מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל מרכז אנגלברג לילדים ולנוער הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה: התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול 2008 מחקר הערכה רות ברוך-קוברסקי מרים כהן-נבות המחקר הוזמן ומומן על-ידי הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה דמ- 09-544
הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה מהווה שותפות בין איחוד הקהילות היהודיות-הפדרציה של צפון אמריקה,(UJC) ממשלת ישראל, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה, הסוכנות היהודית לישראל,(JAFI) ג'וינט-ישראל (JDC) וקרן היסוד מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל מרכז אנגלברג לילדים ולנוער ת"ד 3886 ירושלים 91037 טלפון: 02-6557400 פקס: 02-5612391 כתובת באינטרנט: www.jdc.org.il/brookdale
פרסומים נוספים של מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל בנושא זה - 2008 - ברוך-קוברסקי, ר'; כהן-נבות, 2009. דוח הערכה שני. דמ- 09-531. מ'. הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה מרכזי נוער 2008. תכנית SPACE של הפרויקט (2006/7-2005/6) - מחקר הערכה. כהן-נבות, מ'; ברוך-קוברסקי, ר'; לוי, ד'; קונסטנטינוב, ו'. הסיוע הלימודי ומרכזי הנוער עולי אתיופיה: הלאומי של תמ- 08-28. ממצאי מחקר.2008 כאהן-סטרבצ'ינסקי, פ'; ההערכה. דמ- 08-515. ואזן-סיקרון, ד'. לוי, ל'; תכנית נוער "מסיכון לסיכוי".2006 כאהן-סטרבצ'ינסקי, פ'; בישראל. דמ- 06-475. ל'. יורוביץ, התמודדות עם צורכיהן של נערות בשירותים לנוער כאהן-סטרבצ'ינסקי, פ'; יורוביץ, ל'; קונסטנטינוב, ו'; אפרתי, ר'. 2005. הנערות המטופלות בשירות לנערות וצעירות - משרד הרווחה. דמ- 05-465. מאפיינים וצרכים של,91037 להזמנת פרסומים ניתן לפנות למאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, ת"ד 3886, טל': 02-6557400, פקס: 02-5612391, דואר אלקטרוני: brook@jdc.org.il ירושלים ניתן לעיין בפרסומים אלה גם באתר המכון: www.jdc.org.il/brookdale
תמצית מחקר מבוא.1.2.3.4 התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול הנה חלק ממגוון התכניות הכלולות לבני נוער יוצאי אתיופיה בפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. התכנית מופעלת על-ידי עמותת "אפשר" בשיתוף הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לקליטת העלייה ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. התכנית הוקמה כתכנית רגישת תרבות המיועדת לבני נוער יוצאי אתיופיה בכיתות ז' עד י"ב ולהוריהם. התכנית התגבשה מתוך ההבנה כי בקרב חלק מבני הנוער אלה קיימים דפוסי התנהגות שליליים הקשורים לשתיית אלכוהול, ובמידה מועטה יותר - לשימוש בסמים. במטרה למנוע התנהגויות מסוג זה, התכנית פועלת לחיזוק התפיסה העצמית ותחושת המסוגלות של בני הנוער ושל הוריהם ולחיזוק הקשר בין ההורים לילדיהם, לצד הקניית ידע על ההשפעות והסכנות שבשימוש בסמים ובאלכוהול. הנחת היסוד בתכנית היא כי חיזוק הכוח הפנימי של בני הנוער יגביר את כושר עמידתם בפני לחצים, בהם שימוש בסמים ובאלכוהול. לצורך כך, מפעילה התכנית קבוצות קטנות (14-10 משתתפים) של בני נוער יוצאי אתיופיה גילאי 19-12, המתכנסות לכ- 25 מפגשים. שני מנחים מטעם התכנית מעבירים לבני הנוער תכנים מגוונים בנושאים הקשורים לשימוש באלכוהול ובסמים, להעצמה ולמסוגלות אישית ולחיזוק הקשר בינם ובין הוריהם. במקביל, מעבירים מנחי התכנית מספר מפגשים גם להורי בני הנוער וכשלושה מפגשים משותפים לבני הנוער ולהוריהם. התכנית החלה לפעול בשנת 2005 בחמש קבוצות בחמישה יישובים שונים. עד שנת 2008 התרחבה הפעלתה באופן משמעותי: 26 קבוצות שונות פעלו בעשרים יישובים ברחבי הארץ. במהלך שנות הפעלת התכנית התבססו דרכי הפעולה והתפיסות המתוות את דרך עבודתם של המנחים. מטרת מחקר ההערכה הייתה לספק משוב לחיזוק הפעלת התכנית ולשמש בסיס להמשך פיתוחה. המחקר עסק במספר נושאים: המאפיינים של בני הנוער המשתתפים בתכנית התכנים המועברים במסגרת התכנית מידת שביעות הרצון ותרומות התכנית בעיני המשתתפים הקשיים הכרוכים בביצוע התכנית וההצעות לשיפורה שיטות המחקר לצורך קבלת תשובות לשאלות המחקר, נאסף מידע כמותי ואיכותני. איסוף המידע הכמותי כלל שאלונים למילוי עצמי שהועברו לכל בני הנוער שהשתתפו בתכנית. בסך הכול, מילאו את השאלון 211 בני נוער (85% היענות). כמו כן, נאסף מידע איכותני מחמש קבוצות שונות: רואיינו המנחים המפעילים את התכנית ובני נוער ואמהות המשתתפים בתכנית. בנוסף לכך, נערכו תצפיות במפגשים של ועדות היגוי ונקראו סיכומים של מפגשי הקבוצות שכתבו המנחים. i
מאפייני המשתתפים בכל קבוצה בתכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול משתתפים כ- 14-10 בני נוער. בממוצע, מגיעים לכל מפגש כתשעה בני נוער. בסך הכול, השתתפו בתכנית בשנת 2008 כ- 250 בני נוער בעשרים יישובים שונים בארץ. התכנית מיועדת לבני נוער גילאי 19-12 (כיתות ז' עד י"ב), והגיל הממוצע של בני הנוער המשתתפים בתכנית הוא 15.5. רוב בני הנוער (71%) המשתתפים בתכנית הם ילידי הארץ, בנים ובנות בשיעור דומה. ל- 16% מבני הנוער, בעיקר בנות, זו השנה השנייה בתכנית. רוב משתתפי התכנית (89%) הנם תלמידים בבית ספר, 10% סיימו השנה את לימודיהם בכיתה י"ב, ואחוז אחד מהם נשרו מלימודיהם. המצב החברתי-כלכלי של בני הנוער יוצאי אתיופיה בכלל, ושל המשתתפים בתכנית בפרט, נמוך במיוחד בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית בארץ. כמחצית בני הנוער המשתתפים בתכנית (47%) דיווחו כי במשפחותיהם אין מפרנס, וברוב המשפחות (89%) יש ארבעה ילדים ויותר. רוב בני הנוער שהצטרפו לתכנית זוהו בידי אנשי מקצוע העובדים עמם כמצויים בסיכון. עם זאת, הם אינם נמצאים בקצה רצף הסיכון ואינם עושים שימוש מופרז באלכוהול או מכורים לסמים. נבחנו מספר התנהגויות סיכון של המשתתפים בתכנית, אחת מהן - הרגלי השתייה שלהם. מהדיווחים עולה כי 39% שתו אלכוהול לפחות פעם אחת עד מצב של שיכרות. נראה כי תופעת שתיית האלכוהול רווחת בקרב בני הנוער, ועל כן יש חשיבות רבה לפעילות המניעה שמקיימת התכנית. בנוסף, 17% מהמשתתפים בתכנית ציינו כי שתו אלכוהול עד כדי שכרות בחודש האחרון, שהוא למעשה מהלך החודש האחרון להשתתפותם בתכנית. תחומי התוכן של התכניות לתכנית שלושה תחומי תוכן מרכזיים המקבילים ליעדים שהתכנית הציבה לעצמה, וסביבם נעות הפעילויות השונות: הקניית ידע בנושא סמים ואלכוהול - רוב בני הנוער (84%) חשים כי התכנית סיפקה להם במידה רבה מידע חדש לגבי אלכוהול וסמים, וכי התכנית הביאה לשינוי בדפוסי ההתנהגות הקשורים לשימוש באלכוהול. רוב בני הנוער ציינו תרומה זו במידה רבה או רבה מאוד. רק בודדים (5%) ציינו כי, לתחושתם, הם לא היו זקוקים למידע בנושא. ממצאים אלה מחזקים את חשיבות המענה שנותנת התכנית לצורך של בני הנוער בקבלת מידע בנושא. העצמה והגברת מסוגלות אישית - תחום זה הנו המרכזי ביותר בהפעלת התכנית, מתוך התפיסה כי שימוש באלכוהול ובסמים הנו תסמין של הערכה עצמית נמוכה ושל תפיסות שליליות. בעיני בני הנוער, התכנית הביאה לשינויים משמעותיים בתפיסות העצמיות שלהם. לדוגמה, 80% מבני הנוער ציינו כי התכנית עזרה להם להבין דברים חדשים על עצמם, 79% ציינו כי התכנית חיזקה את היכולות שלהם לעמוד בלחץ חברתי ו- 70% ציינו כי התכנית עזרה להם להבין מה הם ירצו לעשות בעתיד. בכל הנושאים הללו, רוב בני הנוער ציינו תרומה רבה או רבה מאוד. חיזוק הקשר בין בני הנוער להוריהם - התכנית משקיעה משאבים רבים בעבודה עם ההורים ובמפגשים משותפים לבני הנוער ולהוריהם על-מנת לחזק את הקשר ביניהם. פחות ממחצית בני ii
