Behar Torah Study Packet (Plaut pp. 946-48) Shabbat May 14, 2022 Leviticus 25:1-7: א ו י ד ב ר י ה ו ה א ל מ ש ה ב ה ר ס ינ י ל אמ ר: ב ד ב ר א ל ב נ י י ש ר א ל ו א מ ר ת א ל ה ם כ י ת ב א ו א ל ה א ר ץ א ש ר א נ י נ ת ן ל כ ם ו ש ב ת ה ה א ר ץ ש ב ת ל יה ו ה: ג ש ש ש נ ים ת ז ר ע ש ד ך ו ש ש ש נ ים ת ז מ ר כ ר מ ך ו א ס פ ת א ת ת ב וא ת ה: ד וב ש נ ה ה ש ב יע ת ש ב ת ש ב ת ון י ה י ה ל א ר ץ ש ב ת ל יה ו ה ש ד ך ל א ת ז ר ע ו כ ר מ ך ל א ת ז מ ר: ה א ת ס פ יח ק צ יר ך ל א ת ק צ ור ו א ת ע נ ב י נ ז יר ך ל א ת ב צ ר ש נ ת ש ב ת ון י ה י ה ל א ר ץ: ו ו ה י ת ה ש ב ת ה א ר ץ ל כ ם ל א כ ל ה ל ך ול ע ב ד ך ו ל א מ ת ך ו ל ש כ יר ך ול ת ו ש ב ך ה ג ר ים ע מ ך : ז ו ל ב ה מ ת ך ו ל ח י ה א ש ר ב א ר צ ך ת ה י ה כ ל ת ב וא ת ה ל א כ ל: The Eternal One spoke to Moses on Mount Sinai: Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a Sabbath of the Eternal. Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. But in the Seventh Year the land shall have a Sabbath of complete rest, a Sabbath of the Eternal One: you shall not sow your field or prune your vineyard. You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. But you may eat whatever the land during its Sabbath will produce you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield. Commentary of ibn Ezra (Rabbi Abraham ibn Ezra 1091/92-1167): בהר סיני. אין מוקדם ומאוחר בתורה וזו הפרשה קודם ויקרא וכל הפרשיות שהם אחריו כי הדבור בהר סיני ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ וכאשר אמר על העריות כי בעבור תקיא הארץ אותם כן אמר בפרשת אם בחקתי על שבתות הארץ והזכיר בתחלה פי השבתות:
1. On Mount Sinai. The Torah is not written in chronological order. Chronologically, this section precedes the beginning of the Book of Leviticus, where God, Called to Moses and spoke to him from the Tent of Meeting. (1:1) This passage was spoken on Mount Sinai, after which the Covenant was made; this is the Covenant described in Ch. 26. It is recorded at this point in the Torah to unite it with the other commandments of Leviticus on which their continued occupation of the land was conditioned. Just as failure to observe the regulations about sex would result in their being spewed out of the land, so too Ch. 26 says that failure to observe the Sabbatical Year would result in their being expelled from it. The rules about the Sabbatical Year are given here. ולבהמתך. שהיא ברשותך: ולחיה. שאיננה ברשותך: 7. Your cattle. Which are in your control. And the beasts. Which are not under your control. Commentary of Abarbanel (Don Isaac Abarbanel (1437-1508): 2. A Sabbath of complete rest, a Sabbath of the Eternal One. As Nahmanides wrote, the six days of creation allude to the duration of the Earth, For a thousand years in Your sight are like yesterday when it is passed. (Ps. 90:4) The world will last for 6,000 years and in the Seventh Thousand there will be a ceasing, when, The heavens shall be rolled up like a scroll, (Is. 34:4) just as a man reads a scroll, rolls it up opens it again to read, and rolls it up again. The many sevens throughout the Bible hint at this, as does the Sabbatical Year. But the final end of everything is symbolized by the Jubilee Year, after Seven Sabbatical Cycles, when the upper and lower worlds alike, matter and form, all revert to nothingness, as they were before creation. This is exactly what Nahmanides thought: I don t know why he felt he had to be so mysterious about it. Commentary of Gersonides (Rabbi Levi ben Gershom 1288-1344): 5. You shall not reap the aftergrowth of your harvest. You shall not reap as the reapers do, all at once; you may only reap and gather little by little, as necessary, and so that others will also have the opportunity to do so.
ת ) Commentary of Rashi (Rabbi Shlomo ben Yitzhak: 1040-1105): הא ת ס פ י ח ק צ יר L. א פ לּוּ א ז ר ע תּ הּ ו ה יאצ מ ח המ ןה זּ ר עשׁ נּ פ לבּ הּבּ ע ת ה קּ צ יר, הוּא ק רוּי 'ס פ יח ': א ת ק צוֹר. ל ה יוֹת מ ח ז יק בּוֹ כּ שׁ א ר ק צ יר, א לּ א ה פ ק ר י ה י ה ל כּ ל: נ ז יר L. שׁ ה נ ז ר תּ ו ה פ ר שׁ תּ בּ נ י א ד ם מ ה ם ו א ה פ ק ר תּ ם: א ת ב צ ר. אוֹת ם א ינL בּוֹצ ר,א לּ אמ ן ה מּ פ ק ר "כ שם ג): 5. You shall not reap. That is, you may not claim possession of it as you would an ordinary harvest; it is considered free for all. The aftergrowth of your harvest. The aftergrowth refers to what has sprung up from the seeds that fell to the ground during the harvest, even though you yourself did not sow the field. Even this you shall not reap. ו ו ה י ת השׁ בּ תה א ר ץ ו גוֹמ ר.א ף ע לפּ י שׁ א ס ר תּ ים ע ל יL, א בּ א כ יל ה ו אבּ ה נ א ה א ס ר תּ ים, א לּ א שׁ øא ת נ הוֹג בּ ה ם כּ ב ע ל ה בּ י ת, א לּ א ה כּ ל י ה יוּ שׁ ו ים בּ הּ, א תּ ה וּשׂ כ יר L ו תוֹשׁ ב L: 6. You may eat whatever the land during its Sabbath will produce. I do not forbid you to eat it or otherwise benefit from it. What I am forbidding you is to treat it as if you owned it. Rather, everyone should be equal with respect to it you and the laborers alike. Moreover, as with the grapes, you are specifically to eat sabbatical produce not produce that you try to keep as your own possession. Leviticus 25:8-12: ח ו ס פ ר ת ל ך ש ב ע ש ב ת ת ש נ ים ש ב ע ש נ ים ש ב ע פ ע מ ים ו ה י ו ל ך י מ י ש ב ע ש ב ת ת ה ש נ ים ת ש ע ו א ר ב ע ים ש נ ה: ט ו ה ע ב ר ת ש ופ ר ת ר וע ה ב ח ד ש ה ש ב ע י ב ע ש ור ל ח ד ש ב י ום ה כ פ ר ים ת ע ב יר ו ש ופ ר ב כ ל א ר צ כ ם: י ו ק ד ש ת ם א ת ש נ ת ה ח מ ש ים ש נ ה וק ר את ם ד ר ור ב א ר ץ ל כ ל י ש ב יה י וב ל ה וא ת ה י ה ל כ ם ו ש ב ת ם א י ש א ל א ח ז ת ו ו א י ש א ל מ ש פ ח ת ו ת ש ב ו: יא י וב ל ה וא ש נ ת ה ח מ ש ים ש נ ה ת ה י ה ל כ ם ל א ת ז ר ע ו ו ל א ת ק צ ר ו א ת ס פ יח יה ו ל א ת ב צ ר ו א ת נ ז ר יה : יב כ י י וב ל ה וא ק ד ש ת ה י ה ל כ ם מ ן ה ש ד ה ת אכ ל ו א ת ת ב וא ת ה: You shall count off seven weeks of years seven times seven years so that the period of seven weeks of years gives you a total of forty-nine years. Then you shall sound the Shofar loud; in the Seventh Month, on the tenth day of the month the Day of Atonement you shall have the Shofar sounded throughout your land and you shall hallow the Fiftieth Year. You shall proclaim release
ת ) throughout the land for all its inhabitants. It shall be a Jubilee for you: each of you shall return to his holding and each of you shall return to his family. That Fiftieth Year shall be a Jubilee for you: you shall not sow, neither shall you reap the aftergrowth or harvest the untrimmed vines, for it is a Jubilee. It shall be holy to you: you may only eat the growth direct from the field. Commentary of Rashi: ט בּ יוֹם ה כּ פּ ר ים.