התרנגול במקרא מאת אלקנה ביליק לזכררעיתי היקרה סימאחסיא ז"ל שהשיבה את נשמתה לבוראה בהמשה באיר תשל"ב.. פ"ו, ב(. אמר ר' יוחנן 1 מבהר שבעופות תרנגולת )בבא מציעא אמר ר' שמעוןבן לקיש ; שלשהעזיםהן : ישראל באומות, כלב בהיות, תרנגול בעופות )ביצה ר"ה,ב(. 1( תניארבי אומר :גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין )חולין ס"ג, ב(. ואמנם, בתנ"ך נזכרים למעלה מארבעים שמות ודאיים של עופות, מהם למעלה מעשרים ברשימת העופות הטמאים בטפר ויקרא, פרק י"א, החוזרת ונשניתבשינויים קלים ביותר בספר דברים, פרק י"ד 1. עוד אי אלו שמות של עופות טמאים מפוזרים פה ושם בכתבי הקודש, ואילו טהורכם, או ~פק טהורים, מעטים בתנ"ך ומספרםאינומגיע למספר האצבעותשבידי בן האדם. תמוה, ומהתרנגול הרווח גם בארץ ישראל ובסביבותיהאינונזכרבכתבי הקודש בשם זה כלל וכלל. נשאלת השאלה: האם לא היה התרנגול בנמצא בארצנו התרנגול בחפירות בגבעולן חרות ע"ג חרס מתקופת הברזלהשגיה בערך למרוד ער יהואש(. 1 לנעת חז"ל מונות הרשימות אלה 24 עופות טמאים. את רשימת הנגופות הטמאים סוגר העטלף, אף עלפי שהואיוגן, אולם הוא מרפרףבאויר ונראה כאילועף. 65
א לקנה ביליק ]מ בתקופת התנ"ךאו ' 2 מאוימהובימים ההם בכעף אחר? ומהה אס כהוטווי זה? תרנגולי הבית שלנו מוצאם, לדברי החוקרים בתורת החי, בהודו, באינדונזיה ובסביבותיהן, הוא מצוי ביערות העבותים, מקנן על עצים וחי כלהקות שבכל אחת מהן עד 50 פרטים. משערים, שלפני כמה וכמה אלפי שנים בוית בהודו התרנגול מחפירות מצפה,בתביעת החותם שליאזניהו עבד המלך. ומשם הועבר לסין, למצרים ולכמה ארצרו 7 שבאזורנו. יש חוקרים, הסוברים, כי בתקופת התנ"ך עוד לא תגיע התהנגול לארצנו 3, אולם שני מימצאים סותרים חותמת שנמצאה בתלמצפה ובה חקוקה ומות תרנגול בעל י דעהיו. האחד כרבולת, הערוך, כפי המשוער לקרב, והשני ציור של תרנגול על כד שנמצא בחפירות בבריכת גבעון. שניהם נעשו, כמשוער, 600700 שנה לפני ספירה התלמוד, נרגל, האלילה שלאנשי כות וסוכות בנות הבבלית לדברי הנוצרים. מלכים על אפרוחיה הנזכרים בספר ב' י"ז, ל, נעשו גדמות תרנגול ותרנגולת ( 22 בנותיה(. 2( בתלמוד ובמדבשים נזכרו התרנגול והתרנגולת תדירות בהלכה ובהגדה. רוב ההזכרות שבהלכה מטונות, ללא ספק, לתרנגול הבית )נזכרים גידול תרנגולות, ביצים, לול וכד'(ומיעוטן בייחוד אלה שבדברי האגדה ובדרשות לתרנגול הבר, תרנגול ברא שטיבווזהויואינם מחווריםלנו. מהם, ברור, שאינם אלא דברים אגדיים 2 א. מפורסמת האגדה על תרנגול ברא והשמיר שבדברי אשמדי לשלמה המלך )גיטין מ"ח, ב( וכן האגדהעל התרנגול והתרנגולת שבגללם 2 אמנם התלמוד והמדרשים, וגם התרגומים העתיקים וכןבימי הבינעם מזכירים תרנגול ברא, כלומר תרנגול הבר, אולם ספק אם נתכוונו לאבי תרנגולהבית.(Baniiva) תרנגול הבר מתואר פעמים אחדות כעוףאגדי ענק, לפעמים טמא. ויש שכאשר לאידעו את פירוש הכתוב, או לזהות אתהעוף שמדובר בו, כתבו "תרנגול ברא". 2 א במסכת סנהדרין ק"ה, ב מסופר על כרבולת התרנגול שמשנה במקצת את צבעה בשעות מסויימות של היום ובאותן ועות הקב"ה כועס, כביכול. המסופר בגמרא על התרנגול שנסקל על שהרג את הנפש לברכות כ"ז, ע"א( והמשל על התרגגרל והעטלףשהיו מצפים לאור )סנהווין rn~s ע"ב( בכל אלה מדובר, כנראה, בתרנגול הבית.
