מפגש העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה נקודת עיתון לקהילה המקצועית גיליון 1 תמוז תש"ע יולי 2010

מפגש העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה נקודת עיתון לקהילה המקצועית גיליון 1 תמוז תש"ע יולי 2010

מפגש העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה נקודת עיתון לקהילה המקצועית גיליון 1 תמוז תש"ע יולי 2010 תוכן העניינים 3 דבר העורכים 4 "מישהו לרוץ א תו": ריאיון עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר יצחק הרצוג ד"ר שירלי בן-שלמה 6 "דברי עכשיו ילדה, אני שומעת": מרכזי הגנה בישראל טליה חסין 10 "תבנית נוף מולדתו" יסמין שיקלר-הורביץ 12 המהפכה האקולוגית: ריאיון עם מוטי וינטר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ד"ר שירלי בן-שלמה מדורים מפגש משפטי מפגש מחקרי נפגשים בשטח 15 מפגש מומחים: השימוש בפרקטיקה ובמדיניות של רווחת הילד - מבט בין-לאומי על העתיד 16 חובת הדיווח אחרי עשרים שנה ד"ר תמר מורג 18 עמדות הציבור בישראל כלפי פגיעה בילדים וכלפי הדיווח על התופעה פרופ' רמי בנבנישתי, פרופ' הלל שמיד 19 פניות אל פקידי סעד והטיפול בהן - סיכום ממצאים לשנת 2008 פרופ' רמי בנבנישתי 20 מרכזי העצמה לנוער חרדי במודיעין עילית מיקי מילר 21 ועדת פטור טל ויסמן בן שחר 22 "לדבר את השתיקה": ערכת הדרכה למטפלים בשירותי הבריאות בקהילה - לאיתור וזיהוי ילדים ובני נוער נפגעי התעללות והזנחה רותי לוי, נירית פסח, זהר לביא-סהר 23 שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית - תש"ע 2010 הילה סגל

נקודת מפגש עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה גיליון 1 צוות המערכת פרופ' הלל שמיד - יו"ר המערכת, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן - עורכת ראשית, מכון חרוב ד"ר שירלי בן-שלמה, אוניברסיטת בר-אילן עו"ד טל ויסמן-בן-שחר, משרד המשפטים גב' טליה חסין, מכון מאיירס-ברוקדייל גב' זוהר לביא-סהר, משרד הבריאות גב' חוה לוי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' מיקי מילר, המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' הילה סגל, משרד החינוך עורכת לשונית: ורדה בן-יוסף עיצוב גרפי והפקה: סטודיו אמיתי כתובת המערכת: מכון חרוב, קרן היסוד 38 ירושלים 92149 טל' 077-5150302, פקס 077-5150304 www.haruv.org.il nomig@haruv.org.il 2 נקודת מפגש

דבר העורכים קוראים יקרים, פרופ' הלל שמיד נעמי גוטמן הצורך בהידברות שוטפת, בשיתוף פעולה ובתיאום בין המערכות השונות המופקדות על שלום הילד ורווחתו הביא אותנו לייסד את העיתון שלפניכם ומכאן שמו - נקודת מפגש. בשנה האחרונה התגלו מקרים מזעזעים של פגיעה והתעללות בילדים. אלה פרצו לתודעת הציבור באמצעות החשיפה בכלי התקשורת השונים. על פי דין וחשבון שערך מכון חרוב, בשיתוף משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2008 היו 34,000 דיווחים על מקרי התעללות והזנחה של ילדים. אנו מניחים שמספר זה הוא רק קצה הקרחון של התופעה ושמספר המקרים גדול הרבה יותר. על הסיבות והגורמים לכך ימצא הקורא הסברים בכתבות המופיעות בגיליון זה. מקרי ההתעללות וההזנחה משקפים במידה רבה את האלימות הגוברת בחברה הישראלית, את הפעלת הכוח המיותרת והלא סבירה כלפי ילדים חסרי ישע - בין בידי הוריהם ובין בידי אחרים הרואים בהם טרף קל ליצרים אכזריים, לא אנושיים. האלימות היא גם תוצאה של חשיפה גדולה מדי לטלוויזיה ולאינטרנט המציגים חומרים לא ראויים המשפיעים על ההתנהגות הבוטה של ילדים, בני נוער ומבוגרים. לצד כל אלה אנו עדים לתהליכי הפרטה מואצים של השירותים החברתיים. תהליכים אלה פוגעים בתשתיות של מדינת הרווחה האוניברסלית וחושפים את לקוחותיה לארגונים שאת בעליהם מנחה עקרון הרווח ולא הרווחה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מיישומה של התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, תכנית המפנה משאבים רבים להפעלת תכניות מניעה וטיפול - לשיפור רווחת הילדים הנתונים במצבי סיכון. שותפותם של חמישה משרדי ממשלה בהפעלת התכנית מחזקת את עמדתנו בדבר הטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה. הדרך היחידה להשגת המטרה היא שיתוף פעולה הדוק ותיאום בין המערכות השונות - בד בבד עם הסרת המחיצות ביניהן, שינוי חקיקה ויצירת הסדרים המאפשרים הידברות שוטפת, יעילה ואפקטיבית, המקדמת איתור וזיהוי מקרים פוטנציאלים של התעללות עוד בטרם התרחשו. פעם אחר פעם במהלך השנה האחרונה עמדנו מופתעים, לא רק מעוצמת הפגיעה בילדים אלא גם מ"ההפתעה" שהעוסקים במלאכה נתקלו בה ומחוסר מוכנותם שנבעה, בין היתר, מהיעדר שיתוף פעולה, תיאום ותקשורת בין-מערכתיים. המופקדים על המדיניות ועל ביצועה מינו ועדה אשר דנה בבעיות אלה ואנו מקווים כי המלצות הוועדה יסייעו בהתמודדות יעילה יותר עם תופעת ההתעללות ובעיקר במניעתה וצמצומה. תרומתו של עיתון זה היא ביצירת תשתית להידברות, לשיתוף פעולה ולתיאום בין המערכות באמצעות העברת מידע על נושאים חשובים המעסיקים את הקהילה המקצועית בהתמודדות עם תופעת ההתעללות. אנו מקווים כי תפיקו את התועלת המרבית מעיון בראיונות, בכתבות ובקטעי המידע השונים ותלמדו גם על העשייה החשובה במערכות השונות למען שלומם של הילדים ורווחתם. בברכה, נעמי גוטמן פרופ' הלל שמיד עורכת ראשית יו"ר המערכת נקודת מפגש 3

"מישהו לרוץ א תו" ריאיון עם שר הרווחה והשירותים החברתיים - השר יצחק הרצוג ד"ר שירלי בן שלמה כאשר השר יצחק הרצוג )50( נכנס לתפקיד שר הרווחה והשירותים החברתיים, עמדה לפניו משימה לא פשוטה. "קיבלתי משרד עם אנשים טובים שהיה בדיכאון קליני", הוא אומר. שלוש שנים אחר כך היומן של השר הרצוג דחוס עד אפס מקום. דלת הלשכה, המאוכלסת מזכירות, עוזרים ואורחים, נפתחת ונסגרת. למרות לוח הזמנים הצפוף, מתעניין הרצוג בתחומי העיסוק שלי: "תמיד אני מתעניין בסיפור שמאחורי בן האדם, כך אני מתייחס גם לאנשים במצוקה שאני פוגש". הרצוג, בנו של מי שהיה אלוף בצה"ל והנשיא השישי של מדינת ישראל - חיים הרצוג ז"ל, אומר בחיוך: "באופי שלי אני עובד סוציאלי. גדלתי לצדו של אבא שעסק בסוגיות צבאיות ומדיניות, אך בו בזמן חונכתי לערכים חברתיים. סבתי, הרבנית הרצוג, הייתה ממקימות בית החולים הפסיכיאטרי-גריאטרי בחיפה, היא הייתה מקבלת אנשים נזקקים בביתה ומטפלת בהם; הוריי היו מעורבים מאוד בתחום החברתי ואני עצמי הייתי מעורב בפעילות מסוג זה, למשל בתיכון ליוויתי ילדה עם פיגור שכלי. יש לי משיכה אדירה לתחום החברתי". אחת הסוגיות החברתיות המרכזיות שהוא מנסה לקדם בקדנציה השנייה שלו כשר הרווחה והשירותים החברתיים היא סוגיית הילדים ובני הנוער בסיכון במדינת ישראל. השר הרצוג מסביר: "הסביבה המודרנית היא סביבה שמייצרת גירויים בלתי פוסקים, כגון אינטרנט, פורנוגרפיה שנגישה לכול, סמים ואלכוהול ועוד. כל אלו פוגשים ילדים ובני נוער מבולבלים ולא בשלים. מולם עומדים מערכת משפחתית שעברה שינויים גדולים בשנים האחרונות, עובדים סוציאליים ומורים שמנסים להתמודד עם השינויים הללו ועם הבעיות החברתיות שהם יוצרים. אחת הבעיות היא אלימות בתוך המשפחה. בשש השנים האחרונות היו בישראל 36 מקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה, רובם ילדים בגיל הרך, רובם נרצחו על ידי אחד ההורים או שניהם בביתם או בבית אחד ההורים. שירות ילד ונוער ותחום חוק הנוער אחראים לטיפול בתופעת האלימות". כאשר השר הרצוג מדבר על 36 ילדים שנרצחו בתוך המשפחה, הוא מזכיר את רצף הרציחות שזעזע את הציבור כולו בשנתיים האחרונות, החל ברוז פיזם, שגופתה נמצאה במזוודה במימי הירקון, דרך אלון בוריסוב ומיכאל קרוצ'קוב, בני ארבע, שהוטבעו על ידי אימותיהן ועד נועה גולדרינג, שנרצחה על ידי אביה. הוא מכיר את שמות כל הילדים האלה ורציחתם הייתה מאחורי היוזמה של משרדו להקמת ועדה בין- משרדית שתבחן את אופן האיתור של ילדים ובני נוער בסיכון במדינת ישראל. מסקנות הוועדה, שחבריה היו נציגי השר יצחק )בוז'י( הרצוג משרד החינוך, משרד הבריאות, המשרד לקליטת עלייה, המשרד לביטחון פנים ומשרד התמ"ת, פורסמו ביום 21.4.10 והצביעו על כשל חמור באיתור ילדים הנתונים במצבי סיכון. הוועדה קבעה: "יש קושי בשיתוף פעולה ובהעברת מידע מקדים בין הגורמים המקצועיים". השר הרצוג מסביר: "לצורך מימוש האחריות החברתית לאיתור ילדים, הגנה עליהם וסיוע להם, יש צורך בעבודה משותפת של כל הגורמים האלה ברמה המקומית, כדי ליצור 'רשת ביטחון' של איתור פעיל, סיוע והגנה. זאת מתוך התבססות על הגדרה משותפת ודרכי עבודה משותפות של המשרדים השונים. על פי התכנית המתגבשת בימים אלה, יחוקק חוק שיאפשר שיתוף מידע בין אנשי המקצוע במשרדים השונים להפעלה של רשת ביטחון בין-משרדית לאיתור ולהגנה על ילדים בכל רשות מקומית". כיצד המהלך הזה יתבצע בפועל? הרצוג: "בכל רשות מקומית יופעלו מספר רכיבים לטובת מטרה זו ובהם בניית בסיס מידע יישובי משותף לכל הגורמים, שבו ייאסף מידע על הילדים הנתונים בסכנה מתוך הקפדה על צנעת הפרט; בכל אחד מהארגונים הפועלים 4 נקודת מפגש