מאפייני התכניות מתשובות בני הנוער עולה כי הם חשים הערכה רבה למנחים בתכנית, כי למנחים אכפת מהם (93% מבני הנוער דירגו זאת "במידה רבה") וכי המנחים מקשיבים להם ומסייעים להם בפתרון בעיות יום-יומיות. לתכנית ניכרות נקודות חוזק רבות, ונראה כי היא עונה על הצרכים של בני הנוער ושל אמהותיהם, כמו הצורך במפגש עם עמיתים שייתן הזדמנות לחלוק חוויות ולשוחח על קשיים. כמו כן, ניכר כי התכנית מעוררת עניין בקרב בני הנוער; הם חשים שהם לומדים בתכנית דברים חדשים ומגוונים הקשורים לעולמם ולחייהם; והם נהנים מפעילויות התכנית. בני הנוער נשאלו לגבי תרומות התכנית בתחומים שונים. בודדים בלבד דיווחו כי הם לא נזקקו כלל לעזרה בתחומים אלה, דבר המצביע גם הוא על יכולת התכנית לספק מענה לצורכיהם. בצד אלה, העלו מפעילי התכנית ומשתתפיה הצעות המתייחסות לצורך בחיזוק השתתפותם של ההורים בתכנית והגברת מעורבותם; וכן, לבניית מערך מובנה להתמודדות עם איחורים, היעדרויות ובעיות משמעת של בני הנוער המשתתפים בתכנית. כמו כן, מתייחסות ההצעות לצורך בשינוי זמני הפעלת התכנית, כך שלא תגלוש לחופשת הקיץ, ולצורך בתוספת מפגשים שעלה עקב התחושה כי התהליך טרם הושלם. ל- 16% מבני הנוער זוהי השנה השנייה בתכנית. בני הנוער והמנחים בקבוצות אלו ציינו לחיוב את המשכת מפגשי הקבוצה לשנה נוספת, והעמקת התכנים שבהם עסקה התכנית. בנוסף, עלתה התייחסות ליתרונות שיכולים להיות לתכנית, אם היא תופעל במרכז הנוער של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה ביישוב, דבר שיאפשר מסגרת מובנית לפעילויות התכנית. הצעה זו עלתה גם בעקבות תחושה של חפיפה בתכנים של תכניות שונות אשר מיועדות לבני נוער יוצא אתיופיה ולהוריהם הפועלות ביישוב. וכך עלה הצורך למנוע חפיפה או לחילופין לבצע חפיפה מושכלת בין התכניות, תוך חיזוק שיתוף הפעולה והתיאום ביניהן. סוגיות לדיון מתוך ממצאי המחקר שנאספו בשאלונים ובראיונות עלו מספר סוגיות עקרוניות שיש מקום לדון בהן במסגרת התכנית: בהינתן תקציב מוגבל, האם להעמיק באותה תכנית למען אותם בני נוער לשנה נוספת או להרחיבה לבני נוער נוספים ביישוב? מצד אחד, אחד האתגרים שצוינו היה התחושה כי התכנית נקטעת באיבה, וכי יש צורך בהמשך התכנית לשנה נוספת. זאת ועוד, מהראיונות עולה כי שנה שנייה בתכנית הנה המשך מוצלח ומתבקש למסיימי השנה הראשונה. מצד אחר, ניכרת תרומתה של התכנית, גם בהיקף הניתן כיום; אולי עדיף לחשוף בני נוער נוספים לתכנית ולהגדיל בכך את מעגל הנתרמים ממנה. iii
האם לפעול בצורה מכוונת להבאת אבות לתכנית? ברוב המקרים משתתפות בתכנית האמהות, ורק במקרים מעטים מגיעים גם אבות. לפיכך, נשאלת השאלה האם יש מקום לפעול במכוון להבאת אבות להשתתף בתכנית. כמו כן, אם יחלו להגיע לתכנית אבות רבים יותר, יש מקום לבחון האם יש לקיים מפגשים נפרדים לאבות ולאמהות או מפגשים משותפים. זאת, לאור ההבדל בדינמיקה הקבוצתית אשר תתפתח במקרה של מפגשים נפרדים או מעורבים. האם יש מקום לבצע גם פעילויות המשלבות גם בני נוער שאינם יוצאי אתיופיה? בכל הקבוצות שלקחו חלק במחקר עלו נושא הדימוי השלילי ותחושת הזרות בחברה הישראלית של בני הנוער יוצאי אתיופיה, ושאלת הגדרת הזהות של בני נוער יוצאי אתיופיה החיים בחברה הישראלית. ייתכן שיש מקום לקיים פעילויות עם בני נוער שאינם יוצאי אתיופיה בנוסף לפעילויות התכנית, כחלק מתהליך ההעצמה ובניית הזהות, וחיזוק מקומם של בני הנוער יוצאי אתיופיה בתוך מערך החברה הישראלית. ממצאי המחקר הוצגו בפני המעורבים בהפעלת התכנית ובמימונה, משמעותיים על שיפור התכנית והמשך הפעלתה ברחבי הארץ. והם משמשים בסיס לדיונים המחקר הוזמן ומומן על-ידי הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. iv
דברי תודה ברצוננו להודות לכל מי שסייע במחקר וא פשר את ביצועו. לד"ר נגסט מנגשה, מנכ"לית הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, ולאמיר טואבה, מצוות הפרויקט הלאומי. לליאורה שחר, רכזת התכנית בעמותת "אפשר", ולכל צוות מנחי התכנית בקבוצות השונות, שבנדיבותם סייעו לנו לאסוף את הנתונים, ושיתפו אותנו בניסיונם ובתובנותיהם. תודה מיוחדת לבני הנוער שהשתתפו במחקר, אשר שיתוף הפעולה שלהם ופתיחותם אפשרו את ביצוע המחקר. לעמיתינו במכון: לפאולה כאהן-סטרבצ'ינסקי ודליה בן רבי על תובנותיהן והנחייתן, לאפרת חדד שסייעה והשתתפה בביצוע הראיונות ולבן שלומי שריכז את עבודת השדה ואת איסוף הנתונים. לרויטל אביב-מתוק שסייעה בהכנת הדוח, למטי מויאל שערכה את הדוח, לאוולין איבל על התרגום לאנגלית וללסלי קליינמן על ההפקה וההבאה לדפוס. לבסוף, תודה לג'ק חביב על התמיכה וההדרכה במהלך השלבים השונים של המחקר. v
תוכן עניינים.1 מבוא... 1 1.1 הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה... 1 1.2 התכנית למניעת השימוש באלכוהול וסמים... 2 1.3 מטרות המחקר... 3 1.4 מערך המחקר... 3.2 מערך התכנית... 4 3. מאפייני בני הנוער המשתתפים בתכנית... 5 3.1 מאפיינים חברתיים-כלכליים... 5 3.2 התנהגויות סיכון ומצב חברתי... 5 3.3 התנהגות לימודית וציפיות להשכלה גבוהה... 7 3.4 קשר עם ההורים... 7.4 פעילויות בתכנית... 7 4.1 נקודות חוזק... 9 4.2 הצעות לשינוי או שיפור... 10 5. תרומות התכנית בעיני בני הנוער והאמהות... 12 5.1 ידע בנושא סמים ואלכוהול...12 5.2 העצמה והגברת תפיסת המסוגלות האישית... 14 5.3 תרומת התכנית לקשר בין הילדים להוריהם... 15 5.4 תרומת התכנית למשתתפים בה שנה שנייה...16 רשימת מקורות... 17 רשימת לוחות ותרשימים לוח 1: דיווח בני הנוער המגיעים לתכנית על מאפייני שתיית אלכוהול בקרבם, לפי מין... 6 תרשים 1: פריסת התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול בין השנים... 2008-2006 4 תרשים 2: תרומת התכנית למשתתפים בה, לפי דיווח בני הנוער... 13