ין התר גול במקרא חרבה טורמלכא, כנראה הנכונה לתרנגולהבית )גיטין נ"ז, א( 3. עוד כמה וכמה עופותושמות נתפרשו כתרנגול, כפי שנראהלהלן. 3( הד דכיפ ת. ציפור זו נמנית על העופות הטמאים שברשימה המובאת בספר ויקרא י"א ובספר דבריםי"ד. עכשיומכניםעוף זה בשם הלקוח מתרגום השבעים ומן הוולגטה ttiowt upupa גהו עוף הדור בגודל בינוני )ארכו כ 20 ס"מ ומשקלו כ 75 גרם(, צבעו חוםצהוב עם פסי רוחב לבנים על כתפיו ועל ראשו ציצת נוצות גבוהה, מעין כרבולת כפולה, הנפרשת על. זנבו ואיחור. ומתקפלתלסירוגין. מקורה ארוך ובפוף במקצתובוהיא נוברת באדמהבהיפח 2 יה אחרי מזונה זחלים, ערצבים'"ותולעים שונות. לשון הדוכיפת קצרה ומנוונת וכשהיא "טורפת" טרףהיא זורקתאותוכלפי מעלה, פוערת אתהלוע שלה והטרף נופל אתתוכו. מעל לזנבה נמצאות בלוטותהמכילותנוזל מסריח, המופרש כשהעוף מבחין בסכנה ומבריח אתאויביו המתנכליםלו. בארצנו נמצאת הדוכיפת בחודשי הקיץ וכאן היא דוגרת, בעיקר באזור החוף, אולם פרטים לארבים נמצאים בא"י גם בשאר חודשי השנה. בתורה נמנית הדוכיפת, כאמור, עם העופות הטמאים, אולם הפשיטתא וכמה מחכמינו מימי הבינים פיישוהו תרנגולברא. בתרגומים הארמיים : נגרטורא. רש"י אף הוא פירש תרנגולברא, עם זה לעז הרופ"א, ונהו ללא ספק ה 8 קטקטכבימינו )"הודו בפות"(.אחדים מראשוני הקראים אמרו שיש להנזר מאכילת בשר התרנגולת, מכיון וההיא היא הדוכיפת הנמנית עם העופות הטמאים )לעומת זאת היו מחכמי הקראים שהדירו את עצמם מאכילת התרנגולת משום שלדעתם היא היתה עולה לגבוה בבית המקדש נבשל כך נאסרה אכילתה בגלות, לאחר שבטלו הקרבנות. והיה מן הקראים שסברכי התור הוא התרנגול 4 והואיל וכך הוא אסור באכילה )קרבן!(. הברבור נזכר בסוף רשימת בעלי החיים השינים שהיו עולים על שולחן שלמה המלך )ברברים אבוסים מל"א ה', ג(. התרגומים הקדומים ופרשני המקרא סברוכי הברבוריםאינם אלאעופותמפוטמים,מסורסים שהםטוביםלפיטום, מובחרים )ברבר משורש ברר מובחר(. רש"י פירש על התלמוד )בבא 4 מציעא פ"ו, א( "מבחר שבעופות תרנגול" תרנגולין פטומין. בדורות השונים נחלקו הדעותבטיבו שלבעלחייםזה :על פי רוב חשבוהו לעוף, הקרוב לתרנגול י הודו, פניניה, פסיון, אווז, יברווז, אולםהיו גם שסברו, כי זהויונק תרנגול ולאו דווקא מן הטהורים ) ביבר )בונה(, זאב )!( עלפי דימיון לשם האבדי של 3 תרגום עיקרם וחל שתי האגדות לעברית: א( אמר שלמה המלך לאשמדי: רצוני לבנותבית..וזה נשר של ים אינו נותנו אלא לתרנגול הכר, המקדש ולשמיר אני צריך. אמר לו אשמדי. )ותרנגול הגר( מניחו על שן הסלע והוא מתבקע. אחר כך הוא שנאמן לו על השבועה. נוטל ומביא זרע של אילנות וזורק לשם ונעשה ישוב )ועל שם כך הוא נקרא בארמית...הלך )התרנגול(..