ה' בס"ד 'טועמיה 'לחיות עם הזמן' בשבת קודש פרשת וארא תשע"ו חיים' הרב מרדכי אלון נערך ע"י תלמידים 'לצאת ממצרים בשם הוי"ה' - לסעודה ראשונה שאלות ותשובות פרשת וארא, כמו פרשות רבות בתורה, היא בוודאי המשך ישיר של הפרשה שקדמה לה, פרשת שמות, אך כאן זהו לא סתם המשך. פרשת שמות מסתיימת בשאלה, אולי הקשה ביותר שנשאלה אי פעם כלפי הקב"ה, אשר נותרת עומדת בחלל האויר, מצפה למענה שיגיע - בתחילת פרשתנו. לאחר שתנאי ההעסקה במחנות העבודה בפיתום וברעמסס נעשו קשים עוד יותר משהיו והיחס להנהגה היהודית נמצא בשפל שאין דומה לו, משה רבנו, בלי להתבלבל, אומר לקב"ה את הדברים הקשים הבאים: א -ד נ י, ל מ ה ה ר ע ת ה ל ע ם ה ז ה, ל מ ה ז ה ש ל ח ת נ י?? ומילא זה שנשלחתי ולא הועל תי, ניחא, אבל: 1 ו מ א ז ב את י א ל פ ר ע ה ל ד ב ר ב ש מ ך ה ר ע ל ע ם ה ז ה ו ה צ ל ל א ה צ ל ת א ת ע מ ך 2 זה רק הולך ומחמיר! ובכלל מדוע אתה כבר לא מציל באמת?! לאמיתו של דבר, בסיום הפרשה הקודמת מקבל משה רבנו תשובה חלקית: ע ת ה ת ר א ה א ש ר א ע ש ה ל פ ר ע ה כ י ב י ד ח ז ק ה י ש ל ח ם ו ב י ד 3 ח ז ק ה י ג ר ש ם מ א ר צו אבל, ממשיך משה ושואל, ריבונו של עולם - למה הרעות?? האם השאלה של משה איננה לגיטימית והתשובה היא בעצם: שאלה אינה במקום. אתה עוד תראה איזו הצלה תהיה לעם ישראל', או שיש תשובה אמיתית לשאלה הקשה הזו? הודעתי, לא נודעתי רש"י 4 טוען שעל פי פשוטו של מקרא השאלה היא לגיטימית ויש לה תשובה, בת שתי מילים: ו י ד ב ר א -ל ה ים א ל מ ש ה ו י אמ ר א ל יו א נ י ה'. ו א ר א א ל א ב ר ה ם 5 א ל י צ ח ק ו א ל י ע ק ב ב א ל ש ד י ו ש מ י ה' ל א נו ד ע ת י ל ה ם שמי ה', שם ה'. יו"ד, ואחר כך ה"א, ואחר כך וא"ו, ואחר כך ה"א. זוהי התשובה. וארא אל אברהם, יצחק ויעקב. היה הכל בעולם אבל דבר אחד את שמי ה' 'לא נודעתי להם'. רש"י מסביר הסבר כל כך יסודי: לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי - לא נ כ רתי להם 6 במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה ' לא שלא הודעתי את שם ה'. כמובן שהודעתי אותו במובן של אינפורמציה, אך לא נודעתי - לא ניכרה מידת האמת שלי. הקב"ה שב וחוזר על התשובה הזו לאורך כל הקריאה של 'ראשון'. כך בפסוק שבו ארבע לשונות הגאולה המפורסמות: ו ג ם א נ י ש מ ע ת י א ת נ א ק ת ב נ י י ש ר א ל א ש ר מ צ ר י ם מ ע ב ד ים 7 א ת ם ו א ז כ ר א ת ב ר ית י נו, אז מדוע לא הצלת?!? ל כ ן א מ ר ל ב נ י י ש ר א ל א נ י ה' ו הו צ את י... ו ה צ ל ת י... ו ג א ל ת י... ו ל ק ח ת י... ו יד ע ת ם כ י א נ י ה'... ו ה ב את י... ו נ ת ת י א ת ה ל כ ם מו ר ש ה א נ י ה' ואת זה היה קשה לנו לשמוע ו ל א ש מ עו א ל מ ש ה מ ק צ ר רו ח ו מ ע ב ד ה ק ש ה קשה היה אז, וקשה גם היום. מדוע 'שמי ה'' זו התשובה? כיצד היא עונה לכל השאלות ששאל משה, כולל 'למה הרעות לעם הזה'? מה לא היה בעולם לפני יציאת מצרים, שנתחדש אך ורק בה? מידת אמיתות שלי 5 6 7 8 1 1 2 3 4