ברשות המקומית ימונה אחראי להגנת הילד - איש מקצוע מאותו ארגון שבאחריותו לדאוג לכך שכל אחד מאנשי המקצוע בארגון ידע לזהות מצבים המהווים סכנה עבור הילדים,יפעל לבירור המידע הנוגע לילדים ויעביר את המידע לאחראי בארגון או לגורמים המוסמכים לכך. נוסף על כך, בכל יישוב יפעל מוקד שיהיה זמין לאחראים בארגונים ולכל אנשי המקצוע. המוקד ינהל את בסיס המידע היישובי ויוכל לתת ייעוץ והכוונה בנוגע לאמצעים שיש לנקוט בקשר לילדים שיש חשש שהם בסכנה ולבסוף - בכל יישוב תפעל ועדה שתבטיח עבודה משותפת ומתואמת של כלל הארגונים ובחינה של תהליכי האיתור וההגנה על מנת לשפרם כל הזמן". כיצד המהלך הזה קשור לתכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון הקורמת אור וגידים בימים אלה? הרצוג: "מדובר במהלכים המשלימים זה את זה. התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, הידועה בכינוייה 'תכנית שמיד', מיושמת ב- 71 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, בהיקף תקציבי של 155 מיליון ש"ח לשנה. התכנית מאפשרת מתן סיוע לילדים הנתונים בסיכון להתעללות והזנחה )וגם לכאלה הסובלים מהתעללות והזנחה( ולמשפחותיהם, באמצעות מגוון רחב של תכניות התערבות ומסגרות בקהילה שנבחרו על ידי הרשויות המקומיות ובהתאם לצורכיהם. במרבית הרשויות של התכנית הלאומית השירותים מתחילים לפעול בימים אלה ופיתוח תשתית זו תאפשר לא רק הגנה על הילדים אלא גם התערבות מוקדמת שתמנע היווצרות של מצבי סיכון קשים בקרב הילדים והמשפחות". הרצוג מוסיף: "התכנית הלאומית מדגימה עד כמה העלאת המודעות וחידוד יכולת האיתור של אנשי מקצוע בשירותים השונים יכולים לאפשר חשיפה של מצבי סיכון שהילדים נתונים בהם ולכוון את הרשויות המקומיות לטיפול בהם. ברשויות המשתתפות בתכנית נעשה מיפוי מקיף של כלל הילדים בסיכון, על פי הגדרה בין-משרדית אחידה ואותרו 150,000 ילדים ובני נוער בסיכון - מחציתם לא היו מטופלים קודם לכן בשירותים". מיהם, לפי תפיסתך, השותפים החשובים של משרד הרווחה במיגור תופעת האלימות במשפחה? "משרד הרווחה והשירותים החברתיים משמשים חוליה מרכזית בהתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, שלה השלכות גם על התופעה של היות הקטין הקורבן, קורבן גם לאלימות מינית בבית הספר או בשכונה, אך מניעת האלימות היא באחריות הקהילה כולה. 'חוק העונשין - פגיעה בקטינים חסרי ישע, חובת הדיווח' מחייב שיתוף פעולה בין פקידי הסעד לחוק הנוער במשרד הרווחה לבין המשטרה. חובת הדיווח אילצה את משרדי החינוך והבריאות לכתוב נוהלי דיווח ונוהלי עבודה משותפים עם משרד הרווחה והמשטרה. אנו מאמינים, ברמה המקצועית, כי כדי להתמודד עם תופעה חברתית יש חובה של שיתוף פעולה; משרד הרווחה אינו יכול לפעול לבד אלא בשיתוף עם משרדי הבריאות, החינוך וביטחון הפנים כמשרדים המרכזיים". מהן, לדעתך, נקודות החוזק של הצוותים הרב-מקצועיים העוסקים במניעה, באיתור ובטיפול בילדים ובני נוער בסיכון ומהן נקודות החולשה שלהם? הרצוג: "כל העוסקים בתחום זה מקבלים רוח גבית מהמשרד שבראשו אני עומד. מדובר באנשים מצוינים המאופיינים במוטיבציה גבוהה, במחויבות ובאחריות כלפי הילדים ובני הנוער, שמבינים את החשיבות של למידה עדכנית. אך בו בזמן אי אפשר לשכוח כי מדובר בעבודה שאינה כרוכה בתגמול הולם, השחיקה גבוהה ואין קביעות בתקנים לפקידי סעד". מה המשמעות של "שיווק" נושאים חברתיים בחברה שמדגישה ערכים אישיים של תחרותיות והישגיות, בתוך הממשלה ומחוצה לה? הרצוג: "נושאים חברתיים מעוררים רגשות מעורבים ומעצם טבעם הם קשים לשיווק'. בנושא חברתי של אלימות במשפחה אתה חייב לגייס לובי ודעת קהל שיקדמו את הנושא. המילים תחרות והישגיות גם בתחום זה אינן זרות לגמרי. גם העובדים הסוציאליים מתחרים על מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות סבוכות ומורכבות במשפחה. עלינו להוכיח הישגיות בפיתוח שירותים ולעמוד בסטנדרטים לאומיים ובין-לאומיים בהתמודדות עם התופעה ועם אוכלוסיות חדשות. מדובר בתחום הקובע גורלות של ילדים ובני נוער ועלינו להמשיך ולהשתדל לעשות עבורם את המיטב". לא בכדי בחרתי עבור הרצוג בשם ספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ א תו". השם הזה מתאר יותר מכול את המסע הפוליטי של איש שרץ למרחקים ארוכים בתוך משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מנהיג בעל חזון המצליח לשלב בין הערכים שספג בבית הגידול של סבתו והוריו לבין הערכים של החברה המודרנית. הרצוג מביט קדימה ויודע שהמסע הזה רק בראשיתו והעבודה עוד רבה, אך האנשים שהוא רץ א תם מפיחים בו תקווה שאפשר לעשות שינוי אמ תי. נקודת מפגש 5

דברי עכשיו ילדה, אני שומעת מרכזי הגנה בישראל טליה חסין מרכזי ההגנה בישראל מציעים מענה טיפולי ראשוני לילדים שיש חשש שחוו התעללות ו/או הזנחה. המענה שנותנים כל אנשי המקצוע הרלונטיים )רווחה, בריאות, ביטחון( תחת אותה קורת גג מצמצם את העומס הנפשי המוטל על הילדים ומאפשר להם להשמיע את קולם בסביבה תומכת ומחבקת. המרכז מציע תמיכה ראשונית, אבחון וחקירה בתהליך החוסך מהילד ומבני משפחתו חשיפה למספר רב של ראיונות ובדיקות במקומות שונים ובמשך זמן רב. רקע מודל הטיפול במרכז הגנה שאול מארצות הברית. המרכז הראשון בישראל, בית לין, הוקם בשנת 2002 בירושלים. בשנה האחרונה נולד לו "אח" - מרכז הגנה במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר )ראו מסגרת(. בצוות הרב-מקצועי במרכז ההגנה מנהלת, שבאחריותה הצד המקצועי והאדמיניסטרטיבי של המרכז, שתי פקידות סעד לחוק הנוער, שוטרת, חוקרת ילדים, אם בית ומזכירה. את הצוות הקבוע מלווה גם פרקליטה ורופא ילדים מומחה בתחום פגיעות בא אל המרכז פעם בשבוע. במרכז הירושלמי מטופלים כ- 450 ילדים חדשים בשנה. הילדים מתגוררים בירושלים, בגוש עציון, בתחום המועצה האזורית מטה יהודה ובבקעת הירדן. בכל שנה מבצע המרכז כ- 1,500 התערבויות מקצועיות ובהן חקירות ילדים, חקירות בני נוער )בני 18-14(, מפגשים עם ילדים "דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך. דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך." )שיר לשירה, יהונתן גפן( שיש חשד לפגיעה בהם וסיוע להורים שמבקשים לברר מה קרה לילדם, גם בלא תהליך של חקירה. מודל של שותפות בין- משרדית מנהלת מרכז ההגנה, שוש תורג'מן, הגיעה לכאן משירותי בריאות הנפש בצה"ל כשלוש שנים לאחר הקמת המרכז. לדבריה, "ניהול המרכז מורכב ואינו מובן מאליו, שכן כל אחד מאנשי המקצוע בא משירות בעל תפיסות ושיטות עבודה שונות וכל עובד מועסק על ידי השירות שהוא שייך לו וכפוף לו. זו הסיבה", אומרת שוש תורג'מן, "ששנותיו הראשונות של המרכז הוקדשו לגיבוש העבודה המשותפת של הצוות הרב-מקצועי, להגדלת המומחיות בעבודה עם ילדים נפגעים ועם משפחותיהם, לפיתוח העבודה הבין-משרדית המורכבת ולקידום הטמעת הקונספט החדש בקרב הגורמים והשירותים הרלוונטיים בקהילה". היא מוסיפה ואומרת: "היתרון הגדול של המרכז הוא שכל הגורמים השותפים להפעלת המקום רואים חשיבות רבה בהצלחתו, אין מצב שבו חסר איש מקצוע להשלמת תהליך הטיפול וזו אחת התרומות החשובות של השותפות הבין-משרדית". כיצד הטמעתם בפועל את הקונספט הטיפולי הזה? תורג'מן מסבירה: "בשנים הראשונות פעל צוות המרכז להפצת הידע על הקמתו ועל היתרונות הרבים הגלומים בו עבור הילדים, המשפחות והקהילה. נערכו פעולות הסברה בקרב גורמי מקצוע מכל התחומים הנוגעים בילדים, החל בשירותים האוניברסליים, יועצות בתי ספר, גננות ועובדי בריאות - עובדות סוציאליות בקופות החולים ובבתי החולים - בשירותים הטיפוליים, חוקרי נוער ועובדי אלימות משפחה במשטרה וכלה בגורמי משפט ופרקליטות". לדבריה, "כל גורמי המקצוע בשטח יודעים שאנחנו קיימים ויוצרים א תנו קשר הרבה יותר מבעבר. אף שאין חובה להפנות לכאן, הורה מן השורה אינו רוצה להגיע לתחנת משטרה. כאן מסבירים להורה את כל התהליך והוא מקבל עטיפה ותמיכה, כלומר- מבחינת ההורה זה הרע במיעוטו". מי הן המשפחות המטופלות במרכז ההגנה? תורג'מן: "אף על פי שהמרכז מטפל בקטינים עד גיל 18, מרבית המגיעים לטיפול הם ילדים בני 5 עד 10, שזה טווח השנים שילדים מתחילים לתקשר 6 נקודת מפגש

בצורה בהירה. רוב הילדים מגיעים אל המרכז בעקבות פגיעה מינית; לרוב מדובר בפגיעה שביצע אדם שהם מכירים, במקרים מעטים מדובר בפגיעה שביצע אדם זר. המרכז נותן מענה גם לאוכלוסייה החרדית. ישנה ועדת רבנים המייעצת לצוות המרכז וכך אפשר להפנות אל הרבנים האלה את המבקשים אישור הלכתי לפנייה אל המרכז". תורג'מן מוסיפה: "במרכז מתקבלות מדי יום ביומו פניות ממגוון גורמים, בהם המשטרה, מחלקות לשירותים חברתיים, גופי חינוך וגופי בריאות וכן פניות עצמאיות דרך אתר האינטרנט של המרכז. במקרים נדירים מגיעים הפונים בגפם אל המרכז. לאחרונה נעשה בחוק שינוי המאפשר לאנשי חינוך המוכרים לילדים להביא את הילדים אל מרכז ההגנה - במקרה של חשד שההורים הם הפוגעים. זהו שינוי משמעותי, שכן לפני השינוי נחקרו ילדים אלה בבית הספר, או שהובאו למרכז על ידי חוקר הילדים, דמות שאינה מוכרת להם. הימצאותו של אדם מוכר מ קלה על הילד לספר על החוויה הקשה. חשוב להוסיף כי בשלב הראשוני הפונים אינם חייבים להזדהות. המרכז מאפשר פניות אנונימיות ואף אנשים שחלה עליהם חובת הדיווח יכולים שלא להיחשף. העובדה שבצוות יש גם שוטרת מאפשרת תהליך הדרגתי ומרוכך של הגשת תלונה והפונים יכולים 'לקחת את הזמן' לעבד את הדברים לפני הגשת התלונה". תארי את תהליך ההפניה של משפחה אל המרכז ואת הטיפול בעקבותיה תורג'מן: "על פי רוב הפגישה עם המשפחה במרכז מתואמת מראש, שכן יש חשיבות רבה לקבל את מרב המידע על המקרה ועל הילד לפני הגעתו, בייחוד אם מדובר בילד עם צרכים מיוחדים או בילד שנחקר בעבר. במצב כזה חשוב לקבל החלטה מראש אם וכיצד לחקור שוב ואם לבצע חקירה או דיבוב. במקרה של ילד שידוע בוודאות שנפגע, רצוי להתחיל בטיפול עוד לפני החקירה. הניסיון מלמד כי ילד שחווה פגיעה מינית לרוב אינו מספר על האירוע מיד לאחר שהתרחש. אם הילד חשף את האירוע מיד לאחר התרחשותו, צוות המרכז מפעיל שיקול דעת מתי ואיך להתערב - מה מידת הדחיפות ואם רצוי או ניתן לבצע בדיקה פיזית בטווח הזמן המידי. כל אחד מאנשי הצוות מיומן בקבלת פנייה ראשונית. אם אי אפשר לקבל את הפונה בו ברגע, חוזרים אליו באותו היום כדי לדבר או כדי לתאם שיחה. אם מדובר בפנייה דחופה, אם הילד נפגע והוא אינו מוגן או שמדובר בפגיעה 'טרייה' המצריכה בדיקה רפואית-משפטית, קוראים לכונן או - במקרים חריגים - דוחים משפחה שנקבעה לה פגישה. במקרים שאינם דחופים הפונים מגיעים אל המרכז כשבועיים מיום הפנייה. התהליך כולל מפגש עם פקידת סעד, חוקרת ילדים ושוטרת. פקידת הסעד מפנה להמשך טיפול והתערבות בקהילה. על פי רוב התהליך עם הילד יתחיל ויסתיים באותו היום. עם זאת, במקרים שיש חשד לפגיעה ונדרשות פגישות נוספות, למרכז יש מנדט לקיים עד חמישה מפגשים כדי לברר את מהות הפגיעה. כל שלב בתהליך נעשה בשקיפות מלאה מול ההורים והילד, באווירה מכבדת ומחבקת". האם המיקום של המרכז ועיצובו תורמים לתהליך שאת מתארת? תורג'מן: "המרכז ממוקם בלב שכונת קריית יובל בירושלים, באזור שקט וירוק והוא עוצב כך שיזכיר בית ולא תחנת משטרה או לשכת רווחה. יש במקום אם בית שמכינה ארוחה חמה לילדים, יש פינת מחשב, פינת משחקים המעוצבת כמבצר ומרחב המאפשר לילד ולמשפחה להירגע ולהרגיש תחושה של פרטיות וביטחון. גם כשבמרכז מטפלים בשתי משפחות באותו זמן, ישנה אווירה שקטה ורגועה". נקודת מפגש 7