ובדקו ומצאו קן של תרנגול הבר נגר טורא, כלומר, חרש ההר( psnl עצמו. ב( נוהגים היו, כשיצאו חתן וכלה הוציאו לפניהם תרנגול ותרנגולת, כלומר פרו ורבו בתרנגולים. פעם אחת עבר לגיון של רומאים ונטלו את התרנגול ואת התרנגולת מלפגי. )והחריב את טור מלבא(, כן החופה. התנפלו על הרומאים והיבום. עלה עליהם הקיטר. ידועות האגדותעל שלמה המלך ומלכת שבא למגילתאסתר, פרקא',תרגוםשני(,ועוד. 4 גרץ, דבריימי ישראל )תרגום ש. פ. ספר ג, עמ' רפאל מאהלר, הקראים, 441 י 1949,עמ'.197,142 רביגוביץ"
א לקנה ביליק ]א שף מיס מעל חיה זאת. שמן האחרתיעיו שם זה Cygnus 129 ק"ג( 5, ארוךהצואר הדוגר בארצות לעי הצפון ונודד לקראת החורף דרומה. בארצנו הוא רק חולף, ולעתים רחוקות בלבד. הביטוי "וטירת הברבור" נוצרלפי אגדה יוונית, שאחד ממיני הברבורים מסיים אתחיו בשירה עליזה וערבה. בודנהיימר סבר, שהבהבור הוא האווז, שתמונות מצריות עתיקות וחיטוב שנהב ממגידו מראית את פיטומו. הזואולוגהבלשןי. אהרוני חשב, שהתמה והכוניה הנזכרות בתלמוד הם 5 א הברבורים שבספרמלכים. זרזיר מתנים הוא אחד מארבעת 'מיטיבי לכת שבספר משלי )ל',לא(.היו מן הקדמונים שאמרו בפשיטות : לאידעתי מהו )רש"י(.אחרים ניסו למרשו והפירושים שונים : נשר, דבורה, צבי, זברה, סוסקרב. מקובל לכנות בשם זה כלטציד דק גיורה המהיר בריצתו. התרגומים הקדומים, וכן חכמים אהדים בדורנו, ראו בזרזיר תרנגול 6. מבחיגים בין זרזיר מתנים ובין זרזיר. מימי התלמרד ועד היום מכנים בשם זרזיר עוף הקרוב לעורבי. ידוע פתגם ח יז"ל *לא לחנם הלךזרזיר אצל עורב אלאמפני שהואמינו" )בבא קמא צ"ב, א(.זהועוף כגודל בינוני )ארכו כ 23 ס"מ ומשקלו מגיע ל 80 גרם(, שחור עם ברק מתכתי הזרוע כתמים לבנים, הבא בראשית החורף מאירופה בלהקות עצומות יחופף כאן, הזרזירים מתקהלים בהמונים למקומות לינה על עצים, מועילים למשק החקלאי בהשמידם חרקים וזחלים, אולם גם נזקם מרובה באכלם זרעים שהם מעלים מן האדמהופירות ובלכלכם בלשלשתקליפותפירות. א עד כה דברנו על שמות המקובלים גם עכשיו כשמותממשיים שלעופות. נעבור עכשיו אל שמות שפירושם קשה ולאבכנסו לנומנקלטורה של עולםהחי. זיז שד י, "ידעתי כלעוףאריםוזיזשדיעמדי" )תהלים נ',יא(. "יכרסמנהחזירמיערוזיזשדיירענה" )שם פ',יד(.מי הואאו מהו "זיזשדי"? הפירוש המתקבל ביותר על הדעתניתן עלידי הש"י ; "רמש השדה זיז על עדהיום הזה. שהם זזים ממקום למקום". בדומה לרש"י פירשו ומפרשים רבים אכן התרגום הארמי תרגם : תרנגול ברא. זיהוי זה נמצא ככר בתלמודיבמירש רבה. אלה ראו בו עוף טהור אגדי בשעה שהוא פורש כנפיו מכהה גלגל החמה. ולמה נקרא שמוזיז? שיש בו כמה מיני טעמים 'מזה ומזה" )ויקרא רבה כ"ב, וראה גם בבא בתרא ע"ג, ב(. )כנף( רננים )נעלסה( אטב ל"ט, ע, מטף זה הם מן הקשים במקרא ונתפרש באופתם וטעים : טוש, יע 4 צפרים מזמרות, בנף חמד. רעתי : שם עוף גדול "רננים". אבן עזרא : "שם עוףאולי נקרא כן בעבור נועם קולו". בתרגום הארמי )גדפא ד( תרנגול ברא. וכן התרגום האהמי ל"אל תבוא רננה בו" )איוב ג',ו( : "לא תעול רננה דתרנגול ברא".