מה פירוש המושג אמת, 'מידת אמיתות שלי'? מכירים את הביטוי 'זו האמת שלי, אני לא זז ממנה'...? אמת, בהגדרתה המקראית, היא דבר שלא יכול להשתנות. 'שפת אמת תכון לעד'. 9 אמת מתחילה באות הראשונה של האל"ף-בי"ת ומסתיימת באות האחרונה, היא מקיפה הכל ומבקשת להיות שזורה בכל אורחותיו של האדם בלי לזוז מילימטר. אבל האדם הוא מוגבל - אני עומד בדברים מסוימים, מצליח להתמודד בסיטואציות כאלה, אבל יתכן שכשיגיעו אחרות אני פתאום אתמוטט, מי אמר שבמצב שונה אצליח לעמוד? האדם חי בתוך מ יצרים - אך לאו דווקא במובן השלילי. עובדת היות האדם חי בגבולות מעוגנת בבסיס המערכת האנושית כולה. אנו יצורים מוגבלים, וככאלה אנו חיים בתוך המיצרים שלנו, כל אחד ומיצריו הוא. מיצרים יכולים להיות בכל מיני מובנים. יש 10 מ צרים של רוע, יש מ צרים של אלילות, ובחסידות אף מתחדש מושג שנשמע משונה, אשר נקרא: 'מ צרים ד קדושה'. מצרים? קדושה? מדוע לצאת ממ יצרים קדושים? ובכן כן, יש מ צרים שהיא כל כולה טומאה ורוע. אבל יש את המ צרים שאומרת לי 'אלו המ יצרים שלך, וכאן תסתדר'. היא משכנעת אותי שאני לגמרי בסדר, אבל אם פתאום יערערו אותי ויעבירו אותי למקום אחר - שם אני כבר לא אוכל להסתדר. לפעמים הקב"ה מגלגל אותנו עד למצרים שלנו למטה למטה, רק כדי להוציא אותנו משם ולגלות שבתוך תוכנו ישנו שם ה'. 'ה' (הוא) א-להינו, ה' אחד!' אינני יודע מה פירוש שם הוי"ה. זהו שם שלא נקרא. אני יודע דבר אחד: האותיות שמרכיבות אותו יוצרות את המילים היה, הווה ויהיה גם יחד. גם אצלי, להבדיל, יש היה, הווה ויהיה, אך הם משתנים על פי מזג האוויר ומזג האווירה. אצל הקב"ה הם במילה אחת. בלי שינויים ובלי מצבי רוח. 11 היה, הווה ויהיה בתיבה אחת זה רק הוא. ערב ובוקר בכל יום תמיד, קורא יהודי בקול גדול: ש מ ע 12 י ש ר א ל ה' א -ל ה ינו ה' א ח ד בפסוק הקצר הזה, באמירה הברורה הזו מבטא יהודי את כל מידת האמת שלו, זו שלמעלה מהמיצרים, זו שלא תשתנה לנצח. באמרית הפסוק הזה אני אומר לעצמי: שמע, ישראל! אתה / את יעקב, דינה, ראובן, שרה ודני אנחנו ישראל. הא-ל שורר בקרבך. כך כבר גילה המלאך ליעקב כשהוא נכנע בפניו, 13 כניעה שנתנה לנו, כל אחד ואחת מאיתנו, את השם ישראל. ובכן ישראל, יקירי, דע לך שה' הוא א-להינו. פירוש המילה א-להים בעברית פירושו כוח. 14 ומה מקור כוחנו?, מה מקור א-להינו? הוי"ה. השם