מ מּ שׁ מ עשׁ נּ א מ ר "בּ יוֹם ה כּ פּ ר ים" א ינ י יוֹד ע שׁ הוּא בּ ע שׂוֹר ל ח ד שׁ, א ם כּ ן ל מּ ה נ א מ ר "בּ ע שׂוֹר ל ח ד שׁ", א לּ א לוֹמ ר לL, תּ ק יע ת ע שׂוֹר ל ח ד שׁ דּוֹח ה שׁ בּ תבּ כ לא ר צ כ ם, ו א ין תּ ק יע ת ר אשׁה שּׁ נ ה דּוֹח השׁ בּ תבּ כ לא ר צ כ םא לּ א בּ ב ית דּ יןבּ ל ב ד "כ שם ה): 9. On the tenth day of the month the Day of Atonement. Don t I know that the Day of Atonement occurs on the 10th Day of the month? The point is to tell you that sounding the horn the Shofar supersedes the Sabbath throughout the land. But on Rosh Hashanah, the First Day of the month, the Shofar may not be sounded on the Sabbath anywhere but in the Rabbinic Courts. Commentary of Nachmanides (Rabbi Moshe ben Nachman: 1195?-1270): ט ביום הכיפורים. והנה הרב מפני בקיאותו בתלמוד והכל לפניו כשולחן ערוך, אינו חושש וסותם הברייתות, והן מטעות לשאר בני אדם. שידוע הוא וברור בגמרא (ר"ה כט:), כי התקיעות כולן, של ראש השנה ויום הכפורים ואפילו של רשות, מותרות הן בשבת לפי שהיא חכמה ואינה מלאכה, ותוקעין היו בדין תורה בשבת של ראש השנה ושל יום הכפורים בכל מקום: וענין התקיעה בבית דין, תקנת רבן יוחנן בן זכאי היא משחרב בית המקדש, לפי שגזרו בה מפני שהכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, והתיר לנו רבן יוחנן בן זכאי בבית דין בלבד, ואין לזה עיקר בענין הכתוב כלל. ומה שהזכירו (בת"כ פרשה ב ה) תקיעה בעשור דוחה שבת, לומר שהיא נעשית בכל יום הכפורים, כי הדחיה ביום הכפורים שחל להיות בשבת ושחל להיות בחול אחת היא, שיום הכפורים כשבת לכל מלאכה בין להוצאה בין לכל המלאכות: ומכל מקום רצה הרב ללמדנו שתקיעת שופר ביום הכפורים נעשית בכל מקום:
9. On the tenth day of the month the Day of Atonement. See Rashi s comment. You must understand that, with his tremendous expertise in Talmud which is all laid out before him like a set table Rashi simply stated this conclusion without realizing that he might mislead lesser mortals. But there is a clear, well-known statement in the Talmud that blowing the Shofar on New Year s, on the Day of Atonement, or even just because you wish to do so is permitted on the Sabbath. For blowing the Shofar is a skill, not a task. Originally in perfect agreement with Jewish Law, they would blow the Shofar on New Year s and the Day of Atonement (when they fell on the Sabbath) everywhere. R. Johanan ben Zakkai s ruling that it should only be blown (in those circumstance) in the Rabbinic Courts was instituted after the destruction of the Temple, based on the fear that someone would violate the Sabbath by carrying the Shofar to someone who would teach him how to blow it. But this ruling has no basis whatsoever in the text. After all, the blowing the Shofar on the Day of Atonement involves superseding the prohibition even when the Day of Atonement falls on weekday, since with regard to carrying every Day of Atonement is like a Sabbath. In any case, Rashi wished to teach us that