הרוב נוטה לפרשו יען 5, גבר. את השם "עציון גבר" שבדברי הימים ב' ח',יז וכ',לו תרגם רביוסף "יסק 1 ie6eab, Schwan, Swan 5 5 א נוציא חולין מ"ב, ב; תמה 6 טורטשינר, משלי שלמה, תש"ז, עמ' 124. " CKBope ;רש"י: Starling, Sturnus 7.Cmpayc, Ostrich, Streauss, Struthio 8 שם קמ"א, ב. אשטורני"ל )חולין ס"ב, א(. 68
]ט התת גול במקרא לארמית "כרך תרנמלא". במשנה ובתלמוד מצף [דמם גבר המכות לתרנגול )מסכת יומא פרק ח', משנה א' ועוד(. וכן לפעמים גם בספרות החדשה בלשון המליצה. טח 1 ת. "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה" )איוב ל"ת, לו(. מלת "בטחות" נמצאתעוד פעם אחת בתהלים נדא, ה ושם נתפרשהעלידי חז"ל ואחרים ככליות: "הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני". ובמקביל "בסתמן בלב. בדומה לכך פירשו גם בטחות שבספר איוב על ידי קצתם בכליות, אחרים פירשו מלה זו בספר איוב : מוח, צלעות וכד', איברים פנימיים של האדם. היו שמברו כי "בטוחות" זוהי אחת התופעות חמטיאורולתיות: עננים, ברקים וכד'.יש אומרים : עופות מגביהי עוף. הובעה גם דעה ש=טוחה" 5~1 [ן שלדעתו הוראתה תרנגולת המנהלת היא תרנגולת, והיהמי שהשווה ל את אפרוחיה 9. למלת ",ם 1 כי =אין דע במקראוהיא 'נתפרשה בדרכיםשונות. אחדים פירשוה לב )רש"י שהוא שוכה וצופה ומחשף את מאיברי האדם י במקביל לטחות הגולדות(' ועיד כמה הקבלות לפירוש בכהית. התרגום הארמי תרנגול ברא. במסכת ראש השנה כ"ו, א. "אמר ר"ש לקיש : כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו..ברומי צווחין לתרנגולא. ולתרנגול שכוי", "אמר ר' לוי קירין. שכוי" )ירושלמי ברכות, סוף פרק ט'(" 1. שני החכמים מסתמכים על הכתוב שבספראיוב )ל"ח, לו(. מכל הנסיונות לראות את התרנגול)ת( בשמות שונים נתקבל השם שכו י, אם כי היו שפירשו מלה זאת אחרת, כנ"ל. נצטרף אף אנו אל הראשונים, אע"פ שהתרגום תרגם "תרנגול ברא", שאין אנו יודעים אם זה תרנגול בית או בר, ואולי אף עוףאגדי, כסברתרבים. 2 ךאריהזיהויים המשועריםאינם אלאמופלגים ביותר, מהם גם מנוגדים לפשוטו של מקראויש לדהותם מכלוכל. וידועה לנו..הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום הברכה שבתפלת השחר : "ברוך אתה ובין לילה". 9 ש. גריגברג, למשוטו של מקרא, ת"א, תש"ח, עמ' 150; וראה גם ש. שיינהאק, המשביר, וורשא, 1858,דף ע"ה. 10 "א"ר לוי ב ע ר ביא צווחין לתרנגולת שכויא".ויקרא רבה, פרשה ס"ה. 69