הזה, יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, האמת שלא משתנה לפי מצב הרוח, הוא כוחנו האמיתי. במשך כל ההגדה שאנו אומרים בליל יציאת מצרים, בליל הסדר, אנו סובבים סביב ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. כל ילד, גם אני, יכול וצריך להגיע בלילה הזה להרגשה שהוא יצא עתה ממצרים ממש. אבל אני לא במצרים עכשיו! אני ברוך ה' בארץ ישראל, בביתי, עם משפחתי... הוא בכלל לא מרגיש מצרים. צודק, אבל 'והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... אני ה'!' אתה יכול להיות בעבר, בעתיד ובהווה! להיות גם כאן וגם במצרים בלילה אחד. 'יציאת מצרים דקדושה' מהי יציאת מצרים 'דקדושה'? לפעמים אני כל כך נח על זרי הדפנה של המקום הטוב שלי - המקום הטוב בבית הכנסת, המקום הטוב במעשי החסד שאני עושה, המקום הטוב במעט הכבוד שיש לי, בתורה ובמצוות - באמת מקום טוב, אבל אם פתאום יתנו לי איזה 'פליק' ואני אחטוף מכה?... אוי ואבוי מה שיקרה. אתם יודעים בשביל מה באה מכה כשצריך? כדי ש'שמי ה' נודעתי' ששם ה' יוודע בתוכך, בתוכנו. יתכן, כמו שפותחת הפרשה שיש בנו כבר מעין אברהם, יצחק ויעקב יש באדם משהו מהחסד של אברהם, משהו מהמידות של האבות, אבל אם תערער אותו, כשפתאום תתרגש עליו מכה, כשכמו יעקב נאלץ פתאום לרדת למצרים עם כל מה שיש לו, עם כל הילדים והרכוש, כיצד הוא לא יתרסק, חלילה? שם ה', זה כל הסיפור. זה לא ייאמן - מה אומר הקב"ה למשה ולנו אתה שואל למה 'הצל לא הצלת את עמך'?? כל נפילה כזאת, כל מכה כזאת, היא כדי שאתם עצמכם תהיו בסוף שם ה'.. בעולם משתנה, שמי ה', נשאר קבוע - ה'פיקס-פוינט', הנקודה הזו הולכת, מתוודעת ונודעת בנו. לכן ירדנו כל כך למטה, לכן 'שמעתי את נאקת בני ישראל' ולכן עוד אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. יציאת מצרים היא מושג שלם הרלוונטי בכל רגע, ושנזכה מהרה לגאולה שלמה ממיצרינו בקרוב. אני ה'. 9 10 11 X X X 14 2 12 13
'מגילת יוחסין של אדם וערכים' - לסעודה שניה עצירה בשיא המתח... הקריאה של 'שני' בפרשת וארא נראית כמו הפסקה ל'פריקת מתח'. הרי המתח בשיאו - אהרון ומשה כבר מיועדים ו'מוכוונים משימה' כפי שהסתיימה 'קריאת ראשון': ו י צ ו ם א ל ב נ י י ש ר א ל ו א ל פ ר ע ה מ ל ך מ צ ר י ם ל הו צ יא א ת ב נ י 15 י ש ר א ל מ א ר ץ מ צ ר י ם אנחנו כבר מחכים קצרי רוח לראות את המטה הנהפך לתנין, את החרטומים המשכנעים את פרעה, את עשר המכות... ופתאום 'הפסקה מתודית'. מילא היה זה משהו 'מעניין' אבל, במרכאות כפולות ומכופלות, כזה שיעמום? מה שייך כאן, באמצע המתח, לספר לנו על הייחוס של משה ואהרון? מגילת היוחסין מתחילה בראשי בית האבות לראובן ושמעון ורש"י מיד נחלץ להסביר: מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן 16 ואנחנו ממשיכים ושואלים: גם אם לא באו ראובן ושמעון אלא לייחס את משה מדוע עצם הייחוס חשוב בכלל, ועל אחת כמה וכמה - מדוע כאן? ישנה משימה אדירה שמחכה שמשה ואהרון יתחילו בה, צריך להושיע את העולם מפרעה, עוד רגע יגדיר הקב"ה את משה 'כא-להים' בפני פרעה, המלך החושב את עצמו לכל-יכול, אבל עכשיו חשוב לספר על הסבתא ועל בני הדודים...?? 'סיפורי סבתא' נניח, גם אם לא לחלוטין הבנו מדוע, שיש חשיבות ליחס את משה ואהרון בשלב זה דווקא. אך הייחוס כאן מעורר שאלות נוספות. הוא ארוך ומפורט מכל ייחוס אחר שאנו מכירים בתורה, ונוסף על האריכות ישנם עוד כמה מאפיינים ששונים מהותית מכל ייחוס אחר שמתואר בתורה - לרוב, מוזכר רק שם האבא. 18 כך ברשימת כל הדורות מאדם ועד אברהם, 17 כך בבני יעקב וכך תמיד. היהדות נקבעת על פי האמא והייחוס על פי האבא. לעומת זאת, כאן התורה כל כך טורחת להרחיב ולתאר על שלוש נשים בשושלת: ו י ק ח ע מ ר ם א ת יו כ ב ד ד ד תו לו ל א ש ה... 19 ו י ק ח א ה ר ן א ת א ל יש ב ע ב ת ע מ ינ ד ב א חו ת נ ח ש ו ן לו ל א ש ה... ו א ל ע ז ר ב ן א ה ר ן ל ק ח לו מ ב נו ת פ ו ט יא ל לו ל א ש ה האמא של משה, אהרון ומרים, אשתו של עמרם. האמא של אלעזר, אשתו של אהרון והאמא של פינחס, אשתו של אלעזר. איך אמרנו זו פרשה 'משעממת'... אולם כשיש פרשה שנראית לנו משעממת, צריך לדעת שבה נמצא הבסיס של הכל. זאת הכניסה לסיפור גאולת ישראל בידי משה ובידי משה ואהרון, וככזאת עלינו להבינה. חשיבות הייחוס 'אדם' נולד לשם מה מייחסים? מהי חשיבותו של הייחוס? בודאי, חשוב לדעת את ה'משפחולוגיה', מי בא ממי ומי אחיו וילדיו. זה נכון, אבל הדבר הראשון והעיקרי שעומד בבסיס הייחוס הוא ההבנה שמדובר כאן בבני אדם. בני אדם שכמו כל בני האדם נולדו, ויש להם אבא ואמא ודודים ודודות, ובני דודים וילדים. אתם יודעים מדוע כל כך חשוב לזכור את זה? הנה, רק בסוף השבוע האחרון (סוף השנה הלועזית) עוד היה מספר מועט, אולי מועט 'פלוס', של אנשים שחגגו בחצות או משהו כזה את יום ההולדת של איזשהו איש שלא בדיוק נולד, והאמא שלו הייתה רוח הקודש והאבא שלו, נו לא משנה... אתם זוכרים את הסיפור? אנחנו מבינים כיצד הופכים אדם לא-לוה? זה הרי מדהים. המשפט הבא שיגיד הקב"ה למשה מיד לאחר הייחוס יהיה: 20 ו י אמ ר ה' א ל מ ש ה ר א ה נ ת ת יך א -ל ה ים ל פ ר ע ה בין א-להים לאהרון, בין א-להים לפרעה, מופיע איש בשר ודם. והתורה מפרטת - הנה כך הוא נולד, הנה אביו והנה אמו והנה יחסי המשפחה ביניהם, הנה בני דודיו ויחסי המשפחה ביניהם. זוהי דרכה של התורה הקדושה שבסיומה תספר בפירוט על קבורתו של האיש הזה. הוא נולד, הוא מת, ולאחר שהוא מת איש לא יי דע את קבורתו מסיבה ברורה: כדי שלא יהו ישראל הולכים ומניחים שם בית המקדש ומזבחים 21 ומקטרים שם כדי שלא יעשו ממשה א-להים. להאמין בה', להאמין בעבדו 15 19 20 21 3 16 17 18
