úáèá 'é ויהי בשנת התשיעית למלכו, בח דש העשירי בעשור לח דש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושל ם ויחן עליה ויבנו עליה דּ י יק סביב. ותב וא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. 'ä 'ã,á"ð åäéîøé,'á 'à,ä"ë 'á íéëìîá ויהי דבר ה' אל י בשנה התשיעית בח דש העשירי בעשור לח דש לאמ ר: בן אדם, כת וב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושל ם, בעצם היום הזה. 'á 'à,ã"ë ìà æçé אמר רבי שמעון בן יוחאי:... היה רבי עקיבא דורש... "צום העשירי" זה עשרה בטבת, יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים, שנאמר: "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בח דש העשירי... בן אדם כת וב לך". בשולי המקורות 'é,'å äèåñ àúôñåú úéá úìöä ìù íéñéðä ìò ììäìå úåãåäì åð ñôä àì íäá íéîé äðåîù,äëåðçä úùôåçî åðøæç.éðùä ùã îä úéá éîéá äðù 200-ì ìàøùéì úåëìîä úøæçå åøåäéèå ùã îä.äôå úä äúåàá ùãçî äøåðîä ú ìãä íò åðéìà øæç øåà äáøä.úáèá äøùòá íéîö åðçðà ïëìå íåéä åðì øñç äæä øåàä ùã îä úéá.øñç ïééãò ø éòä ìáà,ìàøùéì úåëìîä úøæç ãöî çåîùì äîá äáøä åðì ùéù ïåëð.åðáøåçá ãîåò ïééãò.ïåùàøä ùã îä úéá ïáøåç úàø ì úáèá äøùòá äø äî íéøàúî ìéòì íé åñôä ïáøåçä éòåøéà øåàéú אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה - אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית הייתה, ומשמרתו של יהויריב הייתה, והלויים היו עומדים על דוכנם ואומרים שירה: "וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם"... ולא הספיקו לומר "יצמיתם יי אלהינו" (תהלים צ"ד) - עד שבאו גוים וכבשום. תנו רבנן: משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כיתות-כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל, ואמרו לפניו: "רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך." וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האור. è"ë úéðòú
וּב ח ד שׁ ה ח מ ישׁ י בּ שׁ ב ע ה ל ח ד שׁ ה יא שׁ נ ת תּ שׁ ע ע שׂ ר ה שׁ נ ה ל מּ ל ך נ ב כ ד נ אצּ ר מ ל ך בּ ב ל בּ א נ בוּז ר א ד ן ר ב ט בּ ח ים ע ב ד מ ל ך בּ ב ל י רוּ שׁל י ם. ו יּ שׂ ר ף א ת בּ ית ה' ו א ת בּ ית ה מּ ל ך ו א ת כּ ל בּ תּ י י רוּש ל י ם ו א ת כּ ל בּ י ת גּ דוֹל שׂ ר ף בּ א שׁ. ו א ת חוֹמ ת י רוּש ל י ם ס ב יב נ ת צוּ כּ ל ח יל כּ שׂ דּ ים א שׁ ר ר ב ט בּ ח ים. ו א ת י ת ר ה ע ם ה נּ שׁ אָר ים בּ ע יר ו א ת ה נּ פ ל ים א שׁ ר נ פ לוּ על ה מּ ל ך בּ ב ל ו א ת י ת ר ה ה מוֹן ה ג ל ה נ בוּז ר א ד ן ר ב ט בּ ח ים וּמ דּ לּ ת ה אָר ץ ה שׁ א יר ר ב ט בּ ח ים ל כ ר מ ים וּל יוֹג ב ים. ו א ת ע מּוּד י ה נּ ח שׁ ת א שׁ ר בּ ית ה' ו א ת ה מּ כ נוֹת ו א ת י ם ה נּ ח שׁ ת א שׁ ר בּ ב ית ה' שׁ ב רוּ כ שׂ דּ ים ו יּ שׂ אוּ א ת נ ח שׁ תּ ם בּ ב ל ה. ו א ת ה סּ ירוֹת ו א ת ה יּ ע ים ו א ת ה מ ז מּ רוֹת ו א ת ה כּ פּוֹת ו א ת כּ ל כּ ל י ה נּ ח שׁ ת א שׁ ר י שׁ ר תּוּ ב ם ל ק חוּ. ו א ת ה מּ ח תּוֹת ו א ת ה מּ ז רקוֹת א שׁ ר ז ה ב ז ה ב ו א שׁ ר כּ ס ף כּ ס ף ל ק ח ר ב ט בּ ח ים. ה ע מּוּד ים שׁ נ י ם ה יּ ם ה א ח ד ו ה מּ כ נוֹת א שׁ ר ע שׂ ה שׁ ל מ ה ל ב ית ה' ל א ה י ה מ שׁ ק ל ל נ ח שׁ ת כּ ל ה כּ ל ים ה א לּ ה. שׁ מ נ ה ע שׂ ר ה אַמּ ה קוֹמ ת ה ע מּוּד ה א ח ד ו כ ת ר ת ע ל יו נ ח שׁ ת ו קוֹמ ת ה כּ ת ר ת שׁ ל שׁ אַמּוֹת וּשׂ ב כ ה ו ר מּ נ ים ע ל ה כּ ת ר ת ס ב יב ה כּ ל נ ח שׁ ת ו כ א לּ ה ל ע מּוּד ה שּׁ נ י ע ל ה שּׂ ב כ ה. ו יּ קּ ח ר ב ט בּ ח ים א ת שׂ ר י ה כּ ה ן ה ר אשׁ ו א ת צ פ נ י הוּ כּ ה ן מ שׁנ ה ו א ת שׁ ל שׁ ת שׁ מ ר י ה סּ ף. וּמ ן ה ע יר ל ק ח ס ר יס א ח ד א שׁ ר הוּא פ ק יד ע ל אַנ שׁ י ה מּ ל ח מ ה ו ח מ שּׁ ה א נ שׁ ים מ ר א י פ נ י ה מּ ל ך א שׁ ר נ מ צ אוּ ב ע יר ו א ת ה סּ פ ר שׂ ר ה צּ ב א ה מּ צ בּ א א ת ע ם ה אָר ץ ו שׁ שּׁ ים א יש מ ע ם ה אָר ץ ה נּ מ צ א ים בּ ע יר. ו יּ ק ח א ת ם נ בוּז ר א ד ן ר ב ט בּ ח ים ו י ל ך א ת ם ע ל מ ל ך בּ ב ל ר ב ל ת ה. ו יּ ך א ת ם מ ל ך בּ ב ל ו י מ ת ם בּ ר ב ל ה בּ א ר ץ ח מ ת ו יּ ג ל י הוּד ה מ ע ל אַד מ תוֹ à"ë 'ç ä"ë 'á íéëìî על נהרות בבל שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון איך נשיר את-שיר- ה על אדמת נכר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם-לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי זכר ה'לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה בת בבל השדודה אשרי שישלם-לך את גמולך שגמלת לנו אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע æ"ì íéìéäú אמר הקדוש ברוך הוא לנבוכדנצר: עלה והחרב בית-המקדש שלח את נבוזרדן רב הטבחים להחריב את ירושלים ועשה שם ג' שנים ומחצה בכל יום מקיף את ירושלים ולא יכול לכובשה ביקש לחזור נתן הקדוש ברוך הוא בליבו והחל ממדד בחומה והייתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה וכיוון ששקעה - נכנסו השונאים לירושלים 'ì,àúçéúô,äáø äëéà
ויהי בשנת התשיעית למלכו בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל, הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה, ויבנו עליה דיק סביב. ותבוא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער, בין החומותים אשר על גן המלך וכּ שדים על העיר סביב וילך דרך הערבה. וירדפו חיל כשדים אחר המלך וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו, וכל חילו נפוצו מעליו. ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידבר איתו משפטים. וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה. ואת עיני צדקיהו עוד. ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך בבל ברלה ויתנהו בבית הפקדת עד יום מותו æ"ë,æ"è-á"é,á"ð åäéîøé וכל כלי בית האלוהים הגדולים והקטנים ואוצרות בית ה' ואוצרות המלך ושריו, הכל הביא בבל. וישרפו את בית האלוהים וינתצו את חומת ירושלם וכל ארמנותיה שרפו באש, וכל כלי מחמדיה להשחית. ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס. למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה à"ë-ç"é,å"ì,'á íéîéä éøáã ïáøåçì úåáéñä עריות גילוי זרה, עבודה מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו, דמים. ושפיכות זרה דכתיב: כי קצר המצע מהשתרע. עבודה מאי קצר המצע מהשתרע? אמר ר' יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס אמר ר' שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי. אמר: מאן דכתיב ביה:"כונס כנד מי הים" נעשית לו מסכה צרה. עריות דכתיב: "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות גלוי עיניים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה", יען כי גבהו בנות ציון- שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה (גבוהה ליד נמוכה. כדי להבליט את הפרשי הגובה) ותלכנה נטויות גרון- שהיו מהלכות בקומה זקופה ומשקרות עיניים -דהוו מליין כוחלא עיניהן (איפור) הלוך וטפוף תלכנה- שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה אמר 'ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון(בושם) ומניחות במנעליהן וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצר הרע כארס דעכנא. דמים דכתיב: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם שפיכות פה לפה". אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים. 'á,'è àîåé
ïáøåçä ìò øòöä אָמ ר ר ב י צ ח ק בּ ר שׁמוּא ל מ שּׁמ יהּ דּר ב: שׁ לשׁ מ שׁ מ רוֹת ה ו י ה לּ י ל ה, וע ל כּל מ שׁ מ ר וּמ שׁ מ ר יוֹשׁ ב ה קּ דוֹשׁ בּ רוּך הוּא ושׁוֹא ג כּ א ר י ואוֹמ ר: אוֹי ל בּ נ ים שׁ בּ ע וֹנוֹת יה ם ה ח ר ב תּ י א ת בּ ית י ושׂ ר פ תּ י א ת ה יכ ל י וה ג ל ית ם לב ין אוּמּוֹת ה עוֹל ם". תנ י א, אָמ ר ר בּ י יוֹס י: פּ ע ם אַח ת ה י ית י מה ל ך בּ דּ ר ך, ונ כ נ ס תּ י לחוּר ב ה אַח ת מ חוּרבוֹת ירוּשׁ ל י ם לה ת פּ לּ ל. בּ א א ל יּ הוּ ז כוֹר ל טּוֹב ושׁ מ ר ל י ע ל ה פּ ת ח ע ד שׁ ס י מ ת י תּפ לּ ת י. לאַח ר שׁ ס י ימ ת י תּפ לּ ת י אָמ ר ל י: שׁ לוֹם ע ל יך, ר בּ י! ואָמ ר תּ י לוֹ: שׁ לוֹם ע ל יך ר בּ י וּמ ור י! ואָמ ר ל י: בּנ י, מ פּנ י מ ה נ כ נ ס תּ לחוּר ב ה זוּ? אָמ ר תּ י