י- 1. מבוא.1.3 בעשרים וחמש השנים האחרונות עלו לישראל יהודים רבים מאתיופיה. עלייה משמעותית זו מציבה אתגרים בכל תחומי החיים. מאז גל העלייה הראשון מאתיופיה ב- 1984, נקטו הממשלה, הרשויות המקומיות וארגונים התנדבותיים יוזמות ומאמצים רבים כדי לסייע לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה להשתלב בחברה הישראלית, מאמצים שתרומתם ניכרת. עם זאת, עדיין נותרו פערים משמעותיים בתחומים רבים, ושיעור העוני בקרב משפחות יוצאות אתיופיה הוא גבוה במיוחד. מצבם של בני הנוער יוצאי אתיופיה דורש תשומת-לב מיוחדת. ב- 2006 חיו בישראל כ- 27,000 בני נוער יוצאי אתיופיה גילאי 10 עד 19; כ- 12,000 מהם נולדו בארץ להורים שעלו מאתיופיה, ו- 15,000 נולדו באתיופיה (בן-אריה וקמחי, 2007). נתונים ארציים בישראל מעידים על פערים משמעותיים בין ההישגים בהשכלה של בני נוער יוצאי אתיופיה לבין אלה של האוכלוסייה הכללית (בן-אריה וקמחי, 2007; בן-אריה וצ'רנובלסקי, 2004;2006.(Wolde, נוסף על כך קיים חשש שבני נוער יוצאי אתיופיה נתקלים לעתים תכופות בקשיים במגוון רחב של תחומים אחרים, כגון: בפעילות לאחר הלימודים, ביחסים חברתיים ומשפחתיים, ברווחה רגשית ובחשיפה למצבים של סיכון גבוה (ליפשיץ, נועם וחביב, ;1998 מנגשה, ;2008 2006 Wolde,.(Myers-JDC-Brookdale Institute, 2001;Mengesha, 2004; 1.1 הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה לפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה שותפים איחוד הקהילות היהודיות - הפדרציות של צפון אמריקה,(JAFI) ממשלת ישראל, נציגי ארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה, הסוכנות היהודית לישראל,(UJC) ג'וינט-ישראל (JDC) וקרן היסוד. שותפות זו מתבטאת בייצוג השותפים בגופים המנהלים של הפרויקט ובשותפות כספית. מטרתו של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה היא לאפשר לבני הנוער יוצאי אתיופיה לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם, וכן להגביר את סיכוייהם לנ יעוּת חברתית ולשילוב עתידי בשוק העבודה. ייחודיות הפרויקט היא בהתמקדותו בהכללתם של חברי קהילת יוצאי אתיופיה בכל ההיבטים של פעילות הפרויקט: יישום, פיקוח, תכנון אסטרטגי וקבלת החלטות. במסגרת הפרויקט הלאומי הוחל במיפוי הצרכים והשירותים הקיימים בעבור קהילת יוצאי אתיופיה (בסיוע מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל). בהתבסס על המידע שנאסף, הוחלט להתמקד בתלמידי כיתות ז' "ב במסגרת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. הפרויקט מורכב ממספר רכיבים עיקריים: תכניות לבני הנוער המתקיימות בבית הספר לאחר שעות הלימודים. התכניות מבוססות על גישה הוליסטית למתן מענה לצורכי בני הנוער, ובכלל זה, סיוע לימודי ותמיכה אישית. 2. תכנית למניעת שימוש באלכוהול וסמים, מרכזי נוער בקהילה ותכניות הכנה לקראת השירות בצבא. תכנית להעצמת הקהילה המתמקדת בהכשרת מנהיגות קהילתית ברמה הארצית. המקומית וברמה 1
י- תכנית הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה 2004 להתרחב עד לשנת 2008. החלה לפעול בשנת בהיקף מצומצם, והמשיכה בדוח זה אנו מסכמים ממצאים ממחקר להערכת התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול המופעלת על-ידי "עמותת "אפשר" בשיתוף הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לקליטת העלייה ומשרד הרווחה. 1.2 התכנית למניעת השימוש באלכוהול וסמים אמנם, בני הנוער העולים מאופיינים באותם מצבים וגורמי סיכון אשר מאפיינים את כלל בני הנוער. אולם, הם מצויים בסיכון כפול הנובע משילוב משבר גיל ההתבגרות ומשבר המעבר התרבותי (הרצוג, 1999). צורכיהם של בני הנוער יוצאי אתיופיה מרובים במיוחד, עקב המעבר התרבותי החד והמצב החברתי-כלכלי של משפחותיהם (ליפשיץ, נועם וחביב, 1998; דולב, 2007; סבר, 2007; Mengesha,.(2004 המודעות הגוברת לצורכיהם של בני הנוער בכלל, ושל בני הנוער המצויים בתהליך של מעבר תרבותי בפרט, הביאה לפיתוחם של מגוון מענים בתחום החינוך הבלתי-פורמאלי. מחקרים רבים במקומות שונים בעולם הצביעו על האפקטיביות של תכניות מניעה קצרות-טווח (ממספר שבועות ועד שנה) בשינוי תפיסות הקשורות לשתיית אלכוהול ולשימוש בחומרים ממכרים אצל בני הנוער שהשתתפו בתכניות 1998) al.,.(koutakis et al., 2008; Werch et al., 2000; Johnson et כמו כן, תכניות ההתערבות המוצגות במחקרים אלו מדגישות את חשיבות שילוב ההורים בתכנית על-מנת לצמצם את השימוש באלכוהול אצל בני הנוער, להגביר את המודעות בנושא ולנסות למנוע התנהגויות סיכון אחרות (בעיקר ראו אצל al., 2008.(Koutakis et התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה מיועדת לבני נוער יוצאי אתיופיה והוריהם והיא מופעלת תוך רגישות תרבותית. התכנית התגבשה מתוך ההבנה כי בקרב חלק מבני הנוער אלה רווחים דפוסי התנהגות שליליים הקשורים לשימוש בסמים ובאלכוהול. על-מנת למנוע דפוסי התנהגות אלה, רואה התכנית צורך לפעול לחיזוק התפיסה העצמית ותחושת המסוגלות של בני הנוער והוריהם ולחיזוק הקשר בין ההורים לילדיהם, לצד מתן ידע על ההשפעות והסכנות שבשימוש בסמים ובאלכוהול. הנחת היסוד בתכנית היא כי חיזוק הכוח הפנימי של בני הנוער יגביר את יכולתם לעמוד בלחצים, ובכלל זה, שימוש בסמים ובאלכוהול עקב לחצים (שחר, 2006; שחר, 2007; שחר, 2008). לצורך כך, מפעילה התכנית קבוצות קטנות (14-10 משתתפים) של בני נוער יוצאי אתיופיה גילאי 19-12 (תלמידי כיתות ז' "ב). שני מנחים מטעם התכנית מעבירים לבני הנוער תכנים מגוונים בנושאים הקשורים לשימוש באלכוהול ובסמים, להעצמה ולמסוגלות אישית ולחיזוק הקשר בינם ובין הוריהם. במקביל, מעבירים מנחי התכנית מספר מפגשים גם להורי בני הנוער, ומתקיימים כשלושה מפגשים משותפים לבני הנוער ולהוריהם. בסך הכול, כוללת התכנית כ- 25 מפגשים. הרשות בשיתוף הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, "אפשר" התכנית מופעלת על-ידי עמותת והשירותים העלייה ומשרד הרווחה המשרד לקליטת ואלכוהול, הלאומית למלחמה בסמים החברתיים. 2
- - - 1.3 מטרות המחקר.1.2.3.4 ב- 2008 התבקש מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל לבצע מחקר להערכת מספר רכיבים מרכזיים של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, וביניהם התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול. מטרות ההערכה הן לתת משוב לצורך חיזוק הפעלת התכנית וכבסיס להמשך פיתוחה. בדוח הנוכחי מוצגת הערכת התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול, העוסקת בשאלות אלה: מהם המאפיינים של בני הנוער המשתתפים בתכנית? אילו תכנים מועברים במסגרת התכנית? מהי מידת שביעות הרצון של המשתתפים ומה הייתה תרומת התכנית בעיניהם? מהם הקשיים הכרוכים בביצוע התכנית ואילו הצעות התקבלו לשיפורה? 