בעוד כמה חודשים, יעמדו ישראל ויראו את מצרים טובעים בים לעיניהם ובטרם יפצחו בשירת הים האדירה יבוא משפט אחד קצר: ו י יר או ה ע ם א ת ה' ו י א מ ינו ב ה' 22 ו ב מ ש ה ע ב ד ו איזו עוצמה! להאמין בה' ובמשה, ולא להתבלבל לרגע יש ה' ויש את עבדו. הם האמינו באמונה שלמה בה' והאמינו באמונה שלמה שמשה הוא לא א-לוה אלא עבד, איש א-להים, בשר ודם. שאף אחד לא יכעס, אבל הם לא התחילו לשיר 'אריק מלך ישראל'. תבדקו בהקלטות... משה הוא בשר ודם שנעשה מזה איש א-להים. זה דבר פלאי, אבל הפלא הזה הוא רק החלק הראשון של פרשת היוחסין ה'משעממת' הזו. 23 מגילת היוחסין מגילת החינוך לייחוס יש מטרה נוספת. ייחוס אמיתי בא לתאר מאיזה עולם נולד ילד, אילו הורים, בעלי אילו מידות ועוצמות הם הוריו של ילד כזה או אחר. בפרשת הייחוס הזו, באופן חריג ויחיד, מובאות, כפי שהזכרנו, שלוש אימהות. אז מה נתנו עמרם ויוכבד למשה ולאהרון, העומדים בעוד כמה רגעים לעמוד לפני פרעה מלך מצרים? מכל הרשימה הארוכה והלא-מוכרת שלפנינו, עמרם ויוכבד הם היחידים שעליהם כבר מסופר. 'וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי'. 24 וחז"ל אומרים שם: מה יש כאן אצל עמרם ויוכבד? כמדומני שצריך לשאול -מה אין: יש כאן מסירות נפש, ויש כאן ענווה של הקשבה וצניעות של הכלה. איש לא צעיר שב ולוקח את אשתו, גם היא כבר לא ילדה, בעצת בתו בת השש. מהחתונה הזו, של המנהיג הענו והמיילדת המופלאה שעוצרת את אינתיפאדת התינוקות גם במחיר סכנת נפשות, נולד בעולם משה. כך מופיעות כאן אימהותיהם של אלעזר ושל פנחס. שניהם, בהמשך התורה, יידרשו לעמוד במסירות נפש עצומה במלחמת מדין ובמלחמות נוספות. שניהם יצטרכו, באיזשהו אופן, למלא את מקומו של משה מול העם. בשביל ייחוס כזה צריך אבא ואמא, את שניהם גם יחד. הוא אשר דיברנו. את סיפור הושעת העולם פותחת מערכת יוחסין. היא מתארת בראש ובראשונה אדם והיא מבקשת להדגיש לא כי הוא בכור בשבטו, לא כי הוא בכור במשפחתו, הוא אדם שנולד מאבא ומאמא שהנחילו לו את מה שהביא אותו להגיע, בעבודה קשה - לענווה ולביטול שלא היו ולא יהיו כמותן. זהו משה. הוא אהרון ומשה, הוא משה ואהרון. שניהם גם יחד, 'הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים'. 