לוֹ: לה ת פּ לּ ל. ואָמ ר ל י: ה י ה לך לה ת פּ לּ ל בּ דּ ר ך! ואָמ ר תּ י לוֹ: מ ת י ר א ה י ית י שׁ מּ א י פ ס יקוּ בּ י עוֹבר י דּר כ ים. ואָמ ר ל י: ה י ה לך לה ת פּ לּ ל תּפ לּ ה קצ ר ה. בּאוֹת ה שׁ ע ה ל מ ד תּ י מ מּ נּוּ שׁלשׁ ה דּב ר ים: ל מ ד תּ י שׁ א ין נ כ נ ס ין לחוּר ב ה, ול מ ד תּ י שׁ מּ ת פּ לל ין בּ דּ ר ך, ול מ ד תּ י שׁ ה מּ ת פּ ל ל בּ דּ ר ך - מ ת פּ לּ ל תּפ לּ ה קצ ר ה. ואָמ ר ל י: בּנ י, מ ה קוֹל שׁ מ ע תּ בּחוּר ב ה זוֹ? ואָמ ר תּ י לוֹ: שׁ מ ע תּ י בּ ת קוֹל שׁ מ נ ה מ ת כּיוֹנ ה ואוֹמ ר ת: אוֹי ל בּ נ ים שׁ בּ ע וֹנוֹת יה ם ה ח ר ב תּ י א ת בּ ית י ושׂ ר פ תּ י א ת ה יכ ל י וה ג ל ית ם לב ין ה אוּמּוֹת. ואָמ ר ל י: ח יּ יך וח יּ י ר אשׁ ך, ל א שׁ ע ה זוּ בּ ל ב ד אוֹמ ר ת כּ ך, א לּ א בּכ ל יוֹם ויוֹם שׁ לשׁ פּע מ ים אוֹמ ר ת כּ ך; ול א זוּ בּ ל ב ד, א לּ א בּשׁ ע ה שׁ יּ שׂ ר א ל נ כ נ ס ין לבּ תּ י כּנ ס יּוֹת וּל ב תּ י מ ד ר שׁוֹת ועוֹנ ין יה א שׁמ יהּ ה גּ דוֹל מב ר ך, ה קּ דוֹשׁ בּ רוּך הוּא מנ ע נ ע ר אשׁוֹ ואוֹמ ר: אַשׁ ר י ה מּ ל ך שׁ מ ק ל ס ין אוֹתוֹ בּב יתוֹ כּ ך, מ ה לוֹ לאַב שׁ ה ג ל ה א ת בּ נ יו, ואוֹי ל ה ם ל בּ נ ים שׁ גּ לוּ מ ע ל שׁוּלח ן א ב יה ם. 'â úåëøá מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר: "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר". á"ì úåëøá בשולי המקורות.äîìù äøåöá íìåòá òéôåé àì 'ä íùù êëì íøåâ ùã îä úéá ïáøåç åúåîìùá àì ìàøùé íëùëå,ìàøùé íò àåä íìåòá 'ä ãåáë úà âöééîù éî éë.äøñç åðîìåòá 'ä úòôåä,ùã îä úéá åééç æëøîáùë á"ò ì óã úéðòú מ כּ אן אָמ רוּ, כּ ל ה מּ ת אַבּ ל ע ל י רוּשׁ ל י ם - זוֹכ ה ו רוֹא ה ב שׂ מ ח ת הּ, וּשׁ א ינוֹ מ ת אַבּ ל ע ל י רוּשׁ ל י ם - א ינוֹ רוֹא ה בּ שׂ מ ח ת הּ.
שתי מתנות טובות נשתלמו לנו במלואן מירושלים, עיר מקדש מלך: גאון הקודש וגבורת החיל. מעת אשר שמם בית מקדשנו ונוטל כבוד מבית חיינו וחשכו לנו שני המאורות הללו. גאון הקדש חדל תת את כוחו, אור הנבואה האלוקית הועם, גבורת החיל חדלה גם היא לעומת זה, נתדלדל כחנו והננו כצללים נהלכים בארצות נכר. שתי המתנות האלוקיות הללו, הקדושה והגבורה, נתקו זו מזו וכל אחת בפני עצמה נתדלדלה. עד אשר מחשכת הגלות המנוולת נדבקו בנו טומאת כפירת אלוקים תחת גאון הקודש ורשלנות ומורך לבב תחת גבורת החיל. à"î-ä"ì 'îò 'äìåàâä ïåæç', å ä"éàøä וכל מי שאינו מתאבל אינו זוכה כי מחמת שנשתכח ממנו גדולת בית המקדש וגודל התענוג מזה ולא מזדכך נפשו, לכן מרוב חומריותו וגשמיותו לא יהיה בכוחו לקבל התגלות אלוקית וגודל התענוג והבהירות éåìä úùåã "כל השומע משנה זו (סוף סוטה מ"ז מ"ח) דמוע תדמע עינו מאין פוגת על שבר בת עמי", כמה טובה איבדנו, שבת משוש ליבנו והרי אנו כפגרים מתים, אשר אינם מרגישים עוד בחולייהם, ואינם יודעים מה חסרים ומה היה להם ä"ô 'îò,'ã ùåøã,à"ç ùáã úåøòé כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת הארץ הקדושה וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי-אפשר לטעום טעם עבודה. :â úåà,äîã ä ïéòî - "êéáà øñåî"- å ïäëä çöé íäøáà áøä ועתה בעוונותינו רבו בוערים בעם שאינם יודעים מהו תשעה באב, והיו להם הקינות לנגינות או לחוכא ואיטלולא, ותכף בצאתם מבית-הכנסת הולכים לטייל ורבים מקילים... וראוי להודיעם דבר בעתו ולהזהירם לבל יעברו על דברי חכמים, כי דיינו חרפתנו ובושתנו וכלימתנו, שאנחנו כשוטה או כחולה גדול שמת לו מת ואינו מרגיש, כן אנחנו אין אנו מרגישים צער בנפש על חורבן בית קודשנו ותפארתנו ועל כל מה שגרמנו בעוונותינו... "áàá äòùú" êøò "õòåé àìô" ùã îä úéá ה ק דּ שׁ תּ י א ת ה בּ י ת ה זּ ה א שׁ ר בּ נ ת ה ל ש וּם שׁ מ י שׁ ם ע ד עוֹל ם. ה יּ מ ים ו ה יוּ ע ינ י ו ל בּ י שׁ ם כּ ל è à íéëìî íéîùä øòù מ ה נּוֹר א ה מּ קוֹם ה זּ ה א ין ז ה כּ י א ם בּ ית א ל ה ים ו ז ה שׁ ע ר ה שּׁ מ י ם. æ"é ç"ë úéùàøá