the Shofar is blown on the Day of Atonement in every location. Leviticus 25:13-17: יג ב ש נ ת ה י וב ל ה ז את ת ש ב ו א י ש א ל א ח ז ת ו: יד ו כ י ת מ כ ר ו מ מ כ ר ל ע מ ית ך א ו ק נ ה מ י ד ע מ ית ך א ל ת ונ ו א י ש א ת א ח יו: טו ב מ ס פ ר ש נ ים א ח ר ה י וב ל ת ק נ ה מ א ת ע מ ית ך ב מ ס פ ר ש נ י ת ב וא ת י מ כ ר ל ך : טז ל פ י ר ב ה ש נ ים ת ר ב ה מ ק נ ת ו ול פ י מ ע ט ה ש נ ים ת מ ע יט מ ק נ ת ו כ י מ ס פ ר ת ב וא ת ה וא מ כ ר ל ך : יז ו ל א ת ונ ו א י ש א ת ע מ ית ו ו י ר את מ א ל ה יך כ י א נ י י ה ו ה א ל ה יכ ם: In this year of Jubilee, each of you shall return to his holding. When you sell property to your neighbor, or buy any from your neighbor, you shall not wrong one another. In buying from your neighbor, you shall deduct only for the number of years since the Jubilee; and in selling to you, he shall charge you only for the remaining crop years: the more such years, the higher the price you pay; the fewer such years, the lower the price; for what he is selling you is a number of harvests. Do not wrong one another, but fear your God; for I the Eternal One am your God.
Commentary of Rashi: יז ו א תוֹנוֹ א ישׁא ת ע מ יתוֹ. כּ אן ה ז ה יר ע ל אוֹנ א ת דּ ב ר ים (ת"כ פרק ד:א), שׁ øא י ק נ יט א ישׁ א ת ח ב רוֹ ו א י שּ יא נּוּ ע צ ה שׁ א ינ הּ הוֹג נ ת לוֹ ל פ י דּ ר כּוֹ ו ה נ א תוֹ שׁ ל יוֹע ץ. ו א ם תּ אמ ר, מ י יוֹד ע א ם נ ת כּ וּ נ תּ י ל ר ע ה, ל כK נ א מ ר "ו י ר את מ א ה יL ", ה יּוֹד ע מ ח שׁ בוֹת הוּא יוֹד ע,כּ לדּ ב ר ה מּ סוּר ל לּ ב, שׁ א ין מ כּ ירא לּ אמ ישׁ ה מּ ח שׁ ב ה ב ל בּוֹ, נ א מ ר בּוֹ "ו י ר את מ א ה יL " (שם ב;ב"מ נח ע"ב): 17. Do not wrong one another. By contrast to v. 14, here the phrase refers to wronging one another by speech. You must not belittle anyone, nor deliberately give him advice that would work out to your benefit rather than his. Should you be tempted to say, Who could know for sure that I deliberately intended to harm him? the verse adds: Fear your God. The one who knows thoughts will know. Anytime the text mentions something that only the person who is thinking it could know for sure, it adds, Fear your God. Leviticus 25:18-24: יח ו ע ש ית ם א ת ח ק ת י ו א ת מ ש פ ט י ת ש מ ר ו ו ע ש ית ם א ת ם ו י ש ב ת ם ע ל ה א ר ץ ל ב ט ח: יט ו נ ת נ ה ה א ר ץ פ ר י ה ו א כ ל ת ם ל ש ב ע ו י ש ב ת ם ל ב ט ח ע ל יה : כ ו כ י ת אמ ר ו מ ה נ אכ ל ב ש נ ה ה ש ב יע ת ה ן ל א נ ז ר ע ו ל א נ א ס ף א ת ת ב וא ת נ ו: כא ו צ ו ית י א ת ב ר כ ת י ל כ ם ב ש נ ה ה ש ש ית ו ע ש ת א ת ה ת ב וא ה ל ש ל ש ה ש נ ים: כב וז ר ע ת ם א ת ה ש נ ה ה ש מ ינ ת ו א כ ל ת ם מ ן ה ת ב וא ה י ש ן ע ד ה ש נ ה ה ת ש יע ת ע ד ב וא ת ב וא ת ה ת אכ ל ו י ש ן: כג ו ה א ר ץ ל א ת מ כ ר ל צ מ ת ת כ י ל י ה א ר ץ כ י ג ר ים ו ת ו ש ב ים א ת ם ע מ ד י: כד וב כ ל א ר ץ א ח ז ת כ ם ג א ל ה ת ת נ ו ל א ר ץ: You shall observe My laws and faithfully keep My rules, that you may live