עבודת הצוות עבודת הצוות מתחילה בכל בוקר בישיבה בת שעה. בישיבה משתתפות כל חברות הצוות והן מדברות על המקרים שאמורים להגיע באותו היום. הן דנות גם באלה שהופנו ועדיין לא נקבעו להם פגישות, קובעות דרכי פעולה להשגת מידע חסר ובוחנות אם מקרים מסוימים מתאימים להיבדק במרכז ההגנה. למשל, במקרים של גירושים עם תלונות הדדיות בין ההורים, מרכז ההגנה עלול שלא להיות מקום ניטרלי עבור הילד, לכן עדיף שהוא ייחקר במקום אחר או על ידי גורם אחר. הצוות המורחב נפגש פעם בשבוע וחברי הצוות בוחנים את המקרים מהזוויות המקצועיות השונות שלהם. לישיבה זו מצטרפים הפרקליטה והרופא ומעלים לדיון מקרים מורכבים. פעם בשבועיים נפגש הצוות עם פסיכולוג - כדי לסייע בהפגת העומס הרגשי, למנוע טראומטיזציה משנית לצוות ולקדם את העבודה המשותפת של חברי הצוות. חברות הצוות מעידות כי מהות המקום היא עבודת צוות: "הבסיס הוא שלא עושים צעדים משמעותיים ללא התייעצות הדדית, למשל להזמין מישהו או לשחרר מישהו ללא התייעצות. בכל צעד חושבים יחד לפני, תוך כדי ולפני ההחזרה לקהילה". חברות הצוות מדווחות כי יש ביניהן כבוד הדדי, מקצועי ואישי והן למדו להכיר את הפרספקטיבות המקצועיות זו של זו. מדובר בתהליך משמעותי שהצוות עבר יחדיו, "עד למציאות שבה הצוות עובד בצמידות, בשרשרת עבודה משומנת מאוד". לדברי תורג'מן, "הצוות היום הגיע לתחושה של מחויבות שהיא הרבה מעבר למחויבות למקום עבודה. ישנה אווירה חברתית ומשפחתית, נותנים שעות מעבר לנדרש, יש הערכה מקצועית הדדית וכך מקבלים את הדברים, יכולים לנהל מחלוקת מתוך כבוד הדדי". שיתוף הפעולה מאפשר דיונים מקדימים עם השוטרת על הגשת מקרים לוועדת פטור )מקרים שפקידת הסעד מבקשת פטור זמני מחובת דיווח, כשההערכה המקצועית היא שהתהליך הטיפולי גובר על ההליך הפלילי(. אם הצוות מעריך שמדובר באירוע חד-פעמי שאינו מוגדר חמור ועל כף המאזניים מונח מצד אחד ההליך הפלילי ומצד שני המחיר של פירוק משפחה - יש מקום לעצור ולדון. "עם הזמן והניסיון למדנו באילו מצבים אפשר לקבל פטור ובאילו לא והבנו יותר לעומק כיצד התהליך עובד". הקשר עם הקהילה במהלך שמונה שנות קיומו של המרכז הוא צבר מוניטין בטיפול בילדים נפגעים. כיום הצוות מסייע למחלקות לשירותים חברתיים בהטמעת המיומנויות שנרכשו בדיבוב ילדים ומנחה סדנאות לצוותים בדיבוב ילדים בלי זיהום החקירה )כלומר, כיצד לסייע לילדים לספר את האירוע מבלי לשתול בסיפור ידע שלא היה שם קודם לכן(. צוות בית לין גם מייעץ למרכז ההגנה החדש שהוקם בתל השומר ואנשי מקצוע רבים מגיעים אל המרכז או יוצרים קשר טלפוני כדי לקבל ייעוץ בנושאים של דיווח והתערבות. עם זאת, חברות הצוות חוות קשיים בקשר בין המרכז לבין הגורמים המקצועיים בקהילה סביב טיפול במקרים קונקרטיים: "אנחנו מכירות זו את זו ויודעות להסתדר, אנחנו פותרות חילוקי דעות. כשהעניין עובר ללשכה, לתחנה או לפרקליטות, המקרה יוצא משליטתנו ויש קשיים. התהליך לא מתחיל ונגמר פה ושיתוף הפעולה עם הקהילה מורכב. יש פחות דפוסים, פחות קשרים, ההתנהלות בחוץ היא כמו לפני הקמת מרכז ההגנה וכשמקרה יוצא החוצה, לפעמים פוגעים בהישגים שהושגו כאן". עוד קושי בקשר עם גורמים בקהילה נעוץ בראיית הצוות במרכז כבעל מיומנויות לא מציאותיות בדיבוב ילדים נפגעי עבירה, ציפייה שחברות הצוות מתקשות לעמוד בה: "קושי נוסף הוא הציפייה של הגורמים מבחוץ, ההורים, החינוך, הרווחה והמשטרה - שבמרכז ייעשו 'מעשי קסמים', שלמרכז יש עיני רנטגן והכול יתברר פה. אנחנו מאכזבות גם את עצמנו וגם את הסובבים כשלא תמיד מצליחים. מפנים אלינו מקרים של ילדים שלא הסכימו להיחשף בפני ההורים או המורים ומצפים מא תנו להשיג את מה שלא הצליחו להשיג בקהילה. ילד שלא סיפר לאף אחד לא בהכרח ייפתח כאן". מה האתגרים או מי יגן על המג נים? בד בבד עם ההכרה בחשיבותו של המרכז בחיבור שבין הגורמים והשירותים המספקים מענים ראשוניים לילדים נפגעי עבירה ועל אף הסיפוק הרב של הצוות בעבודה במרכז, עולים כמה אתגרים שיש לתת עליהם את הדעת. החשיפה המתמשכת של הצוות לפרטי המקרים של נפגעי העבירה כרוכה בהתמודדות נפשית יום-יומית. עול נפשי זה מקשה על חברות הצוות וכפי שהוזכר לעיל, פעם בשבועיים בא למרכז פסיכולוג כדי למנוע טראומטיזציה משנית. אחת מחברות הצוות מספרת: "אנחנו נחשפות בכל יום, כל היום, לתכנים שאף אחד לא רוצה לגעת בהם וזה משפיע עלינו. אנחנו נפגשות מדי יום ביומו עם מקרים שאנשי מקצוע בקהילה רואים פעם בשנה ומצד שני קשה לאנשים מבחוץ להבין את מהות העבודה במרכז. כשנכנסים לכאן המקום 8 נקודת מפגש

נראה שקט מאוד ורגוע, קשה להבין שהעבודה מאוד אינטנסיבית, פיזית ונפשית. מעבר לכך יש תחושה של אזלת יד, אי אפשר לטפל בכולם ולעזור לכולם וגם אם חולקים את האשמה עם הצוות, זה כבד". עם זאת, המחויבות של הצוות לעבודה והיושרה המקצועית של כל אחת מחברות הצוות מחזקות את נאמנותן לעבודה, על אף הקשיים: "מה שמחזיק אותנו כאן, בעבודה בצורה הזאת, היא האמונה במה שאנחנו עושות לטובת הילדים. כאן נותנים לילדים הרבה יותר מבמקום אחר". בעיה אחרת נעוצה בתפיסה הבסיסית של המרכז בפרספקטיבה של רווחה ואכיפה. לדברי ד"ר יורם בן יהודה, רופא הילדים במרכז, חלוקת המשרות הבסיסית במרכז אינה מביאה בחשבון את המקצועות המשיקים שאינם קשורים ישירות לאכיפה, כלומר כל מי שאינו פקיד סעד, חוקר או שוטר. אלה הם נספחים למקום ולא חלק אינטגרלי ממנו. למשל, לא הובא בחשבון ההבט הרפואי אלא רק היבטים של רווחה. "זמינות הרופא למקום צריכה להיות גבוהה, עם חלוקת משרות ברורה, שעות ברורות ואחות שתסייע בביצוע בדיקות על בסיס קבוע. אמנם גם הפרקליטה נספחת ואינה שותפה לישיבות הצוות היומיות, אבל זה אינו קריטי כמו עניין הרופא - הרופא צריך להיות חלק אינטגרלי ממרכז ההגנה ולא נספח. מכיוון שהתפיסה הייתה שהרופא הוא תוספת למקום, לא חשבו על מיקום המרכז בקרבה מספקת למרכז רפואי. הריחוק הגאוגרפי מקשה לבצע בדיקות נוספות הנחוצות לילד ובכלל יש החמצה של הרעיון, כי השירותים הרפואיים לא ממש ניתנים - לא מחוסר רצון אלא כי התכנון לא כלל מלכתחילה את החלק הרפואי. בארצות הברית הרופא אינו המרכז החדש בתל השומר מרכז ההגנה השני בארץ נפתח לפני כשנה, במרץ 2009, צמוד למרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר. מרכז ההגנה משרת את מרכז הארץ, אזור שכמחצית ממקרי הפגיעה בארץ מתרחשים בו. המרכז הוקם כ"פיילוט", על פי תפיסה שונה מזו של בית לין ואחד העקרונות הוא צמידות המרכז לבית החולים. לדברי מנהלת המרכז, רויטל ארגוב, יש למיקום זה כמה יתרונות, בעיקר סמכות רפואית ואפשרות לקבל טיפול רפואי מידי ורחב: "המקום נקי מסטיגמה, עובדה חשובה מאוד לאוכלוסייה בשעת משבר. אפשר לבצע בדיקות רפואיות מעבר לבדיקות המשפטיות וההימצאות במרכז רפואי במטרה לקבל טיפול ו'להבריא' היא תפיסה חשיבתית שונה; הוכח מחקרית כי כאשר רופא בודק ילד ואומר להורה שהוא יהיה בסדר, האלמנט ההרגעתי משמעותי מאוד". עם זאת, למרכז הוקצה רופא רק לשלושה מתוך חמשת ימי העבודה. גם הקצאת כוח אדם על ידי השותפים האחרים למרכז עדיין לא הוסדרה עד תום, אך לדברי המנהלת, תרומת המרכז לילדים הנפגעים עולה בחשיבותה על הקשיים האלה: "המרכז משנה את חיי הילדים, הילדים יוצאים במצב אחר לגמרי. התהליך כאן נורמלי ומכבד הרבה יותר מהאלטרנטיבה. מתן מרחב וסיוע בצורה מכבדת, מחבקת ותומכת מאפשרים למטופלים לצאת מכאן אחרת ממה שהגיעו... קשיי ההקמה הם שלנו, אנשי הצוות - הילדים מקבלים את מה שהם צריכים". רק חבר צוות אלא חבר בכיר או מוביל, מנהל המקום". נוסף על הגדרת אנשי המקצוע השייכים לצוות המרכז, נראה כי מספר השעות שהמרכז פתוח מקשה גם הוא על הפניות והזמינות של אנשי הצוות לנפגעי העבירה. חברות הצוות מדווחות על צורך ברור בפתיחת המרכז גם בשעות אחר הצהריים המאוחרות וכן בהוספת כוח אדם. לפי הבנתן, שינוי זה יתרום להרחבת שעות הטיפול, יגדיל את האוכלוסייה המטופלת ואף יוביל לניצול טוב יותר של המשאבים הקיימים: "בעזרת משאבי כוח אדם נוספים אפשר לתת טיפול בכל ימות השבוע, גם בשעות אחר הצהריים וגם לתת מענה טיפולי קצר מועד לנפגעים סביב הפגיעה. אילו המרכז היה פתוח אחר הצהריים, בעזרת צוות נוסף, היה אפשר לקצר את משך ההמתנה וגם להקל על הורים שמתקשים להיעדר מהעבודה להגיע בשעה שמתאימה להם". "דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, כל עוד חלב נוטף מחיוכך. חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, חבקי דובים גדולים מתוך שנתך." תהליכי הביסוס וההטמעה של מרכזי ההגנה בישראל עודם בתחילת הדרך. האתגר הגדול ביותר שניצב לפנינו הוא אתגר כפול: הרחבה של מספר הילדים המוגנים בד בבד עם שמירה על הגורמים המקצועיים הנושאים בעול של עבודת ההגנה הקשה - שגם הם זקוקים לאוזן קשבת ולחיבוק. נקודת מפגש 9