ו ה ת פּ ל לוּ א ל יך דּ ר ך אַר צ ם א שׁ ר נ ת תּ ה ל א בוֹת ם ה ע יר א שׁ ר בּ ח ר תּ ו ה בּ י ת א שׁ ר בּ נ ית י ל שׁ מ ך : ו שׁ מ ע תּ ה שּׁ מ י ם מ כוֹן שׁ ב תּ ך א ת תּ פ לּ ת ם ו א ת תּ ח נּ ת ם ו ע שׂ ית מ שׁ פּ ט ם ç íéëìî מיום שנחרב בית המקדש תפלתי' - ננעלו שערי תפלה. שנאמר 'גם כי אזעק ואשווע - שתם 'à è"ð àòéöî àáá éîìåòä øñåîäå úîàä æëøî ùã îä úéá ו ה י ה בּ אַח ר ית ה יּ מ ים נ כוֹן י ה י ה ה ר בּ ית ה' בּ ר אשׁ ה ה ר ים ו נ שּׂ א מ גּ ב עוֹת ו נ ה רוּ א ל יו כּ ל ה גּוֹי ם: ו ה ל כוּ ע מּ ים ר בּ ים ו אָמ רוּ ל כוּ ו נ ע ל ה א ל ה ר ה' א ל בּ ית א ל ה י י ע ק ב ו י ר נוּ מ דּ ר כ יו ו נ ל כ ה בּ א ר ח ת יו כּ י מ צּ יּוֹן תּ צ א תוֹר ה וּד ב ר ה' מ ירוּשׁ ל ם: ו שׁ פ ט בּ ין ה גּוֹי ם ו הוֹכ יח ל ע מּ ים ר בּ ים ו כ תּ תוּ ח ר בוֹת ם ל א תּ ים ו ח נ יתוֹת יה ם ל מ ז מ רוֹת ל א י ישּׂ א גוֹי א ל גּוֹי ח ר ב ו ל א י ל מ דוּ עוֹד מ ל ח מ ה. 'ã 'á äéòùé íìåòì äøôëä íå î ùã îä úéá אמר רבי יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו, ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן. ועכשיו מי מכפר עליהן? 'á ä"ð óã äëåñ íìåòì òôùä øå î ùã îä úéá ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש - אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, שנאמר "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב". בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם - גשמים יורדין מאוצר טוב. בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם - אין גשמים יורדין מאוצר טוב ä"ë àøúá àáá
ïáøåçá äîçð "מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך" -וכי מזמור הוא? משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו. מה עושה המלך? נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו, והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה, והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו, והשליך הבן מתוכו. אמר המלך: לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני? שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה, ולא הרגתיו בחמתי, שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי, ומוטב שירשני בני. כך אמר אסף: לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו? ã"ëúú ïîéñ éðåòîù èå ìé פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א) "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן : לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו " וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג'): "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" בזכריה כתיב (זכריה ח'): "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו ã"ë úåëî בשולי המקורות úéáä ïáøåç úåøîì ãîòî éæçäì åðì úåøùôàî úåîçð éúù åðá àìå ùã îá äøòá 'ä ìù åúîçù,åðøúåðù úçàä åðì äéäúù äçéèáîù äàåáðä :àéäå äðåùàøá äéåìúù äéðùäå.ïåùàøä ïî ìåãâ äéäéù ïåøçà úéáå úéùéìù äìåàâ
:íéçôñð áéøòî NRG-á úåãäé õåøò êåúî - ñåøâ éâç áøä éðåéîã-éøåèñä âåìåðåî íéòåøéàä ìëá øëæðä,ìáá úìåâ éìåòî ãçà ìù éðåéîã-éøåèñéä âåìåðåî ïáøåçì åîã ù הייתי בין הבוכים. בין אלו אשר ראו את הבית הראשון בתפארתו וכעת רואים את יסודות הבית השני. אך במקום לעלוז ולשמוח, עיני מלאו דמעה. לא קל המעמד, לא קל להיות כאבל בין חתנים, אך הרגשות מאיימים להציף את הלב.אני, שזוכר כילד את הבית הראשון בתפארתו, את שירת הלוויים, את מראהו הנהדר של כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים, לא יכול לשמוח היום, כאשר אני רואה את ירושלים חרבה ואת המזבח ניצב כמתריס, כזועק על מה חרבה ירושלים. זוכר אני את תחילתו של הסוף. את אותו יום חורף ארור עשירי בטבת. הקור בירושלים היה מקפיא. מן השמים בכו ביום בו נשמעה קריאתו של הצפה מצפון נפתחה הרעה.רצנו על החומה הצפונית. המראה אשר נגלה לעיננו לא ישכח לעולם. קרניה האחרונות של השמש השוקעת נשתברו על עשרות אלפי המגינים, על הלהבים הממורטים. הארץ כולה רעדה משאון פרסות הסוסים ומהלמות צעדי הלגיונות הבבלים.פחדנו. מעולם לא ראינו כל כך הרבה חיילים. הסיפורים אשר סיפרו המבוגרים אודות אכזריות הצבא הבבלי ועל כוחו, על דמותו המפחידה של נבוזראדן "רב הטבחים", הפכו למוחשיים.