26 כיון שגזר פרעה ואמר "כל הבן הילוד..." אמר עמרם: ולריק ישראל מולידים?? מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו... עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: גזרתך קשה משל פרעה... עמד הוא והחזיר את אשתו, 25 עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם מרים שבאה ואמרה לאביה: 'אבא! גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות'. נכון שלמרות כל ההסברים זה נשמע בכל זאת חוצפה, ככה מדברים לאבא?? 'אתה יותר גרוע מפרעה'?? נדמה לי שמרים אומרת כאן דבר אחר לחלוטין: 'אבא, גזרתך הקשה, שבוודאי היא נובעת מעולם שלם המלא תוכן, היא משל פרעה, היא מבית מדרשו, היא מגיעה מאותה אסכולה הסוברת שאנו שליטים בעולם, שבכוחנו להחליט מי יחיה ומי ימות, שאנחנו א- להים, שופטים ומתערבים... רק שאצלך היא הגיעה מתוך בית המדרש, אני משוכנעת בזה. אבל דע לך אבא, בעיניים של ילדה קטנה בת שש הגזרה הזו היא משל פרעה'. 26 4 22 23 24 25
'לדבר עם פרעה שלי' - לסעודה שלישית והרי החדשות הישנות... קריאת 'שלישי' של וארא היא פרשיה קצרה מאד, 'עיכוב אחרון', אולי 'ישורת אחרונה' בישראלית מודרנית, לפני בוא משה ואהרון לדבר עם פרעה ולהתחיל בפועל את יציאת מצרים. גם כאן, כמו בפסוקים שמתחילים את הפרשה, לא ברורה ההתעכבות הנוספת ולא מובן הצורך שבה. למשה יש עוד שאלה אחת ואחרונה לקב"ה. שאלה שנשמעת תמוהה כי אנחנו מרגישים שכבר שמענו אותה לא פעם... 'רבונו של עולם, הבנתי שאני הולך עכשיו לפרעה אבל יש לי 'בעיה' קטנה': ו י אמ ר מ ש ה ל פ נ י ה' ה ן א נ י ע ר ל ש פ ת י ם ו א יך י ש מ ע א ל י 27 פ ר ע ה איך אומרים הילדים? 'בסרט הזה כבר היינו...', מה חדש? הרי במעמד הסנה כבר טענת: 28 כ י כ ב ד פ ה ו כ ב ד ל ש ו ן א נ כ י מה התווסף כאן שבגללו משה רבנו שוב מעלה את הבעיה הזו? פה או מתורגמן? תשובתו של הקב"ה, לעומת זאת, שונה בתכלית מהפעם הקודמת. בסנה, על הטענה 'כבד פה וכבד לשון אנכי' נתן הקב"ה למשה 'שיחת מוסר' שלמה: מ י ש ם פ ה ל א ד ם או מ י י ש ו ם א ל ם או ח ר ש או פ ק ח או ע ו ר ה ל א א נ כ י ה', וע ת ה ל ך ו א נ כ י א ה י ה ע ם פ יך 29 27 28 29 כאן הקב"ה משיב בתכנית פעולה סדורה, שמחייבת הבנה: א ת ה ת ד ב ר א ת כ ל א ש ר א צ ו ך ו א ה ר ן א ח יך י ד ב ר א ל פ ר ע ה 30 ו ש ל ח א ת ב נ י י ש ר א ל מ א ר צו מעניין שאונקלוס לא מתרגם שאהרון יהיה לך 'לפה' אלא למתורגמן, כלומר הוא לא ידבר במקומך, כפי שהבנו מהדיון הקודם בסנה, כי אם יתרגם אותך. מדוע נדרש משה רבנו לתרגום שכזה? רש"י מסביר כך: פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעת מפי ואהרן אחיך 31 ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה ובכן, כך יהיה המבנה: אתה תדבר פעם אחת בלבד את מה שאני אומר אליך בדיוק. כלומר אתה תחזור בדיוק על הדברים כפי שקיבלת בלשון הקודש. פרעה לא