"תבנית נוף מולדתו" ריאיון עם נדב ויינטראוב יסמין שיקלר-הורביץ שאול טשרניחובסקי אמר כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. נוף מולדתו של נדב ויינטראוב הוא היחידה לשלום הילד בחיפה. היחידה נותנת מענה אבחוני וטיפולי לילדים נפגעי התעללות והזנחה בני 6-0. עשרים שנה עבד שם ויינטראוב, עשר מתוכן היה מנהל היחידה. לפני כמה חודשים הוא "היגר" לארצות אחרות, אך לא שינה את תפיסת העולם המקצועית שעיצב באותן שנים. ויינטראוב, פסיכולוג קליני והתפתחותי, קנדידט במכון הפסיכואנליטי הישראלי ומנהל השירות הפסיכולוגי של בית החולים רמב"ם, אומר: "כאשר מטפלים בילדים בסיכון צריך לשים רגל אחת בעולם הפנימי של המטופל ורגל שנייה במציאות. עבודה עם ילדים בסיכון מחייבת ראייה כלל-מערכתית". האם ההכשרה הקלינית שקיבלת שונה מהתפיסה המקצועית שאתה מייצג? ויינטראוב: "הסוציאליזציה המוקדמת של פסיכולוגים קליניים מובילה אותם להתעלם מהמציאות החיצונית, אולם ככל שהמקרים קשים יותר, כמו אלה שבהם נתקלתי ביחידה, למדתי שאי אפשר להתייחס רק למציאות הפנימית של המטופל, זה לא אתי ולא מקצועי. הראייה חייבת להיות רב-מערכתית". ויינטראוב מדגיש עם זאת כי שמירה על ראייה רב-מערכתית היא משימה לא פשוטה כאשר עוסקים בעבודה עם ילדים בסיכון: "החלטתי ללכת ללמוד במכון הפסיכואנליטי כאשר הרגשתי, לאחר כמה שנים ביחידה לשלום הילד, שאני עוסק פחות ב- being ויותר ב- doing. הלימוד הפסיכואנליטי הוא העיסוק האולטימטיבי בפנימיות של האדם. הראייה הכלל-מערכתית אינה צריכה לבוא על חשבון ראייה מעמיקה פנימה - שהיא הבסיס לכול". האם אתה סבור שתהליך ההכשרה של סטודנטים לפסיכולוגיה המתעתדים לעסוק בטיפול בילדים בסיכון צריך להתמקד גם בראייה קהילתית? ויינטראוב: "הייתי נזהר כאן. קודם כול שילמדו פסיכולוגיה קלינית, אבל במסלול ההכשרה צריך לאפשר חשיפה לזווית הקהילתית. הבסיס הוא ההבנה של הדינמיקה התוך-נפשית והפסיכולוגיה הקלינית נותנת לכך בסיס די עמוק. עם זאת, המפגש של המתמחים עם המציאות מוציא אותם מהבועה של המציאות הקלינית ומאפשר הסתכלות רחבה יותר גם ברמת המציאות". בתחום הטיפול בגיל הרך פועלים ארגונים שונים. כיצד אתה רואה את שיתוף הפעולה ביניהם? ויינטראוב: "השותפים המרכזיים של היחידה לשלום הילד במשך השנים היו המחלקות לשירותים חברתיים ופקידי הסעד לחוק הנוער. כיום שיתוף הפעולה הדוק מבעבר והוא כולל את שירותי האומנה, את בתי המשפט לנוער, את בתי המשפט לענייני משפחה נדב ויינטראוב ואת יחידות הסיוע הצמודות אליהם. מניסיוני, איכות שיתוף הפעולה תלויה בעיקר בקשרים הבין-אישים שנוצרים במרוצת העבודה המשותפת". הוא מדגיש: "שיתוף הפעולה חשוב בעיקר מאחר שמסיבות של מדיניות ותקציב, הטיפול ביחידה כמו זו שניהלתי מסתיים לאחר שנה והמטופל חוזר לקהילה ואמור להיות מטופל שם. לצערי, לא תמיד יש בקהילה את הידע לטיפול מקצועי ולא בכל יישוב יש תחנה לבריאות הנפש. הייתי מצפה מאנשי מקצוע שידעו איזה ידע מקצועי יש להם ואיזה ידע חסר. במקרה האחרון, הם צריכים לא להסס להיעזר בגורמים מקצועיים אחרים ולהתייעץ א תם". ביחידה לשלום הילד הצטבר ידע רב - כיצד חלקתם אותו עם שאר הקהילה המקצועית? ויינטראוב: "אנחנו הפצנו את הידע באמצעות ימי עיון וסדנאות. אני מאמין שאפשר להפיץ את הידע גם על ידי הפיכת היחידה בחיפה ליחידה מרכזית שיהיו לה שלוחות במקומות מרוחקים גאוגרפית שישאבו ממנה ידע. לאחר כמה שנים תוכלנה השלוחות להפוך ליחידות עצמאיות". 10 נקודת מפגש

כיצד הידע שנצבר במשך השנים השפיע על הטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה? בתשובתו עושה ויינטראוב הקבלה בין התהליך האישי שהוא עבר לבין התהליך שעברה המערכת: "במבט אישי יש לי היום את היכולת להתמודד עם תהליכים רגשיים ולא לפחד, יש לי יותר קונספטים לחשוב דרכם ולפעול בצורה מושכלת. בדומה לשינוי האישי שאני עברתי, עבר כל התחום שינוי דומה. יש היום יותר הבנה ויותר זיהוי, פחות מפחדים לשאול שאלות, פחות מפחדים לזהות משהו שצריך אחר כך לדווח עליו. עם זאת, צריך להיזהר מהכיוון ההפוך ולא להפוך כל ציור תמים שילד מצייר בגן, למקרה בעייתי". מה השתנה במהלך העשור שניהלת את היחידה לשלום הילד? ויינטראוב: "בפרספקטיבה של עשר שנים אני רואה מאמץ כן של שירות הילד והנוער וחוק הנוער להתמקצע, להשקיע וליצור מסגרות מתאימות וגם ברשויות ישנו מאמץ לאתר ילדים בסיכון. היום המצב טוב משהיה לפני עשר שנים, אך ישנה דרך ארוכה לעשות. נכון שחלו שינויים בתפיסת הגיל הרך בעשור האחרון, אך הטיפול בגיל הרך ניתן בעיקרו מעל גיל 6 ביחידות האקסטרניות ובמרכזי החירום. למעשה, רק בחיפה ישנו טיפול בגיל הרך ואפשר לומר כי חסר ידע וזיהוי מוקדם". מהי ההתייחסות לטיפול בגיל הרך בקרב המשרדים הרלוונטיים? ויינטראוב מבחין בין משרד הרווחה למשרד הבריאות: "יחסית, התחום מוזנח. זהו גיל שקשה לזהות בו מצוקה ויש מקום ללמידה והתמקצעות. משרד הרווחה משקיע רבות בלמידה ובפיתוח השתלמויות בקשר לחשיבות האבחון ודרכים לבצע אותו, שלא כמשרד הבריאות שהתחום מטופל בו פחות". הוא מוסיף: "לצערי, ישנה התכווצות של השירות שמשרד הבריאות נותן ודווקא במקום הזה אני מצפה שהשירות יתרחב ויעמיק את הראייה בקשר לילדים בסיכון ויתמקד בתפיסת המציאות ולא רק בעולם הפנימי. לעומת זאת, הניסיון של משרד הרווחה ליצור מסגרות מתאימות גורם לכך שראיית המציאות החיצונית מזניחה את חשיבות העולם הפנימי. חשוב ליצור סינרגיה בין המציאויות השונות אבל גם בין הגופים השונים - משרד הרווחה ומשרד הבריאות. זה תהליך חשוב אך הוא עשוי להמשך זמן רב". האם לתקשורת יש תפקיד בהגברת המודעות להתעללות בגיל הרך? ויינטראוב: "התקשורת נוטה לחדד ניגודים ולהביא דברים 'אל הקצה'. אין לה יכולת להכיל אמביוולנטיות ולהציג את המציאות המורכבת. לצערי, אין הערכה מספקת לעבודה שעושים פקידי הסעד לחוק הנוער שאני מאוד מכבד. בעיניי, הגוף הממונה על חוק הנוער - טיפול והשגחה מאוד מקצועי ומאוד ערכי, עושה עבודה קשה ושלא בצדק משמש שק חבטות לתקשורת". היום אתה חובש כובע של מנהל השירות הפסיכולוגי בבית החולים רמב"ם. במה זה שונה? ויינטראוב: "היום אני עסוק במערכות המשיקות בבית החולים: השירות הסוציאלי, הסיעוד, מנהלי מחלקות, הדרכת מתמחים ועוד. למערכת הבריאות יש יכולת קלינית גבוהה מאוד לטפל במצוקות של הנפש והעולם הפנימי, יש לה פחות כלים להתמודד כשמדובר במציאות החיצונית. לבית החולים לא מגיעים בגלל התעללות והזנחה אלא בגלל כפל תחלואה - מכלול של בעיות פיזיות ונפשיות". מהם האתגרים המקצועיים שהצבת לעצמך? ויינטראוב: "בראש ובראשונה - הלמידה האישית שלי היא אתגר משמעותי. נכנסתי לבית חולים בעל מסורת מאוד רצינית, עם שירות פסיכולוגי ברמה גבוהה ויכולות מקצועיות גבוהות ובכוונתי להמשיך וללמוד. נוסף על כך, בכוונתי להוות תחרות ליחידה לשלום הילד פה - בשירות לבריאות הנפש לגיל הרך, לילד ולנוער בבית החולים רמב"ם ולהתמקצע עד כמה שאפשר בטיפול בילדים בסיכון. האתגר שלי הוא לשמור על הקשרים עם הרווחה ועם חוק הנוער ולחזק את שיתוף הפעולה ביניהם ובין המערכת הרפואית. הידע שלי לא נעלם, אני רוצה למצוא דרך להקים בבית החולים גופים לאבחון ולטיפול בילדים בסיכון ומקווה לחדד את היכולת להקים תת-יחידה שתטפל במצבי סיכון ופגיעה. אתגר נוסף הוא תחום הפסיכולוגיה הרפואית. התמחות זו היא היום בחיתוליה, הפסיכולוגים הרפואיים עובדים עם הצוות ועם מטופלים ונותנים מענה לחולה הנתון במצוקה, כאשר רוב המאושפזים נתונים במצב זה או אחר של מצוקה נפשית ורגשית עקב הפגיעה או השינוי. אני רוצה להביא כמה שיותר פסיכולוגים שיתייחסו למצוקות החולים". ויינטראוב, גם בכובעו החדש, אינו מוותר על ראיית המציאות החיצונית, ראייה שונה מאוד מהסוציאליזציה המקצועית שקיבל כפסיכולוג קליני, אבל הוא מקפיד לתבל אותה בראיית המציאות הפנימית שמעולם לא זנח. תבנית נוף מולדתו תשפיע בלא ספק על האופן שיעצב את השירות שהוא מנהל כיום. נקודת מפגש 11

המהפכה האקולוגית של מוטי וינטר ריאיון עם מוטי וינטר, סמנכ"ל בכיר ומנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ד"ר שירלי בן-שלמה מהפכות אקולוגיות, בין שהן קשורות למחז ור בקבוקי פלסטיק ובין שהן קשורות לטיפול בילדים בסיכון בתוך הקהילה, מבטאות תפיסת עולם סביבתית שונה מזו שהייתה לפניהן. רצף של מקרי ההתעללות בתוך המשפחה שאפיין את השנה שעברה חייב שינוי מהפכני בתפיסת העולם המניעתית והטיפולית בקרב כל משרדי הממשלה. במשרד העבודה והרווחה מנוהלת המהפכה האקולוגית מבניין מיושן השוכן באזור מסחרי מאוכלס באנשים רבים, מכוניות ובתי עסק ומוביל אותה סמנכ"ל המשרד - מוטי וינטר. וינטר מסביר: "השינויים במדיניות שאנו מובילים החלו בתחילת שנות האלפיים. אז התבססה בשטח התפיסה האקולוגית-קהילתית. לפי תפיסה זו, ילד הוא חלק ממשפחה ולכן הפתרון לטיפול בהתעללות צריך להיות בתוך המשפחה ולא במסגרות חוץ-ביתיות כבעבר. בכל מקרה של ילד בסיכון או בסכנה, אנו מנסים למצוא מענה טיפולי ומניעתי עם דגש על בית קבוע. הפתרון נמצא על פני רצף שנע בין אימוץ במקרים החמורים לבין המשפחה הטבעית במקרים שאפשר להתערב בתוך המשפחה. על רקע זה נעשו וממשיכים להיעשות מאמצים כבירים לפתח שירותים קהילתיים שייתנו מענה לילדים, לבני נוער ולהוריהם בתוך הקהילה". השינויים שעליהם מדבר וינטר מעוגנים בתכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון, שמקצה מיליוני שקלים בכל שנה לקידום מדיניות זו - ואף על פי כן הנתונים מראים כי מספר הסידורים החוץ-ביתיים עלה בשנים האחרונות. וינטר: "בעיניי זה סימן שהמערכת הטיפולית מאוזנת ואינה מנסה למצוא אותו פתרון לכולם. יש אוכלוסיות קצה שאי אפשר להתמודד א תן בתוך הקהילה. אני מתכוון בעיקר למקרים פוסט-אשפוזיים ופוסט-אשפוזיים מורכבים. העובדים הסוציאליים בשטח מרגישים היום יותר ביטחון בקשר לילדים שקשה להתמודד א תם בתוך הקהילה ומוצאים להם סידור חוץ- ביתי שהולם את צורכיהם. עם זאת, אני מביא בחשבון שלא מוצו עדיין כל האפשרויות של התכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון בתוך הקהילה ואנו מקפידים ללוות את עבודתנו במחקר והערכה שנוכל ללמוד מתוכם איך להמשיך ולהשתפר". כשווינטר מדבר על 'להמשיך ולהשתפר', נראה כי אחד הביטויים המעשיים לכך הוא דו"ח הוועדה הבין-משרדית בנושא איתור וטיפול בקטינים בקהילה, ועדה שעמד בראשה. הדו"ח פורסם בחודש אפריל השנה )2010(. מה למדת מעבודת הוועדה שעמדת בראשה? וינטר: "אנחנו התרשמנו שרוב הפרופסיות הפועלות בשטח עוסקות בטיפול ולא במניעה. הסיבה לכך קשורה לזה שאין שפה ונהלים המשותפים לכל אנשי המקצוע העוסקים בתחום, אפילו בדבר הבסיסי של הגדרה מהי סכנה עבור ילד. לכן אחת המטרות שהצבנו לעצמנו היא הגדרה של מונחים, כדי ליצור שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בוועדה למדנו גם שאין העברת מידע מסודרת בין הגורמים הטיפוליים השונים ואנחנו עובדים כעת על חקיקה של חוק שיבטיח העברת מידע. מאחר שהבנו את חשיבות המניעה, ניסחנו שורה של איתותים בקשר למצבי סיכון וסכנה בקרב ילדים. כאשר בדקנו בוועדה אחד לאחד את מקרי ההתעללות שהתרחשו בשנה האחרונה, גילינו שבחלק גדול מהמקרים היו איתותי אזהרה שלא הפכו להתערבות מניעתית בגלל הקשיים שהזכרתי קודם, כגון אי העברת מידע בין הגורמים השונים. את ההגדרות שבנינו בוועדה לילדים בסיכון ובסכנה ואת האיתותים השונים אנו מתכוונים להטמיע בקרב כל הגורמים המטפלים בארץ. זה יהיה תהליך ארוך, אבל מניסיון של מדינות אחרות בעולם, כגון אנגליה שעברה 12 נקודת מפגש