אני זוכר עדיין את מועצת העיר ירושלים בראשותו של צדקיהו המלך. ניתן היה לחוש את המתח באוויר. צדקיהו גילה מנהיגות, המחסנים מלאים אוכל, בורות המים עולים על גדותיהן ומחסני העצים משופעים בעצים. "אין מה לחשוש ממצור" הרגיע.בפועל, הכל השתבש. אנו, שלא האמנו שהבבלים יחזיקו מעמד בקור המקפיא של ירושלים בחורף, או שישרדו את היובש והצמא של ההרים בקיץ, ראינו בעיניים כלות כיצד עוברים החודשים והשנים והמצור נמשך. זכרו את המצור הנורא: שלוש שנים תמימות נמשך המצור. שלוש שנים בהם הלך מלאי האוכל ואזל, יבשו הבורות ותמו העצים להסקה. כל הקורבנות אשר הקרבנו, כל התפילות אשר התפללנו, לא עזרו. עודני זוכר את ירמיהו סובב ברחובות ומנסה להחזיר את העם בתשובה, אבל מאמציו היו לשווא. בשנה האחרונה למצור הייתי עד למראות נוראים אשר אותם אשא עד יום מותי. ראיתי כיצד נשים מבשלות את פרי בטנן, כיצד בחורות ירושלים מתחננות למאכל ואין נותן, במו עיני ראיתי עוללים נפוחי בטן מושלכים ברחובות ואימותיהן מקוננות חסרות אונים.והמנהיגים? גם הם עמדו חסרי אונים. השרים, הכוהנים ואפילו המלך היו סובבים כסהרורים ברחובות, מנסים לעודד. אך ההרגשה הייתה של עדר ללא רועה. לאחר שלוש השנים הכל הסתיים. בעיצומו של הקיץ, ביום השבעה עשר לחודש תמוז, הובקעה החומה והכוחות הבבלים זרמו לעיר. את כל תסכולם על משך המצור הממושך הם הוציאו על תושבי ירושלים. הם ריטשו נשים הרות, הרגו עוללים, רמסו זקנים והנורא מכל - שרפו את בית המקדש. בדיעבד נודע לנו כי יחזקאל הנביא כבר ידע על היום. יחזקאל ניבא לאחינו, אשר היו בגולת בבל, כי בעצם היום הזה יבוא מלך בבל ויסמוך מצור על עירנו ירושלים. התברר כי יחזקאל צדק. לו רק יכולנו גם אנו לדעת את מה שידעו אחינו בבבל, אולי הכל היה נראה אחרת.
יצאנו לגלות הארוכה בבבל. רבים נספו בדרך, רבים עוד יותר נמכרו לעבדים ולשפחות ללא כסף, משפחות הופרדו, בנות ונשים נאנסו ילדים וזקנים הושלכו בצד הדרך מאפיסת כוחות. אני זוכר את הויכוח בגולה - האם להכריז על אותם תאריכים נוראים כימי צום. פנינו לירמיהו, התייעצנו עם זכריה. כולנו הרגשנו כי את העשירי בטבת חייבים לזכור. כי את התאריך הארור אשר ממנו הכל התחיל, חייבים להנציח כיום צום. וכעת, רגלי ניצבות שוב בשערי ירושלים. הייתי בין הבודדים אשר עלו עם עזרא מגולת בבל. דלת העם חזרה לירושלים, העשירים נשארו שם. והיום עיני דומעות. עיני דומעות לא רק בגלל ההשוואה עם תפארת בית המקדש הראשון, אלא בגלל כל אותם מאורעות אשר טורפים את שנתי וטורדים את מנוחתי, מנוחת אדם זקן אשר נולד בירושלים, יצא לגלות וחזר לציון על מנת למות ולהיקבר בה. זכרו נא בני היקרים והעבירו זאת לדורות הבאים: עשירי בטבת היה היום, היום בו הכל החל. אין לי צוואות רבות, אין לי רכוש לחלק, אולם זאת אבקש מכם - צומו ביום זה. זכרו את המצור הנורא אשר הוביל לחורבן. áì úòøå ä òæ ïéîàäì äù ù íéäãîå éúéîà øåôéñ?äðù íééôìà éðôì äø ù øáã ìò ìáàúäì øùôà êéà...íéøùòä äàîá äø ù בכל שנה, כשהיה מגיע תשעה באב, הייתי קצת בבעיה. מדובר היה ביום שבו אנחנו אמורים להתאבל על חורבן בית המקדש. יום שבו אנו לא אוכלים, לא שותים, לא נועלים נעלי עור, ונוהגים מנהגי אבל שונים ומיוחדים.בכל שנה הייתי מגיעה לבית הכנסת לשמוע את מגילת-איכה, שמקוננת על חורבנה של ירושלים, אך בכל פעם מחדש הייתי מוצאת את עצמי מרחפת במחשבותיי לאזורים אחרים לגמרי. בעוד החזן היה קורא על בית המקדש, אני הייתי מתנתקת לחלוטין, מתכננת את חופשת הקיץ שלי, שמחה על שנגמרה תקופת המבחנים, או סתם מקווה שהצום יעבור בקלות גם השנה. בואו נודה בזה, קצת קשה להתאבל באמת על דבר שקרה לפני אלפיים שנה, שמעולם לא ראינו, ושלא כל כך חסר לנו בחיי היומיום. נקודת המפנה - "מבצע שלמה" בתחילת שנות העשרים של חיי, עבדתי בתור מורה ומדריכה באתר-הקארוונים 'בת- חצור', שהיה ממוקם ליד גדרה. אתר שבו היו 700 קארוונים, שאיכלסו אלפי עולים חדשים מאתיופיה.בבקרים עבדתי כמורה בבית-הספר 'יד-שבתאי' שבאשדוד (שם למדו העולים), ובשעות אחר הצהריים והערב עבדתי כמדריכה באתר עצמו. היה זה זמן קצר לאחר "מבצע שלמה", מבצע שבו הובאו לארץ בערך 14,500 יהודים מאתיופיה, ברכבת אוירית. היה זה מבצע מרגש ומיוחד, וכל הציבור בארץ הופתע לראות שפתאום מסתובבים פה יהודים שלמעשה 'נתלשו' מהעם שלנו לפני שנות דור.