upon the land in security; the land shall yield its fruit and you shall eat your fill, and you shall live upon it in security. And should you ask, "What are we to eat in the Seventh Year, if we may neither sow nor gather in our crops?" I will ordain My blessing for you in the Sixth Year, so that it shall yield a crop sufficient for three years. When you sow in the Eighth Year, you will still be eating old grain of that crop; you will be eating the old until the Ninth Year, until its crops come in. But the land must not be sold beyond reclaim, for the land is Mine; you are but
strangers resident with Me. Throughout the land that you hold, you must provide for the redemption of the land. Commentary of Rashbam (Rabbi Samuel ben Meir 1085-1174): לשלש השנים - לפי הפשט: זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית, שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית. 21. Sufficient for three years. The straightforward sense of the verse it that what you sow in the Sixth Year will support you during the Sixth and Seventh Years. In the Eighth Year, you will not only sow, but you will still be eating what remains of the produce of the Sixth Year, right up to the beginning of the Ninth Year. Leviticus 25:18-24: כה כ י י מ וך א ח יך ומ כ ר מ א ח ז ת ו וב א ג א ל ו ה ק ר ב א ל יו ו ג א ל א ת מ מ כ ר א ח יו: כו ו א י ש כ י ל א י ה י ה ל ו ג א ל ו ה ש יג ה י ד ו ומ צ א כ ד י ג א ל ת ו: כז ו ח ש ב א ת ש נ י מ מ כ ר ו ו ה ש יב א ת ה ע ד ף ל א י ש א ש ר מ כ ר ל ו ו ש ב ל א ח ז ת ו: כח ו א ם ל א מ צ א ה י ד ו ד י ה ש יב ל ו ו ה י ה מ מ כ ר ו ב י ד ה ק נ ה א ת ו ע ד ש נ ת ה י וב ל ו י צ א ב י ב ל ו ש ב ל א ח ז ת ו: If your kinsman is in straits and has to sell part of his holding, his nearest redeemer shall come and redeem what his kinsman has sold. If a man has no one to redeem for him, but prospers and acquires enough to redeem with, he shall compute the years since its sale, refund the difference to the man to whom he sold it, and return to his holding. If he lacks sufficient means to recover it, what he sold shall remain with the purchaser until the Jubilee; in the Jubilee Year it shall be released, and he shall return to his holding. Commentary of Rashi: כה כּ י י מוּK א ח יL וּמ כ ר.מ ל מּ ד שׁ א יןא ד ם ר שּׁ אי ל מ כּ ר שׂ ד הוּא לּ אמ ח מ ת דּוֹח ק ע נ י (ת"כ פרק ה:א): מ א ח זּ תוֹ. ו א כ לּ ה, ל מּ ד ה תוֹר ה דּ רK א ר ץ שׁ יּ שׁ יּ ר שׂ ד ה ל ע צ מוֹ (שם): ו ג א לא תמ מ כּ ר א ח יו. ו א ין ה לּוֹק ח י כוֹל ל ע כּ ב:
25. If your kinsman is in straits. This teaches that one may not sell one s land except when impoverishment obliges him to do so. Part of his holding. But not all of it. This teaches proper behavior even in straits one should keep at least a single field for oneself. His nearest redeemer shall come and redeem what his kinsman has sold. The buyer cannot prevent this.