1.4 מערך המחקר איסוף הנתונים כלל: סקר שנערך ביוני-דצמבר 2008 בקרב בני הנוער המשתתפים בתכנית. בכל קבוצה שסיימה את תקופת מפגשיה, הועברו שאלונים למילוי עצמי לבני הנוער שנכחו במפגש (לרוב, הועברו השאלונים במפגש האחד לפני האחרון), ובוצעו ראיונות טלפוניים עם בני נוער שהשתתפו בתכנית, אך לא נכחו במפגש זה. בסך הכול, מילאו את השאלון 211 בני נוער, המהווים 85% מכלל המשתתפים בתכנית. ראיונות חצי-מובנים עם מפעילי התכנית מעמותת "אפשר", משרד הרווחה והשירותים החברתיים והמשרד לקליטת העלייה. חמש קבוצות נבחרו לביצוע מחקר עומק ובהן התבצעו: תצפיות ראיונות עומק עם מנחי הקבוצות; בסך הכול, עשרה מנחים קבוצות מיקוד עם בני נוער המגיעים לתכנית; בסך הכול, 20 בני נוער בשש קבוצות מיקוד שונות ראיונות עומק עם הורים; בסך הכול רואיינו שש אמהות במפגשי ועדות היגוי וסיכומי המפגשים של הקבוצות שכתבו המנחים על-מנת לבחון חלק מהממצאים העולים מהשאלונים, בהתייחסות לכלל אוכלוסיית התלמידים בבתי שהועבר בשנת 2004 לכלל הספר היהודיים, יושוו הממצאים הרלוונטיים לממצאים משאלון 1 HBSC התלמידים בחינוך היהודי גילאי 16-12. Health Behavior in School-Age Children הוא סקר בין לאומי הנערך אחת לשנתיים או לארבע שנים בפריסה ארצית למדגם של תלמידים בבתי ספר יהודיים בכיתות ו', ח' ו-י', ומקיף כ- 4,400 תלמידים (חוקר ראשי: ד"ר יוסי הראל מאוניברסיטת בר אילן). על-מנת לבצע השוואה זו, נלקחו מכלל השאלונים שמילאו בני הנוער שהשתתפו בתכנית רק שאלונים של תלמידים בני 16-12, ותשובותיהם השוו לשאלות זהות בשני השאלונים.. 1 3
. 2 מערך התכנית התכנית החלה לפעול בשנת 2006, בפריסה מצומצמת של חמש קבוצות בחמישה יישובים. בשנת 2007 חלה התרחבות משמעותית בהפעלת התכנית, והיא פעלה בקרב 15 קבוצות ב- 13 יישובים. התרחבות זו המשיכה גם ב- 2008, והגיעה ל- 26 קבוצות ב- 20 יישובים שונים. תרשים 1: פריסת התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול בין השנים 2008-2006 50 45 40 35 30 25 20 15 10 5 0 מספר הקבוצות מספר היישובים 26 15 20 5 13 5 2006 2007 2008 התכנית מגדירה חמישה יעדים מרכזיים הקשורים למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול (שחר, 2008): 1. פיתוח מודעות אישית וחיזוק מוקד השליטה הפנימי בקרב בני הנוער 2. חיזוק היכולת ההורית על-ידי הקניית דרכי חינוך המותאמות לגיל ההתבגרות 3. חיזוק הקשר בין בני הנוער להוריהם 4. חיזוק הזהות האישית מתוך הקשר לתרבות האתיופית 5. יצירת מודעות בקרב בני הנוער והוריהם להשפעות השימוש בסמים, ובמיוחד באלכוהול לאחר שהתכנית הופעלה במשך שלוש שנים, הוחל במקביל בהפעלתן של חמש קבוצות ייחודיות לבני נוער הממשיכים את השתתפותם בתכנית שנה שנייה ברציפות (בשנת 2008). השנה השנייה נועדה בעיקר לחזק ולהעמיק את התהליך של השנה הראשונה, תוך מיקוד מיוחד בהעצמה האישית, במימוש ובהגשמה. שישה עשר אחוזים מבני הנוער שהשתתפו במחקר, בעיקר בנות, השתתפו בשנת התכנית השנייה. 4
ס( י- 3. מאפייני בני הנוער המשתתפים בתכנית התכנית מיועדת לבני נוער יוצאי אתיופיה גילאי 12 עד 19 (כיתות ז' "ב). רוב המשתתפים הנם בני -19 (71%), 15 והגיל הממוצע של המשתתפים הנו 15.5 "ת 1.5). מחצית המשתתפים בתכנית הם בנים (49%) ומחציתם בנות. רוב בני הנוער בתכנית הם ילידי הארץ (71%), ומקרב בני הנוער שנולדו באתיופיה, רובם (89%) עלו לארץ עד גיל חמש. 3.1 מאפיינים חברתיים-כלכליים המצב החברתי-כלכלי של בני הנוער יוצאי אתיופיה בכלל, ושל המשתתפים בתכנית בפרט, נמוך במיוחד בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית בארץ. מהדיווח העצמי בשאלונים עולה כי בכמעט מחצית ממשפחות בני הנוער המשתתפים בתכנית (47%) אין אף מפרנס במשפחה, וזאת, לעומת 5% בלבד בקרב כלל התלמידים בחינוך היהודי (סקר 2004). HBSC כמו כן, ברוב המשפחות (89%) יש ארבעה ילדים ויותר, לעומת 37% בקרב כלל התלמידים בחינוך היהודי. שליש (33%) מבני הנוער חשים שחסר להם ציוד לימודי או כסף לקניית דברים אישיים. 3.2 התנהגויות סיכון ומצב חברתי רוב בני הנוער שהצטרפו לתכנית זוהו בידי אנשי המקצוע העובדים עמם כמצויים בסיכון. עם זאת, הם אינם נמצאים בקצה רצף הסיכון ואינם עושים שימוש מופרז באלכוהול או מכורים לסמים. התנהגויות סיכון שונות יכולות לנבוע מלחץ חברתי או מעידוד מצד קבוצת השווים לאמץ דפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים, כגון: שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, התנהגויות אלימות ומעורבות בעבריינות. התכנית שנבדקה במחקר הנוכחי שמה לה למטרה למנוע מבני הנוער את השימוש בסמים ובאלכוהול, ועל כן, המחקר בדק שימוש באלכוהול ובסמים בידי בני הנוער המשתתפים בתכנית. לצד זה, ישנה גם התייחסות להתנהגויות סיכון אחרות המאפיינות דפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים בקרב בני הנוער (התנהגויות אלימות) ולגורמים אפשריים המובילים להתנהגויות סיכון, כגון שוטטות ושעמום וכניעה ללחץ חברתי. א. הרגלי שתיית אלכוהול ושימוש בסמים פרק זה אינו בוחן את השפעת התכנית, אלא את מצבם של בני הנוער בעת סיום התכנית. זאת, מכיוון שלא ניתן לדעת מה היה מצבם אילולי השתתפו בתכנית. מהנתונים עולה כי 39% מבני הנוער המשתתפים בתכנית דיווחו שהם שתו לפחות פעם אחת בחייהם אלכוהול עד כדי שכרות. אחוז דומה של בנים ושל בנות ציינו זאת (39% ו- 40%, בהתאמה). כזכור ערכנו השוואה בין נתוני המחקר הנוכחי לבין נתוני סקר HBSC לגבי גילאי 16-12. מבין גילאי 16-12 שהשתתפו בתכנית, 25% ציינו כי השתכרו לפחות פעם אחת בחייהם, לעומת 19% מבני הנוער 2 בסקר. HBSC 2 נתון זה לקוח מסקר HBSC שנערך בשנת 2002 (השאלה לא נשאלה בסקר של 2004). 5
מעטים מבני הנוער (7%) ציינו כי הם השתכרו בחייהם 10 פעמים ויותר, יותר בנים (12%) מבנות (3%). שבעה עשר אחוזים מבני הנוער דיווחו כי שתו אלכוהול עד כדי שכרות בחודש האחרון, המקביל לחודש האחרון של הפעלת התכנית. הנתונים המפורטים מוצגים בלוח 1. לסיכום, תופעה זו של שתיית אלכוהול נפוצה בקרב בני הנוער, ובתכנית משתתפים אחוזים לא מבוטלים של בני נוער אשר מדווחים כי הגיעו למצבי שכרות עקב שתיית אלכוהול, דבר המחזק את הצורך בקיומה של התכנית ובמענה שהיא נותנת. לוח 1: דיווח בני הנוער המגיעים לתכנית על מאפייני שתיית אלכוהול בקרבם, לפי מין (באחוזים) בנות בנים סה "כ (N=103) (N=99) (N=202) 60 61 61 אף פעם לא שתו אלכוהול עד כדי שכרות 16 12 14 שתו פעם אחת אלכוהול עד כדי שכרות 18 9 13 שתו 3-2 פעמים אלכוהול עד כדי שכרות 4 6 5 שתו 10-4 פעמים אלכוהול עד כדי שכרות 3 12 7 שתו מעל 10 פעמים אלכוהול עד כדי שכרות 14 20 16 שתו אלכוהול עד כדי שכרות בחודש האחרון לעומת השכיחות הגבוהה יחסית של שתיית האלכוהול, השימוש בסמים כמעט ואינו מדווח על-ידי בני הנוער המשתתפים בתכנית: 2% מבני הנוער דיווחו כי השתמשו אי-פעם בסמים. ב. התנהגויות אלימות שמונה עשר אחוזים מבני הנוער דיווחו כי הם "הלכו מכות" פעמיים ויותר במהלך השנה האחרונה, בעיקר בנים (29% מהבנים, לעומת 7% מהבנות). כמו כן, נבחנו גם מצבי ק רבנוּת, ונמצא כי 14% מבני הנוער דיווחו כי במהלך השנה האחרונה הציקו להם לפעמים או פעם בשבוע ויותר. ג. שוטטות ושעמום שוטטות ושעמום עלולים להוות גורם מעורר להתנהגויות סיכון שונות. כשליש מבני הנוער (34%) ציינו כי הם חשים שאין להם מה לעשות בשעות הפנאי, רובם דירגו זאת "קצת". ד. לחץ חברתי כניעת הנער ללחץ חברתי שלילי עלולה להוביל להתנהגויות סיכון שונות. כחמישית (19%) מבני הנוער ציינו כי "לפעמים" הם עושים דברים מסוכנים או אסורים בגלל חבריהם; 3% נוספים ציינו כי הם עושים מעשים כאלו "לעתים קרובות". ה. מצב חברתי קבוצת השווים הנה משמעותית מאוד בעבור מרבית בני הנוער, והיא יכולה להוות גורם חיובי ותומך. מבחינה חברתית, מרבית בני הנוער חשים כי יש להם חברים והם מעריכים שאין להם קשיים 6