ניכר היה שהם יהודים. הם שמרו שבת, הכירו את רוב החגים, שמרו על מסורת יהודית באופן אדוק ושמרני, אך ברור היה שלא הכל היה ידוע להם. כנראה הנתק שעברו במשך כל השנים הללו, השפיע על עולם המסורת שלהם. הם לא הכירו את יום העצמאות, לא את יום ירושלים, ואפילו לא את פורים או את חנוכה. כנראה שהאירועים ההסטוריים הללו התרחשו לאחר הניתוק בינינו לבינם, ולכן הם לא שמעו על הארועים או על ההלכות שנגזרו כתוצאה מכך לאורך הדורות. כמורה ומדריכה, התפקיד שלי היה מורכב מכמה משימות. בראש ובראשונה, הוטל עלי כמובן ללמד אותם את השפה העברית. כעולים חדשים, התנאי הבסיסי ביותר
ו- לקליטה מהירה, הוא השיחה היומיומית עם נהג האוטובוס או עם בעל המכולת. במהרה הסתבר לי שזו הייתה המשימה הפשוטה והמשעממת ביותר מבין שאר המטלות שלי. במהלך הזמן, גיליתי כל כך הרבה חסכים בידע ההיסטורי והמסורתי שלהם, וחשבתי לעצמי שאם לא אשים דגש על השלמת הפערים הללו, הקליטה שלהם בארץ לעולם לא תהיה שלימה. הרי כיצד יוכל נער להשתלב בתנועת הנוער השכונתית, אם הוא לא ידע מהו סביבון, או דגל ישראל, או המנון 'התקווה'? כיצד תשתלב אישה בשיחת חולין עם שכנותיה, אם היא לא מכירה את השכלולים המודרניים של ההלכה, כמו שעון-שבת, פלטה, וכו'? החלטתי שאקדיש זמן ניכר בכל יום בכדי ללמד על היהדות של ימינו. יהדות שבעבר נראתה בדיוק כפי ששמרו עליה יהודי אתיופיה גם היום. אביב הגיע פסח בא... הגיע ראש חודש ניסן, והחלטתי להתחיל ללמד בכיתה על חג הפסח. היו לי בכיתה 20 תלמידים בכיתות ג' ' (הם שובצו על פי רמת הקריאה שלהם, ולא לפי גילם הכרונולוגי). התכנון שלי היה, ראשית, לקשור את חג הפסח לחגים האחרים, בכך שאזכיר להם את נושא שלושת הרגלים, את שלושת המועדים בשנה שעם ישראל נהג לעלות לירושלים. התכוונתי לקצר בהקדמה הזו, רק תזכורת קטנה, ומייד לפתוח בנושא חג הפסח. "היום ראש חודש ניסן, וזהו חודש שבו אנו חוגגים את חג הפסח", פתחתי את השיעור. "פסח הוא אחד משלושת הרגלים. בפסח נהגו כל היהודים לעלות לירושלים, לבית המקדש". אך בשלב זה, קפץ אחד התלמידים וקטע את דברי: "המורה, את היית פעם בבית המקדש?" חייכתי אליו, מתוך הבנה שהוא קצת מבולבל. "לא, מה פתאום, זה היה ממש מזמן!" התלמיד התעקש, ואליו נוספו כמה זוגות עיניים: "כן, בסדר, מזמן, אבל את היית שם? היית בבית המקדש פעם מזמן?"שוב חייכתי, הפעם קצת מבולבלת. חשבתי לעצמי, מה הוא לא מבין? אולי העברית שלי קשה לו? החלטתי להסביר בבהירות: "לא, מה פתאום, זה היה ממש ממש לפני הרבה מאד שנים. לפני הרבה הרבה זמן!", קיוויתי שהפעם הבהרתי את עצמי כראוי. אך כעת שאר התלמידים הצטרפו אליו, ושאלו בהמולה ביחד: "אף פעם לא היית שם?", "המורה, איך זה להיות בבית המקדש?", "איך נראה בית המקדש?" "שקט!", ניסיתי להרגיע את הרוחות, "תקשיבו, אין בית המקדש! היה מקדש לפני הרבה מאד שנים, אבל היום אין! הוא חרב! הוא נשרף! אני לא הייתי שם, אבא שלי לא היה שם, סבא שלי גם לא! כבר אלפיים שנה אין בית המקדש!". אמרתי את המילים שוב ושוב. מה הסיפור? זו מציאות שנולדנו כולנו לתוכה, למה הם כל כך מוטרדים מזה? ההמולה בכיתה רק התגברה יותר ויותר, כשכעת הם התחילו לדבר ביניהם באמהרית, מתווכחים, מתרגמים, מסבירים, צועקים, ואני כבר לא מצליחה להשתלט על הסדר בכיתה.כשצלצל פעמון בית הספר, הם אספו את חפציהם ורצו הביתה.אני יצאתי מבית הספר מותשת ומבולבלת לגמרי. למחרת... בבוקר שלמחרת, עמדתי באוטובוס שהביא אותי אל בית הספר, כשאירועי יום האתמול כמעט ולא הטרידו אותי. למעשה, כמעט שכחתי לגמרי מכל הסיפור. תכננתי היום ללמד רק מקצועות כמו חשבון והנדסה, כך שלא חשבתי על נושאים אחרים. כשהגיע האוטובוס לתחנה שלי, ירדתי ממנו והתחלתי לצעוד בשלווה לכיוון שער בית הספר.השומר שעמד בשער קיבל את פני במבט קצת מבוהל. "תגידי", הוא פנה אלי, "מה קורה פה היום? יש לך מושג?" ניסיתי להיזכר אם יש איזו פעילות מיוחדת, או טקס מסוים ששכחתי ממנו, אך לא הצלחתי להיזכר במשהו חריג. "למה?", שאלתי אותו, "מה קרה?" הוא לא ענה לי, ורק הצביע לכיוון פתח בית הספר.