וינטר: "ישנם שני נושאים מרכזיים: המשך השיתוף של הציבור בנושא המניעה והטיפול השקעה בידע ובמחקר, כולל פיתוח פרוטוקולים לטיפול" תהליך דומה, אנחנו יכולים לצמצם במידה ניכרת את מספר הילדים הנפגעים". אחד הדברים המרכזיים שאתה מדבר עליהם הוא שותפות של משרד העבודה והרווחה עם משרדים אחרים. כיצד משרד הרווחה מתאים את עצמו לפרופסיות האחרות הפועלות בשטח? למשל, אנשי חינוך או בריאות? וינטר: "משרדי הרווחה, החינוך והבריאות מטפלים, כל אחד בתחומו, בתוצרים של המציאות החברתית- סביבתית במדינה. שלא כבעבר, היום יש נכונות להכיר בכך שילדים בסיכון הם הילדים של כולנו וזה מוביל לשותפויות גדולות יותר בין המשרדים. החיבור בין היכולות המקצועיות השונות הופך את ההתמודדות שלנו עם תופעת הילדים בסיכון לטובה יותר. תחומי הסיכון שאנו מתמודדים א תם היום רבים ומורכבים. בהם אפשר למנות בעיות שהיו במינון קטן והפכו למכת מדינה, כגון פגיעות מיניות בתוך המשפחה, ילדים פוגעים מינית והתמכרויות שונות. אם לא נעבוד בשותפות ואם לא נרחיב את השותפות נהיה בבעיה. רק מבט רחב ורב-מקצועי יאפשר התערבות טובה. אפשר למצוא היום עוד ועוד ביטויים לשותפויות כאלה, למשל בטיפול בפגיעות מיניות יש שיתוף פעולה בין שפ"י לבין אגף הרווחה; מועדוניות טיפוליות מבטאות שיתוף רב שנים בין משרד הרווחה למשרד החינוך; התכנית הלאומית גם היא דוגמה כזאת, אך נדמה שהדוגמה הבולטת מהזמן האחרון היא הוועדה הבין-משרדית שהזכרתי קודם, שבה כל אחד מאנשי המשרדים השונים הביא את זווית הראייה הייחודית של הפרופסיה שלו. זווית הראייה הייתה מנקודת המבט של כל פרופסיה שהוקמה בעקבות רצף מקרי ההתעללות בשנתיים האחרונות, אך המסקנות היו של כולנו. בלי ההבנה שילדים בסיכון הם של כולנו, לא נוכל לטפל בתופעה". האם המבט הרב-מקצועי כולל היום את כל השותפים הפוטנציאליים או שיש לאן להתפתח עוד? וינטר: "יש כמובן לאן להתפתח. השלב הבא הוא הרחבת התפיסה האקולוגית לתהליך התמודדות ברמה של עיר ואני אסביר את כוונתי. אחד הדברים שאנו צריכים לחשוב עליהם, כאשר אנו בונים ערים שיש בתוכן שירותים ומוסדות שנועדו לתת מענה נורמטיבי לילדים, הוא האופן שבו מוסדות ושירותים אלו משתלבים במערך המניעה והטיפול נקודת מפגש 13

בילדים בסיכון. אנו צריכים לשלב את הילדים ובני הנוער בסיכון בתוך הקהילה ולא להתייחס אליהם כאל גורם סגרגטיבי שמפריע להתפתחות הקהילה. לשם כך עלינו לחבור לתחומי עיסוק נוספים, כגון אדריכלות, חינוך והנדסה, שיביאו בחשבון את הילדים ובני הנוער בסיכון בתוך התכנון הקהילתי. לשם עדיין לא הגענו. ייתכן שחוק התכנון והבנייה יאפשר להתחיל ליישם תכנון מושכל של ערים". בשנה האחרונה הייתה בכלי התקשורת מתקפה קשה על תפקודם של העובדים הסוציאליים בקשר לאיתור ילדים בסיכון. מה דעתך בנושא? וינטר: "העובדים הסוציאליים עושים את עבודתם נאמנה. אם יש מקרים קיצוניים, שבהם עובד סוציאלי טעה, הדבר דורש תיקון, אך חשוב לזכור כי החברה הישראלית רוויה כל כך בבעיות חברתיות שזה מגוחך לחשוב שהעובדים הסוציאליים יכולים לתת מענה לכל בעיה. אנחנו כל הזמן פועלים מתוך שאיפה ליצור עוד ועוד פתרונות לבעיות שנוצרות". מיהן האוכלוסיות המאתגרות ביותר בעבודה היום-יומית של המשרד? וינטר: "אין ספק שמדובר בשלוש קבוצות אוכלוסייה: ילדים במשפחות של עולים חדשים, משפחות ערביות ומשפחות חרדיות. הלוואי שנהיה מיומנים, רגישי תרבות ובעלי משאבים מספיקים להתמודד עם הרי הגעש המתפרצים שלא ראינו קודם בגלל היותם חבויים". נדמה שהביקורת הנוקבת ביותר על המשרד הייתה על שלא הצלחתם להגיע אל האוכלוסייה החרדית - ראה את מקרי ההתעללות של השנה האחרונה. וינטר: "יכולים לומר 'איפה הייתם' ואני אומר שיכול להיות שהתגובה הקשה של החברה החרדית מבטאת חרדה. מדובר בעולם שהיה סגור בפנינו וכעת, כשהוא נחשף, אנו מגלים שיש בעולם הזה בעיות כמו בכל חברה אחרת. התגובה של החברה החרדית הקיצונית מאפיינת כל חברה ששעריה נופלים והיא מנסה לשמור עליהם. התפקיד שלנו הוא להבין את התהליך, להיות רגישי תרבות וליצור מסגרות שהולמות את התוכן של העולם החרדי, בד בבד עם הגעה להבנות עם פרנסי החברה. ביישובים חרדיים רבים הקמנו ועדות רבנים שמשתפות א תנו פעולה בתהליך התכנון והביצוע. אחת התכניות המעניינות שהקמנו היא תכנית נוחם )נוער חרדי מנותק(. בקרב האוכלוסייה הערבית אנחנו מפתחים כל הזמן שירותים קהילתיים לילדים ונוער בסיכון ושוקדים על הקמת עמותה ארצית שתסייע ליישובים חלשים במגזר זה. לגבי עולים חדשים, במוקד ההתערבות נמצאת האוכלוסייה האתיופית וגם האוכלוסייה של הבוכרים והקווקזים. עם השתיים האחרונות אנחנו עובדים קשה מאוד סביב ההתנגדות להוצאת ילדים מהבית. אנחנו פועלים יחד עם ארגונים וולונטריים במטרה לשנות את המציאות". האם המצב בישראל דומה למצב בעולם? וינטר: "אנחנו מתמודדים עם תהליכים דומים מאוד לאלה שא תם מתמודדים בעולם. לע תים הסביבה החברתית באירופה או בארצות הברית גמישה יותר ומתקדמת, אך החברה הישראלית פתוחה הרבה יותר מבעבר להתמודד עם תופעת הילדים ובני הנוער בסיכון - זו תעודת כבוד עבורנו, שנושא הילדים הוא אחד המרכזיים באג'נדה של המשרד". מהו החזון שלך לשנים הבאות? וינטר: "ישנם שני נושאים מרכזיים: הראשון - המשך השיתוף של הציבור בנושא המניעה והטיפול, נושא שהתחלנו לטפל בו ולא פיתחנו דיו; והנושא השני - השקעה בידע ובמחקר, כולל פיתוח פרוטוקולים לטיפול". וינטר מסכם: "אנו צריכים להיות גאים במה שהשגנו, אך לזכור שיש עוד מה לעשות". 14 נקודת מפגש

מפגש מומחים: השימוש בראיות בפרקטיקה ובמדיניות של רווחת הילד מבט בין-לאומי על העתיד שמונה מומחים, מהמובילים בעולם בתחום רווחת הילד, באו לירושלים למפגש מוחות בין-לאומי שקיים מכון חרוב על רקע התופעה של התעללות והזנחת ילדים בישראל מפגש המוחות הבין-לאומי, שכותרתו "השימוש בראיות בפרקטיקה ובמדיניות של רווחת הילד: מבט בין-לאומי על העתיד", התקיים במשכנות שאננים בירושלים והסתיים בכנס פתוח לקהל במלון קראון פלזה בעיר. בסיעור המוחות השתתפו שמונה מהמומחים המובילים בעולם בתחום רווחת הילד ומומחים מישראל, בראשם פרופ' הלל שמיד ופרופ' רמי בנבנישתי ממכון חרוב ופרופ' ענת זעירא מהאוניברסיטה העברית בירושלים. אלה המומחים הבין-לאומיים שבאו למפגש: פרופ' ארון שלונסקי מאוניברסיטת טורונטו, קנדה, פרופ' הווארד דובוביץ מאוניברסיטת מרילנד, ארצות הברית, פרופ' פרד וולזין מצ'אפין הול, אוניברסיטת שיקגו, ארצות הברית, פרופ' מרק קורטני מאוניברסיטת וושינגטון, ארצות הברית, פרופ' ריק בארט מאוניברסיטת מרילנד, ארצות הברית, ד"ר ננסי דיקנסון מאוניברסיטת מרילנד, ארצות הברית, פרופ' פרנסיס גרדנר מאוניברסיטת אוקספורד, אנגליה ופרופ' קנוט סונדל מהמכון לעבודה סוציאלית מבוססת ראיות, שוודיה. מטרת המפגש הייתה לגבש תובנות חדשות בתחום רווחת הילד בפרספקטיבה בין-לאומית. הדגש במפגש היה על השימוש במחקר ובראיות אחרות כתשתית לשיפור השירותים והמדיניות בתחום זה. המפגש עם מומחים ממדינות שונות בעולם, לפי מנכ"ל מכון חרוב, פרופ' הלל שמיד, יצר הזדמנות יוצאת דופן להחלפת ידע וניסיון בין אנשי המקצוע העוסקים שנים רבות במחקרים בתחום המדיניות והפרקטיקה של רווחת הילד. עיקר הדיונים יוחדו לעבודה הטיפולית המבוססת על ראיות, כלומר שיטות שנוסו, נבדקו והצלחתן הוכחה בתחום זה. נידונו שיטות טיפול שונות וכן עיצוב מדיניות בהקשרים שונים ובמדינות שונות. התוצר של הדיונים יהיה ספר שבו יכונסו יחד פרקים המתארים מחקרים חדשים ומגמות רווחות בעולם בתחום הטיפול בילדים בסיכון והידע הנצבר בישראל יוצע לעולם. נקודת מפגש 15

