד"ה ד"א 'זאת'( הסיפור על עקילס הגר, 4 האחיין של אדריאנוס )קיסר רומי(, נותן לנו נקודת מבט שונה לחלוטין לבקשתו הצנועה של יעקב ל'ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש'. עקילס, טרם שהתגייר, בחן את ההטבות הניתנות לגר מבחינה חומרית. הוא גילה שהזכויות הניתנות לנכנס תחת כנפי השכינה הן עלובות עוד בעניין היחס לעושר ולעוני, ראה דברינו ביחידת הלימוד לפרשת ראה. ראה הגרסה המקבילה לסיפור בראשית רבה )וילנא( פרשה ע )ה( ד"ה 'ונתן לי': עקילס הגר )=עוד בטרם התגייר( בא ושאל את ר' אליעזר, אמר לו: הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב )דברים י יח( 'ו א ה ב ג ר ל ת ת ל ו ל ח ם ו ש מ ל ה'?! כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין )=כשאוכלים מבעלי החיים היקרים הללו(. נזף ביה ואזיל לגבי ר' יהושע. אמרו לו תלמידיו: רבי, דבר שנתחבט )=שהשתדל( עליו אותו זקן )=יעקב( את מושיטו לזה בקנה )=ללא קושי(? אזל לגבי רבי יהושע. התחיל מפייסו בדברים, 'ל ח ם' - זו תורה, דכתיב )משלי ט ה(: 'ל כ ו ל ח מ ו ב ל ח מ י וש ת ו ב י י ן מ ס כ ת י'. 'ש מ ל ה' - זו טלית )=בגד תלמידי חכמים(, זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח אמרו, אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו וקרא עליו )משלי טז לב( 'ט וב א ר ך א פ י ם מ ג ב ור'. 4 4
יחסית להונו האישי. לפי הפרשנות הניתנת במדרש זה, בקשתו של יעקב לא הייתה צנועה כל עיקר. לא מדובר כאן בבקשה מינימאלית למחי ה, אלא ב"אבן בוחן" לקיום הבטחתו של הקב"ה, שמשמעותה שושלת כהונה הזוכה להטבות מיוחדות הניתנות רק לכוהנים. בשולי הדברים כך כותב רבי יצחק עראמה, ממגורשי ספרד, בפירושו לתורה הדיברות ' לא י ה י ה ל ך א לה ים א ח ר ים ע ל פ נ י' )שמות כ ב(: עקדת יצחק, על הפסוק מעשרת ויש בכלל זה העבודת אלילים הגדולה, המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא רפואת כל המחשבות והעסקים לקבוץ הממון והצלחות הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים, ובאמונתם הם נסמכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זווית וזו היא גופה של עבודת אלילים ועיקרה. 5