הרמתי את מבטי, וראיתי שם התקהלות לא קטנה של עולי אתיופיה מבוגרים, כנראה הוריהם של התלמידים שלי. מה הם עושים פה? ועל מה כל הצעקות שלהם? ניגשתי אליהם, מנסה להבין מתוך מעט האמהרית שהבנתי, על מה כל הרעש. כשהתקרבתי אליהם, פתאום השתרר לו שקט גמור. אחד המבוגרים שידע עברית ברמה טובה יותר, שאל אותי: "את המורה של הילדים שלנו?" "כן", עניתי, "מה קורה פה, אדוני?""הילדים חזרו אתמול הביתה, ואמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם, סיפרה להם שאין בית-המקדש בירושלים. מי יכול להגיד להם דבר כזה?", הוא הביט עלי במבט כועס. "אני אמרתי להם. דיברנו על בית המקדש, הרגשתי שהם קצת מבולבלים, אז הבהרתי שבית המקדש נשרף לפני אלפי שנה, ושהיום אין לנו שום בית-מקדש. זה הכל. על מה כל המהומה?" הוא הביט עלי במבט לא מאמין. "מה? על מה את מדברת?" עכשיו הייתי עוד יותר מבולבלת. "אני לא מבינה. על מה כל הכעס? פשוט הזכרתי להם שבית המקדש הוחרב, שאינו קיים היום". האיש פנה לשאר חבריו, ותרגם עבורם בגמגום ובקול רועד את דברי. פתאום ההמולה התחדשה, אך אפילו בטונים גבוהים יותר מאשר קודם. הנציג שלהם השתיק את רעיו, ושוב פנה אלי. "את בטוחה?"לא הבנתי על מה הוא מדבר. "מה בטוחה? אם בית המקדש חרב? ברור שאני בטוחה!", לא הצלחתי להסתיר את החיוך מעל פני. איזו סיטואציה מוזרה, חשבתי לעצמי. האיש שוב פנה לחבריו, ובטון דרמטי תרגם את דברי.נראה היה שבשלב הזה סוף סוף הובן המסר, אך כעת התחיל מחזה שונה; אישה אחת נפלה על האדמה, השניה פרצה בבכי קורע לב, גבר שעמד לידם הביט בי כלא מאמין. קבוצה של שלושה גברים התחילו לדבר ביניהם בשקט, מילים מהירות, מבולבלות ומתקשות להאמין; הילדים עמדו בצד, הביטו במתרחש במבוכה ניכרת; עוד אישה פרצה לפתע בבכי נרגש; בעלה ניגש וחיבק אותה. עמדתי מולם, והייתי המומה. הרגשתי כאילו הבאתי אליהם בשורת איוב שהיתה קשה מנשוא. כאילו בישרתי להם על מותו של אדם אהוב. עמדתי מול קבוצת יהודים שממש התאבלו על חורבן בית המקדש שבירושלים! תשעה באב לאחר כמה חודשים, שוב הגיע תשעה באב. עמדתי בפיתחם של הלימודים באוניברסיטה, והתקופה בה הייתי מורה ומדריכה נראתה לי אי שם רחוקה בתוך ההסטוריה.הגעתי כמו בכל שנה לבית הכנסת, כולם כבר ישבו על הרצפה (כפי שנוהגים בבית האבלים), וחיכיתי לשמוע את מגילת איכה. כבר ציפיתי שכמו בכל שנה, זה יהיה זמן שבו 'ארחף' למחשבות רחוקות, ואקווה לא להיות רעבה מדי בצום הזה. קריאת המגילה החלה, ופתאום קראתי את הפסוקים הראשונים: "איכה ישבה בדד... היתה כאלמנה... בכו תבכה בלילה, ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים". לא יכולתי שלא להיזכר באותו ראש חודש ניסן. במבטים של הילדים הכועסים. בצעקות של ההורים. בבכי של האימהות. בשקט האומלל של הגברים. בהלם שהשתרר לשמע בשורה כל כך קשה. כאילו בישרתי להם שכרגע מת אדם שהיה יקר ללבם. באותו הרגע הבנתי. הבנתי שכך, בדיוק כך, אנחנו אמורים להתאבל על המקדש בתשעה באב. אנו אמורים לבכות על אובדן האחדות והשלום בעולם כולו. להצטער על היעלמות השכינה והקדושה מחיינו בארץ ישראל. לכאוב את חורבנו של המרכז הרוחני והתרבותי, שאיחד את כל העם סביבו. מאז, בכל שנה כשמגיע תשעה באב, אני חווה מחדש את המקרה ההוא, את אותם האנשים שמצד אחד אני לימדתי אותם על היהדות שבארץ ישראל של היום, אך מצד שני, הם לימדו אותי שיעור משמעותי ביותר על יהדות עמוקה, יהדות שנמצאת מעל מושגי הזמן והמקום. יהדות אמיתית.