משפטי מפגש חובת הדיווח - אחרי עשרים שנה ד"ר תמר מורג ביום 28.11.1989 התקבל בכנסת תיקון 26 לחוק העונשין, תיקון הידוע יותר בשם "חוק קטינים וחסרי ישע". בתיקון נקבעו חובות דיווח על חשד לפגיעה ולהתעללות בילדים במסגרת המשפחה. התיקון לחוק התקבל בעקבות פרשת התעללות מזעזעת בילדה מורן דנמיאס מטבריה, התעללות אשר הביאה למותה של הילדה ועוררה הד ציבורי רב. הצעת חוק פרטית שהגישו ח"כ דדי צוקר ממר"צ וחנן פורת מהמפד"ל הייתה הבסיס להצעת החוק הממשלתית. תיקון זה לחוק העונשין היה מהגורמים המרכזיים שעיצבו את התייחסות החברה והמשפט בישראל לתופעת ההתעללות בילדים בתוך המשפחה בעשרים השנים האחרונות. בעת חקיקת התיקון לחוק שימשתי יועצת משפטית של המועצה הלאומית לשלום הילד והייתה לי הזכות למלא תפקיד מרכזי בתהליך גיבושו. חובת הדיווח שנקבעה בסעיף 368 ד לחוק העונשין מטילה חובה על כל אדם אשר "היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה". חובות דיווח מוחמרות נקבעו לגבי אנשי מקצוע ואחראים לקטין. כן נקבעו חובות דיווח הדדיות בין פקידי הסעד והמשטרה. בעת האחרונה הורחבה חובת הדיווח והוחלה גם על עבירות מין בין קטינים במסגרת המשפחה. אחת הסוגיות המורכבות ביותר ומעוררות המחלוקת שעלו בעת גיבוש התיקון הייתה שאלת הפגיעה האפשרית במתן טיפול לפוגעים ובשיקום המשפחות. בעניין זה עלתה הטענה שהחלת חובת הדיווח על אנשי טיפול, בעיקר לנוכח החובה להעביר כל מקרה לטיפול משטרתי, תהווה פגיעה חמורה בחיסיון של יחסי מטפל-מטופל ויהיה בה כדי להרתיע מפני פנייה לטיפול. הפתרון שנמצא היה פתרון מקורי שאין לו תקדים בחקיקת מדינות אחרות - הקמתן של ועדות פטור המוסמכות לעכב העברת מידע למשטרה או למנוע אותה. איש לא צפה את גודל השינוי שחקיקת חובת הדיווח חוללה. 1 בתוך שנה מחקיקת החוק עלה היקף הדיווחים לפקידי הסעד במאות אחוזים. הגידול המתמיד במספר המקרים שבטיפולם של פקידי סעד לחוק הנוער נמשך מאז. בשנת 2007 טופלו על ידי פקידי הסעד יותר מ- 41,000 ילדים. גידול ניכר ביותר נרשם גם במספר תיקי המשטרה: לעומת שנת 1985, שנפתחו בה 261 תיקים, בשנת 1995, חמש שנים לאחר חקיקת החוק, נפתחו 3914 תיקים ובשנת 8,620-2007 תיקים. עלייה כה משמעותית ומהירה במספר הדיווחים על מקרי פגיעה והתעללות בילדים חייבה את מערכות הרווחה לפתח במהירות מענים טיפוליים. זמן קצר לפני חקיקת החוק היו רבים שראו בהתעללות בילדים תופעה שולית יחסית ונדירה. היום, כעבור עשרים שנה, יש הכרה רחבה בקיומה והיא תופסת מקום מרכזי בסדר היום הציבורי. 1 מקור הנתונים: ילדים בישראל, שנתון סטטיסטי 2008. עורכים יפה ציונית, ציפי ברמן וד"ר אשר בן- אריה. הוצאת המועצה הלאומית לשלום הילד. היום, עשרים שנה לאחר חקיקת החוק ובעקבות שינויים מרחיקי לכת אלה, עלינו לשאול אם יש מה להוסיף, לשנות או לתקן. אני מבקשת להצביע בהקשר זה על שלושה כיווני מחשבה מרכזיים: א. הרחבת היקף החשיפה של פגיעה והתעללות ב. עיגון זכות הילד להגנה ולטיפול בחוק ג. פיתוח מנגנונים שיאפשרו שילוב נכון יותר בין ענישת הפוגעים ובין הטיפול בילדים ובמשפחות א. הרחבת היקף החשיפה של פגיעה והתעללות מחקרים מראים שעל אף העלייה הגדולה בהיקף הדיווח, עדיין אנו רחוקים מרחק רב מחשיפת התופעה במלואה. ממחקרם של בנבנישתי ושמיד מתברר כי אף ש- 20% מהאוכלוסייה נתקלים בפגיעה והתעללות בילדים, רק כמחציתם דיווחו על כך. 2 כדי להרחיב את היקף הדיווח, עלינו להוסיף ולבחון מהם החסמים שעדיין מונעים דיווח וחשיפה ולפעול להסרתם. ב. עיגון זכות הילד להגנה ולטיפול בחוק עיגון חוקי של זכות הילד להגנה ולטיפול הוא, לדעתי, צעד הכרחי להבטחת הגנה ראויה על ילדים, צעד נדרש מההכרה 2 רמי בנבנישתי והלל שמיד, סקר עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים והדיווח לרשויות. דו"ח מחקר, מכון חרוב, אפריל 2010 16 נקודת מפגש

הגוברת בהיותם של ילדים נושאי זכויות. כבר בעת הליכי החקיקה של חוק הנוער )טיפול והשגחה( 1960 עלה הקושי הנובע מכך שחוק זה מסתפק בקביעת סמכות פעולה ואינו קובע חובה לפעול להגנתם של ילדים. כך אמר שר הסעד דאז, יוסף בורג: "חוק זה יכול היה להיות מושלם יותר אילו יכול היה להטיל חובה על משרד הסעד ועובדי שרותי הסעד בכל מקרה לנקוט בכל הצעדים הדרושים. עוד רבה הדרך, חוק זה עדיין אינו יכול להטיל חובה על כל מקרה משום שאין האמצעים נתונים". גם במסגרת הסדרים חוקיים אחרים טרם הוכרה בחקיקה הישראלית חובה ברורה של הרשויות לפעול להגנתם של ילדים בסיכון. מהלך חקיקתי כזה, שבו הוטלה על המדינה בחקיקה אחריות לטיפול בילדים בסיכון, נעשה באנגליה במסגרת.children's act 1989 במסגרת חוק זה הוחלפה השפה המכירה בסמכות ההתערבות של המדינה בשפה הקובעת חובות פעולה להגנה על ילדים בסיכון. בהמשך נקבעו בחקיקה זו חובות פעולה קונקרטיות של מכלול גורמי המדינה הפועלים להגנה על ילדים בסיכון. עוד חיזוק להכרה בחובת המדינה לפעול להגנה על ילדים במשפט האנגלי עוגן בפסק הדין של בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג בשנת 2001 בעניין.Z and Others v United Kingdom בפסק דין זה נקבע כי שירותי הרווחה האנגליים חייבים בפיצוי לחמישה ילדים שעברו התעללות קשה ביותר על ידי אביהם מבלי שהרשויות פעלו להגנתם. פסק הדין קובע כי במסגרת חובת המדינה למנוע ענישה אכזרית ובלתי אנושית המעוגנת באמנה האירופית לזכויות האדם כלולה גם החובה להגן על ילדים מפני פגיעה והתעללות. בהקשר הישראלי אפשר לבסס את חובת המדינה לטיפול בילדים בהוראות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד ובכלל זה הוראות סעיף 19 לאמנה הקובע כי לכל ילד זכות להגנה מפני אלימות והזנחה במסגרת המשפחה ובהוראות סעיף 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. בעקבות העלייה המתמדת בהיקף הדיווחים על ילדים בסיכון, נראה שנוצר פער בין היקף חשיפת התופעה ההולך וגדל במהירות ובין היכולת של רשויות הרווחה לתת מענה הולם לכל פנייה ולכל נפגע. ההכרה בזכותם של ילדים נפגעי פגיעה והתעללות להגנה ולטיפול בחקיקה הישראלית תהיה, קודם כול, מנוף להפניית המשאבים ההכרחיים לטיפול בילדים אלה. בעיגון חובות המדינה בחקיקה יהיה אולי כדי לצמצם את החשש של מי שחלה עליו חובת דיווח - שבעקבות הדיווח לא תבוא התערבות מהירה וראויה, חשש שעומד ביסוד ההימנעות מדיווח על מקרים מסוימים. ג. פיתוח מנגנונים שיאפשרו שילוב נכון יותר בין ענישת הפוגעים ובין הטיפול בילדים ובמשפחות הכיוון השלישי שלדעתי יש מקום להמשיך לפתח בו חשיבה ומדיניות הוא פיתוח של כלים לשילוב בין ענישת הפוגעים ובין טיפול בילדים ובמשפחות. כפי שציינתי, המתח בין קביעתה של חובת הדיווח ובין הפגיעה האפשרית בטיפול במשפחות ובשיקומן עמד בלב הדיון בעת החקיקה של חובת הדיווח. עם השנים הולכת ומתחדדת ההכרה שיש צורך בבחינה מעמיקה יותר של יחסי הגומלין בין התכניות לטיפול במשפחה ולשיקומה ובין ההליך הפלילי לענישת הפוגע. להליך הפלילי חשיבות נורמטיבית ראשונה במעלה, אך הוא עשוי לפגוע לעתים באפשרות לטיפול. הפתרון שנמצא, הקמתן של ועדות הפטור שבסמכותן לעכב או למנוע העברת המקרה למשטרה, הוא פתרון חלקי שעדיין מחייב בחינה, שכלול ופיתוח. יש מקום לבחון שילוב עבודתן של ועדות הפטור עם תכניות אחרות, כגון תכניות המאפשרות לקבוע חלופות טיפוליות למאסר במקרים המתאימים. בשנת 1989, בד בבד עם תהליך החקיקה של חובת הדיווח, מונתה ועדה מיוחדת של הכנסת לנושא התעללות בילדים בראשות ח"כ יצחק לוי. הוועדה גיבשה מכלול רחב של המלצות לחקיקה שמטרתה להשלים את המהלך שהכנסת החלה בו עם חקיקת חובת הדיווח. עד היום התקבלו בחקיקה כמעט כל המלצותיה של ועדה זו בתחום החקיקה ובכלל זה דחיית ההתיישנות בעבירות מין, קביעת עבירות פליליות מיוחדות בנוגע לגילוי עריות והרחבת תחולת החוק לתיקון דיני הראיות )הגנת ילדים(. בהמלצותיה של ועדה זו נכללה גם ההצעה לפתח תכניות של חלופות טיפוליות למאסר לפוגעים. עד היום לא קודמה הצעה זו הלכה למעשה. חקיקת חובת הדיווח הייתה נקודת משען חשובה ביותר לחשיפת היקף התופעה ולהעלאת הנושא על סדר היום הציבורי. ההכרה במורכבותה של ההתמודדות החברתית עם מצבים של פגיעה והתעללות במסגרת המשפחה מחייבת להמשיך ולפתח הסדרים משפטיים אשר יתנו מענים משוכללים ומגוונים למצבים הרגישים הנוצרים במקרים של פגיעה בילדים במסגרת המשפחה. נקודת מפגש 17

מפגש מחקרי עמדות הציבור בישראל כלפי פגיעה בילדים וכלפי הדיווח על התופעה פרופ' רמי בנבנישתי, פרופ' הלל שמיד סקר של עמדות הציבור בישראל כלפי פגיעה בילדים, שערכו פרופ' רמי בנבנישתי ופרופ' הלל שמיד ממכון חרוב, מעלה נטייה ברורה לראות באלימות של בני נוער ובשתיית אלכוהול בקרב צעירים בעיות חמורות יותר מפגיעה של הורים בילדיהם. לעומת זאת, בפגיעה בילדים רואים בעיה חמורה יותר מבעיית המשמעת של תלמידים בבתי הספר. הסקר נעשה באמצעות מכון ב. י. ולוסיל כהן למחקרי דעת קהל והוא כלל 812 מרואיינים - 688 במגזר היהודי ו- 124 במגזר הערבי. נשים נוטות יותר מגברים לראות בפגיעה בילדים תופעה חמורה ביותר )49% לעומת 35%(. בקרב בעלי השכלה נמוכה שיעור הסבורים שמדובר בבעיה חמורה או חמורה ביותר היה גבוה )57% בהשוואה לשיעורם בקרב בעלי השכלה על-תיכונית )29%( ואקדמית )39%(. הורים לילדים ציינו כי הבעיה חמורה במידה רבה או רבה מאוד בהשוואה למי שאין להם ילדים )55% לעומת 39%(. משיבים יהודים נטו להעריך את הבעיה כחמורה במידה רבה או רבה מאוד לעומת משיבים ערבים )61% לעומת 39%(. חילונים רואים בפגיעה בילדים בעיה חמורה יותר מחרדים ושיעור החרדים שדיווחו כי אינם יודעים על התופעה גדול משיעור החילונים )21.5% לעומת 7.5%(. בעלי הכנסה נמוכה רואים בפגיעה בילדים בעיה חמורה ביותר - יותר מבעלי הכנסה גבוהה. כ- 57% מכלל המשיבים סבורים שבתי המשפט אינם מענישים די הצורך הורים הפוגעים בילדיהם. משיבים חרדים סבורים שבתי המשפט מפלים לרעה חרדים ומשיבים בעלי הכנסה נמוכה טוענים כי יש אפליה לרעה של משפחות עניות. בקרב מרבית המשיבים בכל המגזרים יש הסכמה רחבה שהממשלה איננה מקצה תקציבים מספיקים למנוע מקרים של התעללות בילדים. להערכות הגבוהות ביותר על דרך הטיפול במקרים של פגיעה בילדים זוכים הרופאים והעובדים הסוציאליים. שופטים ושוטרים זכו להערכות נמוכות. רק כ- 25% מכלל המשיבים מסכימים במידה רבה עד רבה מאוד שהמשטרה מטפלת במקרים אלה בצורה טובה, לעומת כ- 50% מהמשיבים החושבים כך על רופאים ועובדים סוציאליים. משיבים חרדים נוטים יותר מאחרים להערכות נמוכות של רופאים ואנשי מקצוע אחרים. רוב הציבור בישראל )79%( סבור שהעובדים הסוציאליים עושים עבודה חשובה מאוד בהגנה על ילדים. 45% מהמשיבים הסכימו שאפשר לסמוך על העובדים הסוציאליים ואילו 32% מהם לא הסכימו לקביעה זו. כ- 50% מהציבור סבורים שהעובדים הסוציאליים אינם מתערבים יתר על המידה בחיי המשפחות. למשיבים חרדים הייתה עמדה פחות חיובית כלפי העובדים הסוציאליים ולטענתם הם מתערבים יותר מדי בחיי המשפחות. 27% מכלל הנשאלים דיווחו שאינם יודעים למי לפנות, בעוד האחרים דיווחו 18 נקודת מפגש