3.3 התנהגות לימודית וציפיות להשכלה גבוהה לבית הספר יש השפעה רבה על דפוסי ההתנהגות שהתלמיד מפ תח במהלך בגרותו, על הדימוי העצמי ועל התפיסות העצמיות. רוב בני הנוער דיווחו כי הם לומדים בבית הספר (89%); 10% נוספים סיימו השנה את לימודיהם בכיתה י"ב. אחוז אחד מהמשתתפים ציינו כי נשרו ממסגרת בית הספר. כמחצית בני הנוער הלומדים בבתי הספר (58%) דיווחו על בעיה הקשורה ללימודים ו/או לקשר עם המורים (לרוב דירגו זאת "קצת"). יחד עם זאת, רוב בני הנוער הלומדים (77%) אמרו כי הם אוהבים את בית ספרם "מאוד" או "קצת". רוב בני הנוער (87%) דיווחו כי הם חושבים שבעתיד יסיימו תיכון עם תעודת בגרות מלאה, ו- 46% אף רואים עצמם ממשיכים ללימודים גבוהים במכללה או באוניברסיטה, בעיקר בנות (54% מהבנות ציינו זאת, לעומת 38% מהבנים). ייתכן שאחוזים אלו מצביעים על שאיפות גבוהות ועל תמונת עתיד חיובית בקרב בני נוער אלה. 3.4 קשר עם ההורים אחד מתחומי העבודה המרכזיים של התכנית הנו העבודה עם ההורים. התכנית רואה בהורים גורם חשוב במניעת השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני הנוער, ובקשר תומך ומב ין בין הילדים להוריהם כגורם מעצים, הן בעבור בני הנוער והן בעבור ההורים, שיש לבנות ולטפח. פרק זה אינו בוחן את השפעת התכנית, אלא את מצבם של בני הנוער ביחסם עם הוריהם, וזאת, כדי ללמוד על מאפייניהם של המשתתפים. אחוז גבוה של בני נוער חשים כי קל להם לשוחח עם הוריהם, ובעיקר עם האמהות: 88% מבני הנוער ציינו כי קל להם לשוחח עם אמהותיהם על דברים שמפריעים להם, וכך גם - 68% עם אביהם. ניכר כי השיחה עם האבות קלה יותר לבנים מאשר לבנות: 77% מהבנים חשים כי קל להם לשוחח עם אבותיהם, לעומת 59% מהבנות. כמעט כל בני הנוער חושבים שהוריהם יודעים היכן הם מסתובבים אחרי שעות הלימודים או בעת חופשה (95%), וכשני שלישים מבני הנוער דיווחו על תחושה כי הוריהם תמיד או כמעט תמיד עוזרים להם כשצריך (76%). פחות משליש (27%) מבני הנוער ציינו כי יש להם בעיה כלשהי עם הוריהם ו/או עם המשפחה, לרוב הם דירגו זאת - "קצת". 4. פעילויות בתכנית פעילויות התכנית מתקיימות בהתאם למסגרת מובנית שפותחה בעמותת "אפשר" לעבודה עם בני הנוער והוריהם יוצאי אתיופיה, תוך רגישות תרבותית. התכנית מורכבת משלושה תחומי תוכן מרכזיים המיועדים למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול. תחומי תוכן אלו מקבילים ליעדים שהתכנית מציבה לעצמה, וסביבם נעות הפעילויות השונות: 7
ידע בנושא סמים ואלכוהול: הקניית ידע על ההשפעות, הנזקים והסכנות הטמונים באלכוהול ובסמים. העצמה והגברת תפיסת המסוגלות האישית: התכנית רואה בבעיית הסמים והאלכוהול תסמין של בעיות הקשורות לערך עצמי נמוך ולתפיסות עצמיות שליליות. לכן, מתקיימות פעילויות רבות שמטרתן לחזק את תפיסת המסוגלות האישית והדימוי העצמי, וכן, להעלות את המודעות האישית לתכונות, לרגשות, לדפוסי התנהגות ולערכים. בנוסף, מתקיימות פעילויות הנוגעות לזהות העצמית ולתרבות האתיופית, כגון, סיפורי חיים מאתיופיה, סיפור העלייה לארץ ומנהגי העדה. כחלק מחיזוק העצמי מתקיימות פעילויות לרכישת כלים להתמודדות עם לחץ חברתי ביחס לדפוסי שתייה, והכרה ביכולת הבחירה וניהול החיים. רכיב ההעצמה והגברת תפיסת המסוגלות האישית נמצא במרכז התכנית מכיוון שהוא נתפס ככוח המניע, שבאמצעותו ניתן יהיה ליצור שינוי משמעותי בחיי בני הנוער. קשר בין הילדים להוריהם: התכנית פועלת להעלאת חשיבות המעורבות והאחריות של ההורים בחיי ילדיהם וחיזוק הקשר בין ההורים לילדיהם הפעילות בהקשר זה בשלושה מישורים משלימים: עבודה עם בני הנוער, עבודה עם הורים ועבודה משותפת. מטרת המפגשים היא לחזק את התקשורת בין בני הנוער להוריהם, תוך דגש על החשיבות והתרומה ההדדית שיש למעורבות ההורים בחיי ילדיהם. התכנית שואפת להעניק להורים כלים וידע ולאפשר פריצת מחסומים ותרגול תקשורת בונה בין בני הנוער להוריהם..1.2.3 התכנית כוללת 15 מפגשים לבני הנוער, וכחלק מהחשיבות שניתנת בתכנית לחיזוק המסוגלות ההורית והקשר בין בני הנוער להורים, מתקיימים גם שבעה מפגשים המיועדים להורים ושלושה מפגשים משותפים לבני הנוער והוריהם. מספר המפגשים גמיש, והוא נקבע בהתאם לצרכים העולים מהשטח. כמו כן, מתקיימים מפגשי הכנה לכלל המשתתפים הפוטנציאליים לפני תחילת הפעילות, לצורך איתור, היכרות ושיווק התכנית למשתתפים. בקבוצות משתתפים בדרך כלל 14-10 בני נוער. כתשעה בני נוער בממוצע מגיעים לכל מפגש. הקבוצות נבדלות ביניהן לפי גיל, מין וותק בתכנית, אך יש לציין שבקבוצות הממשיכות לשנה השנייה בתכנית משולבים לרוב גם בני נוער שזו להם השנה הראשונה. אופן גיוס בני הנוער להשתתפות בתכנית משתנה מיישוב ליישוב, בהתאם למערך הקיים ביישוב. בחלק מהיישובים, בני הנוער מגויסים בהמלצת בית הספר, ובאחרים - דרך מרכז הנוער של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה הפועל ביישוב או דרך מחלקת קידום נוער בעירייה. יש יישובים שבהם בתהליך גיוס בני הנוער משתתפים גורמים שונים הפועלים ביישוב. שני אנשים מנחים את הקבוצות: מנחה אחד יוצא אתיופיה מתחומי העבודה עם בני נוער (קידום נוער, מדריך נוער וכדומה), אשר לרוב מכיר את בני הנוער ומנחה אחד שאינו יוצא אתיופיה מתחום הטיפול בהתמכרויות. המנחים משתתפים בשלושה ימי השתלמות, והם מלווים בידי מדריכה מוסמכת בתחום הטיפולי. כל קבוצה מלווה בוועדת היגוי יישובית, וכן, קיימת ועדת היגוי ארצית. 8
.1 4.1 נקודות חוזק מדיווחי בני הנוער והאמהות על התכנית עולות מספר נקודות חוזק המאפיינות את הפעילות ואת הצוות המפעיל את התכנית. המנחים בתכנית: על-פי מודל התכנית, בכל קבוצה ישנם שני מנחים, האחד יוצא אתיופיה והשני שאינו יוצא העדה. הכוונה היא שהמדריך יוצא אתיופיה יהווה בעבור בני הנוער מודל לחיקוי ושהעבודה המשותפת של שני המדריכים תהווה אף היא מודל לשיתוף חברתי ומקצועי בחברה הישראלית. רוב בני הנוער (75%) ציינו כי חשוב שיהיה גם מנחה יוצא אתיופיה וגם מנחה שאינו יוצא אתיופיה. מתשובות בני הנוער לשאלה פתוחה עלה כי יש בהם הרואים במנחה יוצא אתיופיה דבר טוב במיוחד בתכנית. הקשר בין בני הנוער למנחים: אופי התכנית מחייב פתיחות ואינטימיות, ולכן קשר טוב בין בני הנוער למנחים הנו הכרחי להצלחת התכנית מבחינת תוכניה ומבחינת יכולת בני הנוער לנהל שיחה פתוחה. מן הראיונות עולה כי בני הנוער חשים שהם יכולים לפנות אל המדריכים בנושאים המטרידים אותם ושהמנחים משמשים בעבורם "אוזן קשבת". תמונה דומה עולה גם מהשאלון, שבו דיווחו 93% מבני