àåää äìéìá åëá íä äîì ã"ë úåëî úëñî éô ìò לפני שנים רבות קרה הדבר, בימי שלטונו של קיסר צרפת המהולל נפוליאון. באחד מלילות הקיץ יצא נפוליאון מארמונו המפואר לטייל בעיר פריז ולפגוש את נתיניו. בעודו מטייל לו בנחת בעירו הגיע עד לפתח בית הכנסת המרכזי שבפריז. הוא עמד לנוח ליד בית הכנסת, כשלפתע שמע קולות בכי חרישיים בוקעים מתוך בית הכנסת. הוא הביט פנימה. חושך שרר בבית הכנסת רק נרות מועטים דלקו וקול הבכי הלך והתגבר. כשהתרגלו עיניו לחשכה ראה את המתפללים. חלקם ישבו על שרפרפים נמוכים ואחרים על הרצפה. רגליהם יחפות ובידיהם ספרים. מישהו קרא דבר מה בקול בכי. נפוליאון הטה אזנו והקשיב, אך השפה הייתה זרה ובלתי מובנת לו. "מה קרה? למה הבכי?" שאל נפוליאון בפליאה את אחד המתפללים. הפסיק האיש את בכיו ואמר: "שרפו את בית מקדשנו". "מי שרף? היכן?" התעניין נפוליאון. "הרומאים", ענה האיש. "במלחמה הגדולה על ירושלים". נפוליאון עזב את בית הכנסת כולו נסער ונרגש. איך זה שאני, גדול מצביאי העולם, איני יודע דבר על המלחמה הנוראה בירושלים. מדוע לא דווחו לי הקצינים והשרים? חמתו בערה בו, והוא חזר לארמונו. במהירות אסף את כל קציניו ואלופיו. "מדוע לא ספרתם לי כי מלחמה מתחוללת בירושלים, וכי הרומאים שרפו את בית מקדשם של היהודים?" הרעים עליהם נפוליאון בקולו. הקצינים הביטו זה בזה נבוכים ולא אמרו דבר. נפוליאון סקר אותם במבטו החודר. לבסוף פלט אחד מהם ואמר: "לא שמענו ולא ידענו על המלחמה מתחוללת בירושלים". קרא נפוליאון לקבוצת קצינים גדולה וחשובה מאלה, ואף הם אמרו, כי לא ידוע להם דבר על המלחמה המתחוללת בירושלים. כעסו של נפוליאון גבר. וכי צחוק עשו ממני היהודים? "הביאו את הרב שלהם לכאן", פקד על אנשי הארמון. בדחיפות הובהל הרב והוא רועד מפחד, וזעה קרה מכסה את מצחו. האם עומדים לעולל דבר מה ליהודים, חשב בדאבון לב. "מדוע שקרו לי היהודים וספרו, כי הרומאים שרפו את בית מקדשכם במלחמה הגדולה?" שאל נפוליאון את הרב. "אני בררתי וחקרתי, ואין כלל מלחמה בירושלים. אמור לי את האמת, יהודי". פקד עליו נפוליאון. חיוך קל חלף על פניו של הרב. "צדקו קציניך ושריך, הוד רוממותו, אך צדק גם היהודי", אמר הרב. "לפני כאלפיים שנה, בשנת 70, ביום תשעה באב, שרפו הרומאים ובראשם טיטוס שר צבאם את ירושלים, והעלו באש את בית המקדש. אלפי אנשים מתו במלחמה ההיא. את כלי המקדש המפוארים העשויים זהב העלה טיטוס לספינה, והובילם יחד עם השבויים הרבים בשיירת ניצחון בעיר רומי. כל זה מונצח על שער הניצחון בעיר רומא". "אם כך, זה הוא ספור ישן נושן", אמר נפוליאון. "אך מדוע הרשה האלוקים שלכם שישרפו את בית מקדשו?" המשיך ושאל. נאנח הרב אנחה כבדה ואמר: "המקדש נשרף בגלל חטאינו, בגלל שנאת חינם ששנאו אחינו זה את זה. איש לא כבד את רעהו, איש לא וותר לרעהו. ואף כי היו בינינו צדיקים גדולים, שומרי מצוות וגומלי חסדים, לא הועיל לנו הדבר. עד היום הזה הננו בוכים וצמים ומצטערים על בית מקדשנו שנשרף. אך לא נואשנו. אנו ממשיכים בתפילה ובתחנונים שנזכה במהרה לבנותו מחדש". קמט נפוליאון את מצחו, הרהר כמה דקות ואמר: "אכן, עם מיוחד ונפלא אתם. רק עם שיודע כך, אלפי שנים להתאבל על בית מקדשו שאבד, רק הוא יזכה לחזור במהרה לארצו ולשוב וראות בבנינו". ú"éîà úùø øúà êåúî ç ìð-øá äðç :äãáéò
äøåúä ùà øúà êåúî תשעה באב, יום האבל היהודי על חורבן בית המקדש, הוא לא יום של אבלות על העבר, הוא יום של בקשה על העתיד, הוא הביטחון לעתיד שלנו, העם היהודי. ברגע שנפסיק להתאבל, נחרוץ את הגורל שלנו כעם לנצח. בכייה על הריחוק מאלוקים בתשעה באב לא נשרפו רק העצים והאבנים, בתשעה באב נחטפנו מחיקו האוהב של אלוקים אבינו שבשמיים. עד אז חי עם ישראל בקירוב מוחלט לאלוקים, עד אז הראה האלוקים את חיבתו לעם ישראל בצורה גלויה, ברורה. התורה קוראת לזה "הארת פנים" אלוקים האיר את פניו אלינו, כביכול "חייך" אלינו, והחיוך הזה ניכר בכל מישורי החיים. בזמן בית המקדש עם ישראל היה בשיא הפריחה והעצמאות שלו, השלטון היה יציב וחזק, כולם פחדו מצבאות ישראל. ירושלים הייתה המרכז העולמי, כל מלכי העולם עלו אליה לחזות בבית ובעם הנבחר. בבית המקדש נראו החיבה והקשר הישיר של עם ישראל עם ה' על ידי ניסים גלויים כמו אש התמיד שלא כבתה אף פעם, הנר המערבי של המנורה שלא כבה לעולם ועוד. אנחנו שמחים בכל מיני דברים זמניים חולפים, מנסים למצוא את השלווה והרוגע בעולם דוהר וחסר יציבות, ולא יודעים מה איבדנו מלבד זאת, רצון ה' היה ידוע וגלוי. היה ברור מה נכון ומה לא נכון, הטוב והרע לא שמשו בערבוביה, ומעל הכל הייתה הרגשת השלמות האישית. כל יהודי יכול היה לעלות לירושלים בכל שעה שחפץ בה לדבוק באלוקיו ולהגיע לשיא השלמות והיציבות הרוחנית-נפשית שלו. בית המקדש היה מקור החיות והשראה של העם, הוא היה מעוז השלווה, הדעת, השמחה. בתשעה באב הרסו אותו חילות רומי האדירים ומוטטו את המבצר והחוסן של העם. הם לא הרסו רק את העץ והאבן, הם גדעו את הקשר הישיר לאלוקים