פניות אל פקידי סעד והטיפול בהן סיכום ממצאים לשנת 2008 פרופ' רמי בנבנישתי כי הם יודעים למי לפנות. מרביתם דיווחו שהגורם הראשון שיפנו אליו בדיווח הוא המשטרה ובפער ניכר אחריו הלשכה לשירותים חברתיים והגורמים האחרים - רופאים, קופות חולים או עמותות העוסקות בנושא. "זהו סקר ראשון מסוגו בישראל הבודק את עמדת הציבור כלפי תופעת האלימות כלפי ילדים. יש חשיבות רבה לעריכתו בימים שאנו עדים למספר גדל והולך של פגיעה בילדים חסרי ישע. בשנת 2008 דווחו 34,000 מקרים של פגיעה בילדים לרשויות הרווחה. תפקידו של הציבור הרחב בחשיפה ובגילוי של מקרים אלה חשובה במיוחד לנוכח העומס הרב המוטל על רשויות הרווחה הסובלות גם ממחסור בכוח אדם מקצועי. הסקר מזהה פערים בידע ובעמדות לגבי דיווח על התעללות ויש להגביר את הפעילות החינוכית להגברת המודעות בציבור לדרכים להתמודד עם התעללות בילדים. הגם שממשלת ישראל מפעילה את התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, תכנית המתמודדת עם המצוקות של ילדים ובני נוער, יש לשכלל את התיאום הבין-משרדי כדי לצמצם עד כמה שאפשר את מקרי ההתעללות וההזנחה של ילדים", כך אומרים פרופ' בנבנישתי ופרופ' שמיד ממכון חרוב, מיסודה של קרן שוסטרמן, המשקיע משאבים רבים בפיתוח ידע מתקדם בתחום הפגיעה בילדים. במטרה לקדם את טיוב מערכת הנתונים על הפניות אל פקידי הסעד והטיפול בהן, יזמו משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומכון חרוב מיסודה של קרן שוסטרמן תהליך פיתוח רב-שנתי. במסגרת תהליך הדרגתי זה יפותחו הכלים והאמצעים ליצירת מאגר נתונים מקיף, מהימן ורב-שנתי. בשבועות אלו פורסם הדוח המסכם את נתוני הפניות אל פקידי הסעד בשנת - 2008 בסיכום כללי ולפי מחוזות, מגזר וישוב. הדוח מבוסס על תיעוד שעשו פקידי הסעד בכל יישוב. נמצא שמספר הפניות החדשות בשנת 2008 היה כ- 34,400, מספר מתאים לשיעור כ- 16 ילדים לכל אלף ילדים בני 17-0. מהנתונים עולה שהתופעה השכיחה ביותר הייתה הזנחה )כ- 45% (, לאחריה פגיעה פיזית )34.5%( ופגיעה מינית הייתה פחות שכיחה )17.3%(. ההבדלים בין הקטגוריות השונות נמצאו גם בדיווחים דומים בעולם ונמצאו הבדלים בפערים בין השכיחויות של הקטגוריות השונות. מהניתוח של טרוקמה )2008 )Trocme, עולה ההתפלגות בארצות הברית: הזנחה 65%, פגיעה פיזית 18% ופגיעה מינית 10%. הוא מדווח שבקנדה, לעומת זאת, השכיחות היחסית של הזנחה הייתה נמוכה יותר - 35%, פגיעה פיזית - 27% ופגיעה מינית רק 3%. מצאנו שמספר הדיווחים למשטרה בארץ היה 7,276 ואילו בכ- 16% מהמקרים שחייבו דיווח למשטרה ביקשו פקידי הסעד פטור. יותר מ- 16,660 קטינים מטופלים 'לאור חוק'. במהלך השנה הוצאו 5,129 צווי הוצאה. פקידי הסעד מדווחים על 315 צווים על פי חוק חולי נפש ועל 451 הופעות בוועדות פסיכיאטריות לילדים ולנוער. בהשוואה בין המחוזות אפשר לראות שהפרופורציה של הפניות החדשות מתוך כלל הילדים במחוז הייתה דומה מאוד במחוזות השונים. עם זאת, נראה שיש הבדלים בשכיחות היחסית של סוגי הפגיעה: במחוז הדרום שיעור הפגיעות המיניות היה 2.9 לאלף ובמחוז הצפון 2.79 ואילו במחוז ירושלים הוא הגיע ל- 4.72 לאלף. הפערים בולטים במיוחד בתחום ההזנחה: השיעור במחוז הדרום - 10.46 לאלף - גבוה מהשיעור במחוז הצפון )8.27( וגבוה בהרבה מהשיעור במחוז ירושלים )5.73( ובמחוז המרכז )5.34 לאלף ילדים(. אפשר לזהות עוד כמה הבדלים בולטים בין המחוזות: במחוז הצפון שיעור הילדים המטופלים 'לאור החוק' נמוך במיוחד )5.54( ובמחוז דרום הוא גבוה במיוחד )15.24(. במחוז הצפון יש שיעור נמוך יותר של פניות להחלטות ביניים של בית המשפט )0.44( בהשוואה למחוז הדרום )1.27(. בהשוואה בין הממצאים במגזר היהודי לאלה במגזר הערבי בולטת העובדה נקודת מפגש 19

נפגשים בשטח )המשך "מפגש מחקרי"( שמספר הדיווחים לכל אלף ילדים במגזר היהודי גבוה במידה ניכרת מזה שבמגזר הערבי. למשל, שיעור הפניות החדשות הוא 18.9 במגזר היהודי ו- 11.6 במגזר הערבי. הפערים נמוכים יותר בדיווחים על הזנחה )7.9 לעומת 6.1( וגדולים יותר בדיווחים על אלימות מינית )4 לעומת 1.8 במגזר הערבי(. במגזר היהודי היו יותר צווי השגחה וצווי הוצאה והרבה יותר הופעות בוועדות פסיכיאטריות לילדים ונוער. במגזר הערבי היו יותר צווי הגנה מבמגזר היהודי ומספר דומה של צווי חירום. בשנים הקרובות בכוונתנו לקדם עוד את המהימנות והשלמות של הנתונים הנאספים - באמצעות שיפור הדרגתי באמצעים ובתהליכים של איסוף המידע ועיבודו. איסוף שיטתי זה של הנתונים יאפשר לבחון אם יש שינויים לאורך זמן בדפוסי הדיווח על פגיעה בילדים בישראל. קריאה מומלצת: The Future of Children, VOL. 19 / NO. 2 / FALL 2009 גיליון מיוחד של הירחון The Future of Children יוחד לסוגיות שונות במניעת פגיעה בילדים. בגיליון מאמרי סיכום שנכתבו על ידי מומחים בעלי שם בתחומים הרלוונטיים ובהם Wulczyn,.Barth, Daro, Waldfogel, Stagner המאמרים עוסקים בין היתר בפרספקטיבה האפידמיולוגית של סוגיית המניעה, בתפקיד של הדרכת הורים training( )parent במניעת פגיעה בילדים, ביצירת קהילה אחראית כאמצעי למניעת פגיעה, בביקורי בית )בעיקר על ידי אחיות בריאות הציבור( והשפעתם, במניעה ובקשר שלה למערכת פקידי הסעד. מרכזי העצמה לנוער חרדי במודיעין עילית השמות "בת נדיב" ו"עוז לעמו" אינם רק ציטוטים מהמקורות. אלה שמותיהם של מרכזי העצמה לנוער בעיר החרדית המתפתחת מודיעין עילית. בעיר 50,000 תושבים והיא נקראת בפי ראש העיר, הרב יעקב גוטרמן, "עיר הנוער", שכן 60% מתושביה בני פחות מ- 18. המרכזים - הבתים - הם פרי שותפות של גורמים מקצועיים ברשות המקומית ושל הרבנים, המנהיגים הרוחניים בקהילה. המרכזים נבנו מתוך רגישות תרבותית ונשמרת הפרדה מלאה בתכניות בין נערים לנערות. כ- 120 בני נוער כבר נהנים מתכניות מגוונות בתחום של השלמת השכלה, מתכניות של אבחון והערכת יכולות, הכנה וליווי בתעסוקה וכן מתכניות חברתיות וקבוצתיות המספקות טיפול מקצועי לבני הנוער ולהוריהם. תחת קורת גג אחת פועלות קבוצות שונות בזמנים שונים: בני נוער שנשרו מהמסגרות החינוכיות בקהילה והם לומדים לקראת בחינות בגרות, נערות בקבוצת מנהיגות מיקי מילר המקבלות הכשרה להיות מדריכות צעירות, קבוצת פסיכודרמה ועוד. מופעלות גם תכניות חדשניות, כגון מפגשים של סדנה לנערות, "מוגנות", בשיתוף מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית )לנשים דתיות(. המטרה - לעורר מודעות וזהירות מפני פגיעה מינית ולהביא לטיפול נערות שנפגעו. בקרוב ייפתחו להורים קבוצות "חמלה" שיספקו כלים לשליטה בכעסים - למניעת אלימות בין הורים וילדים. המיזמים החדשים לנוער החלו לפעול בשנה האחרונה בשותפות רחבה של גורמים רבים המסייעים לקידומם: הקרן לילדים בסיכון של הביטוח הלאומי, קרן רש"י, משרד הרווחה באמצעות תכניות נוח"ם )נוער חרדי מנותק(, היחידה לקידום נוער במשרד החינוך, עיריית מודיעין עילית והמתנ"ס המקומי. הבתים שוכנים במקומות מרכזיים ונגישים בלב העיר ולא בשוליה, כדי לקרב את בני הנוער אל הקהילה ולהכניסם אל לבבות התושבים. 20 נקודת מפגש