הנוער כי הם מרגישים שלמנחים אכפת מהם "במידה רבה" או "רבה מאוד". נער אחד אף ציין: "המנחים מקדישים ומשקיעים מאמצים כדי שאני אבוא למפגש, וזה מראה שאכפת להם ממני". בני הנוער חשים כי המנחים עוזרים להם בבעיות יום-יומיות ונותנים להם עצות: "מקבלים עצות מהמנחים"; "המנחים מנסים לעזור לנו"; "נותנים לנו עצות". תמיכה וייעוץ: התכנית מהווה בעבור בני הנוער והאמהות מסגרת לשוחח בחופשיות על קשיים ולהתייעץ. הן בני הנוער והן האמהות ציינו כי המפגש משמש להם במה כדי לחלוק חוויות ולהעלות נושאים שאין להם מסגרת אחרת לדבר עליהם. האמהות ציינו כי עצם המפגש המשותף עם אמהות נוספות אשר חוות קשיים וחוויות דומים יוצרת קבוצה תומכת התורמת להן מאוד. נראה כי התכנית מצליחה לתת מענה לצורך של בני הנוער ואמהותיהם למפגש עם קבוצת השווים. בני הנוער נשאלו "מה טוב במיוחד בתכנית?" בין תשובותיהם: "טוב במיוחד ששומעים את הדעות והצדדים של האחרים"; "שמדברים יחד ומשתפים זה את זה במקרים שקרו לנו"; "שמדברים אחד עם השני ושומעים דעות מגוונות"; "שאפשר ללמוד מחברי הקבוצה". המפגשים מהווים בעבור בני הנוער והאמהות מעין קבוצת תמיכה שבה הם מרגישים בנוח לשוחח ולשתף בבעיות ובחוויות מחייהם. בני הנוער מציינים לחיוב את העובדה כי הם יודעים שניתן לדבר באופן חופשי וכי הדברים יישארו חסויים בתוך הקבוצה. האווירה בקבוצה תומכת ובונה והיא מאפשרת שיחה חופשית: "התכנית נותנת במה לדבר על מה שאנחנו חושבות בלי שאף אחד ישפוט אותנו"; "שמדברים חופשי ולא מתביישים"; "מרגישים בנוח בדיבור בקבוצה"; "אפשר לדבר בחופשיות בלי פחד"..2.3 9
מסגרת מובנית לפעילות משותפת של הורים וילדים: לחלק מבני הנוער וההורים, המפגש המשותף המתרחש במסגרת התכנית הוא הפעם הראשונה שהם עושים יחד פעילות מהנה. פעילות זו משמשת קרקע פורייה להמשך הפעילות המשותפת מעבר למסגרת התכנית. זאת ועוד, מסיכומי המפגשים המדווחים עולה כי היא מאפשרת הן לבני הנוער והן להוריהם לראות את האחר באור חדש וללמוד יותר זה על זה. תוכני התכנית: בתשובותיהם לשאלה הפתוחה "מה טוב במיוחד בתכנית?" דיווחו בני נוער רבים כי הם לומדים בתכנית דברים חדשים וכי התכנים המועברים מעשירים את הידע, מגוונים ומעניינים. בני הנוער מדגישים כנקודת חוזק של התכנית את העובדה כי התכנים נוגעים לעולמם ורלוונטיים לסוגיות שבהן הם מתחבטים בחייהם. לדוגמה, לדבריהם: "מדברים על נושאים הקשורים לחי היום-יום שלנו"; "מדברים על דברים חשובים ועושים זאת בדרך מעניינת"; "מדברים על נושאים המעסיקים ילדים בגילנו"; "מדברים על דברים שאנחנו חווים בחיים ומעניינים אותנו". שביעות רצון: בני הנוער מרוצים מהתכנית, וכך, כמעט כל בני הנוער (93%) ציינו בשאלונים כי הם מרוצים מהתכנית "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד". חשובים לא פחות הם דיווחיהם כי הם נהנים להגיע למפגשים וכי המפגשים בתכנית מהווים מפגש חברתי בצד הנאה: "שזה כל החברים יחד ושזה כיף"; "מהנה וחווייתי"; "סביבה כיפית וחיובית"; "עושים דברים עם חברים"; "מעביר את הזמן בכיף". הנגשת שירותים טיפוליים ביישוב: מדיווחי מנחי הקבוצות עולה כי בעקבות השתתפות בתכנית פנו בני נוער ואמהות מיוזמתם לשירותים טיפוליים ביישוב, כגון, עובדים סוציאליים או מרכזים טיפוליים שבעבר נמנעו מלגשת אליהם. המנחים ציינו כי הם עודדו את בני הנוער והאמהות לפנות לשירותים טיפוליים. בחלק מהמקרים המנחים אף השתייכו לצוות השירות הטיפולי ביישוב, כך שההיכרות המוקדמת עם המנחה הקלה על ההורה או הנער ביצירת הקשר עם השירותים..4.5.6.7 4.2 הצעות לשינוי או שיפור לצד נקודות החוזק הרבות שציינו המשתתפים בתכנית, עלו מספר תחומים שבהם נדרשים שינוי או שיפור: 1. גיוס הורים: קושי משמעותי אשר עלה מקרב מנחי הקבוצות היה גיוס ההורים להשתתף בתכנית, ויש מקום לבחון כיצד ניתן לשפר תחום זה. המנחים ציינו כי יש מקום להתחיל את גיוס ההורים מוקדם יותר, במקביל לגיוס בני הנוער, וכן, כי יש לבצע ביקורי בית רבים לאורך כל הפעלת התכנית. ביקורי הבית משרתים, לדברי המנחים, שתי מטרות מרכזיות: האחת, שיפור תהליכי גיוס ההורים באמצעות בניית יחסי אמון וחיזוק מעמד התכנית בעיני ההורים. השנייה, הגברת מעורבות ההורים במתרחש. חלק מהמנחים דיווחו על הורים החשים כי, לצד הערך המוסף של כל תכנית שבה משתתף ילדם, מכלול התכניות שבהן משתתפים ילדיהם נוטל מהם את תפקידם כהורים. עירובם בתהליך שילדיהם עוברים באמצעות ביקורי בית ומפגשים סדירים עשוי למנוע תחושה זו. 10
ב. ג. ד. התמודדות עם איחורים, היעדרויות ובעיות משמעת: נושא זה עלה הן בקרב המנחים והן בקרב בני הנוער. נער הנעדר מפעילות אינו מקבל את כל רצף הפעילויות בתכנית, אשר חלקן נבנות זו על גבי זו. היעדרות גם מ פ רה את הדינמיקה הקבוצתית. בנוסף חשוב להתייחס למניעת איחורים, הן כדי למנוע בזבוז זמן יקר, והן כהבעת כבוד כלפי אלה שהגיעו בזמן ומחכים. בעיות משמעת מקשות על העברת התכנים ויכולות גם לפגוע במידת ההשתתפות של בני נוער המעוניינים בכך, אך נמנעים מכך עקב הבעיות בהתנהלות הקבוצה. בחלק מהקבוצות ציינו כי כדי להתמודד עם בעיות אלו נחתם "חוזה" בשיתוף בני הנוער כבר במפגש הראשון, ועליו חוזרים בתחילת כל מפגש לאורך התכנית על-מנת להזכיר את כללי ההתנהגות. זמני הפעלת התכנית: קושי משמעותי נוסף נגרם כאשר התכנית מתחילה במועד מאוחר במהלך שנת הלימודים וגולשת לתוך תקופת מבחני הבגרות וחופשת הקיץ, אשר גורמים להיעדרויות של בני נוער רבים ולהתרופפות המשמעת. הקפדה על התחלת התכנית מוקדם ככל האפשר במהלך שנת הלימודים יכולה לפתור בעיה זו. צורך במפגשים נוספים: מהראיונות ומסיכומי המפגשים עולה תחושה של תהליך אשר נקטע באיבו, בעיקר בעבודה עם ההורים, אך גם עם בני הנוער. התחושה שצוינה במיוחד הייתה: "עד שסוף-סוף מתחילים להיפתח ולהעמיק בתכנים, התכנית מסתיימת". אחד הניסיונות לפתור נושא זה הוא המשכת פעילות הקבוצה לשנה נוספת. לדעת המנחים, יש לעשות זאת ברציפות, וללא הפסקה בין שנות התכנית, שכן הקבוצה תתפרק ואיתה הדינמיקה שכבר התגבשה בה. עם זאת, אחרים סברו שעדיף לא לקיים מפגשים בתקופת הקיץ. קיום התכנית כחלק ממרכז הנוער: אחת הסוגיות שעלו הנה הצורך בשיתוף פעולה עם מרכז הנוער של הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה הפועל ביישוב, כפי שמתרחש בפועל בחלק מקבוצות התכנית. בין היתרונות שיוחסו לשיתוף פעולה זה נמנים: א. יצירת קבוצת משתתפים מגובשת המגיעה מתוך מרכז הנוער. תיאום טוב יותר בין הפעילויות השונות בהם משתתפים בני הנוער, ומניעת חפיפה בין מועדיהן. לדוגמה, בני הנוער לא הגיעו למפגש בתכנית בגלל טורניר כדורגל שהתקיים באותה עת במרכז הנוער. פגישות בין מדריך מהמרכז לבני הנוער בתדירות גבוהה (מרכזי הנוער פתוחים ברוב היישובים בכל ימות השבוע). המדריך מכיר את בני הנוער ויכול לסייע בשמירת המשמעת והסדר בקבוצה ובצמצום איחורים והיעדרויות. שימוש במרכז הנוער כמקום מפגש מסודר לפעילויות התכנית, בתנאי שיש בנמצא חדר פנוי ושקט. תיאום וחיזוק שיתוף הפעולה בין תכניות שונות ביישוב: אחד הקשיים שעלו בקרב מפעילי התכנית היה הצורך בחיזוק התיאום ושיתוף הפעולה עם שאר התכניות המיועדות לאותה אוכלוסייה ביישוב. לדוגמה, הועלה הצורך למפות את צורכי בני הנוער והוריהם, ולבדוק אילו.2.3.4.5.6 11