יבין ולו מילה אחת. אתה צריך לעמוד שם ולהביא את האלוקות בדיוק כפי שהיא, כמו שליח המבצע את שליחותו. רק אח"כ, אהרון יתרגם את הדבר - 'ימליצנו ויטעימנו' באזני פרעה. ה'זכות' של פרעה יוצא פה דבר מעניין מאד. מה פשר החידוש המופלא הזה, שפרעה זוכה כך לקבל את דבר ה' ממש כפי שהוא, אלוקות גמורה שמופיעה דרך משה, כשזה בכלל לא עוזר לו? הוא הרי לא יבין שום דבר! אגב, ל'זכות' הזו שזוכה לה פרעה, אפילו עם ישראל לא יזכה... הרי איתם ידבר אהרון בלבד! נדמה לי שיש כאן דבר פלאי וכדי להבין אותו צריך הקדמה קטנה. כשהיינו ילדים נהגנו לשיר 'פרעה בפיג'מה באמצע הלילה'... נכנס לנו לראש שפרעה הוא מלך משוגע מפעם, שמעלה אבק על מדפי ההיסטוריה, וזהו, גמרנו איתו. צריך לשנות את ההסתכלות - כשאנחנו מדברים על פרעה אנחנו מדברים על פרעה שנמצא כאן, היום, חי ונושם ובועט בתוכי ומצריך התמודדות פנימית, לעיתים קשה. רק בהבנה כזו נוכל לגשת לבירור העניין. 'ערל שפתיים', לא 'כבד פה' פתחנו בכך שלכאורה לא השתנה שום דבר ממעמד הסנה ועד עכשיו, ומדוע, אם כן, חוזר משה על טענה שכבר זכתה למענה יותר מפעם? האמת היא שהשתנה ועוד איך. פרעה של הסנה הלך והתעצם. 'מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה', הגזירות השתדרגו, הנוגשים אצים ורצים, שוטרי ישראל מוכים, המצב נהיה הרבה יותר חמור. פרעה הולך ומעמיק את הרשע בעולם 32 לכדי עוצמה של רוע שטרם נראתה. בפי חז"ל נקרא המצב הזה: רשע שהשעה משחקת לו וכשהשעה משחקת לו, מסבירים חז"ל במקום, גם הצדיק כבר לא יכול, חלילה, לחלץ את עצמו ואת עצמנו מהר שע הזה, כי הוא יונק מכאלה מקומות של טומאה, מקליפות ר שע כל כך גדולות והיניקה הזו הולכת ומתגברת, הולכת ומעמיקה עד שהדבר היחיד שיעזור זו אלוקות ממש שתעמוד מולו ותהרוס את הרוע הזה מהשורש. הסיפור של פרעה הוא לא היסטוריה, 'זה קרה היום בבוקר'... 32 5 30 31
בא הקב"ה למשה ושואל האם יש עוד בעיה עכשיו, ומשה רבנו עונה לו שמשהו מהותי השתנה. 'פעם אמרתי', אומר משה, 'שאני 'כבד פה וכבד לשון', שדיבורי כבד עלי. אז אמרת לי שתעזור לי בדיבור ואהרון יהיה לי לפה. זה היה הנושא במעמד הסנה. אבל עכשיו שמתי לב שקרה לי משהו חדש לגמרי אני 'ערל שפתים' לגמרי!'. כבדות פה פירושה שאני יכול לדבר, אך הדיבור קשה. הביטוי 'ערל שפתים', ממש כמו הערלה האוטמת, פירושו: אין לי דיבור בכלל! אתה תדבר! האדמו"ר הזקן מסביר כל כך עמוק מה היא כבדות הפה של משה וממילא מה היא ערלות השפתיים שממנה הוא 'סובל'. זה לא תיאור פיזי סתמי, והפתרון של הקב"ה הוא בודאי לא Speech,'therapy' ריפוי בדיבור, חלילה. כבדות הפה של משה נובעת מענקיות, מהגובה הכל-כך עליון שבו הוא נמצא. 33 כיון