ועדת פטור עו"ד טל ויסמן בן שחר חוק העונשין במדינת ישראל קובע חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה על פגיעה )עבירת מין או אלימות המותירה חבלה( בקטינים וחסרי ישע. לצד אותה חובה יש סעיף המאפשר לפקיד סעד לבקש פטור מאותו הדיווח. פטור מדיווח יינתן במצבים שהנזק לנפגע העבירה במסירת הדיווח יעלה על התועלת שבהגשתו. דוגמה: כאשר נעשתה פגיעה מינית בין אחים קרובים בגיל, הילדים מטופלים והפעלתו של הליך משפטי עלולה להוביל לשבר גדול במשפחה. במקרה כזה יכול להינתן פטור זמני, לפרק זמן שבמהלכו תקבל הוועדה דיווחים על ההתקדמות בטיפול ואם התהליך יושלם לשביעות רצון הוועדה, יוענק פטור קבוע. לדעתי, היתרון הגדול בפנייה למסלול זה יבוא לידי ביטוי במקרים שמתלונן יביע התנגדות נחרצת להגשת תלונה במשטרה. פנייה למסלול של בקשת פטור מדיווח תבטיח מתן סיוע מקצועי, רציף ותומך לאותו מתלונן - קורבן העבירה. רשויות הרווחה יפעלו בצורה נמרצת ביותר להפסקת הפגיעה במתלונן ולהבנת אופי הפגיעה בו והוא יזכה לסיוע נפשי ופיזי מידי, על פי הנסיבות. במקרים רבים נראה כי ההליך הזה יחזק את הקורבן ויעניק לו תחושה של שליטה על המתרחש: הוא שנפגע והוא שיחליט אם להגיש תלונה ומתי. הליך זה עשוי לסייע בשיקומו ולקדם את הטיפול בו. פעולות אלה ורבות אחרות יינקטו על ידי רשויות הרווחה לאורך תקופה ממושכת, המתלונן יטופל, יתחזק וייתכן כי בסופו של התהליך יוכל וירצה להגיש תלונה ולהביא לידי מיצוי הדין עם הפוגע. לאורך התהליך תעניק הוועדה פטור זמני מדיווח, לע תים לחודשים ארוכים שבמהלכם ינהלו מעקב ופיקוח רציף, הדוק, מקצועי - אולי מיטבי - על המתלונן. בד בבד עם הטיפול בנפגע, יפעלו הרשויות להרחקתו של הפוגע, לביצוע הערכת מסוכנות לגביו, לטיפול בו ועוד. גם לפעולות אלה יתרון ממשי: פוגע שעניינו תלוי ועומד לפני ועדת הפטור יודע כי חרב הגשת כתב אישום מאיימת ממעל ובמצב זה רב הסיכוי שניתקל במוטיבציה גבוהה לקבלת טיפול ולשיתוף פעולה. מבחינת הפוגע, ועדת פטור היא צעד אחד לפני חקירה משטרתית וככל שהדבר בשליטתו, הוא ינסה לעשות את המיטב כדי למנוע את השלב הבא ולהימנע ממנו. בהיותי פרקליטה, אני סבורה כי הבעייתיות הגדולה בהליך הזה היא במצבים שנגיע לידי מסקנה שאין לתת את הפטור המבוקש. במצבים אלה ההליך המתואר יגרור הפסד זמן יקר, שיבוש חקירה פוטנציאלי וחמור מכול - אפשרות שהעבירה תמשיך להתבצע. עוד חיסרון טמון בהליך זה: פנייה לוועדת פטור בעניין פלוני לא תתועד ברישום פומבי כלשהו ומבחינה מעשית יש בכך העלמת מידע. למעשה, המידע הזה הוא סוג מסוים של עבר פלילי שאינו רשום בשום מקום. מעבר של פונים לקבלת פטור בין המחוזות השונים עלול גם הוא ליצור בעיה. דוגמה: הורים מכים המעתיקים את מקום מגוריהם חדשות לבקרים, אפשר שיקבלו פטור במחוזות שונים מבלי שתהיה לוועדה יכולת לדעת על ה"רקורד" שצברו. בימים אלו עמלים במשרד המשפטים, בשיתוף משרד הרווחה ומשטרת ישראל, על ניסוח קריטריונים ברורים ואחידים שלפיהם יעבדו ועדות הפטור במחוזות השונים. במסגרת זו גובשה רשימת מקרים לדיון דחוף בוועדה, כגון פגיעה מינית במשפחה, אלימות קשה או התעללות על ידי אחראי ועוד. הוועדה תעסוק בעוד נושאים, כגון זיהום החקירה על ידי פקיד סעד במהלך ההליך הקודם לפנייה לוועדת הפטור, זכות עיון בפרוטוקולים הנרשמים בישיבת הוועדה וסדרי עבודה כלליים של ועדות הפטור. כמו כן נעשית פעילות למחשוב של ועדות הפטור וכך יהיה אפשר לדעת אם פלוני קיבל פטור במחוז אחר. בשנים האחרונות חלה עלייה של ממש במספר הפניות לקבלת פטור מדיווח ומגוון רב של נושאים עולים לדיון ואף מקבלים פטור במקרים המתאימים. עם זאת, אנו סבורים כי גם במצב הנוכחי אנו נתונים ב"תת-דיווח" ונראה שיש אזורים שלא מגיעים מהם דיווחים כלל. מתוך רצון וצורך להביא לידי שיפור המצב, אנו, הפרקליטים הפליליים, שוקלים הגשת עוד ועוד כתבי אישום בגין הפרתה של חובת הדיווח, הן כנגד הורים והן כנגד אנשי מקצוע, בתקווה שאכיפת ההוראות הכתובות בספר החוקים תאפשר הגנה מרבית על הקטינים הנפגעים. נקודת מפגש 21

נפגשים בשטח "לדבר את השתיקה" ערכת הדרכה למטפלים בשירותי הבריאות בקהילה - לאיתור וזיהוי ילדים ובני נוער נפגעי התעללות והזנחה רותי לוי, נירית פסח, זהר לביא-סהר משרד הבריאות - השירות הארצי לעבודה סוציאלית ותחום הדרכה ופיתוח, עמותת "אשלים" וחברת "אלפא" פתרונות הדרכה חברו יחדיו לפיתוח ערכת הדרכה הנושאת את השם "לדבר את השתיקה". הערכה מיועדת למטפלים בשירותי הבריאות בקהילה ומטרתה לקדם את איתורם של ילדים ובני נוער נפגעי התעללות והזנחה ואת הטיפול בהם. בערכה שני חלקים: ספר עיוני, "לדבר את השתיקה" 1 וחוברת הדרכה המכילה מערכי הדרכה והנחיות למנחה. שני החלקים משלימים זה את זה ויוצרים מערך מגוון וגמיש של מודולות ואמצעי הכשרה המותאמים לעבודה של רופאים, אחיות ומטפלים פרה-מקצועיים במערכת הבריאות בקהילה. כדי להטמיע את ערכת ההדרכה בשטח ולבנות מאגר של אנשי מקצוע בעלי ידע, כושר הנחיה ויכולת העברה של הידע על פי העיקרון trainer","train the נבנתה תכנית הכשרה למטפלים רב-מקצועיים במערכת הבריאות בקהילה )רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים בקופות חולים ובמרפאות טיפת חלב(. כל סדנה נוהלה על ידי אשת מקצוע מחברת "אלפא" בתמיכה של צוות מנחים רב- מקצועי - רופא, אחות ועובד סוציאלי. 1 גולדשטיין, ש' )2005(. לדבר את השתיקה - איתור ילדים ובני נוער נפגעי התעללות והזנחה בשירותי הבריאות בקהילה. ירושלים: עמותת אשלים. מטרות ההכשרה 1. הכרת חומרי ההדרכה ותכנית ההדרכה "לדבר את השתיקה" 2. הקניית כלים לגיבוש מודולות להדרכה והכשרה שיתאימו למציאות העבודה בקהילה )במתכונת של ישיבת צוות, במתכונת של יום הדרכה שלם ועוד( 3. חיזוק מיומנויות הנחיה והדרכה של עמיתים וצוותים בנושא תהליך ההכשרה בשנתיים האחרונות הופעלו שבעה מחזורים של סדנאות בנות יומיים. בסדנאות השתתפו בסה"כ 135 משתלמים - רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים מטיפות החלב ומקופות החולים השונות. היום הראשון של הסדנה עסק בהעמקת תחושת השליחות והמחויבות לנושא ובהכרת חומרי ההדרכה. היום השני עסק בהקניית מיומנויות ההדרכה בנושא ובהתמודדות עם סוגיות ודילמות מרכזיות של מטפלים במערכת הבריאות בקהילה. בסיום ההכשרה חולקו למשתלמים שאלונים, מהם עולה כי הסדנאות השיגו את מטרותיהן וזכו למשוב מצוין של רוב המשתלמים בכל המדדים שנבדקו. הסדנה וחומרי ההדרכה תרמו להגברת יכולת המשתלמים להדריך ולהטמיע את הנושא בארגונם, הסדנה תרמה להעמקת המחויבות והשליחות האישית והגבירה את הרצון להרחיב את איתור הנפגעים מוקדם ככל האפשר. 80% מהמשתלמים העריכו כי הסדנה תורמת לשיפור התקשורת ודרכי העבודה בצוות הרב-מקצועי בארגונם. רוב המשתלמים )92%( העריכו כי הלמידה בקבוצה רב- מקצועית של רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים תרמה להבנת ה"שפות" המקצועיות השונות, להפריה הדדית ולחשיפה לזוויות הראייה השונות ולהגברת שיתוף הפעולה בין המקצועות בהמשך. ההכשרה והשיח בה חידדו סוגיות שיש להעמיק בהן את הידע והדיון, למשל התמודדות עם איומים של מטופלים המזוהים כפוגעים; התמודדות עם התנגדות של מטופלים לקבל עזרה; התמודדות עם התנגדות לשינויים והובלת תהליכי שינוי בארגון; דילמות וחסמים; היבטים אתיים, משפטיים וחוקיים של תהליך הדיווח והרישום ועבודה עם הגורמים המטפלים בממשקים. כמו כן עלה רצון להיכרות מעמיקה ולהבנה של דרכי העבודה עם פקידי הסעד בקהילה. תוצאות ההכשרה מרבית המטפלים שעברו את ההכשרה ביצעו תכניות הכשרה במקום העבודה במודולות שונות. תכנית ההכשרה הקנתה למשתתפים בה ידע מקצועי והעמיקה את השימוש בערכת ההדרכה ובחומרי ההדרכה שפותחו. 22 נקודת מפגש

שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית - תש"ע 2010 הילה סגל החל בשנת הלימודים תשס"ו הכריז משרד החינוך על "שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית". על בסיס עבודה מתמשכת וקבועה במהלך השנה, שבוע זה הוא שיא הפעילות בנושא, במטרה להעלות את תופעת האלימות המינית על סדר היום. בכל שנה אנו בוחרים להתמקד בהיבט אחר של התופעה. השנה עסקנו בתופעת ההטרדה המינית ברשת האינטרנט ובתפקידם של החברים כ"שומרי סף". הפעילות המקיפה שקיימנו נעשתה בשותפות עם תלמידים ומורים, עם היחידה ליישומי מחשב בחינוך של משרד החינוך ובסיועה ועם עוד גופים ובהם חברות היי-טק ועמותות העוסקות בטכנולוגיה ובחינוך. שבוע של פעילויות התקיים בחודש פברואר השנה ובתוכו יום שיא שהתנהל בד בבד בכל רחבי הארץ. יותר מ- 20,000 תלמידים השתתפו בו. בין היתר פותחו מצגות, סדנאות וסרטונים המיועדים לתלמידים, להורים ולמורים בחינוך הממלכתי, הממלכתי- דתי ובחברה הערבית. ביריעה הקצרה העומדת לרשותי אני מבקש להציג את הרציונל שהנחה אותנו בפעילות זו. רשת האינטרנט כבר אינה רק אמצעי תקשורת אלא סביבה חברתית המשולבת בחיי אנשים רבים בכלל ובחייהם של בני הנוער בפרט. התקשורת באינטרנט, המאופיינת באנונימיות, באי-נראות פיזית ובהיעדר קשר עין, מזמנת מצבים של טשטוש וחוסר גבולות. ילדים ובני נוער חשופים לאיכויות של האינטרנט ולידע העשיר המוצע בו, אך גם לתכנים שאינם תואמים את השלב ההתפתחותי שהם נתונים בו, לתכנים פוגעניים ולסכנות. סביבות התקשורת של ילדים ובני נוער באינטרנט מאופיינות לרוב בהיעדר נוכחות של מבוגרים. לתקשורת זו תרבות ושפה ייחודיות שבדרך כלל אינן מוכרות בעולם המבוגרים. התוצאה בסביבה זו היא שילדים ובני נוער נדרשים לפעול ולקבל החלטות בלא הכוונה ובלא היוועצות עם מבוגר אחראי. מאפייניה הייחודיים של הרשת עשויים להסביר את ריבוי מצבי הסיכון הפוטנציאליים ובכלל זה מצבים של הטרדה ופגיעה מינית. מאפיינים אלה מאפשרים פתיחות רגשית וחשיפה מהירה וגדולה יותר של עולם תוכן פנימי - מחד גיסא והפחתה בקבלת אחריות ומחויבות - מאידך גיסא. בני הגיל הם קבוצת התייחסות מרכזית וחשובה בגיל הילדות וההתבגרות. טבעי שהחברים הקרובים משמשים משענת ותמיכה ויש בהם פוטנציאל להיות "שומרי סף" keepers( )gate שיזהו אם מדובר בפגיעה מינית ויוכלו לפנות לסיועו של אדם מבוגר. במקרים רבים אנו עדים למצבים שקבוצת השווים מתקשה לזהות פגיעה מינית, חד- פעמית או מתמשכת ולפנות לעזרה. לעתים קרובות מתלבטים החברים אם דיווח למבוגר אינו מעשה של הלשנה. על מורכבות זו מתווספות ההשלכות של מאפייני ההתנהלות ברשת, התנהלות היוצרת לעתים תחושה של "זה לא קרה באמת", "זה רק בצחוק" וכדומה. כדי לעורר מודעות להתנהגויות החיוביות והשליליות ברשת, להשלכות הקשות של הפגיעה המינית ולפוטנציאל של קבוצת השווים כ"שומרי סף", חשוב ביותר לקיים שיח משמעותי בנושא עם ילדים ומתבגרים. חשוב להבין כי הימנעות משיח כזה משאירה את הילדים נטולי כלים להתמודדות עם המציאות הכוללת בתוכה מציאות וירטואלית. נקודת מפגש 23

מכון חרוב מיסודה של קרן שוסטרמן ישראל, הוקם בשנת 2007, במטרה לפתח מחקר, ידע ותוכניות למידה מתקדמות בתחום של ילדים אשר עברו התעללות והזנחה במשפחותיהם. המכון שומר על סטנדרטים גבוהים של איכות ומצוינות במטרה לשכלל את המענים העומדים לרשות הקהילה המקצועית המופקדת על רווחתם של הילדים נפגעי התעללות והזנחה. מפרסומי המכון 2010-2009: התעללות בילדים - ההכרה בתופעה, התפתחות החקיקה ופיתוח דרכי טיפול והגנה מרים פבר, M.S.W פקידת סעד ראשית לחוק הנוער בדימוס פניות לפקידי סעד והטיפול בהם: סיכום ממצאים 2008 פרופ' רמי בנבנישתי, מכון חרוב ואוניברסיטת בר-אילן מלאכים בחדר הילדים: העברה בין דורית של השפעות הוריות מיטיבות Alicia f. Lieberman, Elena Padron, Patricia Van Horn, William W. Harris San Francisco general Hospital and University of California, San Francisco תורגם עבור מכון חרוב ע"י שירה ליפקין סקר עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים והדיווח לרשויות פרופ' רמי בנבנישתי, פרופ' הלל שמיד w w w. h a r u v. o r g. i l