. 5 תרומות התכנית בעיני בני הנוער והאמהות להלן נתייחס לתרומות התכנית שעלו מדברי בני הנוער ואמהותיהם ובשאלונים, לפי שלושת תחומי התוכן המרכזיים שבה. המשתתפים בתכנית בראיונות 5.1 ידע בנושא סמים ואלכוהול בראיונות ציינו בני הנוער מספר תרומות של התכנית, ובעיקר את המחשת נזקי האלכוהול והסמים. בני הנוער התייחסו במיוחד ל"ניסוי הביצה" הממחיש את נזק האלכוהול לגוף האדם ולמפגשים עם "מכור נקי" או "אלכוהוליסט יבש" ששיתפו את בני הנוער בסיפור חייהם. כמו כן, בתשובותיהם לשאלה הפתוחה "מה לדעתך טוב במיוחד בתכנית?" התייחסו בני הנוער לידע שהם קיבלו במסגרת התכנית בנושא סמים ואלכוהול. לדוגמה: "שמדברים על מניעה של סמים ואלכוהול." "שחושפים אותנו לנושא של סמים ואלכוהול שהם נושאים יום-יומיים." "שמלמדים שסמים ואלכוהול זה מסוכן." "שאומרים לי איך להימנע מסמים ואלכוהול." בשאלונים ציינו 69% מבני הנוער כי התכנית תרמה להם "במידה רבה" ו"רבה מאוד" לקבלת מידע חדש על סמים ואלכוהול, ו- 15% נוספים ציינו כי התכנית תרמה להם מידע בנושא זה במידה בינונית. בני נוער בודדים בלבד (5%) ציינו כי הם לא חושבים שהיו צריכים מידע חדש לגבי סמים ואלכוהול, דבר המשקף את המענה שנותנת התכנית לצורך קיים בקרב בני הנוער (תרשים 2). 12
תרשים 2: תרומת התכנית למשתתפים בה, לפי דיווח בני הנוער (באחוזים)* לא הייתי צריך במידה מועטה /בכלל לא במידה בינונית במידה רבה/רבה מאוד קיבלתי מידע חדש בנושא אלכוהול או סמים 69 15 11 5 עזרה לי להבין דברים חדשים על עצמי 62 18 15 5 חיזקה את היכולת שלי לעמוד בלחץ חברתי 58 21 12 9 עזרה לי להבין מה אני רוצה לעשות בעתיד 52 18 19 11 גרמה לי לדבר בצורה חפשית יותר 62 16 14 8 שיפור הקשר עם החברים 55 16 12 17 שיפור הקשר עם ההורים 42 17 19 22 0 10 20 30 40 50 60 70 80 90 100 N=211 * בני הנוער נשאלו בשאלה פתוחה מה לדעתם השתנה אצלם בעקבות השתתפותם בתכנית. בהקשר של שימוש בסמים ובאלכוהול ציינו בני הנוער בעיקר נושאים כמו הפסקת שתייה והימנעות. לדוגמה: "הפסקתי עם האלכוהול"; "הייתי מסתובב עם ילדים ששותים, ועכשיו אני לא מסתובב איתם"; "למדתי שלא צריך אפילו להתקרב לאלכוהול וסמים"; "יש לי יותר שליטה עצמית בקשר לשתיית אלכוהול"; "שינה לי את החשיבה לגבי אלכוהול וסמים". יחד עם זאת, 16% ממשתתפי התכנית (31 בני נוער) דיווחו כאמור כי שתו אלכוהול עד כדי שכרות בחודש האחרון, המקביל לחודש האחרון של הפעלת התכנית (לוח 1). לגבי בני נוער אחדים (ארבעה) הייתה זו השנה השנייה בתכנית. נראה כי תהליך הטמעת נורמות התנהגות חדשות הנו תהליך ארוך שלא תמיד מסתיים עם סיומה של הפעלת התכנית. מבחינת המאפיינים של קבוצת בני הנוער שהשתכרו בחודש האחרון עולה כי היא כוללת מעט יותר בנים מבנות (58% בנים), רובם (81%) בני 15 ומעלה. שביעות הרצון שלהם מהתכנית הייתה גבוהה מאוד בכל התחומים שנבדקו. לפי דיווחם, בני נוער אלו הפיקו מהתכנית תרומות משמעותיות. ייתכן אפוא שיש מקום לבחון את הרגלי השתייה שלהם גם לאורך זמן, לאחר שהמסרים יחלחלו ודרך ההתנהגות החדשה תבוא לידי ביטוי. ממצאי המחקר של Johnson ועמיתיו (1998) מראים כי ישנן התנהגויות הקשורות לדפוסי שתיית אלכוהול, כמו הפחתה בכמות השתייה, שבאו לידי ביטוי רק כשנה לאחר סיום תכנית ההתערבות. ייתכן גם כי לחלק מבני הנוער אין די בתכנית מסוג זה ובהיקף זה על-מנת לשרש דפוסי התנהגות שליליים כגון אלה. האמהות המגיעות לתכנית ציינו בראיונות כי בזכות התכנית הן למדו בבית במניעת שתיית אלכוהול בקרב ילדיהם. על החשיבות שבדוגמה האישית 13
.1 5.2 העצמה והגברת תפיסת המסוגלות האישית חלק זה בתכנית משמעותי ביותר, ועוסקים בו במרבית המפגשים. כאמור, תפיסת התכנית היא כי עבודה על העצמה והגברת תפיסת המסוגלות האישית היא למעשה טיפול בשורש הבעיה המובילה לשימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני הנוער. ואכן, מרבית בני הנוער (62%) ציינו כי התכנית עזרה להם במידה רבה או רבה מאוד להבין דברים חדשים על עצמם (תרשים 2). בשאלה הפתוחה "מה לדעתך טוב במיוחד בתכנית?" התייחסו בני הנוער גם לסוגיות הקשורות לתחומי העצמה. לדוגמה: "היא מלמדת אותך להכיר את עצמך"; "היא תורמת לחשיבה עצמית"; "היא הראתה לנו שאנחנו יכולות להגיע לכל מה שנרצה"; "היא נותנת מוטיבציה להמשיך". בראיונות ובשאלות הפתוחות בשאלונים ציינו בני הנוער ארבעה תחומים עיקריים שבהם הרגישו כי התכנית תרמה להם להעצמה ולהגברת תפיסת המסוגלות האישית: כלים להתמודדות עם מצבים שונים, כמו: אלימות, גזענות, אפליה ולחץ חברתי, תוך תרגול דרכי תגובה אפשריות לאירוע נתון. רוב בני הנוער (58%) ציינו כי התכנית חיזקה את היכולת שלהם לעמוד בלחץ חברתי, 21% נוספים דיווחו על תרומה במידה בינונית (תרשים 2). כמו כן, אמרו בני הנוער בראיונות כי הם הרגישו שקיבלו בתכנית כלים להתמודדות עם מצבים חברתיים בהם יש אלכוהול או סמים, כדי להימנע משימוש ועמידה בלחצים חברתיים המופעלים עליהם. בתשובותיהם לשאלה פתוחה אמרו כי בעקבות התכנית: "אני עומד בלחץ חברתי"; "אני יודעת לעמוד על שלי"; "למדתי להגיד לא"; "אני לא מתקרב לאנשים שיכולים לגרור אותי". כמו כן, בני הנוער ציינו כי בעקבות התכנית חלו בהם שינויים נוספים המשקפים שינוי בהתנהגות החברתית: "צורת הדיבור שלי לאנשים השתנתה"; "נהייתי יותר תרבותית לאנשים ולמדתי להתנהג יותר יפה"; "אני פחות תוקפנית ויותר מקשיבה"; "נהייתי סובלני". בניית תמונת עתיד, הכוללת עבודה על מטרות ושאיפות ("איך אני רואה את העתיד שלי ומה עליי לעשות כדי להגיע לשם"): כמחצית בני הנוער (52%) ציינו כי התכנית עזרה להם להבין מה הם רוצים לעשות בעתיד במידה רבה או רבה מאוד, ו- 18% נוספים ציינו זאת במידה בינונית (תרשים 2). לדוגמה, בני הנוער השיבו לשאלה פתוחה: "התכנית עזרה לי להבין מה אני רוצה לעשות בעתיד"; "לימדה אותי ללכת עד הסוף ולהגשים חלומות"; "אני משקיע יותר במה שאני רוצה לעשות"; "החדירו בי מוטיבציה לשנים הבאות"; "אני עכשיו יודע מה אני עושה עם עצמי". חיזוק הביטחון העצמי והמודעות האישית - באמצעות עבודה על רגשות, תחושות וערכים וחיזוק תחושת הזהות: חיבור לתרבות ולמורשת של יוצאי אתיופיה ובניית זהות של בני נוער ישראלים יוצאי אתיופיה. לצד שיפור משמעותי בביטחון העצמי, דיווחו בני הנוער כי השתתפותם בתכנית עזרה להם במיוחד במיומנויות תקשורת. שישים ושניים אחוזים מבני הנוער ציינו כי התכנית.2.3 14