שמשה הוא כזה אלוקי ועליון ממילא קש ה עליו עד מאד התקשורת כאן למטה, אפילו עם בני ישראל. זהו עומק הקל-וחומר שמציג משה 'הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה': א ם ע ם בני ישראל הקדושים, בני אברהם יצחק ויעקב, אני בקושי מצליח לתקשר, אז עם פרעה, הרשע המרושע, השייך למקום התחתון ביותר של המציאות איך אוּכל לדבר?? אבל עכשיו, נו, זה כבר סיפור אחר. אני לגמרי 'ערל שפתים'. המציאות נעשתה אפילו עוד יותר נמוכה משהייתה, ואני בזיכוך שלי התעליתי עוד. כעת המרחק הזה הוא כבר לא 'כבדות פה' שניתן להתגבר עליה, המרחק הזה יוצר אוטם, חסימה של ממש. הקב"ה עונה למשה שהוא צודק. אתה פשוט תעמוד שם, ואתה תדבר. הרבי מליובאוויטש זיע"א מסביר בפשטות 'אתה תדבר' איננו רק ציווי, זוהי מעין ברכה. אתה פשוט תדבר. אתה תעמוד ואתה תגיד מילה במילה, אלוקות מפורשת. פרעה לא יבין מילה, הוא לא זקוק להבין ממך את המילים, הרי בשביל זה יש את אהרון שיתרגם ויהפוך את הדיבור האלוקי למילים מדוברות. אותך צריך לא בשביל אינפורמציה, אותך צריך כדי שהוא יראה צדיק אמת. כדי שהוא יראה אלוקות. זה הדבר היחיד שיוכל בסוף להכניע את הקליפה שלו, זה מה שישבור אותו. מול פרעה שהולך ומידרדר למחוזות נמוכים צריך שיעמוד משה. אחרת אין שום סיכוי. תעצומות עד שעם כל הרצון הטוב, רצון פנימי ואמיתי ככל שיהיה, אני לא מצליח בכלל להכניע אותו. ואז צריך משה, אין פתרון אחר. צריך את האלוקות הזאת שמופיעה בדמות כל כך מופלאה שפשוט 'מדברת אותה' ובכוחה להכניע כל פרעה שיהיה. אתם יודעים מדוע בני ישראל, להבדיל, היו 'מסתפקים' בדיבורו של אהרון? כי אנחנו 'מאמינים בני מאמינים'. עם ישראל יודעים שמה שהם מקבלים מאהרון בתורה שבעל-פה זו האמת לאמיתה. כדי להכניע את פרעה הרשע צריך לעמוד משה שכבר הגיע להיות 'ערל שפתים' ממש, ושינצח את המציאות הזו של פרעה בעולם. בימים ההם - ובזמן הזה. רק אחרי הבירור הזה יגיעו משה ואהרון אל פרעה והגאולה תתחיל להתרחש בעולם המעשה. יציאת מצרים תלך ותפציע עד שתופיע במילואה. ניתן לקבל את הדף השבועי ישירות לתיבת המייל כל שבוע, כמו-כן ניתן לקבל כל יום שיעור קצר של הרב אלון בפרשה ("מה-למעלה-היום בפרשה") דרך הוואטסאפ. להרשמה נא לשלוח שם וכתובת מייל/מס' נייד למייל: hithabrut613@gmail.com פרטים נוספים על שיעורי הרב באתר www.hithabrut.org וכן בפייסבוק (ארגון התחברות). Parshat Hashavua by Rav Elon in English: Details via the above email and website. פרעה עכשיו פרעה הוא לא רק פרעה מההיסטוריה, הוא קיים לעיתים גם אצלי, ממש כאן ועכשיו. לפעמים הקליפה כל כך מתעצמת, היצר גד ל בלי עצירה. לפעמים אני מרגיש שפרעה מקבל כאלה 33 6