"לדבר בצורה פתוחה יותר"; "להתבטא"; "לדבר מול קהל"; "להרגיש נוח יותר לדבר מול חברי הקבוצה". בתשובה לשאלה "מה טוב במיוחד בתכנית?" נגעו בני נוער גם בהיבטים הקשורים לחשיפה שלהם לתרבות האתיופית. בחלק מהמקרים זוהי הפעם הראשונה שהם נחשפים לסיפור העלייה של הוריהם ואורחות חייהם באתיופיה: "המפגש שבו דיברו על העלייה האתיופית וההיסטוריה"; "שדיברו על נושאים שקשורים לעדה האתיופית". חיזוק היכולות החברתיות ולמידה הדדית - כמחצית בני הנוער (55%) דיווחו כי התכנית תרמה לשיפור הקשר שלהם עם חבריהם ועוד 16% דיווחו על תרומה בינונית (תרשים 2): "התכנית שיפרה את הקשר עם חברים"; "למדתי להקשיב לאחר"; "מכירים טוב יותר אחד את השני". כמו כן, ציינו בני הנוער כי עצם המפגש המשותף עם בני הנוער האחרים תורם להם במיוחד בלמידה ההדדית: "זה טוב במיוחד ששומעים את הדעות והצדדים של האחרים"; "שמדברים יחד ומשתפים זה את זה במקרים שקרו לנו"; "שומעים אותך ושומעים דעות שונות". האמהות המשתתפות בתכנית סיפרו בראיונות כי התכנית תרמה להן להעצמתן האישית בעצם המפגש המשותף עם אמהות אחרות וההבנה שיש הורים נוספים המתמודדים עם בעיות דומות. כמו כן, ציינו האמהות כי הן קיבלו כלים מהתכנית לפתרון בעיות וקונפליקטים בקשר עם ילדיהן, שתרמו להעצמתן האישית ולחיזוק התפקוד ההורי שלהן (ראו גם בסעיף הבא)..4 5.3 תרומת התכנית לקשר בין הילדים להוריהם התכנית משקיעה משאבים רבים בעבודה עם ההורים ובמפגשים משותפים בין בני הנוער להוריהם על- מנת לחזק את הקשר ביניהם. ארבעים ושניים אחוזים מבני הנוער ציינו כי התכנית תרמה להם במידה רבה או רבה מאוד לחיזוק הקשר עם הוריהם, ו- 17% - במידה בינונית. כחמישית מבני הנוער (22%) ציינו שהם לא נזקקו להתערבות לחיזוק הקשר עם הוריהם (תרשים 2). בני הנוער ציינו בראיונות כי התכנית תרמה להם לפתיחות גדולה יותר בדיאלוג עם הוריהם, לחיזוק הקשר עם ההורים ולרצון לשתף את ההורים בחייהם וההבנה כי שיתוף ההורים חשוב. לדוגמה, ציינו בני הנוער כי בעקבות התכנית: "הקשר עם ההורים טוב יותר"; "אני מבין טוב יותר את ההורים ועמדותיהם"; "היחס עם ההורים קרוב יותר"; "אני עוזר לא מי". האמהות הדגישו כי הן קיבלו בתכנית כלים לתקשורת טובה יותר עם הילדים, כי הן חשות מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים וכי הן למדו דרכים לעודד, לחזק ולתמוך בילדיהן. 15
5.4 תרומת התכנית למשתתפים בה שנה שנייה אחת השאלות שעלו במהלך המחקר נגעה להשפעת התכנית על בני הנוער שהשתתפו בה במהלך שנתיים. התכנית הממשיכה לשנה השנייה נקראת "לחיות מתוך הכוח הפנימי", והיא ממשיכה ומעמיקה את התכנים של שנתה הראשונה, תוך שימת דגש משמעותי על חיבור בני הנוער למקורות כוח פנימיים לקראת ניהול חיים של מימוש והגשמה אישית (שחר, 2008). מהשאלונים שהועברו לכלל המשתתפים בתכנית עולה כי 32 בני הנוער (16%) משתתפים בתכנית זו השנה השנייה. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין בני הנוער המשתתפים שנה אחת בתכנית ובין בני הנוער המשתתפים בתכנית שנתיים, ותרומות התכנית היו דומות. עם זאת, יש לזכור כי מדובר במספר קטן יחסית של משתתפים, דבר המקשה על בחינת הבדלים סטטיסטיים. מהראיונות עם המנחים ובני הנוער ניכרת שביעות רצון רבה מהמשכת התכנית לשנה נוספת, ותחושה כי בשנה זו מצליחה התכנית להגיע לתכנים מורכבים יותר ולעבודה מעמיקה יותר הן עם בני הנוער והן עם ההורים. 16
רשימת מקורות בן-אריה, א'; קמחי, מ' (עורכים). 2007. ילדים עולים בישראל 2007. המועצה הלאומית לשלום הילד, המשרד לקליטת העלייה, ירושלים. בן-אריה, א'; צ'רנובלסקי, ד' (עורכים). 2004. ילדים עולים בישראל 2004. המועצה הלאומית לשלום הילד, המשרד לקליטת העלייה, ירושלים. דולב, ט'. 2007. מקבץ נתונים אודות יוצאי אתיופיה בישראל. מסמך פנימי שהוכן בעבור ועדה בין משרדית ברשות מנכ"ל משרד הרווחה ומנכ"ל משרד הקליטה. ג'וינט מכון ברוקדייל, ירושלים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2006. התרבות והספורט, ירושלים. תלמידים עולים במוסדות חינוך תשס"ד. משרד החינוך הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. 2006. התמודדות עם אתגרי קהילת יוצאי אתיופיה בישראל באמצעות שותפות ייחודית. הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, ירושלים. הרצוג, ס'. 1999. "נוער עולה בסיכון: מודל יישובי למניעת סיכון". מניתוק לשילוב 92-84. 9: להב, ח'. 2000. "'נוער בסיכון' - התופעה בפרספקטיבה". מניתוק לשילוב 9-1. 10: לוין, ת'; שוהמי, א'; ספולסקי, ד'. 2003. הישגים בלימודים של תלמידים עולים: ממצאים והמלצות למקבלי החלטות. הגף לקליטת תלמידים עולים ולשכת המדען הראשי, משרד החינוך, ירושלים. ליפשיץ, ח'; נועם, ג'; חביב, ג'. 1998. קליטתם של בני נוער יוצאי אתיופיה: מבט רב-ממדי ראיית בני נוער, אמהות ואנשי מערכת החינוך. ג'וינט מכון ברוקדייל, ירושלים..2008 מנגשה, נ'. 2008. הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. הלאומי של עולי אתיופיה, ירושלים. דיווח רבעוני ינואר-אפריל, הפרויקט סבר, ר'. 2007. נוער העדה האתיופית בישראל - תמונת מצב. עמותת שתיל. שחר, ל'. 2006. תכנית רגישת תרבות למניעת השימוש לרעה באלכוהול וסמים לבני נוער יוצאי אתיופיה והוריהם, דוח מסכם. הוגש מטעם עמותת "אפשר" למפעילי התכנית. שחר, ל'. 2007. תכנית רגישת תרבות למניעת השימוש לרעה באלכוהול וסמים לבני נוער יוצאי אתיופיה והוריהם, דוח מסכם. הוגש מטעם עמותת "אפשר" למפעילי התכנית. שחר, ל. 2008. תכנית רגישת תרבות למניעת השימוש לרעה באלכוהול וסמים לבני נוער יוצאי אתיופיה והוריהם, דוח מסכם. הוגש מטעם עמותת "אפשר" למפעילי התכנית. 17
Harel, Y.; Abdeen, Z.; Habib J. (unpublished). Health Behavior in School-Aged Children (HBSC). Bar-Ilan University. Johnson, K.; Bryant, D.D.; Collins, D.A.; Noe, T.D.; Strader, T.N; Berbaum, M. 1998. "Preventing and Reducing Alcohol and Other Drug Use among High-risk Youths by Increasing Family Resilience". Social Work 43(4): 297-308. Koutakis, N.; Stattin, H.; Kerr, M. 2008. "Reducing Youth Alcohol Drinking through a Parent- Targeted Intervention: The Orbro Prevention Program". Addiction 103:1629-1637. Mengesha, N. 2004. First Mapping Report: Education, Needs and Programs of the Ethiopian Community. Ethiopian National Project, Jerusalem. Myers-JDC-Brookdale Institute. 2001. Integration of Ethiopian Immigration into Israeli Society: Challenges, Programs and Policies, and Future Directions. S-93-01. Myers-JDC-Brookdale Institute, Jerusalem. Werch, C.E.; Papers, D.M.; Carlson, J.M.; Edgemon, P.; Sinder, J.A.; DiClemente, C.C. 2000. "Evaluation of a Brief Alcohol Prevention for Urban School Youth". American Journal of Health Behavior 24:120-131. Wolde, A. 2006. The Integration of Ethiopian Immigrants in Education and the Work: Summary of New Findings. Myers-JDC-Brookdale Institute, Jerusalem (unpublished document). 18